מתמידותלפני שנים רבות, אישה נשואה צעירה, עברה עם בעלה וילדיה הקטנים מישראל למדינה מרוחקת. לאישה הייתה אמונה פשוטה והשקפת עולם אמונית חזקה, אך כפי שהיה נפוץ באותם ימים - היא לא זכתה לחינוך יהודי אמיתי. היא שמרה תורה ומצוות, כפי שלמדה בביתה, מתוך אהבה תמידית להשם, ותשוקה כנה לעשות את הדבר הנכון.
טהרת המשפחה הייתה חשובה לה מאד, ואחד הדברים הראשונים שעשתה עם הגיעה לאותה מדינה חדשה וזרה, היה לאתר את המקווה הקרוב ביותר למקום מגוריה.
ליל הטבילה שלה הגיע, והיא עשתה בזהירות את דרכה אל בניין המקווה. כשנכנסה, היא הייתה המומה לראות חדר גדול ופתוח, מלא באמבטיות, ואפוף אווירה חגיגית משהו. בכל אמבטיה הייתה אישה, שניקתה עצמה ביסודיות. בלי חדרי הלבשה, בלי אמבטיות פרטיות, בלי וילונות! רק חלל פתוח אחד משותף לכולן!
אף שמעולם לא ראתה דבר שכזה, היא הסתירה את תדהמתה ואת חוסר הנוחות שחשה, והלכה בעקבות הבלנית לאמבטיה פנויה. שרפרף קטן ניצב לצד האמבטיה ועליו מגבת וסבון.
נבוכה לגמרי, אך נחושה לטבול במקווה, היא הסירה בזהירות מעליה את הבגדים ונכנסה אל האמבטיה, והמשיכה בניקוי יסודי כפי שלמדה, כהכנה לטבילה במקווה.
כשסיימה להכין את עצמה, היא יצאה מן האמבטיה, התעטפה במגבת הגדולה ושאלה אחת מהנשים האחרות כיצד מגיעים אל המקווה.
הנשים האחרות הביטו בה בתדהמה. "מקווה? אף אחת מאיתנו איננה משתמשת במקווה עצמו! אנחנו רוחצות את עצמנו ביסודיות ואז חוזרות הביתה!", הן אמרו לה לאט לאט, כאילו משהו לא בסדר אצלה. "כדאי שתדברי עם האחראית", הן יעצו לה.
וכך, כשהיא עטופה במגבת, היא חיפשה את האחראית ושאלה אותה אם תוכל להוביל אותה אל המקווה, כדי שתוכל לטבול.
"את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות?" שאלה האחראית. "אף לא אחת מהנשים האחרות משתמשת במקווה! המים שם מלוכלכים למדי, ולא הוחלפו כבר זמן רב. למה שלא תחזרי הביתה, עכשיו שאת נקייה ומוכנה?"
האישה הצעירה אולי לא הייתה מלומדת גדולה, אבל את זה היא ידעה בוודאות - מקווה הוא מקווה! אמבטיה איננה מקווה ולטבול במקווה היא חייבת!
"בבקשה, קחי אותי למקווה", היא התעקשה.
האחראית שמעה את הנחישות שבקולה, והובילה אותה אל המקווה. אחת אחת, כל קבוצת הנשים עקבו אחריה, סקרניות לראות מה יקרה. האחראית צעדה לאורך מסדרון חשוך, אל עבר חדר חשוך עוד יותר. כשהדליקה את האור התגלה חדר עגום למראה, עובש עולה על קירותיו. שם במרכז החדר, היה המקווה. המים היו מלוכלכים וקודרים, וניחוח מאיים נישא באוויר.
בטוחה שמבט אחד במקווה יספיק כדי להרתיע גם את האמיצה שבנשים, האחראית פנתה לצאת מן החדר. הנשים השתוממו יחד כשראו את אותה אישה פשוטה אך מסורה, מושיטה את המגבת לאחרת, ומתחילה לצעוד אל תוך המים המסריחים.
היא ביקשה מן האחראית לענות אמן על ברכתה, ואז טבלה את גופה הנקי כל כך, בתוך המים הירוקים-צהובים. פעם אחת, פעם שנייה ועוד פעם נוספת, כפי שלמדה. כפי שעשו אימה, סבתה ודורות רבים של נשים לפניה.
היא התרוממה מן המים כמו מלכה, באקט של קידוש השם כשהיא קיימה את המצווה הנהדרת הזו בנסיבות הרבה פחות נהדרות. כל אחת מאותן נשים הייתה עדה לכך שאמבטיה לא מספיקה. רק הטבילה במקווה יכולה להשלים את המצווה, בצורה נכונה וכשרה.
המשפחה שלנו תמיד הרגישה שכוונותיה הטהורות של האישה הביאו עליה ברכה, וענף חסידי נוסף לעץ המשפחה שלה. אני גאה להיות צאצאית של אותה אישה אמיצה שקיימה את מצוות טהרת המשפחה במסירות נפש עצומה שכזו!
טובלות
מתעניינות