יהודי מבוגר עוטה כיפה שחורה גדולה הגיע לדוכן חב”ד שבנמל התעופה בן גוריון. כשנשאל אם הוא רוצה כוס קפה בחינם, הוא השיב שישמח, אבל רק אם היא תהיה מלאה עד שפתה.
החסידים הנבוכים שאיישו את הדוכן עשו כבקשתו; הם מילאו את הכוס, כשהוא מעודד אותם כל העת, עד לנקודה שבה התזוזה הקלה ביותר תגרום לקפה להישפך. לתדהמתם, מיודענו הקשיש הרים את הכוס מבלי לשפוך ולו טיפה אחת, ושתה אותה.
כשסיים, הוא חייך בגאווה ואמר: “עשיתי את זה כדי להראות עד כמה גדול הרבי שלכם!”
“אינני חסיד חב”ד”, הוא הסביר. “שמי הוא הרב בייקר, ולפני שנים הייתי הרב של בית כנסת גדול בעיר ניו יורק. בבית הכנסת היה לנו גם מקווה לנשים. אבל אז, כפי שקרה לבתי כנסת רבים בארה”ב, החברים המבוגרים יותר נפטרו או שעזבו לערים אחרות, והשכונה הלכה התמלאה בגויים. חבר המנהלים של בית הכנסת החל לרמוז שהם היו מעוניינים למכור את המבנה ברווח, אבל אני התנגדתי בתוקף.
ראשית כל, אסור למכור בית כנסת. חוץ מזה, גברים המשיכו להגיע לבית הכנסת ונשים המשיכו להשתמש במקווה. ומעבר לזה, קרה דבר מעניין מאד. הגברת שהייתה אחראית על המקווה סיפרה לי שכמעט בכל ערב הרבי מליובאוויטש, הרב שניאורסון, היה מתקשר אליה, שואל בשלומה, ומעודד אותה בעבודתה.
הדבר נמשך כמה חודשים. ואז, ערב אחד, כשהייתי בעיצומו של שיעור גמרא בבית הכנסת, היא פרצה אל תוך החדר וצעקה בהיסטריה שמישהו נעל את דלתות המקווה במנעול גדול.
הבנתי שזוהי כנראה פעולה של המנהלים, אבל לא ידעתי מה לעשות. אינני איש חזק במיוחד, ותפסתי את עצמי כרב מכובד, בטח לא אחד שינהל קרבות.
ובכן, אינני יודע איך עשיתי זאת, אבל רצתי אל המכונית שלי, ואיכשהו מצאתי שם מסור מתכת (עד עצם היום הזה אינני מבין איך הוא הגיע לשם), רצתי אל המנעול והתחלתי לנסר אותו לעיני כל. קבוצה של אנשים אפילו עצרו להביט, אבל לי לא היה אכפת. כחצי שעה לאחר מכן הייתה הדלת פתוחה והנשים יכלו להיכנס אל המקווה.
ביום שלמחרת, סיפרה לי האחראית על המקווה שהרבי התקשר אליה בערב הקודם, לאחר התקרית, וכשהיא סיפרה לו מה עשיתי, הוא אמר: “יבורכו הידיים שניסרו את המנעול הזה”.
“זה מה שרציתי להראות לכם”, סיים הרב הזקן. “אני כבר בן 91, אבל אתם יכולים לראות שהידיים שלי יציבות כשל אדם צעיר. אין לי ספק שהדבר נובע מברכת הרבי”.
הערה ביוגרפית :הרב מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש (י”א ניסן 1902–ג’ תמוז 1994), הפך לאדמו”ר השביעי של שושלת חב”ד לאחר שחמיו, רבי יוסף יצחק שניאורסון נפטר בברוקלין בי’ שבט 1950. הוא מוכר כמנהיג היהודי הגדול ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים. על אף היותו תלמיד חכם עצום הן בצד הנגלה של התורה הן בתורת החסידות, בקי בשפות רבות ובמדעים, סימן ההיכר של הרבי הוא אהבתו העצומה ודאגתו היוצאת מן הכלל לכל יהודי על כדור הארץ. אלפי שליחי הרבי ברחבי הגלובוס מתמסרים לחזק את היהדות. מאות כרכים של משנתו יצאו לאור, ורבים מהם תורגמו לשפות רבות.
