מזל טוב! מזל טוב!
השמחה והאנרגיות מורגשות היטב כשהחתן והכלה מתקבלים בשירה נמרצת על ידי האורחים, כשהם יוצאים יחד מן החופה. הם נכנסו לחופה כשתי ישויות נפרדות וכעת, שני חצאי הנשמה שלהם מתמזגים לנשמה אחת שלמה, כזוג נשוי. חיבור הנשמות המידי, המוחלט והמלא הזה הושג באמצעות המעשה הפשוט של החתן, בהנחת הטבעת על אצבעה של הכלה שלו. כאן נמצאים הכוח והעוצמה האדירים הטמונים במעשה הפשוט של קידושין בחתונה. לא רק שהחיבור בין החתן והכלה מתרחש בשעת החופה, למעשה, הוא נוצר באמצעות החופה. בחופה ישנם כוחות ואנרגיות מיוחדים שיכולים להביא לידי פועל ולהשלים את איחודם של החתן והכלה, ולהפוך אותם לזוג.
אנו בוודאי רוצים שההישגים הרוחניים שמושגים בחתונה יוטמעו במלואם וימצו את מלוא השפעתם. חכמינו ציוו אותנו לנהוג במנהגים מסוימים על מנת להחיל ולהשרות את הממד הרוחני הנשגב של הנישואין על האקט הפיזי של הקידושין (נתינת הטבעת על אצבע הכלה). הדבר מאפשר לשני החצאים – להתאחד באמת! כעת, יכולים בני הזוג לקבל את כוחו האינסופי של הקב”ה, לנישואין בני קיימא וללידת ילדים.
יום החתונה נחשב כיום כיפור אישי בעבור החתן והכלה, יום שבו כל חטאי העבר שלהם נמחלים. אנו מבטאים את ייחודיותו של היום הזה בצום ובתפילה, בנתינת צדקה מעבר לרגיל, ובניצול כל רגע פנוי לאמירת תהלים. אם כן, מובן מאליו שהראוי ביותר בחתונה, בעת רצון זו עבור החתן והכלה, להסב את מלוא תשומת הלב לביצוע של הפרטים והמנהגים של החתונה במובן המקיף ביותר. ברכות עצומות יורדות על הזוג הצעיר כאשר החתונה שלהם נחגגת באופן של קדושה. מסיבה זו, מוסיפים את המילים “שהשמחה במעונו [=של הקב”ה]”, לנוסח הזימון בברכת המזון בחתונה. מאחר שהנישואין הוקמו על יסודי התורה והמצווה, יכולה להיות שמחה במעונו של השם. השמחה הזו מתפשטת לעולם, מחדירה שמחה לחייהם של החתן והכלה, ומברכת אותם בנישואין שמחים ובני קיימא.
כדי להגיע למיצוי של הכוח וההזדמנות המיוחדים הללו, מוצגות לפניכם הנחיות בהירות בחמישה היבטים חשובים של חגיגות החתונה. הנחיות והדרכות אלה תקפות לכל חתונה חב”דית. הדגש בהנחיות הוא על הלכות ממשיות ולא על הנהגות שיש המחשיבים אותן “חסידיות” או הידור מצווה. כל יחיד ויחידה הבוחרים לדקדק ולהקפיד על ההלכות עד לפרטים הקטנים ביותר, הדבר משפיע בצורה חיובית על קדושת הקהילה כולה, ממלא בהשראה ומעודד אחרים לנהוג בצורה דומה, וממשיך שפע של ברכות על הזוג הצעיר, על משפחותיהם, על בני הקהילה שלהם ועל כלל ישראל.
מחיצה
בזמן שבית המקדש היה קיים, במהלך שמחת בית השואבה, הפרדה בדמות מרפסת הוקמה על מנת לשמור על הצניעות ולאפשר לאנשים להתמקד בחגיגות.
השתתפות בחתונה היא חגיגה של המצווה הגדולה שבנישואין. השימוש במחיצה מאפשר לחגוג את המצווה בצניעות ולאורחים למקד את תשומת לבם בלשמח את החתן ואת הכלה. מחיצה ראויה מוודאת הפרדה מלאה בין גברים לנשים, במיוחד במהלך הריקודים. נוסף על כך, המחיצה מוודאת שגברים לא יוכלו להביט בנשים כשהן רוקדות. הרבי כתב במכתב כי על מנת שנוכל להגיד באמת “שהשמחה במעונו” ולנתב את ברכות התורה המביאות שמחה לבני הזוג לאורך כל חייהם, יש לנהל את החתונה עם מחיצה ראויה (אגרות קודש כרך ט, ע’ 3).
מחיצה ראויה נדרשת בלי קשר לגודל החתונה. יש לשים לב שהמחיצה תישאר במקומה למשך החתונה כולה. אם החתונה אינה נערכת באולם מוכר, אל תניחו שהמחיצה תמוקם ותועמד כראוי. במחיצה ראויה אין כל מרווחים. יש לוודא כי גם כשהגברים נכנסים לאולם הם לא יוכלו לראות את הנשים רוקדות.
כחסידים של הרבי, עלינו לוודא כי ישנם שני שולחנות ‘כבוד’ נפרדים, אחד לחתן ואחד לכלה, כך שגברים ונשים לא יתערבו.
ריקודים
ריקוד לפני החתן והכלה הוא מצווה גדולה שכן הדבר גורם להם שמחה עצומה. חתונה מביאה לאיחוד מלא של החתן והכלה ומגלה את הדרגה הגבוהה ביותר של נשמתם. אם כן, הריקודים בחתונה הם הדרך שבה אנחנו יכולים לבטא את השמחה המורגשת בעקבות האיחוד הרוחני המתרחש. השמחה שאנו מרגישים מוצאת את ביטויה בעיקר בריקוד מפני שזוהי דרך שבה אנו יכולים לבטא שמחה בכל הווייתנו. כל היבט אפשרי של הריקודים בחתונה אמור להביא לידי ביטוי את השמחה הרוחנית העמוקה. זוהי הסיבה שבשלה אנו מביאים לתשומת לבכם את הנקודות הבאות:
“מצווה טאנץ”, ריקוד מצווה, הוא מנהג קדוש העובר מדור לדור במשפחות אדמו”רים ובמשפחות חסידים. אף שלנשים ולגברים אסור לרקוד יחד, נמסרו שלוש הקלות בהקשר לעניין זה: 1. הכלה עומדת בצד אחד ומחזיקה בגארטל ארוך כאשר קרובי המשפחה מתכבדים לרקוד לפני הכלה כשהם אוחזים בצדו השני של הגארטל במרחק משמעותי. 2. אבי הכלה רוקד לפני הכלה, או במטפחת ששניהם מחזיקים, או כשהם מחזיקים ידיים. 3. במקרים מסוימים, החתן והכלה מחזיקים ידיים לאחר החופה באופן שמשקף רצינות וקדושה.
הרבי הבהיר (כמצוין בספר נטעי גבריאל, נישואין, חלק א’ עמ’ 170, סעיף ד’), שאנו איננו נוהגים במנהג ה”מצווה טאנץ” בשום אופן. הרבי אומר כי אנו יכולים לראות בפועל מה מתרחש בחתונות כתוצאה מיישום הקלות כאלה בזמננו. הרבי מציין כי אנו מוצאים דברים שהיו מקובלים בזמן האבות שאינם מקובלים עוד. עמדתו של הרבי בהקשר זה הייתה ברורה מאד. אנו, כחסידים של הרבי, נעמוד על המשמר בהקפדה מלאה על העניין. אין לאפשר כל ריקוד משותף של גברים ונשים יחד, מפני שהדבר מנוגד להלכה. זה כולל גם קרובים כפי שיפורט להלן.
- בתחילת סבב הריקודים הראשון, עם כניסתם של החתן והכלה לאולם, יש להוביל את החתן ישירות לצד הגברים. אל לו לעבור יחד עם הכלה מתחת לקשתות.
- אסור לאחים ולאחיות לרקוד יחד בפומבי. מעגל של אחים ואחיות המחזיקים ידיים אסור שיתקיים בחתונה חב”דית. הדבר כולל גם את “ריקוד המטאטא”, או “ריקוד המיז’יניק”. הורתו של רעיון זה אצל היידישיסטים הרוסיים שאימצו אותו ממנהגי הגויים האוקראינים. הם יצרו מנגינה, שירים וטקס שבו המשפחה כולה מגיעה לצד אחד של המחיצה, שם הם רוקדים יחד, ועושים תנועות טאטוא במטאטא על מנת לסמל, השם ישמור, את השמחה שבפינוי הבית מילדים. הדבר מנוגד להשקפת התורה, בהרגשת השמחה שבקבלת התוספת החדשה למשפחה.
- החתן הכלה לא יחזיקו ידיים ביציאה מחדר הייחוד (או בכל זמן אחר). כך מתחזק כבודה של הכלה.
- ישנן חתונות שבהן בני המשפחה הקרובה או חברים קרובים מכינים ריקוד מיוחד לכבוד הכלה. אין להכריז בהכרזה רשמית על קיומו של ריקוד מיוחד בעזרת הנשים. זהירות זו נועדה למנוע גברים שיבואו לצפות בריקוד הנשים.
- בין חסידים לא נהוג להושיב את החתן והכלה זה לצד זו, וגברים ירקדו לפניהם.
- אם, בשל השמחה וההתרגשות של החתונה, בנות מחליטות לשיר, עליהן להיזהר שקולן לא יישמע בצד השני של המחיצה. זהו איסור ‘קול אישה’, והדבר אסור לחלוטין על פי ההלכה.
- לא ראוי לנשים לשתות משקאות אלכוהוליים בציבור, ברמת שתייה לשכרה.
מוזיקה
הרבי טען כי חתונה צריכה להיות מלאה בשמחה. מאחר שהשמחה פורצת את כל הגדרות וההגבלות, ומאפשרת לאנשים להגיע לדרגות הגבוהות ביותר של שמחה, עודד הרבי מוזיקה חיה בחתונות.
כאשר שוכרים תזמורת/להקה, על המשפחות להנחות את הנגנים לנגן ברוחה של חתונה יהודית אמיתית.
לתזמורת אסור לנגן מוזיקה שיש בה מילים או ערכים שאינם ראויים, או לנגן שירים שיש להם מקצבים או סגנונות שאינם ראויים.
די. ג’יי., תקליטן, הוא אדם המשמיע מוזיקה מוקלטת מראש. רבים מהתקליטנים מלהיבים את הקהל באמצעות עירוב של שירים שונים. יש המוסיפים לשירים אפקטים קוליים וויזואליים. תקליטנים נוטים בדרך כלל ליצור אווירה המעודדת ריקודים, רגשות, מקצבים ושירים שאינם צנועים, וככאלה, ראוי להימנע מהם כשאפשר. אם בשל שיקולים כספיים מחליטים לשכור את שירותיו של תקליטן, יש לוודא איתו מראש על מנת לוודא שהמוזיקה והמעברים ראויים ומתאימים למעמד.
שבע ברכות
לאחר ברכת המזון, שבע ברכות, זהות לאלה שנאמרו תחת החופה, נאמרות בשנית. בברכות אלה יש בעיקר בקשות לברכות השם לבני הזוג. לפיכך, הכלה מובאת קרוב יותר אל השולחן שבו נאמרות שבע הברכות, כדי שתוכל לשמוע אותן.
- עדיף לקיים את שבע הברכות מיד בסוף סעודת החתונה, על מנת לוודא שכל האורחים יזכרו לברך ברכת המזון.
- על מנת להימנע מתערובת של נשים וגברים, כדאי שהכלה תישאר בצד הנשים, בצמוד למחיצה, בטווח שתוכל לשמוע בו את הברכות. נשים אחרות יכולות לשבת מאחוריה בצד הנשים בלבד. אם הכלה איננה יכולה לשמוע את הברכות מקצה המחיצה, היא יכולה להתקרב עד כמה שנדרש כדי שתוכל לשמוע.
- לאחר השבע ברכות, כאשר המוזיקה מתחילה להתנגן שוב, על הכלה לשוב אל צד הנשים ולהישאר שם עד לסיום החתונה; לא ראוי שנשים יישארו בצד הגברים על מנת ליהנות מהשירה והריקודים.
- הגברים והנשים יישארו בצד המחיצה המתאים לאורך כל החתונה. כשישנה פרצה, זה עלול לערער את כל עניין המחיצה.
- במהלך סעודות שבע הברכות בימים שלאחר החתונה, מותר לברך את הברכות בסיום הסעודה רק כאשר הישיבה נפרדת. יש להיערך בהתאם.
צילומים
מטרת הצילומים בחתונה יהודית היא על מנת “לתפוס” את שמחת החתונה, להיאחז בה ולשמר את הזיכרונות השמחים שבהתחלה השמחה של בני הזוג. כל תמונה ראוי שתשקף ותבטא חתונה יהודית, ולא חס ושלום חיקוי של דרכי הגויים.
היופי והקדושה שבנישואין יהודיים מצויים בצניעות הטבועה בבני הזוג. הרגשות האינטימיים שלהם זה לזו מתרוממים ומקודשים בכך שהם נשמרים פרטיים. להלן כמה קווים מנחים מבחינה הלכתית שיש להקפיד עליהם בצילומי החתונה:
- כל ההעמדות לצילום של הזוג צריכות להיות צנועות לחלוטין. אין זה צנוע כאשר החתן והכלה נוגעים זה בזו בציבור. צילום נחשב “ציבורי”.
- עוצמתם של נישואין יהודיים מצויה במה שנסתר מעיני הציבור. תנוחות צילום שמציגות את הקשר הפרטי הזה, הופכות אותו לחומרי וממעיטות ממנו את יופיו ועוצמתו האמיתיים. לאפשר לצלם להיכנס אל תוך החלל הפרטי הזה של בני הזוג סותר את האופן שבו התורה תופסת את הצניעות. להנחה כי תמונות כאלה מותרות רק מפני שהצלם עושה כאן עבודה מקצועית נטו, אין כל בסיס הלכתי.
- זוהי אמונה שגויה שתמונות כאלה מותרות אם הן נשמרות לשימוש פרטי בלבד. וזאת מפני ש: א. עצם הצילום של הצלם הופך את הדבר ללא פרטי. ב. תמונות אינן נשמרות פרטיות לחלוטין. בדרך כלל מראים אותן לבני משפחה קרובים ולחברים. ג. תמונות כאלה מופצת לרוב ברשתות חברתיות. ד. כאשר חברים ובני משפחה צופים בתמונות החתונה, יש לדבר השפעה ישירה על הסטנדרטים הנתפסים של צניעות.
- מאחר שנפוץ בימינו לשכור את שירותיו של צלם גבר (אף שאם ישנה צלמת בצד הנשי הדבר אידיאלי), כדאי להקדיש תשומת לב לכך שהצלמים ימקמו עצמם במיקום גבוה, כך שמשם יוכלו לצלם תמונות ווידאו מבלי שיצטרכו לעמוד בתוך מעגל הנשים הרוקדות.
- אם אכן משתמשים בצלם גבר, ראוי שהוא יכין לעצמו זווית צילום טובה כך שיוכל להימנע מללכת בעקבות הכלה בתוך הקשתות שמכינות לה חברותיה לכניסה החגיגית לרחבת הריקודים.
- גם כאשר כל התמונות מצולמות כהלכה, יש להקדיש שימת לב ראויה לאילו תמונות מעלים לרשתות החברתיות. יש לזכור כי כיהודים אנו צריכים להיות רגישים ביותר בקשר לתמונות אישיות המשותפות בציבור. כל כבודה בת מלך פנימה.
כשאנו נוטלים על עצמנו את המחויבות לכך שכל חתונה תתקיים באופן הראוי, ישמש הדבר צינור לברכות עוצמתיות לחתן ולכלה, ולקהילה בכללה. תקוותנו היוקדת היא שהשם יברך כל זוג בשלום בית אמיתי ויסייע להם להקים בניין עדי עד על יסודי התורה והמצווה. חגיגת החתונה בדרך של קדושה ושמחה אמיתית תביא בעזרת השם לרוב נחת חסידית להורים ולסבים המחתנים את ילדיהם, יאחד את בני המשפחה והחברים לשמוח יחד, ובעזרת השם יקרב אותנו לשמחת החתונה הגדולה מכולן, אז נתאחד בחוצות ירושלים עם משיח צדקנו.
המידע במאמר זה נבדק ואושר על ידי:
הרב דוד רפאל באנון, הרב יוסף ישעיה ברוין, הרב שלום ב. חייקין, הרב מנחם מענדל גלוכובסקי, הרב ברוך הרץ, הרב טוביה קאסימוב, הרב אברהם אזדאבא, הדיין ל.י. רסקין, והרב יוסף שוסטרמן.
