שאלה:
לאשתי אין חוש הומור. היא אומרת שאני צוחק עליה בפומבי (והיא תמיד שמחה לומר כמה שאני לא בסדר – גם בציבור). היא לא יכולה להבין בדיחה?
תשובה:
בדיחות הן דבר רציני. בין הלצה חברית לדקירה משפילה, מפריד לפעמים רק קו דק מאד. השאלה שעליך לשאול את עצמך היא האם הצחוקים שאולי תקבל שווים את הכאב שאולי תגרום. אבל בין בעל לאישה – השפלה היא פשוט פשע. הדבר נוגד את כל מה שהנישואין אמורים להיות: אחדות ייחודית.
בטקס הנישואין היהודי, לאחר שעמדו תחת החופה, החתן והכלה נלקחים [למנהג האשכנזים] לחדר פרטי, הידוע גם כ’חדר ייחוד’. ייחוד כאן משמעו – אחדות וייחודיות. בכניסה לחדר הזה, מקום שבו איש לא נוכח מלבדם, הם יוצרים את המקום הזה שכולו שלהם, ורק שלהם.
הזוג הצעיר עוזב את חדר הייחוד לאחר זמן קצר, אך במובן מסוים – הם לא יוצאים ממנו לעולם. הפרטיות והאחדות שבחדר הייחוד צריכים ללוות אותם בחיי הנישואין שלהם. מערכת היחסים בין בעל לאשתו היא מקום של קדושה והיבדלות, וכך היא צריכה להישאר. כל מילה או פעולה שעלולה לסכן את אותה פרטיות ואחדות – מוטב שתוסר מן הרפרטואר שלנו.
כשאתה צוחק על אשתך בפני החברים שלכם, לרגע אחד, יצאת מחדר הייחוד. נטשת את הנפש התאומה שלך, הותרת אותה בודדה ומבודדת למען כמה צחקוקים זולים. לספר בדיחה זה בסדר, אבל לעולם לא על חשבון האחדות שלכם.
כשאשתך משמיעה ביקורת עליך בפומבי, היא אפשרה לזרים להיכנס אל תוך חדר הייחוד שלכם. היא מזמינה אחרים לתוך רגע שאמור להישאר רק בין שניכם. יש זמן ומקום לביקורת במערכת יחסים זוגית, אבל לא בנוכחותם של אחרים.
הטעויות הללו הן נפוצות כל כך, עד שעבור רבים הן הפכו למקובלות. אבל אלה הם בדיוק הדברים הקטנים שעלולים לפורר נישואין טובים. על מנת שמערכת היחסים תשגשג, היא חייבת להישאר במסגרת האחדות הייחודית. כשתתחילו להתרגל לחדר הייחוד… לא תרצו לצאת ממנו לעולם.
