זהו טקס נשי שימיו כימי התנ”ך. אך בזמנים מודרניים, הקונספט של טבילה במקווה, הפך זר לנשים יהודיות רבות כפי שהוא זר לשאר האוכלוסייה.
מצוידות בלא מעט סקרנות, התאספו למעלה מ-100 נשים יהודיות לסיור בעקבות פתיחת המקווה המפואר, דמוי הספא של בית חב”ד בדייטונה [=שבפלורידה], ולשמוע מומחית ניו יורקית המתארת את היתרונות שבקיום יחסי אישות – בסטייל תנכ”י.
יהודים מאמינים כי שרה, אשתו של אברהם, הייתה הראשונה לטבול בקביעות במקווה, בהתאם לדרישות הלכות טהרת המשפחה.
במשך מאות בשנים, נשים יהודיות דתיות הולכות לטבול במקווה, המלא במי גשמים, ככלות לפני נישואיהן ואחר כך בכל חודש, אלא אם הן בהיריון או בגיל המעבר1.
המקווה לא נועד “לניקוי של הגוף”, הסבירה שרה כרמלי, מחברת ומרצה המתמחה באינטימיות יהודית, המקווה נועד דווקא ל”טהרת הנפש”. אחד היתרונות הגדולים ביותר של שמירה על הלכות טהרת המשפחה הוא צמצום של “המונוטוניות שבמונוגמיה”, היא אומרת.
לבני הזוג “אין מנוס אלא לדבר ולפתח כבוד הדדי”, אמרת כרמלי. באופן טבעי, במשך הזמן הזה גם הבעל וגם האישה מתחילים להתגעגע למה שאינם יכולים לעשות כרגע – “כמו הפרי האסור”. אז, הולכת האישה למקווה והם יכולים להצית מחדש את הצד הפיזי של הנישואין שלהם.
“אלוקים רוצה שתחיו תמיד בירח דבש”.
איב ממן, שיחד עם בעלה פנחס תרמו את הקמת המקווה היוקרתי הזה ופיקחו עליה, משווה את ימי ההינזרות לתשוקה לשוקולד. כשאת בדיאטה, היא אומרת, ומונעת מעצמך שוקולד במשך 12 ימים2, כשסופסוף את יכולה לאכול ממנו, “את נהנית מכל ביס”.
ממן, ישראלית בת 41, גדלה בבית לא דתי, אך הלכה פעם אחת למקווה לפני חתונתה, לפני 20 שנה. אחר כך, אחרי שעברה לדייטונה והצטרפה לבית חב”ד המקומי לפני כמה שנים, היא נפגשה שוב במושג המקווה, באמצעות שליחת חב”ד, חני איזגווי.
“זה שינה לי את החיים” אומרת ממן, שלה ארבעה ילדים מגיל 18 ועד חמישה חודשים.
איזגווי, בת 38 ואם לשבעה, מעריכה כי יש מעט יותר מעשר נשים שנסעו בקביעות למקווה באורלנדו או בג’קסונוויל, לפני הקמת המקווה המקומי.
אך העניין במקווה הולך וגובר, ונראה כי הקונספט חווה תחייה מחודשת ברחבי העולם כולו.
“יש כאן ניקיון רוחני… זה יסוד רוחני של היהדות” אומרת איזגווי, כזה שתורם לכל המשפחה.
“בחברות רבות ישנם מנהגים טקסיים מסביב לווסת”, כך סוזן סטאר סרד, אנתרופולוגית באוניברסיטת סאפולק שבבוסטון, שחקרה את הנושא בצורה נרחבת. מאז ומעולם היו בני האדם מרותקים מן ה”טבע המחזורי החידתי” של הנשים, היא אמרה בריאיון טלפוני לפני זמן קצר.
בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת נתפס רעיון המקווה אצל נשים כסקסיסטי, היא מציינת, והשימוש במקווה לא היה משכנע במיוחד לנוכח הרגישויות המודרניות.
בחמש עשרה השנים האחרונות, מכל מקום, נשים רבות מכל מרחבי המיינסטרים היהודי, החלו לאמץ את הטקס כחגיגה משחררת של המעברים בחיים. “יש עכשיו חשיבה אחרת לגמרי על הגוף של נשים, שהיא עדכנית ומושכת יותר עבור נשים כיום”, אומרת סרד.
חיה שרה זרחי, מאתר מקווה.אורג, המציע מאגר מידע נרחב על מקוואות ברחבי העולם ומידע רב על הטבילה במקווה, מאשרת כי השימוש במקווה הולך וגדל ביציבות בשנים האחרונות.
“ההתעניינות במצווה המדהימה הזו הולכת ומתעוררת מחדש”, היא אומרת בריאיון טלפוני מביתה שבברוקלין, ניו יורק.
ישנם כ-450 או 500 מקוואות ברחבי ארה”ב וקנדה, כ-500 בישראל, ועוד כ-200–300 ברחבי העולם. רוב המקוואות הם חדשים ומרהיבים, על פי זרחי.
במיקום נפרד בבניין, ישנו גם מקווה טהרה לגברים דתיים, שכמה מהם נוהגים לטבול במקווה לפני תפילה או חגים.
“גבר יכול לטבול במקווה על מנת להגיע להתרוממות רוחנית”, אומרת כרמלי. המקווה משמש גם לביצוע גיורים. אך הרלוונטיות הגדולה ביותר שלו היא לנשים.
“זה שלנו. זו המצווה הייחודית שלנו”, היא אמרה לקהל הנשים הסקרניות – כשהיא משיבה להן על כל מה שרצו לדעת ולא חששו לשאול.
הטבילה במקווה היא גם זמן לתפילה ולהתבוננות.
“בכל העולם נשים מחפשות משמעות בחיים” היא אומרת, ולמספר רב של נשים יהודיות, המקווה מסייע למצוא את אותה משמעות.
_____________________
1 במהלך היריון וכן לאחר חידלון ווסת אין צורך בטבילה במקווה, אלא במקרה של דימום או הכתמה במצבים מסוימים
2ספירה של חמישה ימים לפחות מיום הופעת המחזור, אף אם משכו קצר יותר, ואחר כך ספירה של עוד שבעה ימים לאחר סיום הדימום, נדרשת לפני הטבילה במקווה.
