המשמעות הפנימית של הלכות טהרת המשפחה

המשמעות הפנימית של הלכות טהרת המשפחה

מה עומד מאחורי ההלכות האלה?

הלכות טהרת המשפחה הן חלק בלתי נפרד מהאמונה הדתית שלנו ומקורן בתורתנו, ולא תמיד הן מובנות בשלמות במוחנו האנושי. ככלות הכול, המוגבל – איננו יכול להבין את האינסוף. יהודי מאמין שומר על המצוות בין אם הוא מבין אותן ובין אם לאו. מכל מקום, היהדות מאפשרת לנו לשאול שאלות, ומעודדת אותנו לנסות לרדת לעומק הנסתר המצוי בבסיס כל אחת ואחת מהמצוות האלוקיות.

עיקרון יסוד אחד ברור לחלוטין: כל אחת מהמצוות היא לטובתנו – לא רק באופן רוחני, כי אם גם באופן גשמי. כמובן, זו איננה המוטיבציה שלנו בקיום מצוות. אנו מקיימים אותן מפני שהן ציוויים אלוקיים, רצון השם. הלכות הכשרות, לדוגמה, נשמרות כעיקרון אלוקי, לא מפני שאוכל כשר יפה לבריאות ומועיל לגוף שלנו, כי אם מפני שכשרות היא מצוות התורה. ומכל מקום, בפועל – זה בריא ומועיל. שמירת השבת נועדה להזכיר לנו כי הקב”ה הוא בורא העולם – אך היא גם טובה לנו.

דבר זה נכון גם בקשר להלכות טהרת המשפחה. במבט חיצוני הן נראות מסתוריות ומוזרות, אך למעשה הן משקפות אמת פנימית עמוקה בקשר לטבעם של האיש והאישה. לדוגמה, נראה כי ישנה הלימה מסוימת בין טבע האישה לטבע העולם. המחזור החודשי של האישה מזכיר את מחזור הירח ומקצביו השונים. האם זה צירוף מקרים? הירח מתמלא, נחסר, נעלם ואז מופיע מחדש. האם יש כאן רמיזה למחזור של האישה מביוץ ועד הווסת? האם יש כאן שיקוף של מערכת היחסים של אישה עם בעלה – מילוי וזריחה משותפת, ואז היעלמות לעצמה, איחוד עמו ואז נסיגה ממנו עם הופעת המחזור, המתנה לסיום הדימום ואז טבילה במים החיים של הבריאה, ושוב – שיבה ואיחוד מחודש בשלב הבא? האם יש במקצב זה רמז למקצבים הסודיים והנעלמים של היקום? מה ישנו במעמקיה של האישה שמשקף את מחזור הירח? האין זה מוזר ומרתק, שיש לכל אישה את ‘מצב הירח’ האישי שלה?  

לעולם לא נדע, כמובן, מה בדיוק עומד מאחורי כל זה. בספרה המצוין [באנגלית], “קולה של שרה”, מציינת תמר פרנקל לכמה מחקרים שעל פיהם היא מציעה כי “מצב הירח האישי של האישה משפיע על מה שאנו [הנשים] עושות ועל כל דרכי ההתייחסות שלנו”. הביוץ והווסת, היא מציעה, הם גרף המדגים את היצירתיות של היקום (עמ’ 80–81).

ברמה המעשית, ועם קצת פחות מסתורין, התקופה של ההפרדה בזמן הנידה מאפשרת לגוף האישה זמן לנוח ולהתאושש. ברמה הרגשית, הדבר משמר את החירות הבסיסית שלה, ומעניק לה את המרחב ואת הזמן ל’בדידות’ פיזית, שאותם היא צריכה ועליהם היא מברכת. זה מאפשר לה לסגת מעט, לשהות בפרטיות שלה, ולגשת פנימה אל תוך עצמה. 

נוסף על כך, זמן ההינזרות מיחסים אינטימיים, מחדד את ההבנה שהיא לא תמיד זמינה לבעלה. הדבר מסייע למנוע את אחד הגורמים המחלישים את חיי הנישואין: ההרגשה שמישהו לוקח אותי כמובן מאליו. בכך שברור שהאישה איננה תמיד זמינה, השמירה על טהרת המשפחה מרוממת את הזוגיות לרמה אחרת.

לאחר שאישה אחת בקהילה שלנו החלה לשמור על טהרת המשפחה, בעלה התלונן לפניי. ספק בצחוק ספק ברצינות, הוא אמר: “כבוד הרב, זה ממש מגוחך. זה הורס את הנישואין שלנו”. 

שישה חודשים מאוחר יותר הוא התוודה, “זה היה נפלא. זה הביא סוג של התרגשות אל חיי הנישואין שלנו. השתעממנו זה מזו, נמאס לנו קצת זו מזה. היחסים הפיזיים שלנו הפכו מונוטוניים, נטולי התרגשות. זה היה כמו שיקוי קסם. ברצינות רבה, כבוד הרב, זה ממש הציל את הנישואין שלנו. לא רק את החלק הפיזי. את הכול”.

מבלי לדעת זאת, הבעל הזה הדהד למעשה את ההצהרה של רבי מאיר בתלמוד. במסכת נידה, דף לא עמוד ב, מסביר רבי מאיר מדוע דורשת התורה שבעה ימים של הכנה עד לטבילה: “מפני שרגיל בה… אמרה תורה… שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה”. במילים אחרות, טהרת המשפחה מחוללת סוג של ירח דבש, בכל חודש מחדש.  

אין ספק שהפרדה זמנית מסייעת לקרב יותר את בני הזוג זה לזה. הם לומדים לפתח ולחדד היבטים אחרים של הזוגיות שלהם: חברות, שיחה, הבנה, התחשבות. המיומנויות הבינאישיות הללו, החיוניות כל כך בכל מערכת יחסים אנושית, הכרחיות שבעתיים במערכת היחסים שבין איש לאישה.

למעשה, מערכת יחסים מינית מורכבת מיותר מאשר מרכיב אחד. מה שלעתים קרובות נשכח, הוא שהיא לא רק “מינית”, יש בה גם את רכיב “מערכת היחסים” – הכוללת תקשורת, חמלה, אהבה, אכפתיות, התחשבות, התייחסות. עיסוק מוגבר בהיבטים הפיזיים של יחסים אינטימיים עשוי להאפיל על ההיבטים הלא פיזיים שלהם. ולהפך, אינטימיות לא פיזית מעצימה את האינטימיות הפיזית. יחסים פיזיים שנעדרים מהם אהבה, אכפתיות וקשר רגשי יהפכו תוך זמן קצר לחסרי משמעות. 

בברכה האחרונה שבשבע הברכות הנאמרות מתחת לחופה, אנו מברכים את השם על שנתן לכלה ולחתן “גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה, אחווה, שלום ורעות”. על פי אחד מגדולי ההוגים, המילים “אהבה ואחווה ושלום ורעות”, מתייחסות לאותם זמנים בחיי הנישואין שנדרשים בהם מרחק והפרדה בין הבעל לאישה. בזמנים אלה, אהבה שאיננה פיזית תופסת את המקום המרכזי. ארבעת הביטויים הראשונים – “גילה, רינה, דיצה וחדווה”, משקפים את אותם זמנים שבהם בני הזוג יכולים להיות מאוחדים. ההסבר ממשיך: בכל אחד מהתרחישים, נשארים בני הזוג, כפי שנאמר בברכה השישית, “רעים האהובים”. לשם הם שואפים תמיד – עם או בלי הרכיב הפיזי.

ממד חדש

תקופת המרחק וההפרדה יוצרת ממד חדש וחשוב בזוגיות של הבעל והאישה. היא מדגישה כי השותפות שלהם מבוססת לא רק על הפיזי, כי אם גם על היבטים של חברות, ושלא רק איחוד, אלא גם נסיגה, הפרדה ומשמעת עצמית, הן חלק בלתי נפרד מהחיים ביחד. בנישואין, כמו בציור, החללים הריקים חשובים לא פחות מאלה המצוירים. ממש כמו במוזיקה, ההפסקות הן מה שמוסיף יופי, קצב ותוכן לגוף היצירה. ציור, או יצירה מוזיקלית שאין בהן הפסקות, עצירות או מרווחים – יאבדו עד מהרה את משמעותן. 

באמצעות ההקפדה על הלכות טהרת המשפחה האישה מוערכת ומכובדת. לעולם לא יביטו בה כאובייקט לתשוקות הבעל או ככלי שרת לסיפוק הגחמות שלו. מה שבא בקלות – הולך בקלות. אחרי דבר מה בעל ערך וחשיבות – מחפשים, מחזרים ונלחמים. עובדה היא שסיפוק מיני קל הופך את האהבה והאינטימיות לשכיחות פחות הן לבעל והן לאישה. עיכוב ושהייה מעצימים את הציפייה ומגבירים את התשוקה.

ואולי החשוב מכול: טהרת המשפחה היא תזכורת חודשית להיות האישה בעלת אישיות, זה מביא לכבוד והערכה לתחושת העצמי שלה. היא נכנסת כעת למרחב פרטי של עצמאות. היא אדם לעצמה, עם הצרכים שלה, הדרכים שלה, ונקודת המבט הייחודית שלה על החיים. בעבור הגבר זוהי תזכורת קבועה וחשובה לכבד את ההבדלים שבין האיש לאישה. 

(פעם הגיע אליי אדם והתלונן שאשתו שונה ממנו כל כך: היה לה מבט שונה על דברים, היא בכתה בקלות, היא הגיבה בצורה שונה מאד ממנו במצבים שונים.

הסברתי לו שכך בדיוק זה צריך להיות. אלה הם בדיוק ההבדלים שבין איש לאישה שגורמים לחישול ברית הנישואין ולקיומה. הגבריות של הבעל, הנשיות של האישה הם המלט המדביק ומאחה את הנישואין. גברים ונשים שונים לא רק פיזית, כי אם גם רגשית, רוחנית ונפשית. וממש כשם ששני גברים או שני נשים אינם יכולים להביא ילד לעולם בכוחות עצמם, כך גם שני גברים או שתי נשים אינם יכולים ליצור את אותה תבנית בסיסית של נישואין שהיא חלק מהתוכנית המקורית של הקב”ה לאנושות – תשתית שבה ההבדלים הן אבני הבניין החיוניות לבניית מערכת היחסים). 

תרומתה של שמירת טהרת המשפחה על העצמה ופיתוח של האישיות היא יסודית ועמוקה מאד. כאשר יהודי מסוגל לשלוט על הדחף האנושי העוצמתי ביותר והמענג ביותר ולומר “חכה, לא עכשיו!” ובכך הוא מסוגל לשלוט בו ולנתב אותו, שני דברים מתרחשים:

1. הוא יכול לתעל את הדחף הזה שישרת אותו, והוא הופך להיות אדון עליו. 

2. אם הוא יכול לשלוט בזה, הוא מראה שהוא מסוגל לשלוט גם בדחפים האנושיים האחרים שלו – קנאה, שנאה, כעס – ולהפוך אדם מעודן יותר.  

מעבר לכל זה, ישנה תוספת נחמה ועידוד בהבנה המשותפת של הבעל והאישה שהם משמרים מסורת בת אלפי שנים, מסורת המשקפת את חכמתו של הקב”ה ותורתו. באמצעות אלה, הקב”ה הופך לשותף השלישי בחיי הנישואין.  

שתפי

עמנואל פלדמן

מאמר זה הוא פרק מתוך ספרו של עמנואל פלדמן [באנגלית], “אחד ועוד אחד שווה אחד”, בהוצאת פלדהיים, 1990. המאמר נדפס ברשות ההוצאה לאור.

מעמיק

מאמרים נוספים