
המקווה הקפוא
המקווה הוא אבן הפינה של בית יהודי חי. אלה הם מי המקווה הטבעיים שבהם טובלת אישה יהודייה בכל חודש, מאז נישואיה ועד לגיל המעבר, כך
המקווה הוא אבן הפינה של בית יהודי חי. אלה הם מי המקווה הטבעיים שבהם טובלת אישה יהודייה בכל חודש, מאז נישואיה ועד לגיל המעבר, כך
“ראש השנה? הלילה הראשון של ראש השנה?”, חזר בעלי שוב ושוב בתדהמה, כשאמרתי לו מתי יחול ליל הטבילה הבא שלי. היה זה ליל טבילה שהייתי
לי ולבעלי היה קשה מאד להתחייב לנישואין. ביטלנו חתונה אחת, ואיש לא הבין מדוע אנחנו עדיין יחד. בסופו של דבר, קבענו מועד חדש לחתונה. השבוע
בעת האחרונה, בעקבות בר המצווה של הבן שלי, התחלתי להתחבר מחדש – או אולי פשוט להתחבר – לכמה היבטים ביהדות. ישנן המצוות האלה שקשה לקבל
בבוקר אחד מצאתי עצמי לקראת חתונה ונרגשת מאד להתחתן עם בחיר לבי, כשהתחלתי לשמוע על כל הדברים הנדרשים כ”הכנה לחתונה”. ייעוץ טרום-נישואין? אין בעיה! אני
תהליך ארוך של שמונה שנים הביא אותי אל בית הדין בניו יורק, ומיד אחר כך, אל המקווה. ביום חמישי, 29 באפריל 2010, התגשמה משאלת הלב
בעלי ואני נשואים זה עשר שנים, ולפני שש שנים בורכנו בבן. כשנה לאחר לידת בננו, התגלה סרטן בכליות של בעלי ונדרש להסירן. מאז פרוץ המחלה,
רוזלי, אישה המתמודדת עם סרטן שד גרורתי, שמעה על המקווה ומימיו המטהרים. היא מעולם לא הייתה במקווה קודם לכן, אך היא הרגישה שהיא חייבת להתחבר
“זו הייתה חוויה מוארת מאד. רגע מקודש שאנצור לעד. הרגשתי שהתפילות שלי ממש נשמעות הערב, ואני מלאת תודה על כך!… (דארה). “רגע מרומם וממלא השראה
הייתי בבנגקוק שבתאילנד כשרונית, בת דודתו של בעלי, סיפרה לי את סיפורה האישי. לפני שהיה מקווה בבנגקוק, היו נשים נוסעות אל חוף הים וטובלות בים.
הסיפור הבא התרחש לפני שנים: זוג צעיר שחווה נישואין מאד לא מאושרים, החליטו להתגרש. האמא של האישה, שגרה בארץ ישראל, הייתה שבורה מההחלטה, והיא טסה
בדרך וויילפונד מספר 16, ממש ליד בית הכנסת שערי תפילה (בית הכנסת של איטונטאון), תוכלו למצוא את המקווה החדש על שם ג’רין אסתר גורסי. סיפור
המקווה הוא מקום נהדר, מלא ברוחניות. הוא מייצג את שרשרת הדורות של נשים יהודיות שאנו הופכות לחוליה נוספת בה. ובשבילי, אחת מהחוויות הכי מפחידות, מביישות
לפני שנים רבות, אישה נשואה צעירה, עברה עם בעלה וילדיה הקטנים מישראל למדינה מרוחקת. לאישה הייתה אמונה פשוטה והשקפת עולם אמונית חזקה, אך כפי שהיה
כשלמדתי על טהרת המשפחה לפני החתונה שלי, שמעתי סיפורים מעוררי השראה על נשיםשהקריבו הכול על מנת שיוכלו לשמור את המצווה הזו – נשים ברוסיה הצארית,
אחותי התקשרה אליי בערב פסח, תשעה חודשים לפני שהריתי את בתי הקטנה והיפה (ראו את הסיפור “טבילה בזמן“). בחשש רב, היא סיפרה לי שיש לה
פני השטח הרגשיים שלי היו מלאי מהמורות, כשאפשרתי לטינה שהצטברה בי לבנות שכבה אחר שכבה של סלע קשיח מסביב ללב שלי. זה היה רק כמה
כפי שסיפרה הגברת סימה פריז, מונטריאול, קנדה. לאישה צעירה, שלצער הלב הייתה בעיצומו של סבב שני של טיפולי כימותרפיה, היה ילד שהשתתף בפעילות בית הספר
לפני זמן לא רב, אישה צעירה מהקהילה שלנו, שומרת מצוות שאיננה מחסידות חב”ד ובדרך כלל איננה מגיעה להתפלל בבית חב”ד שלנו, הגיעה בשבת בבוקר להתפלל
“ויעש א-להים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע” (בראשית א, ז). ” ויקרא א-להים ליבשה ארץ ולמקוה המים
כשמוכר העיתונים עובר בין סמטאות העיר קטמנדו, אני יודעת שהשעה היא בדיוק שבע ושלושים. מן הצריפים המאובקים מגיחים בעלי הדוכנים והרוכלים טרוטי עיניים, פוסעים אל
סבתות שלי שברו את הקרח בכדי לטבול במקווה. אני הולכת למקווה למרות הפרעת החיטוט בעור שלי. בחיצוניות, האתגר נראה שונה מאד, אך המחויבות לגבור על
הכי קרוב שתוכלי להגיע לאלוקים זה היה מפחיד יותר מכל מה שאי פעם עשיתי, ולא הייתי בטוחה למה. כיהודייה רפורמית, האופן שבו אני חוויתי את
כלה יקרה, מזל טוב! את עומדת להתחיל פרק חדש בחיים שלך, ואני מאחלת לך ברכה והצלחה בכל היבט של המסע שלך. אני זוכרת היטב את
זהו סיפורה של אישה ממונטריאול שבקנדה. היא אומרת שהסיפור הוא למעשה שרשרת של אירועים שהובילו לסיום מלא בטוב גלוי וברכה. אני מאמינה שמצווה יש לקיים