שיר המעלות – מסר של ברכה לאם וליילוד

ברכה והגנה לאירוע מבורך

ידוע ומפורסם מנהגם של ישראל מקדמת דנא [=מאז ומתמיד, בעבר]*1 – “מנהג ישראל תורה היא” – לתלות בבית היולדת פתקאות (או קמיעות) עם שמות ופסוקים, “שיר המעלות” וכיוצא בזה (בכל מקום לפי מנהגו), כסגולה לשמירה וכו’ ליולדת ולוולד, הן בנוגע ללידה עצמה שתהי’ה כשורה ובנקל [=בקלות], והן בנוגע לימים שלאחרי הלידה,  לאורך ימים ושנים טובות.

ועוד עניין עיקרי בנוגע לרך הנולד – שמיד בצאתו לאוויר העולם יהי’ה מוקף בענייני קדושה, כידוע שדברים שרואה ושומע תינוק, אפילו בן יומו, יש להם השפעה גם בגדלותו [=כשהוא גדל] (ועד שנתגלה בדורות האחרונים גם בחכמת הנפש [=תורת הפסיכולוגי’ה])., ולכן כשמקיפים אותו בענייני קדושה וכו’ הרי זה מוסיף ברכה והצלחה שיזכו לגדלו ולגדלה “לתורה חופה ומעשים טובים”.  

לחדש את המנהג הישן והטוב

ובעניין זה, יש להעיר ולעורר על דבר עניין הדורש תיקון בנוגע להנהגה של ימינו אלה:

בדורות שלפנינו היו הנשים יולדות בבתיהן (בסיוע המיילדת), ובמילא היו הכול נוהגים ומקפידים בעת הלידה (החל מהכנות ללידה) על מנהג הנ”ל. 

אמנם, בימינו אלה, הרי מסיבות רפואיות יולדות הנשים בבית הרפואה דווקא, ובמילא, לא שמים לב להקפיד על מנהג הנ”ל, כי אם לאחרי שהיולדת והוולד חוזרים מבית הרפואה לביתם (כמה ימים לאחרי הלידה),

בה בשעה שההנהגה הנ”ל חשובה עוד יותר בעת ובסמיכות ללידה עצמה (כפשוט), שאז נמצאים בבית הרפואה.  

שיר המעלות בבית הרפואה

ולכן, מצווה לעורר בכל מקום ומקום שגם כאשר היולדת והוולד נמצאים בבית הרפואה, יש להשתדל ולתלות בחדר היולדת ובחדר הוולד (או על המיטה וכיוצא בזה) “שיר המעלות” וכו’, ככל פרטי המנהגים שבדבר, כפי שנוהגים בבית, ואדרבה בהיותם בבית הרפואה, בעת ובסמיכות ללידה, נוגע הדבר יותר, כנ”ל.

…ובנוגע לרישיון [=אישור] מהנהלת בית הרפואה, הרי בהשתדלות הכי קלה, בוודאי יקבלו הרישיון ללא כל התנגדות, ואדרבה – בפה מלא ובשמחה:

גם על פי חכמת הרפואה – הרי הצלחת הטיפול קשורה (במידה חשובה) גם במצבו הנפשי של החולה, שלכן משתדלים להסיר מלבו דאגות וספיקות וכו’, לגרום לו מנוחת הנפש [=רוגע] ומצב רוח טוב ככל האפשרי. 

ועל אחת כמה וכמה בנוגע לעניין הלידה, שנוגע ועיקר [=עניין עיקרי ומרכזי] (הן ליולדת והן לוולד) המצב הנפשי, הסרת הפחד וכו’, מנוחת הנפש בשלימותה. *2

ברכה לרופאים ולמטופלת

ולכן, כשיסבירו לרופא, להנהלת בית הרפואה וכיוצא בזה, שהפתקאות של “שיר המעלות” וכיוצא בזה התלויות בחדר היולדת מרגיעות ומעודדות את רוחה של היולדת (שהרי באמת מאמינה היא בסגולת השמירה כו’) – בוודאי לא תהי’ה שום התנגדות מצדם, ואדרבה, יסכימו בשמחה לתת רישיון לתלות פתקאות אלו, כדי למלא את רצונה של היולדת, שתהי’ה רגועה, ובמצב של מנוחת הנפש. 

ולא עוד, אלא שעניין זה הוא גם לתועלת הרופא:

רופא טוב ואמיתי – נוגע לו מצבו של המטופל, ובמילא, כאשר ישנו סיבוך, חלישות וכו’ במצב, הרי זה מבלבל את רוח הרופא, וגורם לו העדר מנוחת הנפש כו’. ולכן מעוניין גם הרופא שהמטופל יהי’ במצב של מנוחת נפש שלמה, שאז גם הוא (הרופא) רגוע יותר, ובמילא, יכול לעסוק בטיפול הרפואי באופן טוב יותר, ביתר שאת וביתר עוז. 

וכן הוא בנידון שלנו, שכאשר תולים הפתקאות של “שיר המעלות” המרגיעות את רוחה של היולדת – הרי, גם הרופא המטפל נעשה רגוע יותר (בין אם הוא יהודי או אינו יהודי, מאמין בענייני דת או אינו מאמין וכו’), ובמילא, הטיפול הרפואי הוא ביתר הצלחה. 

להפיץ את הברכה  

ובנוגע לפועל:

ראוי ונכון לפרסם בכל מקום ומקום שדרים בו יהודים על דבר המנהג לתלות “שיר המעלות” בחדר היולדת והוולד, עניין השמירה והסגולה שבזה וכו’. 

ובהדגשה – שיש להשתדל לקיים מנהג זה מיד בבוא היולדת לבית הרפואה, על ידי ההסברה המתאימה, בדברים היוצאים מן הלב שבוודאי יפעלו פעולתם. 

…ויהי רצון שעל ידי ההוספה והריבוי בלידת בנים ובנות בישראל – הן בכמות, הן באיכות, בתכלית השמירה וכו’ – תוקדם ביותר גם ביאת בן דוד, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה “אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף” – “אוצר [=”מאגר” נשמות] ששמו גוף”.