שאלה:
גיליתי שאני בהיריון, ואני ממש עצובה. אני לא רוצה ללדת תינוק עכשיו. אין לי משפחה שיכולה לתמוך ולסייע; החיים שלי לחוצים גם ככה. אני לא חושבת שאוכל להתמודד עם הפלה – אני ארגיש רגשות אשם לנצח. אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי מגדלת ילד עכשיו.
תשובה:
תודה שפנית אלינו. יש כל כך הרבה רגשות מציפים ומבלבלים שאת מחזיקה בתוכך כעת, וזה מובן לגמרי.
כל מה שאת מרגישה כעת נראה הגיוני. פחד, בידוד, ייאוש הם רגשות שנשים במצבך חוות לעתים קרובות. את חייבת להיות מאד אמיצה אם הצלחת לשאול את השאלה הזו, ולחשוף משבר כה אינטימי. מגיעה לך תמיכה של הקהילה שלנו, כך שלא תישארי לבד.
כפי שאת בטח יודעת, למעט במקרים קיצוניים, התורה איננה מתירה הפלה מלאכותית.
אף שכמובן אינני יכולה להציע לך תמיכה שמותאמת במדויק למצב הספציפי שלך, אני יכולה לשתף אותך בשלושה רעיונות שאספתי במשך למעלה מעשור של תמיכה בנשים יהודיות המתמודדות עם היריון בלתי מתוכנן.
1. הבחירה הראשונה המצויה בידיים שלך היא כיצד להגדיר את הבעיה. מה קבוע ומה גמיש? מה כאן ניתן לשינוי ומה איננו?
במבט ראשון, זה נראה פשוט: הבעיה היא תינוק בלתי רצוי. מניסיוני, אני משתפת אותך שלעיתים קרובות ליבת הבעיה איננה ברורה כל כך.
תארי לעצמך שאני מראה לך תמונה של אישה שאחת מאצבעותיה המורות מצביעה כלפי מעלה, ואני שואלת אותך: “מה היא עושה?”. את עשויה לומר, היא מסמנת את הספרה אחת. מישהי אחרת עשויה לומר שהיא מסמנת את האות ד’ בשפת הסימנים, אישה אחרת תאמר שהיא בכלל מסמנת לך לחכות רגע.
תמיד יש דרכים רבות כל כך להגדיר או למסגר את מה שאת רואה בעיניים שלך. הדרך שבה את מגדירה את הבעיה יכולה להרחיב או לצמצם את האפשרויות שלך.
נניח שה”תמונה” שאנו מביטות בה היא: “אני לא רוצה ללדת עכשיו, מפני שאני לא יכולה להתמודד עם ילד נוסף כרגע”.
איזה חלק מהמשפט הזה הוא עובדה מוצקת ואיזה חלק “גמיש” יותר?
דרך אחת להסתכל על זה היא ש”אני לא יכולה להתמודד עם ילד נוסף כרגע” הוא עובדה מוצקת. והשאלה אם ללדת את התינוק או לא היא החלק הגמיש. נקודת מבט שכזו מובילה לרוב לפתרון יחיד: סיום היריון.
או שאולי אפשר לראות את זה גם ככה: “אני לא יכולה להתמודד עם ילד נוסף כרגע” הוא נתון גמיש ונתון לשינוי. המצב הנוכחי לא חייב להימשך לנצח. גישה כזו מובילה להרבה יותר שאלות ואפשרויות.
האם היא יכולה למצוא עוד עזרה בבית? לאיזו תמיכה היא זקוקה? איך היא יכולה להגביר את הדאגה לעצמה כך שיתפנה לה מקום לנתינה?
מסגור מחדש של הבעיה והתבוננות במה שיכול להשתנות, יוצרים אפשרויות חדשות. אי אפשר להכחיש את המציאות הנוכחית: היא באמת איננה מסוגלת להתמודד עם תינוק נוסף עכשיו. אבל היא גם לא חייבת להיות לכודה במציאות הזו.
ועוד דוגמה: “אני לא יכולה ללדת עכשיו כי אני לא מסוגלת לזה מבחינה כלכלית”. ומה אם “אני לא מסוגלת לזה מבחינה כלכלית” יכול להשתנות?
אז, צצים פתרונות שונים, כמו תוכניות הכשרה להגדלת הכנסה, לנסות להתקבל למקומות עבודה אחרים, או למצוא מקומות שבהם אפשר לרכוש ציוד פחות יקר, או משומש, לתינוק.
זוג אחד שאני מכירה היה שקוע בהלוואות סטודנטים כשהסתבר להם שהאישה הרה באופן לא מתוכנן. הבעל היה משוכנע כל כך שאין להם דרך להחזיק את התינוק הזה מבחינה כלכלית, שהוא זימן תור להפלה. ואכן – אם הנסיבות הנוכחיות לא היו יכולות להשתנות, הם באמת לא היו יכולים להרשות לעצמם לגדל תינוק. מכל מקום, ברגע שהם החליטו שהם ממשיכים את ההיריון, הם קיבלו סיוע מהמשפחה וגם סיוע כלכלי ותמיכה נוספת מארגון יהודי שתומך במשפחות המתמודדות עם היריון לא מתוכנן, במידה שלא יכלו לדמיין. הם גילו פתרונות לבעיות הכלכליות שנדמו בעיניהם ככאלה שאי אפשר להתגבר עליהן.
גם אם את מסוגלת לראות את הפוטנציאל לשינוי נסיבות, את עדיין עשויה להרגיש שאת טובעת. אולי את יכולה לסקור את האפשרויות, אבל הכול מציף אותך, מפחיד אותך, וגורם לך להרגיש חסרת אונים.
ב. זה בסדר לפחד ולחוש רגשות מעורבים. החלמה ופתרונות מגיעים כאשר אנחנו לוקחות את הצעד הבא קדימה למרות הפחד.
בעולם שלנו, בין אם מדובר בהיריון לא מתוכנן ובין אם בדברים אחרים, אנו ניצבות מול חוסר וודאות. אף אחד לא חותם לנו על אחריות לפני שאנחנו מתחילות לפעול.
המודל שהתורה מציעה לנקיטת פעולה כאשר את מצויה בין הפטיש לסדן, הוא המודל של נחשון בן עמינדב. כאשר בני ישראל עמדו על שפת ים סוף כשהמצרים רודפים אחריהם ועומדים להדביק אותם, נחשון בן עמינדב קפץ לים לפני שהים נבקע.
ברוב האתגרים בחיים, הפתרון מגיע אחרי המחויבות, ולא לפניה. כן. נדרש אומץ לב להתחייב ולפעול במצב של חוסר וודאות. והאמת היא שהפתרונות אינם זמינים לנו עד שאנחנו מתחייבים באומץ למצוא אותם.
עמוק בתוכך, יש בך נשמה. והנשמה שלך, הניצוץ האלוקי שלך, מסוגל להתחבר אל מקור אינסופי של כוח למסע שלך.
ג. להודות בפגיעות שלנו מזמן תמיכה מאנשים, ונסים מאת השם.
האומץ לבחור בעשייה גם כשאינך יודעת איך תתמודדי עם זה – בין אם מדובר בלהמשיך היריון לא מתוכנן או בכל דבר אחר – דורש את המוכנות להיות פגיעה. עלינו להיות מוכנות להחזיק את הפחד ואת חוסר הוודאות במקום לברוח או להתחבא מהם.
רובנו היינו מעדיפות להראות כלפי חוץ שהכול ממש בסדר. אבל מהניסיון שלי אני יודעת, שאין אנשים כאלה, ש”הכול” אצלם בסדר.
בברכת ‘בורא נפשות’ שמברכים לאחר אכילת משקאות ומאכלים מסוימים, אנו אומרות: “ברוך אתה… בורא נפשות רבות וחסרונן”. הבורא לא יצר אף אדם שאינו זקוק לדבר. לכולנו יש את הצרכים שלנו ואת החסרים שלנו. אנחנו זקוקות לאחרים ואנו זקוקות לקדוש ברוך הוא.
להודות בכך שחסר לנו, ואנו זקוקות לעזרה, יכול להיות הפתח שלנו לנסים. מפני שכאשר אנחנו כנות ואמיתיות בקשר למגבלות שלנו והחולשות שלנו, אנו מסוגלות לפתוח את עצמנו לתרומתם של אחרים ולסיוע של כוח עליון.
אין אישה בעולם שיכולה להביא תינוק לעולם או לגדל את התינוק שלה (או למסור אותו לאימוץ) בלי כמות גדושה של תמיכה. היריון, גם בנסיבות הטובות ביותר, הופך אותנו לפגיעות ורגישות מאד, פיזית ונפשית. בוודאי ובוודאי כאשר המצב איננו אידיאלי.
אישה בשנות העשרים שלה התקשרה אליי כשהייתה בהיריון, כשהיא למעשה מחוסרת בית, חיה על ספה. היא הייתה מחוסרת בית מפני שהיא לא הסכימה להפיל, גם כאשר כל האנשים הקרובים ביותר אליה לחצו עליה לעשות זאת.
היא הרגישה חסרת אונים, אבל אז, כמה ארגונים וכמה אנשים נפלאים, כולל גם כאלה שהיא בקושי הכירה, הציעו את עזרתם. בתוך שנה, היא מצאה מקום מגורים, עבודה, ואפילו התחילה להשלים בגרויות, כל זאת בעוד היא מעניקה לתינוקת שלה אהבה במידה גדושה. וכמו שהיא כתבה לאחר מכן: “הבת שלי הביאה שמחה מושלמת ואושר מציף לחיים שלי. המצב שלי היה קשה… [אבל] תינוקות שווים כל קרב, כל מאבק וכל אתגר”.
אחרי שהאנשים הכי קרובים אליה נטשו אותה, האישה הזו הייתה יכולה בקלות לראות ש”אני לא יכולה להתמודד עם תינוק”, היא העובדה המוצקת ובלתי ניתנת לשינוי. זה אכן היה כך – כשהיא גילתה שהיא בהיריון, היא באמת לא יכלה להתמודד עם גידול תינוק. היא גם לא יכולה הייתה לדעת את התשובות לשאלות שלה מבעוד מועד, אך היא מצאה את הפתרונות כשהיא העזה ולקחה צעד קדימה. היא הייתה מוכנה להודות בפגיעות שלה, מזמינה תמיכה מאחרים וברכה מלמעלה.
אני לא יודעת מה יהיה הצעד הבא שלך, אבל את חייבת לדעת שיש לך הרבה יותר פוטנציאל ואפשרויות ממה שככל הנראה את חושבת, ושאם תבקשי תמיכה, את יכולה לקבל אותה.
המאמר המקורי התפרסם באתר Chabad.org, והוא מופיע כאן ברשות המחברת.