בעת האחרונה, בעקבות בר המצווה של הבן שלי, התחלתי להתחבר מחדש – או אולי פשוט להתחבר – לכמה היבטים ביהדות. ישנן המצוות האלה שקשה לקבל אותן, וישנן מצוות כמו שבת, שיש אליהן את המשיכה המידית.
הידע שלי בקשר למקווה היה מעורפל מאד, אבל תמיד זה נראה לי כמשהו מעולם אחר, משהו שלגמרי שייך למחוזות אחרים, לאנשים הרבה יותר אורתודוקסיים, ולא משהו ש’פמיניסטית משוחררת’ כמוני תרצה שיהיה לה אי פעם קשר אליו. מכל מקום, ברוח הפתיחות המחשבתית שנחה עליי, השתתפתי בשיעור בנושא הלכות טהרת המשפחה.
באופן מפתיע למדי, הרבה ממה שלמדתי הדהד בי.
שנות הפוריות שלי מגיעות בקרוב לסיומן, וכתוצאה מכך התחלתי להתכוונן, להקדיש מחשבה ולהעריך את המחזור החודשי שלי. המנהגים שסביב הטבילה במקווה מתחברים אליי כמין ריטואליזציה של מחזור הווסת שלי.
אחרי עשרים שנה ושלושה ילדים, בעלי ואני נאבקים לעתים קרובות להצית מחדש את התשוקה שפעם חשנו זה כלפי זו. ההסדרה של ‘זמנים להיות יחד’ ו’זמנים להיות בנפרד’, מבטיחים ביסוס של דפוס אהבה ממוקד ומכוון יותר.
הרעיון שבלהקדיש זמן מה, גם אם זו שעה אחת בלבד, לבלות זמן במחשבה מרוכזת על הגוף שלך, מבלי הצורך להתייפות ולהתגנדר, נשמעה לי בילוי משמעותי ונהדר.
ובנוסף לכל זה – את גם מקיימת מצווה.
ובכן, הייתי רק כמה פעמים במקווה, ואני מקווה שהקסם וההתרגשות שהרגשתי בביצוע טקס כה יפה, חושני ועתיק יומין – יימשכו. שהחיבורים שיצרתי, לגוף שלי, לנשים נפלאות אחרות שהדריכו אותי בתהליך, ובמיוחד החיבור המחודש לבעלי, יגדלו ויתעצמו עם כל טבילה נוספת.
http://www.greatmikvah.com/
