לפני שנים רבות, נסע יהודי צדיק לבקר בכפרים שונים במזרח אירופה.
יום אחד, הגיע אל עיירה קטנה, בדיוק בזמן שהשוחט המקומי נפל למשכב. קצב הכפר לא הצליח למצוא מחליף, וכשהוא על סף ייאוש, הוא נתקל במיודענו, האורח. המבקר נראה כאיש צדיק וירא שמים (אולי הוא חבש כובע שחור וגידל זקן) והקצב החליט לשאול אותו אם במקרה הוא שוחט מוסמך. האורח השיב בחיוב. מאושר, הזדרז הקצב והחל לסדר לאיש שיתחיל לעבוד בבית המטבחיים בהקדם האפשרי. האורח, פנה לקצב ושאל אותו האם יואיל בטובו להלוות לו מעט כסף, שכן הוא רק הגיע למקום וזקוק לרכוש כמה דברים בסיסיים. “אבל אתה זר מוחלט”, אמר הקצב, “אני לא מכיר אותך בכלל. איך אוכל להלוות לך כסף?!”. בתגובה השיב האורח: “היית מוכן לסמוך עליי בקשר לשלומם הרוחני של כל בני הקהילה אף שמעולם לא ראית אותי, ועכשיו, שאני זקוק לכמה רובלים, אני זר מוחלט?”.
התורה מספרת לנו על השידוך הראשון בהיסטוריה. אברהם אבינו שולח את עבדו הנאמן, אליעזר, למצוא כלה לבנו, יצחק. הוא מוסר לאליעזר מסמך המעביר את כל רכושו ליצחק, ומבקש ממנו להישבע בשבועה חמורה כי לא יביא ליצחק כלה כנענית, כי אם כלה ממשפחתו של אברהם, ממסופוטמיה.
אברהם מדהים אותנו. הוא מפקיד מסמך בעלות על כל רכושו בידיו של אליעזר, על מנת לסייע לאליעזר למצוא את השידוך הנכון. האם ישנו אזכור כלשהו על בטחונות או ערבויות שדרש אברהם מאליעזר? התחייבות כל שהיא? או אפילו לחיצת יד? על מה ביקש אברהם מאליעזר להישבע? לא על הכסף, אלא על האישה! כאשר היה מדובר על מאפייניה של הכלה המיועדת לבנו, לא הסתפק אברהם בפחות משבועה חמורה.
יש כאן מסר יוצא מן הכלל על סדרי העדיפויות שלנו בחיים. מהו הדבר החשוב ביותר בעבורנו? את מה אנחנו מעריכים באמת? כשזה מגיע לכסף שלנו, הכול צריך להיות סגור תחת מנעול ובריח, מאובטח בכספת. האם אנו זהירים באותה מידה ביחס לילדינו? האם אנחנו בררנים באותה מידה עם מי הם מסתובבים, להיכן הם הולכים ומה הם עושים?
היו זמנים שבהם הורים יהודיים אכן היו אחראים לרווחתם החברתית של ילדיהם ואפילו לשידוכים שלהם. נכון, זמנים השתנו, וכיום ילדים לא מעריכים במיוחד התערבות של ההורים בחוויותיהם הרומנטיות. אפילו לטוביה החולב כבר היו בנות שהתעקשו להתחתן מאהבה. אבל גם אם איננו יכולים “לסדר” את הדברים, אנחנו עדיין יכולים לנסות מאחורי הקלעים ליצור היכרויות, או, לכל הפחות, להתעניין.
צעירים כיום עשויים להירתע מהמחשבה על שדכן שמסייע להם למצוא בן זוג לנישואין. ועדיין, חשוב שהורים ידברו עם ילדיהם על חתונה כשהם מגיעים לגיל המתאים. אין ספק שהנחלת הערך והחשיבות שבנישואין לילדינו צריכה להיעשות לפני שהם מגיעים לגיל 35! והאם אין זה רעיון כדאי שהורים ישבו עם ילדיהם וישוחחו איתם על מה כדאי לחפש בבן זוג לחיי נישואין?
אברהם חשש מהאישה הלא נכונה, שתשפיע בצורה לא נכונה על בנו. על אחת כמה וכמה שעלינו לחשוש לילדינו, שהם קצת פחות צדיקים מיצחק אבינו. וגם הילדים… ראוי שייקחו את דברי הוריהם קצת יותר ברצינות. ככלות הכול… ההיסטוריה מלמדת אותנו שהורים רואים לפעמים דברים שילדיהם – עיוורים מרוב “אהבה” – אינם רואים.
תופעת הרווקות המאוחרת היא הבעיה החברתית הגדולה ביותר בעולם היהודי של ימינו. אנשים מתחתנים מאוחר, או שאינם מתחתנים כלל. לפעמים השעון הביולוגי אוזל לפני שהספיקו להעמיד משפחה. לעתים קרובות מדי, אנשים בוחרים בחירות הנובעות מייאוש, רק כדי להתחרט עליהן מאוחר יותר. אברהם מלמד אותנו שזוהי האחריות שלנו כהורים שהילדים שלנו יסתובבו במעגלים הנכונים ולא ייחשפו להשפעות הלא נכונות. בעזרת השם, שילדינו ימצאו בני זוג מתאימים לנישואין מוקדם יותר ויקימו משפחות יהודיות חזקות שכולנו נהיה גאים בהן.
