סיפורי מקווה

סיפורי מקווה

כפי שסיפרה הגברת סימה פריז, מונטריאול, קנדה.

לאישה צעירה, שלצער הלב הייתה בעיצומו של סבב שני של טיפולי כימותרפיה, היה ילד שהשתתף בפעילות בית הספר היהודי של אחר הצהריים.

בעדינות, אך בנחישות ובעקביות, שוחחתי איתה על טבילה במקווה, בתקווה שאצליח לעודד אותה ללכת. 

בחסדי השם, היא הלכה למקווה. זו הייתה עבורה חוויה מעוררת השראה! אני הייתי מאושרת. אמרתי לה שתספר לחברות ולבנות משפחה על כך. הלהט שלה בוודאי יעורר אחרות!

הייתה לה אחות, שלצער הלב איבדה ילד, את בנה היחיד. האחות בילתה שנים במעבר מטיפול פוריות אחד למשנהו, אך ללא הצלחה. האישה הצעירה שלנו שכנעה אותה ללכת למקווה. 

האחות הסכימה והלכה למקווה, וחודש אחד בלבד לאחר מכן, בגיל 51, היא התקשרה לאחותה לספר לה שהיא בהיריון!


הייתה אישה אחת, שבעלה התנדב אצלנו בפעילות ‘מעגל הידידות’ [=ארגון שמפעילה תנועת חב”ד עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים]. לא ידעתי דבר על הרקע שלו, או על רמת שמירת המצוות שלו. יום אחד, הוא מתחיל לדבר איתנו באידיש! טוב, כולנו יודעות שלצער הלב, דיבור באידיש אינו אינדיקציה לשמירת תורה ומצוות, אך לעובדה שדיבר אידיש יפה כל כך חייבת להיות משמעות כלשהי!

פגשתי את אשתו, נתניה, וגיליתי שהם נשואים כבר הרבה שנים, אך עדיין לא התברכו בילדים. נתניה היא גברת נעימה ולבבית וככל שהלכנו ודיברנו עוד ועוד, הרגשתי בנוח לשאול אותה אם היא שומרת על טהרת המשפחה, או אם אי פעם טבלה במקווה. היא אמרה שהיא הולכת למקווה. לא הייתי בטוחה מה רמת הידע שלה, והצעתי שתארגן אצלה בבית שיעור חזרה על הלכות טהרת המשפחה. הסברתי לה את חשיבותה של חזרה מדי תקופה, ועל כך שהרבי יעץ לעתים רבות לזוגות לחזור על ההלכות הכה חשובות האלה.

נתניה ארגנה את השיעור, ואני עבדתי במרץ למצוא את המרצה המתאימה. היה די מורכב למצוא מישהי שתהיה זמינה בזמן שהתאים לכולן. בסופו של דבר, מצאתי את אמנדה שקולניק שפירו, שהיה עליי לשכנע אותה להגיע. לאמנדה היה ילד אחד, והיא התפללה לעוד ילדים. היא אמרה לי שאני צריכה להבטיח לה שאם היא תסכים למסור את השיעור, היא תזכה לילד! אמרתי לה שאני בטוחה שהרבי ייתן לה את ברכתו לילד!

היה זה לילה קפוא במונטריאול. הייתה היענות רבה לשיעור החזרה, ונשים רבות מכל החוגים הגיעו אליו. אפילו שתי כלות, שהיו צמאות לדעת וללמוד. כולן התרגשו והתעוררו. אמנדה עשתה עבודה נהדרת. אפילו הצלחנו לשכנע את אחת מהכלות, שלא הייתה אורתודוקסית, לערוך חופה כשרה – וללכת קודם למקווה!

אישה אחרת, שהייתה בהיריון ומעולם לא הייתה במקווה, שמעה שיש סגולה ללכת למקווה בזמן שאישה שמשתוקקת להרות הולכת למקווה, כך שהאישה שמנסה להרות תוכל לטבול מיד לאחר האישה ההרה. היא הזמינה את נתניה לאפשר לה לטבול כשנתניה הייתה צריכה ללכת למקווה, כך שנתניה תיהנה מהסגולה הזו. בסיכומו של דבר – היה זה ערב נהדר.

כחודש לאחר מכן, הגיע בעלה של נתניה לפעילות ‘מעגל הידידות’ כשהוא שמח ונרגש. “נתניה בהיריון!” כמובן שהיינו מאושרים כל כך! ברוך השם! חדשות נפלאות.

אבל הסיפור עוד לא נגמר…

כחמישה חודשים לאחר אותו שיעור חזרה, במהלך פעילות התרמה מיוחדת שערכנו לכבוד ‘מעגל הידידות’, נתקלתי באמנדה שקולניק. שמחתי כל כך לראות אותה. שוחחנו כמה דקות, ואז הסירה אמנדה את המעיל שלבשה כדי להראות לי, שבחסדי השם, היא בחודש החמישי להריונה!

והסיפור הזה עוד ממשיך…

שמונה חודשים לאחר אותו אירוע שעכשיו כבר אפשר היה להגדיר אותו כמדהים, פגשתי אישה צעירה. לא הצלחתי להיזכר איפה פגשתי אותה בעבר, אבל היא זכרה אותי. היא הזכירה לי שהיא הייתה הכלה שהחליטה להתחתן בחתונה דתית, ולכן הלכה למקווה לפני החתונה שלה. הטבילה הראשונה ריגשה אותה כל כך, שהיא המשיכה ללכת למקווה מדי חודש בחודשו, עד שלאחרונה גילתה שהיא בהיריון, אף שהרופא שלה אמר לה שבשל ההיסטוריה הרפואית שלה, יהיה לה קשה מאד להרות.   

שלושה סיפורים נפלאים ומרגשים, וכולם בעקבות שיעור חזרה הלכתית אחד!

שתפי