“אז מה דעתך, עדי”, שאלה אותי יום אחד הרבנית הנפלאה שלי, “לקיים מצווה אחת מיוחדת בעבורך ובעבור בני משפחתך?”
“ובכן”, השבתי, “מעולם לא הייתה לי הזכות וההזדמנות לחוות טבילה במקווה במשך כל שנות נישואיי”.
אף שגדלתי בבית יהודי מסורתי, מקווה לא היה חלק מהחיים שלנו, ואף לא חלק מן ההכנות לנישואיי. התרגשתי מאד, מאחר שלא ידעתי שתהיה לי ההזדמנות, מפני שהפסקת הווסת התרחשה אצלי בגיל מוקדם למדי. זה היה מיוחד מאד בשבילי, משהו שהאני שלי היה צריך לחוות ולחקור.
וכך החלו לימודי טהרת המשפחה שלי. ההזדמנות הזו העניקה לי זמן להתבונן וללמוד לעומק על המצווה של טבילה במקווה. רק עכשיו הבנתי עד כמה הדבר חשוב למשפחה היהודית, לאם ולרעיה לשמור את דיני טהרת המשפחה. הדבר יכול לרומם את חייך מבחינה רוחנית, וכן להביא ברכה לך ולאהובייך. למדתי שטבילה אחת, לאחר המנופאוזה, תכניס קדושה בשנים הנותרות לחיי הנישואין. רציתי לשמור את דיני המקווה בדיוק, ושוחחתי על כך עם בעלי. בנועם ובאהבה הוא זרם איתי בשמירת התקנות השונות שלקראת הטבילה במקווה.
החלטתי שאני זקוקה להשתמש במקווה גם ככלי רוחני לתגובה רוחנית חיובית. עוצמת האבל שלי בעקבות פטירת אמי הייתה חזקה ומציפה מאד, והרגשתי שאני זקוקה במקביל לטקס עוצמתי שיאפשר לי לקבל ולהכיל את הכאב הזה. המקווה איננו תרופת קסם, אך בעבורי היה זה חלק מתהליך של ריפוי שיתבטא בטקס מוחשי. ראיתי בזה סמליות חזקה – להיכנס למצב משנה חיים.
כמו כן, הייתי אסירת תודה על הברכה שבנישואי בתי הצעירה והיפה, שבועיים לאחר מכן. עם אירועים משני חיים רבים כל כך, התכוננתי למצווה מתוך הכרת תודה וחוסן רוחני. השימוש במקווה מצריך הכנות מסורתיות, שיישמתי בקפידה, ניקוי יסודי והכנה של גופי ונפשי. מילאתי את מחשבותיי ורוחי בהכרת תודה ואמרתי את פרקי התהלים שלי ברצינות רבה.
עם הגעתי למקווה, פגשתי בבלנית הנחמדה והמתוקה ביותר בעולם, שמיד השרתה עליי רוגע והכניסה אותי אל חדר ההכנה שרוהט בצורה יפהפייה. האווירה הייתה מרגיעה ומזמינה. לקחתי את הזמן שלי והקדשתי תפילה שקטה ומחשבה, ושוב שטפתי והכנתי עצמי לקראת הטבילה במים הקדושים. סוף כל סוף, כשקראה לי הבלנית אל המקווה היפהפה והשלו, אפשר היה לחוש בקדושה שבחדר. כשנכנסתי אל המים הקדושים הקדשתי רגע לתפילה חרישית, מתמקדת ברגשות של אמון, טהרה וטוב. לאחר הטבילה הצהרתי בשקט את המחויבות שלי להשם. בדמעות של שמחה ובתחושת קשר עמוק לכל האימהות והנשים בעם ישראל, יצאתי מן החדר ביראת כבוד, מלאת ענווה והערכה לנוכח המצווה הזו, ולנוכח כל הברכות שבחיי.
אחרי שזכיתי למתנה שלא תיאמן, הטבילה היחידה בחיי, למדתי כי גם נשים לאחר הפסקת הווסת נוהגות לטבול פעם בשנה, בבוקרו של ערב יום הכיפורים. זהו הזמן שתוכלי לרענן את עצמך מבחינה רוחנית, להחיות מחדש את נפשך ואת כל ישותך לקראת השנה החדשה, ולבלות זמן בתפילה משמעותית לשנה חדשה מבורכת ובריאה, לך ולבני משפחתך.
אני כה אסירת תודה על העידוד שקיבלתי לקיים את המצווה הזו, ומצפה כבר מאד לטבילה השנתית שלי – הזכות המיוחדת שלי כאישה יהודייה.
