שלוש המצוות של הנשים

ישנן שלוש מצוות הקדושות במיוחד לאישה היהודייה.

שלוש המצוות הן: הדלקת נרות שבת, הפרשת חלה, וטהרת המשפחה.

הדלקת נרות

נרות השבת משרים את קדושת השבת בבית היהודי זה אלפי שנים, מאז האירה שרה אמנו את האוהל שלה באור נרות השבת.

התפקיד העיקרי של נרות השבת הוא להשכין שלום ושלווה בבית ולהעצים את ההנאה מסעודת השבת. הנרות משמשים גם כתזכורת על הממדים הרוחניים של השבת: כשם שנר פיזי חושף ומגלה את תוכן החדר שבו הוא דולק, תוכן שלא היה נחשף לעינינו בחשכה, כך, במובן הרוחני של המילה, מגלים נרות השבת את האנרגיה האלוקית המופשטת, הנסתרת מעינינו, קדושה המחלחלת אל תוך המציאות שלנו.

מצוות הדלקת נרות השבת מוטלת על כל בני הבית, אך זוהי האישה שבבית, בתפקידה כעיקרו של הבית, המדליקה אותם בפועל (אם אין אישה בבית, או אם מכל סיבה שהיא אין ביכולתה להדליק, מוטל החיוב על הגבר).

את נרות השבת מדליקים ביום שישי לפנות ערב, שמונה עשרה דקות לפני שקיעת החמה (בערים אחדות בישראל, כמו בירושלים,  מדליקים את הנרות עוד מוקדם יותר). זמן הדלקת הנרות הוא זמן מתאים במיוחד לתפילה אישית. כשעיניהן מכוסות לחשו שפתיהן של נשים, לאורך כל ההיסטוריה היהודית, תפילות לבריאות ולאושר, ולילדים שיאירו את העולם בטוב. קחי לעצמך כמה רגעים ללחוש תפילה אישית משלך, ואפשרי לקדושה הייחודית של הרגעים הללו לחלחל אל תוך התפילות שלך ולשאת אותן אל שערי מרום.

חלה

כאשר התיישבו אבותינו בארץ ישראל, אחת מכמה מתנות שהצטוו להעניק לכהנים, הייתה ה'חלה'. בימינו השימוש הנפוץ במילה 'חלה' הוא לתיאור חלות השבת הקלועות המעטרות את שולחן השבת.

אך במובנה המקורי, המקראי, של המילה, היא מתייחסת לחתיכת בצק המופרשת ומוקדשת לאלוקים בברכה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה מן העיסה", בכל פעם שאנו אופים לחם. הדבר מסמל גם את טוב הלב שאנו מאחלים לאמץ כערך במשפחתנו - לתת מעצמנו למען האחר.

נשים יהודיות בכל העולם קיימו את המצווה היפה הזו במשך מאות דורות.

כיום, חורבן בית המקדש אינו מאפשר לנו להעניק את החלה לכהנים. מכל מקום, כזכר למתנה זו ובציפייה לגאולה ובניין המקדש, אנו ממשיכים לשמור את מצוות הפרשת החלה. אנו מפרישים חתיכה של בצק, מברכים, ושורפים אותה (או עוטפים בשתי עטיפות ומשליכים אותה) במקום לאכול אותה, מאחר שקדושתה של החלה אוסרת עלינו שימוש כלשהו בחתיכה זו.

טהרת המשפחה

כאישה, המביאה חיים לעולם, יש בידייך הכוח לרומם את הבית ואת בני המשפחה מהשגרה הארצית אל הרוחניות הנשגבת.

הקפדה על דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה מעניקים לך את ההזדמנות להזמין את הקדוש ברוך הוא לתחום הכי אינטימי שבחייך, להכניס קדושה אלוקית לכל היבט של חייך, ולהשפיע על הנשמה של כל ילד שתביאי לעולם.

שמירת מצווה זו מביאה קדושה וברכה לא רק לך באופן אישי, אלא מקדשת את המשפחה והבית במלואם. הטבילה במקווה היא מצווה מן התורה, מן המעלה הגבוהה ביותר.

הנישואין היהודיים מקדשים את בני הזוג. שמירת טהרת המשפחה יוצרת זמנים של פרישה ואיחוד מחודש באינטימיות, כחלק ממחזור חיי הנישואין.

 הפרישה מתחילה עם הופעת המחזור. זהו הזמן שבו עומק הקשר שבין בני הזוג בא לידי ביטוי, מבלי כל אינטימיות פיזית. זהו זמן ההכנה והציפייה לטבילה במקווה.

האיחוד המחודש שבא בעקבותיה, נושא עמו את הפוטנציאל לקדושה הגבוהה ביותר בחיי הנישואין.

מקווה: מאגר מים טבעיים או בריכת מים שיש לה חיבור ייעודי למים טבעיים.

בריכת הטבילה במקווה מעוצבת במיוחד לצורך הטבילה, על פי מערכת חוקים מורכבת של ההלכה.

המים הם המקור הראשוני לכל היצורים החיים. יש להם את הכוח לטהר, לשמר ולחדש חיים. את המקווה יש למלא במים חיים ממקור של זרימה שלא חל בה הפסק, כמו מי מעיין, מי גשמים או אפילו שלג מומס.

המים הללו נשמרים בבקרה היגיינית הדוקה, מנוקים על בסיס יומי ומחוטאים בכלור.

מאגר המים הטבעיים הזה נשמר במכל מופרד, שיש בו פתח המאפשר השקה ועירוב של המים הטבעיים עם מי הברז הממלאים את בריכת הטבילה עצמה.

כל אחת משלוש המצוות הנ"ל היא בעלת חשיבות ייחודית לאישה היהודייה, כיסוד של הבית. הזמנים שבהם מקיימים את המצוות הללו מלאים בקדושה ייחודית ובהזדמנות שבה נפתחים שערי גן העדן לרווחה לתפילות ולבקשות האישיות שלך.