לפני שנים רבות, לאישה אחת הייתה בעיה רצינית מאד. היא הייתה בת עשרים ושש, והיא הייתה בודדה כמו אבן בשדה.
לא הייתה לה ולו חברה אחת, היא לא הצליחה להסתדר עם אף אחד, ולא הצליחה לשמור על אף מערכת יחסים. מדוע? ובכן, אם נאמר זאת בבוטות, ההתנהגות שלה הייתה גועלית.
היא הייתה קטנונית, היא הייתה אנוכית, היא הייתה קנאית והיא הייתה אכזרית. היא ניסתה נואשות לשלוט בתכונות השליליות שלה ובילתה שנים בכל סוג אפשרי של טיפול וייעוץ, אך ללא הצלחה. כשהיא חשבה שהיא הגיעה לקצה, היא שמעה שיש אדם חכם וקדוש בברוקלין, שאולי יוכל לעזור לה עם הבעיה שלה, רבי מנחם מ. שניאורסון, מנהיגה הנערץ של תנועת חב”ד העולמית. היא הגיעה אליו והציגה בפניו אבחון בן שמונה עמודים של הבעיה שלה.
הרב הנכבד, שנודע כ”הרבי”, העניק לה עצה פשוטה מאד. הוא אמר לה שכאשר היא תחזור ללימודים בקמפוס שבו למדה, שתאמץ לה הרגל קבוע לשרת ולהגיש לאנשים אחרים במהלך הארוחות.
“יהיה אשר יהיה הדבר שהאחר זקוק לו”, אמר הרבי, “את החמאה, את הסוכר, כוס מים, מה שזה לא יהיה, עשי זאת להרגל להביא להם אותו”. האישה חשה הקלה. במקום לאבחן אותה, הרבי נתן לה משהו שהיא יכולה לעשות.
במבט לאחור, היא ראתה זאת כך: “אישה קטנונית, אגואיסטית הגיעה אל הרבי, שאמר לה, למעשה, ‘לא נחמדה? אז תהיי נחמדה. מה השאלה כאן? את לא אוהבת להיות לא נחמדה? מי מכריח אותך? רוצה להיות נחמדה? מצוין. כך תתחילי לעשות זאת: הביאי למישהו אחר כוס מים’. במילים אחרות, אם את לא אדם נחמד, אל תעצרי לנתח את זה. פשוט התחילי לחשוב, לדבר ולפעול בצורה נחמדה.
הדבר נכון גם לגבי אהבה, כבוד, הערכה וכל אחד מהרגשות החיוניים למערכת יחסים. לכולם יש את היכולת לאהוב, לכבד, ולהעריך. אתם יודעים מתי אתם זקוקים לזה, אתם יודעים מתי אתם רוצים את זה ואתם יודעים מתי אתם לא מקבלים את זה.
נאמר כי מחשבה טובה אחת, מילה קדושה אחת, מעשה טוב אחד – יכולים לשנות את העולם. התחום שבו הדבר משמעותי ביותר הוא בנישואין. זהו המקום שבו מה שאתם חושבים, מה שאתם אומרים והדרך שבה אתם פועלים – עושים את כל ההבדל.
לדוגמה, אישה המגיעה לייעוץ נישואין עשויה לומר, “הלב של בעלי נמצא במקום הנכון, ואני יודעת שהוא מתכוון לטוב, אבל הוא מתנהג פשוט בצורה נוראית. אני יודעת שהוא אוהב אותי באמת, אבל הוא מדבר אליי בצורה מעליבה, משמיע ביקורת כל הזמן, ומתנהג אליי לא יפה בנוכחות אנשים אחרים”.
אישה אחרת עשויה לומר, “בעלי הוא אדם נחמד מאד. הוא אחראי, הוא מדבר ברכות, הוא רגיש ומתחשב, אבל אני לא בטוחה אם הוא אוהב אותי בעומק לבו, בעמקי נשמתו”.
היינו מבינים לו האישה הראשונה הייתה רוצה להתגרש. אבל האישה השנייה צריכה להיות משוגעת לרצות להתגרש. אם בעלה חושב בצורה אוהבת, מדבר בצורה אוהבת, ומתנהג בצורה אוהבת, מה אפשר עוד לבקש? יש לה חיי נישואין טובים. מוטב שתעזוב את “עומק הלב” ו”עמקי הנשמה”, תחזור הביתה ותשמח שהיא נשואה לאדם טוב ונעים.
אותו הדבר נכון ביחס לעצמנו. התשובה לבעיות שלנו לא תמיד טמונה בעבודה הפנימית שלנו, או באבחנה של עומק הלב על מנת לגלות למה אנחנו מרגישים כך. הדבר החשוב ביותר הוא – איך אנחנו פועלים?
האם אתם נחמדים? אם לא, מה אתם הולכים לעשות בקשר לזה? למה להתחיל לנתח את זה? אם אתם רוצים להיות נחמדים, התחילו היום. חשבו מחשבות טובות, דברו מילים טובות, עשו משהו נחמד לאדם אחר. בסופו של דבר, אתם תהיו, למעשה, נחמדים.
לפעמים, עדיף שלא לחטט בנבכי הנפש. הסמטאות שם מפותלות ומסובכות, וייתכן שלא תמצאו את הדרך. קל מאד ללכת לאיבוד שם, ואפילו אין לכם את המפה. אם כן, עדיף שתיצמדו למה שאתם כן יודעים. אתם יודעים איך לחשוב, אתם יודעים איך לדבר, ואתם יודעים איך לעשות. הדברים האלה הם בשליטתכם.
אנשים שמבלים שנים בטיפולים מבלים יותר מדי זמן בלהיות עסוקים לחלוטין בעצמם. מוטב היה לו היו חדלים להסתמך כל כך על הטיפול ופשוט לעשות משהו טוב לשם שינוי.
איך נוכל להביא אהבה, כבוד ומסירות אל תוך הזוגיות שלנו? זה קל. אתם כבר יודעים כמה עמוק הוא הצורך לחוש נאהבים, ועד כמה הצורך בהכרה הוא חיוני. קחו את המידע הזה, ויישמו אותו בזוגיות שלכם. אתם יודעים מהי אהבה, אז אהבו את האחר. אתם יודעים עד כמה חשובה הכרת תודה, אז הכירו תודה. אתם יודעים עד כמה אתם זקוקים לכבוד – היו קצת יותר מכבדים.
אדם מכבד הוא אדם שיש לו כישרון לכבוד, מיומנות של ממש. אדם מכבד הוא כזה שאיננו יכול להעניק כבוד רק לגאונים, קדושים או נביאים. יש, לו או לה, את היכולת לכבד כל אדם באשר הוא אדם.
הדבר נכון גם ביחס לאדם אוהב. אדם אוהב איננו אוהב רק את מי שהציל את חייו בחוף הים. את זה כל אחד יכול. אדם אוהב הוא מי שיכול לאהוב בלי שתהיה סיבה שתגרום לו לאהוב. זו אהבה שלא צריכים “להרוויח”; היא או הוא, מציעים זאת בחפץ לב.
אדם אוהב יכול לאהוב את המסכן שכולם דוחים או מתעלמים מקיומו. מדוע אנשים מתעלמים מאדם שקשה לאהוב? הם ממתינים שהוא ירוויח את אהבתם. אבל אם הוא לוזר אמיתי, הוא לא יוכל. האדם האוהב לא מחכה שזה יקרה. הוא לא מגיב – הוא יוזם. יש לו את היכולת לאהוב.
האם אהבה היא משהו שאתם רוצים לעצמכם, או משהו שאתם יכולים לתת אחרים? האם יש לכם רק את היכולת לקבל, או שאתם יכולים גם לתת?
חשבו על היכולת שלכם לחמול. נניח שאישה ענייה דופקת על הדלת שלכם ואומרת: “האם תוכלו בבקשה לתת לי קצת אוכל?” אתם מביטים בה וחושבים לעצמכם “היא לא נראית רזה במיוחד”. אז אתם אומרים לה, “אנחנו מצטערים. תחזרי בבקשה כשתהיי רזה יותר. כשתגרמי לי לחוש חמלה כלפייך”. זו איננה חמלה. חמלה איננה משהו שמכריח אותך לחמול. איפה נמצאת היכולת שלכם לחוש חמלה? אם החמלה “נכפתה” עליך, זו איננה חמלה אמיתית.
ומה לגבי הנישואין שלכם? כשהבעל או האישה שלך זקוקים למעט כבוד, האם אתם נותנים את זה? בטח, כמובן שאתם נותנים, אם בן הזוג הוא מושלם, תכבדו אותו או אותה? לא, מפני שאם אלה הם התנאים, אתם לא באמת מסוגלים לכבד.
השאלה היא, האם תכבדו את בן הזוג שלכם? זה לא תלוי במה שבן הזוג שלכם עושה או לא עושה, זה תלוי בכם. איפה הכבוד שלכם? איפה האהבה שלכם? זה לא תלוי בבעל או באישה שלך, זה תלוי בך. האם יש בכם את היכולת לכבד? אם כן, למי אתם שומרים אותה? לאנשים שבלאו הכי כבר נפלאים ומרשימים כל כך עד שהכבוד אליהם מתבקש? אנשים שאין להם צורך בכבוד שלכם?
זה דומה למה שאנשים אומרים בקשר לאמונה באלוקים. “אם אלוקים רק יראה לי כמה נסים, אני אאמין בו”. ומה אלוקים אמור להגיד על זה? “וואו. תודה רבה!”? זה כמו אותה אישה שאומרת לבעלה, “תראה לי שאתה מסוגל להרוויח המון כסף, ואז אשאר נשואה לך”. תודה, אבל לא תודה.
איפה הכישרון שלכם? איפה היכולות שלכם? יש לך בעל? כבדי אותו. יש לך אישה? אהוב אותה. הכול נראה קל כל כך מיד אחרי החתונה. אנחנו מצויים בהתרגשות גדולה כל כך של התחלה, מפני שאנו מסתכלים על האדם שאנחנו הולכים להתחתן איתו ויכולים לראות שיש כאן כל כך הרבה מה לאהוב, וכל כך הרבה מה לכבד, וכל כך הרבה מה להעריך וכל כך הרבה מה להעריץ.
ואז, שבועיים לאחר מכן, ירח הדבש מגיע לקיצו. האישה מסתכלת על הבעל ואומרת: “למה? למה התחתנתי עם הבחור הזה? מה מצאתי בו? איך אני יכולה לכבד אותו? הוא לא עושה שום דבר כדי להרוויח את הכבוד שלי!”
והבעל חושב, “מה ראיתי באישה הזו שגרם לי להעריך אותה כל כך? אין כאן שום דבר שראוי להערכה!”
ואז שני אלה רצים לייעוץ נישואין. האישה אומרת: “יש לי בעיה. אני לא מכבדת את בעלי”. והבעל אומר: “הבעיה היא באשתי. היא לא עושה שום דבר שמצדיק הערכה”. ובכן, לשניהם יש בעיה, אלא שזו לא הבעיה שהם חושבים שיש להם. הבעיה האמיתית היא שהגישה שלהם שגויה לחלוטין. הם הניחו שאם אנשים גורמים לכם לכבד אותם, כנראה שהם הדבר האמיתי. אבל אם אתם נדרשים לקצת יותר מאמץ, ואתם גורמים לעצמכם להאמין שאתם מכבדים אותם, אז זה מזויף. ההפך הוא הנכון.
תסתכלו מה קרה בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא. היהודים הרגישו משיכה התחלתית לקב”ה, מפני שהוא היה מאד מרשים. כשאלוקים בכבודו ובעצמו הגיע להוציא אותנו ממצרים, לא יכולנו שלא לכבד אותו, לא יכולנו שלא לירא ממנו, לא יכולנו שלא לאהוב אותו.
וכשהוא בא ואמר לנו: “בואו, הולכים למדבר”, אמרנו, “בטח. מה שתגיד!” והוא אמר: “אני אתן לכם את התורה ואת כל המצוות”, ואנחנו אמרנו, “בסדר. מה שתגיד”. מפני שהתרשמנו ממנו כל כך. היינו באמת מאוהבים בו. הוא לקח אותנו להר סיני והתחתנו. ואז הוא לקח אותנו למקום שנקרא ארץ ישראל לירח דבש. זה היה ירח דבש ארוך למדי, הוא נמשך בערך ארבע מאות שנה. זה היהי נפלא, מפני שארץ ישראל היא ארץ קדושה כל כך. להיכן שלא פנינו, יכולנו לראות נסים קורים סביבנו על בסיס יומיומי. אלוקים היה מרשים כל כך, והזוגיות שלנו התחדשה והתרעננה כל הזמן. ההערצה שלנו אליו רק הלכה וגדלה.
ואז אלוקים אמר, “ירח הדבש הסתיים. אין עוד בית מקדש. אין עוד נסים. לא עוד חיים בארץ הקודש. מעכשיו, זה רק אני ואתם. אם אתם אוהבים אותי, תצטרכו לאהוב אותי על מי שאני, לא על האותות והמופתים, או המכות. לא עוד נסים. לא עוד קריעת הים. רק אני”. המקדש נלקח מאיתנו, ואנו נשלחנו מארץ ישראל אל הגלות.
ומה קרה? הזוגיות שלנו פרחה. כיום, למרות הכול, אנחנו מסורים אל הקב”ה כמאז ומתמיד. הראינו לו אהבה וכבוד שלא ידענו שאנו מסוגלים להם. רגשות שלא היינו מודעים לקיומם, התגלו. כל זה יכול לקרות גם בנישואין שלכם.
בתחילת הזוגיות שלכם, נסחפתם הרחק מפני שהיו אז כל כך הרבה אהבה, הערכה וכבוד. זה לא היה אמיתי. זו הייתה מתנה. פיתיון, כדי להביא אתכם לנישואין.
היא הייתה נפלאה, הוא העיף אותך לשמיים. אז כיבדתם זה את זו, אהבתם זו את זה, והערצתם זה את זו. אבל זה לא היה אמיתי. בשביל זה לא הייתם צריכים להיות טובים, או מוכשרים, או אחראים, או מוסריים. לא הייתם צריכים לעשות דבר. הכול נעשה בשבילכם. אתם הייתם פסיביים לחלוטין.
הדבר האמיתי קורה עכשיו. עכשיו, שכל ההתרגשות נרגעה, יש שני אנשים שאחראים זה לזה, שיכולים לאהוב זה את זו ולכבד זה את זו. זה אמיתי.
אתם לא מכבדים את בן הזוג שלכם, ואתם לא מסוגלים לחיות עם אדם שאינכם מכבדים? למה אתם מחכים? התחילו לחשוב בצורה מכבדת, דברו בצורה מכבדת ופעלו בצורה מכבדת. הדבר נכון גם באהבה. אתם יודעים מהי אהבה, מפני שאתם חשים בהיעדרה כשאינכם מקבלים אותה. אל תשקעו שם במחשבות, קומו ועשו מעשה!
מעשה אחד של נדיבות, מילה אחת של קדושה, מעשה טוב אחד – יכולים לשנות את העולם. אז חשבו באהבה, דברו באהבה, והתנהגו באהבה. כשתעשו זאת, אתם תגלו את כל האהבה והכבוד שיש בכם ולא חלמתם שהם קיימים.
מאמר זה הוא פרק מתוך הספר “האם אף אחד כבר לא מסמיק?” מאת הרב מאניס פרידמן.
