"בקרת אוכלוסייה" ביהדות

התורה מתארת את העבדות הקשה והשעבוד המר של העברים במצרים. למרות הדיכוי המפרך, הקשיים וההשפלה, העם היהודי התחשל בכור ההיתוך של הגלות.

הקרדיט לגאולה ממצרים, ניתן במיוחד לנשים היהודיות. הגמרא מצהירה - "בזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצרים" (תלמוד בבלי, סוטה יא, ב). התרומה החשובה ביותר של הנשים הייתה במוכנות שלהן להביא ילדים לעולם, למרות תנאי החיים הבלתי אפשריים. יתרה מזו, הנשים היו אלה שעודדו את הגברים לגדל משפחות בזמן העבדות. התלמוד מתאר כיצד היו הנשים מרגיעות את בעליהן בשדות, מקסימות אותם ומושכות אותם לקיום יחסים אינטימיים. באמצעות המסירות שלהן, צמח דור שלם.

והיום? איננו חיים בשעבוד, ויש מעט מאד סבל בחיים שלנו. הקשיים הגדולים שלנו הם תשלומי משכנתא, שכר לימוד, ותיקון של הרכב השני שלנו. גם אלה מאיתנו החווים קשיים כלכליים משמעותיים, חיים בנוחות רבה משמעותית מזו של אבות אבותינו. אבל עברנו התניה כל כך חזקה - שלא לומר שטיפת מוח - בשל ערכי החברה שאנו חיים בה והמניפולציות של התקשורת, כך שכל מי שיש להם יותר משלושה ילדים הם בוודאי פרימיטיביים,  וכה נחותים.

כולם יודעים שהמצווה הראשונה בתורה היא "פרו ורבו", וכולנו נקראים ליישב ולאכלס את העולם. הטיעון הפופולרי הוא שהמצווה הזו הייתה תקפה רק בתחילת קיום העולם והאנושות, כשבעולם כולו היו אדם וחוה ועוד כמה מילדיהם. אבל היום אנו סובלים מפיצוץ אוכלוסין, רעב ועוני. ובכן, כולם גם יודעים שפיצוץ אוכלוסין הוא לא בעיה במדינות ובקהילות מפותחות ועשירות. ואנחנו גם יודעים כיצד אפשר היה להקל על הרעב בעולם, אילו הייתה תוכנית לחלוקת מזון שוויונית בעולם. ללדת עוד ילד בקליפורניה, לא באמת יחריף את הרעב בבנגלדש.

על אחת כמה וכמה מנקודת מבט יהודית, אנו היהודים נמצאים במצב של תת-אוכלוסין. עדיין לא השלמנו את אותו שליש מעמנו שנכחד בשואה. היינו אמורים להיות רבים משמעותית. זה נכון שהמספרים הולכים וקטנים אצלנו גם בהשפעתה של התבוללות, אבל גם בגלל שיש לנו משפחות קטנות יותר. נראה שיהודים מאמתים באדיקות רבה את הכלל של שני ילדים במשפחה. אם כבר, אנחנו היינו צריכים לטעון שאנו פטורים משיקולי אוכלוסיית-יתר - מפני שאנחנו עדיין עסוקים בהשלמות. וחוץ מזה, רוב הסיכויים הם שאנחנו לא נפנה לסיוע של האו"ם או הבנק העולמי. אם נזדקק לכך - אנחנו נעזור לעצמנו.

וכמובן… יש את החיזוק של ישראל. אם לכל משפחה בישראל היה רק עוד ילד אחד… היינו מחזקים את הדומיננטיות הדמוגרפית שלנו, מבלי להזדקק לייבוא עלייה מחו"ל.   

רגע, משפחה גדולה זה לא דבר נורא יקר? אין ספק. עוד פיות להאכיל, עוד בגדים והוצאות על חינוך - כל אלה פירושם תקציב משפחתי גדול יותר. אבל זו גם שאלה של סדרי עדיפויות, הקצאת משאבים ובחירות. רכב משפחתי במקום רכב יוקרה היא דוגמה אחת כזו. בסופו של דבר, אנחנו בוטחים בקב"ה ומאמינים באמת שעם כל ילד נוסף, מגיעים ברכה ושפע חדשים מהשם, לסייע לנו בגידול הילד.

במשך השנים, שמעתי בהזדמנויות רבות נשים מבוגרות שאמרו לי שהן מצטערות על כך שאין להן עוד ילדים. כמה שחקניות מפורסמות היו עסוקות בקריירות שלהן, ועד שהן התפנו והיו מוכנות להקמת משפחה, זה כבר לא היה קל. השעונים הביולוגיים שלהן לא עצרו מלכת כשהן שיחקו על המסך הגדול חיים של אחרים.

אשתי ואני התברכנו, תודה לא-ל, במשפחה גדולה. במשך השנים היינו כתובת קבועה לבדיחות והערות מתנשאות. בספקנות, ובעיניים קרועות לרווחה היו אנשים שואלים את אשתי, כמה ילדים יש לך?! אחד מכל סוג, היא הייתה משיבה. אני לגמרי יכול להבין את הרב שנמאסו עליו המבטים. כל מיני מתחכמים היו שואלים אותו שאלות בסגנון "מתי אתה הולך לעצור?" והוא השיב להם - כשאגיע לשישה מיליון… סוף הדיון.

אז אם אתם מודאגים, לכו על זה. אם אתם רוצים להביא עליכם ברכות נפלאות (שלא לדבר על נכדים…) למשך השנים הבאות, הביאו עוד ילד. אל תילחצו מסטיגמות, ציניות, ואפילו לא מחמותכם! תכננו משפחה גדולה. זה יהפוך אתכם לגדולים מהחיים ויעניק לכם כל כך הרבה סיפוק ונחת - לכל החיים.

אמות אמותינו במצרים היו גיבורות. האמונה שלהן בנתה את העם שלנו. הלוואי ונקיים אנו את החלק שלנו, ובעזרת השם, ניגאל גם אנו.