הוא רוצה בך, לא באהבה

מדוע ברא הקב"ה את העולם?

יש שמאמינים, וכך כתוב בכמה מקומות, שהקב"ה ברא את העולם מפני שהוא טוב, ו'טבע הטוב להיטיב'.

רוב האנשים אומרים שאדם מתחתן מפני שהוא מצא את מי שהוא אוהב. ואם אתם אוהבים מישהו, אתם מתחתנים איתו.

זה לא נכון.

מה הכוונה בכך שהקב"ה ברא את העולם מפני שהוא טוב? מאיפה הגיע הטוב הזה? תורת החסידות מסבירה שביום הראשון לבריאה, ברא הקב"ה את הטוב והחסד, ביום השני הוא ברא את הגבורה וביום השלישי הוא ברא את התפארת.

אז, אם ביום הראשון ברא הקב"ה את הטוב והחסד, מדוע הוא עשה זאת? מתוך טוב וחסד? האם הוא ברא את הטוב מפני שהוא טוב? זה לא נשמע הגיוני. השם ברא את העולם מפני שהוא רוצה אותך. הוא רוצה להגיע לאחדות איתך. זוהי תמצית התשוקה האלוקית למקום שישכון בו בעולם הזה ('דירה בתחתונים'). הוא רוצה להיות מאוחד איתך.  

כדי לאפשר לזה לקרות, כדי לסייע בלהפוך מאוחד איתו, הקב"ה ברא שישה דברים ('מידות'): חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. במילים אחרות, בכדי שהוא יוכל להיות איתך, הוא ברא את החסד. בכדי שהוא יוכל להיות איתך, הוא ברא גבורה, ובכדי להיות איתך, הוא ברא את התפארת.

לא נבראת בגלל החסד והטוב שלו. החסד נברא למענך. המהות של החסד היא אהבה, כלומר, ביום הראשון לבריאה, הקב"ה ברא אהבה. אהבה היא אחת הדרכים שבה שניים יכולים להפוך לאחד. מה הוא רוצה? הוא רוצה בך, לא באהבה. הוא ברא את האהבה למענך.

זוהי הסיבה שראש השנה הוא חג מרגש ועוצמתי כל כך. לא שרים בו ורוקדים, אבל זה עדיין יום מרגש מאד. ראש השנה פירושו - אלוקים רוצה בך. הוא אפילו לא ברא עדיין את החסד והאהבה. בתחילת השנה, תחילת הבריאה היא - "הוא רוצה בך". אם אתם זקוקים לחסד, הוא בורא חסד. אם זקוקים לאהבה, הוא בורא אהבה. 

כעת, בחנו את ההבדלים בין הגישות. לפי הגישה הראשונה, נבראתם לשם הטוב והאהבה. מפני שהוא אוהב, הוא ברא אתכם. מפני שהוא טוב, הוא ברא אתכם. אתם התוצר של הטוב והחסד, בכדי שהוא יוכל להיות טוב, הוא ברא אתכם.  

החסידות טוענת את ההפך. לא אתם נבראתם בשל האהבה, אלא להפך: האהבה נבראה בשבילכם. הוא רוצה בכם, ולשם כך נדרשת אהבה, בסדר, אז  הוא ברא אהבה.

זוהי המשמעות של נישואין. נישואין משמעם שיש כאן אדם מיוחד שאיתו אתם הולכים להתאחד לנצח. האם זה יעזור אם תהיה כאן אהבה? טוב, אז שתהיה אהבה. אינכם חשים בה? - צרו אותה, המציאו אותה, מצאו אותה, השאילו אותה. אתם זקוקים לרחמים ולחמלה לאדם שאיתו התחתנתם, בראו את החמלה הזו.

יש כאן רעיון מאד רומנטי. איש אומר לאישה, אני רוצה להתחתן איתך, וכל מה שנדרש כדי שתהיי שמחה - אני אעשה. אם את זקוקה לאהבה, אני אצור אהבה. אם את זקוקה לטוב, אהיה טוב. אני אהיה, אעשה ואצור, את כל שתצטרכי. אבל מה שאני רוצה - הוא אותך. זה קשר מהותי. אני רוצה אותך. המהות שלי, רוצה אותך. איזה חלק בך? בלי חלקים. אותך, את המהות שלך.

אם קודם כל מגיעה האהבה, ואת התוצר של האהבה, כי אז - אם האהבה נעלמת, אין כבר צורך בך.

זה מה שלא נכון לגבי כל העניין של דייטים והתרועעות חברתית, יצירת חברויות וקשרים. אתם הופכים לקרבן של הרגשות. אני מחבב אותך, אז אנחנו חברים. אני כבר לא מחבב אותך, אז אתה זבל. למה? מפני שאני לא מחפש אותך, אני מחפש אהבה. כל עוד אני אוהב אותך את הדבר הכי חשוב בעולם. אם לא - את כבר חסרת משמעות בעיניי. זה לא ראוי. זה לא נחמד לתת לזה לקרות, וזה לא נחמד לעשות את זה למישהו אחר.

בואו נאמר זאת בצורה הכי ברורה: האהבה נבראה בשביל האנשים - אנשים אינם קרבן של אהבה. הקב"ה לא ברא אותנו מפני שהוא מחפש אהבה ואנחנו הניסוי שלו. לא! הוא רוצה אותנו. אם אנחנו זקוקים לאהבה, הוא יברא אהבה. אם לא היינו זקוקים לאהבה - הוא לא היה בורא אותה! הוא לא צריך את זה. הוא צריך אותך.