כלה יקרה,
מזל טוב! את עומדת להתחיל פרק חדש בחיים שלך, ואני מאחלת לך ברכה והצלחה בכל היבט של המסע שלך. אני זוכרת היטב את שיעורי הדרכת הכלות שלי, ואת החוויות המוקדמות שלי עם הנושא של טהרת המשפחה. הרגשות, החרדה, וכל העבודה והמחשבה שמושקעת בדבר. החוויה הזו עשויה להיות מאד מציפה, אך גם מאד מרוממת.
הלילה, יש לי משימה נוספת שעליי להתמודד עמה. היא גם כזו שמביאה עמה שיטפון של רגשות, אך נדרשת מידה גדולה של אמונה וקבלה, כדי שהיא תהיה גם מרוממת… הלילה זו ההזדמנות האחרונה שלי לטבול במי המקווה המטהרים, ולהגיע הביתה ולפגוש את בעלי לאיחוד מחודש. הלילה זו ההזדמנות האחרונה שלנו להתחדשות הזו, מאחר שהרחם שלי הוסר לאחרונה בניתוח חירום, על מנת למנוע ממני לדמם למוות.
כל אחד זקוק למישהו מוכר שיהיו לו המילים הנכונות בזמן שכזה. אני התקשרתי למורה שלי שאני עדיין קרובה אליה מאז הלימודים במכללה, ושאלתי אותה: “אם אני ממש מנסה, אני יכולה לקבל את זה שהשם לא רוצה שיהיו לי עוד ילדים, ומודה לו על אלו שכבר יש לי. אבל… למה? מדוע שייקח ממני השם את המצווה האחת הזו הייחודית רק לנשים? למה?”
המורה שלי אומרת לי לא לדאוג. היא אומרת שאקבל שכר בכל חודש כאילו הלכתי למקווה, מכיוון שתמיד עשיתי זאת ולא היה בכוונתי להפסיק.
“זה לא השכר”! אני בוכה. “זו המצווה בעצמה. זו ההזדמנות, החוויה, ההתחדשות, את כל המבנה המדהים הזה של המצווה של האישה היהודייה בקשר לתפקוד של האיבר הזה, איבר שהשם נתן לה”.
ידעתי את התשובה אף שהייתי צריכה לשמוע אותה אומרת לי אותה, כך שאוכל לבלוע את הגלולה הגדולה – שנראית מרה כל כך. ידעתי היטב שאם זו הגלולה שהשם שלח עכשיו, זוהי התרופה הנכונה להמשך חיי הנישואין והחיים האישיים שלי, וכך נקבע מלמעלה. ועדיין, אני יודעת שאתגעגע לקיום המצווה הזו, ומבינה עד כמה קשה להעריך דבר בשלמות עד שהוא נלקח ממך.
רבות מאיתנו שמעו את הסיפור על המתים שצבאו על בית המדרש ללמוד, כאשר ניתנה להם שעה יקרה אחת של חיים. הזדמנות אחת נוספת לקיים מצווה. זה מה שאני מרגישה כרגע, כשאני מתכוננת למשימה של הלילה. בכל פעם שבעלי לא יכול היה למסור לי ישירות חפץ בשבועיים האחרונים, התענגנו על החוויה. הבוקר, הייתה לנו שיחה אישית מאד עמוקה, כששנינו מודעים מאד שזו הפעם האחרונה שבה ננהל שיחה בזמן שאנחנו אסורים הלכתית במגע. שיחה כזו היא אחרת מכל שיחה אחרת בין בעל לאישה והיא מיוחדת בדרכה שלה. זהו דבר שתוכלי לחוות ולהעריך רק בשמירה על הנחיות התורה לחיי הנישואין.
כעת, שהגבלות אלה נלקחות ממני, אני יודעת שהשם מנהיג את עולמו רק בחסד ואני מקבלת את גורלי. ובאותה עת, אני חשה שהאובדן הזה מרומם את ההערכה שלי למה שזכיתי לו עד עכשיו. אני מקווה שבאמצעות השיתוף הזה של פרטי החוויה האישית שלי, עזרתי לך להעריך את האוצר הזה גם כן.
שתזכי לבנות בית נאמן בישראל!
