ארכיון מתעניינות - מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת https://mikvah.org.il/tag/מתעניינות/ כל מה שחשוב לך לדעת Thu, 30 Apr 2026 09:55:49 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.9.4 https://mikvah.org.il/wp-content/uploads/2021/11/cropped-טיפה-32x32.png ארכיון מתעניינות - מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת https://mikvah.org.il/tag/מתעניינות/ 32 32 הרחקות – שו״ת https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%95-%d7%9c%d7%9b%d7%9d-2/ Thu, 30 Apr 2026 09:55:47 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5266 מתי נסיעה משותפת הופכת מ"אמצעי תחבורה" ל"טיול" האסור הלכתית בזמן ההרחקות?האם מותר לוותר על מסירת חפץ מיד ליד, כדי למנוע בושה ליד המשפחה או ברחוב הראשי?איך אפשר הלכתית להעניק לאישה מתנה מפנקת אחרי לידה, ומהו ה"פטנט" של הרב שלא כתוב באף ספר? כחלק מסדרת מפגשים לזוגות של נשי חב״ד נחל׳ה, הרב יקותיאל פרקש שליט״א בפרק […]

הפוסט הרחקות – שו״ת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי נסיעה משותפת הופכת מ"אמצעי תחבורה" ל"טיול" האסור הלכתית בזמן ההרחקות?
האם מותר לוותר על מסירת חפץ מיד ליד, כדי למנוע בושה ליד המשפחה או ברחוב הראשי?
איך אפשר הלכתית להעניק לאישה מתנה מפנקת אחרי לידה, ומהו ה"פטנט" של הרב שלא כתוב באף ספר?

כחלק מסדרת מפגשים לזוגות של נשי חב״ד נחל׳ה, הרב יקותיאל פרקש שליט״א בפרק על גדר הלכות ההרחקות בחיי היומיום: בין הידור הלכתי לשלום בית.

באדיבות נשי חב״ד הצעירות נחלת הר חב״ד

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת וידאו: שרה ברכה דרור

הפודקאסט הוקלט לזכות חברות קבוצות תטהרי לך נחלת הר חב״ד המצפות לזרע חייא וקיימא ולזכות מנחות הקבוצות

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט הרחקות – שו״ת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלת רב- מתי, למה ואיך? https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%95-%d7%9c%d7%9b%d7%9d-1/ Tue, 14 Apr 2026 14:24:28 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5244 האם עדיף שהבעל או האישה ייגשו לרב עם שאלת מראות, וכיצד מתגברים על הבושה הטבעית שבלמסור פריטי לבוש אישיים לידיו של פוסק הלכה? מתי אישה רשאית להחליט בעצמה שהמראה טהור ומתי חובה להתייעץ עם רב? והאם קיימת דרך חלופית לבדיקה כאשר תנועה סיבובית גורם לכאב ולפציעות? כחלק מסדרת מפגשים לזוגות של נשי חב״ד נחל׳ה, הרב […]

הפוסט שאלת רב- מתי, למה ואיך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם עדיף שהבעל או האישה ייגשו לרב עם שאלת מראות, וכיצד מתגברים על הבושה הטבעית שבלמסור פריטי לבוש אישיים לידיו של פוסק הלכה? מתי אישה רשאית להחליט בעצמה שהמראה טהור ומתי חובה להתייעץ עם רב? והאם קיימת דרך חלופית לבדיקה כאשר תנועה סיבובית גורם לכאב ולפציעות?

כחלק מסדרת מפגשים לזוגות של נשי חב״ד נחל׳ה, הרב יקותיאל פרקש שליט״א בפרק על שאלות רב – מתי לשאול, מי שואל, וכיצד מתמודדים עם ספקות, פצעים והבדלי מנהגים בפסיקת ההלכה.

באדיבות נשי חב״ד הצעירות נחלת הר חב״ד

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת וידאו: שרה ברכה דרור

הפודקאסט הוקלט לזכות החיילת בצבאות ה׳ מינא בריינדל בת חיה מושקא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שאלת רב- מתי, למה ואיך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מתבגרים, מסכים ומה שביניהם https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%aa%d7%91%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a1%d7%9b%d7%99%d7%9d/ Sun, 29 Mar 2026 11:46:37 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5236 איך מתמודדים עם תחושת הבדידות וההתמכרות למסכים אצל נערות?למה חסימות והגבלות לבדן לא מספיקות, ואיך מתחילים לייצר שיח פתוח בבית?איך הופכים את החרדה שלנו כהורים סביב המדיה -ללקיחת אחריות אמיתית? מושקי אלפרין, שליחת הרבי בז'יטומיר, מחנכת ויוזמת פרויקט ״גיבורות במסך״, בפרק חובה על ההתמודדות המורכבת של מתבגרים מול המדיה, יצירת חיבור ללא שיפוטיות, והכלים הפנימיים […]

הפוסט מתבגרים, מסכים ומה שביניהם הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך מתמודדים עם תחושת הבדידות וההתמכרות למסכים אצל נערות?
למה חסימות והגבלות לבדן לא מספיקות, ואיך מתחילים לייצר שיח פתוח בבית?
איך הופכים את החרדה שלנו כהורים סביב המדיה -ללקיחת אחריות אמיתית?

מושקי אלפרין, שליחת הרבי בז'יטומיר, מחנכת ויוזמת פרויקט ״גיבורות במסך״, בפרק חובה על ההתמודדות המורכבת של מתבגרים מול המדיה, יצירת חיבור ללא שיפוטיות, והכלים הפנימיים לבניית חוסן נפשי וקשר בריא מתוך אמונה בבית.

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות

חנה חיה מושקא בת נחמה דינה
אביגיל בת רות
מרדכי דובער בן אסתר
לרפואה שלמה תיכף ומיד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מתבגרים, מסכים ומה שביניהם הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> עושות סדר בשידוכים https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%93%d7%a8-%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%9d/ Mon, 23 Mar 2026 09:43:29 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5231 איך משתיקים את "המחשב המבקר" בראש ומתחילים באמת ליהנות מהפגישות?איך יוצרים חיבור רגשי ואמיתי מעבר לנתונים היבשים?מתי הפחד מהחלטה הוא טבעי, ומתי הוא חסם שאפשר לעבור?ומה באמת חשוב לבדוק כדי להקים בית נאמן בישראל? פנינה פרייליך, מאמנת מרווקות לחתונה ובעלת הפודקאסט ״כלה בקלות״, בפרק על שינוי תודעתי בעולם השידוכים, יצירת חיבור אמיתי בפגישות, והכלים הפנימיים […]

הפוסט עושות סדר בשידוכים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך משתיקים את "המחשב המבקר" בראש ומתחילים באמת ליהנות מהפגישות?
איך יוצרים חיבור רגשי ואמיתי מעבר לנתונים היבשים?
מתי הפחד מהחלטה הוא טבעי, ומתי הוא חסם שאפשר לעבור?
ומה באמת חשוב לבדוק כדי להקים בית נאמן בישראל?

פנינה פרייליך, מאמנת מרווקות לחתונה ובעלת הפודקאסט ״כלה בקלות״, בפרק על שינוי תודעתי בעולם השידוכים, יצירת חיבור אמיתי בפגישות, והכלים הפנימיים לשחרור לחצים בדרך להקמת בית.

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט עושות סדר בשידוכים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מתי לאחרונה דיברתם רגש? https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%a8%d7%92%d7%a9/ Thu, 12 Mar 2026 17:52:07 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5227 מה באמת קורה כשהפנטזיה מתקופת השידוכים פוגשת את המציאות היומיומית?הוא מעביר אינפורמציה, את מחפשת רגש: איך לומדים לתקשר באותה שפה?מחלוקת או עקיצה: איך משחררים את הציניות ומתחילים לבנות קשר מתוך גמישות? הרב פרופ' חנוך מיודובניק, פסיכיאטר ומומחה לבריאות הנפש, מפרק את הפער שבין ציפיות למציאות, מסביר איך להחליף את הוויכוחים בתקשורת רגשית כנה, ומעניק כלים […]

הפוסט מתי לאחרונה דיברתם רגש? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה באמת קורה כשהפנטזיה מתקופת השידוכים פוגשת את המציאות היומיומית?
הוא מעביר אינפורמציה, את מחפשת רגש: איך לומדים לתקשר באותה שפה?
מחלוקת או עקיצה: איך משחררים את הציניות ומתחילים לבנות קשר מתוך גמישות?

הרב פרופ' חנוך מיודובניק, פסיכיאטר ומומחה לבריאות הנפש, מפרק את הפער שבין ציפיות למציאות, מסביר איך להחליף את הוויכוחים בתקשורת רגשית כנה, ומעניק כלים מעשיים לניהול חילוקי דעות ולחלוקת תפקידים מתוך כבוד הדדי.

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

מכון צופיה הליכות ביתה אמון על תחום הבית היהודי בארגון נשי ובנות חב״ד. ההקלטה שלפניכם הופקה על ידי המכון במסגרת הפעילות להפצת טהרת המשפחה.

הפודקאסט הוקלט לנחת והצלחת הילדים של כפיר שמואל ציון ושחר יובל בלאס

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מתי לאחרונה דיברתם רגש? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ויתור או השקעה? https://mikvah.org.il/%d7%95%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%95-%d7%94%d7%a9%d7%a7%d7%a2%d7%94/ Mon, 02 Mar 2026 13:15:43 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5221 איך לצאת ממעגל המריבות בזוגיותמה באמת מסתתר מתחת לוויכוחים היומיומיים שלנו?הוא מסתגר, את חייבת לשתף: איך מגשרים על פערי האופי?משפחה, כסף או מגורים: איך מפסיקים לריב על "עמדות" ומתחילים לדבר על "צרכים"? ד"ר עוז מרטין, רופא, פסיכותרפיסט ומחבר הספר "נישואים – הוראות הפעלה", צולל אל השורש של הקונפליקטים הזוגיים. הוא מפרק את המיתוסים על ויתור, […]

הפוסט ויתור או השקעה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך לצאת ממעגל המריבות בזוגיות
מה באמת מסתתר מתחת לוויכוחים היומיומיים שלנו?
הוא מסתגר, את חייבת לשתף: איך מגשרים על פערי האופי?
משפחה, כסף או מגורים: איך מפסיקים לריב על "עמדות" ומתחילים לדבר על "צרכים"?

ד"ר עוז מרטין, רופא, פסיכותרפיסט ומחבר הספר "נישואים – הוראות הפעלה", צולל אל השורש של הקונפליקטים הזוגיים. הוא מפרק את המיתוסים על ויתור, מסביר איך להפוך כל אי-הסכמה להשקעה בעתיד המשותף, ומעניק כלים מעשיים לניהול שיח שמבוסס על הצרכים האמיתיים שלנו.

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

מנחה: בתיה וינפלד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

מכון צופיה הליכות ביתה אמון על תחום הבית היהודי בארגון נשי ובנות חב״ד. ההקלטה שלפניכם הופקה על ידי המכון במסגרת הפעילות להפצת טהרת המשפחה.

הפודקאסט הוקלט לזכות החיילת בצבאות ה׳ השליחה חיה מושקא בת חנה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ויתור או השקעה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זוגיות, נבכי הנפש ומה שביניהם https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%91%d7%9b%d7%99-%d7%94%d7%a0%d7%a4%d7%a9/ Fri, 20 Feb 2026 11:40:16 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5216 איך המצב הנפשי משפיע על הזוגיות, ואיך הזוגיות משפיעה על המצב הנפשי?מהו המודל ה"ביו-פסיכו-סוציאלי" ואיך הוא מנהל לנו את הבית?מהו הסוד של "הכלה" אמיתית שיכולה לחולל ניסים של ממש בקשר הזוגי? הרב פרופ' חנוך מיודובניק, פסיכיאטר ומומחה לבריאות הנפש, מסביר את הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין גוף, נפש וסביבה בתוך הבית. הוא מפרק את הדינמיקה […]

הפוסט זוגיות, נבכי הנפש ומה שביניהם הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך המצב הנפשי משפיע על הזוגיות, ואיך הזוגיות משפיעה על המצב הנפשי?
מהו המודל ה"ביו-פסיכו-סוציאלי" ואיך הוא מנהל לנו את הבית?
מהו הסוד של "הכלה" אמיתית שיכולה לחולל ניסים של ממש בקשר הזוגי?

הרב פרופ' חנוך מיודובניק, פסיכיאטר ומומחה לבריאות הנפש, מסביר את הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין גוף, נפש וסביבה בתוך הבית. הוא מפרק את הדינמיקה הזוגית כשמתמודדים עם קושי, ומעניק כלים לבניית חוסן, מניעת בדידות, והפיכתנו ל"דמות מיטיבה" שמרגיעה ומרפאת את בן הזוג.

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

מכון צופיה הליכות ביתה אמון על תחום הבית היהודי בארגון נשי ובנות חב״ד. ההקלטה שלפניכם הופקה על ידי המכון במסגרת הפעילות להפצת טהרת המשפחה.

הפודקאסט הוקלט לזכות הרך הנולד בן מרים גיטה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט זוגיות, נבכי הנפש ומה שביניהם הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> העתק-הדבק? לא בביתנו https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a2%d7%aa%d7%a7-%d7%94%d7%93%d7%91%d7%a7-%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%a0%d7%95/ Wed, 11 Feb 2026 18:40:56 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5207 לבנות את הבית שמתאים רק לכם מה עושים כשהאופוריה של תחילת הנישואין נגמרת, בלי לשבור את הכלים?איך מפסיקים להשוות את בעלך לאבא שלך או לחיים המושלמים של אחרות?ומה הסוד שהופך ערימות כביסה וכלים – לעבודת קודש של כהן גדול במשכן? יפה קדוש, משפיעה ומחנכת בפרק חובה לכל אישה, משרטטת את ארבעת השלבים בחיי הנישואין ומעניקה […]

הפוסט העתק-הדבק? לא בביתנו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

לבנות את הבית שמתאים רק לכם

מה עושים כשהאופוריה של תחילת הנישואין נגמרת, בלי לשבור את הכלים?
איך מפסיקים להשוות את בעלך לאבא שלך או לחיים המושלמים של אחרות?
ומה הסוד שהופך ערימות כביסה וכלים – לעבודת קודש של כהן גדול במשכן?

יפה קדוש, משפיעה ומחנכת בפרק חובה לכל אישה, משרטטת את ארבעת השלבים בחיי הנישואין ומעניקה כלים מעשיים לשחרר פנטזיות, לקבל את המציאות באהבה ולנהל את הבית מתוך אנרגיה של בחירה ושליחות.

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

מכון צופיה הליכות ביתה אמון על תחום הבית היהודי בארגון נשי ובנות חב״ד. ההקלטה שלפניכם הופקה על ידי המכון במסגרת הפעילות להפצת טהרת המשפחה.

הפודקאסט הוקלט לזכות הת׳ לוי יצחק בן חנה תמר

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט העתק-הדבק? לא בביתנו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדבר בשניים https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%91%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d/ Sat, 31 Jan 2026 16:19:38 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5194 מה האיש באמת צריך ומה האישה באמת רוצה?למה אהבה היא לא בסיס מספיק לנישואין?איך ויכוח בבית יכול להפוך לשיעור הכי גדול בשלום בית? הרה״ח הרב שבתי סלביטיצקי, שליח הרבי לאנטוורפן, בלגיה בפרק מיוחד על האומנות העדינה של בניית הבית, ועל היכולת שלנו לבחור בחיבור ובכבוד הדדי בכל יום מחדש. הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, […]

הפוסט לדבר בשניים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה האיש באמת צריך ומה האישה באמת רוצה?
למה אהבה היא לא בסיס מספיק לנישואין?
איך ויכוח בבית יכול להפוך לשיעור הכי גדול בשלום בית?

הרה״ח הרב שבתי סלביטיצקי, שליח הרבי לאנטוורפן, בלגיה בפרק מיוחד על האומנות העדינה של בניית הבית, ועל היכולת שלנו לבחור בחיבור ובכבוד הדדי בכל יום מחדש.

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

מכון צופיה הליכות ביתה אמון על תחום הבית היהודי בארגון נשי ובנות חב״ד. ההקלטה שלפניכם הופקה על ידי המכון במסגרת הפעילות להפצת טהרת המשפחה.

הפודקאסט הוקלט לזכות החייל בצבאות ה׳ יוסף ישראל בן מנוחה רחל ולזכות הוריו היקרים

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדבר בשניים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סליחה על השאלה https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%9c%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%94/ Wed, 21 Jan 2026 10:44:42 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5188 למה ומתי לשאול את הרב?איך שאלת רב מורידה את עול האחריות הכבד מהכתפיים של הזוג?מה עושים כשהשאלה ״מביכה״? הרה״ח הרב חיים יצחק אייזיק לנדא, רב העיר בני ברק בפרק מיוחד על שאלת רב ועל הכוח של פסק הלכה לשנות מציאות. הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית […]

הפוסט סליחה על השאלה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

למה ומתי לשאול את הרב?
איך שאלת רב מורידה את עול האחריות הכבד מהכתפיים של הזוג?
מה עושים כשהשאלה ״מביכה״?

הרה״ח הרב חיים יצחק אייזיק לנדא, רב העיר בני ברק בפרק מיוחד על שאלת רב ועל הכוח של פסק הלכה לשנות מציאות.

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

מכון צופיה הליכות ביתה אמון על תחום הבית היהודי בארגון נשי ובנות חב״ד. ההקלטה שלפניכם הופקה על ידי המכון במסגרת הפעילות להפצת טהרת המשפחה.

הפודקאסט הוקלט לזכות משפחת בלאס לרוב בריאות והצלחה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט סליחה על השאלה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> עושות סדר בכתמים https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%9d/ Wed, 07 Jan 2026 18:17:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5063 מתי דימום לא סדיר הוא איתות מהגוף שדורש התייחסות?אילו כלים רפואיים מתקדמים קיימים היום לטיפול בכתמים ובדימומים לא סדירים?איך הרפואה וההלכה משלימים את התמונה למען בריאותינו כנשים? ד"ר אביה רוזנטל– גניקולוגית, בפרק על כתמים, דימומים לא סדירים והפתרונות הרפואיים לשמירה על טהרת המשפחה. הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – […]

הפוסט עושות סדר בכתמים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי דימום לא סדיר הוא איתות מהגוף שדורש התייחסות?
אילו כלים רפואיים מתקדמים קיימים היום לטיפול בכתמים ובדימומים לא סדירים?
איך הרפואה וההלכה משלימים את התמונה למען בריאותינו כנשים?

ד"ר אביה רוזנטל– גניקולוגית, בפרק על כתמים, דימומים לא סדירים והפתרונות הרפואיים לשמירה על טהרת המשפחה.

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות נחמה דינה בת רבקה ליבע ובני משפחתה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט עושות סדר בכתמים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> באנו חושך לגרש. באור! https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%95%d7%a8/ Mon, 22 Dec 2025 16:48:46 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5012 איך אפשר לזהות מה המהות שלנו ולחיות איתה?איך להנצל מחיים של הישרדות?ואיך להכניס בתוך הביחד שלנו חלומות, שמחה ותענוג? יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית, מסבירה איך במקום להתמקד בקושי – אפשר לבנות מציאות טובה ומוארת של ׳יחד׳. הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה […]

הפוסט באנו חושך לגרש. באור! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך אפשר לזהות מה המהות שלנו ולחיות איתה?
איך להנצל מחיים של הישרדות?
ואיך להכניס בתוך הביחד שלנו חלומות, שמחה ותענוג?

יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית, מסבירה איך במקום להתמקד בקושי – אפשר לבנות מציאות טובה ומוארת של ׳יחד׳.

הפרק אושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט באנו חושך לגרש. באור! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טהרה בלב פתוח https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%9c%d7%91-%d7%a4%d7%aa%d7%95%d7%97/ Tue, 16 Dec 2025 11:19:21 +0000 https://mikvah.org.il/?p=5007 מתי נכון להתחיל לדבר עם הבנות על טהרת המשפחה?איך מתקשרים נכון את מצוות הטהרה ולמה זה כל כך טעון?ואיך אפשר לצלוח ולדייק גם במקומות המורכבים? מודעות, חינוך והשקפה עם חני ירס- מטפלת רגשית בפסיכודרמה מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן וניהול: חני בלוימראיינת: חני בן […]

הפוסט טהרה בלב פתוח הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי נכון להתחיל לדבר עם הבנות על טהרת המשפחה?
איך מתקשרים נכון את מצוות הטהרה ולמה זה כל כך טעון?
ואיך אפשר לצלוח ולדייק גם במקומות המורכבים?

מודעות, חינוך והשקפה עם חני ירס- מטפלת רגשית בפסיכודרמה

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט טהרה בלב פתוח הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מתחדשת כמו הלבנה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%aa%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%aa-%d7%9b%d7%9e%d7%95-%d7%94%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%94/ Mon, 08 Dec 2025 16:24:22 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4999 איפה נמצא השלם – בחסרה או במילואה?איך זה משתקף עלינו כנשים?ואיך להתחיל מחדש בצל ובאור החודש הקודם? ליאון קנדיל, מייסדת "בינת הלבנה" יועצת לנשיות בריאה על הקשר בין הלבנה, הגוף הנשי ועבודת ה’. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן וניהול: חני בלוימראיינת: חני בן דוד […]

הפוסט מתחדשת כמו הלבנה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איפה נמצא השלם – בחסרה או במילואה?
איך זה משתקף עלינו כנשים?
ואיך להתחיל מחדש בצל ובאור החודש הקודם?

ליאון קנדיל, מייסדת "בינת הלבנה" יועצת לנשיות בריאה על הקשר בין הלבנה, הגוף הנשי ועבודת ה’.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מתחדשת כמו הלבנה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המפתח לזוגיות https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%9c%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa/ Wed, 03 Dec 2025 18:55:08 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4993 איך לפתוח שיח על אינטימיות בדרך מכבדת ומקרבת?איך לומדים לדבר על אינטימיות כשאף אחד לא 'לוחש' לבן הזוג מה נעים לך?מה הופך את הזוגיות שלך ל'עוגן' תומך ברגעי משבר וקושי?איך אפשר לחזור למקום הנשי שלנו במחשבה, דיבור ומעשה? מלכה גראוכר- מטפלת באישות, מדברת על בניית זוגיות מכבדת וקשובה דרך תקשורת פתוחה על אינטימיות, קבלת השונות […]

הפוסט המפתח לזוגיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך לפתוח שיח על אינטימיות בדרך מכבדת ומקרבת?
איך לומדים לדבר על אינטימיות כשאף אחד לא 'לוחש' לבן הזוג מה נעים לך?
מה הופך את הזוגיות שלך ל'עוגן' תומך ברגעי משבר וקושי?איך אפשר לחזור למקום הנשי שלנו במחשבה, דיבור ומעשה?

מלכה גראוכר- מטפלת באישות, מדברת על בניית זוגיות מכבדת וקשובה דרך תקשורת פתוחה על אינטימיות, קבלת השונות בין בני הזוג ולקיחת אחריות משותפת על הקשר.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

באדיבות ארגון נשי חב״ד הצעירות נחלת הר חב״ד

הפודקאסט הוקלט לזכות מנוחה רחל בת שושנה אלטע רייזל ובני משפחתה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט המפתח לזוגיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני טבילה – חלק ג׳ https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%92/ Sat, 29 Nov 2025 19:03:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4985 מה קורה כשזמן הטבילה חל בליל שבת או חג? האם מותר לטבול כשבעל לא נמצא בעיר? הרב דב טברדוביץ – דיין, מורה-צדק וראש מכון ללימודי סמיכה והוראה בכפר חב״ד,מחבר הספר חוסן ישועות יחד עם הרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר,דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני טבילה וליל טבילה, תוך מענה לשאלות מעשיות מהשטח. […]

הפוסט לדייק! דיני טבילה – חלק ג׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק א׳ – לחצי כאן
לחלק ב׳ – לחצי כאן

מה קורה כשזמן הטבילה חל בליל שבת או חג? האם מותר לטבול כשבעל לא נמצא בעיר?

הרב דב טברדוביץ – דיין, מורה-צדק וראש מכון ללימודי סמיכה והוראה בכפר חב״ד,מחבר הספר חוסן ישועות יחד עם הרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר,דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני טבילה וליל טבילה, תוך מענה לשאלות מעשיות מהשטח.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני טבילה – חלק ג׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני ההכנות לטבילה – חלק ב׳ https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91/ Sun, 16 Nov 2025 12:52:30 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4976 מהם המצבים הנפוצים של חציצה שאישה מגלה רק אחרי הטבילה – ומתי חייבים לחזור ולטבול?איך נכון לנהוג בציפורניים, פצעים, גבס ותפרים לפני הטבילה – ומתי ההלכה אומרת “להוריד”, ומתי דווקא לא לגעת כדי לא להזיק לבריאות? הרב דב טברדוביץ – דיין, מורה-צדק וראש מכון ללימודי סמיכה והוראה בכפר חב״ד,מחבר הספר חוסן ישועות יחד עם הרב […]

הפוסט לדייק! דיני ההכנות לטבילה – חלק ב׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק א׳ – לחצי כאן
לחלק ג׳ – לחצי כאן

מהם המצבים הנפוצים של חציצה שאישה מגלה רק אחרי הטבילה – ומתי חייבים לחזור ולטבול?
איך נכון לנהוג בציפורניים, פצעים, גבס ותפרים לפני הטבילה – ומתי ההלכה אומרת “להוריד”, ומתי דווקא לא לגעת כדי לא להזיק לבריאות?

הרב דב טברדוביץ – דיין, מורה-צדק וראש מכון ללימודי סמיכה והוראה בכפר חב״ד,מחבר הספר חוסן ישועות יחד עם הרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני חפיפה, חציצה וטבילה, תוך מענה לשאלות מעשיות מהשטח.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני ההכנות לטבילה – חלק ב׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני ההכנות לטבילה – חלק א׳ https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%90/ Wed, 05 Nov 2025 19:19:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4970 מתי עדיף לבצע את החפיפה?מה נחשב לחציצה בשיער ובגוף?מה עושים כשליל הטבילה חל בשבת או חג? הרב דב טברדוביץ – דיין, מורה-צדק וראש מכון ללימודי סמיכה והוראה בכפר חב״ד יחד עם הרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני חפיפה, חציצה וטבילה, תוך מענה לשאלות מעשיות מהשטח. מטהרת לעצמי […]

הפוסט לדייק! דיני ההכנות לטבילה – חלק א׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק ב׳ – לחצי כאן
לחלק ג׳ – לחצי כאן

מתי עדיף לבצע את החפיפה?
מה נחשב לחציצה בשיער ובגוף?
מה עושים כשליל הטבילה חל בשבת או חג?

הרב דב טברדוביץ – דיין, מורה-צדק וראש מכון ללימודי סמיכה והוראה בכפר חב״ד יחד עם הרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני חפיפה, חציצה וטבילה, תוך מענה לשאלות מעשיות מהשטח.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני ההכנות לטבילה – חלק א׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> היפה בנשים – מדברות נשיות https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d/ Tue, 28 Oct 2025 08:46:29 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4961 מהי שפת הנפש הנשית? איך מזהים ומזדהים איתה?איך אפשר לחזור למקום הנשי שלנו במחשבה, דיבור ומעשה? אורנת ורנו, מטפלת ומנחה סדנאות בנושא נשיות מחזירה אותנו למקום הטבעי שלנו מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן וניהול: חני בלוימראיינת: חני בן דוד הפקה ומדיה: מושקי לנדא עריכת […]

הפוסט היפה בנשים – מדברות נשיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי שפת הנפש הנשית? איך מזהים ומזדהים איתה?
איך אפשר לחזור למקום הנשי שלנו במחשבה, דיבור ומעשה?

אורנת ורנו, מטפלת ומנחה סדנאות בנושא נשיות מחזירה אותנו למקום הטבעי שלנו

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות שלום דב בער, מנוחה רחל ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט היפה בנשים – מדברות נשיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> גווני הקשר בזוגיות יהודית https://mikvah.org.il/%d7%92%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8/ Tue, 30 Sep 2025 18:19:09 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4955 איך הופכים את הפצעים שלנו למקור צמיחה הדדי?איך להפוך את השינויים הטבעיים בחיים למקור ברכה?מה התפקיד של החזון הזוגי המשותף? הרבנית אורה רבקה וינגורט הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן וניהול: חני בלוימראיינת: נועה לוינגר הפקה […]

הפוסט גווני הקשר בזוגיות יהודית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך הופכים את הפצעים שלנו למקור צמיחה הדדי?
איך להפוך את השינויים הטבעיים בחיים למקור ברכה?
מה התפקיד של החזון הזוגי המשותף?

הרבנית אורה רבקה וינגורט

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות שלום דב בער בן חנה תמר, מנוחה רחל בת שושנה אלטע רייזל ויוסף ישראל בן מנוחה רחל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט גווני הקשר בזוגיות יהודית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חדוות נעורים https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%93%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Wed, 17 Sep 2025 09:35:10 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4950 איך תזהי את השלבים בהתבגרות של בתך?מה עושים כשנראה שהעסק מסתבך?איך עוזרים לנערה שלנו לשמוח ולהצליח בהתבגרות שלה? ד"ר דבורה באומן, גניקולוגית מומחית לנערות ומתבגרות בפרק רפואי מיוחד. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן וניהול: חני […]

הפוסט חדוות נעורים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך תזהי את השלבים בהתבגרות של בתך?
מה עושים כשנראה שהעסק מסתבך?
איך עוזרים לנערה שלנו לשמוח ולהצליח בהתבגרות שלה?

ד"ר דבורה באומן, גניקולוגית מומחית לנערות ומתבגרות בפרק רפואי מיוחד.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפתחם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט חדוות נעורים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לעובדה ולשומרה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93%d7%94-%d7%95%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%94/ Tue, 09 Sep 2025 17:01:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4945 כיצד מייצרים חוסן זוגי ומטפחים את גן העדן הזוגי? גב׳ יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית בפרק על איך מעשים קטנים גורמים לקרבה גדולה. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן וניהול: חני בלויבאדיבות ארגון נשי ובנות חב״ד צפת הפקה ומדיה: מושקי לנדא עריכת סאונד: חני קרישבסקי […]

הפוסט לעובדה ולשומרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד מייצרים חוסן זוגי ומטפחים את גן העדן הזוגי?

גב׳ יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית בפרק על איך מעשים קטנים גורמים לקרבה גדולה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
באדיבות ארגון נשי ובנות חב״ד צפת

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לעובדה ולשומרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קשר של קדושה https://mikvah.org.il/%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%94/ Wed, 03 Sep 2025 07:24:33 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4935 כיצד הופכים את הקשר הזוגי למסע של קדושה ומשמעות? מה מקומה של האינטימיות בחיי אישות? אילו שינויים וצמיחה עוברים על הזוגיות לאורך מעגל החיים, ואיך לשמור על החיבור? מלכה גראוכר- מטפלת באישות, מאירה את הנושא, ומדגישה את החשיבות העצומה של כל אחד מבני הזוג ביצירת שלום בית אמיתי. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי […]

הפוסט קשר של קדושה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד הופכים את הקשר הזוגי למסע של קדושה ומשמעות? מה מקומה של האינטימיות בחיי אישות? אילו שינויים וצמיחה עוברים על הזוגיות לאורך מעגל החיים, ואיך לשמור על החיבור?

מלכה גראוכר- מטפלת באישות, מאירה את הנושא, ומדגישה את החשיבות העצומה של כל אחד מבני הזוג ביצירת שלום בית אמיתי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
באדיבות ארגון נשי ובנות חב״ד צפת

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות שניאור זלמן בן דבורה לאה וחיה מושקא בת מלכה שיינדל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט קשר של קדושה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בין פנים לחוץ https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%97%d7%95%d7%a5/ Wed, 27 Aug 2025 17:03:29 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4929 איך מייצרים הרמוניה בין השליחות שבבית לשליחות שבחוץ ואיך מגלים את האור והקדושה בעשייה היומיומית הפשוטה? הרבנית אורה רבקה וינגורט על חיבור בין הפנים לחוץ – בין הבית לקריירה, בין נשיות לשליחות. איך להפוך מתח פנימי להרמוניה, ואיך לבנות בית מלא באור וברכה. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – […]

הפוסט בין פנים לחוץ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך מייצרים הרמוניה בין השליחות שבבית לשליחות שבחוץ ואיך מגלים את האור והקדושה בעשייה היומיומית הפשוטה?

הרבנית אורה רבקה וינגורט על חיבור בין הפנים לחוץ – בין הבית לקריירה, בין נשיות לשליחות. איך להפוך מתח פנימי להרמוניה, ואיך לבנות בית מלא באור וברכה.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות שניאור זלמן בן חנה תמר

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בין פנים לחוץ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> להחליף משקפיים ולגלות את תעצומות הנפש https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%a3-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9d/ Tue, 19 Aug 2025 17:35:56 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4876 איך אפשר להפסיק "להילחם במציאות"?ואיך ספר התניא – עוזר להפוך רגשות שליליים למנוע של חיבור? הרבנית חנה רות אברהם, מנהלת מכון אית"ן להכשרה מקצועית בשיטת אית"ן ומפתחת השיטה, משתפת במסע אישי ומעורר השראה על זוגיות, הורות, ושליחות – ועל הדרך לזהות רגשות שליליים, לפנות אותם, ולבנות בית מלא באור. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, […]

הפוסט להחליף משקפיים ולגלות את תעצומות הנפש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך אפשר להפסיק "להילחם במציאות"?
ואיך ספר התניא – עוזר להפוך רגשות שליליים למנוע של חיבור?

הרבנית חנה רות אברהם, מנהלת מכון אית"ן להכשרה מקצועית בשיטת אית"ן ומפתחת השיטה, משתפת במסע אישי ומעורר השראה על זוגיות, הורות, ושליחות – ועל הדרך לזהות רגשות שליליים, לפנות אותם, ולבנות בית מלא באור.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות חיה מושקא בת חנה תמר ובני משפחתה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט להחליף משקפיים ולגלות את תעצומות הנפש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לאפשר ולא להתפשר https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%a9%d7%a8/ Fri, 08 Aug 2025 11:24:34 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4869 מה עושים כשהסביבה מרחמת, לוחצת או שופטת – ואת רק רוצה להישאר נאמנה לעצמך?איך מבדילים בין קול פנימי אמיתי לבין קולות חיצוניים שחדרו ללב?ולמה פתיחות – היא לא בהכרח פשרה? רחלי אוחיון בשיחה כנה, עמוקה ומעוררת השראה על רווקות מאוחרת, אמונה, קהילה, בחירה, ובניית בית – בדיוק בזמן שלך. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, […]

הפוסט לאפשר ולא להתפשר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה עושים כשהסביבה מרחמת, לוחצת או שופטת – ואת רק רוצה להישאר נאמנה לעצמך?
איך מבדילים בין קול פנימי אמיתי לבין קולות חיצוניים שחדרו ללב?
ולמה פתיחות – היא לא בהכרח פשרה?

רחלי אוחיון בשיחה כנה, עמוקה ומעוררת השראה על רווקות מאוחרת, אמונה, קהילה, בחירה, ובניית בית – בדיוק בזמן שלך.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

על יום זה נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב…"
(מסכת תענית ד׳, ח׳)

הפודקאסט הוקלט לזכות בני ובנות ישראל בכל מקום שהם המחפשים את זיווגם, שישלימו את המסע שלהם בקרוב, בקלות ומתוך שמחה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לאפשר ולא להתפשר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשהחלום מתנפץ https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%a4%d7%a5/ Sun, 03 Aug 2025 10:38:30 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4848 איך מבדילים בין קשיי הסתגלות רגילים בנישואין, לבין דגלים אדומים?מה עושים כשכל הסביבה לוחצת ״לתת לזה זמן״ – אבל אתם יודעים שזה לא יעבוד? ד״ר אילנה ישראל – פסיכולוגית קלינית – בשיחה על זיהוי סימני אזהרה בזוגיות, מתי נכון להשקיע עוד, ומתי להבין שזה לא יעבוד. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי […]

הפוסט כשהחלום מתנפץ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך מבדילים בין קשיי הסתגלות רגילים בנישואין, לבין דגלים אדומים?
מה עושים כשכל הסביבה לוחצת ״לתת לזה זמן״ – אבל אתם יודעים שזה לא יעבוד?

ד״ר אילנה ישראל – פסיכולוגית קלינית – בשיחה על זיהוי סימני אזהרה בזוגיות, מתי נכון להשקיע עוד, ומתי להבין שזה לא יעבוד.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לע״נ רינה-חיה ע״ה בת חיים מאיר ואילנה, שטהרת המשפחה היתה מצוה קדושה מעל הכל בעיניה

שנזכה במהרה לבניין בתים רבים נאמנים בישראל – בתפילה לגאולה האמיתית והשלמה.

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כשהחלום מתנפץ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רפואה והלכה בגיל 40+ https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-40/ Wed, 23 Jul 2025 18:40:12 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4820 איך השינויים ההורמונליים בגיל המעבר משפיעים על טהרת המשפחהומתי חשוב במיוחד להתייעץ עם רב קרן ורדי, טכנאית אולטראסאונד ומרצה לגינקולוגיה, בוגרת קורס רפואה והלכה של מכון פועה בהרצאה מיוחדת על החידודים ההלכתיים החשובים לקראת גיל המעבר הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף […]

הפוסט רפואה והלכה בגיל 40+ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך השינויים ההורמונליים בגיל המעבר משפיעים על טהרת המשפחה
ומתי חשוב במיוחד להתייעץ עם רב

קרן ורדי, טכנאית אולטראסאונד ומרצה לגינקולוגיה, בוגרת קורס רפואה והלכה של מכון פועה בהרצאה מיוחדת על החידודים ההלכתיים החשובים לקראת גיל המעבר

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לכבוד יום ההולדת ולעילוי נשמתה של אלטע שולה בת יוסף יצחק והינדא ע״ה החל בכ״ז ת

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט רפואה והלכה בגיל 40+ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> צעד קטן, שינוי גדול https://mikvah.org.il/%d7%a6%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%98%d7%9f-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c/ Thu, 17 Jul 2025 14:23:34 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4812 איך זה שאנחנו מחליטים ונופלים ואיך צומחים משם?מי האויב הגדול של השינוי?האם ישנה בחירה בתהליך, והאם התוצאה קובעת? הגב' רחל רוזנטל – מטפלת זוגית ומשפחתית על ליפול ולקום, בחמלה רבה הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן […]

הפוסט צעד קטן, שינוי גדול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך זה שאנחנו מחליטים ונופלים ואיך צומחים משם?
מי האויב הגדול של השינוי?
האם ישנה בחירה בתהליך, והאם התוצאה קובעת?

הגב' רחל רוזנטל – מטפלת זוגית ומשפחתית על ליפול ולקום, בחמלה רבה

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לע״נ חנה בת נחום

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט צעד קטן, שינוי גדול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שקט. אבא ואמא מדברים. https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%a7%d7%98-%d7%90%d7%91%d7%90-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%90-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Wed, 02 Jul 2025 09:33:17 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4807 אינטימיות רגשית שבונה עולמות האם הקשר הזוגי שלכם יכול לשרוד את הסודות הכמוסים ביותר שלכם?איך הופכים מזוג ליחידה אחת שמאפשרת מרחב מוגן וכנה לשני הצדדים?איש ואישה שונים במהות שרוצים להכיר באמת ולחיות חיים של קרבה אמיתית, חזקה וקדושה- צריכים ללמוד לדבר נכון. ד"ר עינת מידובניק – פסיכולוגית קלינית ואשת חינוך, בשיחה על קירבה רגשית במקדש […]

הפוסט שקט. אבא ואמא מדברים. הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

אינטימיות רגשית שבונה עולמות

האם הקשר הזוגי שלכם יכול לשרוד את הסודות הכמוסים ביותר שלכם?
איך הופכים מזוג ליחידה אחת שמאפשרת מרחב מוגן וכנה לשני הצדדים?
איש ואישה שונים במהות שרוצים להכיר באמת ולחיות חיים של קרבה אמיתית, חזקה וקדושה- צריכים ללמוד לדבר נכון.

ד"ר עינת מידובניק – פסיכולוגית קלינית ואשת חינוך, בשיחה על קירבה רגשית במקדש הפרטי שלך

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות חנה ברכה בת רחל ובני משפחתה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שקט. אבא ואמא מדברים. הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מחרדה בדרך לחירות https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa/ Wed, 18 Jun 2025 19:17:54 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4801 למרות הדריכות הגבוהה לצד התמודדות עם התקפי חרדה, היא הופכת לדמות שמלווה נשים במעגל החיים. איך מבדילים בין אופי לבין הפרעה נפשית ומתי לבקש עזרה מקצועית, ואיך הופכים כאב לצמיחה. רבקי הלפרין – מלווה נשים, כלות ויולדות בפרק אישי על הפרעת חרדה, טיפול והתמודדות. פרק חובה לכל אישה שמתמודדת או מזהה בסביבתה דופק לב מואץ […]

הפוסט מחרדה בדרך לחירות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

למרות הדריכות הגבוהה לצד התמודדות עם התקפי חרדה, היא הופכת לדמות שמלווה נשים במעגל החיים.

איך מבדילים בין אופי לבין הפרעה נפשית ומתי לבקש עזרה מקצועית, ואיך הופכים כאב לצמיחה.

רבקי הלפרין – מלווה נשים, כלות ויולדות בפרק אישי על הפרעת חרדה, טיפול והתמודדות.

פרק חובה לכל אישה שמתמודדת או מזהה בסביבתה דופק לב מואץ וחרדה

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מחרדה בדרך לחירות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לא חולה, אבל בהריון https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%90-%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%9c-%d7%91%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9f/ Wed, 11 Jun 2025 14:40:18 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4793 איך מבדילים בין תחושת אי נוחות "רגילה" בהריון לבין מצב שמצריך בדיקה רפואית?איך אפשר להמשיך בשגרה בבית ובעבודה, בלי להתעלם מהקצב החדש שהגוף מכתיב?ואיך משחררים רגשות אשמה – כשכל מה שמתחשק זה פשוט לעצור ולנוח? רחלי פנדל , אחות נשים מוסמכת בפרק על השינויים הפיזיים והנפשיים בהריון הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג […]

הפוסט לא חולה, אבל בהריון הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך מבדילים בין תחושת אי נוחות "רגילה" בהריון לבין מצב שמצריך בדיקה רפואית?
איך אפשר להמשיך בשגרה בבית ובעבודה, בלי להתעלם מהקצב החדש שהגוף מכתיב?
ואיך משחררים רגשות אשמה – כשכל מה שמתחשק זה פשוט לעצור ולנוח?

רחלי פנדל , אחות נשים מוסמכת בפרק על השינויים הפיזיים והנפשיים בהריון

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות לוי יצחק בן חנה תמר

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לא חולה, אבל בהריון הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בדרך להיות הורים: מסע הפוריות במבט רפואי https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa/ Tue, 27 May 2025 17:37:06 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4777 מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית? מה חשוב לדעת לפני התחלת הבדיקות? מה ההבדל בין הטיפולים השונים? מה קורה בתהליך הרפואי? ואיך לא להשבר בתהליך ד״ר אביה רוזנטל – מומחית ביילוד, גניקולוגיה ופריון בשיחה על פוריות במבט רפואי הפרק מיועד לנשים נשואות ומאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית […]

הפוסט בדרך להיות הורים: מסע הפוריות במבט רפואי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

מה חשוב לדעת לפני התחלת הבדיקות?

מה ההבדל בין הטיפולים השונים?

מה קורה בתהליך הרפואי?

ואיך לא להשבר בתהליך

ד״ר אביה רוזנטל – מומחית ביילוד, גניקולוגיה ופריון בשיחה על פוריות במבט רפואי

הפרק מיועד לנשים נשואות ומאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות מנחם שרגא בן בתיה שיחי׳ ומיכל דבורה בת יעל שתחי׳ לזרעא חיא וקיימא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בדרך להיות הורים: מסע הפוריות במבט רפואי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לראות את האור: על פגיעה, טראומה וריפוי https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%92%d7%99%d7%a2%d7%94/ Wed, 14 May 2025 10:17:42 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4767 על פגיעה, טראומה ונתיבי הריפוי בתוך קשר זוגי איך מתאפשרת אינטימיות כשברקע יש זיכרון של פגיעה? מה קורה כשגוף ונפש נתקלים באי-ודאות, בפחד או בזיכרון ישן דווקא ברגעים שאמורים להיות הכי קרובים? ואיך אפשר להפוך את הטבילה במקווה – וגם את הקשר – למקום בטוח? רותי ויטמן – עובדת סוציאלית קלינית, מדריכת כלות ומומחית בטיפול […]

הפוסט לראות את האור: על פגיעה, טראומה וריפוי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

על פגיעה, טראומה ונתיבי הריפוי בתוך קשר זוגי

איך מתאפשרת אינטימיות כשברקע יש זיכרון של פגיעה?

מה קורה כשגוף ונפש נתקלים באי-ודאות, בפחד או בזיכרון ישן דווקא ברגעים שאמורים להיות הכי קרובים?

ואיך אפשר להפוך את הטבילה במקווה – וגם את הקשר – למקום בטוח?

רותי ויטמן – עובדת סוציאלית קלינית, מדריכת כלות ומומחית בטיפול בטראומה – מזמינה אותנו להיכנס פנימה, להקשיב לרבדים השקטים של הפגיעה, להבין מה קורה בגוף, ולגלות שדווקא מתוך הקשר יכולה להיוולד ריפוי.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות רבקה ליבע בת שרה פייגל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לראות את האור: על פגיעה, טראומה וריפוי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לטבול או לטבוע: על OCD בהכנות לטבילה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%98%d7%91%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%95-%d7%9c%d7%98%d7%91%d7%95%d7%a2/ Wed, 07 May 2025 09:12:46 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4756 למה דווקא מצוות הטהרה מעוררת אצל נשים מסוימות תחושות עמוקות של חרדה, אשמה ואובססיביות? מה ההבדל בין הידור למצוקה – ואיך אפשר לזהות את הרגע שבו הגבול נחצה? שרית חן קרויטורו- עו"ס, מטפלת OCD בזיקה לטהרת המשפחה, לוקחת אותנו למסע חומל, כן ומקצועי בתוך עולמן הפנימי של נשים שמתמודדות עם טורדנות כפייתית סביב טהרת המשפחה – […]

הפוסט לטבול או לטבוע: על OCD בהכנות לטבילה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

למה דווקא מצוות הטהרה מעוררת אצל נשים מסוימות תחושות עמוקות של חרדה, אשמה ואובססיביות? מה ההבדל בין הידור למצוקה – ואיך אפשר לזהות את הרגע שבו הגבול נחצה?

שרית חן קרויטורו- עו"ס, מטפלת OCD בזיקה לטהרת המשפחה, לוקחת אותנו למסע חומל, כן ומקצועי בתוך עולמן הפנימי של נשים שמתמודדות עם טורדנות כפייתית סביב טהרת המשפחה – ומה אפשר לעשות כדי לצאת מזה.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות החיילת בצבאות ה׳ מינא בריינדל בת חיה מושקא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לטבול או לטבוע: על OCD בהכנות לטבילה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זוגיות בכל גיל: מדריך פרקטי https://mikvah.org.il/%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9b%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%9c/ Wed, 23 Apr 2025 13:50:29 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4749 מה היעד והמשמעות של נישואין ואהבה? מהם האתגרים הזוגיים ואיך צולחים אותם בשלום? מתי יודעים שצריך לפנות לעזרה? ואיך משמרים זוגיות טובה לאורך השנים, גם אחרי שהילדים עזבו את הקן? קרן אילון, מטפלת ויועצת מומחית למשפחה וזוגיות בפרק מרתק ופרקטי על השלבים השונים של הזוגיות הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת […]

הפוסט זוגיות בכל גיל: מדריך פרקטי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה היעד והמשמעות של נישואין ואהבה? מהם האתגרים הזוגיים ואיך צולחים אותם בשלום? מתי יודעים שצריך לפנות לעזרה? ואיך משמרים זוגיות טובה לאורך השנים, גם אחרי שהילדים עזבו את הקן?

קרן אילון, מטפלת ויועצת מומחית למשפחה וזוגיות בפרק מרתק ופרקטי על השלבים השונים של הזוגיות

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט זוגיות בכל גיל: מדריך פרקטי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקבלת אקטיבית https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%aa/ Tue, 08 Apr 2025 17:49:10 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4741 מה זה באמת אומר להיות "מקבל"? האם אישה תמיד תלויה ברצונו הטוב של "המשפיע"? ולמה בשביל להיות כשרה – היא צריכה לעשות את רצון בעלה? גילאת צ'רקסקי, אומנית ומורה לחסידות מאירה דרך עיני החסידות את הכוח הנשי שבקבלה- ונותנת כלים אמיתיים לחיי הזוגיות. מאמרים: "איתא בפסיקתא" של רבי הלל מפאריטש, "לכה דודי" של הרבי. הפרק […]

הפוסט מקבלת אקטיבית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה זה באמת אומר להיות "מקבל"? האם אישה תמיד תלויה ברצונו הטוב של "המשפיע"? ולמה בשביל להיות כשרה – היא צריכה לעשות את רצון בעלה?

גילאת צ'רקסקי, אומנית ומורה לחסידות מאירה דרך עיני החסידות את הכוח הנשי שבקבלה- ונותנת כלים אמיתיים לחיי הזוגיות.

מאמרים: "איתא בפסיקתא" של רבי הלל מפאריטש, "לכה דודי" של הרבי.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: פרדי ברוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לחיזוק ההתקשרות לכ״ק אדמו״ר

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מקבלת אקטיבית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לרכוב על הגל: שיטת שרמן https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%91-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%92%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%aa-%d7%a9%d7%a8%d7%9e%d7%9f/ Wed, 02 Apr 2025 15:29:38 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4736 איך לשלב את שיטת שרמן באורח חיים עמוס ותובעני? כיצד אפשר להפוך את החורף במחזור החודשי לזמן של התחדשות פנימית? איך הגעה לשיתוף פעולה עם הגוף במקום התנגדות תשנה את חייך? *אורית ספרא*, מנחת נשים ונערות בשיטת שרמן ולנשיות בריאה בשיחה להבנת המחזוריות וההתחדשות הנשית הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת […]

הפוסט לרכוב על הגל: שיטת שרמן הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך לשלב את שיטת שרמן באורח חיים עמוס ותובעני? כיצד אפשר להפוך את החורף במחזור החודשי לזמן של התחדשות פנימית? איך הגעה לשיתוף פעולה עם הגוף במקום התנגדות תשנה את חייך?

*אורית ספרא*, מנחת נשים ונערות בשיטת שרמן ולנשיות בריאה בשיחה להבנת המחזוריות וההתחדשות הנשית

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

הפודקאסט מוקדש לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לרכוב על הגל: שיטת שרמן הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לתת קול לשקט https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%aa%d7%aa-%d7%a7%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%a9%d7%a7%d7%98/ Tue, 25 Mar 2025 12:23:55 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4729 איך מתמודדים עם לידה שקטה ואובדן הריון? מה עובר על בני הזוג, ואיך אפשר למצוא נחמה וצמיחה מתוך השבר? נעמה מרקס-אביקסיס, סמנכ”לית עמותת ניצוצות ענבר, מאמנת אישית ומלווה נשים לאחר אובדן הריון, משתפת בתובנות ובכלים להתמודדות. הפודקאסט נועד לתמוך במתמודדים ולעורר מודעות לחברה רגישה ומכילה יותר. ליצירת קשר עם נעמה: 0528119754https://www.ninbar.org למידע הלכתי בנושא זה […]

הפוסט לתת קול לשקט הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך מתמודדים עם לידה שקטה ואובדן הריון? מה עובר על בני הזוג, ואיך אפשר למצוא נחמה וצמיחה מתוך השבר?

נעמה מרקס-אביקסיס, סמנכ”לית עמותת ניצוצות ענבר, מאמנת אישית ומלווה נשים לאחר אובדן הריון, משתפת בתובנות ובכלים להתמודדות.

הפודקאסט נועד לתמוך במתמודדים ולעורר מודעות לחברה רגישה ומכילה יותר.

ליצירת קשר עם נעמה:

0528119754
https://www.ninbar.org

למידע הלכתי בנושא זה לחצו כאן

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חוה רוזן

הפודקאסט מוקדש לזכרה של השליחה פנינה קוצר ז”ל, חברת ילדות של נעמה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לתת קול לשקט הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ללדת את עצמך מחדש https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%9c%d7%93%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%9a-%d7%9e%d7%97%d7%93%d7%a9/ Tue, 18 Mar 2025 11:37:59 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4719 הלידה כהזדמנות ללמידה כיצד ניתן להפוך את הלידה מחוויה של חוסר שליטה למקור של כח והעצמה אישית? מדוע סיפור הלידה שלנו משתנה עם הזמן וכיצד ניתן להתכונן ללידה באופן שישרת גם את ההתפתחות הרוחנית שלנו? יעל גריינר, מיילדת ומייסדת שיטת ההכנה היהודית ללידה, בשיחה מרתקת ומלאת תובנות עם נועה לוינגר. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך […]

הפוסט ללדת את עצמך מחדש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הלידה כהזדמנות ללמידה

כיצד ניתן להפוך את הלידה מחוויה של חוסר שליטה למקור של כח והעצמה אישית?

מדוע סיפור הלידה שלנו משתנה עם הזמן וכיצד ניתן להתכונן ללידה באופן שישרת גם את ההתפתחות הרוחנית שלנו?

יעל גריינר, מיילדת ומייסדת שיטת ההכנה היהודית ללידה, בשיחה מרתקת ומלאת תובנות עם נועה לוינגר.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן חנה תמר ובני משפחתו

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ללדת את עצמך מחדש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני הרחקות – חלק ד׳ https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%93/ Tue, 11 Mar 2025 13:19:12 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4712 מה עושים כאשר ממלאים כוסות לכמה אנשים יחד, ולא ברור איזו כוס מיועדת למי? מה הדין לגבי הגשת קפה כשהמגיש משאיר את החלב בצד והמקבל משלים את ההכנה? אילו משקאות נחשבים "פשוטים"? בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות […]

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ד׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק א׳ – לחצי כאן
לחלק ב׳- לחצי כאן
לחלק ג׳- לחצי כאן

מה עושים כאשר ממלאים כוסות לכמה אנשים יחד, ולא ברור איזו כוס מיועדת למי? מה הדין לגבי הגשת קפה כשהמגיש משאיר את החלב בצד והמקבל משלים את ההכנה? אילו משקאות נחשבים "פשוטים"?

בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על שאלות שעולות מהשטח בנושאים מזיגה והגשה.

הפודקאסט נבדק ואושר ע״י הרב ברוך הרץ מטעם מקווה.אורג העולמי

הפרק מתאים לזוגות ולנשים נשואות

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: הרב חיים הלל רסקין, הרב נתן גלבשטיין
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לע״נ מרת שרה פייגל בת ר׳ משה שלום

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ד׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני הרחקות – חלק ג׳ https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%92/ Thu, 06 Mar 2025 11:12:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4705 איך מגדירים "טיול" מבחינה הלכתית, ומתי נסיעה משותפת מותרת בזמן ההרחקות? מה הדין כאשר אחד מבני הזוג נוסע למטרה מסוימת והשני מצטרף אליו? בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על שאלות שעולות […]

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ג׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק א׳ – לחצי כאן
לחלק ב׳- לחצי כאן

איך מגדירים "טיול" מבחינה הלכתית, ומתי נסיעה משותפת מותרת בזמן ההרחקות? מה הדין כאשר אחד מבני הזוג נוסע למטרה מסוימת והשני מצטרף אליו?

בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על שאלות שעולות מהשטח.

הפודקאסט נבדק ואושר ע״י הרב ברוך הרץ מטעם מקווה.אורג העולמי

הפרק מתאים לזוגות ולנשים נשואות

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: הרב חיים הלל רסקין, הרב נתן גלבשטיין
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ג׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מעבר לנראה – על כיסוי ראש https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%a9/ Wed, 26 Feb 2025 09:42:11 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4696 מדוע דווקא בשיער יש משמעות רוחנית מיוחדת לפי הזוהר והקבלה? מהן הברכות המיוחדות שמקבלת אישה המקפידה על כיסוי ראש מלא? אורלי כהן, שליחה במושב ניר ישראל, מנהלת המדרשה הדיגיטלית לנשים, מעניקה סקירה ברורה על המשמעות הרוחנית והמעשית של כיסוי ראש. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, […]

הפוסט מעבר לנראה – על כיסוי ראש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מדוע דווקא בשיער יש משמעות רוחנית מיוחדת לפי הזוהר והקבלה? מהן הברכות המיוחדות שמקבלת אישה המקפידה על כיסוי ראש מלא?

אורלי כהן, שליחה במושב ניר ישראל, מנהלת המדרשה הדיגיטלית לנשים, מעניקה סקירה ברורה על המשמעות הרוחנית והמעשית של כיסוי ראש.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: פרדי ברוד
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות שלמה שמואל בן בריינדל, רבקה ליבע בת שרה פייגל וכל משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מעבר לנראה – על כיסוי ראש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סודות מחדר הלידה https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%93%d7%a8-%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%94/ Wed, 19 Feb 2025 10:54:02 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4684 מבט עמוק אל תוך חווית הלידה היהודית מה זה אומר להיות מיילדת בחדר לידה? איך הופכים את הלידה מהליך רפואי לחוויה רוחנית? איך מתמודדים עם האתגר של שמירת הלכות טהרה בזמן הלידה? בת שבע שוב, מיילדת בכירה ומנחת נשיות, חולקת תובנות מניסיון של למעלה משלושה עשורים בליווי יולדות בחדר הלידה. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך […]

הפוסט סודות מחדר הלידה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מבט עמוק אל תוך חווית הלידה היהודית

מה זה אומר להיות מיילדת בחדר לידה? איך הופכים את הלידה מהליך רפואי לחוויה רוחנית? איך מתמודדים עם האתגר של שמירת הלכות טהרה בזמן הלידה?

בת שבע שוב, מיילדת בכירה ומנחת נשיות, חולקת תובנות מניסיון של למעלה משלושה עשורים בליווי יולדות בחדר הלידה.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות הרך הנולד בן מנוחה רחל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט סודות מחדר הלידה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשמור על היקר מכל – דיני ייחוד https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%a7%d7%a8-%d7%9e%d7%9b%d7%9c-%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%99%d7%97%d7%95%d7%93/ Tue, 11 Feb 2025 09:33:55 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4677 מה עושים עם הנסיעה הביתה כשנוחתים מטיסה באמצע הלילה? איך מתמודדים עם סיטואציות מאתגרות כמו ביקור אצל רופא או טיפול פסיכולוגי? מה המשמעות של "אין אפוטרופוס לעריות" ואיך זה מתקשר להלכות ייחוד? אורלי כהן, שליחה במושב ניר ישראל, מנהלת המדרשה הדיגיטלית לנשים, מעניקה סקירה ברורה ופרקטית על הלכות ייחוד. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, […]

הפוסט לשמור על היקר מכל – דיני ייחוד הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה עושים עם הנסיעה הביתה כשנוחתים מטיסה באמצע הלילה? איך מתמודדים עם סיטואציות מאתגרות כמו ביקור אצל רופא או טיפול פסיכולוגי? מה המשמעות של "אין אפוטרופוס לעריות" ואיך זה מתקשר להלכות ייחוד?

אורלי כהן, שליחה במושב ניר ישראל, מנהלת המדרשה הדיגיטלית לנשים, מעניקה סקירה ברורה ופרקטית על הלכות ייחוד.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חוה רוזן

הפודקאסט הוקלט לזכות הרך הנולד בן מנוחה רחל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לשמור על היקר מכל – דיני ייחוד הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המסע שלך בדרך ללידה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%a9%d7%9c%d7%9a-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%94/ Wed, 05 Feb 2025 12:01:20 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4668 מה תפקידם של ההורמונים בהיריון ובלידה ואיך הם משפיעים עלינו? איך יודעים מה נכון לנו כשיש כל כך הרבה דעות והמלצות מסביב? איך מתמודדים עם חוסר הוודאות שמלווה את ההיריון והלידה? נעמי בן שושן, מנחה בגישת הקונסטלציה המשפחתית, דולה ורפלקסולוגית, מעניקה הבנה עמוקה על המסע הפיזי והרגשי בהיריון ובלידה ונותנת כלים מעשיים להתמודדות עם האתגרים […]

הפוסט המסע שלך בדרך ללידה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה תפקידם של ההורמונים בהיריון ובלידה ואיך הם משפיעים עלינו? איך יודעים מה נכון לנו כשיש כל כך הרבה דעות והמלצות מסביב? איך מתמודדים עם חוסר הוודאות שמלווה את ההיריון והלידה?

נעמי בן שושן, מנחה בגישת הקונסטלציה המשפחתית, דולה ורפלקסולוגית, מעניקה הבנה עמוקה על המסע הפיזי והרגשי בהיריון ובלידה ונותנת כלים מעשיים להתמודדות עם האתגרים הפיזיים והרגשיים.

הפרק מתאים לנשים בהיריון ולקראת לידה

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

　 הפודקאסט הוקלט לזכות בנימין נחום בן פראדל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט המסע שלך בדרך ללידה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשהילדים שואלים שאלות: מדריך להורה ולמחנך https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%aa/ Wed, 29 Jan 2025 09:39:19 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4655 מה עונים לשאלה מאתגרת ואיך עונים תשובה מדויקת ומתאימה לכל גיל? רחל גוטמן, מחנכת ומדריכת כלות, נותנת כלים פרקטיים למענה לשאלות הילדים החל מגיל הרך עד לגיל הבוגר. הפרק חיוני לכל הורה ומחנך המבקש להיות כתובת אמינה עבור ילדיו ותלמידיו בכל נושא מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות […]

הפוסט כשהילדים שואלים שאלות: מדריך להורה ולמחנך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה עונים לשאלה מאתגרת ואיך עונים תשובה מדויקת ומתאימה לכל גיל?

רחל גוטמן, מחנכת ומדריכת כלות, נותנת כלים פרקטיים למענה לשאלות הילדים החל מגיל הרך עד לגיל הבוגר.

הפרק חיוני לכל הורה ומחנך המבקש להיות כתובת אמינה עבור ילדיו ותלמידיו בכל נושא

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

　 הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כשהילדים שואלים שאלות: מדריך להורה ולמחנך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הדרך לזוגיות עמוקה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%94/ Tue, 21 Jan 2025 15:16:40 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4644 על פערים, מובחנות ותקשורת אפרת צור, מומחית לזוגיות ומנחת זוגות מדברת על הפערים הטבעיים בזוגיות ונותנת כלים למובחנות בזוגיות שתהפוך את הפער למנוף לצמיחה הדדית ולבניית תקשורת כנה ואפקטיבית יותר. הפרק מתאים לכל אישה המעוניינת להעמיק את הקשר הזוגי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם וניהול: […]

הפוסט הדרך לזוגיות עמוקה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

על פערים, מובחנות ותקשורת

אפרת צור, מומחית לזוגיות ומנחת זוגות מדברת על הפערים הטבעיים בזוגיות ונותנת כלים למובחנות בזוגיות שתהפוך את הפער למנוף לצמיחה הדדית ולבניית תקשורת כנה ואפקטיבית יותר.

הפרק מתאים לכל אישה המעוניינת להעמיק את הקשר הזוגי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

　 הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט הדרך לזוגיות עמוקה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> להקשיב לשפת הגוף https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%91-%d7%9c%d7%a9%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%95%d7%a3/ Tue, 14 Jan 2025 18:03:56 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4630 כיצד נזהה את השלבים השונים של המחזוריות החודשית? האם אפשר לנצל את השינויים ההורמונליים לטובתנו? איך ממקסמים את השינויים האלה לטובת הבריאות הנפשית והפיזית שלנו? וגם טיפים להקלה על כאבי וסת. אילה טננבוים, יועצת חינוכית, מרצה לנשיות ויוצרת מרכז פעימה, נותנת כלים לזיהוי השלבים השונים של המחזוריות החודשית ולמקסום שינויים אלו לטובת בריאותנו הנפשית והפיזית. […]

הפוסט להקשיב לשפת הגוף הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד נזהה את השלבים השונים של המחזוריות החודשית? האם אפשר לנצל את השינויים ההורמונליים לטובתנו? איך ממקסמים את השינויים האלה לטובת הבריאות הנפשית והפיזית שלנו? וגם טיפים להקלה על כאבי וסת.

אילה טננבוים, יועצת חינוכית, מרצה לנשיות ויוצרת מרכז פעימה, נותנת כלים לזיהוי השלבים השונים של המחזוריות החודשית ולמקסום שינויים אלו לטובת בריאותנו הנפשית והפיזית. וגם: משתפת בטיפים להקלה על כאבי הוסת.

הפרק מתאים לנערות ולנשים

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

　 הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, לנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט להקשיב לשפת הגוף הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני הרחקות – חלק ב׳ https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%91/ Tue, 07 Jan 2025 12:20:06 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4608 מדוע בני זוג נדרשים לשים "היכר" על השולחן בזמן ימי ההרחקות? האם אפשר להשתמש בשאריות משחת שיניים או שמפו של בן/בת הזוג בזמן ימי ההרחקות? בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על […]

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ב׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק א׳ – לחצי כאן

מדוע בני זוג נדרשים לשים "היכר" על השולחן בזמן ימי ההרחקות? האם אפשר להשתמש בשאריות משחת שיניים או שמפו של בן/בת הזוג בזמן ימי ההרחקות?

בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על שאלות שעולות מהשטח.

הפודקאסט נבדק ואושר ע״י הרב ברוך הרץ מטעם מקווה.אורג העולמי

הפרק מתאים לזוגות ולנשים נשואות

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: הרב חיים הלל רסקין, הרב נתן גלבשטיין
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ב׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בין חלום למציאות https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa/ Mon, 30 Dec 2024 15:49:33 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4586 האם צריך לשחרר את התסריט שתכננתי לעצמי מראש? כיצד ניתן למלא את תקופת ההמתנה בתוכן פנימי משמעותי, מתוך שלווה וצמיחה אישית? *טובי ברון*, מרצה ויוצרת תוכן בשיחה עם חוי כץ משתפת בחוויה האישית שלה כבחורה ש״בילתה״ 15 שנים בעולם השידוכים ממנה צמחה לחיים מלאי אמונה ואופטימיות 　 הפרק מתאים לבחורות ולאמהות לבחורות בתקופת שידוכים. ליצירת […]

הפוסט בין חלום למציאות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם צריך לשחרר את התסריט שתכננתי לעצמי מראש?

כיצד ניתן למלא את תקופת ההמתנה בתוכן פנימי משמעותי, מתוך שלווה וצמיחה אישית?

*טובי ברון*, מרצה ויוצרת תוכן בשיחה עם חוי כץ משתפת בחוויה האישית שלה כבחורה ש״בילתה״ 15 שנים בעולם השידוכים ממנה צמחה לחיים מלאי אמונה ואופטימיות

　 הפרק מתאים לבחורות ולאמהות לבחורות בתקופת שידוכים.

ליצירת קשר עם טובי והזמנת אירועים- 0527145674

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

　 הפודקאסט הוקלט לזכות בחורי ובחורות אנ״ש המחפשים את זיווגם, שישלימו את המסע שלהם בקרוב, בקלות ומתוך שמחה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בין חלום למציאות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> על חֶסֶר והתמלאות בקשר הזוגי https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%aa/ Wed, 25 Dec 2024 10:08:38 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4579 מהו הרצון, ואיך הוא מגדיר את השאיפות שלנו בקשר הזוגי? מהי השלמות הפנימית, ואיך ניתן להרגיש אותה למרות תחושת חיסרון? איך משלבים בין שני הקצוות הללו ליצירת מערכת זוגית מלאה ומשמעותית? נועה לווינגר, מדריכת כלות ומנחה לנשיות בריאה בשיחה מעמיקה עם חוי כץ על הקשר בין כמיהה ושלווה בחיי הפרק מתאים לנשים נשואות. הפודקאסט הוקלט […]

הפוסט על חֶסֶר והתמלאות בקשר הזוגי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהו הרצון, ואיך הוא מגדיר את השאיפות שלנו בקשר הזוגי? מהי השלמות הפנימית, ואיך ניתן להרגיש אותה למרות תחושת חיסרון? איך משלבים בין שני הקצוות הללו ליצירת מערכת זוגית מלאה ומשמעותית?

נועה לווינגר, מדריכת כלות ומנחה לנשיות בריאה בשיחה מעמיקה עם חוי כץ על הקשר בין כמיהה ושלווה בחיי

הפרק מתאים לנשים נשואות.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות יעל רבקה ויוסף חיים בני שחר, יובל ושיינא וקיילא בנות חיה מושקא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט על חֶסֶר והתמלאות בקשר הזוגי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> היום הגדול: יום החופה – אבן יסוד לחיים של ברכה https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%94/ Wed, 18 Dec 2024 12:20:40 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4572 מהי המשמעות הרוחנית של יום החופה, וכיצד ניתן להכין את עצמנו לקראת היום כדי לנצלו באופן המיטבי? קרן ורדי, מדריכת כלות, בשיחה עם חוי כץ, משתפת במנהגים ובטיפים משמעותיים ליום הקדוש. הפרק מתאים לזוגות וליחידים שרוצים לשפר את חיי הזוגיות שלהם וללמוד להתמודד עם האתגרים שבדרך. הפודקאסט הוקלט לזכות מנוחה רחל בת שושנה אלטע רייזל […]

הפוסט היום הגדול: יום החופה – אבן יסוד לחיים של ברכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי המשמעות הרוחנית של יום החופה, וכיצד ניתן להכין את עצמנו לקראת היום כדי לנצלו באופן המיטבי?

קרן ורדי, מדריכת כלות, בשיחה עם חוי כץ, משתפת במנהגים ובטיפים משמעותיים ליום הקדוש.

הפרק מתאים לזוגות וליחידים שרוצים לשפר את חיי הזוגיות שלהם וללמוד להתמודד עם האתגרים שבדרך.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות מנוחה רחל בת שושנה אלטע רייזל לרגל יום הולדתה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט היום הגדול: יום החופה – אבן יסוד לחיים של ברכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בריאות בקדושה – תשובות על כאבים אינטימיים במעגל החיים הנשי https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%9b%d7%90%d7%91%d7%99%d7%9d/ Tue, 10 Dec 2024 12:47:36 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4558 לנוחיותכן- הפרק מחולק לשני חלקים חלק א׳ חלק ב׳ מה המשמעות של כאב אינטימי וכיצד הוא משפיע על החיבור הרגשי והפיזי?איך מודעות והתייחסות נכונה יכולים לשנות את החוויה הזוגית?אילו כאבים עלולים לצוץ במעגל החיים הנשי ומה הפתרונות האפשריים? נועה לוינגר מארחת את ד"ר אושרית ברט-שיינין, רופאה מומחית מהמובילות בארץ בתחום רפואת הערייה, לשיחה מרתקת הכוללת […]

הפוסט בריאות בקדושה – תשובות על כאבים אינטימיים במעגל החיים הנשי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לנוחיותכן- הפרק מחולק לשני חלקים

חלק א׳

חלק ב׳

מה המשמעות של כאב אינטימי וכיצד הוא משפיע על החיבור הרגשי והפיזי?
איך מודעות והתייחסות נכונה יכולים לשנות את החוויה הזוגית?
אילו כאבים עלולים לצוץ במעגל החיים הנשי ומה הפתרונות האפשריים?

נועה לוינגר מארחת את ד"ר אושרית ברט-שיינין, רופאה מומחית מהמובילות בארץ בתחום רפואת הערייה, לשיחה מרתקת הכוללת כלים מעשיים לריפוי, שיפור וחיזוק חיי הזוגיות

פרק מיועד להאזנה לכלות ולנשים נשואות בלבד.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: נועה לוינגר
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכר הרב סרן אבי גולדברג הי"ד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בריאות בקדושה – תשובות על כאבים אינטימיים במעגל החיים הנשי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> להחזיר את הפוקוס https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%95%d7%a7%d7%95%d7%a1/ Wed, 04 Dec 2024 16:29:01 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4549 מהי הפרעת קשב, וכיצד היא משפיעה על הזוגיות?איך מתמודדים עם חוסר ריכוז, שכחה, או אימפולסיביות בתוך הקשר הזוגי?מהם הכלים הפרקטיים שיכולים לשפר את התקשורת ולהחזיר את האיזון לבית? ד"ר שירלי הרשקו, מומחית להפרעת קשב, בשיחה עם חוי כץ משתפת עצות מעשיות ומוכחות על ניהול זמן וסדר בזוגיות, שיפור התקשורת בין בני הזוג והתמודדות עם הקשיים […]

הפוסט להחזיר את הפוקוס הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי הפרעת קשב, וכיצד היא משפיעה על הזוגיות?
איך מתמודדים עם חוסר ריכוז, שכחה, או אימפולסיביות בתוך הקשר הזוגי?
מהם הכלים הפרקטיים שיכולים לשפר את התקשורת ולהחזיר את האיזון לבית?

ד"ר שירלי הרשקו, מומחית להפרעת קשב, בשיחה עם חוי כץ משתפת עצות מעשיות ומוכחות על ניהול זמן וסדר בזוגיות, שיפור התקשורת בין בני הזוג והתמודדות עם הקשיים היומיומיים.

הפרק מתאים לזוגות וליחידים שרוצים לשפר את חיי הזוגיות שלהם וללמוד להתמודד עם האתגרים שבדרך.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות מרים בת שרה הינדא ליום הולדתה, לאורך ימים ושנים טובות ולרוב נחת מכל צאצאיה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט להחזיר את הפוקוס הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני הרחקות – חלק א׳ https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%90/ Tue, 26 Nov 2024 16:56:51 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4516 מדוע בימינו לא נהוג שלאישה יהיו 'בגדי נידה' כמו בזמן חז"ל?איך מתמודדים במצב סכנה בדיני הרחקות ?האם מותר לבני הזוג לצחוק ולשחק יחד בימי ההרחקות? בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על […]

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק א׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק ב׳ – לחצי כאן

מדוע בימינו לא נהוג שלאישה יהיו 'בגדי נידה' כמו בזמן חז"ל?
איך מתמודדים במצב סכנה בדיני הרחקות ?
האם מותר לבני הזוג לצחוק ולשחק יחד בימי ההרחקות?

בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על שאלות שעולות מהשטח.

הפרק מתאים לזוגות ולנשים נשואות

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: הרב חיים הלל רסקין, הרב נתן גלבשטיין
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לעילוי נשמת השליח הרב צבי הכהן בן אלכסנדר סנדר הי״ד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק א׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מעבר אל גיל המעבר https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8-%d7%90%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8/ Tue, 19 Nov 2024 09:38:04 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4509 כיצד גיל המעבר משפיע על רצפת האגן? האם יש קשר בין שינויים הורמונליים לבריאות רצפת האגן? איך ניתן להתמודד עם בעיות רצפת אגן שמגיעות בשלב זה בחיים? והצצה קצרה לגיל השלישי הגב׳ אביטל לוז פיזיותרפיסטית בתחום רצפת אגן, בשיחה עם חוי כץ משתפת עצות פרקטיות לשמירה על בריאות רצפת האגן במהלך גיל המעבר הפרק מתאים […]

הפוסט מעבר אל גיל המעבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד גיל המעבר משפיע על רצפת האגן? האם יש קשר בין שינויים הורמונליים לבריאות רצפת האגן? איך ניתן להתמודד עם בעיות רצפת אגן שמגיעות בשלב זה בחיים? והצצה קצרה לגיל השלישי

הגב׳ אביטל לוז פיזיותרפיסטית בתחום רצפת אגן, בשיחה עם חוי כץ משתפת עצות פרקטיות לשמירה על בריאות רצפת האגן במהלך גיל המעבר

הפרק מתאים לנשים בגיל המעבר ולנשים בכל גיל המעוניינות להיערך לשלב זה בחיים.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה דינה ואסתר בת מיכל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מעבר אל גיל המעבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חיוני לבריאותך https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%9a/ Tue, 12 Nov 2024 18:44:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4489 מהי רצפת האגן? איך אפשר לשמור עליה ולהימנע מבעיות בעתיד? הגב’ אביטל לוז, פיזיותרפיסטית ברצפת אגן, בשיחה עם חוי כץ משתפת בעצות פרקטיות מתוך הקליניקה לשמירה על בריאות רצפת האגן, טיפול בבעיות והבנת תפקידה החשוב בגוף. הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה מרים ואמונה בת דניה

הפוסט חיוני לבריאותך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי רצפת האגן? איך אפשר לשמור עליה ולהימנע מבעיות בעתיד?

הגב’ אביטל לוז, פיזיותרפיסטית ברצפת אגן, בשיחה עם חוי כץ משתפת בעצות פרקטיות מתוך הקליניקה לשמירה על בריאות רצפת האגן, טיפול בבעיות והבנת תפקידה החשוב בגוף.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה מרים ואמונה בת דניה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט חיוני לבריאותך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ליידיז פירסט – הכבוד האמיתי לנשים ביהדות https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9b%d7%91%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%99/ Wed, 06 Nov 2024 10:50:20 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4483 כיצד הלכות שנראות 'מקטינות' מראות דווקא על הערכה לתפקיד הנשי? ומה הכח של האישה בלהאיר את הבית? הרבנית ברוריה אשכנזי חברת מכון 'צופיה הליכות ביתה' משתפת את חני ליברמן בנקודות התבוננות על מעמד האישה הנכון הפודקאסט הוקלט לזכות הרך הנולד בן שחר יובל

הפוסט ליידיז פירסט – הכבוד האמיתי לנשים ביהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד הלכות שנראות 'מקטינות' מראות דווקא על הערכה לתפקיד הנשי? ומה הכח של האישה בלהאיר את הבית?

הרבנית ברוריה אשכנזי חברת מכון 'צופיה הליכות ביתה' משתפת את חני ליברמן בנקודות התבוננות על מעמד האישה הנכון

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני ליברמן
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות הרך הנולד בן שחר יובל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ליידיז פירסט – הכבוד האמיתי לנשים ביהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> להתחבר מאהבה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%91%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Tue, 27 Aug 2024 10:35:30 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4470 האם אפשר ליצור חיבור אישי למצוות הטהרה? מה עומד מאחורי הפרטים הרבים המרכיבים אותה? מהיכן תוכלי לשאוב כוחות למאמץ ולאתגרים שבדרך? דבורה לאה אנגלמן מדריכת כלות ומוסרת שיעורים בטהרת המשפחה משתפת את חני ליברמן בנקודות התבוננות על מצות הטהרה בהשקפה חסידית הפודקאסט הוקלט לזכות חיה מושקא בת חנה תמר ומנחם מענדל בן נחמה רבקה

הפוסט להתחבר מאהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם אפשר ליצור חיבור אישי למצוות הטהרה? מה עומד מאחורי הפרטים הרבים המרכיבים אותה? מהיכן תוכלי לשאוב כוחות למאמץ ולאתגרים שבדרך?

דבורה לאה אנגלמן מדריכת כלות ומוסרת שיעורים בטהרת המשפחה משתפת את חני ליברמן בנקודות התבוננות על מצות הטהרה בהשקפה חסידית

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני ליברמן
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות חיה מושקא בת חנה תמר ומנחם מענדל בן נחמה רבקה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט להתחבר מאהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בין רפואה להלכה https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94/ Tue, 20 Aug 2024 14:49:39 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4463 מהן הסיבות הנפוצות לכתמים? איך אפשר לנסות למנוע אותם?מה חשוב לדעת לפני שאת הולכת לרופא?מה מומלץ במצבים של עקרות הלכתית? ד״ר סבין זגורי רופאת משפחה ומטפלת באישות משתפת את חני ליברמן על הממשק שבין בריאות האישה וההלכה. הפודקאסט הוקלט לזכות יעל רבקה בת שחר יובל, שיינא שוהם וקיילא בנות חיה מושקא

הפוסט בין רפואה להלכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהן הסיבות הנפוצות לכתמים? איך אפשר לנסות למנוע אותם?
מה חשוב לדעת לפני שאת הולכת לרופא?
מה מומלץ במצבים של עקרות הלכתית?

ד״ר סבין זגורי רופאת משפחה ומטפלת באישות משתפת את חני ליברמן על הממשק שבין בריאות האישה וההלכה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני ליברמן
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות יעל רבקה בת שחר יובל, שיינא שוהם וקיילא בנות חיה מושקא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בין רפואה להלכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זהות בגיל ההתבגרות https://mikvah.org.il/%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa/ Mon, 12 Aug 2024 21:34:04 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4454 איך נוכל לעזור לנוער שלנו להבין ולקבל את עצמם מבלי לאבד את הדרך? חני ירס, מטפלת בפסיכודרמה, עושה סדר ומעמיקה בנושא ההתפתחות בגיל ההתבגרות.מספקת תובנות להורים ומחנכים על שיחות עם בני נוער בנושאי משיכה וזהות, תוך הדגשת חשיבות הנורמליזציה של רגשות מבלבלים מציעה דרכים לתמיכה בנוער תוך שמירה על קיום התורה והמצוות, ומדגישה את חשיבות […]

הפוסט זהות בגיל ההתבגרות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך נוכל לעזור לנוער שלנו להבין ולקבל את עצמם מבלי לאבד את הדרך?

חני ירס, מטפלת בפסיכודרמה, עושה סדר ומעמיקה בנושא ההתפתחות בגיל ההתבגרות.
מספקת תובנות להורים ומחנכים על שיחות עם בני נוער בנושאי משיכה וזהות, תוך הדגשת חשיבות הנורמליזציה של רגשות מבלבלים

מציעה דרכים לתמיכה בנוער תוך שמירה על קיום התורה והמצוות, ומדגישה את חשיבות ההבנה והאיפוק בתהליך ההתבגרות.

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי לנדא

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט זהות בגיל ההתבגרות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נישואין מול זוגיות https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa/ Tue, 06 Aug 2024 10:00:05 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4449 איך ההסתכלות שלי יכולה להאיר את הקשר ביננו? כיצד הרבי מליובאוויטש מלמד על אכפתיות בין בני זוג? בת שבע וולף-שוחט יועצת חינוכית, מטפלת זוגית ומנהלת 'קו ללב' משתפת את חני ליברמן התובנות לנישואין יציבים ומגלה את הסוד לקשר עמוק. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט נישואין מול זוגיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך ההסתכלות שלי יכולה להאיר את הקשר ביננו? כיצד הרבי מליובאוויטש מלמד על אכפתיות בין בני זוג?

בת שבע וולף-שוחט יועצת חינוכית, מטפלת זוגית ומנהלת 'קו ללב' משתפת את חני ליברמן התובנות לנישואין יציבים ומגלה את הסוד לקשר עמוק.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני ליברמן
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט נישואין מול זוגיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מנקודת מבט של בלנית https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%aa/ Tue, 30 Jul 2024 10:36:33 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4435 מי שומר על הילדים כשליל הטבילה בליל שבת? מה תפקיד הבלנית? איך להגיע לליל הטבילה כמו מלכה? שושי קרץ שליחת חב״ד בעפולה ובלנית בשיחה עם חני ליברמן משתפת מניסיונה כבלנית. הפודקאסט הוקלט לזכות שלמה שמואל בן בריינדל

הפוסט מנקודת מבט של בלנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מי שומר על הילדים כשליל הטבילה בליל שבת? מה תפקיד הבלנית? איך להגיע לליל הטבילה כמו מלכה?

שושי קרץ שליחת חב״ד בעפולה ובלנית בשיחה עם חני ליברמן משתפת מניסיונה כבלנית.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני ליברמן
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות שלמה שמואל בן בריינדל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מנקודת מבט של בלנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לחתן בדור שלנו https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%97%d7%aa%d7%9f-%d7%91%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95/ Tue, 23 Jul 2024 15:16:11 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4425 מהו הפער הבין דורי וכיצד הוא משפיע על חיי הנישואין? מה בין הכנה לחתונה להכנה ללידה? מהו השלב הנכון לחשוב על שידוך הילדים? דובה רסקין, מרצה בכירה בנושא ״הבית היהודי״ ומרכזת התחום במכללת בית רבקה בשיחה עם חוי כץ משתפת מניסיונה עצות וכלים כיצד לחתן ילדים הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט לחתן בדור שלנו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהו הפער הבין דורי וכיצד הוא משפיע על חיי הנישואין? מה בין הכנה לחתונה להכנה ללידה? מהו השלב הנכון לחשוב על שידוך הילדים?

דובה רסקין, מרצה בכירה בנושא ״הבית היהודי״ ומרכזת התחום במכללת בית רבקה בשיחה עם חוי כץ משתפת מניסיונה עצות וכלים כיצד לחתן ילדים

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לחתן בדור שלנו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שידוכים – הצצה לעולם שמאחורי https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%9d/ Tue, 16 Jul 2024 08:00:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4361 מהי התדירות הנכונה לפנות לשדכנית? עד כמה חשוב הרזומה הכתוב של המשודך? איך אפשר לצלוח את הדרך בשמחה ובאמונה ולהגיע לשידוך בלב שלם רגוע? שבי מלכא, בעלת עיתון הידיעון ובשנים האחרונות שדכנית נמרצת. בשיחה עם חוי כץ משתפת בכנות עצות פרקטיות מן השטח בדרך לשידוך המיוחל. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט שידוכים – הצצה לעולם שמאחורי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי התדירות הנכונה לפנות לשדכנית? עד כמה חשוב הרזומה הכתוב של המשודך? איך אפשר לצלוח את הדרך בשמחה ובאמונה ולהגיע לשידוך בלב שלם רגוע?

שבי מלכא, בעלת עיתון הידיעון ובשנים האחרונות שדכנית נמרצת. בשיחה עם חוי כץ משתפת בכנות עצות פרקטיות מן השטח בדרך לשידוך המיוחל.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שידוכים – הצצה לעולם שמאחורי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רגעי השיא שלך https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%92%d7%a2%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%90-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/ Mon, 08 Jul 2024 09:52:28 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4344 מה הקשר בין מקווה הטהרה לרחם האישה? מהי הדרך לקיום מצוות הטהרה מתוך שמחה וחיבור? ומה קורה כשזה לא מסתדר בדיוק? לימור שוורץ יועצת זוגית, מדריכת כלות ובלנית במקווה הרצליה פיתוח בשיחה עם חוי כץ משתפת על העשייה המבורכת במצוות טהרת המשפחה, ומעניקה זווית רוחנית מרעננת עם טיפים פרקטיים מהשטח שיעזרו לכל אחת לחוות את […]

הפוסט רגעי השיא שלך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה הקשר בין מקווה הטהרה לרחם האישה? מהי הדרך לקיום מצוות הטהרה מתוך שמחה וחיבור? ומה קורה כשזה לא מסתדר בדיוק?

לימור שוורץ יועצת זוגית, מדריכת כלות ובלנית במקווה הרצליה פיתוח בשיחה עם חוי כץ משתפת על העשייה המבורכת במצוות טהרת המשפחה, ומעניקה זווית רוחנית מרעננת עם טיפים פרקטיים מהשטח שיעזרו לכל אחת לחוות את מצוות הטהרה ממקום מואר יותר.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה רבקה וחיה מושקא בת חנה תמר

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט רגעי השיא שלך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קשר טהור מאם לבת https://mikvah.org.il/%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%98%d7%94%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%aa/ Tue, 02 Jul 2024 07:27:28 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4335 כיצד להעביר את מצוות הטהרה מאם לבת בתקשורת טבעית? מתי הזמן המתאים לדבר על הדברים? מהו מודל ההתמודדות עם שאלות קשות? יהודית וגנר, מטפלת באומנות, מתמחה בטיפול בטראומה בשיחה עם חוי כץ מדברת על מקום האם בביסוס התשתית הטבעית במצוות טהרת המשפחה מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות […]

הפוסט קשר טהור מאם לבת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד להעביר את מצוות הטהרה מאם לבת בתקשורת טבעית?

מתי הזמן המתאים לדבר על הדברים? מהו מודל ההתמודדות עם שאלות קשות?

יהודית וגנר, מטפלת באומנות, מתמחה בטיפול בטראומה בשיחה עם חוי כץ מדברת על מקום האם בביסוס התשתית הטבעית במצוות טהרת המשפחה

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט קשר טהור מאם לבת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המסע והמשא https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%90/ Tue, 25 Jun 2024 11:12:41 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4329 איך עברה חנה טובה פרלמן את המסע האישי עד לשידוך? מהו העול הסמוי שעלול ללוות בחור או בחורה בתקופת השידוכים? מהי ההגדרה המדויקת של משיכת הלב? חנה טובה פרלמן, מטפלת באמצעות פסיכודרמה ומלווה בחורות בתקופת השידוכים. בשיחה עם חוי כץ משתפת בכלים וחוויות מהקליניקה על המסע לשידוך המיוחל. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי […]

הפוסט המסע והמשא הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך עברה חנה טובה פרלמן את המסע האישי עד לשידוך? מהו העול הסמוי שעלול ללוות בחור או בחורה בתקופת השידוכים? מהי ההגדרה המדויקת של משיכת הלב?

חנה טובה פרלמן, מטפלת באמצעות פסיכודרמה ומלווה בחורות בתקופת השידוכים. בשיחה עם חוי כץ משתפת בכלים וחוויות מהקליניקה על המסע לשידוך המיוחל.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפרק מוקדש באהבה לכל המחפשים כעת את זיווגם, שיימצאו את המיועד/ת להם בקרוב ממש!

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט המסע והמשא הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כתובת טבעית https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%aa-%d7%98%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%aa/ Tue, 18 Jun 2024 09:28:54 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4325 כיצד מצאה את עצמה חני ליברמן כתובת למתעניינות בנושאי טהרת המשפחה? איך מגיעים מעמידה בתור בחנות חד פעמי לשיחה ערנית בנושא החשוב הזה? ולמה יש צורך לשנן מחדש הלכות ישנות ומוכרות חני ליברמן, שליחת חב״ד באשקלון, מנהלת מיזם ״מעגלי טהרה״ ומרצה בתחום הבית היהודי בשיחה עם חוי כץ, משתפת בטיפים מניסיונה העשיר, ומגלה מהי הדרך […]

הפוסט כתובת טבעית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד מצאה את עצמה חני ליברמן כתובת למתעניינות בנושאי טהרת המשפחה? איך מגיעים מעמידה בתור בחנות חד פעמי לשיחה ערנית בנושא החשוב הזה? ולמה יש צורך לשנן מחדש הלכות ישנות ומוכרות

חני ליברמן, שליחת חב״ד באשקלון, מנהלת מיזם ״מעגלי טהרה״ ומרצה בתחום הבית היהודי בשיחה עם חוי כץ, משתפת בטיפים מניסיונה העשיר, ומגלה מהי הדרך הפשוטה בה יכולה כל אשה שרוצה להפוך להיות כתובת טבעית ומוצלחת בנושא טהרת המשפחה

הפרק מתאים לנשים נשואות ולבחורות כהכנה לחיי הנישואין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות שלום דב בער בן חנה תמר ומנוחה רחל בת שושנה אלטע רייזל
לתרומות לזכות / לע״נ ניתן לפנות: 050-566-9307

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כתובת טבעית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ״אמא״ – זהו כרטיס הביקור שלך! https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%9e%d7%90-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%90%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/ Tue, 04 Jun 2024 08:54:54 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4318 בין כל שלל התפקידים איך נותנים לתפקיד האימהות את המקום הראוי? 🪪 גב׳ אסתר פיקרסקי, סבתא רבא ואמא למשפחה ברוכה, מרצה ברחבי העולם בתחום הבית היהודי. בשיחה עם חוי כץ משתפת על הזכות הגדולה בגידול משפחה, סדרי עדיפויות נכונים, ומתי כדאי לקחת פסק זמן. הפרק מתאים לנשים נשואות ולבחורות כהכנה לחיי הנישואין. מטהרת לעצמי – […]

הפוסט ״אמא״ – זהו כרטיס הביקור שלך! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

בין כל שלל התפקידים איך נותנים לתפקיד האימהות את המקום הראוי? 🪪

גב׳ אסתר פיקרסקי, סבתא רבא ואמא למשפחה ברוכה, מרצה ברחבי העולם בתחום הבית היהודי. בשיחה עם חוי כץ משתפת על הזכות הגדולה בגידול משפחה, סדרי עדיפויות נכונים, ומתי כדאי לקחת פסק זמן.

הפרק מתאים לנשים נשואות ולבחורות כהכנה לחיי הנישואין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה רבקה וחיה מושקא בת חנה תמר
לתרומות לזכות / לע״נ ניתן לפנות: 050-566-9307

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ״אמא״ – זהו כרטיס הביקור שלך! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לגשר על הפער https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%92%d7%a9%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%a2%d7%a8/ Mon, 27 May 2024 20:57:56 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4306 מהי הדרך להפוך את הפער בין בני זוג למתנה משמעותית לחיים? 🎁 גתית שפירא, אשת תקשורת ומנהיגה חברתית, בשיחה עם חוי כץ, משתפת מחייה האישיים רוויי הפערים וחולקת כלים פרקטיים לזוגיות מיטבית שצומחת דווקא מתוך השונות. הפרק מתאים לנשים נשואות ולבחורות כהכנה לחיי הנישואין. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון […]

הפוסט לגשר על הפער הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי הדרך להפוך את הפער בין בני זוג למתנה משמעותית לחיים? 🎁

גתית שפירא, אשת תקשורת ומנהיגה חברתית, בשיחה עם חוי כץ, משתפת מחייה האישיים רוויי הפערים וחולקת כלים פרקטיים לזוגיות מיטבית שצומחת דווקא מתוך השונות.

הפרק מתאים לנשים נשואות ולבחורות כהכנה לחיי הנישואין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה רבקה וחיה מושקא בת חנה תמר
לתרומות לזכות / לע״נ ניתן לפנות: 050-566-9307

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לגשר על הפער הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> עת ללדת – אמצעי מניעה במבט יהודי https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%aa-%d7%9c%d7%9c%d7%93%d7%aa/ Wed, 31 Jan 2024 10:47:04 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4270 ד״ר חנה קטן רופאת נשים, בסקירה מפורטת על סוגי אמצעי המניעה המותרים לפי ההלכה. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם וניהול: חני בלויהפקה: חני מרזלגרפיקה: מושקי בלוי הפודקאסט הוקלט לזכות משפחת סטמבלר שלוחי הרבי בוורשה פוליןלתרומות לזכות / לע״נ ניתן לפנות: 050-566-9307

הפוסט עת ללדת – אמצעי מניעה במבט יהודי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

ד״ר חנה קטן רופאת נשים, בסקירה מפורטת על סוגי אמצעי המניעה המותרים לפי ההלכה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
הפקה: חני מרזל
גרפיקה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות משפחת סטמבלר שלוחי הרבי בוורשה פולין
לתרומות לזכות / לע״נ ניתן לפנות: 050-566-9307

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט עת ללדת – אמצעי מניעה במבט יהודי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשאול את הרב https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a9%d7%90%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91/ Tue, 05 Dec 2023 17:57:52 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4252 האם צריך שיהיה רב אחד שאותו שואלים את השאלות? הרב שלמה והרבנית לאה הלפרן בשיחה פתוחה על שאילת רב בנושאים של טהרת המשפחה. החשיבות, מה שואלים ובמיוחד איך לשאול נכון הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט לשאול את הרב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם צריך שיהיה רב אחד שאותו שואלים את השאלות?

הרב שלמה והרבנית לאה הלפרן בשיחה פתוחה על שאילת רב בנושאים של טהרת המשפחה. החשיבות, מה שואלים ובמיוחד איך לשאול נכון

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לשאול את הרב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שיחה מקרבת https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%91%d7%aa/ Tue, 28 Nov 2023 11:04:59 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4247 איך אפשר בעזרת שיחה נכונה להתקרב בזמן של ריחוק? ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית בשיחה מרתקת נותנת כלים לשיח נכון ומגשר דווקא בזמן של ריחוק וקושי בין בעל ואישה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט שיחה מקרבת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך אפשר בעזרת שיחה נכונה להתקרב בזמן של ריחוק?

ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית בשיחה מרתקת נותנת כלים לשיח נכון ומגשר דווקא בזמן של ריחוק וקושי בין בעל ואישה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שיחה מקרבת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זמן ליבון https://mikvah.org.il/%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%95%d7%9f/ Tue, 21 Nov 2023 17:10:30 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4240 איך אפשר ללכת לטבול בזמן של משבר והתמודדות זוגית? גב׳ בת חן ווייל יועצת זוגית ומדריכת כלות בשיחה מרתקת בה היא נותנת כלים להתמודדות בזמן מריבה וצמיחה וחיבור זוגית בזכותה הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט זמן ליבון הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך אפשר ללכת לטבול בזמן של משבר והתמודדות זוגית?

גב׳ בת חן ווייל יועצת זוגית ומדריכת כלות בשיחה מרתקת בה היא נותנת כלים להתמודדות בזמן מריבה וצמיחה וחיבור זוגית בזכותה

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט זמן ליבון הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> יש על מה לדבר https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%a9-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8/ Tue, 14 Nov 2023 13:19:15 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4202 כיצד נכון להתכונן לקראת פגישה של שידוך? גב׳ רוחי מיכאלשוילי מנטורית לריפוי וצמיחה בשיטת אית״ן נותנת כלים להכנה מיטבית לקראת תהליך הפגישות. הפרק מתאים לאמהות וכל מי שלקראת שידוכים. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט יש על מה לדבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד נכון להתכונן לקראת פגישה של שידוך?

גב׳ רוחי מיכאלשוילי מנטורית לריפוי וצמיחה בשיטת אית״ן נותנת כלים להכנה מיטבית לקראת תהליך הפגישות.

הפרק מתאים לאמהות וכל מי שלקראת שידוכים.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט יש על מה לדבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תעצומות לקראת נישואין https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%a2%d7%a6%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f/ Tue, 07 Nov 2023 13:58:46 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4195 כיצד עלי להכין את עצמי לקראת הפגישות? גב׳ רחל בולטון מנהלת מרכז תעצומות, בשיחה מרתקת על הקשר בין עולם השיווק לעולם השידוכים נותנת כלים לגשת נכון לשידוך. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט תעצומות לקראת נישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד עלי להכין את עצמי לקראת הפגישות?

גב׳ רחל בולטון מנהלת מרכז תעצומות, בשיחה מרתקת על הקשר בין עולם השיווק לעולם השידוכים נותנת כלים לגשת נכון לשידוך.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט תעצומות לקראת נישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פעולה אחת קטנה https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%97%d7%aa-%d7%a7%d7%98%d7%a0%d7%94/ Tue, 31 Oct 2023 14:40:36 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4190 כיצד בלחיצת כפתור ניתן להשפיע על כל כך הרבה נשים? גב׳ מורן קורס אשת תקשורת ומרצה בענייני הבית היהודי, בשיחה מרתקת משתפת סיפורים של פעולות קטנות שהשפיעו על נשים ומשפחות באופן משמעותי. הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן חיה מושקא

הפוסט פעולה אחת קטנה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד בלחיצת כפתור ניתן להשפיע על כל כך הרבה נשים?

גב׳ מורן קורס אשת תקשורת ומרצה בענייני הבית היהודי, בשיחה מרתקת משתפת סיפורים של פעולות קטנות שהשפיעו על נשים ומשפחות באופן משמעותי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן חיה מושקא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט פעולה אחת קטנה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טובלת בשמחה בכל מצב https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%aa-%d7%91%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/ Tue, 17 Oct 2023 13:17:49 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4165 האם בזמן מלחמה אפשרי לקיים את מצוות טבילה בשמחה? הרבנית רסי יורקוביץ– מדריכת כלות, בשיחה מעניינת על החשיבות של קיום מצוות הטבילה מתוך שמחה ומה עושים בזמן של קושי וחרדה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט טובלת בשמחה בכל מצב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם בזמן מלחמה אפשרי לקיים את מצוות טבילה בשמחה?

הרבנית רסי יורקוביץ– מדריכת כלות, בשיחה מעניינת על החשיבות של קיום מצוות הטבילה מתוך שמחה ומה עושים בזמן של קושי וחרדה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט טובלת בשמחה בכל מצב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סקירה מערכתית https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa%d7%99%d7%aa/ Tue, 03 Oct 2023 13:56:07 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4160 מתי בשגרת המחזוריות הנשית מומלץ לגשת לייעוץ רפואי? ד״ר שני בוקובזה-חן רופאת נשים ויועצת אישות בסקירה מתומצתת על הזמנים בהם צריך ללכת לבדיקה רפואית במעגל החיים הנשי. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט סקירה מערכתית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי בשגרת המחזוריות הנשית מומלץ לגשת לייעוץ רפואי?

ד״ר שני בוקובזה-חן רופאת נשים ויועצת אישות בסקירה מתומצתת על הזמנים בהם צריך ללכת לבדיקה רפואית במעגל החיים הנשי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט סקירה מערכתית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מודעות עצמית https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%aa/ Tue, 26 Sep 2023 23:14:20 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4153 האם אנחנו יודעות כיצד להסביר לבנותינו את התהליך שהגוף שלהן עובר בכל חודש? גב׳ מיכל גרינשטיין, מנחה למודעות לפוריות ונשיות בריאה, מסבירה בצורה בהירה את תהליך המחזוריות בחיי האישה ואת החשיבות שכל אמא תדע להעביר את הידע הזה לבנות שלה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט מודעות עצמית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם אנחנו יודעות כיצד להסביר לבנותינו את התהליך שהגוף שלהן עובר בכל חודש?

גב׳ מיכל גרינשטיין, מנחה למודעות לפוריות ונשיות בריאה, מסבירה בצורה בהירה את תהליך המחזוריות בחיי האישה ואת החשיבות שכל אמא תדע להעביר את הידע הזה לבנות שלה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מודעות עצמית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לגשר באהבה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%92%d7%a9%d7%a8-%d7%91%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Tue, 19 Sep 2023 11:59:59 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4143 כיצד ניתן לגשר על פערים בזוגיות? גב׳ יפה קדוש משפיעה ומחנכת מדברת על המקור ממנו מגיעים הפערים וכיצד המודעות מסייעת לגישור ולנתינת מקום של כבוד אחד לשני. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט לגשר באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד ניתן לגשר על פערים בזוגיות?

גב׳ יפה קדוש משפיעה ומחנכת מדברת על המקור ממנו מגיעים הפערים וכיצד המודעות מסייעת לגישור ולנתינת מקום של כבוד אחד לשני.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לגשר באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ראוי לדבר https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%99-%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8/ Tue, 12 Sep 2023 10:52:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4135 כיצד ניתן לזהות נורות אזהרה בתהליך פגיעה אצל בני הנוער? גב׳ שרי ברלינסקי, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, כותבת הספר ׳ראויה׳ נוגעת בנקודות חשובות מתוך הספר דרכם ניתן להבין תהליך של פגיעה וממה צריך להיזהר. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט ראוי לדבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד ניתן לזהות נורות אזהרה בתהליך פגיעה אצל בני הנוער?

גב׳ שרי ברלינסקי, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, כותבת הספר ׳ראויה׳ נוגעת בנקודות חשובות מתוך הספר דרכם ניתן להבין תהליך של פגיעה וממה צריך להיזהר.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ראוי לדבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה הסטטוס שלך? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%98%d7%98%d7%95%d7%a1-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/ Tue, 05 Sep 2023 02:30:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4125 כיצד נשמור על הגבולות הנכונים בבית שלנו? גב׳ יפה קדוש, משפיעה ומחנכת בשיחה על הסכנות בשיתוף התא המשפחתי ברשתות החברתיות ועל החשיבות של שמירת הגבולות בבית היהודי. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט מה הסטטוס שלך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד נשמור על הגבולות הנכונים בבית שלנו?

גב׳ יפה קדוש, משפיעה ומחנכת בשיחה על הסכנות בשיתוף התא המשפחתי ברשתות החברתיות ועל החשיבות של שמירת הגבולות בבית היהודי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מה הסטטוס שלך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> יש טיפול https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%a9-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c/ Tue, 29 Aug 2023 05:06:31 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4108 מתי זוג צריך ללכת להדרכה, ייעוץ או טיפול? ד״ר שני בוקובזה-חן רופאת נשים ויועצת מינית בשיחה מרתקת על חיבור נכון ומקרב בין בני הזוג. מתי צריך ללכת לגורם מקצועי ולמי כדאי ללכת. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט יש טיפול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי זוג צריך ללכת להדרכה, ייעוץ או טיפול?

ד״ר שני בוקובזה-חן רופאת נשים ויועצת מינית בשיחה מרתקת על חיבור נכון ומקרב בין בני הזוג. מתי צריך ללכת לגורם מקצועי ולמי כדאי ללכת.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט יש טיפול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> יש גבול https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%a9-%d7%92%d7%91%d7%95%d7%9c/ Tue, 22 Aug 2023 11:13:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4081 כיצד נלמד את ילדנו לשמור על הגבולות שלהם ונגן עליהם מפני פגיעה? גב׳ שרי ברלינסקי פסיכולוגית בהתמחות קלינית, מדברת על מוגנות ושיח נכון עם הילדים ונותנת כלים מעשיים להטמעת השיח בבית כדרך חיים. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט יש גבול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד נלמד את ילדנו לשמור על הגבולות שלהם ונגן עליהם מפני פגיעה?

גב׳ שרי ברלינסקי פסיכולוגית בהתמחות קלינית, מדברת על מוגנות ושיח נכון עם הילדים ונותנת כלים מעשיים להטמעת השיח בבית כדרך חיים.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט יש גבול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשבור את הקרח https://mikvah.org.il/%d7%a7%d7%a8%d7%97/ Tue, 15 Aug 2023 12:17:38 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4074 האם בימינו יש מסירות נפש במצוות טהרת המשפחה? הרבנית רות בנימין, יועצת אישית וזוגית, מרצה בענייני הבית היהודי והמשפחה ומכשירה מדריכות כלות.משתפת במיזם החשוב שהקימה: ׳בכל מאדך׳, מדברת על האתגרים במצוות טהרת המשפחה וכיצד המיזם עוזר לאישה להתחבר למצווה. הפודקאסט הוקלט לזכות משה בן שרה הינדא וחיה מושקא בת נחמה דינה

הפוסט לשבור את הקרח הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם בימינו יש מסירות נפש במצוות טהרת המשפחה?

הרבנית רות בנימין, יועצת אישית וזוגית, מרצה בענייני הבית היהודי והמשפחה ומכשירה מדריכות כלות.
משתפת במיזם החשוב שהקימה: ׳בכל מאדך׳, מדברת על האתגרים במצוות טהרת המשפחה וכיצד המיזם עוזר לאישה להתחבר למצווה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות משה בן שרה הינדא וחיה מושקא בת נחמה דינה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לשבור את הקרח הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשיש ספק – אין ספק https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a1%d7%a4%d7%a7/ Mon, 07 Aug 2023 04:45:41 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4069 מהו תפקידה של בודקת הטהרה? ענת ניר, אחות מוסמכת ובודקת טהרה, משתפת בתהליך הבדיקה ועד כמה הבדיקה מסייעת לנשים בענייני טהרה, כי במצב של ספק – תפקיד הבודקת הוא לסייע בדרך להסרת את הספיקות. הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

הפוסט כשיש ספק – אין ספק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהו תפקידה של בודקת הטהרה?

ענת ניר, אחות מוסמכת ובודקת טהרה, משתפת בתהליך הבדיקה ועד כמה הבדיקה מסייעת לנשים בענייני טהרה, כי במצב של ספק – תפקיד הבודקת הוא לסייע בדרך להסרת את הספיקות.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כשיש ספק – אין ספק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כוח המשיכה https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%95%d7%97-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%9b%d7%94/ Tue, 01 Aug 2023 01:00:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4058 האם צריך לדבר עם נערות מתבגרות על משיכה? חני ירס, מטפלת בפסיכודרמה ומנחת סדנאות לקדושה ונשיות, בשיחה על הנחיצות של כח המשיכה שהוא כוח חיובי ובריא שניתן על ידי הקב״ה, ולא כח שלילי שצריך לדכא. ומציעה דרכים להתמודדות באופן מכיל ומכבד. הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

הפוסט כוח המשיכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם צריך לדבר עם נערות מתבגרות על משיכה?

חני ירס, מטפלת בפסיכודרמה ומנחת סדנאות לקדושה ונשיות, בשיחה על הנחיצות של כח המשיכה שהוא כוח חיובי ובריא שניתן על ידי הקב״ה, ולא כח שלילי שצריך לדכא. ומציעה דרכים להתמודדות באופן מכיל ומכבד.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כוח המשיכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מורידים מסכים https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a1%d7%9b%d7%99%d7%9d/ Mon, 24 Jul 2023 22:07:17 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4051 האם יוצא לך לחשב כמה שעות ביום את נמצאת מול המסך?ועכשיו בחופשת הקיץ כמה שעות הילדים שלך נמצאים מול המסך? תהילה לוזון, יועצת פדגוגית וראש אגף הנשים בארגון NETטוב בשיחה מרתקת על העולם הטכנולוגי של ימינו, הצורך שהמסך מספק לנו ונותנת כלים להתמודדות עם האתגרים השונים שהמסכים מביאים לחיינו הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' […]

הפוסט מורידים מסכים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם יוצא לך לחשב כמה שעות ביום את נמצאת מול המסך?
ועכשיו בחופשת הקיץ כמה שעות הילדים שלך נמצאים מול המסך?

תהילה לוזון, יועצת פדגוגית וראש אגף הנשים בארגון NETטוב בשיחה מרתקת על העולם הטכנולוגי של ימינו, הצורך שהמסך מספק לנו ונותנת כלים להתמודדות עם האתגרים השונים שהמסכים מביאים לחיינו

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מורידים מסכים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ואפילו בהסתרה https://mikvah.org.il/%d7%95%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95-%d7%91%d7%94%d7%a1%d7%aa%d7%a8%d7%94/ Tue, 18 Jul 2023 16:32:30 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4023 כמה ואיך עלינו לספר לצד השני על בעיות גנטיות ומחלות בתוך המשפחה? שושי קורצמן- יועצת גנטית קלינית, בשיחה מרתקת על סטיגמות והסתרות של בעיות גנטיות שכאשר מדברים עליהם ניתן לפתור בעיות ולמנוע עוגמת נפש. ועל החשיבות של ביצוע בדיקות נשים לגילוי מוקדם של מחלות הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א […]

הפוסט ואפילו בהסתרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כמה ואיך עלינו לספר לצד השני על בעיות גנטיות ומחלות בתוך המשפחה?

שושי קורצמן- יועצת גנטית קלינית, בשיחה מרתקת על סטיגמות והסתרות של בעיות גנטיות שכאשר מדברים עליהם ניתן לפתור בעיות ולמנוע עוגמת נפש. ועל החשיבות של ביצוע בדיקות נשים לגילוי מוקדם של מחלות

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ואפילו בהסתרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האחריות עליי? https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99/ Tue, 11 Jul 2023 14:57:27 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4008 ״אין אפוטרופוס לעריות״ – איך זה קשור אליי? הרבנית ברוריה אשכנזי, חברת הנהלת מכון צופיה, מדברת על הדילמות והאתגרים של ימינו בהם יש מפגשים עם גברים אחרים בעבודה ובמשפחה המורחבת. הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

הפוסט האחריות עליי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

״אין אפוטרופוס לעריות״ – איך זה קשור אליי?

הרבנית ברוריה אשכנזי, חברת הנהלת מכון צופיה, מדברת על הדילמות והאתגרים של ימינו בהם יש מפגשים עם גברים אחרים בעבודה ובמשפחה המורחבת.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט האחריות עליי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדבר באהבה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%91%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Tue, 27 Jun 2023 11:09:37 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3990 כיצד מדברים עם הילדים על גיל ההתבגרות? יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית במרכז ׳אור הבית׳ רחובות, פורשת בפנינו את מפת הגילאים של הילדים בשיח על ההתבגרות ונותנת כלים פרקטיים כיצד לגשת ומה לדבר בשיחות אלו.  הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצ״ה שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

הפוסט לדבר באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד מדברים עם הילדים על גיל ההתבגרות?


יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית במרכז ׳אור הבית׳ רחובות, פורשת בפנינו את מפת הגילאים של הילדים בשיח על ההתבגרות ונותנת כלים פרקטיים כיצד לגשת ומה לדבר בשיחות אלו. 

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצ״ה שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדבר באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אחד יותר מידי https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%99/ Tue, 20 Jun 2023 15:39:49 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3967 כיצד ניתן לזהות התמכרות? יהודית פייגין, מטפלת בהתמכרויות והתנהגויות הרסניות, משתפת בסיפור האישי שלה של התמודדות עם התמכרות כיצד הצליחה לצאת משם ובעקבות כך להתמקצע בתחום ולעזור לאנשים אחרים. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט אחד יותר מידי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד ניתן לזהות התמכרות?


יהודית פייגין, מטפלת בהתמכרויות והתנהגויות הרסניות, משתפת בסיפור האישי שלה של התמודדות עם התמכרות כיצד הצליחה לצאת משם ובעקבות כך להתמקצע בתחום ולעזור לאנשים אחרים.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט אחד יותר מידי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פירמידת הזוגיות https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%99%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa/ Tue, 13 Jun 2023 07:13:17 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3919 מהו החלק בזוגיות שלרוב נדחק לפינה? יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית במרכז ׳אור הבית׳ משוחחת על אינטימיות רגשית בזוגיות, מביאה את הסיבות למה דווקא היא נדחקת לפינה ונותנת כלים מעשיים כיצד ניתן לתת לה את המקום הראוי לה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט פירמידת הזוגיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהו החלק בזוגיות שלרוב נדחק לפינה?

יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית במרכז ׳אור הבית׳ משוחחת על אינטימיות רגשית בזוגיות, מביאה את הסיבות למה דווקא היא נדחקת לפינה ונותנת כלים מעשיים כיצד ניתן לתת לה את המקום הראוי לה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט פירמידת הזוגיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רחוק-קרוב https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%91/ Mon, 05 Jun 2023 18:39:35 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3905 איזה רגש המילה ׳הרחקות׳ מעוררת אצלך? הרבנית ברוריה אשכנזי חברת הנהלת מכון צופיה, מדברת על נושא ה׳הרחקות׳ במצוות טהרת המשפחה. מצד אחד, היא נותנת מקום לקושי בקיום המצווה ומהצד השני היא מדברת על היופי והחידוש שזה מוסיף בחיי הנישואין. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט רחוק-קרוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איזה רגש המילה ׳הרחקות׳ מעוררת אצלך?

הרבנית ברוריה אשכנזי חברת הנהלת מכון צופיה, מדברת על נושא ה׳הרחקות׳ במצוות טהרת המשפחה. מצד אחד, היא נותנת מקום לקושי בקיום המצווה ומהצד השני היא מדברת על היופי והחידוש שזה מוסיף בחיי הנישואין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט רחוק-קרוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פנים מול פנים https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d/ Tue, 30 May 2023 11:14:19 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3898 כיצד עלינו לגשת ולשוחח עם חברה שמתמודדת עם אתגרי פוריות? גב׳ רחי היין, עובדת סוציאלית, מנהלת מרכז פנים, בשיחה פתוחה משתפת בהתמודדות של זוגות מאותגרי פוריות, ונותנת לנו – כחברה את הכלים מה נכון לומר / לא לומר לחברות או בנות משפחה שמתמודדות. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט פנים מול פנים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד עלינו לגשת ולשוחח עם חברה שמתמודדת עם אתגרי פוריות?

גב׳ רחי היין, עובדת סוציאלית, מנהלת מרכז פנים, בשיחה פתוחה משתפת בהתמודדות של זוגות מאותגרי פוריות, ונותנת לנו – כחברה את הכלים מה נכון לומר / לא לומר לחברות או בנות משפחה שמתמודדות.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט פנים מול פנים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תגובות של כלות בעקבות הטבילה שלפני החתונה https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%aa/ Tue, 30 May 2023 11:14:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2489 "זו הייתה חוויה מוארת מאד. רגע מקודש שאנצור לעד. הרגשתי שהתפילות שלי ממש נשמעות הערב, ואני מלאת תודה על כך!… (דארה).  "רגע מרומם וממלא השראה בחיי! הפעם הראשונה שלי במקווה הרגישה 'טבעית' כל כך. כעת אני מרגישה מוכנה לעמוד תחת החופה ולהתחיל את החיים החדשים כאישה נשואה. מתוך הכרת תודה ואהבה גדולה להשם…" (רוני) "…זו […]

הפוסט תגובות של כלות בעקבות הטבילה שלפני החתונה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "זו הייתה חוויה מוארת מאד. רגע מקודש שאנצור לעד. הרגשתי שהתפילות שלי ממש נשמעות הערב, ואני מלאת תודה על כך!… (דארה). 

"רגע מרומם וממלא השראה בחיי! הפעם הראשונה שלי במקווה הרגישה 'טבעית' כל כך. כעת אני מרגישה מוכנה לעמוד תחת החופה ולהתחיל את החיים החדשים כאישה נשואה. מתוך הכרת תודה ואהבה גדולה להשם…" (רוני)

"…זו הייתה חוויה מדהימה, רוחנית ומרגשת. אני ממליצה לכל כלה יהודייה להצטרף לחוויית ההכנות למקווה ולטבילה. את חייבת את זה לעצמך, כדי לחוות את התחושה הזו. תודה רבה! זה הפך את ההכנות לחתונה שלי למשמעותיות הרבה יותר…" (מישל)

"…איזו דרך מופלאה להתחיל בה את החיים החדשים שלי. ואני חשבתי שאני הולכת למלון מפנק אחרי החתונה… נראה שקיבלתי טעימה מוקדמת! וואו! המקום פשוט יפהפה! תודה רבה!" (תמי)

"איזו חוויה חדשה ונפלאה! זה היה כל כך יפה ושלוו. זיכרון שאנצור…" (נעמי)

"הגעתי למקווה הערב, וזה לא היה מפחיד בכלל! נהניתי כל כך וזה היה מיוחד ממש! תודה רבה! (מליטה)

"הרגע הזה יישאר אתי הרבה אחרי שטקס החתונה יסתיים והלהקה תחזור הביתה. כך זה מרגיש להיות כלה יהודייה…" (דני)

"זו הייתה חוויה נפלאה ומלאת שלווה. אזכור את הפעם הראשונה שלי במקווה תמיד. זה היה משמעותי כל כך להגיע כאן בערב שלפני יום החתונה שלי…" (מישל)

"זו הייתה חוויה בלתי נשכחת! חוויה שאזכור לנצח! זה גרם לי להרגיש כמו כלה יהודייה אמיתית" (סימון)

"אני לא דתייה כל כך, ידעתי שאני רוצה ללכת למקווה לפני החתונה שלי, אבל קצת חששתי. היו לי כמה שיעורי הכנה עם רבנית חמה להפליא ומאד עדכנית, כך שהייתי ממש נרגשת לקראת החוויה.

החוויה עצמה הייתה הרבה יותר רוחנית ומרוממת מכל מה שתיארתי לעצמי… הבלנית גרמה לי להרגיש כל כך בנוח!… לא הכרתי אותה, אבל היא בהחלט תרמה לכך שהחוויה הזו היא אחת החוויות הכי חיוביות שחוויתי כיהודייה!" (אמה בלום) 

הפוסט תגובות של כלות בעקבות הטבילה שלפני החתונה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לחבק, לא לחנוק https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%97%d7%91%d7%a7-%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%a7/ Tue, 30 May 2023 09:09:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3611 שאלה: האם הודעות כתובות הן פרטיות? לי ולבעלי יש ויכוח רציני בעניין. הוא ממש נזעם כשאני מסתכלת בטלפון שלו, ואומר שזה לא בתחום שלי לקרוא את ההודעות הפרטיות שלו. אני מרגישה שכזוג נשוי אין לנו מה להסתיר זה מזו. אני ממש לא אומרת שאני חושדת בו, אני בוטחת בו לחלוטין. אבל האם תיבת הדואר הנכנס […]

הפוסט לחבק, לא לחנוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

האם הודעות כתובות הן פרטיות? לי ולבעלי יש ויכוח רציני בעניין. הוא ממש נזעם כשאני מסתכלת בטלפון שלו, ואומר שזה לא בתחום שלי לקרוא את ההודעות הפרטיות שלו. אני מרגישה שכזוג נשוי אין לנו מה להסתיר זה מזו. אני ממש לא אומרת שאני חושדת בו, אני בוטחת בו לחלוטין. אבל האם תיבת הדואר הנכנס שלו היא לעיניו בלבד?

תשובה:

התשובה לשאלתך נמצאת ממש בקצה האצבע שלך… הביטי בטבעת הנישואין שלך.

אנחנו משתמשים בטבעת לשם נישואין, מפני שהיא מסמלת את הזוגיות האידיאלית. הטבעת עוטפת את האצבע בנוחות. היא חייבת להתאים בדיוק, אחרת היא תיפול ותאבד. אבל יחד עם זאת, טבעת מתאימה לא אמורה ללחוץ על האצבע. היא לא יכולה להיות הדוקה מדי ולעצור את זרימת הדם. טבעת נוחה מחבקת את האצבע, לא חונקת אותה.

האיזון העדין הזה בין להחזיק חזק אבל לא חזק מדי, הוא בדיוק האיזון שנדרש בחיי נישואין. להיות נשוי פירושו להיות באינטימיות. כשאנחנו מאוהבים, אנחנו רוצים לחבק את בן הזוג שלנו בכל רמה אפשרית, להקיף אותם בדאגה ולהמטיר עליהם אהבה. אנחנו רוצים לחלוק כל חוויה ולגלות כל שכבה של ההוויה שלהם. אנחנו רוצים לאמץ אותם אל לבנו בחוזקה ולהיות שם בשבילם בכל רגע נתון.

אבל ההתמסרות הזו קופצת לפעמים קצת מעל הפופיק. מה שמתחיל כהכלה והתאחדות, יכול להפוך לחדירה ופולשנות. אם אנחנו חונקים זה את זו עד לנקודה שבה הגבולות שמבחינים בינינו מיטשטשים, כשאנו פולשים למרחבים הפרטיים של האחר עד שאין עוד שום דבר מקודש, כי אז גלשנו מלהיות אוהבים למשתלטים, מתומכים למוחצים.

גם שותפים אוהבים זקוקים למרחב. לא את הכול צריך לחלוק ולשתף, ולא כל מה ששלי הוא שלך. בכדי שאוכל לשמר את האישיות והזהות שלי, אני זקוק להגן על רמה מסוימת של פרטיות, תחום שהוא שלי – ושלי בלבד.

כל זוג צריך למצוא את האיזון בין אינטימיות לפרטיות שנכון להם. יש בני זוג שחולקים חשבון מייל משותף וטוב להם עם זה. אחרים ירגישו קצת מחנק. בעלך ביטא איפה הגבול עובר מבחינתו. את מרגישה אחרת.  

אבל אם כפי שאת כותבת את אכן בוטחת בו, כי אז הרצונות שלו ראויים לכבוד. היי כמו טבעת נישואין, הדוקה מספיק לאינטימיות, רפויה מספיק לנתינת מרחב. הוא לא רוצה להרגיש חנוק, הוא רוצה להרגיש חבוק.

הפוסט לחבק, לא לחנוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> עם מי להתחתן? https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%99-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%aa%d7%9f/ Tue, 30 May 2023 08:14:03 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3628 אדם חכם אחד אמר פעם שהשאלה שהכי קשה לענות עליה, היא זו שיש לה תשובה פשוטה. מפני שקשה מאד לקבל תשובה פשוטה. תשובה פשוטה נשמעת כמו עלבון לאינטליגנציה שלנו, המעטה בערכה של הדילמה שלנו. אך לעתים קרובות, לשאלות העמוקות ביותר, או לבעיות הדחופות ביותר – יש פתרון פשוט. עם מי כדאי להתחתן? אלא אם כן […]

הפוסט עם מי להתחתן? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אדם חכם אחד אמר פעם שהשאלה שהכי קשה לענות עליה, היא זו שיש לה תשובה פשוטה.

מפני שקשה מאד לקבל תשובה פשוטה. תשובה פשוטה נשמעת כמו עלבון לאינטליגנציה שלנו, המעטה בערכה של הדילמה שלנו. אך לעתים קרובות, לשאלות העמוקות ביותר, או לבעיות הדחופות ביותר – יש פתרון פשוט.

עם מי כדאי להתחתן? אלא אם כן אתם ראשי מדינה או מנהלים מעצמה בעת משבר עולמי, אין עוד החלטה שתעשו בחיים שלכם, שתשפיע עליכם בצורה כה עמוקה וכה דרמטית, לטוב ולרע, כמו ההחלטה הזו. ואין עוד החלטה אחרת שתחליטו בנסיבות של לחץ, וסובייקטיביות – כמו ההחלטה הזו.

מה אומרת התורה, שאנו היהודים רואים בה את "תוכנית העל של הבריאה" של הקב"ה, וספר ההדרכה שלו לחיינו, בקשר למה עלינו לחפש באדם שאנו שוקלים לקחת כשותף לחיים שלנו? משהו פשוט להפליא.

הנישואין הראשונים שאנו קוראים עליהם בתורה, הם הנישואין של אדם וחוה. הנישואין שלהם היו כמובן נישואין "לפי הזמנה": הקב"ה בעצמו ברא את הכלה והביא אותה אל החתן. כאשר אדם אמר לחוה, "את האישה היחידה בעולמי", היא ידעה שהוא אומר את האמת. כאן יש אולי מסר איך להתייחס אל בני הזוג שלנו לאחר הנישואין, אבל אין כאן הרבה הדרכה כיצד בוחרים בן או בת זוג.

הנישואין הבאים המתוארים בתורה, התרחשו כמה אלפי שנים מאוחר יותר – נישואיהם של יצחק ורבקה. כאן, כבר היה הרבה יותר מקום לבחירה, היה צורך לבחור כלה ליצחק. אברהם החליט שלא לשלוח את בנו שיבחר בעצמו, אלא הפקיד את השליחות בידי משרתו הנאמן, אליעזר.

אליעזר העמיס עשרה מגמלי אדונו במתנות (נדוניה הגונה מעולם לא הזיקה לשידוך) ושם את פעמיו לעיר מולדתו של אברהם – חרן (קשרים משפחתיים טובים גם הם לעולם לא מזיקים). הוא התפלל (זה תמיד עוזר!). ואז ביצע את התוכנית שלו.

הוא חיכה ליד הבאר. הייתה זו שעת ערב, ונשות הכפר הצעירות הגיעו לשאוב מים. התוכנית שלו הייתה כזו: הוא יבקש מאחת מהן מים מן הכד שלה. אם היא תאמר, "שתה מהמים שלך, חבר", אין על מה לדבר. אם היא תאמר "בבקשה, שתה לרוויה", זה כבר יותר טוב, אבל לא מה שאנחנו מחפשים. אם היא תאמר "שתה אדוני, וגם לגמליך אשקה" (כך דיברו אנשים בתקופת התנ"ך) – היא האחת.  

גיליונות נייר רבים של פירושים נכתב על הסיפור של רבקה בבאר. רעיונות עמוקים רבים נשאבו מששים ושבעת הפסוקים בתורה המתארים את שליחותו של אליעזר. אבל תשובה אחת בוהקת ועוברת כחוט השני בין כולם, ביופי ללא רבב: התחתנו עם מישהו שיש לו לב טוב.

הפוסט עם מי להתחתן? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האם אתם מפחדים להתמסר? איך אפשר להכיל את האחר https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%a1%d7%a8/ Tue, 30 May 2023 00:14:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3602 במערכת יחסים, "להתמסר", משמעו קבלה ללא תנאים ומחויבות מוחלטת. כאשר היהודים אמרו, לפני קבלת עשרת הדיברות בהר סיני, "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), הם התכוונו לומר: "אנחנו מקבלים אותך, אלוקינו, כמו שאתה ואנו מוכנים להתמסר אליך ללא תנאים". רוב האנשים מוצאים את המחשבה על התמסרות ללא תנאים לאדם אחר – מפחידה. אבל התמסרות במערכת יחסים […]

הפוסט האם אתם מפחדים להתמסר? איך אפשר להכיל את האחר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> במערכת יחסים, "להתמסר", משמעו קבלה ללא תנאים ומחויבות מוחלטת. כאשר היהודים אמרו, לפני קבלת עשרת הדיברות בהר סיני, "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), הם התכוונו לומר: "אנחנו מקבלים אותך, אלוקינו, כמו שאתה ואנו מוכנים להתמסר אליך ללא תנאים".

רוב האנשים מוצאים את המחשבה על התמסרות ללא תנאים לאדם אחר – מפחידה. אבל התמסרות במערכת יחסים אין פירושה "אוקיי. ניצחת. אני מרים ידיים, אני אעשה כל מה שתגידי". זוהי אולי משמעה של כניעה במלחמה, אבל מערכת יחסים איננה שדה קרב. התמסרות במערכת יחסים פירושה לוותר על התפיסות המוקדמות שלך את האדם האחר, ועדיין להישאר מחויב לאותו אדם.

בנישואין, עלינו לקבל את בן/בת הזוג שלנו כפי שהם באמת. אבל כדי לעשות זאת, ראשית יש להפוך פתוחים, ריקים ומאד רגישים.

אנשים רבים היו רוצים להיות כאלה, אך אינם מעזים; המחשבה על רגישות ופגיעות שכזו מפחידה מדי. הם חושבים: "אני לא יכול לתת אמון מוחלט כל כך, מפני שאולי אפגע או אנוצל. איך אוכל להיות בטוח שאני לא מאבד שליטה או נכנע לאדם הלא נכון?"

במילים אחרות, הם שואלים: "איך אני יכול להחזיק את ההתמסרות הזו? איך אני יכול לשלוט בה, להנחות אותה? איך אוכל להיות בטוח שאינני כנוע סתם כך, בלי אבחנה?". כמובן, התמסרות דורשת הגדרה.

הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מ. שניאורסון, אמר פעם לרופא שטיפל בו, בשעה שהלה לקח דם לבדיקת דם, שהמחט התת-עורית יוצרת לא רק חלל ריק, כי אם רִיק ייעודי, ששואב אליו רק את מה שאמור להישאב אליו. אף שהמזרק ריק, הסביר הרבי, הריקנות עצמה 'ממוקדת'.

גם אנו צריכים לנהוג כאותו "ריק ייעודי", לאפשר לעצמנו להיות פתוחים, אך בצורה ממוקדת מאד, ולשאוב פנימה אך ורק את מה שיועד להיכנס לתוכו. כשם המחט התת-עורית מתמקדת במה שאמור להיכנס אל הריק, גם לנו, אסור לאפשר לעצמנו התמסרות ללא אבחנה, במובן של נטישה, כי אם התמסרות "ממוקדת".

המילה החשובה כאן היא "התמסרות", אז בואו נתבונן בה קצת יותר מקרוב. פילוסופית, כל אחד בעולם שלנו הוא גם נותן וגם מקבל, מקבל ממה שמעליו ונותן למי שתחתיו. כמו חוליה בשרשרת, שקשורה לחוליה מעליה ונקשרת גם לזו שתחתיה, כך כל הבריאה כולה – מקבלת ושואבת ממה שמעליה, ונותנת ומשפיעה למי שתחתיה. מכל מקום, החלק הנותן והחלק המקבל, הם הפכים.

על מנת לקבל, חייבת להיות 'ריקנות' מסוימת שתאפשר למה שמגיע – להיכנס. נתינה, מן הצד השני, דורשת מלאות. קנקן יוכל למזוג טוב יותר – כשהוא מלא, כוס תוכל להכיל טוב יותר – כשהיא ריקה.

מורה יכולה להעניק יותר לתלמידיה כשהיא מלאה בידע. תלמיד יוכל לקלוט בצורה מיטבית יותר אם ירוקן את מחשבתו ויפתח את עצמו לתוכני השיעור. וכך, אף שהדבר נשמע אולי פרדוקסלי, ריקנות היא הכלי לקבלה טובה.

חשבו על עצמכם כשאתם מרוכזים בבעיה מסוימת. אתם יודעים מהי השאלה, אך אין לכם את התשובה. אתם מתבוננים שוב בשאלה. כשהתשובה עדיין לא נראית באופק, אתם מנסים חזק יותר. כאשר אתם מתרכזים, כל שאר המחשבות מגורשות מדעתכם. אתם שוכחים שלא אכלתם עדיין, מאבדים את תחושת הזמן, כל מה שמעסיק אתכם היא הבעיה. כשהתשובה מתמהמהת להגיע, המחשבה שלכם מתרוקנת לחלוטין. גם המחשבה על הבעיה, מפני שנואשתם ממנה. אז – כשנכנעתם – מגיעה התשובה.  

עד שהמוח שלכם לא רוקן את עצמו, הוא שומר על ההתניות המוקדמות שלו. הוא אומר: "מוטב שמה שאתם הולכים לומר לי יתאים למה שאני כבר יודע, אחרת אני פשוט לא אקבל את זה". כשהמוח שלנו נמצא במצב הזה, הוא פשוט לא מוכן לרעיונות רדיקליים חדשים. דווקא כשהוא מתרוקן, איננו מציבים לעצמנו מגבלות ותנאים מקדימים.

על הדעת להכניע את עצמה לחלוטין. הדרך לכך היא באמצעות התבטלות מוחלטת, במילים אחרות, באמצעות יצירת חלל ריק. בחלל הריק הזה, הבזק הגילוי מתרחש. רגע לאחר מכן המחשבה תחזור לחיים, כך שהגילוי לא יחמוק. בתוך שניות, הדעת שלנו עוברת ממצב של אי-קיום בחזרה לקיום, לידיעה ומודעות.  

זוהי התגלות. זוהי ידיעה. זוהי בריאה: מאין ליש. בריקנות הזו, הדעת איננה מציבה תנאים למה שהיא הולכת לדעת. הדעת מכניעה עצמה לרעיון, ומקבלת אותו כפי שהוא.

במערכת היחסים שלנו עם הקדוש ברוך הוא, אנחנו יכולים לדעת אותו רק כאשר אנחנו פתוחים לגמרי למי שהוא באמת. כשאנו מתמסרים, אנו אומרים, "אלוקים לא צריך להיות מה שאנחנו רוצים שהוא יהיה. הוא יכול להיות מי שהוא, לא מי שאנחנו מדמיינים שהוא, או מי שאנו זקוקים שיהיה". אם נחזור לרגע להתגלות הגדולה בסיני, כשהיהודים התמסרו באופן מוחלט, הם יכלו להכיל את האמת.

האמת הזו תקפה גם כשאנו מעוניינים לבסס מערכת יחסים עם אדם אחר. אם אתם רוצים לאפשר למישהו להיכנס לחייכם ולקבל אותו כפי שהוא באמת, אתם חייבים להיות פתוחים, מכילים, ולהתמסר.

זוהי הדרך היחידה שבה אפשר להכיר אדם אחר, כשאתם פתוחים לגמרי למי שהוא. בעל צריך לומר לעצמו ביחס לאשתו, "אם אני מגלה שיש לה צרכים שאני לא מבין, זה בסדר. ההתמסרות שלי היא אליה, ולא למה שאני צריך שהיא תהיה, לא למה שאני חושב שהיא, ולא למה שאני חושב שהיא אמורה להיות".  

אבל ממש כמו שהמזרק 'ממוקד' במה שאמור להיכנס אל תוך הריק שלו, כך גם ההתמסרות שלכם במערכת יחסים, צריכה להיות ייעודית וממוקדת ולא גורפת.

אתם צריכים לאפשר לעצמכם להיות פתוחים, אבל לא בלי כל אבחנה. אם אתם מתמסרים באופן גורף, אם אתם מתמסרים לכולם בלי יוצא מן הכלל, יש לכם סיבה טובה להיות מפוחדים. אתם הופכים פגיעים מדי. אם אין לכם סדר או הגדרות לחיים, כי אז אובד גם הביטחון. התמסרות מובחנת, ממוקדת, היא ההתמסרות שאליה צריכים לשאוף.

איך עושים את זה? כשאנחנו נעשים צנועים יותר. צניעות פירושה "התמסרות ממוקדת": מה שצריך להיכנס – נכנס, ומה שלא – נשאר בחוץ.

לכן "חסר הבחנה" היא בעצם דרך אחרת לומר "לא צנוע". חוסר צניעות פירושה שאתם מציגים לראווה חלק פרטי ואישי מן ההוויה שלך, בלי כל אבחנה.

אתם עלולים לעשות זאת מבלי להיות מודעים לכך. אולי לא תאמרו משהו לא צנוע, או תלבשו משהו לא צנוע, אבל משהו במבט שלכם או מחווה מסוימת שלכם עשויה להפגין פתיחות וזמינות.   

צניעות עלולה להיראות כעומדת בסתירה להתמסרות, פתיחות והכלה.  כשאתם צנועים, זה תמיד: "אי אפשר את זה ואי אפשר את זה". זה נשמע מחניק ומדכא, ממש לא אינטימי.

האמת היא, שצניעות, התמסרות וקבלה אינן סותרות זו לזו. צניעות פירושה: "אני לא זמינה כאן, ואני לא פתוחה כאן. אבל בזמן הנכון ובמקום הנכון, במסגרת יחסים מוגדרים בבהירות, אני יכולה להתמסר באופן מוחלט".

ואז זה קורה. למעשה, זו הדרך היחידה שבה יכולים להתמסר, הדרך היחידה לאינטימיות. הפתיחות היא ממוקדת, ולא מפוזרת.

ישנם כאלה שמרגישים קל וטבעי "לאהוב" אנשים אחרים, אבל זו איננה האהבה שהופכת את האדם לשונה ומובחן מבעל חיים. אהבה שכזו לעולם איננה מבוססת מטרה או התחשבות. כאשר מגיע הזמן שבו הרגש הזה צריך להיות מתועל לאזור הנכון, הוא מסרב לשתף פעולה. כמו חיית בר, רגש שמעולם לא הוכפף להכוונה אינטליגנטית, יסרב להיכנע. זהו המצב שמוביל לפחד מפני התמסרות. כשאין לנו שום שליטה על הרגשות שלנו מלכתחילה, המחשבה על התמסרות מוחלטת היא מלחיצה.

רגשות של אדם בוגר מעוצבים בעזרת השכל. אלה הם רגשות 'מבויתים', ממוקדים, ולא רגשות פרא חסרי כיוון. רגש, בהגדרתו, הוא תגובה למה שחוץ ממני. רגשות אנושיים פועלים כראוי כשהם מתייחסים לאדם אחר או לאלוקים.

לדוגמה, אפשר לומר שאדם "אוהב" אוכל, אבל זוהי השאלה של מונח שבמקורו מתייחס ליחסים בין-אישיים ושימוש בו במקום לא מתאים. אפשר ליהנות מאוכל, אפשר לחשוק באוכל, אבל אהבה איננה הדרך הנכונה לתאר את החשק הזה. לא זהו הרגש שנקרא 'אהבה'.  

הרגשות שלנו יכולים להיות מושחתים או מרוממים. אהבה אנושית לא נוצרה כדי לפעול ללא מטרה מוגדרת מראש. כשהיא מתרחשת ללא אבחנה ובלי מיקוד, היא עשויה להפוך מושחתת ולא צנועה.

בחיי נישואין שיש בהם צניעות, האהבה מונחית בידי השכל, והיא כפופה לסמכות הדעת האנושית. זהו רגש מוכוון מטרה. לעומתה, אהבה בלתי-מרוסנת, שלעולם איננה נתונה לשליטה, הכוונה, או מטרה, לא תגיב נכון גם כאשר היא תזדקק לאותה סמכות. היא פשוט לא תבין את זה.

כך גם ביחס להתמסרות. אם זו אינה תחושה חדורת מטרה, אם היא איננה מוכוונת מראש, אם מראשית התהוותה היא איננה כפופה לשליטה של הדעת, היא לא תגיב בצורה רציונלית. אם היא יוצאת משליטה – הרי שבסופו של דבר – כשתרצו להחזיר אותה למסלול, תגלו שהיא לא משתפת פעולה. היא לא מורגלת לציית, היא כמו גידול פרא.

אפשר להשתמש בשכל כדי להתמודד עם רגשות ותחושות, ולאמן אותם להגיב להיגיון. ואז – כשראוי לאהוב, אתם יכולים. כשצריכים להתמסר – אתם מסוגלים. תוכלו לעורר את הרגשות האלה מעומק לבכם כשתזדקקו להם.  

כשההתמסרות איננה ראויה, תוכלו לסלק אותה, להיפטר ממנה ולהמיר אותה ברגש מתאים יותר לסיטואציה – זוהי צניעות.

אומרים שאדם שמפלרטט עם כולם, איננו זמין באמת לאף אחד. חוסר אבחנה מן הסוג הזה הוא קטלני לאינטימיות וקטלני לחיי נישואין. מפני שהנישואין הם מוסד אלוקי, מפני שמעורבים בהם החלקים האלוקיים של הבעל והאישה, חייבים לתחזק בה את הצניעות על מנת לשמר את האלוקי שבקשר הזה.

חוסר צניעות הורס זאת לחלוטין. לא יכולה להיות אינטימיות בין גבר לאישה אם אין בהם צניעות זה לזו. צניעות בחיי נישואין פירושה – התמסרות ממוקדת ומדויקת.

בחיי נישואין שיש בהם צניעות, ההתמסרות הממוקדת היא אמיתית: לא כאן, לא שם – עכשיו. וכשהיא כאן ועכשיו, זה הכול. זוהי התמסרות מוחלטת, טבעיות מוחלטת, ספונטניות מוחלטת, אינטימיות מוחלטת.     

הפוסט האם אתם מפחדים להתמסר? איך אפשר להכיל את האחר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בשיא הביטחון! https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%90-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%98%d7%97%d7%95%d7%9f/ Wed, 24 May 2023 10:37:17 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3889 הדברים החשובים לקראת הקמת בית יהודי גב׳ רוחה ויסמן מחנכת ומשפיעה, משתפת בנקודות חשובות שבחורה צריכה לדעת כשהיא בשלב הפגישות, ונותנת כלים מעשיים גם לאמהות. הפודקאסט מופנה לבחורות לקראת שידוך, כלות, נשים צעירות ואמהות לילדים בכל הגילאים. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט בשיא הביטחון! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הדברים החשובים לקראת הקמת בית יהודי

גב׳ רוחה ויסמן מחנכת ומשפיעה, משתפת בנקודות חשובות שבחורה צריכה לדעת כשהיא בשלב הפגישות, ונותנת כלים מעשיים גם לאמהות.

הפודקאסט מופנה לבחורות לקראת שידוך, כלות, נשים צעירות ואמהות לילדים בכל הגילאים.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בשיא הביטחון! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ״דור ישרים יבורך״ https://mikvah.org.il/%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Tue, 16 May 2023 04:49:05 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3871 עד כמה חובת ההשתדלות היא על ההורים? גב׳ שושי קורצמן, יועצת גנטית קלינית,מסבירה בצורה מרתקת על גנים, כרומוזומים, מחלות גנטיותואת דרכי ההשתדלות של ההורים למניעת סבל ועוגמת נפש הפודקאסט מופנה לבחורות לקראת שידוכים, לאמהות מחתנות ולנשים נשואות שעשו בדיקת דור ישרים ורוצות להבין יותר לעומק. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט ״דור ישרים יבורך״ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

עד כמה חובת ההשתדלות היא על ההורים?

גב׳ שושי קורצמן, יועצת גנטית קלינית,
מסבירה בצורה מרתקת על גנים, כרומוזומים, מחלות גנטיות
ואת דרכי ההשתדלות של ההורים למניעת סבל ועוגמת נפש

הפודקאסט מופנה לבחורות לקראת שידוכים, לאמהות מחתנות ולנשים נשואות שעשו בדיקת דור ישרים ורוצות להבין יותר לעומק.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ״דור ישרים יבורך״ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "וספרתן לכן" https://mikvah.org.il/%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%aa%d7%9f-%d7%9c%d7%9b%d7%9f/ Sun, 14 May 2023 08:00:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3789 הידעת שיש קשר בין השבוע של 7 נקיים לספירת העומר? גב׳ קרן ורדי, מדריכת כלות, בשיחה עם חני מרזל  נותנת טיפים ורעיונות להעמקת הקשר הזוגי לפי 7 הספירות:  הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

הפוסט "וספרתן לכן" הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הידעת שיש קשר בין השבוע של 7 נקיים לספירת העומר?

גב׳ קרן ורדי, מדריכת כלות, בשיחה עם חני מרזל 

נותנת טיפים ורעיונות להעמקת הקשר הזוגי לפי 7 הספירות: 

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

הפוסט "וספרתן לכן" הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני מאושרת! https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%95%d7%a9%d7%a8%d7%aa/ Tue, 09 May 2023 09:44:08 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3866 האם כדי להיות מאושרת אני זקוקה לאישור של הסביבה? גב׳ ציפי אהרונוב, מטפלת זוגית ופרטנית בפסיכודרמה מבוססת מובחנות,בשיחה עם חני מרזל נותנת הצצה לגישת המובחנותונותנת את הדרך כיצד ניתן לחיות בגישה זו וכיצד כל אחתיכולה להיות מאושרת בלי לחכות כל הזמן לאישור של הסביבה. הפודקאסט מופנה בעיקר לבחורות לקראת שידוכים, ומתאים לכל אחת שרוצה לדעת […]

הפוסט אני מאושרת! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם כדי להיות מאושרת אני זקוקה לאישור של הסביבה?

גב׳ ציפי אהרונוב, מטפלת זוגית ופרטנית בפסיכודרמה מבוססת מובחנות,
בשיחה עם חני מרזל נותנת הצצה לגישת המובחנות
ונותנת את הדרך כיצד ניתן לחיות בגישה זו וכיצד כל אחת
יכולה להיות מאושרת בלי לחכות כל הזמן לאישור של הסביבה.

הפודקאסט מופנה בעיקר לבחורות לקראת שידוכים, ומתאים לכל אחת שרוצה לדעת לשאול את עצמה שאלות.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפרק מוקדש לזכות ברוך יהודה וחנה תמר ובני משפחתם

הפוסט אני מאושרת! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בוחרת לאהוב https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%95%d7%97%d7%a8%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91/ Tue, 02 May 2023 14:36:04 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3860 מהי שפת האהבה שלך? גב' יהודית נפרסטק, מטפלת בפסיכודרמה, בשיחה מרתקת עם חני מרזל מדברת על אהבה, כיצד ניתן להגיע אליה, ונותנת הצצה ל5 שפות האהבה.עם תרגיל מעשי. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם הפודקאסט מתאים לכל אחת שרוצה לאהוב את עצמה, את בעלה ואת הילדים שלה.

הפוסט בוחרת לאהוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי שפת האהבה שלך?

גב' יהודית נפרסטק, מטפלת בפסיכודרמה, בשיחה מרתקת עם חני מרזל

מדברת על אהבה, כיצד ניתן להגיע אליה, ונותנת הצצה ל5 שפות האהבה.
עם תרגיל מעשי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפודקאסט מתאים לכל אחת שרוצה לאהוב את עצמה, את בעלה ואת הילדים שלה.

הפוסט בוחרת לאהוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אימות בזמן עימות https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%a2%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%aa/ Tue, 25 Apr 2023 15:30:41 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3856 גישור במצבי קונפליקט בין בני הזוג. ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה מרתקת עם חני מרזל מדברת על שלב ההתפכחות שבני הזוג נפגשים עם החסרונות האחד של השניה ומתעוררים קונפליקטים ונותנת כלים מעשיים לפתרון הקונפליקט עם כלי הגישור. הפודקאסט מתאים לאישה צעירה בשנה הראשונה ולכל אישה שמתמודדת עם קונפליקטים בחיים בכלל ובזוגיות בפרט. הפודקאסט הוקלט […]

הפוסט אימות בזמן עימות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

גישור במצבי קונפליקט בין בני הזוג.

ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה מרתקת עם חני מרזל

מדברת על שלב ההתפכחות שבני הזוג נפגשים עם החסרונות האחד של השניה ומתעוררים קונפליקטים ונותנת כלים מעשיים לפתרון הקונפליקט עם כלי הגישור.

הפודקאסט מתאים לאישה צעירה בשנה הראשונה ולכל אישה שמתמודדת עם קונפליקטים בחיים בכלל ובזוגיות בפרט.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט אימות בזמן עימות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פרידה בנישואין https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f/ Tue, 18 Apr 2023 13:24:17 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3851 בחתונה החתן והכלה נפרדים ממשפחת המקור שלהם. ד"ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה מרתקת עם חני מרזל מדברת על הקשיים בפרידה הזו של האמא מהבת, של הבת מהאמא והמשפחה וגם של החמות מהבן שלה ונותנת כלים ל׳עשה׳ ו׳אל תעשה׳ בעניין זה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט פרידה בנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

בחתונה החתן והכלה נפרדים ממשפחת המקור שלהם.

ד"ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה מרתקת עם חני מרזל

מדברת על הקשיים בפרידה הזו של האמא מהבת, של הבת מהאמא והמשפחה

וגם של החמות מהבן שלה ונותנת כלים ל׳עשה׳ ו׳אל תעשה׳ בעניין זה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט פרידה בנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה קורה לנשמה לאחר הפלה? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%a0%d7%a9%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%97%d7%a8-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%94/ Thu, 13 Apr 2023 22:10:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3405 שאלה: חוויתי הפלה לאחרונה. אני אסירת תודה על הילדים שיש לי, אך עדיין מרגישה תחושת אובדן על הילד שלעולם לא אכיר. האם ישנו איזשהו הסבר על פי הקבלה, למה דברים כאלה קורים? תשובה: אני מצטער מאד לקרוא על האובדן שחווית. מובן לגמרי שאת נשארת בתהייה מה יכול היה להיות, במה שנראה כפוטנציאל שלא זכה להגיע […]

הפוסט מה קורה לנשמה לאחר הפלה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

חוויתי הפלה לאחרונה. אני אסירת תודה על הילדים שיש לי, אך עדיין מרגישה תחושת אובדן על הילד שלעולם לא אכיר. האם ישנו איזשהו הסבר על פי הקבלה, למה דברים כאלה קורים?

תשובה:

אני מצטער מאד לקרוא על האובדן שחווית. מובן לגמרי שאת נשארת בתהייה מה יכול היה להיות, במה שנראה כפוטנציאל שלא זכה להגיע למימוש.

האמת היא, שמבחינה קבלית, אין כזה דבר "מה שיכול היה להיות". לכל נשמה יש את המסלול הייחודי שלה. מדוע יש נשמות שמבלות זמן רב יותר על פני האדמה, כאלה שפחות, וכאלה שלעולם אינן צולחות את המעבר הזה – היא תעלומה שרק אלוקים בעצמו יכול לפתור. אנחנו יכולים רק להציע הסבר אפשרי, באמצעות עיון במה שהקבלה מלמדת אותנו על מסעה של הנשמה.

לכל נשמה יש היסטוריה, היסטוריה ארוכה מאד. בעולם העליון ישנו 'מאגר' של נשמות, שבו, משחר המציאות, כל הנשמות, אלה שנולדו ואלה שעתידות להיוולד, מחכות לזמן שלהן לרדת לעולם הזה. כאשר כאן בעולם הזה אישה הרה, שם למעלה נקראת נשמה אחת מן המאגר ונשלחת למטה כדי להתחיל את שליחותה עלי אדמות. המשיח יוכל לבוא רק כאשר מאגר הנשמות מתרוקן, וכל נשמה נשלחה אל עבר הייעוד האישי שלה.

הירידה לעולם הנמוך שלנו, היישר מהמקור האלוקי שלה, היא חוויה מפחידה וטראומטית לנשמה. החומריות והאפלה המאפיינות את עולמנו זרות לחלוטין לניצוץ האלוקי הטהור. על מנת להקל את ירידת הנשמה לעולם, הנשמה עוברת שלב ביניים שבו היא נכנסת לתחום שאין הוא שמים אף אין הוא ארץ – רחם האם. הרחם הוא סוג של גן עדן שבו הנשמה נהנית מהחום וההגנה של האמא, ומהתמיכה והאהבה של האבא, מבלי להיות מוכתמת או נגועה בשחיתות מהעולם סביב. בשלב הזה, הנשמה עדיין איננה נכנסת לתוך הגוף, אלא מרחפת סביבו. היא עדיין חופשית מן המגבלות הפיזיות. זהו שלב מעבר, שנועד לרכך את ההלם שבנחיתה לעולם שמעבר לרחם.

יש נשמות שלעולם אינן מוכנות לעזוב. הן נעלות מדי, טהורות מדי, רגישות מדי מכדי להיזרק אל המציאות הקשוחה של הקיום בעולם הזה. זה יהיה אכזרי מדי לשתול נשמה עדינה שכזו בגוף, שתיכנס לעולם מלוכלך ברוע ובאנוכיות. וכך, במקום להמשיך הלאה אל העולם הזה, הנשמות הללו מרחפות בחזרה למקום שממנו באו – העולמות העליונים והקדושים, שבהם הן מרגישות בבית. אולי יגיע היום והן יגיעו לעולם, ואולי השליחות שלהן מוצתה, הן ירדו מספיק רחוק.

בעבור האם, זהו אובדן כואב. העתיד שהיא ציירה לילד שלה איננו מתגשם. אך האם זו "הפלה"?
"הפלה" משמעה שמשהו השתבש, חלה טעות. אבל אנו איננו יכולים לדעת, שכן אולי היה זה ייעודה המקורי של הנשמה.  

אינני מתכוון להמעיט בשום צורה ואופן מהכאב והאובדן שחווית. הכאב שלך הוא אמיתי ומוצדק, וללב הפצוע שלך ייקח זמן להחלים ולהתאושש. לנוכח הזעקה "למה אני?", המילים האלה עשויות להישמע ריקות. אבל ברגעים של בהירות רוחנית, בזמנים שבהם המחשבות שלך גוברות על הרגש, אולי תוכלי לחוש שבמובן מסוים, הייתה לך הזכות לארח נשמה כה קדושה ויקרה ברחם שלך. הזמן המקודש הזה שחלקת עם הילד שלך, הילד שלא נולד, לעולם לא יילקח ממך.

הפוסט מה קורה לנשמה לאחר הפלה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חמישה דברים על נשיות שלמדתי מהמקווה https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Mon, 10 Apr 2023 08:10:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2335 1. להקשיב לגוף שלי כאשר הייתי בשבוע העשירי להיריון, כרעתי תחת התכווצויות מייסרות בבטן התחתונה. אחוזת תזזית, חייגתי למיילדת שלי. "תשכבי, רחל, ונסי להירגע", היא אמרה לי. "הגוף שלך יודע מה לעשות. סמכי על הגוף שלך".  עד כמה שהדבר מנוגד להיגיון, נראה היה כאילו הגוף שלי מנסה להיפטר מהעובר הצעיר שצמח בקרבי. ידעתי שהיא צודקת, […]

הפוסט חמישה דברים על נשיות שלמדתי מהמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> 1. להקשיב לגוף שלי

כאשר הייתי בשבוע העשירי להיריון, כרעתי תחת התכווצויות מייסרות בבטן התחתונה. אחוזת תזזית, חייגתי למיילדת שלי. "תשכבי, רחל, ונסי להירגע", היא אמרה לי. "הגוף שלך יודע מה לעשות. סמכי על הגוף שלך". 

עד כמה שהדבר מנוגד להיגיון, נראה היה כאילו הגוף שלי מנסה להיפטר מהעובר הצעיר שצמח בקרבי. ידעתי שהיא צודקת, ונכנעתי לגלי ההתכווצות שהלמו בי. 

אחרי שנים של שמירת הלכות טהרת המשפחה, למדתי להקשיב לאיתותים של הגוף שלי. לפי ההלכות הללו, כאשר מופיע המחזור החודשי, האישה ובעלה אסורים במגע הדדי למשך כשבועיים (משך הדימום ועוד שבוע נוסף). לאחר שהאישה טובלת במקווה, הם מתאחדים מחדש, עד להופעת המחזור הבא.  

חוץ מבני האדם, רק לפרימטים בודדים יש ווסת. רוב היונקים או סופגים את הדם שתוחם את הרחם או משמרים אותו עד להתרחשות היריון. נשים מאבדות הרבה דם ורקמה בכל חודש במהלך הווסת, והביולוגים יכולים רק לנחש מדוע הגוף מגיב בצורה שנראית כל כך לא יעילה.

כמובן, שאם את מתבוננת בדברים דרך עדשה אלוקית, תוכלי לראות את היופי המוחלט והגאונות האלוקית שבמחזור הווסת האנושי, שכן הוא מתכנת את חיי הנישואין למערכת שיטתית טבעית של פרידה ואיחוד מחודש[1]. איננו צריכות לנחש מתי מגיע הזמן לסגת, אנחנו רק צריכות להקשיב לגוף שלנו.

כמו קצב הלב האנושי, גם ליקום יש את הדופק הטבעי שלו, גאות ושפל. כאשר הנביא יחזקאל מתאר את המרכבה העליונה של הקב"ה, הוא אומר: "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" [2]. מלאכים אלה מכונים בשם 'חיות' מלשון חיים. המרוצה קדימה והנסיגה אחורה, מסבירים גדולי החסידות, היא הדופק של החיים. במערכת היחסים שלנו עם הבורא, ה'רצוא' היא תחושת החמימות שבמימוש עצמי רוחני, בעוד ה'שוב' מקרקע אותנו במצווה מעשית. במערכת יחסים עם אדם אחר, התשוקה גורמת לנו לקרבה יתרה לאדם האחר, בעוד השוב יוצר את הגבולות. יחד, הרצוא והשוב יוצרים איזון. 

אם כן, באופן מובנה בגוף האישה, טבועה הכוריאוגרפיה של חיי הנישואין שאלוקים במרכזם.

2. לחשוב בגדול

קשה לזכור שהחיים הם יותר מאשר לגרום לילדים לצחצח שיניים. או להתלבש לבית הספר. או להכין שיעורי בית. אני משקיעה חלק גדול מן האנרגיה שלי ברק לשמור את התפקוד הבסיסי שלהם. אבל אני מקווה שלא זו תהיה המורשת שלי.

הורות היא יותר מאשר להזיז את הילדים מנקודה א לנקודה ב. הורות משמעה לגדל אנשים בעלי אינטליגנציה רגשית, מצפן מוסרי חזק וגישה בריאה, ויותר מכל, אנשים מלאי נשמה שמעוניינים בהגשמת המשימה האלוקית שלהם.

אבל קשה לחשוב בגדול כשיש שיניים שצריכות להיות מצוחצחות.

מצוות טהרת המשפחה סובבת סביב טבילתה של האישה במקווה והטהרה שבעקבותיה[3]. אף לא אחד מבני המשפחה האחרים טובל והופך טהור, לא הבעל ולא הילדים. אם כן, מדוע נקראת המצווה "טהרת המשפחה" ולא "טהרת האישה"?

לשמה של המצווה יש משמעות. המקווה קשור לא רק לאישה, אלא ליחידה המשפחתית כולה. נכון, היא זו שעליה לוודא שהדימום שלה פסק ולשמור על שבעה ימים נקיים[4], והיא זו שמתכוננת לטבילה; אבל המטרה היא להביא את הקב"ה אל תוך הבית[5]. אם היא הרתה לאחר הטבילה במקווה (ולפני הופעת המחזור הבא), הדבר משפיע בצורה חיובית על הילד שייוולד. זה לוקח לה כמה שניות לטבול במקווה, אך ההשפעה על הילד היא לכל החיים. אם מדברים על מחשבה לעתיד.

אני חושבת שלעתים קרובות אנו ממעיטות בערכה של ההשפעה ארוכת הטווח שלנו על אחרים. בתיאורה של אשת החיל, כותב שלמה המלך, "צופייה הליכות ביתה"[6]. בראש מעייניה של האישה מצוי לא רק להיכן הולכים הילדים שלה מחר, אלא להיכן הם הולכים בעוד 20 שנה. "ולחם עצלות לא תאכל", הוא ממשיך. היא איננה פסיבית בקשר להשפעה ארוכת הטווח שלה.

3. איפוק

איפוק הוא אמנות. בעוד שמגזיני אופנה נוטים להמחיש את אמנות הפיתוי והחשיפה, הם לרוב מזניחים את הצגת אמנות הצניעות. צניעות מגדלת כבוד. תלבושת שמרנית אומרת, היי, אל תסתכל עליי ככה, קח אותי ברצינות!  

כאשר בחורה זמינה וחשופה מדי, היא מאבדת משהו מן האצילות שלה. היא שולחת מסר שהיא זקוקה לבחור שיבחין בה. האצילות פורחת ומשגשגת כאשר יש להתאמץ להשיג את אותה בחורה, והדבר הזה נכון מאד גם לאחר הנישואין.

טהרת המשפחה משמעה שאלוקים אומר שהאישה איננה זמינה תמיד. במשך כמעט שבועיים בכל חודש, חיבה פיזית ואינטימיות הם מחוץ לתחום בין בעל לאשתו, מה שבונה את הציפייה וההתרגשות מהאיחוד המשותף. אבל גם המרחק עצמו יכול לתרום למערכת היחסים.

כשנה או קצת יותר לאחר שהתחתנו, אמר לי בעלי: טהרת המשפחה ממש מכריחה את הגבר לכבד את אשתו. לרגע נרתעתי. האם הוא לא כיבד אותי כשהתחתנו? מדוע דווקא הזמנים של המרחק מביאים לי כבוד? זה לא שעשיתי משהו שראוי להערצה.

אבל אז תפסתי. יש כבוד עמוק ופנימי שצומח מתוך המרחק. זה לא מה שאני יכול לקבל ממך, זו את עצמך.

כמשהו בבעלותך, את יכולה ליהנות ממנו בכל זמן שתרצי. כשמשהו איננו שלך, את יכולה ליהנות ממנו רק ברשות, ובמקרה שלנו – רשות מאלוקים. מערכת היחסים שלנו היא לא שלי לחלוב ממנה עונג, היא של הקדוש ברוך הוא, ויש לנהוג בה בכבוד.

בנישואין, איפוק ועצירה יוצרים מומנטום גדול יותר לרצון להתקרב. אל תפחדי לעמוד מרחוק.

4. חושניות יכולה להיות קדושה

מאחר שאני ובעלי איננו נוגעים זה בזו בציבור, תוכלי להניח שמערכת היחסים שלנו איננה רומנטית או מלאת תשוקה. אולי רומנטיות ותשוקה אינן חשובות לקב"ה כמו דבקות בו וגידול משפחה.

להפך! המעגל של טהרת המשפחה מעמיד את החיים האינטימיים של בני הזוג במרכז תשומת הלב שלהם כל הזמן. כאשר הם מרוחקים, הם מתכוננים לזמן שיהיו ביחד, בספירה ובבדיקה. כאשר הם ביחד, הם יודעים שזה לא יחזיק מעמד לנצח, והם מייקרים את הזמן הזה. מאחר שהם אינם מותרים במגע פיזי במהלך דימום הווסת והשבוע שאחריו, החוקים האלה עצמם הופכים אותם ללהוטים אחר המגע. אם אסור להם לגעת מפני שמגע הוא חושני, המגע אכן הופך להיות חושני. כל כך הרבה ישנו במערך החוקים והכללים של החיים האינטימיים של בני הזוג עד שנראה כאילו זה החלק החשוב ביותר של החיים שלהם. וזה אכן כך.  

אינטימיות היא החלק הכי פרטי שבמערכת היחסים הזוגית, אחד הדברים היחידים שהם חולקים בינם לבין עצמם ולא עם אדם מלבדם. זהו המעגל הפנימי ביותר שכל המעגלים הסובבים אותו מאוזנים באמצעותו. זהו הדופק של מערכת היחסים, המשגר אנרגיה לחלקים האחרים של החיים שלהם. ככל שהתשוקה שלהם פרטית יותר, כך אפשר יהיה לשמר אותה לאורך זמן. בדימוי שעל פיו הבית הוא בית המקדש, חדר השינה של בני הזוג הוא קודש הקודשים[7].  

כשבני זוג רבים, הם לא מעוניינים באינטימיות, והדבר עשוי להוביל למעגל קסמים נורא: הם חשים מרוחקים, ולכן אינם רוצים להתקרב, אבל כשהם אינם קרובים, הם מרגישים מרוחקים עוד יותר. היא חושבת: 'אולי אם הוא ירגיש ממש בודד, הוא ישתנה'. הוא חושב: 'אני בודד מדי מכדי לזחול החוצה מהמערה שלי ולתקשר'.

כאשר החיים האינטימיים של בני הזוג איתנים, קל להם יותר לחוש חמלה זה לזו. וכשבני זוג חשים קרובים, הילדים מרגישים את זה. כולם יכולים להרגיש את זה. אם הקב"ה מעריך את המושג 'שלום בית', ברור שהוא מעריך את החיים האינטימיים של בני הזוג באותה מידה.

5. העוצמה שבלהיות פגיעה

בדיוק כשהירח נבלע בחשכת הליל ונעלם לחלוטין, הוא נולד מחדש, סהר דקיק של אור, שבחלוף חמישה עשר ימים, יהפוך לכדור אור זורח. יש דברים שצריכים למות כדי להיוולד מחדש. זרע מתמזג אל תוך האדמה, ואז בוקע ממנה צמח חדש. כשאני מוכרחת להודות שטעיתי, אני נעשית פתוחה לנקודת מבט חדשה. כשהאגו שלי מרגיש מרוסק, משהו חדש ורענן תמיד יצמח משם.

מה שומר על הזוגיות רעננה? ענווה. נדרשת ענווה רבה כדי לשמור על דיני טהרת המשפחה. אני רוצה חיבוק, אבל אלוקים אומר, לא עכשיו. טהרת המשפחה היא מה שהקב"ה רוצה מהנישואין שלי, בין אם אני מבינה זאת או ובין אם לאו.

המעשה שמבטא את שיאה של הענווה, הוא הטבילה במקווה. המילה 'טבילה' בסיכול אותיות, מזכירה את המילה 'הביטול', התבטלות עצמית. זו הסיבה, שכשאנחנו מתכוננות למקווה, אנו נזהרות להסיר כל מה שיכול לחצוץ בינינו ובין המים, כך שנהיה מוקפות בשלמות במים, נעלמות בתוכם. כשאני מתחת למים, עוצרת את נשימתי לרגע, אני מתבוננת עד כמה חיי בכלל וחיי הנישואין שלי בפרט – תלויים לחלוטין בקדוש ברוך הוא.

מסתבר, שהקב"ה חושב שנישואין זקוקים למנה חודשית של משב רוח מרענן והתחדשות. אין זו רק הפרידה הפיזית שמרעננת את הזוגיות, זו הטבילה במקווה עצמה. אם הטבילה במקווה מסמלת ביטול, כי אז הביטול הוא שמרענן את היחסים שיגיעו לאחריו.

לא סתם מחזור הווסת שלנו הוא בדרך כלל בן עשרים ושמונה עד שלושים יום, מקביל למחזור הירח. כשם שהירח מתמלא ומתמעט, מעטפת הרחם מרוקנת את הדם שבה, ולאחר מכן הולכת ומתמלאת שוב. וכאשר החיים מאכזבים אותנו ואנו חשות פגיעות, אנו נוטשות את האני הזחוח שלנו ומחפשות אחר מסלול צנוע יותר. לפעמים, להיות פגיעה הוא הצעד הראשון להתחלה חדשה. ממש כמו הטבילה במקווה שמחדשת וממלאת את הנישואין שלנו.

מאמר זה הופיע במקורו באתר Chabad.org

[1] בדרך כלל, זמן הפרידה של הבעל והאישה הוא 12 ימים, ובדרך כלל הם מתאחדים למשך כ-18 יום.

[2] יחזקאל א, יד

[3] מצבי ה'טומאה' וה'טהרה' קשורים להגדרה רוחנית, ואין בינם לבין ניקיון פיזי דבר וחצי דבר.

[4] לאחר הפסקת הדימום, האישה בודקת את עצמה בבדיקה פנימית באמצעות פיסת בד, במשך שבעה ימים.

[5] התלמוד אומר: "איש ואשה זכו – שכינה ביניהם". יש המבינים את המשפט הזה כך: השכינה "נמשכת" לחלל שביניהם – בזמן שקיום אינטימיות פיזית אסורה.

[6] משלי לא, כז. המילה צופייה קשורה לתצפית, מבט על.

[7] מלכים ב יא, ב, ראו בפירושו של רש"י לפסוק.

הפוסט חמישה דברים על נשיות שלמדתי מהמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הצלת נפשות ממש! https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%aa-%d7%a0%d7%a4%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9e%d7%a9/ Sat, 01 Apr 2023 18:29:18 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3840 הצלת נפשות ממש! תעמולה בעניין טהרת המשפחה היא הצלת נפשות ממש! הרבנית רחל הנדל, שליחת הרבי בצפת, משתפת בסיפורים מרגשים שבזכותם, למעלה מ50 שנים, היא עוסקת   בהפצת טהרת המשפחה ונותנת טיפים כיצד כל אחת יכולה לעשות זאת. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט הצלת נפשות ממש! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הצלת נפשות ממש!

תעמולה בעניין טהרת המשפחה היא הצלת נפשות ממש!

הרבנית רחל הנדל, שליחת הרבי בצפת,

משתפת בסיפורים מרגשים שבזכותם, למעלה מ50 שנים, היא עוסקת  

בהפצת טהרת המשפחה ונותנת טיפים כיצד כל אחת יכולה לעשות זאת.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט הצלת נפשות ממש! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אישה- מעצם היותי! https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%9e%d7%a2%d7%a6%d7%9d-%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%99/ Tue, 28 Mar 2023 17:25:46 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3821 הכל על הכתפיים של האישה – זה ממש לא פייר! גב׳ חדוה בראון, יועצת חינוכית ומדריכת כלות בשיחה עם חני מרזלעל הייחודיות של האישה מעצם היותה – באופן שבו הקב״ה ברא אותה,וכיצד היא פוגשת את הייחודיות הזו בחיי היום יום בניהול הבית היהודי. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט אישה- מעצם היותי! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הכל על הכתפיים של האישה – זה ממש לא פייר!

גב׳ חדוה בראון, יועצת חינוכית ומדריכת כלות בשיחה עם חני מרזל
על הייחודיות של האישה מעצם היותה – באופן שבו הקב״ה ברא אותה,
וכיצד היא פוגשת את הייחודיות הזו בחיי היום יום בניהול הבית היהודי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט אישה- מעצם היותי! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כל אחת יכולה להיות מדריכת-כלות? https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%aa-%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%aa/ Tue, 21 Mar 2023 07:28:57 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3811 למה חשוב שמדריכת הכלות תעבור הסמכה?איך אדע לאיזה מדריכת כלות כדאי לי ללכת ללמוד? הרבנית אסתר פיקרסקי, מנטורית למדריכות כלות ברחבי העולם בשיחה פתוחה עם חני מרזל, מסבירה את התפקיד שלה כמנטורית עם סיפורים מעניינים מהשטח. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט כל אחת יכולה להיות מדריכת-כלות? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

למה חשוב שמדריכת הכלות תעבור הסמכה?
איך אדע לאיזה מדריכת כלות כדאי לי ללכת ללמוד?

הרבנית אסתר פיקרסקי, מנטורית למדריכות כלות ברחבי העולם בשיחה פתוחה עם חני מרזל, מסבירה את התפקיד שלה כמנטורית עם סיפורים מעניינים מהשטח.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כל אחת יכולה להיות מדריכת-כלות? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> העיקר הבריאות! https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a7%d7%a8-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa/ Mon, 13 Mar 2023 20:34:35 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3805 מהן הבדיקות הרפואיות שאישה צריכה לעשות כדי לשמור על הבריאות שלה? אילו בדיקות חשוב לעשות במהלך ההריון? ומהו התפקיד של מקשרת הלכה? גב׳ קרן ורדי, טכנאית אולטרסאונד בהדסה עין כרם בשיחה עם חני מרזל מדברת על נקודות שכל אישה צריכה לדעת כדי להיות אישה בריאה ואמא חזקה לילדים שלה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה […]

הפוסט העיקר הבריאות! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהן הבדיקות הרפואיות שאישה צריכה לעשות כדי לשמור על הבריאות שלה?

אילו בדיקות חשוב לעשות במהלך ההריון?

ומהו התפקיד של מקשרת הלכה?

גב׳ קרן ורדי, טכנאית אולטרסאונד בהדסה עין כרם בשיחה עם חני מרזל

מדברת על נקודות שכל אישה צריכה לדעת כדי להיות אישה בריאה ואמא חזקה לילדים שלה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט העיקר הבריאות! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שתי משפחות, שתי תרבויות https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%aa%d7%99-%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa/ Tue, 28 Feb 2023 00:25:41 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3797 בשידוכים קיים מאמץ להתאים רקע משפחתי של המועמדים, במציאות בפועל ההבדלים בין המשפחות רבים.  מהו התהליך שהזוג צריך לעבור כדי שהשונות לא תעיב על הקשר הזוגי? ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה פתוחה עם חני מרזל  מתארת את  התהליך שהזוג צריך לעבור כדי שהשונות לא תעיב על הקשר הזוגי. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה […]

הפוסט שתי משפחות, שתי תרבויות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

בשידוכים קיים מאמץ להתאים רקע משפחתי של המועמדים,

במציאות בפועל ההבדלים בין המשפחות רבים. 

מהו התהליך שהזוג צריך לעבור כדי שהשונות לא תעיב על הקשר הזוגי?

ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה פתוחה עם חני מרזל 

מתארת את  התהליך שהזוג צריך לעבור כדי שהשונות לא תעיב על הקשר הזוגי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שתי משפחות, שתי תרבויות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> העסקה המושלמת | חני ליפשיץ בסיפור השראה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%aa/ Mon, 20 Feb 2023 06:42:31 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3690 הפוסט העסקה המושלמת | חני ליפשיץ בסיפור השראה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הפוסט העסקה המושלמת | חני ליפשיץ בסיפור השראה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לחיות עם סרטן השד: כוח הריפוי של המקווה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9d-%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%93-%d7%9b%d7%95%d7%97-%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Sun, 19 Feb 2023 22:22:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2648 רוזלי, אישה המתמודדת עם סרטן שד גרורתי, שמעה על המקווה ומימיו המטהרים. היא מעולם לא הייתה במקווה קודם לכן, אך היא הרגישה שהיא חייבת להתחבר אל הכוח הרוחני של המצווה הייחודית הזו. היא חשה תשוקה עזה להיקשר לעוצמת הנשים היהודיות שטבלו במקווה לאורך ההיסטוריה. רוזלי שוחחה עם רב, בלנית ועם שירה דוביצקי, מומחית מטעם 'שרשרת'. […]

הפוסט לחיות עם סרטן השד: כוח הריפוי של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רוזלי, אישה המתמודדת עם סרטן שד גרורתי, שמעה על המקווה ומימיו המטהרים. היא מעולם לא הייתה במקווה קודם לכן, אך היא הרגישה שהיא חייבת להתחבר אל הכוח הרוחני של המצווה הייחודית הזו. היא חשה תשוקה עזה להיקשר לעוצמת הנשים היהודיות שטבלו במקווה לאורך ההיסטוריה.

רוזלי שוחחה עם רב, בלנית ועם שירה דוביצקי, מומחית מטעם 'שרשרת'. היא ביקשה משירה להדריך אותה בחוויה החדשה הזו, וטסה לניו ג'רזי בתוך כמה שבועות מקבלת ההחלטה.   

גופה של רוזלי נשא את נטל המחלה: היו לה צלקות רבות מניתוחי הכריתה שעברה, והיא הייתה חלשה בצורה ניכרת לעין. כשרוזלי התכוננה לטבילה, גם שירה, מצדה, הייתה צריכה להתכונן רוחנית ורגשית לחוויה. רוזלי יצאה מן החדר, כשהיא מוכנה לטבילה. שירה החזיקה בחלוקה של רוזלי בצורה שכיסתה את עיניה, כך שהיא תוכל לטבול בפרטיות ובכבוד. רוזלי טבלה את כל גופה במים ונשארה שם למשך כמה רגעים.

כשעלתה מן המים, היא התחילה לשיר את הפיוט 'ידיד נפש'. רוזלי הייתה זמרת אופרה, סופרנו. לשמוע את קולה של רוזלי מהדהד בין קירות המקווה היה אחד הקולות המופלאים ששמעה שירה מעודה. רוזלי ביקשה משירה להצטרף אליה לשירה, וכשהן שרו יחד, שירה הרגישה את אור הנשמה של רוזלי זורח בחדר. לעתים קרובות תהתה שירה כיצד הושפעו הנשים האחרות בחדרי ההכנה למקווה מן השירה של רוזלי. ושוב, כשעלתה רוזלי במדרגות מן המקווה, כיסתה שירה את עיניה בחלוק. רוזלי חיבקה את שירה, וכשעשתה זאת, חשה שירה כי רוזלי מתמלאת באנרגיה מחודשת. רוזלי הייתה אסירת תודה על החוויה. וכששתיהן בכו, היא לחשה לאוזנה של שירה – "בפעם הראשונה מזה כמה חודשים, אני מרגישה שיש תקווה".

סיפורה של רוזלי הוא אחד מני רבים בקהילת 'שרשרת'. החזרה אל המקווה או ביקור ראשון במקווה לאחר ניתוח כריתה, עשוי לעורר טווח רחב של רגשות מורכבים. ההכלה והתגובה של הבלנית יכולות לעשות את ההבדל, ולקבוע עד כמה תרגיש האישה בנוח. 'שרשרת' מציעה מדריך ייעודי [באנגלית] לבלניות ולנשים.

אם אתן דוברות אנגלית, בקרו באתר שלנו www.sharsheret.org, או שלחו אלינו מייל לכתובת info@sharsheret.org, לקבלת מידע וחומרים בקשר לטבילה במקווה.

* הערת אתר מקווה.אורג – לבלניות בארץ מוצעת הכשרה ייחודית בתחום זה. 

הפוסט לחיות עם סרטן השד: כוח הריפוי של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תפיסות שגויות בקשר למקווה https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%92%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Sun, 19 Feb 2023 09:09:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2551 ראשית – וידוי: אני לא אישה. אף שגם אני, כמו אשתי, נתון לאותן מגבלות של תקופות של ריחוק מיני, אינני נדרש לטבול במקווה לפני חידוש היחסים האינטימיים. כך שכל מה שאומר בקשר למוסד המקווה, הוא לחלוטין לא מחוויה של כלי ראשון. אבל אני יודע לקרוא טוב מספיק בכדי לזהות תחקיר עיתונאי שלילי. היכולת הזו לקרוא, […]

הפוסט תפיסות שגויות בקשר למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ראשית – וידוי: אני לא אישה. אף שגם אני, כמו אשתי, נתון לאותן מגבלות של תקופות של ריחוק מיני, אינני נדרש לטבול במקווה לפני חידוש היחסים האינטימיים. כך שכל מה שאומר בקשר למוסד המקווה, הוא לחלוטין לא מחוויה של כלי ראשון.

אבל אני יודע לקרוא טוב מספיק בכדי לזהות תחקיר עיתונאי שלילי. היכולת הזו לקרוא, כמו גם להקשיב, מאפשרת גישה למה שנשים דתיות עצמן אומרות על חוויית המקווה. 

וזה מביא אותי לסרט הדוקומנטרי של ענת צוריה, "טהורה", העוסק בהלכות טהרת המשפחה הסובבות סביב מחזור הווסת של האישה, סרט שהיה הנושא של שתי כתבות פרופיל נרחבות, בהארץ וגם על במה זו ("טהור אבל לא פשוט", מגזין ג'רוזלם פוסט, 8 בנובמבר, 2002). כמו כל חשיפה של חייהם של יהודים דתיים, בין אם מדובר בעיסוק בדיוני או דוקומנטרי, גם "טהורה" גרף תשומת לב נרחבת והזמנות רבות לפסטיבלי סרטים.

מבקרים נוטים לעסוק בעבודות הללו כבעובדות שאינן ניתנות לערעור, מאשר כביטוי של נקודת מבט פרטית, מסוימת. אפילו עבודתו הבדיונית לחלוטין של עמוס גיתאי, "קדוש", סרט שהיוצר עצמו הודה כי היה תעמולה פוליטית – דרכו שלו "למחות כנגד הזכות הדתית" – טופל בידי המבקרים כאילו מדובר בו בעובדות מוצקות ובלתי ניתנות לערעור בקשר לנישואין בעולם החרדי.

סרטו של גיתאי הפך, אפוא, לבסיס בעבור מבקר הסרטים של הניו יורק טיימס, סטפן הולדן, להנחה בדבר "המיזוגניה העמוקה והמזעזעת" של העולם החרדי, שמקורה ב"פחד ותיעוב של המיניות". באופן דומה, יאיר שלג בהארץ ושולה קופף בג'רוזלם פוסט, פשוט סיפקו לצוריה בימה  לפרוק מעליה את ה"כעס" שלה בקשר למקווה ולהלכות טהרת המשפחה, מבלי לאפשר ולו למילה חיובית אחת בנושא להישמע.

אלא שצוריה היא, בלשון המעטה, מתבוננת משוחדת למדי בחווייתן של נשים דתיות את המקווה. היא מגיעה מרקע חילוני לגמרי, וחשוב מכך, המשיכה להגדיר עצמה כלא דתית, גם לאחר נישואיה ליוסי, חייל דתי שפגשה בצבא. היא הסכימה לשמור את הלכות השבת, הכשרות וטהרת המשפחה, לא מתוך עניין ושכנוע, אלא כמחיר שהיה עליה לשלם בעבור הנישואין עם בעלה. ההלכות האלה נכפו עליה בידי בעלה מבלי כל ניסיון להציג אותן באור חיובי. בעקבות הפילוסופיה הדתית הייחודית של ישעיהו לייבוביץ', יוסי פשוט אמר לה: "זו ההלכה, וזהו זה". אין פלא שהיא חווה את ההלכות האלה באור שלילי, שכן הן הוטלו עליה כנגד רצונה. 

איש לא מעלה על דעתו בעקבות דיווחי התקשורת על "טהורה", שהלכות טהרת המשפחה, כפי שכותבת הסופרת החרדית לשעבר, יהודית רותם בספרה 'אחות רחוקה: עולמה של האשה החרדית בעיני מי שיצאה משם', "נחשפו לציבור בצורה חסרת תקדים", וחשיפה זו היא אחד הכלים האפקטיביים ביותר המושכים נשים לא דתיות לשמירת מצוות. הסוציולוגית הפמיניסטית, דברה רנה קאופמן מדווחת במחקר שלה על נשים שהתקרבו לשמירת מצוות, 'בנות רחל', על כמה מקרים של נשים שהחלו לשמור מצוות לאחר שאימצו את שמירת הריחוק המיני של טהרת המשפחה עם החברים שלהן, וכיום הבעלים שלהן.

אחת הנשים שהשתתפו במחקר, ד"ר לפסיכולוגיה, סיפרה לה: "יעצתי לאנשים צעירים רבים בקשר להרגלים והתנהגויות בתחום יחסים אינטימיים. כשקראתי לראשונה על הלכות טהרת המשפחה, הן נשמעו לי הגיוניות כל כך מבחינה פסיכולוגית". סוזן קסט, המרצה בנושא טהרת המשפחה לנשים לא דתיות בלוס אנג'לס, מספרת כי רבות מהשומעות "ממש דומעות מהמחשבה על חברה שבה לא כל צעד נתון לנקודת המבט של גברים ולהסכמה שלהם, מקום שבו הן יכולות להרגיש חופשיות להיות מה שהן מרגישות". 

בניגוד לצוריה, שלא ניתן לה כל הסבר על ההלכות שהוטלו עליה, הנשים שראיינה קאופמן "מתארות את המיניות שלהן בתוך חיי הנישואין לא כצורך ביולוגי או דרך לביטוי עצמי, כי אם כטקס של קדושה… המסגרת הסמלית העולה מתוך השפה שלהן, הדימויים שלהן והחוויות שלהן – היא הרבה מעבר לעצמי ויש בה חיבור לקהילה ככלל". 

כאשר הן טובלות במקווה, הן חשות קשר לנשים יהודיות לאורך ההיסטוריה כולה. אחת מהן מהרהרת בקול: "היהודים במצדה השתמשו במקווה". עבור הנשים האלה, ההשוואה בין מחזור הווסת לבין מילוי הירח ודעיכתו, העומדים במרכז הלוח העברי, היא ברורה. "התחדשות והתעוררות של כוחות חיים", מצאה קאופמן, "הן תמות שחוזרות על עצמן בדברי הנשים". 

 "הלכות טהרת המשפחה מתחברות אליי כל כך כאישה… יש לי שבועיים בכל חודש לעצמי", אומרת אישה אחת לקאופמן. רחוק מאד מראיית המקווה כנטל שלילי, מספרת הגינקולוגית חנה קטן על מטופלות דתיות רבות ש"מבקשות טיפול הורמונלי [לאחר המנופאוזה] אך ורק בכדי שיוכלו להמשיך ללכת למקווה".

קופף, בסקירה שלה על "טהורה", מצטטת, בלי לנסות ולהטיל ספק, את הפרופסור תרצה מיצ'ם מאוניברסיטת טורונטו, "כי החכמים ראו בקיום יחסים אינטימיים רוע שעליהם להכחיד ולמעט ככל האפשר". קשה לדמיין השלכה אבסורדית מזו של הסגפנות המינית הנוצרית אל עולמה של היהדות.

התלמוד מספר על תלמיד שהתחבא מתחת למיטתו של רבו. כשהוא התגלה, הוא הסביר את עצמו בפשטות: "תורה היא, וללמוד אני צריך". על פי חכמינו, שני הכרובים שעל ארון הקודש, אחת נקבה והאחר זכר, כשהם מחובקים ומחוברים זה לזה, סימלו את אהבתו של הקב"ה לעם היהודי.  בתורה, טבילה במקווה קודמת לעתים קרובות להתעלות רוחנית. עם ישראל כולו טבל במקווה לפני מתן תורה; הגר טובל במקווה כחלק מהליך הגיור שלו; ואישה – טובלת במקווה לפני חידוש קיום יחסי אישות עם בעלה.

התלמוד מתאר את הלכות טהרת המשפחה כדרך לשמר את המשיכה שבין בני זוג לאורך זמן, טענה שתומכים בה הן ממצאי המחקר והן עדויות אישיות. חלוץ חוקרי המיניות האנושית, אלפרד קינסי מצא כי בבחינה של משך החיים לאורכם, יהודים דתיים הם הקבוצה שמקיימת יחסים בתדירות הגבוהה ביותר. כשאצל אחרים המשיכה הולכת ודועכת, הרי שבקרב יהודים דתיים, תקופות ההינזרות וחידוש היחסים משמרות את העניין והריגוש המיני. אפילו האיסורים על נגיעה או העברה של אובייקטים בין בני הזוג בזמן שהאישה במצב נידה, שלעתים רבות הם לא נוחים ומטרידים, תורמים לחיזוק המודעות לחשמל שביניהם.  

בנרטיב הפותח את סרט שלה, צוריה אומרת: "במשך 2000 שנה נשים הולכות למקווה… הן תמיד הולכות בלילה, בחושך, שלא ייראו". קופף חותמת את מאמר ההערצה שלה – "ובינתיים, בדחייה ובכעס, היא ממשיכה ללכת למקווה, תמיד בלילה, בחושך, כנדרש על פי ההלכה היהודית, כך שלא תיראה". אם נניח לרגע בצד את העובדה שנשים טובלות בלילה מפני שזהו הזמן המוקדם ביותר שבו מותר לטבול, עם סיום שבעת הימים הנקיים, גם צוריה וגם קופף מערבבות בין מה שהוא פרטי לבין מה שהוא מעורר בושה. דווקא השמירה המוקפדת על פרטיות של קיום יחסים בעולם הדתי, היא מה שמעצים אותם. קאופמן מדווחת כי באמצעות "תחזוקה ושימור של מראה צנוע… נראה כי בעלות התשובה דווקא מעצימות את תחושת המיניות שלהן". אפילו ג'רמיין גריר, אייקון פמיניסטי, הכירה בכך ש"צניעות תורמת ומוסיפה חשיבות לפעילות המינית באמצעות הגבלת ההנאה ממנה לאנשים מיוחדים בזמנים מיוחדים".

נקווה ש"טהורה" וכתבות כדוגמת זו של קופף, לא ימנעו מעוד נשים לגלות את אחד הסודות להצלחתם של חיי נישואין יהודיים. 

הפוסט תפיסות שגויות בקשר למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האם יש לאלוקים צד נשי? https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%99%d7%a9-%d7%9c%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%93-%d7%a0%d7%a9%d7%99/ Sun, 19 Feb 2023 08:32:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3623 שאלה: מדוע מתייחסים תמיד אל הקב"ה בלשון זכר? אנו קוראים לו "אבינו", "מלכנו", תמיד זה "הוא". הרי אלוקים איננו אדם. מדוע אם כן, היהדות מנציחה את העליונות הפטריארכלית הגברית הזו? תשובה: אמת. אלוקים נשגב מכל הגדרה מגדרית. כמקור כל החיים, אלוקים כולל גם את הגברי וגם את הנשי. הדבר בא לידי ביטוי בתפילות שלנו. לפעמים […]

הפוסט האם יש לאלוקים צד נשי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

מדוע מתייחסים תמיד אל הקב"ה בלשון זכר? אנו קוראים לו "אבינו", "מלכנו", תמיד זה "הוא". הרי אלוקים איננו אדם. מדוע אם כן, היהדות מנציחה את העליונות הפטריארכלית הגברית הזו?

תשובה:

אמת. אלוקים נשגב מכל הגדרה מגדרית. כמקור כל החיים, אלוקים כולל גם את הגברי וגם את הנשי. הדבר בא לידי ביטוי בתפילות שלנו. לפעמים אנו פונים להיבט הנקבי של הקב"ה, ולפעמים להיבט הזכרי. הכול תלוי בהקשר.  

למעשה, אנו מתייחסים אל הקב"ה בצד הנשי, באחת התפילות הפופולריות ביותר – "לכה דודי". בכל ליל שבת, אנו מקבלים את "שבת הכלה" ואת "שבת המלכה". מיהי הכלה המלכותית הזו? לא אחרת מה'שכינה', הנוכחות האלוקית הנקבית ששוכנת ומתגלה ביום המנוחה. מדוע אלוקים נקבי בתפילה זו, בעוד ברוב התפילות פונים להיבט הזכרי שלו?

בכדי להשיב לשאלה זו, בואו ננסה לנתח הבדל בסיסי בין גברים לנשים. הכירו את איילה ויוסי:

יוסי מגיע הביתה לאחר יום עמוס ולחוץ בעבודה. איילה חשה במצב הרוח הרע שלו.

איילה: מה קורה יוסי? האם הכול בסדר?  

יוסי: מה?

איילה: מה מטריד אותך?

יוסי: כלום.

איילה: (פגועה) מה זאת אומרת "כלום"? אני רואה שמשהו לא בסדר. אני  לא מספיק חשובה לך שתוכל לחלוק אתי את הרגשות שלך?

יוסי: ????

איילה שכחה שגברים משתפים בבעיות שלהם רק כאשר הם חושבים שתוכלי לעזור להם למצוא פתרון. אחרת, למה להטריד מישהו אחר בבעיות שלך? מאחר שיוסי מרגיש שהבעיות שלו בעבודה אינן בתחום המומחיות של איילה, הוא שומר אותן לעצמו. היא לא תוכל לייעץ לו בעניין, אז הוא יפתור את זה בעצמו. בינתיים, איילה מרגישה פגועה ושיוסי לא אוהב אותה, מפני שנשים משתפות בבעיות שלהן לא בכדי להגיע לפתרון, אלא פשוט לשם השיתוף, וכדי להרגיש קרבה ואהבה. היא לא תכננה לייעץ לו או להציע פתרונות, היא רק רצתה להיות שם בשבילו ולהרגיע אותו. אבל גברים לא מבינים את זה.  

עכשיו, בואו נחליף צדדים. ביום אחר, איילה מגיעה הביתה מהעבודה, ולפני שיוסי פותח את הפה, היא אומרת לו:

איילה: היה לי יום ממש קשה בעבודה. הבוס שלי מתנהג כמו חיה. הוא לא הפסיק ללחוץ עליי, ולא משנה כמה שעשיתי, זה אף פעם לא מספיק לו. ואני ממש לא מסוגלת לסבול את הגישה המתנשאת שלו.

יוסי: אמרתי לך מיליון פעם שאת צריכה לעזוב את העבודה הזו. למה את נשארת שם?

איילה: (מתוסכלת) לא ביקשתי ייעוץ תעסוקתי. סיפרתי לך על היום שלי. אני מרוצה לגמרי בעבודה שלי.

יוסי: ????

מה שיוסי איננו מבין, הוא שנשים מתמודדות עם הבעיות שלהן בצורה שונה מגברים. איילה לא חיפשה עצה, היא חיפשה הבנה. כל מה שיוסי צריך היה לעשות הוא להקשיב במבט אמפטי ולהשמיע את הצליל, המנחם משום מה, "מממ". זוהי הדרך הנשית להתמודדות עם בעיה: שתפי אותה עם מישהו שאכפת לו, ומעצם ההקשבה שלהם, זה כבר לא ירגיש רע כל כך. גברים אוהבים להציע עצות, אבל נשים רק רוצות לשתף בתסכול שלהן, ולאחר מכן להרגיש טוב יותר עם זה, גם אם דבר לא השתנה.

זוהי כמובן הכללה. אבל בדרך כלל נכונה. לנשים, בעיה דורשת שיתוף. גברים רוצים לשנות את העובדות, ולמצוא פתרון. נשים מנסות לשנות את ההרגשה, גברים מנסים לשפר את המצב. נשים מנסות להרגיש טוב יותר עם הדברים כמות שהם.  

עכשיו, בואו ונחשוב על הקב"ה. לקב"ה יש מצבים שבהם מתבטאים צדדים גבריים וכאלה שמתבטאים בהם צדדים נשיים, מפני שהקב"ה הוא המקור לשניהם. הקב"ה יכול להיות מתקן הבעיות הגברי, או המרגיעה הנשית לנשמות תועות. בתפילה אנו מבקשים את שני הדברים. תלוי בנסיבות. לפעמים אנו רוצים תשובה 'גברית' מהשם, ולפעמים אנו זקוקים לגישה נשית יותר.

לפעמים אנו מתפללים על בעיה שדורשת תיקון. מישהו חולה וזקוק לרפואה, מישהו נפול, וזקוק להתרוממות, ישנם אנשים רעבים שזקוקים לאוכל, ועולם מלא בכאב וסבל – שדורש שינוי. יהיה זה פחות מתאים לפנות לצד הנשי של הקב"ה בבקשות אלה. איננו רוצים להרגיש טוב יותר בקשר לעוני; אנו רוצים להביא אותו לקיצו. אנחנו לא רוצים להשלים עם חולי; אנחנו רוצים להביא לו מזור. אז אנחנו מתפללים ל"אבינו מלכנו", הצד הזכרי של אלוקים, "אלוקים, תקן את הבעיה!"

אבל ישנם זמנים שבהם איננו מחפשים לשנות את העולם בכלל, אלא להגיע להבנה והכרה של רמה עמוקה יותר שלו. בשבת, אנחנו לא מנסים לתקן דברים. אנו חדלים מהמשימה התקיפה לנסות ולשפר את העולם באמצעות עבודה ויצרנות, ונהנים מהעונג הטבעי שהעולם כבר מציע – חברות, משפחה, רוחניות. במקום לשנות את המציאות, אנו מנסים לספוג עוד מן היופי הטבעי שלה.

וכך, בליל שבת, אנו מקבלים את הנוכחות האלוקית בצורת "שבת המלכה" או "שבת הכלה". זהו ההיבט הנקבי של אלוקים המתגלה בשבת, לא לפתור את בעיות העולם, כי אם להשרות עלינו רוגע באמצעות המודעות לכך שהעולם שאנו חיים בו הוא כבר יפהפה.

במשך השבוע, אנחנו בעסק הגברי של תיקון עולם. בשבת, אנו מגיעים להכרה שאיננו צריכים לשנות דבר.    

הפוסט האם יש לאלוקים צד נשי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נישואין הם לא בדיחה https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%9d-%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%93%d7%99%d7%97%d7%94/ Thu, 16 Feb 2023 22:06:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2255 שאלה: לאשתי אין חוש הומור. היא אומרת שאני צוחק עליה בפומבי (והיא תמיד שמחה לומר כמה שאני לא בסדר – גם בציבור). היא לא יכולה להבין בדיחה? תשובה: בדיחות הן דבר רציני. בין הלצה חברית לדקירה משפילה, מפריד לפעמים רק קו דק מאד. השאלה שעליך לשאול את עצמך היא האם הצחוקים שאולי תקבל שווים את […]

הפוסט נישואין הם לא בדיחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

לאשתי אין חוש הומור. היא אומרת שאני צוחק עליה בפומבי (והיא תמיד שמחה לומר כמה שאני לא בסדר – גם בציבור). היא לא יכולה להבין בדיחה?

תשובה:

בדיחות הן דבר רציני. בין הלצה חברית לדקירה משפילה, מפריד לפעמים רק קו דק מאד. השאלה שעליך לשאול את עצמך היא האם הצחוקים שאולי תקבל שווים את הכאב שאולי תגרום. אבל בין בעל לאישה – השפלה היא פשוט פשע. הדבר נוגד את כל מה שהנישואין אמורים להיות: אחדות ייחודית.

בטקס הנישואין היהודי, לאחר שעמדו תחת החופה, החתן והכלה נלקחים [למנהג האשכנזים] לחדר פרטי, הידוע גם כ'חדר ייחוד'. ייחוד כאן משמעו – אחדות וייחודיות. בכניסה לחדר הזה, מקום שבו איש לא נוכח מלבדם, הם יוצרים את המקום הזה שכולו שלהם, ורק שלהם.

הזוג הצעיר עוזב את חדר הייחוד לאחר זמן קצר, אך במובן מסוים – הם לא יוצאים ממנו לעולם. הפרטיות והאחדות שבחדר הייחוד צריכים ללוות אותם בחיי הנישואין שלהם. מערכת היחסים בין בעל לאשתו היא מקום של קדושה והיבדלות, וכך היא צריכה להישאר. כל מילה או פעולה שעלולה לסכן את אותה פרטיות ואחדות – מוטב שתוסר מן הרפרטואר שלנו.  

כשאתה צוחק על אשתך בפני החברים שלכם, לרגע אחד, יצאת מחדר הייחוד. נטשת את הנפש התאומה שלך, הותרת אותה בודדה ומבודדת למען כמה צחקוקים זולים. לספר בדיחה זה בסדר, אבל לעולם לא על חשבון האחדות שלכם.

כשאשתך משמיעה ביקורת עליך בפומבי, היא אפשרה לזרים להיכנס אל תוך חדר הייחוד שלכם. היא מזמינה אחרים לתוך רגע שאמור להישאר רק בין שניכם. יש זמן ומקום לביקורת במערכת יחסים זוגית, אבל לא בנוכחותם של אחרים.

הטעויות הללו הן נפוצות כל כך, עד שעבור רבים הן הפכו למקובלות. אבל אלה הם בדיוק הדברים הקטנים שעלולים לפורר נישואין טובים. על מנת שמערכת היחסים תשגשג, היא חייבת להישאר במסגרת האחדות הייחודית. כשתתחילו להתרגל לחדר הייחוד… לא תרצו לצאת ממנו לעולם.  

הפוסט נישואין הם לא בדיחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שואלת את הרב https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91/ Sun, 12 Feb 2023 22:59:19 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3778 למה כל כך קשה ללכת לשאול רב במקרים של כתמים ומראות? האם יש רבניות פוסקות הלכה? מה דעתך על פמיניזם? אסתר פיקרסקי, מנטורית למדריכות כלות ברחבי העולם בשיחה פתוחה עם חני מרזל נותנת מקום לקושי בשאלת רב ומביאה סיפורים מרתקים שנותנים זווית חדשה לעניין. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון […]

הפוסט שואלת את הרב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

למה כל כך קשה ללכת לשאול רב במקרים של כתמים ומראות?

האם יש רבניות פוסקות הלכה?

מה דעתך על פמיניזם?

אסתר פיקרסקי, מנטורית למדריכות כלות ברחבי העולם בשיחה פתוחה עם חני מרזל

נותנת מקום לקושי בשאלת רב ומביאה סיפורים מרתקים שנותנים זווית חדשה לעניין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי

מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שואלת את הרב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בגיל שלי https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Sun, 12 Feb 2023 09:36:32 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3448 התכתובת שבדף זה היא תכתובת של צוות האתר (בארה"ב) עם אישה הלומדת על המקווה בפעם הראשונה, לאחר המנופאוזה. מקוות שתיהנו מחלופת המכתבים מעוררת ההשראה, ותעקבו אחר המסע שלה לגילוי. מקווים בעתיד לשלוח עוד קטעים מן התכתובות הללו, ומקווים שהם ייגעו בכן, כמו שהם נגעו בנו. שמות אנשים ומקומות שונו על מנת לשמור על פרטיות הכותבת. […]

הפוסט בגיל שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

התכתובת שבדף זה היא תכתובת של צוות האתר (בארה"ב) עם אישה הלומדת על המקווה בפעם הראשונה, לאחר המנופאוזה. מקוות שתיהנו מחלופת המכתבים מעוררת ההשראה, ותעקבו אחר המסע שלה לגילוי. מקווים בעתיד לשלוח עוד קטעים מן התכתובות הללו, ומקווים שהם ייגעו בכן, כמו שהם נגעו בנו.

שמות אנשים ומקומות שונו על מנת לשמור על פרטיות הכותבת.  

לכבוד צוות מקווה.אורג היקרים,

אני נהנית מאד מהאתר שלכם ומכל הכתבות שבו. ….בעיקר בכל הנוגע לטבילה במקווה של נשים לאחר גיל המעבר (כמוני), גם כאלה שמעולם לא טבלו במקווה (כמוני), ואפילו אם עברו שנים רבות מאז המנופאוזה (כמוני).

מעולם לא חשבתי ללכת למקווה לאחר שכבר הסתיימו שנות הפוריות שלי ותמיד האמנתי (בטעות), שזה כבר מאוחר מדי ואני פספסתי את ההזדמנות. ואז התחלתי לקרוא כל מיני מאמרים על האופן שבו נשים לא אורתודוקסיות משתמשות במקווה לשימושים שונים ואחרים משל נשים אורתודוקסיות.

זה מאד עניין אותי, במיוחד מפני שאני אינני אורתודוקסית, אבל עדיין תהיתי מהי גישת ההלכה לדבר. כשהתחלתי לקרוא את המידע באתר שלכן, הבנתי שאולי בכל זאת לא פספסתי. כמה נפלא.

בכל אופן, יש לי כמה שאלות. לפי מה שקראתי במאמר של רבקה סלונים, עדיין אפשר, וזו אפילו מצווה, לטבול לאחר המנופאוזה גם אם זו הפעם הראשונה, הרבה שנים אחרי תום שנות הפוריות. השאלה שלי היא… האם אפשר לעשות זאת יותר מפעם אחת? או שזהו זה?

האם נשים שומרות מצוות לעולם אינן הולכות למקווה לאחר גיל המעבר? זה נשמע לי קשה להבנה… זה בטח מאד משפיע על מערכת יחסי האישות אחרי הרבה שנים של שמירה על הלכות טהרת המשפחה… פתאום הבעל והאישה יכולים 'להיות יחד' כל הזמן? תוכלו להסביר לי איך זה עובד? אני מרגישה שאם אלך פעם אחת, אני אוהב כל כך את החוויה, שארצה לעשות זאת שוב ושוב. האם זה אסור? אני סקרנית מאד לדעת את התשובה, בכדי לקבל החלטה מושכלת.

תודה רבה על האוזן הקשבת,

שרה בת ישראל

תשובת צוות האתר:

זה נהדר כל כך שאת רוצה לחוות את חוויית המקווה בעצמך! זה יכול רק לרומם את חייך מבחינה רוחנית, וכמובן להביא ברכה לך ולכל אהובייך.

טבילה במקווה פעם אחת, לאחר המנופאוזה, תביא קדושה אל כל שאר שנות הנישואין שלך, בעזרת השם לעוד שנים רבות ומתוקות.

השאלות שאת מעלה הן שאלות מצוינות, ואני אעשה כמיטב יכולתי להבהיר את הדברים. ראשית כל, חשוב מאד שתביני שהלכות טהרת המשפחה לא נועדו ליצור זמנים של הפרדה בין בעל לאישה. ההפרדה היא תוצאה של שמירה והקפדה על הלכות הנידה. תוצר לוואי של השמירה הזו, הוא בהחלט העצמה של הקשר והחיבור בין בעל לאשתו. 

אבל זוהי רק 'תופעת לוואי', לא הסיבה לשמירת המצווה. ישנם זמנים נוספים שבהם ההפרדה הזו לא תתקיים, כמו למשל, הריונות בריאים (בלי מחזור, ובלי הכתמות), זמנים של הנקה (בלי מחזור ובלי הכתמות), או מכל סיבה אחרת שבה אישה איננה חווה מחזור סדיר בחייה. ואז, מגיעה התקופה הארוכה מכולן, המנופאוזה, אז נפסקים הווסת, הדימומים וההכתמות.

בשלב זה של החיים, אנו שונות משהיינו צעירות יותר. הצרכים שלנו, ומערכות היחסים שלנו התבגרו והשתנו. כבני אדם, אנו יכולות לנצור ולהעריך את הזמנים האלה שאנו יכולות לבלות עם בני הזוג שלנו בלי המגבלות של חוקי הנידה. אכן, נראה שהקדוש ברוך הוא רואה ומרגיש שאין לנו עוד צורך בהיבט הזה, בשלב זה של חיינו. כפי שנשים רבות שעברו 30 או 35 שנים של שמירה על ההלכות הללו יכולות להעיד, הן מצפות לשלב הבא בחיים, עם כל המתנות שהוא מביא איתו.  

 את יכולה להשוות זאת, אם תרצי, ליום שבו קיבלת את טבעת הנישואין שלך! קיבלת את הטבעת הזו כסימן למחויבות, אהבה ומסירות מצדו של בן הזוג שלך. שום טבעת או תכשיט אחר שאי פעם תקבלי בשארית חייך, יישאו את אותה משמעות. את עונדת אותה, נהנית ממנה ומוקירה אותה כל חייך. כך גם – המקווה. את נוצרת את החוויה ומקפידה על הטבילה במשך כל שנות הפוריות שלך – זהו הזמן שלו. כאשר הזמן זה חולף, את מעריכה את העובדה שעשית את כל שהיית צריכה לעשות מתוך אמונה ואהבה להשם, וכעת מגיע השלב הבא, שבו אפשר לעשות עוד דברים כה רבים בשירות הקדוש ברוך הוא. למצווה הזו – יש את הזמן שלה.

אנא – טבלי במקווה. זכרי בבקשה להתכונן כראוי, ולהיצמד להנחיות הנדרשות לפני הטבילה ובטבילה עצמה, על מנת שהטבילה שלך תהיה כשרה ותקפה בכל המובנים (הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות שיחת הדרכה עם מורה מוסמכת להלכות נידה. אם תרצי, נשמח להפנות אותך למישהי כזו באזורך. היא תוכל לכוון אותך כיצד לבצע את ההליך כראוי, וזה לא יארך זמן רב, לקראת הטבילה האחת הזו בשלב זה של חייך).

לאחר הטבילה האחת הזו, נהוג (אם כי אין חובה הלכתית כזו) כי נשים לאחר גיל המעבר טובלות פעם אחת בשנה, בבוקר היום שלפני היום הקדוש בשנה, יום כיפור. בהזדמנות הזו את יכולה לרענן את הרוחניות שלך במקווה, להפיח רוח חיים מחודשת בנשמה שלך ובכל ישותך, לקראת השנה החדשה, ולדעת כי זוהי ההתחלה של התפילות שלך לשנה חדשה מבורכת ובריאה, לבני משפחתך ולך עצמך.

אני מקווה שקיבלת תשובות מספקות לשאלותייך. אם אני יכולה לסייע בכל דבר נוסף, בבקשה אמרי לי. ושוב, אם את זקוקה להפניה למי שתוכל להדריך אותך בהכנות לפעם הראשונה הנפלאה הזו, כתבי לי בבקשה. אני מאחלת לך שתבורכי בכל היבט של חייך בכל הטוב שבעולם, תמיד.

חיה

חיה יקרה,

אני מבינה את מה שאמרת לגבי השלב השונה בחיים לאחר הנידה. אני חושבת שחלק מהסיבה ששאלתי על כך, נובעת מנקודת המבט האישית שלי, כמי שמעולם לא חוותה את הטבילה במקווה, ופתאום מרגישה… ובכן… שפספסתי משהו. מכאן התחושה שלי שהלוואי והייתי יכולה לחוות זאת יותר מפעם אחת, בהנחה שהפעם הראשונה תהיה כמו שאני מצפה שהיא תהיה. אבל אז, הענקת לי מתנה – הידיעה שזו לא חייבת להיות פעם אחת ויחידה, מאחר שאני אוכל ללכת בכל שנה בערב יום הכיפורים. תודה רבה לך על זה, מעולם לא שמעתי על זה. אין ספק, יש תמיד דברים חדשים ללמוד בעולם הזה.

הנקודה היחידה שבה אני מבקשת לחלוק עלייך, היא הדוגמה של טבעת הנישואין. זמנה של הטבילה במקווה עשוי לחלוף ולהסתיים עם תום שנות הפוריות (אם כי לא לגמרי, כפי שציינת), אבל אני מקווה לענוד את טבעת הנישואין שלי כל חיי. המשמעות שלה היא כל מה שאמרת. למעשה, זוהי הטבעת של סבתי עליה השלום, שהבטיחה לי אותה עוד בחייה. אני מרגישה שחיי הנישואין שלי ממשיכים להתברך ולהתקדש מהחיים שלה, בכל פעם שאני מביטה בטבעת, כל יום. ולכן, לפי דעתי, זמנה של הטבעת הזו לא יחלוף לעולם, גם אחרי שהסתיימו שנות הפוריות שלי. בכל מקרה אהבתי את מה שכתבת על טבעת הנישואין עצמה!

מעניין, שאמא שלי (הבת של אותה סבתא) גדלה בבית דתי אורתודוקסי (סוג של… סבתי שמרה הכול, סבא שלי קצת פחות), אבל כשהיא בגרה היא החליטה למרוד, כפי שעושים צעירים כה רבים. אף שאמי תחזקה מטבח כשר מתוך כבוד לאמא שלה, שאם לא כן היא לא הייתה אוכלת בו, אמי החליטה שלא ללכת למקווה לפני נישואיה.

ממה שאני מבינה, זו הייתה אכזבה גדולה במשפחה, לפחות לסבתא שלי. תמיד התפלאתי על כך. ועכשיו אני מרגישה שאני עומדת לסגור את המעגל הזה ולחזור (בשבילה??) ובהחלט מתכננת לחלוק עם אמי את המחשבות והרגשות שלי בנוגע לחוויה שלי, מפני שאני חושבת שהיא ממש תעריך את זה. חלילה לא כדי שתרגיש אשמה על מה שלא עשתה, אלא רק כדי לחלוק איתה את היופי שבחלק הזה של חיי, כפי שאני נוהגת לעשות לעתים קרובות, מפני שרמת שמירת המצוות שלי (אף שאינני דתייה אורתודוקסית)  היא הרבה מעבר לזו שחוויתי אני בילדותי, ואמי מרוצה מאד מזה.

חיה, אני מעריכה את ההצעה שלך להפנות אותי למדריכה. מכל מקום, אני מניחה שכשאשתתף ביום הפתוח של המקווה החדש שנפתח כאן (שדי הצית בי את הניצוץ לכל העניין הזה, או ליתר דיוק, העביר אותו מאי שם באחורי המוח שלי לחזית), אוכל לקבל את כל המידע הנדרש, כולל המלצות להדרכה אם יהיה צורך בכך. ובכל זאת, אני קצת מתקשה להבין, מאחר שאני כבר לא חווה מחזור חודשי, ואין לי בעיות של דימומים או הכתמות ובדיקה שלהם, איזו הכנה בדיוק נדרשת לטבילה החד פעמית הזו? ממה אצטרך להישמר או לבדוק בכדי שהטבילה תהיה כשרה? אני מבינה שיש הכנות שנעשות במתחם המקווה עצמו, כמו הסרת לק ותכשיטים, רחצה יסודית, סירוק של השיער ועוד… אבל האם יש עוד דברים שאני צריכה לעשות? חשבתי שהנשים שעובדות במקווה יוכלו להסביר לי הכול.

ועוד שאלה אחת אחרונה (ותודה רבה על הזמן שלך!!!)… אני מתלבטת אם כדאי לגשת אל המצווה המיוחדת הזו יחד עם חברה שמכירה את התהליך, ויכולה להיות לי מעין מדריכה ומנטורית, או שאולי עדיף שאגש לזה לבדי (ואסתייע רק בעובדות המקווה), ושזו תהיה חוויה "רק שלי". האם יש לך תובנות בעניין?

שוב תודה רבה על התשובה המפורטת שלך, ועל החמימות שבה היא נכתבה.

בשלום,

שרה

שרה יקרה,

אני שמחה כל כך שאני יכולה לסייע לך בדרך הזו, ובעיקר שמחה שהמילים שלי גרמו לך להרגיש טוב יותר. ישנו פתגם עתיק שאומר: "מילים היוצאות מן הלב נכנסות אל הלב".

בקשר להערה שלך בנוגע לטבעת הנישואין – אני מתנצלת שלא הבהרתי את עצמי כראוי. ובאמת, כשם שאת נוצרת את טבעת הנישואין שלך במשך כל ימי חייך, כך את יכולה גם, לנצור ולהוקיר את השמירה על הלכות המקווה בעבר, כמו גם לקטוף את הפירות ששמירה כזו מביאה לחייך ולחיי אהובייך. כמה נפלא שיש לך חלק כל כך מכובד בחייה של סבתך שהפך שלך. הטבילה שלך במקווה בהחלט יכולה רק להוסיף עוד קשר יקר ערך למורשת שהיא האצילה לך.

הפרוטוקול של הכנה לטבילה הוא הרבה מעבר להכנות של ניקיון פיזי בלבד, חשובות ככל שתהיינה. ישנה גם ספירת שבעת הימים הנקיים, שבסופם, מגיעה הטבילה בערב שאחרי ספירת שבעה ימים שלמים. ישנה דרך מסוימת כיצד לספור את הימים על מנת להבטיח טבילה כשרה, והטוב ביותר יהיה אם תוכלי לשבת עם מישהי למשך זמן קצר ביותר, שתסביר לך את התהליך כך שתוכלי לעשות אותו כראוי. משהו שהוא משמעותי כל כך עבורך, יכול רק להתעצם כאשר שומרים על ההלכה ומדייקים בהכנות.

אני יודעת שהאחראית על המקווה החדש בעיר שלך היא הגברת ג. היא יכולה להיות מדריכה נהדרת להכנות למקווה, ותשמח מאד לעשות זאת. אם תרצי, אני יכולה לציין את שמך בפניה. אבל כמובן שאחכה לתגובתך לפני שאני עושה זאת.

בנוגע לשאלה שלך האם לעשות זאת יחד עם חברה, אני יכולה רק לומר שהמקווה לעצמו הוא עניין פרטי ואישי מאד. כפי שאת יכולה להבין, שמירת הלכות טהרת המשפחה במשך שנות הפוריות, הופכת את הטבילה במקווה משהו שנשמר בפרטיות בינך לבין בעלך, מתנה מיוחדת, המיועדת רק לשניכם. אולי תרצי לחוות קצת מן ההרגשה הזו יחד עם בעלך!

תענוג "לשוחח" איתך, וזה כבוד גדול להרגיש שעזרתי קצת. תודה רבה על המילים הטובות.

כל טוב,

חיה

חיה יקרה,

שוב תודות על התגובה המהירה והמועילה שלך. בקשר למה שכתבת על פרוטוקול ההכנות למקווה, שהוא הרבה מעבר לרק ניקיון ש(בדרך כלל) מתבצע במבנה המקווה, מאחר שאני כבר שנים רבות לאחר מנופאוזה, אני לא מבינה איך ספירת שבעה ימים נקיים חלה עליי. היו לי רק "ימים נקיים" במשך שנים (שבע לפחות) אז מה בדיוק עליי לעשות לפני המקווה?

תודה שיידעת אותי מיהי האחראית על המקווה בעיר שלי, ועל הכישורים שלה. מכל מקום, אני לא רואה סיבה שתצייני בפניה את שמי, אלא אם כן את חושבת שהדבר יסייע לי. את המומחית כאן, לא אני. בהתבסס על כל מה שאמרת לי עד כה אני בוודאי אכבד את השיפוט שלך ואם תאמרי שזה יכול להיות מועיל עבורי לציים את שמי לפני הגברת ג., אני בהחלט אשקול זאת בחיוב.

תודה לך, גם, על העצה שלך בקשר לשאלה אם ללכת עם חברה או לא. גם אני נטיתי לכיוון הזה בעצמי. בתחילה זה הרגיש לי כמו משהו חדש ושונה וחשבתי שאולי יהיה מרגיע לקבל תמיכה נשית, במיוחד מאישה שטובלת במקווה בעצמה, וכך היא תוכל לסייע לי ואולי אחר כך לקבל אותי אל "אחוות האחיות" הזו. אני עדיין מרגישה שיש צד כזה, אבל בשלב זה, אני לא מרגישה שאני חייבת שתהיה מישהי לצדי, כפי שחשבתי קודם. מסתבר בהחלט שבסופו של דבר אעשה זאת בעצמי, בסיוע הצוות של עובדות המקווה, כפי שהצעת.

גם עבורי זהו תענוג "לשוחח" איתך, ואני מקווה שלא "דיברתי" יותר מדי או לעתים קרובות מדי. ארגיש מאד לא טוב אם אדע שכפיתי את נוכחותי באופן כלשהו. אני נוטה להיות דברנית למדי, בפרט כשאני מתרגשת מאד ממשהו. אז שוב תודה על הזמן שלך ועל הסבלנות, כמו גם על העצות מעומק הלב. אני מצפה בהתרגשות לחוויה הזו, ואם תרצי, אשמח לשתף אותך אחר כך. המקווה החדש מקיים יום פתוח ביום ראשון הקרוב, ואני חושבת שאקפוץ לשם להסתכל על המקום, ולשאול כיצד קובעים פגישה, ואולי גם לשוחח עם הגברת ג.

שוב תודה רבה לך,

שרה בת ישראל

שרה יקרה,

ראשית – לא כפית את עצמך בשום צורה ואופן. הענקת לי את הסיפוק הגדול ביותר, לתקשר עם מישהי שמביעה עניין עמוק כל כך במשהו שיקר ללבי כל כך. הסירי דאגה מלבך בבקשה!

ברשותך, אסביר שאף על פי שאת נקייה מדימומים והכתמות כבר שנים רבות, ובאמת היו לך הרבה ימים "נקיים", ההכנה שלך לטבילה במקווה זהה לשל אישה שזה עתה חוותה מחזור וצריכה לטבול במקווה. מצב ה'טומאה' (שהוא מושג רוחני) נשאר כמות שהוא עד לטבילה כשרה במקווה עם ההכנות הנדרשות לה. מסיבה זו גם את צריכה להתכונן למקווה בדיוק באותה צורה. זה לא קשה או מורכב, אבל כן דורש הסבר והנחיה, כך שתדעי בדיוק מה לעשות.

חיה

חיה יקרה,

תודה רבה לך על המילים המרגיעות שלך, וכן על ההסבר שלך מדוע אני אכן זקוקה להכוונה מסוימת לפני הטבילה במקווה. בהחלט אצור קשר עם האחראית במקווה ואקבע איתה פגישת הנחיה, לפני שאקבע תור לטבילה עצמה.

בימים ובשבועות האחרונים תהיתי לעצמי למה לקח לי כל כך הרבה זמן לגלות שאני רוצה לעשות זאת, ולמה בעצם זה לא התרחש לפני שנים רבות. למעשה, בעלי הוא ישראלי ונישאנו בישראל. אבל מפני שנישאנו בקיבוץ שלו, לא נדרשתי ללכת למקווה לפני החתונה, כמו הכלות "בעיר" (או ביישובים דתיים). שוב… מעולם לא חשבתי על זה! למען האמת, אני חושבת שאני יודעת את התשובה. לכל דבר יש סיבה וכל דבר קורה בזמן המתאים לו ("לכל זמן ועת" הוא משפט כה נכון, שהפך לשיר יפה). הקדוש ברוך הוא דואג לזה. ייתכן שאם הייתי מגיעה לזה מוקדם יותר בחיי, זה לא היה הזמן הנכון, ואולי הייתי מתנגדת לזה מכל וכל או… אני לא יודעת. הנקודה היא שזה קרה עכשיו מפני שעכשיו הוא הזמן הנכון לזה.  

אולי אני מאריכה כל כך מפני שקשה לי להיפרד ממך לשלום, ומכל מקום, בכל מקרה אכתוב לך "אחרי" ואני מצפה לזה.

חג חנוכה שמח… מאחלת לך שכל נר נוסף שאת מדליקה יוסיף ויעצים את האור בחייך, כפי שהארת את שלי.

בשלום,

שרה

שרה יקרה,

תודה רבה על המילים הנהדרות שלך. הן נגעו ללבי! נכון, לכל זמן ועת, כפי שהזכרת את מילות השיר – למעשה אלה הן המילים של שלמה המלך בספר קוהלת, והן כמובן נכונות היום כפי שהיו כשנכתבו לפני שנים רבות.

אני מצפה בקוצר רוח לשמוע על חוויית המקווה שלך. עדכני אותי בבקשה אם יש משהו נוסף שאני יכולה לעשות.

מאחלת לך שהשם יעניק לך ברכה ושלווה בכל היבט בחייך,

חנוכה נפלא,

חיה

חיה יקרה,

השתתפתי ביום הפתוח של המקווה החדש והמרשים באזור מגוריי, והוא פשוט יפהפה… ממש כמו ספא. הנשים שהראו לי את המקום היו נחמדות מאד ואפילו יצא לי לפגוש את "חנה" שעל שמה נקרא המקווה. היא בשנות התשעים לחייה והיא סבתא רבה לדור חמישי! לא נראה שאי פעם פגשתי דבר כזה בעבר. והנה החלק המדהים של הסיפור… עד לאותו רגע לא חשבתי שהמקווה נקרא על שם מישהי. חשבתי שזה סתם שם תנכ"י שהן בחרו. חשבתי שאולי יש קשר בין חנה בתורה והמקווה. אבל שהתוודעתי לחנה הזו, והוצגתי בפניה על ידי הנכדה שלה שהראתה לי את המקווה, היכתה בי התחושה שזה ממש הגורל שלי… הסבתא שלי, שכתבתי לך עליה באחד המיילים הקודמים, ושאת טבעת הנישואין שלה אני עונדת, נקראה אנה, והשם העברי שלה היה חנה! לא רק זה, אלא שכשהנכדה פנתה אל הסבתא לפני שהציגה אותי (היא קצת נמנמה…) היא קראה לה "נאני, נאני", וכך בדיוק קראתי אני לסבתא שלי! ולמיטב ידיעתי זה לא נפוץ במיוחד – כמו "סבתא" "באבע" או אפילו "נאנא". למעשה, מעולם לא שמעתי מישהי שקוראת כך לסבתא שלה. את יכולה לתאר את התדהמה שלי.

בדרך הביתה התקשרתי מיד לאמא שלי וסיפרתי לה את כל הסיפור. היא הבת של אנה (חנה), זו שלא הלכה למקווה אף על פי שגדלה בביתה של אם שהלכה למקווה… כל חודש. אמא שלי התרגשה כל כך, והתחילה לבכות, במיוחד כשסיפרתי לה כמה המקווה מיוחד ושיש בו אפילו בריכת טבילה נגישה לאנשים עם מוגבלויות… היא אמרה שהיא חושבת על משהו… ואני ידעתי מיד מה… היא חשבה שאחרי כל השנים האלה, אולי כדאי לה ללכת בעצמה. היא אמרה שהיא מרגישה שזו תהיה סגירת מעגל בשבילה… התרגשתי כל כך!

אבל, אני לא מספרת לך את זה רק כדי לרגש אותך… יש לי שאלה מאמא שלי, שאני לא יודעת אם תהיה לך תשובה עליה. לפני שנתיים אמי עברה כריתה חלקית של המעי הגס, וכעת יש לה שקית מיוחדת שאותה היא מנקה ומחליפה. היא אף פעם לא רוחצת באמבטיה בבית שלה, מפני שקשה לה להיכנס לאמבטיה, והיא רק מתקלחת, כשהשקית מחוברת. השאלה שלי היא האם היא תוכל לטבול במקווה. מה עושים במקרה כזה? היא חוששת שאם היא תסיר אותה אולי תהיה דליפה קטנה. מכל מקום, אף שלה זה לא יפריע להיכנס למקווה עם השקית (מה שיוודא שאין כל דליפה), אני מניחה שזה לא יהיה כשר מפני שחלק מן הגוף שלה יהיה מכוסה בשקית הזו, שבעצם מחוברת לפתח בגוף שלה. אני מניחה שאת לא נתקלת בשאלה הזו לעיתים קרובות…

ההורים שלי גרים בפלורידה אבל מתכננים לשוב צפונה, כנראה באביב או בקיץ. אנחנו עדיין בודקים איפה כדאי להם לגור. אז אין לחץ, מפני שאני מאמינה שהיא תרצה לעשות את זה כאן איתי, אם היא אכן תרצה לעשות זאת. אם יש לך מחשבות בעניין או שאת יכולה להפנות אותי למי שיוכל לענות על כך, אני יעריך את זה מאד. אני שולחת עותק מהמייל הזה גם לאחראית על המקווה כאן, למקרה שהיא יודעת משהו בעניין, וכך לא אצטרך לחזור ולכתוב הכול מחדש. 

אמרתי שלא אכתוב עד שאהיה אחרי הטבילה, אבל הנה אני שוב "משוחחת" איתך. מכל מקום, רציתי מאד לחלוק איתך את שני הדברים האלה – תחושת הגורל ועל אמא שלי, ואני בטוחה שתסכימי.

תודה לך מראש על עצה שתוכלי להשיא לי.

ושהשם יברך אותך באותן ברכות ושלווה שאיחלת לי,

שרה

שרה יקרה,

ושוב, נפלא כל כך לשמוע ממך! הסיפור שלך גרם לי לצמרמורת, ושוב נדהמתי מדרכיו המופלאות של בורא עולם! בנוסף, המילים שלך כל כך רהוטות ומרגשות, שאני יודעת שהן מגיעות ישר מהלב!

התקשרתי בעצמי אל הרב שוסטרמן מלוס אנג'לס לשאול אותו את השאלה בקשר לאמא שלך ולטבילה שלה. הוא אמר לי כך: בקשר להכנות לטבילה, אם אמבטיה קשה לה מדי, היא יכולה להתקלח מקלחת יסודית מאד. כמובן, כל שאר ההכנות הן כרגיל (כמו שאחראית המקווה תלמד אותך).

בקשר לטבילה עצמה: יש להסיר את השקית. בקשר לחשש מדליפה למי המקווה, ישנן שתי אפשרויות, התלויות באופן שבו המקווה הספציפי פועל. אם למקווה יש מערכת פילטרים, כדאי שהיא תקבע תור לטבילה כטובלת האחרונה באותו ערב, כך שהמים יעברו סינון וניקוי מלא לפני שהטובלת הבאה תגיע למקווה. אם במקווה אין מערכת כזו, כדאי שהיא תקבע תור לטבילה האחרונה לפני החלפת מים. וכך כל דליפה, גם אם תהיה, לא תשפיע על הטובלת הבאה במקווה.

כיתבתי למייל זה גם את האחראית על המקווה שלך, כדי שהיא תוכל לייעץ לך בהתאם לאופי הפעולה של המקווה שלה. אם אמך תרצה ללכת למקווה אחר, כדאי שתתייעץ איתם לפני שתקבע תור בקשר לאופן פעולת המקווה, תסביר להם על מצבה המיוחד ותתאם תור בהתאם לתנאי המקום.  

אני לא יכולה להסביר לך עד כמה נפלא "לשוחח" איתך בכל התקופה הזו. אני מרגישה את החום והכנות שלך עמוק בתוכי, ואני בטוחה שקיום המצווה הזו שלך תביא לשמחה גדולה להשם, לסבתך חנה, ולכל הדורות הקודמים, שנשמותיהם רק ירוויחו מהמעשים המופלאים שלך.

מאחלת לך שוב הרבה ברכה, לך ולמשפחתך בכל דרך שהיא.

אני מצפה לשמוע ממך בקרוב,

חיה

הפוסט בגיל שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מעיניה של שדכנית https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a9%d7%93%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa/ Thu, 12 Jan 2023 22:55:31 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3772 מתי הזמן הנכון להיכנס לעולם השידוכים? מה צריכה הבחורה לעשות לפני שהיא פונה לשדכנית? למה התשלום לשדכנית הוא כל כך יקר? רלה גרליק, שדכנית ומדריכת כלות למעלה מ32 שנים שנים בשיחה פתוחה עם חני מרזל משתפת את כל הטיפים כיצד לגשת נכון לשידוך, וגם טיפים למי שרוצה להיות שדכנית ? מטהרת לעצמי – הפודקאסט של […]

הפוסט מעיניה של שדכנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי הזמן הנכון להיכנס לעולם השידוכים?

מה צריכה הבחורה לעשות לפני שהיא פונה לשדכנית?

למה התשלום לשדכנית הוא כל כך יקר?

רלה גרליק, שדכנית ומדריכת כלות למעלה מ32 שנים שנים בשיחה פתוחה עם חני מרזל

משתפת את כל הטיפים כיצד לגשת נכון לשידוך, וגם טיפים למי שרוצה להיות שדכנית ?

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי

מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מעיניה של שדכנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נאמנות בחיי הנישואין https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa/ Mon, 12 Dec 2022 22:37:15 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3735 הידעת שיש סיטואציות בחיי הנישואין שלא מדברים עליהן? ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה פתוחה עם חני מרזל  מעלה זווית חשיבה מעניינת ומרתקת לנאמנות בחיי הנישואין. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה […]

הפוסט נאמנות בחיי הנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הידעת שיש סיטואציות בחיי הנישואין שלא מדברים עליהן?

ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה פתוחה עם חני מרזל 

מעלה זווית חשיבה מעניינת ומרתקת לנאמנות בחיי הנישואין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי

מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט נאמנות בחיי הנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> התובנות של רחל https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8%d7%97%d7%9c/ Mon, 12 Dec 2022 09:54:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2580 כשאמריקה כולה נוהרת אחר ספרים שכתבו מומחים בשלל נושאים, החל מ-"איך לשמור על התוכי שלך שמח" וכלה ב-"סיפוק מוחלט, מסעיר שאין דומה לו בחיי הנישואין", כיהודים, אנו עלולים להיסחף גם כן אל התופעה הפופולרית הזו.  המנעד, שנע מביטוי מוחלט ומלא של מיניות אישית עד לסגפנות של תורות מזרחיות שונות, ממריץ יהודים להמשיך ולחפש אחר ה"גישה […]

הפוסט התובנות של רחל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשאמריקה כולה נוהרת אחר ספרים שכתבו מומחים בשלל נושאים, החל מ-"איך לשמור על התוכי שלך שמח" וכלה ב-"סיפוק מוחלט, מסעיר שאין דומה לו בחיי הנישואין", כיהודים, אנו עלולים להיסחף גם כן אל התופעה הפופולרית הזו. 

המנעד, שנע מביטוי מוחלט ומלא של מיניות אישית עד לסגפנות של תורות מזרחיות שונות, ממריץ יהודים להמשיך ולחפש אחר ה"גישה הנכונה". רובנו נמצאים אי שם בין שתי הקצוות – רוב היהודים האמריקאים, נשואים או גרושים, עדיין חיים בתוך המסגרת המסורתית של נישואין, משפחה וילדים.   

עצת המומחים נוטה לשכך את הכאב ולנסות לנרמל את התפרקותן של משפחות, ולסייע לאלה המצויים בתהליכים כאלה להסתגל. דרך החיים היהודית, כפי שהסבירו לנו התורה וחכמינו ז"ל, מעניקה למחפשים משענת יציבה של ייעוץ והקניית דרכי התנהגות המסייעים למנוע מצבים של קרע בתוך המשפחה.

מספרם של יחידים ומשפחות המתחילים לשמור על דיני התורה בקשר למערכת היחסים האינטימית, ממשיך לגדול ביציבות כל העת. הרבנים והקהילות הדתיות חווים תחייה מחודשת במספר הנשים הפוקדות את המקווה בקביעות. 

למשפחות שונות, ישנן סיבות ומשמעויות שונות להתעוררות זו. לכמה מהנשים, הטבילה במקווה היא הדרך שלהן לסמן את עצמן כנשים יהודיות, וייתכן שזוהי המצווה היחידה הנשמרת במשפחה. לעתים קרובות יותר, ההחלטה לשמור על הלכות טהרת המשפחה מגיעה יחד עם התעוררות כללית למחויבות יהודית-דתית בהקשר המשפחתי, יחד עם שמירת שבת, כשרות ומצוות נוספות.

"רחל", בעלת תשובה המתגוררת בלוס אנג'לס, סיפרה כיצד הלכות טהרת המשפחה שהיא שומרת עליהן כעת, השפיעו על חייה.

רחל, העובדת בתחום יחסי הציבור, הייתה נשואה כמה שנים כאשר היא התחילה ללמוד ולהתעניין בהשקפת העולם החסידית ובדרך החיים הנובעת ממנה.

כאשר היא ובעלה החלו לחוות את השינוי במערכת היחסים שלהם, התרחשו הרבה מאד דברים שהיא לחלוטין לא ציפתה להם… 

הינדא:

באיזה אופן את מרגישה שהשמירה על הלכות טהרת המשפחה והטבילה במקווה השפיעו על הנישואין שלך?

רחל:

אני חושבת שהלכות טהרת המשפחה הן המערכת החכמה ביותר לשמירה על מערכת יחסים בין שני אנשים – חיה ומרגשת, לאורך כל העליות והמורדות שחיי הנישואין מזמנים באופן בלתי נמנע. כעת זה נראה לי ברור כל כך, שכאשר ישנה מסגרת חיצונית שמגבילה את כמות הזמן ששני אנשים יכולים להיות באינטימיות פיזית זה עם זו, הדבר יהפוך את הזמן שיש להם יחד ליקר הרבה יותר. 

מסטרס וג'ונסון, יועצי המיניות המפורסמים ביותר, נהגו להפריד זוגות מקיום יחסים במשך החלק הראשון של הטיפול שלהם, גם כאמצעי להפחתת מתח, אבל גם על מנת לבנות מחדש את התשוקה והריגוש שהיו בתחילת הקשר, והלכו ונעלמו כאשר אינטימיות מינית הפכה להיות זמינה מדי ותובענית מדי. 

יהודים הכירו באמת הזו מאז שניתנה התורה, לפני יותר מ-3330 שנים!

אבל אני מוכרחה לומר, שכאשר שמעתי לראשונה על ההלכות האלה, התנגדתי. מה? שאני אוותר על הרעיונות שלי בקשר למיניות? אני לא אוכל תמיד להחליט כמה, איך ועם מי?! התרעמתי. לא רציתי לוותר על השליטה על השטח הזה בחיים שלי. בכל אופן, ההלכות האלה נשמעו לי פוריטניות להחריד ומיושנות. וכמובן, הרגשתי שאני 'מעל' הצורך בדברים כאלה.

אבל אז הגיע השלב של "נסי את זה, את תאהבי את זה!", אם בתחילה חששתי ממצב ה"נידה" (תקופה בת שבועיים של הפרדה) מחשש שאתפרק כשאחוש חוסר במגע פיזי, הרי שבסופו של דבר, כמעט ולא רציתי שהתקופה הזו תיגמר! חוויתי תחושה של חוסן פנימי, כבוד עצמי, ואוטונומיה בזוגיות שלנו, תחושה שלא חשתי מעולם!

הלכות טהרת המשפחה נועדו להעניק לאישה סטטוס מיוחד. זה מאלץ את הגבר לראות אותה לא כאובייקט מיני, כמישהי שנמצאת שם כדי לספק אותו ואת צרכיו, אלא כאדם בזכות עצמה. זהו גם זמן שבו המתח הקשור ל"מתי" ו"אם" לא קיים, ומאחר שהצורך של כל אחד מבני הזוג בקיום יחסים שונה לעתים קרובות משל בן הזוג האחר, יש לדבר אפקט שוויוני על מערכת היחסים. זה גם שובר את השגרה שאליה נוטים בני זוג לשקוע פעמים רבות, שגרה שעלולה להיות הרסנית בזוגיות. 

החשוב מכול, אני חושבת, היא התזכורת התמידית שלא משנה כמה חכמים אנחנו, ההלכות האלה, העוסקות בחלק הכי פרטי בחיים שלנו, מזכירות לנו שישנם עניינים מסוימים שבהם עלינו לקבל הדרכה והכוונה ממשהו שנמצא מעל להבנה ולהרגשה שלנו, תזכורת חשובה בעידן של "אם זה מרגיש נכון, בוא נעשה את זה". 

החלק הנפלא ביותר בקשר לתקופת ה"נידה", הוא שמתגלים בה חלקים מהאישיות של בן/בת הזוג שלא יכלו להיחשף קודם לכן. לעולם לא הייתי צריכה לגלות מה בעלי חושב ומרגיש בקשר לדברים מסוימים ולהפך, מפני שלפעמים פשוט "פתרנו" את הדברים בחדר השינה במקום לפתור אותם בסלון. במילים אחרות, לדבר ולהוציא החוצה הופך להיות דבר חיוני ויסודי. ברגע שדברים מתבהרים רגשית – זוהי ההתחלה של תקשורת ברמה רוחנית יותר, כפי שהתורה מצפה מבני זוג בחיים האינטימיים שלהם. 

יש פעמים שזה ממש קשה, ודורש הרבה מאד משמעת עצמית. אבל בכל פעם שאני חווה ספקות, אני מוצאת שכשאני לוקחת את הזמן להבין באמת את העליות והמורדות שלי ביחס למקווה, אני מגלה עוד על עצמי כישות רוחנית ונפשית. מאיפה נובעת הרתיעה שלי? פעמים רבות, אלה הם לא הדברים שנראים על פני השטח במבט ראשון. 

יש לי כל כך הרבה תוצאות טובות והרגשות טובות בחיי הנישואין שלי כתוצאה משמירת ההלכות האלה, שאפילו מבחינה אמפירית, מניסיון בשטח, לעולם לא ארצה לחזור לדרך שבה תקשרנו קודם לכן.

הינדא:

רוב הנשים מודעות לכך שבמהלך המחזור החודשי, זמן הביוץ הוא בדרך כלל כארבעה עשר ימים לפני תחילת המחזור הבא. מתוך ידיעה זו, מה את מרגישה ביחס לעובדה ששמירה על הטבילה במקווה, עשויה, אצל נשים מסוימות, להגביר את הסיכויים להרות?

רחל:

אני יודעת שאם לא הייתי הופכת דתית, מן הסתם לא הייתי מחליטה להביא עוד ילדים לעולם. אחרי שנולדה בתנו לפני שש שנים, עברתי תחושות של בדידות ושינויים אחרים, אף שאהבתי אותה והרגשתי את כל אותם רגשות אימהיים. הייתי נורא עסוקה בקריירה שלי ובתהליכים של "שיפור עצמי".  

היית טיפשה מדי מכדי שאוכל לוותר על כל כך הרבה מן הזמן והאנרגיה שלי למען ילד נוסף.

כמו הרבה נשים בעולם ה"מודרני" של היום, התחלתי לראות בילדים נטל על החופש שלי, מקור של רעש, בלגן, דרישות ומניפולציות. כעת, הגישות שלי והדרכים שלי השתנו לגמרי. אני מקבלת בברכה את ההזדמנות לנתינה. המשפחה שלי נמצאת עכשיו במקום הראשון, ואי הנוחות הכרוכה בגידול ילדים נראית לי כעת מינורית לנוכח ההבנה שזוהי אולי המצווה הגדולה מכולן.

אף על פי שתמיד חשבתי שהיצירתיות שלי מוצאת את ביטויה בכתיבה או בדיבור, ומתקשרת באמצעותם מסרים בעלי משמעות, אף פעם לא קלטתי שמה שאני "יוצרת" הוא בוודאות לא התרומה המונומנטלית לחברה שהאגו שלי רצה להאמין בה.

לתת אהבה, ליצור בית חם ויציב שבו הילדים שלך חווים אלוקות, כיוון בחיים, להרגיש ערך עצמי ומימוש כאדם רוחני באמצעות הטקסים המשפחתיים של שבת, תפילה ועוד… כל אלה הפכו משמעותיים הרבה יותר בעבורי. הכיף שאני חווה עם הילדים שלי בחוויות הקשורות ליהדות נוגע עמוק בתחושת ההגשמה שלי.

גם מבחינה אובייקטיבית, החברה שלנו עסוקה כל כך בבעיות הנפשיות שחווים אנשים בהיעדר אהבה. שום דבר איננו יכול להחליף את הבית ואת האהבה והתמיכה שאנו מקבלים שם. בית שמח? זה כבר מין הולך ונעלם. 

אני עדיין עובדת. אני אוהבת את זה. זה מביא אותי לתחושת סיפוק, אבל זה כבר הרבה פחות חלק חשוב מההגדרה העצמית שלי, והרבה פחות קריירה שאליה אני מוכנה להפנות את כל האנרגיות שלי בלי מעצורים. נכון לעכשיו, כשהילדים שלי עדיין צעירים, הם במקום הראשון. אני לא חושבת שאימהות של היום מרגישות שהן נאלצות להישאר בבית בכדי להיות אימהות טובות.

כשהתינוק שלי היה קטן וחזרתי לעבוד במשרה חלקית, היה לי חשוב למצוא את המשפחתון הטוב ביותר, ושאוכל להמשיך להניק. התושייה והתכנון שהשקעתי בתכנון הקריירה שלי, גרמו לי להבין שאם אראה במערכות היחסים הביתיות שלי חיוניות יותר ומשמעותיות יותר, אוכל בלי ספק להתמודד עם ריבוי המחויבויות.

אני שמחה שהלכות טהרת המשפחה עזרו לי להחליט שאני רוצה עוד ילדים, מפני שקודם לכן נסחפתי לגמרי אחרי השיח של "לשלוט בגידול האוכלוסייה", וההטיה כנגד ילודה שקיימים בחברה שלנו כיום.   

הכרתי לא מעט אנשים שחשבו שהם מאד רוחניים, אבל כשזה הגיע ללהיות עם הילדים, או למחויבות לבן הזוג, הם פשוט לא יכלו להתמודד עם זה.

הינדא:

הזכרת את הממדים הרוחניים שההלכות האלה הביאו למערכות היחסים שלך. אולי תוכלי לספר לנו עוד קצת כיצד היית מגדירה את ה"רוחניות" הזו?  

רחל:

בשבילי, מערכת היחסים שבין איש לאשתו אומרת הרבה יותר על הרוחניות שלהם, מאשר כל דבר אחר. אנחנו באמת מבטאים את האלוקות שלנו במערכות היחסים עם אלה הקרובים ביותר אלינו. אם איננו מגלים התחשבות ואחריות כלפי בני הזוג שלנו, ואנחנו נקמניים אליהם, זה אומר הרבה יותר על הקשר שלנו אל הקב"ה, מאשר כל דבר אחר. אפשר לזייף צדיקות בבית הכנסת, אבל אי אפשר לזייף בבית, שם נמצאת העבודה האמתית.

אני לא תמימה. אני מבינה שהלכות טהרת המשפחה לא יכולות לשנות את הטבע של האדם, או להפוך אדם לאוהב יותר או נחמד יותר. אבל ההלכות האלה בלי ספק מכשירות את הקרקע לכבוד הדדי, שהוא ההיבט החשוב ביותר בחיי הנישואין לדעתי. ראיתי הרבה זוגות שטוענים שהם מאוהבים מאד… כשהם אכן מאוהבים… כשהם לא, הם לא מסוגלים לדבר עם האחר או לעשות דבר למענו.

מהי המשמעות של רוחניות? התורה מבקשת מאיתנו להסתכל על מערכות היחסים שלנו עם הזולת, בעל, אישה, חברים, שכנים וכו' כברומטר מדויק של מערכת היחסים שלנו עם הקב"ה.

אני חושבת שבאופן כללי, דרך חיים על פי תורה נוטעת גישה לא אנוכית באנשים – כמובן אם מיישמים אותה כמו שצריך, ולא באופן מכני כמטלה מעיקה. הדבר הכי חשוב בקשר לנישואין הוא לאמץ את הגישה – "מה אני יכולה לתת" ולא "מה אני מקבלת". 

יהודי שומר תורה ומצוות מתחנך על מנטליות כזו מגיל צעיר מאד; אתה לא יכול אפילו לקחת ביס מבלי "לתת" ברכה של הודיה לקב"ה. אתה נותן תמיד מזמנך, מכספך, ומהכוח שלך כדי לקיים מצוות. נתינה מעצמך היא ההכנה הטובה ביותר לחיי נישואין.

אם את עסוקה בלקבל, את הולכת להתאכזב בקביעות מהחיים ומאנשים. אבל אם את מרגישה כל הזמן שיש עוד ועוד מה לתת, כי אז החיים הם מאושרים, ולהיות עם אנשים פירושו לקבל הזדמנות לתת, גם אם זה "רק" להיות אוזן קשבת, שהיא אולי המתנה החשובה מכול.

בחיי הנישואין שלנו, אני מרגישה כאילו התחלנו הכול מחדש, ואני יכולה לראות איך בעלי ואני הרבה פחות אנוכיים. אנחנו מלאי תודה זה לזו ולו רק על ההזדמנות לחוות את היופי שבנישואין יהודיים, דבר שממש מרומם אותנו מבחינה אישית.

הינדא:

בעידן שבו זוגות נכנסים לחיי הנישואין בידיעה שיש להם כ-50 אחוז בלבד לשרוד, ואולי עוד פחות מזה בקליפורניה, מה את יכולה לומר ביחס לקשר שנוצר בינך לבין בעלך באמצעות התורה?

רחל:

מטרה משותפת בחיים מקלה מאד לשמור על זוגיות יציבה שאיננה נקרעת מכל תסכול קטן או אכזבה קטנה. כמובן, לא לכל הזוגות הדתיים יש נישואין נפלאים. 

כולנו כאן, על פני האדמה, כדי לעבוד על עצמנו, ללמוד כל הזמן צניעות וענווה, עוד נתינה, עוד משמעת עצמית ועוד אהבה. אבל כאשר גבר ואישה מסורים ברצינות לתורה, יש סיכוי טוב יותר שהם ייקחו ברצינות את העבודה על שיפור עצמי ויפתחו גישה של סלחנות וחמלה. 

הרבה יותר קל להתעלם מתכונה מעצבנת כזו או אחרת בבן הזוג שלך, אם אתם חולקים את אותם אידיאלים ומטרות. פעם, הייתי עושה עניין מכל דבר קטן, היום אני מבינה ששנינו עובדי השם עד כמה שאנו מסוגלים, וזה בהחלט מספיק.  

עד כמה שהייתי חכמה, הולכתי שולל אחר המחשבה שמה שהספרים מכנים 'אהבה רומנטית' יפתור את כל הבעיות שלי. אני אתאהב במישהו עד מעל הראש וזה יספיק. וואו! איזו שטות. זה מחזיק בערך עד למריבה הראשונה. ואז מה?

יש לי את חוסר הביטחון שלי, ולפעמים הייתי נלחצת כשדברים לא התקדמו כמו שרציתי, דמיינתי כל מיני תרחישים אפלים. מה שבוודאי לא עזר לי היא העובדה שלא יכולתי לסמוך על עצמי. כלומר, לא הייתי בטוחה שמחר אוכל 'להתאהב רומנטית' במישהו אחר.  

היה לי קשה ליצור יציבות וסדר. בתחילת הנישואין, אחרי שאשליית הרומנטיקה מתחילה לדעוך מעט עם המציאות, לוחות זמנים וכו', צריכים להיפרד מהרבה פנטזיות. אני יודעת שלשנינו יש פנטזיות על סוג האדם שאולי היינו יכולים להינשא לו. עברנו הרבה מחשבות ואמירות בסגנון "אם רק הייתה לך תכונה כזו או כזו, החיים היו טובים הרבה יותר".

עכשיו אני רואה שהוא עושה את מה שהוא אמור לעשות כאיש ואני כאישה וזה גורם לנו לכבד זה את זו מאד, ולהיות מאושרים במה שיש לנו. כל עוד בעלי שומר על התורה יחד אתי, מה עוד יש לי לבקש? 

אני מלאת תודה על כך שבעקבות ובאמצעות לימוד התורה הוא הפך לאדם רגיש ומתחשב יותר. נישואין כמחויבות לחיים כבר לא נראית דבר מרוחק או מוזר. אין כבר את הציפייה לאביר על הסוס הלבן שייקח אותי לרקיע השביעי. גם כשאני נמצאת ברקיע השביעי יחד עם בעלי, זה יאבד את משמעותו אילולי המטרות המשותפות שלנו.

אם נחזור לעניין המקווה, זה הבסיס בשבילי. כשהתלמוד אומר שזה גורם לך להרגיש כמו כלה בליל הכלולות, זה נכון לגמרי. אתם כל הזמן שומרים על רגש הציפייה. אם כל זוג נשוי היה יכול לדמיין ירח דבש קצרצר באמצע כל המולת החיים והעומס – זה היה יכול להתחיל לתאר את הקצה של התחושה של הליכה למקווה. רק את ובעלך קיימים עכשיו, לבדכם בעולם, זוג מאוהב. זה מדהים ממש! 

הפוסט התובנות של רחל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> על אהבה, נישואין ומקווה https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Sat, 03 Dec 2022 17:25:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2711 לפני שנוכל להתחיל לדון בתובנות של עולם המחשבה היהודית הנוגעות לעולם הפרטי מאד של האינטימיות, עלינו לשחרר את עצמנו מכמה רעיונות לא יהודיים בנושא זה.  לעולם המערבי, התרבות שאנו חיים בה, יש קושי ניכר עם המושג של אינטימיות מינית. אינדיקציה אחת לדבר היא האובססיה של התרבות לנושא. על גבי שלטי חוצות, פרסומות בעיתונים, בספרים רבי-מכר, […]

הפוסט על אהבה, נישואין ומקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפני שנוכל להתחיל לדון בתובנות של עולם המחשבה היהודית הנוגעות לעולם הפרטי מאד של האינטימיות, עלינו לשחרר את עצמנו מכמה רעיונות לא יהודיים בנושא זה. 

לעולם המערבי, התרבות שאנו חיים בה, יש קושי ניכר עם המושג של אינטימיות מינית. אינדיקציה אחת לדבר היא האובססיה של התרבות לנושא. על גבי שלטי חוצות, פרסומות בעיתונים, בספרים רבי-מכר, ובכמעט כל ביטוי תרבותי אפשרי – מאמנות גבוהה ועד לשפה בוטה – רמיזות מיניות שולטות בנוף. 

זה מזכיר לי את אותה עקיצה לגלגנית של אמו של המלט, גרטרוד: "הגברת מתלהמת קצת יותר מדי". במקום לנקוט גישה משוחררת וקלילה בקשר למערכות היחסים שלנו, האזכור הבלתי פוסק של הנושא מסגיר אי-נוחות מובהקת לגביו. 

ייתכן שחלק מחוסר הנוחות הזה מגיע מן השורשים הנוצריים של התרבות המערבית. הנצרות המוקדמת ראתה ביחסי אישות את החטא הקדמון. באופן אירוני, אף על פי שהעולם המערבי פעל בנחישות במהלך מאה השנים האחרונות לשחרר את עצמו מכל התוויה מוסרית דתית ומכל מגבלה מינית, עדיין נותרה בו מזכרת מנקודת המבט הנוצרית המוקדמת – הרעיון שמיניות היא במובן מסוים דבר מלוכלך.   

אצל הקתולים, קדושה ומיניות אינם יכולים לחיות יחד, עד עצם היום הזה. לאנשים הקדושים, הצדיקים – האפיפיור, הכמרים והנזירות – אסורה כל פעילות מינית. אף שהיא מותרת למי שאינם חלק מהממסד הדתי על מנת לשמר את המין האנושי, האינטימיות נתפסת לכל היותר ככניעה לתאוות הבשר, כניעה שאין בה קדושה כלל. 

אך כמו אמצעים אחרים, מכל מקום, השימוש באינטימיות תלוי לחלוטין בביטוי שנותנים לה הפרטים המעורבים בה. האיחוד המיני כמוהו כיריעת קנבס בידי האומנים – הבעל והאישה – והמסר הרוחני שהם מפיקים יכול להיות חסר משמעות, או לחלופין – יצירת אמנות.

מקורות יהודיים קלאסיים מתארים מיניות כנהר רב עוצמה. כשהוא בשליטה ומנותב כהלכה, הוא יכול להשקות ולייצר אנרגיה אדירה לקהילות רבות. ואם לא – הוא עלול להביא לשיטפון והרס.  

בשימוש הגבוה ביותר שלו – בתוך חיי נישואין יהודיים המנוהלים על פי כללי ההלכה היהודית – האיחוד המיני מביא קדושה לעולם, הוא מביא לחיבור עמוק בין בני הזוג – רוחנית, פיזית ורגשית. 

קרבה בין בעל לאשתו איננה רק דבר נחמד, אלא, יצירה של מציאות רוחנית עמוקה על גבי מישור פיזי. על פי המחשבה היהודית, היו הבעל והאישה נשמה אחת לפני שנולדו, נשמה שנחצתה לשניים עם לידת המבוגר שבהם. כאשר הם מתאחדים מחדש בנישואין, החיבור ביניהם הוא ייחודי, מפני שהוא מסמל את היצירה מחדש של ההוויה שלהם כישות אחת, נפש אחת.  

כשהתורה מתארת נישואין, היא כותבת כך: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד). 

עם זאת, האחדות הזו, שהיא מטרת הנישואין על פי תורה, איננה קלה להשגה. כשהם מגיעים לגיל נישואין, שני חצאי הנשמה הללו שייכים לשני יחידים מובחנים זה מזה שגדלו עם היסטוריות נפרדות, חוויות נפרדות, תחביבים שונים וסלידה מדברים שונים. למרבה המזל, הנישואין עצמם מספקים כלים בשפע להתגבר על ההבדלים שבין בני הזוג, וליצור אחדות במישור הפיזי, אותה אחדות הקיימת במישור הרוחני. 

הכלי העוצמתי מבין כלים המביאים לידי אחדות בנישואין, הוא ככל הנראה האינטימיות המינית. כל התחושות הנפלאות שיש לבני הזוג בזוגיות שלהם, מגיעות לשיאן באינטימיות המינית שבין בעל לאישה. 

אם אלוקים העניק לאינטימיות כוח כה יוצא דופן, הגיוני שהוא ייתן לנו כללי אצבע – אמצעים – שבעזרתם נוכל להפיק את המרב מהכלי הזה. ואכן, זה בדיוק מה שהוא עשה. לאמצעי הזה אנחנו קוראים: טהרת המשפחה.

הלכות טהרת המשפחה היו פעם ידועות לכול, והיו נוהגות באופן אוניברסלי ממש כמו הדלקת נרות שבת. אף משפחה יהודית לא חלמה לחיות מבלי לשמור עליהן.  

לצער הלב, התרחקנו למדי מאותם זמנים, כך שלא רק שמוסד טהרת המשפחה נשכח ממשפחות יהודיות רבות, אלא גם הנישואין עצמם איבדו הרבה ממעמדם. הכרה בסגנונות חיים חלופיים התקדמה כל כך, עד שכיום נישואין לבן/בת זוג יהודים, שהיו פעם המטרה המוצהרת של כל יהודי, הפכו לאחד מבין מגוון סגנונות חיים אפשריים. 

בימים עברו, מכל מקום, הערכים היו שונים. חיי הנישואין היו חזקים יותר. מוסד הנישואין היהודי היה מושא לקנאת העולם. באותם ימים, יהודים לא רק ידעו על הטבילה במקווה והלכות טהרת המשפחה, אלא גם סיכנו את חייהם כדי לשמור עליהן.  

"מקווה" משמעו התכנסות. במובן הפיזי הכוונה היא לבריכה שמכונסים בה מים טבעיים, ללא מגע יד אדם, כמו מי גשם, או מים מנהרות וממעיינות. 

תרבותית, המקווה הוא בעל חשיבות עליונה עד כדי כך שחכמי התלמוד פסקו כי קהילה שיש באפשרותה להקים אחד מהשניים – מקווה או בית כנסת, בניית מקווה היא בעדיפות ראשונה וקודמת לבניית בית כנסת. 

מעשית, במקווה משתמשים הן גברים והן נשים, והם טובלים בו לפני מעשים מקודשים מסוימים. אף שהוא נראה כמו אמבטיה או בריכה קטנה, הוא לא. כאשר אדם מצווה לטבול במקווה, עליו להיות נקי לחלוטין ורחוץ לפני שייכנס אל המקווה. מקווה הוא כלי רוחני, ואין לו כל קשר להיגיינה.

המקום שבו טבילה במקווה מוזכרת בתורה בצורה מובלטת ביותר, הוא בהקשר לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. הכהן הגדול היה טובל חמש פעמים במקווה במהלך עבודת יום כיפור בבית המקדש שעמד בירושלים. כיום, השימוש החשוב ביותר במקווה הוא של נשים, הטובלות בו כצעד אחד במעגל האיחוד וההיפרדות שבין בעל לאשתו, הידוע כ"טהרת המשפחה". 

אין תיאור תמציתי של הלכות טהרת המשפחה, כמו זה שלהלן, שיכול להיות מספק על מנת לוודא את קיומן כהלכה, שכן הפרטים רבים הם. כמו כן, אין אף הסבר תמציתי על הרווח הגדול שבשמירת הלכות טהרת המשפחה, כמו זה שלהלן, שיכול להסביר את היופי שלה כראוי. רק יישום של טהרת המשפחה, יכול באמת לגלות את האופי המדהים שלה.  

זוגות יהודיים שלא היו מודעים בתחילה להלכות טהרת המשפחה, למדו עליהן והחלו לשלב אותן באורח חיים שלהם, סיפרו לי שאם היו להם פעם ספקות אם התורה ניתנה מאת ה', הרי שהטבילה במקווה והלכות טהרת המשפחה – מחקו אותם לגמרי. הרעיון, או כפי שהם מתארים זאת, הגאונות שבהתנהלות הזו, היא מדהימה כל כך שאין מוח אנושי שהיה יכול להמציא זאת. 

ועם זאת, בעיניים מודרניות, הנוהג הזה עשוי להיראות מוזר בתחילה, מפני שהוא שונה כל כך. מפני שהמצווה הזו, שהיא יסוד בחיים יהודיים מסורתיים היא עכשיו זרה לנו כל כך, אנו נוטים לשגות בהבנתה, כשאנו מנסים להחיל את ההבנה הלקויה ולעתים רדודה של המאה העשרים ואחת, על העומק היוצא דופן של המצווה הזו.  

לפי הלכות טהרת המשפחה, זוג יהודי נשוי נפרד פיזית כשהאישה מקבלת את המחזור החודשי שלה, והמגע הפיזי ביניהם איננו מתחדש עד לאחר שבעה ימים שלמים מהפסקת דימום הווסת. בערב שלפני הלילה שבו בני הזוג עתידים לחדש את קיום היחסים הפיזיים שלהם, האישה טובלת במי המקווה, שם היא נושאת תפילה לקב"ה שיקדש את מערכת היחסים האינטימית שלהם. 

בעיקרו של דבר, האיחוד המיני הוא הצהרה של חיים, כאשר בני הזוג מתאחדים במאמץ המקודש להוריד נשמה חדשה ממקורה השמימי אל תוך העולם הזה. לעומת זאת, הזמן שבו בני הזוג אינם מורשים לקיים מגע פיזי קשור בתקופה שבה האישה חווה אובדן של פוטנציאל החיים, כאשר הביצית הלא מופרית מגורשת מן הגוף, ואיתה מעטפת הרחם שהלכה ונבנתה כדי להכיל חיים חדשים. 

כאשר הבעל והאישה ממתינים שהזמן הזה יחלוף, והאישה טובלת במקווה לפני שהיא שבה אל בעלה באינטימיות פיזית, האיחוד שלהם מסמל אישור מחדש של כוחות החיים שמעל המוות, ניצחון החיים על המוות. להפסקת היחסים בין הבעל לאישה אין כל קשר לתחושת דחייה מהמחזור החודשי של האישה, כפי שפעמים רבות מניחים בטעות. לרעיון הזה אין כל מקור ביהדות. 

מעניין לדעת, שאף שמסתורין המקווה קשור למשחק העדין הזה שבין חיים למוות, ברור שהתפקיד שהמקווה ממלא בחיינו הוא עמוק יותר מהבנתנו את החיים ואת המוות, שכן ההלכה היהודית קוראת לשימוש במקווה גם בקרב זוגות שהולדה אינה אפשרית עבורם. אכן, ההלכה היהודית קוראת גם לקיום מערכת יחסים מינית פעילה, בריאה ומלאה אצל זוגות נשואים בכל גיל, ומחשיבה זאת כערך עצמאי, אם כי ערך רוחני, שאינו תלוי באפשרות היצירה של חיי אדם. 

אם ברצוננו להבין לעומק את מהות הטבילה במקווה, עלינו לחזור אל המקורות שלה בתורה. בספר ויקרא, בפרק טז, אנו קוראים על עבודת יום הכיפורים בבית המקדש.  

בשיאה של עבודת היום, היה הכהן הגדול נכנס אל החדר הפנימי ביותר שבמקדש – ולמעשה החלל המקודש ביותר בתבל – קודש הקודשים, שם היה מבקש מחילה על עוונות בני ישראל במשך השנה שעברה. איש מלבד הכהן הגדול לא היה מורשה להיכנס אל קודש הקודשים, וגם הוא עצמו, כנציג הקדוש ביותר של העם הקדוש, הורשה להיכנס לשם פעם אחת בשנה בלבד, לזמן קצר ביותר, ביום הכיפורים – היום הקדוש בשנה.

כיום, קשה לנו להבין את המשמעות האדירה של הרגע הזה. במשך שבעה ימים שלמים קודם לכן, היה הכהן גדול מתכונן לכניסה הזו. בלילה שלפני הכניסה לקודש הקודשים, צוות של תלמידי חכמים דאגו שיישאר ער כל הלילה, בוחנים אותו ודוחפים אותו אל פסגות הפוטנציאל הרוחני והמוסרי שלו. לא רק עתיד האומה, כי אם גם של העולם כולו, מונח על הפעולות שיעשה בקודש  הקודשים, פעולות שנעשו בפרטיות מוחלטת, כשרק הקב"ה והוא עדים להן. 

לאחר שבעה ימים של זיכוך עצמי, ולאחר ליל השימורים הארוך, נותרה לכהן הגדול הכנה אחת אחרונה לפני הרגע מלא ההוד שבו ייכנס אל קודש הקודשים ויבקש מחילה בעבורו, בעבור העם, ובעבור העולם כולו: היה עליו לטבול במקווה.

חידוש האקט האינטימי שבין אישה יהודייה לבעלה הוא רגע מלא הוד וקדוש באותה מידה. לאחר שבעה ימים של הכנה לרגע הזה, האישה טובלת במקווה על מנת לרומם את היחסים שלהם ולרומם את העולם כולו. 

איך? כיצד יכולה טבילה במשהו פשוט כמו מים לייצר אפקט כה עמוק?

מבין כל היסודות הפיזיים, המים הם הרוחניים ביותר. הפתיחה של ספר בראשית (א–ב,כב) מתארת את בריאתם של דברים מרשימים רבים, כולל כדור הארץ והאנושות. עם זאת, אף שישנה התייחסות למים ("ורוח אלוקים מרחפת על פני המים", בראשית א, ב), אין כל אזכור של בריאתם. חכמינו למדים מכך שהמים קדמו לבריאה המוכרת לנו, וקדמו אף לארץ עצמה.

המקווה, שיש בו מים שכונסו ללא מגע יד אדם, בין אם כגשם שירד היישר אל מבנה המקווה, או כמעיין, הם הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לפיסת שמים – כאן בארץ. הם מעניקים לנו את האפשרות להתאחד מחדש עם המקור הרוחני שלנו. 

רגע לפני שהאישה טובלת במים האלוקיים הללו, היא נושאת תפילה, מזמינה את הקב"ה לקדש את הנישואין שלה – מערכת היחסים החשובה ביותר. 

מה שהיא אומרת בתפילה הזו, למעשה, הוא: ריבונו של עולם, זוהי מערכת היחסים המקודשת ביותר בחיי. האיחוד הפיזי שלנו, הוא אחד הביטויים הגדולים ביותר של אותה מערכת יחסים מקודשת, ואינני רוצה שדבר כה מקודש יהיה חסר את נוכחותך. אני רוצה שתצטרף אליי במעשה הזה. אני רוצה שתהיה שם. אז היא טובלת במים, ובמובן מסוים, נותנת יד לבורא העולם. 

גיסי, רבי שלמה טברסקי זצ"ל, שהיה תלמיד חכם מבריק, אמר שראוי במיוחד שהטבילה במקווה היא בידיה ובאחריותה של האישה, ולא של הגבר, מפני שהמקווה מקדש את המשפחה, וחכמתה של האישה, יותר מאשר כל בן משפחה אחר, היא שבונה את הבית היהודי.

במובן מסוים, האישה היא שיוצרת את המשפחה. במשך תשעה חודשים לפני לידתם, היא מעניקה סביבה פנימית מושלמת לילדיה, לאחר מכן, במשך כשני עשורים היא מעצבת את עולמם הרגשי, מנטלי, ופיזי. אם אין לה ילדים, היא עדיין זו, שברוב המשפחות, יש לה את ההשפעה הגדולה ביותר על האווירה של הבית ושל אלה המתגוררים בו.

כאשר אישה הולכת אל המקווה, לפני שהיא חוזרת הביתה כדי לתרגל שוב את האינטליגנציה היצירתית שלה, היא – הבורא האנושי – מבקשת את ברכותיו של בורא העולם. היא מבקשת מהקב"ה לבוא איתה הביתה, להצטרף אליה בפעולות המקודשות שלה, ומעל כל אלה – להצטרף אליה לנישואין שלה. 

כמו בכל המצוות האחרות, אנו הולכות אל המקווה כי אנו יודעות שזהו רצון השם, אותו אלוקים שלא רק ברא אותנו, אלא הוא זה שגם יודע טוב יותר משאי-מי ידע אי פעם, כולל אנחנו. אנחנו לא זקוקות לשום סיבה אחרת. אנחנו יודעות גם שעם כל האינטליגנציה שלנו, לעולם לא נדע מהי הסיבה המהותית מאחורי המצווה הזו או כל מצווה אחרת, מפני שכבני תמותה, יכולת ההבנה שלנו מוגבלת. ועדיין, יש הרבה דברים שאנחנו יכולים להבין בקשר לכל מצווה, וחכמינו אף מעודדים אותנו לחקור ולהבין אותן עד כמה שמסוגל בן אנוש להבין.

כל המצוות הן חסד ה', והטבילה במקווה איננה יוצאת מן הכלל. התלמוד, המרחיב ומבאר את דיני התורה, מסביר כלל פשוט בטבע האנושי בקשר למיניות: מה שזמין לנו כל הזמן מאבד את הזוהר המיוחד שלו בעינינו בסופו של דבר. השגרה תופסת את מקומה של ההתרגשות, ואנו מפתחים שעמום ומיאוס.  

שעמום בחיי הנישואין איננו עניין פעוט. זהו דבר הרסני ביותר, ובימינו זוהי העילה השכיחה ביותר לגירושין. 

זהו היתרון הראשון, והמובהק ביותר, של טהרת המשפחה. למשך כשבועיים בכל חודש הבעל והאישה נמצאים 'מחוץ לתחום' הפיזי של בן/בת הזוג. בשל ה"חופשה" החודשית הזו, אומר לנו התלמוד, כי הבעל והאישה הופכים להיות כמו חתן וכלה זה לזו בכל חודש מחדש. הזוגיות נהנית מרעננות תמידית. אם אתם מסופקים בקשר לזה, מוטב שתשאלו כל זוג ששומר על טהרת המשפחה, והם יאשרו זאת, אף כי אולי יהיו נבוכים להודות בכך.

שנית, טהרת המשפחה מלמדת אותנו את ערכה של שליטה עצמית. בעולם שבו חוסר נאמנות נפוץ כל כך כפי שהוא היום – ישנן הערכות כי אחד מכל שני גברים נשואים אינו נאמן לאשתו – אנשים זקוקים ללמוד את אמנות השליטה העצמית. לצער הלב… לא מלמדים את זה בבתי הספר.  

בתוך מערכת הנישואין היהודית, אם בעל ואישה אינם נגישים פיזית זה לזו בפרקי זמן קבועים, פירושו של דבר שעליהם ללמוד לשלוט בעצמם בתוך מערכת היחסים הזוגית. ואז, כאשר מגיע לפתע פיתוי מחוץ למערכת הזוגית והם נקראים לתרגל שליטה עצמית, הם יודעים איך לעשות זאת. זה לא שביקשו מהם לרוץ מרתון כשהם מעולם לא ניסו לרוץ מאה מטר.  

שלישית, טהרת המשפחה מעניקה לנו נכס שלא יסולא בפז – מרחבים אישיים בתוך היחד שלנו. היא מאפשרת לנו את ההזדמנות להיות מי שאנחנו בדרך שלא הייתה אפשרית אלמלא אותה תקופת הפוגה. 

אחת הסיבות העיקריות לכך שהנשמות של כל אחד ואחת מאיתנו ירדו לעולם הזה, היא בכדי לממש משהו בעצמנו שהוא ייחודי לנו ואינו דומה לאחר. ואולם, בחיי נישואין, קל מאד לשני אנשים "ללכת לאיבוד" זה בזו, מבלי לדעת איפה מסתיים האחד ומתחיל האחר. זה איננו האידיאל היהודי. האחדות שבנישואין יהודיים איננה אחדות של זהות מלאה, או אחדות של שני אנשים שלעולם אינם מתנגדים זה לזה או מאתגרים זה את זה. מדובר כאן באינטראקציה דינמית בין שני פרטים, השומרים על זהותם הייחודית, אף שהם מאוחדים סביב מטרה אחת, בלב אחד ובנשמה אחת.    

שני אנשים המחזקים את האינדיבידואליות שלהם במהלך תקופת ההפוגה, חוברים בחזרה זה לזו ומעשירים זה את זו, מפני שהם חיזקו את החלק בעצמם שהוא שלהם ורק שלהם. 

ולסיום, טהרת המשפחה מלמדת אותנו שאנחנו לא אובייקטים. מפני שאני לא שייכת לך ואתה לא שייך לי באופן שבו אנחנו נמצאים בתקופת היחד, אני חייבת להתייחס אליך כאל אדם שלם, ולא כאובייקט לסיפוק ההנאה שלי. זהו ערך חשוב מאד בחברה שלנו, שחרף כל הנהירה שלה אחר פמיניזם, עדיין ממשיכה להתייחס לנשים כאל אובייקטים, בפרסומות, במקום העבודה, ולעתים קרובות מדי – גם בבית פנימה. 

בנוסף, אנחנו גם לומדים איך לתקשר טוב יותר זה עם זו בזכות טהרת המשפחה. אפשר לחפות על הרבה בעיות באמצעות חיבוק ונשיקה. במשך השבועיים נטולי המגע הפיזי, בני הזוג חייבים ללמוד איך לדבר על הכול, כולל דברים קשים ומורכבים. אנחנו לומדים להכיר את המחשבות הפנימיות של בן הזוג שלנו בדרכים שאחרת לא היינו נחשפים אליהם. אינטימיות – אינטימיות אמיתית – היא התוצאה.  

כפי שנכתב לעיל, הרווחים הללו הם רק קצה הקרחון של האפקט הרוחני שיש לשמירת טהרת המשפחה והטבילה במקווה על החיים שלנו ועל העולם. ישנם עומקים הקשורים למצווה זו שאנו, כבני אנוש, לעולם לא נבין. דבר אחד ברור לגמרי:

מבלי שתשרת מעלה נעלה יותר, האינטימיות הפיזית שלנו היא רק – פיזית. באמצעות טהרת המשפחה, ונוכחותו של הקב"ה, היחסים האינטימיים הופכים ממה שהוא פיזי לחלוטין, אקט שגם מינים שאינם אנושיים עסוקים בו, לאקט של קדושה ולביטוי הגבוה ביותר של חיבור של שני אנשים.   

הפוסט על אהבה, נישואין ומקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> משבר האינטימיות https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa/ Wed, 23 Nov 2022 21:18:57 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3669 אני חושב שכולנו יכולים להסכים שבעולם שלנו כיום, בוודאי בעולם החופשי, ישנו משבר אינטימיות. יש לנו בעיה עם אינטימיות. אנחנו חוששים מאינטימיות, ועדיין אנחנו מתאוננים על היעדרה. האינדיקציה הטובה ביותר למשבר הזה היא השימוש במכבסת מילים לתאר את מה שאמור להיות יחסים אינטימיים מאד. פעם "להיפגש" תיאר מערכת יחסים אינטימית. אבל אנחנו כבר לא משתמשים […]

הפוסט משבר האינטימיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני חושב שכולנו יכולים להסכים שבעולם שלנו כיום, בוודאי בעולם החופשי, ישנו משבר אינטימיות. יש לנו בעיה עם אינטימיות. אנחנו חוששים מאינטימיות, ועדיין אנחנו מתאוננים על היעדרה. האינדיקציה הטובה ביותר למשבר הזה היא השימוש במכבסת מילים לתאר את מה שאמור להיות יחסים אינטימיים מאד.

פעם "להיפגש" תיאר מערכת יחסים אינטימית. אבל אנחנו כבר לא משתמשים בזה. זה נשמע כמו משהו שיצא משיעור גיאולוגיה. "אני נפגש עם לוסי".  

ואז זה הפך ל"לצאת". זוכרים שאנשים נהגו פעם "לצאת"? פעם הביטוי הזה תיאר מערכת יחסים אינטימית. כולם "יצאו".

הביטוי הכי מכובס הוא זה שבאופנה היום. היום מערכת יחסים אינטימית מתוארת כ"אני רואה מישהו". חלק מהשיח המקובל הוא: "אז את רואה מישהו?" "אני רואה מישהו". יום אחד מישהו יאמר לי, "אני רואה עכשיו בחורה נחמדה מאד", ואני הולך לומר לו: "אני יכול לראות אותה גם כן?"

לשם מה מכבסת המילים? ככל הנראה מפני שאם אתם מגדירים את מערכת היחסים כקשר, אם אתם רואים בה מחויבות, אם אתם חושבים שיש כאן מקום להשקיע את עצמכם במערכת היחסים, ואז אם מערכת היחסים תסתיים, זה יכאב מדי. תיאלצו לומר לעצמכם, "מערכת היחסים הזו התפרקה", וזה יותר מדי כואב. במקום זאת, מה שאתם אומרים הוא "אני רואה מישהו", ואם זה לא יעבוד, תאמרו "אוקיי, אז אני כבר לא רואה אותו". זה נשמע הרבה פחות כואב. אז אנחנו משתמשים בבולם הזעזועים הזה, במעטפת הבטיחות הזו מסביב למערכות היחסים שלנו כדי לשמור מהן מרחק, כדי למנוע מהן להפוך לאינטימיות עד כדי כאב.

עכשיו, ברור שאינטימיות משמעה פגיעות. אם אתם הולכים להיות אינטימיים, תהיו צריכים לאפשר לאנשים לראות חלקים שלכם שהייתם מעדיפים שלא יראו. תצטרכו לאפשר למישהו להיכנס אל החלק הזה של ההוויה שלכם, אותו אזור בראש ובלב שלכם שאתם עצמכם אינכם מרגישים ממש בנוח איתו. ואתם לא יודעים איך האדם שמולכם יתייחס אליו. ואתם לא יודעים איך זה ירגיש כשמישהו אחר ייחשף לאותו חלק שאתם קצת מתביישים בו. אבל זוהי בדיוק המשמעות של מערכת יחסים זוגית.

כל הרעיון של זוגיות הוא שאנחנו מפסיקים להיות בודדים. והדרך היחידה להפסיק להיות בודד היא אם כל כולכם, ובמיוחד החלקים שאתם רגישים לגביהם, אינם בודדים עוד. אם אתם מסוגלים לחלוק אותם עם אדם אחר, הבדידות שלכם הסתיימה. אינטימיות היא התרופה לבדידות, ואני חושב שיהיה זה בטוח לומר שעם כל הכישורים החברתיים שלנו, ועם כל המסיבות, בסופו של דבר, אנחנו אנשים די בודדים.

אינטימיות פירושה שאתם יוצרים חיבור. אתם מתאחדים. אתם שייכים זה לזו. ישנם קשיים. ישנה בושה. אבל היא משותפת. מה שלא יקרה אחרי שהקשר הזה נוצר, קורה ביחד. זה מקרב אתכם, לא מרחיק. אינטימיות פירושה נאמנות. נאמנות לזהות. אם אנחנו בורחים מן הזהות, אנחנו הורסים את מערכת היחסים. אנחנו פורמים את היקר לנו.

אם אנחנו נוטשים את אותה תחושת הזדהות, מה שיסבול מזה תהיה המיניות שלנו. עבור רוב בני האדם, בשלב מסוים בחיים, מיניות איננה יכולה להתקיים בלי אינטימיות. נדיר יהיה למצוא מי שיעדיף להפריד בין השתיים. בוודאי שאדם רגיש אינו מסוגל להפריד ביניהן.

מיניות, אם היא מובנת כראוי, קשורה לאינטימיות. אינטימיות פירושה שאתם מניחים בצד את החשש מפני חשיפה, שאתם מתגברים על הרתיעה מלהיות ידוע ומוכר לאדם אחר, ואתם מאפשרים לאדם אחר את הכניסה לחלק הזה של חייכם שאולי לא נוח לכם כל כך איתו. אם כל זה קיים, אולי הגעתם לאינטימיות.  

הפוסט משבר האינטימיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> גיבור המרשמלו https://mikvah.org.il/%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95/ Mon, 21 Nov 2022 21:17:05 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3665 איזהו חכם? הרואה את הנולד (התלמוד). אחת התכונות המעצבות ומגבשות את האדם הראוי, הוא כוח השליטה העצמית. אחד מן המאפיינים של האדם האידיאלי הוא היכולת לקבל החלטות המבוססות לא רק על העונג בטווח הקצר, אלא גם על מבט לטווח הארוך. אכן, נדרשת משמעת עצמית, סבלנות ואופי חזק על מנת לדחות סיפוקים היום כדי שדברים ייראו […]

הפוסט גיבור המרשמלו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איזהו חכם? הרואה את הנולד (התלמוד).

אחת התכונות המעצבות ומגבשות את האדם הראוי, הוא כוח השליטה העצמית. אחד מן המאפיינים של האדם האידיאלי הוא היכולת לקבל החלטות המבוססות לא רק על העונג בטווח הקצר, אלא גם על מבט לטווח הארוך. אכן, נדרשת משמעת עצמית, סבלנות ואופי חזק על מנת לדחות סיפוקים היום כדי שדברים ייראו טוב יותר מחר.

אני אסיר תודה לד"ר יונתן מוק, שלפני כמה שנים, הביא לידיעתי מחקר מרתק שבוצע לפני שנים רבות. המחקר הדגים בצורה די יוצאת דופן כיצד דחיית סיפוקים, ובמילים אחרות – משמעת עצמית חזקה, היא למעשה מפתח להצלחה בחיים בטווח הארוך. כמו רבים מן המחקרים המרתקים והאקזוטיים, גם מחקר זה, התקיים בקליפורניה. הפסיכולוג וולטר מישל, בשעתו חוקר באוניברסיטת סטנפורד, התחיל את המחקר שלו בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הוא נועד לבחון אינטליגנציה רגשית של קבוצת ילדים מסוימת, ובסופו של דבר הביא לממצאים מרתקים במיוחד, בזכות… המרשמלו.

הוא הציע לקבוצת ילדים רעבים בני ארבע מרשמלו. לילדים נאמר כי הם יכולים לבחור אם לאכול את המרשמלו שלהם מיד, או לחכות 20 דקות, ואז האנשים שמחכים את המרשמלו יבדקו מי מהילדים לא אכל את המרשמלו שלו, והם יקבלו מרשמלו נוסף.  

התוצאות? ובכן, כשליש מהילדים אכלו את המרשמלו מיד. כמה מהם הצליחו לחכות מעט יותר, וכשליש הצליחו לחכות את מלוא עשרים הדקות עד לשובם של החוקרים.

הדבר המדהים בקשר למחקר הזה, הוא שהחוקרים עקבו אחר ההתקדמות הלימודית והחברתית של אותה קבוצת ילדים במשך שנים. בשעה שהילדים סיימו את לימודי התיכון, ההבדל בין הקבוצות היה דרמטי. אלו שהצליחו לעמוד בפני הדחף לסיפוק מידי בגרו והיו לאנשים חיוביים יותר, בעלי מוטיבציה גבוהה יותר, והיו חסינים יותר לעמידה בקשיים, ולהשגת המטרות שלהם. היו להם המזג או היכולות שבאו לידי ביטוי בנישואין מוצלחים יותר, הכנסה גבוהה יותר, סיפוק גבוה יותר מהקריירה והרגלי בריאות טובים יותר, ובסך הכולל, נהנו מחיים מלאים ומשמעותיים יותר מרוב האוכלוסייה.

באשר לילדים שאכלו את המרשמלו מיד, מבלי לחכות לרגע, הם עברו את שנות בית הספר בהישגים נמוכים, וחיי חברה מוצלחים הרבה פחות.

המסר הזה מחלחל לחיים שלנו, בכל רמה שהיא ולכל שלב שהוא. רכישת חינוך על-תיכוני משמעותה דחיית העונג שבלהרוויח כסף מיד אחרי התיכון. ההשקעות הכספיות הטובות ביותר דורשות אסטרטגיה ארוכת טווח. הכסף שלכם אולי יהיה כבול למשך תקופה, אך בסופו של דבר, הרווחים יהיו שווים את ההמתנה. עבודה קשה בתחילת חיי הנישואין ודחיית הפיתוי שבנטישה קלה עם הקשיים הראשונים, מניבים את הרווחים שלהם במשך השנים הבאות. הזמן והמאמץ הנדרשים לשם גידול ילדים הם לא קלים בטווח הקצר, אבל מספקים בצורה יוצאת מן הכלל בטווח הארוך, כשהילדים גדלים וממלאים את הוריהם בגאווה.

סוד ההצלחה בחיים הוא הסוד של להיות בן אדם – החכמה, הסבלנות ויכולת השליטה העצמית היום בכדי להשיג שמחה וסיפוק מחר.

במסורת היהודית, ישנן כל כך הרבה דוגמאות כיצד אנו מותנים לפתח את תכונת האופי החשובה הזו. ילדים הגדלים בבית שמקפידים בו על כשרות, מונחים לבדוק ממתקים שמוצעים להם מחוץ לבית, אם הם עומדים בדרישות הכשרות. לעתים קרובות, הילדים הללו מציגים חוסן מרשים ומחויבות גבוהה לערכים שנלמדו בביתם.  

ישנן דוגמאות למכביר של ילדים שמתפתים מאד להצטרף לחגיגה של חבריהם או בני כיתתם, אך עומדים באתגר ודוחים דבר מתיקה מפני שאיננו כשר, ואפילו אם רק אינם בטוחים בכך. הילדים הללו לא מרגישים חסך, זוהי הדרך שבה הם גדלים. הם לוקחים את זה בקלות, וללא ספק מתבגרים מן החוויה. הם מפתחים אישיות חזקה, וגדלים להיות השליש הזה באוכלוסייה שיצליח בחיים מפני שהם יודעים כיצד לדחות סיפוקים. דרך אגב, אני בטוח שההורים שלהם מוצאים דרך לתגמל אותם על המאמץ המיוחד שלהם.

הדבר נכון גם ביחס לשמירת שבת, או שמירת חוקי טהרת המשפחה. המשמעת העצמית הנדרשת בהקפדה על אורחות החיים הללו, בונה לא רק אישיות רוחנית, אלא גם נשים וגברים בעלי שיעור קומה, אציליים יותר, מוסריים יותר – בני אדם טובים יותר.

הפוסט גיבור המרשמלו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה נשים צריכות להסתיר? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%94%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8/ Fri, 18 Nov 2022 09:12:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3660 שאלה: מדוע היהדות מצווה על נשים לכסות את הגוף שלהן? האם יש משהו מביש או רע בקשר לגוף האישה? מדוע אישה צריכה לכסות את עצמה כדי שאחרים לא יתפתו? תשובה: את מניחה שהסיבה היחידה ללבוש צנוע היא למנוע פיתוי. אף כי ייתכן שכך הוא בדתות אחרות, ביהדות אין זה נכון. השקפת העולם היהודית על צניעות, […]

הפוסט מה נשים צריכות להסתיר? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

מדוע היהדות מצווה על נשים לכסות את הגוף שלהן? האם יש משהו מביש או רע בקשר לגוף האישה? מדוע אישה צריכה לכסות את עצמה כדי שאחרים לא יתפתו?

תשובה:

את מניחה שהסיבה היחידה ללבוש צנוע היא למנוע פיתוי. אף כי ייתכן שכך הוא בדתות אחרות, ביהדות אין זה נכון. השקפת העולם היהודית על צניעות, היא לא כל כך ביחס למה שאחרים יראו באישה, כמו הדרך שאישה תראה את עצמה.

כיסוי של דבר מה, איננו קשור תמיד לבושה ממנו. האם שמת לב כיצד אנו מתייחסים לספר תורה? לעולם איננו משאירים אותו פתוח. הוא חבוי מאחורי שכבות רבות. ספר התורה נמצא בבית הכנסת, בתוך ארון הקודש, מאחורי פרוכת, עטוף במעיל, וכרוך בחגורה. את ספר התורה מוציאים אך ורק כאשר משתמשים בו למטרה הקדושה הייעודית שלו, לקרוא בו את קריאת התורה בזמן התפילה. לצורך הזמנים המיוחדים האלה, אנו מסיטים בזהירות את הפרוכת, פותחים את דלתות הארון, מוציאים את ספר התורה, מסירים את המעיל העוטף אותו ואת החגורה הכרוכה סביבו. ברגע שסיימנו, אנו מחזירים את ספר התורה למצבו המכוסה ומשיבים אותו לארון הקודש.

מדוע אנחנו עושים את כל זה? למה כל העסק הזה סביב הסתרת ספר התורה? האם אנחנו מתביישים בו? האם יש כאן משהו להסתיר? האם יש משהו מכוער בקשר לתורה? כמובן שלא. ההפך הוא הנכון.

דווקא מפני שהתורה היא החפץ המקודש ביותר בעבורנו, דווקא מפני שהיא חשובה ויקרה לנו כל כך, אין אנו משאירים אותה חשופה אם אין בדבר צורך חיוני. אנו שומרים אותה תחת שכבות של כיסוי דווקא מפני שאיננו רוצים לנהוג בה בקלות ראש, איננו רוצים להפוך מורגלים בה מדי. אילו הייתה התורה פתוחה וגלויה לכול תמיד, היינו נעשים רגילים בה, וקדושתה הייתה פוחתת בעינינו. בכך שאנו משאירים אותה הרחק מעיני הכול, ומוציאים אותה רק בזמנים הראויים ביותר, אנחנו משמרים את ההערצה והכבוד שלנו לתורה.

הדבר נכון גם ביחס לגוף שלנו. הגוף הוא בריאה קדושה של הקב"ה. זהו ביתה המקודש של הנשמה. הדרך שבה אנו משמרים את הכבוד שלנו לגוף, הוא באמצעות שמירה עליו מכוסה. לא מפני שאנו מתביישים בו, אלא מפני שהוא יפה ויקר מדי.

מבחינה זו, אין הבדל בין גופם של גברים לגופן של נשים, וחוקי הלבוש הצנוע חלים גם על גברים. אבל אצל הנשים הדבר מודגש יותר. בגוף הנשי יש יופי ועוצמה שעולים על אלה של הגוף הגברי. על פי הקבלה, לגופה של אישה יש יופי עמוק יותר מפני שנשמתה מגיעה משורש נעלה יותר. מסיבה זו, גופה צריך להישמר מכוסה בדיסקרטיות.

בעולם שערכו של הגוף הנשי פוחת עד כדי שימוש בו כגימיק פרסומי זול, איננו זקוקים להוכחות נוספות לאמת הגדולה הזו. כשהכול חשוף, דבר איננו מקודש עוד. את מה שבאמת יקר וחשוב לנו, אנו שומרים עטוף ומכוסה.         

הפוסט מה נשים צריכות להסתיר? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קדושת הנישואין https://mikvah.org.il/%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f/ Mon, 14 Nov 2022 20:58:41 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3650 הכוהנים הראשונים היו אהרון (אחיו הגדול של משה רבנו) וארבעת בניו. הם, יחד עם צאצאיהם העתידים, נבחרו בידי הקב"ה לנהל את עבודת בית המקדש כנציגי עם ישראל כולו. בשל מעמדו המקודש, כמשרת בבית השם, על הכהן נאסר לבוא במגע עם מתים, גופו צריך להיות שלם וללא מום, קשרי נישואין מסוימים אסורים עליו, וכו'. אולי לא […]

הפוסט קדושת הנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הכוהנים הראשונים היו אהרון (אחיו הגדול של משה רבנו) וארבעת בניו. הם, יחד עם צאצאיהם העתידים, נבחרו בידי הקב"ה לנהל את עבודת בית המקדש כנציגי עם ישראל כולו. בשל מעמדו המקודש, כמשרת בבית השם, על הכהן נאסר לבוא במגע עם מתים, גופו צריך להיות שלם וללא מום, קשרי נישואין מסוימים אסורים עליו, וכו'.

אולי לא שמעתם את הסיפור על הבחור שמגיע אל הרב ומתחנן שיעשה אותו לכהן. הוא מוכרח להימנות על שבט הכהונה, והוא מוכן לשלם לרב כל סכום שיידרש תמורת הכבוד הזה. הרב מסביר בסבלנות, שלא הוא ולא אף אחד אחר, יכולים להפוך אדם לכהן. אין הדבר בסמכותם של רבנים. הבחור נואש. הוא מציע לרב תרומת ענק אם רק יסכים להעניק לו את הטובה האחת הזו. הרב מתקשה שלא לכעוס, אך בעת ובעונה אחת גם סקרן, ושואל את האיש מדוע חשוב לו כל כך להפוך לכהן. הבחור עונה: "כבוד הרב, אבי היה כהן, סבי היה כהן, אני מוכרח להיות כהן גם כן!"

האמת היא, שעד כמה שאולי נשמע הדבר מצחיק שכהן מלידה מחפש לקנות את דרכו אל הכהונה, להיות כהן – זו ממש לא בדיחה.

מניסיוני שלי, הייתי מעורב בכמה טרגדיות אנושיות שנבעו מבורות יהודית בקשר לתפקידו של הכהן והתקנות הנוגעות לחברי שבט הכהונה. 

בעוד שההתנהגות הנדרשת מכהן בבית הקברות היא מצווה חשובה מאד, עבירה על התקנות האלה היא בינו לבין אלוקים. אין לדבר השפעה על מישהו אחר, לפחות לא במובן הארצי והמוחשי.

מכל מקום, כשהדבר מגיע לבחירות של קשרי נישואין, תמיד יש צד נוסף שמעורב, ובסופו של דבר, מושפע מאד. 

ישנן טרגדיות שאי אפשר למנוע. כשהטרור מכה, חלילה וחס, לפעמים זה פשוט בלתי אפשרי שלא להיפגע ממנו. חולי הוא לא משהו ששום אדם שפוי יבחר במודע. אך הטרגדיה המתסכלת מכולן, היא כזו שאפשר היה למנוע. וכאשר בורות בקשר למסורות שלנו מובילה לכאב אנושי ולייסורי נפש, כי אז היכרות מעמיקה יותר עם המסורות הללו עשויה להיות חלק ניכר מן  הדרך למנוע טרגדיות כאלה מלהתרחש מלכתחילה.

תארו לעצמכם את הסצנה הבאה: אדם צעיר מכריז על אירוסין ומגיע אל משרדי הקהילה כדי לתאם עם הרב מועד לחתונה. הרב מגלה כי החתן הוא כהן, והכלה היא גרושה, גיורת, מישהי שקיימה קשרים אינטימיים עם אדם שאינו יהודי, או שהיא אולי בת לאב שאינו יהודי. ברגישות רבה, הרב מסביר לזוג כי ישנה מניעה הלכתית להשיא אותם "כדת משה וישראל". 

בספר ויקרא, התורה מפרטת את החוקים הבסיסיים הנוגעים לנישואין כהן, עם מי מותר ועם מי נאסר עליו להתחתן. אם הוא אכן כהן, והיא משתייכת לאחת מן הקטגוריות שהוזכרו לעיל, כי אז יש לנו בעיה.

כעת השאלה שלי היא, מדוע, במשך השנתיים או שלוש שבהם הם ניהלו זוגיות, הנושא לא עלה? התשובה היא בורות. איש מעולם לא אמר להם שיש בעיה.

את מי מאשימים? ובכן, את הרב כמובן. הוא מואשם בכך שהוא פונדמנטליסט דתי, שאין בו סובלנות או חמלה, שהוא קשוח ועקשן. ובכן, הרשו לי להבטיח לכם שאני, ועמיתיי הרבנים, שמחים להיות בצד המקבל והמאפשר בכל זמן נתון. מכל מקום, ישנן סיטואציות שבהן החוק היהודי והמסורת, שהן קדושות ובלתי ניתנות להפרה מבחינתנו, עשויות לעמוד בדרכו של אושר אנושי. ולנו אין את הכוח והסמכות לשנות את החוק כדי שיתאים למצב הנתון.

אישית, אני סבור שהאחריות לחנך את הצעירים שלנו בקשר לנושא המסוים הזה היא בידיים של  ההורים שלהם. במיוחד כאשר מדובר באב כהן שהעביר בירושה את הכהונה לבנו, מוטלת עליו החובה המוסרית להסביר לבנו מהי המשמעות של להיות כהן. אמת, ישנן גם פריבילגיות, כמו להיקרא ראשון לתורה, אך יש גם אחריות, כמו בבחירה זהירה של שותפים לנישואין.

הסוג הזה של כאב וסבל הם לחלוטין ניתנים למניעה אם רק נקנה לילדינו את הידע הנדרש. הרבה לפני שהילדים נעשים מעורבים רגשית ורומנטית, על ההורים ליידע את ילדיהם כיצד לבחון עם מי הם יכולים לצאת לדייט. ממש כמו שנישואי תערובת לעולם לא מתרחשים אם לא קדמו להם דייטים של תערובת, כך גם אצל כהנים – איש לא יסבול או יתאכזב מנישואין שאי אפשר ליישם, אם יצא רק עם בנות שיוכל להתחתן עמם בסופו של דבר. אסור שהפעם הראשונה שהוא ישמע על כך, תהיה כשהוא מגיע להירשם לנישואין ברבנות.

הנישואין כיום הם מוסד עדין. זהו אתגר עצום להישאר בצד הנכון של הסטטיסטיקה. אם התורה אומרת לנו שאיחוד מסוים איננו ראוי, במקום לדחות בשאט נפש את ההתערבות, כדאי לנו להתייחס לזה כאילו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יורד אלינו ולוחש באוזננו: "האמן לי. זה פשוט לא בשבילך". לפעמים אנו חושבים שהתורה עומדת בדרכנו אל האושר, כשלמעשה ההפך הא הנכון. בטווח הארוך, ייתכן שהדבר מגן על שני הצדדים מלבצע טעויות רציניות שיש להן השלכות לחיים שלמים.

ימי הכהונה עתיקים כימיו של עם ישראל. אי אפשר לקנות בכסף את הזכות להיות כהן. מגבלות המקום אינן מאפשרות לי להרחיב בנושא כאן. די אם אומר, שזוהי ברכה מאד מיוחדת. בואו נוודא שהילדים שלנו לא יתייחסו אליה לברכה זו – כקללה.       

הפוסט קדושת הנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ריקוד האהבה https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Sun, 13 Nov 2022 08:57:57 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3641 שאלה: ראיתי בחתונות דתיות ריקוד שבו אנשים נעמדים בשתי שורות זו מול זו, ומתחילים לרוץ אלה אל אלה עד למפגש באמצע, ואז רצים בחזרה לנקודות הפתיחה, וחוזר חלילה. מאיפה מגיע הריקוד הזה? תשובה: ישנה תפיסה שגויה מצויה ביותר בקשר לזוגיות. אנשים רבים חושבים שאם רק פגשנו באדם הנכון, הכול ילך בצורה חלקה מכאן ואילך. אם […]

הפוסט ריקוד האהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

ראיתי בחתונות דתיות ריקוד שבו אנשים נעמדים בשתי שורות זו מול זו, ומתחילים לרוץ אלה אל אלה עד למפגש באמצע, ואז רצים בחזרה לנקודות הפתיחה, וחוזר חלילה. מאיפה מגיע הריקוד הזה?

תשובה:

ישנה תפיסה שגויה מצויה ביותר בקשר לזוגיות. אנשים רבים חושבים שאם רק פגשנו באדם הנכון, הכול ילך בצורה חלקה מכאן ואילך. אם אנו נתקלים במהמורות בדרך, אם אנו נדרשים למאמץ כדי שזה יעבוד, אנחנו כנראה לא נמצאים בזוגיות הנכונה.

ריקוד החתונה הזה, שיש בו את התנועה קדימה ואחורה, בא ללמד אותנו שזוהי תפיסה שגויה. בכל זוגיות אוהבת, בני זוג חווים רגעים של קרבה ואהבה, כמו גם רגעים של ריחוק ומתח. זה בלתי אפשרי ששני בני אנוש יחלקו מרחב אינטימי ולא יעברו כמה רגעים מורכבים יותר. אם זוגיות היא אמיתית – סביר להניח שהיא לא תהיה חלקה.

המתח הזה הוא בדיוק מה שהופך את האהבה לעוצמתית כל כך. כל רגע של מתח בזוגיות אוהבת הוא הזדמנות להכיר טוב יותר זה את זו. מדוע אתה כועס? מה עשיתי שפגע בך? איפה שגינו להבין זה את זו? מה נוכל ללמוד מהאפיזודה הזו?

הסיבה היחידה שאתם מתרחקים מעט, היא רק כדי להתקרב שוב. לוקחים צעד אחורה כדי שנוכל להאיץ קדימה. הנתק שנוצר בעקבות נפילה קטנה מספק לנו את הדלק לחזור זו אל זה, קרובים יותר מתמיד.

כשאנו רוקדים סביב הזוג הטרי, אנחנו רוצים להעניק להם את המסר העוצמתי הזה. בחייכם המשותפים, בלתי נמנע שמדי פעם יעשה אחד מכם טעויות. יהיו זמנים של אי-הבנה ומרחק, זמנים שבהם תחושו שהתרחקתם, ושהאהבה קצת מאולצת. הסוד לצלוח את המצב: לעולם אל תפנו גב זה לזו. גם כשאתם נסוגים מעט, תמיד הסתכלו זו אל זה. אם תעשו כך, המתח עצמו יתעל אתכם בחזרה זה לזו.     

אל תחששו מהרגעים האלה. ראו בהם פתח שמוביל אתכם לקשר עמוק יותר. בריקוד האהבה, הזמנים הטובים מקרבים ביניכם, אבל הזמנים הקשים – עוד יותר.

הפוסט ריקוד האהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני לא נשואה, איך כל זה קשור אליי? https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%91-%d7%90%d7%a6%d7%9c%d7%9a/ Thu, 10 Nov 2022 16:45:33 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3673 בחוברת הבאה תוכלי לקרוא התייחסויות שונות של הרבי בנוגע ללימוד הלכות טהרת המשפחה לפני החתונה, כאן במקווה.אורג תוכלי למצוא כתבות שמתאימות לך תחת הקטגוריה 'הבית היהודי'.

הפוסט אני לא נשואה, איך כל זה קשור אליי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

בחוברת הבאה תוכלי לקרוא התייחסויות שונות של הרבי בנוגע ללימוד הלכות טהרת המשפחה לפני החתונה, כאן במקווה.אורג תוכלי למצוא כתבות שמתאימות לך תחת הקטגוריה 'הבית היהודי'.

הפוסט אני לא נשואה, איך כל זה קשור אליי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איך לברוח מנישואים משעממים? https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%97-%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%a2%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%9d/ Thu, 10 Nov 2022 08:51:51 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3637 שאלה: יש לי נישואין טובים. אבל אני חש משועמם מאשתי, והיא ממני. לא עשינו משהו רע חלילה, פשוט איבדנו את ההתלהבות ההדדית. זה מדאיג אותי, מפני שאנחנו לא נשואים זמן רב כל כך. האם זה נורמלי? תשובה: אתם עוברים עכשיו שלב קריטי. אין מי שלא מתמודד איתו. הדרך שבה תתמודדו איתו חיונית לעתידכם הנפשי-רוחני. תוכלו […]

הפוסט איך לברוח מנישואים משעממים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

יש לי נישואין טובים. אבל אני חש משועמם מאשתי, והיא ממני. לא עשינו משהו רע חלילה, פשוט איבדנו את ההתלהבות ההדדית. זה מדאיג אותי, מפני שאנחנו לא נשואים זמן רב כל כך. האם זה נורמלי?

תשובה:

אתם עוברים עכשיו שלב קריטי. אין מי שלא מתמודד איתו. הדרך שבה תתמודדו איתו חיונית לעתידכם הנפשי-רוחני. תוכלו ללמוד מה לעשות, מזחל. אנחנו מתקדמים בעולם שלנו כמו זחל שמטפס על גרם מדרגות. בשביל הזחל, מדרגות הן אתגר. לאחר שטיפס טיפוס תלול קצר, הוא מגיע למישור, שטח מישורי ארוך שלא עולה לשום מקום. הדברים זורמים בקלות כשהזחל עושה את דרכו על המשטח הזה, עד שהוא נתקל בקיר. זה נראה כמו סוף הדרך. אין לאיפה להתקדם במסע הזה. אבל לאחר שנתקל בקיר הזה, הזחל מביט סביבו וקולט שהמסע בכלל לא נגמר. הדרך היחידה להתקדם היא למעלה. אז הזחל מתחיל לטפס. אז הוא מבין שזו לא הייתה דרך ללא מוצא, זה היה השלב הבא בדרך למעלה, הדרך לגבהים חדשים. מה שנראה כמכשול, היה למעשה הזמנה לעלות למעלה.

אותו הדבר קורה בחיים שלנו, ובחיי הנישואין שלנו. אחרי שלב ראשוני של הרגשה בשמים, אנחנו מגיעים לתקופה שטוחה, שבה הדברים פשוט מתגלגלים להם. בסופו של דבר, אנחנו נתקלים בקיר, מחסום מתסכל, ואז אנו מרגישים נטולי השראה ואדישים, ונראה כאילו אין מוצא. זה נורמלי. זוהי קריאה לעלות לשלב הבא, לרומם את עצמנו מהמצב הנוכחי ולשאוף למעלה. זה הרגע להביט למעלה, ולהתחיל לטפס. חיי הנישואין שחוויתם עד למעצור הזה היו טובים לאז, אבל לא טובים מספיק לעכשיו. כשהזמן חולף, גם הזוגיות צריכה לגדול. זה אומר שאתם צריכים להעמיק בעצמכם, למצוא בעצמכם רמות חדשות של מחויבות ונתינה, ולגלות עומקים חדשים בשותפכם לחיים.

השעמום שאתם חשים הוא סימן טוב – זה אומר שאתם מוכנים להתקדם לשלב הבא. החיים לא יכולים להיות עלייה תלולה כל הזמן. זה יהיה מתיש מדי. שטחי המישור שבין העליות מעניקים לנו זמן להיטען מחדש. הם שם כדי להכין אותנו לצעד הבא. האתגר ניצב לפניכם. הסתערו עליו, ותמצאו את הדרך לגבהים חדשים.  

הפוסט איך לברוח מנישואים משעממים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מדוע התורה נוקשה לגבי מגע בין המינים? https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%92%d7%a2/ Wed, 09 Nov 2022 09:11:40 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3646 שאלה: אני מבינה שחוקי התורה אוסרים על כל מגע פיזי בין גבר לאישה – אפילו לשהות לבדם יחד בחדר אחד – אלא אם כן הם קרובים מדרגה ראשונה או נשואים זה לזו. חוקים אלה חלים על כל גבר ועל כל אישה, מבלי הבט על הגיל שלהם, או אם הם חשים משיכה מינית זה לזו או […]

הפוסט מדוע התורה נוקשה לגבי מגע בין המינים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

אני מבינה שחוקי התורה אוסרים על כל מגע פיזי בין גבר לאישה – אפילו לשהות לבדם יחד בחדר אחד – אלא אם כן הם קרובים מדרגה ראשונה או נשואים זה לזו. חוקים אלה חלים על כל גבר ועל כל אישה, מבלי הבט על הגיל שלהם, או אם הם חשים משיכה מינית זה לזו או שלא. וחוץ מזה, יש את כל חוקי "הלבוש הצנוע". לא נסחפנו קצת? האם אנחנו באמת כאלה חיות?

תשובה:

כאשר גבר ואישה נמצאים יחד בחדר, והדלת נסגרת, יש כאן אירוע מיני. לא בגלל מה שעתיד להתרחש, אלא בגלל מה שכבר התרחש. אולי אין כאן חומר לרומן, אבל יש כאן התרחשות מינית, מפני שגבר ואישה היא מה שיצר את המיניות לכתחילה.

זה נכון שבעולם שלנו כיום, בוודאי ב"עולם החופשי", אנשים, באופן כללי, כבר לא חושבים במונחים האלה. מה שקרה הוא שהתחלנו למקם את כל ההגנות האלה, ולהפוך מחושלים ומורגלים, בעקבות החשיפה המתמדת לפעילות משותפת לשני המינים – בתי ספר מעורבים, מחנות קיץ, חדרי כושר – התחלנו לחסום קבוצות של אנשים. איננו יכולים להיות מיניים באופן טבעי כפי שהקב"ה ברא אותנו. כשגבר אומר, "יש לי ידידה, אבל אנחנו רק ידידים ולא שום דבר מעבר לזה, אני לא נמשך אליה בשום אופן מיני, היא לא הטיפוס שלי", אתם צריכים לשאול את עצמכם מה באמת קורה כאן. האם יש כאן אדם ממושמע? או שאולי יש כאן אדם שקצת מת?

מה הוא מתכוון כשהוא אומר "היא לא הטיפוס שלי?" מתי התחיל כל עניין ה"טיפוסים" הללו? יש כאן משהו מזויף. זו איננה מיניות אנושית אמיתית. וזה גם לא ממש נכון בהקשר המסוים הזה, מפני בשינוי קל מאד של הנסיבות, אתה יכול להימשך אליה מינית בקלות רבה מאד. אחרי הכול… הוא זכר, והיא נקבה. כמה פעמים קורה שמערכת יחסים מתחילה כמשהו קליל, יחסי שכנות, ופתאום הופכת למשהו אינטימי? ההתעוררות הגדולה של נער ונערה שמתרוצצים יחד, עושים יחד כל מיני דברים, משתתפים יחד בפעילויות שונות, וראו זה פלא, הם קולטים פתאום – איזו דרמה, איזו דרמה – שהם נמשכים פיזית זה לזו. הם אנשים בוגרים, אינטליגנטיים, וזה מפתיע אותם. זה קצת מטופש.

אז הדלת הנסגרת הזו, צריכה להיחשב כאירוע בעל אופי מיני. ואתם צריכים לשאול את עצמכם: האם אתם מוכנים לכך? האם זה מותר? האם זה ראוי? אם לא, השאירו את הדלת פתוחה. האם ראוי שגבר ואישה ילחצו ידיים? האם זו אמורה להיחשב כמחווה אינטימית? האם כל מגע פיזי ידידותי אמור להיחשב אינטימי? התקווה היא, שכן.

החוקים האלה אינם מהווים ערבות כנגד חטאים. הם מעולם לא התיימרו למנוע אותם לחלוטין. יש אנשים שמתלבשים בצניעות רבה. הם מכסים הכול. הם גם חוטאים. זה קצת יותר מורכב, אבל הם מסתדרים. כל הכללים האלה לא נועדו רק למעט את האפשרות של עשיית דבר שאיננו ראוי. הם גם נועדו לשמר את המיניות – מפני השם רוצה במיניות אנושית. הוא העניק לנו את הכללים האלה כדי לשמר אותה, לרומם אותה – ולוודא שהיא ממוקדת במקומות הנכונים ובנסיבות הנכונות – לא כדי לחנוק אותה.

הפכנו קצת חסרי רגישות בקשר למיניות שלנו. גם בנישואין, גם נשיקה חפוזה עשויה להוזיל אותה, לחספס אותה – עד שאנו רצים למטפל לבקש עצה. ואתם יודעים מה אומר המטפל שגובה מאתיים דולר לפגישה? הוא אומר לבני הזוג שלא לגעת זה בזו למשך שבועיים. היהדות מעניקה את העצה הזו חינם אין כסף. נכון. ישנם שבועיים בכל חודש שבהם בני הזוג נמנעים ממגע. הטיפול הזה קיים כבר 3000 שנה, והוא עדיין עובד. זה רעיון נהדר.  

כשאתם לא סוגרים את הדלת, אתם מכירים במיניות שלכם. אתם מכירים במיניות של האחר. להיות צנועים, להכיר את הגבולות שלנו, לדעת מתי אינטימיות מתחילה ולא לחכות עד שהאינטימיות שלנו מרחיקה לכת, היא דרך חיים בריאה מאד. זה לא ישנה את אורח החיים שלך דרמטית, אבל זה בהחלט ירומם אותם דרמטית, ואתם תהפכו מסוגלים יותר לשחרר, לנהוג בספונטניות, מפני שאתם יודעים שאתם יכולים לסמוך על עצמכם. הגדרתם את הגבולות שלכם. עכשיו אתם יכולים להיות חופשיים. זה מסיר מעמסה גדולה מהמחשבות שלכם, והופך אתכם לאנשים שקל יותר לאהוב.  

הפוסט מדוע התורה נוקשה לגבי מגע בין המינים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מהי המשמעות של כיסוי ראש? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%9b%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%a9/ Tue, 08 Nov 2022 08:41:20 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3632 שאלה: שמעתי אנתרופולוג שדיבר על נשים דתיות שמכסות את שערן בפאה. הוא אמר שיש אירוניה רבה בכך שנשים דתיות משתמשות בפאות כדי לכסות את שערן לאחר הנישואין. לפי המצווה המקורית, נשים נשואות צריכות לכסות את שערן כדי להיות צנועות ולא מושכות. ואילו בזמנים מודרניים, נשים נעזרות בפאות, שפעמים רבות הן אטרקטיביות עוד יותר מן השיער […]

הפוסט מהי המשמעות של כיסוי ראש? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

שמעתי אנתרופולוג שדיבר על נשים דתיות שמכסות את שערן בפאה. הוא אמר שיש אירוניה רבה בכך שנשים דתיות משתמשות בפאות כדי לכסות את שערן לאחר הנישואין. לפי המצווה המקורית, נשים נשואות צריכות לכסות את שערן כדי להיות צנועות ולא מושכות. ואילו בזמנים מודרניים, נשים נעזרות בפאות, שפעמים רבות הן אטרקטיביות עוד יותר מן השיער הטבעי שלהן. כך שבעצם, חבישת פאה היא ההפך המוחלט של המטרה שלשמה מכסים את השיער! הוא השתמש בזה כדוגמה לתרבויות ששוכחות את הסיבות המקוריות למסורות העתיקות שלהן, ומנהגים שמתפתחים בצורה כזו שסותרת לגמרי את המטרה המקורית שלהם. מה יש לך לומר על זה?

תשובה:

נראה שהאנתרופולוג הזה מתקשה להבחין לא רק בין פאה לשיער טבעי, אלא גם בין המשמעות האמיתית של צניעות, לגרסה האישית שלו בעניין. הוא משווה בין צניעות לבין חוסר אטרקטיביות, אבל זוהי ההגדרה שלו, לא ההגדרה של היהדות. מנקודת המבט היהודית, לצניעות אין קשר להיות האדם הצנוע בלתי מושך. צניעות היא אמצעי ליצירת פרטיות. וזה, מושג בהחלט באמצעות פאה.

לצניעות אין כל קשר לאי-משיכה. כיסוי הראש לא נועד מעולם להפוך אישה נשואה למכוערת. יופי הוא מתת א-ל, והמסורת היהדות מעודדת גברים ונשים כאחד לדאוג לנראות שלהם, ותמיד להיראות ייצוגיים. המסורת היהודית מעודדת באותה נשימה גם צניעות; לא בכדי להמעיט מן היופי, אלא כדי לתעל את היופי והמשיכה כך שהם שמורים למקום שהם שייכים אליו – בתוך הנישואין.

באמצעות כיסוי ראש, אישה נשואה מצהירה למעשה: "אני לא זמינה. אתה יכול לראות אותי אבל אני לא  זמינה לקהל הרחב. אפילו השיער שלי, החלק הכי מובהק והכי נראה שלי, הוא לא לעיניך".

לכיסוי הראש יש השפעה עמוקה על הלובשת אותו. הדבר יוצר גבול פסיכולוגי, מרחק קוגניטיבי בינה ובין אנשים זרים. היופי שלה גלוי לעין אך איננו מורגש; היא מושכת – אך איננה זמינה.

פאה משיגה בדיוק את האפקט הרצוי, מפני שפאה מאפשרת לאישה לכסות את כל השיער שלה, ועדיין לשמור על נראות אטרקטיבית. היא יכולה להיות גאה במראה שלה מבלי להתפשר על הפרטיות שלה. וגם אם הפאה שלה נראית אמיתית כל כך עד שיש מי שיכול לטעות ולחשוב שזהו שיער טבעי, היא עצמה יודעת שאיש איננו מביט בה באמת. היא יצרה לעצמה מרחב פרטי, ורק היא מחליטה מי ייכנס אליו.  

ייתכן שבדתות אחרות צניעות ויופי לא הולכים ביחד. זו איננה השקפת העולם היהודית. יופי אמיתי, יופי פנימי, מצריך צניעות שתשמור עליו ותאפשר לו לפרוח. 

הפוסט מהי המשמעות של כיסוי ראש? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רוצים להיות נחמדים? https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%9d/ Fri, 28 Oct 2022 14:22:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3615 לפני שנים רבות, לאישה אחת הייתה בעיה רצינית מאד. היא הייתה בת עשרים ושש, והיא הייתה בודדה כמו אבן בשדה. לא הייתה לה ולו חברה אחת, היא לא הצליחה להסתדר עם אף אחד, ולא הצליחה לשמור על אף מערכת יחסים. מדוע? ובכן, אם נאמר זאת בבוטות, ההתנהגות שלה הייתה גועלית. היא הייתה קטנונית, היא הייתה […]

הפוסט רוצים להיות נחמדים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפני שנים רבות, לאישה אחת הייתה בעיה רצינית מאד. היא הייתה בת עשרים ושש, והיא הייתה בודדה כמו אבן בשדה.

לא הייתה לה ולו חברה אחת, היא לא הצליחה להסתדר עם אף אחד, ולא הצליחה לשמור על אף מערכת יחסים. מדוע? ובכן, אם נאמר זאת בבוטות, ההתנהגות שלה הייתה גועלית.

היא הייתה קטנונית, היא הייתה אנוכית, היא הייתה קנאית והיא הייתה אכזרית. היא ניסתה נואשות לשלוט בתכונות  השליליות שלה ובילתה שנים בכל סוג אפשרי של טיפול וייעוץ, אך ללא הצלחה. כשהיא חשבה שהיא הגיעה לקצה, היא שמעה שיש אדם חכם וקדוש בברוקלין, שאולי יוכל לעזור לה עם הבעיה שלה, רבי מנחם מ. שניאורסון, מנהיגה הנערץ של תנועת חב"ד העולמית. היא הגיעה אליו והציגה בפניו אבחון בן שמונה עמודים של הבעיה שלה.

הרב הנכבד, שנודע כ"הרבי", העניק לה עצה פשוטה מאד. הוא אמר לה שכאשר היא תחזור ללימודים בקמפוס שבו למדה, שתאמץ לה הרגל קבוע לשרת ולהגיש לאנשים אחרים במהלך הארוחות.

"יהיה אשר יהיה הדבר שהאחר זקוק לו", אמר הרבי, "את החמאה, את הסוכר, כוס מים, מה שזה לא יהיה, עשי זאת להרגל להביא להם אותו". האישה חשה הקלה. במקום לאבחן אותה, הרבי נתן לה משהו שהיא יכולה לעשות.

במבט לאחור, היא ראתה זאת כך: "אישה קטנונית, אגואיסטית הגיעה אל הרבי, שאמר לה, למעשה, 'לא נחמדה? אז תהיי נחמדה. מה השאלה כאן? את לא אוהבת להיות לא נחמדה? מי מכריח אותך? רוצה להיות נחמדה? מצוין. כך תתחילי לעשות זאת: הביאי למישהו אחר כוס מים'. במילים אחרות, אם את לא אדם נחמד, אל תעצרי לנתח את זה. פשוט התחילי לחשוב, לדבר ולפעול בצורה נחמדה.

הדבר נכון גם לגבי אהבה, כבוד, הערכה וכל אחד מהרגשות החיוניים למערכת יחסים. לכולם יש את היכולת לאהוב, לכבד, ולהעריך. אתם יודעים מתי אתם זקוקים לזה, אתם יודעים מתי אתם רוצים את זה ואתם יודעים מתי אתם לא מקבלים את זה.

נאמר כי מחשבה טובה אחת, מילה קדושה אחת, מעשה טוב אחד – יכולים לשנות את העולם. התחום שבו הדבר משמעותי ביותר הוא בנישואין. זהו המקום שבו מה שאתם חושבים, מה שאתם אומרים והדרך שבה אתם פועלים – עושים את כל ההבדל.  

לדוגמה, אישה המגיעה לייעוץ נישואין עשויה לומר, "הלב של בעלי נמצא במקום הנכון, ואני יודעת שהוא מתכוון לטוב, אבל הוא מתנהג פשוט בצורה נוראית. אני יודעת שהוא אוהב אותי באמת, אבל הוא מדבר אליי בצורה מעליבה, משמיע ביקורת כל הזמן, ומתנהג אליי לא יפה בנוכחות אנשים אחרים".

אישה אחרת עשויה לומר, "בעלי הוא אדם נחמד מאד. הוא אחראי, הוא מדבר ברכות, הוא רגיש ומתחשב, אבל אני לא בטוחה אם הוא אוהב אותי בעומק לבו, בעמקי נשמתו".  

היינו מבינים לו האישה הראשונה הייתה רוצה להתגרש. אבל האישה השנייה צריכה להיות משוגעת לרצות להתגרש. אם בעלה חושב בצורה אוהבת, מדבר בצורה אוהבת, ומתנהג בצורה אוהבת, מה אפשר עוד לבקש? יש לה חיי נישואין טובים. מוטב שתעזוב את "עומק הלב" ו"עמקי הנשמה", תחזור הביתה ותשמח שהיא נשואה לאדם טוב ונעים.

אותו הדבר נכון ביחס לעצמנו. התשובה לבעיות שלנו לא תמיד טמונה בעבודה הפנימית שלנו, או באבחנה של עומק הלב על מנת לגלות למה אנחנו מרגישים כך. הדבר החשוב ביותר הוא – איך אנחנו פועלים?

האם אתם נחמדים? אם לא, מה אתם הולכים לעשות בקשר לזה? למה להתחיל לנתח את זה? אם אתם רוצים להיות נחמדים, התחילו היום. חשבו מחשבות טובות, דברו מילים טובות, עשו משהו נחמד לאדם אחר. בסופו של דבר, אתם תהיו, למעשה, נחמדים.

לפעמים, עדיף שלא לחטט בנבכי הנפש. הסמטאות שם מפותלות ומסובכות, וייתכן שלא תמצאו את הדרך. קל מאד ללכת לאיבוד שם, ואפילו אין לכם את המפה. אם כן, עדיף שתיצמדו למה שאתם כן יודעים. אתם יודעים איך לחשוב, אתם יודעים איך לדבר, ואתם יודעים איך לעשות. הדברים האלה הם בשליטתכם.

אנשים שמבלים שנים בטיפולים מבלים יותר מדי זמן בלהיות עסוקים לחלוטין בעצמם. מוטב היה לו היו חדלים להסתמך כל כך על הטיפול ופשוט לעשות משהו טוב לשם שינוי.  

איך נוכל להביא אהבה, כבוד ומסירות אל תוך הזוגיות שלנו? זה קל. אתם כבר יודעים כמה עמוק הוא הצורך לחוש נאהבים, ועד כמה הצורך בהכרה הוא חיוני. קחו את המידע הזה, ויישמו אותו בזוגיות שלכם. אתם יודעים מהי אהבה, אז אהבו את האחר. אתם יודעים עד כמה חשובה הכרת תודה, אז הכירו תודה. אתם יודעים עד כמה אתם זקוקים לכבוד – היו קצת יותר מכבדים.

אדם מכבד הוא אדם שיש לו כישרון לכבוד, מיומנות של ממש. אדם מכבד הוא כזה שאיננו יכול להעניק כבוד רק לגאונים, קדושים או נביאים. יש, לו או לה, את היכולת לכבד כל אדם באשר הוא אדם.

הדבר נכון גם ביחס לאדם אוהב. אדם אוהב איננו אוהב רק את מי שהציל את חייו בחוף הים. את זה כל אחד יכול. אדם אוהב הוא מי שיכול לאהוב בלי שתהיה סיבה שתגרום לו לאהוב. זו אהבה שלא צריכים "להרוויח"; היא או הוא, מציעים זאת בחפץ לב.

אדם אוהב יכול לאהוב את המסכן שכולם דוחים או מתעלמים מקיומו. מדוע אנשים מתעלמים מאדם שקשה לאהוב? הם ממתינים שהוא ירוויח את אהבתם. אבל אם הוא לוזר אמיתי, הוא לא יוכל. האדם האוהב לא מחכה שזה יקרה. הוא לא מגיב – הוא יוזם. יש לו את היכולת לאהוב.

האם אהבה היא משהו שאתם רוצים לעצמכם, או משהו שאתם יכולים לתת אחרים? האם יש לכם רק את היכולת לקבל, או שאתם יכולים גם לתת?

חשבו על היכולת שלכם לחמול. נניח שאישה ענייה דופקת על הדלת שלכם ואומרת: "האם תוכלו בבקשה לתת לי קצת אוכל?" אתם מביטים בה וחושבים לעצמכם "היא לא נראית רזה במיוחד". אז אתם אומרים לה, "אנחנו מצטערים. תחזרי בבקשה כשתהיי רזה יותר. כשתגרמי לי לחוש חמלה כלפייך". זו איננה חמלה. חמלה איננה משהו שמכריח אותך לחמול. איפה נמצאת היכולת שלכם לחוש חמלה? אם החמלה "נכפתה" עליך, זו איננה חמלה אמיתית.   

ומה לגבי הנישואין שלכם? כשהבעל או האישה שלך זקוקים למעט כבוד, האם אתם נותנים את זה? בטח, כמובן שאתם נותנים, אם בן הזוג הוא מושלם, תכבדו אותו או אותה? לא, מפני שאם אלה הם התנאים, אתם לא באמת מסוגלים לכבד.

השאלה היא, האם תכבדו את בן הזוג שלכם? זה לא תלוי במה שבן הזוג שלכם עושה או לא עושה, זה תלוי בכם. איפה הכבוד שלכם? איפה האהבה שלכם? זה לא תלוי בבעל או באישה שלך, זה תלוי בך. האם יש בכם את היכולת לכבד? אם כן, למי אתם שומרים אותה? לאנשים שבלאו הכי כבר נפלאים ומרשימים כל כך עד שהכבוד אליהם מתבקש? אנשים שאין להם צורך בכבוד שלכם?

זה דומה למה שאנשים אומרים בקשר לאמונה באלוקים. "אם אלוקים רק יראה לי כמה נסים, אני אאמין בו". ומה אלוקים אמור להגיד על זה? "וואו. תודה רבה!"? זה כמו אותה אישה שאומרת לבעלה, "תראה לי שאתה מסוגל להרוויח המון כסף, ואז אשאר נשואה לך". תודה, אבל לא תודה.

איפה הכישרון שלכם? איפה היכולות שלכם? יש לך בעל? כבדי אותו. יש לך אישה? אהוב אותה. הכול נראה קל כל כך מיד אחרי החתונה. אנחנו מצויים בהתרגשות גדולה כל כך של התחלה, מפני שאנו מסתכלים על האדם שאנחנו הולכים להתחתן איתו ויכולים לראות שיש כאן כל כך הרבה מה לאהוב, וכל כך הרבה מה לכבד, וכל כך הרבה מה להעריך וכל כך הרבה מה להעריץ.

ואז, שבועיים לאחר מכן, ירח הדבש מגיע לקיצו. האישה מסתכלת על הבעל ואומרת: "למה? למה התחתנתי עם הבחור הזה? מה מצאתי בו? איך אני יכולה לכבד אותו? הוא לא עושה שום דבר כדי להרוויח את הכבוד שלי!"

והבעל חושב, "מה ראיתי באישה הזו שגרם לי להעריך אותה כל כך? אין כאן שום דבר שראוי להערכה!"

ואז שני אלה רצים לייעוץ נישואין. האישה אומרת: "יש לי בעיה. אני לא מכבדת את בעלי". והבעל אומר: "הבעיה היא באשתי. היא לא עושה שום דבר שמצדיק הערכה". ובכן, לשניהם יש בעיה, אלא שזו לא הבעיה שהם חושבים שיש להם. הבעיה האמיתית היא שהגישה שלהם שגויה לחלוטין. הם הניחו שאם אנשים גורמים לכם לכבד אותם, כנראה שהם הדבר האמיתי. אבל אם אתם נדרשים לקצת יותר מאמץ, ואתם גורמים לעצמכם להאמין שאתם מכבדים אותם, אז זה מזויף. ההפך הוא הנכון.

תסתכלו מה קרה בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא. היהודים הרגישו משיכה התחלתית לקב"ה, מפני שהוא היה מאד מרשים. כשאלוקים בכבודו ובעצמו הגיע להוציא אותנו ממצרים, לא יכולנו שלא לכבד אותו, לא יכולנו שלא לירא ממנו, לא יכולנו שלא לאהוב אותו.  

וכשהוא בא ואמר לנו: "בואו, הולכים למדבר", אמרנו, "בטח. מה שתגיד!" והוא אמר: "אני אתן לכם את התורה ואת כל המצוות", ואנחנו אמרנו, "בסדר. מה שתגיד". מפני שהתרשמנו ממנו כל כך. היינו באמת מאוהבים בו. הוא לקח אותנו להר סיני והתחתנו. ואז הוא לקח אותנו למקום שנקרא ארץ ישראל לירח דבש. זה היה ירח דבש ארוך למדי, הוא נמשך בערך ארבע מאות שנה. זה היהי נפלא, מפני שארץ ישראל היא ארץ קדושה כל כך. להיכן שלא פנינו, יכולנו לראות נסים קורים סביבנו על בסיס יומיומי. אלוקים היה מרשים כל כך, והזוגיות שלנו התחדשה והתרעננה כל הזמן. ההערצה שלנו אליו רק הלכה וגדלה.

ואז אלוקים אמר, "ירח הדבש הסתיים. אין עוד בית מקדש. אין עוד נסים. לא עוד חיים בארץ הקודש. מעכשיו, זה רק אני ואתם. אם אתם אוהבים אותי, תצטרכו לאהוב אותי על מי שאני, לא על האותות והמופתים, או המכות. לא עוד נסים. לא עוד קריעת הים. רק אני". המקדש נלקח מאיתנו, ואנו נשלחנו מארץ ישראל אל הגלות.   

ומה קרה? הזוגיות שלנו פרחה. כיום, למרות הכול, אנחנו מסורים אל הקב"ה כמאז ומתמיד. הראינו לו אהבה וכבוד שלא ידענו שאנו מסוגלים להם. רגשות שלא היינו מודעים לקיומם, התגלו. כל זה יכול לקרות גם בנישואין שלכם.  

בתחילת הזוגיות שלכם, נסחפתם הרחק מפני שהיו אז כל כך הרבה אהבה, הערכה וכבוד. זה לא היה אמיתי. זו הייתה מתנה. פיתיון, כדי להביא אתכם לנישואין.  

היא הייתה נפלאה, הוא העיף אותך לשמיים. אז כיבדתם זה את זו, אהבתם זו את זה, והערצתם זה את זו. אבל זה לא היה אמיתי. בשביל זה לא הייתם צריכים להיות טובים, או מוכשרים, או אחראים, או מוסריים. לא הייתם צריכים לעשות דבר. הכול נעשה בשבילכם. אתם הייתם פסיביים לחלוטין.  

הדבר האמיתי קורה עכשיו. עכשיו, שכל ההתרגשות נרגעה, יש שני אנשים שאחראים זה לזה, שיכולים לאהוב זה את זו ולכבד זה את זו. זה אמיתי.

אתם לא מכבדים את בן הזוג שלכם, ואתם לא מסוגלים לחיות עם אדם שאינכם מכבדים? למה אתם מחכים? התחילו לחשוב בצורה מכבדת, דברו בצורה מכבדת ופעלו בצורה מכבדת. הדבר נכון גם באהבה. אתם יודעים מהי אהבה, מפני שאתם חשים בהיעדרה כשאינכם מקבלים אותה. אל תשקעו שם במחשבות, קומו ועשו מעשה!

מעשה אחד של נדיבות, מילה אחת של קדושה, מעשה טוב אחד – יכולים לשנות את העולם. אז חשבו באהבה, דברו באהבה, והתנהגו באהבה. כשתעשו זאת, אתם תגלו את כל האהבה והכבוד שיש בכם ולא חלמתם שהם קיימים.

מאמר זה הוא פרק מתוך הספר "האם אף אחד כבר לא מסמיק?" מאת הרב מאניס פרידמן.

הפוסט רוצים להיות נחמדים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אמא שלך או אשתך? https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%9e%d7%90-%d7%a9%d7%9c%d7%9a-%d7%90%d7%95-%d7%90%d7%a9%d7%aa%d7%9a/ Fri, 21 Oct 2022 14:03:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3607 שאלה: בזמן האחרון, התלקחו קצת העניינים בין אמא שלי לבין אשתי. אמא שלי מתעקשת שהמשפחה צריכה להתאסף יחד בכל ליל שבת בבית שלה, אבל אשתי מעוניינת גם לארח סעודות שבת בביתנו. מעולם לא פספסתי סעודת שבת בבית, אבל עכשיו אני קרוע בין ההורים שלי לבין אשתי. ואנחנו נשואים רק חודשיים! איפה הנאמנות שלי צריכה להיות? […]

הפוסט אמא שלך או אשתך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

בזמן האחרון, התלקחו קצת העניינים בין אמא שלי לבין אשתי. אמא שלי מתעקשת שהמשפחה צריכה להתאסף יחד בכל ליל שבת בבית שלה, אבל אשתי מעוניינת גם לארח סעודות שבת בביתנו. מעולם לא פספסתי סעודת שבת בבית, אבל עכשיו אני קרוע בין ההורים שלי לבין אשתי. ואנחנו נשואים רק חודשיים! איפה הנאמנות שלי צריכה להיות?

תשובה:

זה ממש נורא להיות קרוע כך בין שני אנשים אהובים. אבל אין כאן שום שאלה איפה הנאמנות שלך צריכה להיות. התשובה מצויה במבנה טקס החתונה היהודי.

כאשר בני זוג נישאים, הם מובלים לחופה בידי ההורים שלהם. אך כשהחופה מסתיימת, החתן והכלה עוזבים את ההורים מאחור, וצועדים אל עבר החיים החדשים שלהם יחד. זהו הריקוד העדין של שינוי הנאמנות – אתם מגיעים לחתונה כילדים הרווקים של ההורים שלכם, ויוצאים ממנה כזוג נשוי.  

ההורים שלך יישארו לנצח ההורים שלך. הם הביאו אותך לעולם הזה באהבה, גידלו אותך במסירות נטולת פניות אישיות, והעניקו לך את החופש ואת האוטונומיה להינשא ולהתחיל משפחה משלך. פעמים רבות, הצעד האחרון הזה הוא הקשה ביותר בעבורם. לעולם הם יראו אותך כילד האהוב שלהם, ועד כמה שהם רוצים בכך, קשה מאד לשחרר.  

אבל אין מנוס מלשחרר. ואתם יכולים לעזור להם בכך. עשו זאת בעדינות. הבהירו להם שאתם לא דוחים אותם ולא מסננים אותם, אתם רק מסתגלים למציאות החדשה של חיי נישואין. עשו זאת בהדרגה, ולא בבת אחת. אני בטוח שאמא שלך תהיה יותר פתוחה להכיל את הרעיון שלכם עושים שבת אחת בחודש בעצמכם, אם תבהירו שבכל שאר השבתות תהיו יחד עם המשפחה. עם הזמן, תוכלו לשנות גם את זה.  

החשוב מכול – בעל ואישה צריכים להיות יחידה אחת. בכל מצב, הציגו חזית אחידה. זו לא אשתך שרוצה לעשות שבת בבית, אלה אתם, כזוג, שרוצים לעשות שבת בבית. לעולם אל תיתן לאשתך להרגיש נטושה ובודדה במחיצת ההורים שלך. 

ההורים שלכם הובילו אתכם לחופה, פניהם קורנות בגאווה. כעת הם צופים בכם עוזבים את החופה, והלבבות שלהם קרועים ברגשות מעורבים. היו רגישים והעניקו להם את הכובד שמגיע להם כל כך. אל תשכחו, סעודות השבת שלהם הן אלה שעיצבו את מי שאתם היום…

הפוסט אמא שלך או אשתך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האמנות שבבחירת שם לתינוק https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%91%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a9%d7%9d-%d7%9c%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a7/ Tue, 18 Oct 2022 22:22:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3594 שאלה: אשתי נכנסה לחודש השביעי להריונה, והתחלנו לדון בשמות לתינוק שלנו. היא רוצה משהו מסורתי יותר, ואילו אני רוצה שהילד שלנו יהיה אינדיבידואל לעצמו, וחושב על שם קצת יותר אקזוטי. מה יש ליהדות לומר בעניין בחירת שמות? תשובה: לבחור שם לילד שלך, זה דבר גדול. שמו של אדם הוא לא רק תווית לזיהוי. השם של […]

הפוסט האמנות שבבחירת שם לתינוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

אשתי נכנסה לחודש השביעי להריונה, והתחלנו לדון בשמות לתינוק שלנו. היא רוצה משהו מסורתי יותר, ואילו אני רוצה שהילד שלנו יהיה אינדיבידואל לעצמו, וחושב על שם קצת יותר אקזוטי. מה יש ליהדות לומר בעניין בחירת שמות?

תשובה:

לבחור שם לילד שלך, זה דבר גדול. שמו של אדם הוא לא רק תווית לזיהוי. השם של אדם מבטא את המהות של הנושא אותו. האותיות שמרכיבות את השם שלך, הצליל שלו והמשמעות שלו, הם תיאור של הנפש שלך. רק לנביא יש את היכולת לחזות ולדעת מהו השם המתאים לנשמה של הילד שלך.

אתה הנביא הזה.

תורת הקבלה מלמדת אותנו שלהורים ניתנת נבואה זמנית על מנת לבחור את השם הנכון לילדיהם. התובנה הזו יכולה להאיר בנו בכל זמן, אבל כשזה קורה, אתם יודעים שזה הדבר הנכון. שם מסוים פתאום 'תופס' אתכם, או שהוא פשוט הולך ומבשיל בכם. יש כאן השראה אלוקית שמנחה אתכם לבחור את השם ששייך באמת לילד שלכם.

לנשמה יהודית, שמה של הנשמה הוא שם בעברית. לשון הקודש, היא השפה שבה ברא הקב"ה את העולם. לשמות בלשון הקודש יש משמעויות נשגבות והם בעלי רבדים רבים, כך שגם אנשים שיש להם את אותו שם, יש לכל אחד את הייחודיות שלו, ונשמתו של כל אחד מהם מבטאת רובד ייחודי של השם הזה. השימוש בשם העברי מעורר את הנשמה ומסייע לה לבוא לידי ביטוי משמעותי בחיי היום יום.

הסתכלו על השמות של הדמויות הגדולות בהיסטוריה היהודית, או בשמותיהם של סבים וסבתות שנפטרו. אם אחד מהשמות האלה בולט לכם בצורה מיוחדת, אולי זהו סימן שלילד יש ניצוץ מנשמת אותו אדם, ואולי הוא אפילו גלגול נשמה שלו, ויביא לידי מימוש את התכונות החיוביות של אותו אדם. שמות נוטים להישאר במשפחה, וילד שקרוי אחר אדם אהוב שנפטר, ימשיך לשאת את הלפיד שלו.

מקוריות איננה צריכה להיות שיקול בבחירת שם. כשאתה מנסה להיות שונה מכולם, אתה בעצם מבסס את הבחירה שלך על כולם… קשה לקרוא לזה "אינדיבידואליות". הענקת שם עברי ששניכם מסכימים עליו, משמעה נתינת שם הנאמן לייחודיות הנשמתית של הילד שלכם.

זכרו, אתם לא רק קוראים בשם לתינוק. אתם קוראים בשם הזה גם לנער מתבגר, מבוגר, ואזרח ותיק. השמות המגניבים של היום יצאו לגמרי מהאופנה כשלילד שלכם יתחילו לבקוע שיניים. שמות עבריים נשארו רלוונטיים כבר ארבעת אלפים שנה. נצלו את ההזדמנות להיות נביאים ליום אחד, ובחרו שם שיבטא את הנשמה של התינוק שלכם.    

הפוסט האמנות שבבחירת שם לתינוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לאחל מזל טוב? https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%90%d7%97%d7%9c-%d7%9e%d7%96%d7%9c-%d7%98%d7%95%d7%91/ Fri, 07 Oct 2022 10:26:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3598 שאלה: זה עתה נודע לי שחברתי בהיריון. היא די דתייה, ואני רוצה לעשות את הדבר הנכון. האם מתאים לאחל 'מזל טוב' לאישה הרה? תשובה: היריון של ילד הוא כמו "להרות" רעיון. רעיון חדש יכול להיות מרגש מאד, אבל עד שהרעיון מגיע לעולם בצורה קונקרטית וממומש, מוקדם מדי לחגוג. אותו הדבר נכון לגבי היריון. להרות – […]

הפוסט לאחל מזל טוב? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

זה עתה נודע לי שחברתי בהיריון. היא די דתייה, ואני רוצה לעשות את הדבר הנכון. האם מתאים לאחל 'מזל טוב' לאישה הרה?

תשובה:

היריון של ילד הוא כמו "להרות" רעיון. רעיון חדש יכול להיות מרגש מאד, אבל עד שהרעיון מגיע לעולם בצורה קונקרטית וממומש, מוקדם מדי לחגוג. אותו הדבר נכון לגבי היריון.

להרות – זה אירוע מופלא ומרגש. נס ההפריה הוא אחת ההתרחשויות הטבעיות הכי על-טבעיות שקיימות בעולם. אך עד כמה שהדבר מרגש, למעשה – דבר עוד לא קרה. היריון הוא פוטנציאל שעדיין מחכה למימוש, הקדמה לסיפור שעוד יגיע, צעד אחד לקראת חיים חדשים שיבואו, ניצוץ של רעיון שעדיין יש להטמיע.  

היריון הוא פוטנציאל שעדיין מחכה למימוש. לא נרים מסיבה למישהו שיש לו רעיון טוב שעדיין לא נעשה עמו דבר. וכך, איננו חוגגים היריון כמו שנחגוג אירועים שמחים אחרים, ואיננו מאחלים מזל טוב לאישה הרה. 'מזל טוב' הוא איחול מתאים כשהוא מתייחס למשהו שכבר קרה, בעוד היריון הוא הציפייה למשהו שעתיד לבוא. 

במקום לאחל 'מזל טוב', האיחול המתאים להורים שמצפים  לילד הוא – 'בשעה טובה' – שהכול יתקדם ויתנהל בזמן המתאים והנכון: שההיריון יעבור בקלות, שהתינוק יהיה בריא, ושהלידה תהיה נטולת סיבוכים. זהו איחול לעתיד ולא ברכות על מה שכבר היה, במובן מסוים, יותר תפילה מאשר איחול.  

זוהי גם הסיבה לכך שרבים נוהגים שלא לקנות דברים לתינוק בטרם נולד. אין פה אמונה תפלה, כי אם הבנה שכשם שהתינוק עדיין נסתר מן העין, כך גם השמחה והחגיגות שלנו. כשהתינוק יוצא לאוויר העולם, יתגלו גם המתנות והשמחה. עד אז, אנחנו במצב של שמחה שקטה ותפילות אופטימיות.

להרות זה רעיון מדהים. כשמישהי הרה, אנו מתפללים שבעזרת השם הם יצליחו ליישם את הרעיון ולהגשים אותו – בשעה טובה. 

הפוסט לאחל מזל טוב? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הוא רוצה בך, לא באהבה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%94-%d7%91%d7%9a-%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Wed, 05 Oct 2022 22:18:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3586 מדוע ברא הקב"ה את העולם? יש שמאמינים, וכך כתוב בכמה מקומות, שהקב"ה ברא את העולם מפני שהוא טוב, ו'טבע הטוב להיטיב'. רוב האנשים אומרים שאדם מתחתן מפני שהוא מצא את מי שהוא אוהב. ואם אתם אוהבים מישהו, אתם מתחתנים איתו. זה לא נכון. מה הכוונה בכך שהקב"ה ברא את העולם מפני שהוא טוב? מאיפה הגיע […]

הפוסט הוא רוצה בך, לא באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מדוע ברא הקב"ה את העולם?

יש שמאמינים, וכך כתוב בכמה מקומות, שהקב"ה ברא את העולם מפני שהוא טוב, ו'טבע הטוב להיטיב'.

רוב האנשים אומרים שאדם מתחתן מפני שהוא מצא את מי שהוא אוהב. ואם אתם אוהבים מישהו, אתם מתחתנים איתו.

זה לא נכון.

מה הכוונה בכך שהקב"ה ברא את העולם מפני שהוא טוב? מאיפה הגיע הטוב הזה? תורת החסידות מסבירה שביום הראשון לבריאה, ברא הקב"ה את הטוב והחסד, ביום השני הוא ברא את הגבורה וביום השלישי הוא ברא את התפארת.

אז, אם ביום הראשון ברא הקב"ה את הטוב והחסד, מדוע הוא עשה זאת? מתוך טוב וחסד? האם הוא ברא את הטוב מפני שהוא טוב? זה לא נשמע הגיוני. השם ברא את העולם מפני שהוא רוצה אותך. הוא רוצה להגיע לאחדות איתך. זוהי תמצית התשוקה האלוקית למקום שישכון בו בעולם הזה ('דירה בתחתונים'). הוא רוצה להיות מאוחד איתך.  

כדי לאפשר לזה לקרות, כדי לסייע בלהפוך מאוחד איתו, הקב"ה ברא שישה דברים ('מידות'): חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. במילים אחרות, בכדי שהוא יוכל להיות איתך, הוא ברא את החסד. בכדי שהוא יוכל להיות איתך, הוא ברא גבורה, ובכדי להיות איתך, הוא ברא את התפארת.

לא נבראת בגלל החסד והטוב שלו. החסד נברא למענך. המהות של החסד היא אהבה, כלומר, ביום הראשון לבריאה, הקב"ה ברא אהבה. אהבה היא אחת הדרכים שבה שניים יכולים להפוך לאחד. מה הוא רוצה? הוא רוצה בך, לא באהבה. הוא ברא את האהבה למענך.

זוהי הסיבה שראש השנה הוא חג מרגש ועוצמתי כל כך. לא שרים בו ורוקדים, אבל זה עדיין יום מרגש מאד. ראש השנה פירושו – אלוקים רוצה בך. הוא אפילו לא ברא עדיין את החסד והאהבה. בתחילת השנה, תחילת הבריאה היא – "הוא רוצה בך". אם אתם זקוקים לחסד, הוא בורא חסד. אם זקוקים לאהבה, הוא בורא אהבה. 

כעת, בחנו את ההבדלים בין הגישות. לפי הגישה הראשונה, נבראתם לשם הטוב והאהבה. מפני שהוא אוהב, הוא ברא אתכם. מפני שהוא טוב, הוא ברא אתכם. אתם התוצר של הטוב והחסד, בכדי שהוא יוכל להיות טוב, הוא ברא אתכם.  

החסידות טוענת את ההפך. לא אתם נבראתם בשל האהבה, אלא להפך: האהבה נבראה בשבילכם. הוא רוצה בכם, ולשם כך נדרשת אהבה, בסדר, אז  הוא ברא אהבה.

זוהי המשמעות של נישואין. נישואין משמעם שיש כאן אדם מיוחד שאיתו אתם הולכים להתאחד לנצח. האם זה יעזור אם תהיה כאן אהבה? טוב, אז שתהיה אהבה. אינכם חשים בה? – צרו אותה, המציאו אותה, מצאו אותה, השאילו אותה. אתם זקוקים לרחמים ולחמלה לאדם שאיתו התחתנתם, בראו את החמלה הזו.

יש כאן רעיון מאד רומנטי. איש אומר לאישה, אני רוצה להתחתן איתך, וכל מה שנדרש כדי שתהיי שמחה – אני אעשה. אם את זקוקה לאהבה, אני אצור אהבה. אם את זקוקה לטוב, אהיה טוב. אני אהיה, אעשה ואצור, את כל שתצטרכי. אבל מה שאני רוצה – הוא אותך. זה קשר מהותי. אני רוצה אותך. המהות שלי, רוצה אותך. איזה חלק בך? בלי חלקים. אותך, את המהות שלך.

אם קודם כל מגיעה האהבה, ואת התוצר של האהבה, כי אז – אם האהבה נעלמת, אין כבר צורך בך.

זה מה שלא נכון לגבי כל העניין של דייטים והתרועעות חברתית, יצירת חברויות וקשרים. אתם הופכים לקרבן של הרגשות. אני מחבב אותך, אז אנחנו חברים. אני כבר לא מחבב אותך, אז אתה זבל. למה? מפני שאני לא מחפש אותך, אני מחפש אהבה. כל עוד אני אוהב אותך את הדבר הכי חשוב בעולם. אם לא – את כבר חסרת משמעות בעיניי. זה לא ראוי. זה לא נחמד לתת לזה לקרות, וזה לא נחמד לעשות את זה למישהו אחר.

בואו נאמר זאת בצורה הכי ברורה: האהבה נבראה בשביל האנשים – אנשים אינם קרבן של אהבה. הקב"ה לא ברא אותנו מפני שהוא מחפש אהבה ואנחנו הניסוי שלו. לא! הוא רוצה אותנו. אם אנחנו זקוקים לאהבה, הוא יברא אהבה. אם לא היינו זקוקים לאהבה – הוא לא היה בורא אותה! הוא לא צריך את זה. הוא צריך אותך.   

הפוסט הוא רוצה בך, לא באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "בקרת אוכלוסייה" ביהדות https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa/ Tue, 20 Sep 2022 20:29:28 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3569 התורה מתארת את העבדות הקשה והשעבוד המר של העברים במצרים. למרות הדיכוי המפרך, הקשיים וההשפלה, העם היהודי התחשל בכור ההיתוך של הגלות. הקרדיט לגאולה ממצרים, ניתן במיוחד לנשים היהודיות. הגמרא מצהירה – "בזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצרים" (תלמוד בבלי, סוטה יא, ב). התרומה החשובה ביותר של הנשים הייתה במוכנות שלהן להביא ילדים […]

הפוסט "בקרת אוכלוסייה" ביהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> התורה מתארת את העבדות הקשה והשעבוד המר של העברים במצרים. למרות הדיכוי המפרך, הקשיים וההשפלה, העם היהודי התחשל בכור ההיתוך של הגלות.

הקרדיט לגאולה ממצרים, ניתן במיוחד לנשים היהודיות. הגמרא מצהירה – "בזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצרים" (תלמוד בבלי, סוטה יא, ב). התרומה החשובה ביותר של הנשים הייתה במוכנות שלהן להביא ילדים לעולם, למרות תנאי החיים הבלתי אפשריים. יתרה מזו, הנשים היו אלה שעודדו את הגברים לגדל משפחות בזמן העבדות. התלמוד מתאר כיצד היו הנשים מרגיעות את בעליהן בשדות, מקסימות אותם ומושכות אותם לקיום יחסים אינטימיים. באמצעות המסירות שלהן, צמח דור שלם.

והיום? איננו חיים בשעבוד, ויש מעט מאד סבל בחיים שלנו. הקשיים הגדולים שלנו הם תשלומי משכנתא, שכר לימוד, ותיקון של הרכב השני שלנו. גם אלה מאיתנו החווים קשיים כלכליים משמעותיים, חיים בנוחות רבה משמעותית מזו של אבות אבותינו. אבל עברנו התניה כל כך חזקה – שלא לומר שטיפת מוח – בשל ערכי החברה שאנו חיים בה והמניפולציות של התקשורת, כך שכל מי שיש להם יותר משלושה ילדים הם בוודאי פרימיטיביים,  וכה נחותים.

כולם יודעים שהמצווה הראשונה בתורה היא "פרו ורבו", וכולנו נקראים ליישב ולאכלס את העולם. הטיעון הפופולרי הוא שהמצווה הזו הייתה תקפה רק בתחילת קיום העולם והאנושות, כשבעולם כולו היו אדם וחוה ועוד כמה מילדיהם. אבל היום אנו סובלים מפיצוץ אוכלוסין, רעב ועוני. ובכן, כולם גם יודעים שפיצוץ אוכלוסין הוא לא בעיה במדינות ובקהילות מפותחות ועשירות. ואנחנו גם יודעים כיצד אפשר היה להקל על הרעב בעולם, אילו הייתה תוכנית לחלוקת מזון שוויונית בעולם. ללדת עוד ילד בקליפורניה, לא באמת יחריף את הרעב בבנגלדש.

על אחת כמה וכמה מנקודת מבט יהודית, אנו היהודים נמצאים במצב של תת-אוכלוסין. עדיין לא השלמנו את אותו שליש מעמנו שנכחד בשואה. היינו אמורים להיות רבים משמעותית. זה נכון שהמספרים הולכים וקטנים אצלנו גם בהשפעתה של התבוללות, אבל גם בגלל שיש לנו משפחות קטנות יותר. נראה שיהודים מאמתים באדיקות רבה את הכלל של שני ילדים במשפחה. אם כבר, אנחנו היינו צריכים לטעון שאנו פטורים משיקולי אוכלוסיית-יתר – מפני שאנחנו עדיין עסוקים בהשלמות. וחוץ מזה, רוב הסיכויים הם שאנחנו לא נפנה לסיוע של האו"ם או הבנק העולמי. אם נזדקק לכך – אנחנו נעזור לעצמנו.

וכמובן… יש את החיזוק של ישראל. אם לכל משפחה בישראל היה רק עוד ילד אחד… היינו מחזקים את הדומיננטיות הדמוגרפית שלנו, מבלי להזדקק לייבוא עלייה מחו"ל.   

רגע, משפחה גדולה זה לא דבר נורא יקר? אין ספק. עוד פיות להאכיל, עוד בגדים והוצאות על חינוך – כל אלה פירושם תקציב משפחתי גדול יותר. אבל זו גם שאלה של סדרי עדיפויות, הקצאת משאבים ובחירות. רכב משפחתי במקום רכב יוקרה היא דוגמה אחת כזו. בסופו של דבר, אנחנו בוטחים בקב"ה ומאמינים באמת שעם כל ילד נוסף, מגיעים ברכה ושפע חדשים מהשם, לסייע לנו בגידול הילד.

במשך השנים, שמעתי בהזדמנויות רבות נשים מבוגרות שאמרו לי שהן מצטערות על כך שאין להן עוד ילדים. כמה שחקניות מפורסמות היו עסוקות בקריירות שלהן, ועד שהן התפנו והיו מוכנות להקמת משפחה, זה כבר לא היה קל. השעונים הביולוגיים שלהן לא עצרו מלכת כשהן שיחקו על המסך הגדול חיים של אחרים.

אשתי ואני התברכנו, תודה לא-ל, במשפחה גדולה. במשך השנים היינו כתובת קבועה לבדיחות והערות מתנשאות. בספקנות, ובעיניים קרועות לרווחה היו אנשים שואלים את אשתי, כמה ילדים יש לך?! אחד מכל סוג, היא הייתה משיבה. אני לגמרי יכול להבין את הרב שנמאסו עליו המבטים. כל מיני מתחכמים היו שואלים אותו שאלות בסגנון "מתי אתה הולך לעצור?" והוא השיב להם – כשאגיע לשישה מיליון… סוף הדיון.

אז אם אתם מודאגים, לכו על זה. אם אתם רוצים להביא עליכם ברכות נפלאות (שלא לדבר על נכדים…) למשך השנים הבאות, הביאו עוד ילד. אל תילחצו מסטיגמות, ציניות, ואפילו לא מחמותכם! תכננו משפחה גדולה. זה יהפוך אתכם לגדולים מהחיים ויעניק לכם כל כך הרבה סיפוק ונחת – לכל החיים.

אמות אמותינו במצרים היו גיבורות. האמונה שלהן בנתה את העם שלנו. הלוואי ונקיים אנו את החלק שלנו, ובעזרת השם, ניגאל גם אנו.

הפוסט "בקרת אוכלוסייה" ביהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הברית הנצחית https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%a6%d7%97%d7%99%d7%aa/ Thu, 15 Sep 2022 20:41:07 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3490 ברית מילה היא המצווה שבמשך אלפי שנים שומרים עליה יהודים בקנאות, ובכך משמרים את הברית הנצחית שלהם עם אלוקים. היו זמנים שבהם מי שמל את ילדיו נידון למוות. ועדיין – שמרו הורים יהודיים על הברית. סבא של אשתי, ר' אלחנן שגלוב, מת על קידוש השם מפני שהעז להמשיך לעבוד כמוהל ולמול ילדים יהודים בעיירה הומיל […]

הפוסט הברית הנצחית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ברית מילה היא המצווה שבמשך אלפי שנים שומרים עליה יהודים בקנאות, ובכך משמרים את הברית הנצחית שלהם עם אלוקים. היו זמנים שבהם מי שמל את ילדיו נידון למוות. ועדיין – שמרו הורים יהודיים על הברית. סבא של אשתי, ר' אלחנן שגלוב, מת על קידוש השם מפני שהעז להמשיך לעבוד כמוהל ולמול ילדים יהודים בעיירה הומיל בתקופת שלטונו של סטלין ברוסיה.

יום אחד הוא נלקח בידי  הק.ג.ב. ומעולם לא נראה שוב. אשתו וילדיו נאבקו באומץ ובסופו של דבר זכו להגיע אל העולם החופשי, שם הם גידלו משפחות מסורות לערכי היהדות.

כיום, יהודים צעירים – וגם כאלה שאינם צעירים כל כך – ברחבי ברית המועצות לשעבר מאמצים ללבם את קיום המצווה הזו, גם כשהם מודעים לחלוטין לכך שהדבר היה יכול להיות קל הרבה יותר בגיל שמונה ימים. ואף שאנו שומעים קולות ממחוזות שנחשבים "נאורים" על כך שברית מילה היא מעשה ברברי והפרה של זכויות האדם של העולל, היא עדיין המצווה הנשמרת ביותר בעולם. ובעזרת השם, תישאר כזו לנצח.

אין לי שום כוונה להיכנס לדיונים רפואיים. אני רב, לא רופא. ישנם מספיק מומחי בריאות שיכולים להוכיח את קיומם של רווחים פיזיולוגיים מביצוע ברית ועשויים אף להצדיק את קיומה גם בהיעדר מניעים דתיים. אני גם לא מתכוון להעלות טיעונים פילוסופיים בדבר המשמעויות הסמליות של ברית המילה. במילים פשוטות, מנקודת מבט יהודית מסורתית – זוהי הדרך שבה אנחנו קשורים לאלוקים. יש כאן קשר נצחי, שאינו ניתן לשינוי, בין יהודי לבין הבורא.

העובדה שהברית מתבצעת בתינוק בן שמונה ימים, שלא נשאל לדעתו בעניין, רק מחזקת את התובנה כי הברית הזו איננה מוגבלת בגבולות הרציונל אלא מתעלה אל מעבר לתחום ההבנה האנושית. הקשר שלנו עם אלוקים אינו דבר שאפשר להסביר בצורה הגיונית. אילו היה הדבר ניתן להסבר, כי אז היינו חדלים מלהתקיים כבר מזמן. הסאגה המתמשכת של ההישרדות היהודית נוגדת את ההיגיון. מצד ההיגיון לא היינו אמורים להתקיים. הברית מסמלת את הקשר הנשגב הזה, והמחויבות הבלתי-מתפשרת של העם היהודי לקיומה של הברית הובילה לגמול הדדי מאת השם – הנסים האלוקיים שחווה עם ישראל, בעבר ועד היום.

לפני כמה שנים, ניהלנו – אשתי ואני – קבוצת דיון לזוגות צעירים. בשלב מסוים של הערב, קירר אחד המשתתפים את הטיעונים שלי, והצהיר כי הוא אגנוסטיקן, כופר. שאלתי אותו אם יש לו ילדים. הוא השיב שכן. המשכתי לשאול האם יש לו בן, וגם לשאלה זו הוא השיב בחיוב. "האם עשיתם ברית מילה לבן שלכם?" שאלתי. בנקודה זו, הביט בי האיש כאילו נפלתי מהירח. "ברור שכן. מה השאלה המגוחכת הזו?!". הסברתי לו שאם אתה באמת לא בטוח שישנו אלוקים אי שם בעולם, מדוע שתבצע בבנך ניתוח שאיננו הכרחי? מבלי מניע דתי, המעשה הזה יכול להיתפס כברברי. כך, באמצעות ברית המילה של הבן שלו, למד האיש שאולי, ככלות הכול, אין הוא אגנוסטיקן…

כרב, השתתפתי במאות בריתות. באופן אישי, אני מוצא זאת מרגש במיוחד, לראות הורים, גם כאלה שאינם שומרים מצוות כלל, בוכים בהתרגשות כאשר הם חווים את המשך הקשר לעם ישראל בתוך השושלת המשפחתית האישית שלהם.

אני מניח שמרבית האבות יתקשו להסביר מדוע עשו ברית לבנם. אבל אני יכול להניח גם כן, שהם היו מתקשים הרבה יותר – אם היו צריכים להסביר למה לא.

הפוסט הברית הנצחית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשבור את הקרח? כל אחת יכולה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%97-%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%97%d7%aa-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%94/ Sun, 11 Sep 2022 11:48:38 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3483 מכתב שקיבלה השליחה חני ליפשיץ בתגובה לסיפורה "לשבור את הקרח" (הסיפור כסרטון) אנחנו זוג, נשואים כבר כמה וכמה שנים.. בלי ילדים…הגעתי להצגה שלך האמת בלי כח.. כבר מזמן אין לי טיפת כוחות לחברה מסביב.. למבטי האולטרסאונד, לאמירות, לשתיקות המביכות ולתגובות החסרות טקט שדוקרות בלב..אז כמה שפחות נק מפגש עדיף.. אבל כבר לא יכולתי.. והחלטתי ללכת […]

הפוסט לשבור את הקרח? כל אחת יכולה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מכתב שקיבלה השליחה חני ליפשיץ בתגובה לסיפורה "לשבור את הקרח" (הסיפור כסרטון)

אנחנו זוג, נשואים כבר כמה וכמה שנים.. בלי ילדים…
הגעתי להצגה שלך האמת בלי כח.. כבר מזמן אין לי טיפת כוחות לחברה מסביב.. למבטי האולטרסאונד, לאמירות, לשתיקות המביכות ולתגובות החסרות טקט שדוקרות בלב..
אז כמה שפחות נק מפגש עדיף.. אבל כבר לא יכולתי.. והחלטתי ללכת להצגה..
ישבתי שם צחקתי, ונהנתי..
ואז לקראת הסוף,
פתאום מגיעים אליכם שם, בנפאל זוג.. ואת מתחילה לתאר את מה שעוברים, את הכאב בלב, את החוסר, והצפייה… וואו הצפיה.. שכל פעם מחדש נהיית אכזבה וכאב יותר מהשנייה ..
הדמעות זולגות לי.. איך את מצליחה להיות במקום שלהם, שלי, שלנו. כשאת מבחוץ.. ואני איתך בהצגה..

וחושבת כמה פעמים אנחנו רצינו לזרוק הכל, את החיים, העבודה, את הציפייה..
ופשוט לטוס.. להעלם.

ואת לוקחת את האישה הזו ומכריחה אותה לטבול.
וואו.
אחת הנקודות הכי קשות בתקופה הזו. יש הרבה כאב, פיזי, נפשי, גופני מה לא… אבל הטבילה.. וואו
רגע שאמור להיות התחדשות, ציפיה ואור.. ועם החודשים והשנים הופך להיות רגע כ"כ קשה.. כבר אין כוחות להתחדש, להתמלא בצפייה ואז שתתנפץ לרסיסים..
אין לך מושג חני כמה הטבילה זה אתגר.. כמה כאב יש ברגעים האלו שהנה מתחילים שוב הכל מחדש.. עוד הפעם…

ואני איתך שם, בהרי ההימליה.. את צועדת איתה בקפור, בשלג..
שוברת איתה חומות של יאוש..
ונוסחת בה, וכן גם בי אמונה חדשה. בהירה.טהורה.

וואו. הלב שלי נשבר.. כמה דמעות יורדות לי..
ומשהו אחר קורה לי בלב..
ממלא אותי ברצון חדש, במין התחדשות כזו, במסירות נפש הזו שלכם, שם במסע בהרים..

אני חוזרת הביתה מלאה בדמעות..
וברור לי שהפעם הטבילה שלי תהייה אחרת..

אני מחליטה לשנות מקום, די, אני מנסה להרגיש משהו אחר הפעם.
מחפשת מקווה לא מוכר, רחוק..
ונוסעת.
ווהנה עם פרפרים חדשים בלב.מגיעה..
אבל פתאום, לא מוצאת את המקום.. מחפשת מחפשת..
אין לי שום מושג מה אני עושה..
עובר הזמן, ואני משוטטת ברחובות מנסה להבין איך מגיעים.. וחולף הזמן והמקווה כבר אמור להיסגר.. והלחץ..

ברגע אחרי האחרון אני מוצאת…

הלב שלי על מאתיים.. בטוחה שיגידו לי ללכת שכבר מאוחר..

אני נכנסת.
והאוירה אחרת. הבלנית נותנת לי את החדר של הכלה.
אני מנסה לסדר את הנשימה שלי.
להיות במקום אחר. לא במקום שאני ככ שונאת כבר, היבש,המאוכזב הכואב והכועס..

אני נושמת.
אני מרגישה שאני צועדת שם בקפור.
הולכת במסע הזה. בשלג. מטפסת, בכאב בגוף, בנפש.. ואני ממשיכה..וצועדת..
ולמרות הכל אני מגיעה למים.. הקפואים.. הקרים.. אני מרגישה ככ שם.. ואני חותרת בקרח..
מרגישה את מסירות הנפש במסע הזה בכל גופי.. במים הקפואים האלו.
ואני מברכת. כמו שמעולם לא בירכתי.. אני בעולם אחר.
זועקת ממש.
אני שוברת את הקרח בלב שלי, זועקת תפילה לקב"ה.. שיקרע איתי את הקרח הזה. שירגיש את הקפור, את הלב המדמם.. את המסירות לבוא,לטבול, כל פעם מחדש.. ודיי

אני יוצאת בהרגשה אחרת.
הבלנית אומרת לי משהו על הברכה.. מתפעלת.. ומברכת אותי..

ובלב שלי את בטוחה. הפעם יהיה אחרת.

בטוחה.

והנה חני.
ברוך ה'. בחסד עצום עצום של הקב"ה עלינו. אני ברגעים אלו מחזיקה את האוצר שלנו..
עם דמעות הודיה בעיניים..

זהו, אז הייתי חייבת לשתף.. כי בטח את חושבת שאת שליחה רק שם, בנפאל.. רק עם אלו שמגיעים אליך ..

הפוסט לשבור את הקרח? כל אחת יכולה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נחיתה רכה לנשמה חדשה https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%97%d7%99%d7%aa%d7%94-%d7%a8%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%a0%d7%a9%d7%9e%d7%94-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/ Thu, 25 Aug 2022 18:55:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3463 שאלה: בעזרת השם אנחנו מצפים ללידת תינוק בקרוב. אנחנו יודעים שאם מדובר בבן, לא נוכל לספר לאף אחד מה השם עד לברית המילה. אבל למה? ואם זו בת, היא אמורה להיקרא בשם בבית הכנסת לפני שמספרים לאחרים על השם. האם זה נכון? מהי המשמעות של כל זה? תשובה: קריאת שם היא דבר גדול. השם העברי […]

הפוסט נחיתה רכה לנשמה חדשה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

בעזרת השם אנחנו מצפים ללידת תינוק בקרוב. אנחנו יודעים שאם מדובר בבן, לא נוכל לספר לאף אחד מה השם עד לברית המילה. אבל למה? ואם זו בת, היא אמורה להיקרא בשם בבית הכנסת לפני שמספרים לאחרים על השם. האם זה נכון? מהי המשמעות של כל זה?

תשובה:

קריאת שם היא דבר גדול. השם העברי של ילד הוא למעשה תיאור של הנשמה שלו, של השליחות שלו ושל האנרגיות הרוחניות שלו. רק כאשר השם ניתן, שוכנת הנשמה בתוך בגוף. ולכן, אנחנו מעניקים את השם בהזדמנות הראשונה, אבל גם במועד הכי מתאים מבחינה רוחנית.

אצל בן, אנחנו מחכים לברית המילה. אנחנו רוצים שהוא יקבל את שמו לאחר שנכנס לברית עם הקדוש ברוך הוא. אבל אצל בת, אין צורך לחכות. מיד בקריאת התורה הראשונה לאחר הלידה, אביה (או מישהו אחר, אם יש צורך בכך) נקרא לתורה, הרב נושא תפילת 'מי שבירך' עבור האם והתינוקת, ומכריז על שמה של התינוקת. יש הנוהגים לחכות עם קריאת השם עד לשבת הראשונה שלאחר הלידה, אך אפשר לעשות זאת עוד קודם לכן, ביום שני או חמישי בבוקר, שבהם קוראים בתורה.

הסיבה שאיננו מגלים את השם לפני הקריאה הרשמית, היא מפני שאנחנו רוצים שהשם "ינחת" עליה באווירה של קדושה. לכן אנחנו עושים זאת ליד ספר התורה, בבית הכנסת. לאירוע הזה יש קדושה דומה לזו לשל ברית מילה. נשמתו של אליהו הנביא נוכחת בכל קריאת שם של בת, לברך את הילדה ולאשר את השם. אנחנו משגרים את הנשמה הרעננה הזו לשליחות חייה כשהיא מוקפת בקדושה ובברכה.

מלבד טקס קריאת השם שנעשה בסמיכות ללידה, כדאי להורים לערוך גם קידוש חגיגי בבית הכנסת בשבת בבוקר, זמן מה לאחר לידת הבת, בהודיה להשם על הגעתה אלינו בשלום.

אם נולדה בת ושמה לא הוענק לה בעת קריאת התורה, אף פעם לא מאוחר מדי. אפשר לערוך קריאה רשמית כזו גם לאדם בוגר, וגם עבורה אפשר לערוך קידוש חגיגי בבית הכנסת. זה יכול להביא רק ברכה, ומי מאיתנו לא זקוק לעוד ברכה?      

הפוסט נחיתה רכה לנשמה חדשה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני בהיריון, אבל מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עכשיו עם תינוק https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a7/ Mon, 22 Aug 2022 18:49:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3458 שאלה: גיליתי שאני בהיריון, ואני ממש עצובה. אני לא רוצה ללדת תינוק עכשיו. אין לי משפחה שיכולה לתמוך ולסייע; החיים שלי לחוצים גם ככה. אני לא חושבת שאוכל להתמודד עם הפלה – אני ארגיש רגשות אשם לנצח. אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי מגדלת ילד עכשיו. תשובה: תודה שפנית אלינו. יש כל כך הרבה […]

הפוסט אני בהיריון, אבל מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עכשיו עם תינוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

גיליתי שאני בהיריון, ואני ממש עצובה. אני לא רוצה ללדת תינוק עכשיו. אין לי משפחה שיכולה לתמוך ולסייע; החיים שלי לחוצים גם ככה. אני לא חושבת שאוכל להתמודד עם הפלה – אני ארגיש רגשות אשם לנצח. אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי מגדלת ילד עכשיו.

תשובה:

תודה שפנית אלינו. יש כל כך הרבה רגשות מציפים ומבלבלים שאת מחזיקה בתוכך כעת, וזה מובן לגמרי.

כל מה שאת מרגישה כעת נראה הגיוני. פחד, בידוד, ייאוש הם רגשות שנשים במצבך חוות לעתים קרובות. את חייבת להיות מאד אמיצה אם הצלחת לשאול את השאלה הזו, ולחשוף משבר כה אינטימי. מגיעה לך תמיכה של הקהילה שלנו, כך שלא תישארי לבד.

כפי שאת בטח יודעת, למעט במקרים קיצוניים, התורה איננה מתירה הפלה מלאכותית.

אף שכמובן אינני יכולה להציע לך תמיכה שמותאמת במדויק למצב הספציפי שלך, אני יכולה לשתף אותך בשלושה רעיונות שאספתי במשך למעלה מעשור של תמיכה בנשים יהודיות המתמודדות עם היריון בלתי מתוכנן.

1. הבחירה הראשונה המצויה בידיים שלך היא כיצד להגדיר את הבעיה. מה קבוע ומה גמיש? מה כאן ניתן לשינוי ומה איננו?

במבט ראשון, זה נראה פשוט: הבעיה היא תינוק בלתי רצוי. מניסיוני, אני משתפת אותך שלעיתים קרובות ליבת הבעיה איננה ברורה כל כך. 

תארי לעצמך שאני מראה לך תמונה של אישה שאחת מאצבעותיה המורות מצביעה כלפי מעלה, ואני שואלת אותך: "מה היא עושה?". את עשויה לומר, היא מסמנת את הספרה אחת. מישהי אחרת עשויה לומר שהיא מסמנת את האות ד' בשפת הסימנים, אישה אחרת תאמר שהיא בכלל מסמנת לך לחכות רגע.

תמיד יש דרכים רבות כל כך להגדיר או למסגר את מה שאת רואה בעיניים שלך. הדרך שבה את מגדירה את הבעיה יכולה להרחיב או לצמצם את האפשרויות שלך.

נניח שה"תמונה" שאנו מביטות בה היא: "אני לא רוצה ללדת עכשיו, מפני שאני לא יכולה להתמודד עם ילד נוסף כרגע".

איזה חלק מהמשפט הזה הוא עובדה מוצקת ואיזה חלק "גמיש" יותר?

דרך אחת להסתכל על זה היא ש"אני לא יכולה להתמודד עם ילד נוסף כרגע" הוא עובדה מוצקת. והשאלה אם ללדת את התינוק או לא היא החלק הגמיש. נקודת מבט שכזו מובילה לרוב לפתרון יחיד: סיום היריון. 

או שאולי אפשר לראות את זה גם ככה: "אני לא יכולה להתמודד עם ילד נוסף כרגע" הוא נתון גמיש ונתון לשינוי. המצב הנוכחי לא חייב להימשך לנצח. גישה כזו מובילה להרבה יותר שאלות ואפשרויות.

האם היא יכולה למצוא עוד עזרה בבית? לאיזו תמיכה היא זקוקה? איך היא יכולה להגביר את הדאגה לעצמה כך שיתפנה לה מקום לנתינה?

מסגור מחדש של הבעיה והתבוננות במה שיכול להשתנות, יוצרים אפשרויות חדשות. אי אפשר להכחיש את המציאות הנוכחית: היא באמת איננה מסוגלת להתמודד עם תינוק נוסף עכשיו. אבל היא גם לא חייבת להיות לכודה במציאות הזו.

ועוד דוגמה: "אני לא יכולה ללדת עכשיו כי אני לא מסוגלת לזה מבחינה כלכלית". ומה אם "אני לא מסוגלת לזה מבחינה כלכלית" יכול להשתנות?

אז, צצים פתרונות שונים, כמו תוכניות הכשרה להגדלת הכנסה, לנסות להתקבל למקומות עבודה אחרים, או למצוא מקומות שבהם אפשר לרכוש ציוד פחות יקר, או משומש, לתינוק.

זוג אחד שאני מכירה היה שקוע בהלוואות סטודנטים כשהסתבר להם שהאישה הרה באופן לא מתוכנן. הבעל היה משוכנע כל כך שאין להם דרך להחזיק את התינוק הזה מבחינה כלכלית, שהוא זימן תור להפלה. ואכן – אם הנסיבות הנוכחיות לא היו יכולות להשתנות, הם באמת לא היו יכולים להרשות לעצמם לגדל תינוק. מכל מקום, ברגע שהם החליטו שהם ממשיכים את ההיריון, הם קיבלו סיוע מהמשפחה וגם סיוע כלכלי ותמיכה נוספת מארגון יהודי שתומך במשפחות המתמודדות עם היריון לא מתוכנן, במידה שלא יכלו לדמיין. הם גילו פתרונות לבעיות הכלכליות שנדמו בעיניהם ככאלה שאי אפשר להתגבר עליהן.

גם אם את מסוגלת לראות את הפוטנציאל לשינוי נסיבות, את עדיין עשויה להרגיש שאת טובעת. אולי את יכולה לסקור את האפשרויות, אבל הכול מציף אותך, מפחיד אותך, וגורם לך להרגיש חסרת אונים.

ב. זה בסדר לפחד ולחוש רגשות מעורבים. החלמה ופתרונות מגיעים כאשר אנחנו לוקחות את הצעד הבא קדימה למרות הפחד.

בעולם שלנו, בין אם מדובר בהיריון לא מתוכנן ובין אם בדברים אחרים, אנו ניצבות מול חוסר וודאות. אף אחד לא חותם לנו על אחריות לפני שאנחנו מתחילות לפעול.

המודל שהתורה מציעה לנקיטת פעולה כאשר את מצויה בין הפטיש לסדן, הוא המודל של נחשון בן עמינדב. כאשר בני ישראל עמדו על שפת ים סוף כשהמצרים רודפים אחריהם ועומדים להדביק אותם, נחשון בן עמינדב קפץ לים לפני שהים נבקע.

ברוב האתגרים בחיים, הפתרון מגיע אחרי המחויבות, ולא לפניה. כן. נדרש אומץ לב להתחייב ולפעול במצב של חוסר וודאות. והאמת היא שהפתרונות אינם זמינים לנו עד שאנחנו מתחייבים באומץ למצוא אותם.

עמוק בתוכך, יש בך נשמה. והנשמה שלך, הניצוץ האלוקי שלך, מסוגל להתחבר אל מקור אינסופי של כוח למסע שלך.

ג. להודות בפגיעות שלנו מזמן תמיכה מאנשים, ונסים מאת השם.

האומץ לבחור בעשייה גם כשאינך יודעת איך תתמודדי עם זה – בין אם מדובר בלהמשיך היריון לא מתוכנן או בכל דבר אחר – דורש את המוכנות להיות פגיעה. עלינו להיות מוכנות להחזיק את הפחד ואת חוסר הוודאות במקום לברוח או להתחבא מהם.

רובנו היינו מעדיפות להראות כלפי חוץ שהכול ממש בסדר. אבל מהניסיון שלי אני יודעת, שאין אנשים כאלה, ש"הכול" אצלם בסדר.

בברכת 'בורא נפשות' שמברכים לאחר אכילת משקאות ומאכלים מסוימים, אנו אומרות: "ברוך אתה… בורא נפשות רבות וחסרונן". הבורא לא יצר אף אדם שאינו זקוק לדבר. לכולנו יש את הצרכים שלנו ואת החסרים שלנו. אנחנו זקוקות לאחרים ואנו זקוקות לקדוש ברוך הוא.

להודות בכך שחסר לנו, ואנו זקוקות לעזרה, יכול להיות הפתח שלנו לנסים. מפני שכאשר אנחנו כנות ואמיתיות בקשר למגבלות שלנו והחולשות שלנו, אנו מסוגלות לפתוח את עצמנו לתרומתם של אחרים ולסיוע של כוח עליון.   

אין אישה בעולם שיכולה להביא תינוק לעולם או לגדל את התינוק שלה (או למסור אותו לאימוץ) בלי כמות גדושה של תמיכה. היריון, גם בנסיבות הטובות ביותר, הופך אותנו לפגיעות ורגישות מאד, פיזית ונפשית. בוודאי ובוודאי כאשר המצב איננו אידיאלי.

אישה בשנות העשרים שלה התקשרה אליי כשהייתה בהיריון, כשהיא למעשה מחוסרת בית, חיה על ספה. היא הייתה מחוסרת בית מפני שהיא לא הסכימה להפיל, גם כאשר כל האנשים הקרובים ביותר אליה לחצו עליה לעשות זאת.

היא הרגישה חסרת אונים, אבל אז, כמה ארגונים וכמה אנשים נפלאים, כולל גם כאלה שהיא בקושי הכירה, הציעו את עזרתם. בתוך שנה, היא מצאה מקום מגורים, עבודה, ואפילו התחילה להשלים בגרויות, כל זאת בעוד היא מעניקה לתינוקת שלה אהבה במידה גדושה. וכמו שהיא כתבה לאחר מכן: "הבת שלי הביאה שמחה מושלמת ואושר מציף לחיים שלי. המצב שלי היה קשה… [אבל] תינוקות שווים כל קרב, כל מאבק וכל אתגר".  

אחרי שהאנשים הכי קרובים אליה נטשו אותה, האישה הזו הייתה יכולה בקלות לראות ש"אני לא יכולה להתמודד עם תינוק", היא העובדה המוצקת ובלתי ניתנת לשינוי. זה אכן היה כך – כשהיא גילתה שהיא בהיריון, היא באמת לא יכלה להתמודד עם גידול תינוק. היא גם לא יכולה הייתה לדעת את התשובות לשאלות שלה מבעוד מועד, אך היא מצאה את הפתרונות כשהיא העזה ולקחה צעד קדימה. היא הייתה מוכנה להודות בפגיעות שלה, מזמינה תמיכה מאחרים וברכה מלמעלה.  

אני לא יודעת מה יהיה הצעד הבא שלך, אבל את חייבת לדעת שיש לך הרבה יותר פוטנציאל ואפשרויות ממה שככל הנראה את חושבת, ושאם תבקשי תמיכה, את יכולה לקבל אותה.

המאמר המקורי התפרסם באתר Chabad.org, והוא מופיע כאן ברשות המחברת.

הפוסט אני בהיריון, אבל מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עכשיו עם תינוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> צלילה רוחנית https://mikvah.org.il/%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%aa/ Thu, 18 Aug 2022 22:39:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3424 חוויית מקווה לאישה מודרנית לגמרי את חיי הנישואין שלי התחלתי עם בעל לא-יהודי, אופי שאפתני, תואר ראשון, ותעוזה טבעית. בטח, הייתי טיפוס רוחני, אף כי לא הייתי יכולה להגדיר בדיוק מהי רוחניות, אלא רק לומר שזוהי תכונת אופי, שאו שיש לך אותה, או שאין לך אותה. זהו משהו שפשוט הרגשת. פירוש הדבר היה שאת אדם […]

הפוסט צלילה רוחנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חוויית מקווה לאישה מודרנית לגמרי

את חיי הנישואין שלי התחלתי עם בעל לא-יהודי, אופי שאפתני, תואר ראשון, ותעוזה טבעית. בטח, הייתי טיפוס רוחני, אף כי לא הייתי יכולה להגדיר בדיוק מהי רוחניות, אלא רק לומר שזוהי תכונת אופי, שאו שיש לך אותה, או שאין לך אותה. זהו משהו שפשוט הרגשת. פירוש הדבר היה שאת אדם טוב, ושיש לך היכולת לחוש אמפתיה כשמשהו רע קרה, היכולת לשאת נאום מרגש בחג ההודיה, היכולת להרגיש עצובה כשאת רואה סרט עצוב. שום קשר לאלוקים, נכון?

בשנות השלושים שלו, בעלי, איש עסקים מצליח, חווה משבר אמצע החיים מוקדם. בניגוד לגברים אחרים, המשבר של בעלי היה קשור לאמונה ורוחניות (הנה שוב, צצה לה המילה הזו) ולא הייתה כלולה בו מכונית ספורט אדומה. בעלי גילה את היהדות ועסק בחיפוש נתיב רוחני שבסופו של דבר הוביל אותו לגיור קונסרבטיבי שלאחריו הגיע גם גיור אורתודוקסי.

בתחילת המסע האישי שלי לחיפוש רוחני, מצאתי את עצמי יושבת, באופן בלתי מתוכנן, יחד עם עוד שתי נשים שלמדו יחד עם רבנית על המקווה. אני הגעתי לשם בטעות. לא בחרתי את הנושא. בתחילה, לא היה לי מושג קלוש על מה אנחנו מדברות. חיבבתי את הרבנית, ומהר מאד גיליתי שגם את הנשים שהשתתפו בשיעור.

כמוני, גם שתי הנשים האלה לא הגיעו מרקע דתי. הן היו חכמות ומצחיקות, וצחקנו כל הדרך לצליחת השיעורים האינטימיים האלה. דסקסנו בחיי האהבה הרוחניים שלנו. זה כמעט נראה כמו אפיזודה מתוך סדרה טראשית. היינו ארבע נשים שישבו ודיברו. נכון, לא שתינו קוסמופוליטנים וכן ישבנו בבית כנסת, אבל היי, זה היה אמיתי מאד ואף מצלמה לא הסריטה אותנו.

פשוט תגידי לא

הוצגה בפניי גישה עתיקה להרמוניה בחיי אישות – גישה כשרה אמיתית לאינטימיות: מצוות טהרת המשפחה. וזה היה רחוק מאד ממה שציפיתי מגישה דתית לעניין. לא היו שם הכעס והדחייה ששמעתי בנושא מסבתא שלי. זו הייתה גישה שהביטה בעיניים אוהבות על אינטימיות, שלא הפכה את המשתתפים לנציגי השטן ולא עוררה רגשות אשם לגבי הגוף והחוויות הגופניות שלנו. הרגשתי התגלות של ממש. 

במילים פשוטות מאד, השיטה היא של כמה ימי "בלי מגע פיזי" בכל חודש במהלך הופעת המחזור ועוד שבעה ימים אחריו, שלאחריהם טבילה במי המקווה. זה אומר לפחות שנים עשר ימים בלי שום מגע. אוי. זה ממש הרבה זמן. למה שאישה מודרנית תרצה לכפות על עצמה מערכת חוקים כזו? שלא לדבר על הבעל "שמרוצה מאיך שהדברים מתנהלים כרגע"? הגבלת אינטימיות פיזית, במבט ראשון, נראית כצעד הרסני. איך זה ישפיע על הנישואין שלי?

במשך שבועות אחדים, התכנסנו ארבעתנו בבית הכנסת ללימוד משותף על המצווה. אף לא אחת מאיתנו התחייבה באמת ללכת למקווה. שבתי ואמרתי שאני שם רק בשביל הלימוד והחברה, ולא בשביל החלק של "איך לעשות". אממ, אני לא צריכה את הדבר הזה, תודה. אבל זה התחיל להישמע טוב.

אז הגיע הלימוד של כל המידע על הטבילה עצמה. הלכתי לראות את המקווה של הקהילה שלנו, והוא היה יפהפה. זה לא נראה כמו בור אפלולי מתחת לבית הכנסת, זה דמה יותר לספא לנשים בלבד.

הטענה הייתה שטהרת המשפחה חוללה פלאים בשחזור הקסם של נשואים טריים, ושימור של הרעננות והרומנטיקה בחיי הנישואין. בסופו של דבר, הייתי סקרנית מספיק כדי להחליט שאני הולכת על זה.

אף אחד לא ייפגע

קפצתי גבוה בחלק הזה של המסע שלי, והחלטתי לשמור על הכללים של המצווה הזו, אף שעדיין לא הבנתי אותם עד הסוף. ידעתי שזה משהו שאני חייבת קודם כל לחוות ואחר כך אוכל להגיע לתובנות לגביו. הקפיצה הקשה הזו הייתה קלה יותר מפני שהיא הייתה קשורה רק אליי ואל הבעל התומך והמעודד שלי. איש לא היה צריך לדעת, ואיש לא ייפגע אם אני אפתח קצת את הראש ואלמד עוד.

הנשים הדתיות שפגשתי לא היו נשים חסודות וסגפניות. הן אהבו את הבעלים שלהן ואת החיים שלהן, ובכל זאת הלכו פעם בחודש למקווה. אני גם יכולה לנסות. כשהצד הפיזי של הזוגיות שלנו מודחק בימים אלה, אנחנו מוגבלים לדיבור. וואו, איזה קונספט! אז אנחנו מדברים. זה נהדר. אין טיפוח של תקוות שווא, שנינו מבינים ושנינו מחויבים לגבולות ששמירת המצווה הזו מציבה. איכשהו, זה לא מרגיש מגביל, אלא דווקא משחרר. אנחנו מבטאים את האהבה שלנו מבלי להפגין אותה בצורה פיזית.

עם סיומם של ימי ההרחקות, מגיע היום הגדול – ליתר דיוק, הלילה הגדול – כשהאישה הולכת אל המקווה. לפני שהיא יכולה לטבול במים הרוחניים של המקווה, עליה לוודא שאין דבר על גופה שיכול לחצוץ בינה לבין חוויית ההתמזגות המלאה במים. היא מסירה כל איפור, תכשיטים, לק, ורוחצת באמבטיה, מתנקה לחלוטין. השלב האחרון לפני הטבילה במקווה הוא מקלחת, חפיפת שיער וסירוק שלו.   

ההכנות לטבילה הזכירו לי הכנות לדייט חשוב – תשומת הלב לפיזי, והחיבור שלי אל הגוף שלי בצורה עוצמתית מאד. אני עושה ספורט כל הזמן, אבל אף פעם אינני מקדישה כל כך הרבה תשומת לב לגופיי, חוץ מלהיות ביקורתית כלפיו. הרעיון של להסיר כל חציצה פיזית שיכולה לחצוץ מהמים, גרם לי להתבונן במחסומים הפיזיים והנפשיים שאנחנו עשויות להציב בחיינו, חסמים שיכולים להפריד בינינו לבין בני הזוג שלנו. חשבתי על דברים כמו טלוויזיה, מחשב, טלפונים סלולריים, כמו גם חסמים נפשיים לאינטימיות שלנו, כמו להרגיש שמנה, או בלתי נחשקת, שעשויים לחצוץ ביני לבין בעלי, והרהרתי איך אוכל לנסות ולהסיר את החסמים הללו. ואיך בעצם הפתיחות ללמוד על המקווה כבר עשיתי את הצעד הראשון. זה ממש לא היה מדכא, אלא דווקא היה כניסה מפנקת אל עולם טקסי מסורתי, ומעורבות ומודעות עצמית פיזית כחלק ממסע חיפוש רוחני. זה לגמרי עובד בשבילי.

בני אדם שונים מבעלי חיים. אנחנו יכולים לבצע בחירות, במקום להתנהל אינסטינקטיבית. אנחנו מסוגלים לרומם את העשייה הגשמית שלנו, בכך שנכניס את הקב"ה אל תוך התמונה, ונהפוך את העשייה למקודשת. הלכות טהרת המשפחה מאפשרות לנו להכניס את הקב"ה אל תוך חדר השינה שלנו.

ההתנסות שלי הגיעה לשיאה בצלילה אל תוך המקווה, שאפשרה לי לחוות את מי המקווה החמימים כחיבוק של הקב"ה. להביא את הקב"ה אל תוך התחום האינטימי ביותר של חיי, עורר בי צימאון לעוד מצוות.

הפוסט צלילה רוחנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מעיינות https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa/ Tue, 16 Aug 2022 22:34:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3420 אהבה מבורכת היהדות מציאותית מאד בהבנתה את המיניות האנושית. היא מבינה ומכירה בכך שישנה אהבה בין גבר לאישה שהיא ייחודית וטוטאלית, אהבה שמגיעה לסיפוק ולמימוש בביטוי פיזי. בשפה עדינה ונוגעת, התורה מתארת את האהבה הזו שבין איש לאשתו. היא מכנה את הקשר הזה בשם "קידושין" – ומעניקה לקשר ממד של קדושה. התורה מדריכה אותנו בכללים […]

הפוסט מעיינות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אהבה מבורכת

היהדות מציאותית מאד בהבנתה את המיניות האנושית. היא מבינה ומכירה בכך שישנה אהבה בין גבר לאישה שהיא ייחודית וטוטאלית, אהבה שמגיעה לסיפוק ולמימוש בביטוי פיזי.

בשפה עדינה ונוגעת, התורה מתארת את האהבה הזו שבין איש לאשתו. היא מכנה את הקשר הזה בשם "קידושין" – ומעניקה לקשר ממד של קדושה. התורה מדריכה אותנו בכללים שבאמצעותם יכולים הבעל והאישה לקדש את אהבתם זה לזו.

הכללים הללו, הלכות טהרת המשפחה, הם חלק מקודש מן המסורת היהודית, כבר משחר ההיסטוריה של עמנו. זוהי הדרך האלוקית לבעל ולאישה לחיות יחד ולאהוב. בשמירה על הטבילה במקווה ובהבאת הנוכחות האלוקית אל תוך חיי הנישואין שלהם, היחסים האינטימיים של בני הזוג הם טובים, יפים וקדושים. הם ראויים לקבלת ברכות השם.

התחלה חדשה

הקדוש ברוך הוא מייקר כל אחד ואחד מבני עמו, הן אלה המקבלים עליהם את שמירת מצוותיו כל חייהם, והן, ואולי עוד יותר, את אלה שלא שמרו את מצוותיו בעבר, אך רוצים להתחיל.

המידע הנמסר כאן הוא סקירה קצרצרה. אם את רוצה לדעת עוד על האפשרויות הנפלאות שמצוות טהרת המשפחה פותחת לפנייך, ועל ההתחלות החדשות הגלומות בה, פני למקווה הקרוב למקום מגורייך, לרב המקומי או לאשתו. השאלות שלך ייענו בשמחה!

מקווה מים

פירושה של המילה "מקווה" הוא מים טבעיים מכונסים. המקווה נבנה לפי כללים מדויקים בקשר לממדים, מבנה, ומקורות המים. המקווה הוא למעשה מעין בריכה קטנה, בדרך כלל בגובה 1.2 מטר, מלאה במים נקיים וצלולים.

כיום, מרבית המקוואות הם מודרניים, מעוצבים בקפידה, ולצדם חדרי המתנה והכנה יפהפיים, שדרכם ניגשים אל המקווה, חמים ומבהיק בניקיונו.

מי המקווה, שמקורם טבעי, מכונים "מים חיים". מי המקווה הצלולים הם סמל רב עוצמה של חיים ולידה מחדש. לאורך ההיסטוריה של עמנו, הטבילה במקווה הייתה אמצעי לטהרה רוחנית, המסייעת לאדם להתכונן לאירועים בעלי משמעות רוחנית חשובה. בימים עברו, היה הכהן הגדול טובל במקווה חמש פעמים במהלך עבודת יום הכיפורים במקדש, כשבכל פעם הוא מתעלה לדרגה רוחנית גבוהה יותר.

בזמננו, השימוש העיקרי במקווה הוא במסגרת טהרת המשפחה. מאז ומקדם, היה זה תפקידה של האישה היהודייה לקבוע את הטון הרוחני בבית, וכך גם בכל הקשור לאינטימיות הזוגית, שבה האישה מכניסה ממד של קדושה. באמצעות הטבילה במקווה, היא מכינה את עצמה מבחינה רוחנית, לחידוש היחסים האינטימיים עם בעלה.

ביטוי של אהבה

התורה מצווה כי על בעל ואישה להימנע מכל יחסים פיזיים במהלך הופעת הווסת ושבוע לאחר מכן. במשך זמן זה, בני הזוג נוהגים זה בזו בכבוד ובאהבה, אך בלי כל מגע פיזי.

תקופת ההינזרות הזו עשויה להיות מתגמלת ביותר, כאשר בני הזוג לומדים לתקשר ברמות אחרות מן הקשר הפיזי. זוהי הזדמנות מיוחדת עבורם להפוך לחברים ושותפים, שמדברים יותר ומקשיבים יותר.

אז, טובלת האישה במי המקווה הטהורים והטבעיים, ומברכת בהודאה להשם על המצווה הזו.

לטבילה במקווה אין כל קשר להיגיינה, ומטרתה אינה לנקות את הגוף, כי אם את הנפש. כאשר אישה יהודייה טובלת במקווה, זוהי הכנה רוחנית שבה היא חווה חוויה מרעננת של התחדשות, פיזית ונפשית.

לאחר הטבילה, בני הזוג יכולים לחדש את מערכת היחסים האינטימית שלהם, כשאהבתם מתרעננת ומתחדשת.

זמן מופלא

אישה יהודייה מבקרת במקווה פעם בחודש לאחר סיום המחזור החודשי וספירת שבעה ימים "נקיים", נקיים מכל הפרשה רחמית. הפרטיות והדיסקרטיות של הביקורים הללו מובטחת, שכן הם מתקיימים בערב.

תחילה, היא רוחצת באמבטיה וחופפת את שערה. היא מסירה כל איפור, לק, תכשיטים ועדשות מגע, כך שדבר לא יחצוץ בין גופה ובין מי המקווה. אז, בסיועה של הבלנית, היא טובלת במקווה ומברכת ברכה קצרה.

כלות מגיעות אל המקווה בפעם הראשונה לאחר ספירת שבעה נקיים וממש בסמוך ליום החתונה. חשוב לתכנן את תאריך החתונה בהתאם לקיום המצווה הזו.

במהלך שנות הפוריות שלה, אישה נשואה תמשיך להגיע אל המקווה פעם בחודש, ולאחר לידה.

גם אישה שהגיעה כבר לגיל המעבר ולחידלון וסת ומעולם לא טבלה במקווה, כדאי שתטבול במקווה פעם אחת. אז, היא ובעלה יכולים ליהנות בחייהם המשותפים מעתה ואילך, בידיעה שהנישואין והזוגיות שלהם נושאים את ברכת השם.

לנצח

כשאנו שומרים את מצוות התורה, התגמול שלנו הוא בעצם הידיעה כי אנו מקיימים את מצוות השם. מצוות הטבילה במקווה מעניקה לנו עוד תגמולים מוחשיים.

המקווה יכול להעצים את הזוגיות של בעל ואישה, לסייע להם לפתח ידידות עשירה ועמוקה, ומלמד אותם לתקשר ברמות אחרות שאינן פיזיות.

המחזוריות המתמדת של זמנים של מגע פיזי שלאחריהם זמנים של הינזרות, מסייעת למשיכה ההדדית בין בני הזוג להתמיד לאורך כל חיי הנישואין. האהבה שהם מרגישים זה לזו רעננה והם חווים את הריגוש של התקופה הראשונה לנישואיהם.

במהלך תקופת ההינזרות, הבעל והאישה נזכרים שכל אחד מבני הזוג הוא אינדיבידואל חיוני ועצמאי. הכבוד שהם רוחשים זה לזו מתעצם ומתחדש. בעולם המבלבל שאנו חיים בו, לא קל לתחזק נישואין שמחים ומוצלחים. אבל לאורך כל ההיסטוריה, עוצמתה של המשפחה היהודית ויציבותה היו מושא לקנאת כל העמים והתרבויות. באמצעות הלכות טהרת המשפחה, נתן לנו השם את התקווה לחיים של "אושר ועושר" לבעל ולאישה. המקווה יוצר את מרחב האיזון העדין שבו נישואין ומשפחה יכולים להתחיל באהבה ובביטחון, ולגדול ולהתעצם לאורך החיים.    

הפוסט מעיינות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מביטה לאחור, צועדת קדימה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%98%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%a6%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%aa-%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%94/ Sun, 07 Aug 2022 22:45:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3428 התחלה חדשה הכניסה לגיל המעבר: זמן של שינוי. תחילתו של שלב חדש בחיים. תחייה מחודשת. השראה. זהו הזמן המתאים לאישה לגלות את הרוחניות שלה, ולהעצים את המיקוד שלה בעצמה, בחיי הנישואין שלה ובמשפחה שלה. היהדות מציעה דרך ייחודית לחגוג את המעבר הזה ולהעמיק את חיי הרוח באמצעות טקס הטבילה במקווה. חיבור לעבר, הבטחה לעתיד המקווה […]

הפוסט מביטה לאחור, צועדת קדימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> התחלה חדשה

הכניסה לגיל המעבר: זמן של שינוי. תחילתו של שלב חדש בחיים. תחייה מחודשת. השראה. זהו הזמן המתאים לאישה לגלות את הרוחניות שלה, ולהעצים את המיקוד שלה בעצמה, בחיי הנישואין שלה ובמשפחה שלה. היהדות מציעה דרך ייחודית לחגוג את המעבר הזה ולהעמיק את חיי הרוח באמצעות טקס הטבילה במקווה.

חיבור לעבר, הבטחה לעתיד

המקווה הוא בריכת טבילה, שנבנתה בהתאם לכללים ודרישות מדויקים של ההלכה היהודית, לשימוש דתי-רוחני. למקווה יש את הכוח להפוך את היום-יום לרוחני וקדוש. השימוש המרכזי במקווה הוא של כלות ונשים נשואות. במשך אלפי שנים, העניקה הקדושה שבדיני טהרת המשפחה חוסן לחיי הנישואין היהודיים ולמשפחה היהודית. טהרת המשפחה דורשת מהאישה לטבול במקווה לאחר המחזור החודשי, בטרם תחדש את קיום היחסים האינטימיים עם בעלה. דורות של נשים יהודיות מצאו כי השמירה על הטבילה במקווה מקרבת אותן אל הקדוש ברוך הוא – מקור החיים, הטהרה והקדושה.  

מיתוס: אני נשואה כבר שנים. מאוחר מדי להתחיל ללכת למקווה.

האמת: התורה מלמדת אותנו שעולם לא מאוחר מדי לקיים מצווה. הברכות שהטבילה במקווה מביאה, יכולות לחול על אישה ומשפחתה, גם אם היא טובלת במקווה לאחר ששנות הפוריות שלה הסתיימו.  

מעשה אחד, שכר אינסופי

הטבילה במקווה בזמן הנכון היא מצווה שרק נשים יכולות לקיים. לנשים שחוו כבר את הווסת האחרונה שלהן, טבילה אחת במקווה – המבוצעת בהתאם לקווים מנחים מסוימים – יכולה להביא שפע של ברכות, לה ולבני משפחתה. הטבילה החד פעמית הזו יכולה לרומם את חיי הנישואין שלה לגבהים חדשים של קדושה, ומאפשרת לה להיכנס לשלב הבא בחייה מתוך 'לידה מחדש' סמלית, והתחדשות רוחנית.

מסע אישי, מצווה פרטית

מצוות הטבילה במקווה היא מצווה פרטית לחלוטין. זוהי דרך נפלאה לאישה לשלב את הרוחניות שלה בקיומה הפיזי, להתחבר לנשים יהודיות מכל העולם ובכל הדורות, ולהתקרב לאלוקים. אם את רוצה ללמוד עוד על הטבילה במקווה – צרי קשר עם הרב המקומי או עם אשתו.

מיתוס: אני לא ממש דתייה. זו נראית לי צביעות ללכת פתאום למקווה. 

האמת: כל מצווה נחשבת! הטבילה במקווה מציעה חוויה מופלאה של התחדשות. זו מצווה מושלמת לאישה שרוצה להרחיב את האופקים היהודיים שלה.

הפוסט מביטה לאחור, צועדת קדימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מבט רענן על המקווה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a8%d7%a2%d7%a0%d7%9f-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Thu, 04 Aug 2022 22:06:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3401 פעם בחודש, עם רדת הלילה, לאשתי יש פגישה סודית. איש מהשכנים שלנו, מהחברים שלנו ואפילו הילדים שלנו, איננו יודע לאן היא הולכת, אף שהילדים שלנו תמהים לפעמים מדוע היא חוזרת אחרי כשעה עם שיער רטוב. בדרך כלל, אשתי נוהגת לשם בעצמה, אבל לפעמים אני מסיע אותה. כשזה קורה, לעולם אינני חונה וממתין לה, שכן לא […]

הפוסט מבט רענן על המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פעם בחודש, עם רדת הלילה, לאשתי יש פגישה סודית. איש מהשכנים שלנו, מהחברים שלנו ואפילו הילדים שלנו, איננו יודע לאן היא הולכת, אף שהילדים שלנו תמהים לפעמים מדוע היא חוזרת אחרי כשעה עם שיער רטוב. בדרך כלל, אשתי נוהגת לשם בעצמה, אבל לפעמים אני מסיע אותה. כשזה קורה, לעולם אינני חונה וממתין לה, שכן לא יהיה זה ראוי שגבר ישב במכונית שלו בקרבת מקום. אני נוסע משם, וחוזר כחצי שעה מאוחר יותר לאסוף אותה בחזרה.

אשתי ואני איננו יהודים אורתודוקסים. למעשה, אנחנו מגדירים עצמנו כקונסרבטיבים ליברליים מאד. אנחנו מתפללים בבית כנסת שבו נשים הן שותפות פעילות בטקס התפילה בשוויון מלא עם הגברים, אנחנו מתכוונים להעניק לבתנו את אותו חינוך יהודי כמו של בננו בדיוק, ומצפים ליום שבו היא תקרא בתורה בבית הכנסת. מכל מקום, בתחום יחסי האישות שלנו, בחרנו לשמור על החוק העתיק של המקווה, המכונה בלשון נקייה "טהרת המשפחה".

לקראת ליל הטבילה במקווה, אשתי רוחצת באמבט ביסודיות, חופפת את שערה, מסירה את כל האיפור, גוזזת ציפורניים, מסירה תכשיטים ומתכוננת לטבילה. היא מעדיפה לבצע את ההכנות הנדרשות בבית, אף שנשים רבות מתכוננות בחדרי ההכנה שבמבנה המקווה. כשהיא טובלת את עצמה במקווה, אסור לדבר לחצוץ בינה ובין המים.

המקווה עצמו שוכן במבנה צנוע שיש בו חדר הכנה לרחצה ולכל שאר ההכנות הנדרשות וחדר המתנה שיש בו כמה מייבשי שיער. בריכת הטבילה עצמה – המקווה – נראית כמו ג'קוזי בספא. המים שבו הם מי ברז רגילים, אך מתחת לבריכת הטבילה ישנו חיבור מיוחד למים שנאספו בצורה טבעית, מעיין או מי גשמים. המים האלה עונים לדרישה ההלכתית שמי המקווה יהיו "מים חיים".

ישנם יהודים המופתעים לשמוע שבעיר שלנו קיים מקווה. למעשה, בכל עיר שיש בה אוכלוסייה יהודית משמעותית, ואפילו בריכוזים קטנים יחסית יש מקווה. המקווה משמש לגיור – של נשים ושל גברים, לטבילה של כלות לפני ליל הכלולות שלהן, לחלק מן הגברים הדתיים הנוהגים לטבול לפני כניסת שבת וחג, ולכמה מהמשפחות המקפידות לטבול במקווה כלים חדשים. ואולם, השימוש החשוב מכול של המקווה, הוא לאפשר לנשים נשואות לשמור על חוקי טהרת המשפחה.

בכל לילה נתון, מגוון רחב של נשים מגיעות למקווה. רובן דתיות. רבות מהן מכסות את ראשיהן בציבור, במטפחת, כובע או פאה. חלק מן הנשים אינן דתיות בעליל. לעיתים קרובות מגיעות למקווה נשים בג'ינס.

הבלנית במקווה צופה בכל אישה כשהיא טובלת במקווה ומברכת את הברכה, ואחריה טובלת עוד פעמיים במים. תפקידה של הבלנית הוא לוודא שהטבילה היא מלאה, ושגם השיער כולו יורד מתחת למים. 

אשתי הבחינה שלבלנית יש עוד תפקיד חשוב לרבות מהנשים הטובלות. היא כמו פסיכולוגית שעמה הן יכולות לחלוק בעיות במשפחה, ולדון בענייני הקהילה. הן יודעות שהיא לעולם לא תספר את הדברים, שכן סודיות, צניעות ודיסקרטיות הן דרישות הכרחיות לתפקיד זה.   

אשתי ואני מצאנו כמה סיבות לשמירת חוקי טהרת המשפחה – פילוסופיות, סמליות, פמיניסטיות ומסורתיות.

על המשמעות הסמלית של המקווה למדנו במאמר יפהפה של רחל אדלר במגזין "הקטלוג היהודי". המחזור החודשי של האישה הוא נקודת השקה וחיבור בין חיים למוות. יש כאן נגיעה של מוות: ילד פוטנציאלי שלא יבוא לעולם. המקווה הוא סימן לחיים: מי המקווה מכונים "מים חיים". יש כאן הנעה מחדש של פוטנציאל החיים, לתינוק שעשוי להיוולד.

מבט מחודש על חוקי טהרת המשפחה עשוי להתגלות כחלק מאג'נדה פמיניסטית. זוהי אחת משלוש המצוות הייחודיות לנשים (האחרות הן הדלקת נרות השבת והחגים, והפרשת חלה – הפרשה של חלק קטן מהעיסה – בימי המקדש ניתנה חתיכה זו לכוהנים, היום היא נשרפת בתנור). נשים רבות מחפשות לבטא את היהדות שלהן בצורה פעילה. הנה מצווה קלאסית שמופנית לנשים, וקשורה בקשר הדוק לנשיות שלהן. 

גם כשאיננו מבינים את הסיבות, אנו שומרים על המצוות מפני שאנו רוצים לשמר את המסורות של העם שלנו. לפעמים, שמירת המסורת כרוכה במאבק. ועדיין, אני סבור שהמסורות הכרוכות במאבק גדול יותר, הופכות להיות היקרות לנו ביותר.

חוקי הטבילה במקווה כפי שהם מפורשים בתורה, קשורים ומתייחסים לתקופה שבה חלק מעבודת השם של יהודי הייתה הקרבת קרבנות. החוקים הללו הם חלק ממערכת חוקים הקשורה למושגים של 'טומאה' ו'טהרה'. המושגים האלה מתפרשים פעמים רבות בצורה שגויה – כ'מלוכלך' ו'נקי', מה שתורם לרושם השגוי שהם מתייחסים למשהו פיזי. למעשה, "טהור" משמעו מצב של טהרה רוחנית, המאפשרת לאדם כניסה לבית המקדש ועוד, בעוד "טמא" משמעו מצב של טומאה רוחנית שאינו מאפשר כניסה לבית המקדש.    

גם נשים וגם גברים יכולים להיות טהורים או טמאים. טומאה יכולה להיגרם כתוצאה ממגע בגוף מת או בבעלי חיים מסוימים, כתוצאה מנגעי עור מסוימים, וכן כתוצאה מהפרשות "טבעיות" או "לא טבעיות" מן הגוף. מצב טומאה הוביל לאיסור להשתתף בפעילות קדושה כמו הכניסה למקדש. הטבילה במקווה היא אחת הדרכים לטהרה. החוקים הללו היו חלק בלתי נפרד מן החיים בתקופת המקדש, כפי שמעידים עשרות המקוואות הכשרים שמצאו ארכיאולוגים על פסגת המצדה, בקרבת הר הבית ובאתרים רבים אחרים מתקופת בית שני. עם חורבן הבית השני, רוב החוקים האלה, אינם רלוונטיים עוד.

חוק אחד, נשאר חלק מהפרקטיקה היהודית עד עצם היום הזה. התורה מלמדת: "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה" (ויקרא יח, יט), כאשר תקופת הטומאה הנובעת מן המחזור החודשי היא במקור בת שבעה ימים (ויקרא טו, יט). במאה השנייה לספירת הנוצרים, ניסה רבי מאיר להסביר את החוק הזה: " מפני מה אמרה תורה… תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" (תלמוד בבלי נידה לא, ב). אשתי ואני מוצאים את ההסבר הזה רלוונטי מאד אלינו. ליל הטבילה במקווה הפך לסוג של ירח דבש חודשי עבורנו.

הפוסט מבט רענן על המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מהי טהרת המשפחה? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94%d7%99-%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94/ Tue, 02 Aug 2022 22:01:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3397 ימי נידה התחום של 'טהרת המשפחה', הוא מן התחומים הקשים שבהם מתמודד אדם המנסה לחזור ליהדותו. נושא זה – שכל כולו קשור בחיי המין – הוא מעצם טיבו נושא שבצנעה. זהו דבר שאין מרבים לעסוק בו בציבור רחב, והוא רגיש ואינטימי, מביך וסבוך. בנושא זה עולה במלואה חריפות בעייתה של המשפחה אשר רק אחד מבניה […]

הפוסט מהי טהרת המשפחה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ימי נידה

התחום של 'טהרת המשפחה', הוא מן התחומים הקשים שבהם מתמודד אדם המנסה לחזור ליהדותו. נושא זה – שכל כולו קשור בחיי המין – הוא מעצם טיבו נושא שבצנעה. זהו דבר שאין מרבים לעסוק בו בציבור רחב, והוא רגיש ואינטימי, מביך וסבוך. בנושא זה עולה במלואה חריפות בעייתה של המשפחה אשר רק אחד מבניה בוחר בדרך התשובה, ואילו שאר בני הבית דבקים באורח חייהם הקודם. לבעיה זו אין פתרון אלא בהסכמה הדדית ובעבודה משותפת של שני בני הזוג יחדיו. ואולם, אפילו כאשר שני בני הזוג מגיעים יחד אל דרך היהדות, עדיין ניצבים לפניהם קשיים לא מעטים, ועל אחת כמה וכמה כאשר קצב התקדמותם אינו זהה.

עיקרן של הלכות אלה פשוט ביותר, ועיקרו בדינים המפורשים בבהירות ובחומרה יתרה בתורה, בתוספת כמה סייגים שהוסיפו חכמי ישראל, וחומרות שנהגו בהן בנות ישראל במשך הדורות. עיקרם של הדברים הוא בהימנעות מכל מגע מיני (ולמעשה, אף מכל מגע פיסי) בין איש לאישה בתקופת הווסת של האישה ('ימי נידה'), וימים אחדים לאחר מכן. רק לאחר שהאישה טובלת במקווה מים הכשר לטבול בו, הריהי מותרת ('טהורה') שוב לבעלה, והם מותרים שוב במגע מיני.

טומאה וטהרה

דיני הנידה מובאים בתורה בשני הקשרים: מצד אחד, דיני הנידה הם חלק מן המערכת הכללית – הגדולה והמורכבת מאוד – של הלכות טומאה וטהרה. למעשה, מאז חרב בית המקדש הצטמצמה והלכה מערכת זו, שכן למושג 'טומאה' משמעות מוגדרת מאוד: טומאה היא מצב הנוצר במגע עם דבר טמא, או במצבים מסוימים – חולניים (כגון צרעת) וגם נורמליים (כגון לידה) – שאף בהם נוצרת טומאה. המצב הזה גורם לכך, שלטמא אסור להיכנס לבית המקדש או לגעת בכל דבר שיש בו מקדושת המקדש. מובן, אפוא, כי משחרב המקדש נעשתה הטומאה עניין תיאורטי למדי לסתם אדם מישראל. אכן, הכוהנים הקפידו יותר בשמירת הלכות טומאה וטהרה, הן משום שהוסיפו לאכול תרומה (שאף היא 'קודש' ואסור לנגוע בה או לאוכלה בטומאה), והן משום שאסור לכוהנים להיטמא בכל טומאות המת. חיוב הכוהנים להתרחק מטומאת מת נוהג עד ימינו אנו. במשך דורות אחדים היו עוד קבוצות מיוחדות ('חברים') שהיו נזהרים בדיני טומאה, אולם לא ארכו הימים ולא נמצאה עוד כל דרך להיטהר מן החמורה שבטומאות, טומאת המת, ומשום כך בטלו למעשה רוב רובם של דינים אלה. מבחינת ההלכה, הביטוי המקובל הוא – "כולנו טמאי מתים".

בדיני נידה נותר עדיין משהו מהלכות בסיסיות אלה, כפי שהוא מתקיים בכמה הלכות אחרות (כגון שרפת החלה). אולם דיני נידה מופיעים בתורה גם בהקשר אחר – כחלק מאיסורי העריות. וכמו שאר דיני העריות, יש במגע מיני אסור משום עבירה חמורה ביותר, שהיא מן החמורה שבעבירות ('איסור כרת'). היבט זה שבדיני נידה קיים בכל תוקפו עד היום, ומכאן החומרה היתרה שבשמירתם והסייגים שנוספו במשך הדורות לעיקרי הדינים שבתורה.

ימי הנידה הם ימי שפיעת הדם החודשית (הווסת) ועוד שבעה ימים לאחר מכן ('שבעה נקיים'). מתוך שיקולי הלכה שונים, נמשכת תקופת איסור נידה שנים עשר יום לפחות. אולם ייתכן (לפי אורך זמן הווסת) שהתקופה מתארכת עוד יום או יומיים. במשך כל הזמן הזה, עד לטהרה במקווה, אסור לבוא במגע מיני עם אישה נידה, בין במגע מיני שלם ובין בכל מגע או קרבה שיש לה משמעות מינית. על פי דברי חכמים – כל נגיעה מכל סוג שהוא, גם אם אינה מכוונת ואין בה כל משמעות מינית או ארוטית, אסורה בימים אלה. איסור הנידה חל, כמובן על מגע עם כל אישה, בין שהיא נשואה ובין שהיא רווקה (שכן איסור הנידה הוא איסור נפרד מאיסור אשת איש), והוא מחייב אותה מידה של הרחקה.

סייג עתיק מאוד (שיש אומרים כי הוא מן התורה, אך מכל מקום הוא מרומז כבר בדברי הנביאים) הוא האיסור לשכב במיטה אחת עם אישה נידה, דבר המחייב כל משפחה שומרת מצוות להחזיק מיטות נפרדות לבני הזוג, לפחות למשך ימי הנידה. בימים אלה מן הראוי להימנע לא רק ממגע פיסי, אלא במידת האפשר אף ממצבים של קרבה יתרה, כישיבה על ספה אחת, אכילה מתוך צלחת אחת וכדומה.

בדיקה וטבילה

לאחר שזרימת דם הנידה פוסקת, בודקת זאת האישה – בבדיקה פנימית באמצעות בד לבן, ומוודאת את הדבר, בהכנסת צמר גפן לבן אל הנרתיק, סמוך לערב לאחר הפסקת הווסת. וכך היא בודקת, בבדיקה פנימית, מדי יום, בוקר ולפנות ערב, בשבעת הימים הבאים. לאחר שעברו שבעה ימים 'נקיים' אלה, יכולה האישה ללכת בערב הראשון לטבול ולהיטהר.

הטבילה, כמרכיב הכרחי של הטהרה, נזכרת כמובן בתורה. טבילה זו, שאין מטרתה ניקיון אלא טהרה, יכולה להיעשות בכל מקום שבו נקוו מים רבים בדרך הטבע – ים, מעיין, נהר או מקווה מי גשמים. כיוון שמבחינת תנאי המקום (אם בגלל המרחק ואם בגלל אי הנוחות שבדבר) אין הטבילה במעיין או בים מעשית בדרך כלל, מותקן לצורך זה ה'מקווה' – המתבסס על מקום שנקוו בו מים בדרך הטבע (מי גשמים), ובו נעשו שכלולים וסידורים שונים על מנת לצרף אל המים הטבעיים הללו את הנוחות, החימום והניקיון.

הטבילה אינה מיוחדת רק לנידה, והיא חלק מהותי בכל מערכת של היטהרות המצויה ביהדות. אף בימינו נוהגת הטבילה כחלק הכרחי של כל גיור (בין של גברים ובין של נשים), וכן נוהגות כמה טבילות לגברים: מנהג הלכתי הוא לכל ישראל לטבול בערב יום הכיפורים, ועל פי הדין גם בערבי חגים; יש רבים הנוהגים לטבול ביום שישי – לכבוד השבת, ואלו הנוהגים לפי מנהג החסידים טובלים בכל יום לפני תפילת שחרית, ויש אפילו הטובלים פעמים אחדות בכל יום.         

הטובל (או הטובלת), לאחר שניקו את עצמם קודם לכן מכל לכלוך (נשים רוחצות וחופפות את שערן לפני הטבילה) נכנס לתוך מי המקווה בלא כל חציצה (רק בדוחק מסוים מתירים טבילה בבגד רופף) ומשקיעים במים את כל הגוף, עד ששום חלק ממנו לא יבצבץ אל מחוץ למים.

דברים רבים נכתבו ברמז ובסוד להסברת מהותה של הטבילה המטהרת במים, אך יש מעין צד משותף לכל ההסברים: ההכרה כי בטבילה יש משום חזרה סמלית אל ההוויה הראשונית (הוויית העולם במים, הוויית האדם ברחם אמו, ועוד). כאשר הטובל חוזר ושוקע בתחום הבראשית של המציאות, הוא יוצא משם כבריאה חדשה ומה שהיה קודם לכן אינו נחשב עוד. הטבילה נחשבת, אפוא, למעמד של התחדשות, כעין יצירה חדשה או מחודשת של המיטהר.

חיי זוגיות

אימוץ אורח החיים הכולל בתוכו את טהרת המשפחה כחלק מן המרקם של חיי המשפחה, אינו משימה קלה למי שקיים עד עתה אורח חיים שונה; גם לאדם שאין בלבו כל היסוסים ופקפוקים – ואפילו למי שגדל בתוך חברה יהודית שומרת מצוות – אין משימה זו פשוטה כלל ועיקר. הקושי הגדול ביותר, טמון בהימנעות מכל מגע במשך זמן ממושך למדי בכל חודש. העובדה שיש להימנע מכל מגע ומכל גילוי ארוטי בזמנים מסוימים עשויה להכביד מאד, בפרט כאשר יש צורך להתרגל למצב חדש זה. משום כך, קושי זה קיים במידה רבה אצל זוגות צעירים, שאך זה נישאו, יהא אשר יהא חינוכם המוקדם. נוסף לבעיות הפנימיות, עלולות להיווצר בעיות חיצוניות חברתיות – לא תמיד החברה הסובבת את בני הזוג מכירה או מבינה סוג זה של התנהגות, ולעתים אף הוא מתפרש שלא כהלכה. גם מבחינת הילדים שבמשפחה עלול הדבר לגרום לאי נעימות מסוימת.

לכל הבעיות הללו אין פתרון חד משמעי, שהרי בכל בית ולכל אדם יש אופן ביטוי מיוחד משלהם. אולם בדרך כלל בכל משפחה המקיימת נוסח חיים יהודי – אשר משמעו חיי משפחה המתבססים על מידה רבה של כבוד הדדי, ולא רק על גילויים ארוטיים – ההתייחסות אל בן הזוג היא כשותף לחיים, ולא רק כאובייקט מיני או מכשיר לפריה ורביה. ולא משום שיש באלה איסור או מגרעת, אלא משום שקיימת בנוסף להם הרגשת החובה של כבוד הדדי בין בני הזוג. כאשר החיים המשותפים מבליטים גורם זה של כבוד הדדי, אין תקופת הפרישות יוצרת מתחים מיוחדים, ולא ניכר מעין 'קרע' במסגרת הקבועה בחוויה הפנימית ולא בהתנהגות החיצונית.

עצם ההזדמנות של הימנעות מיחסי מין במשך תקופה מסוימת, יכולה להיות אמצעי לחיזוקה של מערכת יחסים מעודנת יותר, של קרבה בלתי ארוטית, של שיחה רצינית ושל ידידות. לעיתים מערכת היחסים בין בני זוג מושתתת בפועל בעיקרה על המשיכה המינית, עד שהיא מסתירה צדדים אחרים, וחשובים לא פחות, של האישיות. ההתרחקות בפועל ובמחשבה מן התחום המיני, עשויה לתרום להעמקתם ולהרחבתם של הקשרים.

הסכמה וקשר בין שני בני הזוג

דברים אלה אמורים בעיקר כאשר שני בני הזוג מעוניינים בשמירת הלכות הטהרה; אולם כאשר רק אחד מבני הזוג מוכן לכך – מתעוררות בעיות חמורות ביותר. יותר מאשר כל מקרה אחר של אי-הסכמה בין בני הזוג, עלול נושא זה לסכן את קיומה של המשפחה. בכל מקרה כזה, מן הראוי להסביר את החשיבות שבשמירת הלכות אלה. יש להסביר כי חומרת האיסור שביחסי מין עם אישה נידה, אינה נופלת עם החמורים שבאיסורי התורה – חילול שבת או יום הכיפורים, למשל. ויתר על כן, איסור זה – ככל שאר האיסורים הנוגעים ליחסי מין – אינו חל רק על הגבר לבדו, או רק על האישה. באיסור, כמו במעשה, נחשבים האיש והאישה שותפים שווים. חוסר הידיעה השורר במקומות רבים בנושא זה, נובע מכך שבשל רגשי 'צניעות' או ביישנות נמנעו מלדבר עליהם. ואפילו בחברה שבה משמשים נושאים הנוגעים במין לשיחת יומיום, עדיין יש מעצורים מסוימים בדיון על טהרת המשפחה.

יש להוסיף עוד, כי אף על פי שילדים הנולדים לאישה שלא שמרה על טהרת המשפחה, אין נחשב הדבר לפגם הלכתי פורמלי (כלומר, הם רשאים לשאת אישה בלא סטיגמה של 'ממזרות') הרי מכל מקום נחשב הדבר לפגם, ובעיני רבים אף לפגם חמור ביותר. מובן, אפוא, כי אין אדם יכול לחיות חיים יהודיים, בלא שנושא זה יגיע לפתרון בדרך היהדות. ואף על פי שמהלך חייו של החוזר אל היהדות עשוי להיות רצף סתירות מרובות, הרי בעיה זו היא אחת הבעיות שיש להיות מודע לצורך להביאה לכלל פתרון.

מן הראוי להזכיר, כי איסור נידה, כאיסורי יסוד אחרים בתורה, אין לו 'הסבר' רציונלי במקורות. הוכחות – אמיתיות או מדומות – באשר לנזקים העשויים להיגרם בשל מגע מיני בזמן הנידה, אין להן כל עניין לגבי המצווה הזאת ושמירתה. אולם חכמי המשנה דיברו על היבט חיובי מסוים, אשר השמירה על טהרת המשפחה יוצרת. השעמום – הארוטי והמיני – הנובע פעמים רבות מתוך מגע שאין בו כל הפסקה, או פסק זמן של התרעננות, שעמום זה אינו קיים במערכת החיים היהודית. הפסקת המגע בימי הנידה ממושכת דייה (ובשל הסייגים שהוסיפו חכמים אף יוצרת 'מרחק' הגון), ובונה תחושת נעורים וחיוניות בכל 'פגישה מחודשת' של בני הזוג – מעין 'פגישה ראשונה'; חזרה מתמדת ושונה על חוויות בראשית. דווקא יצירת המרחק המרובה שבימי הנידה, יוצרת, לכאורה, מעין התייחסות בין שני 'זרים' השבים ונפגשים מחדש לאחריהם.

בעיות שונות

בעיה אחרת הקיימת לא מעט אצל נשים (במיוחד בישראל), היא תחושה של אימה – כמעט של אמונה תפלה – כלפי המקווה. חלק גדול מן המטען הזה, מקורו – כפחדים אחרים בתחומים אחרים – בבורות ובחוסר ידיעה, וחלקו – מחמת 'תעמולה' מפורשת וגלויה שנעשתה כנגד תחום זה. מכל מקום, בימינו אין כמעט מקווה טהרה שהשהייה בו אינה נעימה ושיש בו גורם כלשהו היוצר רגשות דחייה. וכאמור, אישה שיש לה קשיים נפשיים חמורים מדי בתחום זה, יכולה לנסות לטבול בפעמים הראשונות בים – שם ה'שם הרע' של המקווה אין בו כדי להטריד. אכן, בכל טבילה במקום שאינו מוסדר לכך ראוי לבדוק תחילה היטב את פרטי ההלכה השונים, ואף להתייעץ עם אדם הבקי בכך, כדי שהדבר ייעשה בלא תקלות שבהלכה (בעיות רחיצה מוקדמת, לבוש וכדומה).

מן הראוי להוסיף לכך עוד שני עניינים: ראשית, טומאה מקבילה אך שונה מטומאת הנידה היא טומאת היולדת. עניין זה מבואר בהרחבה בתורה, אך מפני סיבות שונות (וכאמור – גם משום היחס שבין ה'טהרה' ליחסי מין, ששניהם קיימים גם במקרה זה) מקובל ברוב קהילות ישראל בימינו, כי לאחר שנפסקת שתיתת הדם כתוצאה מן הלידה, ולאחר 'הפסק הטהרה' של שבעה ימים 'נקיים', מותרים יחסי מין בין איש לאשתו. הרחקה זו שלאחר הלידה יוצרת לעיתים קשיים נפשיים מסוימים, אבל לעומת זאת יש בה כדי לסייע ביתר שאת לאיש ולאישה גם יחד להתגבר על הקשיים הסבוכים הכרוכים בלידת ילד. הלכות אלה הנוגעות ללידה קיימות גם לגבי הפלה, בין טבעית ובין מלאכותית.

נקודה אחרת שיש להדגיש, היא הצורך להקפיד בכל מקרה שבו אישה מגלה כי יש שתיתה או טפטוף דם מהנרתיק (ובכלל זה כתם דם על בגד תחתון). שאלות בעניין זה מן הראוי להפנות לתלמיד חכם המוסמך לדון בנושא. ראוי להוסיף, כי הרבנים העוסקים בנושא נוהגים בכך בעדינות יתרה, כך שאין כל מקום וחשש של אי-נעימות בשאלה כזו, בין שהיא נשאלת מפי האישה עצמה, ובין שבעלה משמש שליח לעניין זה.

כל האמור לעיל הוא המסגרת הכללית מאוד של הלכות נידה, והוא מקיף את המקרים שאין בהם סיבוכים הלכתיים, משום שהם שומרים את הנורמה של מהלך הווסת הטבעי. עם זאת, רבות הנשים שאין מחזור הווסת שלהן קבוע די צורכו. לעיתים הוא משתנה מזמן לזמן, בהמשכו או בעיתויו. יתר על כן, לעיתים (שאינם שכיחות אך בכל זאת קיימות) קורה שהמחזור החודשי ממושך, משום מה, עד כדי שנגרמים קשיים מסוימים לאישה להרות (כאשר סוף זמן הטהרה הוא לאחר הביוץ). בעיות אלה נידונו פעמים רבות בספרות ההלכה, ויש להן פתרונות הלכתיים ורפואיים, אלא שהם דורשים בדיקה מיוחדת של כל מקרה לגופו.

לעיתים יכול אדם לדמות לעצמו כי עיסוק כזה – שבו מעורבים איש ואישה – ב'פרטים גינקולוגיים', יש בו מן המרתיע. אולם דווקא כאשר נעשה הדבר מתוך רגש של יראת שמים, הרי להפך – הדיון בין בני הזוג עשוי להיות אינטימי יותר, ועם זאת לא להגיע להרגשה של חשיפה גסה של בן זוג אחד לסקרנות זולה, אלא להפיכת הנושא לעניין שיש בו גם תחומים של עילאיות והתעלות.

אדם שלם

טהרת המשפחה ומערכת הדינים הקשורות והנצמדות אליה, הן המסגרות ההלכתיות העיקריות התוחמות את חיי המשפחה. אולם אין הן כשלעצמן מגדירות את המהות החיובית של יחסים כאלה. התפיסה הקונספטואלית הכללית של חיי הנישואין, היא כי הנישואין אינם רק אמצעי עבור פריה ורביה, אלא הם חלק מן המהות האנושית. גבר או אישה לבדם הם רק 'חצי גוף'. באב הטיפוס של אדם וחווה, רואים את השניים כשני חלקים של הוויה אחדותית אחת, הצריכים לחזור ולהתאחד שוב, בצירוף של איש ואישה, על מנת ליצור מחדש אדם שלם. ההשלמה ההדדית הזו משתנה מזוג אחד למשנהו, ואין מערכת יחסים קבועה בין בני הזוג – לא מבחינת מעמדם ההדדי במסגרת המשפחה, ולא בדברים שהם מעניקים זה לזה. ועם זאת, יש כמה דברים הצריכים להיות קיימים בכל מסגרת – יחס של כבוד הדדי, נאמנות ושיתוף של ערכי יסוד. אהבה לוהטת, משיכה גופנית או שותפות אינטלקטואלית עשויות להיות תוספות חשובות, אבל אינן מכריעות בבניית מערכת יחסים זו.

מתוך כך צומחת גם ההתייחסות לחיי המין. אין היהדות רואה במין עניין של טומאה, השפלה הכרחית לצורך פריה ורביה. חיי המין נתפסים כביטוי הגופני של התאחדות בין האישה והאישה, כאקט בעל משמעות חיובית כשלעצמו, ובדרגה גבוהה – כמעשה של קדושה. משום כך, גם כאשר ברור שיחסים אלה אינם מביאים לידי לידה – עדיין הם נחשבים למצווה.

הצניעות אינה תוצאה של בושה אלא של הערכה יתרה של תחום שהוא פרטי, אינטימי מאד שצריך לנהוג בו ברגישות ובצנעה על מנת שלא ייעשה מושפל ובזוי.

בספרות היהודית לדורותיה מצויה שורה ארוכה של הדרכות והמלצות ביחס לחיי המין – תכיפותם וצורתם – אבל מתוכן רק מעט הנחיות מחיבות בצורה מוחלטת. ההסכמה ההדדית לגבי הנקודות הללו היא אחד האלמנטים הקבועים בהנחיות אלה, כמו הצורך להתחשב במשאלותיה ובסיפוקיה של האישה. בתחומים אלה, שאין נוהגים לעסוק בהם בגלוי ובפרוטרוט, על בעלי התשובה להיזהר במיוחד שלא לקבל על עצמם בהחלטיות סטנדרטים הגבוהים בהרבה משיעור קומתם. ניסיון כזה, כאשר האנשים אינם מוכנים לו מבחינה נפשית, עלול לגרום למשברים קשים ומיותרים. שלום בית הוא נימוק חשוב כל כך, שראוי לו לאדם לנהוג בגמישות מרובה, לוותר ולקבל מתוך רצון את משאלותיו של בן זוגו. תחום זה, שהוא מוצנע וגם מורכב ביותר, מחייב לזכור (עוד יותר מאשר כל מסגרת אחרת של הנישואין) ששני אנשים, גם אם יש ביניהם קרבה יתרה, הם עדיין שניים – שונים ונבדלים זה מזה, ולכל אחד מעלותיו ורצונותיו, כמו גם חולשותיו ופגמיו, ולכל אחד יש קצב אחר וכיוון התקדמות אחר.  

הפוסט מהי טהרת המשפחה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כוחה של אישה- סרט עוצר נשימה https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%a1%d7%a8%d7%98-%d7%a2%d7%95%d7%a6%d7%a8-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%94/ Sat, 30 Jul 2022 22:22:58 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3413 הפוסט כוחה של אישה- סרט עוצר נשימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הפוסט כוחה של אישה- סרט עוצר נשימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חתונה נהדרת, נישואין קדושים https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a0%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d/ Sat, 30 Jul 2022 22:09:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2692 ביום ראשון הקרוב יחול יום הנישואין השלישי שלי. ליל שבת יהיה יום השנה השלישי לפעם הראשונה שטבלתי במקווה. אני לא יכולה לדבר בשם כל הכלות, אבל אני יודעת שבשבילי, ההכנות לחתונה היו זמן מלחיץ מאד. החתן שלי ואני גרנו בטלהסי, עיר בצפון פלורידה, ותכננו חתונה בפאלם ביץ' שבדרום פלורידה. פעם בשבועיים היינו נוהגים לשם במשך […]

הפוסט חתונה נהדרת, נישואין קדושים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ביום ראשון הקרוב יחול יום הנישואין השלישי שלי. ליל שבת יהיה יום השנה השלישי לפעם הראשונה שטבלתי במקווה. אני לא יכולה לדבר בשם כל הכלות, אבל אני יודעת שבשבילי, ההכנות לחתונה היו זמן מלחיץ מאד. החתן שלי ואני גרנו בטלהסי, עיר בצפון פלורידה, ותכננו חתונה בפאלם ביץ' שבדרום פלורידה. פעם בשבועיים היינו נוהגים לשם במשך שש שעות, או שהייתי אני טסה לשם לסופשבוע, לסידורי החתונה. היינו צריכים לבחור אולם, לבחור שמלות ולבצע בהן תיקונים גם מבחינת מידות וגם מבחינת צניעות, תיאום של צבע הפרחים שיתאים לשמלות, הזמנות שיתאימו לצבע הנושא של החתונה – נייר לבן או צהוב אפרפר? והכתב – כחול סגלגל, לבנדר, או תכלת? 

כל אלה היו כמובן עניינים בעלי חשיבות עליונה, שהיה עליהם לעמוד בסטנדרטים מסוימים. באולם היו חייבים להיות חלונות ושטח מינימום מסוים, השמלות היו צריכות להתאים לחליפות הטוקסידו שהיו צריכות להתאים לצבע מס' 16-4031 בקטלוג הצבעים, שיהיה תואם להורטנזיות שבסידור הפרחים על השולחנות, שהיו חייבים להיות בגובה מסוים, שיאפשר לאורחים לראות מעליהם ולשוחח בנוחות זה עם זה.  ההזמנות כמובן צריכות להתאים, ולומר בדיוק את הדבר הנכון כדי להודות לקדוש ברוך הוא שהביא אותנו זה לזו ולהורים שלנו על ששילמו על כל זה. רק לתאר את כל זה עכשיו הריץ אותי אל חבילת פצפוצי שוקולד כדי להירגע…

כל הלחץ הזה, שעות שהצטברו לימים על הכביש או באוויר, בשביל כמה שעות של אירוע נוצץ. האם זה היה שווה את זה? אראה לכן את אלבום החתונה שלי, ואתן תענו. אבל כמה השעות האלו היו החתונה שלי. בלילה שקודם לכן, התכוננתי לנישואין שלי. התקשרתי מראש למקווה וביקשתי את שעות הפתיחה, ואמרתי להם שאני כלה. "אם כך", אמרה הגברת, "זה מצב מיוחד. תגיעי אחרי שאנחנו סוגרות את המקווה לקהל, אנחנו רוצות שיהיה לך את כל המקווה רק בשבילך". הגעתי לשם עם אמא שלי בחצות הלילה. אני כבר התכונתי לטבילה, אבל הבלנית, ישראלית אנרגטית, שהשתוקקה לספר לי את סיפור חייה וכיצד חזרה בתשובה ונישאה לחבדני"ק, הראתה לי את חדר ההכנה המהודר, כשהיא מצביעה על הג'קוזי,  ועל כל הציוד הנדרש לסירוק יסודי של השיער הארוך והמתולתל שלי (דבר שלקח ממני את מרבית משך ההכנה לטבילה), בדיקה חוזרת של הציפורניים והשיניים, הרחקה של שאריות עור מת, וכך הלאה. סוף סוף, הייתי מוכנה.  

הבלנית הובילה אותי פנימה, בודקת את אצבעות הידיים והרגליים שלי, בדקה את הגב לשערות שאולי נפלו עליו בסירוק, מבט כללי נוסף אחרון, והיא לקחה ממני את החלוק שלי. פסעתי במורד המדרגות אל המקווה. הרפיתי את הגוף שלי כפי שלימדה אותי מדריכת הכלות שלי, נשימה, ונכנסתי פנימה. אם אני עוצמת את העיניים, אני עדיין מסוגלת לחוש את זרם המים החמימים ולשמוע את הנתז והבועות. עליתי מעל פני המים. 

"כשר!" הצהירה הבלנית בהתרגשות. היא הניחה מגבת קטנה מעל ראשי. בירכתי את הברכה, נזהרת לדייק בכל מילה. "אמן!" ההתלהבות שלה הייתה מדבקת. ואז, היא התחילה לשיר: "סימן טוב ומזל טוב! מזל טוב וסימן טוב!" עמדתי שם, עדיין טובלת במים, תוהה אם להצטרף לשירה. "יהא לנו, יהא לנו, ולכל ישראל!" היא המשיכה לשיר. ואני, עדיין במי המקווה, "יהא לנו, יהא לנו, ולכל ישראל!".  

מוזר ככל שהיה הרגע הזה, לא יכולתי שלא לחייך באושר כשעמדתי שם בשקט, מסמיקה, בוהה בקיר שמולי. השמחה שלה הייתה נשגבת וכשהיא סיימה לשיר ולמחוא כפיים, טבלתי עוד פעמיים. כשיצאתי מהמקווה, היא עזרה לי ללבוש את החלוק וחיבקה אותי. "מזל טוב!" היא חזרה ואמרה. 

זה היה אי בתוך ים ההכנות לחתונה. זמן לחגוג את הקדושה שבקשר שעמדתי ליצור, והפרט היחיד שיישאר רלוונטי למשך כל חיי הנישואין שלי. אני כבר לא צריכה למדוד שמלות או לבחור פרחים, אבל, ברוך השם, טהרת המשפחה היא עוגן קבוע בחיים שלי. גם במהלך ההיריון וההנקה, כשאינני מבקרת במקווה כל חודש, המשפחה שלי מבורכת בזכות הטהרה שבטבילה האחרונה שלי. בסוף השבוע הזה אני אחגוג נישואין קדושים ושמחים, ומדי פעם, אהרהר באותו יום קסום לפני שלוש שנים.   

הפוסט חתונה נהדרת, נישואין קדושים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מים של טהרה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%94/ Thu, 28 Jul 2022 20:39:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2613 האם זה נכון שרק נשים דתיות מיושנות הולכות למקווה? באופן מפתיע, הסטראוטיפ הפמיניסטי הזה ממאן להיעלם.  מבוא יחידת המשפחה היהודית נהנתה מאז ומקדם ממוניטין אגדי כמעט של מוסריות ויציבות. המוניטין הזה נצבר ונשמר חרף אינספור ההשפעות החיצוניות שיהודים נחשפו אליהן במרוצת הדורות.  ההוכחה האולטימטיבית לחוזקה של כל שיטה מכל סוג שהוא, היא היעילות הפרקטית שלה. […]

הפוסט מים של טהרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האם זה נכון שרק נשים דתיות מיושנות הולכות למקווה? באופן מפתיע, הסטראוטיפ הפמיניסטי הזה ממאן להיעלם. 

מבוא

יחידת המשפחה היהודית נהנתה מאז ומקדם ממוניטין אגדי כמעט של מוסריות ויציבות. המוניטין הזה נצבר ונשמר חרף אינספור ההשפעות החיצוניות שיהודים נחשפו אליהן במרוצת הדורות. 

ההוכחה האולטימטיבית לחוזקה של כל שיטה מכל סוג שהוא, היא היעילות הפרקטית שלה. השיטה היהודית לשימור היושרה המוסרית של ערכי משפחה מגולמת בהלכות טהרת המשפחה והמקווה. סטנדרט ההתנהגות הזה מוסיף ממדים של אנושיות וקדושה למערכת יחסי האישות וחיי הנישואין. הם מווסתים מבלי לדכא, מעניקים כיוון ומשמעות לדחפים הטבעיים שעוותו כל כך בחברות מודרניות. 

המאמר הבא, "מים של טהרה", שופך אור מודרני על מערכת הכללים העתיקה הזו. אנו מקווים כי הוא יפריך רבות מן התפיסות השגויות השכיחות כל כך בקשר למקווה, ויעודד לימוד ועניין מעמיק בחשיבותה של המצווה הזו בחיים המודרניים. 

בשנה הראשונה לנישואיהם, גרו אן וג'וזף בעיר באפאלו שבמדינת ניו יורק. אחת לחודש, הם נהגו לנסוע נסיעה לא שגרתית ופרטית לחלוטין לרוצ'סטר, מרחק 120 קילומטר מביתם.

בעוד הוא ממתין במכונית, היא נכנסה לבניין קטן. היא ישבה בחדר ההמתנה, יחד עם עוד כמה נשים שאותן לא הכירה. אז נקראה להיכנס אל חדר מצויד בכיור, מקלחת ואמבט. היא התרחצה באמבט והתקלחה, סירקה את שערה, שטפה את פניה, הסירה את טבעת הנישואין שלה, ולבשה חלוק אמבט לבן.

היא לחצה על זמזם, וחיכתה לבלנית שתיכנס. יחד הן צעדו במסדרון קצר אל מה שנראה כבריכת שחייה מיניאטורית. כשהבלנית צופה בה, אן הסירה את החלוק וירדה בארבע מדרגות אל תוך המים. 

היא עמדה במים החמימים. אט אט היא כרעה פנימה, ברגליים פשוקות, עד שכל גופה טבל במים. אז נעמדה, הושיטה ידה אל מגבת קטנה וכיסתה בה את ראשה. היא בירכה ברכה, אז טבלה שוב את גופה במים באותו אופן, ועוד פעם אחת אחרונה. 

היא יצאה מן המים, חזרה אל החדר, התלבשה וייבשה את שערה. בדרך החוצה היא שילמה את דמי השימוש לבלנית, ועזבה את המקום. זה לקח כשעה. היא ובעלה נסעו את 120 הקילומטרים בחזרה הביתה.

אן וגו'זף חזרו על אותו מסע בכל חודש בנאמנות. בגשם ובשמש – פעם אחת אפילו בעיצומה של סופת שלגים. "זו הייתה סערה די רצינית", נזכרת אן בעליזות, "אבל הכבישים הראשיים היו פנויים. הצלחנו להגיע בשלום".  

אן היא יהודייה דתית, ונדרש הרבה יותר ממזג אוויר קשה כדי לעצור אותה מלהגיע אל המקווה הקרוב פעם בחודש, יהיה המרחק אשר יהיה. הטבילה במקווה היא אחת המחויבויות החשובות ביותר עבורה כאשה יהודייה. 

יהודים דתיים חיים את חייהם בהקפדה על החוק והמסורת היהודיים. 613 המצוות מקיפות את כל החיים, אף כי לא כולן נוגעות לכל יחיד. שלוש מהן ייחודיות לנשים: הדלקת נרות שבת וחג, הפרשת חלה, ושמירה על הלכות טהרת המשפחה. האחרונה היא ללא ספק המחויבות המאתגרת ביותר. 

עם הופעת המחזור החודשי, עוברת האישה למצב 'נידה', וקיומם של יחסי מין נאסר למשך לפחות שנים עשר יום – לפחות חמישה ימים לסיום הווסת, ועוד שבעה ימים 'נקיים' לאחר מכן. בסיום הימים האלה עליה ללכת אל המקווה, להיטהר ולצאת ממצב הנידה, ולחדש קיומם של יחסים אינטימיים.  

פירוש המילה "מקווה" הוא 'מים מכונסים'. המקווה הוא מאגר של מים מן הטבע, וטבילה בו הופכת את הטובל ל"טהור". בתקופות קדומות, השתמשו גברים יהודים במקווה על מנת להיטהר מטומאות שונות בטרם ייכנסו אל בית המקדש, וישנם כאלה שעדיין נוהגים לטבול במקווה לפני שבתות וחגים, או בתדירות גבוהה יותר. כלות פוקדות את המקווה לפני חתונתן. המקווה הוא גם התחנה האחרונה במסלול הגיור ליהדות. כמו כן משמש המקווה לטבילת כלים מסוימים לפני השימוש בהם.

היום, משמש המקווה בעיקר נשים נשואות לאחר הווסת. הטבילה במקווה משמעה, כפי שהסבירה אישה אחת, הכנה אישית לאקט המקודש של קיום יחסים אינטימיים על פי הצו האלוקי.

ההכנות לטבילה במקווה שונות לחלוטין מהכנות לשחייה בבריכת שחייה. על האישה לרחוץ באמבטיה במשך לפחות 30 דקות. היא שוטפת את פניה, מסירה כל איפור ולק לציפורניים, מצחצחת שיניים, מסרקת את שערה על מנת להתיר כל קשר, וגוזזת את ציפורני הידיים והרגליים. עליה להסיר כל תכשיט, ולמעשה, להסיר כל אובייקט זר מהגוף שלה, פלסטרים ותחבושות, עדשות ואפילו שיניים תותבות. עליה להיות נקייה מכל דבר שעלול למנוע מן המים להגיע לכל חלק בגופה. גם אם היא מבצעת את כל ההכנות בבית, היא צריכה לפחות להתקלח לפני שהיא נכנסת אל בריכת הטבילה.

גם הטבילה עצמה וכל הכרוך בה קשורים לנהלים מוקפדים. האישה איננה יכולה לטבול במקווה לפני הזמן ההלכתי של 'צאת הכוכבים' (בין עשרים דקות לחצי שעה לאחר שקיעת החמה, ובמקומות מסוימים יותר מכך). גופה צריך להיות בתוך המים בשלמותו, מבלי לפספס ולו שערה אחת, ואין היא יכולה להחזיק בכל דבר שהוא בעת הטבילה. בעת הטבילה, ידיה, עיניה ושפתיה אינן יכולות להיות קמוצות בחוזקה. כשהיא נעמדת לאחר הטבילה הראשונה יש לחזור על הברכה בדיוק: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו על הטבילה". הבלנית מפקחת על ההליך כולו.

בשנות ה-70 [=מאמר זה נכתב ב-1974], "מקווה" איננה מילה נפוצה בכל בית. נשים יהודיות רבות מעולם לא שמעו עליו. אם הן שמעו על המקווה, הן משוכנעות שמדובר בטקס פרימיטיבי שנפסק לפני שנים רבות. פעמים רבות, נקשר המקווה לאמונות תפלות, דעות קדומות וחששות. "הפעם הראשונה ששמעתי על המקווה, הייתה באחת מאגדות הנשים הזקנות", משחזרת אדל, שכיום שומרת בנאמנות על הטבילה במקווה. "כשאמא שלי עמדה להתחתן, חמותה לעתיד ביקשה ממנה שתטבול במקווה. אמא שלי זעמה! היא חשבה שהמקווה נועד לשימושן של נשים ידועות לשמצה – ההולכות לשם כדי להיטהר מפשעיהן לפני החתונה".

"הבת שלי נמצאת שם עכשיו", אומרת אישה היושבת בחדר ההמתנה של מקווה מקומי, ומביטה סביבה במתח. "היא מתחתנת עם בחור דתי, והחליטה שהיא תשמור על המסורת הזו. אבל בפעם הראשונה שהמשפחה שלו ביקשה ממנה שתלך למקווה, כולם אומרים שהפכתי ירוקה. אני מעריצה את הבחירה שלה, תאמיני לי, אבל אני מעולם לא הלכתי למקווה, ואני אמא יהודייה לחוצה, מה אני יכולה להגיד?.." היא אפילו הביאה איתה ידידה שתתמוך בה רגשית. 

"נו, איך היה?" היא שאלה די בעגמומיות כשבתה נכנסה לחדר, בשיער רטוב במקצת, עונדת את העגילים שלה, ומסתכלת טיפה מוטרדת בציפורניים הקצרות מאד שלה. 

"היה טוב!" אמרה הצעירה, כשהיא מחייכת ונראית שלווה הרבה יותר מאימה. "קשה לתאר את זה – אבל זו הייתה חוויה מיוחדת". כעת היא הולכת להשתמש במקווה פעם בחודש במשך חיי הנישואין שלה – למעט במהלך היריון, כאשר הלכות טהרת המשפחה אינן חלות בדרך כלל.

מהפכים שכאלה, כשבנות הופכות להיות מחויבות יותר למסורת מאשר אימהותיהן, אינם נדירים – אך הם עשויים להפתיע לנוכח התסיסה הפמיניסטית בכל עבר, הבוחנת בדקדוק את תפקיד האישה היהודייה ואת מה שנראה כמעמד סוג ב' בתרבות ובדת. בשנה שעברה, נערך הכנס הלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות, ועורר במקומות מסוימים אי-נוחות רבה. רק החודש הקדיש המגזין 'מיז' [=Ms., כתב עת פמיניסטי ליברלי היוצא לאור בארה"ב החל משנת 1972] דיון מיוחד לשאלה: "האם זה 'כשר' להיות פמיניסטית?"

כיצד, אם כן, נשים יהודיות מודרניות מקבלות – ואפילו בוחרות – להתחייב לטקס כמו הטבילה במקווה, שנראה כאילו הוא מטיל מגבלות קשות על חיי הנישואין שלהן ואפילו על גופן?

"בשמירה על הלכות טהרת המשפחה אין כל השפלה או זלזול בי", אומרת ג'ודי, בת 32, אם לשניים המלהטטת בין שתי עבודות במקביל ומחשיבה את עצמה כפמיניסטית. "למעשה, אני חושבת שהמקווה מרומם את הנשים היהודיות. זה בעצם אומר שלגבר אין זכויות גורפות על גוף האישה. הוא לא יכול לדרוש קיום יחסים בכל עת שירצה, וזה גם מעניק לאישה פרטיות בזמן שאולי היא זקוקה לה".

"בעלי ואני מחויבים במידה שווה למצווה הזו", היא ממשיכה, "חוץ מזה שאני היא זו שטובלת בפועל והוא לא". ג'ודי נשואה כבר ארבע עשרה שנה, ונזכרת בתקופה שבה אף לא אחד מהם הלך לבית הכנסת או שמר על מנהגים כלשהם, והיא חשבה שמקווה הוא "משהו לנשים של רבנים או לנשים חרדיות בלבד". בהדרגה, הם החלו להיות מעורבים יותר בחיים יהודיים עד שהגיעו להחלטה משותפת, לפני שש שנים, לשמור על הלכות טהרת המשפחה.

בפילדלפיה, ברור לגמרי ששמירה על טבילה במקווה אינה נתפסת כדבר מיושן. כמאתיים נשים משתמשות במקווה המקומי בקביעות. זוהי קבוצה מגוונת מאד, בגיל, רקע ובאורח חיים. יש נשים מרקע דתי שמקבלות על עצמן את שמירת ההלכות הללו מיד עם נישואיהן. אחרות, מבתים פחות מסורתיים, החליטו לשמור על "טהרת המשפחה", בשלב כלשהו בחיי הנישואין שלהן. 

"אני לא דתית, אני פשוט אוהבת להגיע למקווה", אומרת אישה צעירה, נשואה זה שנתיים, שהתחילה ללכת למקווה כשהתגוררה בקיבוץ בישראל. "אחת הסיבות שאני אוהבת את זה", היא ממשיכה, "היא מפני שזו אחת משלוש המצוות הייחודיות לנשים. אני חושבת שהרבה נשים צעירות היום, שאינן דתיות, מחליטות את ההחלטה הזו מפני שזוהי מצווה של נשים".  

נשים הספוגות יותר במסורת, ששמרו על הלכות טהרת המשפחה מתחילת חיי הנישואין שלהן, הן לעתים קרובות רהוטות מאד בקשר למחויבות שלהן. 

"זה טקס מאד מוחשי שמביע את הרעיון שחיי הנישואין הם דבר קדוש", אומרת מרים, "ושבקיומם של יחסים אינטימיים בחיי הנישואין, את בעצם מקיימת מצווה מהתורה. טוב להרגיש שלחיי המין בנישואין יש קדושה של הבורא. זה דבר נפלא ויפהפה. זה כמו אור ירוק, המשיכי כך". 

אדל, בת 32 ואם לארבעה, היא בוגרת של סטרן קולג' – הסניף הנשי של 'ישיבה יוניברסיטי" – והיא מחזיקה בארבעה תארים ראשונים שונים. בעלה מרצה באוניברסיטה. אף שהפכה דתית כנערה מתבגרת, היא מנהלת חיים "מודרניים לחלוטין", כפי שעושות רוב חברותיה הדתיות. היא לא רואה כל קושי בשמירה על הלכות טהרת המשפחה.  

"בעבורי, הטקס הזה מרומם את החיים שלך מהיומיומי אל הרוחני", היא מסבירה. "כל מערכת ההתייחסות הדתית לעניין היא כלי להעניק לחיי היומיום משמעות גבוהה יותר. העובדה שכל דבר מוקפד ומווסת, משמעה שהחיים הם מוסריים, רציניים מאד וחשובים". 

"הבנה ושימוש בדברים הפיזיים בצורה מיוחדת – הוא ביטוי בריא וחשוב של הקיום האנושי".

אבל לשמירה על הלכות טהרת המשפחה יש השפעה חיונית על החיים האינטימיים. לזוגות השומרים אותן יש מעין מקצב מובנה בחיים שלהם: כשבועיים בכל חודש הם מתנזרים, או כפי שאישה אחת הגדירה זאת – יש שבועיים במצב Off  ושבועיים על On. 

משך ההינזרות עלול להימשך גם מעבר לשנים עשר ימי המינימום – במקרים של ווסת לא סדירה, או אם האישה אינה יכולה ללכת למקווה במועד.

לתקופת ההינזרות יש חוקים קפדניים משלה. בספרו "חיי משפחה יהודיים", כותב הרב סידני הוניג כי "כל מגע פיזי מכל סוג שהוא נאסר", ומרחיב כי כל דבר שעשוי להוביל למגע פיזי גם הוא אסור, כולל אכילה מאותה צלחת, ישיבה קרובה ברכב נע, והעברת חפצים מיד ליד. מיטות נפרדות הן צורך חיוני על מנת לשמור על תקופת ההינזרות כהלכה. 

למתבונן מבחוץ, שאיננו חלק מן המסורת הזו, הדבר עלול להישמע כקשה עד בלתי נסבל, או כגורם נזק וודאי לנישואין שמחים. ואולם, בזו אחר זו, הסכימו המרואיינות כי הלכות טהרת המשפחה מובילות בלי ספק לחיי אינטימיות זוגית שמחים יותר, בריאים יותר ומרגשים יותר. הן לא מקיימות את ההלכות האלה מסיבה זו, ומכל מקום זהו פועל יוצא של הדבר.

"זה מעצים את הציפייה בכל חודש, ויוצר מחדש חוויית ליל כלולות לשני הצדדים", אומרת אחת הנשים, נשואה 11 שנים. "כאילו את בתולה, את מרגישה שאת עומדת בפני חוויה מרגשת. הציפייה לקיום יחסים היא חלק מהשמירה על המצווה, ממש כמו הטבילה עצמה. זהו תהליך בן חודש שלם".

"כמו ירח דבש בכל חודש!" אומר אלן, בן 35, אחרי שש שנים של שמירה על טהרת המשפחה. "כן, זו הקרבה מנקודת המבט של הגבר", הוא מודה בצורה גלויה, "מפני שאשתך איננה זמינה כל הזמן. אבל תחושת הציפייה ההולכת ונבנית בכל חודש מחדש – היא משהו שאין בנישואין אחרים, והדבר הופך את הנישואין למרגשים".  

"בחברה לא שומרת מצוות, אנשים מחפשים כל הזמן דרכים להגביר את העונג באמצעות טכניקות ודרכים חדשות", אומרת אשת רב. "אבל ליהדות יש את המפתח. המגבלה וההימנעות – הן שמגבירות את העונג".

"יש פה משהו מרתק מבחינה פסיכולוגית", מהרהרת רעיה בת 34. "את הופכת להיות 'הפרי האסור' בנישואין שלך עצמך! בעיניי זה תמיד נראה כתרגיל פסיכולוגי מבריק".

"תארי לעצמך, להיות נשואה במשך 25 שנים, ועדיין לחוש שבעלך משתוקק לך!", טוענת אישה שהילד הגדול שלה כבר בן 22. "וגם, יש לך איזשהו ביטחון באמון בבעלך, מפני שהוא כבר הפגין יכולת הימנעות ושליטה עצמית במשך השנים. אני יודעת שיש נשים שהופכות מודאגות או חשדניות כשהבעלים שלהן נוסעים, אבל לי לא יהיה לרגע ספק בקשר לבעלי".

"לפעמים זו הקלה עבור בני זוג לדעת שאין כעת ציפייה ליחסים אינטימיים, שישנן דרכים אחרות לבילוי משותף", אומרת יוניס מילר, יועצת נישואין ומשפחה. "מאסטרס וג'ונסון מציעים לעתים קרובות הינזרות כחלק בלתי נפרד מהטיפול שלהם, הדבר משחרר את הנטל והמחויבות שבקיום יחסים, ומאפשר לזוג לתקשר בדרכים רגשיות טהורות, ומשם קרבה ואינטימיות פיזית יכולות לזרום בקלות רבה יותר".

גברת מילר מחזיקה בתואר שני והיא חברה באגודה האמריקאית ליועצי נישואין ומשפחה, נשואה ואם לשלוש בנות. היא לא הייתה דתית אבל אימצה את הטבילה במקווה מבחירה אישית.

מזווית מקצועית, עניין אותה כיצד שמירת טהרת המשפחה משפיעה על מיניות בחיי הנישואין, והיא חקרה את הנושא. מדגם של נשים התנדבו להשתתף במחקר, שהיה כנראה הראשון מסוגו. היא הוזמנה להציג את הממצאים שלה בכנס השנתי של האגודה האמריקאית ליועצי נישואין ומשפחה.  

"היהדות מבססת את המיניות בחיי הנישואין בדרך חיובית", היא אומרת. "האקט המיני שלאחר הטבילה הוא חלק בלתי נפרד מעניין המקווה, לא פחות מהטבילה עצמה. זה אומר שאינטימיות מינית היא דבר טוב, נכון, וחשוב".

הרבה לפני עידן שחרור האישה, היהדות הכירה בצרכים המיניים של האישה. חוזה הנישואין היהודי (ה'כתובה') מצהיר מפורשות כי על הבעל לספק את צרכיה המיניים של אשתו, ממש כשם שהוא מחויב לספק אוכל וביגוד. 

חלק זה של הכתובה מבוסס על פסוק מספר ויקרא, כך ששורש הדברים הוא כבר בתקופת המקרא. גם ב'שולחן ערוך', הקוד ההלכתי היהודי, ישנם פרקים העוסקים בפרטי הדינים הללו.

לאחר הטבילה במקווה, מצופה הבעל לספק את צרכיה המיניים של אשתו. ובאופן די מסקרן, הטבילה במקווה עשויה להעצים את החוויה המינית של האישה בדרך אחרת, על פי כמה תאוריות. מארי סטופס, חוקרת לונדונית, חקרה את מעגל התשוקה בנשים – שהיא מכנה "מקצב הגאות החושית" – ומצאה כי יש בו שני רגעי שיא – האחד ממש לפני הופעת המחזור, והשני שבעה ימים לאחר סיום דימום הווסת. זה, כמובן, בדיוק הזמן שבו יחסים אינטימיים מתחדשים אם שומרים את הלכות טהרת המשפחה.

ד"ר סטופס שמה לב לצירוף המקרים הזה, "התוכנית היהודית העתיקה" היא כותבת בספרה, 'אהבת נישואין', "היא כמעט בהתאמה מדויקת עם החוקיות של  המחזוריות של התשוקה הנשית שקיימת בממצאים שלי". 

אין מי שיאמר שקל לשמור על הטבילה במקווה במועדה. לנשים אחדות משמעות הדבר היא נסיעה ממושכת, או להשיג בייביסיטר, אם הבעל נוהג.  

"כמובן שלפעמים זה ממש קשה, ולא תמיד נוח", אומרת אחת הנשים, "אבל כמו בהרבה תחומים אחרים ביהדות – נוחיות היא לא העניין". 

על אף הקשיים שהדבר עשוי להעלות, נשים השומרות על טבילה במקווה נהנות מן החוויה, ואפילו מן ההכנה אליה.

"רחצה של חצי שעה באמבטיה היא  ממש פינוק עם שלושה ילדים ועבודה במשרה מלאה!" אומרת אחת. "והעיטוף בחלוק המיוחד לפני הטבילה עצמה – זו חוויה מיוחד לעצמה".

"אני מקדישה הרבה זמן בהכנות למקווה, וזה מרגיע אותי", אומרת אחרת. "זה מכניס אותי למצב של מוכנות לחוויה – ואני גם חושבת על זה שבעלי ואני עוד מעט נתאחד מחדש". 

לכמה מן הנשים, אף כי לא לכולן, הטבילה עצמה עשויה להיות חוויה מטלטלת.

"אני מרגישה רעננה מאד  וחווה תחושה של רטט, גם אם לא ממש באופן פיזי", אומרת אחת. "זה משהו מיוחד מאד, בגלל שאני עושה את זה רק בשבילי ובשביל בעלי. יש כל כך הרבה דברים שאני עושה לילדים שלי, החברות שלי, ואחרים. אבל זה ממש רק לשנינו". 

"הפעם הראשונה שלי במקווה? לעולם לא אשכח אותה", מעלה זיכרונות אישה שבנה הבכור כבר בן 23. "למדתי את כל פרטי ההלכות בעצמי, אבל זה גרם לי תחושה של חוסר נוחות. ואז, בלילה שלפני החתונה, הלכתי למקווה. וואו. איזו הרגשה זו הייתה! זו הייתה מין קדושה שכזו, התרוממות, אני לא יכולה ממש להסביר את זה – אבל אני יודעת שהרגשתי ממש אחרת. ואני עדיין מרגישה כך כשאני הולכת למקווה. אני הולכת כבר 25 שנים".  

"בפעם הראשונה, הרגשתי חרדה, מפני שזה לא היה חלק מהחוויה המשפחתית שלי", אומרת אישה אחת. "הרגשתי לא בטוחה, לחוצה שלא אעשה את הכול כנדרש, אבל הרגשתי חיבור רגשי חזק מאד ליהדות שלי – תחושה שמשהו רוחני מאד קורה. זה נותן לי תחושה של התחדשות רוחנית, חזקה יותר מכל מה שהרגשתי אי פעם בבית הכנסת".

"זו ממש לא תחושה של התנקות מהווסת", אומרת אחת הנשים באמפתיה, מהדהדת מחשבה שהביעו רבות מהנשים. ועדיין, החיבור הזה בין המחזור החודשי לבין הטבילה במקווה – ומה שנראה כהדגשה נרחבת על הסרת דם הווסת – שהופך זאת לא קל לעיכול עבור חלק מהנשים.

מקור דיני טהרת המשפחה הוא בפסוקים בספר ויקרא (טו, יט): "ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה…", מאוחר יותר, עם ניסוח ההלכות, פורטו והורחבו פרטי ההלכה. במהלך שבעת הימים, על האישה לבצע בדיקה פנימית פעמיים ביום. אם מתגלה אפילו טיפה קטנה של דם במהלך שבעת הימים, יש להתחיל את הספירה מחדש. אם היא רואה הפרשה שמקורה אינה ברור – כלומר, לאו דווקא דימום שמקורו מן הרחם – עליה להתייעץ ברב שיכריע הלכתית.

פרטים כאלה מקפיצים אחדות מן הפמיניסטיות. פמיניסטיות יהודיות מוקיעות לעתים קרובות את העיסוק הבולט במצבה של האישה ביחס למחזור החודשי שלה. יש הרואות בזה הד לטאבו פרימיטיבי כנגד הווסת הנשית. עורכות יהודיות שחיברו אנתולוגיה על נשים יהודיות בשביל כתב העת `Response`, כתבו: "קשה להתעלם מן הרמיזה שיש כאן עיסוק בשאריות עוצמתיות של טאבו עתיק, המבוסס על תערובת של פחד, אימה ותיעוב של גברים כלפי מחזור היצירה הביולוגי של הנשים".

אך אלה הבקיאים בהלכה ובמסורת היהודיות, טוענים כי ההלכות הללו קשורות בסמליות מתוחכמת. במרכזה עומדים המושגים "טומאה" ו"טהרה". האישה שקיבלה מחזור היא "טמאה" ועליה לטהר עצמה במקווה, אך בזמן המקדש גם גברים נטמאו במגע בטומאות מסוגים שונים. המכנה המשותף לכל מצבי הטומאה האלה הוא נגיעה בהיבט מסוים של המוות.

בעת המחזור החודשי, האישה איננה טמאה בשל גופה, מציעה פרשנות אחת, כי אם מפני שגם אצלה, נשמעה "לחישת המוות". מאחר שהדם הזה היה פוטנציאל של חיים ברחמה, הרי שהוא סמל למוות – אובדן פוטנציאלי של חיים – כאשר הוא ניטל ממנה. 

רחל אדלר היא דוקטורנטית באוניברסיטת ברקלי, ופמיניסטית מספיק כדי להיות אחת מן המרצות האורחות בכנס הלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות. היא נשואה, דתית, וכשהיא הולכת למקווה, היא רואה משהו אחר לחלוטין מניקיון היגייני של גוף לא נקי. בעיניה יש כאן שחזור סמלי של מוות ולידה מחדש. 

"המקווה מדמה את מי החיים המקוריים, את מי השפיר שהעובר נע בהם. על מנת להיוולד מחדש, יש להיכנס אל תוך הרחם הזה ו"לשקוע" במים החיים. 

בניגוד למבט הסימבולי של הגברת אדלר על חוויית המקווה שלה, נשים אחרות משיבות בפשטות: "אני עושה את זה כי זו מצווה מאת השם". לכל יהודי דתי, זוהי תשובה תקפה ואולטימטיבית, שכן הם מאמינים כי דיני התורה ניתנו מהבורא ולפיכך יש לקבל אותם בלי כל ספק.

ביקור במקווה ספוג בצניעות ודיסקרטיות. גברים המסיעים את נשותיהם למקווה, אינם חונים כשחזית המכונית פונה אל דלת המקווה, שכן האישה ההולכת למקווה עושה זאת באנונימיות מוחלטת – בלי בדיקות, בלי שאלות ובלי שמות. היא פשוט מחכה לתורה, מתכוננת וטובלת. היא משלמת תשלום סמלי ויוצאת. תיאורטית, כל אישה יכולה להגיע אל המקווה ולטבול בו, אף כי הייעוד שלו הוא לנשים יהודיות – כלות לפני חתונתן ונשים נשואות. 

במקווה המקומי, שוררת אווירה עליזה אך דיסקרטית. הנשים נרגעות, קוראות, או משוחחות, בעוד הן ממתינות לתורן. חלקן מגיעות ממקומות מרוחקים למדי, המקווה כולל חדר המתנה קטן, שלושה חדרי הכנה, כולם מצוחצחים למופת ומצוידים בסבון, מגבות, מסרק, פצירה ומספריים לציפורניים, מסיר לק, חוט דנטלי, שמפו – כל מה שנדרש להכנה מלאה. 

הבלנית מפקחת על הכול. היא מגיבה לזמזמים, מביאה מגבות, מפקחת על הטבילה של כל אישה ומכריזה "כשר!" כאשר האישה השלימה את הטבילה כראוי. 

כל המקוואות עצמם, נראים בערך אותו דבר, בשל הדרישות ההלכתיות לבניין המקווה. אך מבנה החדרים שסביבם עשוי להשתנות מאד, וחלקם מפוארים ויוקרתיים למדי. כמה מקוואות בקליפורניה, לדוגמה, נראים כמו מכוני בריאות מושקעים, מאובזרים בשטיחים מפוארים, חדרי הלבשה יוקרתיים, ומייבשי שיער מודרניים. 

הפוסט מים של טהרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כוחה של פעם אחת https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%90%d7%97%d7%aa/ Tue, 26 Jul 2022 10:39:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2605 אני מנהלת יומן אישי במשך חמש עשרה השנים האחרונות, ציטוטים ממנו מובאים במאמר זה. עברו שלושים וחמש שנים מאז נישאתי לגבר היהודי הנחמד ביותר בעולם. תחת החופה לא היה המקום הנכון, עבור הרב, לדבר על הטבילה במקווה, ולמעשה, הוא לא הזכיר זאת בשום שלב. לא ידעתי על נשים יהודיות שטובלות במקווה לפני יום החתונה שלהן. […]

הפוסט כוחה של פעם אחת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני מנהלת יומן אישי במשך חמש עשרה השנים האחרונות, ציטוטים ממנו מובאים במאמר זה.

עברו שלושים וחמש שנים מאז נישאתי לגבר היהודי הנחמד ביותר בעולם. תחת החופה לא היה המקום הנכון, עבור הרב, לדבר על הטבילה במקווה, ולמעשה, הוא לא הזכיר זאת בשום שלב. לא ידעתי על נשים יהודיות שטובלות במקווה לפני יום החתונה שלהן.

שלושת הילדים שלי גדלו בבית חם, אוהב ואלגנטי בשכונה יוקרתית במונטריאול. היהדות שלנו באה לידי ביטוי בחגיגת החגים היהודיים בצורה די חד-ממדית – אכלנו סעודות חגיגיות וקראנו את הטקסטים הרלוונטיים, בצורה טכנית מאד, מבלי להיות מודעים לכך שישנה משמעות עמוקה ורחבה יותר למה שאנו עושים. בית הכנסת הגיח לחיינו באירועים כדוגמת חתונות, בר מצוות ובריתות.

כשהייתי בת שלושים ותשע, בני הצעיר חגג בר מצווה. באותה שנה עצמה, בעקבות כמה נסיבות שנשזרו זו בזו, גילית שהיהדות שלי שייכת לי בצורה שמעולם לא חלמתי עליה. היא הייתה חלק מן העבר שלי, ההווה שלי, והנחתי, אף שלא ידעתי זאת באותו זמן, שהיא תתפוס מקום מרכזי בעתיד שלי ושל בני משפחתי.

יולי 1997

כשנכנסתי לבית חב"ד בפעם הראשונה, התיישבתי בכיסא האחרון, הכי קרוב לדלת היציאה, כדי שאוכל לחמוק במהירות. האמינו לי, לא היה לי שמץ של מושג מה קורה כאן. הייתי יהודייה מסורתית שהקשר העיקרי שלה לרב היה בראש השנה וביום כיפור, בתפילות שהשתתפו בהן כ-1500 משתתפים. לא מעורר השראה במיוחד, אני מבטיחה לכם. לקחו לי שלוש שנים להבהיר לעצמי מה בדיוק הרגשתי זה זמן רב.

בשבת הראשונה שהגעתי לכאן, התרגשתי עד דמעות – מילולית. לא מהתפילות, מפני שלחלוטין לא הייתי בעניינים. אלא מהניגונים החסידיים, שמעולם לא שמעתי. אני עדיין מתקשה להאמין איך יכול להיות שעד לאותו יום, לא הכרתי אף לא אחד מן הניגונים הנשמתיים, היפהפיים והמטלטלים הללו. במשך זמן רב ניסיתי לנסח את מה שהרגשתי בקשר לאותם ניגונים (נעימות ללא מילים), ולאחרונה קראתי משהו שסיכם זאת בצורה מושלמת: "אם אסביר לכם, בצורה הגאונית ביותר, לא תצליחו להבין בשלמות את החוויה שבאכילת קוביית שוקולד. אבל אם אתן לכם לטעום אחת… מיד תבינו. אין צורך בהמחשה נוספת". ניגונים חסידיים חודרים ישירות אל הלב, עוקפים את השכל הקר… 

יום אחד, באותה שנה, הרב ניגש אליי והציע בעדינות רבה, שאולי אשקול ללכת למקווה. מאחר שעברתי כריתת רחם בשנות השלושים לחיי, שאלתי את עצמי, מה בדיוק העניין? לא היה לי מחזור חודשי, ולעולם לא אחווה את מה ששמעתי – ההתרגשות, הציפייה וההתחדשות הרוחנית שלנשים אחרות הייתה ההזדמנות לחוות. לא התנגדתי לרעיון, אבל לא הצלחתי להבין מהי התועלת שתבוא ממנו. השהיתי את הרגשות האמתיים שלי עד שאחזור הביתה.

באותה נקודת זמן בחיי כעסתי על אלוקים. לא רק שהיה נראה לי שהוא הסתיר ממני את אוצרות היהדות עד שהגעתי לגיל ארבעים, אלא שנראה היה שלעולם לא אוכל כבר לחוות, יחד עם בעלי, את הטקס היפהפה והאינטימי של המקווה. בשבילי, זה הרגיש כאילו גזלו ממני את החלק הזה שבנשיות היהודית שלי. לפיכך, כשהגעתי הביתה באותו ערב בכיתי מרות.

עברו עוד כמה שבועות, והרב העלה את הנושא שוב. בעקבות השיחה הקודמת שלנו בנושא, הפכתי למודעת הרבה יותר לנושא המקווה, והקשבתי בקשב רב יותר כאשר חברותיי, שכמוני, התחילו רק עכשיו לגלות פנים חדשות ביהדות, דיברו על הליכה למקווה. הן אמרו שהן מפוחדות; הן השמיעו את החששות שלהן כיצד הבעלים שלהן יגיבו; הן אמרו שלא הבינו את המשמעות של להיות 'לא נקייה'. אולי בגלל שזה לא עמד להפוך לחלק משגרת חיי, אני לא ראיתי את המקווה בדרך שבה הן ראו אותו. אני ראיתי זאת כפריווילגיה מיוחדת, הזדמנות לבלות זמן לבד עם הקב"ה, הזדמנות לחבק את הזהות שלי כאישה יהודייה. וכך, הסכמתי ללכת. השבועות שחלפו בין ההצעה הראשונה לבין ההסכמה שלי, אפשרו לכעס שלי על אלוקים להתפוגג, והעניקו לי זמן להתבונן וללמוד לעומק על מצוות הטבילה במקווה.

שוחחתי עם בעלי, והוא הסכים אתי. זה היה משהו שהיה עלינו להחליט עליו כזוג – למעננו, למען הילדים שלנו ולמען הנכדים שלנו. 

ביצעתי את ההכנות לטבילה במקווה כמו כל אישה אחרת, אף על פי שכאמור לעיל, לא חוויתי מחזור. בסופו של דבר, הגיעה השעה ללכת. הציפייה שלי הייתה גבוהה מאד. קראתי ספר מעולה בשם "התמזגות מוחלטת" של רבקה סלונים [=הספר המקורי באנגלית. תוכלו לקרוא חלקים ממנו כאן:], ובו קראתי, בין השאר, על ההקרבה שהקריבו נשים, בעבר הלא רחוק כל כך, כדי ללכת למקווה. הרגשתי את הכבוד ואת המזל שנפלו בחלקי, הרגשתי גם מפוחדת ולא בטוחה. הרגשתי גם חלק משרשרת, חוליה בהיסטוריה של נשים יהודיות. 

לכל אישה שהולכת למקווה יש חוויה רגשית שונה. יש המרגישות קטנות מאד, יש שמרגישות רוחניות מאד, יש שאיפשהו באמצע. בשעת הטבילה במקווה, כמו בעת הדלקת הנרות, אפשר להתפלל לקב"ה על הכול. שערי שמים פתוחים באותם רגעים יקרים אחדים.

כשסופסוף הגעתי למקווה, שכחתי להתפלל. במקום זאת, הייתי מרוכזת מאד בלטבול את עצמי לחלוטין בתוך המים, מבהונות הרגליים ועד לכל שערה סוררת בראשי. המים שטפו מעליי את הכעס שפעם הרגשתי. הדמעות שלי התערבו במי המקווה בהודיה להשם שאפשר לי להיוולד להורים יהודיים, שהביא אותו לרגע הזה.  

לאחרונה, קראתי מאמר של אותה מחברת, רבקה סלונים. החלק הבא במאמר מתאר בצורה נפלאה מדוע כדאי ללכת למקווה ולו פעם אחת:

"לנשים לאחר המנופאוזה שלהן, טבילה אחת אחרונה במקווה משמרת את מצב הטהרה לשארית חייהן. גם לאישה שמעולם לא טבלה קודם לכן כדאי להקדיש מאמץ מיוחד בכדי לטבול לאחר המנופאוזה (לעולם לא מאוחר מדי, גם אם חלפו שנים רבות מאז), ובכך, להפוך את כל המגעים האינטימיים מעתה ואילך למקודשים ומבורכים מפי עליון.  

המתנה הגדולה מכולן שקיבלה האנושות מהקדוש ברוך הוא – היא התשובה, האפשרות לשוב, להתחיל מחדש ולשטוף מעלינו את העבר. התשובה מאפשרת לאדם להתעלות אל מעל למגבלות הזמן, ולהשפיע על החיים שלנו רטרואקטיבית. טבילה אחת ויחידה בשלב מאוחר בחיים עשויה להיראות לנשים אחדות כחסרת משמעות, אקט מהיר וחסר ערך. ואולם, מלווה בהתמסרות וביראה, הרי זה הישג מונומנטלי; הדבר מביא את הטהרה ואת כוחה המחדש לא רק להווה ולעתיד, אלא אפילו לעבר…"

אולי היה זה מעשה חד פעמי, חולף, אך מבחינה רוחנית – מעשה של נצח. הלכתי פעם אחת – וזהו. לנשים צעירות יותר, שעדיין חוות את מחזור הווסת, המקווה תופס מקום מרכזי בחייהן.  

וזה מה שכתבתי בשנת 2002:

אמונה היא מילה שתמיד הייתה קיימת בלקסיקון שלי. עבורי, לפני עשר שנים, משמעותה של אמונה הייתה, לדוגמה, שידעתי שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב. אך מושג האמונה כפי שהוא מיושם ברמה האישית, היה רחוק ממני. למען האמת, אפילו לא ידעתי את הצורך באמונה. הדברים עברו בחיי ואני התמודדתי איתם או שלא. לשם מה נדרשת אמונה?

אמונה, כפי שלמדתי, משמעה התמסרות. לא במובן שאני הולכת בעיניים עצומות כמו רובוט. לא, כפי שרבים אומרים "אה. מצאת את ה'אמונה'". אמונה כשם עצם היא סטטית. אך כפועל משמעה צמיחה מתמדת. אמונה מגיעה מן המהות הפנימית שלי. היא מי שאני, והיא תמיד הייתה שם.

לא: "רק רגע, אני צריכה ללכת ולחשוב על זה". לא: "אני לא אוהבת את החלק הזה. רק את החלקים האחרים". לא: "זה לא אמור היה להיות כך, אז אני אחשוב מחדש על כל הסיפור הזה". משמעה של אמונה היא מחויבות מוחלטת, יציבה. זה אומר שהקב"ה העניק לי מתנה והוא מאד מאד ישמח אם אני אפתח אותה.

עכשיו התחלתי להבין יותר על אלוקים ברמה הפשוטה שלי, בדרך שהוא מאפשר לי לעשות זאת. למדתי שלא רק שהוא זקוק לי, אלא שהוא הציב אותי כאן עם כל הלב והנשמה שלו. הסיבה שהוא ברא את העולם הזה ומיקם אותי בו, כיהודייה ולא פחות, היא כדי להעצים ולהחיש את הזמן שבו העולם לא רק יאמין שיש אלוקים, אלא ממש ירגיש בנוכחותו.

מקווה הוא ירושה אישית מהקב"ה לאישה היהודייה. כאשר מקבלים מתנה, יש לנו את הבחירה – לפתוח אותה או להשאיר אותה סגורה למשך זמן מה, עד ש… עד שאנחנו מוכנות לראות מה יש בפנים. אבל לפעמים, אולי רק פעם בחיים, כדאי לנו לפתוח את המתנה פשוט בגלל מי שנתן לנו אותה. לא משנה מה יש בפנים. 

מקווה הוא מתנה לך, לבעלך, לילדים שלך, לילדים שלהם וכך הלאה, עד לזמן שבו העולם יהפוך להיות מה שהקב"ה רוצה שהוא יהיה – חופשי ממחלות וסבל, עולם של שלום והרמוניה. הידיעה שקיום המצווה הזו מקרבת את העולם ליום הזה היא יוצאת מן הכלל. לדעת שאני יכולה להיות חלק מזה – זה מדהים. ולסיום, הרווחים שישנם גם כעת בעולם הזה, הם הדובדבן שעל הקצפת. 

לאחרונה השתתפתי בהרצאה של הרב עדין שטיינזלץ. הוא דיבר על המשכיות יהודית. במשך כל הערב הוא המשיך לחזור שוב ושוב על אותה שאלה – מה יקרה לעולם אם ייעלמו ממנו היהודים? בסוף, לקראת סיום הערב, הוא ענה על השאלה הזו. "העולם הזה יהיה חידה שאין לה פתרון". באמצעות התורה, ליהודים יש את הפתרון לחידה של העולם הזה. והנשים היהודיות הן אלה שבידן המפתח להמשכיות, מפני שזו האמא ולא האבא, הקובעת את יהדותו של הילד. 

מקווה הוא כמו ניגון חסידי רך ונטול מילים, שנכנס ישר אל תוך הלב, עוקף את השכל הקר. איזה עולם נפלא ומדהים העולם שלנו יכול להיות אם כל הנשים היהודיות ישירו שיר אחד, בקול אחד. הלוואי ונזכה לרגע הזה במהרה.

המאמר המקורי מופיע בספר "נערה פוגשת את אלוקים: המתנה שבלהיות אישה יהודייה", מאת ג'ואני טנסקי.  

הפוסט כוחה של פעם אחת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> משמעות המקווה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Sun, 24 Jul 2022 10:32:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2601 אני אישה צעירה. נולדתי באנגליה כבת למשפחה יהודית גדולה. אני עובדת כפרסומאית ויש לי חברים לא יהודיים רבים, רבים לפחות כמו ידידיי היהודים. צעדתי בצעדות מחאה ורקדתי במועדונים – ואני לגמרי בעד הטבילה במקווה. אני מאמינה בהלכות טהרת המשפחה. למה? למה שאישה צעירה, מודרנית ומתקדמת תהיה כל כך נחושה בקשר לזה? זה פשוט. אני מנסה. […]

הפוסט משמעות המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני אישה צעירה. נולדתי באנגליה כבת למשפחה יהודית גדולה. אני עובדת כפרסומאית ויש לי חברים לא יהודיים רבים, רבים לפחות כמו ידידיי היהודים. צעדתי בצעדות מחאה ורקדתי במועדונים – ואני לגמרי בעד הטבילה במקווה. אני מאמינה בהלכות טהרת המשפחה.

למה? למה שאישה צעירה, מודרנית ומתקדמת תהיה כל כך נחושה בקשר לזה? זה פשוט. אני מנסה. אני מנסה להיות חיובית בקשר ליהדות שלי. נולדתי כך. 

אני מניחה שאני בת-מזל, שכן כילדה זכיתי תמיד לקבל תשובות על השאלות ששאלתי. אין דבר ביהדות שנראה לי מוזר, מפני שתמיד הסבירו לי את ה'למה' שמאחורי כל דבר. אז ערכתי קצת קריאה מקדימה ותחקיר, והנה התובנות שלי בקשר למקווה:

המילה 'מקווה' משמעה מאגר מים – של מים טבעיים. המקווה שאנחנו מכירות, הוא בריכה שיש בה מים טבעיים, שנבנית ומתוחזקת על פי הדרישות ההלכתיות. המים הטבעיים האלה יכולים להיות מי מעיין נובע, או, בתנאים מסוימים, נהר. אפילו הים עצמו הוא מקווה עצום ממדים שמותר לטבול בו [הערת העורכים: בטבילה בים, חלים כללים מיוחדים].   

דבר איננו קסום, מסתורי או דוחה בקשר למקווה. בימינו, המקווה נראה כמו מתחם של בריכות שחייה מקורות. יש בו בדרך כלל כמה בריכות קטנות על מנת להבטיח פרטיות מלאה. לכל אחת מן הבריכות האלה יש מדרגות שמובילות אליה, מעקות, רצפת קרמיקה, מגבות, חדרי הלבשה – כל מה שהיית מצפה למצוא  במקום נקי בתכלית, המוקדש להיטהרות.

בכמה מקוואות מודרניים מפוארים יש אפילו סלון לטיפוח שיער. אין שום עדות לאישה שאי פעם טבעה במקווה! בדיחות בצד – המקווה הוא בריכה טבעית, שמורה, מוקדשת לייעוד אחד בלבד – היטהרות טבעית לאחר תהליך נשי טבעי לחלוטין, ווסת.

ישנן שלוש מצוות מיוחדות שנשים מייקרות במיוחד את קיומן:

הדלקת נרות:

הדלקה וברכה על נרות השבת והחג. השמירה על השבת והחגים בבית – ואיתה שימור המשכיות חיי המשפחה הדתיים.

הפרשת חלה:

הפרשת חלה בעת הכנת חלות ולחמים, יחד עם הלכות כשרות אחרות, שגם הן משמרות את המשכיות חיי המשפחה הדתיים.

מקווה:

הטבילה במקווה טהרה, שבעה ימים לאחר סיום המחזור החודשי. הטבילה כשיאה של שמירת הלכות טהרת המשפחה, עוד היבט של המשכיות חיי המשפחה הדתיים. 

הטבילה במקווה איננה קשורה להיגיינה פיזית, ולפיכך – נדרשת הכנה של ניקוי מדוקדק לפני הכניסה למקווה. הטבילה הינה אקט בעל משמעות רוחנית טהורה. הפעם הראשונה שבה אישה משתמשת במקווה היא לפני חתונתה. 

לאחר מכן, היא טובלת במקווה לאחר כל מחזור חודשי. זמן הנידה הוא הזמן של הדימום בפועל ושבעה ימים נקיים נוספים [הערת העורכים: מצב הנידה נמשך, כל זמן שלא בוצעה טבילה במקווה]. אני חושבת שהחכמים ידעו בדיוק מה הם אומרים כשקבעו כך את הלכות הנידה – הם הבינו איך משפיע המחזור האישי על אישה – פיזית ונפשית.

קיום יחסי אישות במהלך תקופת הנידה הוא אסור. בפועל, פירוש הדבר הוא כשנים עשר ימים [הערת העורכים: לפחות] של הינזרות מקיום יחסים. לכאורה, זה נראה כמעט לא אנושי למנוע מבני הזוג את השמחה וההנאה שבאינטימיות פיזית למשך זמן כה ממושך, במיוחד בימינו שבה שהייה מוחלטת ביחד נראית הדבר הכי טבעי בעולם. היום, כולם לוקחים את הכול ואת כולם כמובנים מאליהם. בחיי נישואין רבים מדי יש יותר מדי ידע זה על זו, וקרבת היתר הזו יכולה להוביל לא רק לזלזול אלא גם לגרוע מזה: שעמום.

חכמינו מכירים באינטימיות פיזית כצורה הגבוהה והחשובה ביותר של אהבה, והם הציעו מערכת של כללים ועצות בנושא, שגם סקסולוגים מומחים כיום מתקשים לשלול אותם כאידיאל. 

אם נניח לרגע לאקט הפיזי, כבוד הדדי הוא אחד היסודות החזקים ביותר שעליהם יכולים להיבנות חיי נישואין. כבוד הדדי מגיע מאכפתיות. אדישות, כפי שאמרתי, היא האויב הקטלני ביותר של אכפתיות. האדם נוצר עפר מן האדמה – התחלה ירודה למדי. התורה שלנו, כל מה שחכמינו לימדו אותנו, מעודדים אותנו להתעלות אל מעל לרמת האינסטינקטים שלנו. כאשר מדובר על התנהגות מינית, ההתעלות אל מעל לחייתיות – היא החשובה ביותר.

איפוק מסוים בקשר להתנהגות מינית בהקשר זה איננו, לדעתי, חסימה של הטבע. זוהי הפגנה של התחשבות אנושית, של דאגה. זוהי מלחמה כנגד האדישות שהיכרות יתר או סיפוק יתר מצמיחים. 

באמצעות הטהרה, האשרור המחודש וההתחדשות שהם חלק מן הטבילה במקווה, חיי הנישואין שבים לקבל את ההכרה הראויה להם – הברכה הגדולה מכולן.

הכלה הולכת למקווה זמן קצר לפני חתונתה. שם, מציע לה המקווה לא רק טהרה רוחנית, כי אם התחלה החדשה. היא מתחילה חיים חדשים, חיי נישואין. בשנים הבאות לחיי הנישואין שלה, היא זוכה להתחלה חדשה בכל חודש.

האם יהיה זה תמים מצדי לומר שתקופת הנידה, תקופת ההינזרות המינית, עשויה להיות זמן מתגמל – שבו בעל ואישה נוהגים זה בזה כבני אדם, ולא רק כחברים למיטה? אני חושבת שלא. 

האם זוהי רק רציונליזציה שלי לומר שאם אותם קנאים, שהתבצרו כנגד הרומאים במצדה במשך זמן כה רב, שמרו על האמונה שלהם ואפילו תחזקו מקוואות טהרה במבצר ההררי שלהם, האם אין לנו כיום חובה מוסרית לנסות גם כן – לשמור על האמונה שלהם ואת האמונה של כל המיליונים שנהרגו על קידוש השם? אני חושבת שלא.

המשכיות של שמירת מצוות ואמונה היא מה שהחזיק את היהדות חיה. אני מאתגרת אתכם לחלוק על זה. שרשרת הקיום שלנו היא הדרך שבה אנחנו מתנהגים, כיהודים. נישואין, נישואין יהודיים, היא החוליה היקרה ביותר בשרשרת הזהב הזו. שמירה על הלכות טהרת המשפחה היא שעיצבה את הקיבוע החזק שלה בשרשרת. אני חושבת שאל לנו, אסור לנו, לשבור אותה.     

הפוסט משמעות המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מסע המקווה שלי https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Sat, 23 Jul 2022 22:00:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2679 מקווה. המילה הזו מקרינה במחשבה שלך תמונה מרגיעה, רוחנית, יפהפייה. ויש, שלצער הלב, היא מעוררת בהן תחושות שליליות, מזלזלות, של הדרך שבה היהדות הדתית מתייחסת לנשים כ"מלוכלכות", "טמאות" או "לא נקיות". קראתי לאחרונה כמה מאמרים שהתפרסמו בפרסומים יהודיים שונים על חוויית הטבילה במקווה עבור נשים: חלק מהם היו חיוביים, בעוד אחרים ציירו תמונה שלילית מאד […]

הפוסט מסע המקווה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה. המילה הזו מקרינה במחשבה שלך תמונה מרגיעה, רוחנית, יפהפייה. ויש, שלצער הלב, היא מעוררת בהן תחושות שליליות, מזלזלות, של הדרך שבה היהדות הדתית מתייחסת לנשים כ"מלוכלכות", "טמאות" או "לא נקיות". קראתי לאחרונה כמה מאמרים שהתפרסמו בפרסומים יהודיים שונים על חוויית הטבילה במקווה עבור נשים: חלק מהם היו חיוביים, בעוד אחרים ציירו תמונה שלילית מאד של המקווה, כאילו מדובר בסוג של עונש לנשים, מה שהטריד אותי מאד. הצטערתי על אותן כותבות של המאמרים השליליים, מפני שיש להן הבנה כה מוגבלת של טקס יהודי יקר ערך כל כך.

החוויה האישית שלי בקשר למקווה הייתה חוויה חיובית, ולמעשה, המקווה הפך בשבילי לדבר חיוני לחיי כאישה, ולא רק 'מחויבות דתית', כפי שראיתי אותו בתחילה. הייתי רוצה לשתף אתכן במסע המקווה שלי.

שבועות ספורים לפני שמלאו לי 32, נישאתי לראשונה. הייתי שמחה מאד ונרגשת, לא לחוצה בכלל, מפני שגם אני וגם בעלי הרגשנו שמצאנו את בן הזוג המיועד שלנו. ידידתי, מרים פיקרסקי, הרבנית של בית חב"ד המקומי (המדן, קונטיקט), הציעה ללמד אותי על המקווה והלכות טהרת המשפחה לפני החתונה. הסכמתי לתת לה ללמד אותי, אך היו לי הסתייגויות: לא הייתי בטוחה אם אני באמת רוצה ללכת למקווה. הטקס נראה לי זר ומוזר. לא יכולתי לשתף אותה בתחושות האמיתיות שלי – לא רציתי לפגוע ברגשות שלה או לזלזל באורח החיים שלה. אז מילאתי את חובתי והגעתי לביתה כמה פעמים כדי ללמוד.

רוב הכללים שלמדתי נראו לי לא טבעיים וקשוחים מדי בשבילי. בסופו של דבר, לא גדלתי כך, והכול היה חדש. מרים הסבירה לי שעם הופעת המחזור החודשי חל על האישה מצב נידה, וזה אומר שבמשך שנים עשר ימים לפחות אי אפשר לקיים יחסים עם הבעל, ואפילו לא להחזיק ידיים או לחבק. לא הצלחתי להבין או להתחבר לזה. שאלתי את עצמי למה אישה נמצאת במצב הזה וגבר לא? זה לא נראה לי שוויוני או הוגן. האם נשים הן אזרחיות סוג ב'? ובלי קיום יחסים במשך 12 ימים? זו הנקודה שבה נשים רבות מרגישות שקשה להן להתחבר להלכות טהרת המשפחה.

מרים התחיל להסביר לי מדוע נשים נמצאות במצב נידה במהלך הופעת המחזור החודשי שלהן ולאחריו. ידעתי שההסבר שאשמע יכריע את היחס שלי למקווה. ההסבר הזה יגרום לי להרגיש רגשות חיוביים כלפי המקווה או להפך, יעניק לי את התחושה שכל הלכות טהרת המשפחה הן אוסף של שטויות מיושנות. כאן אני אחליט אם לקבל על עצמי את השמירה על ההלכות האלה או לדחות אותן. עמדתי על פרשת דרכים.  

מרים הסבירה לי שגוף האישה יוצר חיים. פוטנציאל החיים החדשים הגדלים בתוכנו מעמיד אותנו ברמה רוחנית גבוהה מאד, טהרה מיוחדת. המחזור החודשי איננו מוות, אבל יש בו צדדים של מוות: הפוטנציאל לחיים חדשים שהיה קיים בתוכנו, אבד. לפיכך האישה נשארת במצב נידה עד לסיום הדימום (ועוד שבעה ימים אחריו) עד שבעקבות הטבילה במקווה היא שבה למצבה הרוחני הנעלה.

ה"טומאה" הזו, איננה עניין פיזי: אישה איננה נחשבת מלוכלכת או 'לא נקייה' באופן פיזי. זהו מצב רוחני, שדומה למצב שבו כל אדם יהודי מצוי כשהוא יוצא מבית הקברות, והוא נדרש ליטול ידיים, מפני שהשהייה בסמיכות למתים מעמידה את האדם (גבר או אישה) במצב של טומאה רוחנית. האישה, שהופיעה הווסת שלה, חוותה סוג של מוות פנימי (אובדן הפוטנציאל לחיים), והיא בדרכה לשוב אל המצב הרוחני הטהור שלה. זה דורש המתנה של לפחות שנים עשר ימים (בכפוף למשך הדימום), וטבילה במקווה. 

אפשר לשאול, מדוע גברים לא חווים מצב כזה של טומאה? האם נשים נחותות מן הגברים, סוג ב'? האם נשים נחשבות מלוכלכות? האם גברים רוצים לשלוט על הנשים? שמעתי את כל השאלות האלה בעבר. האם התשובה לא ברורה? לגברים אין את הפוטנציאל הקדוש והמופלא של יצירת וטיפוח חיים בתוכם. 

הם לא יכולים לעשות את מה שנשים יכולות. לטפח חיים בתוך גופם. גבר אינו יכול להגיע לרמה הרוחנית הגבוהה שנשים מסוגלות להגיע אליה. גברים אינם חווים מעין מוות בתוך גופם, ולפיכך, אינם מגיעים לאותו מצב טומאה רוחנית שנמצאות בו נשים. גברים אינם יכולים להגיע פיזית או רוחנית, למה שנשים יכולות – יצירת חיים (בעזרתו של השם).

כשמרים הסבירה לי את כל זה, זה בהחלט נשמע לי הגיוני, ועדיין… זה נראה לי מאד של 'העולם הישן' וכרוך באי נוחות רצינית. זה נשמע לי לא טבעי עבור בעל ואישה להימנע ממגע פיזי במשך שנים עשר ימים לפחות. הרגשתי שלעולם לא אוכל או ארצה לעשות את זה. תהיתי לעצמי איך פירוד שכזה יכול לתרום לנישואין. האם הגבר והאישה לא יתרחקו? אולי אפילו יאבדו עניין זה בזו?

מרים הסבירה: בנישואין, דברים עשויים "להזדקן" במהירות. ההתרגשות בתקופת "ירח הדבש" הראשונית, איננה מחזיקה לאורך זמן. דווקא ההיפרדות הזו, שנמשכת בדרך כלל כשבועיים, מחזירה את תחושת ההתרגשות, ממש כמו בירח דבש. האמרה הישנה – 'אתה תמיד רוצה את מה שאין לך', נכונה מאד. זוג נשוי שנאלץ להתרחק פיזית לשבועיים, מפתח געגועים. במקום לאבד עניין זה בזו, הם הופכים רק מעוניינים יותר ויותר זה בזו, והמרחק מחזיר את אותן תחושות  חיזור וירח דבש; הכול נראה חדש כשבני הזוג שבים ומתאחדים.

מרים הוסיפה וציינה שבמהלך תקופת ה'נידה', בני הזוג מוכרחים לדבר זה לזו, הם מוכרחים לתקשר את הרגשות שלהם בצורה מילולית. הם לא יכולים לראות באחר אובייקט פיזי, הם חייבים לראות את בן/בת הזוג כחברים, ידידים קרובים ושותפים. בני הזוג צריכים להביע את עצמם בדרכים אחרות, שאינן פיזיות. הדבר חיוני בחיי הנישואין, במקום שההיבט הפיזי של הזוגיות עשוי לפעמים להאפיל על הצדדים הרוחניים-נפשיים.

כל מה שמרים הסבירה לי היה הגיוני בהחלט. ועדיין, הרגשתי שלא בנוח להתרחק בפועל מבעלי במשך שבועיים ולטבול במקווה. הטבילה במקווה הרגישה לי ריקה וחסרת משמעות, תיארתי לעצמי שזה יהיה כמו לטבול בבריכה ולצאת החוצה. הרגשתי קצת אשמה שכך אני מרגישה, אבל הייתי חייבת להיות כנה עם עצמי ועם מרים. הסכמתי לנסות את זה לפני שאנחנו מתחתנים, בגלל שראיתי עד כמה חשובות הלכות טהרת המשפחה ביהדות, ולא רציתי להתעלם או לזלזל במסורת חשובה כל כך, מסורת ששמרו נשים יהודיות במשך אלפי שנים. אמרתי למרים שהטבילה במקווה וההלכות הקשורות אליה, שאני הולכת לקיים בפעם הראשונה, לא הרגישו לי נכון, זה עדיין הרגיש לי לא טבעי ולא נוח. מרים הייתה קשובה ומבינה מאד, והסבירה לי שמאחר שלא גדלתי עם המושג הזה והיה לי מעט מאד ידע לגביו, הרגשות שלי נורמליים לחלוטין. שמחתי שהיא הבינה אותי.

אני חייבת להודות שתקופת הריחוק מבעלי לעתיד הייתה קשה בשבילי (גדלתי בבית מסורתי, והייתי רגילה להחזיק ידיים, להתחבק וכו' לפני הנישואין). ידעתי שההפרדה תסתיים בקרוב, ואז נהיה נשואים. כן ניצלנו את הזמן הזה לתקשר, לצאת להליכות משותפות, ולתכנן תכנונים. זה היה נחמד. 

גם בעלי הלך למקווה בפעם הראשונה כמה ימים לפני החתונה, ונהנה מהחוויה. בשבילי… ובכן, הפעם הראשונה הזו במקווה הרגישה לי די מוזרה. היא לא הרגישה לי חיונית, ואני לא הרגשתי 'שונה', או שהרווחתי משהו ממנה. לא הרגשתי שחוויתי "מוות" בתוכי. אבל כל התחושות האלה השתנו מהר מאד… 

זמן קצר לאחר שנישאנו, היינו, וויין ואני, נרגשים מאד בקשר להקמת משפחה יחד. כמה חודשים עברו, ללא הצלחה. אני זוכרת שהרגשתי עצובה מאד ומתוסכלת. הלכתי למקווה יחד עם מרים במשך אותם שלושה-ארבעה חודשים, ובדרך, הייתי משתפת אותה ברגשות שלי. היא עודדה אותי והייתה מאד חיובית. הזמן הזה שביליתי לבדי עם מרים, עזר לי מאד. ואני חושבת שההליכה למקווה (שנעשית תמיד בליווי אישה נוספת, לפעמים בלנית קבועה, המוודאת שהטבילה בוצעה כהלכה ובשלמות) מעודדת נשים ליצור קשרים, לתקשר ולסייע זו לזו. זה היה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו.         

בכל פעם שהלכתי למקווה, רגע לפני שטבלתי, מרים אמרה לי להתפלל על משהו, בשבילי, בשביל מישהו אחר, כל דבר. בדרך כלל התפללתי עבור אחרים, אבל הפעם הזו התפללתי בשבילי, לתינוק שיגיע. זו הייתה הנקודה שבה התחלתי להבין מדוע המחזור החודשי הנשי דומה למוות. כשאישה רוצה להרות, כל חודש שעובר, כל ווסת שמגיעה, יכולה להרגיש כמו מוות, פוטנציאל חיים שאבד. הרגשתי את זה. הרגשתי את זה באמת.  

אחרי מה שנדמה לי כנצח (אבל לאמיתו של דבר היה בסך הכול כארבעה חודשים), גיליתי שאני בהיריון. וויין ואני היינו מרוגשים. סיפרנו למשפחות שלנו, ואפילו התחלנו לחשוב על שמות. האם זה יהיה בן? או בת? אני זוכרת שהיה זה פורים כשגילינו, ואני התחפשתי לליצן למסיבת הפורים של בית חב"ד. יש לי תמונות מאותו היום, נראיתי שמחה כל כך. הכול נראה לי קסום ומופלא – תינוק גדל בתוכי. 

שמונה שבועות אל תוך ההיריון, הלכתי יחד עם וויין לאולטרה סאונד שגרתי. לא יכולתי לחכות! אני זוכרת שראיתי נקודה קטנה על המסך בחדר הבדיקה החשוך, ואמרתי לוויין, "תסתכל! הנה התינוק! אני רואה את התינוק שלנו!" הייתי מרוגשת כל כך. כמה דקות לאחר מכן, אמרה לנו הטכנאית, די במפתיע ובקרירות – "יש בעיה". "בעיה?", שאלתי, כשדמעות הולכות ונקוות בעיניי. הטכנאית השיבה, "אין דופק". הלב שלי שקע. הטכנאית אמרה לי להתלבש ולהמתין לרופא בחדר הסמוך. חוויתי הפלה. לא היו שום סימנים, זו הייתה הפתעה מוחלטת. כשבוע לאחר מכן, בגלל ההפלה, היה עליי לעבור הליך כירורגי קטן ביום שלפני ליל הסדר (ביום שלמחרת אירחתי בבית תשעה אנשים בשולחן הסדר, אבל ב"ה אמא שלי בישלה את האוכל, והסדר המקסים עזר לי להסיח את דעתי ממה שקרה לזמן מה).

אתן בטח מבינות שוויין ואני היינו מאד, מאד עצובים. הרגשתי כאילו משהו לא בסדר אצלי. למה זה קרה? אז, כל מה שאמרה לי מרים בקשר למקווה קיבל משמעות חדשה. היה לי לא רק פוטנציאל לחיים שיכולים לצמוח בתוכי, אלא חיים של ממש, ואני איבדתי אותם. זה לא היה כמו מוות, זה היה מוות. הייתי צריכה ללכת למקווה. זו לא הייתה אפשרות, או איזשהו טקס עתיק ומוזר, לא עוד. הרגשתי צורך חיוני ללכת. אני מאמינה שהטבילה במקווה לאחר החוויה הזו, הייתה בעלת ערך רב יותר מכל סוג של ייעוץ או ספר, או כל דבר אחר שהייתי יכולה לנסות, כדי לעזור לבריאות הנפשית והרוחנית שלי. 

הרגשתי שאני זקוקה להתחלה חדשה, גשמית ורוחנית, והמקווה, כך האמנתי, הייתה הדרך היחידה להשיג את ההרגשה הזו.

לאחר ארבעה שבועות, הייתי מוכנה ללכת שוב למקווה. מרים הסיעה אותי, ומילאה אותי בתקווה בכל הדרך לשם. אמרתי לה שאני לא יכלה לחכות כבר להיכנס אל תוך המקווה. האמנתי שהמים החמימים והמרגיעים יעניקו לי תחושה של ריפוי. ואכן צדקתי. כשטבלתי, צעד אחר צעד, הרגשתי שאותה תחושה של מוות עוזבת את הגוף שלי, ואת מקומה תופסת תחושה אחרת לגמרי – תחושה של פוטנציאל לחיים חדשים. 

גופה של אישה בנוי ליצור חיים. הפלה, ואפילו המחזור החודשי, עשויים להרגיש מצב לא טבעי לאישה המנסה להרות. במשך תקופת הנידה, היא איננה טהורה, היא חוותה מוות, או לפחות משהו דומה למוות. איך יכולה אישה, המנסה להרות ואולי מרגישה מתוסכלת ועצובה, לנהוג כאילו דבר לא קרה, ולהמשיך לקיים יחסים עם בעלה? אישה זקוקה להפסקה, לאסוף את עצמה מחדש, לחשוב, לחוש תקווה. ההרחקה שדורשות הלכות טהרת המשפחה, מאפשרת את ההפסקה הפיזית והנפשית החיונית כל כך (וסביר להניח שיש כאן גם תועלת לבעל, שעשוי להרגיש רגשות דומים לאלה של אשתו).

נשים שמאמינות שהמקווה ודיני טהרת המשפחה משפילים נשים, גורמים לאישה לחוש מלוכלכת או פחותת ערך ביחס לגבר, פשוט לא מבינות. הן לא מבינות את ערכו של המקווה, התחושה של התחלה חדשה, פיזית ונפשית. הן לא מבינות שאישה זקוקה אולי לזמן לעצמה, לחשוב ולהירגע. הלכות טהרת המשפחה נותנים לה את זה. אולי האישה זקוקה להפסקה מהשגרה הרגילה של הנישואין. היא זקוקה לימים שבהם היא יכולה לתקשר ולהביע את עצמה לבעלה באופן שאיננו פיזי, והוא זקוק להביע את עצמו בצורה דומה. כמה מיוחדים הם דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה. נכון, זה עשוי להיות קשה לשמור עליהם, והם דורשים הרבה מאמץ והרבה שליטה עצמית, אבל התוצאות – מצדיקות את זה לגמרי.

נ.ב. שבועיים לאחר הפעם האחרונה שהלכתי למקווה (כחודש לאחר ההפלה), גיליתי שאני בהיריון. ברוך השם – ילדתי ילד בריא ושלם.  

הפוסט מסע המקווה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> היופי שבמקווה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%99%d7%95%d7%a4%d7%99-%d7%a9%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Thu, 21 Jul 2022 10:27:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2597 איכשהו, הצלחתי לעבור 22 שנות נישואין לפני שהתוודעתי למושג "מקווה". כמובן, ידעתי שנשים יהודיות נשואות הולכות למקווה ושומרות על הלכות טהרת המשפחה, אבל לא באמת ידעתי מתי, מדוע או כיצד. לא היה לי מושג בקשר למחויבות והמעורבות הנדרשות, או לברכות הבאות בעקבות שמירת המצווה הזו.  ידידה שלי, קרול, שינתה את כל זה. במהלך חגי תשרי, […]

הפוסט היופי שבמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איכשהו, הצלחתי לעבור 22 שנות נישואין לפני שהתוודעתי למושג "מקווה". כמובן, ידעתי שנשים יהודיות נשואות הולכות למקווה ושומרות על הלכות טהרת המשפחה, אבל לא באמת ידעתי מתי, מדוע או כיצד. לא היה לי מושג בקשר למחויבות והמעורבות הנדרשות, או לברכות הבאות בעקבות שמירת המצווה הזו. 

ידידה שלי, קרול, שינתה את כל זה. במהלך חגי תשרי, היא שאלה אותי אם ארצה לבקר איתה במקווה. לא ידעתי למה אני מכניסה את עצמי, והסכמתי. בגלל לוחות הזמנים העמוסים של שתינו, הלימוד והביקור במקווה נדחו ונדחו, עד שקרול נסעה לישראל, לראות את הנכד החדש שלה. 

במהלך הביקור שלה בארץ, קרול הלכה למקווה. מאחר שהשותפה שלי להרפתקה כבר לא נזקקה לתמיכה שלי, כבר לא חשתי דחיפות ללכת אל המקווה. הצעד הבא הגיע כשבעלי ואני התחלנו לתכנן את הטיול שלנו לירושלים בקיץ הבא. כשבנינו את תוכנית הלימודים שלנו, ביקשתי להקדיש שיעור ל"ענייני נשים", כולל דיון בנושא המקווה. 

התוכנית שלנו בירושלים כללה נסיעה להר נוף, להיפגש עם הגברת גילה מנולסון (מחברת "מגע הקסם"), ששוחחה איתנו על הלכות טהרת המשפחה. גילה דיברה איתנו בכנות וברגישות על ההלכות הללו, ועל הקדושה המיוחדת והקרבה ששמירתן מביאה לזוג הנשוי. היא לקחה אותנו לסיור במקווה, והסבירה לנו כיצד משתמשים בו. בעלי ואני קראנו את הספרים שגילה המליצה לנו לקרוא בנושא, ושנינו הבענו את נכונותנו לשמור על ההלכות האלה. 

זמן קצר לאחר ששבנו מירושלים, שוחחתי עם שליחת חב"ד, מרים שם טוב, על הנסיעה שלנו. סיפרתי לה על ההתעניינות שלי בטהרת המשפחה, ועל כך שלא ידעתי איך ממשיכים מכאן. בשמחה ובלי היסוס, מרים מילאה את החסר וסיפקה לי מידע וחומרי לימוד. בתוך חודש, מצאתי את עצמי במקווה חדש ויפהפה בפרינסטון שבניו ג'רזי, מוכנה לחוות את המצווה הזו בפעם הראשונה. 

שם פגשתי את מלכי דובוב, שהייתה גם היא נלהבת לסייע לי. היא הנחתה אותי במהלך קיום הטבילה, ונכחה שם אתי כשחוויתי את החוויה הרוחנית המשמעותית הזו. מלכי סיפרה לי גם שטהרת המשפחה היא סוד קיומה של המשפחה היהודית לאורך הדורות. היא מביאה שלום, הרמוניה ושלווה אל חיי הנישואין.

אינני יכולה למצוא את המילים שיתארו בצורה הולמת את היופי ואת הקדושה ששמירת טהרת המשפחה הביאה לחיי. אולי הציטוט הבא, מתוך תפילה הנאמרת לאחר הטבילה במקווה יכול להביע משהו מזה: 

"רבונו של עולם, בלב מלא רגש אני מקיימת מצוות טבילה לשם טהרה… ויהי רצון שיהא ביתנו, בית של שלום, אהבה ואחוה, וחסדך לא יסור מעמנו נצח. ואהיה תמיד ראויה לטהרה הראויה לנשי עמך בית ישראל, אמן." 

הפוסט היופי שבמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המשמעות הפנימית של הלכות טהרת המשפחה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94/ Sun, 17 Jul 2022 10:09:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2589 מה עומד מאחורי ההלכות האלה? הלכות טהרת המשפחה הן חלק בלתי נפרד מהאמונה הדתית שלנו ומקורן בתורתנו, ולא תמיד הן מובנות בשלמות במוחנו האנושי. ככלות הכול, המוגבל – איננו יכול להבין את האינסוף. יהודי מאמין שומר על המצוות בין אם הוא מבין אותן ובין אם לאו. מכל מקום, היהדות מאפשרת לנו לשאול שאלות, ומעודדת אותנו […]

הפוסט המשמעות הפנימית של הלכות טהרת המשפחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה עומד מאחורי ההלכות האלה?

הלכות טהרת המשפחה הן חלק בלתי נפרד מהאמונה הדתית שלנו ומקורן בתורתנו, ולא תמיד הן מובנות בשלמות במוחנו האנושי. ככלות הכול, המוגבל – איננו יכול להבין את האינסוף. יהודי מאמין שומר על המצוות בין אם הוא מבין אותן ובין אם לאו. מכל מקום, היהדות מאפשרת לנו לשאול שאלות, ומעודדת אותנו לנסות לרדת לעומק הנסתר המצוי בבסיס כל אחת ואחת מהמצוות האלוקיות.

עיקרון יסוד אחד ברור לחלוטין: כל אחת מהמצוות היא לטובתנו – לא רק באופן רוחני, כי אם גם באופן גשמי. כמובן, זו איננה המוטיבציה שלנו בקיום מצוות. אנו מקיימים אותן מפני שהן ציוויים אלוקיים, רצון השם. הלכות הכשרות, לדוגמה, נשמרות כעיקרון אלוקי, לא מפני שאוכל כשר יפה לבריאות ומועיל לגוף שלנו, כי אם מפני שכשרות היא מצוות התורה. ומכל מקום, בפועל – זה בריא ומועיל. שמירת השבת נועדה להזכיר לנו כי הקב"ה הוא בורא העולם – אך היא גם טובה לנו.

דבר זה נכון גם בקשר להלכות טהרת המשפחה. במבט חיצוני הן נראות מסתוריות ומוזרות, אך למעשה הן משקפות אמת פנימית עמוקה בקשר לטבעם של האיש והאישה. לדוגמה, נראה כי ישנה הלימה מסוימת בין טבע האישה לטבע העולם. המחזור החודשי של האישה מזכיר את מחזור הירח ומקצביו השונים. האם זה צירוף מקרים? הירח מתמלא, נחסר, נעלם ואז מופיע מחדש. האם יש כאן רמיזה למחזור של האישה מביוץ ועד הווסת? האם יש כאן שיקוף של מערכת היחסים של אישה עם בעלה – מילוי וזריחה משותפת, ואז היעלמות לעצמה, איחוד עמו ואז נסיגה ממנו עם הופעת המחזור, המתנה לסיום הדימום ואז טבילה במים החיים של הבריאה, ושוב – שיבה ואיחוד מחודש בשלב הבא? האם יש במקצב זה רמז למקצבים הסודיים והנעלמים של היקום? מה ישנו במעמקיה של האישה שמשקף את מחזור הירח? האין זה מוזר ומרתק, שיש לכל אישה את 'מצב הירח' האישי שלה?  

לעולם לא נדע, כמובן, מה בדיוק עומד מאחורי כל זה. בספרה המצוין [באנגלית], "קולה של שרה", מציינת תמר פרנקל לכמה מחקרים שעל פיהם היא מציעה כי "מצב הירח האישי של האישה משפיע על מה שאנו [הנשים] עושות ועל כל דרכי ההתייחסות שלנו". הביוץ והווסת, היא מציעה, הם גרף המדגים את היצירתיות של היקום (עמ' 80–81).

ברמה המעשית, ועם קצת פחות מסתורין, התקופה של ההפרדה בזמן הנידה מאפשרת לגוף האישה זמן לנוח ולהתאושש. ברמה הרגשית, הדבר משמר את החירות הבסיסית שלה, ומעניק לה את המרחב ואת הזמן ל'בדידות' פיזית, שאותם היא צריכה ועליהם היא מברכת. זה מאפשר לה לסגת מעט, לשהות בפרטיות שלה, ולגשת פנימה אל תוך עצמה. 

נוסף על כך, זמן ההינזרות מיחסים אינטימיים, מחדד את ההבנה שהיא לא תמיד זמינה לבעלה. הדבר מסייע למנוע את אחד הגורמים המחלישים את חיי הנישואין: ההרגשה שמישהו לוקח אותי כמובן מאליו. בכך שברור שהאישה איננה תמיד זמינה, השמירה על טהרת המשפחה מרוממת את הזוגיות לרמה אחרת.

לאחר שאישה אחת בקהילה שלנו החלה לשמור על טהרת המשפחה, בעלה התלונן לפניי. ספק בצחוק ספק ברצינות, הוא אמר: "כבוד הרב, זה ממש מגוחך. זה הורס את הנישואין שלנו". 

שישה חודשים מאוחר יותר הוא התוודה, "זה היה נפלא. זה הביא סוג של התרגשות אל חיי הנישואין שלנו. השתעממנו זה מזו, נמאס לנו קצת זו מזה. היחסים הפיזיים שלנו הפכו מונוטוניים, נטולי התרגשות. זה היה כמו שיקוי קסם. ברצינות רבה, כבוד הרב, זה ממש הציל את הנישואין שלנו. לא רק את החלק הפיזי. את הכול".

מבלי לדעת זאת, הבעל הזה הדהד למעשה את ההצהרה של רבי מאיר בתלמוד. במסכת נידה, דף לא עמוד ב, מסביר רבי מאיר מדוע דורשת התורה שבעה ימים של הכנה עד לטבילה: "מפני שרגיל בה… אמרה תורה… שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה". במילים אחרות, טהרת המשפחה מחוללת סוג של ירח דבש, בכל חודש מחדש.  

אין ספק שהפרדה זמנית מסייעת לקרב יותר את בני הזוג זה לזה. הם לומדים לפתח ולחדד היבטים אחרים של הזוגיות שלהם: חברות, שיחה, הבנה, התחשבות. המיומנויות הבינאישיות הללו, החיוניות כל כך בכל מערכת יחסים אנושית, הכרחיות שבעתיים במערכת היחסים שבין איש לאישה.

למעשה, מערכת יחסים מינית מורכבת מיותר מאשר מרכיב אחד. מה שלעתים קרובות נשכח, הוא שהיא לא רק "מינית", יש בה גם את רכיב "מערכת היחסים" – הכוללת תקשורת, חמלה, אהבה, אכפתיות, התחשבות, התייחסות. עיסוק מוגבר בהיבטים הפיזיים של יחסים אינטימיים עשוי להאפיל על ההיבטים הלא פיזיים שלהם. ולהפך, אינטימיות לא פיזית מעצימה את האינטימיות הפיזית. יחסים פיזיים שנעדרים מהם אהבה, אכפתיות וקשר רגשי יהפכו תוך זמן קצר לחסרי משמעות. 

בברכה האחרונה שבשבע הברכות הנאמרות מתחת לחופה, אנו מברכים את השם על שנתן לכלה ולחתן "גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה, אחווה, שלום ורעות". על פי אחד מגדולי ההוגים, המילים "אהבה ואחווה ושלום ורעות", מתייחסות לאותם זמנים בחיי הנישואין שנדרשים בהם מרחק והפרדה בין הבעל לאישה. בזמנים אלה, אהבה שאיננה פיזית תופסת את המקום המרכזי. ארבעת הביטויים הראשונים – "גילה, רינה, דיצה וחדווה", משקפים את אותם זמנים שבהם בני הזוג יכולים להיות מאוחדים. ההסבר ממשיך: בכל אחד מהתרחישים, נשארים בני הזוג, כפי שנאמר בברכה השישית, "רעים האהובים". לשם הם שואפים תמיד – עם או בלי הרכיב הפיזי.

ממד חדש

תקופת המרחק וההפרדה יוצרת ממד חדש וחשוב בזוגיות של הבעל והאישה. היא מדגישה כי השותפות שלהם מבוססת לא רק על הפיזי, כי אם גם על היבטים של חברות, ושלא רק איחוד, אלא גם נסיגה, הפרדה ומשמעת עצמית, הן חלק בלתי נפרד מהחיים ביחד. בנישואין, כמו בציור, החללים הריקים חשובים לא פחות מאלה המצוירים. ממש כמו במוזיקה, ההפסקות הן מה שמוסיף יופי, קצב ותוכן לגוף היצירה. ציור, או יצירה מוזיקלית שאין בהן הפסקות, עצירות או מרווחים – יאבדו עד מהרה את משמעותן. 

באמצעות ההקפדה על הלכות טהרת המשפחה האישה מוערכת ומכובדת. לעולם לא יביטו בה כאובייקט לתשוקות הבעל או ככלי שרת לסיפוק הגחמות שלו. מה שבא בקלות – הולך בקלות. אחרי דבר מה בעל ערך וחשיבות – מחפשים, מחזרים ונלחמים. עובדה היא שסיפוק מיני קל הופך את האהבה והאינטימיות לשכיחות פחות הן לבעל והן לאישה. עיכוב ושהייה מעצימים את הציפייה ומגבירים את התשוקה.

ואולי החשוב מכול: טהרת המשפחה היא תזכורת חודשית להיות האישה בעלת אישיות, זה מביא לכבוד והערכה לתחושת העצמי שלה. היא נכנסת כעת למרחב פרטי של עצמאות. היא אדם לעצמה, עם הצרכים שלה, הדרכים שלה, ונקודת המבט הייחודית שלה על החיים. בעבור הגבר זוהי תזכורת קבועה וחשובה לכבד את ההבדלים שבין האיש לאישה. 

(פעם הגיע אליי אדם והתלונן שאשתו שונה ממנו כל כך: היה לה מבט שונה על דברים, היא בכתה בקלות, היא הגיבה בצורה שונה מאד ממנו במצבים שונים.

הסברתי לו שכך בדיוק זה צריך להיות. אלה הם בדיוק ההבדלים שבין איש לאישה שגורמים לחישול ברית הנישואין ולקיומה. הגבריות של הבעל, הנשיות של האישה הם המלט המדביק ומאחה את הנישואין. גברים ונשים שונים לא רק פיזית, כי אם גם רגשית, רוחנית ונפשית. וממש כשם ששני גברים או שני נשים אינם יכולים להביא ילד לעולם בכוחות עצמם, כך גם שני גברים או שתי נשים אינם יכולים ליצור את אותה תבנית בסיסית של נישואין שהיא חלק מהתוכנית המקורית של הקב"ה לאנושות – תשתית שבה ההבדלים הן אבני הבניין החיוניות לבניית מערכת היחסים). 

תרומתה של שמירת טהרת המשפחה על העצמה ופיתוח של האישיות היא יסודית ועמוקה מאד. כאשר יהודי מסוגל לשלוט על הדחף האנושי העוצמתי ביותר והמענג ביותר ולומר "חכה, לא עכשיו!" ובכך הוא מסוגל לשלוט בו ולנתב אותו, שני דברים מתרחשים:

1. הוא יכול לתעל את הדחף הזה שישרת אותו, והוא הופך להיות אדון עליו. 

2. אם הוא יכול לשלוט בזה, הוא מראה שהוא מסוגל לשלוט גם בדחפים האנושיים האחרים שלו – קנאה, שנאה, כעס – ולהפוך אדם מעודן יותר.  

מעבר לכל זה, ישנה תוספת נחמה ועידוד בהבנה המשותפת של הבעל והאישה שהם משמרים מסורת בת אלפי שנים, מסורת המשקפת את חכמתו של הקב"ה ותורתו. באמצעות אלה, הקב"ה הופך לשותף השלישי בחיי הנישואין.  

הפוסט המשמעות הפנימית של הלכות טהרת המשפחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כוחה של אישה https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94/ Sat, 16 Jul 2022 22:56:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2674 הרבה מאד דברים השתנו במאה השנים האחרונות. במיוחד בעבור נשים יהודיות. חשבו על כל המשימות שהאימהות והסבתות שלנו היו צריכות להתעסק בהן, ואנחנו משוחררות מהן. אנחנו לא צריכות להכשיר בשר, הקצב עושה זאת בשבילנו. אנחנו לא חייבות להכין חלות בעצמנו, שלא לדבר על כל שאר המטעמים מהמטבח היהודי, כמו עוגת דבש, רוגלך ועוד ועוד. אנחנו […]

הפוסט כוחה של אישה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הרבה מאד דברים השתנו במאה השנים האחרונות. במיוחד בעבור נשים יהודיות. חשבו על כל המשימות שהאימהות והסבתות שלנו היו צריכות להתעסק בהן, ואנחנו משוחררות מהן. אנחנו לא צריכות להכשיר בשר, הקצב עושה זאת בשבילנו. אנחנו לא חייבות להכין חלות בעצמנו, שלא לדבר על כל שאר המטעמים מהמטבח היהודי, כמו עוגת דבש, רוגלך ועוד ועוד. אנחנו פשוט יכולות לרכוש את כל אלה במאפייה. ולא דיברתי על גפילטע פיש… מישהי בכלל מחזיקה את המתכון? וגם אם נחליט שאנו רוצות לעשות את הדברים האלה, תחשבו כמה שהם הפכו קלים יותר בזכות הבלנדרים, המיקסרים, מעבדי המזון, תנורים בניקוי עצמי ומדיחי כלים. כל הנוחות המודרנית הזו, שלא הייתה לנשים בדורות הקודמים.

איפה היינו מוצאות בעבר מקוואות יפים כל כך? כן, שמעתן אותי נכון. אמרתי מקווה והתכוונתי לזה. השוו את המקוואות שלנו כיום עם אלה שהיו בעבר. האימהות והסבתות שלנו גם הן השתמשו במקווה. הן התכוננו בקפידה לקראת הטבילה וטבלו גם בתנאים קשים מאד. וכעת, חשבו על המקוואות שלנו: מבנים גדולים, מרווחים וממוזגים, חדרי הכנה פרטיים, מעוצבים בקפידה ומצוידים באמבטיות, מקלחות וחדרי הלבשה, מייבשי שיער, ולפעמים גם סאונה להירגע בה. מה הסבתות שלנו היו אומרות על זה?

אתן עדיין מעוניינות להבין למה אני עוסקת בטכניקה עתיקה של ניקיון והיגיינה? האם זה כל מה שזה? האם שמעתן על המקווה שנמצא בחפירות הארכיאולוגיות במצדה? מקווה טהרה, בדיוק בממדים של המקווה שקיים בשכונה שלך, נמצא במצדה, מוקף במרחצאות רומיים. אתן מבינות, גם בישראל העתיקה, נשים הלכו למקווה. ואתן יודעות מה הכי מעניין בקשר למקווה? העובדה שהאישה צריכה להיות נקייה לחלוטין לפני שהיא נכנסת לטבול במי המקווה.  

ברמה בסיסית ביותר, ישנם שני שלבים בחייה של אישה. נעסוק בפשוט שביניהם קודם. במילים אחרות, התקופה שלאחר המנופאוזה. איך אני יכולה לומר שמה שבדרך כלל נתפס כזמן קשה ומורכב לאישה הוא פשוט? כי ביחס למקווה, שאנחנו מדברות עליו, זה ממש כך. מפני שבשלב הזה – טבילה אחת מספיקה. כל מה שאת צריכה לעשות הוא ללכת פעם אחת למקווה. את אומרת לעצמך, שמעולם לא הלכת כשהיית צעירה יותר, אז מה פתאום עכשיו? מפני שהטבילה במקווה היא מצווה, מצוות עשה שמביאה את הקב"ה אל תוך ביתך. 

זוכרת את בית ההורים שלך? אביך היה כמו מלך ואמך כמו מלכה. הילדים הכירו את מקומם, הכבוד היה רב והאהבה מלוא חופניים. בית שמקבל בברכה את הקב"ה ומצוותיו, הוא מעין בית מקדש קטן. בבית כזה שורים השלום ושביעות הרצון. כל מצווה שאדם מקיים בונה יסוד חזק ונצחי יותר מכל דבר אחר שהוא מנסה. רק מפני שלא קיימת מצווה עד עכשיו, זו לא סיבה שלא לקיים אותה כעת. ההפך הוא הנכון, העובדה שלא עשית זאת עד היום צריכה לעודד אותך לעשות את זה עכשיו. אחת מאמיתות היסוד ביהדות היא שכאשר אדם תועה, במודע או שלא במודע, מדרך התורה, הקב"ה מצפה ליום המאושר שבו הוא או היא ישובו בחזרה. 

כמה פשוט זה ללכת פעם אחת בלבד למקווה ולדעת שאת יכולה ליהנות, בכל חיי הנישואין שלך מעתה, מטהרה, ממד נוסף ומופלא של קדושה. הסיבה שלא הלכת קודם לכן, היא מן הסתם שלא באשמתך. נשים יהודיות רבות חוות תפיסה שגויה שהטבילה במקווה קשורה לניקיון פיזי, בזמן שבו תשתיות היגייניות בבית היו פרימיטיביות אם היו קיימות בכלל. אך כמו שאמרתי קודם, אין רחוק מן האמת מזה. 

מקווה הוא מקום להתנקות רוחנית המקדשת את היחסים שבין איש לאשתו. מהם היתרונות שבהליכה למקווה? אחד מהם, כמו שהסברתי קודם בקשר לטבילה בשלב זה של החיים, היתרון הוא לדעת שחיי הנישואין שלך מעתה ואילך יהיו טהורים. יש זמן טוב יותר מזה? 

צדקותן של אמותינו הקדומות שיחקה תפקיד מרכזי במסורת עם ישראל. במצרים היינו עבדים ופרעה ציווה להמית את כל הבנים הזכרים. הגברים היו נואשים ומדוכאים. הם נואשו מלהביא לעולם ילדים שיומתו באכזריות. אבל הנשים הוכיחו אותם, וטענו שפרעה רוצה להשמיד רק את הזכרים אך הגברים היהודיים גורמים להכחדת המשך העם כולו. הייתה זו האופטימיות של הנשים והאמונה שלהן שהעניקו חיים לאומה. כל אישה יהודייה יכולה להיות הכוח המנחה החזק של ביטחון בהשם, בביתה.

ואיך כל זה קשור למקווה? חשבו עד כמה חשוב תפקידה של האישה בהיסטוריה, בבית שלה, ולבעלה. הקב"ה יצר זאת כך שבעל ואישה נאמנים זה לזו יותר מכל דבר אחר, מפני שהנאמנות שלהם ממלאת אותם בשלמות, גוף ונפש. הנאמנות הזו מקיפה כל אחד מההיבטים בחיי האדם. על מנת להכניס את הקב"ה אל תוך חיי הנישואין ולזכות לברכותיו על הנאמנות והדבקות, על הנישואין להיות טהורים. טהרת האישה במי המקווה היא תקנה אלוקית. אף פעם לא מאוחר מדי – אין דבר כזה ביהדות. כל רגע הוא הזדמנות חדשה לאדם לקיים מצווה שהוא או היא עדיין לא קיימו. זוכרות איך האימהות והסבתות שלנו נאבקו לעמוד בסטנדרטים מסוימים. למה הן שאפו? להנציח את האמונה שהן אהבו, בטהרה ובשלום, זו הייתה המטרה שלהן. הבה נושיט יד להשגת המטרה שלהן, מפני שזו גם המטרה שלנו. המאמץ שנדרש כדי לקיים את הטקס החשוב הזה בהחלט שווה את התגמול הנפלא. 

מה שנשאר הוא הרצון החופשי של האישה. למה שתלכי עכשיו? מפני שהעולם, חרף כל ההתקדמות וההישגים, נמצא במצב עגום למדי. שיעור הגירושין מטפס בלי הפסקה. משפחות מתפרקות וילדים מוצאים עצמם אבודים. האווירה המוסרית בעולם היא השתקפות של הנישואין של היום. אז אם את לאחר גיל המעבר, נסי ללכת רק פעם אחת למקווה והעניקי לעצמך ממד חדש של רוחניות, ממד שיחלחל אל הנישואין שלך ואל המשפחה שלך. הכניסי את מצוות השם אל ביתך והפכי את הנישואין שלך דוגמה לחוסן, אחדות, נאמנות ואהבה. 

אל תמעיטי בערך כוחה של אישה להביא שלום מוסרי לעולם שלנו. 

אז צרי קשר עם הרב, הרבנית, או הבלנית של המקווה המקומי כדי שילוו אותך בתהליך ויסבירו לך על ההכנות הנדרשות. ואז, הביטי אל המסורת שלך, מסורת בת אלפי שנים, שתרמה לשחרור האישה, עוד לפני שזה היה אופנתי. 

הפוסט כוחה של אישה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ידיים יציבות https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa/ Thu, 14 Jul 2022 10:05:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2584 יהודי מבוגר עוטה כיפה שחורה גדולה הגיע לדוכן חב"ד שבנמל התעופה בן גוריון. כשנשאל אם הוא רוצה כוס קפה בחינם, הוא השיב שישמח, אבל רק אם  היא תהיה מלאה עד שפתה.  החסידים הנבוכים שאיישו את הדוכן עשו כבקשתו; הם מילאו את הכוס, כשהוא מעודד אותם כל העת, עד לנקודה שבה התזוזה הקלה ביותר תגרום לקפה […]

הפוסט ידיים יציבות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> יהודי מבוגר עוטה כיפה שחורה גדולה הגיע לדוכן חב"ד שבנמל התעופה בן גוריון. כשנשאל אם הוא רוצה כוס קפה בחינם, הוא השיב שישמח, אבל רק אם  היא תהיה מלאה עד שפתה. 

החסידים הנבוכים שאיישו את הדוכן עשו כבקשתו; הם מילאו את הכוס, כשהוא מעודד אותם כל העת, עד לנקודה שבה התזוזה הקלה ביותר תגרום לקפה להישפך. לתדהמתם, מיודענו הקשיש הרים את הכוס מבלי לשפוך ולו טיפה אחת, ושתה אותה.

כשסיים, הוא חייך בגאווה ואמר: "עשיתי את זה כדי להראות עד כמה גדול הרבי שלכם!" 

"אינני חסיד חב"ד", הוא הסביר. "שמי הוא הרב בייקר, ולפני שנים הייתי הרב של בית כנסת גדול בעיר ניו יורק. בבית הכנסת היה לנו גם מקווה לנשים. אבל אז, כפי שקרה לבתי כנסת רבים בארה"ב, החברים המבוגרים יותר נפטרו או שעזבו לערים אחרות, והשכונה הלכה התמלאה בגויים. חבר המנהלים של בית הכנסת החל לרמוז שהם היו מעוניינים למכור את המבנה ברווח, אבל אני התנגדתי בתוקף.

ראשית כל, אסור למכור בית כנסת. חוץ מזה, גברים המשיכו להגיע לבית הכנסת ונשים המשיכו להשתמש במקווה. ומעבר לזה, קרה דבר מעניין מאד. הגברת שהייתה אחראית על המקווה סיפרה לי שכמעט בכל ערב הרבי מליובאוויטש, הרב שניאורסון, היה מתקשר אליה, שואל בשלומה, ומעודד אותה בעבודתה. 

הדבר נמשך כמה חודשים. ואז, ערב אחד, כשהייתי בעיצומו של שיעור גמרא בבית הכנסת, היא פרצה אל תוך החדר וצעקה בהיסטריה שמישהו נעל את דלתות המקווה במנעול גדול.

הבנתי שזוהי כנראה פעולה של המנהלים, אבל לא ידעתי מה לעשות. אינני איש חזק במיוחד, ותפסתי את עצמי כרב מכובד, בטח לא אחד שינהל קרבות.

ובכן, אינני יודע איך עשיתי זאת, אבל רצתי אל המכונית שלי, ואיכשהו מצאתי שם מסור מתכת (עד עצם היום הזה אינני מבין איך הוא הגיע לשם), רצתי אל המנעול והתחלתי לנסר אותו לעיני כל. קבוצה של אנשים אפילו עצרו להביט, אבל לי לא היה אכפת. כחצי שעה לאחר מכן הייתה הדלת פתוחה והנשים יכלו להיכנס אל המקווה.

ביום שלמחרת, סיפרה לי האחראית על המקווה שהרבי התקשר אליה בערב הקודם, לאחר התקרית, וכשהיא סיפרה לו מה עשיתי, הוא אמר: "יבורכו הידיים שניסרו את המנעול הזה".

"זה מה שרציתי להראות לכם", סיים הרב הזקן. "אני כבר בן 91, אבל אתם יכולים לראות שהידיים שלי יציבות כשל אדם צעיר. אין לי ספק שהדבר נובע מברכת הרבי".

הערה ביוגרפית :הרב מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש (י"א ניסן 1902–ג' תמוז 1994), הפך לאדמו"ר השביעי של שושלת חב"ד לאחר שחמיו, רבי יוסף יצחק שניאורסון נפטר בברוקלין בי' שבט 1950. הוא מוכר כמנהיג היהודי הגדול ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים. על אף היותו תלמיד חכם עצום הן בצד הנגלה של התורה הן בתורת החסידות, בקי בשפות רבות ובמדעים, סימן ההיכר של הרבי הוא אהבתו העצומה ודאגתו היוצאת מן הכלל לכל יהודי על כדור הארץ. אלפי שליחי הרבי ברחבי הגלובוס מתמסרים לחזק את היהדות. מאות כרכים של משנתו יצאו לאור, ורבים מהם תורגמו לשפות רבות.    

הפוסט ידיים יציבות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סיבות רציונליות המאירות את קיום מצוות היהדות https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%a7%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa/ Sun, 10 Jul 2022 17:11:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2696 לא אחת אנו נתקלים בפרשנות לציוויי התורה לאורה של מחשבה רציונלית ותגליות מדעיות. כבר בתקופת התלמוד נחלקו הדעות האם מוטלת על האדם החובה לנסות ולהבין בצורה רציונלית את מצוות התורה, או שמא עליו לקיימן באמונה שלמה מבלי לשאול שאלות. תומכי הגישה האחרונה סברו כי ישנן סכנות ברציונליזציה של ההוראות התנ"כיות. ראשית, אם אנו מקיימים את […]

הפוסט סיבות רציונליות המאירות את קיום מצוות היהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לא אחת אנו נתקלים בפרשנות לציוויי התורה לאורה של מחשבה רציונלית ותגליות מדעיות. כבר בתקופת התלמוד נחלקו הדעות האם מוטלת על האדם החובה לנסות ולהבין בצורה רציונלית את מצוות התורה, או שמא עליו לקיימן באמונה שלמה מבלי לשאול שאלות. תומכי הגישה האחרונה סברו כי ישנן סכנות ברציונליזציה של ההוראות התנ"כיות. ראשית, אם אנו מקיימים את המצוות רק מפני שאנו מבינים, כי אז פולחן הבורא עשוי להתחלף בפולחן האינטלקט האנושי. שנית, אין כל וודאות כי מה שהאדם מבין כסיבה למצווה מסוימת, היא אכן הסיבה האמיתית, או הסיבה היחידה למצווה. מכאן, אנו עלולים לשגות ולייחס סיבה אחת מסוימת לקיום מצווה, ולהסיק בטעות כי לנוכח הנסיבות המשתנות, הופכת המצווה למיושנת ולא רלוונטית.

ועדיין, השכל האנושי איננו יכול להיות כבול בשלשלאות ולפעמים, הרווח הנובע מקיום מצווה מסוימת או מהימנעות מעבירה הוא בולט כל כך, עד שאדם איננו מסוגל להימנע מלשייך מטרה הגיונית למצוות אלה. לפיכך, אדם המקבל על עצמו את סמכות התורה באמונה שלמה, יכול להבחין ביתרונות רבים הנובעים מקיום המצוות, אף שאין הוא מתיימר לטעון כי הוא מבין את המטרה האלוקית שבמצוות התורה. יתרונות אלה נתפסים אם כן, כ'דיבידנדים' כביכול, ואינם שוללים את קיומן של מטרות ונימוקים אחרים, שכעת, או לנצח, נשגבים מבינתנו. 

בתחום הבריאות וההיגיינה, הפנו הוגים שונים את תשומת הלב לראיית הנולד המדהימה של כמה מחוקי תורת משה, כשהם מצביעים, בין השאר, על קביעת היום השמיני כיום המילה, שמובן מאד לאור התגליות המדעיות שמנגנון הקרישה של הדם, התלוי בנוכחות ויטמין K, איננו קיים ביילודים עד ליום השמיני; או השכיחות הנמוכה כל כך של סרטן צוואר הרחם בקרב נשים יהודיות; או היעדרה המוחלט של שערנת (טריכינוזיס) בקרב אלה הנמנעים מאכילת חזיר.  

אחרים, לעומת זאת, השתמשו ברציונליזציה של התורה כדי לשנות ולבטל איסורים. לדוגמה, התניית איסור הדלקת אש בשבת בזמנים שבהם הדלקת אש הייתה כרוכה במאמץ פיזי, אך לא בזמננו, שבו הדלקת חום או אור תלויה בהסטת מתג; או שחוקי הכשרות היו חיוניים דווקא בשל אמצעי הבישול הפרימיטיביים בימי קדם על מנת למנוע מחלות שונות שמקורן במזון, אך לא בעידן המודרני שמאפשר בישול בלחץ; או שהאיסור על קיום יחסי אישות מהופעת המחזור החודשי של האישה ועד לטבילה במקווה כשבועיים לאחר מכן, היה רלוונטי מבחינה היגיינית רק בימים שבהם היו אפשרויות מוגבלות לניקיון אישי, אך לא בעידן שקיימת בו צנרת מודרנית. 

מי שמתמסר לקיום הוראות התורה מתוך אמון מלא ואמונה שלמה, איננו מתייחס לטיעונים מן הסוג הזה, שכן שמירת המצוות שלו איננה מותנית בהבנה של מטרה הגיונית מוחשית לציוויים אלה. אכן, הוא עשוי לטעון כי מערכת שקדמה לתגליות המדעיות המודרניות בכ-3500 שנים, זוכה לאמונו המלא. הוא יזכיר כי במשך אלפי שנים לעגו ליהודים על ביצוע ברית מילה, ורק במאה השתים-עשרה, העולם החילוני החל לחקות את הנוהג. בכך הוא מסביר כי ייתכן שיחלפו עוד כמה מאות שנים עד שתגליות מדעיות עתידיות יאששו מצוות נוספות של התורה, וכי הוא מעדיף להקדים את זמנו.

רק לשם הדיון הנוכחי שלנו, אפשר לעיין בטיעונים שמסקנתם שחוקי התורה מיושנים ואינם רלוונטיים עוד. מעניין להבחין כי אלה הטוענים כי השיטות המודרניות להכנת מזון מייתרות את הצורך בדיני הכשרות, נראה שאינם מודעים לכך שאין תחום שנוי במחלוקת ביחס לתועלות ולנזקים שלו כמו תחום התזונה, וכי פשוט אין ולו עמדה מדעית סמכותית אחת בתחום זה שאפשר לאמץ בצורה חד משמעית. עוד מעניין לראות שהם אינם מודעים לכך שגם ברגע זה, בעיצומם של החיים המודרניים שאנו חיים בהם, ממצאי נתיחה שלאחר המוות מגלים שיעור של כחמישה עשר אחוזים של נגיעות שערונית (טפיל) בקרב האוכלוסייה הכללית. עוד כדאי להעיר כי הקריטריונים לפיקוח תברואתי על בשר נמצאים הרחק מאחורי הדרישות ההלכתיות לצריכה של בשר כשר. נוהל שכיח ביותר מבחינה תברואתית הוא שאיבר חיוני מסוים, כמו כבד או ריאות, יוכרז כפסול לאכילה בשל מחלה, אך שאר הבשר של אותו בעל חיים יוכר כבשר משובח. על פי ההגדרות ההלכתיות, לעומת זאת, מחלה באיבר חיוני הופכת את כל בעל החיים כלא-כשר, ולפיכך כלא ראוי לצריכה. לא נדרשת מחשבה רבה כדי להבין שפגיעה האיבר חיוני עשויה להשפיע על חילוף החומרים של האורגניזם כולו, וכולו עשוי להיות לא בריא לאכילה. אף שההנחה הזו עדיין לא הוכחה מדעית, הבה נזכור שהמדע הקשור לפיקוח על מזון עדיין צעיר מאד, והחל רק לפני כמה עשרות שנים, בעוד הפיקוח ההלכתי נהוג כבר שלושת אלפים שנים.  

המגבלות על פעילויות מסוימות בשבת, הרחוקות מלהיות מיושנות ולא רלוונטיות, יכולות להמחיש את היישומים העדכניים לחוקי התורה שאינם ניתנים לשינוי, תחת נסיבות משתנות. אחת מהבעיות הקשות ביותר שעולות במדעי ההתנהגות, תופעה חדשה למדי שהולכת וצוברת תאוצה מדי יום, היא זו של חוסר הפעילות והשעמום שחווים אנשים לאחר פרישה. מבחינה קלינית, תופעה זו באה לידי ביטוי בשכיחות גבוהה יותר של דיכאון ומחלות קשורות, וכן אלכוהוליזם, בקרב בני גיל העמידה המאוחר, או הזקנה המוקדמת. שני גורמים בלתי קשורים זה לזה חברו יחד ליצירת התופעה הזו. ראשית, מדע הרפואה ממשיך להאריך את תוחלת החיים שלנו כל העת, ומספר הולך ועולה של אנשים שורדים מחלות שעד לא מכבר היו קטלניות. שנית, ההתקדמות האדירה בפיתוח מכשור שמייתר כוח עבודה אנושי, בפרט בתחום האלקטרוניקה והמחשבים, הפחית את הדרישה לכוח אדם בשוק העבודה. דבר זה מביא לכך שאנו מוצאים את עצמנו לא רק עם ימי עבודה קצרים יותר, ושבוע עבודה קצר יותר, כי אם גם התקדמות מתמדת של גיל פרישה מוקדם. לא מעט אנשים מוצאים את עצמם נדחקים אל מחוץ למעגל העבודה כבר בשנות השישים המוקדמות שלהם, ושכיח למדי למצוא אנשים שעוזבים את מעגל העבודה גם בשנות החמישים המאוחרות לחייהם. 

אנשים שמרכז החיים שלהם נע סביב עבודה מוצאים עצמם במצב קשה ומלחיץ. עם כמות של זמן שנדמית בעיניהם כנצח, ומעט, אם בכלל, מה לעשות בו. בדיקה מהירה מגלה שבשום מקום לא נעשית עבודה של הכנה מכל סוג שהוא לניצול חיובי ומהנה של הפנאי. ימי חופשה תמיד נוצלו למשהו: דיג, שטיפת המכונית, כיסוח דשא, ארגון מחדש של המחסן, צפייה במשחק וכדומה. ובעוד שפעילויות שכאלה אכן עשויות להיות מהנות כהפוגה משגרת עבודה, אין הן יכולות להפוך לשגרה עצמה. יתרה מזו, חולשה ומחלות שלעתים קרובות מתפתחות בשנים מאוחרות יותר, אינן מאפשרות פעילויות רבות שקל היה לעסוק בהן בגיל צעיר יותר. בשום שלב של חיי האדם לא הייתה שגרה קבועה וחוזרת על עצמה של חוסר פעילות מוחלט, התנסות שעשויה לשמש כאב טיפוס, חוויה שיכולה 'לאלץ' את האדם לפתח תחומי עניין שאינם עבודה ואינם כרוכים בפעילות. בשום מקום –  חוץ מאשר בשמירת השבת באופן המחמיר והבלתי מתפשר שלה, שבה האיסור על מלאכה אינו חל רק על עבודה במובן המקובל של המילה, כי אם גם על פעילויות רבות שאינן כרוכות במאמץ פיזי. שומר השבת נאלץ ללמוד כיצד הוא יכול לנצל את הזמן שלו בצורה מהנה וקונסטרוקטיבית, גם כאשר יש מעט שהוא רשאי לעשות. בסיומו של קורס שבועי בחוויה כזו במשך חמישים או שישים שנה, אדם מקבל יתרון מובחן ביכולת ההסתגלות לחיים ברמת פעילות מופחתת בצורה חדה. יש לו לפחות את הכלים לעשות זאת. אולי זו הייתה כוונתו של משורר התהלים ב"מזמור שיר ליום השבת" – "עוד ינובון [=יפרחו וישגשגו] בשיבה" (תהלים צב, טו). מנקודת מבט פסיכולוגית וסוציולוגית, אינני יודע עד כמה חיוניים היו חוקי השבת הנוקשים בימי משה רבנו – היום – הם פשוט הכרחיים.

ייתכן שלהלכות הנוגעות לקיום היחסים האינטימיים שבין בני זוג והשפעת המחזור החודשי עליהם, היה דיבידנד ניכר של היגיינה פיזית טובה יותר, ואפילו על זה קשה לומר כי הוא כבר מיושן ובלתי רלוונטי. אפילו מנקודת מבט פיזיולוגית טהורה, אין אדם בעל ידע כלשהו במערכות המסובכות המורכבות של הפיזיולוגיה המינית שיוכל להצהיר כי הכול ידוע. התגליות הקשורות למנגנונים הורמונליים מובילות את המדען לתחושת ענווה הולכת וגוברת, כאשר שוב ושוב, הוא מתוודע לאמת הגדולה, שכל שביב נוסף של ידע מאפשר לנו להבין כמה איננו ידוע לנו. ומכל מקום, ראוי להתחשב, גם בהקשר זה, בהיבטים נוספים שאינם פיזיולוגיים טהורים.  

קשה למצוא מי שאיננו מודע ומגיב לשינויי התודעה והגישה הקשורים במיניות שהתרחשו בשנים האחרונות, אולי מפני שהעיסוק במיניות נוגע אך ורק להיבטים פיזיולוגיים שלה. כמה מהתומכים הליברליים ביותר של מיניות חסרת גבולות החלו להודות בפומבי, "אולי הלכנו רחוק מדי". אינך צריך להיות נזיר שמרן קיצון בכדי שתתעורר בך דחייה למראה הסחר החופשי בבשר אדם על גבי דוכני העיתונים, וההשפלה של החוויה האנושית לא רק לרמה תת-אנושית, כי אם תת-חייתית. לצורות נמוכות יותר של חיים, לכל הפחות, אין את התבונה האנושית ליצירת סטיות, והם מונחים באמצעות האינסטינקטים הטבעיים שלהם, בעוד כמה מבני האדם נראים כי אין מה שמנחה אותם כלל. צד זה של ההתנהגות האנושית, שיש לו פוטנציאל רגשי עצום כל כך, חולל במפגיע באמצעות פורנוגרפיה בחזית חנויות הרחוב, ומכונים שונים המשווקים סטייה. לא זו בלבד שהמחוקקים פועלים לחקיקה שתהפוך עיסוק בזנות לחוקית וכשרה, אלא שהם עוד מרהיבים עוז להציע במסגרת הצעות חוק אלה, כי בכדי לקבל רישיון לעיסוק בזנות על הנשים להיות "נשים בעלות אופי טוב". אדם המוכר עצמו בשוק כבר איננו נתפס כמשהו שמנוגד לאישיות אצילית. תיאורים אלה, אינם אלא אינדיקציה להשלכות של התפיסה הרואה במיניות אקט פיזי בלבד.

הטבילה במקווה היא טקס בעל משמעות חשובה מאד. הטבילה במקווה מופיעה בתורה כהיטהרות מקדימה לאירועים בעלי משמעות רוחנית כבירה. זהו ריטואל של התקדשות עצמית המאפשר השתתפות במשהו קדוש. על פי התורה, נדרש הכהן לטבול במקווה לפני העבודה במקדש.

הטבילה במקווה כהקדמה לקיום יחסים אינטימיים לאחר סיום המחזור החודשי, נושאת עמה מסר ומשמעות שמאות דרשות והררי כתבים פילוסופיים לא יצליחו להעביר. הטבילה במקווה משמעה שנדרשת הכנה לאקט, שלא רק שאיננו גס או בוטה, אלא שהוא גם מעבר למעשה חולין – הוא אקט של קדושה. הוא מדגיש את שכה נדרש להדגיש – היות החוויה המינית האנושית מערכת יחסים משמעותית של קרבה ואינטימיות בין בעל לאשתו, ולא רק סיפוק מיני אישי שנעשה בשניים, כמו שאפשר לחשוב אם מביטים במיניות מנקודת מבט פיזיולוגית בלבד. מקווה הוא האנטיתזה המוחלטת לחילול הקודש המודרני של המיניות האנושית. 

הצניעות מכתיבה כי שמירת הטבילה במקווה תישמר בפרטיות ותהיה נודעת אך ורק לבעל ולאישה. ועדיין, במשפחה שומרת מצוות, מקווה איננו תופעה בלתי מוכרת. הילדים יודעים כי לפני ראש השנה ויום הכיפורים, אבא הולך למקווה בכדי להתכונן לימים המקודשים ביותר בשנה. הם מבחינים בכך שטרם השימוש בכלים חדשים במטבח או בחדר האוכל יש לטבול אותם במקווה.

הרעיון של טבילת כלי האוכל שלנו במקווה הוא מרחיק לכת מבחינה מחשבתית. היסטורית, האדם יצר דיכוטומיה ברורה בחייו, בין הרוחני לגופני. בדתות מסוימות השניים נחשבים כמנוגדים זה לזה, ודתות אלה מעודדות, ברמה כזו או אחרת, סגפנות ושלילת סיפוק צרכים על מנת להשיג רוחניות. השקפת העולם של התורה מתעבת את הדיכוטומיה הזו. התורה מלמדת אותנו כי כל חלק מהמציאות האנושית יכול להתרומם ולהפוך לחוויה רוחנית. אוכל הוא לא רק אקט פיזי הנדרש  להישרדות; זהו אמצעי לקיומם של החיים, חיים מלאי משמעות ומכווני מטרה, ולפיכך הופך לחלק אינטגרלי ממציאות מכוונת מטרה. בעוד אמונות אחרות מצאו את הנשגב בתוך הממד הרוחני הטהור, המבטל את היות האדם גשמי, או לכל היותר מגיע לדו-קיום בשלום עם העובדה הזו, התורה מלמדת אותנו כי כל פן בחייו של אדם יכול להיות נשגב. הרעיון הזה מוצא את ביטויו האולטימטיבי בטבילה במקווה, המכחישה לחלוטין את הדיכוטומיה שבין גוף לנפש. ושוב, אינני יודע עד כמה היה המקווה חשוב מבחינה זו בימיו של משה רבנו, אבל הוא הכרחי לחלוטין בימינו. 

האמור לעיל איננו מהווה צידוק לשמירה על מנהגים שנראים מיושנים ולא רלוונטיים. יהודי שומר מצוות נדרש להסברים רציונליים לשמירת המצוות שלו רק לעתים רחוקות. הוא נזהר מלעבור על איסורי התורה, כמו למשל, לבישת בגד ששזור מחוטי צמר ופשתן (שעטנז), אף שאיננו מסוגל להעלות על דעתו, גם אם יתאמץ מאד, כל רווח משני משמירת המצווה הזו. כל התובנות וההערות האלה נאמרות כאן באותה דרך שבה היינו מעירים למראה אדם המבזה חפצי אמנות שערכם לא יסולא בפז, מתוך בורות ביחס לערכם האמיתי. הדבר נועד אך ורק להפנות את תשומת לבו למה שהוא עושה.   

הפוסט סיבות רציונליות המאירות את קיום מצוות היהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המים המטהרים https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9e%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Sun, 10 Jul 2022 09:48:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2576 אין דבר קדוש יותר בעולם, דבר יקר יותר לבורא העולם, מאשר הייחוד של גבר ואישה. ככלות הכול, זהו מקור החיים. ומה יכול להיות יקר יותר מן החיים – חוץ מן המקור שממנו הם נובעים?  וזה קדוש – מפני שהבריאה הראשונה, המקורית של האדם הייתה כגבר ואישה יחד, כשלם אחד. זהו האופן שבו אנו קיימים במחשבתו […]

הפוסט המים המטהרים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אין דבר קדוש יותר בעולם, דבר יקר יותר לבורא העולם, מאשר הייחוד של גבר ואישה. ככלות הכול, זהו מקור החיים. ומה יכול להיות יקר יותר מן החיים – חוץ מן המקור שממנו הם נובעים? 

וזה קדוש – מפני שהבריאה הראשונה, המקורית של האדם הייתה כגבר ואישה יחד, כשלם אחד. זהו האופן שבו אנו קיימים במחשבתו של הקב"ה. ולכן, איננו יכולים להגיע לשלמות עד שנגיע שוב לאותה אחדות בינינו – אחדות בגוף ובנפש.

דברים יקרים מאוכסנים בקופסאות חתומות. שושנים נחבאות מאחורי הקוצים המקיפים אותן. יש בגדים שאנו לובשים לעבודה או למשחק, אבל ישנם גם אותם אוצרות במלתחה, שהם כה נפלאים, יקרים כל כך, שמוציאים אותם רק בזמנים מיוחדים, ובנסיבות מיוחדות בלבד. האיחוד של גבר ואישה הוא יקר כל כך שאם מתייחסים אליו בסתמיות, מבלי תנאים מיוחדים וגבולות, הוא יכול להפוך למכוער, ואפילו הרסני, בנסיבות מסוימות. 

כל זה מוביל להסביר מדוע בדרך החיים היהודית ישנו מעגל של קרבה וריחוק בין הבעל והאישה. ומדוע המוסד היהודי החשוב ביותר, מעבר לבית היהודי, הוא המקווה שעומד בדיוק בנקודת המפגש של המעגל הזה. מפני שדברים יקרים נשארים יפים וטובים רק כששומרים על הנחיות היצרן.  

לרומם את חיי הנישואין

ישנה גם סיבה מעשית מאד לשמירת הכללים האלה: הם שומרים על הדברים נוצצים. אחרי הכול, גם שחייה עם כרישי נמר עשויה להפוך משעממת למדי אם היא נמצאת בלו"ז היומיומי שלך. מן הצד השני, אפילו אבן חלקה, אם היא נסתרת למשך זמן, הופכת לתכשיט נחשק. צניעות ותקופת הריחוק מזריקות את אותו ניחוח של האסור אל תוך מערכת היחסים.

באופן עקבי, זוגות מדווחים שמערכת היחסים הזוגית שלהם התחדשה כאשר הם מתחילים לחיות לפי כללי הקרבה והריחוק של טהרת המשפחה. ייתכן שזו הסיבה שמגרשי החנייה של המקוואות הופכים עמוסים כל כך בעשורים האחרונים, ועוד ועוד זוגות צעירים הופכים את הטבילה במקווה לחלק מחייהם – גם כאלה שאינם שומרים על דברים נוספים מן המסורת היהודית.

ספא לנשמה

המקוואות של היום נראים יותר כמו ספא אופנתי מאשר כמקום פולחן דתי. אמבטיה וחדר שירותים יוקרתיים מלווים בשידת איפור הפכו לסטנדרט. מגבות רעננות, כפכפים לשימוש חד פעמי, חלוקי רחצה, סבון, שמפו, גוזז ציפורניים וכל שאר הציוד הנדרש – בדרך כלל מסופקים למשתמשת.

נשים רבות מדברות על הטבילה במקווה כעל שיא רוחני, מצב שאין בו דבר החוצץ בינך ובין אלוקים; שיבה לתום של הלידה; קדושה של כל הנשי שבך. למעשה, אלה לא רק הנשמה והגוף שלך שנישאים מעלה מבחינה רוחנית – אלא גם המשפחה שלך והבית שלך.  

הנשמה של הילד שלך

ישנם שלושה שותפים ביצירה של כל ילד: האם, האב והקדוש ברוך הוא.  

התלמוד מסביר כי האם והאב יוצרים את הגוף, והקב"ה מכניס את נשמת החיים. חכמי הקבלה לוקחים את זה צעד אחד קדימה: גם האני-הרוחני של האדם הוא תוצר של שותפות משולשת. שכן הנפש האלוקית היא גבוהה מדי, קדושה מדי, מכדי שאפשר יהיה להכיל אותה בגוף גשמי בלי הגנה. כשם שאסטרונאוט זקוק לחליפת חלל, וצוללן זקוק לחליפת צלילה ייעודית, כך גם הנפש זקוקה ל'חליפה' שתפשר לה לשרוד ולתקשר עם הגוף והעולם החיצון. את חליפת ההצלה הזו מספקים האם והאב. היא מעוצבת בהתאם למחשבותיהם ולהתנהלותם לפני ובמהלך ההפריה, הצניעות שלהם ושמירת כללי הריחוק הפיזי והטבילה במקווה.

כל המעשים הטובים והמחשבות הטובות של האדם בכל חייו עוברות דרך האמצעי הזה, ה'חליפה' הזו. גם החיים והברכות שהאדם מקבל מלמעלה חייבים לעבור דרכה. הנשמה עצמה היא טהורה ומאירה, אבל אם החליפה אינה מתאימה, יהיה לאור קשה מאד לבקוע החוצה.

זוהי הסיבה שחכמי הקבלה אומרים שהמצב הרוחני של העולם תלוי בקדושת היחסים האינטימיים שבין האיש והאישה. 

אז איך מתחילים?

הדרך הטובה ביותר ללמוד על המקווה היא להתייעץ עם הרבנית שבאזורך, עם בלנית במקווה או עם מדריכת כלות. גברים יוכלו לדבר עם הרב. אתר מקווה.אורג, מציע שלל מאמרים, רעיונות ומידע בנושא מקווה ומקוואות בכל העולם. 

המאמר הופיע במקורו באתר Chabad.org

הפוסט המים המטהרים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הפעם האחת https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%97%d7%aa/ Thu, 07 Jul 2022 10:58:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3348 קוראים לי מאשה. אני בת 58, ואני חיה בקייפ טאון שבדרום אפריקה. גדלתי בבית ציוני אדוק, אך חינוכי הדתי, היה לצערי חסר למדי. לצער הלב לא היה בית ספר יהודי בעיירה שבה גרנו, ואף לא רבנית אחת שתיתן הדרכה והנחיה לנערות צעירות כמוני. נישאתי בבית הכנסת שבקונטיקט לפני 37 שנים. הרב שחיתן אותנו לא הזכיר […]

הפוסט הפעם האחת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קוראים לי מאשה. אני בת 58, ואני חיה בקייפ טאון שבדרום אפריקה.

גדלתי בבית ציוני אדוק, אך חינוכי הדתי, היה לצערי חסר למדי. לצער הלב לא היה בית ספר יהודי בעיירה שבה גרנו, ואף לא רבנית אחת שתיתן הדרכה והנחיה לנערות צעירות כמוני.

נישאתי בבית הכנסת שבקונטיקט לפני 37 שנים. הרב שחיתן אותנו לא הזכיר דבר וחצי דבר על טהרת המשפחה, ואשתו, שאולי הייתה מעלה את הנושא, לא הוצגה לנו.

רק זמן רב לאחר מכן, בעידודן של שתי רבניות נפלאות, נחשפתי לנושא טהרת המשפחה. לצערי, באותו זמן כבר הייתי בשלבים המוקדמים של גיל המעבר.

הרבנית שלי, שלעולם אינה מפסיקה לאתגר אותי, ניקול גרין, עודדה אותי ועוד כמה נשים בקהילה שלנו. הקבוצה שלנו הלכה וגדלה עד שהיו בה שמונה נשים, שכולן הרגישו נבגדות מעט, על היעדר חשיפה והזדמנות לקיים את המצווה המדהימה הזו. כולנו התחייבנו להשתתף בסדרת שיעורים על טהרת המשפחה במשך חודש. השיעורים היו אינטנסיביים ומאד אינפורמטיביים.

הרבנית גרין התייחסה לפרויקט הזה ברצינות רבה. היא התפללה להשם לפני כל שיעור, שיעניק לה את התבונה הנדרשת לחלוק עמנו את הידע בצורה נכונה, ושאנו מצדנו נכיל את הידע ונקבל את כל מה שלימדה אותנו. היא השאילה לנו חומרי קריאה שימושיים שהאירו היבטים חשובים רבים בהקשר למצווה היקרה הזו ועזרו לנו להתכונן נפשית למצווה המאד רוחנית, אך יחד עם זאת גם גשמית מאד.   

לשמחתי, בעלי היה תומך מאד וסייע לי להרגיש מיוחדת מאד בימים של ההפרדה הפיזית. המרווח הזה יוביל אותנו אל הקו הסיום, ויחולל תהליך שבעקבות נסיבות חיינו לא התאפשר לנו קודם לכן.

חווית הטבילה במקווה הייתה יוצאת מן הכלל ומרגשת מאד. הרגשתי חיבור עמוק לנשים יהודיות לאורך כל ההיסטוריה של עמנו. סוף סוף, הגעתי הביתה – אל המים החיים. התמלאתי בתחושת טהרה ושלמות במילוי מצוות השם.

אני נושאת תפילה שהשם יביט אל המעשה החד פעמי הזה, ויתייחס למחויבות הזו, כאילו הייתה שם תמיד. 

הפוסט הפעם האחת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נישואין מונוגמיים – איך מנצחים את השגרה? https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9d/ Wed, 06 Jul 2022 17:35:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2719 מה קדוש כמו יום כיפור, רוחני יותר ממדיטציה, והדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות לחיי האהבה שלכם? אולי לא תאמינו, אבל התשובה היא מקווה – הדרך היהודית העתיקה המנחה את התנהלות מערכת היחסים האינטימית בין בעל ואישה.  האם יש אהבה לאחר הנישואין? האם זה ריאלי לשמר את ההתרגשות והתשוקה בזוגיות מונוגמית למשך יותר מכמה שנים […]

הפוסט נישואין מונוגמיים – איך מנצחים את השגרה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה קדוש כמו יום כיפור, רוחני יותר ממדיטציה, והדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות לחיי האהבה שלכם?

אולי לא תאמינו, אבל התשובה היא מקווה – הדרך היהודית העתיקה המנחה את התנהלות מערכת היחסים האינטימית בין בעל ואישה. 

האם יש אהבה לאחר הנישואין? האם זה ריאלי לשמר את ההתרגשות והתשוקה בזוגיות מונוגמית למשך יותר מכמה שנים בודדות? מהו הסוד שבזכותו רכשו חיי הנישואין היהודיים את המוניטין של חיי משפחה חמים, בטוחים, ואוהבים, חיי נישואין שבמשך דורות הפליאו רבים בתוחלת החיים הארוכה שלהם?

אחד האתגרים המורכבים ביותר למערכות נישואין מודרניות היא החדגוניות שבשגרה. לנצח את השגרה בחיי נישואין מונוגמיים הוא לא דבר קל – מה שמסביר מדוע קשה לגברים כה רבים להתחייב ("אתה רציני? בת זוג אחת למשך כל החיים שלי?!"). לא משנה עד כמה הרפתקני היה ירח הדבש שלכם, במוקדם או במאוחר – תחושת השעמום תופיע. בסופו של דבר, וזה בלתי נמנע, אנו מתחילים להתייחס לבני הזוג שלנו כמובנים מאליהם. אז, אנחנו מתחילים לחפש ריגושים במקומות אחרים, ומכאן, לא ארוכה הדרך במורד המוביל לבתי הדין לגירושין. ובאשר לרבים שכן מצליחים לשמור על שלמות הנישואין שלהם, ובכן… לעיתים קרובות הם מגיעים לשלב שבו הם חיים, כדברי המשורר, "חיים של ייאוש שקט". 

רבים מופתעים לדעת כי אלפי שנים לפני מאסטרס וג'ונסון, ד"ר רות' ועוד, קידמו חכמי ישראל בעת העתיקה את התוכנית האלוקית לבקרת איכות בחיי הנישואין, הנוקטת באמצעים פרואקטיביים, למניעת שעמום המכרסם והורס נישואין טובים.    

בתמצית, שיטת המקווה, או "טהרת המשפחה", עובדת כך: עם הופעת המחזור החודשי של האישה, בני הזוג חדלים מלקיים כל צורה של אינטימיות פיזית. עם סיום המחזור, האישה סופרת שבעה ימים ואז הולכת למקווה להיטהרות והתקדשות רוחנית. המקווה הוא בריכה של מים נקיים וחמימים, הממוקמת במבנה נעים ופרטי מאד. המקווה נבנה על פי תקנים מחמירים ביותר, הלכתית וחוקית. לאחר הטבילה המלאה במקווה, בני הזוג מחדשים את האינטימיות הפיזית שלהם. 

חכמי התלמוד מציגים זאת כך: 'מדוע ציוותה התורה על הפרדה בין בני הזוג למשך זמן שכזה? על מנת שלעד תהא האישה נחשקת לבעלה כמו ביום חתונתם' (על פי התלמוד הבבלי, נידה, לא,ב). 

כיום, מטפלים ממליצים לזוגות "לקבוע זמן לרומנטיקה". אבל בחיים שבהם אנו מוצאים את עצמנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו, לעיתים קרובות יש לשני בני הזוג קריירות תובעניות, עיסוקים רבים ומחויבויות אינסופיות ("מה דעתך על ה-18 לחודש? את פנויה?"). 

באמצעות מערכת טהרת המשפחה, ישנה התראה של שבוע שלם מראש למועד חידוש האינטימיות הזוגית. ליל הטבילה במקווה הופך לאותו לילה קבוע מראש לרומנטיקה, וכל המחויבויות האחרות נקבעות על פיו. גם הבעל וגם האישה, סופרים את הימים, בהמתנה זה לזו, להוטים בציפייה לרגע האיחוד המחודש.  הליבידו הזוגי מתואם, והתשוקה ניצתת מחדש – בדרך לערב זוגי קסום.

מחקר מדעי מאשש כי אהבה היא מרכיב חיוני בתשוקה. אצל בני אדם, אינטימיות איננה מונעת מכמות, כמו בממלכת החי, כי אם מאיכות. אם יש מעט מאד איכות בקשר הזוגי, אם האינטימיות הפיזית איננה נקודת השיא של קשר רגשי, הסיפוק הפיזי יהיה דל למדי. אם לסיפוק הפיזי אין המשכיות בתחושה של אהבה הדדית, אנו נשארים מרוקנים רגשית, רעבים לחום ולביטחון שאנו מייחלים אליהם. 

טיפוח האינטימיות

לפחות יועץ זוגי מוערך אחד כבר הרחיק לכת והכריז כי הלך הרוח בחברה המודרנית, של פריצת כל הגבולות ו"הכול הולך", צמצם משמעותית את ההערכה שלנו לדקויות העדינות שבאינטימיות. מעניין לראות שבמסגרת "האווירה המבוקרת" של טהרת המשפחה, גם מגע פשוט יכול להפוך לאקט חושני ונהדר של אינטימיות.

הניסיון הראה כי מעגל הקבוע של אינטימיות לצד פרטיות מאפשר לנו את ההזדמנות לספונטניות ולסיפוק פיזי מלא תוך הגנה מפני השעמום והריקבון העולים מן השגרה. כמובן, אין הכוונה שטהרת המשפחה היא תרופת הקסמים לכל בעיות הזוגיות, אך מיליוני זוגות מרוצים ברחבי העולם מוכיחים כי אהבה חדורת תשוקה – יכולה גם יכולה להתקיים לנצח. 

"אבל אצלי הכול בסדר."

ומה עם מי שחיי הנישואין שלו ממש בסדר? טהרת המשפחה יכולה להעצים את האיכות של חיי נישואין טובים. כשאיננו זמינים לבן הזג במרחק גחמה, אנו מטפחים תרבות של כבוד הדדי. כל אחד מאיתנו זקוק לרגעים של פרטיות ואינדיבידואליות. "זה מחזק את האישיות שלי", אומרת אישה אחת, "לא עוד אני חשה כאובייקט של תשוקה. כשאני לא נגישה וזמינה פיזית, זה מזכיר לבעלי שיש בי צד אינטלקטואלי ורגשי".

התקשורת גם היא משתפרת. כשהגבר איננו יכול לדבר בידיים, הוא חייב לתקשר מילולית. בעלים של נשים ההולכות למקווה לומדים להביע את עצמם ברהיטות וברגישות רבה יותר. בנוסף, זה מעצים את הרגישות הגברית באותם ימים בחודש שבהם האישה זקוקה למעט יותר תמיכה רגשית. גברים נעשים מכוונים יותר לשעון הביולוגי של נשותיהם, ומסוגלים להיות בני זוג מבינים יותר. 

רוחניות וקדושה 

הנה כמה עובדות פחות ידועות על חשיבות השמירה על טהרת המשפחה והטבילה במקווה: מבחינה דתית, ישנה הקבלה בין הטבילה במקווה לבין צום ביום הכיפורים, ובניית מקווה בקהילה קודמת לבניין בית כנסת. בית הכנסת מייצג את הקהילה, והמקווה מייצג את המשפחה. אי אפשר לבנות חיי קהילה מבלי להבטיח ראשית את חיי המשפחה. חיי הקהילה נובעים מחיי המשפחה. משפחות מוצלחות הופכות לקהילות מוצלחות.

ברמה האישית, הידיעה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, באמצעות התורה, מעניק לנו הדרכה לאורח חיים מומלץ למערכת היחסים האינטימית שלנו, מעודדת מאד. שמירה על מסורת רוחנית בהקשר לחלק כה פרטי בחיים שלנו יכולה להיות משחררת למדי. המבקרות במקווה מדווחות על תחושה שהקב"ה נותן להם 'אור ירוק', מה שעשוי להסיר הרבה מרגשות האשם שרבים גדלו עליהם.

ומבחינה רוחנית – אין חוויה רוחנית עמוקה כמו הטבילה במקווה לאישה היהודייה. מקודש ככל שיהיה בית הכנסת, המקווה הוא כמעט תמיד החוויה הרוחנית המשמעותית ביותר לאישה יהודייה. וכפי שניסחה זאת אישה אחת: "לפעמים אני מרגישה את הנשיות שלי, ולפעמים את היהדות שלי. רק כשהתחלתי לטבול במקווה הרגשתי את שתי התחושות בעת ובעונה אחת. בפעם הראשונה בחיי, הרגשתי אישה יהודייה".

אך האם אין בשמירה על טהרת המשפחה עבודה מפרכת של ריסון עצמי? בכנות רבה, זה בוודאי כולל חלק משמעותי של משמעת עצמית. אך האם אין זה כך לגבי כל הדברים הטובים בחיים שלנו, שנדרשת משמעת עצמית בכדי להשיג אותם? אין מי שמגיעים להצלחה בכל תחום שהוא בלי מחויבות ושליטה עצמית.

לאחר תקופת הסתגלות ראשונית, מכל מקום, ההתנהלות קלה יותר והופכת לסוג של טבע שני. יועצים אישיים ישמחו להציג לכם את כללי טהרת המשפחה, במסגרת ייעוץ אישי ודיסקרטי.

הם אמרו…

"לפני שהתחתנו חששתי מאד מהמקווה. הרב הסביר שאני לא חייבת אבל הוא ממש ממליץ להשתתף בסדרת השיעורים בנושא. ככל שלמדתי יותר, זה הלהיב אותי יותר ויותר. לא ידעתי שהטבילה במקווה היא מסורת בת 3500 שנים! כשהלכתי למקווה לפני החתונה שלי, זה היה מרגש כל כך, לא רציתי לעזוב". 

"תמיד חשבתי שזה רק לאנשים נורא דתיים. האם אני יכולה ללכת למקווה אם אני לא שומרת שבת? כשהרבנית צחקה ואמרה שברור ואין שום בעיה, לא רק שהוקל לי, הרגשתי סוף סוף שהיהדות שייכת לי באמת".

"לא היה שם שום רגע של מבוכה. הבלנית הייתה עדינה ורגישה. זו הייתה החוויה הרוחנית הנהדרת ביותר בחיים שלי".   

"היינו נשואים במשך 17 שנים. החיים היו בסדר, אבל מאז שגילינו את הטבילה במקווה, אני מרגישה מודעות אחרת לגמרי לנוכחות של בעלי כשהוא נכנס לחדר".

"השמירה על טהרת המשפחה לימדה אותי שביהדות, הגוף שלי ומערכת היחסים האינטימית הם לא מלוכלכים. אלו מתנות של אלוקים".

"המקווה בשבילי הוא לא פחות מהצטרפות למועדון יוקרתי של ירח דבש בכל חודש מחדש".

שימו לב

המקווה איננו מיועד לכלות בלבד, אלא לכל אישה נשואה. אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לשמור על המצווה המדהימה הזו. ישנם כללים חשובים איך להתכונן למקווה על מנת שהטבילה תבוצע כהלכה. כדאי מאד לפנות לשיחת ייעוץ והדרכה אישית בנושא. לפרטים, אנא צרו קשר: ‫Mikvah.org.il@gmail.com‬

הפוסט נישואין מונוגמיים – איך מנצחים את השגרה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המקווה הקפוא https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%94%d7%a7%d7%a4%d7%95%d7%90/ Mon, 04 Jul 2022 13:13:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2753 המקווה הוא אבן הפינה של בית יהודי חי. אלה הם מי המקווה הטבעיים שבהם טובלת אישה יהודייה בכל חודש, מאז נישואיה ועד לגיל המעבר, כך שבני הזוג יוכלו לחיות חיים מלאים של אינטימיות יחד. אכן, קשה מאד לתאר התנהלות של חיי משפחה מלאים מבלי נוכחותו של המקווה כשחקן מרכזי. בקהילה הקטנה, אך תוססת, שלנו – […]

הפוסט המקווה הקפוא הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המקווה הוא אבן הפינה של בית יהודי חי. אלה הם מי המקווה הטבעיים שבהם טובלת אישה יהודייה בכל חודש, מאז נישואיה ועד לגיל המעבר, כך שבני הזוג יוכלו לחיות חיים מלאים של אינטימיות יחד. אכן, קשה מאד לתאר התנהלות של חיי משפחה מלאים מבלי נוכחותו של המקווה כשחקן מרכזי. בקהילה הקטנה, אך תוססת, שלנו – 'בית ישראל' בעיר הליפקס שבקנדה, יש לנו את הזכות למקווה השוכן בבנייני הקהילה. המקווה משמש את חברות הקהילה מדי חודש, עד שכבר התרגלנו אליו במידה כזו, שאנו לוקחים אותו כמובן מאליו, ושוכחים כמה לא קל להחזיק מקווה כשר כהלכה בכל עיר שהיא, בטח בעיר כמו הליפקס. המקווה הקרוב ביותר מחוץ לעיר הוא במרחק של לא פחות משלוש שעות נסיעה! ברגע שהמקווה מוקם על פי כל הדרישות ההלכתיות הנוקשות בנושא, אנו משתמשים במקווה מבלי להקדיש מחשבה רבה מדי לכל אותם דרישות וכללים. אחת הדרישות היא ליצור "אוצר" – מאגר של כ-720 ליטרים מים טבעיים, שלא נשאבו ומולאו בברז, אלא מי גשמים שזרמו בכוחות עצמם אל בור האוצר – באמצעות סוג של מרזב מיוחד מן הגג – הבור המיוחד הזה צריך להיות קבוע ויציב, ומבלי כל נזילות ניכרות לעין.

הדבר היחיד שאנחנו בדרך כלל עושים בתחזוקת המקווה, הוא מילוי של בריכת הטבילה עצמה, באמצעים ההלכתיים הייעודיים המבטיחים חיבור בין מי בריכת הטבילה לאוצר מי הגשמים (באמצעות 'השקה' או 'זריעה'). אם נסכם זאת בקצרה – בכל קהילה דתית חייב להיות מאגר מי גשמים שכזה, כדי לאפשר לבני זוג לחיות חיי משפחה מלאים. כל כך פשוט, שאפילו רב צעיר מתייחס לזה כמובן מאליו. עד ש…

נסיעה קצרה לישראל הרחיקה אותי מהליפקס לתשעה ימים בלבד. הגעתי לתפילת שחרית בבית הכנסת בבוקר שלישי מושלג, אחרי שינה של קצת פחות מחמש שעות, לאחר נחיתה בשעה אחת לפנות בוקר, בסיכומן של שלוש טיסות בזו אחר זו. נתקלתי בגרג, עובד התחזוקה שלנו, ושאלתי אותו האם חלה התקדמות כלשהי בעבודת התחזוקה שנדרשה בבריכת הטבילה – צביעה מחדש של כמה מקומות שהצבע נסדק בהם. לא משהו רציני. או לפחות כך חשבתי… גרג אמר לי שהוא לא עשה זאת, מפני שנראה שישנה נזילה מבור אוצר מי הגשמים (זוכרים? הבסיס לקיומו של המקווה הכשר כולו!). מיד ירדתי לבדוק את העניין, כשלרגע איני מעלה על דעתי שאני מתחיל הרפתקה מסובכת שתימשך שבועיים וחצי תמימים, הרפתקה שאני קורא לה – "המקווה הקפוא".

עיניי חשכו כשראיתי עד כמה צנחה רמת המים באוצר מי הגשמים בעקבות נזילה אי שם במכל. התחלתי לשחזר את כל ההלכות הנוגעות למי האוצר, לקביעות שלהם, ולכך שאסור שתהיינה נזילות. לא מצאתי שום קיצורי דרך או פתרונות קסם. בעיניים דומעות, נאלצתי לקבוע כי המקווה יהיה "סגור לרגל תיקונים".

גרג המשיך ורוקן את שארית המים. מי הטהרה, המים המאפשרים לבעלים ולנשותיהם לחיות חיי נישואין מלאים, המים שהם בסיס המקווה. כל חטא ראוי לתיקון, אפילו נזילה! התשובה משיבה את הנפש למצבה הקיומי הראשון, נפש טהורה שהקב"ה שתל בעולם הזה. המקווה איננו יוצא מן הכלל.. גם הוא ראוי לתיקון ותשובה.

מיד התקשרנו לשלושה מומחים לתחזוקה וניהול של בריכות. כולם, תודה לא-ל, נתנו את אותה עצה: לסתום כל חור שנמצא באמצעות חומר איטום מיוחד, ואחר כך לצבוע אותו בצבע ייעודי לבריכות. עבודות האיטום והצביעה, והסבל הכרוך בשאיפת האדים הרעילים של החומרים הללו, שהורסים את הריאות ומספקים לחברות התרופות פרנסה בעקבות כאבי הראש שהם גורמים, בוצעו כולן בידי גרג המסור, בזמן שיא של שבעה ימים של עמל ויזע, כמעט בלי הפסקה.

שבוע מורט עצבים הסתיים במקווה אטום לחלוטין, מוכן למילוי מחדש. המקווה עשה תשובה וחזר למצבו הטהור והראשוני!

אבל עכשיו מתחיל החלק המשעשע. איך נשיג 720 ליטרים של מי גשמים? לא סבלנו מבצורת כמו זו שחוותה ארץ ישראל לפני שנים לא רבות, בצורת שמילאה את לב כולנו בתפילות. אנחנו חיים בהליפקס שבקנדה, שם, במהלך החודשים ינואר ופברואר, הטמפרטורות הקרות נותרות יציבות למדי, ונעות בין מינוס עשרים מעלות לבין ימים חמימים של מעלה אחת (אם יש לנו מזל..)!  איך נוכל להשיג 720 ליטרים של מי גשמים אל תוך המקווה שלנו? ומה אומר לאותם זוגות מסכנים שזקוקים לטבילה החודשית שלהם? ביליתי לילה חסר שינה כשבמוחי חולפות כמה אפשרויות "מטורפות":

עליתי אל הגג, אל המקום שבו מי הגשמים זורמים היישר אל בור ה'אוצר', כשאני חמוש בשני מייבשי שיער, על מנת לנסות ולהמיס חלק מהשלג שעל הגג ולאפשר לו לזרום למטה. לצערי, אך שלא במפתיע לנוכח מזג אוויר של מינוס שש מעלות, ושלג כבד שיורד עליי, מייבשי השיער הצליחו רק לדגדג מעט את השלג שעל הגג – מרחק עצום מ-720 הליטרים הנדרשים!

השלג המשיך לרדת בחוץ, סימן עבור המקומיים שאנו זוכים ל"מזג אוויר טרופי". חשבתי שאולי השלג יואיל בטובו לרדת היישר אל תוך המרזב היורד אל ה'אוצר', ואולי מחר בבוקר נקום לבור עולה על גדותיו! אבל בסיומו של שיעור שנמשך שלוש שעות כששלג יורד כל העת, מאום לא נוסף לבור.

שאלתי את זקני הקהילה, והם סיפרו לי שלפני שנים רבות, לפני ששליח חב"ד המקומי התקין את הצנרת המיוחדת על הגג, הם נהגו ללכת אל אחד מן האגמים הסמוכים, ובעזרת מסור מיוחד, חצבו בלוקים גדולים של קרח, והביאו אותם אל המקווה על משטחים שאינם נחשבים הלכתית ל"כלי קיבול". אף שהפתרון הזה מעולה מבחינה הלכתית, הרי שמעשית, הביצוע שלו היה רחוק מן המציאות, ממש כמו לנסות להשיג סוס ועגלה מסוחר מכוניות… אחרי שיחות טלפון רבות, לא מצאנו איש באזור שעושה כיום את הדברים הללו.

חזרתי הביתה בשעה 11 בלילה באותו ליל שלישי הרה גורל, לא לפני ששבתי ובדקתי את בור האגירה – שהיה צחיח לחלוטין. שבתי והבטתי גם במרזב שעל הגג, שהיה יבש וצחיח גם הוא. אחרי דיון ממושך עם שליח חב"ד המקומי, סיימנו את השיחה ב-11:30, בלי שום מסקנות אופרטיביות. התקווה היחידה שנותרה הייתה שהשלג, שכבר שעות ירד מסביב למרזב, ימצא את דרכו אל תוך המרזב, ואל בור האגירה.

אבל… "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם", מלמדים אותנו חז"ל במסכת ברכות (י, א), "אל ימנע עצמו מן הרחמים". באותו לילה, השינה ואני נפגשנו רק לעיתים רחוקות. ספר התהלים, ופרק ר"א שבשולחן ערוך יורה דעה, הפרק היחיד בשולחן ערוך העוסק בהלכות קשורות לבניית והכשרת מקווה, היו פתוחים כל העת לצדי במשך כל אותן שעות ליל מושלג. באותן שעות של תפילה נרגשת לקב"ה, לבי היה מלא במחשבות על אותם גברים ונשים שיימנעו מאינטימיות זוגית עד למילוי המקווה. תחזית מזג האוויר, שכאן בהליפקס עשויה להשתנות תוך דקות אחדות, נראתה קודרת. הגשם הכבד שנדרש לנו, נראה היה רחוק מתמיד.

השלמתי עם העובדה שאני עשיתי את כל מה שביכולתי, והתקשרתי אל הרב הגאון, הרב הירשל שכטר מישיבה יוניברסיטי שבניו יורק, שאולי הוא, יחד עם עוד מוחות גדולים שם בניו יורק יגיעו לפתרון לקהילה הקטנה שלנו. באותו בוקר, כשהתפללתי את תפילת שמונה עשרה (אותו חלק בתפילה הנאמר בלחש, ובדרך כלל מאפשר ליהודי לחשוב על המינוס בבנק, המשכנתא, הילדים וכל מחשבה אחרת מלבד המילים שהוא אמור להתרכז בהן), נזכרתי בסעיף בשולחן ערוך (יורה דעה, רא, ל) שחמק ממני, סעיף שהיה בהיר וצלול, כמו המים שהיינו זקוקים להם למקווה: "מים שאובים פוסלים את המקווה רק אם הם מים. אך שלג, ברד, קרח, גם אם הם רכים ואפשר להעביר אותם מכלי לכלי, אינם נחשבים מים שאובים, וגם אם אדם ממלא מקווה שלם מהם, המקווה כשר!"

איך יכולתי לשכוח? הרי בכדי לעבור את ששת מבחני ההסמכה לרבנות של הרבנות הראשית לישראל, יש ללמוד את הפרק הזה ביסודיות ולדעת אותו כמעט בעל פה. איך לא ראיתי את זה קודם? האם הקב"ה שינה את הטקסט בן לילה? התשובה, כמובן, איננה נעוצה באופן שבו למדתי למבחן, כי אם בפרקטיקה הרבנית. למה שאזכור הלכה כזו הנוגעת למילוי מקווה בקרח או בשלג, כשחייתי בארץ? אם נדייק, בישראל השאלה היא, מה זה קרח או שלג?

ועדיין, לא הייתי בטוח בעצמי. שהרי ישנן דעות יחידאיות בנושא המסייגות את הכלל הזה, כמו הראב"ד האומר כי קרח או שלג יכולים לשמש להשלמת מים חסרים במקווה קיים, אך לא למילוי של כולו, או דעת 'בעל המאור' הסבור שקרח הוא ממש כמו מים ואסור להביא אותו בכלי או בידי אדם. לעזרתי נחלץ אחד מגדולי פוסקי ההלכה, הרב הירשל שכטר, שהתקשר אליי בחזרה, ומבלי שאפילו הזכרתי לפניו את ההלכה הזו, אמר לי נחרצות: "פשוט תשתמש בקרח. אין לך ברירה!". הרב שכטר המשיך להתעדכן בימים הקרובים, ואף שלח לי בפקס את נוסח התשובה ההלכתית של הרב חיים עוזר גרוזנסקי, זצ"ל, שבה הוא מסביר בפירוט כיצד יש לעשות זאת וממה חשוב להיזהר.

אף שהפתרון היה מונח ממש לפניי, היישום שלו דרש יצירתיות רבה:

1. ראשית, היה עלינו לוודא שכאשר הקרח מובא אל תוך המקווה, הוא יוכל לזרום אל תוך בור האגירה בעצמו. האחראי על הבניין מטעם הקהילה, מיכאל ארגנד, גייס את הצוות שלו לבנות מעין משטח עץ קטן שיאפשר לקרח "לזרום" 30 ס"מ למטה, אל תוך בור האגירה.

2. אחר כך, בעזרתם של כמה מחברי הקהילה והעובדים, התחלנו להביא שלג. על מנת להימנע מהאיסור של הבאת השלג בכלי הראוי לקבל טומאה, וכן להימנע מן האפשרות שחלק מהשלג יימס לפני שנגיע אל המקווה (ואז יהיו אלה מים המוגדרים "שאובים" ופסולים למילוי המקווה), השתמשנו בקרשים שהיו בהם חורים, כך שאם יהיו כמה טיפות של מים, הן ירדו דרך החורים לפני שנניח את השלג במקווה, גוש אחר גוש.

מילאנו את החלל בשלג. אבל מכיוון שרובו של השלג הוא אוויר, לא הפקנו כמות גדולה כל כך של מים. ומכל מקום, הכמות האדירה של השלג, מילאה כמחצית מבור ה'אוצר'.

3. בהסכמתו של הרב שכטר, התקשרנו אל שוק הדייגים, שהביאו לנו, בשקיות פלסטיק מחוררות (ולא במכלים הרגילים שאינם עומדים בדרישות ההלכתיות),  סך כולל של כ-900 קילוגרם של גושי קרח. פתחנו את השקיות על רצפת המקווה, בכדי לאפשר לקרח "לזרום" בכוחות עצמו אל בור ה'אוצר'.

הימים הבאים היו מורטי עצבים. קרח אינו נמס בקלות שכשהוא נמצא יחד עם ה'חברים' שלו. הוא יכול להישאר בצורת קרח למשך כמה ימים. אז גם לאחר שאפשרנו לקרח לימס, בעזרתם של שלושה תנורי חימום בחדר המקווה, דלת סגורה וחלל קטן יחסית, הגענו רק לשליש נוסף שהתמלא! איך נוכל להאיץ את התהליך? זכרו, שפיכת מים רותחים על הקרח איננה רלוונטית, כי אז המים הללו הם מים שאובים! הדבר היחיד שעלה על דעתנו הוא להשתמש במבערים. וזה בדיוק מה שעשיתי במשך שמונה שעות, בעזרתו של מר אדלשטיין. הוא היה אורח בעיר, והסכים לבוא לעזור במוצאי שבת. הוא רכש מבער נוסף ובמשך שעתיים שלמות עבד איתו.

גם אז, המבער כבה כל הזמן, מפני שהקרח שנמס הפך למים, שכיבו את הלהבה. גם לאחר שחלק מן הקרח נמס, היה צריך לחכות שהוא יזרום לבד אל בור האגירה. חרף כל התפילות, העידוד והעצבים, היינו חייבים לתת לטבע לעשות את שלו. סבלנות היא לא אחת מתכונות האופי הבולטות שלי, אבל זה מה שנדרש כאן. 

אחרי הרבה שעות על המבער, שיעולים מהאדים שעלו היישר לריאות, וצפייה דרוכה בבור ההולך ומתמלא (כולל שבת שנכנסה באמצע, שבה לא יכולנו לעשות דבר מכל אלה), הניצחון היה שלנו – כל 720 הליטרים זרמו פנימה! באותו מוצאי שבת בשעה 8:45, מילאנו את בריכת הטבילה בכדי לאפשר לאישה לטבול באותו ערב. מילאנו את בריכת הטבילה במי ברז חמימים, אפשרנו להם ליצור חיבור עם מי בור האוצר, והמסע הארוך, של שבועיים וחצי מתישים, הגיע לסיומו.

כך התרחשה עלילת המקווה הקפוא בהליפקס. אנחנו מקווים שהמצב יישמר, ושתיקון הנזילות יחזיק מעמד. בעזרת השם, מקווה חדש ומשופר ייבנה בקרוב בקהילה שלנו, מקווה שיהיו בו שני בורות אוצר, הן כמאגר רזרבי והן למילוי דרישות הלכתיות מהודרות.

שימו לב: יש להיות מודעים למורכבות ההלכתית הרבה שבמילוי מקווה על פי כל הדרישות ההלכתיות. בכל מקרה יש להיוועץ ברב מומחה בתחום הזה, בוודאי כאשר מנסים למלא את הבור בקרח או בשלג.

הפוסט המקווה הקפוא הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אין כמו הבלנית https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%9b%d7%9e%d7%95-%d7%94%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%aa/ Sun, 03 Jul 2022 16:28:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2656 אין כמו הבלנית. במשך אלפי שנים, נשים כמו ג'ניס פלנר ליוו נשים יהודיות בטקס הטהרה החודשי שלהן, שמקורו בספר ויקרא. "אני יכול לומר לך בלי להתלבט, שאין אף אדם בקהילה שלנו – לא הרב, לא נשיא הקהילה, אף אחד – מסור כל כך כמו הבלנית", אומר הרב הלל גולדברג, עורך ראשי בעיתון היהודי המקומי. העידנים […]

הפוסט אין כמו הבלנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אין כמו הבלנית.

במשך אלפי שנים, נשים כמו ג'ניס פלנר ליוו נשים יהודיות בטקס הטהרה החודשי שלהן, שמקורו בספר ויקרא.

"אני יכול לומר לך בלי להתלבט, שאין אף אדם בקהילה שלנו – לא הרב, לא נשיא הקהילה, אף אחד – מסור כל כך כמו הבלנית", אומר הרב הלל גולדברג, עורך ראשי בעיתון היהודי המקומי.

העידנים שחלפו לא גרעו מחשיבותה. הבלנית מלווה נשים, בפרטיות מוחלטת, אל בריכת הטבילה במקווה. כאן, ההלכה היהודית דורשת כי היא תטבול את עצמה לאחר המחזור החודשי, בטרם תוכל לחדש קיום יחסים אינטימיים עם בעלה.

לא רק נשים אורתודוקסיות, כי אם נשים מרקעים שונים ומגוונים, מגיעות למקווה, אומרת פלנר, 53, נשואה ואם לבן ובת בוגרים. רק היא יודעת כמה נשים בדיוק מגיעות למקווה, והיא לא הולכת לספר.

"אינטימיות אמיתית היא לא זו שמתרברבים בה" היא אומרת. "אנחנו מדברים על אינטימיות בין בעל לאישה".

הזמן הקבוע לטבילה לאחר המחזור החודשי הוא מדויק כל כך, שעל הבלנית להיות זמינה כל הזמן. בדנוור יש שני מקוואות. המקווה בצד המערבי של העיר נבנה בשנת 1960. פלנר אחראית למקווה החדש בצד המזרחי – מקווה חדיש שנבנה בשנת 1998 בעלות של 350 אלף דולר.

זהו מבנה מרווח, בעל תקרות גבוהות ואריחים בצבע לבנדר מעושן. דלתות דיסקרטיות מאפשרות כניסה ויציאה פרטיות. הטבילה המלאה עצמה נעשית לבד, כשרק פלנר נמצאת שם כדי לוודא שהטקס מבוצע כראוי.

"כשהיא טובלת בשלמות במים, אני נוהגת לומר שהיא לבושה בבגדים של אלוקים", אומרת פלנר.

ההלכה היהודית מחייבת שהמים יהיו מי גשם טהורים – ללא מגע יד אדם או כלים. במקרה זה, המים נאספים אל מערכת סינון שהופכת את המים לשקופים כל כך עד שהם נראים כצל בלבד.

פלנר חייבת לוודא שהאישה פשטה את כל בגדיה, ושאין עליה כל איפור, תכשיט או כל דבר אחר שיכול לחצוץ בינה לבין מי המקווה הטהורים.

"רבים משייכים את הטבילה במקווה כאקט של ניקיון לאחר מצב של חוסר נקיות – מה שכמובן משפיל נשים", אומר גולדברג, המייעץ למקווה. "הדבר מבוסס על תרגום שגוי של הכתובים. כאן מדובר על מצב של טומאה רוחנית".

באיחוד של העולם הרוחני עם הגשמי, האובדן של הביצית הלא מופרית הוא מעין מוות קטן. החזרה לחיים נעשית באמצעות הטבילה במקווה. כך, חוקי המקווה נועדו, כמו כל החוקים הרוחניים, ליצור קשר בין אלוקים ובין האנושות. הטבילה במקווה חשובה כל כך ביהדות, כך שעל פי ההלכה בניית מקווה קודמת לבניית בית כנסת: "אם איש אינו יכול לחיות עם אשתו, ואישה אינה יכולה לחיות עם בעלה, אין מקום לחיי משפחה יהודיים", אומר גולדברג.

המקווה מביא ברכות לחי המשפחה, אומרת שרון גלט, ממשתמשות המקווה שבצד המזרחי של העיר: בזמן הריחוק החודשי של בני הזוג, "זה זמן מיוחד מאד. לא נוגעים זה בזו. צריכים לתקשר בדרך אחרת לגמרי". לאחר הטבילה במקווה, מתחדשים היחסים האינטימיים, "וזה יוצר חוויה של ירח דבש".

פלנר רואה שמחות וטרגדיות כאן: כלות מגיעות למקווה לפני החתונה שלהן, "ואי אפשר לתאר עד כמה הן נרגשות". וגם לאחר הפלה, "זה המקום שהאבל מתבטא בו". נשים עם בעיות פוריות מוצאות במקווה מקום של החלמה ותקווה, שם, "לפעמים מתבהרות כל הבעיות".

מלבד האפשרות לרומם את המיניות האינטימית, פלנר אומרת שיש כאן עוד ברכה נסתרת שהפמיניסטיות כבר הבחינו בה: "האחריות על מערכת היחסים האינטימית היא בידיים שלהן, מפני שהן אינן מותרות להיות עם בעליהן לפני שהן מגיעות לכאן".         

הפוסט אין כמו הבלנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המים הבטוחים שלי https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%91%d7%98%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Sun, 03 Jul 2022 09:23:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2563 הלכתי למקווה לראשונה לפני 18 חודשים ככלה, ומאז בכל חודש אני מתרגשת מן הטבילה החודשית שכן היא מחדשת ומציתה מחדש את אותה התרגשות של הפעם הראשונה.  המקווה מעניק לי את ההזדמנות והזמן להתבונן בעצמי, ביחסים שלי עם בעלי ועם השם. באמצעות ההכנות הפיזיות, אני מרגישה לא רק שאני מפנקת את עצמי, אלא גם כיצד הגוף […]

הפוסט המים הבטוחים שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הלכתי למקווה לראשונה לפני 18 חודשים ככלה, ומאז בכל חודש אני מתרגשת מן הטבילה החודשית שכן היא מחדשת ומציתה מחדש את אותה התרגשות של הפעם הראשונה. 

המקווה מעניק לי את ההזדמנות והזמן להתבונן בעצמי, ביחסים שלי עם בעלי ועם השם. באמצעות ההכנות הפיזיות, אני מרגישה לא רק שאני מפנקת את עצמי, אלא גם כיצד הגוף שלי הופך לכלי רוחני שבאמצעותו אני מתעלה מעל העולם החיצון, הכאוטי לפעמים, שבו אני חיה, אל מהות החיים והאהבה. אמבטיה ארוכה, ההתעטפות בחלוק חמים ולחישת תפילה לפני הטבילה מרכזות את נשמתי, מרגיעות את מוחי ומחברות אותי שוב אל הנישואין שלי ואל הרוחניות שלי. התפילות להשם לאחר הטבילה – שהאיחוד יהיה איחוד ראוי ומלא אהבה, שלום וחברות על פי המסורת היהודית – מקרינים אל תוך ביתי וחיי הנישואין שלי. 

מי המקווה מזכירים לי את החום והביטחון שברחם האם יחד עם ההזדמנות ליצירת חיים חדשים בעולם. אני תמיד מצפה למקווה ומקווה שגם אחרות יוכלו להעריך וליהנות מהחוויה כשם שאני חווה זאת.  

הפוסט המים הבטוחים שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה: מבט פמיניסטי https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a4%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99/ Wed, 29 Jun 2022 16:32:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2660 שאלה: בואי נתחיל בהתמודדות עם שאלת הסקסיזם (הדרת נשים); האם את באמת מאמינה שאין ביהדות אפליה על בסיס מגדרי? סלונים: לא יהיה זה נבון מצדנו להשתמש במונח שיש לו משמעות מסוימת וקונוטציה מסוימת בחברה אחת, במערכת אחרת של אמונות ומחשבות השונה ממנה בתכלית. זה נכון גם לגבי המילה סקסיזם. כאשר מתבוננים דרך העדשה של ערכי […]

הפוסט מקווה: מבט פמיניסטי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה: בואי נתחיל בהתמודדות עם שאלת הסקסיזם (הדרת נשים); האם את באמת מאמינה שאין ביהדות אפליה על בסיס מגדרי?

סלונים: לא יהיה זה נבון מצדנו להשתמש במונח שיש לו משמעות מסוימת וקונוטציה מסוימת בחברה אחת, במערכת אחרת של אמונות ומחשבות השונה ממנה בתכלית. זה נכון גם לגבי המילה סקסיזם. כאשר מתבוננים דרך העדשה של ערכי החברה המערבית, שבה זכויותיו המוחלטות של הפרט הן מקודשות, ושוויון גישה והזדמנויות הן האמצעי להגיע לאותה מטרה, היהדות אכן יכולה להיראות כסקסיסטית. בהשוואה לחברה בכללה, שבה המאבק על כוח ושליטה – לעתים קרובות בין גברים לנשים – זועק למרחקים, אנו עשויים לחשוב שהיהדות לא עומדת בקצב. אבל מבט שכזה מתעלם מן ההבדלים הקריטיים בין החיים בכלל לחיים יהודיים. החיים היהודיים אינם סובבים סביב זכויות, כוח או גישה. החיים היהודיים הם, מעבר לכל דבר אחר, חיים של קיום ברית. קיום ויישום של הברית שכרת הקב"ה עם כל יחיד ועם העולם כולו.

התורה מלמדת אותנו שהמטרה האולטימטיבית של חיינו – גברים ונשים – היא למלא את היקום באלוקות וברוחניות. את זה אנו עושים במילוי כל פעולה שלנו במשמעות של קדושה, בניצול של כל הזדמנות אפשרית לשחרר את הניצוץ האלוקי הטבוע בכל חלקיק של הבריאה. יש שם לפעולה הזו – מצווה. זוהי ההגדרה של חיים יהודיים. בלי כל ספק, לנשים יש את אותה זכות וחובה להגשים את תוכנית העל של הקב"ה לעולם הזה. ובדיוק באותה מידה, יש להן את החוזקות המיוחדות להן, דרכי הבעה ייחודיות, ותחומים מסוימים להתמקד בהם.

בתיאוריה, חברה שוויונית נשמעת כמו הפתרון המושלם לסקסיזם. בחיים האמיתיים מכל מקום,  הפתרון הזה איננו עמיד, והוא רחוק מלהיות מספק. גוף זקוק לכל אחד מאיבריו השונים. משפחות מורכבות מיחידות מובחנות. שותפות זקוקה לחוזקות מגוונות; מוסד חי ומתפתח תלוי בקיומם אנשים המאיישים תפקידים שונים. העולם זקוק לגברים ולנשים; טשטוש של הקו המפריד הזה לא עוזר לאיש.  

ישנה אפליה על בסיס מגדרי מסביבנו, כל הזמן, וחיי הקהילה היהודית בוודאי אינם נקיים גם מזה. ישנם יחידים סקסיסטיים, ועדים, מוסדות ועוד, ועלינו להזדעזע מכך ולהילחם עד שהתופעה תמוגר. אך החיים על פי תורה אינם סקסיסטיים. הם מציעים, לא דורשים, את אותו הדבר מגברים ומנשים – קיום הרצון האלוקי.

אני מחשיבה את עצמי כפמיניסטית. המשימה הבסיסית של הפמיניזם היא לחשוף את השקר שנשים חשובות פחות מגברים, ולהילחם בו בכל רמה אפשרית. נשים רבות חוששות בסתר שאולי לאמתו של דבר, זוהי האמת. אישה שיודעת בוודאות שהעמדה והתפקיד שלה יועדו לה מאת הבורא, ושאלה חשובים מבחינה רוחנית בדיוק באותה מידה, אינה מתייסרת בספקות האלה. היא מכירה בנשיות שלה כעוצמה, היא בטוחה בערך שלה, ומנצלת את כוחה במלואו.

הרוחניות של האישה היהודית היא נושא מורכב ועדין. הספר שלי, "התמזגות מוחלטת", שואף להאיר תחום בחיים היהודיים שתמיד היה שייך לנשים. ועושה זאת בצורה, שלראשונה, מציעה דרך עמוקה ואינטימית לבחון אותו בפריזמה של החוויה האישית שלהן. הטבילה במקווה והלכות טהרת המשפחה מציעות מקום מפגש נשי לרוחניות ולצמיחה אישית, מקום שהצמיח גיבורות יהודיות רבות. הכרך הזה מציג פסיפס של דמויות עוצמתיות להפליא: האישה בעלת המוגבלות הפיזית, שטובלת במקווה כנגד כל הסיכויים, הנשים בסנטה פה שהתעקשו ובנו מקווה בעצמן, אישה שחיה בברית המועצות לשעבר וירדה לטבול בבאר קפואה, והאישה שקטעה את השיט שלה בשוודיה על מנת לטבול באוקיינוס תוך שהיא יורדת אל המים בדרך מלאת סלעים משוננים. האם הנשים האלה שוות? השאלה הנכונה יותר היא: האם יש מי שישווה להן?

שאלה: אנחנו יודעות שלפעמים מילים עשויות להטעות, במיוחד כשמדובר בנושאים מיסטיים. ועדיין, האם תוכלי להסביר, במיוחד לסקפטיות שבינינו, מהי "טומאה"? וגם, האם זה מושג שעלינו לקבל באמונה פשוטה או שיש לו איזשהו בסיס רציונלי?

סלונים: הלכות הנידה, הטומאה והטהרה במקווה הן בבירור מושגים על-רציונליים. אנחנו מדברות כאן על מצבים שנשמרים מתוך אמונה. במובן הזה, כולנו סקפטיות. ועדיין, ישנם כמה דברים שאפשר לומר בעניין.

ראשית, חיוני להפריך את המיתוס ש"טהרה" היא המושג הדתי המקביל ל"ניקיון", ו"טומאה" ל"לכלוך". טומאה איננה משהו מוחשי או נתפס – טומאה היא מצב רוחני. כשאנו מתבוננות בטקסט הכתוב, אפשר לראות כי התורה אומרת במפורש כי טהרה היא דרישה מקדימה בכדי להיכנס אל תחום הקדושה. מזמן התנ"ך ועד סוף ימי הבית השני, היו טומאה וטהרה במרכז הבמה בחיי היום יום של יהודי. הכניסה אל המרחב הקדוש – בתחילה היה זה המשכן ולאחר מכן בתי המקדש – הייתה מותנית בטהרה אישית. כיום, המרחב המקודש היחיד שבו נדרש הדבר הוא האיחוד המקודש שבין איש ואשתו. כעת, עד לבניית בית המקדש במהרה בימינו, חדר השינה שלנו הוא המקום שבו אנו בונים את קודש הקודשים. הטבילה במקווה היא שער הכניסה אל הקדושה שבמרחב הזוגי.

היהדות מלמדת אותנו כי המקור לטהרה הם החיים עצמם. ולעומת זאת, המוות הוא מבשר הטומאה. כל סוגי הטומאה, והתורה מתארת רבים כאלה, שורשם בהיעדר חיים, או במידה מסוימת, ולו זעירה, של מוות.

כשיורדים לשורשם של דברים, הווסת של האישה מסמלת את מותו של פוטנציאל החיים. בכל חודש, גופה של האישה מכין את עצמו לאפשרות של הפריה. רירית הרחם הולכת ונבנית, "מתרפדת", בציפייה  לביצית המופרית. הווסת היא השלה של אותה שכבת ריפוד, הקץ לאותה אפשרות בחודש הזה. האפשרות לפוטנציאל של חיים בתוככי האישה ממלא את גופה בקדושה וטהרה. בהיעדרו, שוכנת הטומאה, ומחילה על האישה מצב של טומאה, מצב 'נידה'. טומאה איננה רעה או מסוכנת. זהו פשוט ההיעדר של הטהרה, ממש כשם שחשיכה היא היעדר אור. רק למקווה יש את הכוח לשנות זאת.

כשמביטים באור הזה, חוקי הנידה והטבילה במקווה אינם סקסיסטיים או מיזוגיניים, אלא ביטוי של מעגלי ההוויה שברא ה'.   

שאלה: טיעון שמושמע רבות הוא שכשזוג שומר על הלכות טהרת המשפחה, הדבר מעצים את חיי המין שלהם וגורם ל"ירח דבש בכל חודש מחדש". האם את חושבת שזה נכון? האם את חושבת שזוהי מטרתן של ההלכות הללו? 

סלונים: כשאני עונה על השאלה שלך אני רוצה להיזהר מצד אחד שלא לעשות לקיום המצווה הזו 'רומנטיזציית-יתר', ומן הצד השני, שלא למעט בערך התרומה הייחודית מאד והאמיתית מאד שקיום המצווה הזו מביאה לחיי האישות של בני הזוג ולזוגיות בכללה. שמירת טהרת המשפחה איננה תרופת פלא או שיקוי קסמים, בניית נישואין בריאים היא תוצר של עבודה קשה ומאמץ רב-תחומי. 

אבל אני חושבת שאכן נכון לומר שהשמירה על טהרת המשפחה מביאה בוודאות לחיי הנישואין אלמנט של התרגשות, התחדשות, וכבוד שייתכן שבלעדיה היו נעדרים מהקשר. זה לא סוד שהחברה בכללה נאבקת על בסיס קבוע ומתמשך בסוגיות הקשורות במין. לאחוז גבוה של הזוגות הבעיה היא פשוט שעמום. טהרת המשפחה תורמת רבות להקלה של המצב הזה, שנראה אולי תמים, אך הוא ערמומי למדי. היא מביאה לזוגיות דינמיקה של ציפייה וריגוש, ומודעות מינית גבוהה שנקשרת אצלנו לעתים רבות לתקופת החיזור יותר מאשר לחיי נישואין, בכל חודש, במשך שנים. הדבר מעצים אצל בני הזוג את ההערכה ההדדית בזמן שהם משתוקקים לאיחוד שהוא כה קרוב, אך בה בעת איננו בהישג יד. זה מסייע ליצור תיעול לזמן משותף של רגעי התשוקה לאינטימיות ומרגיע את מאבק הכוח בעניין זה, שלפעמים רודף זוגות רבים. בתמצית, גבר ואישה שאוהבים זה את זו, ואין להם הזדמנויות בלתי מוגבלות לאינטימיות, סביר להניח שלא ייקחו את הזמן שיש להם יחד כמובן מאליו, והם ייטו הרבה יותר לניצול של כל הזדמנות אפשרית לאהבה אינטימית ולשיתוף מקסימלי.

ייתכן שהמתנה החשובה ביותר היא דווקא תוצר של תקופת ההפרדה הכפויה. הלכות טהרת המשפחה מחייבות את בני הזוג למצוא דרכים לביטוי אהבה, אכפתיות ודאגה – כל אלה – בלי מגע. במשך שבועיים הם חייבים ללטש את האמנות העדינה מכולן והכמעט אבודה: תקשורת. כשאינטימיות פיזית איננה אופציה, הם מוצאים עצמם מוטלים לתוך חברות עמוקה, שיכולה רק לתדלק את התשוקה שהם אוגרים, בזמן שבו ישובו לחיק האינטימיות הפיזית.

באשר למטרתן של ההלכות הללו, התלמוד אכן קושר הרמוניה זוגית ואושר לקיום ההלכות האלה, וזוהי תופעה שזוכה לאישוש במעבדה של החיים. ועדיין, יכול להיות שזה לא נכון לכל זוג. ולכן, המילים האחרונות שלי בנושא זה הן שלעולם לא נוכל להבין עד הסוף את המטרה, או הסיבה, לציוויים של הקב"ה.

שאלה: האם לעתים עולה על דעתך שאולי טקסים כמו מקווה הם המצאה אנושית נחמדה ולא ציוויים אלוקיים? לקבל את זה שהתורה נכתבה בידי אלוקים זה אתגר רציני לרבות מאיתנו.

סלונים: ברור, שלקבל את ההנחה שהתורה נובעת ממקור אלוקי, היא צעד רציני, וכל אחת מאיתנו נדרשת לבצע את הצעד הזה בכוחות עצמה. העובדה היא, מכל מקום, שהאמונה הזו היא הדבר היחיד והמדויק שמעניק למקווה ולטקסים וחוקים נוספים את הערך האמיתי שלהם ואת הרלוונטיות שלהם. בעוד שאולי יש בנו כאלה שמעריכות מאד את המצוות הללו, ומוצאות בהן שכבות של משמעות, ואפילו רווחים שמגיעים כתוצאה מקיומם, בסופו של דבר, מה שיכול להבטיח התמסרות מוחלטת לשמירת המצוות הוא המחויבות לדבר ה'. מבלי הנחת היסוד הזו בבסיס, קיום המצוות היה לובש אופי ספורדי ולא מחייב, הוא היה משתנה עם שינויי הזמן, הנסיבות ומצב הרוח.

אם ניקח את המקווה כדוגמה: טבילה בבריכת מים כדי להביא לטהרה רוחנית, ולא להיגיינה פיזית, היא בהגדרתה מעשה לא רציונלי ובלתי מוסבר, לא ממש "המצאה אנושית נחמדה". על כל אישה שמתארת את חוויית הטבילה במקווה במושגים זוהרים של התחדשות ורוחניות, יש אישה אחרת שמתעבת מים או חוששת מהם, שרואה את ההכנה לטבילה תובענית ומכבידה, או שמוצאת את כל העניין לא נוח ומסורבל. 'תקופת הנדידה', השבועיים של ההפרדה שהם חלק בלתי נפרד מקיום הלכות טהרת המשפחה, אף אם הם תורמים לזוגיות, הם מנוגדים לאינסטינקט ולתשוקה האנושית. קשה לקרוא לזה "נחמד", ובטח שזה לא מרגיש נעים להיות מרוחקת פיזית מהאדם שאת אוהבת. ועם כל זה – אם יש מחויבות לדבר ה', החוקים נשמרים בכל מצב.

ספרי, "התמזגות מוחלטת", מכיל את האוסף הגדול ביותר, עד היום, של סיפורים אישיים, וסיפורים היסטוריים בנושא המקווה. אני מאמינה שהעדויות הרבות של נשים שהקריבו כל כך הרבה מעצמן בכדי לשמור על הטבילה במקווה – בברית המועצות לשעבר, בגטו, ואפילו בארצות הברית המודרנית של ימינו – חרף קשיים אדירים, הם הסיפורים העוצמתיים ביותר בכרך הזה. הסיפורים האלה, של אמונה בוערת ושל הביטוי המוצק שלה, נגעו בי עמוקות ואני בטוחה שהם ייגעו גם בקוראות באותה צורה.

הפוסט מקווה: מבט פמיניסטי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני והמקווה https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Mon, 27 Jun 2022 08:25:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2530 לי ולבעלי היה קשה מאד להתחייב לנישואין. ביטלנו חתונה אחת, ואיש לא הבין מדוע אנחנו עדיין יחד. בסופו של דבר, קבענו מועד חדש לחתונה. השבוע שלפני החתונה הגיע ואיתו מועד הטבילה במקווה, ואני מצאתי את עצמי אכולת ספקות האם אוכל להתמודד עם כל זה פעם נוספת.  בפעם הקודמת, בשבוע שלפני החתונה היינו במצב מסובך במיוחד, […]

הפוסט אני והמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לי ולבעלי היה קשה מאד להתחייב לנישואין. ביטלנו חתונה אחת, ואיש לא הבין מדוע אנחנו עדיין יחד. בסופו של דבר, קבענו מועד חדש לחתונה. השבוע שלפני החתונה הגיע ואיתו מועד הטבילה במקווה, ואני מצאתי את עצמי אכולת ספקות האם אוכל להתמודד עם כל זה פעם נוספת. 

בפעם הקודמת, בשבוע שלפני החתונה היינו במצב מסובך במיוחד, אז, החלטתי שאני לא הולכת למקווה מפני שכעסתי מדי על כל מה שהולך בינינו. הייתי כל כך ממוקדת ב"לתקן" את הבעיות לפני יום החתונה, שלגמרי התעלמתי מהתפקיד של הקב"ה בחיים שלנו. 

הפעם, החלטתי, שום דבר לא יעמוד בדרכי. וואו. כמה ניסיונות צצו באותו יום! החברה הכי טובה שלי שהייתה אמורה ללוות אותי אל המקווה ולתמוך בי (שכן אמי סובלת ממוגבלות פיזית) הודיעה שהיא מבטלת את הגעתה בשל משבר שצץ אצלה, ואני הרגשתי בודדה ומפוחדת… הייתי הרוסה. האדם היחיד שיכולתי לחשוב להתקשר אליה ולבקש ממנה עזרה, הייתה אחותו של בעלי. עם כל הקשיים שהיו לי עם משפחתו של בעלי (בפרט אחרי ביטול החתונה הקודמת), היה נראה לי לא הגיוני בעליל לבקש לחלוק רגע אינטימי כל כך עם מישהי שאינני מרגישה בנוח איתה.

ומכל מקום, מצאתי את עצמי חולקת איתה את האירוע הפרטי והאינטימי הזה. וזה, יותר מכל דבר אחר (כולל החתונה עצמה) גרם לי להרגיש קשורה אל המשפחה שלו יותר ממה ששם משפחה יוכל להביע. משפחה חולקת רגעים כאלה, ואז הבנתי שהמשפחה שלו עתידה להיות קשורה אליי בדרכים שעוד לא יכולתי להבין ולהעריך. גיסתי הרגיעה אותי והעניקה לי את הכוח ללכת בזמן שכנראה בעצמי לא הייתי הולכת (בהינתן הנסיבות). 

לעולם לא אשכח את היום הזה. רעדתי כשטבלתי, אבל, ככלה, ניצלתי את הזמן להתפלל (כפי שמעולם לא הייתי מסוגלת). התפלתי על כל החברות שלי ועל בני המשפחה שלי (ישנים וחדשים) בכאלו רגש ואהבה שאיני חושבת אי פעם אוכל להביע בכתב. אמרו לי שכלה נולדת מחדש בטבילה הזו ושכל חטאיה הקודמים נשטפים מעליה. אני מסוגלת להבין את זה, גם אם האני הפיזי שלי עוד מתקשה לשחרר.

החלק הטוב ביותר היה שגיסתי חיכתה לי בחוץ לאחר הטבילה בחיוך גדול ועם לחיים, וכך הפך המקווה למשהו שקושר לא רק אותי ואת בעלי להשם, אלא גם את כל המשפחה…      

הפוסט אני והמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה בגיל שלי? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Sat, 25 Jun 2022 08:54:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2538 לאחר חיזור ממושך, בן זוגי ואני החלטנו להינשא. אבל תנו לי להתחיל מהתחלה. אנחנו מה שנקרא 'זוג מבוגר' שנמצאים יחד כבר מעל חמש שנים. הילדים של כל אחד מאיתנו המשיכו הלאה כל כך יפה, ואנו בילינו יחד הרבה שבתות וחגים שמחים. כשסיפרנו לילדים ולנכדים שלנו שאנחנו הולכים להתחתן, היו שם הרבה דמעות של שמחה והתרגשות […]

הפוסט מקווה בגיל שלי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לאחר חיזור ממושך, בן זוגי ואני החלטנו להינשא. אבל תנו לי להתחיל מהתחלה. אנחנו מה שנקרא 'זוג מבוגר' שנמצאים יחד כבר מעל חמש שנים. הילדים של כל אחד מאיתנו המשיכו הלאה כל כך יפה, ואנו בילינו יחד הרבה שבתות וחגים שמחים. כשסיפרנו לילדים ולנכדים שלנו שאנחנו הולכים להתחתן, היו שם הרבה דמעות של שמחה והתרגשות – של שתי המשפחות. החלטנו שאין טעם לחכות וארגנו את החתונה תוך חודש. 

הכול זרם על מי מנוחות ואז, קיבלתי שיחת טלפון מהרבנית פייגי חסדן שביקשה שאבוא לראות אותה. "מה היא יכולה לומר לי שאני לא יודעת כבר?", חשבתי. כבוגרת 'בית הספר של החיים' חשבתי שאין עוד משהו על נישואין שאני לא יודעת. פייגי הקדישה שעתיים תמימות להסביר לי על משמעות מצוות הטבילה במקווה – ועל כל מה שהיא מייצגת עבור האישה היהודייה. מצאתי את הדברים שלה ואת הסרטון שהראתה לי מעניינים, והבנתי שהמקווה הוא זמן לתקשורת אישית עם השם ומשהו שידעתי שהוא חשוב. אבל, השליליות שהביעו החברות הלא דתיות שלי גרמו לי לתחושות של חרדה. ביצעתי את כל ההכנות כפי שהונחיתי, ובתי ואני הגענו אל המקווה בגרייט פארק, שם קיבלה את פניי גברת לבבית שמיד גרמה לי לחוש רגועה.

וואו! ממש חמישה כוכבים!  מגבות חמות ונעימות, חלוק ונעלי רחצה וכל מה שאישה יכולה לבקש שיגרום לה להרגיש בנוח ומיוחדת. הבלנית הסבירה לי את כל הפרטים וכשטבלתי במי המקווה החמימים ושהיתי שם לבדי, הרגשתי רגש חזק של קשר רוחני להשם שגרם לי פשוט לבכות ולהתפלל על המשפחות שלנו, ועל כל אהובינו שאינם עוד בין החיים. הבנתי אז עד כמה חשובה ומשמעותית החוויה הזו. אני יכולה רק לומר שאני כבר מחכה לחזור שוב לפני יום כיפור! 



http://www.greatmikvah.com/

הפוסט מקווה בגיל שלי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טבילה במקווה אחרי שנים רבות https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa/ Thu, 23 Jun 2022 13:33:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2526 בעת האחרונה, בעקבות בר המצווה של הבן שלי, התחלתי להתחבר מחדש – או אולי פשוט להתחבר – לכמה היבטים ביהדות. ישנן המצוות האלה שקשה לקבל אותן, וישנן מצוות כמו שבת, שיש אליהן את המשיכה המידית. הידע שלי בקשר למקווה היה מעורפל מאד, אבל תמיד זה נראה לי כמשהו מעולם אחר, משהו שלגמרי שייך למחוזות אחרים, […]

הפוסט טבילה במקווה אחרי שנים רבות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בעת האחרונה, בעקבות בר המצווה של הבן שלי, התחלתי להתחבר מחדש – או אולי פשוט להתחבר – לכמה היבטים ביהדות. ישנן המצוות האלה שקשה לקבל אותן, וישנן מצוות כמו שבת, שיש אליהן את המשיכה המידית.

הידע שלי בקשר למקווה היה מעורפל מאד, אבל תמיד זה נראה לי כמשהו מעולם אחר, משהו שלגמרי שייך למחוזות אחרים, לאנשים הרבה יותר אורתודוקסיים, ולא משהו ש'פמיניסטית משוחררת' כמוני תרצה שיהיה לה אי פעם קשר אליו. מכל מקום, ברוח הפתיחות המחשבתית שנחה עליי, השתתפתי בשיעור בנושא הלכות טהרת המשפחה.

באופן מפתיע למדי, הרבה ממה שלמדתי הדהד בי.

שנות הפוריות שלי מגיעות בקרוב לסיומן, וכתוצאה מכך התחלתי להתכוונן, להקדיש מחשבה ולהעריך את המחזור החודשי שלי. המנהגים שסביב הטבילה במקווה מתחברים אליי כמין ריטואליזציה של מחזור הווסת שלי.

אחרי עשרים שנה ושלושה ילדים, בעלי ואני נאבקים לעתים קרובות להצית מחדש את התשוקה שפעם חשנו זה כלפי זו. ההסדרה של 'זמנים להיות יחד' ו'זמנים להיות בנפרד', מבטיחים ביסוס של דפוס אהבה ממוקד ומכוון יותר.

הרעיון שבלהקדיש זמן מה, גם אם זו שעה אחת בלבד, לבלות זמן במחשבה מרוכזת על הגוף שלך, מבלי הצורך להתייפות ולהתגנדר, נשמעה לי בילוי משמעותי ונהדר.

ובנוסף לכל זה – את גם מקיימת מצווה. 

ובכן, הייתי רק כמה פעמים במקווה, ואני מקווה שהקסם וההתרגשות שהרגשתי בביצוע טקס כה יפה, חושני ועתיק יומין – יימשכו. שהחיבורים שיצרתי, לגוף שלי, לנשים נפלאות אחרות שהדריכו אותי בתהליך, ובמיוחד החיבור המחודש לבעלי, יגדלו ויתעצמו עם כל טבילה נוספת.    

http://www.greatmikvah.com/

הפוסט טבילה במקווה אחרי שנים רבות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה 101 https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-101/ Mon, 20 Jun 2022 11:49:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2505 בבוקר אחד מצאתי עצמי לקראת חתונה ונרגשת מאד להתחתן עם בחיר לבי, כשהתחלתי לשמוע על כל הדברים הנדרשים כ"הכנה לחתונה". ייעוץ טרום-נישואין? אין בעיה! אני תמיד בעד להיפתח, לשתף ולדבר, מאחר שאני הטיפוס הוורבלי, וגם חתני הוא כזה. שיעורי יהדות? קל! יצרתי קשר עם הרבנית המדהימה שלי, הרבנית גולדי סימפסון, וביקשתי את עזרתה. היא הייתה […]

הפוסט מקווה 101 הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בבוקר אחד מצאתי עצמי לקראת חתונה ונרגשת מאד להתחתן עם בחיר לבי, כשהתחלתי לשמוע על כל הדברים הנדרשים כ"הכנה לחתונה". ייעוץ טרום-נישואין? אין בעיה! אני תמיד בעד להיפתח, לשתף ולדבר, מאחר שאני הטיפוס הוורבלי, וגם חתני הוא כזה. שיעורי יהדות? קל! יצרתי קשר עם הרבנית המדהימה שלי, הרבנית גולדי סימפסון, וביקשתי את עזרתה. היא הייתה אדיבה מאד ומיד קבענו את השיעור הראשון שלנו. כמובן שבאופן טיפוסי לי, דחיתי את קיום השעורים האלה לרגע האחרון, עד שהייתי חייבת להתקדם ולהתחיל ללמוד.

לא אשקר. הייתי די לחוצה, מאחר שלא בדיוק גדלתי בבית דתי, ולא ידעתי למה לצפות. אחרי הכול, ידעתי מעט מאד על עניין המקווה. שמעתי על המקווה פעם או פעמיים קודם לכן, אבל חשבתי שמדובר בסוג של אגדה אורבנית. כשסוף סוף התחלתי ללמוד על הטקס הזה, הגוף שלי החל להילחץ. אבוי. זו ממש לא אגדה… 

בכל שיעור שעבר, למדתי עוד ועוד על המצווה, ובכנות, חשבתי שכל הסיפור הזה קצת מטורף. תאריכים, זמנים, לוחות זמנים – עשה ואל תעשה. הרגשתי שאני שוב יושבת בשיעור מדעים ולומדת על וקטורים, ותאמינו לי – אף פעם לא הרגשתי בנוח בשיעור מדעים, בטח לא בלמידה על וקטורים!

היום הגדול (ואני מתכוונת לטבילה במקווה) התקרב, ואני התחלתי להרגיש רגועה יותר, מפני שהתחלתי להבין יותר ויותר את ההקשרים הרוחניים של המצווה – עד כמה טהרת המשפחה היא עמוד השדרה של הדת שלנו. התחלתי להבין עד כמה חשוב לשמור על המסורת הזו, מפני שזה הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות כאישה עבורך, עבור בעלך, המשפחה שלך והעולם כולו! בלי לחץ☺

סוף סוף, היום הגיע ונסענו אל המקווה. מסתבר שזו חוויה מיוחדת לאמא להיות שם עם בתה, אז הזמנתי את אמא שלי. שמעתי שהמקווה יפה, אבל לא ציפיתי שיהיה יפה כל כך! אריחי השיש, הסבונים בעבודת יד, מרככי שיער פירותיים, אמבטיות מרווחות ענקיות ומגבות קרם מפנקות. זה באמת הרגיש כמו ספא! אמא שלי המתינה בחדר הסמוך בעוד אני עסוקה בשלי. לפני שהספקתי להאמין שזה קורה, מצאתי את עצמי ניצבת בפני בריכה קטנה מעוצבת בקפידה, זה נראה מעניין מאד ולא יכולתי כבר לחכות להיכנס פנימה.

כשנכנסתי אל המים, הם היו נעימים וחמימים כל כך, שהרגשתי שאני חוזרת אל הרחם, ובפעם הראשונה זה הכה בי: אני הולכת להיות אישה נשואה ובסופו של דבר תהיה לי משפחה משלי. הרגשות הציפו אותי והתחלתי להתפלל על מיליון דברים ועל הרבה אנשים שאני מכירה. פשוט לא יכולתי לעצור… ולמען האמת, נהניתי כל כך, שלא רציתי לצאת. הרגשתי כמו בת ים רוחנית קטנה שטובלת ומתפללת לה.

בסופו של דבר הגיע הזמן לצאת וכשראיתי את אמא שלי בצד השני, היא הייתה שטופת דמעות, של שמחה. צחקקתי וחיבקתי אותה. נשים יכולות להשתטות כל כך, אבל אני לא יכולה להאשים אותה על שהרגישה כך, הרי רק לפני כמה דקות גם אני הייתי נרגשת מאד. בשלב זה לגמנו מעט יין בברכה, ויצאנו.

בדרך חזור, במכונית, הרגשתי מעט שונה, רגועה למדי, שלווה ובעיקר – נינוחה. אני חושבת שסופסוף הבנתי למה החברות שלי לא סיפרו לי על זה. מקווה היא חוויה אישית מאד שעלייך לגלות בעצמך ולגבש את האמונות שלך בעניין. למעשה, שמחתי שלא היו לי כל תפיסות מוקדמות בקשר לחוויה ושהיא הייתה טהורה, טבעית, כזו שאיש לא נגע בה – כמו המקווה בעצמו.   

http://www.greatmikvah.com/

הפוסט מקווה 101 הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המקווה שעל ההר https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%a8/ Sun, 19 Jun 2022 09:16:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2555 תהליך ארוך של שמונה שנים הביא אותי אל בית הדין בניו יורק, ומיד אחר כך, אל המקווה. ביום חמישי, 29 באפריל 2010, התגשמה משאלת הלב העמוקה ביותר שלי, ששאפתי אליה במשך שנים: להיות יהודייה, להשיב את זהותי האבודה מבין ציפורני האינקוויזיציה האיומה ולהתקרב אל השם.  המקווה היה אחד הנושאים החשובים ביותר במהלך לימודיי. המקווה הוא […]

הפוסט המקווה שעל ההר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תהליך ארוך של שמונה שנים הביא אותי אל בית הדין בניו יורק, ומיד אחר כך, אל המקווה. ביום חמישי, 29 באפריל 2010, התגשמה משאלת הלב העמוקה ביותר שלי, ששאפתי אליה במשך שנים: להיות יהודייה, להשיב את זהותי האבודה מבין ציפורני האינקוויזיציה האיומה ולהתקרב אל השם. 

המקווה היה אחד הנושאים החשובים ביותר במהלך לימודיי. המקווה הוא אמנות מעודנת. לא רק שהמקווה יכול להביא אדם אל השלב האחרון בדרכו להפוך חלק מכלל ישראל (לאחר תהליך ממושך ובהנחיית בית דין), אלא שהוא גם אפשר לי להיוולד מחדש. מי גן העדן טיהרו אותי בשלמות ועליתי מן המים אדם חדש.

המפגש הראשון שלי עם מקווה היה במקום סגור, ארבע קירות, מים חמים וגג. נוחות מושלמת. אני זוכרת את הבלנית שהמתינה לי בצאתי מן המקווה, חיבקה אותי בחיבוק חם ולחשה באוזני: "ברוכה השבה!". החוויה הייתה קסומה, וקיוויתי שלא אצטרך לעולם לעזוב את המקום הקסום הזה, שבו השתנו חיי לנצח. 

אף שהייתי מחוברת רגשית לניו יורק, השיבה לארצי הייתה בלתי נמנעת. שבת ומוצאי שבת הסתיימו, ואני עליתי על מטוס, ולאחר שש שעות, שבתי אל הארץ שעזבתי לפני זמן לא רב, כאדם אחר לגמרי.

לא תופתעו לשמוע שהקב"ה עזר לי למצוא שידוך, ושראש בית הדין הגיע לאחר כמה חודשים לנצח על טקס הנישואין שלי. לפני החופה, החל המסע אחר מקווה. היו שני מקוואות שהוא בדק ביסודיות, ולאחר התלבטות רצינית, הוא אמר שעלינו למצוא אפשרות אחרת (לא ידעתי אז שיהיה צורך במקווה, לא רק עבורי, אלא למטרה גדולה יותר, כשנה אחר כך). 

החיפוש אחר מקווה לקח אותנו אל ההרים, שם זורמים מי נהר צלולים. בתחילה חששתי. זה היה רחוק כל כך מהתחושה החמימה והנעימה שהרגשתי במקווה בניו יורק. המים היו קרים, זורמים, דגיגים קטנים שחו שם, והקרקעית הייתה תערובת של אבנים גדולות וקטנות, ודווקא שם – הייתה יכולה להתקיים הטבילה המושלמת.

מערכת היחסים שלי עם המקווה הלכה והתעצמה מאותו רגע. מאחר שזו מדינה שיש בה צאצאי אנוסים (יהודים שהמירו את דתם למראית עין בכפיית האינקוויזיציה) רבים ויהודים-בסתר  שקיימו אורח חיים יהודי במשך שנים, בית הדין הגיע בחזרה כדי לבצע כמה גיורים. הפעם – אני הייתי הבלנית.

עזרתי לנשים להתכונן לחוויית המקווה שלהן. בשל אופיו של הנהר, הייתי צריכה להיכנס איתן אל תוך המים. סייעתי להן, אחת אחת, להצטרף אליי למים הקרים כקרח, והנחיתי אותן כיצד לטבול נכון. עניתי "אמן!" לכל אחת מן הברכות שלהן. חיבקתי אותן, בכיתי יחד איתן, בשמחה על סיומו של הסבל שאנו מכנים אותו "גלות מדרגה שנייה" (לא רק השהייה מחוץ לארץ ישראל, אלא גם הידיעה שאת יהודייה ואין לך שום דרך להוכיח זאת, ולכן את סובלת גלות נוספת מן הקהילה היהודית גם כן).  

במשך ארבע שעות, נכנסתי ויצאתי מן המים להכין כל אחת מהנשים בתורה. נכנסתי אל המים הקרים ויצאתי מהם, אבל איכשהו, לא הרגשתי קור ולא חליתי.  

זו הייתה, בלי ספק, החוויה גדולה ביותר. בלי קירות מעשה ידי אדם, בלי מים חמים ופינוקי נוחות, יכולתי לחוות מחדש, פעם אחר פעם, יד ביד, חיבוק אחר חיבוק, ברכה אחר ברכה – איך זה להיכנס אל תוך המקווה ולראות את חייך משתנים מן הקצה אל הקצה, מוקפת רק בטבע, ובבריאה המופלאה של השם.

באותו היום היה הנהר מלא במים ובדמעות של שמחה.         

הפוסט המקווה שעל ההר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רבי יקר, יש לי סיפור לספר לך https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%99%d7%a7%d7%a8-%d7%99%d7%a9-%d7%9c%d7%99-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%9c%d7%9a/ Sat, 18 Jun 2022 22:17:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2644 בעלי ואני נשואים זה עשר שנים, ולפני שש שנים בורכנו בבן. כשנה לאחר לידת בננו, התגלה סרטן בכליות של בעלי ונדרש להסירן. מאז פרוץ המחלה, ראיתי כיצד בעלי הולך ומתדרדר אט אט. המפרקים והגידים שלו הסתיידו עד כדי כך שהוא הולך ומקרטע, ממש כאדם קשיש. הפגיעה במערכת העצבים גזלה ממנו את מיומנויות המוטוריקה העדינה שלו, […]

הפוסט רבי יקר, יש לי סיפור לספר לך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בעלי ואני נשואים זה עשר שנים, ולפני שש שנים בורכנו בבן. כשנה לאחר לידת בננו, התגלה סרטן בכליות של בעלי ונדרש להסירן. מאז פרוץ המחלה, ראיתי כיצד בעלי הולך ומתדרדר אט אט. המפרקים והגידים שלו הסתיידו עד כדי כך שהוא הולך ומקרטע, ממש כאדם קשיש. הפגיעה במערכת העצבים גזלה ממנו את מיומנויות המוטוריקה העדינה שלו, והאיש – שכבש את לבי בלהטוטי קסם משעשעים, אינו יכול עוד לערבב קלפים או להטיל קובייה. כבר שש שנים שאנו ממתינים לתרומת כליה, ואני נאלצתי לעמוד בפני האפשרות שאהפוך לאלמנה עם ילד קטן.

לעתים קרובות חשתי צורך ברוחניות. בבית הוריי שמרו על חג הפסח וחג החנוכה ואמי הדליקה נרות שבת. בראש השנה טבלנו תפוח בדבש, וביום כיפור אבי צם לפעמים. חגגו לי בת מצווה, אבל די מהר אחר כך, הפסיקו הוריי ללכת לבית הכנסת ולהדליק נרות שבת. הרושם שקיבלתי היה שתפילות וטקסים דתיים אינם צורך חיוני.  

הזמן חלף, ואני חייתי בהוואי וביפן, אף לא אחת מהן גדושה במיוחד ביהדות. במשך השנים ניסיתי כמה פעמים להשתתף בטקסים יהודיים במחנות צבא, אך היה קשה מאד להגיע אליהם. כעת, נסיבות מחלתו של בעלי, הגבירו בי את הצמא לרוחניות.

לאחרונה, נתקלתי באתר האינטרנט askmoses.com, שהוביל אותי לצ'אט אונליין עם הגברת ברוניה שפר. באחת משיחותינו הרבות, היא המליצה לי ללכת למקווה. בעלי לא היה נלהב, ואני הייתי סקפטית בקשר לרעיון, תהיתי מה טוב יוכל לצמוח מטבילה בבריכת מים. ביקרתי רבות בבריכה העירונית ולא חשבתי שיכול להיות הבדל גדול. אבל הגברת שפר גרמה למקווה להישמע כאקט של קדושה יוצאת מן הכלל, עד שהחלטתי לנסות.

הייתי מתוחה מאד בקשר לטבילה במקווה, אבל היא הבטיחה שתבוא ותפגוש אותי שם. במהלך מקלחת הבוקר שטפתי את עצמי אולי 5 פעמים. כשהגעתי למקווה התרחצתי שוב וקראתי לבלנית. היא הביאה אותי אל בריכת מי הגשמים – המקווה – שם טבלתי במים ונותרתי לבדי – להתפלל.

החלטתי לבקש מהקב"ה שיעזור למשפחה שלי. הרגשתי דחף פתאומי לכסות את העיניים שלי כשאני מתפללת. אני עדיין לא מבינה מדוע הרגשתי בצורך חזק כל כך. לפעמים עצמתי עיניים בתפילה, אבל מעולם לא כיסיתי אותן. סיימתי את התפילה שלי, ויצאתי להתנגב.

ואז, זה היכה בי. שרה, רבקה, רחל, לאה, מרים, אסתר – כל הנשים הללו לאורך ההיסטוריה שלנו עשו בדיוק את מה שעשיתי אני. יצרתי כאן קשר וחיבור ביני לבין כל הנשים שלפניי, שבמשך אלפי שנים, התפללו במקווה, הבנתי שהן התפללו בדיוק באותה דרך. באותה שעה עוד לא ידעתי שכיסוי העיניים בשעת תפילה הוא משהו שכיח ביהדות. כשיצאתי מן המקווה הרגשתי חיבור עמוק ליהודים בכל העולם כולו – הרגשתי שיש כאן כל כך הרבה אנשים שיעזרו לי במסע הזה.

ביום שלמחרת, כששבתי הביתה מביקור אצל רופא השניים, מצאתי את בעלי משחק בחצר עם הבן שלנו, מסיע אותו בעגלה. זה היה רק לדקה או שתיים, אבל בהתחשב במצבו הבריאותי של בעלי, זה נראה לי כמו נס. אינני יודעת אם זה היה פרי התפילה שלי במקווה, או הרוחניות שגברה בביתנו. מה שזה לא היה, זה מילא אותי בתקווה שבעלי יקבל את הכליה שהוא זקוק לה ושאנחנו נהיה בסדר.

בעלי מקבל את זה שאני הולכת למקווה, והסכים לשמור על הלכות טהרת המשפחה. זה מראה עד כמה הקדושה של המצווה הזו נגעה בו. הוא עדיין די מתנגד לכך שאיעשה "דתייה מדי", אבל בסיועה של הגברת שפר, הצלחתי לרומם את הרוחניות בבית שלנו, מבלי שהדבר יפגע בו.

מאז, חגגנו יחד את יום הנישואין העשירי שלנו, והוא הרגיש טוב מספיק בכדי לצאת לארוחת ערב רומנטית במסעדה יוקרתית. ישנם ימים שבהם הוא אפילו לא מצליח להגיע עד לאוטו, כך שזה היה נפלא ממש שלא רק שהוא מצא את הכוח לצאת למסעדה ולאכול, אלא גם להתלבש יפה ולעשות זאת בסטייל.

קשה לי לחשוב על זה שמשפחות אחרות הולכות לקניון, לקולנוע וללונה פארק בלי למצמץ, בעוד יציאה למסעדה עשויה להיות קשה ומורכבת לבעלי. אבל אני נוצרת את התקווה שלי, ולתדהמתי, הוספה בעוד מעשים של "אישה יהודייה" – עוזרת. לא הייתן מצפות שטבילה במקווה, הכנת סעודה מיוחדת פעם בשבוע לכבוד שבת,  או הדלקת נרות יכולות לגרום לך להרגיש טוב יותר, אבל איכשהו, זה ממש כך.  

אינני שומרת את כל המצוות, אבל בכל חודש אני מצפה ללכת לטבול במקווה כחוויה רוחנית מטלטלת. הטבילה מחדשת את הרוחניות שלי, מחברת אותי מחדש ליהודים בכל העולם ובכל הזמנים. אני מאמינה שהמקווה הוא אחת מהמתנות הנפלאות ביותר שהשם נתן לעם ישראל. 

אד זכה, תודה לא-ל, לתרומת כליה ואנו מתפללים שבריאותו תלך ותשתפר עד לרפואה שלמה ומוחלטת.

הפוסט רבי יקר, יש לי סיפור לספר לך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שובו של המקווה https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Thu, 16 Jun 2022 11:36:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2501 זהו טקס נשי שימיו כימי התנ"ך. אך בזמנים מודרניים, הקונספט של טבילה במקווה, הפך זר לנשים יהודיות רבות כפי שהוא זר לשאר האוכלוסייה.  מצוידות בלא מעט סקרנות, התאספו למעלה מ-100 נשים יהודיות לסיור בעקבות פתיחת המקווה המפואר, דמוי הספא של בית חב"ד בדייטונה [=שבפלורידה], ולשמוע מומחית ניו יורקית המתארת את היתרונות שבקיום יחסי אישות – […]

הפוסט שובו של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זהו טקס נשי שימיו כימי התנ"ך. אך בזמנים מודרניים, הקונספט של טבילה במקווה, הפך זר לנשים יהודיות רבות כפי שהוא זר לשאר האוכלוסייה. 

מצוידות בלא מעט סקרנות, התאספו למעלה מ-100 נשים יהודיות לסיור בעקבות פתיחת המקווה המפואר, דמוי הספא של בית חב"ד בדייטונה [=שבפלורידה], ולשמוע מומחית ניו יורקית המתארת את היתרונות שבקיום יחסי אישות – בסטייל תנכ"י. 

יהודים מאמינים כי שרה, אשתו של אברהם, הייתה הראשונה לטבול בקביעות במקווה, בהתאם לדרישות הלכות טהרת המשפחה.

במשך מאות בשנים, נשים יהודיות דתיות הולכות לטבול במקווה, המלא במי גשמים, ככלות לפני נישואיהן ואחר כך בכל חודש, אלא אם הן בהיריון או בגיל המעבר1.

המקווה לא נועד "לניקוי של הגוף", הסבירה שרה כרמלי, מחברת ומרצה המתמחה באינטימיות יהודית, המקווה נועד דווקא ל"טהרת הנפש". אחד היתרונות הגדולים ביותר של שמירה על הלכות טהרת המשפחה הוא צמצום של "המונוטוניות שבמונוגמיה", היא אומרת. 

לבני הזוג "אין מנוס אלא לדבר ולפתח כבוד הדדי", אמרת כרמלי. באופן טבעי, במשך הזמן הזה גם הבעל וגם האישה מתחילים להתגעגע למה שאינם יכולים לעשות כרגע – "כמו הפרי האסור". אז, הולכת האישה למקווה והם יכולים להצית מחדש את הצד הפיזי של הנישואין שלהם. 

"אלוקים רוצה שתחיו תמיד בירח דבש".

איב ממן, שיחד עם בעלה פנחס תרמו את הקמת המקווה היוקרתי הזה ופיקחו עליה, משווה את ימי ההינזרות לתשוקה לשוקולד. כשאת בדיאטה, היא אומרת, ומונעת מעצמך שוקולד במשך 12 ימים2, כשסופסוף את יכולה לאכול ממנו, "את נהנית מכל ביס". 

ממן, ישראלית בת 41, גדלה בבית לא דתי, אך הלכה פעם אחת למקווה לפני חתונתה, לפני 20 שנה. אחר כך, אחרי שעברה לדייטונה והצטרפה לבית חב"ד המקומי לפני כמה שנים, היא נפגשה שוב במושג המקווה, באמצעות שליחת חב"ד, חני איזגווי. 

"זה שינה לי את החיים" אומרת ממן, שלה ארבעה ילדים מגיל 18 ועד חמישה חודשים.

איזגווי, בת 38 ואם לשבעה, מעריכה כי יש מעט יותר מעשר נשים שנסעו בקביעות למקווה באורלנדו או בג'קסונוויל, לפני הקמת המקווה המקומי.

   

אך העניין במקווה הולך וגובר, ונראה כי הקונספט חווה תחייה מחודשת ברחבי העולם כולו. 

"יש כאן ניקיון רוחני… זה יסוד רוחני של היהדות" אומרת איזגווי, כזה שתורם לכל המשפחה.

"בחברות רבות ישנם מנהגים טקסיים מסביב לווסת", כך סוזן סטאר סרד, אנתרופולוגית באוניברסיטת סאפולק שבבוסטון, שחקרה את הנושא בצורה נרחבת. מאז ומעולם היו בני האדם מרותקים מן ה"טבע המחזורי החידתי" של הנשים, היא אמרה בריאיון טלפוני לפני זמן קצר.

בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת נתפס רעיון המקווה אצל נשים כסקסיסטי, היא מציינת, והשימוש במקווה לא היה משכנע במיוחד לנוכח הרגישויות המודרניות. 

בחמש עשרה השנים האחרונות, מכל מקום, נשים רבות מכל מרחבי המיינסטרים היהודי, החלו לאמץ את הטקס כחגיגה משחררת של המעברים בחיים. "יש עכשיו חשיבה אחרת לגמרי על הגוף של נשים, שהיא עדכנית ומושכת יותר עבור נשים כיום", אומרת סרד.

חיה שרה זרחי, מאתר מקווה.אורג, המציע מאגר מידע נרחב על מקוואות ברחבי העולם ומידע רב על הטבילה במקווה, מאשרת כי השימוש במקווה הולך וגדל ביציבות בשנים האחרונות.

"ההתעניינות במצווה המדהימה הזו הולכת ומתעוררת מחדש", היא אומרת בריאיון טלפוני מביתה שבברוקלין, ניו יורק. 

ישנם כ-450 או 500 מקוואות ברחבי ארה"ב וקנדה, כ-500 בישראל, ועוד כ-200–300 ברחבי העולם. רוב המקוואות הם חדשים ומרהיבים, על פי זרחי.

במיקום נפרד בבניין, ישנו גם מקווה טהרה לגברים דתיים, שכמה מהם נוהגים לטבול במקווה לפני תפילה או חגים.

"גבר יכול לטבול במקווה על מנת להגיע להתרוממות רוחנית", אומרת כרמלי. המקווה משמש גם לביצוע גיורים. אך הרלוונטיות הגדולה ביותר שלו היא לנשים. 

"זה שלנו. זו המצווה הייחודית שלנו", היא אמרה לקהל הנשים הסקרניות – כשהיא משיבה להן על כל מה שרצו לדעת ולא חששו לשאול.  

הטבילה במקווה היא גם זמן לתפילה ולהתבוננות. 

"בכל העולם נשים מחפשות משמעות בחיים" היא אומרת, ולמספר רב של נשים יהודיות, המקווה מסייע למצוא את אותה משמעות.  

_____________________

1 במהלך היריון וכן לאחר חידלון ווסת אין צורך בטבילה במקווה, אלא במקרה של דימום או הכתמה במצבים מסוימים

2ספירה של חמישה ימים לפחות מיום הופעת המחזור, אף אם משכו קצר יותר, ואחר כך ספירה של עוד שבעה ימים לאחר סיום הדימום, נדרשת לפני הטבילה במקווה.

הפוסט שובו של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מורשת יהודית https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa/ Mon, 13 Jun 2022 11:28:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2497 התענגתי לקרוא את הכתבה של היידי הס בקשר לחוויית המקווה שלה עם הגברת ברוניה שפר.  פגשתי את ברוניה לפני שנים רבות סמוך לזמן שבו אני ובעלי התעתדנו לחגוג יובל שנים לנישואינו. היא הייתה מרצה אורחת בשיעור תורה של קבוצת הנשים שלנו, והיא לימדה אותנו על המקווה. לאחר ההרצאה, ביקשתי לשמוע ממנה עוד בנושא, ועל פי […]

הפוסט מורשת יהודית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> התענגתי לקרוא את הכתבה של היידי הס בקשר לחוויית המקווה שלה עם הגברת ברוניה שפר. 

פגשתי את ברוניה לפני שנים רבות סמוך לזמן שבו אני ובעלי התעתדנו לחגוג יובל שנים לנישואינו. היא הייתה מרצה אורחת בשיעור תורה של קבוצת הנשים שלנו, והיא לימדה אותנו על המקווה. לאחר ההרצאה, ביקשתי לשמוע ממנה עוד בנושא, ועל פי הצעתה, החלטתי לחוות את הטקס לפני חגיגת יום הנישואין שלנו. ברוניה לקחה אותי למקווה בעיירה קטנה במדינת ניו יורק. לאחר שטבלתי במקווה, היא קיבלה אותי בפרחים, בקבוק יין וזוג נרות דולקים. אני לא יודעת למה, אבל דמעות החלו לזלוג ואני הרגשתי שקרה לי משהו שלא קרה לי מעולם. כמו היידי, הרגשתי מחוברת אל כל הדורות של הנשים היהודיות, בעבר ובעתיד. שאלתי את ברוניה איך אוכל לגמול לה. היא השיבה: "קחי את המתנה הזו, והעבירי אותה בבוא העת למישהי אחרת. מי יודע, אולי אפילו הנכדה שלך, ביום מן הימים". 

בשנה שעברה, הנכדה שלי הציגה לי את ארוסה היהודי. הייתי נרגשת ושמחה כל כך. אמרתי לה שאני רוצה להעניק לה מתנה מיוחדת. לקחתי אותה למקווה, אחרי תכנון מקדים, המטרתי עליה פרחים והובלתי אותה אל מי המקווה. היא בכתה ובכתה. נתתי לה שרשרת עם תליון מגן דוד מזהב שתלבש, ואמרתי לה: "יום אחד תהיה לך בת, והיא תתחתן עם בחור יהודי. אני רוצה שתעבירי את המתנה הזו לבת שלך, וכך נעביר את המתנה הזו לעוד נשים יהודיות במשפחה שלנו". 

זו היא החוויה שלי מהטבילה במקווה. תודה שאפשרתם לי לשתף.    

הפוסט מורשת יהודית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לחוות מקווה בגיל 70 https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%97%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-70/ Thu, 09 Jun 2022 11:22:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2492 "ובכן", אמרה לי יום אחד הרבנית חני המקסימה, "רוז, אז מה אנחנו עושות לכבוד יום ההולדת ה-70 שלך? מצווה, משהו מיוחד?"  "את יודעת מה, חני", השבתי, "מעולם לא חוויתי טבילה במקווה. והייתי רוצה! אני יודעת שבגיל שלי זה לא ממש נדרש. איך זה נשמע לך?" חני הייתה מאושרת, ותהליך הלמידה החל.  היא נתנה לי ספר […]

הפוסט לחוות מקווה בגיל 70 הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "ובכן", אמרה לי יום אחד הרבנית חני המקסימה, "רוז, אז מה אנחנו עושות לכבוד יום ההולדת ה-70 שלך? מצווה, משהו מיוחד?" 

"את יודעת מה, חני", השבתי, "מעולם לא חוויתי טבילה במקווה. והייתי רוצה! אני יודעת שבגיל שלי זה לא ממש נדרש. איך זה נשמע לך?"

חני הייתה מאושרת, ותהליך הלמידה החל. 

היא נתנה לי ספר מצוין לקרוא – "סוד הנשיות היהודית – היבטים על טהרת המשפחה" מאת תהילה אברמוב [הספר נכתב במקורו בעברית].

התכנונים היו קפדניים מאד, שכן אני מתגוררת במרחק של כ-100 ק"מ מהמקווה שתכננתי ללכת אליו, במונטריאול, ואינני נוהגת בדרך כלל למרחקים כאלה כיום, כך שהתכנון כלל גם את חני וגם את בעלי. 

בחרנו תאריך, והתחלנו לדון בתהליך ההכנה לטבילה במקווה. רציתי לשמור בדיוק על הלכות ההרחקות. חני ואני למדנו את ההלכות ביסודיות, ובעלי, בחן ובאהבה, הסכים לעמוד בכל ההגבלות הנדרשות.

החוויה כולה הייתה מאירת עיניים. אף על פי שגדלתי בבית יהודי מסורתי, וגם גידלתי את שלושת הבנים שלי בדרך יהודית מסורתית מאד, אבל מקווה לא היה חלק מהחיים שלנו. אמי התאלמנה בגיל 55 כשאני הייתי בת 10, ולא היו עוד גברים בביתנו עד שאני נישאתי. וגם אז, מקווה לא היה חלק מהחיים שלי.

המצווה של הטבילה במקווה ריגשה אותי מאד. זה היה מיוחד מאד ומשהו שלא ידעתי עליו. הבנתי עד כמה חשובה המצווה הזו למשפחה היהודית, לאם ולאישה – לשמור על הלכות הטבילה.

הקפדתי לשמור על כל הלכות שבעת הימים הנקיים, וכאשר הגיעה השעה לנסוע אל המקווה, הרגשתי כמו כלה צעירה – חוששת, נרגשת ונלהבת. 

הופתעתי מהיופי ומרמת הניקיון של מבנה המקווה. תהליך ההכנה לטבילה הוא זמן למחשבה ולהתבוננות של גוף ונפש. הרגשתי רגועה מאד ונצרתי כל רגע.

לחוות את הטבילה עצמה במקווה היא חוויה שכל אישה יהודייה מבורכת בה. הרגשתי שבגיל 70 אני מתחילה מעגל חדש של חיים. לעד אודה על כך לרבנית המדהימה חני קרליבך, שעזרה לי בתהליך.    

הפוסט לחוות מקווה בגיל 70 הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> למה מקווה? https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Tue, 07 Jun 2022 07:23:11 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1403 הפוסט למה מקווה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הפוסט למה מקווה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נס על הים https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%a1-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%9d/ Sun, 05 Jun 2022 09:06:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2546 הייתי בבנגקוק שבתאילנד כשרונית, בת דודתו של בעלי, סיפרה לי את סיפורה האישי. לפני שהיה מקווה בבנגקוק, היו נשים נוסעות אל חוף הים וטובלות בים. לפני למעלה מעשרים שנה, הרבי מליובאוויטש ביקש מארבע המשפחות המתגוררות בתאילנד להקים מקווה. לקח להן הרבה מאד זמן להיענות לבקשה, מפני שהן חשבו, "מי ירצה ללכת למקווה בארץ הזרה הזו?". […]

הפוסט נס על הים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הייתי בבנגקוק שבתאילנד כשרונית, בת דודתו של בעלי, סיפרה לי את סיפורה האישי. לפני שהיה מקווה בבנגקוק, היו נשים נוסעות אל חוף הים וטובלות בים. לפני למעלה מעשרים שנה, הרבי מליובאוויטש ביקש מארבע המשפחות המתגוררות בתאילנד להקים מקווה. לקח להן הרבה מאד זמן להיענות לבקשה, מפני שהן חשבו, "מי ירצה ללכת למקווה בארץ הזרה הזו?". כיום, ברוך השם, המקווה הקטן שבבית חב"ד בבנגקוק משמש מהגרים, תיירים יהודים, ומשפחות ישראליות רבות.  

מכל מקום, בחזרה לסיפור שלה. רונית הייתה צריכה להתכונן לטבילה בבית, לנסוע עם בעלה כשעתיים אל עיר החוף הקרובה, פאטאיה, שם בעלה הסיע אותה על אופנוע ים למקום מבודד יותר, היא טבלה בים, והם היו חוזרים הביתה בנסיעה של עוד שעתיים. כך זה התנהל במשך כמה שנים, עד שיום אחד אירע דבר מדהים.

יום הטבילה של רונית הגיע, וכרגיל היא התכוננה בבית, ויחד עם בעלה נסעו אל עבר עיר החוף. הם שכרו אופנוע ים, ויחד יצאו אל הים, בדרך שבה יכלו להבטיח לעצמם את הפרטיות הנדרשת. רונית טבלה בים, ועלתה בחזרה לאופנוע הים. בעלה סובב את המפתח, אך המנוע לא הגיב. הוא ניסה שוב ושוב, עד ששניהם הבינו – המנוע מת, לגמרי! הם החליטו לנסות לשחות בחזרה אל החוף בחשש רב, שכן כל מי שאי פעם שחה בים אנדמן יודע שהזרימה בו חזקה מאד, וסוחפת אל הים מבלי שמבחינים בכך. "עדיין לא נקלט אצלנו", היא אמרה לי, בעובדתיות יבשה, "שאנחנו עומדים למות! לפתע, שמנו לב שהזרם סוחף אותנו במהירות לעבר רצועת סלע בים. הבנו שהכול עומד להיגמר. הדבר היחיד שהייתי מסוגלת לחשוב עליו היה הפנים של אמא שלי כשיבשרו לה שהבת שלה התנפצה אל הסלעים בים!" 

כשהם ניצבים לפני מוות בטוח, שניהם הרימו את ראשיהם למעלה, ונשאו את קולם יחד בצעקה אינסטינקטיבית להשם: "הצל אותנו השם! אל תיתן לאנשים לומר שנהרגנו כשקיימנו מצווה שלך!"

לפתע, הופיע גל אדיר משומקום, וסחף אותם בבטחה אל החוף! השם שמע לזעקתם והציל אותם! "בחודש הזה הריתי", המשיכה רונית בהתרגשות. "אחרי שנתיים מייסרות שניסיתי להרות, באותו חודש, השם אפשר לי להרות. לבן שנולד לנו, קראנו 'דורון' – מתנה מהשם. השכר – בהתאם לצער. 

ברוך השם, היום איננו צריכים להיכנס אל המים הסוערים והמסוכנים, בפחד מן הלא נודע, או לנסוע במשך ארבע שעות כדי לקיים את רצון השם. אנחנו יכולות ללכת למקווה חמים נקי ובטוח, שיש בו מים מזמינים שרק ממתינים לנו עם כל הנוחות המודרנית, ואפילו באווירה יוקרתית. אבל גם אם היינו צריכות לטבול בבור בוצי, היינו עושות זאת כדי לקיים את רצון השם, מפני שהוא הבורא שלנו והוא יודע מה אנחנו צריכות ומה יסייע לנו במערכת היחסים שלנו עם בני הזוג שלנו, הילדים שלנו ואיתו יתברך. 

הפוסט נס על הים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נישואין שניצלו https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%9c%d7%95/ Thu, 02 Jun 2022 11:12:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2482 הסיפור הבא התרחש לפני שנים: זוג צעיר שחווה נישואין מאד לא מאושרים, החליטו להתגרש. האמא של האישה, שגרה בארץ ישראל, הייתה שבורה מההחלטה, והיא טסה לניו יורק כדי לדבר עם הילדים באופן אישי. הם היו נחושים להיפרד, מאחר שהם לא חשו לא אהבה ולא כבוד זה לזו.  הסעתי את האמא ל-770 לתפילת מנחה עם הרבי […]

הפוסט נישואין שניצלו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הסיפור הבא התרחש לפני שנים: זוג צעיר שחווה נישואין מאד לא מאושרים, החליטו להתגרש. האמא של האישה, שגרה בארץ ישראל, הייתה שבורה מההחלטה, והיא טסה לניו יורק כדי לדבר עם הילדים באופן אישי. הם היו נחושים להיפרד, מאחר שהם לא חשו לא אהבה ולא כבוד זה לזו. 

הסעתי את האמא ל-770 לתפילת מנחה עם הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מ. שניאורסון. זה היה לפני שהרבי התחיל לחלק דולרים. כתבתי שהם מעוניינים להתגרש, והנחתי את המכתב במזכירות הרבי לפני תפילת מנחה. עמדנו במבואה של 770, וזכינו לראות את הרבי נכנס ויוצא מן החדר שלו לתפילת מנחה. לאחר שמנחה הסתיימה, אמרתי לאמא שאנחנו נצא הביתה, כאשר לפתע נפתחה הדלת שמובילה אל חדרו של הרבי, והרב גרונר (מזכירו של הרבי) הגיח ממנה, ואמר לי: "גברת כרמלי, יש לך מענה למכתב שלך". הוא הראה לי את המענה של הרבי בכתב ידו: הרבי כתב לבני הזוג – "לשמור טהרת המשפחה בדיוק". התרגשתי כל כך! נסעתי מיד לביתה של חנה (שמה של האישה), וסיפרתי לה מה יעץ הרבי. "אוי לא. זה מאוחר מדי", היא השיבה, מיואשת, "החלטנו כבר שטוב יותר יהיה להיפרד". הצלחתי לשכנע אותם לפחות לנסות להקשיב להוראת הרבי, הסברתי שזה שווה את זה ושלא יקרה כלום אם ינסו. 

היא הגיעה ללמוד אתי. לימדתי אותה את כל ההלכות, והיא הבטיחה שתלך למקווה ותשמור את כל מה שהיא אמורה לעשות. 

יומיים לפני ליל הטבילה שלה, היא התקשרה אליי ושאלה אותי: "האם אני יכולה ללכת למקווה עם ציפורניים מלאכותיות?", היא שאלה. "שמו לי אותן לא מזמן ואני ממש לא רוצה להסיר אותן. האם אני עדיין יכולה ללכת כך למקווה?" כמובן, יכולתי לענות לה מיד שהיא חייבת להסיר אותן, מפני שהן מהוות חציצה, החוצצת בינה לבין מי המקווה, ולכן הדבר אסור. מכל מקום, אמרתי לה שכדאי לה לשאול רב, שיוכל לייעץ לה מה לעשות. "בבקשה, האם תוכלי לשאול בשבילי?" היא אמרה, ואני הסכמתי. סיפרתי לרב על המצב המסוים של בני הזוג, על כך שהיא מעולם לא שמרה על מצוות טהרת המשפחה, ועכשיו היא הולכת לקיים אותה. לאחר עיון ושקילת כל הנסיבות, הרב אמר שהפעם הזו בלבד, היא רשאית ללכת למקווה עם הציפורניים המלאכותיות, ושעליה לנקות אותן היטב, ולהסיר כל לק מעליהן. "ההיתר המיוחד הזה הוא רק מפני שאחרת היא כנראה לא תלך, וגם, שאם כעת היא תלך פעם אחת, היא בעז"ה תמשיך לשמור את המצווה גם הלאה", אמר הרב. כמובן חשוב להדגיש כאן שההיתר הזה הוא רק לאישה זו ולא לאף אחת אחרת. רק רב מוסמך יכול להתיר כזה דבר. מסרתי את החלטת הרב לחנה וגם יידעתי את הבלנית במקווה, שלא תשאל אותה שאלות בעניין.הימים חלפו, והבלנית שואלת אותי יום אחד – "גברת כרמלי, למה אמרת לי אז על הגברת שקיבלה אישור ללכת למקווה עם ציפורניים מלאכותיות? את יודעת שהיא בעצם הסירה אותן לפני שהיא הגיעה למקווה?" הופתעתי, בלשון המעטה, ושאלתי את חנה מה קרה ומדוע היא הסירה אותן. "שאלת אותי אם את יכולה להשאיר אותן, ואני השגתי לך היתר מיוחד כדי שתוכלי לעשות זאת. ואז הלכת והסרת אותן. מה גרם לך לעשות את זה?" שאלתי בסקרנות. התשובה שלה שימחה אותי מאד! "אמרת לי שהרבי אמר שעליי לשמור את טהרת המשפחה בדיוק", היא אמרה ברצינות. "אז החלטתי שאם אני הולכת לשמור את המצווה הזו, אני צריכה לקיים אותה כמו שצריך. אחרת אני לא ארגיש בסדר עם זה… הרבי יודע יותר ממני".

זהו סיפור אמיתי. חנה היא בת דודתי, ואני יודעת בוודאות שהנישואין שלה היו אסון. מכל מקום, השינוי המוחלט בנישואין שלהם לאחר שהתחילה לשמור על מצוות טהרת המשפחה היה דרמטי ומדהים! לא רק שהיא לא התגרשה, היא ובעלה הפכו שומרי מצוות לגמרי, שומרים שבת, כשרות וטהרת המשפחה. היא חובשת פאה ומתלבשת בצניעות, הוא גידל זקן ולומד תורה בשמחה ובהתלהבות. הם עלו לארץ זמן קצר לאחר מכן, יש להם חיי נישואין לדוגמה, מלאים בכבוד ובאהבה. החשוב מכל – חנה סוף סוף הצליחה להרות, ויש להם ארבעה ילדים נהדרים. אחת מהבעיות שהיו לה קודם לכן הייתה זה שהם לא הצליחו להביא ילדים, לפני שהתחילה לשמור על טהרת המשפחה.

אף שהמצווה הזו היא 'חוק', משהו שאיננו יכולים להבין בשכלנו המוגבל, התגמול עליה הוא ברור ומובהק – שלום בית משופר וברכה לילדים בריאים. אין ספק שהמצווה הזו היא מתנת השם לילדיו, שניתנה לנו בחסדו הגדול ובחכמתו של הקב"ה. זוהי הנוסחה לנישואין אלוקיים, נישואין של אמת ונצח.     

הפוסט נישואין שניצלו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סגירת מעגל https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%92%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c/ Thu, 19 May 2022 08:07:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2374 המקווה הוא מקום נהדר, מלא ברוחניות. הוא מייצג את שרשרת הדורות של נשים יהודיות שאנו הופכות לחוליה נוספת בה. ובשבילי, אחת מהחוויות הכי מפחידות, מביישות ולא נעימות שחוויתי מעולם. הי. קוראים לי חנה. אבל לא תמיד זה היה כך. נולדתי כאמריקאית. טכנית, נולדתי כיהודייה, אבל זה לא ממש היה חשוב בבית שלי, הייתי אז קימברלי. […]

הפוסט סגירת מעגל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המקווה הוא מקום נהדר, מלא ברוחניות.

הוא מייצג את שרשרת הדורות של נשים יהודיות שאנו הופכות לחוליה נוספת בה.

ובשבילי, אחת מהחוויות הכי מפחידות, מביישות ולא נעימות שחוויתי מעולם.

הי. קוראים לי חנה. אבל לא תמיד זה היה כך. נולדתי כאמריקאית. טכנית, נולדתי כיהודייה, אבל זה לא ממש היה חשוב בבית שלי, הייתי אז קימברלי.

ובהילוך מהיר אל עבר חיי הבוגרים. הייתי עדיין קימברלי. ידעתי שיש אלוקים, והייתי נחושה להתחבר אליו. הייתי בת 36, נשואה במשך 15 שנה, עם שלושה ילדים, כשגיליתי שהמקווה קיים.

הייתי חלק מתוכנית "שותפים לתורה". כאשר נושא שלושת המצוות של הנשים עלה, הייתי חייבת לדעת במה מדובר (אני הייתי הילדה המעצבנת של "אבל למה?", ומעולם לא גדלתי מזה). כך למדתי שיש כזה דבר שנקרא מקווה, ורציתי ללכת לשם.

האישה שאיתה למדתי ארגנה הכול, ולמדה איתי את כל ההלכות הנדרשות להכנות. היא האישה המדהימה ביותר והסבלנית ביותר… אם הייתה שאלה קשה או טיפשית לשאול – שאלתי אותה. אי שם באמצע תהליך הלמידה, שקלתי לפרוש. "את רוצה שאעשה מה?!" ו"את צוחקת עליי, נכון?", ריחפו כל זמן בראשי.

היום סוף סוף הגיע. עמדתי ללכת למקווה. עמדתי ללכת למקום יהודי. הייתי צריכה בגדים "יהודיים". חפרתי בתוך הארון שלי ומצאתי את החצאית היחידה שהייתה לי. זו הייתה חצאית מלמלה לבנה ומקומטת, רק כמה שנים אחרי שיצאה לגמרי מהאופנה. לבשתי חולצה מכופתרת בעלת שרוולים קצרים והתקדמתי אל הדלת, כשאני נראית כמו אסון אופנתי.

גרתי אז בפרברי מרכז ג'ורג'יה. המקווה הקרוב ביותר היה במרחק של כ-160 ק"מ בעיר אטלנטה. נסענו אל העיר הקטנה הסמוכה, שם התגוררו הוריי, כדי להשאיר שם את הילדים. ההורים שלי היו מתוקים כל כך שהסכימו לשמור עליהם, ומתוקים עוד יותר שתמכו בשיגעון שלי. אבי, שמעולם לא שמע על מושג המקווה, היה יכול להשוות זאת רק להטבלות נוצריות שראה בסרטים. כשנכנסנו אל האוטו, הוא קרא לעברי, "אל תיתני להם להטביל אותך יותר מדי פעמים!", ומתוך מילים מלהיבות אלה… יצאנו לדרך.

כשהגעתי אל המקווה, הייתי כל כך לחוצה, כל כך מפוחדת. מעולם לא הרגשתי כל כך לא שייכת, כל כך מבוישת, כל כך טיפשית. הכול היה נראה כל כך לא הגיוני. אפילו שמה של הגברת שפגשה אותי. השם שלה היה מה? איך את מאייתת "ריפקי"?

באמת שרציתי לברוח, מהר ככל שאוכל. אבל, עצרתי לרגע והתפללתי.

אני עדיין זוכרת מה אמרתי אז. "אלוקים, אני לא באמת יודעת או מבינה משהו מכל זה, אבל אתה אמרת לעשות את זה, אז אני הולכת לעשות זאת. אף לא אחד מן המשפחה שלי שמר את התורה שלך כבר מזמן, ואני יודעת שהבחירה בידיי, עכשיו. אם אני נסוגה עכשיו, אף אחד מהמשפחה שלי לא יזכור שאנחנו יהודים. זה יסתיים כאן ועכשיו. אבל, אם אני הולכת אל תוך המים האלה, ואני יודעת שכשאצא החוצה, זהו זה. אני אהיה יהודייה ואשמור את התורה שלך. אלוקים, אני עכשיו מתחייבת אליך".

כשיצאתי החוצה אל המכונית, לאחר הטבילה שלי, בעלי הביט בי בתדהמה. "מה קרה?" שאלתי. תדהמה מילאה אותו, והוא אמר – "את זורחת". ואכן. כך חשתי. מבחוץ ומבפנים. מדהים!

מאז, ההיכרות שלי עם שמירה על טבילה במקווה ידעה עליות ומורדות, אבל לא ויתרתי, ובסופו של דבר עברנו אל הקהילה היהודית באטלנטה.

יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מפקידת הקבלה במקווה, ששאלה אותי אם ארצה לבוא ולקבל הכשרה כממלאת מקום. שמחתי כל כך! שאני, אעבוד במקווה!?

וכך, קצת יותר משנה אחר כך, עבדתי במקווה כממלאת מקום של פקידת הקבלה במקווה. קלטתי שהאישה שאיתה אני עובדת (שגם היא ממלאת מקום) היא אותה רבקי מהביקור הראשון שלי למקווה. וואו! זה היה רגע מרגש. לא היינו יחד במקווה מאז אותה פעם ראשונה שהייתי שם.

נזכרתי במי שהייתי אז, באותה תקופה בחיים שלי, והבנתי שאינני אותו אדם. החיים שלי השתנו, גדלתי כל כך. הקב"ה עשה כל כך הרבה דברים נפלאים בחיים שלי שקירבו אותי אליו. הגעתי אל המקווה כקימברלי ויצאתי משם כחנה. נפעמתי לנוכח הפלא הזה, לנוכח סגירת המעגל.

כשנה לאחר מכן, נשאלתי אם ארצה לעבור הכשרה כבלנית. יותר מכל דבר בעולם! חשבתי, אבל השבתי בטון רגוע, "כן, אני בהחלט מעוניינת".

הפכתי לבלנית באותו מקווה עצמו שבו התחלתי את המחויבות שלי להשם. בכל פעם שאני נכנסת בדלת, אני מרגישה את הזכות והכבוד להיות חלק מהמצווה הזו של המקווה.

האם אני מאמינה שהמים שאני עומדת בהם הם אותם המים ששרה, רבקה, רחל ולאה עמדו בהם? בהחלט. ממש כמו שאני יודעת שהמקום שבו הרגשתי הכי מבוישת, הוא אותו מקווה שבו אני משמשת כבלנית היום.

סגירת מעגל.

הלוואי שנזכה לסגירת מעגל שלמה, בגאולה השלמה, במהרה בימינו.  

הפוסט סגירת מעגל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כל מה שרצית לדעת על טהרת המשפחה https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%a8%d7%a6%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94/ Thu, 12 May 2022 14:01:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2031 הפוסט כל מה שרצית לדעת על טהרת המשפחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הפוסט כל מה שרצית לדעת על טהרת המשפחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה בשעת מלחמה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%a2%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94/ Mon, 09 May 2022 07:57:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2360 כשלמדתי על טהרת המשפחה לפני החתונה שלי, שמעתי סיפורים מעוררי השראה על נשיםשהקריבו הכול על מנת שיוכלו לשמור את המצווה הזו – נשים ברוסיה הצארית, או באירופהבזמן מלחמת העולם השנייה, שסיכנו את חייהן כדי להתגנב אל המקווה בנסיבות הכי קשות.זה גרם לי להרגיש אסירת תודה שאני חיה בישראל, במאה ה-21, שבה אפשר למצואמקוואות יפהפיים כמעט […]

הפוסט מקווה בשעת מלחמה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשלמדתי על טהרת המשפחה לפני החתונה שלי, שמעתי סיפורים מעוררי השראה על נשים
שהקריבו הכול על מנת שיוכלו לשמור את המצווה הזו – נשים ברוסיה הצארית, או באירופה
בזמן מלחמת העולם השנייה, שסיכנו את חייהן כדי להתגנב אל המקווה בנסיבות הכי קשות.
זה גרם לי להרגיש אסירת תודה שאני חיה בישראל, במאה ה-21, שבה אפשר למצוא
מקוואות יפהפיים כמעט בכל שכונה.
אבל, כשליל המקווה התקרב בשבוע שעבר, מצאתי את עצמי חרדה יותר מאשר נרגשת. אני
גרה באזור שיש בו דקה אחת בלבד לתפוס מחסה בהישמע אזעקה. ספגנו למעלה ממאה
טילים במשך השבועות האחרונים, והירי עלול להתחדש בכל רגע נתון. מאז תחילת הסבב
הנוכחי התקלחתי מקלחות של שתי דקות בלבד, מקווה שלא להיתפס לא מוכנה בעת
אזעקה.
אבל ליל טבילה? ההכנות לוקחות זמן. וכך, בזהירות התחלתי להתכונן. איש לא יוכל לעצור
אותי מלהשלים את המשימה הקדושה הזו.
הלילה ירד. נכנסתי לרכב ונסעתי אל המקווה. הגעתי אל המבנה, ומצאתי אותו נעול. כעולה
חדשה, העברית שלי לא מדהימה. לאט לאט קראתי את השלט שהודבק לדלת. זו הייתה
רשימה של שלושה מקוואות אחרים באזור. קלטתי שלמקווה הזה אין מרחב מוגן, ולכן הוא
סגור עד להודעה חדשה.
אישה נוספת הגיעה מאחוריי. ואז עוד אחת. הצעתי להסיע אותן למקווה הקרוב ביותר.
במקום מגוריי, לא לכולן יש רכב. החלטנו לחכות עוד קצת, לראות אם עוד אישה תזדקק
לטרמפ. שתי דקות אחר כך, הגיעה עוד אישה. נדחסנו לתוך המכונית שלי ונסענו לצד השני
של העיר. כשהגענו אל המקווה, הבלנית קיבלה אותנו בחום. כיסאות הובאו מבית כנסת
סמוך כדי שלכולנו יהיה מקום לשבת.
זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי נשים ישראליות מחכות בתור בסבלנות. עשרות נשים –
אשכנזיות וספרדיות, דתיות ומסורתיות – ישבו יחד, מברכות זו את זו וקוראות תהלים. אף
אחת לא התלוננה.
זוהי ישראל בעת מלחמה. הליכה במרחב הפתוח בעיר שלי היא חוויה מפחידה. העיניים
נודדות מצד לצד, מחשבות את הזמן שיש לרוץ למרחב המוגן אם יירו טילים. אך אנו נחושות.
אנו עוזבות את הנוחות והבטיחות של הבתים שלנו, כדי לבקר חיילים פצועים בבית הרפואה,
להביא ארוחות למשפחות של חיילי מילואים, וכמובן, ללכת למקווה. ברוך השם, לא נשמעו
אזעקות באותו ערב. אבל היו אזעקות בלילה הבא וגם בלילה שלאחריו. אני ממשיכה
להתפלל שבקרוב מאד נוכל לקיים את המצוות שלנו חופשיות מדאגה.

הפוסט מקווה בשעת מלחמה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טהרת המשפחה ביהדות | הגב' פיא ליפסקר אצל טיירה בנקס https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%91-%d7%a4%d7%99%d7%90-%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%a1%d7%a7%d7%a8-%d7%90%d7%a6%d7%9c/ Mon, 09 May 2022 07:33:42 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1409 הגב' פיא ליפסקר- שליחת חב"ד במנהטן מתארחת בתוכנית של טיירה בנקס ומדברת על החוקים היהודיים של טהרת המשפחה

הפוסט טהרת המשפחה ביהדות | הגב' פיא ליפסקר אצל טיירה בנקס הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הגב' פיא ליפסקר- שליחת חב"ד במנהטן מתארחת בתוכנית של טיירה בנקס ומדברת על החוקים היהודיים של טהרת המשפחה

הפוסט טהרת המשפחה ביהדות | הגב' פיא ליפסקר אצל טיירה בנקס הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אופרה ווינפרי חוקרת את העולם הסודי של המקווה https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%a4%d7%a8%d7%99-%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%94/ Sun, 08 May 2022 07:29:18 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1406 אופרה ווינפרי מסיירת במקווה טהרה יפהפה בניו יורק. הצטרפו אליה בזמן שהיא חוקרת את העולם הסודי של המקווה

הפוסט אופרה ווינפרי חוקרת את העולם הסודי של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אופרה ווינפרי מסיירת במקווה טהרה יפהפה בניו יורק. הצטרפו אליה בזמן שהיא חוקרת את העולם הסודי של המקווה

הפוסט אופרה ווינפרי חוקרת את העולם הסודי של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> צניעות – יופי פנימי ומהותי https://mikvah.org.il/%d7%a6%d7%a0%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%a4%d7%99-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99-%d7%95%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%aa%d7%99/ Wed, 27 Apr 2022 18:49:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2314 "מטרתה של הצניעות אינה להסתיר את עצמנו ממבטם של אחרים. מטרתה של צניעות היא לשמר את האינטימיות שלנו. גם בין בני זוג, יש צורך בצניעות. ובמיוחד בין בני זוג, יש לטפח את האינטימיות ולהגן עליה. אם הנישואין הולכים להימשך חיים שלמים, כפי שהם אמורים להיות, על בני הזוג לעבוד יחד על מנת לשמר את האינטימיות" […]

הפוסט צניעות – יופי פנימי ומהותי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "מטרתה של הצניעות אינה להסתיר את עצמנו ממבטם של אחרים. מטרתה של צניעות היא לשמר את האינטימיות שלנו. גם בין בני זוג, יש צורך בצניעות. ובמיוחד בין בני זוג, יש לטפח את האינטימיות ולהגן עליה. אם הנישואין הולכים להימשך חיים שלמים, כפי שהם אמורים להיות, על בני הזוג לעבוד יחד על מנת לשמר את האינטימיות" (הרב מאניס פרידמן, האם אנשים כבר לא מסמיקים? [באנגלית] – ניו יורק: הרפר קולינס, 1986).

אגדה יהודית מטלטלת מספרת את סיפורה של אישה יהודייה שנאסרה בידי קבוצת חיילים אנטישמיים. כדי להפוך את מעצרה למפגן ראווה, היא נקשרת למשאית משוריינת, ונגררת ברחבי העיר עד למותה. כאילו הייתה מוכנה לתרחיש, האישה שולפת שקיק של מחטים. בכאב, אך בגאווה, היא נועצת אותן דרך שולי שמלתה אל תוך עורה, על מנת לוודא שגם ברגעיה האחרונים, היא נשארת צנועה ומכוסה.

דימוי הצניעות מוטמע בהיסטוריה שלנו. במהלך השעבוד של העם היהודי במצרים ולאחר יציאתם ממנה, היו הנשים ידועות בסטנדרטים הגבוהים של הצניעות שלהן. לאחר קריעת ים סוף המופלאה, וידאה מרים הנביאה שקולות שירת השמחה וההודיה שלה ושל נשות העם, לא יישמעו בקרב הגברים.

כל יהודי, ואפילו ילדים, מכירים את הפסוק המפורסם, שבמקורו הוא חלק מנבואת בלעם הרשע שניסה, ללא הצלחה, לקלל את העם היהודי – "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". הפרשן הנודע, רש"י, אומר שבלעם הצביע במילים אלה על תכונת הצניעות של עם ישראל, המתבטאת בכך שפתחי הכניסה לאוהלים שלהם במדבר, לא פנו זה אל זה.

רות, האישה המפורסמת שאת סיפורה אנו קוראים בחג השבועות, נודעת לשבח במדרש, על צניעותה. המדרש מתאר כי צניעותה של רות הייתה אחת התכונות הנפלאות שבועז, שנועד להיות בעלה, ראה בה – "כל הנשים מתכופפות ומלקטות, וזו יושבת ומלקטת [את החטים שנפלו על הקרקע]. כל הנשים מפשילות [=מרימות] שמלותיהן, וזו משלשלת שמלתה. כל הנשים משחקות [=צוחקות] עם הקוצרים, וזו מצנעת עצמה". אכן, היו אלה תכונות הצניעות והרגישות שבזכותן מצאצאיה של רות מגיע המשיח.

הצניעות אינה מוגבלת לאופי הלבוש. הצניעות מייצגת דרך חיים, סגנון של התנהגות וביטוי של אופי. בין אם מדובר באוכל או בדיבור, בשמחה או באבל, צופן הצניעות רלוונטי ונצחי. הזוהר אומר כי שמירת הצניעות של אימהות משפיעה על שלומם ורווחתם של בני המשפחה, ברוחניות ובגשמיות.

מה שעומד מאחורי כל יישומי עיקרון הצניעות, היא ההבנה שהנשמה שוכנת בתוך הגוף. בכדי שהנפש והגוף יהיו בהתאמה מלאה, על האדם לאמץ סטנדרטים מסוימים בייצוג הפיזי שלו והתנהגותו החיצונית, סטנדרטים התואמים את רוחניות הנשמה. אכן, הסטנדרטים הללו הפכו לסימן ההיכר של הישרדותנו, ובמובנים רבים הגדירו את הנראות והייצוגיות שלנו בחברה שנעשית מתירנית יותר ויותר.

מחמת הסכנות שמציבה החברה ובשל היעדרן של נורמות מוסריות מוגדרות, היהדות מכירה בצניעות כאבן היסוד ליחסי אישות וחלק בלתי נפרד מהצד הרוחני שלהם. במובן זה, קוד ההתנהגות של הצניעות לא נועד להגביל את מערכת היחסים, אלא דווקא להעצים אותה. היא נועדה להעצים את אופיים הייחודי של היחסים, כך שלנצח יישארו ייחודיים עבור בני הזוג. זוהי הסיבה שהחלק בשולחן ערוך העוסק ביחסי אישות, נושא את הכותרת "הלכות צניעות".

בלעדי אותם כללים ואותן הלכות, היו חיי הנישואין והמשפחה היהודיים נראים אחרת לגמרי. זוגות היו יכולים לשמור על דיני המשפחה אך להתעלם מהרוח ומהמטרה האמתיות שלהם. בדומה לכך שהלכות ה"שבות" (האיסור על עבודה פיזית ופעילות מאומצת בשבתות ובחגים), מכתיבים ויוצרים את אופייה של השבת, הופכים אותה ממה שיכול היה להיראות כחוויית יומיום שגרתית, לחוויה של יום קדושה, כללי הצניעות, קובעים במשך שנים את הטון בבית היהודי ואת רוחם של חיי המשפחה היהודיים, וממשיכים לעשות זאת גם בזמננו, כשהצורך בדבר לא היה מעולם גדול יותר.

חוקי הצניעות הם, משמעותית, הרבה מעבר לקוד לבוש. הם מייצגים מבט וגישה לחיים המבטאים את נשיותה ואופייה המיוחד של האישה, והופכים את היחסים ממפגש חיצוני לחוויה פנימית. המלך דוד כותב בספר התהילים: "כל כבודה בת מלך פנימה", לחוויה הפנימית הזו יש את הכוח להשפיע על הבית, על המשפחה ועל הקהילה.  

במקום להדיר את היופי והאטרקטיביות הטבעיים של האישה, התורה יוצרת מסגרת, שבה הם יכולים להיות מוערכים ונחשבים. מקורות רבים מספור בתורה מעידים על יופייה של האישה ועל התשוקה הפנימית שלה להציג ולהראות את המראה החיצוני שלה. הקב"ה יצר את האישה כנברא יפה. המדרש אומר כי יופייה של חוה הועבר לנשים בדורות הבאים.

ואכן, התלמוד מספר לנו שבזמן שבני ישראל נדדו במדבר לאחר היציאה ממצרים, הקדוש ברוך הוא דאג לכך הנשים יוכלו לייפות את עצמן. מאוחר יותר, בתקופת עזרא, עזרא חקק צו מיוחד הפוקד על מוכרי התמרוקים לעבור מעיר לעיר על מנת לוודא שלנשים תהיה גישה למרכולתם.

קוד הצניעות לא נועד לגרום לאישה להיראות בלתי-מושכת. אם זו הייתה המטרה, היה קשה להצדיק את כיסוי השיער של נשים כאשר כיסוי זה גורם להן להיראות מושכות אפילו יותר. בגדים מושכים יכולים להפיק מחמאות; הם לא מוכרחים לעורר תגובות אינטימיות. אינטימיות נובעת מרגשות ומאינטראקציה פיזית מתאימה. זהו השטח המיוחד לבעל ולאשתו בתוך ההקשר של מערכת יחסים מחייבת.  

מרתק לראות כמה סקרניים אנו נהיים לגלות מה נמצא מאחורי גדר גבוהה או חצר מוקפת חומה, ולעומת זאת גינה פתוחה בקושי תמשוך את תשומת לבנו. זה מרגש עוד יותר אם אנו היחידים שיש להם את המפתח או את הסיסמה הנדרשת כדי להיכנס לגן. אנשים שמציגים את גופם לראווה, אינם יכולים לצפות ששותפיהם לחיים יחושו משיכה כלפיהם. "לא הכול צריך להיות גלוי. לכולם כדאי לטפח גן סודי" (אסתר פרל, רבייה בשבי [באנגלית], ניו יורק: הרפר קולינס, 2006).

בהקשר זה, צניעות היא צורך חיוני אפילו בין בעל לאישה. אם היחסים שלהם עתידים להיות ממושכים, עליהם לתחזק כבוד הדדי לרגשות בן הזוג, לצרכיו ולגופו. אם הכול פתוח ונמצא כל העת במצב תצוגה מתמדת, ערכה של מערכת היחסים מצטמצם, מאחר שהשותפים במערכת היחסים הזו מאבדים את האינדיווידואליות שלהם, את הנימוס ההדדי, כמו גם את תחושת המסתורין וההפתעה המאפשרים למערכת יחסים פרטית לפרוח.

"פרטיות ואינטימיות הולכים יד ביד. החיבור הפיזי השלם של בעל ואישה יוצר רגע בזמן שבו הרגשות העמוקים ביותר שלהם, האהבה, השמחה וההתרגשות שלהם, מתרכזים אל תוך חוויה עוצמתית וייחודית שמעבירה את מערכת היחסים שלהם למישור האולטימטיבי של מציאות" (נ. ברוורמן וס. אפיסדורף, מותו של קופידון [באנגלית], בולטימור, מרילנד: דפוס לווייתן, 1996).

כפי שאומר מאניס פרידמן, "הצניעות נועדה לשמר את האינטימיות, לא למנוע מחטא. הצניעות לא נבראה לאדם שרוצה לחטוא, כשם שהחוקים לא נועדו לאלה המעוניינים לבצע פשעים. הצניעות היא עניין עדין הרבה יותר; לשמר את הממד השלישי שלנו, היכולת שיהיו לנו יחסים עמוקים ואינטימיים".

מאמר זה הוא חלק מן הספר [באנגלית] – 'רוחניות ואינטימיות', מאת הרב רפאל אהרן.

הפוסט צניעות – יופי פנימי ומהותי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלו את הרב! https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91/ Wed, 20 Apr 2022 18:46:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2310 שאלה: כשמביטים בכל המידע הזמין אונליין כיום, הכול הופך לזמין ונגיש יותר. כל כך הרבה ידע יהודי קיים שם; ובאתרים יהודיים רבים יש אפילו את האפשרות "שאלו את הרב". וזה גורם לי לתהות: האם קיומו של רב ממשי עם קשר אישי אליו הוא עדיין צורך חיוני בחיים היהודיים כיום? תשובה: כולנו מכירים את ההתנהלות של […]

הפוסט שאלו את הרב! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

כשמביטים בכל המידע הזמין אונליין כיום, הכול הופך לזמין ונגיש יותר. כל כך הרבה ידע יהודי קיים שם; ובאתרים יהודיים רבים יש אפילו את האפשרות "שאלו את הרב". וזה גורם לי לתהות: האם קיומו של רב ממשי עם קשר אישי אליו הוא עדיין צורך חיוני בחיים היהודיים כיום?

תשובה:

כולנו מכירים את ההתנהלות של המערכות הקוליות הממוחשבות המשיבות לנו בטלפון: אתם מתקשרים אל הבנק שלכם ובפיכם שאלה מאד ספציפית, רק כדי להיענות בהקלטה המוכרת, "ברוכים הבאים ל…", שבעקבותיה רשימת אפשרויות המסתיימת ב-"אם אתם מעוניינים במידע נוסף, היכנסו לאתר שלנו…". למעשה, לאחרונה, החל בנק אמריקאי לפרסם פרסומת המיועדת ללקוחות היוקרה של הבנק. תמצית הקמפיין שלהם הייתה שאם אתם לקוחות יוקרה, תוכלו להתקשר אל הבנק ולדבר עם נציג אמתי מיד. מדהים! בעולם שבו אוטומציה היא צורך השעה, מתוגמלים לקוחות היוקרה ביכולת שלהם להימנע מן המערכת האוטומטית. מה שאנחנו מתעבים כל כך במערכות הללו, הוא שהן משילות מעלינו את האינדיווידואליות שלנו. כולנו אמורים להתאים לאחת מ-11 או 13 האפשרויות שמציע לנו הקול המונוטוני. כאשר משיב לנו בן אנוש אמתי, אנחנו מרגישים את הנוחות שבמענה שפונה אלינו כאל בני אדם ייחודיים בידי אדם שמבין את חוויות התסכול שבחיי היומיום.

ההלכה היהודית היא מצד אחד אחידה, אבל בעת ובעונה אחת היא גם מאד מותאמת מקרה. היא מאד אחידה מבחינת מה שההלכה מגדירה כדרך האופטימלית לעשות דברים – "לכתחילה". אך יחד עם זאת – אין כמעט מקרה שבו ההלכה היהודית איננה מתייחסת לפרט ולנסיבות הייחודיות לו – ובכך מאפשרת גמישות – המבוססת על קריטריונים של המקרה הפרטי הנידון. הקריטריונים הללו הם לאו דווקא חלק מהמקרה עצמו, אלא מבוססים לפעמים על ההיסטוריה של האדם ואפילו על המזג האישי שלו או שלה. לדוגמה: ישנם מקרים רבים שבהם ההלכה מאפשרת להקל "אך רק אם יש בדבר צורך גדול". "צורך גדול" היא הגדרה מאד סובייקטיבית הצריכה להתחשב בנסיבות המידיות, בהיסטוריה של השואל, בתכונות האופי שלו ועוד ועוד. אם הדבר היה תלוי באדם עצמו, היו בלי ספק רבים שבאופן אופייני היו מגדירים כל מצב כ"צורך גדול", בעוד אחרים לא היו מגדירים "צורך גדול", גם אם חייהם היו תלויים בדבר.

חכמינו ז"ל מורים לנו: "עשה לך רב וקנה לך חבר". רב הוא לא רק מאגר מידע – האינטרנט מציע רבים כאלה. על מנת להשיב בצורה מדויקת לשאלה פרטית של אדם פרטי, על הרב להיות גם סוג של חבר, אדם שיש לו קשר אמתי אל השואלים. המצב המסוים של אדם מסוים, צריך להיות מוכר לרב ואל לו להסתמך על "תחושות".

אבל יש כאן עוד יותר מזה, שכן תפקידו של רב איננו רק להשיב על שאלות. הרב נמצא שם כדי לשמש כ"פנים" של הדת, השער אל הקהילה ואל הדת כמכלול. פיתוח קשר אישי עם רב הוא לפיכך חלק משמעותי בצמיחה האישית של אדם יהודי. הקב"ה רוצה שכל אדם יהפוך ל"שותף" ב"עסק" שלו. הרב נמצא שם כדי להראות לאדם איך להפוך לשותף ב"עסק". אם אתם רוצים להשקיע השקעה רצינית בחברה שיש לה פוטנציאל בלתי מוגבל, לא הייתם רוצים להתקשר למערכת האוטומטית; הייתם רוצה להתיידד עם המנהלים.

אם כן, האינטרנט הוא בלי ספק כלי נפלא לקדם את הידע היהודי שלנו, אך הוא איננו יכול להחליף בשום אופן את תפקידו של רב ידידותי. כלקוחות יוקרה ב"עסק" של הקדוש ברוך הוא, מגיע לכם לדבר עם בן אדם – לא עם מכונה.    

הפוסט שאלו את הרב! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חני ליפשיץ מנפאל בסיפור עוצר נשימה https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%a9%d7%99%d7%a5-%d7%9e%d7%a0%d7%a4%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%95%d7%a6%d7%a8-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%94/ Wed, 20 Apr 2022 11:06:11 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1915 סרט מדהים | חני ליפשיץ מנפאל בסיפור עוצר נשימה על הולדת נסיה

הפוסט חני ליפשיץ מנפאל בסיפור עוצר נשימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סרט מדהים | חני ליפשיץ מנפאל בסיפור עוצר נשימה על הולדת נסיה

הפוסט חני ליפשיץ מנפאל בסיפור עוצר נשימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מהו מקווה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94%d7%95-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Thu, 14 Apr 2022 12:30:04 +0000 https://mikvah.org.il/?p=196 טבילה במקווה היא המצווה היקרה והנפלאה ביותר. כאן, עטופה במים החיים של המקווה ושקועה בקדושה, מתרחש המעבר למצב של טהרה רוחנית, וכאן, מעגל החיים מקבל אישור מחודש. ייתכן שמעולם לא היית במקווה, ואינך יודעת למה לצפות. הצטרפי אלינו לסיור במקווה, הביטי סביב, שאלי שאלות. ואז, אם את נשואה, חווי זאת בעצמך במקווה הסמוך למקום מגורייך […]

הפוסט מהו מקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טבילה במקווה היא המצווה היקרה והנפלאה ביותר.

כאן, עטופה במים החיים של המקווה ושקועה בקדושה, מתרחש המעבר למצב של טהרה רוחנית, וכאן, מעגל החיים מקבל אישור מחודש.

ייתכן שמעולם לא היית במקווה, ואינך יודעת למה לצפות. הצטרפי אלינו לסיור במקווה, הביטי סביב, שאלי שאלות. ואז, אם את נשואה, חווי זאת בעצמך במקווה הסמוך למקום מגורייך (היוועצי במדריכה מוסמכת או ברב המקומי בקשר להכנות הנדרשות לטבילה ראויה במקווה). 

בואי נתחיל…

מקווה יכול להיבנות בכל סוג של מבנה. פעמים רבות, מבנה ייעודי מוקדש כולו למתחם מקווה, על מנת לאפשר את קיום המצווה בנוחות ובנעימות מרביות. לעתים, המקווה הוא חלק ממתחם של בית כנסת או מרכז קהילתי יהודי. 

שבי בבקשה בנוחות בחדר ההמתנה הייעודי. הבלנית תצטרף אלייך בהקדם. כאן, פרטיות היא ראשונה במעלה. טבילה במקווה היא מצווה פרטית מאד. רק בן הזוג שלך והבלנית מודעים לביקורך במקווה. לאיש מלבדם אין צורך לדעת על כך. ואכן, במקרה זה, התנהגות דיסקרטית ראויה לשבח. 

הנה, הבלנית מגיעה ללוות אותך לחדר הכנה פנוי. 

ניכנס?

ניקיון הוא ערך עליון בקיום נאות של מצוות הטבילה במקווה. חדר מיוחד רוהט וצויד על מנת לאפשר הכנות קלות ונוחות לטבילה במקווה. 

חדר אמבטיה אלגנטי, מצויד באמבט מפנק, שידה ומראה לשימושך. הכול נקי ומבריק. 

מגבת גוף או חלוק, נעלי רחצה, סבון, שמפו, גוזז ציפורניים, וכל ציוד חיוני אחר הנדרש לניקוי מושלם, ממתינים לכל טובלת (הדבר משתנה בכל מקום, כדאי לבדוק מראש האם נדרש להביא ציוד כלשהו).

הציפורניים נגזזות, השיניים מוברשות, והשיער מסורק ומוסרים ממנו הקשרים. איפור, לק וכדומה, חוצצים בינך למי המקווה. 

כל דבר שעלול לחצוץ בין גופך לקדושת מי המקווה – מוסר מראש. כאן נמצאים רק האלוקים ואת – כפי שנבראת, בצלמו. כשהגעת למצב הנקי, בראשיתי-טבעי הזה, את יכולה להתעטף בחלוק או מגבת ולצלצל בפעמון לקריאה לבלנית. 

כעת מצפה לך שטיפה קצרה במקלחת, כשלב אחרון לפני הטבילה עצמה. מקלחת זו מאפשרת לך לשטוף עצמך, להסתרק ולהיכנס אל המקווה כשאת רטובה, כפי שנכתב בהלכה. חדר ההכנה במקווה מצויד במקלחת גם כן. אם אישה מעדיפה לבצע את הרחצה באמבטיה כהכנה למקווה בביתה שלה, נדרשת רק המקלחת הקצרה במתחם המקווה, כהכנה אחרונה לטבילה.

במבט ראשון, המקווה עצמו נראה כבריכת שחייה קטנה. מה שמבדיל בינו לבין בריכת שחייה, ומשרה את קדושתו המיוחדת, הוא המבנה הייחודי שלו וכן המים. מי המקווה הם "מים חיים" המגיעים ממקור טבעי, צינור מיוחד מאפשר למי גשמים לזרום אל "בור" המקווה, המשמר בתוכו את אותם מים טבעיים לחלוטין. באמצעות פתח הממוקם בצד המקווה או בתחתיתו (במקווה שבתמונות, נמצא הבור בתחתית), אותם "מים חיים" 'נושקים' למי הברז הממלאים את בריכת המקווה עצמה, ומשמרים את החיבור התמידי שבין המים שבבריכת הטבילה למי הגשמים שבבור.         

בניית המקווה היא דבר מורכב, וחייבת להיעשות בפיקוח של רבנים שהתמחו בכך. 

אם כן… אין זו בדיוק בריכת שחייה….

כעת הגיעה השעה למצווה עצמה – הטבילה. 

 הבלנית תיקח ממך את החלוק או את המגבת, ותמתין בצד בדיסקרטיות, כשאת פוסעת במדרגות אל המקווה, את צועדת בצעדיהן של נשים יהודיות לאורך כל ההיסטוריה היהודית. 

המים הם בערך בגובה החזה. את טובלת במים, כך שהם יכסו את גופך במלואו כולל כל שער הראש. המצווה מקיפה אותך. הטבילה עצמה נמשכת רגע, אך את יכולה לחוש בבירור את הקדושה. 

עלי מן המים וברכי את הברכה.

טבלי עוד פעמיים (או כפי המנהג שלך). הבלנית צופה מן הצד כדי לוודא שכל טבילה הייתה טבילה מלאה, על פי דרישות ההלכה. בסיום כל טבילה היא מכריזה: "כשר", קולה נישא למרום, מעיד על המעשה שנעשה בשלמות. זהו הרגע שכולו שלך – רגע שבו נפתחים שערי שמים לתפילותייך ולבקשותייך. 

המצווה הושלמה. התחדשת ונולדת מחדש מבחינה רוחנית שאין דומה לה. 

אם תרצי לאתר את המקווה הקרוב למקום מגורייך, את יכולה לבדוק זאת באתר.

שימי לב שלכל מקווה שעות הפתיחה שלו. בחלק מן המקוואות נדרש תיאום מראש, וחלקם פתוחים על בסיס יומיומי קבוע. התקשרי למקווה שבחרת, לוודא את השעות. 

הפוסט מהו מקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אהבה בשואב אבק https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%91-%d7%90%d7%91%d7%a7/ Wed, 13 Apr 2022 18:44:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2306 איחלתי פעם לחברה, שתהיה נשואה למשך כל כך הרבה זמן, עד שכל הידיות של הסירים והמחבתות שלה ייפלו, כמו שהן נופלות משלנו, ברוך השם. אף על פי שלמען האמת, איננו נשואים כל כך הרבה כפי שאולי הייתן חושבות למראה הסירים שלנו. המשפחה שלנו לוקחת את הציוד הביתי שלנו למחוזות שציוד כלשהו לא הגיע אליהם, או […]

הפוסט אהבה בשואב אבק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איחלתי פעם לחברה, שתהיה נשואה למשך כל כך הרבה זמן, עד שכל הידיות של הסירים והמחבתות שלה ייפלו, כמו שהן נופלות משלנו, ברוך השם. אף על פי שלמען האמת, איננו נשואים כל כך הרבה כפי שאולי הייתן חושבות למראה הסירים שלנו.

המשפחה שלנו לוקחת את הציוד הביתי שלנו למחוזות שציוד כלשהו לא הגיע אליהם, או היה אמור להגיע אליהם. פעם אחת שחקנו בחצי שנה ריצוף שהגיע עם עשר שנות אחריות. בניגוד לסירים חסרי הידיות, שבשלהם שכללנו את הספורט של החזקת סירים במחזיקי סירים רבים במיוחד, כאשר הדבר מגיע לשואבי אבק – בדרך כלל אנחנו נאלצים להחליף אותם פעם בשנה או שנתיים. כך יוצא שלרוב יש לנו את המודל העדכני ביותר הקיים בשוק. לשואב האבק החדש שלנו יש מכל אבק שמחולל מעין סופת טורנדו זעירה בכל פעם שהוא מופעל. זה נותן לנו את התחושה שאנחנו ממש מעיפים את המקום!   

לקראת החגים החלטתי, שאעניק לבית את אחת משאיבות האבק היסודיות ביותר. אתן יודעות, שאיבה כזו שמגיעים בה אל כל משטח ומתחת לכל משטח, כזו שממש משתמשים בה בכל האביזרים המיוחדים של השואב. גררתי את המכונה אל הקומה העליונה והדלקתי אותה בחשק. אף שהיא השאירה אחריה סימנים של "זה עתה נשאב", היא לא הפיקה את הברק שציפיתי לו. הסרתי את צינור ההארכה, והרגשתי את תחושת השאיבה החזקה. אך כשהבטתי אל מכל האבק, הבחנתי שלא מתחוללת בו ולו בריזה קלילה, שלא לדבר על סופת טורנדו. הוצאתי את הפילטרים, חבטתי אותם על הקיר מבחוץ (חלילה שלא אקנה חדשים!) והרכבתי אותם בחזרה. בפעם הקודמת שהשואב עשה בעיות זה עבד היטב. אך לא… הסופה עדיין לא הופיעה במכל האבק. הממ. לאחר בחינה נוספת, גיליתי את הבעיה. הצינור הקצר שמחובר ישירות אל המכונה, היה חסום. 

ניגשתי לעבודה. ניתקתי מהחשמל את ידידתי הנאמנה, השכבתי אותה כך שנתיב האוויר שלה נותר פתוח, והתחלתי להוציא דברים מתוך קנה הנשימה שלה באמצעות האצבעות שלי. מדהים כמה היה שם! כשאצבעותיי לבדן לא יכלו להגיע אל הסתימה, לקחתי מסרגה, הכלי המושלם לעבודה כזו. אף שהערימה שנערמה על הרצפה הייתה מרשימה, עדיין לא נראה האור בקצה המנהרה. כשגם המסרגה שלי כבר לא הצליחה להגיע למקור החסימה, נעזרתי במקל ביליארד של הילדים, ולאחר כמה דחיפות, נתיב האוויר נפתח, והערימה שעל השטיח הפכה מרשימה עוד יותר. הסתכלתי אל תוך הצינור, וראיתי את מה שנראה כמקור הבעיה. הייתה זו מחט גדולה שהייתה תקועה בצינור ונחה לרוחב הפתח שלו. ככל הנראה, מרבית הלכלוך הצליח לחדור מבעד למחסום הקטן הזה, עד שחתיכה אחת נתקעה בו. אז הצטברו עוד ועוד דברים מאחריה. אט אט, מספר הדברים שנתקעו עלה, ומספר הדברים שיכלו לעבור – ירד. אף שהיא עדיין השאירה אחריה סימני שאיבה, דבר כמעט ולא עבר שם. מעניין.

כולנו הערנו לילד שהיה זה תפקידו לשאוב – "אתה בטוח ששאבת את החדר הזה?", בשטף החיים, לא חשבנו לבדוק את השואב עצמו. תהיתי לעצמי כמה זמן היה השואב סתום ולא באמת אסף לכלוך. וכמה זמן הייתה המחט תקועה שם? נעזרתי בצבת כדי להסיר את המחט בעדינות. ניקיתי את המברשת, והפעלתי את השואב. איזו סערה פרצה שם במכל!

החיים הם לא ממש שואב אבק, אבל לפעמים… הם כן.

לפעמים, בכל סוג של מערכת יחסים, יכולה להתרחש חסימה. פגיעה. מקום שבו מישהו אינו נשמע, או אינו מקבל את האישור שהוא זקוק לו, או אולי האמון או הכבוד שלו נשברו. אף על פי שננסה לעקוף את הפגיעה, לפעמים היא פשוט נתקעת שם, חוסמת את הזרימה של מערכת היחסים שלנו בדרך זעירה כל כך עד שלפעמים היא איננה נראית. אנחנו עשויות להמשיך עסקים כרגיל, אבל דברים נוספים הולכים ונערמים על הפגיעה הזו. אחדים מהם לא היו מפריעים לנו כלל במצבים אחרים. אם נשאל משפיעה, היא תאמר לנו: "נו באמת. את לא יכולה לוותר על הדבר הזה?" נראה שאיננו מסוגלות. היצר הרע משכנע אותנו שהעלבון הזה קשור לפגיעה ההיא, והוא הופך לחשוב מאין כמוהו.

אנחנו ממשיכות לצבור עוד דברים בדרך: אי-הבנות, רגישות יתר, אי-סובלנות. כל אלה חוסמות את זרימת הנתינה, יוצרות מרחק במערכת היחסים. הרחש שנובע מההרגשה שאיננו מחוברות ממשיך לזמזם ברקע היומיום שלנו. אנו מתחילות להרגיש את אותה תחושת עייפות; את הלהט שאבד. ולפתע אנו עשויות להבחין שאף על פי שנראה שהדברים עדיין מתפקדים, ככלות הכול, אנחנו עדיין משאירות אחרינו את 'סימני השאיבה', אבל הזמן יחד, ובכן, הוא לא מה שציפינו לו או חשקנו בו כל הזמן.

יכול להיות שננסה לאתחל את מערכת היחסים בדרכים שעבדו לנו בעבר. אבל משום מה, הפעם זה לא עובד. אנחנו פשוט לא מסוגלות להתחבר מחדש לרגשות שאנו יודעות שיש לנו, או שלפחות היו לנו פעם. רגשות החיבור החזקים האלה אינם מורגשים עוד.  כשהדבר נמשך כבר זמן רב, את עשויה לשמוע מישהי שתאמר, "זה כבר לעולם לא יהיה מה שהיה פעם". לפעמים, חס ושלום, הם אולי אפילו יגידו, "זה אף פעם לא היה באמת טוב", מבלי שיוכלו להיזכר או להאמין עד כמה עוצמתית באמת ומענגת הייתה מערכת היחסים הזו בעבר.

מה אנחנו יכולות לעשות? אנחנו חייבות לעצור ולהשקיע מחשבה בשאלה – איפה התרחשה הסתימה הזו. מה הייתה הפגיעה? החתיכה הזו שלא היינו מסוגלים לעבור אותה או להתאושש ממנה? מתי היה זה שהצורך הבריא לתת, להתחבר ולהתקרב התחיל לדעוך? ברגע שזיהינו את מקור הבעיה, אפשר, במאמץ מסוים, להסיר אותו, ולהשיב מחדש את זרימת השלום והברכות.

כעת, כשהאור במערכת היחסים שלך מאיר שוב, תוכלי לראות את החיבור עם החברה/הורה/ילד/בן זוג שוב. סביר מאד שתעריכי את הקשר הזה עוד יותר מבעבר. כמו בתשובה, כאשר עושים אותה כראוי, ניקוי הגון יכול להשאיר אותנו עם הרגשה קרובה יותר. למעשה, את עשויה לתהות איך כל הדברים הקטנים האלה הפריעו לך כל כך קודם לכן. איך, עכשיו, הם פשוט זורמים בשלום!

אסיים בברכה שתהיי נשואה זמן רב כל כך שכל הידיות של הסירים והמחבתות ייפלו להן, וגם שהטורנדו לעולם לא יפסיק לנשב בכל מערכות היחסים היקרות לך!

הפוסט אהבה בשואב אבק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> וידויים של טובלת https://mikvah.org.il/%d7%95%d7%99%d7%93%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%98%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%aa/ Mon, 11 Apr 2022 08:15:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2339 "האם כבר הגעת לגיל המעבר?", שאלה אותי דבורה לאה, שליחת חב"ד הצעירה והיפה לסנטה פה, ניו מקסיקו. "כן. הממ, למה את שואלת?" "מפני שחשבתי שאולי תרצי ללכת למקווה". "דבורה לאה, את יודעת שאני לא שומרת מצוות. הפעם היחידה שאני טובלת משהו היא בליל הסדר". "תני לי לנסח את זה קצת אחרת. לאחר גיל המעבר, מאחר […]

הפוסט וידויים של טובלת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "האם כבר הגעת לגיל המעבר?", שאלה אותי דבורה לאה, שליחת חב"ד הצעירה והיפה לסנטה פה, ניו מקסיקו.

"כן. הממ, למה את שואלת?"

"מפני שחשבתי שאולי תרצי ללכת למקווה".

"דבורה לאה, את יודעת שאני לא שומרת מצוות. הפעם היחידה שאני טובלת משהו היא בליל הסדר".

"תני לי לנסח את זה קצת אחרת. לאחר גיל המעבר, מאחר שכבר אין לך וסת, נדרשת פעם אחת בלבד במקווה. זה יספיק לכל שארית חייך".

עמדתי לומר "לא", אבל אז זה הכה בי. כעיתונאית מסעות, אני מתנסה, ולעתים קרובות משתתפת בטקסים מתרבויות שונות. למה לא לנסות את אלה של התרבות שלי?

"אוקיי", אמרתי. "לכי על זה. מה אני צריכה לעשות?"

כמה ימים מאוחר יותר, דבורה לאה הופיעה בביתי חמושה בחיוך רחב ובערכת מקווה יפהפייה ויוקרתית. הערכה הכילה כמה פריטי טואלטיקה הנדרשים להכנה.

"זהו זה?", שאלתי, נושמת לרווחה שההכנות כל כך קלות.

"לא בדיוק", היא השיבה. "את לא יכולה לקיים שום מגע פיזי עם בעלך – נגיעה, שום דבר – במשך שבעה ימים".

"בלי לגעת? בלי לחבק? בלי לחיצות יד קטנות?"

"שום דבר", התעקשה מומחית המקווה.

"אז מי בדיוק מתחייבת למצווה מייסרת כזו?" שאלתי. התשובה הייתה שנשים נשואות רבות עושות זאת (את חייבת להיות נשואה בכדי ללכת למקווה), וכמה מהן אפילו אינן מגדירות עצמן דתיות. הן פשוט רוצות לקיים את המצווה שעיקרה בזה שאת הולכת למקווה שבעה ימים לאחר סיום המחזור (ואם משך הדימום הוא קצר מאד, עלייך לחכות חמישה ימים לפחות לפני שתתחילי בספירה לאחור של שבעת הימים עד לטהרה).

למען האמת, לא ממש השתכנעתי. לא ממש התחברתי לרעיון ההתנזרות, לא הבנתי את הקשר בין הופעת וסת וטומאה. ניגשתי לחוויה כמו אנתרופולוגית, והבטתי בדבורה לאה כנציגת כת אקזוטית החולקת עמי מידע פנימי.

היא הייתה סבלנית מאד בנוגע לשאלות שלי. היא הסבירה שהטבילה במקווה קשורה לא רק לאישה, אלא אליה ולבעלה, הדרך שלהם להזמין את הקב"ה אל תוך הבית שלהם ואל תוך הנישואין שלהם. ההכנות למקווה והטבילה הם מעשים גשמיים, אבל הסיבה שמאחוריהם היא רוחנית.

"את מבינה", אמרה לי דבורה לאה, "בכל חודש, עם הופעת הווסת – שמשמעה שאין ביצית מופרית – זהו סוג של פוטנציאל חיים שלא מומש. ואז האישה טובלת עצמה במים, מקור החיים.

כאשר היא עולה מן המים, היא כאילו נולדת מחדש, והאנרגיה האלוקית של בריאה שוב זורמת בה. יש כאן התחדשות, התנקות רוחנית".

הקשבתי לה כשהיא דיברה בעליזות איך הנישואין מתחדשים בכל חודש, הודות למקווה. הבעל והאישה נפרדים, וההימנעות הזו עשויה להיות קשה מאד. אבל היא גם מחזיקה את התשוקה בחיים. כשבני הזוג מתאחדים מחדש, הם מעריכים זה את זו עוד יותר. וההקרבה שבקיום המצווה, מרוממת את מערכת היחסים הפיזית שלהם לדרגה רוחנית.

דבורה לאה הייתה מאד פתוחה בקשר למקווה, אך, בעבר, הטבילה במקווה הייתה אפופה מעטה סודיות. אימהות לא אמרו לילדיהן כשהן הלכו למקווה. זה היה עניין מאד פרטי – בין אישה, בעלה, הקב"ה והבלנית במקווה. יהודים רבים לא דיברו – ועדיין אינם מדברים – על הטבילה במקווה. אבל היום, מקוואות יצאו מהארון. במקרים רבים הם בנויים כספא מהודר, אפשר למצוא אותם בספר הטלפונים, והם מהווים נושא לשיחה.

נשים רבות הולכות למקווה מפני שהדבר גורם להן להרגיש מיוחדות וקושר אותן לאימהות שלנו. שרה טבלה במקווה. למעשה, היה לה אוהל משלה לזמנים שבהם היא ואברהם לא יכלו להיות יחד פיזית. טוענים כי באר מרים הייתה למעשה מקווה. בזמנים מודרניים יותר, כאשר המקוואות הוצאו אל מחוץ לחוק ברוסיה הקומוניסטית, והק.ג.ב סגר אותם, הלכו הנשים באומץ ופתחו מקוואות אחרים תחתיהם. המקווה חשוב כל כך ביהדות, עד כדי כך שאם לקהילה יש כסף שמספיק רק לרכישת ספר תורה או לבניית מקווה, בניית המקווה קודמת.  

"דבורה לאה", שאלתי, "אם זה נפלא כל כך, מדוע בעלי, פול, אינו יכול לעשות זאת גם?"

"הוא יכול", השיבה דבורה לאה. וכששאלתי את פול, הוא אמר שיעשה זאת.

גם הוא אנתרופולוג חובב.

קראתי קצת על המקווה וגיליתי המון כללים מסתוריים ומורכבים בקשר למבנה המקווה. השכבה התחתונה היא של מים גשם טבעיים, טהורים. הם מכונים "מים חיים" והם מסמלים את הלידה מחדש ואת הזרימה האלוקית שבבריאה. מעל למי הגשם הקרים, ישנה בריכה נוספת של מים חמים, שבה מתרחשת הטבילה עצמה. שני סוגי המים אינם אמורים להתערב, כך שמי הגשם ישמרו על איכותם המקורית ללא פגם. הם כן "נוגעים", משיקים אלה לאלה, באמצעות פתח שבין שתי הבריכות, אך הם אינם מתערבים. מי בריכת הטבילה מוחלפים לעתים קרובות, וכך נשמרת היגיינה. מי הגשם, שאינם מתלכלכים כלל, נשמרים כמות שהם.

לא בלב שלם התחלתי את שבעת הימים. היה זה תרגיל אינטלקטואלי שאליו ניגשתי יותר מתוך סקרנות מאשר מתוך מחויבות. עשיתי את רוב ההכנות, אבל קצת רימיתי כשזה הגיע ללגעת בפול. אני מניחה שאפשר לומר שהייתי סוג של "מפלצת מקווה" – נחושה לחוות את הטבילה, מבלי לאמץ את החוויה בשלמותה. דבורה לאה צקצקה, אבל התירה לי להתקדם עם תוכנית המקווה.

ליל המקווה הגיע. פול ואני השתחלנו אל המושב האחורי של הרכב הרבני, והרב, ברל, הסביר לפול בקצרה למה לצפות וכיצד גברים ניגשים למקווה. זה היה נשמע כמו קפיצה קטנה למזללת מזן מהיר. אתה טובל לפני תפילות, לפני שבת, לפני חגים. נכנס יוצא.

כשהגענו אל המקווה של אלבקרקי, שהיה נקי ללא רבב ומזמין, אנו הנשים נכנסנו לחדר נפרד להכנות. דבורה לאה הראתה לי מגוון של מוצרים לניקוי אישי – מברשות ציפורניים, מסרקים, שמפו, מקלות אוזניים, מסירי איפור, חוט דנטלי. היא העוותה את פניה כשהבחינה בקעקוע זמני צבעוני על הזרוע שלי, והתחילה להסיר אותו באמצעות מסיר לק,  פצירה והציפורן שלה. היא הנחתה אותי שלא להעביר חוט בין שיניים עם קצוות משוננים, כדי שלא יישאר משהו מהחוט בין השיניים. הייתי צריכה לגזוז ציפורניים, להיכנס לתוך כל פתח, ולהיות, ובכן, מושלמת. אז היא אמרה שאני יכולה לקחת אתי את ציוד הניקוי אל תוך האמבט, ושאשאר באמבטיה קרוב לחצי שעה.

הרגשתי המומה. מוצפת. אני מחשיבה את עצמי כאדם נקי, אבל היו אזורים רבים כל כך שמעולם לא חשבתי עליהם. מה אם השארתי פיסת חוט דנטלי בין השיניים שלי? ומה אם נותר מעט לכלוך מתחת לציפורן או בקצה העין שלי? פסעתי בזהירות אל תוך האמבט שהיא מילאה בעבורי, מנסה ללהטט את כל עזרי הניקוי. פלופ. השמפו צנח אל תוך המים. התכופפתי להרים אותו ואז נפלו המספריים לציפורניים. בסופו של דבר, ארגנתי את כל הציוד, ושקעתי במים. נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי לנקות את עצמי. בתחילה חשתי התנגדות פנימית, אבל אז נשאבתי לזה. קרצפתי וסיבנתי והקדשתי תשומת לב מלאה לכל סנטימטר של עור. בכל חיי, לא ניקיתי את עצמי בצורה יסודית כל כך.

כעשרים חמש דקות לאחר שהתחלתי, נתקפתי בזיכרונות ילדות של בדיקת החמץ לפני פסח. עברנו בכל הבית עם נוצה, אוספים כל פירור שנשאר על מדף, בכיס, בכל מקום. עכשיו, ניקיתי את החמץ מהגוף שלי. טיהרתי את האני הפיזי והנפשי שלי כשם שטיהרנו את הבית מחמץ לפני פסח. הייתי על סף בכי. החוויה האנתרופולוגית שלי הפכה אישית מאד. שפשפתי וקרצפתי כאילו חיי תלויים בזה.

כאשר דבורה לאה חזרה אל החדר, היא בחנה אותי בעדינות, מחפשת אחר שערות שנשרו על גבי, או כל דבר אחר שפספסתי. היא הכריזה שאני נקייה. ואז הובילה אותי אל חדר המקווה. הוא נראה כמו ג'קוזי, ואני פסעתי בקלות במורד המדרגות אל המים.

"כעת, טבלי שלוש פעמים. כמו דג, או כמו לווייתן", הנחתה אותי דבורה לאה.

קל יותר לומר מאשר לעשות. לא הצלחתי לרדת מתחת למים. נדרשתי להרבה ניסיונות על מנת לטבול בשלמות. דבורה לאה צפתה בי בסבלנות, חייכה לאישור, ואז הפנתה את גבה אליי.  

"קיימת את המצווה", היא אמרה, ועכשיו זה הזמן הפרטי שלך. רק שלך. קחי את הזמן".

בתחילה לא ידעתי מה לעשות, ואז זה פשוט קרה מאליו. טבלתי במים, מודה ליקום על בעלי פול, הבריאות שלי, ניסיון החיים העשיר שלי. התפללתי עבור משפחתי וידידיי שיהיו בריאים. וחשבתי ששמעתי אנחה קלה משמים, סימן שתפילותיי התקבלו.

לאחר הטבילה, נחשבתי "כשרה", והלכתי לפגוש את פול בחדר ההמתנה. הרגשתי חיונית, חיה, עליזה, רגועה. 

"את זורחת", לחש אליי פול. קרנתי מאושר.

"ואיך זה היה לך?", שאלתי.

פול אמר שזה היה קצר, אך משמעותי. זה הזכיר לו את הילדות שלו, והחיה בו זיכרונות שנקברו מזמן. זיכרונות של נסיעה משפחתית לאטלנטיק סיטי, בביקור של קרובי משפחה. הם התאכסנו במלון, ופול היה מרותק למראה היהודים האורתודוקסים שעמדו להתפלל בלובי, אכלו כשר ופטפטו באידיש. זה הרגיש כמו ביקור בארץ זרה. אמא שלו נלחצה, וגרמה למשפחה לעזוב את המלון. זו הייתה הפעם האחרונה שבה התערב אי פעם עם יהודים אורתודוקסים.   

במהלך הנסיעה בחזרה הביתה, דבורה לאה אמרה לי שהטבילה במקווה היא הזמן הכי עוצמתי בין אישה ובין אלוקים – אפילו יותר מזמן הדלקת הנרות, מפני שבמקווה, הגוף כולו מעורב. יש נשים שהולכות למקווה כשפוקד אותן משבר, או כשמישהו חולה, או לפני חתונה או בר מצווה. גם שאר המשפחה מעורבת, שכן הבעל צריך לשתף פעולה, והילדים יכולים לחוש במשב הרוח של הרוחניות שאמא שלהם מביאה עמה בחזרה הביתה. וכאשר תינוק נולד לאחר הטבילה במקווה, הוא נחשב שנהרה בקדושה, ומגיע לעולם עם היתרון הזה.  

אני מניחה שאני קצת מצטערת שלא שמרתי על המצווה ביסודיות במהלך ימי ההכנה. אולי זה היה יכול להיות עוד יותר עמוק ועוד יותר משמעותי. אבל זה כבר היה מאוחר מדי בשבילי. חוויתי את ההיטהרות האחת שלי. ובשביל אישה שאיננה דתית שחיפשה הרבה ומזמן קשר רוחני עם היהדות, זו בהחלט הייתה התחלה נפלאה.   

הפוסט וידויים של טובלת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> למה אני כל כך אוהבת את המקווה? https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9b%d7%9c-%d7%9b%d7%9a-%d7%90%d7%95%d7%94%d7%91%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Wed, 30 Mar 2022 18:38:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2298 אפשר לאהוב את המקווה מכל כך הרבה סיבות. האהבה שלי למקווה הובילה אותי לשמור על כשרות, לשמור שבת, ולכסות את שערי כאישה נשואה. הנה כמה מהדברים האהובים עליי בקשר למקווה: 1. טבילה במי אמא אדמה מי המקווה צריכים לעמוד בדרישות מסוימות של קיום טבעי, כמו מי מאגר טבעי של מים, או איסוף של מי גשמים. […]

הפוסט למה אני כל כך אוהבת את המקווה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אפשר לאהוב את המקווה מכל כך הרבה סיבות. האהבה שלי למקווה הובילה אותי לשמור על כשרות, לשמור שבת, ולכסות את שערי כאישה נשואה.

הנה כמה מהדברים האהובים עליי בקשר למקווה:

1. טבילה במי אמא אדמה

מי המקווה צריכים לעמוד בדרישות מסוימות של קיום טבעי, כמו מי מאגר טבעי של מים, או איסוף של מי גשמים. כל מאגר מים טבעי שהוא גדול מספיק לטבילה, יכול לשמש כמקווה (הערת העורכים: חשוב להתייעץ עם רב על מנת לקבוע אם מאגר המים המסוים אכן כשר לטבילה במידת הצורך). האוקיינוס הוא המקווה הגדול ביותר בעולם. כאשר אישה טובלת במקווה, היא נכנסת לרחמה של אמא אדמה. היא כורעת פנימה בתנוחה עוברית, ואז, ביציאה מן המים היא נולדת מחדש רוחנית.

"כאשר אנו מתייחסים לנוכחות של הקב"ה בתוך העולם שלנו, הנותנת חיים לכל הנבראים, היא קרויה 'שכינה'", כותב צבי פרימן בקשר לשאלה מדוע איננו קוראים לקב"ה "אמא".

"כאשר אנו מתייחסים לרוממותו של הקב"ה מעבר לעולם שלנו, אנו קוראים לו 'הקדוש, ברוך הוא'. אלוקים אינו משתנה ואין לו חלקים, חס ושלום. שני הכינויים מתייחסים לאותו אלוקים, כשמביטים בו משתי זוויות שונות", הוא כותב.

אלוקים הוא נקבה, אלוקים הוא זכר, אלוקים הוא הכול ואפשר ליצור איתו קשר ולתאר אותו בכל אחד מן ההיבטים הללו.

ההיבט הנשי של הקב"ה, השכינה, נוכחת ושורה בתוכנו כאשר אנו מקיימים מצוות, כמו תפילה או לימוד תורה. פרימן ממשיך, 'הקדוש ברוך הוא' מתאחד עם ה'שכינה' כאשר אנו מקיימים מצוות כהלכה, ובכך אנו מביאים להרמוניה רוחנית בעולם. כאשר אישה טובלת במים הקדושים של המקווה, היא מתאחדת פיזית עם אותה שכינה נקבית ומקיימת את המצווה לאחד את השכינה עם הקדוש ברוך הוא.

השכינה שורה בטבע הבראשיתי שם הבריאה נוכחת במלוא עוצמתה. השכינה שרתה גם בבית המקדש, מה שמסביר את הנסים שהתרחשו שם. בטבילתה במקווה, האישה מגלמת את אותו כוח חיים פורה ועוצמתי הקיים בה. שמירת דיני טהרת המשפחה, הכוללים את הטבילה במקווה מביאים את הבורא אל תוך מערכת היחסים הזוגית, ומרוממים את האיחוד שבין הבעל לאישה.

2. היגיינה אישית, אינטימיות רוחנית

לפני שאישה טובלת במקווה, עליה לנקות את גופה בקפידה על פי כללים מסוימים, על מנת לוודא שאין דבר שעלול לחצוץ ממגע של המים הקדושים בחלק כלשהו מגופה. היא מתכוננת כבר שבעה ימים, מאז סיום הווסת. רגעי הטבילה והרגעים המקדימים מפוקחים בידי אישה, עדה לסייע לוודא כי האישה נקייה לחלוטין וטובלת במים בהתמזגות מלאה.

המקווה הוא מרכיב יסודי בחיים יהודיים. על פי ההלכה, בניית מקווה קודמת גם לבניית בית תפילה.

באופן אישי, אני אוהבת לדעת וגם ליישם את הרגלי ההיגיינה של אמותיי הקדומות! זה לא רק איך אנו שומרות על ניקיון אישי, זה קשור לשאלה איך אנו מכינות את עצמנו לאינטימיות עם אהוב לבנו. באופן כללי אפשר לומר שהטקס החודשי הזה לאישה נשואה מעניק מקצב מסוים של אינטימיות לבעל ולאישה. במסורת היהודית שלנו ישנה תשתית מובנית לאיזון ולחידוש של אינטימיות מינית בריאה.

3. מרכזיותו של המקצב הנשי

לא זו בלבד שאישה לומדת כיצד להתחקות אחר המחזור החודשי שלה על פי לוח השנה הירחי העברי ואת מערכות הזמן המסורתיות, כאשר היא מיישמת את דיני טהרת המשפחה, אלא שלמעשה למקצב של הווסת שלה יש השפעה כבירה על מערכת היחסים שלה עם בעלה ומשפחתה. הגיוני כל כך שהלוח העברי המתבסס על מחזור הירח, קשור באופן פנימי ומאוזן רוחנית עם המקצב הנשי העצמי. אני מרגישה גאווה גדולה על כך שהמודעות ממוקדת הנשיות הזו טבועה במסורת אבות אבותיי.

האישה לומדת כיצד לעקוב אחר המחזור החודשי שלה על פי שיטות הלכתיות קדומות. היא עוקבת ומתעדת את תאריכי הופעת המחזור ביחס לחודש הירחי, לוח השנה העברי והמקצבים הפנימיים שלה. המנהג הקדום הזה של מעקב אחר המחזוריות שלנו בדרך זו הוא שורשי ומנומק, ממש כמו החגיגה המסורתית הנשית של ראש חודש, בכל חודש מחדש, מאז ההתגלות בהר סיני.

4. כוח רוחני

גיליתי את היהדות המסורתית במהלך שנות הפוריות שלי, וזכיתי להזדמנות ולברכה הגדולה שבלקיים יחסים ולהרות את ילדיי כשאני נוהגת בנוהג המקודש של טבילה במקווה. הדבר השרה ברכה רוחנית על ילדיי ועל משפחתי, ושימש כסוג של תשובה רטרואקטיבית על כל השנים שבהן לא נהגתי לטבול במקווה. אני יודעת את הדברים הללו מפני שהם הועברו אליי במסורת רציפה שבעל פה, מנהג חי שהגעתי אליו מפני שחיפשתי אחר האנשים שמקיימים ושומרים על המסורות הללו.

מפני שזו מצווה שיישומה מוקפד מאד, הייתה לי הזכות להשתמש במקווה בדרך זו מפני שאני אישה נשואה יהודייה, הנשואה לגבר יהודי. משתנים רבים כל כך בחיי היו יכולים להיראות אחרת. אני מרגישה מבורכת כל כך על הזכות שטבילה במקווה נוכחת בחיי.

5. חכמה נצחית

המילה 'מקווה' קשורה ל'תקווה'. כיום, כשנראה שהאנושות עומדת בשיאה של השכלה מצד אחד והרס עצמי מן הצד השני, אני אסירת תודה על הנוהג הרוחני הזה שעורר בי את תחושת התקווה.

הדרך שבה מבינה היהדות מגדר, רוחניות והחיבור לכדור הארץ, מציעה יסוד לגישה אקופמינסיטית על מלחמות פטריארכליות והשפלה סביבתית עכשיו ובעבר. נשים מתפללות במקווה על פוריות, שלום וכל דבר אחר.

ההבנה של המקווה וכל מה שסובב שסביבו מספק לי הקשר לאינטראקציה עם אנשים בני אמונות אחרות ומסורות אחרות. האנשים שאיתם אנו חולקים את עתיד האנושות. אני מבינה כיצד לפי המסורת היהודית נשים הן נעלות. אני יודעת על איך אנחנו אוכלות, איך אנו רוחצות, ואיך אנו מעריכות את החיים.

ביהדות אנו מוצאים את ההכרה באדמה כנקבה, והקישור בין נשים לשכינה באמצעות המקווה. על פי המקורות העתיקים, עידן השלום וזמן הגאולה יגיעו בזכותן של הנשים.  

נשים רבות טובלות במקווה, בלי ברכה, במהלך הימים הנוראים, על מנת להיטהר ולהתנקות נשמתית כהכנה לשנה החדשה. בין אם את קופצת למים או לא… שהשם יברך את כולנו לגדול בבגרות הרוחנית שלנו, באחדות ובאהבה לכל אחד, בשמחה, בהצלחה, ובבריאות טובה!

הפוסט למה אני כל כך אוהבת את המקווה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "אני מבטיחה לך שאם תלכי לנהר יהיה לך ילד!" https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%91%d7%98%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%9c%d7%9a/ Fri, 25 Mar 2022 18:53:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2319 כשמוכר העיתונים עובר בין סמטאות העיר קטמנדו, אני יודעת שהשעה היא בדיוק שבע ושלושים. מן הצריפים המאובקים מגיחים בעלי הדוכנים והרוכלים טרוטי עיניים, פוסעים אל עבר הנהר לרחצה של שחרית. פיסות הבד הדבוקות לגופם של נהגי הריקשות לא מצליחות להגן עליהם מפני צינת הבוקר הנושבת לעמק קטמנדו היישר מן ההרים הלבנים המקיפים אותנו. הם מבעירים […]

הפוסט "אני מבטיחה לך שאם תלכי לנהר יהיה לך ילד!" הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשמוכר העיתונים עובר בין סמטאות העיר קטמנדו, אני יודעת שהשעה היא בדיוק שבע ושלושים. מן הצריפים המאובקים מגיחים בעלי הדוכנים והרוכלים טרוטי עיניים, פוסעים אל עבר הנהר לרחצה של שחרית.

פיסות הבד הדבוקות לגופם של נהגי הריקשות לא מצליחות להגן עליהם מפני צינת הבוקר הנושבת לעמק קטמנדו היישר מן ההרים הלבנים המקיפים אותנו. הם מבעירים מדורה קטנה ונואשת תחת חלון הבית שלנו. ילדי רחוב מזי רעב יורדים מקופסת הקרטון עליה ישנו הלילה ומצטרפים אל האש המאולתרת. דפיקות על הדלת מנערות אותי ליום החדש. הראשונה קלושה והשנייה כבר נמרצת יותר.

"זהו חני. אני תקועה", היא אומרת לי מיד כשאני פותחת, "תקועה לגמרי". היא תקועה אבל האצבעות שלה זזות מהר בתוך הכיסים. ככה זה לפעמים. הנפש כבויה אבל הגוף עוד ממשיך לפרפר. תוך שניות חוצה את המפתן ונופלת על הספה שלנו. אין לה עוד מה לאמר. שותקת. אמרה מספיק. לא תמיד יש צורך להכביר במילים והרי הפנים העצובות שלה מספרות סיפור שלם.

אני שותקת יחד איתה.

כבר כמה ימים יושבת לימור (שם בדוי) בבית חב"ד שקטה ומהורהרת. מידי פעם שואלת שאלה זו או אחרת אך רוב הזמן דוממת, מביטה בצעירים העליזים סביבה במבט עגום. לצידה יושב בעלה. זעוף פנים ורציני. את קולו לא שמענו עדיין. "זה פשוט לא ילך בינינו" היא אומרת לי לבסוף על הספה . "זה פשוט לא ילך".

***

בתחילה הכול היה טוב כל כך. אם לחלומות שלהם היה צבע – היה העולם כולו נשטף בצבעי התקווה שהציפו אותם. לימור הילכה בין האנשים כשקסם הנישואין הטובים מעטר את ראשה ועיניו של אמיר בעלה האירו את חלונות העיר תל אביב.

ואז החלו הניסיונות להרות. שנה. שנתיים. ו…עוד אחת. מהר מאוד הם הבינו שיש כאן בעיה. מביטים היו בעיניים כלות על המשפחות שסביבם. מאזינים בשקיקה לצחוק הילדים המתגלגל. מריחים את ריחו של תינוק שנולד ולא להם.

למה? למה לכולם ורק להם לא?

"לא חסכנו באמצעים" היא מסבירה. "אין מומחה שלא ביקרנו אצלו. אין טיפול שלא ניסינו. לכולם אותה תשובה: זה לא יקרה!" ופתאום החלומות שלה נהפכו לאפורים והאור בעיניו של בעלה כבה לגמרי. חילוקי הדעות והמריבות קנו להם משכן של קבע בביתם. הם שכחו מתי הייתה הפעם האחרונה בה חייכו האחד לשנייה, פשוט חייכו, כמה תמימים היו אז.

רגע לפני שנטשו את ספינת הנישואין הטובעת הם החליטו על מוצא אחרון. עזבו את הזריקות והטיפולים וארזו את תרמיל הדרכים העצוב "לנקות את הראש וליסוע הכי רחוק שאפשר" היא אומרת "בתחילה לנפאל ומשם להודו ואולי גם לסין. אם בטיול לא נצליח לשקם את שנהרס – אז כבר אין לזה סיכוי".

הדמעות מגיעות כשהיא זועקת שגם פה זה לא מצליח! שהצער שלהם קורע את תרמיל הדרכים. שהעצב שובר את מקלות ההליכה. היא בוכה לי על הכתף ואצלי בתוך הראש כבר שורקות הרוחות.

"לימור. אני רוצה שתבואי איתי לטבול" אני אומרת לה ומהדקת את אחיזתי בידה. הבטן שלי מתהפכת. לטבול? מאיפה זה יצא לי עכשיו? היא עוזבת את אחיזתי באחת.

"לטבול…במקווה כאילו? מה פתאום לטבול?" היא קמה מן הספה. "אני כבר טבלתי פעם אחת לפני החתונה וזה לגמרי הספיק לי, לא תודה!"

"אבל את לא מבינה!" אני חותכת את דבריה. "את תבואי איתי לטבול ויהיה לך ילד!"

מה קורה לי? אני לא מבינה מה קורה לי? זו כל כך לא אני! "אני מבטיחה לך לימור!" אני זועקת לעברה: "יהיה לך ילד!" אני ממשיכה. מי אני בכלל? ממתי אני מבטיחה ילד בכזה ביטחון? אבל באותו רגע הרגשתי שאני שליחה. שאני צינור. שאני מעבירה מסר מעולם אחר.

היא מביטה בי כנשוכת נחש. כעוסה ומאוכזבת "תתביישי לך חני!" היא אומרת. "איך את מעיזה להבטיח לי דבר כזה? 10 שנים שאני מתרוצצת מרופא לרופא ואף אחד מהם לא מעז להבטיח לי ילד ואת מכירה אותי דקה וחצי וכבר מעזה להבטיח לי ילד?" הכאב בעיני השקד שלה מפלח לי את הנשמה. צעדיה חפוזים בדרכה אל דלת היציאה.

רגע לפני שהיא אוחזת בידית אני תופסת את ידיה. מביטה לה עמוק בעיניים ומבקשת אותה להקשיב לי, רק עוד רגע אחד.

"אין לנו כאן מקווה לימור" אני מספרת לה "אנחנו טובלות פה בנהר. בשביל לטבול צריך ליסוע שעה וחצי. לטפס עוד שעה בהרים. להגיע לנהר שהוא קפוא! לשבור קרח! באמת לשבור קרח!" הדמעות מתגלגלות במורד לחיי, מאיפה הן הגיעו בכלל?

"אני רוצה שתבואי איתי לטבול" אני מתחננת. "אני רוצה שתשברי איתי את הקרח, ואני מבטיחה לך, יהיה לך ילד!"

הידיים הקרות שלה מתחממות אט אט, המבט בעיניה מתרכך. "מאיפה באת לי פתאום חני?" היא ממלמלת "מאיפה באת לי? די. אנחנו כבר וויתרנו. ו..ו..מה עם אמיר? הוא בכלל לא דתי. אנחנו הרי לא מאמינים בדברים האלה. מה אני אגיד לו?" אני מרגיעה אותה שלא תדאג. חזקי בעלי כבר ידבר עם אמיר.

המלחמה בתוכה נרגעת אט אט, עיניה מתבהרות, קרני השמש הבאות מן החלון משרטטות נקודות של חן ורוגע על לחייה. "בואי חני" היא אומרת לי "בואי נלך לנהר."

אני מסבירה לה שעוד לא. קודם נשב ונבין קצת…

במשך השבועיים הקרובים היא מגיעה אלי הביתה. אנחנו יושבות ומדברות, לומדות את משמעותה של טהרה. על הכוח של האישה היהודית, על העוצמה שיש לה. עיניה של לימור משתוקקות והיא כמעט ולא נוגעת בקפה ועוגת הקינמון של הבוקר.

אמיר בעלה אכן התנגד בהתחלה אבל כשהגיע יום הטבילה הוא הגיע אלינו יחד איתה בכדי לחכות לה עד שתחזור. לימור נכנסה מיד אחריו, היא הייתה לבושה בשמלה לבנה והיה לה כזה אור בעיניים. אור שאני בטוחה שגם אמיר לא ראה הרבה מאוד זמן.

***

ריקשת האופניים המקרטעת לוקחת אותנו אל תחנת האוטובוס. אנו בדרכנו אל הכפר בודהא נילקנתא – שם נמצא הנהר "שלנו". באוטובוס הישן אין חלונות. הרוח העיקשת צולפת על פנינו. הכיסאות שבורים לגמרי. שכנינו למסע הם עשרות נפאלים צפופים, עשר תרנגולות ושלוש עיזים, ריח חריף של זיעה אופף אותנו. הדרך פתלתלה וסבוכה.

לא אחת אנו תלויים מעל תהום רבה, כפסע בינינו לבינה. בכל פעם שזה קורה אני מגניבה מבט חושש אל לימור אבל היא קורנת, שום דבר מזה לא אכפת לה. כשאנחנו יורדות מן האוטובוס הטבע שר לנו שיר של יום. הרי ההימלאיה הלבנים קוראים לנו מכל עבר. קופים מרקדים מעץ לעץ. הירוק מתערבב בתכלת שמיים.

אני כבר רגילה למראות, לימור מוקסמת לגמרי, יש לנו עוד שעה לטפס. עד אז כבר תבוא השקיעה ויצאו גם כוכבים. הדרך למעלה ארוכה ומתישה. אנחנו מעבירות אותה בסיפורים על פעם. על נשים צדקניות שזו הייתה דרכן לטבול מדי חודש בחודשו.

הנה אנו פוסעות בפסיעות שלהן כעת, מתחברות אליהן בעלייה התלולה הזו אל מרומי הכפר. אני כבר יודעת שדווקא הפשטות במקום בו זכינו להיות שליחים, נפאל הפשוטה הנפלאה והקדומה הזו בה אנו חיים, זו שמרבית שעות היום אין בה חשמל, המים לא תמיד זורמים בברזים, העוני מחפיר, התשתיות לקויות, היא המקרבת אלינו כל כך הרבה נשמות.

למדנו פעם אחר פעם לקחת את המכשולים והקשיים למקום של עוצמה ותועלת. את העלייה שאני עולה כעת עם לימור עלו איתי עשרות נשים שבמקום ממנו הן באות הן חששו כל כך מהטבילה ודווקא כאן נשבר הקרח. סיפורי המקווה בנהר שבה את ליבן. החוויה הנשית שבטבע קסמה להן. רק הן מול בורא עולם וההרים שממול לוחשים תפילה.

כשאנחנו מגיעות למקום החושך מכה בנו אבל אני כבר מזהה כל סלע וזיז בעיניים עצומות. פניה של לימור מאירות כלבנה. אנו כמעט ולא זקוקות לפנס הראש שמאיר לנו. "בואי לימור" אני מבקשת אותה קודם שניגש לנהר. "בואי, שבי איתי רק רגע. יש שיר שאני אוהבת לשיר עם הבנות לפני הטבילה. תקשיבי למילים." המים העולים מן הנהר שרים איתנו. הציפורים עוצרות ממעופן. "תהא השעה הזו שעת רחמים ועת רצון מלפניך". לימור חוזרת אחרי מילה במילה. ראשה מונח על כתפי. ידינו אוחזות זו בזו.

"שעת רחמים ועת רצון מלפניך"… כעת אני מוציאה מן התיק את הגרזן, ניגשת לנהר לשבור את הקרח. המים קפואים תחת אצבעותיי, לימור ממתינה כשהיא רועדת ולא רק מהקור. כשהיא נכנסת פנימה היא משחררת צעקה מפיה. "זה קפואאאאאא". יבבות קולה מגיעות עד כיסא הכבוד. כוכבי שמיים יורדים מטה כשהיא יוצאת מן הנהר.

טהורה ושקטה. אני מכבדת את הרגע. לא מכבירה במילים. רק מחבקת אותה בחיבוק של תפילה. אנו יושבות על העפר התלול. שתי נשים מול הבריאה כולה.

מתפללות.

מבקשות…

למחרת היא נסעה יחד עם אמיר. להודו ומשם לסין. לא נשארנו בקשר. ניסיתי להתחקות על עקבותיה בכל מיני דרכים אך לשווא. היא פשוט נעלמה לי. רק אחרי 10 חודשים צלצל הטלפון בביתי. לימור הייתה על הקו. בתחילה שמעתי רק בכי.

ואז היא סיפרה לי שקרה להם נס אתמול. נולדה להם בת. היא קראה לה נסיה.

הפוסט "אני מבטיחה לך שאם תלכי לנהר יהיה לך ילד!" הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מיתוסים בקשר למקווה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Wed, 23 Mar 2022 22:07:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2260 מיתוס: זו חוויה משפילה לאישה האמת: כל אישה ששומרת על הלכות טהרת המשפחה והטבילה במקווה יודעת שזוהי חוויה מרוממת. מה שמשפיל נשים הוא מה שנובע מניצול של נשים כסמל מיני. בשמירה על מסורות התורה הנוגעות לאינטימיות יהודית, מערכת היחסים בין האישה ובעלה הופכים מקודשים. חיי הנישואין שלהם הם דוגמה וסמל לאהבה אמיתית ולכבוד. מיתוס: בעלי […]

הפוסט מיתוסים בקשר למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האמת: כל אישה ששומרת על הלכות טהרת המשפחה והטבילה במקווה יודעת שזוהי חוויה מרוממת. מה שמשפיל נשים הוא מה שנובע מניצול של נשים כסמל מיני. בשמירה על מסורות התורה הנוגעות לאינטימיות יהודית, מערכת היחסים בין האישה ובעלה הופכים מקודשים. חיי הנישואין שלהם הם דוגמה וסמל לאהבה אמיתית ולכבוד.

האמת: החוקים לאינטימיות על פי היהדות מובנים בקלות. בעל יהודי יכול להבין כי הטבילה במקווה והשמירה על הכללים הקשורים לה מסייעת ליצירת מערכת יחסים זוגית שנמצאת במצב של התחדשות מתמדת. ירח הדבש לעולם לא מסתיים, המשיכה נשארת חזקה כמו שהייתה ביום שבו נפגשו בני הזוג. כמובן שלמען ההבנה הנכונה של הנושא, חשוב שהחשיפה אליו תהיה בדרך רלוונטית ומשמעותית.  

האמת: האמבטיה היא מקום שמספק ניקיון פיזי. אבל אם תרצי להשתמש באמבט כדי להגיע לשינוי רוחני – זה פשוט לא יעבוד. בשביל זה – את זקוקה למקווה. למקווה חייב להיות מקור ישיר של מים טבעיים, כמו מי מעיין, מי גשם או אפילו שלג מומס. כשם שהתורה עצמה נמשלה למים חיים, כך היא מגדירה שמקווה, על מנת להיות כשר, חייב להיות מלא במים חיים הנאספים בדרך מיוחדת.

האמת: מקוואות מודרניים, אלגנטיים הופכים להיות הרוב המכריע. בריכות הטבילה ומאגר מי הגשמים נשמרים תחת בקרת היגיינה קפדנית המוודאת שהמים נשארים נקיים וצלולים. חדרי ההכנה הם דמויי ספא, נקיים וללא רבב. המקוואות נבנים בהתאם לסטנדרטים ההלכתיים והאסתטיים הגבוהים ביותר.

האמת: אף אחד לא ידע אם ומתי הלכת אל המקווה חוץ ממך ומבעלך. כמובן, הבלנית במקווה תהיה שם בכדי לסייע לך, אבל היא יודעת לשמור סוד. הנקודה היא שחוויית המקווה היא חוויה פרטית לחלוטין. הטבילה במקווה וההכנה אליה ייעשו בפרטיות מוחלטת. רחוק מאד מעין הציבור, האישה ההולכת למקווה היא התגלמות של צניעות ועידון. כך זה נשמר במשך כבר כמעט ארבעת אלפים שנים.

האמת: כל מצווה שיהודי מקיים מביאה ברכות מיוחדות לו ולעולם כולו, במיוחד המצוות הקשורות לאינטימיות יהודית. על ידי שמירת המצוות הנצחיות הללו, הבעל והאישה מתחזקים כבוד הדדי, החיוני לכל נישואים טובים. זה הסוד שמנע בעיות רבות כל כך ובנה משפחת יהודיות מדהימות במשך אלפי שנים. במקום לתפוס את היעדר שמירת מצוות אחרות כמניעה לטבילה במקווה, נסי לחשוב על המקווה כעל מקום מצוין להתחיל בו.

האמת: הליכה למקווה היא מחויבות משפחתית, ומשמעותה שגם הבעל וגם האישה מעורבים בצורה שווה בשמירת חוקי האינטימיות היהודית. שניהם גם קוטפים את הרווחים של מערכת יחסים שממשיכה להתחדש כל העת, ונישואין יציבים. אבל, כן, כשזה מגיע לטבילה במקווה, השליטה היא בידיים של האישה. האחריות כולה שלה – מפני שהקב"ה בוטח בה. וכבר למעלה משלושת אלפים שנה שהיא מוכיחה שהיא ראויה לאמון הזה לגמרי.

האמת: כשאישה הולכת למקווה, החברות שלה לא אמורות לדעת את זה. רק בעלה והבלנית במקווה. החוויה כולה היא פרטית ומכובדת מאד. כך, שאין לך באמת דרך לדעת בוודאות אם החברות שלך הולכות או לא. סביר מאד שלפחות כמה מהן אכן הולכות. למעשה, הטבילה במקווה היא דבר פרטי כל כך, שייתכן מאד שגם אמא שלך הלכה למקווה. ואת מעולם לא ידעת.

הפוסט מיתוסים בקשר למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> להבין את דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d/ Fri, 04 Mar 2022 09:48:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2243 א. מאגרי המים הטבעיים של העולם – האוקיינוסים, הנהרות, בארות, ואגמים שמקורם במעיין – הם מקוואות בצורה הראשונית ביותר שלהם. יש בהם מים ממקור אלוקי ולפיכך, מלמדת אותנו המסורת, גם את הכוח לטהר. מאגרי המים הללו, שנבראו עוד לפני שהעולם לבש את צורתו הסופית, מציעים את הדרך המושלמת להתקדשות. אך לצד זאת, הם עשויים להערים […]

הפוסט להבין את דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> א.

מאגרי המים הטבעיים של העולם – האוקיינוסים, הנהרות, בארות, ואגמים שמקורם במעיין – הם מקוואות בצורה הראשונית ביותר שלהם. יש בהם מים ממקור אלוקי ולפיכך, מלמדת אותנו המסורת, גם את הכוח לטהר. מאגרי המים הללו, שנבראו עוד לפני שהעולם לבש את צורתו הסופית, מציעים את הדרך המושלמת להתקדשות. אך לצד זאת, הם עשויים להערים קשיים. מאגרי המים האלה עשויים להיות בלתי נגישים או מסוכנים, מעבר לבעיות של מזג אוויר סוער והיעדר פרטיות. אשר על כן, החיים היהודיים מחייבים את הקמתם של מקוואות טהרה, ואכן, כך עשו יהודים בכל הדורות ובכל הנסיבות. 

למי שאינו מתמצא, המקווה המודרני עשוי להיראות כמו בריכת שחייה מיניאטורית. בדת כה עשירה בפרטים, יופי ועיטורים – ועל רקע בית המקדש המפואר ואפילו בתי הכנסת של ימינו, המקווה, באופן מפתיע, נראה חסר ייחוד, מבנה צנוע ופשוט.

הנראות הרגילה הזו, מסווה את מרכזיותו של המקווה בחיים היהודיים ובהלכה היהודית. המקווה מאפשר ליחידים, לקהילה ולעם ישראל בכללו את המתנה המדהימה של טהרה וקדושה. בדת היהודית אין עוד מוסד, מבנה או טקס שיכול להשפיע על יהודי בצורה כזו, ויתרה מזו ברמה פנימית כל כך. העוצמה היוצאת מן הכלל של המקווה, תלויה בבנייתו בהתאם לדרישות הרבות והמורכבות שמופיעות בספרות ההלכה.

ובקיצור: על המקווה להיות בנוי בקרקע או כחלק בלתי נפרד ממבנה. מסיבה זו מכלים ניידים, כדוגמת אמבטיה וג'קוזי, אינם יכולים לשמש כמקווה. על המקווה להכיל לכל הפחות כ-760 ליטרים של מי גשם שנאספו והוזרמו אל תוך המקווה בהתאם למערך כללים מדויק ומפורט. במקרים נדירים, כשאיסוף של מי גשמים אינו מתאפשר, משתמשים בקרח או בשלג ממקור טבעי על מנת למלא את המקווה. גם כאן, כמו במי גשם, ישנה מערכת מורכבת של כללים באשר לשינוע ולטיפול בקרח או בשלג.

המתבונן מן הצד יראה לרוב רק את בריכת הטבילה. בעוד למעשה, רוב המקוואות מורכבים משתיים או שלוש בריכות צמודות. מי הגשם שנצברו נשמרים בבריכה אחת, ואילו בריכת הטבילה הסמוכה מרוקנת ומתמלאת מחדש בקביעות במי ברז. לשתי הבריכות יש קיר משותף שיש בו חור בקוטר של לפחות 5 ס"מ.

הזרימה החופשית, או "השקה", של המים בין שתי הבריכות, הופכים את בריכת הטבילה למעין הרחבה של מי הגשם הטבעיים, ובכך מחילים על בריכת הטבילה את המעמד ההלכתי של מקווה (התיאור הנ"ל הוא של אחת משתי דרכים שבהן אפשר לפעול הלכתית על מנת ליצור חיבור כזה).בימינו, מקוואות מצוידים במערכות סינון וטיהור מים. מי המקווה הם בדרך כלל בגובה החזה, והם נשמרים בטמפרטורה נעימה. הגישה למקווה היא באמצעות מדרגות (מקוואות נגישים מצוידים במעליות, לאיתור מקווה נגיש באזורך, לחצי כאן.

המקווה כמוסד נפל קרבן לתפיסות עממיות שגויות. טבילה במים משויכת באופן טבעי לניקיון. וכדי לסבך זאת עוד יותר, לאורך ההיסטוריה, החילו שלטונות נוכרים עוינים מגבלות על היהודים שלא יוכלו לרחוץ בנהרות שבתחומם. כתוצאה מכך, בנו יהודים בתי מרחץ ייעודיים, שבצדם או בתוכם שכנו מקוואות טהרה. שתי העובדות האלה חברו יחד ליצירת מצג שווא, של קשר הדוק בין טבילה במקווה לבין היגיינה אישית. אך המקווה מעולם לא שימש תחליף חודשי לאמבטיה או מקלחת. למעשה, ההלכה דורשת ניקיון מקיף ויסודי בטרם הטבילה במקווה. על מנת לסייע לקיום דרישה זו, אזורי הכנה שיש בהם אמבטיה, מקלחת, שמפו, סבון ועוד עזרי ניקיון וטיפוח אישי הם חלק בלתי נפרד ממקוואות מודרניים.

מקוואות רבים ממוקמים בתוך מרחבי בית כנסת, תמיד בחלק דיסקרטי של המבנה ובדרך כלל יש אליהם כניסה נפרדת. מקוואות גדולים יותר בנויים בדרך כלל במבנים עצמאיים. עד לפני זמן לא רב, התיאור ההולם למרבית המקוואות היה – תועלתניים: שימושיות, ולא נוחות, היא שהכתיבה את אופיים ועיצובם. המודעות המתחדשת בקרב נשים יהודיות, רבנים ומנהיגי קהילות בעשורים האחרונים [בשליש האחרון למאה העשרים], הובילה לטרנד חדש בבניית מקוואות. מקוואות יפהפיים ומפוארים – בעלי אולם כניסה וחדרי המתנה אלגנטיים, אזורי הכנה מאובזרים ובריכות טבילה מעוצבות – הלכו ונבנו בארצות הברית וברחבי העולם. ישנם מקוואות שיכולים להתחרות בקלות במתחמי ספא מפוארים, ומציעים למבקרות בהם שירותים רבים ונוחות מרבית.

בקהילות שבהן אוכלוסייה גדולה של מבקרות במקווה, עשויים המבנים להכיל אפילו עשרים או שלושים מתחמי הכנה, ושתיים עד ארבע בריכות טבילה. במקומות אלה קיימת מערכת אינטרקום המקשרת את חדרי ההכנה לדלפק מרכזי שבו נמצאת עובדת האחראית לשמירה על פרטיותן של הטובלות הרבות. בכמה ממבני המקוואות הגדולים קיימים גם אולמות כנסים המארחים סיורים ופעילות חינוכית.

כיום, לא רק ערי מטרופולין יהודיות מתחזקות מקוואות פעילים, וגם מקומות מרוחקים ואפילו אקזוטיים כדוגמת ארגנטינה וברזיל, טזמניה ואוסטריה; אנקורג' שבאלסקה ובוגוטה שבקולומביה; יר שבצרפת ולדיספולי שבאיטליה; אגדיר שבמרוקו ואסונסיון שבפרווגאי; לימה בפרו וקייפטאון בדרום אפריקה; בנגקוק שבתאילנד וז'רז'יס שבטוניס; וכמעט בכל עיר ברחבי ברית המועצות לשעבר – ישנם מקוואות כשרים ונוחים, ורבנים ורבניות שמוכנים לסייע לכל אישה שמבקשת להשתמש בהם. בקהילות רבות מוצע סיור במקווה למעוניינות בכך. כשאת מגיעה לעיר חדשה או כשאת מטיילת היכן שהוא, מידע על המקוואות המקומיים זמין במשרדי המקוואות, בית הכנסת המקומי ובתי חב"ד [כיום, אפשר להגיע למיקומי מקוואות בכל העולם במנועי חיפוש ייעודיים באינטרנט, כמו בקישור הבא.

ב.

הטבילה במקווה פתחה שער לטהרה מאז בריאת האדם. המדרש מספר כי לאחר שגורש מגן עדן, טבל האדם הראשון בנהר שזרם מן הגן. היה זה חלק אינטגרלי מתהליך התשובה שלו, מן הניסיון לחזור לשלמותו הראשונית. לפני ההתגלות בהר סיני, הצטוו כל בני ישראל לטבול עצמם כהכנה לעמידה פנים-אל-פנים עם הקב"ה. במדבר, שימשה באר מרים המפורסמת כמקווה. חניכתם של אהרון ובניו לכהונה, צוינה גם היא בטבילה במקווה. בזמן בית המקדש, הכוהנים וכל מי שחפץ להיכנס לבית האלוקים, היה צריך לטבול ראשית במקווה. ביום הכיפורים, הקדוש מכל ימים, הורשה הכוהן הגדול להיכנס אל קודש הקודשים, החדר הפנימי ביותר של המקדש, שאליו לא יכול בן אנוש אחר להיכנס. היה זה רגע השיא ביום שכלל סדר עולה של עבודות במקדש, כשלכל אחת מהן קודמת טבילה במקווה.

השימושים העיקריים במקווה כיום מתוארים בספרות ההלכה ומקורם בראשית ההיסטוריה היהודית. שימושים אלה מקיפים אבני דרך רבות בחיים היהודיים. המקווה הוא חלק בלתי נפרד מגיור ליהדות. המקווה משמש, אף כי הדבר אינו ידוע כל כך, לטבילתם של כלי אוכל חדשים (שנרכשו או התקבלו מאדם שאינו יהודי) לפני שיהודי משתמש בהם. המקווה עומד גם במוקד ה'טהרה', טקס הטהרה היהודי לפני שאדם מובא למנוחות ונשמתו עולה מעלה. שפיכת המים הידנית הנעשית בצורה מסוימת מאד מעל כל גופו של הנפטר משמשת כ'מקווה' לעניין זה. גם גברים משתמשים במקווה בהזדמנויות שונות, כאשר למעט בתהליך הגיור – כולן הן מנהג בלבד. הנפוצות ביותר הן טבילתו של חתן ביום חופתו ושל כל גבר יהודי בערב יום הכיפורים. רבים מן החסידים נוהגים לטבול במקווה בכל ערב שבת וחג, ויש שאף נוהגים לטבול בכל בוקר לפני תפילת שחרית (לכל אלה, משמשים בדרך כלל מקוואות ייעודיים לגברים). אך השימוש החשוב והכולל ביותר של מקווה הוא לתהליך הטהרה של אישה לאחר הופעת המחזור החודשי. טבילה זו היא חלק ממסגרת הלכתית רחבה יותר המכונה – 'טהרת המשפחה'.

כמו בכל תחום של שמירת המצוות ביהדות, טהרת המשפחה כוללת מערך של הלכות וכללים מפורטים, ה"מתי", "מה" ו"איך" של שמירת המצווה. לימוד משותף עם אישה המנוסה בתחום היא הדרך הוותיקה ביותר לרכוש היכרות ונוחות בקיום מצווה זו. במקומות מסוימים ישנם שיעורים שאפשר להצטרף אליהם. רוב הנשים, מכל מקום, רוכשות את הידע הזה באמצעות מפגשים פרטניים אישיים יותר.

אף שספרים הם תחליף מוצלח הרבה פחות למורה ידענית, ישנם כמה ספרים נבחרים שיכולים להעניק הדרכה בקשר לטקס זה, או לשמש כמקור לעיון נוסף . המעוניינות בידע רחב ומקיף יותר לקיום מצווה זו, יוכלו ללוות את הקריאה שלהן בספרות בדיון ובלמידה אישית. לעתים, מצבים רפואיים וגורמים אחרים עשויים להצריך היוועצות ברב. היכן שלא תהיי, את יכולה להיות בטוחה בדבר אחד: תמיד יהיה מי שיהיה זמין וישמח לסייע לך, בפגישה חיה או בטלפון: טהרנו- 072-224-2424, מכון פוע"ה- 03-682-3821, בוני עולם- 03-949-1200.

הפסקאות הספורות הבאות סוקרות בקיצור כמה מן ההלכות האלה. אין, ואינני מתיימרת להציע כאן, תחליף ללמידה מסודרת ורצינית של הנושא.

שבעת ימי המעבר, הידועים כימים ה"נקיים" או "לבנים" ('שבעה נקיים'), מתחילים רק לאחר שהאישה קבעה את סיומו המוחלט של דימום הווסת, באמצעות בדיקה פנימית פשוטה. את הבדיקה יש לבצע לפני שקיעת החמה של היום שבו מסתיים הדימום, וזאת רק אם חלפו לפחות חמישה ימים מהופעת המחזור (גם אם הדימום הווסתי נמשך פחות מחמישה ימים, עליה להמתין את המינימום של חמישה ימים מתחילתו לפני שתוכל לבדוק את עצמה). אם הדימום פוסק רק לאחר רדת הלילה, היא תמתין לאחר הצהריים של יום המחרת כדי לבדוק את עצמה ולהתחיל את ספירת שבעת הימים.

במהלך שבעת 'הימים הנקיים', על האישה לבדוק את עצמה באופן סדיר על מנת לוודא כי לא נותרו שאריות דימום ווסתי. בנוסף, היא לובשת תחתונים לבנים במשך שבוע זה, על מנת להבחין בכל הפרשה דמית.

בדיוק שבוע לאחר שהאישה קבעה את סיום הדימום, ווידאה שלא נותרו כל הכתמה או דימום, היא הולכת למקווה (לדוגמה: אם היא בדקה את עצמה ביום שני לפני שקיעת החמה, היא תלך אל המקווה ביום שני הבא, בערב). כלומר, יש כאן מינימום של שנים עשר ימים שבהם מושהים חיי האישות של בני הזוג.

הטבילה במקווה מתרחשת לאחר רדת הלילה של היום השביעי וקודם לה הליך התנקות חיוני. הטבילה תקפה רק כאשר מי המקווה מקיפים את הגוף בשלמותו, ממש כל שערה. לצורך כך, האישה רוחצת באמבט, חופפת את שערה ומסרקת אותו, ומסירה מעל גופה כל דבר שעלול לחצוץ בינה להתמזגות מוחלטת.

 אישה מלווה, הידועה כ"בלנית" או "שומרת", נוכחת בעת הטבילה. היא מסייעת לוודא כי לא נותרו כל חומרים או אובייקטים חוצצים (איפור, שיער רופף, תכשיטים וכדומה) על גופה של האישה, ושהגוף בשלמותו טובל במים בבת אחת במהלך הטבילה. המלווה נמצאת במקווה גם כדי לסייע לאישה בכל הנדרש מבחינת נגישות והתניידות אל בריכת הטבילה.

הטבילה במי המקווה היא הפסגה של קיום מצוות 'טהרת המשפחה'. זהו רגע מיוחד עבור האישה שהקפידה על כל הדקויות של מצווה זו וציפתה ללילה הזה. אך לפעמים, אישה עלולה לחוש בלחץ או בחרדה מסיבות קשורות או לא קשורות לטקס הטבילה. בזמן כזה, כדאי לה להירגע, ולהקדיש כמה רגעים להתבוננות בחשיבותה של הטבילה, ולרדת אט אט, בנחת אל מי המקווה. לאחר טבילה אחת במים, בעודה עומדת במי המקווה, האישה מברכת את הברכה על טבילת הטהרה, ואז, על פי המנהג הרווח, טובלת עוד פעמיים. נשים רבות מנצלות את זמן הסגולה הזה לתפילה אישית ולדיבור אישי אל הקב"ה. לאחר הטבילה, יכולים בני הזוג לחדש את קיום חיי האישות.

ג.

לפני שנוכל לחקור את הממדים העמוקים יותר של טקס הטבילה, עלינו לבחון בקצרה את מרכזיותו של המקווה בחיים היהודיים. רוב היהודים, גם אלה שמגדירים עצמם כלא דתיים, מכירים, לפחות ברמה התיאורטית, מצוות דתיות כמו שבת, כשרות, יום כיפור ועוד כמה מצוות מן התורה. המקווה וטהרת המשפחה, לעומת זאת, אפופים בערפל ומצויים בדפים שכאילו נקרעו מן הספר. טהרת המשפחה היא מצווה מן התורה, מן הדרגה הגבוהה ביותר. הפרה של מצווה זו מקבילה לעבירות החמורות ביותר כמו אכילת חמץ בפסח, הפרה מכוונת של הצום ביום הכיפורים, והימנעות מביצוע ברית מילה.

יהודים רבים רואים בבית הכנסת את המוסד המרכזי בחיים היהודיים. אך ההלכה היהודית קובעת, כי הקמת מקווה טהרה קודמת גם לבניית בית כנסת. מותר וצריך למכור ספר תורה וגם בית כנסת, האוצרות הנערצים של היהדות, על מנת לגייס משאבים לבניית מקווה. למעשה, קבוצה של משפחות יהודיות החיות יחד אינן מקבלות מעמד של קהילה, כל עוד אין להם מקווה לבני הקהילה מקומית.  

כך הם פני הדברים, מסיבה פשוטה: תפילת יחידים ואפילו תפילה בציבור יכולות להתקיים בכל מקום שהוא, ודרכים חלופיות למילוי התפקיד החברתי של בית הכנסת יכולות להימצא. אבל חיי נישואין יהודיים, ולפיכך גם לידתם של הדורות הבאים בהתאם להלכה, אפשריים רק כאשר ישנה גישה למקווה. לא נפריז אם נקבע כי המקווה הוא אבן הפינה של חיים יהודיים והשער לעתיד יהודי.

ד.

כבר הבהרנו לעיל כי תפקידו של המקווה איננו להעצים היגיינה פיזית. שורשו של המקווה הוא רוחני.

החיים היהודיים מתאפיינים בהבדלה – הפרדה או מרחק. במוצאי השבת, כאשר השבת עוזבת אותנו ושבוע חדש מתחיל, יהודים נזכרים בגבולות המתווים כל היבט של החיים. על כוס של ברכה מלאה ביין, מברך יהודי את הקדוש ברוך הוא – שהוא "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה…"

למעשה, ההגדרה המילולית של המילה "קדוש" – היא "מובדל", נפרד מן השאר למטרה ייחודית, לקדושה. 

במובנים רבים, המקווה הוא הסף המפריד בין הקדוש למה שאיננו קדוש, ועוד יותר. במילים פשוטות, הטבילה במקווה מסמלת שינוי, ולא סתם שינוי, כי אם עלייה. ייחודיותו של המקווה, ייחודיות שאין שנייה לה, טמונה בכוחו לפעול שינוי, ביכולת שלו לחולל מטמורפוזה.

כלי אוכל שעד כה אי אפשר היה להשתמש בהם, לאחר הטבילה, אפשר להשתמש בהם לאקט הקדוש של אכילה כיהודי. אישה, שמרגע הופעת המחזור החודשי הייתה במצב נידה, נפרדת מבעלה, יכולה, לאחר הטבילה, לשוב ולהתאחד עמו בקדושה האולטימטיבית של אינטימיות של חיי נישואין. גברים או נשים בזמן המקדש, שהיו מנועים מלהיכנס למקדש בשל מצב טומאה, יכלו, לאחר הטבילה, לעלות אל הר הבית, להיכנס לבית המקדש, ולהיות שותפים לטקסי הקרבת הקרבנות וכדומה. במקרה של גיור, השינוי הוא הדרמטי ביותר. האדם שפסע אל תוך המקווה כגוי, עולה מן המים כיהודי.   

הוראותיו של הקדוש ברוך הוא, 613 המצוות, נחלקות לשלוש קטגוריות מובחנות:

משפטים – הן אותן מצוות המסדירות את מרקם החיים האזרחי והמוסרי; הן הגיוניות, מובנות בקלות, וחשיבותן המכרעת לייסוד חברה בריאה ולשימורה – מוכרת לכל. דוגמאות ל'משפטים' הן האיסור לרצוח, לגנוב ולנאוף.

עדות –  הם הטקסים והפעולות שהדרך הטובה ביותר להגדיר אותם היא כסמליות. הקטגוריה הזו כוללת אקטים דתיים רבים המזכירים ליהודי רגעים היסטוריים בהיסטוריה של עמנו,  ומשמשים כעדות לאמונות  הבסיסיות ביותר באמונה היהודית. בין אלה אפשר למנות את שמירת השבת, חג הפסח, וקביעת מזוזה.

הקטגוריה השלישית, חוקים, הם עקרונות שמעל הטבע; אלה הם חוקים אלוקיים שביחס אליהם אין לשכל האנושי יכולת הבנה ושיפוט. החוקים מאתגרים לחלוטין את האינטלקט וההבנה האנושיים. עוד מימי קדם היו הם מקור לשחוק, מטרה ללעג, ובעלי נוכחות מעיקה ומבישה עבור המשמיצים את הדת היהודית. ליהודי שומר המצוות, החוקים מגלמים מצווה במיטבה: ערוץ של קשר טהור אל הקב"ה. המצוות הללו מוכרות כחשובות ביותר, אלה שביכולתן להשפיע על הנפש ברמה העמוקה ביותר. חופשיים ממגבלותיו של השכל האנושי, החוקים הללו מיושמים מסיבה אחת בלבד: מילוי רצון הא-ל. דוגמאות למצוות מקטגוריה זו הן דיני הכשרות, האיסור ללבוש שעטנז (בגדים שיש בהם שילוב של צמר ופשתן), דיני הטומאה והטהרה והטבילה במקווה. אחרי כל הדיבורים וההסברים – הבנה של הסיבה המלאה למערכת החוקים של טהרת המשפחה ושיאה, הטבילה במקווה – היא בלתי אפשרית. אנו מקיימים את המצווה הזו פשוט מפני שכך ציווה השם. ובכל זאת, ישנם רעיונות שעשויים לחשוף ממדים נוספים ומשמעות לחוויית המקווה. 

בראשית – היו רק מים. תרכובת פלאית, הגורם הראשוני ומקור החיות של מקורות ההזנה שלנו, ולמעשה – של החיים כפי שאנו מכירים אותם. אך היהדות מלמדת אותנו שיש כאן הרבה יותר. התכונות הללו – מים כמקור לאנרגיה ושימורה – משתקפים בהיבט הרוחני. למים יש את הכוח לטהר: לחדש ולהחזיר את החיים שלנו למהות הפנימית, הרוחנית שלהם. המקווה מסמל הן את הרחם והן את הקבר; השערים לחיים ולחיים שאחריהם.  

בשניהם, האדם מופשט מכל כוח ויכולת. בשניהם ישנו מצב של תלות מוחלטת, וויתור מוחלט על שליטה. טבילה במקווה יכולה להיות מובנת כאקט סמלי של ויתור על העצמי, השעיה מודעת של העצמי מהיות כוח עצמאי. בעשותו זאת, היהודי הטובל מאותת על תשוקתו להתאחדות עם מקור כל החיים, לשוב אל האחדות הבראשיתית עם הבורא. הטבילה מסמלת את העזיבה של צורה אחת של קיום, על מנת להחליפה בצורה נעלית לאין שיעור. לפי רעיון זה, הטבילה במקווה מתוארת לא רק במונחים של היטהרות, התחדשות ונעורים מחודשים, אלא גם – ואולי בעיקר – של לידה מחדש.

ה.

בימי קדם, היו נשים בעת הווסת מקור לחרדה ופחד בסביבתן. במקרה הטוב התעלמו מהן, ובמקרה הרע – הן הודרו לחלוטין והורחקו. לעתים קרובות, הן הואשמו כאחראיות לטרגדיות ולתאונות, כאילו זיהמו את הסביבה בהבל פיהן או במבטן. הייתה זו תגובה פשטנית, אם לא מוטעה בכוונה, לתופעה מורכבת שהסיבה והפשר לה נשגבו מבינתם הפרימיטיבית באותם ימים. באותן חברות, השלמה עם הווסת הייתה אפשרית רק אם יוחסה לרוע ולרוחות השטניות, ובאימוץ של מבנה חברתי שהקל על ההימנעות מקרבה אליה. על הרקע הזה, רבים תופסים את מקצב חיי הנישואין היהודי כחזרה לעבר והיצמדות לטאבו ארכאי, מערכת ששורשה בתפיסות מיושנות ובצורה נושנת של מיזוגיניה (שנאת נשים). לאמתו של דבר, טהרת המשפחה היא הצדעה לחיים ולמערכות היחסים האנושיות היקרות לנו ביותר. נוכל להבין זאת טוב יותר רק לאחר שנקבל מושג עמוק יותר על משמעותן של טומאה וטהרה.

היהדות מלמדת כי מקור כל הטהרה באשר היא, הם החיים עצמם. ולעומת זאת, המוות הוא מבשר הטומאה. כל סוגי הטומאה, והתורה מתארת רבים כאלה, שורשם בהיעדרם של חיים או במידה מסוימת – ולו מועטה ביותר – של מוות. כאשר יורדים למהותה של ווסת, היא מסמלת את אובדנם של חיים פוטנציאליים. בכל חודש מחדש, גוף האישה מתכונן לאפשרות של היריון. רירית הרחם מתעבה ויוצרת ריפוד עשיר וגדוש שיכול לשמש כעריסה לחיים שאולי ייווצרו, בציפייה לביצית מופרית. המחזור החודשי הוא ההשלה של אותו ריפוד, קיצה של האפשרות הזו. נוכחות של פוטנציאל חיים ממלאת את גוף האישה בקדושה וטהרה. עם עזיבתו של הפוטנציאל הזה, שוכנת שם הטומאה, המחילה על האישה מצב של נידה. טומאה איננה קשורה לרוע או לסכנה, ובכלל איננה דבר מוחשי. טומאה היא הוויה רוחנית, היעדרה של טהרה, ממש כמו חושך שהוא היעדרו של אור. רק לטבילה במקווה, לאחר ההכנה החיונית הקודמת לה, יש את הכוח לשנות את מצבה של האישה.

מושגי הטהרה והטומאה כפי שהם מוגדרים בתורה ומיושמים בחיים היהודיים, הם ייחודים. אין להם אח ורע בעידן הפוסט המודרני. ייתכן וזו הסיבה לכך שקשה להבנה מודרנית להתחבר אל הרעיון ולראות אותו כרלוונטי.

בימי קדם, מכל מקום, היו הטהרה והטומאה מרכזיות וגורמים בעלי חשיבות מכרעת. מצבו של יהודי – האם הוא היא היו טהורים או לא טהורים – עמד בליבת החיים היהודיים; הדבר קבע והכתיב את מעורבותו האפשרית של אדם בכל האירועים הטקסיים. הבולט שבהם, הטומאה הפכה את הכניסה למקדש לבלתי אפשרית, ולפיכך גם את הקרבת הקרבנות לבלתי אפשרית.

בימים ההם היו סוגים רבים מאד של טומאה שהשפיעו על יהודים – הן על חייהם האישיים והן על הגישה למקדש, והיו כרוכים במספר רב יחסית של הליכי היטהרות שונים. הטבילה במקווה הייתה שיאו של התהליך בכל אחד מהמקרים. גם עבור אלה שהיו טהורים, עלייה לדרגה גבוהה יותר של מעורבות רוחנית וקדושה, הצריכה טבילה במקווה. מסיבה זו, עמד מוסד המקווה במרכז הבמה של החיים היהודיים.

ו.

בימינו, בתקופה שלאחר חורבן המקדש, הכוח וההשפעה של מעמד הטהרה האישית, נעלמו כמעט לחלוטין, והיכרות עם דינמיקה זו הפכה לעמומה ומעורפלת. ישנו, אבל, תחום אחד שבו טהרה וטומאה ממשיכות להיות בעלות חשיבות מכרעת. בהקשר זה, הציווי היחיד מן התורה לטבילת חובה במקווה הוא בהקשר למיניות האדם. כדי להבין זאת, עלינו להבין ראשית כיצד התורה רואה את המיניות.

בתוככי האיחוד המקודש הזה, הביטוי המעשי של המיניות האנושית הוא חובה, מצווה. למעשה, זוהי המצווה הראשונה בתורה, ואחת ההתנסויות האנושיות הקדושות ביותר. יתרה מזו, יחסים אלה מסמלים את האפשרות והפוטנציאל לחיים חדשים, יצירתו של גוף חדש וירידתה של נשמה חדשה ממרום. בקרבה והתערבות פיזית זה בזו וזו בזה, האיש והאישה הופכים חלק ממשהו גדול יותר – בהתרוממות האישית שלהם מן העצמי, הם מושכים, ואפילו נוגעים – באלוקי. הם נעשים שותפים עם הקב"ה, ומגיעים הכי קרוב שאפשר למימוש התכונה האלוקית של בריאה. למעשה, קדושתו של האיחוד האינטימי הזה נשארת מוחלטת, גם כאשר האפשרות להרות איננה קיימת. 

במובן המטפיסי, המעשה והפוטנציאל הגלום בו נותרים קשורים. המיניות האנושית היא כוח בסיסי בחייהם של זוג נשוי, זוהי השפה המיוחדת שבה הם מבטאים את האהבה שהם חולקים. מערכת יחסים איתנה בין בעל לאשתו איננה רק עמוד השדרה של היחידה המשפחתית שלהם, אלא היא חלק בלתי נפרד מן העולם בכללו. שכן הברכות שבאמון, יציבות, המשכיות, ובסופו של דבר, קהילתיות – נובעות כולן מהמחויבות שיש להם זה לזו ולעתיד משותף.

באישרורה של מחויבות זו, באמצעות האינטימיות שביניהם, תורם הזוג לחיותה ולבריאותה של החברה שלהם, של האנושות, ובסופו של דבר, גם להגשמת הייעוד האלוקי: עולם שמושלם בידי האדם. ב"יחד" הפרטי והאישי שלהם, הם בוראים שלום, הרמוניה וריפוי – ברמה המיקרוקוסמית אמנם, אך כזו שמהדהדת במקרוקוסמוס – ומאחר שכך, הרי הם מעורבים בעיסוק הקדוש מכולם. לאור האמור, מובן מדוע מתייחסים לעתים קרובות ליחסי אישות כבית המקדש שבחוויה האנושית. והכניסה אל הקודש, הייתה מעולם, ועודנה, תלויה בטהרה.

אמנם איננו יכולים כעת לשרת את אלוקים בבית מקדש פיזי בירושלים, אך אנו יכולים להקים לו משכן מקודש בתוך החיים שלנו. הטבילה במקווה היא שער הכניסה אל האזור המקודש של הזוגיות.

ז.

דיני טהרת המשפחה הם צווים אלוקיים. אין שום סיבה טובה יותר, לגיטימית יותר, הגיונית יותר או מהותית יותר לשמירת הדינים הללו. זוהי מצווה קשה. מצווה שיישומה תובעני מבחינת הזמן שלנו, הנפש שלנו והרגשות שלנו. היא עומדת בניגוד אינטרסים עם החומר שלנו, דרך חיים שקרוב לוודאי שהאדם המצוי לא היה בוחר עבורו או מועיד לאחרים. יש כאן קריאה להשעיה מרצון של הנטיות הטבעיות שלנו, והכפפה של התשוקות האינטימיות ביותר שלנו למרותה של ישות עליונה. וכאן בדיוק טמונה עוצמתה של מצווה זו. הידיעה ששורשה במשהו שגדול מהאני שלנו, שהיא איננה מבוססת על רגשות או על החלטה סובייקטיבית של אדם כזה או אחר, מאפשרת לטהרת המשפחה לעבוד לרווחתם ההדדית של שני בני הזוג.

באופן אירוני, המצווה ה"לא נוחה" הזו, מביאה לברכות גלויות עבורנו בדרכים מוחשיות ויומיומיות. התגמול האישי מקיום המצווה מותאם לאתגר שבשמירתה. במבט ראשון, נראה שמערכת החוקים הזו עוסקת במגבלות וכפייה – אובדן של חופש אישי. לאמתו של דבר, שחרור ושוויון הזדמנויות מגיעים בעקבות מגבלות. ילדים (ומבוגרים) בעלי ביטחון עצמי ויכולות הסתגלות הם ילדים ממושמעים, הם מבינים מהן מגבלות ובסופו של דבר לומדים שליטה עצמית. מדינות יציבות ובטוחות הן פיסות האדמה שמוקפות בגבולות ברורים ושמורים היטב. התוויית פרמטרים ברורים יוצרת קרקע יציבה בתוך הכאוס והבלבול, ומאפשרת לנו לצלוח את הערבה הזו שאנו מכנים בשם 'חיים' באופן מתקדם ויצרני. אין עוד שטח בחיים שבו הדבר נדרש יותר ממערכות היחסים האינטימיות ביותר שלנו.  

"מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו…" (בראשית ב, טז–יז), כך ציווה הקב"ה את אדם וחוה ביום שבו נבראו. אבל הם נכנעו לסיפוק התאווה שלהם באותו יום שישי גורלי, וההיסטוריה של המין האנושי השתנתה לנצח. ראשיתו של אופייה המורכב של המיניות האנושית נעוץ בסיפור הזה. מפני שעץ הדעת הוא עץ שיש בו תערובת של טוב ורע, הצריכה של ה"דעת" הזו בידי האדם הראשון הובילה לסדר עולמי חדש: עולם שבו הטוב והרע שזורים זה בזה, עולם של בלבול ואתגר, בחירות מרובות, ופוטנציאל אינסופי.

לא עוד יהיו יחסים אינטימיים – אחד מני רבים מן התפקודים הביולוגיים של האדם – טבעיים ובלתי מסובכים כמו האחרים. הגירוש מגן העדן משמעותו הופעתה של מיניות חדשה: הרת אפשרויות וטעונה במתח. כזו שיש בה את המפתח לאקסטזה אדירה וגם לכאב מייסר, הסיפוק המפתה ביותר ותחושת הריק ההרסנית ביותר. איחוד משמעותי ידרוש מן האיש ומן האישה, מחויבות וטיפוח מתמידים. אך גם המאמצים הרבים ביותר שישקיע האדם יזדקקו להרחבה בסיוע שמימי. הברכות הללו ינבעו ממאגר המקווה, וה'עדן', כפי שהיה טרום החטא, שוב יהיה בר-השגה.

עד כמה שהדבר נשמע נדוש, המקווה מציע לזוגות נשואים את האפשרות לחוות "ירחי דבש" חוזרים לאורך חיי הנישואין שלהם. שעמום, שנראה מבחוץ כמצב בלתי מזיק, יכול להיטפל לכל מערכת יחסים ולכרסם את יסודותיה. חובת הפרידה החודשית מעודדת רגשות של כמיהה ותשוקה – ולכל הפחות, תחושה של הערכה – שבעקבותיהן מגיעה ההתרגשות מהאיחוד המחודש.

מערכת היחסים שבין האיש לאישה משגשגת במודל של 'רצוא ושוב', נסיגה ושיבה. התורה מלמדת כי אדם וחוה נבראו כיצור אחד אנדרוגיני. לאחר מכן, הפריד אותם הקב"ה, מעניק להם בכך עצמאות מצד אחד, ואת האפשרות לאיחוד מבחירה מן הצד השני. מני אז, גברים ונשים נפרדים זה מזו ושבים זו לזה. מערכת דיני טהרת המשפחה מעניקה לזוג הנשוי את הדינמיקה החיונית הזו. בתוך המחויבות שלהם לחיים משותפים ולנאמנות הדדית לעד, בתוך המונוגמיה והביטחון – יש עדיין מקום למנגנון דמוי הקפיץ הזה.

אלוקים רצה שהיש והאישה ימצאו זה את זו בכוחות עצמם, וימשיכו לעבוד על מסע החיפוש הזה כל הזמן, בתהליך בלתי פוסק של היות ל"בשר אחד". בני האדם חולקים, באופן כמעט אוניברסלי, משיכה אינטואיטיבית לפרי האסור. שלמה המלך, החכם מכל אדם, כבר אמר: "מים גנובים – ימתקו". כמה בני אדם, אינטליגנטיים ומחשובים בדרך כלל, סיכנו את נישואיהם ואת משפחותיהם ברדיפה אחר האסור בגלל מה שנראה כהבטחה לרומנטיות והתחדשות? טהרת המשפחה מציעה תרחיש מקורי: בן הזוג – השותף לכל החיים, יום אחר יום, לטוב ולרע, הופך באופן זמני לבלתי ניתן להשגה, אסור, מעבר לגבול.

אף כי חלה חובה על מרחק פיזי, אינטימיות רגשית היא דבר רצוי וזה הזמן לטפחה. תקשורת משמעותית – אותה יצירת אמנות יקרה ונדירה – מקבלת ביטוי מודגש בשעה זו שבה בני הזוג חייבים ללמוד כיצד לעטוף ולחבק, לנחם ולשמוח, כל זה מבלי מגע פיזי. רובד חדש נחשף במערכת היחסים שלהם, אפשרות חדשה צצה: חברות.

המקובלים מדברים על שני סוגים של אהבה. אהבה של אש – אהבה חמה ומלאת תשוקה, שבדרכה לעלות מעלה מעלה, היא מצויה במעגל תמידי של דעיכה והתפרצות. יש לשמור היטב על להבת הרגש הזו, שמא תפרפר, תדעך ותכבה.

הרווחים המגיעים לחיי הנישואין בעקבות יישום של דיני טהרת המשפחה הוכרו בידי מומחים רבים, יהודים וגויים כאחד. כמובן, שהניתוח הזה, כמו כל ניתוח אחר, נתון לדיון ולביקורת. בסופו של דבר, האחיזה העוצמתית של הטבילה במקווה בעם ישראל – ההבטחה שלה לתקווה ולגאולה – שורשה בתורה והיא נובעת מאמונה בקדוש ברוך הוא ובחכמתו המושלמת.

ח.

היהדות קוראת לקדש את המיניות האנושית. לא די בכך שהיא נולדת מתוך מחויבות ושבועה לבלעדיות, היא חייבת להיות מקודשת. לפיכך, טבילת החובה הראשונה במקווה היא בפתח חיי הנישואין.

הטבילה שלפני הנישואין, איננה מותנית בהתחייבות לשמירה סדירה של דיני טהרת המשפחה. למרות זאת, אין להבין מכאן כאילו אין לה קשר למסגרת הכללית של טהרת המשפחה. זוהי פשוט הפעם הראשונה שבה נדרשת אישה יהודייה לטהר עצמה בדרך זו. זוהי דרך מלאת הוד וגדושת מזל טוב לפתוח בה את החיים החדשים עם אהוב הלב. לאחר הלמידה של פרטי ההלכות בתשומת הלב הראויה, טקס המקווה יכול להשתלב בקלות בהכנות המקדימות לחתונה של כל כלה וחתן. על מנת למנוע חופת נידה (מצב שבו הכלה לא טהורה בחתונה), כדאי להתייעץ עם רופא/ת נשים כדי להתאים את הופעת המחזור החודשי ולאפשר לכלה להגיע לחופתה לאחר טבילה במקווה, טהורה.

כמויות אדירות של זמן ואנרגיה מתכלות בהליך ארגון חתונה. ישנה מעין תקווה אנושית מולדת שחתונה מושלמת פירושה התחלה מושלמת לחיים המשותפים. ואולם, כל אדם חושב מכיר במגבלות האנושיות. הדברים שלהם אנו זקוקים ואליהם אנו משתוקקים – בריאות, מזל טוב וילדים – הם מעבר לשליטתנו. כשאנו משמיעים את קריאות הצהלה העתיקות "מזל טוב", אנו שוטחים את תפילתנו ליושב במרומים, מבקשים כי יחון את הזוג הצעיר בשפע של טוב. הטבילה במקווה היא דרך חשובה בכדי 'למשוך' את הקב"ה ואת ברכותיו אל תוך הנישואין הללו.

כל עוד חווה האישה וסת, המחזור החודשי שלה מכתיב את מקצב היחסים בתוך מערכת הנישואין, ובכל חודש מצווה על הבעל והאישה לשאוב התחדשות ממימי המקווה. לאלה שטרם קיבלו החלטה מחייבת ארוכת טווח בתחילת חיי הנישואין שלהם, לעולם לא מאוחר מדי להתחיל לשמור על דיני טהרת המשפחה. כמו כן, אף ששמירת המצווה צריכה להיות עקבית ומתמדת, אל לנו לתת למעידה למשך זמן מכל אורך שהוא לבטל את מחויבותנו בעתיד. קיומה של מצווה זו גם איננו תלוי ומותנה בקיומן של מצוות אחרות. הטבילה במקווה איננה, כפי שמקובל לעתים לחשוב, נחלתם הבלעדית של האדוקים בשמירת מצוות.

גם אם הם אינם מוכנים להיצמד לדינים הללו בכל הזמנים, לנשים ובני זוגן כדאי לשקול את קיום המצווה הזו באופן מיוחד לפני שהם מביאים לעולם את ילדיהם. שמירת דיני טהרת המשפחה, כך מלמדים אותנו, היא הצינור להוריד באמצעותו נשמה טהורה בגוף מתאים ובריא. לנשים לאחר המנופאוזה שלהן, טבילה אחת אחרונה במקווה משמרת את מצב הטהרה לשארית חייהן. גם לאישה שמעולם לא טבלה קודם לכן כדאי להקדיש מאמץ מיוחד בכדי לטבול לאחר המנופאוזה (לעולם לא מאוחר מדי, גם אם חלפו שנים רבות מאז), ובכך, להפוך את כל המגעים האינטימיים מעתה ואילך למקודשים ומבורכים מפי עליון.  

המתנה הגדולה מכולן שקיבלה האנושות מהקדוש ברוך הוא – היא התשובה, האפשרות לשוב, להתחיל מחדש ולשטוף מעלינו את העבר. התשובה מאפשרת לאדם להתעלות אל מעל למגבלות הזמן, ולהשפיע על החיים שלנו רטרואקטיבית. טבילה אחת ויחידה בשלב מאוחר בחיים עשויה להיראות לנשים אחדות כחסרת משמעות, אקט מהיר וחסר ערך. ואולם, מלווה בהתמסרות וביראה, הרי זה הישג מונומנטלי; הדבר מביא את הטהרה ואת כוחה המחדש לא רק להווה ולעתיד, אלא אפילו לעבר.

בדרך זו, יכולה כל אישה לקשור את עצמה למסורת העוברת מדור לדור. באמצעות הטבילה במקווה היא מביאה עצמה למגע ישיר ומידי עם מקור החיים, טהרה וקדושה – עם אלוקים הנמצא סביבה ובתוכה – תמיד.

הפוסט להבין את דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הורות אפקטיבית – עבודה בצוות https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%a4%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%aa/ Thu, 24 Feb 2022 22:18:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2227 לילדים יש תמיד הורים. בין אם הם נשואים, פרודים או גרושים. כהורים, מוטלת עלינו אחריות כבירה לגדל את ילדינו להיות למבוגרים בריאים, בריאות הכוללת את כל הממדים של הווייתם: פיזית, רגשית, שכלית ורוחנית. הורות אפקטיבית דורשת מנהיגות. הדרך שבה הורים נערכים ומתארגנים למשימה תקבע לרוב את ההצלחה שלהם בהשגת המטרות הללו. על מנת להגיע להצלחה […]

הפוסט הורות אפקטיבית – עבודה בצוות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לילדים יש תמיד הורים. בין אם הם נשואים, פרודים או גרושים. כהורים, מוטלת עלינו אחריות כבירה לגדל את ילדינו להיות למבוגרים בריאים, בריאות הכוללת את כל הממדים של הווייתם: פיזית, רגשית, שכלית ורוחנית. הורות אפקטיבית דורשת מנהיגות. הדרך שבה הורים נערכים ומתארגנים למשימה תקבע לרוב את ההצלחה שלהם בהשגת המטרות הללו. על מנת להגיע להצלחה מרבית, על ההורים לעבוד בשיתוף פעולה, עבודת צוות.  

לעבודת צוות מוצלחת של הורים נדרש כי חברי הצוות יעריכו ויכבדו זה את זו. כל אדם הוא ייחודי, ואין שני אנשים שיש להם בדיוק את אותם הכישרונות. ההבדלים האלה קיימים למטרה טובה, והמטרה הזו היא בכדי שהם יוכלו להשלים זה את זה.

גם אצל הורים שמרגישים שהם הזוג המושלם, האתגר הוא ליישם את המודעות הזו בחיי היומיום. דרך אחת להשיג זאת היא באמצעות מחויבות עצמית לאמונה שכל אחד מבני הזוג משלים ומרומם את האחר. אם, לדוגמה, האב מפגין יותר מנהיגות, כיוון והצבת גבולות – עליו להיות זה שאחראי לוודא שהילדים מסדרים את חדריהם והולכים לישון בזמן. אם האם, לדוגמה, סבלנית יותר, מטפחת ומבינה – תהיה היא זו שמרגיעה ומעודדת את הילדים. אם האב הוא הסבלני והמבין, שיהיה הוא המרגיע. אין זה משנה מי עושה מה, העיקר הוא שאתם מנצלים את כל המשאבים שלכם ומיישמים אותם להשגת המטרות ההתפתחותיות/חינוכיות שלכם.  

עשייה של מה שאנו טובים בו איננה אמורה לשמש כתירוץ עבור ההורה האחר להגביל את עצמו מעשיית דברים אחרים. לפעמים, דווקא העשייה של מה שקשה לנו, היא המפתח לצמיחה אישית וזוגית. העיקרון הוא ההבנה של ההבדלים שבין בני הזוג, אב ואם, איש ואישה, ולנצל את ההבדלים הללו לטובת המשפחה כולה, ולא, חלילה, כתחמושת להצית מלחמה באמצעות ביקורתיות, ביוש וכו'.

חשוב שהבעל והאישה יהיו חברים טובים. אם הם מתכננים לעבוד היטב יחד כצוות, עליהם ליהנות זה מחברת זו. חוויות חיים משותפות הן דרך מצוינת לגדל חברות שכזו. ודאו שאחוז ניכר מהפעילות המשותפת שלכם מוקדש לפעילות מהנה. הדבר יעודד רגשות חיוביים ואופטימיות בקשר לעתיד. סעודות חג, טיולים וכו', הם זמן מצוין לבעלים לבלות זמן איכות עם המשפחה. "פער בין דורי" קטן בין הורים לילדיהם הוא דבר בריא. ההורים זקוקים גם לחיים משלהם בנפרד מהילדים. מצאו זמן בתוך הלו"ז העמוס שלכם לעשות דברים ולטייל יחד כזוג. פשוט היו חברים.

עבודה משותפת דורשת שיתוף פעולה מתמיד. אם את ובן הזוג שלך החלטתם שזמן השינה לילדים הוא שמונה וחצי, על שניכם לדבוק בהחלטה זו. יישום עקבי של כללים מוסכמים נדרש על מנת להבטיח תוצאות בנות קיימא.   

לפעמים בן הזוג האחר מחליט החלטה ספונטנית עם הילדים או מקיים אינטראקציה שלא חשבתם עליה מראש. ייתכן ואינכם מסכימים עם הדרך שבה הדבר נעשה. מכל מקום, אם תיקחו בחשבון את מטרת העל שלכם לעבודה משותפת, הדבר הטוב ביותר יהיה לנצור את לשונכם באותו רגע. מריבה לעיני הילדים איננה תורמת לאיש. מאוחר יותר, אם תחליטו שחשוב להעלות את נקודת המבט השונה שלכם, בחרו בזהירות זמן ומקום מתאימים לדון בכך. חשוב מאד לזכור מהי מטרת העל, ולא ללכת לאיבוד בעקבות מאורע זניח. הכירו בהבדלים שביניכם, וקבלו בהערכה את העובדה ששניכם משתדלים מאד, פעמים רבות גם במצבים מורכבים ולחוצים.

כל צוות נתקל לעתים בקשיים. אחת הדרכים להתמודד נכונה עם הנקודות הקשות הללו, היא ארגון של פגישות מסודרות על מנת לתכנן, להציע, להעניק משוב ולקבל בחזרה. חשבו יחד על זמן מתאים ונוח שתוכלו לדון בו במה שאירע ובכיצד הייתם רוצים שייראה המשך הדרך. כאשר מקיימים פגישה שכזו, חיוני ששניכם תהיו רגועים ובמצב רוח טוב, ובלי הסחות דעת.

כשמדובר על חינוך ילדים, רבים מיועצי המשפחה המומחים מסכימים כי הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות למען ילדיכם הוא – לאהוב את בן הזוג שלכם, כלומר, לאהוב את האבא או האמא של הילדים שלכם.

הפוסט הורות אפקטיבית – עבודה בצוות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אינטימיות, צניעות ומיניות – כיצד נשיב להן את כבודן האבוד? https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a6%d7%a0%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%99%d7%a6%d7%93-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%91/ Fri, 18 Feb 2022 09:51:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3619 לפני שנים, חי אדם עשיר, שהיה לו מנהג מעניין. ביתו היה פתוח תמיד, והוא היה מזמין את עניי העיירה שבה גר, לאכול על שולחנו. הוא היה מצלצל בפעמון קריסטל קטנטן, שלקולו הופיע משרת ואוכל בידיו, והעניים היו נהנים מסעודה משובחת. בסיומה של כל סעודה, היה המארח שוטח לפני האורחים את מיטב כלי האוכל היוקרתיים שלו, […]

הפוסט אינטימיות, צניעות ומיניות – כיצד נשיב להן את כבודן האבוד? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפני שנים, חי אדם עשיר, שהיה לו מנהג מעניין. ביתו היה פתוח תמיד, והוא היה מזמין את עניי העיירה שבה גר, לאכול על שולחנו. הוא היה מצלצל בפעמון קריסטל קטנטן, שלקולו הופיע משרת ואוכל בידיו, והעניים היו נהנים מסעודה משובחת. בסיומה של כל סעודה, היה המארח שוטח לפני האורחים את מיטב כלי האוכל היוקרתיים שלו, ומזמין כל אחד מהאורחים לבחור אחד מהם, כמתנה לקחת הביתה.

יום אחד, קיבל עני אחד מן הכפר הסמוך הזמנה לביתו של העשיר. כשהגיע תורו של האיש העני לבחור מן הכלים, הוא לא ביקש את אחד הדברים המתבקשים כמו גביע או קנקן, ובמקום זאת הוא ביקש את פעמון הקריסטל הקטן.  

האיש העשיר חשב בלבו שזו בקשה מוזרה לפריט לא שימושי במיוחד, לאדם עני שאין לו משרתים משלו. מכל מקום, הוא העניק לאורח את מבוקשו בחפץ לב.

האיש העני חזר אל הכפר שלו, וביום שלמחרת הזמין את כל השכנים לסעודה חגיגית בביתו. הוא ערך שני שולחנות עץ ארוכים וישב לחכות לאורחים שלו בציפייה דרוכה. האורחים הגיעו, סקרנים לגלות כיצד מתכנן איש עני כל כך להגיש אוכל לאנשים רבים כל כך. כשנכנס אחרון האורחים וישב, הוציא האיש את הפעמון מכיסו, וצלצל בו ברוב רושם. 

כולם חיכו. דבר לא קרה. הוא צלצל שוב. ושוב – דבר לא קרה. הוא צלצל בקול ובלי הפסקה, אך שום משרת לא הופיע, אף מגש של אוכל לא הופיע. שום דבר. האיש העני חש מושפל. סמוק מזעם ובושה, הוא עזב את אורחיו המבולבלים ורץ כל הדרך חזרה לביתו של העשיר.

"רימית אותי!" הוא זעק, "החלפת את הפעמון. לא נתת לי את הפעמון שלך!"

"כמובן שנתתי לך את הפעמון הנכון", השיב האיש העשיר. "נתתי לך בדיוק את אותו הפעמון שהשתמשתי בו אתמול כדי לזמן את המשרתים שלי".

העני געש וסער. "מדוע, אם כן", הוא דרש לדעת, "לא הופיע איש כשצלצלתי בפעמון?"

בזוגיות שלנו, אנחנו נוהגים לפעמים כאותו איש עני. אנחנו מצלצלים בפעמון, ודבר לא קורה. ואז אנחנו תוהים: מי החליף לנו את הפעמון?

פעם, נישואין היו דבר פשוט: כשאיש ואישה נישאו, הם צלצלו בפעמון, וזה עבד. שני אנשים פגשו זה את זו, ואם הם אהבו זו את זה, הם התחתנו. ולאחר שהם התחתנו, הם נשארו נשואים. כך היה אצל הסבים שלנו, אצל אבותיהם, ואפילו לאנשים לא מבריקים במיוחד – זה עבד. אנשים מכל הסוגים התחתנו, הנישואין היו חמים וקרובים והחזיקו מעמד. לא נדרשו כישורים מיוחדים לנישואין מוצלחים.

כיום, כשאנו מצלצלים בפעמון הנישואין, זה כבר לא עובד כמו שזה עבד פעם. איפשהו בדרך עשינו את הטעות והנחנו שזוגיות נפלאה כזו פשוט מתרחשת מאליה. התייחסנו לזה כמובן מאליו. בסופו של דבר, אנשים מתחתנים כבר חמשת אלפים שנה. אם הם הצליחו, גם אנחנו יכולים. אז אנחנו מתחתנים, ומצפים לחום ולקרבה שיגיעו.

אך דבר לא קורה. למה זה לא עובד? מה חסר לנו?

חסרה כאן אינטימיות, היכולת לחלוק את המקום שלנו, אותו מקום פרטי שקיים בכל אחד מאיתנו, המקום האישי, המקודש והעמוק. כשהמקום הפרטי המשותף הזה מופר, מכל סיבה שהיא, הזוגיות שלנו נעשית סתמית, ריקנית ורדודה.

עד לא מכבר, כולם ידעו מהו נושא אינטימי. זה היה פרטי, אישי ושלא לעיני הציבור הרחב. אם ניסה מישהו לדבר על רגשות אינטימיים בשיחת רעים, כולם הסמיקו, והנושא ירד מיד. אנשים הבינו את הגבולות שלהם, הם ידעו אינסטינקטיבית מתי לעצור. היום, לעומת זאת, אנחנו מדברים ומדברים על הצורך שלנו באינטימיות, החסר שלנו באינטימיות, משברים הנוגעים ליחסים אינטימיים שלנו – אין לנו מושג קלוש על מה אנחנו מדברים.

פעם, לאחר שחזר מהלימודים, הגיע ילד קטן אל אביו ושאל: "למה ברא אותנו אלוקים עם אף אחד, פה אחד אבל שתי עיניים?"

האב חשב מעט, ולאחר זמן מה אמר לילד: "הקב"ה נתן לנו שתי עיניים, עין ימנית ועין שמאלית. בעין הימנית אנחנו מביטים על חברים, בעין השמאלית – על ממתקים".

הילד שאל שאלה רצינית, והגיעה לו תשובה רצינית. לומר שיש לנו עין אחת כדי להביט בחברים והאחרת בממתקים, לא נשמע כתשובה לשאלה. אבל הבן הבין את התשובה והיה מרוצה ממנה.

הבה ונעמיק מבט. מה היה קורה אילו הייתה לנו עין אחת בלבד? היינו רואים אורך ורוחב, אבל לא הייתה לנו האפשרות לראות את העומק. הכול היה נראה שטוח.

אנחנו מסוגלים לראות בתלת ממד מפני שיש לנו שתי עיניים. בשתי עיניים, אנו יכולים לראות שטחי או עמוק, קרוב או רחוק.

אם כן, מה שאמר האב לבנו, לא הייתה סטייה מן הנושא, הייתה זו התשובה האמיתית לשאלה. הוא רק ניסח את התשובה בצורה כזו שגם הילד יוכל להבין אותה. הסיבה שיש לנו שתי עיניים היא בכדי שנוכל להבחין בהבדל שבין שטחי לעמוק. בעבור ילד, סוכרייה היא דוגמה לשטחי, וחבר – לעמוק.

היכולת לחדור מבעד לפני השטח, לעומק בחיינו, לחיות בעושר של תלת ממד, הוא ככל הנראה האתגר האולטימטיבי שדורנו ניצב בפניו. אך במקום לקרוא עליו תיגר, אנחנו נכנעים מבלי להילחם.  

בימים עברו, נדרשו בעיות חמורות למדי בכדי לגרום לזוג להתגרש. במקרים שבהם האהבה והמשיכה אבדה, הם היו מלאים בשנאה ובחיכוכים. הם התגרשו; לא הייתה להם ברירה. היום, אנו מוצאים גירושין מנומסים ונקיים – בלי שפיכות דמים, בלי זעם, בלי תלונות רציניות, בלי אבל על מערכת יחסים חשובה שאבדה. רק 'מרחק', ו'קשר שניתק'.

זוג כזה מגיע לייעוץ נישואין ואומר: "אנחנו רוצים להתגרש".

"למה אתם רוצים להתגרש?" שואל היועץ. "איך אתם יכולים להתגרש אחרי חמש שנות נישואין?"

"ובכן", הם אומרים, "מעולם לא הייתה בינינו אינטימיות".

בני הזוג היו נשואים במשך חמש שנים. הם חלקו ביניהם את המחשבות והפעולות האינטימיות ביותר. ובכל זאת, הם מסוגלים לפנות ולומר, "אתה יודע, אנחנו אפילו לא מרגישים נשואים. בלי לקחת ללב, אנחנו פשוט רוצים להתגרש. אין לנו דבר זה נגד זו, אנחנו רק מחפשים מערכת יחסים אינטימית במקום אחר".

איך זה יכול להיות? איך זה קרה לנו?

בראשית האנושות, כאשר בני האנוש שגו, אם הם לא הבינו איזשהו היבט בחיים שלהם, אם דברים לא התנהלו כשורה, הם הניחו שהבעיה היא דתית. אולי הם עבדו את האל הלא נכון, אולי הם החסירו איזה טקס חשוב, אולי הם פגעו באליל שלהם איכשהו. האתגר המוסרי של אותם הימים היה למצוא את אלוקים.

על פי חכמי הפנימיות, מכל מקום, ישנו המושג של "יצר הרע", שתפקידו לאזן את הכוחות של הטוב והרע בעולם, כך שלבני האדם תהיה בחירה חופשית. באותם ימים התמסר היצר הרע לבלבל את תפיסותיהם של בני האדם באשר לאלוקים. מסיבה זו, בימי קדם, היו רבים מן האנשים עובדי אלילים. מן הצד השני, גם אם הם אולי עבדו את  האל הלא נכון, לא היו להם בעיות של אינטימיות. הם לא הטילו ספק בתפקידיהם כגברים או נשים, והם הכירו וכיבדו את הגבולות של האחר ואת הצורך שלו במרחב פרטי.

בימינו, הבעיות שלנו לא נוגעות כל כך לרוחניות, אלא דווקא להיבטים המוחשיים ביותר, הארציים ביותר והאישיים ביותר של החיים שלנו. ה"יצר הרע", כפי שאנחנו מכירים אותו, מנסה לבלבל אותנו בקשר להיבטים הפיזיים של החיים שלנו, ומפריע ליכולת שלנו לפעול. בעוד הקדמונים נאבקו להבין מהם הצרכים של הנפש שלהם, אנחנו צריכים להיאבק בכדי להבין מהם הצרכים של הגוף שלנו. האתגר המוסרי שלנו הוא לעבוד את אלוקים, באמצעות מעשים טובים, בידיים שלנו, ברגליים שלנו, בפה שלנו, בגוף שלנו. בהתאם לזה, הקושי שלנו הוא עם אינטימיות, עם החלק הפיזי של החיים שלנו.

אינטימיות היא מיומנות מעודנת. כמו מיניות, היכולת להיות אינטימי והדרכים להיות אינטימי צריכות להיות מוגנות ומתועלות כראוי. בחיים, כפי שהקב"ה התכוון, יש להזין את האינטימיות, לשמר אותה ולתחזק אותה. הכלי שהתנ"ך מציע לנו לצורך המשימה הזו הוא – צניעות: הגבול ששומר על המשכן הפרטי שלנו.

לדוגמה, לאורך ההיסטוריה של האנושות, בתרבויות רבות, כיסו נשים את שערן. האם המטרה הייתה להפוך אותן למושכות פחות? אם כן, הרי שזה לא עבד. כיסוי הראש עצמו הפך אטרקטיבי. המטרה היא אם כן, לכסות את מה שאינטימי.

אין שום מעלה בלהיות בלתי מושך. ההפך הוא הנכון. להיות יפה, להיות מושכת, להיות מרשים – כל אלה הן מעלות, במיוחד בנישואין.

האישה התנ"כית שהתלבשה בצניעות עשתה זאת לא כדי להיות פחות מושכת, אלא כדי לשמר ולהגן על משהו שביר שיכול להיאבד בקלות: היכולת שלה להיות אינטימית עם בעלה, מה שהעשיר את החיים של שניהם.  

זהו חלק מאובדן ההבנה שלנו בקשר למה אינטימי ומה לא, עד שאיננו מסוגלים עוד להבדיל בין מה שמושך לבין מה שאינטימי. איננו מבינים עוד שבגד איננו אינטימי. זה היה ברור לחכמים הקדמונים שבעוד בגד יכול לקצור תשבחות ולמשוך תשומת לב, הוא איננו מעורר רגשות אינטימיים, לא באדם שצופה בו וגם לא באדם שלובש אותו, במיוחד לא באדם שלובש אותו.

זה מזכיר את השאלה עתיקת היומין: "האם אתם נועלים את הבית בכדי להרחיק ממנו אנשים, או בכדי להגן על מה שבפנים?" האם עלינו לנהוג בצניעות ולהתלבש בצניעות בכדי למנוע הפרעות מבחוץ, למנוע דברים בלתי רצויים מלהתרחש, או אולי בכדי לשמור ולהגן על מה שבפנים: היכולת העדינה והרגישה לתחזק מערכת יחסים אינטימית?

דברים רבים הם יפים ומושכים – אנחנו אוהבים בגדים, אוהבים אמנות משובחת ונהנים מאוכל טוב. אבל הדברים האלה אינם אינטימיים; הם לא נוגעים בחלק הזה שבנו שאומר "זה מי שאני". דברים אחרים לעומת זאת, מעוררים תגובות אינטימיות – הרגשות העמוקים ביותר של אהבה, ביטוי מלא תשוקה של המיניות שלנו, הגילוי של הנשמה שלנו – והדברים האלה כולם קשורים למסגרת הנישואין.  

המסר של הקב"ה אלינו הוא ברור: אישה נשואה צריכה לשמור את האינטימיות שלה לבעלה, וגבר נשוי צריך לשמור את האינטימיות שלו לאשתו. זה יכול להתקיים בתוך המסגרת המגוננת של הצניעות. בצורה עמוקה ומשמעותית, החכמה המקראית עוזרת לנו להגן על היכולות המולדות והיקרות שלנו מהתנוונות, השחתה ואובדן.  

הצניעות נועדה לשמר את האינטימיות, לא בכדי להגן מפני חטא. הצניעות לא נועדה למי שרוצה לחטוא, כשם שהחוקים לא נועדו למי שרוצה לבצע פשעים. הצניעות נועדה למטרה עדינה הרבה יותר: לשמור על הממד השלישי שלנו, על היכולת ליהנות ממערכת יחסים עמוקה ואינטימית.

אם אנו רוצים לחטוא, אנחנו יכולים לחטוא, ולא משנה עד כמה אנו צנועים בלבוש שלנו. הפוריטאנים והוויקטוריאניים היו לבושים מכף רגל ועד ראש וצנועים בצורה קיצונית, וזה לא צמצם את החטאים שלהם. זה פשוט הפך את זה לקצת יותר מורכב, אבל מי שהיה נחוש דיו… הצליח לחטוא.  

מטרתה של צניעות איננה להחביא את עצמנו מעיני הצופים; מטרת הצניעות היא לשמר את האינטימיות שלנו. גם בין בני זוג נשואים יש עדיין צורך בצניעות. ובמיוחד אצל בני זוג נשואים, יש להגן על האינטימיות ולהזין אותה. אם רוצים שהנישואין שלנו יחזיקו לכל החיים, כמו שהם אמורים, הבעל והאישה צריכים לעבוד יחד כדי לשמור על האינטימיות ולשמר אותה.  

כשאלוקים אמר: "תהיו צנועים", הוא בעצם אמר לנו, "הגנו על האינטימיות שלכם. זו יכולת עדינה ויקרה. ואם לא תדאגו לה, תאבדו אותה". אחרי שהכול נאמר ונעשה, הצניעות שומרת על העושר שמאחורי צלצול הפעמון.

הצניעות היום תסייע לצלצול הפעמון לשמור על ההשפעה שאנחנו מחפשים שתהיה לו, ההשפעה שהייתה לאבות אבותינו כשהם צלצלו בפעמון: אינטימיות ומיניות בדרך שרוצה הקב"ה.

מתוך הספר "האם אף אחד כבר לא מסמיק?" מאת הרב מאניס פרידמן.

הפוסט אינטימיות, צניעות ומיניות – כיצד נשיב להן את כבודן האבוד? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שלוש המצוות של הנשים https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9-%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d/ Thu, 17 Feb 2022 19:20:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=517 ישנן שלוש מצוות הקדושות במיוחד לאישה היהודייה. שלוש המצוות הן: הדלקת נרות שבת, הפרשת חלה, וטהרת המשפחה. הדלקת נרות נרות השבת משרים את קדושת השבת בבית היהודי זה אלפי שנים, מאז האירה שרה אמנו את האוהל שלה באור נרות השבת. התפקיד העיקרי של נרות השבת הוא להשכין שלום ושלווה בבית ולהעצים את ההנאה מסעודת השבת. […]

הפוסט שלוש המצוות של הנשים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ישנן שלוש מצוות הקדושות במיוחד לאישה היהודייה.

שלוש המצוות הן: הדלקת נרות שבת, הפרשת חלה, וטהרת המשפחה.

הדלקת נרות

נרות השבת משרים את קדושת השבת בבית היהודי זה אלפי שנים, מאז האירה שרה אמנו את האוהל שלה באור נרות השבת.

התפקיד העיקרי של נרות השבת הוא להשכין שלום ושלווה בבית ולהעצים את ההנאה מסעודת השבת. הנרות משמשים גם כתזכורת על הממדים הרוחניים של השבת: כשם שנר פיזי חושף ומגלה את תוכן החדר שבו הוא דולק, תוכן שלא היה נחשף לעינינו בחשכה, כך, במובן הרוחני של המילה, מגלים נרות השבת את האנרגיה האלוקית המופשטת, הנסתרת מעינינו, קדושה המחלחלת אל תוך המציאות שלנו.

מצוות הדלקת נרות השבת מוטלת על כל בני הבית, אך זוהי האישה שבבית, בתפקידה כעיקרו של הבית, המדליקה אותם בפועל (אם אין אישה בבית, או אם מכל סיבה שהיא אין ביכולתה להדליק, מוטל החיוב על הגבר).

את נרות השבת מדליקים ביום שישי לפנות ערב, שמונה עשרה דקות לפני שקיעת החמה (בערים אחדות בישראל, כמו בירושלים,  מדליקים את הנרות עוד מוקדם יותר). זמן הדלקת הנרות הוא זמן מתאים במיוחד לתפילה אישית. כשעיניהן מכוסות לחשו שפתיהן של נשים, לאורך כל ההיסטוריה היהודית, תפילות לבריאות ולאושר, ולילדים שיאירו את העולם בטוב. קחי לעצמך כמה רגעים ללחוש תפילה אישית משלך, ואפשרי לקדושה הייחודית של הרגעים הללו לחלחל אל תוך התפילות שלך ולשאת אותן אל שערי מרום.

חלה

כאשר התיישבו אבותינו בארץ ישראל, אחת מכמה מתנות שהצטוו להעניק לכהנים, הייתה ה'חלה'. בימינו השימוש הנפוץ במילה 'חלה' הוא לתיאור חלות השבת הקלועות המעטרות את שולחן השבת.

אך במובנה המקורי, המקראי, של המילה, היא מתייחסת לחתיכת בצק המופרשת ומוקדשת לאלוקים בברכה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה מן העיסה", בכל פעם שאנו אופים לחם. הדבר מסמל גם את טוב הלב שאנו מאחלים לאמץ כערך במשפחתנו – לתת מעצמנו למען האחר.

נשים יהודיות בכל העולם קיימו את המצווה היפה הזו במשך מאות דורות.

כיום, חורבן בית המקדש אינו מאפשר לנו להעניק את החלה לכהנים. מכל מקום, כזכר למתנה זו ובציפייה לגאולה ובניין המקדש, אנו ממשיכים לשמור את מצוות הפרשת החלה. אנו מפרישים חתיכה של בצק, מברכים, ושורפים אותה (או עוטפים בשתי עטיפות ומשליכים אותה) במקום לאכול אותה, מאחר שקדושתה של החלה אוסרת עלינו שימוש כלשהו בחתיכה זו.

טהרת המשפחה

כאישה, המביאה חיים לעולם, יש בידייך הכוח לרומם את הבית ואת בני המשפחה מהשגרה הארצית אל הרוחניות הנשגבת.

הקפדה על דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה מעניקים לך את ההזדמנות להזמין את הקדוש ברוך הוא לתחום הכי אינטימי שבחייך, להכניס קדושה אלוקית לכל היבט של חייך, ולהשפיע על הנשמה של כל ילד שתביאי לעולם.

שמירת מצווה זו מביאה קדושה וברכה לא רק לך באופן אישי, אלא מקדשת את המשפחה והבית במלואם. הטבילה במקווה היא מצווה מן התורה, מן המעלה הגבוהה ביותר.

הנישואין היהודיים מקדשים את בני הזוג. שמירת טהרת המשפחה יוצרת זמנים של פרישה ואיחוד מחודש באינטימיות, כחלק ממחזור חיי הנישואין.

 הפרישה מתחילה עם הופעת המחזור. זהו הזמן שבו עומק הקשר שבין בני הזוג בא לידי ביטוי, מבלי כל אינטימיות פיזית. זהו זמן ההכנה והציפייה לטבילה במקווה.

האיחוד המחודש שבא בעקבותיה, נושא עמו את הפוטנציאל לקדושה הגבוהה ביותר בחיי הנישואין.

מקווה: מאגר מים טבעיים או בריכת מים שיש לה חיבור ייעודי למים טבעיים.

בריכת הטבילה במקווה מעוצבת במיוחד לצורך הטבילה, על פי מערכת חוקים מורכבת של ההלכה.

המים הם המקור הראשוני לכל היצורים החיים. יש להם את הכוח לטהר, לשמר ולחדש חיים. את המקווה יש למלא במים חיים ממקור של זרימה שלא חל בה הפסק, כמו מי מעיין, מי גשמים או אפילו שלג מומס.

המים הללו נשמרים בבקרה היגיינית הדוקה, מנוקים על בסיס יומי ומחוטאים בכלור.

מאגר המים הטבעיים הזה נשמר במכל מופרד, שיש בו פתח המאפשר השקה ועירוב של המים הטבעיים עם מי הברז הממלאים את בריכת הטבילה עצמה.

כל אחת משלוש המצוות הנ"ל היא בעלת חשיבות ייחודית לאישה היהודייה, כיסוד של הבית. הזמנים שבהם מקיימים את המצוות הללו מלאים בקדושה ייחודית ובהזדמנות שבה נפתחים שערי גן העדן לרווחה לתפילות ולבקשות האישיות שלך.

הפוסט שלוש המצוות של הנשים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איש, אישה ואש https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%a9/ Thu, 17 Feb 2022 15:24:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=512 כמה מחכמינו זיכרונם לברכה היו דורשים לא רק את מילות התורה, אלא גם כל אות ואות שבה. מי שהיה גדול ההולכים בשיטה זו הוא רבי עקיבא, שהיה דורש כל אות וכל תג שבתורה. היה זה הוא שדרש: "איש ואישה – זכו, שכינה שרויה ביניהם, ואם לאו – אש אוכלתם" (תלמוד בבלי, סוטה, יז). דרשה זו […]

הפוסט איש, אישה ואש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כמה מחכמינו זיכרונם לברכה היו דורשים לא רק את מילות התורה, אלא גם כל אות ואות שבה. מי שהיה גדול ההולכים בשיטה זו הוא רבי עקיבא, שהיה דורש כל אות וכל תג שבתורה.

היה זה הוא שדרש: "איש ואישה – זכו, שכינה שרויה ביניהם, ואם לאו – אש אוכלתם" (תלמוד בבלי, סוטה, יז).

דרשה זו מבוססת על המילים "איש" ו"אשה" – אם נסיר את האות י' מהמילה "איש", נקבל את המילה "אש", וכמו כן אם נסיר את האות ה' מהמילה "אשה", נקבל את המילה "אש".

מכאן אנו למדים כי בלבם של כל איש ואישה ישנה אש אוכלת. כאשר הם נישאים זה לזו, שתי אשים מתכנסות, ועלולות להצטרף לאש היכולה להרוס עולמות שלמים, אם הן אינן מנותבות כראוי.

 אי אפשר לכבות את האש הזו, שכן היא היא המניעה את כוח החיים, אך להשאיר אותה כמות שהיא אי אפשר גם כן, שכן היא עשויה להניע גם רוע.

מה עשה אלוקים? הוא מיקם את אחת מאותיות שמו, האות הראשונה של שמו הקדוש, האות י', בין האות א' לאות ש' – וכך נוצרה המילה "איש". הוא לקח את האות השנייה של שמו, האות ה' ומיקם אותה לאחר האותיות א' ו-ש', וכך נוצרה המילה "אשה". בדרך זו, גם לאיש וגם לאישה יש את האש שלהם, אך כשהם נישאים – מצטרפות האותיות הנוספות בשמם ליצור שם קדוש "י-ה" שישכון ביניהם.

כאשר השכינה שורה, האש מחממת ומאירה ואיננה שורפת ומכלה. אם בני הזוג מקבלים בברכה את הנוכחות האלוקית, ברכת השכינה שורה במעשי ידיהם והם הופכים שותפים למעשה היצירה האלוקית.

אך אם הנוכחות האלוקית איננה רצויה להם, היא אינה שוכנת בתוכם והם נותרים רק כשתי אשים שורפות ומכלות.

כל בית יהודי הרי הוא מקדש מעט. השוכנים בו דומים לכוהנים, והפעולות המתבצעות בבית זה קדושות כעבודת המזבח.

הקרבנות של אותו שירות קדוש הם: שליטה באותה אש משתלחת שבלבות האיש והאישה – הימנעות מקטטות, אהבה מיטיבה ותמיכה הדדית.

יישום של האש הטבעית בדרך הראויה, בקיום מצוות הבורא ובקיום העולם, טיפוח של דורות קדושים מלידה, ומוכנות אוהבת לשאת בנטל: יהי זה גידול ילדים, יחסי שכנות או צדקה. 

אין קרבנות היקרים לקדוש ברוך הוא כקרבנות אלה. בתים שבהם מובאים קרבנות שכאלה, הם אכן בתי מקדש, בתים שמהם תצמח גאולת ישראל.

הפוסט איש, אישה ואש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האור בקצה המנהרה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%a6%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%94/ Thu, 17 Feb 2022 14:56:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1961 כשהגעתי לשנות השלושים המוקדמות שלי, הרגשתי שהשעון הביולוגי שלי הולם בכבדות בעוד אני מחפשת אחר הבעל המתאים. הוקל לי כל כך כשהתחתנתי בגיל 36, והנחתי שאהרה כמעט מיד. הרי הרופא שלי הבטיח לי שאני פורייה מאד. כשחודש ועוד חודש חלפו מבלי שאכנס להיריון, התחלתי להרגיש פאניקה. בסופו של דבר, הריתי קצת יותר משנה לאחר נישואינו. […]

הפוסט האור בקצה המנהרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשהגעתי לשנות השלושים המוקדמות שלי, הרגשתי שהשעון הביולוגי שלי הולם בכבדות בעוד אני מחפשת אחר הבעל המתאים.

הוקל לי כל כך כשהתחתנתי בגיל 36, והנחתי שאהרה כמעט מיד. הרי הרופא שלי הבטיח לי שאני פורייה מאד. כשחודש ועוד חודש חלפו מבלי שאכנס להיריון, התחלתי להרגיש פאניקה. בסופו של דבר, הריתי קצת יותר משנה לאחר נישואינו. היינו במצב רוח מרומם שתפילותינו נענו סופסוף: "כן, זה הזמן המתאים לילד משלכם". אף זוכה בלוטו לא יכול להרגיש יותר בר מזל מאתנו, כשצפינו בפעימות הלב של העובר באולטרה סאונד בשבוע השמיני להיריון.

לא העלינו על הדעת את האפשרות ששבוע אחר כך, כשחזרתי לרופאה, לא ראינו כל פעימות לב. העובר מת, ויחד אתו גם חלק קטן ממני, כאשר שמעתי את הבשורה הנוראית. בעלי מיאן להתנחם.  

התחלנו להיוועץ במומחים לפריון, שהבטיחו לנו שהכול בסדר, אבל עזרה קטנה יכולה לזרז את התהליך. בצייתנות, חיפשנו אחר התערבויות שונות בכל חודש מחדש, חלק מהן דרשו מאתנו להפוך את מהלך חיינו מן הקצה אל הקצה. בחודש אחד, היינו צריכים לצעוד בשבת אל בית הרפואה יותר משישה קילומטרים בכל כיוון. בחודש אחר, הכניסה הרופאה מבחר מכשירים אל תוכי, יצאה מן החדר ושכחה לשוב אליו במשך 45 דקות תמימות. איש לא שמעה את קריאותיי בחדרון האחורי שבו שכבתי, בעוד דעתה של הרופאה מוסחת בשל שיחות טלפון והפסקת צהריים. בחודש אחר, הומלץ לנו לפנות למומחה פריון שאחר המלצותיו עקבנו בנאמנות. מאוחר יותר גילינו שהדבר היחיד שהתעלה מעל למחיר המופרז שדרש, היה הרצון שלו להפנות נשים להליכים שחוסר יעילותם הוכח מדעית. בסופו של דבר, פנינו לאחד מהמומחים הגדולים היותר לפריון בבית רפואה נודע, ומוקמנו בתחתיתה של רשימת המתנה של שנה וחצי.

שנה לאחר ההפלה שלי, הריתי בשנית במהלך ביקור בארץ. ייחסתי זאת לתפילות האינסופיות שלי בקברי צדיקים ובכותל המערבי. בעלי ואני התענגנו על כל רגע, והמתנו בציפייה עצומה ללידת ילדנו. לאחר שבועות אחדים, הרציתי בסעודת שבת קהילתית. הנושא היה "למה קורים דברים רעים לאנשים טובים". אחת המטופלות שלי, שסבלה מאד, התעקשה שחברה שלה תגיע לשמוע אותי. החברה ניסתה להתמודד באותה עת עם המון צרות ואתגרים שעמדו בפניה, והמטופלת שלי הבטיחה לה שהמילים שלי יעזרו לה למצוא את הדרך. שתי דקות לפני שהתחלתי לדבר, הרגשתי את התחושות המוכרות של הפלה.

הרגשתי כאילו שליח בא ובישר לי שאני אינני הזוכה בלוטו, בפרס שכבר הפקדתי בבנק. הכול היה טעות.

העברתי את ההרצאה שלי, שנשאה מסר מרומם – דבר אינו קורה בטעות. כל חוויה שאנו חווים היא למעשה רצף של נסיבות שהונדסו אלוקית והותאמו על מנת לסייע לנפש שלנו להגיע ליופייה המרבי ולקשר האופטימלי למקורה. כשסיימתי, הגיעה חברתה של המטופלת שלי לומר לי כמה עמוק נגעו בה המילים שלי. כשהתפזר הקהל, חזרתי בעצב לביתו של הרב, שם התאכסנתי. בפרטיות, התייפחתי, כשאני מרגישה את הכאב הפיזי ששיקף את הסבל הרגשי של הטרגדיה שלי. גם כאשר השכל שלי אמר לי שהקדוש ברוך הוא מחבק אותי, ושהכול הוא למען מטרה טובה מושלמת.

שלושה חודשים לאחר מכן, קיבלתי שיחת טלפון ממרכז הפוריות בבית הרפואה. האחות אמרה לי שהיא מצאה דרך להכניס אותי לטיפול כבר בתום שישה חודשים במקום שנה וחצי. קפצתי על ההזדמנות. התחלתי בטיפול פוריות מהתחלה, בפעם החמישית בתוך שנתיים. הפעם, החדשות לא היו מעודדות כל כך. התקרבתי לגיל 39, והבדיקות הראו שייתכן שהגעתי לסופן של שנות הפוריות שלי. נאמר לי שעליי לעבור בכל חודש בדיקות דם על מנת לקבוע בכל חודש נתון אם אהיה פורייה באותו מחזור. אם תתקבל תשובה שלילית במשך שלושה או ארבעה חודשים ברצף, לא יהיה עוד טעם לנסות התערבויות פריון נוספות. 

בכל חודש, חיכינו בנשימה עצורה לתוצאות בדיקות הדם, והחודשיים הראשונים ריסקו אותנו. רמת ההורמונים שלי הייתה גבוהה כל כך, חריגה מן הנורמה, מצביעה על כך שלא אוכל להרות במחזורים אלה. בחודש השלישי אירע נס. הרמות היו גבוליות, והתוכנית הסכימה לקבל אותי להפריה חוץ גופית. היה עליי להזריק לעצמי מנות גדושות של הורמוני פריון במשך שבוע, ולעבור בדיקות דם וסריקות רבות. אז, בזמן האידיאלי, ירדימו אותי, ישאבו את הביציות (בתקווה – פוריות), כך שיוכלו להפרות אותן ולאחר מכן להחזיר אותן לרחמי. בפעם הראשונה זה שנתיים, היו לי תקוות גדולות שסוף סוף אזכה להיריון בריא.

קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם יום לפני שאיבת הביציות המתוכננת. בעלי ואני חיכינו להשתתף מאוחר יותר בארוחת ערב עם חברים שזה עתה נולד להם ילד, לאחר שהשתתפו באותה תוכנית הפריה בבית הרפואה שלנו. באותו אחר צהריים, קיבלנו שיחת טלפון נוראית. נראה היה שההורמונים שלי גאו, וכי הסיכויים להרות אם הביציות יישאבו ביום שלמחרת, אינם גדולים. הרופא מעולם לא אמר זאת, אך הוא פספס את התזמון הנכון. בהתבסס על מה שנאמר לי, נותחתי ביום שלמחרת, וכמה ימים לאחר מכן הועברו אליי עובר או שניים. שבועיים מאוחר יותר, כשכל יום נדמה כנצח, גיליתי שאינני בהיריון.

עברנו עוד כמה חודשים של עינוי, שבהם עברתי בדיקות דם רק כדי לגלות שרמות ההורמונים שוב חורגות מן הנורמה. בסופו של דבר, ערב סוער וקפוא אחד, שמענו את החדשות המפתיעות בוקעות מן המשיבון. המספרים נורמליים, בגבולות הנורמה, וכדאי שאתחיל בזריקות כבר באותו ערב.

ריחפנו. הבשורה הזו הגיעה אלינו ביום שישי בלילה… בעיצומה של שבת. בית המרקחת הקרוב ביותר היה במרחק של כמעט שני קילומטרים. הטמפרטורה בחוץ הייתה שש מעלות מתחת לאפס, והרוח נשבה בעוצמה של 30 קמ"ש. היה עלינו לצעוד לפחות חצי שעה בכל כיוון בכדי להגיע לבית המרקחת. לא היינו יכולים לקחת אתנו כסף או כרטיס אשראי, וגם לא להשתמש בטלפון, בשל השבת. מה יהיה אם נגיע לשם והרוקח יאמר לנו שאין לו את התרופות? ומה אם לא יאמין לנו שנחזור ביום למחרת ונשלם לו 1400 דולר לשלוש קופסאות של תרופה?  

כשהגענו לבית המרקחת, מתנשמים ומתנשפים, בלחיים אדומות כסלק מרוב קור, הרוקח אמר לנו שיש לו את התרופות, והוא סומך עלינו שנשלם לו עליהן למחרת. שוב – היינו בפסגת רכבת ההרים.

הכול עבר בסדר, בלי שום מכשול בדרך. כאשר הרופא העביר לרחמי שלושה עוברים, הם נראו בריאים למדי. כשאני נחה לאחר ההליך, ואומרת תהלים, הרגשתי שהקדוש ברוך הוא מחייך אליי, וסוף סוף יעניק לי את משאלת הלב העמוקה ביותר שלי.  

שבועיים לאחר מכן, בדיקת ההיריון שביצעתי אישרה שאני אכן, סוף סוף, בהיריון. היה זה בחודש יוני, הפרחים פרחו, והאוויר האביבי החמים ליטף אותי, ונראה ששוב העולם כולו נראה בסדר. נראה שהניסיון האכזר בן השנתיים וחצי שעברתי – בא לקצו. חיכיתי, בציפייה מעוותת, לתחושה המוכרת של בחילות בוקר שילוו אותי כל היום.

כמה שבועות מאוחר, כשהייתי עסוקה בכתיבת אחד הספרים שלי, הרגשתי לפתע את אותן תחושות מחליאות. זעקה פרצה בתוכי. לא יכולתי להאמין שזה קורה לי בפעם השלישית. האם לא סבלתי די? "השם הכול יכול", התחננתי, "עשה בבקשה נס והצל את הילד הזה. בבקשה".

היה עליי לחכות ליום שלמחרת כדי לבצע בדיקת אולטרה סאונד. דיממתי דימום כבד, אך העובר היה עדיין חי. ראיתי את פעימות הלב הזעיר, אור באמצע המנהרה החשוכה שלי.

הרופא שב והבטיח לי כי עדיין אפשרי שההיריון יעבור בשלום, ושאת המשך המעקב אעשה אצל הרופא המיילד שלי.

כאשר הרופא שלי ביצע אולטרה סאונד במשרדו ביום שלמחרת, הוא הראה לי שהעובר היה מת. "לא. זה לא יכול להיות", תקפתי אותו. הוא הראה למה כן, ואני אמרתי למה לא.

"שמעי", הוא אמר באדישות, "אם את לא מאמינה לי, את יכולה לבצע סריקה נוספת, כאן מעבר לרחוב".

כך עשיתי. שעתיים לאחר מכן, הסריקה השלישית בתוך יומיים, הראתה שאני צדקתי. לב העובר פעם בקצב בריא של 140 פעימות לדקה. "תודה לך השם", קראתי, מקווה שהרצון של התינוק הזה לחיות יתמיד. הרדיולוג, לעומת זאת, לא היה אופטימי.

 "ראי", הוא הזהיר, "פעימות הלב עדיין תקינות, אבל יש לך כמות עצומה של דם בתוך הרחם". הוא לא היה צריך לפרט מהי הפרוגנוזה שלו.

העובר מת שבוע לאחר מכן "בסדר, השם", אמרתי בנחישות, "אני לא בטוחה מה אתה רוצה שאעשה עם זה. מה שזה לא יהיה, אתה אחראי, ואני מקווה שזה ישפיע עליי כך שאהיה קרובה אליך ואעשה את רצונך, מה שיהיה".

מציאויות רוחניות

במהלך החלמתי, התקשרה אליי אישה שמעולם לא פגשתי, וביקשה אם אוכל לדבר לפני קבוצה של רווקים ורווקות בביתה בנושא "כיצד למצוא בן זוג לנישואין". "אין בעיה", הסכמתי. היא קיבלה את השם שלי מחברה משותפת, שבביתה דיברתי בשנה שעברה.

בלילה שלמחרת, האישה הזו, שרון, התקשרה שוב. "אני לא יודעת שום דבר עלייך" היא הודתה, "אבל מחר בערב מגיע לביתי רב שמסתכל בכתובות של אנשים, ועוזר להם לשפר את החיים שלהם. מעניין אותך לבוא?"

"מתי הוא יוכל לראות אותי?", שאלתי, נזהרת מעוד התייעצות עם מחולל ניסים. שרון לא ידעה, אך אני התייעצתי כבר עם רבים מאד כאלה, בתקווה נואשת לילד. "אחרי חצות?"

"הרבה אחרי", היא אישרה.

"תודה, אבל לא תודה". השבתי. "ראיתי כבר כל כך הרבה רבנים. התפללתי בקברי צדיקים רבים משאני יכולה לספור. דבר לא עזר", אמרתי לה.

"תראי, אני לא מכירה אותך, ואני לא יודעת למה חיפשת עזרה", לחצה שרון, "אבל הרב הזה הוא באמת מיוחד מאד. אם תגיעי, אני לא חושבת שתתאכזבי".

בהרגשה שלא נותר לי מה להפסיד, מלבד כמה שעות שינה, הלכתי לביתה של שרון לאחר חצות הליל של ליל המחרת. הסלון שלה היה מלא באנשים שהכרתי, כולל האישה שנתנה לשרון את שמי. היא ובעלה עדיין לא זכו לילד, לאחר שש שנות נישואין.  

חיכיתי בחוסר סבלנות לראות את הרב הזה. כשסוף כל סוף הגיע תורי בשעה 1:30 לפנות בוקר, הוא היה נראה מותש יותר כפי שהרגשתי אני. בלי מילים, הנחתי את הכתובה שלי לפניו והוא הביט בה במשך דקות אחדות.

"בעלך הוא כמו אדם מת", הוא אמר, כשהוא ממשיך לבחון את הכתובה. "יש לכתוב את הכתובה הזו מחדש. בואי אליי בעוד שלושה שבועות ואכין לכם כתובה חדשה".

נאלמתי דום. בעלי איבד את הרצון לחיות מאז ההפלה הראשונה שלי, וכבר יותר משנתיים שהוא היה שרוי בדיכאון עמוק. "איך ידעת את זה?" הצלחתי לשאול.

"הכול נמצא כאן בכתובה", הוא הסביר. "חלק מהברכה של זוג יהודי מגיעה דרך הכתובה שלהם. הכתובה יוצרת ומגדירה את הערוץ הרוחני. כאשר יש בה פגם, הברכה אינה יכולה לעבור דרכה במלואה. במקרה שלך, אביו של בעלך נפטר לפני שנישאתם, ובכתובה נכתב שמו של בעלך כבנו של אביו, בתוספת "זיכרונו לברכה". מוטב שתוספת כזו לא תופיע בכתובה. רבים מאמינים שהדבר יכול להביא למזל רע. יש לכתוב את הכתובה מחדש, והכול יהיה בסדר".  

כשנסעתי בחזרה הביתה, בשעות הקטנות של הלילה, הרגשתי תשישות, אך גם אופטימיות זהירה. אחרי הכול, מניסיוני המר למדתי שיש מעט מאד מקובלים אמתיים בעולמנו כיום. דרישה מקדימה להיות אחד כזה היא שאדם זה יהיה ירא שמים בתכלית ותלמיד חכם, ומעטים הם מקובלים כאלה שמגלים את עצמם לרבים. אנשים בעולמנו נואשים למצוא מחוללי ניסים שיוכלו להעניק לאחרים את מבוקשם באמצעים מאגיים. פגשתי רק בודדים שבאמת עזרו לאחרים. האם הקדוש ברוך הוא הקרה את הרב הזה בדרכי כצינור לקדושה גדולה שצריכה להגיע אל חיי, או שמא כדי לבחון אם אחדל לייחל למתווכים כדוגמת רבנים ורופאים שיעניקו לי את הילד שכה רציתי? החלטתי להתפלל ולקוות שעברתי את השינויים האישיים שנדרשו ממני, וששינוי הכתובה יאפשר לי להיות האדם שהקב"ה סבור שראוי להעניק לו ילד.

לשכנע את בעלי להשיג כתובה חדשה, לא היה קל. לא רק שהוא איבד תקווה לילד, הוא לא היה קשוב לרעיון ששינוי כתובה יכול לשנות את המציאות רוחנית של חיינו.

שלושה שבועות מאוחר יותר, קיבל בעלי את הכתובה החדשה מהרב, והעניק לי אותה בנוכחות שני עדים כשרים. לאחר שלקחתי את הכתובה, אמר הרב, "בעזרת השם, שתזכו לילד בתוך שנה". קיוויתי שתפילתו תגיע אל הקדוש ברוך הוא ותתקבל בדרך שייחלתי לה. מצד שני, היה קשה כל כך לדמיין שאחרי כל כך הרבה תחינות ובקשות, החלום שלי יתגשם.

בחודש שלאחר מכן, כשגופי חזר סופסוף לעצמו, התקשרתי למרפאת הפריון. "האם כדאי להגיע לבדיקות דם החודש?", שאלתי את הרופא.

בנימה חביבה, הוא השיב לי: "אל תטרחי. הוצאת כמעט שלוש שנים וחמשים אלף דולר כדי שיהיה לך ילד, ומאומה לא הועיל. אנחנו יודעים למה את ממשיכה לחוות הפלות או לא נכנסת להיריון מלכתחילה. לא נשארו לך עוד ביציות טובות. יש נשים שמגיעות לגיל הבלות מוקדם יותר, ואחרות מאוחר יותר. את אינך פורייה עוד. אם את עדיין רוצה ילד, אמצי או פני לתרומת ביצית. הסיכויים שלך להיריון בריא הם אפסיים".

הייתי מרוסקת, והסכמתי אתו שיהיה זה מיותר לשוב לבית הרפואה. אך, האמנתי שאלוקים רוצה שיהיה לי ילד, אבל כנראה שלא בדרך הזו. איך הוא יגרום לזה לקרות, לא היה לי מושג.

שבועיים לאחר מכן, בעלי ואני נסענו לחגוג את חודש חגי תשרי בישראל. התפללנו הרבה בכותל המערבי, שהינו בירושלים, וספגנו מקדושתה של הארץ. שבועיים לאחר שובנו לארה"ב, גיליתי שאני בהיריון. הבת שלנו נולדה בליל שבת ביוני של אותה שנה, הלילה הראשון של הקיץ. עשרה חודשים לאחר שהרב שינה לנו את הכתובה.

כשראיתי אותה בפעם הראשונה, לא הייתי מוכנה למראה של תינוק שאך נולד. ציפיתי למראה של תינוק מאריזות הגרבר, בעוד התינוקת שלי נראתה כמו שילוב של פופאי וחרוט, מכוסה במיונז וקטשופ.

"האין זה הדבר היפה ביותר שראית מעודך?", נבעה השאלה מפי בעלי, עיניו עיוורות מאהבה. אכן, כשראיתי אותה לאחר שניקו אותה, היא באמת הייתה. 

כמה חודשים אחר כך, ביקר הרב בעיר שלנו, ואני הבאתי אליו את התינוקת. "זוהי התינוקת שאמרת שתהיה לנו", דיווחתי.

הוא הביט בה, חייך, ואז פנה אליי. "יהיה לך עוד ילד", הוא אמר בביטחון.

כמעט נפלתי מהכיסא. הייתי כבר כמעט בת ארבעים, והרופאים אמרו לי שלא אוכל ללדת גם את הילדה שכבר נולדה לי. יהיה לי עוד ילד? הייתי המומה מכדי להגיב, אך בעלי שאל, "מתי?"

"בקרוב", חייך הרב.

במשך ששת החודשים הבאים, בעלי דחף אותי להפסיק להניק את התינוקת שלנו, כך שיהיה לי סיכוי להרות שוב. דיברתי עם שני מומחים בעלי שם בתחום הפריון, והם אמרו שגם בנסיבות הכי טובות, הנקה תפחית מאד את הסיכוי להרות שוב. בסופו של דבר, התפשרתי: אפסיק להניק כשהתינוקת תהיה בת שנה, אם לא אהרה עד אז. 

פעמיים ביום, התפללתי שאכנס להיריון ולא אצטרך להפסיק להניק. כשהבת שלנו הייתה בת אחד עשר חודשים, נסענו יחד לאוסטרליה. כשבתי הייתה במרחק שבוע מגיל שנה, בעלי אמר לי: "ראי, הבת שלנו תהיה כבר בת יותר משנה כשנחזור לארה"ב. את צריכה להתחיל לגמול אותה מהנקה". הבת שלנו ינקה באותם ימים שמונה פעמים ביום בשמחה. אני לא אמרתי דבר, ורק הגברתי את תפילותיי להרות.

שלושה ימים אחר כך, בערב חג השבועות, גיליתי שאני הרה.

שיעורים רבים

החוויות שעברתי לימדו אותי דברים רבים. ראשית, רבים מאתנו מבלים את חיינו בניסיון להשיג את מה שאנו רוצים. קל לחשוב שמימוש האג'נדה שלנו תלוי בנו. אני למדתי שמשימת החיים שלנו היא לנסות לעצב את מה שאנו רוצים שיתאים לאג'נדה של הקב"ה. חוסר האונים המוחלט שחשתי כשניסיתי להביא תינוק לעולם, גרם לי להבין שהצעד הראשון הוא להרגיש את התלות המוחלטת שלי בקב"ה, לפני שאוכל לגדל כראוי ילד שיהיה תלוי בו לחלוטין.

הקב"ה משתמש בהיריון, לידה וגידול ילדים כהזדמנויות עבורנו להמשיך ולפנות אליו, ולהכיר בכך שתמיד נהיה זקוקים לו. הוא רוצה שנדבר אליו, ונתקרב אליו, לא רק כשאנו זקוקים למשהו, אלא מפני שאנו אוהבים אותו וחפצים בקרבתו. אהבה התלויה בלקבל את מה שאנחנו רוצים אינה אהבה אמתית, זו אהבה עצמית. לאהוב את השם גם כאשר הוא איננו נותן לנו את מה שאנו רוצים, זו מערכת יחסים אמתית. למדתי לאהוב את הקב"ה ולבטוח בו גם כאשר הייתי מאוכזבת מאד מכך שהוא לא נתן לי את שרציתי.   

שנית, הגעתי להבנה שלפעמים, הדרך היחידה שבה הקב"ה מוביל אותנו לעשות את מה שהוא רוצה שנעשה, היא כשהוא מונע מאתנו להשיג את מה שאנחנו רוצים. לאחר שילדתי, הבנתי שלעולם לא הייתי מספיקה לכתוב ספרים רבים כל כך בנושאי יהדות אילו היו לי ילדים כשהייתי צעירה יותר. גידול ילדים דורש הרבה מאד מהאנרגיה שלי, כך שלא הייתה נותרת בי די אנרגיה לכתיבת ספרים במשך שנים. כמובן, הקב"ה רצה שיהיו לי ילדים, אבל לא לפי לוח הזמנים שאני תכננתי. הוא רצה שכמה הישגים רוחניים יגיעו בטרם מגיעה השעה שאהפוך לאם.  

אף על פי שהתפללתי הרבה, נתתי צדקה בהרחבה, ועשיתי עוד פעולות רוחניות רבות שלא הובילו בשעתן ללידת תינוק, הגעתי למסקנה שהן לא היו לשווא. מעשה טוב לעולם איננו לשווא, גם אם הוא איננו משיג לנו את התוצאה שרצינו בה. אולי הקב"ה גרם בכוונה לכך שלא אוכל ללדת במשך שנים בכדי שאוכל להעמיק את הקשר שלי אליו, ולסייע לאחרים בנתינת צדקה בהרחבה. אילו לא היה לי התמריץ הזה, ספק אם הייתי עושה את כל אלה. 

שלישית, למדתי איך זה מרגיש, להיות עקרה. סייעתי לאנשים רבים שהתמודדו עם בעיות פוריות, בייעוץ רפואי, רוחני ורגשי. למדתי עד כמה אנשים עשויים להיות אינטנסיביים לאלה שלא בורכו בילדים. 

אילו הייתי רואה בניסיונות הקשים שעברתי רק מחסומים לקבל את מה שרציתי, הייתי מחמיצה הרבה מהמהות של אתגרי החיים. האתרים הללו אמורים להפוך אותנו לאנשים אכפתיים ונותנים יותר. אני מאמינה שהצלחתי להשתמש בסבל שאני עברתי על מנת להקל את חייהם של אחרים המצויים באותה סירה.

רביעית, למדתי מכלי ראשון שהקדוש ברוך הוא שולט בטבע. אמנם, איננו אמורים לסמוך על הנס, ועלינו לעשות את כל התלוי בנו בדרך הטבע על מנת להשיג תוצאות, אך הייתה לי הזכות לחוות כיצד הקב"ה משנה את הטבע כשהדבר מתאים למטרה שלו.

פעמים רבות אנו מולכים שולל להאמין שמה שרופאים אומרים לנו הוא הדבר הנכון, ושחיים ומוות בידיהם. עלינו לזכור שרופאים הם רק שליחיו של השם, ורק הוא הרופא האמיתי ונותן החיים. כשאנחנו מאמינים רק במה שטבעי או הגיוני, אנחנו מגבילים את החיים שלנו. כשאנו מתחברים אל הבורא ולהשגחה המתמדת שלו, נסים יכולים להתרחש, והם אכן מתרחשים. 

חמישית, הבנתי את חשיבותה של עשיית מצווה בצורה מדויקת ונכונה. החיים נמצאים בפרטים הקטנים. האם זה באמת משנה אם אני מקיימת את המצווה בדרך כזו או אחרת, או אולי רק בלב שלי פנימה? התשובה היא – כן. בדיוק כשם שישנם מינונים מדויקים לתרופות כשאדם חולה, או דרך מסוימת לחווט את החשמל בבית כך שמכשירי החשמל יפעלו בו כהלכה, גם עניינים רוחניים צריכים להיעשות בשימת לב לפרטים. בתוך שישה חודשים משינוי הכתובה שלי, עוד שתי ידידות עקרות שלי עשו זאת (אין צורך במקובל כדי לעשות זאת, אלא די ברב שבקי בהלכות כתיבת הכתובה). כל אחד מהזוגות הללו ציפה לילדים במשך שבע שנים. לזוג אחד יש עכשיו שלושה ילדים ולאחר – שניים. הנשים הרו בתוך חודשים ספורים ממועד שינוי הכתובה שלהן.

ולסיום, למדתי את כוחה של תפילה. לפעמים אנחנו מרגישים שתפילה היא המוצא האחרון, וכשאיננו משיגים את מה שרצינו, שוב איננו עושים זאת במשך זמן רב.

לימוד תורה הוא הדרך שבה אנו שומעים את הקב"ה מדבר אלינו. תפילה היא הדרך שלנו לדבר אליו. כל מערכת יחסים דורשת תקשורת, ותמיד עלינו להשאיר את ערוצי הקשר שלנו עם הבורא פתוחים. לא תמיד נקבל את מה שרצינו, אבל תמיד נוכל שתהיה לנו מערכת היחסים שאנו רוצים בה. הקרבה להשם יכולה לשנות אותנו בצורה כה דרמטית, כך שאנו הופכים לאנשים הראויים לקבל ברכות שאינן מן העולם הזה. אהיה אסירת תודה לנצח על שקיבלתי את שני הדברים גם יחד.

הפוסט האור בקצה המנהרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לאכול, להתפלל, לאהוב https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%9c%d7%9c-%d7%9c%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91/ Thu, 17 Feb 2022 00:22:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=582 מדריך נשי יהודי לחיים של מודעות אם את אישה, ייתכן שאפית כיכר לחם, התפללת תפילה ואהבת אדם אחר, כפי שאף אחת אחרת לא עשתה מעולם. אך האם ידעת שלאכול, להתפלל ולאהוב הם עניינים מורכבים ונעלים, הזדמנויות לחיבור נשגב? שלוש המצוות של האישה היהודייה: לקדש את תוצרת הבית שלנו, לקדש את הזמן שלנו ולקדש את המיניות […]

הפוסט לאכול, להתפלל, לאהוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מדריך נשי יהודי לחיים של מודעות

אם את אישה, ייתכן שאפית כיכר לחם, התפללת תפילה ואהבת אדם אחר, כפי שאף אחת אחרת לא עשתה מעולם. אך האם ידעת שלאכול, להתפלל ולאהוב הם עניינים מורכבים ונעלים, הזדמנויות לחיבור נשגב?

שלוש המצוות של האישה היהודייה: לקדש את תוצרת הבית שלנו, לקדש את הזמן שלנו ולקדש את המיניות שלנו, הן המפתח לחיים של מודעות.

תשוקתה העמוקה של הנפש לחיות חיים של השראה, באה לסיפוקה בקיום המצוות של האישה היהודייה.

מהי מצווה?

זוכרת את היום שנסעת ללמוד בקולג'? אחרי כל השעות הנוספות שאמא שלך השקיעה כדי להביא אותך עד הלום, היא הייתה גאה בך, אך גם מעט עצובה. היא נראתה מנצחת אך גם שפופה מעט כשהיא נתנה לך הוראות: התקשרי הביתה, היי מודעת, שמרי על קשר. היי שמחה. חוללי שינוי. התקשרי הביתה, זכרי את השורשים שלך – התקשרי הביתה.

מצווה היא להתקשר הביתה.

עם בריאת האדם, נתן הקדוש ברוך הוא לאדם הזדמנויות אינסופיות – וכרטיס חיוג.

נכון, אפשר להתקשר כשצריכים כסף, אבל אפשר גם להתקשר ולהתעניין כל הזמן, להישאר מחוברים, נאמנים לשורשים שלנו ולשמור על קרבה לבורא.

לשמור על מודעות גם כשהעולם סביב מאבד את הראש.

אפילו לשנות את העולם – מעשה אלוקי אחד בכל פעם.

התורה מציעה לאישה היהודייה הזדמנויות המותאמות לצרכים ולרגישויות הייחודיים שלה. כשהן עטופות בחוויות פיזיות, ממשיות, המעשים מושרשי הרוחניות הללו מהווים קשר בין האישה לבוראה. גוף ונפש, לב ורגש מנותבים לעבר חוויה נשגבת של חיים מלאים יותר – ולעבר גרסה שמחה יותר של עצמך.

לאכול

המצווה לקדש את תוצרי המאכל שלנו באה לידי ביטוי בהכנת חלות לשבת. חומרי הגלם שבהם השתמשה כבר שרה אמנו, המודל לאישה יהודייה, הפכו למקור לאנרגיה דינמית חדשה באמצעות הפרשת חלה, בברכה ובכוונה. חז"ל מציינים כי הברכה ששרתה בעיסה של שרה נמשכה משבת אחת לשבת הבאה. בזמן שבית המקדש היה קיים, את החלה שהופרשה היו מעניקים לכוהנים. 

כיום, כאשר הבית היהודי הפרטי של כל אחת ואחת מאיתנו מחליף את בית המקדש, אנו מפרישים ומברכים על פיסה מן התוצר הביתי שלנו, חלות השבת. בכך, אנו מקדשות את חוויית האכילה, הבית והיצירתיות.

להתפלל

שלהבות הפכו זה מכבר לסמל לתפילה העולה מעלה. בעתות שמחה, וברגעים של צורך ואפילו בשעת יגון, העולם מדליק נר ואנו חשים כי אלוקים צופה ומאזין.

נר השם – נשמת אדם. המילים הללו שכתב שלמה המלך לפני אלפי שנים, מהדהדות בעוצמה בשעת הדלקת נרות השבת, לפני שקיעת החמה, ביום שישי.

שבוע העבודה הגיע לסיומו. החיים על המסלול המהיר ניגנו את עצמם עד לתו הצורם ביותר, וכעת – נרות השבת מאפשרים לנו טרנספורמציה. ההזדמנות שלנו להפוך לקדוש את מה שעד לפני רגעים אחדים היה שייך לעולם החולין.

לקדש את הזמן בעצמו.

בכל רחבי תבל נשים יהודיות נושאות ידיים מעל השלהבות, ולוחשות תפילה, מברכות על השבת והייחודיות שבזמן שהיא מביאה עמה. מתפללות ומבקשות את כל משאלות הלב, שלהן, של האהובים להן, ושל האנושות כולה.

ברגעים נשגבים אלה של התבוננות ומחשבה, התפילה נושאת אותנו אל מעל לטרדות ומכאובי היומיום, נושאת אותנו אל על – אל מסע לגילוי עצמי, לחיים של מודעות נשמתית ושלווה פנימית.  

לאהוב

על פי היהדות, אינטימיות זוגית היא דבר קדוש ומופלא. האיחוד הפיזי של בעל ואישה הוא למעשה מיזוג ואיחוד של הוויות רוחניות בחוויה של נשמה אחת, מאוחדת.

הגאות והשפל של המקצב האורגני של האישה, מכתיבים את דפוס המיניות של בני הזוג. הופעתו של המחזור החודשי מגדירה זמן של ריחוק פיזי בין בני הזוג, ומעודדת הזדמנויות יצירתיות לתקשורת שאיננה פיזית.

בני הזוג שבים באושר אל האינטימיות הפיזית במצב של קדושה, המושגת לאחר שהאישה הכינה עצמה וטבלה במקווה.

המקווה, בין אם במקור מים טבעי כמו ים או נהר, או במקווה מעשה ידי אדם שנבנה על פי כללים והנחיות מדויקים ביותר, ששורשם במקורות קבליים מיסטיים, סודות שהועברו מדור אל דור. המקווה עוטף את האישה ברחם של מים חיים, ומאפשר לה לחוות באופן מטאפיזי לידה מחדש, בכל טבילה בתוך בריכת החיים הנצחית הזו. באמצעות הטבילה במקווה, חוויית האינטימיות, הופכת למתנה, מקדשת ומאששת את האהבה.

הפוסט לאכול, להתפלל, לאהוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הפלה מוקדמת, מנקודת המבט של בעל https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%aa-%d7%9e%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%9c/ Tue, 18 Jan 2022 14:54:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1957 סיפורו של יואל: ההפלה זה היה בשנה הראשונה לנישואינו; אשתי הייתה בחודש השלישי להריונה, בפעם הראשונה. היינו אצל ההורים שלי ליום הכיפורים. במהלך הסעודה המפסקת שלפני יום כיפור, אשתי הבחינה בדימום קטן, אך נטול כאב, אז ניסינו שלא לחשוב על כך או לייחס לדבר משמעות. במהלך הלילה היא חשה כאב, אך לא משהו רציני מדי. […]

הפוסט הפלה מוקדמת, מנקודת המבט של בעל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סיפורו של יואל: ההפלה

זה היה בשנה הראשונה לנישואינו; אשתי הייתה בחודש השלישי להריונה, בפעם הראשונה. היינו אצל ההורים שלי ליום הכיפורים. במהלך הסעודה המפסקת שלפני יום כיפור, אשתי הבחינה בדימום קטן, אך נטול כאב, אז ניסינו שלא לחשוב על כך או לייחס לדבר משמעות. במהלך הלילה היא חשה כאב, אך לא משהו רציני מדי. בבוקר שלמחרת, החלטתי שאתפלל מוקדם בבית. שניות לאחר שסיימתי להתפלל, אבי אמר שאשתי חייבת ללכת לבית הרפואה.

נסענו לבית הרפואה בקצה השני של לונדון, שם הייתה ליאורה רשומה ללידה. ישבנו בכניסה לחדר המיון במשך שעות, בעוד ליאורה מדממת כל העת. נראה שהיו מקרים דחופים מאתנו, מאחר שההמתנה ארכה עוד ועוד. כשהיא כבר לא יכלה ללכת מרוב כאב, מצאתי רופא שיגיע ויראה אותה. הוא העלה אותה מיד בסדר העדיפויות לטיפול, והביא כיסא גלגלים כדי להעביר אותה למיטה, שם לפחות הייתה לנו קצת פרטיות. 

חיכינו עוד.

רופאה גינקולוגית הגיעה לראות את ליאורה, מאחר שנראה היה שיש לה צירים. היא העבירה אותנו לחדר פרטי לבדיקה פנימית. זה היה הרגע שבו היא אמרה את המילים שלעולם לא נשכח: "הרחם שלך פתוח. אני מצטערת". ליאורה ואני פרצנו בבכי, והרופאה השאירה אותנו לבד לזמן מה. כשהיא חזרה, היא ביקשה מליאורה לדחוף דחיפה אחת. אשתי עשתה כפי שהונחתה, וכשסיימה, הכאב חדל.

מה שקרה אחר כך

הרופאה לקחה את מה שיצא, ואמרה שיש לקחת זאת למעבדה לבדיקה. ליאורה הועברה לחדר פרטי במחלקת יולדות להשגחה ללילה. נאלצתי לעזוב וללכת הביתה, דווקא בזמן שבו היינו זקוקים כל כך לתמיכה הדדית.

חזרתי בבוקר שלמחרת, כדי לגלות שבכי התינוקות במחלקה, לא סייע לשנת לילה טובה. דיברתי עם החברה קדישא, והם אמרו כי הם יקברו את מה שיחזור מן המעבדה, והם ייצרו קשר עם בית הרפואה. העניינים הלכו והחריפו, כאשר גילינו שבית הרפואה איבד את מה שהם קראו לו "התוצר", לפני שהגיע למעבדה, ולמעשה גם לא יכולנו להבין מדוע חווינו הפלה.

התמודדות

בימים הראשונים, קיבלנו הרבה מאד תמיכה מהמשפחה, חברים, בני הקהילה והמעסיקים שלנו. למדנו עד כמה הפלה היא דבר שכיח, ושלא היה דבר שהיינו יכולים לעשות כדי למנוע אותה. הרב שתקשר עם החברה קדישא אמר לנו שנהגנו כשורה ביום כיפור, ושלא נעמיק במחשבות שלאחר מעשה לחשוב שהיינו יכולים לנהוג אחרת.

ככל שהזמן חלף, התמיכה הלכה ונמוגה; כנראה לפני שרגשותינו השתנו. בתוך שבוע, אני חזרתי לעבודה, מנסה להמשיך בעסקים כרגיל, למרות הרגשות החבויים שלא נשארו חבויים כל כך. החברה שלנו מכתיבה שכאשר מתאבלים על תינוק שמעולם לא הכרנו עלינו "להתגבר";  אולי לנסות ולהביא ילדים נוספים לעולם; להניח לחוויה. במציאות – אין דבר רחוק מזה. לעולם אינך שוכח. ישנם עדיין רגעים רבים מספור שבהם אני חושב על מה שהיה אילו היה ילדנו הראשון נולד. אילו הזדמנויות היו לילד הזה, כיצד היינו יכולים לעזור לו לגדול בכל דרך אפשרית. היה קשה במיוחד לקבל הצעות ומכתבים מחברות של מוצרי תינוקות וילדים, מועדוני הורים עם הצעות רלוונטיות, כעת שילדנו "הגיע לגיל מסוים".

עצות מאחרים

חברים נטולי ניסיון שאלו אותנו במבוכה איך אנחנו מתמודדים ואם יש משהו שהם יכולים לעשות כדי לעזור. דחינו את מרבית ההצעות, פשוט מפני שלא ידענו למה אנו זקוקים. עד כמה שאנשים מסוימים היו אמפתיים, דבר מזה לא עזר לנו, מכיוון שאנשים דיברו על הדבר הנורא שקרה לנו, בעוד הדבר לא קרה לנו; הוא קרה לילד שלנו, ולנו לא היה את הכוח לעצור זאת. אינני יודע מה רציתי לשמוע באותו זמן, וגם אינני יודע מה לומר לאדם שעבר חוויה דומה. אין שום משפט קסמים שיכול לגרום לכאב להיעלם פתאום. הדבר לוקח זמן רב יותר משאנשים מעלים על דעתם, ואיש אינו שואל אותך איך אתה מתמודד, שנים אחר כך. יום כיפור לעולם לא יהיה אותו הדבר בעבורנו, ועדיין – החיים ממשיכים מסביבנו כאילו שדבר לא קרה; כאילו שהתגברנו, המשכנו בחיינו והבאנו ילד אחר לעולם.

להרות שוב

זמן קצר יחסית לאחר ההפלה, החלטנו לנסות להרות שוב. בפעם הראשונה, הרתה אשתי כמעט מיד, אבל לאחר ההפלה הדבר לקח כמעט שנה, והתחלנו להתמודד עם אפשרות של עקרות משנית (מצב של עקרות בלתי מוסברת לאחר היריון קודם).

לא ידענו אם לעולם נוכל להביא ילדים, והתחלנו לעשות את כל שביכולתנו להעלות את הסיכוי. מבחינה פיזית, צרכנו ויטמינים מתאימים וניסינו להיות בריאים יותר. מבחינה רוחנית, קיבלנו על עצמנו דברים חדשים; הקפדנו יותר בדברים שכבר עשינו, ונסענו בפעם הראשונה לארץ, להתפלל בכותל המערבי.

כל חודש שעבר ללא הצלחה, חיזק את החשש שלנו שאולי לעולם לא נהרה שוב. בכל חודש, החוויה הייתה קשה מבחודש הקודם. בשלושת החודשים הראשונים של ההיריון שהגיע, חיינו בפחד מתמיד ובחשש מפני הישנות של החוויה הראשונה שלנו. גם לאחר מכן, היינו עדיין חרדים מאד, ולא לקחנו שום דבר כמובן מאליו.

סוף דבר: תודה להשם, ההיריון עבר בשלם בלי אירועים חריגים, והתברכנו בתינוקת יפהפייה ובריאה.

הפוסט הפלה מוקדמת, מנקודת המבט של בעל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הכניסה למקווה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Fri, 14 Jan 2022 12:04:51 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2016 הכי קרוב שתוכלי להגיע לאלוקים זה היה מפחיד יותר מכל מה שאי פעם עשיתי, ולא הייתי בטוחה למה. כיהודייה רפורמית, האופן שבו אני חוויתי את מצוות השם לא מגיע עם מערכת של 613 הנחיות ערטילאיות, ובכל זאת – משהו משך אותי אל המקווה ולשמירת הדינים הקשורים בו, משהו שרצה להביא את אלוקים אל תוך חיי […]

הפוסט הכניסה למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הכי קרוב שתוכלי להגיע לאלוקים

זה היה מפחיד יותר מכל מה שאי פעם עשיתי, ולא הייתי בטוחה למה. כיהודייה רפורמית, האופן שבו אני חוויתי את מצוות השם לא מגיע עם מערכת של 613 הנחיות ערטילאיות, ובכל זאת – משהו משך אותי אל המקווה ולשמירת הדינים הקשורים בו, משהו שרצה להביא את אלוקים אל תוך חיי הנישואין שלי בדרך ממשית יותר.

בעבורי, להיות רפורמית פירושו לדרוש מעצמי חינוך מעמיק במנהגים היהודיים ובמשמעותם. בחיפוש שלי אחר קרבה לאלוקים, בניסיון שלי להאיר את חיי במשמעות ובקדושה רבות יותר, אני יודעת כי ישנה מפת דרכים שנסעו בה כבר אלפי שנים, ואני יודעת שעליי ללמוד אותה. כיצד אוכל לדחות טקסים שאינני מבינה את משמעותם? כיצד אוכל לדרוש טקסים חדשים אם טרם למדתי את הישנים?

מה שידעתי בקשר למקווה היה מה שלמדתי מן הספרים. בתמצית, הם אמרו כי המסורת היהודית דורשת מבני הזוג להימנע מקיום יחסים למשך כשנים עשר ימים שתחילתם בהופעת המחזור החודשי של האישה; לאחריהם האישה טובלת ב"מים החיים" של המקווה – סימן או סמל לנוכחות האלוקית – ולאחריה יכולים האישה ובעלה לשוב לקיום אינטימיות. הלכות טהרת המשפחה זוכות לבוז כאילו הן מייחסות בושה למחזור החודשי, אך הקריאה שלי בהן ראתה את הדברים בצורה שונה. בני הזוג נפרדים למשך חלק מהחודש על מנת לפתח את החלקים הלא פיזיים של מערכת היחסים שלהם – ממש כמו שאנו לומדים תורה על מנת לפתח את הצדדים הלא פיזיים שבעצמנו; והטבילה מביאה את האישה לקרבה פיזית אל הקב"ה על מנת לקדש את מה שיגיע בעקבותיה – האיחוד הפיזי עם בן הזוג שלה. ראיתי בה מצווה ייעודית לנשים שמטרתה לקדש את חיי הנישואין, גם כן. ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שאתנסה בזה. איכשהו, הרגשתי שאני חייבת להיות שם.

זה היה רק עניין של זמן – אבל זה גם היה קצת מפחיד, המחשבה להיכנס למבנה אורתודוקסי. לא משנה עד כמה היה ברור לי שהמצווה לטבול במקווה היא שלי ממש כמו קריאת שמע, עדיין, לא יכולתי שלא לתהות האם הם יכניסו אותי; בטח הם יוכלו לדעת מיד שאני נוהגת לבית הכנסת בשבת ואוכלת בשר וגלידה חלבית באותם כלים! לא הייתי בטוחה שבאמת אצליח להגיע לדלת, ובטח שלא לבריכת המים החיים עצמה.

ראשית, כמובן, היה עליי להתחיל לשמור את ההלכות – ופירושו של דבר היה להתנזר מקיום יחסים בימים מסוימים, ימים שנקבעו לא רק על פי לוחות הזמנים החברתיים שלנו או בכמה עייפים אנחנו, אלא על ידי, איך נאמר זאת, כוחות שאינם בשליטתנו. בספרה "על נשים ויהדות" [באנגלית], בלו גרינברג כותבת כי ההלכות האלה הן נהדרות ועמוקות, ושאם ההתנזרות הייתה מקוצרת לשבעה או לעשרה ימים, היו זוגות רבים נוספים שהיו שומרים עליהן. דייוויד ואני החלטנו ללכת על שבעה. ביום השמיני חיפשתי "מקווה" בספר הטלפונים וחייגתי את המספר. נעניתי בהקלטה ארוכה בקשר לשעות פעילות, דמי כניסה, מיקום וממש בסיום ההקלטה, כיצד להתקשר ל"שירה" לשאלות נוספות.

שירה ענתה לטלפון. יכולתי לשמוע ילדים משחקים ברקע. "איך אני יכולה לעזור לך?" אמרתי שאני מנסה לגייס את האומץ וללכת בפעם הראשונה. השאלה הראשונה שלי הייתה, "האם את נשואה?" ואז היא שאלה עם מי למדתי. נתתי את שמו של הרב הרפורמי, שלא היה מוכר לה. "לא נורא, זה בסדר", אמרה שירה. "וכמובן, המתנת שנים עשר ימים", אלה היו רק שבעה, אבל היה ברור לי מהרצינות שלה, שאם אני הולכת להשתמש במקווה שלהם, אכבד את החוקים שלהם.

אמרתי שאני לא בטוחה שיש לי את האומץ ללכת, אבל שבעלי היה מאד שמח אם אלך. אני חשבתי על זה שדייוויד ישמח בשבילי שאתגבר כבר על הפחד, אבל שירה חשבה שהוא לוחץ עליי ללכת. "זה נפלא שבעלך תומך", היא אמרה, "אבל הטבילה במקווה היא באמת בשבילך, לך בעצמך". היא המשיכה ואמרה לי שכשאת טובלת במים, את מגיעה הכי קרוב שרק אפשר אל הקב"ה, שצריך להסיר תכשיטים, איפור, שאריות מזון בין השיניים, לכלוך מתחת לציפורניים וכו', מפני שאסור שיהיה באותו רגע דבר שיחצוץ בינך לבין הקב"ה. היא לא אמרה מאומה על להיות "נקייה" לחלוטין; היא דיברה על להיות לגמרי לא מכוסה ("חשופה, בלי מסכות", ידעתי שהרב שלי יאמר, אף שמעולם לא שמעתי אותו מתבטא בנושא). זה בדיוק מה שאנו מתפללות אליו במשך כל השנה בתפילות שלנו, לשחרר את הנפש מכבלי התרבות העומדים בדרכנו לגרסה הטהורה ביותר של עצמנו. כמובן, שעלינו להיות לבושים כשאנו מצויים ליד אנשים, אך לפני הקב"ה עלינו להיות חשופים ככל האפשר, לפתוח את הלב שלנו לאהבה האלוקית ולאמת. בכך, מציעה המסורת שלנו לנשים "חשיפה" סמלית (אצל גברים, אולי ברית מילה) שפותחת ערוץ ישיר למרום.

ואז, ברגע הטבילה, כשאת מגיעה הכי קרוב שרק אפשר אל הקב"ה = "ברגע הזה", אמרה שירה, "את יכולה להתפלל תפילה אישית, לא לשלום עולמי, אלא למשהו שקשור לחיים שלך. המקווה הוא בשבילך", היא אמרה. "זה רגע אישי נפלא. רק את ואלוקים".

לקח לי עוד חודשיים עד שסוף סוף אזרתי אומץ לעשות זאת. זה היה ב-9 בערב. מהחניה יכולתי לראות אישה יוצאת כשראשה עטוף בצעיף. קלטתי שאני לובשת שרוולים קצרים. ידעתי שההלכה האורתודוקסית דורשת כיסוי של ברכיים ומרפקים, ודאגתי לסדר צעיף מעל הכתפיים שלי. מאבטח ניצב מחוץ לשלוש דלתות. שאלתי אותו מהי הדלת הנכונה. צלצלתי בפעמון הכניסה ו – נס! הם הכניסו אותי פנימה.

חדר ההמתנה היה מלא ולא ידעתי היכן לשבת. עמדתי ליד הקיר, כשמישהי הציעה לי לשבת. על השולחן הייתה קופסה עם מספרים מצופים למינציה. לקחתי את מספר 17, כשהם היו רק במספר 9! התיישבתי והתעסקתי בעצבנות בצעיף שלי. אז הבחנתי שכל הנשים בחדר היו עם מכנסיים קצרים וטישרט. שתי נשים צעירות דיברו על גידול ילדים – שיחה נעימה ולא מתבכיינת. כמה קראו מגזינים. הריח שם היה טוב, כמו של אמבטיה שזה עתה מילאת. אולי היו אלה אדים, או רמז לניחוח סבון. בכל מקרה, זה היה נעים.

מרגע זה ואילך, כבר לא הייתי מתוחה, רק מלאת ציפייה. אחרי זמן ממושך, המספר שלי נקרא להיכנס ונלקחתי לחדר שהיה נראה כמו חדר אמבטיה רגיל – ארונות עץ פשוטים, כיור, אמבט עם מקלחת, מראה, ריצוף תואם. הרמז היחיד לכך שמדובר במשהו אחר, היה מכשיר אינטרקום ליד הדלת. היו שם מגבות, נעלי רחצה חד פעמיות, וכל מה שאת צריכה כדי לסדר ציפורניים. והייתה שם גם רשימה של כל מה שנדרש לעשות, כדי שלא תשכחי דבר. נכנסתי לאמבטיה  ובעיקר קרצפתי את רגליי – שירה אמרה שהם בטח יבדקו ידיים, ציפורניים ורגליים – היה נדמה שלא משנה כמה אקרצף, עוד לכלוך יצא משם. בסופו של דבר התייאשתי, וקיוויתי שזה ייחשב נקי מספיק בשבילן. כבר הכנתי את ההסבר שלי שאני עובדת בגינה ברגליים יחפות כבר שנים – והאם אוכל לומר זאת? – מעולם לא באמת הסתכלתי על כפות הרגליים שלי לפני אותו ערב.

ואכן, הייתה זו אמבטיה שלא הייתה דומה לאף אמבטיה שרחצתי בה לפני כן. שאפתי לא רק להיות נקייה, אלא להיות גלויה, להסיר כל דבר אפשרי שיכול לחצוץ ביני לבין אלוקים. לא ניסיתי לגרום לציפורניים שלי להיראות יפות, ניסיתי להסיר מהן את כל הלכלוך והחלקיקים. הייתי צריכה לסרק את השיער שלי, משהו שלעולם איני עושה; השיער שלי קצר ומתולתל טבעית. כשסיימתי, הבטתי במראה ולא זיהיתי את עצמי. ידעתי שזה היה טוב.

לחצתי על הזמזם. "הגברת במקווה/הבלנית" שעליה קראתי בספרים, הגיעה לדלת. היא הייתה בערך בת 25, מתוקה וביישנית. אמרתי לה שזו הפעם הראשונה שלי ושלא באמת ידעתי מה צריך לעשות. היא אמרה בסדר; היא לא עשתה מזה עניין, רק חייכה בביישנות. אני הייתי עטופה במגבת ונעולה באותן נעלי רחצה חד פעמיות, והיא החזיקה מעין סדין בד גדול כשהיא מוליכה אותי דרך מסדרונות ודלתות אל עבר חדר המקווה. כשהגענו אל ראש גרם המדרגות המוביל אל המים, היא אמרה, "אני רוצה לבקש ממך טובה אישית". הייתי מופתעת. "יש לי תינוק בן שמונה שבועות, והערב הוא נפל מהמיטה שלו. תוכלי בבקשה להתפלל בשבילו?"

שמחתי כל כך ששירה סיפרה לי על אמירת תפילות אישיות במים. "בוודאי", אמרתי, וסיפרתי לה שגם הילדים שלי נפלו ממיטות ושכולם בסדר. היא נראתה רגועה ואסירת תודה. ואז היא בדקה את הידיים והרגליים שלי. הן היו בסדר. פסעתי אל המים, וקלטתי שאינני יודעת אם הם יהיו חמים או קרים. הם היו חמימים למדי, כמעט חמים. ירדתי במדרגות ונכנסתי אל מתחת למים. התפללתי על הילד הקטן. שכחתי לחשוב על תפילה לעצמי, כך שהתפללתי עליו שוב במשך הטבילה השנייה והשלישית. בין הטבילה השנייה לשלישית בירכתי את הברכה, שגם אותה שכחתי, ואשת המקווה חזרה עליה בעבורי. משמעותה של הברכה היא "מבורך אתה, מלך העולם, שקידשת אותנו במצוות שלך וציווית עלינו בנוגע לטבילה". בכל פעם שעליתי מן המים היא הכריזה "כשר!" היא נראתה קצת מופתעת שידעתי מה לעשות. חשבתי שאני בטח האישה היהודייה היחידה בעולם שלמדה מה לעשות במקווה מתוך ספר. טוב, ספר ושיחת טלפון.

אז איך היה? בשבילי ההכנה הרגישה יותר משמעותית מהטבילה עצמה, מפני ששכחתי לחשוב על משהו אישי להתפלל עליו ומפני שהטבילות היו מהירות כל כך, כך שלא היה לי זמן לחשוב או לומר הרבה מדי. אבל זה היה נחמד. הרגשתי שאני התקרבתי יותר אל הקב"ה, מאשר שהקב"ה היה שם איתי. אבל, כמו כל המאמצים להתקרב אל האלוקי – תפילה, למשל – זה בוודאי דורש תרגול.

מה שיותר הפתיע אותי היה עד כמה רגיל ושגרתי זה הרגיש. ביום שלמחרת כשהייתי בשוק, כל אישה שראיתי נראתה לי כמישהי שאולי הולכת למקווה. זה כבר לא הרגיש זר או אקזוטי – אלא זכות נפלאה, כמו – מי לא תאכל שוקולד אם יש לה את ההזדמנות, או לנסוע לפריס, או ללדת ילדים? להיות יכולה לטבול את עצמך באיזושהי התגלמות של אלוקים? להתקרב כל כך, ולהרגיש נאחזת כל כך בחום, גם כשאת חשופה, במחשבתי שמעתי את המילים "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל!" – עד כמה נפלאים האוהלים שלך, יעקב, המקומות שאתה שוכן בהם, ישראל!

ונכון, שנים עשר ימי ההינזרות הם קשים, אבל הם גם מתגמלים. כמובן, הימנעות גורמת לך להעריך את מה שהיה נראה לך מובן מאליו. ולהיות כך נפרדים בשעה שעדיין בילינו את אותו משך זמן יחד רק רומם את ההערכה שלנו לכל חיי הנישואין שלנו. אני חושבת על שנים עשר הימים האלה כסוג של צום, בהודיה לאלוקים על פוריות, על הנישואין, וגם על יחסים אינטימיים, שאף לא אחד מהם היה מתקיים אילולי אהבתו האינסופית של אלוקים למין האנושי. ובסופו של דבר… שנים עשר הימים האלה מסתיימים. עברו כמה חודשים מאז, ואינני יכולה להעלות על דעתי לחזור לאיך שדייוויד ואני היינו קודם לכן. הגופים שלנו אינם אלא עפר מן האדמה; קיבלנו אותם בהשאלה מאת השם לשכן בהם את נשמותינו, וליהנות, בדרך שהקב"ה רוצה שניהנה מהם. בשנים עשר הימים שעלינו להינזר בהם, בעלי ואני חיים זה לצד זה, נפש לנפש. לפעמים זה קשה, אבל אז זה הכי נפלא. אז ממה חששתי? במבט לאחור, אני חושבת שחששתי להיראות כמתחזה לפני אלוקים. האם באמת הייתי מוכנה לבוא אל הנוכחות האלוקית בצורה כה עמוקה? האם הייתי ראויה? ומה אמצא שם? את אלוקי הדין והמשפט או את אלוקי הרחמים והחמלה? לכי לשם ותראי בעצמך. אני יכולה רק לומר לך שהמים היו חמימים מאד, מאד. אני עצמי אינני חוששת עוד. ואני יודעת בדיוק למה אני צריכה להיות שם.    

הפוסט הכניסה למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איזהו עשיר? https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%96%d7%94%d7%95-%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%a8/ Thu, 13 Jan 2022 15:23:46 +0000 https://mikvah.org.il/?p=589 שאלת השבוע: אני רוצה לקיים את מצוות השם – "פרו ורבו". למעשה, אני רוצה כמה שיותר ילדים. אבל… אשתי ואני מתקשים להתמודד כלכלית ובקושי מצליחים להסתדר כלכלית כזוג. אם יהיו לנו הרבה ילדים במצבנו הכלכלי הנוכחי, נזדקק לתמיכה של שירותי הרווחה. אני אמנם מאמין שהקדוש ברוך הוא יעזור ויספק לנו פרנסה כך שנוכל לפרנס משפחה […]

הפוסט איזהו עשיר? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלת השבוע:

אני רוצה לקיים את מצוות השם – "פרו ורבו". למעשה, אני רוצה כמה שיותר ילדים.

אבל… אשתי ואני מתקשים להתמודד כלכלית ובקושי מצליחים להסתדר כלכלית כזוג. אם יהיו לנו הרבה ילדים במצבנו הכלכלי הנוכחי, נזדקק לתמיכה של שירותי הרווחה. אני אמנם מאמין שהקדוש ברוך הוא יעזור ויספק לנו פרנסה כך שנוכל לפרנס משפחה ברוכה, אבל בינתיים… אני לא רואה את זה קורה…

האם עלינו לפעול להרחבת המשפחה ולקוות לעזרת השם שתאפשר לנו חיים בסביבה שנוכל לחנך בה את ילדינו ולחיות טוב? או שאולי כדאי לחכות עוד, עד שהמצב הכלכלי ישתפר?

תשובה:

אני לגמרי מבין את התהייה שלך. אין מתנה גדולה יותר מילדים, אבל עלינו גם לגלות אחריות. ננסה לחשוב על זה בצורה רציונלית.

אתה מדבר על משפחה גדולה. אבל זה לא קורה ברגע אחד בדרך כלל. אלא אם כן תיוולד לכם שישייה, ייקח קצת זמן עד שתהפכו למשפחה גדולה. אז למה לא להתמודד עם כל ילד בזמנו? אני משוכנע שיש לכם אפשרות לעוד ילד אחד. ואז בעזרת השם.. תמצאו מקום לילד נוסף.

כל נשמה שמגיעה לעולם שלנו מביאה עמה ברכה. אם עד עכשיו אלוקים דאג רק לך ולאשתך, כאשר יש לך ילד, הקדוש ברוך הוא צריך לדאוג לשלוש נפשות, שיש להן שלושה חשבונות נפרדים להפקדה. מעבר למענק הלידה הממשלתי, יש מענק לידה אלוקי. אבל הוא מגיע רק לאחר שהילד נולד… לא קודם לכן. 

למען האמת, אין לנו דרך לחזות מה יהיה מצבנו הכלכלי בעוד שנתיים, או אפילו בעוד יומיים.

דמיין לעצמך שאתה זוכה בלוטו מחר והופך למיליונר. הבעיה נפתרה, לא כן?

נאמר שיש לך עשרה ילדים בהתבסס על העושר החדש שלך. כעת אתה מפסיד את כל כספי הזכייה, כפי שקורה לרבים מזוכי הלוטו בסופו של דבר.

מה עכשיו? האם אתה מוסר את הילדים לאימוץ מפני שאינך יכול עוד לכלכל אותם? מצב כלכלי הוא עניין הפכפך. אי אפשר לבסס את כל בחירות החיים רק על שיקולים כספיים.

אין בכלל ספק שהורות עשויה להיות חוויה יקרה. אבל, כולנו צריכים לעשות בחירות נכונות בקשר להיכן אנו משקיעים את כספנו. אין כל מצווה לעמוד בסטנדרטים של חיי מותרות שאחרים החליטו שהם הדרישה הבסיסית. אם יש לך בית הגון ואוכל, תוכל לחיות טוב גם בלי מה שאחרים מגדירים כ"צורך חיוני" בעוד הוא למעשה – מותרות. שאל את עצמך: בעוד שנים מהיום – על מה תתחרט יותר – החופשה באירופה שמעולם לא נסעת אליה, או הילד שמעולם לא נולד לך?

אני מכיר אדם דתי בשנות השמונים לחייו, שבורך במספר רב ביותר של נכדים ונינים.

המכר הזה מגיע מאותה עיירה באירופה שממנה מגיע מיליארדר ידוע-שם.

כשהם נפגשים, המיליארדר תמיד אומר לו: "אני מקנא בך. אתה האיש העשיר באמת. המניות שלך לעולם לא יוכלו לצנוח".

אל תשאל את עצמך האם אתם יכולים להרשות לעצמכם ללדת עוד ילד. שאל את עצמך אם אתם יכולים להרשות לעצמכם שלא ללדת אותו. 

הפוסט איזהו עשיר? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שפות האהבה: לתקשר עם בן הזוג שלך https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%a2%d7%9d-%d7%91%d7%9f-%d7%94%d7%96%d7%95%d7%92-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/ Thu, 13 Jan 2022 15:20:47 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1994 להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט שפות האהבה: לתקשר עם בן הזוג שלך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט שפות האהבה: לתקשר עם בן הזוג שלך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מדוע גברים ונשים אינם שווים? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a2-%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%9d-%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%99%d7%9d/ Thu, 13 Jan 2022 15:11:57 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1976 להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט מדוע גברים ונשים אינם שווים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט מדוע גברים ונשים אינם שווים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשאוב נחמה וחוסן במקווה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a9%d7%90%d7%95%d7%91-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%97%d7%95%d7%a1%d7%9f-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Thu, 13 Jan 2022 14:42:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1953 "אז מה דעתך, עדי", שאלה אותי יום אחד הרבנית הנפלאה שלי, "לקיים מצווה אחת מיוחדת בעבורך ובעבור בני משפחתך?" "ובכן", השבתי, "מעולם לא הייתה לי הזכות וההזדמנות לחוות טבילה במקווה במשך כל שנות נישואיי". אף שגדלתי בבית יהודי מסורתי, מקווה לא היה חלק מהחיים שלנו, ואף לא חלק מן ההכנות לנישואיי. התרגשתי מאד, מאחר שלא […]

הפוסט לשאוב נחמה וחוסן במקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "אז מה דעתך, עדי", שאלה אותי יום אחד הרבנית הנפלאה שלי, "לקיים מצווה אחת מיוחדת בעבורך ובעבור בני משפחתך?"

"ובכן", השבתי, "מעולם לא הייתה לי הזכות וההזדמנות לחוות טבילה במקווה במשך כל שנות נישואיי".

אף שגדלתי בבית יהודי מסורתי, מקווה לא היה חלק מהחיים שלנו, ואף לא חלק מן ההכנות לנישואיי. התרגשתי מאד, מאחר שלא ידעתי שתהיה לי ההזדמנות, מפני שהפסקת הווסת התרחשה אצלי בגיל מוקדם למדי. זה היה מיוחד מאד בשבילי, משהו שהאני שלי היה צריך לחוות ולחקור.

וכך החלו לימודי טהרת המשפחה שלי. ההזדמנות הזו העניקה לי זמן להתבונן וללמוד לעומק על המצווה של טבילה במקווה. רק עכשיו הבנתי עד כמה הדבר חשוב למשפחה היהודית, לאם ולרעיה לשמור את דיני טהרת המשפחה. הדבר יכול לרומם את חייך מבחינה רוחנית, וכן להביא ברכה לך ולאהובייך. למדתי שטבילה אחת, לאחר המנופאוזה, תכניס קדושה בשנים הנותרות לחיי הנישואין. רציתי לשמור את דיני המקווה בדיוק, ושוחחתי על כך עם בעלי. בנועם ובאהבה הוא זרם איתי בשמירת התקנות השונות שלקראת הטבילה במקווה.

החלטתי שאני זקוקה להשתמש במקווה גם ככלי רוחני לתגובה רוחנית חיובית. עוצמת האבל שלי בעקבות פטירת אמי הייתה חזקה ומציפה מאד, והרגשתי שאני זקוקה במקביל לטקס עוצמתי שיאפשר לי לקבל ולהכיל את הכאב הזה. המקווה איננו תרופת קסם, אך בעבורי היה זה חלק מתהליך של ריפוי שיתבטא בטקס מוחשי. ראיתי בזה סמליות חזקה – להיכנס למצב משנה חיים.

כמו כן, הייתי אסירת תודה על הברכה שבנישואי בתי הצעירה והיפה, שבועיים לאחר מכן. עם אירועים משני חיים רבים כל כך, התכוננתי למצווה מתוך הכרת תודה וחוסן רוחני. השימוש במקווה מצריך הכנות מסורתיות, שיישמתי בקפידה, ניקוי יסודי והכנה של גופי ונפשי. מילאתי את מחשבותיי ורוחי בהכרת תודה ואמרתי את פרקי התהלים שלי ברצינות רבה.

עם הגעתי למקווה, פגשתי בבלנית הנחמדה והמתוקה ביותר בעולם, שמיד השרתה עליי רוגע והכניסה אותי אל חדר ההכנה שרוהט בצורה יפהפייה. האווירה הייתה מרגיעה ומזמינה. לקחתי את הזמן שלי והקדשתי תפילה שקטה ומחשבה, ושוב שטפתי והכנתי עצמי לקראת הטבילה במים הקדושים. סוף כל סוף, כשקראה לי הבלנית אל המקווה היפהפה והשלו, אפשר היה לחוש בקדושה שבחדר. כשנכנסתי אל המים הקדושים הקדשתי רגע לתפילה חרישית, מתמקדת ברגשות של אמון, טהרה וטוב. לאחר הטבילה הצהרתי בשקט את המחויבות שלי להשם. בדמעות של שמחה ובתחושת קשר עמוק לכל האימהות והנשים בעם ישראל, יצאתי מן החדר ביראת כבוד, מלאת ענווה והערכה לנוכח המצווה הזו, ולנוכח כל הברכות שבחיי.

אחרי שזכיתי למתנה שלא תיאמן, הטבילה היחידה בחיי, למדתי כי גם נשים לאחר הפסקת הווסת נוהגות לטבול פעם בשנה, בבוקרו של ערב יום הכיפורים. זהו הזמן שתוכלי לרענן את עצמך מבחינה רוחנית, להחיות מחדש את נפשך ואת כל ישותך לקראת השנה החדשה, ולבלות זמן בתפילה משמעותית לשנה חדשה מבורכת ובריאה, לך ולבני משפחתך.   

אני כה אסירת תודה על העידוד שקיבלתי לקיים את המצווה הזו, ומצפה כבר מאד לטבילה השנתית שלי – הזכות המיוחדת שלי כאישה יהודייה.  

הפוסט לשאוב נחמה וחוסן במקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האם נשים חזקות יותר מגברים? https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Sun, 19 Dec 2021 01:08:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=597 שאלת השבוע: שמעתי כבר כמה פעמים שלפי היהדות נשים רוחניות יותר מגברים. זה מסביר למה לגברים יש מחויבויות דתיות רבות יותר – גברים זקוקים לכל אלה כדי להתקרב להשם, בעוד הנשים, לעומתם, כבר נמצאות שם. אך האם אנו באמת מאמינים בזה? האין זו דרך מתנשאת להתעלם מן ההבדלים בתפקידים המגדריים השונים ביהדות? תשובה: כילד, אני […]

הפוסט האם נשים חזקות יותר מגברים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלת השבוע:

שמעתי כבר כמה פעמים שלפי היהדות נשים רוחניות יותר מגברים. זה מסביר למה לגברים יש מחויבויות דתיות רבות יותר – גברים זקוקים לכל אלה כדי להתקרב להשם, בעוד הנשים, לעומתם, כבר נמצאות שם. אך האם אנו באמת מאמינים בזה? האין זו דרך מתנשאת להתעלם מן ההבדלים בתפקידים המגדריים השונים ביהדות?

תשובה:

כילד, אני זוכר שנאמר לי כי גברים ונשים הם שווים. הייתה לי בעיה רצינית עם זה. שאלתי: "אם גברים ונשים באמת שווים, למה הם לא מתחרים אלה באלה בתחרויות ספורט? לעולם לא תראו גבר מתחרה באישה בטניס, או נבחרת כדורגל נשים משחקת מול נבחרת גברים, או מקצה 100 מטר מעורב. אם כולנו שווים, למה איננו יכולים להתחרות יחד?"

התשובה שקיבלתי הייתה בלתי-מספקת בעליל. "בדרך כלל, מבחינה פיזית, גברים חזקים יותר מנשים. לא יהיה זה הוגן שיתחרו אלה באלה בתחרויות ספורט, הדורשות כוח פיזי, שכן הגברים ינצחו תמיד. אבל בכל היבט אחר, נשים שוות לגברים".

התשובה הזו לא ממש התיישבה על לבי. אם גברים מתעלים על נשים בכוח פיזי, אבל שווים בכל דבר אחר, אזי גברים ונשים אינם שווים. לגברים יש יתרון. אלא אם כן ישנו תחום אנושי שבו הנשים מתעלות על הגברים, איננו שווים. 

הדבר הטריד אותי במשך שנים. עד שלמדתי את הגישה היהודית לנשים. נשים הן יותר נפשיות מן הגברים. בעוד גברים עשויים להצטיין ביכולות פיזיות, נשים מקדימות אותן בכל הקשור לעוצמות רוחניות. נשים רגישות יותר לענייני הנפש, מכילות יותר רעיונות של אמונה, נמשכות יותר לרוחניות מאשר הגברים. לנפש הנשית יש פתיחות רבה יותר למופשט ותפיסה של מה שאיננו מוחשי, דברים שהנפש הגברית יכולה רק לייחל להם. זו הסיבה שהקדוש ברוך אמר לאברהם אבינו, הגבר היהודי הראשון, "כל אשר תאמר אליך שרה אשתך, שמע בקולה". היא הייתה גדולה ממנו בנבואה.

כששמעתי לראשונה את הרעיון הזה, לפתע הכול הסתדר. ישנו אכן איזון בין גברים לנשים. לגברים יש גוף חזק יותר, אך לנשים – נשמות חזקות יותר.

כמובן, ישנם יוצאים מן הכלל. יש נשים שיוכלו לנצח גבר בהורדת ידיים, ויש גברים מכוונים יותר מבחינה רוחנית מאשר הנשים שסביבן. אבל על פי רוב, לגברים יש שרירים גדולים יותר, לנשים יש רגשות עמוקים יותר.  

התורה העניקה לגבר מצוות פיזיות נוספות, על מנת לאלף את הגוף ולחזק את הנשמה. נשים אינן זקוקות לסיוע הזה. אולי גברים יכולים לקפוץ גבוה יותר באוויר, אך נשים יכולות לגעת גבוה יותר בשמים.

הפוסט האם נשים חזקות יותר מגברים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נשים קודמות https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa/ Mon, 22 Nov 2021 21:39:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=601 כאשר הקדוש ברוך הוא ציווה את משה להכין את עם ישראל לקבלת התורה על הר סיני, לפני קצת יותר מ-3,300 שנים, הוא אמר: "כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל" (שמות יט, ג). "בית יעקב", מסבירים חכמינו, הן הנשים; ו"בני ישראל", הגברים. במילים אחרות, דבר קודם עם הנשים.  עד לאותו רגע, היה הכלל – "גברים […]

הפוסט נשים קודמות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כאשר הקדוש ברוך הוא ציווה את משה להכין את עם ישראל לקבלת התורה על הר סיני, לפני קצת יותר מ-3,300 שנים, הוא אמר: "כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל" (שמות יט, ג). "בית יעקב", מסבירים חכמינו, הן הנשים; ו"בני ישראל", הגברים. במילים אחרות, דבר קודם עם הנשים. 

עד לאותו רגע, היה הכלל – "גברים קודמים". אדם, כפי שכולנו יודעים, נברא לפני חוה. נוח ובניו נכנסו אל התיבה ראשונים, ולאחריהם נשותיהם, לפחות כך מתוארים הדברים בכתובים בספר בראשית (ז, יג). כאשר יעקב נודד עם בני משפחתו, הגברים מוצבים בחזית ומאחוריהם הנשים (בראשית לא, יז), בעוד עשיו אחיו ממקם את הנשים לפני הגברים (שם, לו, ו). חכמינו מציינים להבדל בין השניים, ורואים בו היכר לעליונותו המוסרית של יעקב על פני אחיו הנהנתן. 

אז למה נתן הקדוש ברוך הוא את התורה קודם כל לנשים? המדרש מציע לכך כמה הסברים. אחד מהם: נשים דתיות יותר מגברים (מסתבר שיש דברים שלא השתנו בכל מאות השנים הללו), ואם תגרום להם לקבל את התורה, הגברים כבר יישרו קו בעקבותיהן (עוד משהו שלא השתנה).

לפי רבי תחליפא מקיסריה, זה לגמרי להפך: הנשים הן המרדניות יותר, ולכן יש להכניע אותן ראשונות: "אמר הקדוש ברוך הוא כשבראתי את העולם לא ציויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם. עכשיו, אם איני קורא לנשים תחילה, הן מבטלות את התורה" (מדרש רבה שמות, פרשה כ"ח).  

כתבי החסידות צוללים עמוק יותר ומוצאים את ההסבר במהות הגבריות והנשיות. שורשם של הגברים מ"אור הקו", שחודר את הריק של "המקום הפנוי" שנוצר על ידי הקדוש ברוך הוא כדי לברוא את העולם. אך מסתבר ש"המקום הפנוי" איננו ריק מוחלט, ושארית של האור האלוקי נותרה בו, יוצרת שכבה בלתי נראית של אלוקות, המתפשטת אל מתחת לפני המציאות שלנו. מן ה"שארית" הזו נובע הרכיב הנשי של הבריאה שלנו.

אם כן, הגבר הוא שחקן, כובש. התפקיד שלו בבריאה הוא לגרש את החושך של הארציות ולהביא אל העולם את האור השמימי. האישה היא המזינה, רואה ונוגעת במה שיש יותר מאשר במה שצריך להיעשות, מוצאת את האלוקות בתוך העולם, ולא מביאה אותה מחוצה לו.

גם האישה וגם הגבר חיוניים לתוכנית האלוקית: המשימה שלנו בחיים היא להביא את אלוקים אל תוך העולם (התפקיד הגברי) ולהפוך את העולם לדירה ראויה לקדוש ברוך הוא (המומחיות הנשית); לגרש את החושך (גבר), ולגלות את האור החבוי בתוך החושך (אישה).

במשך עשרים וארבע המאות הראשונות של ההיסטוריה, מלאו ידיה של האנושות מלחמה בחושך. אז היה הרכיב הגברי השליט. ואז הגיע היום שבו אלוקים, משתוקק לבית שחשק בו כשברא את העולם, מוכן לחשוף את עצמו בראש הר במדבר סיני ולהעביר אל העם הנבחר שלו את התורה, תכנית המתאר לבניית הבית שלו. הגבר יצטרך להמשיך ולהילחם. אבל כל הקרבות שלו יהיו מבוססים על העיקרון הקובע שמתחת לכול, העולם הוא מקום אלוקי.

זה הזמן להחליף מילה עם הנשים, אמר אלוקים למשה.

הפוסט נשים קודמות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נחת יהודי https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%97%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99/ Mon, 22 Nov 2021 21:33:52 +0000 https://mikvah.org.il/?p=593 לפני שנים רבות, נסע יהודי צדיק לבקר בכפרים שונים במזרח אירופה. יום אחד, הגיע אל עיירה קטנה, בדיוק בזמן שהשוחט המקומי נפל למשכב. קצב הכפר לא הצליח למצוא מחליף, וכשהוא על סף ייאוש, הוא נתקל במיודענו, האורח. המבקר נראה כאיש צדיק וירא שמים (אולי הוא חבש כובע שחור וגידל זקן) והקצב החליט לשאול אותו אם […]

הפוסט נחת יהודי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפני שנים רבות, נסע יהודי צדיק לבקר בכפרים שונים במזרח אירופה.

יום אחד, הגיע אל עיירה קטנה, בדיוק בזמן שהשוחט המקומי נפל למשכב. קצב הכפר לא הצליח למצוא מחליף, וכשהוא על סף ייאוש, הוא נתקל במיודענו, האורח. המבקר נראה כאיש צדיק וירא שמים (אולי הוא חבש כובע שחור וגידל זקן) והקצב החליט לשאול אותו אם במקרה הוא שוחט מוסמך. האורח השיב בחיוב. מאושר, הזדרז הקצב והחל לסדר לאיש שיתחיל לעבוד בבית המטבחיים בהקדם האפשרי. האורח, פנה לקצב ושאל אותו האם יואיל בטובו להלוות לו מעט כסף, שכן הוא רק הגיע למקום וזקוק לרכוש כמה דברים בסיסיים. "אבל אתה זר מוחלט", אמר הקצב, "אני לא מכיר אותך בכלל. איך אוכל להלוות לך כסף?!". בתגובה השיב האורח: "היית מוכן לסמוך עליי בקשר לשלומם הרוחני של כל בני הקהילה אף שמעולם לא ראית אותי, ועכשיו, שאני זקוק לכמה רובלים, אני זר מוחלט?".

התורה מספרת לנו על השידוך הראשון בהיסטוריה. אברהם אבינו שולח את עבדו הנאמן, אליעזר, למצוא כלה לבנו, יצחק. הוא מוסר לאליעזר מסמך המעביר את כל רכושו ליצחק, ומבקש ממנו להישבע בשבועה חמורה כי לא יביא ליצחק כלה כנענית, כי אם כלה ממשפחתו של אברהם, ממסופוטמיה. 

אברהם מדהים אותנו. הוא מפקיד מסמך בעלות על כל רכושו בידיו של אליעזר, על מנת לסייע לאליעזר למצוא את השידוך הנכון. האם ישנו אזכור כלשהו על בטחונות או ערבויות שדרש אברהם מאליעזר? התחייבות כל שהיא? או אפילו לחיצת יד? על מה ביקש אברהם מאליעזר להישבע? לא על הכסף, אלא על האישה! כאשר היה מדובר על מאפייניה של הכלה המיועדת לבנו, לא הסתפק אברהם בפחות משבועה חמורה.  

יש כאן מסר יוצא מן הכלל על סדרי העדיפויות שלנו בחיים. מהו הדבר החשוב ביותר בעבורנו? את מה אנחנו מעריכים באמת? כשזה מגיע לכסף שלנו, הכול צריך להיות סגור תחת מנעול ובריח, מאובטח בכספת. האם אנו זהירים באותה מידה ביחס לילדינו? האם אנחנו בררנים באותה מידה עם מי הם מסתובבים, להיכן הם הולכים ומה הם עושים?

היו זמנים שבהם הורים יהודיים אכן היו אחראים לרווחתם החברתית של ילדיהם ואפילו לשידוכים שלהם. נכון, זמנים השתנו, וכיום ילדים לא מעריכים במיוחד התערבות של ההורים בחוויותיהם הרומנטיות. אפילו לטוביה החולב כבר היו בנות שהתעקשו להתחתן מאהבה. אבל גם אם איננו יכולים "לסדר" את הדברים, אנחנו עדיין יכולים לנסות מאחורי הקלעים ליצור היכרויות, או, לכל הפחות, להתעניין. 

צעירים כיום עשויים להירתע מהמחשבה על שדכן שמסייע להם למצוא בן זוג לנישואין. ועדיין, חשוב שהורים ידברו עם ילדיהם על חתונה כשהם מגיעים לגיל המתאים. אין ספק שהנחלת הערך והחשיבות שבנישואין לילדינו צריכה להיעשות לפני שהם מגיעים לגיל 35! והאם אין זה רעיון כדאי שהורים ישבו עם ילדיהם וישוחחו איתם על מה כדאי לחפש בבן זוג לחיי נישואין?

אברהם חשש מהאישה הלא נכונה, שתשפיע בצורה לא נכונה על בנו. על אחת כמה וכמה שעלינו לחשוש לילדינו, שהם קצת פחות צדיקים מיצחק אבינו. וגם הילדים… ראוי שייקחו את דברי הוריהם קצת יותר ברצינות. ככלות הכול… ההיסטוריה מלמדת אותנו שהורים רואים לפעמים דברים שילדיהם – עיוורים מרוב "אהבה" – אינם רואים.

תופעת הרווקות המאוחרת היא הבעיה החברתית הגדולה ביותר בעולם היהודי של ימינו. אנשים מתחתנים מאוחר, או שאינם מתחתנים כלל. לפעמים השעון הביולוגי אוזל לפני שהספיקו להעמיד משפחה. לעתים קרובות מדי, אנשים בוחרים בחירות הנובעות מייאוש, רק כדי להתחרט עליהן מאוחר יותר. אברהם מלמד אותנו שזוהי האחריות שלנו כהורים שהילדים שלנו יסתובבו במעגלים הנכונים ולא ייחשפו להשפעות הלא נכונות. בעזרת השם, שילדינו ימצאו בני זוג מתאימים לנישואין מוקדם יותר ויקימו משפחות יהודיות חזקות שכולנו נהיה גאים בהן.

הפוסט נחת יהודי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כל מה שרצית לדעת על המקווה https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%a8%d7%a6%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Mon, 22 Nov 2021 21:16:28 +0000 https://mikvah.org.il/?p=573 מהו מקווה? המקווה הוא מאגר מים טבעי או מים מכונסים שיש להם חיבור ייעודי למים ממקור טבעי. בריכת המים מעוצבת במיוחד לטבילה, על פי ההלכות והמנהגים של ההלכה היהודית. יש במקווה כ-750 ליטרים של מים. מה מיוחד כל כך במי המקווה? המים הם מקור החיים של כל היצורים החיים. יש בהם את הכוח לטהר, לשחזר […]

הפוסט כל מה שרצית לדעת על המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מהו מקווה?

המקווה הוא מאגר מים טבעי או מים מכונסים שיש להם חיבור ייעודי למים ממקור טבעי. בריכת המים מעוצבת במיוחד לטבילה, על פי ההלכות והמנהגים של ההלכה היהודית. יש במקווה כ-750 ליטרים של מים.

מה מיוחד כל כך במי המקווה?

המים הם מקור החיים של כל היצורים החיים. יש בהם את הכוח לטהר, לשחזר ולחדש חיים. על המקווה להתמלא ממים חיים, ממקור של מים שזרימתם אינה פוסקת, כמו מי מעיין, מי גשמים ואפילו שלג מומס.

המים נשמרים תחת בקרת היגיינה קפדנית, מנוקים מדי יום ומחוטאים בכלור.

מהי טהרת המשפחה?

הנישואים היהודיים מקדשים את בני הזוג. שמירת טהרת המשפחה יוצרת בחיי הנישואין מחזוריות של זמני פרישה ופרידה פיזית שלאחריהם איחוד מחודש.

הפרידה מתחילה עם הופעת המחזור החודשי. זהו זמן שבו עומק הקשר שבין בני הזוג מובע שלא באמצעות אינטימיות פיזית. זוהי תקופה של ציפייה והכנה לטבילה במקווה.

האיחוד המחודש, בעקבות הטבילה במקווה, צופן בחובו את הפוטנציאל לקדושה הגבוהה ביותר בחיי הנישואין.

כיצד מתכוננים לטבילה במקווה?

לאחר המחזור החודשי, סופרת האישה שבעה ימים "נקיים".

במשך כל הזמן הזה, מרגע הופעת המחזור ועד לאחר הטבילה במקווה, על בני הזוג להימנע מקיום יחסים.

קודם הטבילה, על האישה להתנקות ביסודיות. הטבילה נעשית לאחר רדת הלילה.

למה שאלך לטבול במקווה?

הטבילה במקווה היא אחת מהמצוות המפורשות והחשובות שבתורה, והיא מושווית למצוות יסודיות אחרות כדוגמת כשרות ושבת.

הטבילה במקווה היא הדרך להכניס את הקדוש ברוך הוא כחלק אינטגרלי מחיי הנישואין שלנו. השמירה על המקווה יוצרת מערכת יחסים שיש בה התחדשות מתמדת. בעידן שבו נישואין מתפוררים בכל יום, הלכות טהרת המשפחה מאפשרים למצוא מימוש בחיי נישואין מקודשים שיש בהם דאגה ורומנטיות והם חזקים מספיק כדי להתמיד חיים שלמים.

איך אוכל לאתר את המקווה הקרוב אליי?

בדקי כאן

האם רק נשים משתמשות במקווה?

לא. למקווה יש ייעודים נוספים:

  • זהו השלב האחרון בגיור ליהדות.
  • גם גברים טובלים במקווה (ייעודי לגברים) בזמנים מיוחדים כמו בערב יום כיפור וביום החתונה. גברים רבים נוהגים לטבול בכל ערב שבת, וחסידים נוהגים לטבול בו בכל יום לפני התפילה בבוקר.
  • עקרונית, יש לטבול כלים חדשים במקווה לפני השימוש בהם.

הבנה מלאה ושמירה מוקפדת על הלכות טהרת המשפחה דורשת לימוד מעמיק וחזרה מתמדת. לימוד כזה נעשה במסגרות שונות, באופן פרטני או בקבוצה, והוא מועבר על ידי נשים מוסמכות המשתפות את הידע ואת החוויה.

הפוסט כל מה שרצית לדעת על המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תספורת החתונה שלי https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Mon, 22 Nov 2021 19:08:23 +0000 https://mikvah.org.il/?p=508 ישבתי בשקט וקראתי פרקי תהלים, כשבידי חופן מטבעות וקופת צדקה קטנה, עשויה עץ, בשעה שמעצבת השיער שלי הפכה את התלתלים העבים והיפהפיים שלי לתסרוקת גבוהה ואצילית. מוסחת מעט, בשל החתונה שלי שעתידה הייתה להתקיים באותו ערב בעיר הולדתי, ג'קסונוויל שבפלורידה, הצצתי במראה וצפיתי בעבודתה למשך דקה. "אם יש תלתלים שמסבכים אותך, תרגישי בנוח לחתוך אותם", […]

הפוסט תספורת החתונה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ישבתי בשקט וקראתי פרקי תהלים, כשבידי חופן מטבעות וקופת צדקה קטנה, עשויה עץ, בשעה שמעצבת השיער שלי הפכה את התלתלים העבים והיפהפיים שלי לתסרוקת גבוהה ואצילית. מוסחת מעט, בשל החתונה שלי שעתידה הייתה להתקיים באותו ערב בעיר הולדתי, ג'קסונוויל שבפלורידה, הצצתי במראה וצפיתי בעבודתה למשך דקה.

"אם יש תלתלים שמסבכים אותך, תרגישי בנוח לחתוך אותם", אמרתי בשלווה, "מחר בבוקר אני גוזרת את השיער שלי בכל מקרה".

המומה מעט, מעצבת השיער ביקשה הסבר. הסברתי לה שכשאישה יהודייה דתית, אני מתכוונת לכסות את השיער שלי לאחר החתונה, ולכן מתכננת לגזור אותו בבוקר שלאחר החתונה. בסקרנות היא שאלה מי יהיה זה שיספר את השיער שלי. כשגיליתי לה את כוונתי לעשות זאת בעצמי, היא התעקשה וביקשה שתהיה לה הזכות לעשות זאת בעצמה.

לאחר שהסברתי לה בקצרה שלא יהיה זה צנוע לגלות את שערי במספרה שלה, היא השיבה – "אין בעיה בכלל. אני אגיע לחדר המלון שלך. זה החלום של כל ספרית לגזור תלתלים כל כך עבים ויפים כמו אלה שלך. אדאג לך להנחה. רק אל תיקחי ממני את הזכות".

לאחר שסיימה את התסרוקת לחתונה היא פתחה את היומן וקבעה זמן שתגיע אליי מחר. זה יהיה קצת צפוף, אבל היא תצליח להספיק ולהגיע זמן קצר לפני שעליי לעזוב את חדר המלון. סיכמנו על השעה ונפרדנו לשלום.

בבוקר שלמחרת, העירה אותי שיחת טלפון בהולה מאמא שלי. מסתבר שהתבקשנו לעזוב את המלון שעה מוקדם יותר מן המתוכנן, והיא קבעה מחדש עם הספרית, שהייתה מוכנה לעזוב את הלקוחות האחרים שלה ולהגיע לחדר המלון בתוך 30 דקות. בקושי הצלחתי לארגן את עצמי, ולהכין את עצמי למה שעתיד לקרות לתלתלים שכה טיפחתי במשך שנים, כשהספרית נכנסה במהירות לחדר.   

היא הסבירה לי שכאשר היא קיבלה את שיחת הטלפון הבהולה של אמא שלי, היו אצלה שתי נשים יהודיות שבאו לצבוע את השיער שלהן. היא סיפרה להן על המצב הבהול, והן הסכימו שהיא תרוץ אליי, בעוד הן ממתינות במספרה. מכל מקום, הן תהו מדוע שפגישה כזו תהיה עניין כה דחוף, וכמובן תחקרו את הספרית.

 "הן דווקא ידעו על אמירת  פרקי תהלים ומטבעות שמוכנסות לקופסה קטנה", אמרה הספרית, "אבל הן מעולם לא שמעו על כיסוי ראש בפאה לאחר החתונה. אולי תוכלי להסביר לי את הסיבה שאת עושה זאת? שאוכל להסביר להן כשאני חוזרת למספרה?" בחיוך רחב לנוכח ההשגחה הפרטית המופלאה שבהשתלשלות האירועים, הרחבתי והסברתי לה על המעלות הרוחניות והגשמיות שבכיסוי הראש לאחר נישואין. 

כשסיימה את התספורת, הספרית הציצה בשעון והבינה שהיא באיחור רציני. בעוד היא רצה אל הדלת, הזכרתי לה שעדיין לא שילמתי לה. תוך כדי הליכה מהירה במסדרון היא חייכה בהערכה, כמי שרוצה להודות לי שהרשיתי לה להיות שותפה במצווה גדולה כל כך, כשהיא מפטירה אליי: "פשוט תשימי את הכסף בקופסת העץ הקטנה שלך!"….

הפוסט תספורת החתונה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>