אינטימיות מקודשת

הקשר האינטימי בין בני הזוג בראי הכרובים

בבית המקדש, בקודש הקודשים, עמדו שני כרובים עשויים מזהב.

הכרובים היו בדמות איש ואישה מחובקים, כדוגמת זוג אוהב. הכרובים המעורים מסמלים את חיבתו של הקב"ה לעם ישראל המושוות לחיבת זכר לנקבה. בזמן העלייה לרגל, בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות), הפרוכת הייתה נפתחת וכך ראו את הכרובים המחובקים. ככתוב, "בשעה שהיו ישראל עולים לרגל – מגללים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה" (יומא נד א)

בקודש הקודשים, המקום הקדוש ביותר עלי אדמות, עמדה דמותם של גבר ואישה מחובקים, וכך נרמזת הקדושה והטהרה שניתן להשיג דווקא בהתייחדותם של בעל ואישה.

בבית המקדש, בקודש הקודשים, עמד ארון הברית. ארון הברית הכיל בתוכו את לוחות הברית שעליהם אלוקים חרט את עשרת הדברות, וגם את ספר התורה הראשון שנכתב ע"י משה רבינו. מעל לארון, עמדו הכרובים, זוג יצורים מכונפים שפסלם ניצב מעל הכפורת ,בדמות גבר ואישה, חצובים מקשה אחת של זהב טהור. הכרובים הוו סמל ליחסים בין הקב"ה לעם ישראל: הגמרא מספרת שכאשר בני ישראל עשו רצונו של מקום, הכרובים הפכו פניהם זה לזה דוגמת חיבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה, סימן שהקב"ה אוהב את ישראל ואכן כך הם נוצרו,  פנים אל פנים כדי שתשרה שכינה בישראל וישראל  יעשו רצונו של מקום.  וכשאין עושין רצונו של מקום, הופכין פניהם לבית על ידי נס.

הגמרא מספרת שבשעת חורבן הבית, כשאויבי ישראל כבשו את בית המקדש, הם נכנסו לקודש הקודשים, אותו מקום קדוש שרק לכהן הגדול הותר להיכנס אליו ביום כיפור. שם, ראו את הכרובים מחובקים. הוציאו את הכרובים מחוץ לבית המקדש ולעגו לעם ישראל.

בגמרא יומא נב:ב, מבואר שארון הברית יחד עם הכרובים נגנז לחדר סודי בתחתית בית המקדש, 22 שנה לפני חורבן בית ראשון והם שם עד היום. מכאן שלא הבבלים ולא הרומאים מצאו את הארון בקודש הקודשים. הכרובים שהם הוציאו לא היו הכרובים שעמדו מעל לארון הברית, אלא תבליט שקישט את קירות קודש הקודשים אשר שמשו כ"ברומטר" על מצב הנישואין בין הקב"ה לכנסת ישראל.

"הקב"ה רצה להשתמש בדוגמת ייחוד גופני דוקא מכיוון שזהו הייחוד היחיד שבו לא ניתו להשתמש במתווך.  ייחוד כזה חזק יותר כאשר בני הזוג מחובקים ככתוב:  וּשְׂמַח, מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ (משלי ה:יח).

כל זה מבטא את הקשר בין עם ישראל להקב"ה, קשר גדול וחזק ללא מתווך…וזה בלתי אפשרי לבטא בכל דרך מטפורית. (רבינו בחיי שמות כה')

שתפי