אמא שלך או אשתך?

שאלה:

בזמן האחרון, התלקחו קצת העניינים בין אמא שלי לבין אשתי. אמא שלי מתעקשת שהמשפחה צריכה להתאסף יחד בכל ליל שבת בבית שלה, אבל אשתי מעוניינת גם לארח סעודות שבת בביתנו. מעולם לא פספסתי סעודת שבת בבית, אבל עכשיו אני קרוע בין ההורים שלי לבין אשתי. ואנחנו נשואים רק חודשיים! איפה הנאמנות שלי צריכה להיות?

תשובה:

זה ממש נורא להיות קרוע כך בין שני אנשים אהובים. אבל אין כאן שום שאלה איפה הנאמנות שלך צריכה להיות. התשובה מצויה במבנה טקס החתונה היהודי.

כאשר בני זוג נישאים, הם מובלים לחופה בידי ההורים שלהם. אך כשהחופה מסתיימת, החתן והכלה עוזבים את ההורים מאחור, וצועדים אל עבר החיים החדשים שלהם יחד. זהו הריקוד העדין של שינוי הנאמנות – אתם מגיעים לחתונה כילדים הרווקים של ההורים שלכם, ויוצאים ממנה כזוג נשוי.  

ההורים שלך יישארו לנצח ההורים שלך. הם הביאו אותך לעולם הזה באהבה, גידלו אותך במסירות נטולת פניות אישיות, והעניקו לך את החופש ואת האוטונומיה להינשא ולהתחיל משפחה משלך. פעמים רבות, הצעד האחרון הזה הוא הקשה ביותר בעבורם. לעולם הם יראו אותך כילד האהוב שלהם, ועד כמה שהם רוצים בכך, קשה מאד לשחרר.  

אבל אין מנוס מלשחרר. ואתם יכולים לעזור להם בכך. עשו זאת בעדינות. הבהירו להם שאתם לא דוחים אותם ולא מסננים אותם, אתם רק מסתגלים למציאות החדשה של חיי נישואין. עשו זאת בהדרגה, ולא בבת אחת. אני בטוח שאמא שלך תהיה יותר פתוחה להכיל את הרעיון שלכם עושים שבת אחת בחודש בעצמכם, אם תבהירו שבכל שאר השבתות תהיו יחד עם המשפחה. עם הזמן, תוכלו לשנות גם את זה.  

החשוב מכול – בעל ואישה צריכים להיות יחידה אחת. בכל מצב, הציגו חזית אחידה. זו לא אשתך שרוצה לעשות שבת בבית, אלה אתם, כזוג, שרוצים לעשות שבת בבית. לעולם אל תיתן לאשתך להרגיש נטושה ובודדה במחיצת ההורים שלך. 

ההורים שלכם הובילו אתכם לחופה, פניהם קורנות בגאווה. כעת הם צופים בכם עוזבים את החופה, והלבבות שלהם קרועים ברגשות מעורבים. היו רגישים והעניקו להם את הכובד שמגיע להם כל כך. אל תשכחו, סעודות השבת שלהם הן אלה שעיצבו את מי שאתם היום…

שתפי

הרב אהרון מוס

הרב אהרון מוס עובד להשיב נשמות אבודות ליהדות בסידני, אוסטרליה. אפשר ליצור עמו קשר במייל: rabbimoss@nefesh.com.au

קליל

מאמרים נוספים