שאלה:
אני מבינה שחוקי התורה אוסרים על כל מגע פיזי בין גבר לאישה – אפילו לשהות לבדם יחד בחדר אחד – אלא אם כן הם קרובים מדרגה ראשונה או נשואים זה לזו. חוקים אלה חלים על כל גבר ועל כל אישה, מבלי הבט על הגיל שלהם, או אם הם חשים משיכה מינית זה לזו או שלא. וחוץ מזה, יש את כל חוקי “הלבוש הצנוע”. לא נסחפנו קצת? האם אנחנו באמת כאלה חיות?
תשובה:
כאשר גבר ואישה נמצאים יחד בחדר, והדלת נסגרת, יש כאן אירוע מיני. לא בגלל מה שעתיד להתרחש, אלא בגלל מה שכבר התרחש. אולי אין כאן חומר לרומן, אבל יש כאן התרחשות מינית, מפני שגבר ואישה היא מה שיצר את המיניות לכתחילה.
זה נכון שבעולם שלנו כיום, בוודאי ב”עולם החופשי”, אנשים, באופן כללי, כבר לא חושבים במונחים האלה. מה שקרה הוא שהתחלנו למקם את כל ההגנות האלה, ולהפוך מחושלים ומורגלים, בעקבות החשיפה המתמדת לפעילות משותפת לשני המינים – בתי ספר מעורבים, מחנות קיץ, חדרי כושר – התחלנו לחסום קבוצות של אנשים. איננו יכולים להיות מיניים באופן טבעי כפי שהקב”ה ברא אותנו. כשגבר אומר, “יש לי ידידה, אבל אנחנו רק ידידים ולא שום דבר מעבר לזה, אני לא נמשך אליה בשום אופן מיני, היא לא הטיפוס שלי”, אתם צריכים לשאול את עצמכם מה באמת קורה כאן. האם יש כאן אדם ממושמע? או שאולי יש כאן אדם שקצת מת?
מה הוא מתכוון כשהוא אומר “היא לא הטיפוס שלי?” מתי התחיל כל עניין ה”טיפוסים” הללו? יש כאן משהו מזויף. זו איננה מיניות אנושית אמיתית. וזה גם לא ממש נכון בהקשר המסוים הזה, מפני בשינוי קל מאד של הנסיבות, אתה יכול להימשך אליה מינית בקלות רבה מאד. אחרי הכול… הוא זכר, והיא נקבה. כמה פעמים קורה שמערכת יחסים מתחילה כמשהו קליל, יחסי שכנות, ופתאום הופכת למשהו אינטימי? ההתעוררות הגדולה של נער ונערה שמתרוצצים יחד, עושים יחד כל מיני דברים, משתתפים יחד בפעילויות שונות, וראו זה פלא, הם קולטים פתאום – איזו דרמה, איזו דרמה – שהם נמשכים פיזית זה לזו. הם אנשים בוגרים, אינטליגנטיים, וזה מפתיע אותם. זה קצת מטופש.
אז הדלת הנסגרת הזו, צריכה להיחשב כאירוע בעל אופי מיני. ואתם צריכים לשאול את עצמכם: האם אתם מוכנים לכך? האם זה מותר? האם זה ראוי? אם לא, השאירו את הדלת פתוחה. האם ראוי שגבר ואישה ילחצו ידיים? האם זו אמורה להיחשב כמחווה אינטימית? האם כל מגע פיזי ידידותי אמור להיחשב אינטימי? התקווה היא, שכן.
החוקים האלה אינם מהווים ערבות כנגד חטאים. הם מעולם לא התיימרו למנוע אותם לחלוטין. יש אנשים שמתלבשים בצניעות רבה. הם מכסים הכול. הם גם חוטאים. זה קצת יותר מורכב, אבל הם מסתדרים. כל הכללים האלה לא נועדו רק למעט את האפשרות של עשיית דבר שאיננו ראוי. הם גם נועדו לשמר את המיניות – מפני השם רוצה במיניות אנושית. הוא העניק לנו את הכללים האלה כדי לשמר אותה, לרומם אותה – ולוודא שהיא ממוקדת במקומות הנכונים ובנסיבות הנכונות – לא כדי לחנוק אותה.
הפכנו קצת חסרי רגישות בקשר למיניות שלנו. גם בנישואין, גם נשיקה חפוזה עשויה להוזיל אותה, לחספס אותה – עד שאנו רצים למטפל לבקש עצה. ואתם יודעים מה אומר המטפל שגובה מאתיים דולר לפגישה? הוא אומר לבני הזוג שלא לגעת זה בזו למשך שבועיים. היהדות מעניקה את העצה הזו חינם אין כסף. נכון. ישנם שבועיים בכל חודש שבהם בני הזוג נמנעים ממגע. הטיפול הזה קיים כבר 3000 שנה, והוא עדיין עובד. זה רעיון נהדר.
כשאתם לא סוגרים את הדלת, אתם מכירים במיניות שלכם. אתם מכירים במיניות של האחר. להיות צנועים, להכיר את הגבולות שלנו, לדעת מתי אינטימיות מתחילה ולא לחכות עד שהאינטימיות שלנו מרחיקה לכת, היא דרך חיים בריאה מאד. זה לא ישנה את אורח החיים שלך דרמטית, אבל זה בהחלט ירומם אותם דרמטית, ואתם תהפכו מסוגלים יותר לשחרר, לנהוג בספונטניות, מפני שאתם יודעים שאתם יכולים לסמוך על עצמכם. הגדרתם את הגבולות שלכם. עכשיו אתם יכולים להיות חופשיים. זה מסיר מעמסה גדולה מהמחשבות שלכם, והופך אתכם לאנשים שקל יותר לאהוב.
