התכתובת שבדף זה היא תכתובת של צוות האתר (בארה”ב) עם אישה הלומדת על המקווה בפעם הראשונה, לאחר המנופאוזה. מקוות שתיהנו מחלופת המכתבים מעוררת ההשראה, ותעקבו אחר המסע שלה לגילוי. מקווים בעתיד לשלוח עוד קטעים מן התכתובות הללו, ומקווים שהם ייגעו בכן, כמו שהם נגעו בנו.
שמות אנשים ומקומות שונו על מנת לשמור על פרטיות הכותבת.
לכבוד צוות מקווה.אורג היקרים,
אני נהנית מאד מהאתר שלכם ומכל הכתבות שבו. ….בעיקר בכל הנוגע לטבילה במקווה של נשים לאחר גיל המעבר (כמוני), גם כאלה שמעולם לא טבלו במקווה (כמוני), ואפילו אם עברו שנים רבות מאז המנופאוזה (כמוני).
מעולם לא חשבתי ללכת למקווה לאחר שכבר הסתיימו שנות הפוריות שלי ותמיד האמנתי (בטעות), שזה כבר מאוחר מדי ואני פספסתי את ההזדמנות. ואז התחלתי לקרוא כל מיני מאמרים על האופן שבו נשים לא אורתודוקסיות משתמשות במקווה לשימושים שונים ואחרים משל נשים אורתודוקסיות.
זה מאד עניין אותי, במיוחד מפני שאני אינני אורתודוקסית, אבל עדיין תהיתי מהי גישת ההלכה לדבר. כשהתחלתי לקרוא את המידע באתר שלכן, הבנתי שאולי בכל זאת לא פספסתי. כמה נפלא.
בכל אופן, יש לי כמה שאלות. לפי מה שקראתי במאמר של רבקה סלונים, עדיין אפשר, וזו אפילו מצווה, לטבול לאחר המנופאוזה גם אם זו הפעם הראשונה, הרבה שנים אחרי תום שנות הפוריות. השאלה שלי היא… האם אפשר לעשות זאת יותר מפעם אחת? או שזהו זה?
האם נשים שומרות מצוות לעולם אינן הולכות למקווה לאחר גיל המעבר? זה נשמע לי קשה להבנה… זה בטח מאד משפיע על מערכת יחסי האישות אחרי הרבה שנים של שמירה על הלכות טהרת המשפחה… פתאום הבעל והאישה יכולים ‘להיות יחד’ כל הזמן? תוכלו להסביר לי איך זה עובד? אני מרגישה שאם אלך פעם אחת, אני אוהב כל כך את החוויה, שארצה לעשות זאת שוב ושוב. האם זה אסור? אני סקרנית מאד לדעת את התשובה, בכדי לקבל החלטה מושכלת.
תודה רבה על האוזן הקשבת,
שרה בת ישראל
תשובת צוות האתר:
זה נהדר כל כך שאת רוצה לחוות את חוויית המקווה בעצמך! זה יכול רק לרומם את חייך מבחינה רוחנית, וכמובן להביא ברכה לך ולכל אהובייך.
טבילה במקווה פעם אחת, לאחר המנופאוזה, תביא קדושה אל כל שאר שנות הנישואין שלך, בעזרת השם לעוד שנים רבות ומתוקות.
השאלות שאת מעלה הן שאלות מצוינות, ואני אעשה כמיטב יכולתי להבהיר את הדברים. ראשית כל, חשוב מאד שתביני שהלכות טהרת המשפחה לא נועדו ליצור זמנים של הפרדה בין בעל לאישה. ההפרדה היא תוצאה של שמירה והקפדה על הלכות הנידה. תוצר לוואי של השמירה הזו, הוא בהחלט העצמה של הקשר והחיבור בין בעל לאשתו.
אבל זוהי רק ‘תופעת לוואי’, לא הסיבה לשמירת המצווה. ישנם זמנים נוספים שבהם ההפרדה הזו לא תתקיים, כמו למשל, הריונות בריאים (בלי מחזור, ובלי הכתמות), זמנים של הנקה (בלי מחזור ובלי הכתמות), או מכל סיבה אחרת שבה אישה איננה חווה מחזור סדיר בחייה. ואז, מגיעה התקופה הארוכה מכולן, המנופאוזה, אז נפסקים הווסת, הדימומים וההכתמות.
בשלב זה של החיים, אנו שונות משהיינו צעירות יותר. הצרכים שלנו, ומערכות היחסים שלנו התבגרו והשתנו. כבני אדם, אנו יכולות לנצור ולהעריך את הזמנים האלה שאנו יכולות לבלות עם בני הזוג שלנו בלי המגבלות של חוקי הנידה. אכן, נראה שהקדוש ברוך הוא רואה ומרגיש שאין לנו עוד צורך בהיבט הזה, בשלב זה של חיינו. כפי שנשים רבות שעברו 30 או 35 שנים של שמירה על ההלכות הללו יכולות להעיד, הן מצפות לשלב הבא בחיים, עם כל המתנות שהוא מביא איתו.
את יכולה להשוות זאת, אם תרצי, ליום שבו קיבלת את טבעת הנישואין שלך! קיבלת את הטבעת הזו כסימן למחויבות, אהבה ומסירות מצדו של בן הזוג שלך. שום טבעת או תכשיט אחר שאי פעם תקבלי בשארית חייך, יישאו את אותה משמעות. את עונדת אותה, נהנית ממנה ומוקירה אותה כל חייך. כך גם – המקווה. את נוצרת את החוויה ומקפידה על הטבילה במשך כל שנות הפוריות שלך – זהו הזמן שלו. כאשר הזמן זה חולף, את מעריכה את העובדה שעשית את כל שהיית צריכה לעשות מתוך אמונה ואהבה להשם, וכעת מגיע השלב הבא, שבו אפשר לעשות עוד דברים כה רבים בשירות הקדוש ברוך הוא. למצווה הזו – יש את הזמן שלה.
אנא – טבלי במקווה. זכרי בבקשה להתכונן כראוי, ולהיצמד להנחיות הנדרשות לפני הטבילה ובטבילה עצמה, על מנת שהטבילה שלך תהיה כשרה ותקפה בכל המובנים (הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות שיחת הדרכה עם מורה מוסמכת להלכות נידה. אם תרצי, נשמח להפנות אותך למישהי כזו באזורך. היא תוכל לכוון אותך כיצד לבצע את ההליך כראוי, וזה לא יארך זמן רב, לקראת הטבילה האחת הזו בשלב זה של חייך).
לאחר הטבילה האחת הזו, נהוג (אם כי אין חובה הלכתית כזו) כי נשים לאחר גיל המעבר טובלות פעם אחת בשנה, בבוקר היום שלפני היום הקדוש בשנה, יום כיפור. בהזדמנות הזו את יכולה לרענן את הרוחניות שלך במקווה, להפיח רוח חיים מחודשת בנשמה שלך ובכל ישותך, לקראת השנה החדשה, ולדעת כי זוהי ההתחלה של התפילות שלך לשנה חדשה מבורכת ובריאה, לבני משפחתך ולך עצמך.
אני מקווה שקיבלת תשובות מספקות לשאלותייך. אם אני יכולה לסייע בכל דבר נוסף, בבקשה אמרי לי. ושוב, אם את זקוקה להפניה למי שתוכל להדריך אותך בהכנות לפעם הראשונה הנפלאה הזו, כתבי לי בבקשה. אני מאחלת לך שתבורכי בכל היבט של חייך בכל הטוב שבעולם, תמיד.
חיה
חיה יקרה,
אני מבינה את מה שאמרת לגבי השלב השונה בחיים לאחר הנידה. אני חושבת שחלק מהסיבה ששאלתי על כך, נובעת מנקודת המבט האישית שלי, כמי שמעולם לא חוותה את הטבילה במקווה, ופתאום מרגישה… ובכן… שפספסתי משהו. מכאן התחושה שלי שהלוואי והייתי יכולה לחוות זאת יותר מפעם אחת, בהנחה שהפעם הראשונה תהיה כמו שאני מצפה שהיא תהיה. אבל אז, הענקת לי מתנה – הידיעה שזו לא חייבת להיות פעם אחת ויחידה, מאחר שאני אוכל ללכת בכל שנה בערב יום הכיפורים. תודה רבה לך על זה, מעולם לא שמעתי על זה. אין ספק, יש תמיד דברים חדשים ללמוד בעולם הזה.
הנקודה היחידה שבה אני מבקשת לחלוק עלייך, היא הדוגמה של טבעת הנישואין. זמנה של הטבילה במקווה עשוי לחלוף ולהסתיים עם תום שנות הפוריות (אם כי לא לגמרי, כפי שציינת), אבל אני מקווה לענוד את טבעת הנישואין שלי כל חיי. המשמעות שלה היא כל מה שאמרת. למעשה, זוהי הטבעת של סבתי עליה השלום, שהבטיחה לי אותה עוד בחייה. אני מרגישה שחיי הנישואין שלי ממשיכים להתברך ולהתקדש מהחיים שלה, בכל פעם שאני מביטה בטבעת, כל יום. ולכן, לפי דעתי, זמנה של הטבעת הזו לא יחלוף לעולם, גם אחרי שהסתיימו שנות הפוריות שלי. בכל מקרה אהבתי את מה שכתבת על טבעת הנישואין עצמה!
מעניין, שאמא שלי (הבת של אותה סבתא) גדלה בבית דתי אורתודוקסי (סוג של… סבתי שמרה הכול, סבא שלי קצת פחות), אבל כשהיא בגרה היא החליטה למרוד, כפי שעושים צעירים כה רבים. אף שאמי תחזקה מטבח כשר מתוך כבוד לאמא שלה, שאם לא כן היא לא הייתה אוכלת בו, אמי החליטה שלא ללכת למקווה לפני נישואיה.
ממה שאני מבינה, זו הייתה אכזבה גדולה במשפחה, לפחות לסבתא שלי. תמיד התפלאתי על כך. ועכשיו אני מרגישה שאני עומדת לסגור את המעגל הזה ולחזור (בשבילה??) ובהחלט מתכננת לחלוק עם אמי את המחשבות והרגשות שלי בנוגע לחוויה שלי, מפני שאני חושבת שהיא ממש תעריך את זה. חלילה לא כדי שתרגיש אשמה על מה שלא עשתה, אלא רק כדי לחלוק איתה את היופי שבחלק הזה של חיי, כפי שאני נוהגת לעשות לעתים קרובות, מפני שרמת שמירת המצוות שלי (אף שאינני דתייה אורתודוקסית) היא הרבה מעבר לזו שחוויתי אני בילדותי, ואמי מרוצה מאד מזה.
חיה, אני מעריכה את ההצעה שלך להפנות אותי למדריכה. מכל מקום, אני מניחה שכשאשתתף ביום הפתוח של המקווה החדש שנפתח כאן (שדי הצית בי את הניצוץ לכל העניין הזה, או ליתר דיוק, העביר אותו מאי שם באחורי המוח שלי לחזית), אוכל לקבל את כל המידע הנדרש, כולל המלצות להדרכה אם יהיה צורך בכך. ובכל זאת, אני קצת מתקשה להבין, מאחר שאני כבר לא חווה מחזור חודשי, ואין לי בעיות של דימומים או הכתמות ובדיקה שלהם, איזו הכנה בדיוק נדרשת לטבילה החד פעמית הזו? ממה אצטרך להישמר או לבדוק בכדי שהטבילה תהיה כשרה? אני מבינה שיש הכנות שנעשות במתחם המקווה עצמו, כמו הסרת לק ותכשיטים, רחצה יסודית, סירוק של השיער ועוד… אבל האם יש עוד דברים שאני צריכה לעשות? חשבתי שהנשים שעובדות במקווה יוכלו להסביר לי הכול.
ועוד שאלה אחת אחרונה (ותודה רבה על הזמן שלך!!!)… אני מתלבטת אם כדאי לגשת אל המצווה המיוחדת הזו יחד עם חברה שמכירה את התהליך, ויכולה להיות לי מעין מדריכה ומנטורית, או שאולי עדיף שאגש לזה לבדי (ואסתייע רק בעובדות המקווה), ושזו תהיה חוויה “רק שלי”. האם יש לך תובנות בעניין?
שוב תודה רבה על התשובה המפורטת שלך, ועל החמימות שבה היא נכתבה.
בשלום,
שרה
שרה יקרה,
אני שמחה כל כך שאני יכולה לסייע לך בדרך הזו, ובעיקר שמחה שהמילים שלי גרמו לך להרגיש טוב יותר. ישנו פתגם עתיק שאומר: “מילים היוצאות מן הלב נכנסות אל הלב”.
בקשר להערה שלך בנוגע לטבעת הנישואין – אני מתנצלת שלא הבהרתי את עצמי כראוי. ובאמת, כשם שאת נוצרת את טבעת הנישואין שלך במשך כל ימי חייך, כך את יכולה גם, לנצור ולהוקיר את השמירה על הלכות המקווה בעבר, כמו גם לקטוף את הפירות ששמירה כזו מביאה לחייך ולחיי אהובייך. כמה נפלא שיש לך חלק כל כך מכובד בחייה של סבתך שהפך שלך. הטבילה שלך במקווה בהחלט יכולה רק להוסיף עוד קשר יקר ערך למורשת שהיא האצילה לך.
הפרוטוקול של הכנה לטבילה הוא הרבה מעבר להכנות של ניקיון פיזי בלבד, חשובות ככל שתהיינה. ישנה גם ספירת שבעת הימים הנקיים, שבסופם, מגיעה הטבילה בערב שאחרי ספירת שבעה ימים שלמים. ישנה דרך מסוימת כיצד לספור את הימים על מנת להבטיח טבילה כשרה, והטוב ביותר יהיה אם תוכלי לשבת עם מישהי למשך זמן קצר ביותר, שתסביר לך את התהליך כך שתוכלי לעשות אותו כראוי. משהו שהוא משמעותי כל כך עבורך, יכול רק להתעצם כאשר שומרים על ההלכה ומדייקים בהכנות.
אני יודעת שהאחראית על המקווה החדש בעיר שלך היא הגברת ג. היא יכולה להיות מדריכה נהדרת להכנות למקווה, ותשמח מאד לעשות זאת. אם תרצי, אני יכולה לציין את שמך בפניה. אבל כמובן שאחכה לתגובתך לפני שאני עושה זאת.
בנוגע לשאלה שלך האם לעשות זאת יחד עם חברה, אני יכולה רק לומר שהמקווה לעצמו הוא עניין פרטי ואישי מאד. כפי שאת יכולה להבין, שמירת הלכות טהרת המשפחה במשך שנות הפוריות, הופכת את הטבילה במקווה משהו שנשמר בפרטיות בינך לבין בעלך, מתנה מיוחדת, המיועדת רק לשניכם. אולי תרצי לחוות קצת מן ההרגשה הזו יחד עם בעלך!
תענוג “לשוחח” איתך, וזה כבוד גדול להרגיש שעזרתי קצת. תודה רבה על המילים הטובות.
כל טוב,
חיה
חיה יקרה,
שוב תודות על התגובה המהירה והמועילה שלך. בקשר למה שכתבת על פרוטוקול ההכנות למקווה, שהוא הרבה מעבר לרק ניקיון ש(בדרך כלל) מתבצע במבנה המקווה, מאחר שאני כבר שנים רבות לאחר מנופאוזה, אני לא מבינה איך ספירת שבעה ימים נקיים חלה עליי. היו לי רק “ימים נקיים” במשך שנים (שבע לפחות) אז מה בדיוק עליי לעשות לפני המקווה?
תודה שיידעת אותי מיהי האחראית על המקווה בעיר שלי, ועל הכישורים שלה. מכל מקום, אני לא רואה סיבה שתצייני בפניה את שמי, אלא אם כן את חושבת שהדבר יסייע לי. את המומחית כאן, לא אני. בהתבסס על כל מה שאמרת לי עד כה אני בוודאי אכבד את השיפוט שלך ואם תאמרי שזה יכול להיות מועיל עבורי לציים את שמי לפני הגברת ג., אני בהחלט אשקול זאת בחיוב.
תודה לך, גם, על העצה שלך בקשר לשאלה אם ללכת עם חברה או לא. גם אני נטיתי לכיוון הזה בעצמי. בתחילה זה הרגיש לי כמו משהו חדש ושונה וחשבתי שאולי יהיה מרגיע לקבל תמיכה נשית, במיוחד מאישה שטובלת במקווה בעצמה, וכך היא תוכל לסייע לי ואולי אחר כך לקבל אותי אל “אחוות האחיות” הזו. אני עדיין מרגישה שיש צד כזה, אבל בשלב זה, אני לא מרגישה שאני חייבת שתהיה מישהי לצדי, כפי שחשבתי קודם. מסתבר בהחלט שבסופו של דבר אעשה זאת בעצמי, בסיוע הצוות של עובדות המקווה, כפי שהצעת.
גם עבורי זהו תענוג “לשוחח” איתך, ואני מקווה שלא “דיברתי” יותר מדי או לעתים קרובות מדי. ארגיש מאד לא טוב אם אדע שכפיתי את נוכחותי באופן כלשהו. אני נוטה להיות דברנית למדי, בפרט כשאני מתרגשת מאד ממשהו. אז שוב תודה על הזמן שלך ועל הסבלנות, כמו גם על העצות מעומק הלב. אני מצפה בהתרגשות לחוויה הזו, ואם תרצי, אשמח לשתף אותך אחר כך. המקווה החדש מקיים יום פתוח ביום ראשון הקרוב, ואני חושבת שאקפוץ לשם להסתכל על המקום, ולשאול כיצד קובעים פגישה, ואולי גם לשוחח עם הגברת ג.
שוב תודה רבה לך,
שרה בת ישראל
שרה יקרה,
ראשית – לא כפית את עצמך בשום צורה ואופן. הענקת לי את הסיפוק הגדול ביותר, לתקשר עם מישהי שמביעה עניין עמוק כל כך במשהו שיקר ללבי כל כך. הסירי דאגה מלבך בבקשה!
ברשותך, אסביר שאף על פי שאת נקייה מדימומים והכתמות כבר שנים רבות, ובאמת היו לך הרבה ימים “נקיים”, ההכנה שלך לטבילה במקווה זהה לשל אישה שזה עתה חוותה מחזור וצריכה לטבול במקווה. מצב ה’טומאה’ (שהוא מושג רוחני) נשאר כמות שהוא עד לטבילה כשרה במקווה עם ההכנות הנדרשות לה. מסיבה זו גם את צריכה להתכונן למקווה בדיוק באותה צורה. זה לא קשה או מורכב, אבל כן דורש הסבר והנחיה, כך שתדעי בדיוק מה לעשות.
חיה
חיה יקרה,
תודה רבה לך על המילים המרגיעות שלך, וכן על ההסבר שלך מדוע אני אכן זקוקה להכוונה מסוימת לפני הטבילה במקווה. בהחלט אצור קשר עם האחראית במקווה ואקבע איתה פגישת הנחיה, לפני שאקבע תור לטבילה עצמה.
בימים ובשבועות האחרונים תהיתי לעצמי למה לקח לי כל כך הרבה זמן לגלות שאני רוצה לעשות זאת, ולמה בעצם זה לא התרחש לפני שנים רבות. למעשה, בעלי הוא ישראלי ונישאנו בישראל. אבל מפני שנישאנו בקיבוץ שלו, לא נדרשתי ללכת למקווה לפני החתונה, כמו הכלות “בעיר” (או ביישובים דתיים). שוב… מעולם לא חשבתי על זה! למען האמת, אני חושבת שאני יודעת את התשובה. לכל דבר יש סיבה וכל דבר קורה בזמן המתאים לו (“לכל זמן ועת” הוא משפט כה נכון, שהפך לשיר יפה). הקדוש ברוך הוא דואג לזה. ייתכן שאם הייתי מגיעה לזה מוקדם יותר בחיי, זה לא היה הזמן הנכון, ואולי הייתי מתנגדת לזה מכל וכל או… אני לא יודעת. הנקודה היא שזה קרה עכשיו מפני שעכשיו הוא הזמן הנכון לזה.
אולי אני מאריכה כל כך מפני שקשה לי להיפרד ממך לשלום, ומכל מקום, בכל מקרה אכתוב לך “אחרי” ואני מצפה לזה.
חג חנוכה שמח… מאחלת לך שכל נר נוסף שאת מדליקה יוסיף ויעצים את האור בחייך, כפי שהארת את שלי.
בשלום,
שרה
שרה יקרה,
תודה רבה על המילים הנהדרות שלך. הן נגעו ללבי! נכון, לכל זמן ועת, כפי שהזכרת את מילות השיר – למעשה אלה הן המילים של שלמה המלך בספר קוהלת, והן כמובן נכונות היום כפי שהיו כשנכתבו לפני שנים רבות.
אני מצפה בקוצר רוח לשמוע על חוויית המקווה שלך. עדכני אותי בבקשה אם יש משהו נוסף שאני יכולה לעשות.
מאחלת לך שהשם יעניק לך ברכה ושלווה בכל היבט בחייך,
חנוכה נפלא,
חיה
חיה יקרה,
השתתפתי ביום הפתוח של המקווה החדש והמרשים באזור מגוריי, והוא פשוט יפהפה… ממש כמו ספא. הנשים שהראו לי את המקום היו נחמדות מאד ואפילו יצא לי לפגוש את “חנה” שעל שמה נקרא המקווה. היא בשנות התשעים לחייה והיא סבתא רבה לדור חמישי! לא נראה שאי פעם פגשתי דבר כזה בעבר. והנה החלק המדהים של הסיפור… עד לאותו רגע לא חשבתי שהמקווה נקרא על שם מישהי. חשבתי שזה סתם שם תנכ”י שהן בחרו. חשבתי שאולי יש קשר בין חנה בתורה והמקווה. אבל שהתוודעתי לחנה הזו, והוצגתי בפניה על ידי הנכדה שלה שהראתה לי את המקווה, היכתה בי התחושה שזה ממש הגורל שלי… הסבתא שלי, שכתבתי לך עליה באחד המיילים הקודמים, ושאת טבעת הנישואין שלה אני עונדת, נקראה אנה, והשם העברי שלה היה חנה! לא רק זה, אלא שכשהנכדה פנתה אל הסבתא לפני שהציגה אותי (היא קצת נמנמה…) היא קראה לה “נאני, נאני”, וכך בדיוק קראתי אני לסבתא שלי! ולמיטב ידיעתי זה לא נפוץ במיוחד – כמו “סבתא” “באבע” או אפילו “נאנא”. למעשה, מעולם לא שמעתי מישהי שקוראת כך לסבתא שלה. את יכולה לתאר את התדהמה שלי.
בדרך הביתה התקשרתי מיד לאמא שלי וסיפרתי לה את כל הסיפור. היא הבת של אנה (חנה), זו שלא הלכה למקווה אף על פי שגדלה בביתה של אם שהלכה למקווה… כל חודש. אמא שלי התרגשה כל כך, והתחילה לבכות, במיוחד כשסיפרתי לה כמה המקווה מיוחד ושיש בו אפילו בריכת טבילה נגישה לאנשים עם מוגבלויות… היא אמרה שהיא חושבת על משהו… ואני ידעתי מיד מה… היא חשבה שאחרי כל השנים האלה, אולי כדאי לה ללכת בעצמה. היא אמרה שהיא מרגישה שזו תהיה סגירת מעגל בשבילה… התרגשתי כל כך!
אבל, אני לא מספרת לך את זה רק כדי לרגש אותך… יש לי שאלה מאמא שלי, שאני לא יודעת אם תהיה לך תשובה עליה. לפני שנתיים אמי עברה כריתה חלקית של המעי הגס, וכעת יש לה שקית מיוחדת שאותה היא מנקה ומחליפה. היא אף פעם לא רוחצת באמבטיה בבית שלה, מפני שקשה לה להיכנס לאמבטיה, והיא רק מתקלחת, כשהשקית מחוברת. השאלה שלי היא האם היא תוכל לטבול במקווה. מה עושים במקרה כזה? היא חוששת שאם היא תסיר אותה אולי תהיה דליפה קטנה. מכל מקום, אף שלה זה לא יפריע להיכנס למקווה עם השקית (מה שיוודא שאין כל דליפה), אני מניחה שזה לא יהיה כשר מפני שחלק מן הגוף שלה יהיה מכוסה בשקית הזו, שבעצם מחוברת לפתח בגוף שלה. אני מניחה שאת לא נתקלת בשאלה הזו לעיתים קרובות…
ההורים שלי גרים בפלורידה אבל מתכננים לשוב צפונה, כנראה באביב או בקיץ. אנחנו עדיין בודקים איפה כדאי להם לגור. אז אין לחץ, מפני שאני מאמינה שהיא תרצה לעשות את זה כאן איתי, אם היא אכן תרצה לעשות זאת. אם יש לך מחשבות בעניין או שאת יכולה להפנות אותי למי שיוכל לענות על כך, אני יעריך את זה מאד. אני שולחת עותק מהמייל הזה גם לאחראית על המקווה כאן, למקרה שהיא יודעת משהו בעניין, וכך לא אצטרך לחזור ולכתוב הכול מחדש.
אמרתי שלא אכתוב עד שאהיה אחרי הטבילה, אבל הנה אני שוב “משוחחת” איתך. מכל מקום, רציתי מאד לחלוק איתך את שני הדברים האלה – תחושת הגורל ועל אמא שלי, ואני בטוחה שתסכימי.
תודה לך מראש על עצה שתוכלי להשיא לי.
ושהשם יברך אותך באותן ברכות ושלווה שאיחלת לי,
שרה
שרה יקרה,
ושוב, נפלא כל כך לשמוע ממך! הסיפור שלך גרם לי לצמרמורת, ושוב נדהמתי מדרכיו המופלאות של בורא עולם! בנוסף, המילים שלך כל כך רהוטות ומרגשות, שאני יודעת שהן מגיעות ישר מהלב!
התקשרתי בעצמי אל הרב שוסטרמן מלוס אנג’לס לשאול אותו את השאלה בקשר לאמא שלך ולטבילה שלה. הוא אמר לי כך: בקשר להכנות לטבילה, אם אמבטיה קשה לה מדי, היא יכולה להתקלח מקלחת יסודית מאד. כמובן, כל שאר ההכנות הן כרגיל (כמו שאחראית המקווה תלמד אותך).
בקשר לטבילה עצמה: יש להסיר את השקית. בקשר לחשש מדליפה למי המקווה, ישנן שתי אפשרויות, התלויות באופן שבו המקווה הספציפי פועל. אם למקווה יש מערכת פילטרים, כדאי שהיא תקבע תור לטבילה כטובלת האחרונה באותו ערב, כך שהמים יעברו סינון וניקוי מלא לפני שהטובלת הבאה תגיע למקווה. אם במקווה אין מערכת כזו, כדאי שהיא תקבע תור לטבילה האחרונה לפני החלפת מים. וכך כל דליפה, גם אם תהיה, לא תשפיע על הטובלת הבאה במקווה.
כיתבתי למייל זה גם את האחראית על המקווה שלך, כדי שהיא תוכל לייעץ לך בהתאם לאופי הפעולה של המקווה שלה. אם אמך תרצה ללכת למקווה אחר, כדאי שתתייעץ איתם לפני שתקבע תור בקשר לאופן פעולת המקווה, תסביר להם על מצבה המיוחד ותתאם תור בהתאם לתנאי המקום.
אני לא יכולה להסביר לך עד כמה נפלא “לשוחח” איתך בכל התקופה הזו. אני מרגישה את החום והכנות שלך עמוק בתוכי, ואני בטוחה שקיום המצווה הזו שלך תביא לשמחה גדולה להשם, לסבתך חנה, ולכל הדורות הקודמים, שנשמותיהם רק ירוויחו מהמעשים המופלאים שלך.
מאחלת לך שוב הרבה ברכה, לך ולמשפחתך בכל דרך שהיא.
אני מצפה לשמוע ממך בקרוב,
חיה
