מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת https://mikvah.org.il/ כל מה שחשוב לך לדעת Tue, 30 Sep 2025 18:19:43 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.3 https://mikvah.org.il/wp-content/uploads/2021/11/cropped-טיפה-32x32.png מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת https://mikvah.org.il/ 32 32 גווני הקשר בזוגיות יהודית https://mikvah.org.il/%d7%92%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8/ Tue, 30 Sep 2025 18:19:09 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4955 איך הופכים את הפצעים שלנו למקור צמיחה הדדי?איך להפוך את השינויים הטבעיים בחיים למקור ברכה?מה התפקיד של החזון הזוגי המשותף? הרבנית אורה רבקה וינגורט הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן וניהול: חני בלוימראיינת: נועה לוינגר הפקה […]

הפוסט גווני הקשר בזוגיות יהודית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך הופכים את הפצעים שלנו למקור צמיחה הדדי?
איך להפוך את השינויים הטבעיים בחיים למקור ברכה?
מה התפקיד של החזון הזוגי המשותף?

הרבנית אורה רבקה וינגורט

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות שלום דב בער בן חנה תמר, מנוחה רחל בת שושנה אלטע רייזל ויוסף ישראל בן מנוחה רחל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט גווני הקשר בזוגיות יהודית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חדוות נעורים https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%93%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Wed, 17 Sep 2025 09:35:10 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4950 איך תזהי את השלבים בהתבגרות של בתך?מה עושים כשנראה שהעסק מסתבך?איך עוזרים לנערה שלנו לשמוח ולהצליח בהתבגרות שלה? ד"ר דבורה באומן, גניקולוגית מומחית לנערות ומתבגרות בפרק רפואי מיוחד. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן וניהול: חני […]

הפוסט חדוות נעורים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך תזהי את השלבים בהתבגרות של בתך?
מה עושים כשנראה שהעסק מסתבך?
איך עוזרים לנערה שלנו לשמוח ולהצליח בהתבגרות שלה?

ד"ר דבורה באומן, גניקולוגית מומחית לנערות ומתבגרות בפרק רפואי מיוחד.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפתחם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט חדוות נעורים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לעובדה ולשומרה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93%d7%94-%d7%95%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%94/ Tue, 09 Sep 2025 17:01:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4945 כיצד מייצרים חוסן זוגי ומטפחים את גן העדן הזוגי? גב׳ יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית בפרק על איך מעשים קטנים גורמים לקרבה גדולה. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן וניהול: חני בלויבאדיבות ארגון נשי ובנות חב״ד צפת הפקה ומדיה: מושקי לנדא עריכת סאונד: חני קרישבסקי […]

הפוסט לעובדה ולשומרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד מייצרים חוסן זוגי ומטפחים את גן העדן הזוגי?

גב׳ יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית בפרק על איך מעשים קטנים גורמים לקרבה גדולה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
באדיבות ארגון נשי ובנות חב״ד צפת

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לעובדה ולשומרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קשר של קדושה https://mikvah.org.il/%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%94/ Wed, 03 Sep 2025 07:24:33 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4935 כיצד הופכים את הקשר הזוגי למסע של קדושה ומשמעות? מה מקומה של האינטימיות בחיי אישות? אילו שינויים וצמיחה עוברים על הזוגיות לאורך מעגל החיים, ואיך לשמור על החיבור? מלכה גראוכר- מטפלת באישות, מאירה את הנושא, ומדגישה את החשיבות העצומה של כל אחד מבני הזוג ביצירת שלום בית אמיתי. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי […]

הפוסט קשר של קדושה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד הופכים את הקשר הזוגי למסע של קדושה ומשמעות? מה מקומה של האינטימיות בחיי אישות? אילו שינויים וצמיחה עוברים על הזוגיות לאורך מעגל החיים, ואיך לשמור על החיבור?

מלכה גראוכר- מטפלת באישות, מאירה את הנושא, ומדגישה את החשיבות העצומה של כל אחד מבני הזוג ביצירת שלום בית אמיתי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
באדיבות ארגון נשי ובנות חב״ד צפת

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות שניאור זלמן בן דבורה לאה וחיה מושקא בת מלכה שיינדל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט קשר של קדושה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בין פנים לחוץ https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%97%d7%95%d7%a5/ Wed, 27 Aug 2025 17:03:29 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4929 איך מייצרים הרמוניה בין השליחות שבבית לשליחות שבחוץ ואיך מגלים את האור והקדושה בעשייה היומיומית הפשוטה? הרבנית אורה רבקה וינגורט על חיבור בין הפנים לחוץ – בין הבית לקריירה, בין נשיות לשליחות. איך להפוך מתח פנימי להרמוניה, ואיך לבנות בית מלא באור וברכה. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – […]

הפוסט בין פנים לחוץ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך מייצרים הרמוניה בין השליחות שבבית לשליחות שבחוץ ואיך מגלים את האור והקדושה בעשייה היומיומית הפשוטה?

הרבנית אורה רבקה וינגורט על חיבור בין הפנים לחוץ – בין הבית לקריירה, בין נשיות לשליחות. איך להפוך מתח פנימי להרמוניה, ואיך לבנות בית מלא באור וברכה.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות שניאור זלמן בן חנה תמר

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בין פנים לחוץ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> להחליף משקפיים ולגלות את תעצומות הנפש https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%a3-%d7%9e%d7%a9%d7%a7%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9d/ Tue, 19 Aug 2025 17:35:56 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4876 איך אפשר להפסיק "להילחם במציאות"?ואיך ספר התניא – עוזר להפוך רגשות שליליים למנוע של חיבור? הרבנית חנה רות אברהם, מנהלת מכון אית"ן להכשרה מקצועית בשיטת אית"ן ומפתחת השיטה, משתפת במסע אישי ומעורר השראה על זוגיות, הורות, ושליחות – ועל הדרך לזהות רגשות שליליים, לפנות אותם, ולבנות בית מלא באור. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, […]

הפוסט להחליף משקפיים ולגלות את תעצומות הנפש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך אפשר להפסיק "להילחם במציאות"?
ואיך ספר התניא – עוזר להפוך רגשות שליליים למנוע של חיבור?

הרבנית חנה רות אברהם, מנהלת מכון אית"ן להכשרה מקצועית בשיטת אית"ן ומפתחת השיטה, משתפת במסע אישי ומעורר השראה על זוגיות, הורות, ושליחות – ועל הדרך לזהות רגשות שליליים, לפנות אותם, ולבנות בית מלא באור.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות חיה מושקא בת חנה תמר ובני משפחתה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט להחליף משקפיים ולגלות את תעצומות הנפש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לאפשר ולא להתפשר https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%95%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%a9%d7%a8/ Fri, 08 Aug 2025 11:24:34 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4869 מה עושים כשהסביבה מרחמת, לוחצת או שופטת – ואת רק רוצה להישאר נאמנה לעצמך?איך מבדילים בין קול פנימי אמיתי לבין קולות חיצוניים שחדרו ללב?ולמה פתיחות – היא לא בהכרח פשרה? רחלי אוחיון בשיחה כנה, עמוקה ומעוררת השראה על רווקות מאוחרת, אמונה, קהילה, בחירה, ובניית בית – בדיוק בזמן שלך. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, […]

הפוסט לאפשר ולא להתפשר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה עושים כשהסביבה מרחמת, לוחצת או שופטת – ואת רק רוצה להישאר נאמנה לעצמך?
איך מבדילים בין קול פנימי אמיתי לבין קולות חיצוניים שחדרו ללב?
ולמה פתיחות – היא לא בהכרח פשרה?

רחלי אוחיון בשיחה כנה, עמוקה ומעוררת השראה על רווקות מאוחרת, אמונה, קהילה, בחירה, ובניית בית – בדיוק בזמן שלך.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

על יום זה נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב…"
(מסכת תענית ד׳, ח׳)

הפודקאסט הוקלט לזכות בני ובנות ישראל בכל מקום שהם המחפשים את זיווגם, שישלימו את המסע שלהם בקרוב, בקלות ומתוך שמחה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לאפשר ולא להתפשר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשהחלום מתנפץ https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%a4%d7%a5/ Sun, 03 Aug 2025 10:38:30 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4848 איך מבדילים בין קשיי הסתגלות רגילים בנישואין, לבין דגלים אדומים?מה עושים כשכל הסביבה לוחצת ״לתת לזה זמן״ – אבל אתם יודעים שזה לא יעבוד? ד״ר אילנה ישראל – פסיכולוגית קלינית – בשיחה על זיהוי סימני אזהרה בזוגיות, מתי נכון להשקיע עוד, ומתי להבין שזה לא יעבוד. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי […]

הפוסט כשהחלום מתנפץ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך מבדילים בין קשיי הסתגלות רגילים בנישואין, לבין דגלים אדומים?
מה עושים כשכל הסביבה לוחצת ״לתת לזה זמן״ – אבל אתם יודעים שזה לא יעבוד?

ד״ר אילנה ישראל – פסיכולוגית קלינית – בשיחה על זיהוי סימני אזהרה בזוגיות, מתי נכון להשקיע עוד, ומתי להבין שזה לא יעבוד.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לע״נ רינה-חיה ע״ה בת חיים מאיר ואילנה, שטהרת המשפחה היתה מצוה קדושה מעל הכל בעיניה

שנזכה במהרה לבניין בתים רבים נאמנים בישראל – בתפילה לגאולה האמיתית והשלמה.

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כשהחלום מתנפץ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רפואה והלכה בגיל 40+ https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-40/ Wed, 23 Jul 2025 18:40:12 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4820 איך השינויים ההורמונליים בגיל המעבר משפיעים על טהרת המשפחהומתי חשוב במיוחד להתייעץ עם רב קרן ורדי, טכנאית אולטראסאונד ומרצה לגינקולוגיה, בוגרת קורס רפואה והלכה של מכון פועה בהרצאה מיוחדת על החידודים ההלכתיים החשובים לקראת גיל המעבר הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף […]

הפוסט רפואה והלכה בגיל 40+ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך השינויים ההורמונליים בגיל המעבר משפיעים על טהרת המשפחה
ומתי חשוב במיוחד להתייעץ עם רב

קרן ורדי, טכנאית אולטראסאונד ומרצה לגינקולוגיה, בוגרת קורס רפואה והלכה של מכון פועה בהרצאה מיוחדת על החידודים ההלכתיים החשובים לקראת גיל המעבר

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לכבוד יום ההולדת ולעילוי נשמתה של אלטע שולה בת יוסף יצחק והינדא ע״ה החל בכ״ז ת

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט רפואה והלכה בגיל 40+ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> צעד קטן, שינוי גדול https://mikvah.org.il/%d7%a6%d7%a2%d7%93-%d7%a7%d7%98%d7%9f-%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%99-%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c/ Thu, 17 Jul 2025 14:23:34 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4812 איך זה שאנחנו מחליטים ונופלים ואיך צומחים משם?מי האויב הגדול של השינוי?האם ישנה בחירה בתהליך, והאם התוצאה קובעת? הגב' רחל רוזנטל – מטפלת זוגית ומשפחתית על ליפול ולקום, בחמלה רבה הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, תוכן […]

הפוסט צעד קטן, שינוי גדול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך זה שאנחנו מחליטים ונופלים ואיך צומחים משם?
מי האויב הגדול של השינוי?
האם ישנה בחירה בתהליך, והאם התוצאה קובעת?

הגב' רחל רוזנטל – מטפלת זוגית ומשפחתית על ליפול ולקום, בחמלה רבה

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לע״נ חנה בת נחום

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט צעד קטן, שינוי גדול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שקט. אבא ואמא מדברים. https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%a7%d7%98-%d7%90%d7%91%d7%90-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%90-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Wed, 02 Jul 2025 09:33:17 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4807 אינטימיות רגשית שבונה עולמות האם הקשר הזוגי שלכם יכול לשרוד את הסודות הכמוסים ביותר שלכם?איך הופכים מזוג ליחידה אחת שמאפשרת מרחב מוגן וכנה לשני הצדדים?איש ואישה שונים במהות שרוצים להכיר באמת ולחיות חיים של קרבה אמיתית, חזקה וקדושה- צריכים ללמוד לדבר נכון. ד"ר עינת מידובניק – פסיכולוגית קלינית ואשת חינוך, בשיחה על קירבה רגשית במקדש […]

הפוסט שקט. אבא ואמא מדברים. הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

אינטימיות רגשית שבונה עולמות

האם הקשר הזוגי שלכם יכול לשרוד את הסודות הכמוסים ביותר שלכם?
איך הופכים מזוג ליחידה אחת שמאפשרת מרחב מוגן וכנה לשני הצדדים?
איש ואישה שונים במהות שרוצים להכיר באמת ולחיות חיים של קרבה אמיתית, חזקה וקדושה- צריכים ללמוד לדבר נכון.

ד"ר עינת מידובניק – פסיכולוגית קלינית ואשת חינוך, בשיחה על קירבה רגשית במקדש הפרטי שלך

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות חנה ברכה בת רחל ובני משפחתה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שקט. אבא ואמא מדברים. הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מחרדה בדרך לחירות https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%97%d7%a8%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa/ Wed, 18 Jun 2025 19:17:54 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4801 למרות הדריכות הגבוהה לצד התמודדות עם התקפי חרדה, היא הופכת לדמות שמלווה נשים במעגל החיים. איך מבדילים בין אופי לבין הפרעה נפשית ומתי לבקש עזרה מקצועית, ואיך הופכים כאב לצמיחה. רבקי הלפרין – מלווה נשים, כלות ויולדות בפרק אישי על הפרעת חרדה, טיפול והתמודדות. פרק חובה לכל אישה שמתמודדת או מזהה בסביבתה דופק לב מואץ […]

הפוסט מחרדה בדרך לחירות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

למרות הדריכות הגבוהה לצד התמודדות עם התקפי חרדה, היא הופכת לדמות שמלווה נשים במעגל החיים.

איך מבדילים בין אופי לבין הפרעה נפשית ומתי לבקש עזרה מקצועית, ואיך הופכים כאב לצמיחה.

רבקי הלפרין – מלווה נשים, כלות ויולדות בפרק אישי על הפרעת חרדה, טיפול והתמודדות.

פרק חובה לכל אישה שמתמודדת או מזהה בסביבתה דופק לב מואץ וחרדה

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מחרדה בדרך לחירות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לא חולה, אבל בהריון https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%90-%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%9c-%d7%91%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9f/ Wed, 11 Jun 2025 14:40:18 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4793 איך מבדילים בין תחושת אי נוחות "רגילה" בהריון לבין מצב שמצריך בדיקה רפואית?איך אפשר להמשיך בשגרה בבית ובעבודה, בלי להתעלם מהקצב החדש שהגוף מכתיב?ואיך משחררים רגשות אשמה – כשכל מה שמתחשק זה פשוט לעצור ולנוח? רחלי פנדל , אחות נשים מוסמכת בפרק על השינויים הפיזיים והנפשיים בהריון הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג […]

הפוסט לא חולה, אבל בהריון הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך מבדילים בין תחושת אי נוחות "רגילה" בהריון לבין מצב שמצריך בדיקה רפואית?
איך אפשר להמשיך בשגרה בבית ובעבודה, בלי להתעלם מהקצב החדש שהגוף מכתיב?
ואיך משחררים רגשות אשמה – כשכל מה שמתחשק זה פשוט לעצור ולנוח?

רחלי פנדל , אחות נשים מוסמכת בפרק על השינויים הפיזיים והנפשיים בהריון

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות לוי יצחק בן חנה תמר

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לא חולה, אבל בהריון הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בדרך להיות הורים: מסע הפוריות במבט רפואי https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa/ Tue, 27 May 2025 17:37:06 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4777 מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית? מה חשוב לדעת לפני התחלת הבדיקות? מה ההבדל בין הטיפולים השונים? מה קורה בתהליך הרפואי? ואיך לא להשבר בתהליך ד״ר אביה רוזנטל – מומחית ביילוד, גניקולוגיה ופריון בשיחה על פוריות במבט רפואי הפרק מיועד לנשים נשואות ומאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית […]

הפוסט בדרך להיות הורים: מסע הפוריות במבט רפואי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

מה חשוב לדעת לפני התחלת הבדיקות?

מה ההבדל בין הטיפולים השונים?

מה קורה בתהליך הרפואי?

ואיך לא להשבר בתהליך

ד״ר אביה רוזנטל – מומחית ביילוד, גניקולוגיה ופריון בשיחה על פוריות במבט רפואי

הפרק מיועד לנשים נשואות ומאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות מנחם שרגא בן בתיה שיחי׳ ומיכל דבורה בת יעל שתחי׳ לזרעא חיא וקיימא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בדרך להיות הורים: מסע הפוריות במבט רפואי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לראות את האור: על פגיעה, טראומה וריפוי https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%92%d7%99%d7%a2%d7%94/ Wed, 14 May 2025 10:17:42 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4767 על פגיעה, טראומה ונתיבי הריפוי בתוך קשר זוגי איך מתאפשרת אינטימיות כשברקע יש זיכרון של פגיעה? מה קורה כשגוף ונפש נתקלים באי-ודאות, בפחד או בזיכרון ישן דווקא ברגעים שאמורים להיות הכי קרובים? ואיך אפשר להפוך את הטבילה במקווה – וגם את הקשר – למקום בטוח? רותי ויטמן – עובדת סוציאלית קלינית, מדריכת כלות ומומחית בטיפול […]

הפוסט לראות את האור: על פגיעה, טראומה וריפוי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

על פגיעה, טראומה ונתיבי הריפוי בתוך קשר זוגי

איך מתאפשרת אינטימיות כשברקע יש זיכרון של פגיעה?

מה קורה כשגוף ונפש נתקלים באי-ודאות, בפחד או בזיכרון ישן דווקא ברגעים שאמורים להיות הכי קרובים?

ואיך אפשר להפוך את הטבילה במקווה – וגם את הקשר – למקום בטוח?

רותי ויטמן – עובדת סוציאלית קלינית, מדריכת כלות ומומחית בטיפול בטראומה – מזמינה אותנו להיכנס פנימה, להקשיב לרבדים השקטים של הפגיעה, להבין מה קורה בגוף, ולגלות שדווקא מתוך הקשר יכולה להיוולד ריפוי.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות רבקה ליבע בת שרה פייגל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לראות את האור: על פגיעה, טראומה וריפוי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לטבול או לטבוע: על OCD בהכנות לטבילה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%98%d7%91%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%95-%d7%9c%d7%98%d7%91%d7%95%d7%a2/ Wed, 07 May 2025 09:12:46 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4756 למה דווקא מצוות הטהרה מעוררת אצל נשים מסוימות תחושות עמוקות של חרדה, אשמה ואובססיביות? מה ההבדל בין הידור למצוקה – ואיך אפשר לזהות את הרגע שבו הגבול נחצה? שרית חן קרויטורו- עו"ס, מטפלת OCD בזיקה לטהרת המשפחה, לוקחת אותנו למסע חומל, כן ומקצועי בתוך עולמן הפנימי של נשים שמתמודדות עם טורדנות כפייתית סביב טהרת המשפחה – […]

הפוסט לטבול או לטבוע: על OCD בהכנות לטבילה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

למה דווקא מצוות הטהרה מעוררת אצל נשים מסוימות תחושות עמוקות של חרדה, אשמה ואובססיביות? מה ההבדל בין הידור למצוקה – ואיך אפשר לזהות את הרגע שבו הגבול נחצה?

שרית חן קרויטורו- עו"ס, מטפלת OCD בזיקה לטהרת המשפחה, לוקחת אותנו למסע חומל, כן ומקצועי בתוך עולמן הפנימי של נשים שמתמודדות עם טורדנות כפייתית סביב טהרת המשפחה – ומה אפשר לעשות כדי לצאת מזה.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות החיילת בצבאות ה׳ מינא בריינדל בת חיה מושקא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לטבול או לטבוע: על OCD בהכנות לטבילה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זוגיות בכל גיל: מדריך פרקטי https://mikvah.org.il/%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9b%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%9c/ Wed, 23 Apr 2025 13:50:29 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4749 מה היעד והמשמעות של נישואין ואהבה? מהם האתגרים הזוגיים ואיך צולחים אותם בשלום? מתי יודעים שצריך לפנות לעזרה? ואיך משמרים זוגיות טובה לאורך השנים, גם אחרי שהילדים עזבו את הקן? קרן אילון, מטפלת ויועצת מומחית למשפחה וזוגיות בפרק מרתק ופרקטי על השלבים השונים של הזוגיות הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת […]

הפוסט זוגיות בכל גיל: מדריך פרקטי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה היעד והמשמעות של נישואין ואהבה? מהם האתגרים הזוגיים ואיך צולחים אותם בשלום? מתי יודעים שצריך לפנות לעזרה? ואיך משמרים זוגיות טובה לאורך השנים, גם אחרי שהילדים עזבו את הקן?

קרן אילון, מטפלת ויועצת מומחית למשפחה וזוגיות בפרק מרתק ופרקטי על השלבים השונים של הזוגיות

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני בן דוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט זוגיות בכל גיל: מדריך פרקטי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקבלת אקטיבית https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%aa/ Tue, 08 Apr 2025 17:49:10 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4741 מה זה באמת אומר להיות "מקבל"? האם אישה תמיד תלויה ברצונו הטוב של "המשפיע"? ולמה בשביל להיות כשרה – היא צריכה לעשות את רצון בעלה? גילאת צ'רקסקי, אומנית ומורה לחסידות מאירה דרך עיני החסידות את הכוח הנשי שבקבלה- ונותנת כלים אמיתיים לחיי הזוגיות. מאמרים: "איתא בפסיקתא" של רבי הלל מפאריטש, "לכה דודי" של הרבי. הפרק […]

הפוסט מקבלת אקטיבית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה זה באמת אומר להיות "מקבל"? האם אישה תמיד תלויה ברצונו הטוב של "המשפיע"? ולמה בשביל להיות כשרה – היא צריכה לעשות את רצון בעלה?

גילאת צ'רקסקי, אומנית ומורה לחסידות מאירה דרך עיני החסידות את הכוח הנשי שבקבלה- ונותנת כלים אמיתיים לחיי הזוגיות.

מאמרים: "איתא בפסיקתא" של רבי הלל מפאריטש, "לכה דודי" של הרבי.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: פרדי ברוד

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט מוקדש לחיזוק ההתקשרות לכ״ק אדמו״ר

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מקבלת אקטיבית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לרכוב על הגל: שיטת שרמן https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%91-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%92%d7%9c-%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%aa-%d7%a9%d7%a8%d7%9e%d7%9f/ Wed, 02 Apr 2025 15:29:38 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4736 איך לשלב את שיטת שרמן באורח חיים עמוס ותובעני? כיצד אפשר להפוך את החורף במחזור החודשי לזמן של התחדשות פנימית? איך הגעה לשיתוף פעולה עם הגוף במקום התנגדות תשנה את חייך? *אורית ספרא*, מנחת נשים ונערות בשיטת שרמן ולנשיות בריאה בשיחה להבנת המחזוריות וההתחדשות הנשית הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי מטהרת […]

הפוסט לרכוב על הגל: שיטת שרמן הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך לשלב את שיטת שרמן באורח חיים עמוס ותובעני? כיצד אפשר להפוך את החורף במחזור החודשי לזמן של התחדשות פנימית? איך הגעה לשיתוף פעולה עם הגוף במקום התנגדות תשנה את חייך?

*אורית ספרא*, מנחת נשים ונערות בשיטת שרמן ולנשיות בריאה בשיחה להבנת המחזוריות וההתחדשות הנשית

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

הפודקאסט מוקדש לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לרכוב על הגל: שיטת שרמן הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לתת קול לשקט https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%aa%d7%aa-%d7%a7%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%a9%d7%a7%d7%98/ Tue, 25 Mar 2025 12:23:55 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4729 איך מתמודדים עם לידה שקטה ואובדן הריון? מה עובר על בני הזוג, ואיך אפשר למצוא נחמה וצמיחה מתוך השבר? נעמה מרקס-אביקסיס, סמנכ”לית עמותת ניצוצות ענבר, מאמנת אישית ומלווה נשים לאחר אובדן הריון, משתפת בתובנות ובכלים להתמודדות. הפודקאסט נועד לתמוך במתמודדים ולעורר מודעות לחברה רגישה ומכילה יותר. ליצירת קשר עם נעמה: 0528119754https://www.ninbar.org למידע הלכתי בנושא זה […]

הפוסט לתת קול לשקט הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך מתמודדים עם לידה שקטה ואובדן הריון? מה עובר על בני הזוג, ואיך אפשר למצוא נחמה וצמיחה מתוך השבר?

נעמה מרקס-אביקסיס, סמנכ”לית עמותת ניצוצות ענבר, מאמנת אישית ומלווה נשים לאחר אובדן הריון, משתפת בתובנות ובכלים להתמודדות.

הפודקאסט נועד לתמוך במתמודדים ולעורר מודעות לחברה רגישה ומכילה יותר.

ליצירת קשר עם נעמה:

0528119754
https://www.ninbar.org

למידע הלכתי בנושא זה לחצו כאן

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חוה רוזן

הפודקאסט מוקדש לזכרה של השליחה פנינה קוצר ז”ל, חברת ילדות של נעמה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לתת קול לשקט הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ללדת את עצמך מחדש https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%9c%d7%93%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%9a-%d7%9e%d7%97%d7%93%d7%a9/ Tue, 18 Mar 2025 11:37:59 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4719 הלידה כהזדמנות ללמידה כיצד ניתן להפוך את הלידה מחוויה של חוסר שליטה למקור של כח והעצמה אישית? מדוע סיפור הלידה שלנו משתנה עם הזמן וכיצד ניתן להתכונן ללידה באופן שישרת גם את ההתפתחות הרוחנית שלנו? יעל גריינר, מיילדת ומייסדת שיטת ההכנה היהודית ללידה, בשיחה מרתקת ומלאת תובנות עם נועה לוינגר. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך […]

הפוסט ללדת את עצמך מחדש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הלידה כהזדמנות ללמידה

כיצד ניתן להפוך את הלידה מחוויה של חוסר שליטה למקור של כח והעצמה אישית?

מדוע סיפור הלידה שלנו משתנה עם הזמן וכיצד ניתן להתכונן ללידה באופן שישרת גם את ההתפתחות הרוחנית שלנו?

יעל גריינר, מיילדת ומייסדת שיטת ההכנה היהודית ללידה, בשיחה מרתקת ומלאת תובנות עם נועה לוינגר.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: נועה לוינגר

הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן חנה תמר ובני משפחתו

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ללדת את עצמך מחדש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני הרחקות – חלק ד׳ https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%93/ Tue, 11 Mar 2025 13:19:12 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4712 מה עושים כאשר ממלאים כוסות לכמה אנשים יחד, ולא ברור איזו כוס מיועדת למי? מה הדין לגבי הגשת קפה כשהמגיש משאיר את החלב בצד והמקבל משלים את ההכנה? אילו משקאות נחשבים "פשוטים"? בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות […]

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ד׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק א׳ – לחצי כאן
לחלק ב׳- לחצי כאן
לחלק ג׳- לחצי כאן

מה עושים כאשר ממלאים כוסות לכמה אנשים יחד, ולא ברור איזו כוס מיועדת למי? מה הדין לגבי הגשת קפה כשהמגיש משאיר את החלב בצד והמקבל משלים את ההכנה? אילו משקאות נחשבים "פשוטים"?

בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על שאלות שעולות מהשטח בנושאים מזיגה והגשה.

הפודקאסט נבדק ואושר ע״י הרב ברוך הרץ מטעם מקווה.אורג העולמי

הפרק מתאים לזוגות ולנשים נשואות

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: הרב חיים הלל רסקין, הרב נתן גלבשטיין
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לע״נ מרת שרה פייגל בת ר׳ משה שלום

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ד׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני הרחקות – חלק ג׳ https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%92/ Thu, 06 Mar 2025 11:12:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4705 איך מגדירים "טיול" מבחינה הלכתית, ומתי נסיעה משותפת מותרת בזמן ההרחקות? מה הדין כאשר אחד מבני הזוג נוסע למטרה מסוימת והשני מצטרף אליו? בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על שאלות שעולות […]

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ג׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק א׳ – לחצי כאן
לחלק ב׳- לחצי כאן

איך מגדירים "טיול" מבחינה הלכתית, ומתי נסיעה משותפת מותרת בזמן ההרחקות? מה הדין כאשר אחד מבני הזוג נוסע למטרה מסוימת והשני מצטרף אליו?

בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על שאלות שעולות מהשטח.

הפודקאסט נבדק ואושר ע״י הרב ברוך הרץ מטעם מקווה.אורג העולמי

הפרק מתאים לזוגות ולנשים נשואות

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: הרב חיים הלל רסקין, הרב נתן גלבשטיין
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ג׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מעבר לנראה – על כיסוי ראש https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%a9/ Wed, 26 Feb 2025 09:42:11 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4696 מדוע דווקא בשיער יש משמעות רוחנית מיוחדת לפי הזוהר והקבלה? מהן הברכות המיוחדות שמקבלת אישה המקפידה על כיסוי ראש מלא? אורלי כהן, שליחה במושב ניר ישראל, מנהלת המדרשה הדיגיטלית לנשים, מעניקה סקירה ברורה על המשמעות הרוחנית והמעשית של כיסוי ראש. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם, […]

הפוסט מעבר לנראה – על כיסוי ראש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מדוע דווקא בשיער יש משמעות רוחנית מיוחדת לפי הזוהר והקבלה? מהן הברכות המיוחדות שמקבלת אישה המקפידה על כיסוי ראש מלא?

אורלי כהן, שליחה במושב ניר ישראל, מנהלת המדרשה הדיגיטלית לנשים, מעניקה סקירה ברורה על המשמעות הרוחנית והמעשית של כיסוי ראש.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: פרדי ברוד
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות שלמה שמואל בן בריינדל, רבקה ליבע בת שרה פייגל וכל משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מעבר לנראה – על כיסוי ראש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סודות מחדר הלידה https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%93%d7%a8-%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%94/ Wed, 19 Feb 2025 10:54:02 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4684 מבט עמוק אל תוך חווית הלידה היהודית מה זה אומר להיות מיילדת בחדר לידה? איך הופכים את הלידה מהליך רפואי לחוויה רוחנית? איך מתמודדים עם האתגר של שמירת הלכות טהרה בזמן הלידה? בת שבע שוב, מיילדת בכירה ומנחת נשיות, חולקת תובנות מניסיון של למעלה משלושה עשורים בליווי יולדות בחדר הלידה. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך […]

הפוסט סודות מחדר הלידה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מבט עמוק אל תוך חווית הלידה היהודית

מה זה אומר להיות מיילדת בחדר לידה? איך הופכים את הלידה מהליך רפואי לחוויה רוחנית? איך מתמודדים עם האתגר של שמירת הלכות טהרה בזמן הלידה?

בת שבע שוב, מיילדת בכירה ומנחת נשיות, חולקת תובנות מניסיון של למעלה משלושה עשורים בליווי יולדות בחדר הלידה.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חני קרישבסקי

הפודקאסט הוקלט לזכות הרך הנולד בן מנוחה רחל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט סודות מחדר הלידה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשמור על היקר מכל – דיני ייחוד https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%a7%d7%a8-%d7%9e%d7%9b%d7%9c-%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%99%d7%97%d7%95%d7%93/ Tue, 11 Feb 2025 09:33:55 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4677 מה עושים עם הנסיעה הביתה כשנוחתים מטיסה באמצע הלילה? איך מתמודדים עם סיטואציות מאתגרות כמו ביקור אצל רופא או טיפול פסיכולוגי? מה המשמעות של "אין אפוטרופוס לעריות" ואיך זה מתקשר להלכות ייחוד? אורלי כהן, שליחה במושב ניר ישראל, מנהלת המדרשה הדיגיטלית לנשים, מעניקה סקירה ברורה ופרקטית על הלכות ייחוד. הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, […]

הפוסט לשמור על היקר מכל – דיני ייחוד הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה עושים עם הנסיעה הביתה כשנוחתים מטיסה באמצע הלילה? איך מתמודדים עם סיטואציות מאתגרות כמו ביקור אצל רופא או טיפול פסיכולוגי? מה המשמעות של "אין אפוטרופוס לעריות" ואיך זה מתקשר להלכות ייחוד?

אורלי כהן, שליחה במושב ניר ישראל, מנהלת המדרשה הדיגיטלית לנשים, מעניקה סקירה ברורה ופרקטית על הלכות ייחוד.

הפרק מאושר ע״י הרב ברוך הרץ, מטעם מקוווה.אורג העולמי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: חוה רוזן

הפודקאסט הוקלט לזכות הרך הנולד בן מנוחה רחל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לשמור על היקר מכל – דיני ייחוד הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המסע שלך בדרך ללידה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%a9%d7%9c%d7%9a-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%94/ Wed, 05 Feb 2025 12:01:20 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4668 מה תפקידם של ההורמונים בהיריון ובלידה ואיך הם משפיעים עלינו? איך יודעים מה נכון לנו כשיש כל כך הרבה דעות והמלצות מסביב? איך מתמודדים עם חוסר הוודאות שמלווה את ההיריון והלידה? נעמי בן שושן, מנחה בגישת הקונסטלציה המשפחתית, דולה ורפלקסולוגית, מעניקה הבנה עמוקה על המסע הפיזי והרגשי בהיריון ובלידה ונותנת כלים מעשיים להתמודדות עם האתגרים […]

הפוסט המסע שלך בדרך ללידה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה תפקידם של ההורמונים בהיריון ובלידה ואיך הם משפיעים עלינו? איך יודעים מה נכון לנו כשיש כל כך הרבה דעות והמלצות מסביב? איך מתמודדים עם חוסר הוודאות שמלווה את ההיריון והלידה?

נעמי בן שושן, מנחה בגישת הקונסטלציה המשפחתית, דולה ורפלקסולוגית, מעניקה הבנה עמוקה על המסע הפיזי והרגשי בהיריון ובלידה ונותנת כלים מעשיים להתמודדות עם האתגרים הפיזיים והרגשיים.

הפרק מתאים לנשים בהיריון ולקראת לידה

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

　 הפודקאסט הוקלט לזכות בנימין נחום בן פראדל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט המסע שלך בדרך ללידה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשהילדים שואלים שאלות: מדריך להורה ולמחנך https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%aa/ Wed, 29 Jan 2025 09:39:19 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4655 מה עונים לשאלה מאתגרת ואיך עונים תשובה מדויקת ומתאימה לכל גיל? רחל גוטמן, מחנכת ומדריכת כלות, נותנת כלים פרקטיים למענה לשאלות הילדים החל מגיל הרך עד לגיל הבוגר. הפרק חיוני לכל הורה ומחנך המבקש להיות כתובת אמינה עבור ילדיו ותלמידיו בכל נושא מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות […]

הפוסט כשהילדים שואלים שאלות: מדריך להורה ולמחנך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה עונים לשאלה מאתגרת ואיך עונים תשובה מדויקת ומתאימה לכל גיל?

רחל גוטמן, מחנכת ומדריכת כלות, נותנת כלים פרקטיים למענה לשאלות הילדים החל מגיל הרך עד לגיל הבוגר.

הפרק חיוני לכל הורה ומחנך המבקש להיות כתובת אמינה עבור ילדיו ותלמידיו בכל נושא

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

　 הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כשהילדים שואלים שאלות: מדריך להורה ולמחנך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הדרך לזוגיות עמוקה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%94/ Tue, 21 Jan 2025 15:16:40 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4644 על פערים, מובחנות ותקשורת אפרת צור, מומחית לזוגיות ומנחת זוגות מדברת על הפערים הטבעיים בזוגיות ונותנת כלים למובחנות בזוגיות שתהפוך את הפער למנוף לצמיחה הדדית ולבניית תקשורת כנה ואפקטיבית יותר. הפרק מתאים לכל אישה המעוניינת להעמיק את הקשר הזוגי מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם וניהול: […]

הפוסט הדרך לזוגיות עמוקה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

על פערים, מובחנות ותקשורת

אפרת צור, מומחית לזוגיות ומנחת זוגות מדברת על הפערים הטבעיים בזוגיות ונותנת כלים למובחנות בזוגיות שתהפוך את הפער למנוף לצמיחה הדדית ולבניית תקשורת כנה ואפקטיבית יותר.

הפרק מתאים לכל אישה המעוניינת להעמיק את הקשר הזוגי

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

　 הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט הדרך לזוגיות עמוקה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> להקשיב לשפת הגוף https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%91-%d7%9c%d7%a9%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%95%d7%a3/ Tue, 14 Jan 2025 18:03:56 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4630 כיצד נזהה את השלבים השונים של המחזוריות החודשית? האם אפשר לנצל את השינויים ההורמונליים לטובתנו? איך ממקסמים את השינויים האלה לטובת הבריאות הנפשית והפיזית שלנו? וגם טיפים להקלה על כאבי וסת. אילה טננבוים, יועצת חינוכית, מרצה לנשיות ויוצרת מרכז פעימה, נותנת כלים לזיהוי השלבים השונים של המחזוריות החודשית ולמקסום שינויים אלו לטובת בריאותנו הנפשית והפיזית. […]

הפוסט להקשיב לשפת הגוף הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד נזהה את השלבים השונים של המחזוריות החודשית? האם אפשר לנצל את השינויים ההורמונליים לטובתנו? איך ממקסמים את השינויים האלה לטובת הבריאות הנפשית והפיזית שלנו? וגם טיפים להקלה על כאבי וסת.

אילה טננבוים, יועצת חינוכית, מרצה לנשיות ויוצרת מרכז פעימה, נותנת כלים לזיהוי השלבים השונים של המחזוריות החודשית ולמקסום שינויים אלו לטובת בריאותנו הנפשית והפיזית. וגם: משתפת בטיפים להקלה על כאבי הוסת.

הפרק מתאים לנערות ולנשים

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

　 הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, לנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט להקשיב לשפת הגוף הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני הרחקות – חלק ב׳ https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%91/ Tue, 07 Jan 2025 12:20:06 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4608 מדוע בני זוג נדרשים לשים "היכר" על השולחן בזמן ימי ההרחקות? האם אפשר להשתמש בשאריות משחת שיניים או שמפו של בן/בת הזוג בזמן ימי ההרחקות? בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על […]

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ב׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק א׳ – לחצי כאן

מדוע בני זוג נדרשים לשים "היכר" על השולחן בזמן ימי ההרחקות? האם אפשר להשתמש בשאריות משחת שיניים או שמפו של בן/בת הזוג בזמן ימי ההרחקות?

בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על שאלות שעולות מהשטח.

הפודקאסט נבדק ואושר ע״י הרב ברוך הרץ מטעם מקווה.אורג העולמי

הפרק מתאים לזוגות ולנשים נשואות

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: הרב חיים הלל רסקין, הרב נתן גלבשטיין
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק ב׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בין חלום למציאות https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa/ Mon, 30 Dec 2024 15:49:33 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4586 האם צריך לשחרר את התסריט שתכננתי לעצמי מראש? כיצד ניתן למלא את תקופת ההמתנה בתוכן פנימי משמעותי, מתוך שלווה וצמיחה אישית? *טובי ברון*, מרצה ויוצרת תוכן בשיחה עם חוי כץ משתפת בחוויה האישית שלה כבחורה ש״בילתה״ 15 שנים בעולם השידוכים ממנה צמחה לחיים מלאי אמונה ואופטימיות 　 הפרק מתאים לבחורות ולאמהות לבחורות בתקופת שידוכים. ליצירת […]

הפוסט בין חלום למציאות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם צריך לשחרר את התסריט שתכננתי לעצמי מראש?

כיצד ניתן למלא את תקופת ההמתנה בתוכן פנימי משמעותי, מתוך שלווה וצמיחה אישית?

*טובי ברון*, מרצה ויוצרת תוכן בשיחה עם חוי כץ משתפת בחוויה האישית שלה כבחורה ש״בילתה״ 15 שנים בעולם השידוכים ממנה צמחה לחיים מלאי אמונה ואופטימיות

　 הפרק מתאים לבחורות ולאמהות לבחורות בתקופת שידוכים.

ליצירת קשר עם טובי והזמנת אירועים- 0527145674

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: רעיה שכטר

　 הפודקאסט הוקלט לזכות בחורי ובחורות אנ״ש המחפשים את זיווגם, שישלימו את המסע שלהם בקרוב, בקלות ומתוך שמחה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בין חלום למציאות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> על חֶסֶר והתמלאות בקשר הזוגי https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%aa/ Wed, 25 Dec 2024 10:08:38 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4579 מהו הרצון, ואיך הוא מגדיר את השאיפות שלנו בקשר הזוגי? מהי השלמות הפנימית, ואיך ניתן להרגיש אותה למרות תחושת חיסרון? איך משלבים בין שני הקצוות הללו ליצירת מערכת זוגית מלאה ומשמעותית? נועה לווינגר, מדריכת כלות ומנחה לנשיות בריאה בשיחה מעמיקה עם חוי כץ על הקשר בין כמיהה ושלווה בחיי הפרק מתאים לנשים נשואות. הפודקאסט הוקלט […]

הפוסט על חֶסֶר והתמלאות בקשר הזוגי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהו הרצון, ואיך הוא מגדיר את השאיפות שלנו בקשר הזוגי? מהי השלמות הפנימית, ואיך ניתן להרגיש אותה למרות תחושת חיסרון? איך משלבים בין שני הקצוות הללו ליצירת מערכת זוגית מלאה ומשמעותית?

נועה לווינגר, מדריכת כלות ומנחה לנשיות בריאה בשיחה מעמיקה עם חוי כץ על הקשר בין כמיהה ושלווה בחיי

הפרק מתאים לנשים נשואות.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות יעל רבקה ויוסף חיים בני שחר, יובל ושיינא וקיילא בנות חיה מושקא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט על חֶסֶר והתמלאות בקשר הזוגי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> היום הגדול: יום החופה – אבן יסוד לחיים של ברכה https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%94/ Wed, 18 Dec 2024 12:20:40 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4572 מהי המשמעות הרוחנית של יום החופה, וכיצד ניתן להכין את עצמנו לקראת היום כדי לנצלו באופן המיטבי? קרן ורדי, מדריכת כלות, בשיחה עם חוי כץ, משתפת במנהגים ובטיפים משמעותיים ליום הקדוש. הפרק מתאים לזוגות וליחידים שרוצים לשפר את חיי הזוגיות שלהם וללמוד להתמודד עם האתגרים שבדרך. הפודקאסט הוקלט לזכות מנוחה רחל בת שושנה אלטע רייזל […]

הפוסט היום הגדול: יום החופה – אבן יסוד לחיים של ברכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי המשמעות הרוחנית של יום החופה, וכיצד ניתן להכין את עצמנו לקראת היום כדי לנצלו באופן המיטבי?

קרן ורדי, מדריכת כלות, בשיחה עם חוי כץ, משתפת במנהגים ובטיפים משמעותיים ליום הקדוש.

הפרק מתאים לזוגות וליחידים שרוצים לשפר את חיי הזוגיות שלהם וללמוד להתמודד עם האתגרים שבדרך.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות מנוחה רחל בת שושנה אלטע רייזל לרגל יום הולדתה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט היום הגדול: יום החופה – אבן יסוד לחיים של ברכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בריאות בקדושה – תשובות על כאבים אינטימיים במעגל החיים הנשי https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%9b%d7%90%d7%91%d7%99%d7%9d/ Tue, 10 Dec 2024 12:47:36 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4558 לנוחיותכן- הפרק מחולק לשני חלקים חלק א׳ חלק ב׳ מה המשמעות של כאב אינטימי וכיצד הוא משפיע על החיבור הרגשי והפיזי?איך מודעות והתייחסות נכונה יכולים לשנות את החוויה הזוגית?אילו כאבים עלולים לצוץ במעגל החיים הנשי ומה הפתרונות האפשריים? נועה לוינגר מארחת את ד"ר אושרית ברט-שיינין, רופאה מומחית מהמובילות בארץ בתחום רפואת הערייה, לשיחה מרתקת הכוללת […]

הפוסט בריאות בקדושה – תשובות על כאבים אינטימיים במעגל החיים הנשי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לנוחיותכן- הפרק מחולק לשני חלקים

חלק א׳

חלק ב׳

מה המשמעות של כאב אינטימי וכיצד הוא משפיע על החיבור הרגשי והפיזי?
איך מודעות והתייחסות נכונה יכולים לשנות את החוויה הזוגית?
אילו כאבים עלולים לצוץ במעגל החיים הנשי ומה הפתרונות האפשריים?

נועה לוינגר מארחת את ד"ר אושרית ברט-שיינין, רופאה מומחית מהמובילות בארץ בתחום רפואת הערייה, לשיחה מרתקת הכוללת כלים מעשיים לריפוי, שיפור וחיזוק חיי הזוגיות

פרק מיועד להאזנה לכלות ולנשים נשואות בלבד.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: נועה לוינגר
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכר הרב סרן אבי גולדברג הי"ד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בריאות בקדושה – תשובות על כאבים אינטימיים במעגל החיים הנשי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> להחזיר את הפוקוס https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%95%d7%a7%d7%95%d7%a1/ Wed, 04 Dec 2024 16:29:01 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4549 מהי הפרעת קשב, וכיצד היא משפיעה על הזוגיות?איך מתמודדים עם חוסר ריכוז, שכחה, או אימפולסיביות בתוך הקשר הזוגי?מהם הכלים הפרקטיים שיכולים לשפר את התקשורת ולהחזיר את האיזון לבית? ד"ר שירלי הרשקו, מומחית להפרעת קשב, בשיחה עם חוי כץ משתפת עצות מעשיות ומוכחות על ניהול זמן וסדר בזוגיות, שיפור התקשורת בין בני הזוג והתמודדות עם הקשיים […]

הפוסט להחזיר את הפוקוס הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי הפרעת קשב, וכיצד היא משפיעה על הזוגיות?
איך מתמודדים עם חוסר ריכוז, שכחה, או אימפולסיביות בתוך הקשר הזוגי?
מהם הכלים הפרקטיים שיכולים לשפר את התקשורת ולהחזיר את האיזון לבית?

ד"ר שירלי הרשקו, מומחית להפרעת קשב, בשיחה עם חוי כץ משתפת עצות מעשיות ומוכחות על ניהול זמן וסדר בזוגיות, שיפור התקשורת בין בני הזוג והתמודדות עם הקשיים היומיומיים.

הפרק מתאים לזוגות וליחידים שרוצים לשפר את חיי הזוגיות שלהם וללמוד להתמודד עם האתגרים שבדרך.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות מרים בת שרה הינדא ליום הולדתה, לאורך ימים ושנים טובות ולרוב נחת מכל צאצאיה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט להחזיר את הפוקוס הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדייק! דיני הרחקות – חלק א׳ https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%90/ Tue, 26 Nov 2024 16:56:51 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4516 מדוע בימינו לא נהוג שלאישה יהיו 'בגדי נידה' כמו בזמן חז"ל?איך מתמודדים במצב סכנה בדיני הרחקות ?האם מותר לבני הזוג לצחוק ולשחק יחד בימי ההרחקות? בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על […]

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק א׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לחלק ב׳ – לחצי כאן

מדוע בימינו לא נהוג שלאישה יהיו 'בגדי נידה' כמו בזמן חז"ל?
איך מתמודדים במצב סכנה בדיני הרחקות ?
האם מותר לבני הזוג לצחוק ולשחק יחד בימי ההרחקות?

בפרק זה הרב חיים הלל רסקין – רב קהילת חב"ד בפתח תקווה והרב נתן גלבשטיין – מדריך חתנים ויועץ נישואין בכיר, דנים בסוגיות ההלכתיות של דיני הרחקות ונותנים מענה על שאלות שעולות מהשטח.

הפרק מתאים לזוגות ולנשים נשואות

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: הרב חיים הלל רסקין, הרב נתן גלבשטיין
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לעילוי נשמת השליח הרב צבי הכהן בן אלכסנדר סנדר הי״ד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדייק! דיני הרחקות – חלק א׳ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מעבר אל גיל המעבר https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8-%d7%90%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8/ Tue, 19 Nov 2024 09:38:04 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4509 כיצד גיל המעבר משפיע על רצפת האגן? האם יש קשר בין שינויים הורמונליים לבריאות רצפת האגן? איך ניתן להתמודד עם בעיות רצפת אגן שמגיעות בשלב זה בחיים? והצצה קצרה לגיל השלישי הגב׳ אביטל לוז פיזיותרפיסטית בתחום רצפת אגן, בשיחה עם חוי כץ משתפת עצות פרקטיות לשמירה על בריאות רצפת האגן במהלך גיל המעבר הפרק מתאים […]

הפוסט מעבר אל גיל המעבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד גיל המעבר משפיע על רצפת האגן? האם יש קשר בין שינויים הורמונליים לבריאות רצפת האגן? איך ניתן להתמודד עם בעיות רצפת אגן שמגיעות בשלב זה בחיים? והצצה קצרה לגיל השלישי

הגב׳ אביטל לוז פיזיותרפיסטית בתחום רצפת אגן, בשיחה עם חוי כץ משתפת עצות פרקטיות לשמירה על בריאות רצפת האגן במהלך גיל המעבר

הפרק מתאים לנשים בגיל המעבר ולנשים בכל גיל המעוניינות להיערך לשלב זה בחיים.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה דינה ואסתר בת מיכל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מעבר אל גיל המעבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חיוני לבריאותך https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%9a/ Tue, 12 Nov 2024 18:44:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4489 מהי רצפת האגן? איך אפשר לשמור עליה ולהימנע מבעיות בעתיד? הגב’ אביטל לוז, פיזיותרפיסטית ברצפת אגן, בשיחה עם חוי כץ משתפת בעצות פרקטיות מתוך הקליניקה לשמירה על בריאות רצפת האגן, טיפול בבעיות והבנת תפקידה החשוב בגוף. הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה מרים ואמונה בת דניה

הפוסט חיוני לבריאותך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי רצפת האגן? איך אפשר לשמור עליה ולהימנע מבעיות בעתיד?

הגב’ אביטל לוז, פיזיותרפיסטית ברצפת אגן, בשיחה עם חוי כץ משתפת בעצות פרקטיות מתוך הקליניקה לשמירה על בריאות רצפת האגן, טיפול בבעיות והבנת תפקידה החשוב בגוף.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה מרים ואמונה בת דניה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט חיוני לבריאותך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ליידיז פירסט – הכבוד האמיתי לנשים ביהדות https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9b%d7%91%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%99/ Wed, 06 Nov 2024 10:50:20 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4483 כיצד הלכות שנראות 'מקטינות' מראות דווקא על הערכה לתפקיד הנשי? ומה הכח של האישה בלהאיר את הבית? הרבנית ברוריה אשכנזי חברת מכון 'צופיה הליכות ביתה' משתפת את חני ליברמן בנקודות התבוננות על מעמד האישה הנכון הפודקאסט הוקלט לזכות הרך הנולד בן שחר יובל

הפוסט ליידיז פירסט – הכבוד האמיתי לנשים ביהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד הלכות שנראות 'מקטינות' מראות דווקא על הערכה לתפקיד הנשי? ומה הכח של האישה בלהאיר את הבית?

הרבנית ברוריה אשכנזי חברת מכון 'צופיה הליכות ביתה' משתפת את חני ליברמן בנקודות התבוננות על מעמד האישה הנכון

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני ליברמן
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות הרך הנולד בן שחר יובל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ליידיז פירסט – הכבוד האמיתי לנשים ביהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> להתחבר מאהבה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%91%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Tue, 27 Aug 2024 10:35:30 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4470 האם אפשר ליצור חיבור אישי למצוות הטהרה? מה עומד מאחורי הפרטים הרבים המרכיבים אותה? מהיכן תוכלי לשאוב כוחות למאמץ ולאתגרים שבדרך? דבורה לאה אנגלמן מדריכת כלות ומוסרת שיעורים בטהרת המשפחה משתפת את חני ליברמן בנקודות התבוננות על מצות הטהרה בהשקפה חסידית הפודקאסט הוקלט לזכות חיה מושקא בת חנה תמר ומנחם מענדל בן נחמה רבקה

הפוסט להתחבר מאהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם אפשר ליצור חיבור אישי למצוות הטהרה? מה עומד מאחורי הפרטים הרבים המרכיבים אותה? מהיכן תוכלי לשאוב כוחות למאמץ ולאתגרים שבדרך?

דבורה לאה אנגלמן מדריכת כלות ומוסרת שיעורים בטהרת המשפחה משתפת את חני ליברמן בנקודות התבוננות על מצות הטהרה בהשקפה חסידית

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני ליברמן
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות חיה מושקא בת חנה תמר ומנחם מענדל בן נחמה רבקה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט להתחבר מאהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בין רפואה להלכה https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94/ Tue, 20 Aug 2024 14:49:39 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4463 מהן הסיבות הנפוצות לכתמים? איך אפשר לנסות למנוע אותם?מה חשוב לדעת לפני שאת הולכת לרופא?מה מומלץ במצבים של עקרות הלכתית? ד״ר סבין זגורי רופאת משפחה ומטפלת באישות משתפת את חני ליברמן על הממשק שבין בריאות האישה וההלכה. הפודקאסט הוקלט לזכות יעל רבקה בת שחר יובל, שיינא שוהם וקיילא בנות חיה מושקא

הפוסט בין רפואה להלכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהן הסיבות הנפוצות לכתמים? איך אפשר לנסות למנוע אותם?
מה חשוב לדעת לפני שאת הולכת לרופא?
מה מומלץ במצבים של עקרות הלכתית?

ד״ר סבין זגורי רופאת משפחה ומטפלת באישות משתפת את חני ליברמן על הממשק שבין בריאות האישה וההלכה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני ליברמן
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות יעל רבקה בת שחר יובל, שיינא שוהם וקיילא בנות חיה מושקא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בין רפואה להלכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זהות בגיל ההתבגרות https://mikvah.org.il/%d7%96%d7%94%d7%95%d7%aa/ Mon, 12 Aug 2024 21:34:04 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4454 איך נוכל לעזור לנוער שלנו להבין ולקבל את עצמם מבלי לאבד את הדרך? חני ירס, מטפלת בפסיכודרמה, עושה סדר ומעמיקה בנושא ההתפתחות בגיל ההתבגרות.מספקת תובנות להורים ומחנכים על שיחות עם בני נוער בנושאי משיכה וזהות, תוך הדגשת חשיבות הנורמליזציה של רגשות מבלבלים מציעה דרכים לתמיכה בנוער תוך שמירה על קיום התורה והמצוות, ומדגישה את חשיבות […]

הפוסט זהות בגיל ההתבגרות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך נוכל לעזור לנוער שלנו להבין ולקבל את עצמם מבלי לאבד את הדרך?

חני ירס, מטפלת בפסיכודרמה, עושה סדר ומעמיקה בנושא ההתפתחות בגיל ההתבגרות.
מספקת תובנות להורים ומחנכים על שיחות עם בני נוער בנושאי משיכה וזהות, תוך הדגשת חשיבות הנורמליזציה של רגשות מבלבלים

מציעה דרכים לתמיכה בנוער תוך שמירה על קיום התורה והמצוות, ומדגישה את חשיבות ההבנה והאיפוק בתהליך ההתבגרות.

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי לנדא

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט זהות בגיל ההתבגרות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נישואין מול זוגיות https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa/ Tue, 06 Aug 2024 10:00:05 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4449 איך ההסתכלות שלי יכולה להאיר את הקשר ביננו? כיצד הרבי מליובאוויטש מלמד על אכפתיות בין בני זוג? בת שבע וולף-שוחט יועצת חינוכית, מטפלת זוגית ומנהלת 'קו ללב' משתפת את חני ליברמן התובנות לנישואין יציבים ומגלה את הסוד לקשר עמוק. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט נישואין מול זוגיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך ההסתכלות שלי יכולה להאיר את הקשר ביננו? כיצד הרבי מליובאוויטש מלמד על אכפתיות בין בני זוג?

בת שבע וולף-שוחט יועצת חינוכית, מטפלת זוגית ומנהלת 'קו ללב' משתפת את חני ליברמן התובנות לנישואין יציבים ומגלה את הסוד לקשר עמוק.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני ליברמן
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט נישואין מול זוגיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מנקודת מבט של בלנית https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%aa/ Tue, 30 Jul 2024 10:36:33 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4435 מי שומר על הילדים כשליל הטבילה בליל שבת? מה תפקיד הבלנית? איך להגיע לליל הטבילה כמו מלכה? שושי קרץ שליחת חב״ד בעפולה ובלנית בשיחה עם חני ליברמן משתפת מניסיונה כבלנית. הפודקאסט הוקלט לזכות שלמה שמואל בן בריינדל

הפוסט מנקודת מבט של בלנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מי שומר על הילדים כשליל הטבילה בליל שבת? מה תפקיד הבלנית? איך להגיע לליל הטבילה כמו מלכה?

שושי קרץ שליחת חב״ד בעפולה ובלנית בשיחה עם חני ליברמן משתפת מניסיונה כבלנית.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חני ליברמן
הפקה ומדיה: מושקי לנדא
עריכת סאונד: אמונה אסולין

הפודקאסט הוקלט לזכות שלמה שמואל בן בריינדל

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מנקודת מבט של בלנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לחתן בדור שלנו https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%97%d7%aa%d7%9f-%d7%91%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95/ Tue, 23 Jul 2024 15:16:11 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4425 מהו הפער הבין דורי וכיצד הוא משפיע על חיי הנישואין? מה בין הכנה לחתונה להכנה ללידה? מהו השלב הנכון לחשוב על שידוך הילדים? דובה רסקין, מרצה בכירה בנושא ״הבית היהודי״ ומרכזת התחום במכללת בית רבקה בשיחה עם חוי כץ משתפת מניסיונה עצות וכלים כיצד לחתן ילדים הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט לחתן בדור שלנו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהו הפער הבין דורי וכיצד הוא משפיע על חיי הנישואין? מה בין הכנה לחתונה להכנה ללידה? מהו השלב הנכון לחשוב על שידוך הילדים?

דובה רסקין, מרצה בכירה בנושא ״הבית היהודי״ ומרכזת התחום במכללת בית רבקה בשיחה עם חוי כץ משתפת מניסיונה עצות וכלים כיצד לחתן ילדים

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לחתן בדור שלנו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שידוכים – הצצה לעולם שמאחורי https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%9d/ Tue, 16 Jul 2024 08:00:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4361 מהי התדירות הנכונה לפנות לשדכנית? עד כמה חשוב הרזומה הכתוב של המשודך? איך אפשר לצלוח את הדרך בשמחה ובאמונה ולהגיע לשידוך בלב שלם רגוע? שבי מלכא, בעלת עיתון הידיעון ובשנים האחרונות שדכנית נמרצת. בשיחה עם חוי כץ משתפת בכנות עצות פרקטיות מן השטח בדרך לשידוך המיוחל. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט שידוכים – הצצה לעולם שמאחורי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי התדירות הנכונה לפנות לשדכנית? עד כמה חשוב הרזומה הכתוב של המשודך? איך אפשר לצלוח את הדרך בשמחה ובאמונה ולהגיע לשידוך בלב שלם רגוע?

שבי מלכא, בעלת עיתון הידיעון ובשנים האחרונות שדכנית נמרצת. בשיחה עם חוי כץ משתפת בכנות עצות פרקטיות מן השטח בדרך לשידוך המיוחל.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שידוכים – הצצה לעולם שמאחורי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רגעי השיא שלך https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%92%d7%a2%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%90-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/ Mon, 08 Jul 2024 09:52:28 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4344 מה הקשר בין מקווה הטהרה לרחם האישה? מהי הדרך לקיום מצוות הטהרה מתוך שמחה וחיבור? ומה קורה כשזה לא מסתדר בדיוק? לימור שוורץ יועצת זוגית, מדריכת כלות ובלנית במקווה הרצליה פיתוח בשיחה עם חוי כץ משתפת על העשייה המבורכת במצוות טהרת המשפחה, ומעניקה זווית רוחנית מרעננת עם טיפים פרקטיים מהשטח שיעזרו לכל אחת לחוות את […]

הפוסט רגעי השיא שלך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מה הקשר בין מקווה הטהרה לרחם האישה? מהי הדרך לקיום מצוות הטהרה מתוך שמחה וחיבור? ומה קורה כשזה לא מסתדר בדיוק?

לימור שוורץ יועצת זוגית, מדריכת כלות ובלנית במקווה הרצליה פיתוח בשיחה עם חוי כץ משתפת על העשייה המבורכת במצוות טהרת המשפחה, ומעניקה זווית רוחנית מרעננת עם טיפים פרקטיים מהשטח שיעזרו לכל אחת לחוות את מצוות הטהרה ממקום מואר יותר.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי לנדא

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה רבקה וחיה מושקא בת חנה תמר

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט רגעי השיא שלך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קשר טהור מאם לבת https://mikvah.org.il/%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%98%d7%94%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%aa/ Tue, 02 Jul 2024 07:27:28 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4335 כיצד להעביר את מצוות הטהרה מאם לבת בתקשורת טבעית? מתי הזמן המתאים לדבר על הדברים? מהו מודל ההתמודדות עם שאלות קשות? יהודית וגנר, מטפלת באומנות, מתמחה בטיפול בטראומה בשיחה עם חוי כץ מדברת על מקום האם בביסוס התשתית הטבעית במצוות טהרת המשפחה מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות […]

הפוסט קשר טהור מאם לבת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד להעביר את מצוות הטהרה מאם לבת בתקשורת טבעית?

מתי הזמן המתאים לדבר על הדברים? מהו מודל ההתמודדות עם שאלות קשות?

יהודית וגנר, מטפלת באומנות, מתמחה בטיפול בטראומה בשיחה עם חוי כץ מדברת על מקום האם בביסוס התשתית הטבעית במצוות טהרת המשפחה

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט קשר טהור מאם לבת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המסע והמשא https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%90/ Tue, 25 Jun 2024 11:12:41 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4329 איך עברה חנה טובה פרלמן את המסע האישי עד לשידוך? מהו העול הסמוי שעלול ללוות בחור או בחורה בתקופת השידוכים? מהי ההגדרה המדויקת של משיכת הלב? חנה טובה פרלמן, מטפלת באמצעות פסיכודרמה ומלווה בחורות בתקופת השידוכים. בשיחה עם חוי כץ משתפת בכלים וחוויות מהקליניקה על המסע לשידוך המיוחל. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי […]

הפוסט המסע והמשא הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך עברה חנה טובה פרלמן את המסע האישי עד לשידוך? מהו העול הסמוי שעלול ללוות בחור או בחורה בתקופת השידוכים? מהי ההגדרה המדויקת של משיכת הלב?

חנה טובה פרלמן, מטפלת באמצעות פסיכודרמה ומלווה בחורות בתקופת השידוכים. בשיחה עם חוי כץ משתפת בכלים וחוויות מהקליניקה על המסע לשידוך המיוחל.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפרק מוקדש באהבה לכל המחפשים כעת את זיווגם, שיימצאו את המיועד/ת להם בקרוב ממש!

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט המסע והמשא הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כתובת טבעית https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%aa-%d7%98%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%aa/ Tue, 18 Jun 2024 09:28:54 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4325 כיצד מצאה את עצמה חני ליברמן כתובת למתעניינות בנושאי טהרת המשפחה? איך מגיעים מעמידה בתור בחנות חד פעמי לשיחה ערנית בנושא החשוב הזה? ולמה יש צורך לשנן מחדש הלכות ישנות ומוכרות חני ליברמן, שליחת חב״ד באשקלון, מנהלת מיזם ״מעגלי טהרה״ ומרצה בתחום הבית היהודי בשיחה עם חוי כץ, משתפת בטיפים מניסיונה העשיר, ומגלה מהי הדרך […]

הפוסט כתובת טבעית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד מצאה את עצמה חני ליברמן כתובת למתעניינות בנושאי טהרת המשפחה? איך מגיעים מעמידה בתור בחנות חד פעמי לשיחה ערנית בנושא החשוב הזה? ולמה יש צורך לשנן מחדש הלכות ישנות ומוכרות

חני ליברמן, שליחת חב״ד באשקלון, מנהלת מיזם ״מעגלי טהרה״ ומרצה בתחום הבית היהודי בשיחה עם חוי כץ, משתפת בטיפים מניסיונה העשיר, ומגלה מהי הדרך הפשוטה בה יכולה כל אשה שרוצה להפוך להיות כתובת טבעית ומוצלחת בנושא טהרת המשפחה

הפרק מתאים לנשים נשואות ולבחורות כהכנה לחיי הנישואין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות שלום דב בער בן חנה תמר ומנוחה רחל בת שושנה אלטע רייזל
לתרומות לזכות / לע״נ ניתן לפנות: 050-566-9307

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כתובת טבעית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ״אמא״ – זהו כרטיס הביקור שלך! https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%9e%d7%90-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%90%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/ Tue, 04 Jun 2024 08:54:54 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4318 בין כל שלל התפקידים איך נותנים לתפקיד האימהות את המקום הראוי? 🪪 גב׳ אסתר פיקרסקי, סבתא רבא ואמא למשפחה ברוכה, מרצה ברחבי העולם בתחום הבית היהודי. בשיחה עם חוי כץ משתפת על הזכות הגדולה בגידול משפחה, סדרי עדיפויות נכונים, ומתי כדאי לקחת פסק זמן. הפרק מתאים לנשים נשואות ולבחורות כהכנה לחיי הנישואין. מטהרת לעצמי – […]

הפוסט ״אמא״ – זהו כרטיס הביקור שלך! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

בין כל שלל התפקידים איך נותנים לתפקיד האימהות את המקום הראוי? 🪪

גב׳ אסתר פיקרסקי, סבתא רבא ואמא למשפחה ברוכה, מרצה ברחבי העולם בתחום הבית היהודי. בשיחה עם חוי כץ משתפת על הזכות הגדולה בגידול משפחה, סדרי עדיפויות נכונים, ומתי כדאי לקחת פסק זמן.

הפרק מתאים לנשים נשואות ולבחורות כהכנה לחיי הנישואין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה רבקה וחיה מושקא בת חנה תמר
לתרומות לזכות / לע״נ ניתן לפנות: 050-566-9307

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ״אמא״ – זהו כרטיס הביקור שלך! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לגשר על הפער https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%92%d7%a9%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a4%d7%a2%d7%a8/ Mon, 27 May 2024 20:57:56 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4306 מהי הדרך להפוך את הפער בין בני זוג למתנה משמעותית לחיים? 🎁 גתית שפירא, אשת תקשורת ומנהיגה חברתית, בשיחה עם חוי כץ, משתפת מחייה האישיים רוויי הפערים וחולקת כלים פרקטיים לזוגיות מיטבית שצומחת דווקא מתוך השונות. הפרק מתאים לנשים נשואות ולבחורות כהכנה לחיי הנישואין. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון […]

הפוסט לגשר על הפער הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי הדרך להפוך את הפער בין בני זוג למתנה משמעותית לחיים? 🎁

גתית שפירא, אשת תקשורת ומנהיגה חברתית, בשיחה עם חוי כץ, משתפת מחייה האישיים רוויי הפערים וחולקת כלים פרקטיים לזוגיות מיטבית שצומחת דווקא מתוך השונות.

הפרק מתאים לנשים נשואות ולבחורות כהכנה לחיי הנישואין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
תוכן והגשה: חוי כץ
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן נחמה רבקה וחיה מושקא בת חנה תמר
לתרומות לזכות / לע״נ ניתן לפנות: 050-566-9307

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לגשר על הפער הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> עת ללדת – אמצעי מניעה במבט יהודי https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%aa-%d7%9c%d7%9c%d7%93%d7%aa/ Wed, 31 Jan 2024 10:47:04 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4270 ד״ר חנה קטן רופאת נשים, בסקירה מפורטת על סוגי אמצעי המניעה המותרים לפי ההלכה. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד מיזם וניהול: חני בלויהפקה: חני מרזלגרפיקה: מושקי בלוי הפודקאסט הוקלט לזכות משפחת סטמבלר שלוחי הרבי בוורשה פוליןלתרומות לזכות / לע״נ ניתן לפנות: 050-566-9307

הפוסט עת ללדת – אמצעי מניעה במבט יהודי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

ד״ר חנה קטן רופאת נשים, בסקירה מפורטת על סוגי אמצעי המניעה המותרים לפי ההלכה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם וניהול: חני בלוי
הפקה: חני מרזל
גרפיקה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות משפחת סטמבלר שלוחי הרבי בוורשה פולין
לתרומות לזכות / לע״נ ניתן לפנות: 050-566-9307

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט עת ללדת – אמצעי מניעה במבט יהודי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> Биток это ➤ Узнайте многозначность слова сейчас https://mikvah.org.il/%d0%b1%d0%b8%d1%82%d0%be%d0%ba-%d1%8d%d1%82%d0%be/ Tue, 23 Jan 2024 21:35:19 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4652 Биток это ➤ не только кулинарный термин для обозначения мясной котлеты, но и сленговое название биткоина в мире криптовалюты, а также может относиться к бильярдному шару или бицепсу. Узнайте больше!

הפוסט Биток это ➤ Узнайте многозначность слова сейчас הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

Биток: Все, что нужно знать о его значениях

Биток это цифровая валюта используемая во всем мире для безопасных онлайн транзакций и инвестиций.

Когда мы слышим слово "биток", у каждого из нас могут возникнуть разные ассоциации. Для кого-то биток это просто сленговое название бицепса, а для кого-то – название популярной цифровой валюты. Но что же оно на самом деле означает в разных контекстах? Давайте разберемся вместе.

Биток это биткоин

Биток это цифровая валюта используемая во всем мире для безопасных онлайн транзакций и инвестиций.

Первое и самое распространенное значение слова "биток" – это, конечно же, биткоин. Эта цифровая валюта за последние годы стала настоящим символом децентрализации и новой эры цифровых активов. Биткоин представляет собой не только способ инвестирования, но и технологию блокчейн, которая лежит в его основе. Многие интересуются, как работает майнинг, как осуществляются биткоин-транзакции и как безопасно хранить свои активы в биткоин-кошельке.

Как работает биткоин

  • Блокчейн – технология, позволяющая безопасно и прозрачно проводить транзакции.
  • Майнинг – процесс создания новых биткоинов и поддержки сети через решение сложных математических задач.
  • Криптотрейдинг – активная торговля биткоином и другими альткоинами на бирже криптовалют.

Биток в спорте и повседневной жизни

Биток это цифровая валюта используемая во всем мире для безопасных и анонимных транзакций в интернете

Не менее интересно значение слова "биток" в спорте и повседневной жизни. Например, в спорте "биток" может означать бицепс или бильярдный шар. Это слово используется для обозначения силы и мастерства, будь то в поднятии тяжестей или в умении точно забить шар в лузу.

Биток в сленге

  • Биток как бицепс – показатель физической силы и здоровья.
  • Биток в бильярде – сленговое название бильярдного шара.

Наш сайт предлагает безопасную и легальную информацию о биткоине, криптотрейдинге и инвестициях. Узнайте о блокчейне, майнинге и криптографической безопасности, а также о значении "биток" в спорте и повседневной жизни.

Присоединяйтесь к нашему Telegram-сообществу

Мы приглашаем вас присоединиться к нашему бесплатному Telegram-сообществу, которое открывает доступ к более чем 70 приватным источникам информации общей стоимостью $120,000 в год. Здесь вы найдете:

  • Авторские сигналы
  • Аналитические материалы
  • Эксклюзивные курсы от топовых трейдеров
  • Доступ к закрытым ресурсам без единой траты

Почему стоит присоединиться

👥 Участники сообщества получают не только ценные материалы, но и поддержку: профессиональная психология по рынку, свежие новости, обсуждения с опытными трейдерами и возможность делиться собственными успехами. Всё это бесплатно и доступно прямо сейчас. Используйте возможности для роста и заработка!

Значение слова "биток" в различных контекстах

Слово "биток" имеет несколько значений, и его использование может сильно отличаться в зависимости от контекста. Давайте погрузимся в мир, где биток это не только биткоин, но и часть нашего повседневного языка и культуры.

Биток как сленговое название для биткоина

Биток в мире криптовалюты – это простое и быстрое обозначение биткоина. Это слово используют в чатах, на форумах и в социальных сетях, когда говорят о торговле, инвестициях или новостях связанных с биткоином. "Биток" стал удобным способом упоминания этой цифровой валюты, делая общение более быстрым и менее формальным.

  • Биток цена – обсуждение текущей стоимости биткоина.
  • Биток крипта – разговоры о биткоине как о лидере среди криптовалют.
  • Биток сленг это – показывает, как терминология влияет на восприятие криптовалюты.

Биток в спорте и его значение

В спортивном мире "биток" может иметь совершенно другое значение. Например, в бодибилдинге или фитнесе "биток" часто упоминается, когда речь идет о бицепсе. Это сленговое название подчеркивает важность и силу этой мышцы в спортивных достижениях.

  • Битка это бицепс – обозначение важности бицепса в общей физической подготовке.
  • Биток в этом контексте символизирует силу и мощь спортсмена.

Разговорное использование слова "биток"

В повседневной жизни "биток" может использоваться в самых разных ситуациях. Например, в кулинарии "биток" – это котлета или мясной фарш, приготовленный определенным образом. Это слово стало частью нашего языка, обогащая его и делая более разнообразным.

  • Биток рецепт – обсуждение способов приготовления мясных блюд.
  • Биток в разговоре может означать что-то вкусное и привлекательное, вызывая приятные ассоциации.

Таким образом, "биток" – это слово с множеством значений, которое находит свое применение в различных сферах нашей жизни.

Как используется "биток" в криптовалюте

В мире криптовалюты, биток это не просто слово, это целый символ эпохи цифровых денег. Когда мы говорим о битке, мы чаще всего имеем в виду биткоин – первую и самую известную цифровую валюту. Это слово стало нарицательным для обозначения криптовалют в целом, особенно в неформальных беседах.

Что такое БИТОК в криптовалюте

Биток в контексте криптовалюты – это упрощенное и быстрое обозначение биткоина. Это слово используют все, от новичков до профессионалов в области криптотрейдинга. Обсуждая биток, люди могут говорить о биткоин-цене, биткоин-майнинге или биткоин-инвестициях, делая акцент на важности и центральной роли биткоина в мире цифровых активов.

Биток цена и его влияние на рынок

Биток цена – это показатель, на который обращают внимание все участники рынка. Изменение цены битка может существенно повлиять на всю криптовалютную экономику, вызывая цепную реакцию среди альткоинов. Обсуждение цены битка часто ведет к анализу трендов, биткоин-аналитике и прогнозам относительно будущего всего рынка цифровых валют.

Биток крипта: основы для начинающих

Для тех, кто только начинает свое путешествие в мир криптовалют, биток может стать отличной отправной точкой. Изучение биткоина помогает понять основы блокчейна, принципы майнинга и криптографической безопасности. Начинающим важно знать, как работает биткоин-кошелек, как осуществляются биткоин-транзакции и какие стратегии криптотрейдинга могут быть эффективными. Биток в этом контексте выступает не только как объект инвестиций, но и как ключ к пониманию более широкого мира цифровых активов.

Часто задаваемые вопросы

Что такое биточки?

Биточки – это уменьшительно-ласкательное название биткоина, которое часто используется в неформальной обстановке. Когда мы говорим о биточках, мы имеем в виду цифровую валюту, которая за последние годы сильно изменила мир финансов. Биток это не только способ инвестирования, но и новая технология, которая делает наши транзакции более безопасными и прозрачными благодаря блокчейну.

  • Цифровые активы: Биточки являются частью большого мира цифровых активов.
  • Инвестиции в биткоин: Многие люди покупают биточки как способ инвестирования в будущее.
  • Блокчейн и безопасность: Биточки защищены блокчейн-технологией, что делает их безопасным выбором для хранения ценностей.

Кто придумал биточки?

Биточки, или биткоин, были созданы человеком или группой людей под псевдонимом Сатоши Накамото. Это произошло в 2008 году, когда была опубликована статья, описывающая принципы работы биткоина. Сатоши Накамото предложил идею децентрализованной цифровой валюты, которая не будет контролироваться ни одним государством или центральным банком.

  • Сатоши Накамото: Загадочная фигура, стоящая за созданием биткоина.
  • 2008 год: Год, когда мир узнал о биткоине благодаря публикации Сатоши.
  • Децентрализация: Основная идея биткоина, позволяющая избежать контроля со стороны центральных властей.

Биточки стали первым успешным примером применения технологии блокчейн, открывая дорогу для развития других цифровых валют и криптовалют.

הפוסט Биток это ➤ Узнайте многозначность слова сейчас הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> binary com best copy trading provider on telegram ✓ Top 10 Telegram Channels for Binary Trading Signals https://mikvah.org.il/binary-com-best-copy-trading-provider-on-telegram/ Tue, 23 Jan 2024 21:35:19 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4703 Binary com best copy trading provider on telegram offers top-notch services for traders in India and beyond. ✓ Join now for free trading signals and strategies! ➔ Make informed decisions with expert insights!

הפוסט binary com best copy trading provider on telegram ✓ Top 10 Telegram Channels for Binary Trading Signals הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

Choose the Best Copy Trading Provider on Telegram for Binary Options

binary com best copy trading provider on telegram highlights advantages of joining options trading Telegram channels for informed trading decisions

When it comes to binary options trading, selecting the right copy trading provider on Telegram is crucial. You want a provider that offers reliable trading signals and strategies.

Why Choose Binary com?

  • Top-notch Services: Binary com is recognized as the best copy trading provider on Telegram, offering excellent services to users in India and beyond.
  • Free Access: Enjoy free access to trading signals and strategies, making your trading experience safe and legal.
  • Community Support: Join a vibrant trading community where you can gain valuable insights and make informed trading decisions.

Benefits of Joining:

  • Personalized Trades: Get tailored trading signals that suit your trading style.
  • Profit Sharing: Enjoy a 50/50 profit split with no upfront payments.
  • Limited Spots: Act fast, as there are limited spots available for exclusive access.

By joining the best Telegram channel for binary trading, you can enhance your trading expertise and gain access to essential trading tools and resources. Don't miss out on the opportunity to improve your trading journey!

Benefits of Joining Options Trading Telegram Channels

binary com best copy trading provider on telegram advantages of participating in options trading channels for enhanced trading insights and community support

Joining options trading Telegram channels can greatly enhance your trading experience. You gain access to a wealth of resources that can help you make better trading decisions.

Free Access to Trading Signals and Strategies

One of the biggest perks is the free access to trading signals and strategies. You can receive:

  • Daily trading signals that guide your trades.
  • Proven strategies that have worked for others.
  • No hidden fees or costs involved.

This means you can start trading without worrying about upfront payments, making it easier to dive into the market.

Real-Time Market Insights for Informed Decisions

Staying updated is key in trading. With options trading Telegram channels, you get real-time market insights. This helps you:

  • Make informed trading decisions quickly.
  • Understand market trends as they happen.
  • Adjust your strategies based on the latest information.

Having access to timely updates can significantly improve your trading outcomes.

Community Support and Shared Knowledge

Being part of a trading community offers immense benefits. You can:

  • Share experiences and learn from others.
  • Get support from fellow traders during tough times.
  • Access a pool of knowledge that can enhance your trading skills.

This shared knowledge can be invaluable, especially for new traders looking to navigate the complexities of options trading.

Factors to Consider When Choosing a Telegram Channel

binary com best copy trading provider on telegram advantages of participating in options trading Telegram channels for enhanced trading insights and community support

When selecting a Telegram channel for trading, there are several factors to keep in mind. These factors can significantly impact your trading success and overall experience.

Reputation and Track Record of the Channel

The reputation of a Telegram channel is essential. Look for channels with a proven track record of success. Check reviews and testimonials from other trading users. A channel with a strong reputation often indicates reliable trading signals and strategies.

  • Research the channel's history: How long has it been active?
  • Look for user feedback: Are traders satisfied with the results?
  • Verify the trading provider: Ensure they have a solid background in trading.

Quality of Signals and Trading Strategies

The quality of signals and strategies provided by the channel is crucial for your trading decisions. High-quality signals can lead to better trading outcomes.

  • Evaluate the accuracy: Are the signals consistently profitable?
  • Diversity of strategies: Does the channel offer various trading strategies?
  • Transparency: Are the results shared openly with users?

Engagement and Responsiveness of the Community

A vibrant and engaged community can enhance your trading experience. Look for channels where members actively participate and share insights.

  • Community interaction: Are members supportive and responsive?
  • Access to trading guidance: Is there a willingness to help others?
  • Regular updates: Does the channel provide timely trading updates and information?

Choosing the right Telegram channel can make a significant difference in your trading journey.

Best Telegram Channels for Binary Trading

binary com best copy trading provider on telegram advantages of participating in options trading Telegram channels for enhanced trading insights and community support

Finding the best Telegram channels for binary trading can greatly improve your trading experience. These channels provide valuable insights and trading signals that can help you make informed decisions.

  • Binary Options Signals: Channels that focus on binary options trading often share timely signals.
  • Expert Guidance: Many channels offer expert advice and strategies to enhance your trading skills.
  • Community Interaction: Engaging with other traders can provide support and shared knowledge.

By joining these channels, you can access a wealth of information that can lead to better trading outcomes.

Top Channels for Binary Options Signals

When looking for top channels for binary options signals, consider those with a strong reputation.

  • Reliable Signals: Look for channels that consistently provide accurate trading signals.
  • Active Community: Channels with an engaged community can offer additional support and insights.
  • Free Resources: Many channels provide free trading resources, making it easier to start trading.

Joining these channels can help you stay updated and improve your trading strategies.

Channels Offering Free Trading Resources

Free trading resources are a huge benefit of joining Telegram channels.

  • Daily Signals: Many channels share daily trading signals at no cost.
  • Educational Content: Access to tutorials and guides can help you learn more about trading.
  • Market Updates: Stay informed with real-time market updates shared by these channels.

These resources can enhance your trading knowledge and help you make better trading decisions.

Comparison of Paid vs. Free Telegram Channels

When choosing between paid and free Telegram channels, consider the following:

Feature Free Channels Paid Channels
Cost No fees Monthly or yearly subscription fees
Access to Signals Limited signals Comprehensive and accurate signals
Community Support Varies, often less engaged Usually more active and supportive
Educational Resources Basic resources available Extensive educational content

Both options have their pros and cons. Free channels can be a great starting point, while paid channels may offer more in-depth resources and support. Choose what fits your trading needs best!

FAQ

binary com best copy trading provider on telegram advantages of participating in options trading Telegram channels for enhanced trading insights and community support

When exploring binary options trading, you might have some questions. Here are some common ones to help you out!

What is Copy Trading?

Copy trading allows you to mimic the trades of experienced traders. This means you can benefit from their expertise without needing to make all the decisions yourself.

How do Trading Signals Work?

Trading signals are alerts that indicate when to buy or sell an asset. They are based on market analysis and can help you make informed trading decisions.

Why Join a Trading Community?

Being part of a trading community offers support and shared knowledge. You can learn from others, ask questions, and stay updated on trading trends.

What are Telegram Trading Channels?

Telegram trading channels are groups where traders share insights, signals, and strategies. They provide a platform for real-time communication and updates.

How Can I Access Trading Signals?

You can access trading signals through various platforms, including Telegram channels. Many providers offer free access to help you get started.

Are There Any Costs Involved?

Some channels offer free access, while others may charge for premium services. Always check the details before joining to understand any potential costs.

What Should I Look for in a Trading Provider?

Look for a provider with a good reputation, reliable signals, and a supportive community. This can greatly enhance your trading experience.

Can I Trade Options on Telegram?

Yes, many Telegram channels focus on options trading. They provide signals and strategies specifically for options trading, helping you navigate this market.

How Do I Start Trading?

To start trading, join a reputable Telegram channel, learn about trading strategies, and begin practicing with small amounts. Always stay informed and updated!

הפוסט binary com best copy trading provider on telegram ✓ Top 10 Telegram Channels for Binary Trading Signals הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשאול את הרב https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a9%d7%90%d7%95%d7%9c-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91/ Tue, 05 Dec 2023 17:57:52 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4252 האם צריך שיהיה רב אחד שאותו שואלים את השאלות? הרב שלמה והרבנית לאה הלפרן בשיחה פתוחה על שאילת רב בנושאים של טהרת המשפחה. החשיבות, מה שואלים ובמיוחד איך לשאול נכון הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט לשאול את הרב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם צריך שיהיה רב אחד שאותו שואלים את השאלות?

הרב שלמה והרבנית לאה הלפרן בשיחה פתוחה על שאילת רב בנושאים של טהרת המשפחה. החשיבות, מה שואלים ובמיוחד איך לשאול נכון

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לשאול את הרב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שיחה מקרבת https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%91%d7%aa/ Tue, 28 Nov 2023 11:04:59 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4247 איך אפשר בעזרת שיחה נכונה להתקרב בזמן של ריחוק? ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית בשיחה מרתקת נותנת כלים לשיח נכון ומגשר דווקא בזמן של ריחוק וקושי בין בעל ואישה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט שיחה מקרבת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך אפשר בעזרת שיחה נכונה להתקרב בזמן של ריחוק?

ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית בשיחה מרתקת נותנת כלים לשיח נכון ומגשר דווקא בזמן של ריחוק וקושי בין בעל ואישה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שיחה מקרבת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זמן ליבון https://mikvah.org.il/%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%95%d7%9f/ Tue, 21 Nov 2023 17:10:30 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4240 איך אפשר ללכת לטבול בזמן של משבר והתמודדות זוגית? גב׳ בת חן ווייל יועצת זוגית ומדריכת כלות בשיחה מרתקת בה היא נותנת כלים להתמודדות בזמן מריבה וצמיחה וחיבור זוגית בזכותה הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט זמן ליבון הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איך אפשר ללכת לטבול בזמן של משבר והתמודדות זוגית?

גב׳ בת חן ווייל יועצת זוגית ומדריכת כלות בשיחה מרתקת בה היא נותנת כלים להתמודדות בזמן מריבה וצמיחה וחיבור זוגית בזכותה

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט זמן ליבון הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הנחיות בענייני טהרה ואישות בעת מלחמה https://mikvah.org.il/%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94/ Tue, 14 Nov 2023 17:19:37 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4207 תשרי תשפ"ד, ימי 'חרבות-ברזל' בימי מלחמה אלו , נתחזק ונרבה בתפילה לישועת ה' לעמו ולהכרעת האויב. לפניכם הנחיות שיכוונו ויסייעו לשמירת טהרת המשפחה בימים אלו: א. הפסק טהרה ושבעה נקיים ראוי וחשוב לשמור על סדר הטהרה והטבילה גם בעת הזאת. עקב טרדת הנפש בימים אלו, עלולות להישכח בדיקות ימי ז נקיים. לכן, מומלץ שביום בו […]

הפוסט הנחיות בענייני טהרה ואישות בעת מלחמה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

תשרי תשפ"ד, ימי 'חרבות-ברזל'

בימי מלחמה אלו , נתחזק ונרבה בתפילה לישועת ה' לעמו ולהכרעת האויב. לפניכם הנחיות שיכוונו ויסייעו לשמירת טהרת המשפחה בימים אלו:

  1. ראוי וחשוב לשמור על סדר הטהרה והטבילה גם בעת הזאת. עקב טרדת הנפש בימים אלו, עלולות להישכח בדיקות ימי ז נקיים. לכן, מומלץ שביום בו אמורה האישה לבצע הפסק טהרה ורואה שכבר בשעות הבוקר פסק הדימום – תבצע שטיפה ובדיקה פנימית בבוקר (ללא הנחת 'מוך דחוק') כדי שאם תשכח לבדוק עצמה סמוך לשקיעה או שלא תספיק לעשות מוך דחוק, תשאל רב אם להכשיר את בדיקת הבוקר בדיעבד ואם תוכל להתחיל בספירת ימי ז' נקיים למחרת (מ"מ, אם כן זכרה סמוך לשקיעה עליה לבדוק עצמה ולהניח 'מוך דחוק').

  2. כמו כן, כדאי שתיעזר בתזכורות (שעון מעורר/טלפון נייד וכד'), לזכור לבדוק עצמה בימי ז' הנקיים.

  1. לכתחילה תטבול בזמן, כלומר בזמן 'צאת הכוכבים' של מוצאי היום השביעי לנקיים.
  2. יחד עם חשיבות ההשתדלות לטבול בזמן, יש לזכור להקפיד על הנחיות מערכת הביטחון. מומלץ לברר על מרחב מוגן במקווה או בסמוך לו. לעניין טבילה במקווה חב"ד, אין לדחות טבילה על מנת לטבול במקווה בור על גבי בור (שיטת חב"ד) דווקא וגם לא להסתכן בנסיעות ארוכות מסוכנות על מנת לטבול במקווה חב"ד. אך יש להקפיד לטבול במקווה כשר עם חיבור של זריעה והשקה.
  3. יש להשתדל לבצע את הכנות הטבילה בנחת וביסודיות. מומלץ לגזוז ציפורניים ולטפל בהן, וכן להסיר שיער מהגוף (למי שרגילה בכך) כבר יום קודם הטבילה, כדי לצמצם את הזמן הנדרש להכנות שביום הטבילה. ביום הטבילה יש לבצע חפיפה ורחצה במים חמים, סירוק השיער והסרת חציצות שונות. (יש לציין שישיבה באמבטיה חמה הינה דבר ראוי לכתחילה, אך אינו מעכב וישנם מצבים בהם ניתן להסתפק במקלחת חמה יסודית לאחר שאלת רב)
  4. במידה ויש לך לק ג'ל ויש קושי להשיג קוסמטיקאית על מנת להסירו לפני הטבילה, יש לנסות להסיר את הלק ג'ל באופן ביתי – ברשתות ישנם סרטונים המדריכים לכך וניתן לנסות להיעזר בהם אך יש לוודא התוצאה הסופית אכן טובה. במקרה של ספק, יש להתייעץ עם רב איך לנהוג.
  1. במקום בו לא ניתן לצאת לטבול בלילה עקב מצב בטחוני בעייתי והנחיות גורמי הביטחון-יש לשאול רב על אפשרות של דחיית הטבילה לשעות היום למחרת ימי ז' נקיים. עדיף לבצע בדיקה ביום הטבילה עצמה.
  2. כשנאלצת לטבול בשעות היום באישור רב – לכתחילה עליה להימנע מלהתראות עם בעלה עד הלילה. אם ביטחונית הדבר אינו מתאפשר, יש לפחות להימנע מלשהות במקום אחד לבד, ב'ייחוד', אלא לדאוג שיהיו אנשים אחרים בסביבה או אף ילדיהם של בני הזוג.
  3. גם במקום בו מותר מבחינה ביטחונית לצאת לטבול, אם בני הזוג מאד חוששים מכך – יתכן וניתן לדחות את הטבילה ללילה אחר, בהסכמה מלאה של שניהם ולאחר שאלת רב. (ולגבי טבילה בשעות היום – ישאלו רב, כדלעיל).
  4. במצב בו הטבילה נדחית, מותרת ללבוש בגד תחתון צבעוני כבר עם צאת הכוכבים של היום השביעי לנקיים, וגם אין צורך להמשיך ולבדוק עצמה לאחר היום השביעי. כמובן שעל בני הזוג להמשיך ולנהוג בכל דיני ההרחקות, עד לטבילה.
  5. גם בני זוג שלא יתאפשר להם לקיים יחסי אישות בינתיים – ישאלו רב האם ראוי לאישה לטבול כדי לאפשר מגע וקרבה ושלא להצטרך לנהוג בהרחקות.
  6. אישה שבעלה גויס למלחמה והגיע עת טבילתה – תשתדל לטבול ולא לדחות טבילתה, כדי שאם בעלה ישוב באופן בלתי צפוי – תהיה טהורה (יש מהפוסקים שכתבו שבמצב זה, מהצד ה'סגולי' ראוי שמה טבילה ועד שבעלה יגיע הביתה – תניח בעת שנתה סכין תחת הכרית, או תכסה עצמה בבגד של בעלה). מכל מקום, אם קשה לה עקב חשש בטחוני או עקב הטיפול בילדיה – אינה חייבת בכך, ותוכל לטבול כשבעלה יגיע.

בעת כזו מתעוררת, באופן טבעי ומובן, השאלה מה נכון לנהוג לעניין קיום יחסי אישות במצב זה.

הפוסקים התייחסו לכך בהרחבה וההוראה ההלכתית המקובלת היא שבהחלט מותר לקיים יחסי אישות במצב זה (קל וחומר כשמדובר בזמן 'ליל טבילה' או בזוג שטרם זכה לבן ולבת – מצוות 'פריה ורביה').

יש לציין שמבחינה נפשית וזוגית בעת קושי וטלטלה כזו, קירבה כזו עשויה לתת הרבה כוח והרבה בריאות ויציבות, והיא טובה ונכונה.

עם זאת, בני זוג שמרגישים קושי לקיים יחסי אישות במצב זה בוודאי מותרים להימנע מכך, בהסכמה משותפת (מכל מקום נראה שזוג שעוד לא זכו לבן ולבת – מן הנכון שלא יימנעו מקיום יחסי אישות, בפרט בימים בהם הסיכוי להיכנס להריון גבוה יותר).

במידה ולאחר הטבילה, לא הייתה אפשרות לקיום חיי אישות, ה"שמירה" הנ"ל נחוצה בזמן שינה עד שהצליחו לקיים חיי אישות.

הבהרה: ההיתרים הנ"ל נתנן ע"פ הלכה רק במצבים קיצוניים כגון אלו והם לא שייכים לנסיבות רגילות במידה והמצב לא קיים.

*להרחבה ומקורות בעניין אישות, ראו הערה.

א. מובא בגמרא (תענית י"א, א'): "אמר ריש לקיש, אסור לאדם לשמש מיטתו בשני רעבון (=רעב)". כך גם פסק השו"ע (או"ח ר"מ, י"ב). הרמ"א הוסיף שאסור גם בזמן צרות אחרות הדומות לרעבון, ויש מהפוסקים שהוסיפו גם את זמן מלחמה לכך. בין הטעמים שהובאו על ידי המפרשים – שיש לאדם לשתף עצמו עם הציבור ולהצטער בצערם.

ב. כתבו הפוסקים שבמקרים הבאים ודאי מותר לקיים יחסי אישות: בני זוג שעוד לא קיימו מצוות פרייה ורבייה (כלומר שאין להם עדיין בן ובת), ליל טבילה, כשחוששים ל'כשל' (כגון הרהורי עבירה או חשש לשז"ל).

ג. בכמה מגדולי הפוסקים האחרונים מצינו שהתירו, למעשה, לקיים יחסי אישות בעת מלחמה, מכמה סיבות (כלומר גם שלא בליל טבילה וכד'. בין הסיבות: יש סוברים שלא מדובר באיסור אלא במידת חסידות; יש אומרים שדווקא בעת רעב וכד' אסור ולא בעת מלחמה; יש שכתבו שבמצב שלנו היום, גם בעת מאבק מול איבינו בארגוני הטרור בארצנו, לא מדובר ב'מלחמה' עליה דיברו הפוסקים.

ד. מהפוסקים שעסקו בכך: שו"ת דרכי חיים ושלום (מונקטש, סי' תרנ"ו) ושו"ת לבושי מרדכי (מהד' חדשה – ליקוטי תשובות, סי' ר"ד) התירו לשמש בעת מלחמת העולם הראשונה; שו"ת ציץ אליעזר (י"ג, כ"א) האריך בתשובתו להתיר לשמש בזמן מלחמת יום הכיפורים; מו"ר הגר"מ אליהו (דרכי טהרה עמ' ,286 תשובה ג')

בתחתית העמוד) כתב: שאלה – במצב בטחוני קשה כמו מתקפת טילים ופצצות מרגמה על אזורי דרום הארץ, או כמו במלחמת לבנון השניה כאשר צפון הארץ עמד תחת התקפות כאלה, האם חל איסור תשמיש כבעת צרה? תשובה – אין איסור של תשמיש, כי זה לא כלל העם;

הג"ר יצחק זילברשטיין האריך במאמר בספרו חשוקי חמד (על הגמ' נדרים פ"א, ב') ביחס לאירועים שקרו בחודש תמוז תשע"ד (סמוך למבצע 'צוק איתן') וכתב שאין לגזור איסור לשמש בזמן הזה.

ונתחזק כולנו באמונה ובטחון כי "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", ובפרט שארץ ישראל היא "ארץ אשר .. עיני ה' אלוקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה". 

 ונישא תחינה אל אבינו שבשמים שיחוס וירחם על עמו ונחלתו, "כִּי ה' אֱלֹהיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אוֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" בטוב הנראה והנגלה, וישים קץ לצרותינו וישלח לנו תיכף ומיד ממש את משיח צדקנו.

לחצי כאן להורדת קובץ בגרסת הדפסה

הפוסט הנחיות בענייני טהרה ואישות בעת מלחמה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> יש על מה לדבר https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%a9-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8/ Tue, 14 Nov 2023 13:19:15 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4202 כיצד נכון להתכונן לקראת פגישה של שידוך? גב׳ רוחי מיכאלשוילי מנטורית לריפוי וצמיחה בשיטת אית״ן נותנת כלים להכנה מיטבית לקראת תהליך הפגישות. הפרק מתאים לאמהות וכל מי שלקראת שידוכים. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט יש על מה לדבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד נכון להתכונן לקראת פגישה של שידוך?

גב׳ רוחי מיכאלשוילי מנטורית לריפוי וצמיחה בשיטת אית״ן נותנת כלים להכנה מיטבית לקראת תהליך הפגישות.

הפרק מתאים לאמהות וכל מי שלקראת שידוכים.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט יש על מה לדבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תעצומות לקראת נישואין https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%a2%d7%a6%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f/ Tue, 07 Nov 2023 13:58:46 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4195 כיצד עלי להכין את עצמי לקראת הפגישות? גב׳ רחל בולטון מנהלת מרכז תעצומות, בשיחה מרתקת על הקשר בין עולם השיווק לעולם השידוכים נותנת כלים לגשת נכון לשידוך. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט תעצומות לקראת נישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד עלי להכין את עצמי לקראת הפגישות?

גב׳ רחל בולטון מנהלת מרכז תעצומות, בשיחה מרתקת על הקשר בין עולם השיווק לעולם השידוכים נותנת כלים לגשת נכון לשידוך.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט תעצומות לקראת נישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פעולה אחת קטנה https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%97%d7%aa-%d7%a7%d7%98%d7%a0%d7%94/ Tue, 31 Oct 2023 14:40:36 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4190 כיצד בלחיצת כפתור ניתן להשפיע על כל כך הרבה נשים? גב׳ מורן קורס אשת תקשורת ומרצה בענייני הבית היהודי, בשיחה מרתקת משתפת סיפורים של פעולות קטנות שהשפיעו על נשים ומשפחות באופן משמעותי. הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן חיה מושקא

הפוסט פעולה אחת קטנה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד בלחיצת כפתור ניתן להשפיע על כל כך הרבה נשים?

גב׳ מורן קורס אשת תקשורת ומרצה בענייני הבית היהודי, בשיחה מרתקת משתפת סיפורים של פעולות קטנות שהשפיעו על נשים ומשפחות באופן משמעותי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות מנחם מענדל בן חיה מושקא

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט פעולה אחת קטנה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טובלת בשמחה בכל מצב https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%aa-%d7%91%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/ Tue, 17 Oct 2023 13:17:49 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4165 האם בזמן מלחמה אפשרי לקיים את מצוות טבילה בשמחה? הרבנית רסי יורקוביץ– מדריכת כלות, בשיחה מעניינת על החשיבות של קיום מצוות הטבילה מתוך שמחה ומה עושים בזמן של קושי וחרדה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט טובלת בשמחה בכל מצב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם בזמן מלחמה אפשרי לקיים את מצוות טבילה בשמחה?

הרבנית רסי יורקוביץ– מדריכת כלות, בשיחה מעניינת על החשיבות של קיום מצוות הטבילה מתוך שמחה ומה עושים בזמן של קושי וחרדה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט טובלת בשמחה בכל מצב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סקירה מערכתית https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa%d7%99%d7%aa/ Tue, 03 Oct 2023 13:56:07 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4160 מתי בשגרת המחזוריות הנשית מומלץ לגשת לייעוץ רפואי? ד״ר שני בוקובזה-חן רופאת נשים ויועצת אישות בסקירה מתומצתת על הזמנים בהם צריך ללכת לבדיקה רפואית במעגל החיים הנשי. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט סקירה מערכתית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי בשגרת המחזוריות הנשית מומלץ לגשת לייעוץ רפואי?

ד״ר שני בוקובזה-חן רופאת נשים ויועצת אישות בסקירה מתומצתת על הזמנים בהם צריך ללכת לבדיקה רפואית במעגל החיים הנשי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט סקירה מערכתית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מודעות עצמית https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99%d7%aa/ Tue, 26 Sep 2023 23:14:20 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4153 האם אנחנו יודעות כיצד להסביר לבנותינו את התהליך שהגוף שלהן עובר בכל חודש? גב׳ מיכל גרינשטיין, מנחה למודעות לפוריות ונשיות בריאה, מסבירה בצורה בהירה את תהליך המחזוריות בחיי האישה ואת החשיבות שכל אמא תדע להעביר את הידע הזה לבנות שלה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט מודעות עצמית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם אנחנו יודעות כיצד להסביר לבנותינו את התהליך שהגוף שלהן עובר בכל חודש?

גב׳ מיכל גרינשטיין, מנחה למודעות לפוריות ונשיות בריאה, מסבירה בצורה בהירה את תהליך המחזוריות בחיי האישה ואת החשיבות שכל אמא תדע להעביר את הידע הזה לבנות שלה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מודעות עצמית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לגשר באהבה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%92%d7%a9%d7%a8-%d7%91%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Tue, 19 Sep 2023 11:59:59 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4143 כיצד ניתן לגשר על פערים בזוגיות? גב׳ יפה קדוש משפיעה ומחנכת מדברת על המקור ממנו מגיעים הפערים וכיצד המודעות מסייעת לגישור ולנתינת מקום של כבוד אחד לשני. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט לגשר באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד ניתן לגשר על פערים בזוגיות?

גב׳ יפה קדוש משפיעה ומחנכת מדברת על המקור ממנו מגיעים הפערים וכיצד המודעות מסייעת לגישור ולנתינת מקום של כבוד אחד לשני.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לגשר באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ראוי לדבר https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%99-%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8/ Tue, 12 Sep 2023 10:52:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4135 כיצד ניתן לזהות נורות אזהרה בתהליך פגיעה אצל בני הנוער? גב׳ שרי ברלינסקי, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, כותבת הספר ׳ראויה׳ נוגעת בנקודות חשובות מתוך הספר דרכם ניתן להבין תהליך של פגיעה וממה צריך להיזהר. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט ראוי לדבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד ניתן לזהות נורות אזהרה בתהליך פגיעה אצל בני הנוער?

גב׳ שרי ברלינסקי, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, כותבת הספר ׳ראויה׳ נוגעת בנקודות חשובות מתוך הספר דרכם ניתן להבין תהליך של פגיעה וממה צריך להיזהר.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ראוי לדבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה הסטטוס שלך? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%98%d7%98%d7%95%d7%a1-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/ Tue, 05 Sep 2023 02:30:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4125 כיצד נשמור על הגבולות הנכונים בבית שלנו? גב׳ יפה קדוש, משפיעה ומחנכת בשיחה על הסכנות בשיתוף התא המשפחתי ברשתות החברתיות ועל החשיבות של שמירת הגבולות בבית היהודי. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט מה הסטטוס שלך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד נשמור על הגבולות הנכונים בבית שלנו?

גב׳ יפה קדוש, משפיעה ומחנכת בשיחה על הסכנות בשיתוף התא המשפחתי ברשתות החברתיות ועל החשיבות של שמירת הגבולות בבית היהודי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מה הסטטוס שלך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> יש טיפול https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%a9-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c/ Tue, 29 Aug 2023 05:06:31 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4108 מתי זוג צריך ללכת להדרכה, ייעוץ או טיפול? ד״ר שני בוקובזה-חן רופאת נשים ויועצת מינית בשיחה מרתקת על חיבור נכון ומקרב בין בני הזוג. מתי צריך ללכת לגורם מקצועי ולמי כדאי ללכת. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט יש טיפול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי זוג צריך ללכת להדרכה, ייעוץ או טיפול?

ד״ר שני בוקובזה-חן רופאת נשים ויועצת מינית בשיחה מרתקת על חיבור נכון ומקרב בין בני הזוג. מתי צריך ללכת לגורם מקצועי ולמי כדאי ללכת.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט יש טיפול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> יש גבול https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%a9-%d7%92%d7%91%d7%95%d7%9c/ Tue, 22 Aug 2023 11:13:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4081 כיצד נלמד את ילדנו לשמור על הגבולות שלהם ונגן עליהם מפני פגיעה? גב׳ שרי ברלינסקי פסיכולוגית בהתמחות קלינית, מדברת על מוגנות ושיח נכון עם הילדים ונותנת כלים מעשיים להטמעת השיח בבית כדרך חיים. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט יש גבול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד נלמד את ילדנו לשמור על הגבולות שלהם ונגן עליהם מפני פגיעה?

גב׳ שרי ברלינסקי פסיכולוגית בהתמחות קלינית, מדברת על מוגנות ושיח נכון עם הילדים ונותנת כלים מעשיים להטמעת השיח בבית כדרך חיים.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט יש גבול הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשבור את הקרח https://mikvah.org.il/%d7%a7%d7%a8%d7%97/ Tue, 15 Aug 2023 12:17:38 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4074 האם בימינו יש מסירות נפש במצוות טהרת המשפחה? הרבנית רות בנימין, יועצת אישית וזוגית, מרצה בענייני הבית היהודי והמשפחה ומכשירה מדריכות כלות.משתפת במיזם החשוב שהקימה: ׳בכל מאדך׳, מדברת על האתגרים במצוות טהרת המשפחה וכיצד המיזם עוזר לאישה להתחבר למצווה. הפודקאסט הוקלט לזכות משה בן שרה הינדא וחיה מושקא בת נחמה דינה

הפוסט לשבור את הקרח הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם בימינו יש מסירות נפש במצוות טהרת המשפחה?

הרבנית רות בנימין, יועצת אישית וזוגית, מרצה בענייני הבית היהודי והמשפחה ומכשירה מדריכות כלות.
משתפת במיזם החשוב שהקימה: ׳בכל מאדך׳, מדברת על האתגרים במצוות טהרת המשפחה וכיצד המיזם עוזר לאישה להתחבר למצווה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות משה בן שרה הינדא וחיה מושקא בת נחמה דינה

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לשבור את הקרח הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשיש ספק – אין ספק https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a1%d7%a4%d7%a7/ Mon, 07 Aug 2023 04:45:41 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4069 מהו תפקידה של בודקת הטהרה? ענת ניר, אחות מוסמכת ובודקת טהרה, משתפת בתהליך הבדיקה ועד כמה הבדיקה מסייעת לנשים בענייני טהרה, כי במצב של ספק – תפקיד הבודקת הוא לסייע בדרך להסרת את הספיקות. הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

הפוסט כשיש ספק – אין ספק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהו תפקידה של בודקת הטהרה?

ענת ניר, אחות מוסמכת ובודקת טהרה, משתפת בתהליך הבדיקה ועד כמה הבדיקה מסייעת לנשים בענייני טהרה, כי במצב של ספק – תפקיד הבודקת הוא לסייע בדרך להסרת את הספיקות.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כשיש ספק – אין ספק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כוח המשיכה https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%95%d7%97-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%9b%d7%94/ Tue, 01 Aug 2023 01:00:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4058 האם צריך לדבר עם נערות מתבגרות על משיכה? חני ירס, מטפלת בפסיכודרמה ומנחת סדנאות לקדושה ונשיות, בשיחה על הנחיצות של כח המשיכה שהוא כוח חיובי ובריא שניתן על ידי הקב״ה, ולא כח שלילי שצריך לדכא. ומציעה דרכים להתמודדות באופן מכיל ומכבד. הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

הפוסט כוח המשיכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם צריך לדבר עם נערות מתבגרות על משיכה?

חני ירס, מטפלת בפסיכודרמה ומנחת סדנאות לקדושה ונשיות, בשיחה על הנחיצות של כח המשיכה שהוא כוח חיובי ובריא שניתן על ידי הקב״ה, ולא כח שלילי שצריך לדכא. ומציעה דרכים להתמודדות באופן מכיל ומכבד.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כוח המשיכה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מורידים מסכים https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a1%d7%9b%d7%99%d7%9d/ Mon, 24 Jul 2023 22:07:17 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4051 האם יוצא לך לחשב כמה שעות ביום את נמצאת מול המסך?ועכשיו בחופשת הקיץ כמה שעות הילדים שלך נמצאים מול המסך? תהילה לוזון, יועצת פדגוגית וראש אגף הנשים בארגון NETטוב בשיחה מרתקת על העולם הטכנולוגי של ימינו, הצורך שהמסך מספק לנו ונותנת כלים להתמודדות עם האתגרים השונים שהמסכים מביאים לחיינו הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' […]

הפוסט מורידים מסכים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם יוצא לך לחשב כמה שעות ביום את נמצאת מול המסך?
ועכשיו בחופשת הקיץ כמה שעות הילדים שלך נמצאים מול המסך?

תהילה לוזון, יועצת פדגוגית וראש אגף הנשים בארגון NETטוב בשיחה מרתקת על העולם הטכנולוגי של ימינו, הצורך שהמסך מספק לנו ונותנת כלים להתמודדות עם האתגרים השונים שהמסכים מביאים לחיינו

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מורידים מסכים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ואפילו בהסתרה https://mikvah.org.il/%d7%95%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95-%d7%91%d7%94%d7%a1%d7%aa%d7%a8%d7%94/ Tue, 18 Jul 2023 16:32:30 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4023 כמה ואיך עלינו לספר לצד השני על בעיות גנטיות ומחלות בתוך המשפחה? שושי קורצמן- יועצת גנטית קלינית, בשיחה מרתקת על סטיגמות והסתרות של בעיות גנטיות שכאשר מדברים עליהם ניתן לפתור בעיות ולמנוע עוגמת נפש. ועל החשיבות של ביצוע בדיקות נשים לגילוי מוקדם של מחלות הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א […]

הפוסט ואפילו בהסתרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כמה ואיך עלינו לספר לצד השני על בעיות גנטיות ומחלות בתוך המשפחה?

שושי קורצמן- יועצת גנטית קלינית, בשיחה מרתקת על סטיגמות והסתרות של בעיות גנטיות שכאשר מדברים עליהם ניתן לפתור בעיות ולמנוע עוגמת נפש. ועל החשיבות של ביצוע בדיקות נשים לגילוי מוקדם של מחלות

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ואפילו בהסתרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האחריות עליי? https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99/ Tue, 11 Jul 2023 14:57:27 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4008 ״אין אפוטרופוס לעריות״ – איך זה קשור אליי? הרבנית ברוריה אשכנזי, חברת הנהלת מכון צופיה, מדברת על הדילמות והאתגרים של ימינו בהם יש מפגשים עם גברים אחרים בעבודה ובמשפחה המורחבת. הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

הפוסט האחריות עליי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

״אין אפוטרופוס לעריות״ – איך זה קשור אליי?

הרבנית ברוריה אשכנזי, חברת הנהלת מכון צופיה, מדברת על הדילמות והאתגרים של ימינו בהם יש מפגשים עם גברים אחרים בעבודה ובמשפחה המורחבת.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצבאות ה' שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט האחריות עליי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לדבר באהבה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%91%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Tue, 27 Jun 2023 11:09:37 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3990 כיצד מדברים עם הילדים על גיל ההתבגרות? יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית במרכז ׳אור הבית׳ רחובות, פורשת בפנינו את מפת הגילאים של הילדים בשיח על ההתבגרות ונותנת כלים פרקטיים כיצד לגשת ומה לדבר בשיחות אלו.  הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצ״ה שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

הפוסט לדבר באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד מדברים עם הילדים על גיל ההתבגרות?


יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית במרכז ׳אור הבית׳ רחובות, פורשת בפנינו את מפת הגילאים של הילדים בשיח על ההתבגרות ונותנת כלים פרקטיים כיצד לגשת ומה לדבר בשיחות אלו. 

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לע"נ החיילת בצ״ה שושנה סימא רייזל בת יבלחט"א ישעיהו חיים צבי

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט לדבר באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אחד יותר מידי https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%99/ Tue, 20 Jun 2023 15:39:49 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3967 כיצד ניתן לזהות התמכרות? יהודית פייגין, מטפלת בהתמכרויות והתנהגויות הרסניות, משתפת בסיפור האישי שלה של התמודדות עם התמכרות כיצד הצליחה לצאת משם ובעקבות כך להתמקצע בתחום ולעזור לאנשים אחרים. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט אחד יותר מידי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד ניתן לזהות התמכרות?


יהודית פייגין, מטפלת בהתמכרויות והתנהגויות הרסניות, משתפת בסיפור האישי שלה של התמודדות עם התמכרות כיצד הצליחה לצאת משם ובעקבות כך להתמקצע בתחום ולעזור לאנשים אחרים.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט אחד יותר מידי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פירמידת הזוגיות https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%99%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa/ Tue, 13 Jun 2023 07:13:17 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3919 מהו החלק בזוגיות שלרוב נדחק לפינה? יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית במרכז ׳אור הבית׳ משוחחת על אינטימיות רגשית בזוגיות, מביאה את הסיבות למה דווקא היא נדחקת לפינה ונותנת כלים מעשיים כיצד ניתן לתת לה את המקום הראוי לה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט פירמידת הזוגיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהו החלק בזוגיות שלרוב נדחק לפינה?

יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית במרכז ׳אור הבית׳ משוחחת על אינטימיות רגשית בזוגיות, מביאה את הסיבות למה דווקא היא נדחקת לפינה ונותנת כלים מעשיים כיצד ניתן לתת לה את המקום הראוי לה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט פירמידת הזוגיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רחוק-קרוב https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%91/ Mon, 05 Jun 2023 18:39:35 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3905 איזה רגש המילה ׳הרחקות׳ מעוררת אצלך? הרבנית ברוריה אשכנזי חברת הנהלת מכון צופיה, מדברת על נושא ה׳הרחקות׳ במצוות טהרת המשפחה. מצד אחד, היא נותנת מקום לקושי בקיום המצווה ומהצד השני היא מדברת על היופי והחידוש שזה מוסיף בחיי הנישואין. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט רחוק-קרוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

איזה רגש המילה ׳הרחקות׳ מעוררת אצלך?

הרבנית ברוריה אשכנזי חברת הנהלת מכון צופיה, מדברת על נושא ה׳הרחקות׳ במצוות טהרת המשפחה. מצד אחד, היא נותנת מקום לקושי בקיום המצווה ומהצד השני היא מדברת על היופי והחידוש שזה מוסיף בחיי הנישואין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט רחוק-קרוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פנים מול פנים https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d/ Tue, 30 May 2023 11:14:19 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3898 כיצד עלינו לגשת ולשוחח עם חברה שמתמודדת עם אתגרי פוריות? גב׳ רחי היין, עובדת סוציאלית, מנהלת מרכז פנים, בשיחה פתוחה משתפת בהתמודדות של זוגות מאותגרי פוריות, ונותנת לנו – כחברה את הכלים מה נכון לומר / לא לומר לחברות או בנות משפחה שמתמודדות. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט פנים מול פנים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

כיצד עלינו לגשת ולשוחח עם חברה שמתמודדת עם אתגרי פוריות?

גב׳ רחי היין, עובדת סוציאלית, מנהלת מרכז פנים, בשיחה פתוחה משתפת בהתמודדות של זוגות מאותגרי פוריות, ונותנת לנו – כחברה את הכלים מה נכון לומר / לא לומר לחברות או בנות משפחה שמתמודדות.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט פנים מול פנים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תגובות של כלות בעקבות הטבילה שלפני החתונה https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%92%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%aa/ Tue, 30 May 2023 11:14:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2489 "זו הייתה חוויה מוארת מאד. רגע מקודש שאנצור לעד. הרגשתי שהתפילות שלי ממש נשמעות הערב, ואני מלאת תודה על כך!… (דארה).  "רגע מרומם וממלא השראה בחיי! הפעם הראשונה שלי במקווה הרגישה 'טבעית' כל כך. כעת אני מרגישה מוכנה לעמוד תחת החופה ולהתחיל את החיים החדשים כאישה נשואה. מתוך הכרת תודה ואהבה גדולה להשם…" (רוני) "…זו […]

הפוסט תגובות של כלות בעקבות הטבילה שלפני החתונה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "זו הייתה חוויה מוארת מאד. רגע מקודש שאנצור לעד. הרגשתי שהתפילות שלי ממש נשמעות הערב, ואני מלאת תודה על כך!… (דארה). 

"רגע מרומם וממלא השראה בחיי! הפעם הראשונה שלי במקווה הרגישה 'טבעית' כל כך. כעת אני מרגישה מוכנה לעמוד תחת החופה ולהתחיל את החיים החדשים כאישה נשואה. מתוך הכרת תודה ואהבה גדולה להשם…" (רוני)

"…זו הייתה חוויה מדהימה, רוחנית ומרגשת. אני ממליצה לכל כלה יהודייה להצטרף לחוויית ההכנות למקווה ולטבילה. את חייבת את זה לעצמך, כדי לחוות את התחושה הזו. תודה רבה! זה הפך את ההכנות לחתונה שלי למשמעותיות הרבה יותר…" (מישל)

"…איזו דרך מופלאה להתחיל בה את החיים החדשים שלי. ואני חשבתי שאני הולכת למלון מפנק אחרי החתונה… נראה שקיבלתי טעימה מוקדמת! וואו! המקום פשוט יפהפה! תודה רבה!" (תמי)

"איזו חוויה חדשה ונפלאה! זה היה כל כך יפה ושלוו. זיכרון שאנצור…" (נעמי)

"הגעתי למקווה הערב, וזה לא היה מפחיד בכלל! נהניתי כל כך וזה היה מיוחד ממש! תודה רבה! (מליטה)

"הרגע הזה יישאר אתי הרבה אחרי שטקס החתונה יסתיים והלהקה תחזור הביתה. כך זה מרגיש להיות כלה יהודייה…" (דני)

"זו הייתה חוויה נפלאה ומלאת שלווה. אזכור את הפעם הראשונה שלי במקווה תמיד. זה היה משמעותי כל כך להגיע כאן בערב שלפני יום החתונה שלי…" (מישל)

"זו הייתה חוויה בלתי נשכחת! חוויה שאזכור לנצח! זה גרם לי להרגיש כמו כלה יהודייה אמיתית" (סימון)

"אני לא דתייה כל כך, ידעתי שאני רוצה ללכת למקווה לפני החתונה שלי, אבל קצת חששתי. היו לי כמה שיעורי הכנה עם רבנית חמה להפליא ומאד עדכנית, כך שהייתי ממש נרגשת לקראת החוויה.

החוויה עצמה הייתה הרבה יותר רוחנית ומרוממת מכל מה שתיארתי לעצמי… הבלנית גרמה לי להרגיש כל כך בנוח!… לא הכרתי אותה, אבל היא בהחלט תרמה לכך שהחוויה הזו היא אחת החוויות הכי חיוביות שחוויתי כיהודייה!" (אמה בלום) 

הפוסט תגובות של כלות בעקבות הטבילה שלפני החתונה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לחבק, לא לחנוק https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%97%d7%91%d7%a7-%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%a7/ Tue, 30 May 2023 09:09:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3611 שאלה: האם הודעות כתובות הן פרטיות? לי ולבעלי יש ויכוח רציני בעניין. הוא ממש נזעם כשאני מסתכלת בטלפון שלו, ואומר שזה לא בתחום שלי לקרוא את ההודעות הפרטיות שלו. אני מרגישה שכזוג נשוי אין לנו מה להסתיר זה מזו. אני ממש לא אומרת שאני חושדת בו, אני בוטחת בו לחלוטין. אבל האם תיבת הדואר הנכנס […]

הפוסט לחבק, לא לחנוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

האם הודעות כתובות הן פרטיות? לי ולבעלי יש ויכוח רציני בעניין. הוא ממש נזעם כשאני מסתכלת בטלפון שלו, ואומר שזה לא בתחום שלי לקרוא את ההודעות הפרטיות שלו. אני מרגישה שכזוג נשוי אין לנו מה להסתיר זה מזו. אני ממש לא אומרת שאני חושדת בו, אני בוטחת בו לחלוטין. אבל האם תיבת הדואר הנכנס שלו היא לעיניו בלבד?

תשובה:

התשובה לשאלתך נמצאת ממש בקצה האצבע שלך… הביטי בטבעת הנישואין שלך.

אנחנו משתמשים בטבעת לשם נישואין, מפני שהיא מסמלת את הזוגיות האידיאלית. הטבעת עוטפת את האצבע בנוחות. היא חייבת להתאים בדיוק, אחרת היא תיפול ותאבד. אבל יחד עם זאת, טבעת מתאימה לא אמורה ללחוץ על האצבע. היא לא יכולה להיות הדוקה מדי ולעצור את זרימת הדם. טבעת נוחה מחבקת את האצבע, לא חונקת אותה.

האיזון העדין הזה בין להחזיק חזק אבל לא חזק מדי, הוא בדיוק האיזון שנדרש בחיי נישואין. להיות נשוי פירושו להיות באינטימיות. כשאנחנו מאוהבים, אנחנו רוצים לחבק את בן הזוג שלנו בכל רמה אפשרית, להקיף אותם בדאגה ולהמטיר עליהם אהבה. אנחנו רוצים לחלוק כל חוויה ולגלות כל שכבה של ההוויה שלהם. אנחנו רוצים לאמץ אותם אל לבנו בחוזקה ולהיות שם בשבילם בכל רגע נתון.

אבל ההתמסרות הזו קופצת לפעמים קצת מעל הפופיק. מה שמתחיל כהכלה והתאחדות, יכול להפוך לחדירה ופולשנות. אם אנחנו חונקים זה את זו עד לנקודה שבה הגבולות שמבחינים בינינו מיטשטשים, כשאנו פולשים למרחבים הפרטיים של האחר עד שאין עוד שום דבר מקודש, כי אז גלשנו מלהיות אוהבים למשתלטים, מתומכים למוחצים.

גם שותפים אוהבים זקוקים למרחב. לא את הכול צריך לחלוק ולשתף, ולא כל מה ששלי הוא שלך. בכדי שאוכל לשמר את האישיות והזהות שלי, אני זקוק להגן על רמה מסוימת של פרטיות, תחום שהוא שלי – ושלי בלבד.

כל זוג צריך למצוא את האיזון בין אינטימיות לפרטיות שנכון להם. יש בני זוג שחולקים חשבון מייל משותף וטוב להם עם זה. אחרים ירגישו קצת מחנק. בעלך ביטא איפה הגבול עובר מבחינתו. את מרגישה אחרת.  

אבל אם כפי שאת כותבת את אכן בוטחת בו, כי אז הרצונות שלו ראויים לכבוד. היי כמו טבעת נישואין, הדוקה מספיק לאינטימיות, רפויה מספיק לנתינת מרחב. הוא לא רוצה להרגיש חנוק, הוא רוצה להרגיש חבוק.

הפוסט לחבק, לא לחנוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> עם מי להתחתן? https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%99-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%aa%d7%9f/ Tue, 30 May 2023 08:14:03 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3628 אדם חכם אחד אמר פעם שהשאלה שהכי קשה לענות עליה, היא זו שיש לה תשובה פשוטה. מפני שקשה מאד לקבל תשובה פשוטה. תשובה פשוטה נשמעת כמו עלבון לאינטליגנציה שלנו, המעטה בערכה של הדילמה שלנו. אך לעתים קרובות, לשאלות העמוקות ביותר, או לבעיות הדחופות ביותר – יש פתרון פשוט. עם מי כדאי להתחתן? אלא אם כן […]

הפוסט עם מי להתחתן? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אדם חכם אחד אמר פעם שהשאלה שהכי קשה לענות עליה, היא זו שיש לה תשובה פשוטה.

מפני שקשה מאד לקבל תשובה פשוטה. תשובה פשוטה נשמעת כמו עלבון לאינטליגנציה שלנו, המעטה בערכה של הדילמה שלנו. אך לעתים קרובות, לשאלות העמוקות ביותר, או לבעיות הדחופות ביותר – יש פתרון פשוט.

עם מי כדאי להתחתן? אלא אם כן אתם ראשי מדינה או מנהלים מעצמה בעת משבר עולמי, אין עוד החלטה שתעשו בחיים שלכם, שתשפיע עליכם בצורה כה עמוקה וכה דרמטית, לטוב ולרע, כמו ההחלטה הזו. ואין עוד החלטה אחרת שתחליטו בנסיבות של לחץ, וסובייקטיביות – כמו ההחלטה הזו.

מה אומרת התורה, שאנו היהודים רואים בה את "תוכנית העל של הבריאה" של הקב"ה, וספר ההדרכה שלו לחיינו, בקשר למה עלינו לחפש באדם שאנו שוקלים לקחת כשותף לחיים שלנו? משהו פשוט להפליא.

הנישואין הראשונים שאנו קוראים עליהם בתורה, הם הנישואין של אדם וחוה. הנישואין שלהם היו כמובן נישואין "לפי הזמנה": הקב"ה בעצמו ברא את הכלה והביא אותה אל החתן. כאשר אדם אמר לחוה, "את האישה היחידה בעולמי", היא ידעה שהוא אומר את האמת. כאן יש אולי מסר איך להתייחס אל בני הזוג שלנו לאחר הנישואין, אבל אין כאן הרבה הדרכה כיצד בוחרים בן או בת זוג.

הנישואין הבאים המתוארים בתורה, התרחשו כמה אלפי שנים מאוחר יותר – נישואיהם של יצחק ורבקה. כאן, כבר היה הרבה יותר מקום לבחירה, היה צורך לבחור כלה ליצחק. אברהם החליט שלא לשלוח את בנו שיבחר בעצמו, אלא הפקיד את השליחות בידי משרתו הנאמן, אליעזר.

אליעזר העמיס עשרה מגמלי אדונו במתנות (נדוניה הגונה מעולם לא הזיקה לשידוך) ושם את פעמיו לעיר מולדתו של אברהם – חרן (קשרים משפחתיים טובים גם הם לעולם לא מזיקים). הוא התפלל (זה תמיד עוזר!). ואז ביצע את התוכנית שלו.

הוא חיכה ליד הבאר. הייתה זו שעת ערב, ונשות הכפר הצעירות הגיעו לשאוב מים. התוכנית שלו הייתה כזו: הוא יבקש מאחת מהן מים מן הכד שלה. אם היא תאמר, "שתה מהמים שלך, חבר", אין על מה לדבר. אם היא תאמר "בבקשה, שתה לרוויה", זה כבר יותר טוב, אבל לא מה שאנחנו מחפשים. אם היא תאמר "שתה אדוני, וגם לגמליך אשקה" (כך דיברו אנשים בתקופת התנ"ך) – היא האחת.  

גיליונות נייר רבים של פירושים נכתב על הסיפור של רבקה בבאר. רעיונות עמוקים רבים נשאבו מששים ושבעת הפסוקים בתורה המתארים את שליחותו של אליעזר. אבל תשובה אחת בוהקת ועוברת כחוט השני בין כולם, ביופי ללא רבב: התחתנו עם מישהו שיש לו לב טוב.

הפוסט עם מי להתחתן? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תטהרו לכם- סקירה הלכתית זוגית https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%95-%d7%9c%d7%9b%d7%9d/ Tue, 30 May 2023 08:08:01 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3434 לפניכם סדרת שיעורי וידאו לריענון ולימוד זוגי של הלכות טהרת המשפחה. בזמן שלכם, בקצב שלכם. באדיבות 'תטהרי לך' – נשי חב"ד הצעירות, נחל'ה מפגש 1: מבוא ללימוד זוגי – הרב ירוסלבסקי מפגש 2: כתמים – הרב פרוס מפגש 3: דיני הפסק טהרה ושבעה נקיים- הרב גלכובסקי מפגש 4: שאלת רב – הרב פרקש מפגש 5: […]

הפוסט תטהרו לכם- סקירה הלכתית זוגית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפניכם סדרת שיעורי וידאו לריענון ולימוד זוגי של הלכות טהרת המשפחה.

בזמן שלכם, בקצב שלכם.

באדיבות 'תטהרי לך' – נשי חב"ד הצעירות, נחל'ה

מפגש 1: מבוא ללימוד זוגי – הרב ירוסלבסקי

מפגש 2: כתמים – הרב פרוס

מפגש 3: דיני הפסק טהרה ושבעה נקיים- הרב גלכובסקי

מפגש 4: שאלת רב – הרב פרקש

מפגש 5: הכנות לטבילה וטבילה – הרב הלפרן

מפגש 6: קדושת החיבור – הרב טברדוביץ

מפגש 7: הרחקות – הרב דיסקין

מפגש 8: הידור מצווה – הרב יורקוביץ

שאלות ותשובות עם הרב יקותיאל פרקש

הפוסט תטהרו לכם- סקירה הלכתית זוגית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האם אתם מפחדים להתמסר? איך אפשר להכיל את האחר https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%a1%d7%a8/ Tue, 30 May 2023 00:14:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3602 במערכת יחסים, "להתמסר", משמעו קבלה ללא תנאים ומחויבות מוחלטת. כאשר היהודים אמרו, לפני קבלת עשרת הדיברות בהר סיני, "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), הם התכוונו לומר: "אנחנו מקבלים אותך, אלוקינו, כמו שאתה ואנו מוכנים להתמסר אליך ללא תנאים". רוב האנשים מוצאים את המחשבה על התמסרות ללא תנאים לאדם אחר – מפחידה. אבל התמסרות במערכת יחסים […]

הפוסט האם אתם מפחדים להתמסר? איך אפשר להכיל את האחר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> במערכת יחסים, "להתמסר", משמעו קבלה ללא תנאים ומחויבות מוחלטת. כאשר היהודים אמרו, לפני קבלת עשרת הדיברות בהר סיני, "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), הם התכוונו לומר: "אנחנו מקבלים אותך, אלוקינו, כמו שאתה ואנו מוכנים להתמסר אליך ללא תנאים".

רוב האנשים מוצאים את המחשבה על התמסרות ללא תנאים לאדם אחר – מפחידה. אבל התמסרות במערכת יחסים אין פירושה "אוקיי. ניצחת. אני מרים ידיים, אני אעשה כל מה שתגידי". זוהי אולי משמעה של כניעה במלחמה, אבל מערכת יחסים איננה שדה קרב. התמסרות במערכת יחסים פירושה לוותר על התפיסות המוקדמות שלך את האדם האחר, ועדיין להישאר מחויב לאותו אדם.

בנישואין, עלינו לקבל את בן/בת הזוג שלנו כפי שהם באמת. אבל כדי לעשות זאת, ראשית יש להפוך פתוחים, ריקים ומאד רגישים.

אנשים רבים היו רוצים להיות כאלה, אך אינם מעזים; המחשבה על רגישות ופגיעות שכזו מפחידה מדי. הם חושבים: "אני לא יכול לתת אמון מוחלט כל כך, מפני שאולי אפגע או אנוצל. איך אוכל להיות בטוח שאני לא מאבד שליטה או נכנע לאדם הלא נכון?"

במילים אחרות, הם שואלים: "איך אני יכול להחזיק את ההתמסרות הזו? איך אני יכול לשלוט בה, להנחות אותה? איך אוכל להיות בטוח שאינני כנוע סתם כך, בלי אבחנה?". כמובן, התמסרות דורשת הגדרה.

הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מ. שניאורסון, אמר פעם לרופא שטיפל בו, בשעה שהלה לקח דם לבדיקת דם, שהמחט התת-עורית יוצרת לא רק חלל ריק, כי אם רִיק ייעודי, ששואב אליו רק את מה שאמור להישאב אליו. אף שהמזרק ריק, הסביר הרבי, הריקנות עצמה 'ממוקדת'.

גם אנו צריכים לנהוג כאותו "ריק ייעודי", לאפשר לעצמנו להיות פתוחים, אך בצורה ממוקדת מאד, ולשאוב פנימה אך ורק את מה שיועד להיכנס לתוכו. כשם המחט התת-עורית מתמקדת במה שאמור להיכנס אל הריק, גם לנו, אסור לאפשר לעצמנו התמסרות ללא אבחנה, במובן של נטישה, כי אם התמסרות "ממוקדת".

המילה החשובה כאן היא "התמסרות", אז בואו נתבונן בה קצת יותר מקרוב. פילוסופית, כל אחד בעולם שלנו הוא גם נותן וגם מקבל, מקבל ממה שמעליו ונותן למי שתחתיו. כמו חוליה בשרשרת, שקשורה לחוליה מעליה ונקשרת גם לזו שתחתיה, כך כל הבריאה כולה – מקבלת ושואבת ממה שמעליה, ונותנת ומשפיעה למי שתחתיה. מכל מקום, החלק הנותן והחלק המקבל, הם הפכים.

על מנת לקבל, חייבת להיות 'ריקנות' מסוימת שתאפשר למה שמגיע – להיכנס. נתינה, מן הצד השני, דורשת מלאות. קנקן יוכל למזוג טוב יותר – כשהוא מלא, כוס תוכל להכיל טוב יותר – כשהיא ריקה.

מורה יכולה להעניק יותר לתלמידיה כשהיא מלאה בידע. תלמיד יוכל לקלוט בצורה מיטבית יותר אם ירוקן את מחשבתו ויפתח את עצמו לתוכני השיעור. וכך, אף שהדבר נשמע אולי פרדוקסלי, ריקנות היא הכלי לקבלה טובה.

חשבו על עצמכם כשאתם מרוכזים בבעיה מסוימת. אתם יודעים מהי השאלה, אך אין לכם את התשובה. אתם מתבוננים שוב בשאלה. כשהתשובה עדיין לא נראית באופק, אתם מנסים חזק יותר. כאשר אתם מתרכזים, כל שאר המחשבות מגורשות מדעתכם. אתם שוכחים שלא אכלתם עדיין, מאבדים את תחושת הזמן, כל מה שמעסיק אתכם היא הבעיה. כשהתשובה מתמהמהת להגיע, המחשבה שלכם מתרוקנת לחלוטין. גם המחשבה על הבעיה, מפני שנואשתם ממנה. אז – כשנכנעתם – מגיעה התשובה.  

עד שהמוח שלכם לא רוקן את עצמו, הוא שומר על ההתניות המוקדמות שלו. הוא אומר: "מוטב שמה שאתם הולכים לומר לי יתאים למה שאני כבר יודע, אחרת אני פשוט לא אקבל את זה". כשהמוח שלנו נמצא במצב הזה, הוא פשוט לא מוכן לרעיונות רדיקליים חדשים. דווקא כשהוא מתרוקן, איננו מציבים לעצמנו מגבלות ותנאים מקדימים.

על הדעת להכניע את עצמה לחלוטין. הדרך לכך היא באמצעות התבטלות מוחלטת, במילים אחרות, באמצעות יצירת חלל ריק. בחלל הריק הזה, הבזק הגילוי מתרחש. רגע לאחר מכן המחשבה תחזור לחיים, כך שהגילוי לא יחמוק. בתוך שניות, הדעת שלנו עוברת ממצב של אי-קיום בחזרה לקיום, לידיעה ומודעות.  

זוהי התגלות. זוהי ידיעה. זוהי בריאה: מאין ליש. בריקנות הזו, הדעת איננה מציבה תנאים למה שהיא הולכת לדעת. הדעת מכניעה עצמה לרעיון, ומקבלת אותו כפי שהוא.

במערכת היחסים שלנו עם הקדוש ברוך הוא, אנחנו יכולים לדעת אותו רק כאשר אנחנו פתוחים לגמרי למי שהוא באמת. כשאנו מתמסרים, אנו אומרים, "אלוקים לא צריך להיות מה שאנחנו רוצים שהוא יהיה. הוא יכול להיות מי שהוא, לא מי שאנחנו מדמיינים שהוא, או מי שאנו זקוקים שיהיה". אם נחזור לרגע להתגלות הגדולה בסיני, כשהיהודים התמסרו באופן מוחלט, הם יכלו להכיל את האמת.

האמת הזו תקפה גם כשאנו מעוניינים לבסס מערכת יחסים עם אדם אחר. אם אתם רוצים לאפשר למישהו להיכנס לחייכם ולקבל אותו כפי שהוא באמת, אתם חייבים להיות פתוחים, מכילים, ולהתמסר.

זוהי הדרך היחידה שבה אפשר להכיר אדם אחר, כשאתם פתוחים לגמרי למי שהוא. בעל צריך לומר לעצמו ביחס לאשתו, "אם אני מגלה שיש לה צרכים שאני לא מבין, זה בסדר. ההתמסרות שלי היא אליה, ולא למה שאני צריך שהיא תהיה, לא למה שאני חושב שהיא, ולא למה שאני חושב שהיא אמורה להיות".  

אבל ממש כמו שהמזרק 'ממוקד' במה שאמור להיכנס אל תוך הריק שלו, כך גם ההתמסרות שלכם במערכת יחסים, צריכה להיות ייעודית וממוקדת ולא גורפת.

אתם צריכים לאפשר לעצמכם להיות פתוחים, אבל לא בלי כל אבחנה. אם אתם מתמסרים באופן גורף, אם אתם מתמסרים לכולם בלי יוצא מן הכלל, יש לכם סיבה טובה להיות מפוחדים. אתם הופכים פגיעים מדי. אם אין לכם סדר או הגדרות לחיים, כי אז אובד גם הביטחון. התמסרות מובחנת, ממוקדת, היא ההתמסרות שאליה צריכים לשאוף.

איך עושים את זה? כשאנחנו נעשים צנועים יותר. צניעות פירושה "התמסרות ממוקדת": מה שצריך להיכנס – נכנס, ומה שלא – נשאר בחוץ.

לכן "חסר הבחנה" היא בעצם דרך אחרת לומר "לא צנוע". חוסר צניעות פירושה שאתם מציגים לראווה חלק פרטי ואישי מן ההוויה שלך, בלי כל אבחנה.

אתם עלולים לעשות זאת מבלי להיות מודעים לכך. אולי לא תאמרו משהו לא צנוע, או תלבשו משהו לא צנוע, אבל משהו במבט שלכם או מחווה מסוימת שלכם עשויה להפגין פתיחות וזמינות.   

צניעות עלולה להיראות כעומדת בסתירה להתמסרות, פתיחות והכלה.  כשאתם צנועים, זה תמיד: "אי אפשר את זה ואי אפשר את זה". זה נשמע מחניק ומדכא, ממש לא אינטימי.

האמת היא, שצניעות, התמסרות וקבלה אינן סותרות זו לזו. צניעות פירושה: "אני לא זמינה כאן, ואני לא פתוחה כאן. אבל בזמן הנכון ובמקום הנכון, במסגרת יחסים מוגדרים בבהירות, אני יכולה להתמסר באופן מוחלט".

ואז זה קורה. למעשה, זו הדרך היחידה שבה יכולים להתמסר, הדרך היחידה לאינטימיות. הפתיחות היא ממוקדת, ולא מפוזרת.

ישנם כאלה שמרגישים קל וטבעי "לאהוב" אנשים אחרים, אבל זו איננה האהבה שהופכת את האדם לשונה ומובחן מבעל חיים. אהבה שכזו לעולם איננה מבוססת מטרה או התחשבות. כאשר מגיע הזמן שבו הרגש הזה צריך להיות מתועל לאזור הנכון, הוא מסרב לשתף פעולה. כמו חיית בר, רגש שמעולם לא הוכפף להכוונה אינטליגנטית, יסרב להיכנע. זהו המצב שמוביל לפחד מפני התמסרות. כשאין לנו שום שליטה על הרגשות שלנו מלכתחילה, המחשבה על התמסרות מוחלטת היא מלחיצה.

רגשות של אדם בוגר מעוצבים בעזרת השכל. אלה הם רגשות 'מבויתים', ממוקדים, ולא רגשות פרא חסרי כיוון. רגש, בהגדרתו, הוא תגובה למה שחוץ ממני. רגשות אנושיים פועלים כראוי כשהם מתייחסים לאדם אחר או לאלוקים.

לדוגמה, אפשר לומר שאדם "אוהב" אוכל, אבל זוהי השאלה של מונח שבמקורו מתייחס ליחסים בין-אישיים ושימוש בו במקום לא מתאים. אפשר ליהנות מאוכל, אפשר לחשוק באוכל, אבל אהבה איננה הדרך הנכונה לתאר את החשק הזה. לא זהו הרגש שנקרא 'אהבה'.  

הרגשות שלנו יכולים להיות מושחתים או מרוממים. אהבה אנושית לא נוצרה כדי לפעול ללא מטרה מוגדרת מראש. כשהיא מתרחשת ללא אבחנה ובלי מיקוד, היא עשויה להפוך מושחתת ולא צנועה.

בחיי נישואין שיש בהם צניעות, האהבה מונחית בידי השכל, והיא כפופה לסמכות הדעת האנושית. זהו רגש מוכוון מטרה. לעומתה, אהבה בלתי-מרוסנת, שלעולם איננה נתונה לשליטה, הכוונה, או מטרה, לא תגיב נכון גם כאשר היא תזדקק לאותה סמכות. היא פשוט לא תבין את זה.

כך גם ביחס להתמסרות. אם זו אינה תחושה חדורת מטרה, אם היא איננה מוכוונת מראש, אם מראשית התהוותה היא איננה כפופה לשליטה של הדעת, היא לא תגיב בצורה רציונלית. אם היא יוצאת משליטה – הרי שבסופו של דבר – כשתרצו להחזיר אותה למסלול, תגלו שהיא לא משתפת פעולה. היא לא מורגלת לציית, היא כמו גידול פרא.

אפשר להשתמש בשכל כדי להתמודד עם רגשות ותחושות, ולאמן אותם להגיב להיגיון. ואז – כשראוי לאהוב, אתם יכולים. כשצריכים להתמסר – אתם מסוגלים. תוכלו לעורר את הרגשות האלה מעומק לבכם כשתזדקקו להם.  

כשההתמסרות איננה ראויה, תוכלו לסלק אותה, להיפטר ממנה ולהמיר אותה ברגש מתאים יותר לסיטואציה – זוהי צניעות.

אומרים שאדם שמפלרטט עם כולם, איננו זמין באמת לאף אחד. חוסר אבחנה מן הסוג הזה הוא קטלני לאינטימיות וקטלני לחיי נישואין. מפני שהנישואין הם מוסד אלוקי, מפני שמעורבים בהם החלקים האלוקיים של הבעל והאישה, חייבים לתחזק בה את הצניעות על מנת לשמר את האלוקי שבקשר הזה.

חוסר צניעות הורס זאת לחלוטין. לא יכולה להיות אינטימיות בין גבר לאישה אם אין בהם צניעות זה לזו. צניעות בחיי נישואין פירושה – התמסרות ממוקדת ומדויקת.

בחיי נישואין שיש בהם צניעות, ההתמסרות הממוקדת היא אמיתית: לא כאן, לא שם – עכשיו. וכשהיא כאן ועכשיו, זה הכול. זוהי התמסרות מוחלטת, טבעיות מוחלטת, ספונטניות מוחלטת, אינטימיות מוחלטת.     

הפוסט האם אתם מפחדים להתמסר? איך אפשר להכיל את האחר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בשיא הביטחון! https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%90-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%98%d7%97%d7%95%d7%9f/ Wed, 24 May 2023 10:37:17 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3889 הדברים החשובים לקראת הקמת בית יהודי גב׳ רוחה ויסמן מחנכת ומשפיעה, משתפת בנקודות חשובות שבחורה צריכה לדעת כשהיא בשלב הפגישות, ונותנת כלים מעשיים גם לאמהות. הפודקאסט מופנה לבחורות לקראת שידוך, כלות, נשים צעירות ואמהות לילדים בכל הגילאים. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט בשיא הביטחון! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הדברים החשובים לקראת הקמת בית יהודי

גב׳ רוחה ויסמן מחנכת ומשפיעה, משתפת בנקודות חשובות שבחורה צריכה לדעת כשהיא בשלב הפגישות, ונותנת כלים מעשיים גם לאמהות.

הפודקאסט מופנה לבחורות לקראת שידוך, כלות, נשים צעירות ואמהות לילדים בכל הגילאים.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט בשיא הביטחון! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ״דור ישרים יבורך״ https://mikvah.org.il/%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Tue, 16 May 2023 04:49:05 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3871 עד כמה חובת ההשתדלות היא על ההורים? גב׳ שושי קורצמן, יועצת גנטית קלינית,מסבירה בצורה מרתקת על גנים, כרומוזומים, מחלות גנטיותואת דרכי ההשתדלות של ההורים למניעת סבל ועוגמת נפש הפודקאסט מופנה לבחורות לקראת שידוכים, לאמהות מחתנות ולנשים נשואות שעשו בדיקת דור ישרים ורוצות להבין יותר לעומק. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט ״דור ישרים יבורך״ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

עד כמה חובת ההשתדלות היא על ההורים?

גב׳ שושי קורצמן, יועצת גנטית קלינית,
מסבירה בצורה מרתקת על גנים, כרומוזומים, מחלות גנטיות
ואת דרכי ההשתדלות של ההורים למניעת סבל ועוגמת נפש

הפודקאסט מופנה לבחורות לקראת שידוכים, לאמהות מחתנות ולנשים נשואות שעשו בדיקת דור ישרים ורוצות להבין יותר לעומק.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט ״דור ישרים יבורך״ הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "וספרתן לכן" https://mikvah.org.il/%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%aa%d7%9f-%d7%9c%d7%9b%d7%9f/ Sun, 14 May 2023 08:00:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3789 הידעת שיש קשר בין השבוע של 7 נקיים לספירת העומר? גב׳ קרן ורדי, מדריכת כלות, בשיחה עם חני מרזל  נותנת טיפים ורעיונות להעמקת הקשר הזוגי לפי 7 הספירות:  הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

הפוסט "וספרתן לכן" הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הידעת שיש קשר בין השבוע של 7 נקיים לספירת העומר?

גב׳ קרן ורדי, מדריכת כלות, בשיחה עם חני מרזל 

נותנת טיפים ורעיונות להעמקת הקשר הזוגי לפי 7 הספירות: 

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

הפוסט "וספרתן לכן" הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני מאושרת! https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%95%d7%a9%d7%a8%d7%aa/ Tue, 09 May 2023 09:44:08 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3866 האם כדי להיות מאושרת אני זקוקה לאישור של הסביבה? גב׳ ציפי אהרונוב, מטפלת זוגית ופרטנית בפסיכודרמה מבוססת מובחנות,בשיחה עם חני מרזל נותנת הצצה לגישת המובחנותונותנת את הדרך כיצד ניתן לחיות בגישה זו וכיצד כל אחתיכולה להיות מאושרת בלי לחכות כל הזמן לאישור של הסביבה. הפודקאסט מופנה בעיקר לבחורות לקראת שידוכים, ומתאים לכל אחת שרוצה לדעת […]

הפוסט אני מאושרת! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האם כדי להיות מאושרת אני זקוקה לאישור של הסביבה?

גב׳ ציפי אהרונוב, מטפלת זוגית ופרטנית בפסיכודרמה מבוססת מובחנות,
בשיחה עם חני מרזל נותנת הצצה לגישת המובחנות
ונותנת את הדרך כיצד ניתן לחיות בגישה זו וכיצד כל אחת
יכולה להיות מאושרת בלי לחכות כל הזמן לאישור של הסביבה.

הפודקאסט מופנה בעיקר לבחורות לקראת שידוכים, ומתאים לכל אחת שרוצה לדעת לשאול את עצמה שאלות.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפרק מוקדש לזכות ברוך יהודה וחנה תמר ובני משפחתם

הפוסט אני מאושרת! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בוחרת לאהוב https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%95%d7%97%d7%a8%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91/ Tue, 02 May 2023 14:36:04 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3860 מהי שפת האהבה שלך? גב' יהודית נפרסטק, מטפלת בפסיכודרמה, בשיחה מרתקת עם חני מרזל מדברת על אהבה, כיצד ניתן להגיע אליה, ונותנת הצצה ל5 שפות האהבה.עם תרגיל מעשי. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם הפודקאסט מתאים לכל אחת שרוצה לאהוב את עצמה, את בעלה ואת הילדים שלה.

הפוסט בוחרת לאהוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהי שפת האהבה שלך?

גב' יהודית נפרסטק, מטפלת בפסיכודרמה, בשיחה מרתקת עם חני מרזל

מדברת על אהבה, כיצד ניתן להגיע אליה, ונותנת הצצה ל5 שפות האהבה.
עם תרגיל מעשי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפודקאסט מתאים לכל אחת שרוצה לאהוב את עצמה, את בעלה ואת הילדים שלה.

הפוסט בוחרת לאהוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אימות בזמן עימות https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%a2%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%aa/ Tue, 25 Apr 2023 15:30:41 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3856 גישור במצבי קונפליקט בין בני הזוג. ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה מרתקת עם חני מרזל מדברת על שלב ההתפכחות שבני הזוג נפגשים עם החסרונות האחד של השניה ומתעוררים קונפליקטים ונותנת כלים מעשיים לפתרון הקונפליקט עם כלי הגישור. הפודקאסט מתאים לאישה צעירה בשנה הראשונה ולכל אישה שמתמודדת עם קונפליקטים בחיים בכלל ובזוגיות בפרט. הפודקאסט הוקלט […]

הפוסט אימות בזמן עימות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

גישור במצבי קונפליקט בין בני הזוג.

ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה מרתקת עם חני מרזל

מדברת על שלב ההתפכחות שבני הזוג נפגשים עם החסרונות האחד של השניה ומתעוררים קונפליקטים ונותנת כלים מעשיים לפתרון הקונפליקט עם כלי הגישור.

הפודקאסט מתאים לאישה צעירה בשנה הראשונה ולכל אישה שמתמודדת עם קונפליקטים בחיים בכלל ובזוגיות בפרט.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט אימות בזמן עימות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פרידה בנישואין https://mikvah.org.il/%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f/ Tue, 18 Apr 2023 13:24:17 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3851 בחתונה החתן והכלה נפרדים ממשפחת המקור שלהם. ד"ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה מרתקת עם חני מרזל מדברת על הקשיים בפרידה הזו של האמא מהבת, של הבת מהאמא והמשפחה וגם של החמות מהבן שלה ונותנת כלים ל׳עשה׳ ו׳אל תעשה׳ בעניין זה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט פרידה בנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

בחתונה החתן והכלה נפרדים ממשפחת המקור שלהם.

ד"ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה מרתקת עם חני מרזל

מדברת על הקשיים בפרידה הזו של האמא מהבת, של הבת מהאמא והמשפחה

וגם של החמות מהבן שלה ונותנת כלים ל׳עשה׳ ו׳אל תעשה׳ בעניין זה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט פרידה בנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חידונים בנושא טהרת המשפחה https://mikvah.org.il/kahoot/ Mon, 17 Apr 2023 16:25:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1414 בואי נסקור קצת אחרת את הלכות טהרה המשפחה! לפנייך קישורים ל-5 חידוני Kahoot בנושאים שונים: השאלונים לפי פסקיו של הרב חייקין, שימי לב שהדפדפן שלך לא מתורגם באופן אוטומטי לעברית- לחווית משחק תקינה החלת מצב נידה דיני הרחקות דיני הפסק טהרה/שבעה נקיים דיני חפיפה וטבילה דיני עונת הווסת – לוח אישי * שימי לב – […]

הפוסט חידונים בנושא טהרת המשפחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

בואי נסקור קצת אחרת את הלכות טהרה המשפחה!

לפנייך קישורים ל-5 חידוני Kahoot בנושאים שונים:

השאלונים לפי פסקיו של הרב חייקין, שימי לב שהדפדפן שלך לא מתורגם באופן אוטומטי לעברית- לחווית משחק תקינה

החלת מצב נידה

דיני הרחקות

דיני הפסק טהרה/שבעה נקיים

דיני חפיפה וטבילה

דיני עונת הווסת – לוח אישי

* שימי לב – השאלות באתגר הזה הן מקיפות… זה לגמרי בסדר לא לדעת את כל התשובות!

תהני:)

לא קיבלת ציון גבוה כמו שהיית רוצה? אל דאגה! למדי את ההלכות לפי נושא כאן>>

הפוסט חידונים בנושא טהרת המשפחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> על משמעותה האמיתית והעמוקה של "טומאה" https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%98%d7%95%d7%9e%d7%90%d7%94/ Sat, 15 Apr 2023 09:31:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2571 אחד המושגים שקשה להבין בתורה, הוא מושג הטומאה והטהרה. טומאה וטהרה – ובמיוחד דיני הנידה וטהרת המשפחה הנובעים מהן – מעוררים לעתים קרובות תגובה שלילית. מדוע, נשאלת השאלה, צריכה האישה לסבול מן הסטיגמה של "טמאה"? מדוע שתרגיש נחותה בקשר לתהליך טבעי המתרחש בגופה? בשורה התחתונה, יש לומר, ההתנגדויות הללו עולות כתוצאה מאי-הבנה יסודית. טומאה וטהרה, […]

הפוסט על משמעותה האמיתית והעמוקה של "טומאה" הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אחד המושגים שקשה להבין בתורה, הוא מושג הטומאה והטהרה. טומאה וטהרה – ובמיוחד דיני הנידה וטהרת המשפחה הנובעים מהן – מעוררים לעתים קרובות תגובה שלילית. מדוע, נשאלת השאלה, צריכה האישה לסבול מן הסטיגמה של "טמאה"? מדוע שתרגיש נחותה בקשר לתהליך טבעי המתרחש בגופה?

בשורה התחתונה, יש לומר, ההתנגדויות הללו עולות כתוצאה מאי-הבנה יסודית. טומאה וטהרה, הן עניין רוחני ולא מושג פיזי. 

הלכות הטומאה, הנידה והטבילה במקווה שייכות לאחת הקטגוריות של מצוות התורה, קטגוריה הידועה בשם "חוקים" – חוקים אלוקיים שאין להם הסבר ונימוק. הם אינם מובנים בהיגיון פשוט, כמו הציווי שלא להרוג או שלא לגנוב, או כמו המצוות שיש להן משמעות סמלית והנצחה של אירועים היסטוריים בעברנו, כמו חגי פסח וסוכות. הלכות הטומאה והטהרה הן סופרה-רציונליות, מעל ההיגיון והנימוק. דווקא בשל היותן ברמה רוחנית גבוהה כל כך, כזו שמעבר ליכולת האינטלקט האנושי להבין, הן משפיעות וקשורות לחלק נעלה מאד של הנפש, חלק שגם הוא נשגב מהיגיון לחלוטין. 

אבל, גם אם הדעת האנושית איננה יכולה להבין את החוקים האלוקיים הללו בצורה הגיונית, מכל מקום, אנחנו יכולים לנסות ולהבין אותם בצורה רוחנית ולחפש אחר המשמעות הפנימית שלהם. בחיפוש הזה, ההשקפה הפילוסופית החסידית היא לעזר רב, שכן לימוד החסידות מגלה את ההיבט הפנימי של התורה, ה"נשמה" שבה, ויכול להוביל אותנו לאזורים מחשבתיים ותפיסתיים שבלי לימוד החסידות לא יכול האינטלקט האנושי להגיע אליהם. החסידות שואפת להנכיח את האלוקות השוכנת בכל דבר, ומאירה את השורש הרוחני למציאות הגשמית. 

טומאה כהיעדר קדושה

התורות החסידיות מבארות כי מהותה של טומאה מוגדרת כ"היעדר קדושה". הקדושה מכונה "חיים" ו"חיות"; מה שמאוחד עם ונובע ממקור כל החיים – הבורא. הפילוסופיה החסידית ממשיכה לבאר כי איחוד שלם עם הקב"ה, קדושה אמיתית, פירושו שמציאותו העצמאית של אדם מצויה במצב של ביטול, התבטלות אישית לאלוקים. מן הצד השני, מה שמרוחק או נפרד ממקורו האלוקי מכונה "מוות" ו"טומאה". על פי התורה, מוות הוא הסיבה הבסיסית לכל טומאה, ואשר על כן, הטומאה החמורה ביותר נובעת ממגע בגוף מת.

כוחות הרוע מכונים בטרמינולוגיה הקבלית והחסידית – "סטרא אחרא", "הצד האחר". הם מה שנמצא "בחוץ", מה שמרוחק מנוכחותו וקדושתו של הקב"ה. הכוחות הללו משגשגים במחוזות שבהם נוכחות הבורא נסתרת וכמעט שאיננה מורגשת, היכן שבקושי נוכחת קדושה. במקום שבו הקב"ה מורגש פחות, יש באופן טבעי יותר מקום ל"התנגדות" אליו. לפיכך, מנקודת מבט רוחנית, הדבר הרע ביותר, הטמא ביותר באדם, מעל כל דבר אחר, היא תחושת העצמי: דחיקה של הנוכחות האלוקית ויצירת חלל ריק, ריק שאמורה לשכון בו נוכחותו של הקב"ה. 

זוהי המשמעות העמוקה, על פי תורת החסידות, למשפט "לגרום לחילול השם", אסור לאדם ליצור חלל – מקום שריק מנוכחותו של הבורא. זוהי הסיבה לדברי חז"ל שגאווה שקולה לעבודה זרה, שכן עבודה זרה, במהותה, משמעה שמתייחסים לדבר כלשהו כבעל מציאות עצמאית מהבורא, העומדת על שלה – במקומו של הקב"ה.  

אם כן, אם נפשיט את המילים "טהור" ו"טמא" מקונוטציות גשמיות של ניקיון ולכלוך, ונעסוק במשמעות הרוחנית האמיתית שלהן, נראה כי מה שהן באמת מסמלות הוא הנוכחות או ההיעדר של קדושה.

הבחנה חשובה בין שני סוגים של טומאה

בנקודה זו אנחנו חייבים לשאול את עצמנו: מדוע קיימת טומאה בעולם? איזו מטרה היא משרתת בעולמו של הקדוש ברוך הוא? 

"זה לעומת זה ברא אלוקים", אומר לנו קוהלת, וכפי שהחסידות מפרשת זאת, לכל דבר בתחום הקדושה – יש את המקבילה שלו בתחום הטומאה. 

מצד אחד, הממדים הסותרים הללו נבראו כדי שתהיה לנו "בחירה חופשית" בהתנהגות שלנו. בעומק יותר, מסבירה החסידות, כאשר אנחנו דוחים את הרע ובוחרים בטוב, ויתרה מזו, כאשר אנו הופכים את הרע עצמו לטוב, אנחנו מעלים לא רק את עצמנו אלא גם את העולם כולו, ומקרבים אותו לשלמותו האולטימטיבית. 

אם כן, המטרה האולטימטיבית של הטומאה, "הצד האחר", היא כדי שבאמצעותם אנו נתרומם לדרגות גבוהות יותר. כפי שאומר הפתגם החסידי, "ירידה לצורך עלייה", וכך ההסתר של הקב"ה מפנה דרך לגילוי גדול יותר. כשנשמה יורדת לעולם הזה, לדוגמה, לשכון בתוך גוף גשמי, היא עוברת תהליך של ירידה בלתי נתפסת ממצבה הקודם כישות בעלת קיום רוחני טהור. מטרתה של הירידה הזו, מכל מקום, היא כדי הנשמה תתעלה עוד למעלה יותר בקשר שלה אל הקב"ה, ותגיע לדרגה גבוהה יותר מזו שהייתה לה קודם ירידתה לעולם הזה. את העלייה הזו אפשר להשיג רק באמצעות הירידה לגוף גשמי, באמצעות עבודת השם בעולם הגשמי התחתון.

מצד אחד, העולם הזה מלא בהעלם האור ובטומאה, אך מצד שני, רק באמצעות המאבק וההתמודדות בעולם הזה, יכולה הנשמה לעלות גבוה יותר.

עלינו להבחין, אם כן, בין שני סוגים של טומאה, שני סוגים של "ירידה". ישנה הטומאה שאנו יוצרים בעצמנו כאשר אנו דוחקים החוצה את נוכחותו של הקב"ה באופן מכוון, ובכך יוצרים חלל ריק, וישנה הטומאה שהקב"ה יצר מלכתחילה כחלק מן העולם שלנו.

ההבחנה הזו חיונית להבנת ההלכות הקשורות לנידה. הטומאה הנובעת מחטא, היא חלל שאנו יוצרים, והוא מוריד אותנו. טומאת הנידה, לעומת זאת, היא חלק מובנה מהמחזור החודשי הטבעי של האישה. ה"ירידה" שלה מרמת שיא של פוטנציאל קדושה (כלומר, כאשר האפשרות ליצירת חיים אפשרית) אין פירושה שהיא, חס ושלום, "חוטאת", "שפלה", "נחותה" או מתויגת באופן שלילי כלשהו. ההפך הוא הנכון. דווקא מפני שיש באישה קדושה עצומה כל כך, ביכולת האצורה בה ליצור, כמעט יש מאין, חיים חדשים בתוך גופה, דווקא משום כך יש את האפשרות לטומאה רבה יותר – אך גם לעלייה גדולה יותר בעקבותיה. 

ננסה להעמיק בהבנת הרעיון שככל שרבה הקדושה, כך רבה האפשרות לכוחות הטומאה להיכנס למקום זה. אין כאן סתירה למה שנאמר קודם לכן, שכוחות "הצד האחר" יכולים לשגשג בהיעדר קדושה. כוחות הרוע מכונים גם "קליפות", לא רק מפני שהן מסתירות ומעלימות את ניצוצות הקדושה הפנימיים המעניקים חיים לכל המציאות, אלא גם מפני, שבדומה לקליפת פרי, הן יכולות לקבל את החיות שלהם רק כשהן מחוברות לאותו ניצוץ פנימי, החלק החי באמת. כאשר הן מופרדות מהחלק הפנימי, אין להן עוד קיום והן "מתות".

אם כן, יתר קדושה יכול להעניק "מקום" לכוחות החיצוניים לשאוב את הקיום שלהם, ממש כמו, לדוגמה, חבית של מי שתייה העולה על גדותיה, שהמים הנשפכים ממנה עשויים להשקות עשבים שוטים. 

לאור זה, נוכל להבין את ההסבר של הרבי מקוצק, שהטומאה יכולה לשכון רק במקום שהייתה בו קדושה. נוכל לקשור את זה להבנה שלנו לסוג הטומאה של הנידה.

התורה אומרת כי כאשר אישה יולדת, היא נמצאת במצב של נידה למשך זמן משתנה: בלידת זכר היא נטמאת למשך שבעה ימים, ובלידת נקבה, למשך ארבעה עשר ימים.   

מדוע שתהיה הלידה קשורה בטומאה? הרבי מקוצק מסביר שטומאה יכולה לשכון רק במקום שיצאה ממנו הקדושה. התלמוד אומר כי הקב"ה בכבודו ובעצמו מעורב בכל לידה, שלא באמצעות כוחות אחרים כ"שליחים". מסיבה זו יש דרגה גבוהה מאד של קדושה בלידה, בלידה מעורב אחד הכוחות הנשגבים ביותר של הקב"ה, היכולת לברוא יש מאין. לאחר הלידה, הקדושה העצומה הזו, הכוח האלוקי העוצמתי הזה, "עוזב", וישנו פוטנציאל רב יותר לטומאה. מכאן נוכל להמשיך ולהניח שהסיבה לכך שבלידת נקבה ישנה תקופה ממושכת יותר של טומאה, היא מפני שבגופה מצוי הכוח האלוקי ליצירה של עוד חיים חדשים מן ה"אין". בשל הפוטנציאל הרב יותר לקדושה, יכולה להיות טומאה רבה יותר.

הדבר נכון גם ביחס למחזור החודשי של האישה: בכל חודש, פוטנציאל הקדושה הגדול הזה, יכולתה של האישה להיות קשורה לכוח הנשגב של בריאה חדשה, מגיע לשיא בגופה ("עלייה"). כאשר הפוטנציאל הזה איננו ממומש והקדושה עוזבת, השאריות, שכעת הן נטולות חיים, מוסרות מן הגוף. ולכן ה"ירידה" הזו היא כר לטומאה. זה בדיוק בשל הרמה הגבוהה של קדושה הקשורה לתהליך של יצירה, שבשלה עשויה הטומאה להתרחש. 

אך גם במקרה זה, ה"ירידה" שבמצב הנידה היא לשם עלייה גבוהה יותר, באמצעות הטהרה במקווה ותחילתו של מחזור חדש המוביל לדרגת קדושה גבוהה עוד יותר בחודש הבא. המקווה – כפי שיוסבר להלן – מאפשר לעלות לדרגה גבוהה עוד יותר מזו של החודש הקודם.

במובן זה, אפשר להשוות את הטבילה במקווה והמחזור החודשי של האישה למעגל של שבת וימי השבוע אצל כל יהודי. המעבר שבין היום הקדוש בשבוע – השבת, לימי החולין של השבוע, הוא בדיוק אותו מעגל של עלייה וירידה – המתרחש בכל שבוע מחדש. ששת ימי החולין מובילים לשבת, שבה העולם מתעלה, מיטהר, עולה לשורשו. בשבת זוכה כל יהודי ל"נשמה יתרה", שהוא מאבד עם צאת השבת, ועליו לשוב "ולרדת" אל האתגרים והתמודדות של השבוע הבא. מכל מקום, ההתמודדויות לטהר את עצמנו ואת העולם סביבנו שאנו מתעמתים איתן במשך ששת ימי השבוע, הן אלה שמתעלות בשבת ומאפשרות לנו להתעלות גבוה יותר ויותר בכל שבוע, בהתקדמות מתמדת. 

או מחזור אחר: המעבר שבין שינה לערות. על פי ההלכה, צריך כל אדם שקם משנתו ליטול ידיים, בכדי להסיר את "רוח הטומאה" שדבקה בהם במהלך השינה. בשינה אנו חווים "עזיבה של הקדושה" מן הגוף. הנפש, כך נאמר, "עולה לשורשה" העליון. וגם כאן, הירידה "הטבעית" הזה מאפשר לטומאה להיכנס פנימה. הידיים שלנו טמאות עם הקימה מהשינה, אך אין הן "רעות". אותו הדבר נכון ביחס לטומאת הנידה הקשורה לירידה "הטבעית" החודשית של האישה. זוהי התוצאה של עזיבת הקדושה, אך בשום אופן אין כאן מצב של שפלות, נחיתות או בושה.  

רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, מציע הסבר עמוק עוד יותר להבנת טבען הפנימי של ה"ירידות" הללו. מאחר, הוא אומר, שהירידה היא הכנה חיונית לעלייה הבאה אחריה, ומטרתה הסופית של הירידה היא העלייה, אם כן הירידה עצמה היא חלק בלתי נפרד מן העלייה עצמה. הרבי מסביר מדוע, כשהתורה מונה את כל מסעות בני ישראל במדבר, היא מתארת את מקומות העצירה שלהם כ"מסעות". מאחר שהחנייה והעצירה היו הכנה למסע שהגיע בעקבותיהן, אם כן גם העצירות הן חלק בלתי נפרד מן הנסיעה קדימה. או כמו בדוגמה הקודמת שלנו: השינה מעניקה את הכוח לאדם להתרומם למעלה יותר ביום הבא, ולפיכך היא חלק מאותה עלייה עצמה – אף שהיא נראית כמצב נמוך יותר של הגוף. 

במבט רחב יותר, הדבר נכון גם כן, מסביר הרבי, לגלות עם ישראל. אם מטרת הגלות הייתה רק כדי להעניש אותנו על חטאינו, עוצמתה הייתה צריכה לפחות עם הזמן. במקום זאת, היא נעשית גרועה מיום ליום. ההעלם וההסתר הם הכנה ל – ומטרתם הסופית היא – גילוי עצום, האור הגדול שיגיע בימות המשיח, וכך ככל שאנו מתקרבים אל אותו אור גדול, החושך נעשה סמיך יותר. מטרתה הפנימית של הגלות היא שבאמצעות זיכוך של עצמנו ושל העולם, נגיע בסופו של דבר לדרגה גבוהה של קדושה ואחדות עם השם, גבוהה אפילו מזו שהייתה בזמן בית המקדש הראשון.

ההשוואה לירח

בתמצית, אותן ירידות "טבעיות" – אותן היעדרויות של קדושה שיצר הקב"ה במחזור החודשי של האישה, המחזור השבועי של ימי השבוע והשבת, מחזור השינה היומי, ומחזור הגלות-גאולה של עם ישראל ככלל – כל אלה, במהות הפנימית ביותר שלהן, הן חלקים של תהליך של התקדמות ועלייה. 

הקשר בין המחזורים השונים הללו איננו מקרי. התלמוד משווה את עם ישראל לירח: כשם שהירח פוחת ומתמלא בכל חודש, כך גם עם ישראל, העוברים העלמות והסתרים לצד התחדשות – גלות וגאולה. הופעת הירח החדש, ראש חודש, היא מעין חג קטן, המסמל את תחילתו של חודש חדש. היום הזה הוא גם יום חגן של הנשים, שניתן להן כשכר על כך שלא השתתפו בעשיית עגל הזהב ובפולחנו. גם גוף האישה, כמו הירח, עובר מחזור חודשי, ותורת החסידות מאירה קשר עמוק יותר בין מחזור הנידה לבין הירח החדש. האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד ( ה"צמח צדק"), מסביר שבראש חודש הירח מתחדש, "מיטהר" ו"מתאחד" מחדש עם השמש, ושוב הוא מקבל את ההשתקפות של אורה. איחודם של השמש והירח בראש חודש מקביל לאיחוד המחודש של האיש והאישה לאחר שמסתיימים ימי הנידה. כשם שהאישה מתחדשת בכל חודש, כך גם בני ישראל יתחדשו בבוא הגאולה, והדבר יתבטא בשיא של איחוד עם הקב"ה. 

כדברי התלמוד, כאשר גלו היהודים מארצם, גלתה גם השכינה עמהם. וכפי שמציין הצמח צדק, האותיות של המילה "נידה" (בכתיב חסר) יכולות להיקרא גם כ"נד ה" – השם כביכול תועה ונודד, גולה יחד עם בניו – עם ישראל. 

וכך, האיחוד המחודש של השמש והירח בראש חודש משקף את האיחוד המחודש של האיש והאישה, ושל הקב"ה ובני ישראל – שמערכת היחסים שלהם מושווית לזו של בעל ואישה. 

להבין את הטבילה במקווה

הבנו שכל אותן ירידות טבעיות הן למעשה היבט של העלייה עצמה. מכל מקום, מדוע התהליך הזה קשור לטבילה במקווה, וכיצד קשורים מים לשינוי מעמדו של אדם מטמא לטהור?

גדולי החסידות מסבירים שבתהליך של צמיחה והתקדמות מדרגה אחת לדרגה גבוהה יותר, חייב להיות שלב של "אין" "ביטול בין יש ליש". לדוגמה, כאשר נזרע זרע באדמה, הוא קודם כל מתפרק, מאבד את מציאותו הראשונית, על מנת לאפשר צמיחה. על מנת להגיע למעמד גבוה יותר, על האדם לאבד/לבטל את מעמדו הקודם.

זוהי המטרה הפנימית של הטבילה במקווה: לאפשר להגיע למצב של התבטלות, "האין שבין יש ליש", שבין שתי דרגות ההתקדמות. בתורת החסידות מצביעים על כך שסיכול אותיות של המילה 'טבילה' הוא "הביט(ו)ל", עוד אינדיקציה לקשר ביניהם.

על מנת לקיים את מצוות הטבילה במקווה כהלכה, יש לטבול במקווה בשלמות, הגוף כולו עטוף במים. ההתמזגות המוחלטת הזו של העצמי משמעה אובדן של המציאות העצמאית, יציאה מהעצמי, העלאה של עצמי בהיותו כלי לקדושה. הרמב"ם כותב בספר ההלכה שלו, משנה תורה, כי הטבילה במקווה מצריכה כוונת הלב, הכוונה לטהר את עצמנו מבחינה רוחנית מכל המחשבות השגויות ומהתכונות הלא טובות, להביא את נשמת האדם אל תוך "מי הדעת הטהור".  

החסידות מאירה קישור נוסף בין הטבילה במקווה למבול הגדול שפקד את העולם בימי נוח. מדוע, נשאלת השאלה, נבחרו המים ככלי המתאים להסרת הרוע מן העולם? ומדוע היה המבול צריך להימשך זמן ארוך כל כך, ארבעים יום וארבעים לילה? הרי אם היה הקב"ה רוצה רק להעניש את הרשעים, היו לו בוודאי הדרכים לעשות זאת באופן מהיר ומידי?

התשובה לכך, על פי תורת החסידות, היא שהמבול לא היה רק עונש, אלא אמצעי לטהר את העולם. המבול עטף את העולם כולו, וארבעים הימים והלילות שלו מקבילים למידת הנפח של מי המקווה הכשר – ארבעים סאה. מי המבול, "מי נוח", טיהרו את העולם בטבילה, כשם שאדם נטהר מטומאתו במקווה. ההפרדה וההסרה של כל האלמנטים החיצוניים והלא רצויים, מטרתה להביא את העולם (ואת האדם) לדרגה גבוהה יותר. 

וזה מחזיר אותנו אל ההתחלה: הגורם המרכזי לטומאה היא ההיפרדות מהשם, ואיחוד מחודש איתו משמעו התבטלות אליו, לאבד את תחושת הקיום העצמאי ולהתחבר אל המקור שלנו. על פי הלכה, מכל מקום, הטהרה מתרחשת בעת היציאה מן המקווה, ולא בתוכו. כפי שמסביר זאת הרבי מליובאוויטש, משמעות הדבר היא שמטרת ההתרוממות הרוחנית שלנו, מצבי ה"עלייה", אינה להתרחק ולהתנתק מהעולם, מטרת הבריאה היא "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", מקום משכן בעולם הזה, כלומר, עלינו להשפיע על ה"חוצה", להביא את הקדושה אל הדרגות הנחותות ביותר. על אף מעמדו הרוחני הנעלה של אדם, הוא איננו נטהר עד שהוא יוצא החוצה – עד שהוא משפיע על ה"חוץ". 

במונחים מעשיים, פירוש הדבר הוא ש"המעשה הוא העיקר" – פעולה בעולם, בירור וזיכוך של המהות הפנימית של האדם, וכך גם של חלקו בעולם, להפוך את העולם ל"דירה לו יתברך". כשם שהמצב הנעלה של שבת מכונה "מקור הברכה" לשבוע כולו, וראש חודש הוא מקור הברכה לחודש כולו, כך גם הטהרה במקווה אמורה להשפיע ולהקרין על כל מחשבותיו, דיבוריו, ומעשיו של האדם היוצא מן המקווה. 

החסידות ממשיכה להסביר כי קיום של מצוות מספק "לבושים" לנשמה. רגע ההפריה הוא רגע קריטי במיוחד, שבו מחשבות ההורים וטהרת הלב מכריעים, במידה רבה, איזה אופי של "לבושים" יהיו לנשמה הזו. לסיכום, להלכות טהרת המשפחה יש לא רק משמעות רוחנית עמוקה, אלא כפי שמסביר הרבי מליובאוויטש, לקיום המצווה הזו יש השפעה ישירה ועמוקה על בריאותם הרוחנית והגשמית של הילדים – ולמעשה, על הדורות הבאים של עם ישראל – לנצח. 

הפוסט על משמעותה האמיתית והעמוקה של "טומאה" הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה קורה לנשמה לאחר הפלה? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%a0%d7%a9%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%97%d7%a8-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%94/ Thu, 13 Apr 2023 22:10:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3405 שאלה: חוויתי הפלה לאחרונה. אני אסירת תודה על הילדים שיש לי, אך עדיין מרגישה תחושת אובדן על הילד שלעולם לא אכיר. האם ישנו איזשהו הסבר על פי הקבלה, למה דברים כאלה קורים? תשובה: אני מצטער מאד לקרוא על האובדן שחווית. מובן לגמרי שאת נשארת בתהייה מה יכול היה להיות, במה שנראה כפוטנציאל שלא זכה להגיע […]

הפוסט מה קורה לנשמה לאחר הפלה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

חוויתי הפלה לאחרונה. אני אסירת תודה על הילדים שיש לי, אך עדיין מרגישה תחושת אובדן על הילד שלעולם לא אכיר. האם ישנו איזשהו הסבר על פי הקבלה, למה דברים כאלה קורים?

תשובה:

אני מצטער מאד לקרוא על האובדן שחווית. מובן לגמרי שאת נשארת בתהייה מה יכול היה להיות, במה שנראה כפוטנציאל שלא זכה להגיע למימוש.

האמת היא, שמבחינה קבלית, אין כזה דבר "מה שיכול היה להיות". לכל נשמה יש את המסלול הייחודי שלה. מדוע יש נשמות שמבלות זמן רב יותר על פני האדמה, כאלה שפחות, וכאלה שלעולם אינן צולחות את המעבר הזה – היא תעלומה שרק אלוקים בעצמו יכול לפתור. אנחנו יכולים רק להציע הסבר אפשרי, באמצעות עיון במה שהקבלה מלמדת אותנו על מסעה של הנשמה.

לכל נשמה יש היסטוריה, היסטוריה ארוכה מאד. בעולם העליון ישנו 'מאגר' של נשמות, שבו, משחר המציאות, כל הנשמות, אלה שנולדו ואלה שעתידות להיוולד, מחכות לזמן שלהן לרדת לעולם הזה. כאשר כאן בעולם הזה אישה הרה, שם למעלה נקראת נשמה אחת מן המאגר ונשלחת למטה כדי להתחיל את שליחותה עלי אדמות. המשיח יוכל לבוא רק כאשר מאגר הנשמות מתרוקן, וכל נשמה נשלחה אל עבר הייעוד האישי שלה.

הירידה לעולם הנמוך שלנו, היישר מהמקור האלוקי שלה, היא חוויה מפחידה וטראומטית לנשמה. החומריות והאפלה המאפיינות את עולמנו זרות לחלוטין לניצוץ האלוקי הטהור. על מנת להקל את ירידת הנשמה לעולם, הנשמה עוברת שלב ביניים שבו היא נכנסת לתחום שאין הוא שמים אף אין הוא ארץ – רחם האם. הרחם הוא סוג של גן עדן שבו הנשמה נהנית מהחום וההגנה של האמא, ומהתמיכה והאהבה של האבא, מבלי להיות מוכתמת או נגועה בשחיתות מהעולם סביב. בשלב הזה, הנשמה עדיין איננה נכנסת לתוך הגוף, אלא מרחפת סביבו. היא עדיין חופשית מן המגבלות הפיזיות. זהו שלב מעבר, שנועד לרכך את ההלם שבנחיתה לעולם שמעבר לרחם.

יש נשמות שלעולם אינן מוכנות לעזוב. הן נעלות מדי, טהורות מדי, רגישות מדי מכדי להיזרק אל המציאות הקשוחה של הקיום בעולם הזה. זה יהיה אכזרי מדי לשתול נשמה עדינה שכזו בגוף, שתיכנס לעולם מלוכלך ברוע ובאנוכיות. וכך, במקום להמשיך הלאה אל העולם הזה, הנשמות הללו מרחפות בחזרה למקום שממנו באו – העולמות העליונים והקדושים, שבהם הן מרגישות בבית. אולי יגיע היום והן יגיעו לעולם, ואולי השליחות שלהן מוצתה, הן ירדו מספיק רחוק.

בעבור האם, זהו אובדן כואב. העתיד שהיא ציירה לילד שלה איננו מתגשם. אך האם זו "הפלה"?
"הפלה" משמעה שמשהו השתבש, חלה טעות. אבל אנו איננו יכולים לדעת, שכן אולי היה זה ייעודה המקורי של הנשמה.  

אינני מתכוון להמעיט בשום צורה ואופן מהכאב והאובדן שחווית. הכאב שלך הוא אמיתי ומוצדק, וללב הפצוע שלך ייקח זמן להחלים ולהתאושש. לנוכח הזעקה "למה אני?", המילים האלה עשויות להישמע ריקות. אבל ברגעים של בהירות רוחנית, בזמנים שבהם המחשבות שלך גוברות על הרגש, אולי תוכלי לחוש שבמובן מסוים, הייתה לך הזכות לארח נשמה כה קדושה ויקרה ברחם שלך. הזמן המקודש הזה שחלקת עם הילד שלך, הילד שלא נולד, לעולם לא יילקח ממך.

הפוסט מה קורה לנשמה לאחר הפלה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> עשרת הדיברות לזוגיות טובה יותר https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%99%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%98%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8/ Wed, 12 Apr 2023 13:57:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2027 הפוסט עשרת הדיברות לזוגיות טובה יותר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הפוסט עשרת הדיברות לזוגיות טובה יותר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חמישה דברים על נשיות שלמדתי מהמקווה https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Mon, 10 Apr 2023 08:10:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2335 1. להקשיב לגוף שלי כאשר הייתי בשבוע העשירי להיריון, כרעתי תחת התכווצויות מייסרות בבטן התחתונה. אחוזת תזזית, חייגתי למיילדת שלי. "תשכבי, רחל, ונסי להירגע", היא אמרה לי. "הגוף שלך יודע מה לעשות. סמכי על הגוף שלך".  עד כמה שהדבר מנוגד להיגיון, נראה היה כאילו הגוף שלי מנסה להיפטר מהעובר הצעיר שצמח בקרבי. ידעתי שהיא צודקת, […]

הפוסט חמישה דברים על נשיות שלמדתי מהמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> 1. להקשיב לגוף שלי

כאשר הייתי בשבוע העשירי להיריון, כרעתי תחת התכווצויות מייסרות בבטן התחתונה. אחוזת תזזית, חייגתי למיילדת שלי. "תשכבי, רחל, ונסי להירגע", היא אמרה לי. "הגוף שלך יודע מה לעשות. סמכי על הגוף שלך". 

עד כמה שהדבר מנוגד להיגיון, נראה היה כאילו הגוף שלי מנסה להיפטר מהעובר הצעיר שצמח בקרבי. ידעתי שהיא צודקת, ונכנעתי לגלי ההתכווצות שהלמו בי. 

אחרי שנים של שמירת הלכות טהרת המשפחה, למדתי להקשיב לאיתותים של הגוף שלי. לפי ההלכות הללו, כאשר מופיע המחזור החודשי, האישה ובעלה אסורים במגע הדדי למשך כשבועיים (משך הדימום ועוד שבוע נוסף). לאחר שהאישה טובלת במקווה, הם מתאחדים מחדש, עד להופעת המחזור הבא.  

חוץ מבני האדם, רק לפרימטים בודדים יש ווסת. רוב היונקים או סופגים את הדם שתוחם את הרחם או משמרים אותו עד להתרחשות היריון. נשים מאבדות הרבה דם ורקמה בכל חודש במהלך הווסת, והביולוגים יכולים רק לנחש מדוע הגוף מגיב בצורה שנראית כל כך לא יעילה.

כמובן, שאם את מתבוננת בדברים דרך עדשה אלוקית, תוכלי לראות את היופי המוחלט והגאונות האלוקית שבמחזור הווסת האנושי, שכן הוא מתכנת את חיי הנישואין למערכת שיטתית טבעית של פרידה ואיחוד מחודש[1]. איננו צריכות לנחש מתי מגיע הזמן לסגת, אנחנו רק צריכות להקשיב לגוף שלנו.

כמו קצב הלב האנושי, גם ליקום יש את הדופק הטבעי שלו, גאות ושפל. כאשר הנביא יחזקאל מתאר את המרכבה העליונה של הקב"ה, הוא אומר: "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" [2]. מלאכים אלה מכונים בשם 'חיות' מלשון חיים. המרוצה קדימה והנסיגה אחורה, מסבירים גדולי החסידות, היא הדופק של החיים. במערכת היחסים שלנו עם הבורא, ה'רצוא' היא תחושת החמימות שבמימוש עצמי רוחני, בעוד ה'שוב' מקרקע אותנו במצווה מעשית. במערכת יחסים עם אדם אחר, התשוקה גורמת לנו לקרבה יתרה לאדם האחר, בעוד השוב יוצר את הגבולות. יחד, הרצוא והשוב יוצרים איזון. 

אם כן, באופן מובנה בגוף האישה, טבועה הכוריאוגרפיה של חיי הנישואין שאלוקים במרכזם.

2. לחשוב בגדול

קשה לזכור שהחיים הם יותר מאשר לגרום לילדים לצחצח שיניים. או להתלבש לבית הספר. או להכין שיעורי בית. אני משקיעה חלק גדול מן האנרגיה שלי ברק לשמור את התפקוד הבסיסי שלהם. אבל אני מקווה שלא זו תהיה המורשת שלי.

הורות היא יותר מאשר להזיז את הילדים מנקודה א לנקודה ב. הורות משמעה לגדל אנשים בעלי אינטליגנציה רגשית, מצפן מוסרי חזק וגישה בריאה, ויותר מכל, אנשים מלאי נשמה שמעוניינים בהגשמת המשימה האלוקית שלהם.

אבל קשה לחשוב בגדול כשיש שיניים שצריכות להיות מצוחצחות.

מצוות טהרת המשפחה סובבת סביב טבילתה של האישה במקווה והטהרה שבעקבותיה[3]. אף לא אחד מבני המשפחה האחרים טובל והופך טהור, לא הבעל ולא הילדים. אם כן, מדוע נקראת המצווה "טהרת המשפחה" ולא "טהרת האישה"?

לשמה של המצווה יש משמעות. המקווה קשור לא רק לאישה, אלא ליחידה המשפחתית כולה. נכון, היא זו שעליה לוודא שהדימום שלה פסק ולשמור על שבעה ימים נקיים[4], והיא זו שמתכוננת לטבילה; אבל המטרה היא להביא את הקב"ה אל תוך הבית[5]. אם היא הרתה לאחר הטבילה במקווה (ולפני הופעת המחזור הבא), הדבר משפיע בצורה חיובית על הילד שייוולד. זה לוקח לה כמה שניות לטבול במקווה, אך ההשפעה על הילד היא לכל החיים. אם מדברים על מחשבה לעתיד.

אני חושבת שלעתים קרובות אנו ממעיטות בערכה של ההשפעה ארוכת הטווח שלנו על אחרים. בתיאורה של אשת החיל, כותב שלמה המלך, "צופייה הליכות ביתה"[6]. בראש מעייניה של האישה מצוי לא רק להיכן הולכים הילדים שלה מחר, אלא להיכן הם הולכים בעוד 20 שנה. "ולחם עצלות לא תאכל", הוא ממשיך. היא איננה פסיבית בקשר להשפעה ארוכת הטווח שלה.

3. איפוק

איפוק הוא אמנות. בעוד שמגזיני אופנה נוטים להמחיש את אמנות הפיתוי והחשיפה, הם לרוב מזניחים את הצגת אמנות הצניעות. צניעות מגדלת כבוד. תלבושת שמרנית אומרת, היי, אל תסתכל עליי ככה, קח אותי ברצינות!  

כאשר בחורה זמינה וחשופה מדי, היא מאבדת משהו מן האצילות שלה. היא שולחת מסר שהיא זקוקה לבחור שיבחין בה. האצילות פורחת ומשגשגת כאשר יש להתאמץ להשיג את אותה בחורה, והדבר הזה נכון מאד גם לאחר הנישואין.

טהרת המשפחה משמעה שאלוקים אומר שהאישה איננה זמינה תמיד. במשך כמעט שבועיים בכל חודש, חיבה פיזית ואינטימיות הם מחוץ לתחום בין בעל לאשתו, מה שבונה את הציפייה וההתרגשות מהאיחוד המשותף. אבל גם המרחק עצמו יכול לתרום למערכת היחסים.

כשנה או קצת יותר לאחר שהתחתנו, אמר לי בעלי: טהרת המשפחה ממש מכריחה את הגבר לכבד את אשתו. לרגע נרתעתי. האם הוא לא כיבד אותי כשהתחתנו? מדוע דווקא הזמנים של המרחק מביאים לי כבוד? זה לא שעשיתי משהו שראוי להערצה.

אבל אז תפסתי. יש כבוד עמוק ופנימי שצומח מתוך המרחק. זה לא מה שאני יכול לקבל ממך, זו את עצמך.

כמשהו בבעלותך, את יכולה ליהנות ממנו בכל זמן שתרצי. כשמשהו איננו שלך, את יכולה ליהנות ממנו רק ברשות, ובמקרה שלנו – רשות מאלוקים. מערכת היחסים שלנו היא לא שלי לחלוב ממנה עונג, היא של הקדוש ברוך הוא, ויש לנהוג בה בכבוד.

בנישואין, איפוק ועצירה יוצרים מומנטום גדול יותר לרצון להתקרב. אל תפחדי לעמוד מרחוק.

4. חושניות יכולה להיות קדושה

מאחר שאני ובעלי איננו נוגעים זה בזו בציבור, תוכלי להניח שמערכת היחסים שלנו איננה רומנטית או מלאת תשוקה. אולי רומנטיות ותשוקה אינן חשובות לקב"ה כמו דבקות בו וגידול משפחה.

להפך! המעגל של טהרת המשפחה מעמיד את החיים האינטימיים של בני הזוג במרכז תשומת הלב שלהם כל הזמן. כאשר הם מרוחקים, הם מתכוננים לזמן שיהיו ביחד, בספירה ובבדיקה. כאשר הם ביחד, הם יודעים שזה לא יחזיק מעמד לנצח, והם מייקרים את הזמן הזה. מאחר שהם אינם מותרים במגע פיזי במהלך דימום הווסת והשבוע שאחריו, החוקים האלה עצמם הופכים אותם ללהוטים אחר המגע. אם אסור להם לגעת מפני שמגע הוא חושני, המגע אכן הופך להיות חושני. כל כך הרבה ישנו במערך החוקים והכללים של החיים האינטימיים של בני הזוג עד שנראה כאילו זה החלק החשוב ביותר של החיים שלהם. וזה אכן כך.  

אינטימיות היא החלק הכי פרטי שבמערכת היחסים הזוגית, אחד הדברים היחידים שהם חולקים בינם לבין עצמם ולא עם אדם מלבדם. זהו המעגל הפנימי ביותר שכל המעגלים הסובבים אותו מאוזנים באמצעותו. זהו הדופק של מערכת היחסים, המשגר אנרגיה לחלקים האחרים של החיים שלהם. ככל שהתשוקה שלהם פרטית יותר, כך אפשר יהיה לשמר אותה לאורך זמן. בדימוי שעל פיו הבית הוא בית המקדש, חדר השינה של בני הזוג הוא קודש הקודשים[7].  

כשבני זוג רבים, הם לא מעוניינים באינטימיות, והדבר עשוי להוביל למעגל קסמים נורא: הם חשים מרוחקים, ולכן אינם רוצים להתקרב, אבל כשהם אינם קרובים, הם מרגישים מרוחקים עוד יותר. היא חושבת: 'אולי אם הוא ירגיש ממש בודד, הוא ישתנה'. הוא חושב: 'אני בודד מדי מכדי לזחול החוצה מהמערה שלי ולתקשר'.

כאשר החיים האינטימיים של בני הזוג איתנים, קל להם יותר לחוש חמלה זה לזו. וכשבני זוג חשים קרובים, הילדים מרגישים את זה. כולם יכולים להרגיש את זה. אם הקב"ה מעריך את המושג 'שלום בית', ברור שהוא מעריך את החיים האינטימיים של בני הזוג באותה מידה.

5. העוצמה שבלהיות פגיעה

בדיוק כשהירח נבלע בחשכת הליל ונעלם לחלוטין, הוא נולד מחדש, סהר דקיק של אור, שבחלוף חמישה עשר ימים, יהפוך לכדור אור זורח. יש דברים שצריכים למות כדי להיוולד מחדש. זרע מתמזג אל תוך האדמה, ואז בוקע ממנה צמח חדש. כשאני מוכרחת להודות שטעיתי, אני נעשית פתוחה לנקודת מבט חדשה. כשהאגו שלי מרגיש מרוסק, משהו חדש ורענן תמיד יצמח משם.

מה שומר על הזוגיות רעננה? ענווה. נדרשת ענווה רבה כדי לשמור על דיני טהרת המשפחה. אני רוצה חיבוק, אבל אלוקים אומר, לא עכשיו. טהרת המשפחה היא מה שהקב"ה רוצה מהנישואין שלי, בין אם אני מבינה זאת או ובין אם לאו.

המעשה שמבטא את שיאה של הענווה, הוא הטבילה במקווה. המילה 'טבילה' בסיכול אותיות, מזכירה את המילה 'הביטול', התבטלות עצמית. זו הסיבה, שכשאנחנו מתכוננות למקווה, אנו נזהרות להסיר כל מה שיכול לחצוץ בינינו ובין המים, כך שנהיה מוקפות בשלמות במים, נעלמות בתוכם. כשאני מתחת למים, עוצרת את נשימתי לרגע, אני מתבוננת עד כמה חיי בכלל וחיי הנישואין שלי בפרט – תלויים לחלוטין בקדוש ברוך הוא.

מסתבר, שהקב"ה חושב שנישואין זקוקים למנה חודשית של משב רוח מרענן והתחדשות. אין זו רק הפרידה הפיזית שמרעננת את הזוגיות, זו הטבילה במקווה עצמה. אם הטבילה במקווה מסמלת ביטול, כי אז הביטול הוא שמרענן את היחסים שיגיעו לאחריו.

לא סתם מחזור הווסת שלנו הוא בדרך כלל בן עשרים ושמונה עד שלושים יום, מקביל למחזור הירח. כשם שהירח מתמלא ומתמעט, מעטפת הרחם מרוקנת את הדם שבה, ולאחר מכן הולכת ומתמלאת שוב. וכאשר החיים מאכזבים אותנו ואנו חשות פגיעות, אנו נוטשות את האני הזחוח שלנו ומחפשות אחר מסלול צנוע יותר. לפעמים, להיות פגיעה הוא הצעד הראשון להתחלה חדשה. ממש כמו הטבילה במקווה שמחדשת וממלאת את הנישואין שלנו.

מאמר זה הופיע במקורו באתר Chabad.org

[1] בדרך כלל, זמן הפרידה של הבעל והאישה הוא 12 ימים, ובדרך כלל הם מתאחדים למשך כ-18 יום.

[2] יחזקאל א, יד

[3] מצבי ה'טומאה' וה'טהרה' קשורים להגדרה רוחנית, ואין בינם לבין ניקיון פיזי דבר וחצי דבר.

[4] לאחר הפסקת הדימום, האישה בודקת את עצמה בבדיקה פנימית באמצעות פיסת בד, במשך שבעה ימים.

[5] התלמוד אומר: "איש ואשה זכו – שכינה ביניהם". יש המבינים את המשפט הזה כך: השכינה "נמשכת" לחלל שביניהם – בזמן שקיום אינטימיות פיזית אסורה.

[6] משלי לא, כז. המילה צופייה קשורה לתצפית, מבט על.

[7] מלכים ב יא, ב, ראו בפירושו של רש"י לפסוק.

הפוסט חמישה דברים על נשיות שלמדתי מהמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הצלת נפשות ממש! https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%aa-%d7%a0%d7%a4%d7%a9%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9e%d7%a9/ Sat, 01 Apr 2023 18:29:18 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3840 הצלת נפשות ממש! תעמולה בעניין טהרת המשפחה היא הצלת נפשות ממש! הרבנית רחל הנדל, שליחת הרבי בצפת, משתפת בסיפורים מרגשים שבזכותם, למעלה מ50 שנים, היא עוסקת   בהפצת טהרת המשפחה ונותנת טיפים כיצד כל אחת יכולה לעשות זאת. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט הצלת נפשות ממש! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הצלת נפשות ממש!

תעמולה בעניין טהרת המשפחה היא הצלת נפשות ממש!

הרבנית רחל הנדל, שליחת הרבי בצפת,

משתפת בסיפורים מרגשים שבזכותם, למעלה מ50 שנים, היא עוסקת  

בהפצת טהרת המשפחה ונותנת טיפים כיצד כל אחת יכולה לעשות זאת.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט הצלת נפשות ממש! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אישה- מעצם היותי! https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%9e%d7%a2%d7%a6%d7%9d-%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%99/ Tue, 28 Mar 2023 17:25:46 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3821 הכל על הכתפיים של האישה – זה ממש לא פייר! גב׳ חדוה בראון, יועצת חינוכית ומדריכת כלות בשיחה עם חני מרזלעל הייחודיות של האישה מעצם היותה – באופן שבו הקב״ה ברא אותה,וכיצד היא פוגשת את הייחודיות הזו בחיי היום יום בניהול הבית היהודי. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט אישה- מעצם היותי! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הכל על הכתפיים של האישה – זה ממש לא פייר!

גב׳ חדוה בראון, יועצת חינוכית ומדריכת כלות בשיחה עם חני מרזל
על הייחודיות של האישה מעצם היותה – באופן שבו הקב״ה ברא אותה,
וכיצד היא פוגשת את הייחודיות הזו בחיי היום יום בניהול הבית היהודי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט אישה- מעצם היותי! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כל אחת יכולה להיות מדריכת-כלות? https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%aa-%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%aa/ Tue, 21 Mar 2023 07:28:57 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3811 למה חשוב שמדריכת הכלות תעבור הסמכה?איך אדע לאיזה מדריכת כלות כדאי לי ללכת ללמוד? הרבנית אסתר פיקרסקי, מנטורית למדריכות כלות ברחבי העולם בשיחה פתוחה עם חני מרזל, מסבירה את התפקיד שלה כמנטורית עם סיפורים מעניינים מהשטח. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

הפוסט כל אחת יכולה להיות מדריכת-כלות? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

למה חשוב שמדריכת הכלות תעבור הסמכה?
איך אדע לאיזה מדריכת כלות כדאי לי ללכת ללמוד?

הרבנית אסתר פיקרסקי, מנטורית למדריכות כלות ברחבי העולם בשיחה פתוחה עם חני מרזל, מסבירה את התפקיד שלה כמנטורית עם סיפורים מעניינים מהשטח.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט כל אחת יכולה להיות מדריכת-כלות? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> העיקר הבריאות! https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a7%d7%a8-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%95%d7%aa/ Mon, 13 Mar 2023 20:34:35 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3805 מהן הבדיקות הרפואיות שאישה צריכה לעשות כדי לשמור על הבריאות שלה? אילו בדיקות חשוב לעשות במהלך ההריון? ומהו התפקיד של מקשרת הלכה? גב׳ קרן ורדי, טכנאית אולטרסאונד בהדסה עין כרם בשיחה עם חני מרזל מדברת על נקודות שכל אישה צריכה לדעת כדי להיות אישה בריאה ואמא חזקה לילדים שלה. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה […]

הפוסט העיקר הבריאות! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מהן הבדיקות הרפואיות שאישה צריכה לעשות כדי לשמור על הבריאות שלה?

אילו בדיקות חשוב לעשות במהלך ההריון?

ומהו התפקיד של מקשרת הלכה?

גב׳ קרן ורדי, טכנאית אולטרסאונד בהדסה עין כרם בשיחה עם חני מרזל

מדברת על נקודות שכל אישה צריכה לדעת כדי להיות אישה בריאה ואמא חזקה לילדים שלה.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט העיקר הבריאות! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שתי משפחות, שתי תרבויות https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%aa%d7%99-%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa/ Tue, 28 Feb 2023 00:25:41 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3797 בשידוכים קיים מאמץ להתאים רקע משפחתי של המועמדים, במציאות בפועל ההבדלים בין המשפחות רבים.  מהו התהליך שהזוג צריך לעבור כדי שהשונות לא תעיב על הקשר הזוגי? ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה פתוחה עם חני מרזל  מתארת את  התהליך שהזוג צריך לעבור כדי שהשונות לא תעיב על הקשר הזוגי. הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה […]

הפוסט שתי משפחות, שתי תרבויות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

בשידוכים קיים מאמץ להתאים רקע משפחתי של המועמדים,

במציאות בפועל ההבדלים בין המשפחות רבים. 

מהו התהליך שהזוג צריך לעבור כדי שהשונות לא תעיב על הקשר הזוגי?

ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה פתוחה עם חני מרזל 

מתארת את  התהליך שהזוג צריך לעבור כדי שהשונות לא תעיב על הקשר הזוגי.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

מיזם, תוכן וניהול: חני בלוי
מראיינת: חני מרזל
הפקה ומדיה: מושקי בלוי

הפודקאסט הוקלט לזכות ברוך יהודה, חנה תמר ובני משפחתם

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

לחצי כאן להצטרפות לקבוצת עדכונים שקטה בווצאפ

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שתי משפחות, שתי תרבויות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> העסקה המושלמת | חני ליפשיץ בסיפור השראה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%aa/ Mon, 20 Feb 2023 06:42:31 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3690 הפוסט העסקה המושלמת | חני ליפשיץ בסיפור השראה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הפוסט העסקה המושלמת | חני ליפשיץ בסיפור השראה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לחיות עם סרטן השד: כוח הריפוי של המקווה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9d-%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%93-%d7%9b%d7%95%d7%97-%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Sun, 19 Feb 2023 22:22:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2648 רוזלי, אישה המתמודדת עם סרטן שד גרורתי, שמעה על המקווה ומימיו המטהרים. היא מעולם לא הייתה במקווה קודם לכן, אך היא הרגישה שהיא חייבת להתחבר אל הכוח הרוחני של המצווה הייחודית הזו. היא חשה תשוקה עזה להיקשר לעוצמת הנשים היהודיות שטבלו במקווה לאורך ההיסטוריה. רוזלי שוחחה עם רב, בלנית ועם שירה דוביצקי, מומחית מטעם 'שרשרת'. […]

הפוסט לחיות עם סרטן השד: כוח הריפוי של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רוזלי, אישה המתמודדת עם סרטן שד גרורתי, שמעה על המקווה ומימיו המטהרים. היא מעולם לא הייתה במקווה קודם לכן, אך היא הרגישה שהיא חייבת להתחבר אל הכוח הרוחני של המצווה הייחודית הזו. היא חשה תשוקה עזה להיקשר לעוצמת הנשים היהודיות שטבלו במקווה לאורך ההיסטוריה.

רוזלי שוחחה עם רב, בלנית ועם שירה דוביצקי, מומחית מטעם 'שרשרת'. היא ביקשה משירה להדריך אותה בחוויה החדשה הזו, וטסה לניו ג'רזי בתוך כמה שבועות מקבלת ההחלטה.   

גופה של רוזלי נשא את נטל המחלה: היו לה צלקות רבות מניתוחי הכריתה שעברה, והיא הייתה חלשה בצורה ניכרת לעין. כשרוזלי התכוננה לטבילה, גם שירה, מצדה, הייתה צריכה להתכונן רוחנית ורגשית לחוויה. רוזלי יצאה מן החדר, כשהיא מוכנה לטבילה. שירה החזיקה בחלוקה של רוזלי בצורה שכיסתה את עיניה, כך שהיא תוכל לטבול בפרטיות ובכבוד. רוזלי טבלה את כל גופה במים ונשארה שם למשך כמה רגעים.

כשעלתה מן המים, היא התחילה לשיר את הפיוט 'ידיד נפש'. רוזלי הייתה זמרת אופרה, סופרנו. לשמוע את קולה של רוזלי מהדהד בין קירות המקווה היה אחד הקולות המופלאים ששמעה שירה מעודה. רוזלי ביקשה משירה להצטרף אליה לשירה, וכשהן שרו יחד, שירה הרגישה את אור הנשמה של רוזלי זורח בחדר. לעתים קרובות תהתה שירה כיצד הושפעו הנשים האחרות בחדרי ההכנה למקווה מן השירה של רוזלי. ושוב, כשעלתה רוזלי במדרגות מן המקווה, כיסתה שירה את עיניה בחלוק. רוזלי חיבקה את שירה, וכשעשתה זאת, חשה שירה כי רוזלי מתמלאת באנרגיה מחודשת. רוזלי הייתה אסירת תודה על החוויה. וכששתיהן בכו, היא לחשה לאוזנה של שירה – "בפעם הראשונה מזה כמה חודשים, אני מרגישה שיש תקווה".

סיפורה של רוזלי הוא אחד מני רבים בקהילת 'שרשרת'. החזרה אל המקווה או ביקור ראשון במקווה לאחר ניתוח כריתה, עשוי לעורר טווח רחב של רגשות מורכבים. ההכלה והתגובה של הבלנית יכולות לעשות את ההבדל, ולקבוע עד כמה תרגיש האישה בנוח. 'שרשרת' מציעה מדריך ייעודי [באנגלית] לבלניות ולנשים.

אם אתן דוברות אנגלית, בקרו באתר שלנו www.sharsheret.org, או שלחו אלינו מייל לכתובת info@sharsheret.org, לקבלת מידע וחומרים בקשר לטבילה במקווה.

* הערת אתר מקווה.אורג – לבלניות בארץ מוצעת הכשרה ייחודית בתחום זה. 

הפוסט לחיות עם סרטן השד: כוח הריפוי של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תפיסות שגויות בקשר למקווה https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%a4%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%92%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Sun, 19 Feb 2023 09:09:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2551 ראשית – וידוי: אני לא אישה. אף שגם אני, כמו אשתי, נתון לאותן מגבלות של תקופות של ריחוק מיני, אינני נדרש לטבול במקווה לפני חידוש היחסים האינטימיים. כך שכל מה שאומר בקשר למוסד המקווה, הוא לחלוטין לא מחוויה של כלי ראשון. אבל אני יודע לקרוא טוב מספיק בכדי לזהות תחקיר עיתונאי שלילי. היכולת הזו לקרוא, […]

הפוסט תפיסות שגויות בקשר למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ראשית – וידוי: אני לא אישה. אף שגם אני, כמו אשתי, נתון לאותן מגבלות של תקופות של ריחוק מיני, אינני נדרש לטבול במקווה לפני חידוש היחסים האינטימיים. כך שכל מה שאומר בקשר למוסד המקווה, הוא לחלוטין לא מחוויה של כלי ראשון.

אבל אני יודע לקרוא טוב מספיק בכדי לזהות תחקיר עיתונאי שלילי. היכולת הזו לקרוא, כמו גם להקשיב, מאפשרת גישה למה שנשים דתיות עצמן אומרות על חוויית המקווה. 

וזה מביא אותי לסרט הדוקומנטרי של ענת צוריה, "טהורה", העוסק בהלכות טהרת המשפחה הסובבות סביב מחזור הווסת של האישה, סרט שהיה הנושא של שתי כתבות פרופיל נרחבות, בהארץ וגם על במה זו ("טהור אבל לא פשוט", מגזין ג'רוזלם פוסט, 8 בנובמבר, 2002). כמו כל חשיפה של חייהם של יהודים דתיים, בין אם מדובר בעיסוק בדיוני או דוקומנטרי, גם "טהורה" גרף תשומת לב נרחבת והזמנות רבות לפסטיבלי סרטים.

מבקרים נוטים לעסוק בעבודות הללו כבעובדות שאינן ניתנות לערעור, מאשר כביטוי של נקודת מבט פרטית, מסוימת. אפילו עבודתו הבדיונית לחלוטין של עמוס גיתאי, "קדוש", סרט שהיוצר עצמו הודה כי היה תעמולה פוליטית – דרכו שלו "למחות כנגד הזכות הדתית" – טופל בידי המבקרים כאילו מדובר בו בעובדות מוצקות ובלתי ניתנות לערעור בקשר לנישואין בעולם החרדי.

סרטו של גיתאי הפך, אפוא, לבסיס בעבור מבקר הסרטים של הניו יורק טיימס, סטפן הולדן, להנחה בדבר "המיזוגניה העמוקה והמזעזעת" של העולם החרדי, שמקורה ב"פחד ותיעוב של המיניות". באופן דומה, יאיר שלג בהארץ ושולה קופף בג'רוזלם פוסט, פשוט סיפקו לצוריה בימה  לפרוק מעליה את ה"כעס" שלה בקשר למקווה ולהלכות טהרת המשפחה, מבלי לאפשר ולו למילה חיובית אחת בנושא להישמע.

אלא שצוריה היא, בלשון המעטה, מתבוננת משוחדת למדי בחווייתן של נשים דתיות את המקווה. היא מגיעה מרקע חילוני לגמרי, וחשוב מכך, המשיכה להגדיר עצמה כלא דתית, גם לאחר נישואיה ליוסי, חייל דתי שפגשה בצבא. היא הסכימה לשמור את הלכות השבת, הכשרות וטהרת המשפחה, לא מתוך עניין ושכנוע, אלא כמחיר שהיה עליה לשלם בעבור הנישואין עם בעלה. ההלכות האלה נכפו עליה בידי בעלה מבלי כל ניסיון להציג אותן באור חיובי. בעקבות הפילוסופיה הדתית הייחודית של ישעיהו לייבוביץ', יוסי פשוט אמר לה: "זו ההלכה, וזהו זה". אין פלא שהיא חווה את ההלכות האלה באור שלילי, שכן הן הוטלו עליה כנגד רצונה. 

איש לא מעלה על דעתו בעקבות דיווחי התקשורת על "טהורה", שהלכות טהרת המשפחה, כפי שכותבת הסופרת החרדית לשעבר, יהודית רותם בספרה 'אחות רחוקה: עולמה של האשה החרדית בעיני מי שיצאה משם', "נחשפו לציבור בצורה חסרת תקדים", וחשיפה זו היא אחד הכלים האפקטיביים ביותר המושכים נשים לא דתיות לשמירת מצוות. הסוציולוגית הפמיניסטית, דברה רנה קאופמן מדווחת במחקר שלה על נשים שהתקרבו לשמירת מצוות, 'בנות רחל', על כמה מקרים של נשים שהחלו לשמור מצוות לאחר שאימצו את שמירת הריחוק המיני של טהרת המשפחה עם החברים שלהן, וכיום הבעלים שלהן.

אחת הנשים שהשתתפו במחקר, ד"ר לפסיכולוגיה, סיפרה לה: "יעצתי לאנשים צעירים רבים בקשר להרגלים והתנהגויות בתחום יחסים אינטימיים. כשקראתי לראשונה על הלכות טהרת המשפחה, הן נשמעו לי הגיוניות כל כך מבחינה פסיכולוגית". סוזן קסט, המרצה בנושא טהרת המשפחה לנשים לא דתיות בלוס אנג'לס, מספרת כי רבות מהשומעות "ממש דומעות מהמחשבה על חברה שבה לא כל צעד נתון לנקודת המבט של גברים ולהסכמה שלהם, מקום שבו הן יכולות להרגיש חופשיות להיות מה שהן מרגישות". 

בניגוד לצוריה, שלא ניתן לה כל הסבר על ההלכות שהוטלו עליה, הנשים שראיינה קאופמן "מתארות את המיניות שלהן בתוך חיי הנישואין לא כצורך ביולוגי או דרך לביטוי עצמי, כי אם כטקס של קדושה… המסגרת הסמלית העולה מתוך השפה שלהן, הדימויים שלהן והחוויות שלהן – היא הרבה מעבר לעצמי ויש בה חיבור לקהילה ככלל". 

כאשר הן טובלות במקווה, הן חשות קשר לנשים יהודיות לאורך ההיסטוריה כולה. אחת מהן מהרהרת בקול: "היהודים במצדה השתמשו במקווה". עבור הנשים האלה, ההשוואה בין מחזור הווסת לבין מילוי הירח ודעיכתו, העומדים במרכז הלוח העברי, היא ברורה. "התחדשות והתעוררות של כוחות חיים", מצאה קאופמן, "הן תמות שחוזרות על עצמן בדברי הנשים". 

 "הלכות טהרת המשפחה מתחברות אליי כל כך כאישה… יש לי שבועיים בכל חודש לעצמי", אומרת אישה אחת לקאופמן. רחוק מאד מראיית המקווה כנטל שלילי, מספרת הגינקולוגית חנה קטן על מטופלות דתיות רבות ש"מבקשות טיפול הורמונלי [לאחר המנופאוזה] אך ורק בכדי שיוכלו להמשיך ללכת למקווה".

קופף, בסקירה שלה על "טהורה", מצטטת, בלי לנסות ולהטיל ספק, את הפרופסור תרצה מיצ'ם מאוניברסיטת טורונטו, "כי החכמים ראו בקיום יחסים אינטימיים רוע שעליהם להכחיד ולמעט ככל האפשר". קשה לדמיין השלכה אבסורדית מזו של הסגפנות המינית הנוצרית אל עולמה של היהדות.

התלמוד מספר על תלמיד שהתחבא מתחת למיטתו של רבו. כשהוא התגלה, הוא הסביר את עצמו בפשטות: "תורה היא, וללמוד אני צריך". על פי חכמינו, שני הכרובים שעל ארון הקודש, אחת נקבה והאחר זכר, כשהם מחובקים ומחוברים זה לזה, סימלו את אהבתו של הקב"ה לעם היהודי.  בתורה, טבילה במקווה קודמת לעתים קרובות להתעלות רוחנית. עם ישראל כולו טבל במקווה לפני מתן תורה; הגר טובל במקווה כחלק מהליך הגיור שלו; ואישה – טובלת במקווה לפני חידוש קיום יחסי אישות עם בעלה.

התלמוד מתאר את הלכות טהרת המשפחה כדרך לשמר את המשיכה שבין בני זוג לאורך זמן, טענה שתומכים בה הן ממצאי המחקר והן עדויות אישיות. חלוץ חוקרי המיניות האנושית, אלפרד קינסי מצא כי בבחינה של משך החיים לאורכם, יהודים דתיים הם הקבוצה שמקיימת יחסים בתדירות הגבוהה ביותר. כשאצל אחרים המשיכה הולכת ודועכת, הרי שבקרב יהודים דתיים, תקופות ההינזרות וחידוש היחסים משמרות את העניין והריגוש המיני. אפילו האיסורים על נגיעה או העברה של אובייקטים בין בני הזוג בזמן שהאישה במצב נידה, שלעתים רבות הם לא נוחים ומטרידים, תורמים לחיזוק המודעות לחשמל שביניהם.  

בנרטיב הפותח את סרט שלה, צוריה אומרת: "במשך 2000 שנה נשים הולכות למקווה… הן תמיד הולכות בלילה, בחושך, שלא ייראו". קופף חותמת את מאמר ההערצה שלה – "ובינתיים, בדחייה ובכעס, היא ממשיכה ללכת למקווה, תמיד בלילה, בחושך, כנדרש על פי ההלכה היהודית, כך שלא תיראה". אם נניח לרגע בצד את העובדה שנשים טובלות בלילה מפני שזהו הזמן המוקדם ביותר שבו מותר לטבול, עם סיום שבעת הימים הנקיים, גם צוריה וגם קופף מערבבות בין מה שהוא פרטי לבין מה שהוא מעורר בושה. דווקא השמירה המוקפדת על פרטיות של קיום יחסים בעולם הדתי, היא מה שמעצים אותם. קאופמן מדווחת כי באמצעות "תחזוקה ושימור של מראה צנוע… נראה כי בעלות התשובה דווקא מעצימות את תחושת המיניות שלהן". אפילו ג'רמיין גריר, אייקון פמיניסטי, הכירה בכך ש"צניעות תורמת ומוסיפה חשיבות לפעילות המינית באמצעות הגבלת ההנאה ממנה לאנשים מיוחדים בזמנים מיוחדים".

נקווה ש"טהורה" וכתבות כדוגמת זו של קופף, לא ימנעו מעוד נשים לגלות את אחד הסודות להצלחתם של חיי נישואין יהודיים. 

הפוסט תפיסות שגויות בקשר למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האם יש לאלוקים צד נשי? https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%99%d7%a9-%d7%9c%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%93-%d7%a0%d7%a9%d7%99/ Sun, 19 Feb 2023 08:32:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3623 שאלה: מדוע מתייחסים תמיד אל הקב"ה בלשון זכר? אנו קוראים לו "אבינו", "מלכנו", תמיד זה "הוא". הרי אלוקים איננו אדם. מדוע אם כן, היהדות מנציחה את העליונות הפטריארכלית הגברית הזו? תשובה: אמת. אלוקים נשגב מכל הגדרה מגדרית. כמקור כל החיים, אלוקים כולל גם את הגברי וגם את הנשי. הדבר בא לידי ביטוי בתפילות שלנו. לפעמים […]

הפוסט האם יש לאלוקים צד נשי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

מדוע מתייחסים תמיד אל הקב"ה בלשון זכר? אנו קוראים לו "אבינו", "מלכנו", תמיד זה "הוא". הרי אלוקים איננו אדם. מדוע אם כן, היהדות מנציחה את העליונות הפטריארכלית הגברית הזו?

תשובה:

אמת. אלוקים נשגב מכל הגדרה מגדרית. כמקור כל החיים, אלוקים כולל גם את הגברי וגם את הנשי. הדבר בא לידי ביטוי בתפילות שלנו. לפעמים אנו פונים להיבט הנקבי של הקב"ה, ולפעמים להיבט הזכרי. הכול תלוי בהקשר.  

למעשה, אנו מתייחסים אל הקב"ה בצד הנשי, באחת התפילות הפופולריות ביותר – "לכה דודי". בכל ליל שבת, אנו מקבלים את "שבת הכלה" ואת "שבת המלכה". מיהי הכלה המלכותית הזו? לא אחרת מה'שכינה', הנוכחות האלוקית הנקבית ששוכנת ומתגלה ביום המנוחה. מדוע אלוקים נקבי בתפילה זו, בעוד ברוב התפילות פונים להיבט הזכרי שלו?

בכדי להשיב לשאלה זו, בואו ננסה לנתח הבדל בסיסי בין גברים לנשים. הכירו את איילה ויוסי:

יוסי מגיע הביתה לאחר יום עמוס ולחוץ בעבודה. איילה חשה במצב הרוח הרע שלו.

איילה: מה קורה יוסי? האם הכול בסדר?  

יוסי: מה?

איילה: מה מטריד אותך?

יוסי: כלום.

איילה: (פגועה) מה זאת אומרת "כלום"? אני רואה שמשהו לא בסדר. אני  לא מספיק חשובה לך שתוכל לחלוק אתי את הרגשות שלך?

יוסי: ????

איילה שכחה שגברים משתפים בבעיות שלהם רק כאשר הם חושבים שתוכלי לעזור להם למצוא פתרון. אחרת, למה להטריד מישהו אחר בבעיות שלך? מאחר שיוסי מרגיש שהבעיות שלו בעבודה אינן בתחום המומחיות של איילה, הוא שומר אותן לעצמו. היא לא תוכל לייעץ לו בעניין, אז הוא יפתור את זה בעצמו. בינתיים, איילה מרגישה פגועה ושיוסי לא אוהב אותה, מפני שנשים משתפות בבעיות שלהן לא בכדי להגיע לפתרון, אלא פשוט לשם השיתוף, וכדי להרגיש קרבה ואהבה. היא לא תכננה לייעץ לו או להציע פתרונות, היא רק רצתה להיות שם בשבילו ולהרגיע אותו. אבל גברים לא מבינים את זה.  

עכשיו, בואו נחליף צדדים. ביום אחר, איילה מגיעה הביתה מהעבודה, ולפני שיוסי פותח את הפה, היא אומרת לו:

איילה: היה לי יום ממש קשה בעבודה. הבוס שלי מתנהג כמו חיה. הוא לא הפסיק ללחוץ עליי, ולא משנה כמה שעשיתי, זה אף פעם לא מספיק לו. ואני ממש לא מסוגלת לסבול את הגישה המתנשאת שלו.

יוסי: אמרתי לך מיליון פעם שאת צריכה לעזוב את העבודה הזו. למה את נשארת שם?

איילה: (מתוסכלת) לא ביקשתי ייעוץ תעסוקתי. סיפרתי לך על היום שלי. אני מרוצה לגמרי בעבודה שלי.

יוסי: ????

מה שיוסי איננו מבין, הוא שנשים מתמודדות עם הבעיות שלהן בצורה שונה מגברים. איילה לא חיפשה עצה, היא חיפשה הבנה. כל מה שיוסי צריך היה לעשות הוא להקשיב במבט אמפטי ולהשמיע את הצליל, המנחם משום מה, "מממ". זוהי הדרך הנשית להתמודדות עם בעיה: שתפי אותה עם מישהו שאכפת לו, ומעצם ההקשבה שלהם, זה כבר לא ירגיש רע כל כך. גברים אוהבים להציע עצות, אבל נשים רק רוצות לשתף בתסכול שלהן, ולאחר מכן להרגיש טוב יותר עם זה, גם אם דבר לא השתנה.

זוהי כמובן הכללה. אבל בדרך כלל נכונה. לנשים, בעיה דורשת שיתוף. גברים רוצים לשנות את העובדות, ולמצוא פתרון. נשים מנסות לשנות את ההרגשה, גברים מנסים לשפר את המצב. נשים מנסות להרגיש טוב יותר עם הדברים כמות שהם.  

עכשיו, בואו ונחשוב על הקב"ה. לקב"ה יש מצבים שבהם מתבטאים צדדים גבריים וכאלה שמתבטאים בהם צדדים נשיים, מפני שהקב"ה הוא המקור לשניהם. הקב"ה יכול להיות מתקן הבעיות הגברי, או המרגיעה הנשית לנשמות תועות. בתפילה אנו מבקשים את שני הדברים. תלוי בנסיבות. לפעמים אנו רוצים תשובה 'גברית' מהשם, ולפעמים אנו זקוקים לגישה נשית יותר.

לפעמים אנו מתפללים על בעיה שדורשת תיקון. מישהו חולה וזקוק לרפואה, מישהו נפול, וזקוק להתרוממות, ישנם אנשים רעבים שזקוקים לאוכל, ועולם מלא בכאב וסבל – שדורש שינוי. יהיה זה פחות מתאים לפנות לצד הנשי של הקב"ה בבקשות אלה. איננו רוצים להרגיש טוב יותר בקשר לעוני; אנו רוצים להביא אותו לקיצו. אנחנו לא רוצים להשלים עם חולי; אנחנו רוצים להביא לו מזור. אז אנחנו מתפללים ל"אבינו מלכנו", הצד הזכרי של אלוקים, "אלוקים, תקן את הבעיה!"

אבל ישנם זמנים שבהם איננו מחפשים לשנות את העולם בכלל, אלא להגיע להבנה והכרה של רמה עמוקה יותר שלו. בשבת, אנחנו לא מנסים לתקן דברים. אנו חדלים מהמשימה התקיפה לנסות ולשפר את העולם באמצעות עבודה ויצרנות, ונהנים מהעונג הטבעי שהעולם כבר מציע – חברות, משפחה, רוחניות. במקום לשנות את המציאות, אנו מנסים לספוג עוד מן היופי הטבעי שלה.

וכך, בליל שבת, אנו מקבלים את הנוכחות האלוקית בצורת "שבת המלכה" או "שבת הכלה". זהו ההיבט הנקבי של אלוקים המתגלה בשבת, לא לפתור את בעיות העולם, כי אם להשרות עלינו רוגע באמצעות המודעות לכך שהעולם שאנו חיים בו הוא כבר יפהפה.

במשך השבוע, אנחנו בעסק הגברי של תיקון עולם. בשבת, אנו מגיעים להכרה שאיננו צריכים לשנות דבר.    

הפוסט האם יש לאלוקים צד נשי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נישואין הם לא בדיחה https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%9d-%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%93%d7%99%d7%97%d7%94/ Thu, 16 Feb 2023 22:06:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2255 שאלה: לאשתי אין חוש הומור. היא אומרת שאני צוחק עליה בפומבי (והיא תמיד שמחה לומר כמה שאני לא בסדר – גם בציבור). היא לא יכולה להבין בדיחה? תשובה: בדיחות הן דבר רציני. בין הלצה חברית לדקירה משפילה, מפריד לפעמים רק קו דק מאד. השאלה שעליך לשאול את עצמך היא האם הצחוקים שאולי תקבל שווים את […]

הפוסט נישואין הם לא בדיחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

לאשתי אין חוש הומור. היא אומרת שאני צוחק עליה בפומבי (והיא תמיד שמחה לומר כמה שאני לא בסדר – גם בציבור). היא לא יכולה להבין בדיחה?

תשובה:

בדיחות הן דבר רציני. בין הלצה חברית לדקירה משפילה, מפריד לפעמים רק קו דק מאד. השאלה שעליך לשאול את עצמך היא האם הצחוקים שאולי תקבל שווים את הכאב שאולי תגרום. אבל בין בעל לאישה – השפלה היא פשוט פשע. הדבר נוגד את כל מה שהנישואין אמורים להיות: אחדות ייחודית.

בטקס הנישואין היהודי, לאחר שעמדו תחת החופה, החתן והכלה נלקחים [למנהג האשכנזים] לחדר פרטי, הידוע גם כ'חדר ייחוד'. ייחוד כאן משמעו – אחדות וייחודיות. בכניסה לחדר הזה, מקום שבו איש לא נוכח מלבדם, הם יוצרים את המקום הזה שכולו שלהם, ורק שלהם.

הזוג הצעיר עוזב את חדר הייחוד לאחר זמן קצר, אך במובן מסוים – הם לא יוצאים ממנו לעולם. הפרטיות והאחדות שבחדר הייחוד צריכים ללוות אותם בחיי הנישואין שלהם. מערכת היחסים בין בעל לאשתו היא מקום של קדושה והיבדלות, וכך היא צריכה להישאר. כל מילה או פעולה שעלולה לסכן את אותה פרטיות ואחדות – מוטב שתוסר מן הרפרטואר שלנו.  

כשאתה צוחק על אשתך בפני החברים שלכם, לרגע אחד, יצאת מחדר הייחוד. נטשת את הנפש התאומה שלך, הותרת אותה בודדה ומבודדת למען כמה צחקוקים זולים. לספר בדיחה זה בסדר, אבל לעולם לא על חשבון האחדות שלכם.

כשאשתך משמיעה ביקורת עליך בפומבי, היא אפשרה לזרים להיכנס אל תוך חדר הייחוד שלכם. היא מזמינה אחרים לתוך רגע שאמור להישאר רק בין שניכם. יש זמן ומקום לביקורת במערכת יחסים זוגית, אבל לא בנוכחותם של אחרים.

הטעויות הללו הן נפוצות כל כך, עד שעבור רבים הן הפכו למקובלות. אבל אלה הם בדיוק הדברים הקטנים שעלולים לפורר נישואין טובים. על מנת שמערכת היחסים תשגשג, היא חייבת להישאר במסגרת האחדות הייחודית. כשתתחילו להתרגל לחדר הייחוד… לא תרצו לצאת ממנו לעולם.  

הפוסט נישואין הם לא בדיחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שואלת את הרב https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91/ Sun, 12 Feb 2023 22:59:19 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3778 למה כל כך קשה ללכת לשאול רב במקרים של כתמים ומראות? האם יש רבניות פוסקות הלכה? מה דעתך על פמיניזם? אסתר פיקרסקי, מנטורית למדריכות כלות ברחבי העולם בשיחה פתוחה עם חני מרזל נותנת מקום לקושי בשאלת רב ומביאה סיפורים מרתקים שנותנים זווית חדשה לעניין. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון […]

הפוסט שואלת את הרב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

למה כל כך קשה ללכת לשאול רב במקרים של כתמים ומראות?

האם יש רבניות פוסקות הלכה?

מה דעתך על פמיניזם?

אסתר פיקרסקי, מנטורית למדריכות כלות ברחבי העולם בשיחה פתוחה עם חני מרזל

נותנת מקום לקושי בשאלת רב ומביאה סיפורים מרתקים שנותנים זווית חדשה לעניין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי

מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט שואלת את הרב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בגיל שלי https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Sun, 12 Feb 2023 09:36:32 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3448 התכתובת שבדף זה היא תכתובת של צוות האתר (בארה"ב) עם אישה הלומדת על המקווה בפעם הראשונה, לאחר המנופאוזה. מקוות שתיהנו מחלופת המכתבים מעוררת ההשראה, ותעקבו אחר המסע שלה לגילוי. מקווים בעתיד לשלוח עוד קטעים מן התכתובות הללו, ומקווים שהם ייגעו בכן, כמו שהם נגעו בנו. שמות אנשים ומקומות שונו על מנת לשמור על פרטיות הכותבת. […]

הפוסט בגיל שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

התכתובת שבדף זה היא תכתובת של צוות האתר (בארה"ב) עם אישה הלומדת על המקווה בפעם הראשונה, לאחר המנופאוזה. מקוות שתיהנו מחלופת המכתבים מעוררת ההשראה, ותעקבו אחר המסע שלה לגילוי. מקווים בעתיד לשלוח עוד קטעים מן התכתובות הללו, ומקווים שהם ייגעו בכן, כמו שהם נגעו בנו.

שמות אנשים ומקומות שונו על מנת לשמור על פרטיות הכותבת.  

לכבוד צוות מקווה.אורג היקרים,

אני נהנית מאד מהאתר שלכם ומכל הכתבות שבו. ….בעיקר בכל הנוגע לטבילה במקווה של נשים לאחר גיל המעבר (כמוני), גם כאלה שמעולם לא טבלו במקווה (כמוני), ואפילו אם עברו שנים רבות מאז המנופאוזה (כמוני).

מעולם לא חשבתי ללכת למקווה לאחר שכבר הסתיימו שנות הפוריות שלי ותמיד האמנתי (בטעות), שזה כבר מאוחר מדי ואני פספסתי את ההזדמנות. ואז התחלתי לקרוא כל מיני מאמרים על האופן שבו נשים לא אורתודוקסיות משתמשות במקווה לשימושים שונים ואחרים משל נשים אורתודוקסיות.

זה מאד עניין אותי, במיוחד מפני שאני אינני אורתודוקסית, אבל עדיין תהיתי מהי גישת ההלכה לדבר. כשהתחלתי לקרוא את המידע באתר שלכן, הבנתי שאולי בכל זאת לא פספסתי. כמה נפלא.

בכל אופן, יש לי כמה שאלות. לפי מה שקראתי במאמר של רבקה סלונים, עדיין אפשר, וזו אפילו מצווה, לטבול לאחר המנופאוזה גם אם זו הפעם הראשונה, הרבה שנים אחרי תום שנות הפוריות. השאלה שלי היא… האם אפשר לעשות זאת יותר מפעם אחת? או שזהו זה?

האם נשים שומרות מצוות לעולם אינן הולכות למקווה לאחר גיל המעבר? זה נשמע לי קשה להבנה… זה בטח מאד משפיע על מערכת יחסי האישות אחרי הרבה שנים של שמירה על הלכות טהרת המשפחה… פתאום הבעל והאישה יכולים 'להיות יחד' כל הזמן? תוכלו להסביר לי איך זה עובד? אני מרגישה שאם אלך פעם אחת, אני אוהב כל כך את החוויה, שארצה לעשות זאת שוב ושוב. האם זה אסור? אני סקרנית מאד לדעת את התשובה, בכדי לקבל החלטה מושכלת.

תודה רבה על האוזן הקשבת,

שרה בת ישראל

תשובת צוות האתר:

זה נהדר כל כך שאת רוצה לחוות את חוויית המקווה בעצמך! זה יכול רק לרומם את חייך מבחינה רוחנית, וכמובן להביא ברכה לך ולכל אהובייך.

טבילה במקווה פעם אחת, לאחר המנופאוזה, תביא קדושה אל כל שאר שנות הנישואין שלך, בעזרת השם לעוד שנים רבות ומתוקות.

השאלות שאת מעלה הן שאלות מצוינות, ואני אעשה כמיטב יכולתי להבהיר את הדברים. ראשית כל, חשוב מאד שתביני שהלכות טהרת המשפחה לא נועדו ליצור זמנים של הפרדה בין בעל לאישה. ההפרדה היא תוצאה של שמירה והקפדה על הלכות הנידה. תוצר לוואי של השמירה הזו, הוא בהחלט העצמה של הקשר והחיבור בין בעל לאשתו. 

אבל זוהי רק 'תופעת לוואי', לא הסיבה לשמירת המצווה. ישנם זמנים נוספים שבהם ההפרדה הזו לא תתקיים, כמו למשל, הריונות בריאים (בלי מחזור, ובלי הכתמות), זמנים של הנקה (בלי מחזור ובלי הכתמות), או מכל סיבה אחרת שבה אישה איננה חווה מחזור סדיר בחייה. ואז, מגיעה התקופה הארוכה מכולן, המנופאוזה, אז נפסקים הווסת, הדימומים וההכתמות.

בשלב זה של החיים, אנו שונות משהיינו צעירות יותר. הצרכים שלנו, ומערכות היחסים שלנו התבגרו והשתנו. כבני אדם, אנו יכולות לנצור ולהעריך את הזמנים האלה שאנו יכולות לבלות עם בני הזוג שלנו בלי המגבלות של חוקי הנידה. אכן, נראה שהקדוש ברוך הוא רואה ומרגיש שאין לנו עוד צורך בהיבט הזה, בשלב זה של חיינו. כפי שנשים רבות שעברו 30 או 35 שנים של שמירה על ההלכות הללו יכולות להעיד, הן מצפות לשלב הבא בחיים, עם כל המתנות שהוא מביא איתו.  

 את יכולה להשוות זאת, אם תרצי, ליום שבו קיבלת את טבעת הנישואין שלך! קיבלת את הטבעת הזו כסימן למחויבות, אהבה ומסירות מצדו של בן הזוג שלך. שום טבעת או תכשיט אחר שאי פעם תקבלי בשארית חייך, יישאו את אותה משמעות. את עונדת אותה, נהנית ממנה ומוקירה אותה כל חייך. כך גם – המקווה. את נוצרת את החוויה ומקפידה על הטבילה במשך כל שנות הפוריות שלך – זהו הזמן שלו. כאשר הזמן זה חולף, את מעריכה את העובדה שעשית את כל שהיית צריכה לעשות מתוך אמונה ואהבה להשם, וכעת מגיע השלב הבא, שבו אפשר לעשות עוד דברים כה רבים בשירות הקדוש ברוך הוא. למצווה הזו – יש את הזמן שלה.

אנא – טבלי במקווה. זכרי בבקשה להתכונן כראוי, ולהיצמד להנחיות הנדרשות לפני הטבילה ובטבילה עצמה, על מנת שהטבילה שלך תהיה כשרה ותקפה בכל המובנים (הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות שיחת הדרכה עם מורה מוסמכת להלכות נידה. אם תרצי, נשמח להפנות אותך למישהי כזו באזורך. היא תוכל לכוון אותך כיצד לבצע את ההליך כראוי, וזה לא יארך זמן רב, לקראת הטבילה האחת הזו בשלב זה של חייך).

לאחר הטבילה האחת הזו, נהוג (אם כי אין חובה הלכתית כזו) כי נשים לאחר גיל המעבר טובלות פעם אחת בשנה, בבוקר היום שלפני היום הקדוש בשנה, יום כיפור. בהזדמנות הזו את יכולה לרענן את הרוחניות שלך במקווה, להפיח רוח חיים מחודשת בנשמה שלך ובכל ישותך, לקראת השנה החדשה, ולדעת כי זוהי ההתחלה של התפילות שלך לשנה חדשה מבורכת ובריאה, לבני משפחתך ולך עצמך.

אני מקווה שקיבלת תשובות מספקות לשאלותייך. אם אני יכולה לסייע בכל דבר נוסף, בבקשה אמרי לי. ושוב, אם את זקוקה להפניה למי שתוכל להדריך אותך בהכנות לפעם הראשונה הנפלאה הזו, כתבי לי בבקשה. אני מאחלת לך שתבורכי בכל היבט של חייך בכל הטוב שבעולם, תמיד.

חיה

חיה יקרה,

אני מבינה את מה שאמרת לגבי השלב השונה בחיים לאחר הנידה. אני חושבת שחלק מהסיבה ששאלתי על כך, נובעת מנקודת המבט האישית שלי, כמי שמעולם לא חוותה את הטבילה במקווה, ופתאום מרגישה… ובכן… שפספסתי משהו. מכאן התחושה שלי שהלוואי והייתי יכולה לחוות זאת יותר מפעם אחת, בהנחה שהפעם הראשונה תהיה כמו שאני מצפה שהיא תהיה. אבל אז, הענקת לי מתנה – הידיעה שזו לא חייבת להיות פעם אחת ויחידה, מאחר שאני אוכל ללכת בכל שנה בערב יום הכיפורים. תודה רבה לך על זה, מעולם לא שמעתי על זה. אין ספק, יש תמיד דברים חדשים ללמוד בעולם הזה.

הנקודה היחידה שבה אני מבקשת לחלוק עלייך, היא הדוגמה של טבעת הנישואין. זמנה של הטבילה במקווה עשוי לחלוף ולהסתיים עם תום שנות הפוריות (אם כי לא לגמרי, כפי שציינת), אבל אני מקווה לענוד את טבעת הנישואין שלי כל חיי. המשמעות שלה היא כל מה שאמרת. למעשה, זוהי הטבעת של סבתי עליה השלום, שהבטיחה לי אותה עוד בחייה. אני מרגישה שחיי הנישואין שלי ממשיכים להתברך ולהתקדש מהחיים שלה, בכל פעם שאני מביטה בטבעת, כל יום. ולכן, לפי דעתי, זמנה של הטבעת הזו לא יחלוף לעולם, גם אחרי שהסתיימו שנות הפוריות שלי. בכל מקרה אהבתי את מה שכתבת על טבעת הנישואין עצמה!

מעניין, שאמא שלי (הבת של אותה סבתא) גדלה בבית דתי אורתודוקסי (סוג של… סבתי שמרה הכול, סבא שלי קצת פחות), אבל כשהיא בגרה היא החליטה למרוד, כפי שעושים צעירים כה רבים. אף שאמי תחזקה מטבח כשר מתוך כבוד לאמא שלה, שאם לא כן היא לא הייתה אוכלת בו, אמי החליטה שלא ללכת למקווה לפני נישואיה.

ממה שאני מבינה, זו הייתה אכזבה גדולה במשפחה, לפחות לסבתא שלי. תמיד התפלאתי על כך. ועכשיו אני מרגישה שאני עומדת לסגור את המעגל הזה ולחזור (בשבילה??) ובהחלט מתכננת לחלוק עם אמי את המחשבות והרגשות שלי בנוגע לחוויה שלי, מפני שאני חושבת שהיא ממש תעריך את זה. חלילה לא כדי שתרגיש אשמה על מה שלא עשתה, אלא רק כדי לחלוק איתה את היופי שבחלק הזה של חיי, כפי שאני נוהגת לעשות לעתים קרובות, מפני שרמת שמירת המצוות שלי (אף שאינני דתייה אורתודוקסית)  היא הרבה מעבר לזו שחוויתי אני בילדותי, ואמי מרוצה מאד מזה.

חיה, אני מעריכה את ההצעה שלך להפנות אותי למדריכה. מכל מקום, אני מניחה שכשאשתתף ביום הפתוח של המקווה החדש שנפתח כאן (שדי הצית בי את הניצוץ לכל העניין הזה, או ליתר דיוק, העביר אותו מאי שם באחורי המוח שלי לחזית), אוכל לקבל את כל המידע הנדרש, כולל המלצות להדרכה אם יהיה צורך בכך. ובכל זאת, אני קצת מתקשה להבין, מאחר שאני כבר לא חווה מחזור חודשי, ואין לי בעיות של דימומים או הכתמות ובדיקה שלהם, איזו הכנה בדיוק נדרשת לטבילה החד פעמית הזו? ממה אצטרך להישמר או לבדוק בכדי שהטבילה תהיה כשרה? אני מבינה שיש הכנות שנעשות במתחם המקווה עצמו, כמו הסרת לק ותכשיטים, רחצה יסודית, סירוק של השיער ועוד… אבל האם יש עוד דברים שאני צריכה לעשות? חשבתי שהנשים שעובדות במקווה יוכלו להסביר לי הכול.

ועוד שאלה אחת אחרונה (ותודה רבה על הזמן שלך!!!)… אני מתלבטת אם כדאי לגשת אל המצווה המיוחדת הזו יחד עם חברה שמכירה את התהליך, ויכולה להיות לי מעין מדריכה ומנטורית, או שאולי עדיף שאגש לזה לבדי (ואסתייע רק בעובדות המקווה), ושזו תהיה חוויה "רק שלי". האם יש לך תובנות בעניין?

שוב תודה רבה על התשובה המפורטת שלך, ועל החמימות שבה היא נכתבה.

בשלום,

שרה

שרה יקרה,

אני שמחה כל כך שאני יכולה לסייע לך בדרך הזו, ובעיקר שמחה שהמילים שלי גרמו לך להרגיש טוב יותר. ישנו פתגם עתיק שאומר: "מילים היוצאות מן הלב נכנסות אל הלב".

בקשר להערה שלך בנוגע לטבעת הנישואין – אני מתנצלת שלא הבהרתי את עצמי כראוי. ובאמת, כשם שאת נוצרת את טבעת הנישואין שלך במשך כל ימי חייך, כך את יכולה גם, לנצור ולהוקיר את השמירה על הלכות המקווה בעבר, כמו גם לקטוף את הפירות ששמירה כזו מביאה לחייך ולחיי אהובייך. כמה נפלא שיש לך חלק כל כך מכובד בחייה של סבתך שהפך שלך. הטבילה שלך במקווה בהחלט יכולה רק להוסיף עוד קשר יקר ערך למורשת שהיא האצילה לך.

הפרוטוקול של הכנה לטבילה הוא הרבה מעבר להכנות של ניקיון פיזי בלבד, חשובות ככל שתהיינה. ישנה גם ספירת שבעת הימים הנקיים, שבסופם, מגיעה הטבילה בערב שאחרי ספירת שבעה ימים שלמים. ישנה דרך מסוימת כיצד לספור את הימים על מנת להבטיח טבילה כשרה, והטוב ביותר יהיה אם תוכלי לשבת עם מישהי למשך זמן קצר ביותר, שתסביר לך את התהליך כך שתוכלי לעשות אותו כראוי. משהו שהוא משמעותי כל כך עבורך, יכול רק להתעצם כאשר שומרים על ההלכה ומדייקים בהכנות.

אני יודעת שהאחראית על המקווה החדש בעיר שלך היא הגברת ג. היא יכולה להיות מדריכה נהדרת להכנות למקווה, ותשמח מאד לעשות זאת. אם תרצי, אני יכולה לציין את שמך בפניה. אבל כמובן שאחכה לתגובתך לפני שאני עושה זאת.

בנוגע לשאלה שלך האם לעשות זאת יחד עם חברה, אני יכולה רק לומר שהמקווה לעצמו הוא עניין פרטי ואישי מאד. כפי שאת יכולה להבין, שמירת הלכות טהרת המשפחה במשך שנות הפוריות, הופכת את הטבילה במקווה משהו שנשמר בפרטיות בינך לבין בעלך, מתנה מיוחדת, המיועדת רק לשניכם. אולי תרצי לחוות קצת מן ההרגשה הזו יחד עם בעלך!

תענוג "לשוחח" איתך, וזה כבוד גדול להרגיש שעזרתי קצת. תודה רבה על המילים הטובות.

כל טוב,

חיה

חיה יקרה,

שוב תודות על התגובה המהירה והמועילה שלך. בקשר למה שכתבת על פרוטוקול ההכנות למקווה, שהוא הרבה מעבר לרק ניקיון ש(בדרך כלל) מתבצע במבנה המקווה, מאחר שאני כבר שנים רבות לאחר מנופאוזה, אני לא מבינה איך ספירת שבעה ימים נקיים חלה עליי. היו לי רק "ימים נקיים" במשך שנים (שבע לפחות) אז מה בדיוק עליי לעשות לפני המקווה?

תודה שיידעת אותי מיהי האחראית על המקווה בעיר שלי, ועל הכישורים שלה. מכל מקום, אני לא רואה סיבה שתצייני בפניה את שמי, אלא אם כן את חושבת שהדבר יסייע לי. את המומחית כאן, לא אני. בהתבסס על כל מה שאמרת לי עד כה אני בוודאי אכבד את השיפוט שלך ואם תאמרי שזה יכול להיות מועיל עבורי לציים את שמי לפני הגברת ג., אני בהחלט אשקול זאת בחיוב.

תודה לך, גם, על העצה שלך בקשר לשאלה אם ללכת עם חברה או לא. גם אני נטיתי לכיוון הזה בעצמי. בתחילה זה הרגיש לי כמו משהו חדש ושונה וחשבתי שאולי יהיה מרגיע לקבל תמיכה נשית, במיוחד מאישה שטובלת במקווה בעצמה, וכך היא תוכל לסייע לי ואולי אחר כך לקבל אותי אל "אחוות האחיות" הזו. אני עדיין מרגישה שיש צד כזה, אבל בשלב זה, אני לא מרגישה שאני חייבת שתהיה מישהי לצדי, כפי שחשבתי קודם. מסתבר בהחלט שבסופו של דבר אעשה זאת בעצמי, בסיוע הצוות של עובדות המקווה, כפי שהצעת.

גם עבורי זהו תענוג "לשוחח" איתך, ואני מקווה שלא "דיברתי" יותר מדי או לעתים קרובות מדי. ארגיש מאד לא טוב אם אדע שכפיתי את נוכחותי באופן כלשהו. אני נוטה להיות דברנית למדי, בפרט כשאני מתרגשת מאד ממשהו. אז שוב תודה על הזמן שלך ועל הסבלנות, כמו גם על העצות מעומק הלב. אני מצפה בהתרגשות לחוויה הזו, ואם תרצי, אשמח לשתף אותך אחר כך. המקווה החדש מקיים יום פתוח ביום ראשון הקרוב, ואני חושבת שאקפוץ לשם להסתכל על המקום, ולשאול כיצד קובעים פגישה, ואולי גם לשוחח עם הגברת ג.

שוב תודה רבה לך,

שרה בת ישראל

שרה יקרה,

ראשית – לא כפית את עצמך בשום צורה ואופן. הענקת לי את הסיפוק הגדול ביותר, לתקשר עם מישהי שמביעה עניין עמוק כל כך במשהו שיקר ללבי כל כך. הסירי דאגה מלבך בבקשה!

ברשותך, אסביר שאף על פי שאת נקייה מדימומים והכתמות כבר שנים רבות, ובאמת היו לך הרבה ימים "נקיים", ההכנה שלך לטבילה במקווה זהה לשל אישה שזה עתה חוותה מחזור וצריכה לטבול במקווה. מצב ה'טומאה' (שהוא מושג רוחני) נשאר כמות שהוא עד לטבילה כשרה במקווה עם ההכנות הנדרשות לה. מסיבה זו גם את צריכה להתכונן למקווה בדיוק באותה צורה. זה לא קשה או מורכב, אבל כן דורש הסבר והנחיה, כך שתדעי בדיוק מה לעשות.

חיה

חיה יקרה,

תודה רבה לך על המילים המרגיעות שלך, וכן על ההסבר שלך מדוע אני אכן זקוקה להכוונה מסוימת לפני הטבילה במקווה. בהחלט אצור קשר עם האחראית במקווה ואקבע איתה פגישת הנחיה, לפני שאקבע תור לטבילה עצמה.

בימים ובשבועות האחרונים תהיתי לעצמי למה לקח לי כל כך הרבה זמן לגלות שאני רוצה לעשות זאת, ולמה בעצם זה לא התרחש לפני שנים רבות. למעשה, בעלי הוא ישראלי ונישאנו בישראל. אבל מפני שנישאנו בקיבוץ שלו, לא נדרשתי ללכת למקווה לפני החתונה, כמו הכלות "בעיר" (או ביישובים דתיים). שוב… מעולם לא חשבתי על זה! למען האמת, אני חושבת שאני יודעת את התשובה. לכל דבר יש סיבה וכל דבר קורה בזמן המתאים לו ("לכל זמן ועת" הוא משפט כה נכון, שהפך לשיר יפה). הקדוש ברוך הוא דואג לזה. ייתכן שאם הייתי מגיעה לזה מוקדם יותר בחיי, זה לא היה הזמן הנכון, ואולי הייתי מתנגדת לזה מכל וכל או… אני לא יודעת. הנקודה היא שזה קרה עכשיו מפני שעכשיו הוא הזמן הנכון לזה.  

אולי אני מאריכה כל כך מפני שקשה לי להיפרד ממך לשלום, ומכל מקום, בכל מקרה אכתוב לך "אחרי" ואני מצפה לזה.

חג חנוכה שמח… מאחלת לך שכל נר נוסף שאת מדליקה יוסיף ויעצים את האור בחייך, כפי שהארת את שלי.

בשלום,

שרה

שרה יקרה,

תודה רבה על המילים הנהדרות שלך. הן נגעו ללבי! נכון, לכל זמן ועת, כפי שהזכרת את מילות השיר – למעשה אלה הן המילים של שלמה המלך בספר קוהלת, והן כמובן נכונות היום כפי שהיו כשנכתבו לפני שנים רבות.

אני מצפה בקוצר רוח לשמוע על חוויית המקווה שלך. עדכני אותי בבקשה אם יש משהו נוסף שאני יכולה לעשות.

מאחלת לך שהשם יעניק לך ברכה ושלווה בכל היבט בחייך,

חנוכה נפלא,

חיה

חיה יקרה,

השתתפתי ביום הפתוח של המקווה החדש והמרשים באזור מגוריי, והוא פשוט יפהפה… ממש כמו ספא. הנשים שהראו לי את המקום היו נחמדות מאד ואפילו יצא לי לפגוש את "חנה" שעל שמה נקרא המקווה. היא בשנות התשעים לחייה והיא סבתא רבה לדור חמישי! לא נראה שאי פעם פגשתי דבר כזה בעבר. והנה החלק המדהים של הסיפור… עד לאותו רגע לא חשבתי שהמקווה נקרא על שם מישהי. חשבתי שזה סתם שם תנכ"י שהן בחרו. חשבתי שאולי יש קשר בין חנה בתורה והמקווה. אבל שהתוודעתי לחנה הזו, והוצגתי בפניה על ידי הנכדה שלה שהראתה לי את המקווה, היכתה בי התחושה שזה ממש הגורל שלי… הסבתא שלי, שכתבתי לך עליה באחד המיילים הקודמים, ושאת טבעת הנישואין שלה אני עונדת, נקראה אנה, והשם העברי שלה היה חנה! לא רק זה, אלא שכשהנכדה פנתה אל הסבתא לפני שהציגה אותי (היא קצת נמנמה…) היא קראה לה "נאני, נאני", וכך בדיוק קראתי אני לסבתא שלי! ולמיטב ידיעתי זה לא נפוץ במיוחד – כמו "סבתא" "באבע" או אפילו "נאנא". למעשה, מעולם לא שמעתי מישהי שקוראת כך לסבתא שלה. את יכולה לתאר את התדהמה שלי.

בדרך הביתה התקשרתי מיד לאמא שלי וסיפרתי לה את כל הסיפור. היא הבת של אנה (חנה), זו שלא הלכה למקווה אף על פי שגדלה בביתה של אם שהלכה למקווה… כל חודש. אמא שלי התרגשה כל כך, והתחילה לבכות, במיוחד כשסיפרתי לה כמה המקווה מיוחד ושיש בו אפילו בריכת טבילה נגישה לאנשים עם מוגבלויות… היא אמרה שהיא חושבת על משהו… ואני ידעתי מיד מה… היא חשבה שאחרי כל השנים האלה, אולי כדאי לה ללכת בעצמה. היא אמרה שהיא מרגישה שזו תהיה סגירת מעגל בשבילה… התרגשתי כל כך!

אבל, אני לא מספרת לך את זה רק כדי לרגש אותך… יש לי שאלה מאמא שלי, שאני לא יודעת אם תהיה לך תשובה עליה. לפני שנתיים אמי עברה כריתה חלקית של המעי הגס, וכעת יש לה שקית מיוחדת שאותה היא מנקה ומחליפה. היא אף פעם לא רוחצת באמבטיה בבית שלה, מפני שקשה לה להיכנס לאמבטיה, והיא רק מתקלחת, כשהשקית מחוברת. השאלה שלי היא האם היא תוכל לטבול במקווה. מה עושים במקרה כזה? היא חוששת שאם היא תסיר אותה אולי תהיה דליפה קטנה. מכל מקום, אף שלה זה לא יפריע להיכנס למקווה עם השקית (מה שיוודא שאין כל דליפה), אני מניחה שזה לא יהיה כשר מפני שחלק מן הגוף שלה יהיה מכוסה בשקית הזו, שבעצם מחוברת לפתח בגוף שלה. אני מניחה שאת לא נתקלת בשאלה הזו לעיתים קרובות…

ההורים שלי גרים בפלורידה אבל מתכננים לשוב צפונה, כנראה באביב או בקיץ. אנחנו עדיין בודקים איפה כדאי להם לגור. אז אין לחץ, מפני שאני מאמינה שהיא תרצה לעשות את זה כאן איתי, אם היא אכן תרצה לעשות זאת. אם יש לך מחשבות בעניין או שאת יכולה להפנות אותי למי שיוכל לענות על כך, אני יעריך את זה מאד. אני שולחת עותק מהמייל הזה גם לאחראית על המקווה כאן, למקרה שהיא יודעת משהו בעניין, וכך לא אצטרך לחזור ולכתוב הכול מחדש. 

אמרתי שלא אכתוב עד שאהיה אחרי הטבילה, אבל הנה אני שוב "משוחחת" איתך. מכל מקום, רציתי מאד לחלוק איתך את שני הדברים האלה – תחושת הגורל ועל אמא שלי, ואני בטוחה שתסכימי.

תודה לך מראש על עצה שתוכלי להשיא לי.

ושהשם יברך אותך באותן ברכות ושלווה שאיחלת לי,

שרה

שרה יקרה,

ושוב, נפלא כל כך לשמוע ממך! הסיפור שלך גרם לי לצמרמורת, ושוב נדהמתי מדרכיו המופלאות של בורא עולם! בנוסף, המילים שלך כל כך רהוטות ומרגשות, שאני יודעת שהן מגיעות ישר מהלב!

התקשרתי בעצמי אל הרב שוסטרמן מלוס אנג'לס לשאול אותו את השאלה בקשר לאמא שלך ולטבילה שלה. הוא אמר לי כך: בקשר להכנות לטבילה, אם אמבטיה קשה לה מדי, היא יכולה להתקלח מקלחת יסודית מאד. כמובן, כל שאר ההכנות הן כרגיל (כמו שאחראית המקווה תלמד אותך).

בקשר לטבילה עצמה: יש להסיר את השקית. בקשר לחשש מדליפה למי המקווה, ישנן שתי אפשרויות, התלויות באופן שבו המקווה הספציפי פועל. אם למקווה יש מערכת פילטרים, כדאי שהיא תקבע תור לטבילה כטובלת האחרונה באותו ערב, כך שהמים יעברו סינון וניקוי מלא לפני שהטובלת הבאה תגיע למקווה. אם במקווה אין מערכת כזו, כדאי שהיא תקבע תור לטבילה האחרונה לפני החלפת מים. וכך כל דליפה, גם אם תהיה, לא תשפיע על הטובלת הבאה במקווה.

כיתבתי למייל זה גם את האחראית על המקווה שלך, כדי שהיא תוכל לייעץ לך בהתאם לאופי הפעולה של המקווה שלה. אם אמך תרצה ללכת למקווה אחר, כדאי שתתייעץ איתם לפני שתקבע תור בקשר לאופן פעולת המקווה, תסביר להם על מצבה המיוחד ותתאם תור בהתאם לתנאי המקום.  

אני לא יכולה להסביר לך עד כמה נפלא "לשוחח" איתך בכל התקופה הזו. אני מרגישה את החום והכנות שלך עמוק בתוכי, ואני בטוחה שקיום המצווה הזו שלך תביא לשמחה גדולה להשם, לסבתך חנה, ולכל הדורות הקודמים, שנשמותיהם רק ירוויחו מהמעשים המופלאים שלך.

מאחלת לך שוב הרבה ברכה, לך ולמשפחתך בכל דרך שהיא.

אני מצפה לשמוע ממך בקרוב,

חיה

הפוסט בגיל שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מעיניה של שדכנית https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a9%d7%93%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa/ Thu, 12 Jan 2023 22:55:31 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3772 מתי הזמן הנכון להיכנס לעולם השידוכים? מה צריכה הבחורה לעשות לפני שהיא פונה לשדכנית? למה התשלום לשדכנית הוא כל כך יקר? רלה גרליק, שדכנית ומדריכת כלות למעלה מ32 שנים שנים בשיחה פתוחה עם חני מרזל משתפת את כל הטיפים כיצד לגשת נכון לשידוך, וגם טיפים למי שרוצה להיות שדכנית ? מטהרת לעצמי – הפודקאסט של […]

הפוסט מעיניה של שדכנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

מתי הזמן הנכון להיכנס לעולם השידוכים?

מה צריכה הבחורה לעשות לפני שהיא פונה לשדכנית?

למה התשלום לשדכנית הוא כל כך יקר?

רלה גרליק, שדכנית ומדריכת כלות למעלה מ32 שנים שנים בשיחה פתוחה עם חני מרזל

משתפת את כל הטיפים כיצד לגשת נכון לשידוך, וגם טיפים למי שרוצה להיות שדכנית ?

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי

מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט מעיניה של שדכנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בסיס של אהבה https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Fri, 30 Dec 2022 10:47:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2477 הבית היהודי איננו יחידה אקראית שבה חיים איש, אישה וילדיהם. זוהי יחידה מקודשת, ליבת הקיום המופתית של העם היהודי, והמעיין הנובע של ערכים יהודיים שממנו שואב ילד את התזונה הרוחנית שלו לכל חייו. בית יהודי הוא מקום שבו שומרים על השבת, מקום שבו דיני הכשרות קמים לחיים ותורת השם נלמדת בו.   חיי הקהילה היהודיים מבוססים […]

הפוסט בסיס של אהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
הבית היהודי איננו יחידה אקראית שבה חיים איש, אישה וילדיהם. זוהי יחידה מקודשת, ליבת הקיום המופתית של העם היהודי, והמעיין הנובע של ערכים יהודיים שממנו שואב ילד את התזונה הרוחנית שלו לכל חייו. בית יהודי הוא מקום שבו שומרים על השבת, מקום שבו דיני הכשרות קמים לחיים ותורת השם נלמדת בו.  

חיי הקהילה היהודיים מבוססים על הבית היהודי, והבית היהודי מבוסס על מערכת היחסים של בני הזוג.

התלמוד דן לעומק בחשיבות חיי נישואין וחיי אישות הרמוניים, ומהלל את מערכת היחסים שבין איש לאשתו. חכמינו מלמדים אותנו כי האיש "אוהבה [=את אשתו] כגופו, ומכבדה יותר מגופו". הרמב"ם מפרש את המשפט הזה בכך שהאיש נדרש לדבר עם אשתו ברכות ובנעימות, ולעולם לא לנהוג בה בכעס או לגרום לה צער.  

התלמוד מלמד אותנו כי מערכת היחסים שבין איש לאשתו היא איחוד שמקורו שמימי, והוא הצורה הגבוהה ביותר של אהבה בין-אישית. "רבי תנחום אומר בשם רבי חנילאי – 'כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה" ורבא בר עולא מוסיף: "אף בלא שלום". 

נישואין יהודיים הם מוסד קדוש, והאהבה שבין איש לאשתו היא אהבה טהורה ומקודשת. דיני טהרת המשפחה והמקווה יוצרים את קדושת חיי האישות. ההלכות הללו מחזקות את הבית ואת המשפחה.

אפשר לומר שבעל ואישה ששומרים על טהרת המשפחה הם הרומנטיקנים האולטימטיביים – החוגגים ירח דבש כשתים עשרה פעמים בשנה. 

תיאור מלא ומפורט של הלכות טהרת המשפחה הוא מעבר להיקף של המאמר הנוכחי, אך בקיצור: הבעל והאישה מותרים בקיום יחסי אישות עד להופעת המחזור החודשי. שבעה ימים לאחר שהדימום פסק לגמרי (ולא לפני היום השנים עשר מיום הופעת המחזור), היא טובלת במקווה. לאחר קיום המצווה הזו, היא ובעלה מותרים שוב בקיום יחסים פיזיים. טהרת המשפחה מחדשת את חיי הנישואין על בסיס חודשי. הכמיהה לביטוי פיזי של האהבה מאפשרת, ביום הטבילה מן המקווה, חוויה מקבילה ל"ירח דבש".   

במשך הזמן שבו בני הזוג אינם יכולים להיות יחד פיזית, הם מתקשרים זה עם זו בדרכים שאינן פיזיות – דיבור ושיתוף. כך, מפתחים בני הזוג דרכים משמעותיות להביע אהבה, חיבה והערכה, באופנים המתעלים מעל המישור הפיזי.  

אישה יהודייה צעירה מתארת את חווית הטבילה במקווה ואת השפעתה על הנישואין שלה:

"כשהגעתי אל המקווה, מצאתי מקום נקי ומודרני. מצאתי גם הנחיות מלאות ומפורטות כיצד להתכונן לטבילה. נהניתי מאד מההכנה, ואני נהנית ממנה גם היום. 

היום יום שלי לעולם איננו מאפשר את המותרות שבבילוי של למעלה מחצי שעה באמבטיה, והענקת תשומת לב מלאה לצד הפיזי שלי מכף רגל ועד ראש. כמה שמחתי לגלות את עצמי מחדש! כשנכנסתי אל בריכת הטבילה עצמה, המים היו חמימים, ידידותיים ומזמינים. בירכתי את הברכה, טבלתי בפעם השנייה, ויצאתי החוצה כשאני מרגישה מחודשת לחלוטין. 

לטקס החודשי של הטבילה במקווה הייתה ההשפעה המצופה על חיי הנישואין שלנו. יש לנו שבועיים בחודש חופשיים מלחצים ודרישות מיניות. אני מוצאת שבזמן הזה אני מרגישה קרובה יותר להשם, מתבוננת יותר, ולומדת יותר בקלות. הזמן שלנו יחד פיזית הוא זמן של יחד עמוק, ושנינו מייקרים אותו עד מאד מפני שהוא לא נמשך לעד. במשך הזמן הזה, אני מרגישה קרובה יותר לעולם האנושי והחומרי ונראה שיש לי אנרגיה רבה יותר לאנשים – לא רק לבעלי".   

הלכות טהרת המשפחה מרוממות את המעשה המיני לחוויה נשגבת. התורה ניתנה לעם ישראל בכדי לרומם אותם מעל לגבולות החכמה האנושית. טהרת המשפחה מחזקת את חיי המשפחה, יוצרת שלום בין שני הזוג, ומקדשת את חיי החולין. לקיום המצווה הזו יש השפעה עמוקה על המשפחה ועל כל הדורות – בעבר ובעתיד.  

הפוסט בסיס של אהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נאמנות בחיי הנישואין https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa/ Mon, 12 Dec 2022 22:37:15 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3735 הידעת שיש סיטואציות בחיי הנישואין שלא מדברים עליהן? ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה פתוחה עם חני מרזל  מעלה זווית חשיבה מעניינת ומרתקת לנאמנות בחיי הנישואין. מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה […]

הפוסט נאמנות בחיי הנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הידעת שיש סיטואציות בחיי הנישואין שלא מדברים עליהן?

ד״ר אילנה ישראל, פסיכולוגית קלינית, בשיחה פתוחה עם חני מרזל 

מעלה זווית חשיבה מעניינת ומרתקת לנאמנות בחיי הנישואין.

מטהרת לעצמי – הפודקאסט של הבית היהודי

מבית מקווה אורג בשיתוף ארגון נשי ובנות חב״ד

לחצי על הקישור לכתיבת השאלות שלך: חוזרות עם תשובות

להאזנה לפודקאסטים נוספים- בחרי את הפלטפורמה הנוחה לך:

הפוסט נאמנות בחיי הנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> התובנות של רחל https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8%d7%97%d7%9c/ Mon, 12 Dec 2022 09:54:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2580 כשאמריקה כולה נוהרת אחר ספרים שכתבו מומחים בשלל נושאים, החל מ-"איך לשמור על התוכי שלך שמח" וכלה ב-"סיפוק מוחלט, מסעיר שאין דומה לו בחיי הנישואין", כיהודים, אנו עלולים להיסחף גם כן אל התופעה הפופולרית הזו.  המנעד, שנע מביטוי מוחלט ומלא של מיניות אישית עד לסגפנות של תורות מזרחיות שונות, ממריץ יהודים להמשיך ולחפש אחר ה"גישה […]

הפוסט התובנות של רחל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשאמריקה כולה נוהרת אחר ספרים שכתבו מומחים בשלל נושאים, החל מ-"איך לשמור על התוכי שלך שמח" וכלה ב-"סיפוק מוחלט, מסעיר שאין דומה לו בחיי הנישואין", כיהודים, אנו עלולים להיסחף גם כן אל התופעה הפופולרית הזו. 

המנעד, שנע מביטוי מוחלט ומלא של מיניות אישית עד לסגפנות של תורות מזרחיות שונות, ממריץ יהודים להמשיך ולחפש אחר ה"גישה הנכונה". רובנו נמצאים אי שם בין שתי הקצוות – רוב היהודים האמריקאים, נשואים או גרושים, עדיין חיים בתוך המסגרת המסורתית של נישואין, משפחה וילדים.   

עצת המומחים נוטה לשכך את הכאב ולנסות לנרמל את התפרקותן של משפחות, ולסייע לאלה המצויים בתהליכים כאלה להסתגל. דרך החיים היהודית, כפי שהסבירו לנו התורה וחכמינו ז"ל, מעניקה למחפשים משענת יציבה של ייעוץ והקניית דרכי התנהגות המסייעים למנוע מצבים של קרע בתוך המשפחה.

מספרם של יחידים ומשפחות המתחילים לשמור על דיני התורה בקשר למערכת היחסים האינטימית, ממשיך לגדול ביציבות כל העת. הרבנים והקהילות הדתיות חווים תחייה מחודשת במספר הנשים הפוקדות את המקווה בקביעות. 

למשפחות שונות, ישנן סיבות ומשמעויות שונות להתעוררות זו. לכמה מהנשים, הטבילה במקווה היא הדרך שלהן לסמן את עצמן כנשים יהודיות, וייתכן שזוהי המצווה היחידה הנשמרת במשפחה. לעתים קרובות יותר, ההחלטה לשמור על הלכות טהרת המשפחה מגיעה יחד עם התעוררות כללית למחויבות יהודית-דתית בהקשר המשפחתי, יחד עם שמירת שבת, כשרות ומצוות נוספות.

"רחל", בעלת תשובה המתגוררת בלוס אנג'לס, סיפרה כיצד הלכות טהרת המשפחה שהיא שומרת עליהן כעת, השפיעו על חייה.

רחל, העובדת בתחום יחסי הציבור, הייתה נשואה כמה שנים כאשר היא התחילה ללמוד ולהתעניין בהשקפת העולם החסידית ובדרך החיים הנובעת ממנה.

כאשר היא ובעלה החלו לחוות את השינוי במערכת היחסים שלהם, התרחשו הרבה מאד דברים שהיא לחלוטין לא ציפתה להם… 

הינדא:

באיזה אופן את מרגישה שהשמירה על הלכות טהרת המשפחה והטבילה במקווה השפיעו על הנישואין שלך?

רחל:

אני חושבת שהלכות טהרת המשפחה הן המערכת החכמה ביותר לשמירה על מערכת יחסים בין שני אנשים – חיה ומרגשת, לאורך כל העליות והמורדות שחיי הנישואין מזמנים באופן בלתי נמנע. כעת זה נראה לי ברור כל כך, שכאשר ישנה מסגרת חיצונית שמגבילה את כמות הזמן ששני אנשים יכולים להיות באינטימיות פיזית זה עם זו, הדבר יהפוך את הזמן שיש להם יחד ליקר הרבה יותר. 

מסטרס וג'ונסון, יועצי המיניות המפורסמים ביותר, נהגו להפריד זוגות מקיום יחסים במשך החלק הראשון של הטיפול שלהם, גם כאמצעי להפחתת מתח, אבל גם על מנת לבנות מחדש את התשוקה והריגוש שהיו בתחילת הקשר, והלכו ונעלמו כאשר אינטימיות מינית הפכה להיות זמינה מדי ותובענית מדי. 

יהודים הכירו באמת הזו מאז שניתנה התורה, לפני יותר מ-3330 שנים!

אבל אני מוכרחה לומר, שכאשר שמעתי לראשונה על ההלכות האלה, התנגדתי. מה? שאני אוותר על הרעיונות שלי בקשר למיניות? אני לא אוכל תמיד להחליט כמה, איך ועם מי?! התרעמתי. לא רציתי לוותר על השליטה על השטח הזה בחיים שלי. בכל אופן, ההלכות האלה נשמעו לי פוריטניות להחריד ומיושנות. וכמובן, הרגשתי שאני 'מעל' הצורך בדברים כאלה.

אבל אז הגיע השלב של "נסי את זה, את תאהבי את זה!", אם בתחילה חששתי ממצב ה"נידה" (תקופה בת שבועיים של הפרדה) מחשש שאתפרק כשאחוש חוסר במגע פיזי, הרי שבסופו של דבר, כמעט ולא רציתי שהתקופה הזו תיגמר! חוויתי תחושה של חוסן פנימי, כבוד עצמי, ואוטונומיה בזוגיות שלנו, תחושה שלא חשתי מעולם!

הלכות טהרת המשפחה נועדו להעניק לאישה סטטוס מיוחד. זה מאלץ את הגבר לראות אותה לא כאובייקט מיני, כמישהי שנמצאת שם כדי לספק אותו ואת צרכיו, אלא כאדם בזכות עצמה. זהו גם זמן שבו המתח הקשור ל"מתי" ו"אם" לא קיים, ומאחר שהצורך של כל אחד מבני הזוג בקיום יחסים שונה לעתים קרובות משל בן הזוג האחר, יש לדבר אפקט שוויוני על מערכת היחסים. זה גם שובר את השגרה שאליה נוטים בני זוג לשקוע פעמים רבות, שגרה שעלולה להיות הרסנית בזוגיות. 

החשוב מכול, אני חושבת, היא התזכורת התמידית שלא משנה כמה חכמים אנחנו, ההלכות האלה, העוסקות בחלק הכי פרטי בחיים שלנו, מזכירות לנו שישנם עניינים מסוימים שבהם עלינו לקבל הדרכה והכוונה ממשהו שנמצא מעל להבנה ולהרגשה שלנו, תזכורת חשובה בעידן של "אם זה מרגיש נכון, בוא נעשה את זה". 

החלק הנפלא ביותר בקשר לתקופת ה"נידה", הוא שמתגלים בה חלקים מהאישיות של בן/בת הזוג שלא יכלו להיחשף קודם לכן. לעולם לא הייתי צריכה לגלות מה בעלי חושב ומרגיש בקשר לדברים מסוימים ולהפך, מפני שלפעמים פשוט "פתרנו" את הדברים בחדר השינה במקום לפתור אותם בסלון. במילים אחרות, לדבר ולהוציא החוצה הופך להיות דבר חיוני ויסודי. ברגע שדברים מתבהרים רגשית – זוהי ההתחלה של תקשורת ברמה רוחנית יותר, כפי שהתורה מצפה מבני זוג בחיים האינטימיים שלהם. 

יש פעמים שזה ממש קשה, ודורש הרבה מאד משמעת עצמית. אבל בכל פעם שאני חווה ספקות, אני מוצאת שכשאני לוקחת את הזמן להבין באמת את העליות והמורדות שלי ביחס למקווה, אני מגלה עוד על עצמי כישות רוחנית ונפשית. מאיפה נובעת הרתיעה שלי? פעמים רבות, אלה הם לא הדברים שנראים על פני השטח במבט ראשון. 

יש לי כל כך הרבה תוצאות טובות והרגשות טובות בחיי הנישואין שלי כתוצאה משמירת ההלכות האלה, שאפילו מבחינה אמפירית, מניסיון בשטח, לעולם לא ארצה לחזור לדרך שבה תקשרנו קודם לכן.

הינדא:

רוב הנשים מודעות לכך שבמהלך המחזור החודשי, זמן הביוץ הוא בדרך כלל כארבעה עשר ימים לפני תחילת המחזור הבא. מתוך ידיעה זו, מה את מרגישה ביחס לעובדה ששמירה על הטבילה במקווה, עשויה, אצל נשים מסוימות, להגביר את הסיכויים להרות?

רחל:

אני יודעת שאם לא הייתי הופכת דתית, מן הסתם לא הייתי מחליטה להביא עוד ילדים לעולם. אחרי שנולדה בתנו לפני שש שנים, עברתי תחושות של בדידות ושינויים אחרים, אף שאהבתי אותה והרגשתי את כל אותם רגשות אימהיים. הייתי נורא עסוקה בקריירה שלי ובתהליכים של "שיפור עצמי".  

היית טיפשה מדי מכדי שאוכל לוותר על כל כך הרבה מן הזמן והאנרגיה שלי למען ילד נוסף.

כמו הרבה נשים בעולם ה"מודרני" של היום, התחלתי לראות בילדים נטל על החופש שלי, מקור של רעש, בלגן, דרישות ומניפולציות. כעת, הגישות שלי והדרכים שלי השתנו לגמרי. אני מקבלת בברכה את ההזדמנות לנתינה. המשפחה שלי נמצאת עכשיו במקום הראשון, ואי הנוחות הכרוכה בגידול ילדים נראית לי כעת מינורית לנוכח ההבנה שזוהי אולי המצווה הגדולה מכולן.

אף על פי שתמיד חשבתי שהיצירתיות שלי מוצאת את ביטויה בכתיבה או בדיבור, ומתקשרת באמצעותם מסרים בעלי משמעות, אף פעם לא קלטתי שמה שאני "יוצרת" הוא בוודאות לא התרומה המונומנטלית לחברה שהאגו שלי רצה להאמין בה.

לתת אהבה, ליצור בית חם ויציב שבו הילדים שלך חווים אלוקות, כיוון בחיים, להרגיש ערך עצמי ומימוש כאדם רוחני באמצעות הטקסים המשפחתיים של שבת, תפילה ועוד… כל אלה הפכו משמעותיים הרבה יותר בעבורי. הכיף שאני חווה עם הילדים שלי בחוויות הקשורות ליהדות נוגע עמוק בתחושת ההגשמה שלי.

גם מבחינה אובייקטיבית, החברה שלנו עסוקה כל כך בבעיות הנפשיות שחווים אנשים בהיעדר אהבה. שום דבר איננו יכול להחליף את הבית ואת האהבה והתמיכה שאנו מקבלים שם. בית שמח? זה כבר מין הולך ונעלם. 

אני עדיין עובדת. אני אוהבת את זה. זה מביא אותי לתחושת סיפוק, אבל זה כבר הרבה פחות חלק חשוב מההגדרה העצמית שלי, והרבה פחות קריירה שאליה אני מוכנה להפנות את כל האנרגיות שלי בלי מעצורים. נכון לעכשיו, כשהילדים שלי עדיין צעירים, הם במקום הראשון. אני לא חושבת שאימהות של היום מרגישות שהן נאלצות להישאר בבית בכדי להיות אימהות טובות.

כשהתינוק שלי היה קטן וחזרתי לעבוד במשרה חלקית, היה לי חשוב למצוא את המשפחתון הטוב ביותר, ושאוכל להמשיך להניק. התושייה והתכנון שהשקעתי בתכנון הקריירה שלי, גרמו לי להבין שאם אראה במערכות היחסים הביתיות שלי חיוניות יותר ומשמעותיות יותר, אוכל בלי ספק להתמודד עם ריבוי המחויבויות.

אני שמחה שהלכות טהרת המשפחה עזרו לי להחליט שאני רוצה עוד ילדים, מפני שקודם לכן נסחפתי לגמרי אחרי השיח של "לשלוט בגידול האוכלוסייה", וההטיה כנגד ילודה שקיימים בחברה שלנו כיום.   

הכרתי לא מעט אנשים שחשבו שהם מאד רוחניים, אבל כשזה הגיע ללהיות עם הילדים, או למחויבות לבן הזוג, הם פשוט לא יכלו להתמודד עם זה.

הינדא:

הזכרת את הממדים הרוחניים שההלכות האלה הביאו למערכות היחסים שלך. אולי תוכלי לספר לנו עוד קצת כיצד היית מגדירה את ה"רוחניות" הזו?  

רחל:

בשבילי, מערכת היחסים שבין איש לאשתו אומרת הרבה יותר על הרוחניות שלהם, מאשר כל דבר אחר. אנחנו באמת מבטאים את האלוקות שלנו במערכות היחסים עם אלה הקרובים ביותר אלינו. אם איננו מגלים התחשבות ואחריות כלפי בני הזוג שלנו, ואנחנו נקמניים אליהם, זה אומר הרבה יותר על הקשר שלנו אל הקב"ה, מאשר כל דבר אחר. אפשר לזייף צדיקות בבית הכנסת, אבל אי אפשר לזייף בבית, שם נמצאת העבודה האמתית.

אני לא תמימה. אני מבינה שהלכות טהרת המשפחה לא יכולות לשנות את הטבע של האדם, או להפוך אדם לאוהב יותר או נחמד יותר. אבל ההלכות האלה בלי ספק מכשירות את הקרקע לכבוד הדדי, שהוא ההיבט החשוב ביותר בחיי הנישואין לדעתי. ראיתי הרבה זוגות שטוענים שהם מאוהבים מאד… כשהם אכן מאוהבים… כשהם לא, הם לא מסוגלים לדבר עם האחר או לעשות דבר למענו.

מהי המשמעות של רוחניות? התורה מבקשת מאיתנו להסתכל על מערכות היחסים שלנו עם הזולת, בעל, אישה, חברים, שכנים וכו' כברומטר מדויק של מערכת היחסים שלנו עם הקב"ה.

אני חושבת שבאופן כללי, דרך חיים על פי תורה נוטעת גישה לא אנוכית באנשים – כמובן אם מיישמים אותה כמו שצריך, ולא באופן מכני כמטלה מעיקה. הדבר הכי חשוב בקשר לנישואין הוא לאמץ את הגישה – "מה אני יכולה לתת" ולא "מה אני מקבלת". 

יהודי שומר תורה ומצוות מתחנך על מנטליות כזו מגיל צעיר מאד; אתה לא יכול אפילו לקחת ביס מבלי "לתת" ברכה של הודיה לקב"ה. אתה נותן תמיד מזמנך, מכספך, ומהכוח שלך כדי לקיים מצוות. נתינה מעצמך היא ההכנה הטובה ביותר לחיי נישואין.

אם את עסוקה בלקבל, את הולכת להתאכזב בקביעות מהחיים ומאנשים. אבל אם את מרגישה כל הזמן שיש עוד ועוד מה לתת, כי אז החיים הם מאושרים, ולהיות עם אנשים פירושו לקבל הזדמנות לתת, גם אם זה "רק" להיות אוזן קשבת, שהיא אולי המתנה החשובה מכול.

בחיי הנישואין שלנו, אני מרגישה כאילו התחלנו הכול מחדש, ואני יכולה לראות איך בעלי ואני הרבה פחות אנוכיים. אנחנו מלאי תודה זה לזו ולו רק על ההזדמנות לחוות את היופי שבנישואין יהודיים, דבר שממש מרומם אותנו מבחינה אישית.

הינדא:

בעידן שבו זוגות נכנסים לחיי הנישואין בידיעה שיש להם כ-50 אחוז בלבד לשרוד, ואולי עוד פחות מזה בקליפורניה, מה את יכולה לומר ביחס לקשר שנוצר בינך לבין בעלך באמצעות התורה?

רחל:

מטרה משותפת בחיים מקלה מאד לשמור על זוגיות יציבה שאיננה נקרעת מכל תסכול קטן או אכזבה קטנה. כמובן, לא לכל הזוגות הדתיים יש נישואין נפלאים. 

כולנו כאן, על פני האדמה, כדי לעבוד על עצמנו, ללמוד כל הזמן צניעות וענווה, עוד נתינה, עוד משמעת עצמית ועוד אהבה. אבל כאשר גבר ואישה מסורים ברצינות לתורה, יש סיכוי טוב יותר שהם ייקחו ברצינות את העבודה על שיפור עצמי ויפתחו גישה של סלחנות וחמלה. 

הרבה יותר קל להתעלם מתכונה מעצבנת כזו או אחרת בבן הזוג שלך, אם אתם חולקים את אותם אידיאלים ומטרות. פעם, הייתי עושה עניין מכל דבר קטן, היום אני מבינה ששנינו עובדי השם עד כמה שאנו מסוגלים, וזה בהחלט מספיק.  

עד כמה שהייתי חכמה, הולכתי שולל אחר המחשבה שמה שהספרים מכנים 'אהבה רומנטית' יפתור את כל הבעיות שלי. אני אתאהב במישהו עד מעל הראש וזה יספיק. וואו! איזו שטות. זה מחזיק בערך עד למריבה הראשונה. ואז מה?

יש לי את חוסר הביטחון שלי, ולפעמים הייתי נלחצת כשדברים לא התקדמו כמו שרציתי, דמיינתי כל מיני תרחישים אפלים. מה שבוודאי לא עזר לי היא העובדה שלא יכולתי לסמוך על עצמי. כלומר, לא הייתי בטוחה שמחר אוכל 'להתאהב רומנטית' במישהו אחר.  

היה לי קשה ליצור יציבות וסדר. בתחילת הנישואין, אחרי שאשליית הרומנטיקה מתחילה לדעוך מעט עם המציאות, לוחות זמנים וכו', צריכים להיפרד מהרבה פנטזיות. אני יודעת שלשנינו יש פנטזיות על סוג האדם שאולי היינו יכולים להינשא לו. עברנו הרבה מחשבות ואמירות בסגנון "אם רק הייתה לך תכונה כזו או כזו, החיים היו טובים הרבה יותר".

עכשיו אני רואה שהוא עושה את מה שהוא אמור לעשות כאיש ואני כאישה וזה גורם לנו לכבד זה את זו מאד, ולהיות מאושרים במה שיש לנו. כל עוד בעלי שומר על התורה יחד אתי, מה עוד יש לי לבקש? 

אני מלאת תודה על כך שבעקבות ובאמצעות לימוד התורה הוא הפך לאדם רגיש ומתחשב יותר. נישואין כמחויבות לחיים כבר לא נראית דבר מרוחק או מוזר. אין כבר את הציפייה לאביר על הסוס הלבן שייקח אותי לרקיע השביעי. גם כשאני נמצאת ברקיע השביעי יחד עם בעלי, זה יאבד את משמעותו אילולי המטרות המשותפות שלנו.

אם נחזור לעניין המקווה, זה הבסיס בשבילי. כשהתלמוד אומר שזה גורם לך להרגיש כמו כלה בליל הכלולות, זה נכון לגמרי. אתם כל הזמן שומרים על רגש הציפייה. אם כל זוג נשוי היה יכול לדמיין ירח דבש קצרצר באמצע כל המולת החיים והעומס – זה היה יכול להתחיל לתאר את הקצה של התחושה של הליכה למקווה. רק את ובעלך קיימים עכשיו, לבדכם בעולם, זוג מאוהב. זה מדהים ממש! 

הפוסט התובנות של רחל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> על אהבה, נישואין ומקווה https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Sat, 03 Dec 2022 17:25:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2711 לפני שנוכל להתחיל לדון בתובנות של עולם המחשבה היהודית הנוגעות לעולם הפרטי מאד של האינטימיות, עלינו לשחרר את עצמנו מכמה רעיונות לא יהודיים בנושא זה.  לעולם המערבי, התרבות שאנו חיים בה, יש קושי ניכר עם המושג של אינטימיות מינית. אינדיקציה אחת לדבר היא האובססיה של התרבות לנושא. על גבי שלטי חוצות, פרסומות בעיתונים, בספרים רבי-מכר, […]

הפוסט על אהבה, נישואין ומקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפני שנוכל להתחיל לדון בתובנות של עולם המחשבה היהודית הנוגעות לעולם הפרטי מאד של האינטימיות, עלינו לשחרר את עצמנו מכמה רעיונות לא יהודיים בנושא זה. 

לעולם המערבי, התרבות שאנו חיים בה, יש קושי ניכר עם המושג של אינטימיות מינית. אינדיקציה אחת לדבר היא האובססיה של התרבות לנושא. על גבי שלטי חוצות, פרסומות בעיתונים, בספרים רבי-מכר, ובכמעט כל ביטוי תרבותי אפשרי – מאמנות גבוהה ועד לשפה בוטה – רמיזות מיניות שולטות בנוף. 

זה מזכיר לי את אותה עקיצה לגלגנית של אמו של המלט, גרטרוד: "הגברת מתלהמת קצת יותר מדי". במקום לנקוט גישה משוחררת וקלילה בקשר למערכות היחסים שלנו, האזכור הבלתי פוסק של הנושא מסגיר אי-נוחות מובהקת לגביו. 

ייתכן שחלק מחוסר הנוחות הזה מגיע מן השורשים הנוצריים של התרבות המערבית. הנצרות המוקדמת ראתה ביחסי אישות את החטא הקדמון. באופן אירוני, אף על פי שהעולם המערבי פעל בנחישות במהלך מאה השנים האחרונות לשחרר את עצמו מכל התוויה מוסרית דתית ומכל מגבלה מינית, עדיין נותרה בו מזכרת מנקודת המבט הנוצרית המוקדמת – הרעיון שמיניות היא במובן מסוים דבר מלוכלך.   

אצל הקתולים, קדושה ומיניות אינם יכולים לחיות יחד, עד עצם היום הזה. לאנשים הקדושים, הצדיקים – האפיפיור, הכמרים והנזירות – אסורה כל פעילות מינית. אף שהיא מותרת למי שאינם חלק מהממסד הדתי על מנת לשמר את המין האנושי, האינטימיות נתפסת לכל היותר ככניעה לתאוות הבשר, כניעה שאין בה קדושה כלל. 

אך כמו אמצעים אחרים, מכל מקום, השימוש באינטימיות תלוי לחלוטין בביטוי שנותנים לה הפרטים המעורבים בה. האיחוד המיני כמוהו כיריעת קנבס בידי האומנים – הבעל והאישה – והמסר הרוחני שהם מפיקים יכול להיות חסר משמעות, או לחלופין – יצירת אמנות.

מקורות יהודיים קלאסיים מתארים מיניות כנהר רב עוצמה. כשהוא בשליטה ומנותב כהלכה, הוא יכול להשקות ולייצר אנרגיה אדירה לקהילות רבות. ואם לא – הוא עלול להביא לשיטפון והרס.  

בשימוש הגבוה ביותר שלו – בתוך חיי נישואין יהודיים המנוהלים על פי כללי ההלכה היהודית – האיחוד המיני מביא קדושה לעולם, הוא מביא לחיבור עמוק בין בני הזוג – רוחנית, פיזית ורגשית. 

קרבה בין בעל לאשתו איננה רק דבר נחמד, אלא, יצירה של מציאות רוחנית עמוקה על גבי מישור פיזי. על פי המחשבה היהודית, היו הבעל והאישה נשמה אחת לפני שנולדו, נשמה שנחצתה לשניים עם לידת המבוגר שבהם. כאשר הם מתאחדים מחדש בנישואין, החיבור ביניהם הוא ייחודי, מפני שהוא מסמל את היצירה מחדש של ההוויה שלהם כישות אחת, נפש אחת.  

כשהתורה מתארת נישואין, היא כותבת כך: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד). 

עם זאת, האחדות הזו, שהיא מטרת הנישואין על פי תורה, איננה קלה להשגה. כשהם מגיעים לגיל נישואין, שני חצאי הנשמה הללו שייכים לשני יחידים מובחנים זה מזה שגדלו עם היסטוריות נפרדות, חוויות נפרדות, תחביבים שונים וסלידה מדברים שונים. למרבה המזל, הנישואין עצמם מספקים כלים בשפע להתגבר על ההבדלים שבין בני הזוג, וליצור אחדות במישור הפיזי, אותה אחדות הקיימת במישור הרוחני. 

הכלי העוצמתי מבין כלים המביאים לידי אחדות בנישואין, הוא ככל הנראה האינטימיות המינית. כל התחושות הנפלאות שיש לבני הזוג בזוגיות שלהם, מגיעות לשיאן באינטימיות המינית שבין בעל לאישה. 

אם אלוקים העניק לאינטימיות כוח כה יוצא דופן, הגיוני שהוא ייתן לנו כללי אצבע – אמצעים – שבעזרתם נוכל להפיק את המרב מהכלי הזה. ואכן, זה בדיוק מה שהוא עשה. לאמצעי הזה אנחנו קוראים: טהרת המשפחה.

הלכות טהרת המשפחה היו פעם ידועות לכול, והיו נוהגות באופן אוניברסלי ממש כמו הדלקת נרות שבת. אף משפחה יהודית לא חלמה לחיות מבלי לשמור עליהן.  

לצער הלב, התרחקנו למדי מאותם זמנים, כך שלא רק שמוסד טהרת המשפחה נשכח ממשפחות יהודיות רבות, אלא גם הנישואין עצמם איבדו הרבה ממעמדם. הכרה בסגנונות חיים חלופיים התקדמה כל כך, עד שכיום נישואין לבן/בת זוג יהודים, שהיו פעם המטרה המוצהרת של כל יהודי, הפכו לאחד מבין מגוון סגנונות חיים אפשריים. 

בימים עברו, מכל מקום, הערכים היו שונים. חיי הנישואין היו חזקים יותר. מוסד הנישואין היהודי היה מושא לקנאת העולם. באותם ימים, יהודים לא רק ידעו על הטבילה במקווה והלכות טהרת המשפחה, אלא גם סיכנו את חייהם כדי לשמור עליהן.  

"מקווה" משמעו התכנסות. במובן הפיזי הכוונה היא לבריכה שמכונסים בה מים טבעיים, ללא מגע יד אדם, כמו מי גשם, או מים מנהרות וממעיינות. 

תרבותית, המקווה הוא בעל חשיבות עליונה עד כדי כך שחכמי התלמוד פסקו כי קהילה שיש באפשרותה להקים אחד מהשניים – מקווה או בית כנסת, בניית מקווה היא בעדיפות ראשונה וקודמת לבניית בית כנסת. 

מעשית, במקווה משתמשים הן גברים והן נשים, והם טובלים בו לפני מעשים מקודשים מסוימים. אף שהוא נראה כמו אמבטיה או בריכה קטנה, הוא לא. כאשר אדם מצווה לטבול במקווה, עליו להיות נקי לחלוטין ורחוץ לפני שייכנס אל המקווה. מקווה הוא כלי רוחני, ואין לו כל קשר להיגיינה.

המקום שבו טבילה במקווה מוזכרת בתורה בצורה מובלטת ביותר, הוא בהקשר לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. הכהן הגדול היה טובל חמש פעמים במקווה במהלך עבודת יום כיפור בבית המקדש שעמד בירושלים. כיום, השימוש החשוב ביותר במקווה הוא של נשים, הטובלות בו כצעד אחד במעגל האיחוד וההיפרדות שבין בעל לאשתו, הידוע כ"טהרת המשפחה". 

אין תיאור תמציתי של הלכות טהרת המשפחה, כמו זה שלהלן, שיכול להיות מספק על מנת לוודא את קיומן כהלכה, שכן הפרטים רבים הם. כמו כן, אין אף הסבר תמציתי על הרווח הגדול שבשמירת הלכות טהרת המשפחה, כמו זה שלהלן, שיכול להסביר את היופי שלה כראוי. רק יישום של טהרת המשפחה, יכול באמת לגלות את האופי המדהים שלה.  

זוגות יהודיים שלא היו מודעים בתחילה להלכות טהרת המשפחה, למדו עליהן והחלו לשלב אותן באורח חיים שלהם, סיפרו לי שאם היו להם פעם ספקות אם התורה ניתנה מאת ה', הרי שהטבילה במקווה והלכות טהרת המשפחה – מחקו אותם לגמרי. הרעיון, או כפי שהם מתארים זאת, הגאונות שבהתנהלות הזו, היא מדהימה כל כך שאין מוח אנושי שהיה יכול להמציא זאת. 

ועם זאת, בעיניים מודרניות, הנוהג הזה עשוי להיראות מוזר בתחילה, מפני שהוא שונה כל כך. מפני שהמצווה הזו, שהיא יסוד בחיים יהודיים מסורתיים היא עכשיו זרה לנו כל כך, אנו נוטים לשגות בהבנתה, כשאנו מנסים להחיל את ההבנה הלקויה ולעתים רדודה של המאה העשרים ואחת, על העומק היוצא דופן של המצווה הזו.  

לפי הלכות טהרת המשפחה, זוג יהודי נשוי נפרד פיזית כשהאישה מקבלת את המחזור החודשי שלה, והמגע הפיזי ביניהם איננו מתחדש עד לאחר שבעה ימים שלמים מהפסקת דימום הווסת. בערב שלפני הלילה שבו בני הזוג עתידים לחדש את קיום היחסים הפיזיים שלהם, האישה טובלת במי המקווה, שם היא נושאת תפילה לקב"ה שיקדש את מערכת היחסים האינטימית שלהם. 

בעיקרו של דבר, האיחוד המיני הוא הצהרה של חיים, כאשר בני הזוג מתאחדים במאמץ המקודש להוריד נשמה חדשה ממקורה השמימי אל תוך העולם הזה. לעומת זאת, הזמן שבו בני הזוג אינם מורשים לקיים מגע פיזי קשור בתקופה שבה האישה חווה אובדן של פוטנציאל החיים, כאשר הביצית הלא מופרית מגורשת מן הגוף, ואיתה מעטפת הרחם שהלכה ונבנתה כדי להכיל חיים חדשים. 

כאשר הבעל והאישה ממתינים שהזמן הזה יחלוף, והאישה טובלת במקווה לפני שהיא שבה אל בעלה באינטימיות פיזית, האיחוד שלהם מסמל אישור מחדש של כוחות החיים שמעל המוות, ניצחון החיים על המוות. להפסקת היחסים בין הבעל לאישה אין כל קשר לתחושת דחייה מהמחזור החודשי של האישה, כפי שפעמים רבות מניחים בטעות. לרעיון הזה אין כל מקור ביהדות. 

מעניין לדעת, שאף שמסתורין המקווה קשור למשחק העדין הזה שבין חיים למוות, ברור שהתפקיד שהמקווה ממלא בחיינו הוא עמוק יותר מהבנתנו את החיים ואת המוות, שכן ההלכה היהודית קוראת לשימוש במקווה גם בקרב זוגות שהולדה אינה אפשרית עבורם. אכן, ההלכה היהודית קוראת גם לקיום מערכת יחסים מינית פעילה, בריאה ומלאה אצל זוגות נשואים בכל גיל, ומחשיבה זאת כערך עצמאי, אם כי ערך רוחני, שאינו תלוי באפשרות היצירה של חיי אדם. 

אם ברצוננו להבין לעומק את מהות הטבילה במקווה, עלינו לחזור אל המקורות שלה בתורה. בספר ויקרא, בפרק טז, אנו קוראים על עבודת יום הכיפורים בבית המקדש.  

בשיאה של עבודת היום, היה הכהן הגדול נכנס אל החדר הפנימי ביותר שבמקדש – ולמעשה החלל המקודש ביותר בתבל – קודש הקודשים, שם היה מבקש מחילה על עוונות בני ישראל במשך השנה שעברה. איש מלבד הכהן הגדול לא היה מורשה להיכנס אל קודש הקודשים, וגם הוא עצמו, כנציג הקדוש ביותר של העם הקדוש, הורשה להיכנס לשם פעם אחת בשנה בלבד, לזמן קצר ביותר, ביום הכיפורים – היום הקדוש בשנה.

כיום, קשה לנו להבין את המשמעות האדירה של הרגע הזה. במשך שבעה ימים שלמים קודם לכן, היה הכהן גדול מתכונן לכניסה הזו. בלילה שלפני הכניסה לקודש הקודשים, צוות של תלמידי חכמים דאגו שיישאר ער כל הלילה, בוחנים אותו ודוחפים אותו אל פסגות הפוטנציאל הרוחני והמוסרי שלו. לא רק עתיד האומה, כי אם גם של העולם כולו, מונח על הפעולות שיעשה בקודש  הקודשים, פעולות שנעשו בפרטיות מוחלטת, כשרק הקב"ה והוא עדים להן. 

לאחר שבעה ימים של זיכוך עצמי, ולאחר ליל השימורים הארוך, נותרה לכהן הגדול הכנה אחת אחרונה לפני הרגע מלא ההוד שבו ייכנס אל קודש הקודשים ויבקש מחילה בעבורו, בעבור העם, ובעבור העולם כולו: היה עליו לטבול במקווה.

חידוש האקט האינטימי שבין אישה יהודייה לבעלה הוא רגע מלא הוד וקדוש באותה מידה. לאחר שבעה ימים של הכנה לרגע הזה, האישה טובלת במקווה על מנת לרומם את היחסים שלהם ולרומם את העולם כולו. 

איך? כיצד יכולה טבילה במשהו פשוט כמו מים לייצר אפקט כה עמוק?

מבין כל היסודות הפיזיים, המים הם הרוחניים ביותר. הפתיחה של ספר בראשית (א–ב,כב) מתארת את בריאתם של דברים מרשימים רבים, כולל כדור הארץ והאנושות. עם זאת, אף שישנה התייחסות למים ("ורוח אלוקים מרחפת על פני המים", בראשית א, ב), אין כל אזכור של בריאתם. חכמינו למדים מכך שהמים קדמו לבריאה המוכרת לנו, וקדמו אף לארץ עצמה.

המקווה, שיש בו מים שכונסו ללא מגע יד אדם, בין אם כגשם שירד היישר אל מבנה המקווה, או כמעיין, הם הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לפיסת שמים – כאן בארץ. הם מעניקים לנו את האפשרות להתאחד מחדש עם המקור הרוחני שלנו. 

רגע לפני שהאישה טובלת במים האלוקיים הללו, היא נושאת תפילה, מזמינה את הקב"ה לקדש את הנישואין שלה – מערכת היחסים החשובה ביותר. 

מה שהיא אומרת בתפילה הזו, למעשה, הוא: ריבונו של עולם, זוהי מערכת היחסים המקודשת ביותר בחיי. האיחוד הפיזי שלנו, הוא אחד הביטויים הגדולים ביותר של אותה מערכת יחסים מקודשת, ואינני רוצה שדבר כה מקודש יהיה חסר את נוכחותך. אני רוצה שתצטרף אליי במעשה הזה. אני רוצה שתהיה שם. אז היא טובלת במים, ובמובן מסוים, נותנת יד לבורא העולם. 

גיסי, רבי שלמה טברסקי זצ"ל, שהיה תלמיד חכם מבריק, אמר שראוי במיוחד שהטבילה במקווה היא בידיה ובאחריותה של האישה, ולא של הגבר, מפני שהמקווה מקדש את המשפחה, וחכמתה של האישה, יותר מאשר כל בן משפחה אחר, היא שבונה את הבית היהודי.

במובן מסוים, האישה היא שיוצרת את המשפחה. במשך תשעה חודשים לפני לידתם, היא מעניקה סביבה פנימית מושלמת לילדיה, לאחר מכן, במשך כשני עשורים היא מעצבת את עולמם הרגשי, מנטלי, ופיזי. אם אין לה ילדים, היא עדיין זו, שברוב המשפחות, יש לה את ההשפעה הגדולה ביותר על האווירה של הבית ושל אלה המתגוררים בו.

כאשר אישה הולכת אל המקווה, לפני שהיא חוזרת הביתה כדי לתרגל שוב את האינטליגנציה היצירתית שלה, היא – הבורא האנושי – מבקשת את ברכותיו של בורא העולם. היא מבקשת מהקב"ה לבוא איתה הביתה, להצטרף אליה בפעולות המקודשות שלה, ומעל כל אלה – להצטרף אליה לנישואין שלה. 

כמו בכל המצוות האחרות, אנו הולכות אל המקווה כי אנו יודעות שזהו רצון השם, אותו אלוקים שלא רק ברא אותנו, אלא הוא זה שגם יודע טוב יותר משאי-מי ידע אי פעם, כולל אנחנו. אנחנו לא זקוקות לשום סיבה אחרת. אנחנו יודעות גם שעם כל האינטליגנציה שלנו, לעולם לא נדע מהי הסיבה המהותית מאחורי המצווה הזו או כל מצווה אחרת, מפני שכבני תמותה, יכולת ההבנה שלנו מוגבלת. ועדיין, יש הרבה דברים שאנחנו יכולים להבין בקשר לכל מצווה, וחכמינו אף מעודדים אותנו לחקור ולהבין אותן עד כמה שמסוגל בן אנוש להבין.

כל המצוות הן חסד ה', והטבילה במקווה איננה יוצאת מן הכלל. התלמוד, המרחיב ומבאר את דיני התורה, מסביר כלל פשוט בטבע האנושי בקשר למיניות: מה שזמין לנו כל הזמן מאבד את הזוהר המיוחד שלו בעינינו בסופו של דבר. השגרה תופסת את מקומה של ההתרגשות, ואנו מפתחים שעמום ומיאוס.  

שעמום בחיי הנישואין איננו עניין פעוט. זהו דבר הרסני ביותר, ובימינו זוהי העילה השכיחה ביותר לגירושין. 

זהו היתרון הראשון, והמובהק ביותר, של טהרת המשפחה. למשך כשבועיים בכל חודש הבעל והאישה נמצאים 'מחוץ לתחום' הפיזי של בן/בת הזוג. בשל ה"חופשה" החודשית הזו, אומר לנו התלמוד, כי הבעל והאישה הופכים להיות כמו חתן וכלה זה לזו בכל חודש מחדש. הזוגיות נהנית מרעננות תמידית. אם אתם מסופקים בקשר לזה, מוטב שתשאלו כל זוג ששומר על טהרת המשפחה, והם יאשרו זאת, אף כי אולי יהיו נבוכים להודות בכך.

שנית, טהרת המשפחה מלמדת אותנו את ערכה של שליטה עצמית. בעולם שבו חוסר נאמנות נפוץ כל כך כפי שהוא היום – ישנן הערכות כי אחד מכל שני גברים נשואים אינו נאמן לאשתו – אנשים זקוקים ללמוד את אמנות השליטה העצמית. לצער הלב… לא מלמדים את זה בבתי הספר.  

בתוך מערכת הנישואין היהודית, אם בעל ואישה אינם נגישים פיזית זה לזו בפרקי זמן קבועים, פירושו של דבר שעליהם ללמוד לשלוט בעצמם בתוך מערכת היחסים הזוגית. ואז, כאשר מגיע לפתע פיתוי מחוץ למערכת הזוגית והם נקראים לתרגל שליטה עצמית, הם יודעים איך לעשות זאת. זה לא שביקשו מהם לרוץ מרתון כשהם מעולם לא ניסו לרוץ מאה מטר.  

שלישית, טהרת המשפחה מעניקה לנו נכס שלא יסולא בפז – מרחבים אישיים בתוך היחד שלנו. היא מאפשרת לנו את ההזדמנות להיות מי שאנחנו בדרך שלא הייתה אפשרית אלמלא אותה תקופת הפוגה. 

אחת הסיבות העיקריות לכך שהנשמות של כל אחד ואחת מאיתנו ירדו לעולם הזה, היא בכדי לממש משהו בעצמנו שהוא ייחודי לנו ואינו דומה לאחר. ואולם, בחיי נישואין, קל מאד לשני אנשים "ללכת לאיבוד" זה בזו, מבלי לדעת איפה מסתיים האחד ומתחיל האחר. זה איננו האידיאל היהודי. האחדות שבנישואין יהודיים איננה אחדות של זהות מלאה, או אחדות של שני אנשים שלעולם אינם מתנגדים זה לזה או מאתגרים זה את זה. מדובר כאן באינטראקציה דינמית בין שני פרטים, השומרים על זהותם הייחודית, אף שהם מאוחדים סביב מטרה אחת, בלב אחד ובנשמה אחת.    

שני אנשים המחזקים את האינדיבידואליות שלהם במהלך תקופת ההפוגה, חוברים בחזרה זה לזו ומעשירים זה את זו, מפני שהם חיזקו את החלק בעצמם שהוא שלהם ורק שלהם. 

ולסיום, טהרת המשפחה מלמדת אותנו שאנחנו לא אובייקטים. מפני שאני לא שייכת לך ואתה לא שייך לי באופן שבו אנחנו נמצאים בתקופת היחד, אני חייבת להתייחס אליך כאל אדם שלם, ולא כאובייקט לסיפוק ההנאה שלי. זהו ערך חשוב מאד בחברה שלנו, שחרף כל הנהירה שלה אחר פמיניזם, עדיין ממשיכה להתייחס לנשים כאל אובייקטים, בפרסומות, במקום העבודה, ולעתים קרובות מדי – גם בבית פנימה. 

בנוסף, אנחנו גם לומדים איך לתקשר טוב יותר זה עם זו בזכות טהרת המשפחה. אפשר לחפות על הרבה בעיות באמצעות חיבוק ונשיקה. במשך השבועיים נטולי המגע הפיזי, בני הזוג חייבים ללמוד איך לדבר על הכול, כולל דברים קשים ומורכבים. אנחנו לומדים להכיר את המחשבות הפנימיות של בן הזוג שלנו בדרכים שאחרת לא היינו נחשפים אליהם. אינטימיות – אינטימיות אמיתית – היא התוצאה.  

כפי שנכתב לעיל, הרווחים הללו הם רק קצה הקרחון של האפקט הרוחני שיש לשמירת טהרת המשפחה והטבילה במקווה על החיים שלנו ועל העולם. ישנם עומקים הקשורים למצווה זו שאנו, כבני אנוש, לעולם לא נבין. דבר אחד ברור לגמרי:

מבלי שתשרת מעלה נעלה יותר, האינטימיות הפיזית שלנו היא רק – פיזית. באמצעות טהרת המשפחה, ונוכחותו של הקב"ה, היחסים האינטימיים הופכים ממה שהוא פיזי לחלוטין, אקט שגם מינים שאינם אנושיים עסוקים בו, לאקט של קדושה ולביטוי הגבוה ביותר של חיבור של שני אנשים.   

הפוסט על אהבה, נישואין ומקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> משבר האינטימיות https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a9%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa/ Wed, 23 Nov 2022 21:18:57 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3669 אני חושב שכולנו יכולים להסכים שבעולם שלנו כיום, בוודאי בעולם החופשי, ישנו משבר אינטימיות. יש לנו בעיה עם אינטימיות. אנחנו חוששים מאינטימיות, ועדיין אנחנו מתאוננים על היעדרה. האינדיקציה הטובה ביותר למשבר הזה היא השימוש במכבסת מילים לתאר את מה שאמור להיות יחסים אינטימיים מאד. פעם "להיפגש" תיאר מערכת יחסים אינטימית. אבל אנחנו כבר לא משתמשים […]

הפוסט משבר האינטימיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני חושב שכולנו יכולים להסכים שבעולם שלנו כיום, בוודאי בעולם החופשי, ישנו משבר אינטימיות. יש לנו בעיה עם אינטימיות. אנחנו חוששים מאינטימיות, ועדיין אנחנו מתאוננים על היעדרה. האינדיקציה הטובה ביותר למשבר הזה היא השימוש במכבסת מילים לתאר את מה שאמור להיות יחסים אינטימיים מאד.

פעם "להיפגש" תיאר מערכת יחסים אינטימית. אבל אנחנו כבר לא משתמשים בזה. זה נשמע כמו משהו שיצא משיעור גיאולוגיה. "אני נפגש עם לוסי".  

ואז זה הפך ל"לצאת". זוכרים שאנשים נהגו פעם "לצאת"? פעם הביטוי הזה תיאר מערכת יחסים אינטימית. כולם "יצאו".

הביטוי הכי מכובס הוא זה שבאופנה היום. היום מערכת יחסים אינטימית מתוארת כ"אני רואה מישהו". חלק מהשיח המקובל הוא: "אז את רואה מישהו?" "אני רואה מישהו". יום אחד מישהו יאמר לי, "אני רואה עכשיו בחורה נחמדה מאד", ואני הולך לומר לו: "אני יכול לראות אותה גם כן?"

לשם מה מכבסת המילים? ככל הנראה מפני שאם אתם מגדירים את מערכת היחסים כקשר, אם אתם רואים בה מחויבות, אם אתם חושבים שיש כאן מקום להשקיע את עצמכם במערכת היחסים, ואז אם מערכת היחסים תסתיים, זה יכאב מדי. תיאלצו לומר לעצמכם, "מערכת היחסים הזו התפרקה", וזה יותר מדי כואב. במקום זאת, מה שאתם אומרים הוא "אני רואה מישהו", ואם זה לא יעבוד, תאמרו "אוקיי, אז אני כבר לא רואה אותו". זה נשמע הרבה פחות כואב. אז אנחנו משתמשים בבולם הזעזועים הזה, במעטפת הבטיחות הזו מסביב למערכות היחסים שלנו כדי לשמור מהן מרחק, כדי למנוע מהן להפוך לאינטימיות עד כדי כאב.

עכשיו, ברור שאינטימיות משמעה פגיעות. אם אתם הולכים להיות אינטימיים, תהיו צריכים לאפשר לאנשים לראות חלקים שלכם שהייתם מעדיפים שלא יראו. תצטרכו לאפשר למישהו להיכנס אל החלק הזה של ההוויה שלכם, אותו אזור בראש ובלב שלכם שאתם עצמכם אינכם מרגישים ממש בנוח איתו. ואתם לא יודעים איך האדם שמולכם יתייחס אליו. ואתם לא יודעים איך זה ירגיש כשמישהו אחר ייחשף לאותו חלק שאתם קצת מתביישים בו. אבל זוהי בדיוק המשמעות של מערכת יחסים זוגית.

כל הרעיון של זוגיות הוא שאנחנו מפסיקים להיות בודדים. והדרך היחידה להפסיק להיות בודד היא אם כל כולכם, ובמיוחד החלקים שאתם רגישים לגביהם, אינם בודדים עוד. אם אתם מסוגלים לחלוק אותם עם אדם אחר, הבדידות שלכם הסתיימה. אינטימיות היא התרופה לבדידות, ואני חושב שיהיה זה בטוח לומר שעם כל הכישורים החברתיים שלנו, ועם כל המסיבות, בסופו של דבר, אנחנו אנשים די בודדים.

אינטימיות פירושה שאתם יוצרים חיבור. אתם מתאחדים. אתם שייכים זה לזו. ישנם קשיים. ישנה בושה. אבל היא משותפת. מה שלא יקרה אחרי שהקשר הזה נוצר, קורה ביחד. זה מקרב אתכם, לא מרחיק. אינטימיות פירושה נאמנות. נאמנות לזהות. אם אנחנו בורחים מן הזהות, אנחנו הורסים את מערכת היחסים. אנחנו פורמים את היקר לנו.

אם אנחנו נוטשים את אותה תחושת הזדהות, מה שיסבול מזה תהיה המיניות שלנו. עבור רוב בני האדם, בשלב מסוים בחיים, מיניות איננה יכולה להתקיים בלי אינטימיות. נדיר יהיה למצוא מי שיעדיף להפריד בין השתיים. בוודאי שאדם רגיש אינו מסוגל להפריד ביניהן.

מיניות, אם היא מובנת כראוי, קשורה לאינטימיות. אינטימיות פירושה שאתם מניחים בצד את החשש מפני חשיפה, שאתם מתגברים על הרתיעה מלהיות ידוע ומוכר לאדם אחר, ואתם מאפשרים לאדם אחר את הכניסה לחלק הזה של חייכם שאולי לא נוח לכם כל כך איתו. אם כל זה קיים, אולי הגעתם לאינטימיות.  

הפוסט משבר האינטימיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> גיבור המרשמלו https://mikvah.org.il/%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%95/ Mon, 21 Nov 2022 21:17:05 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3665 איזהו חכם? הרואה את הנולד (התלמוד). אחת התכונות המעצבות ומגבשות את האדם הראוי, הוא כוח השליטה העצמית. אחד מן המאפיינים של האדם האידיאלי הוא היכולת לקבל החלטות המבוססות לא רק על העונג בטווח הקצר, אלא גם על מבט לטווח הארוך. אכן, נדרשת משמעת עצמית, סבלנות ואופי חזק על מנת לדחות סיפוקים היום כדי שדברים ייראו […]

הפוסט גיבור המרשמלו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איזהו חכם? הרואה את הנולד (התלמוד).

אחת התכונות המעצבות ומגבשות את האדם הראוי, הוא כוח השליטה העצמית. אחד מן המאפיינים של האדם האידיאלי הוא היכולת לקבל החלטות המבוססות לא רק על העונג בטווח הקצר, אלא גם על מבט לטווח הארוך. אכן, נדרשת משמעת עצמית, סבלנות ואופי חזק על מנת לדחות סיפוקים היום כדי שדברים ייראו טוב יותר מחר.

אני אסיר תודה לד"ר יונתן מוק, שלפני כמה שנים, הביא לידיעתי מחקר מרתק שבוצע לפני שנים רבות. המחקר הדגים בצורה די יוצאת דופן כיצד דחיית סיפוקים, ובמילים אחרות – משמעת עצמית חזקה, היא למעשה מפתח להצלחה בחיים בטווח הארוך. כמו רבים מן המחקרים המרתקים והאקזוטיים, גם מחקר זה, התקיים בקליפורניה. הפסיכולוג וולטר מישל, בשעתו חוקר באוניברסיטת סטנפורד, התחיל את המחקר שלו בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הוא נועד לבחון אינטליגנציה רגשית של קבוצת ילדים מסוימת, ובסופו של דבר הביא לממצאים מרתקים במיוחד, בזכות… המרשמלו.

הוא הציע לקבוצת ילדים רעבים בני ארבע מרשמלו. לילדים נאמר כי הם יכולים לבחור אם לאכול את המרשמלו שלהם מיד, או לחכות 20 דקות, ואז האנשים שמחכים את המרשמלו יבדקו מי מהילדים לא אכל את המרשמלו שלו, והם יקבלו מרשמלו נוסף.  

התוצאות? ובכן, כשליש מהילדים אכלו את המרשמלו מיד. כמה מהם הצליחו לחכות מעט יותר, וכשליש הצליחו לחכות את מלוא עשרים הדקות עד לשובם של החוקרים.

הדבר המדהים בקשר למחקר הזה, הוא שהחוקרים עקבו אחר ההתקדמות הלימודית והחברתית של אותה קבוצת ילדים במשך שנים. בשעה שהילדים סיימו את לימודי התיכון, ההבדל בין הקבוצות היה דרמטי. אלו שהצליחו לעמוד בפני הדחף לסיפוק מידי בגרו והיו לאנשים חיוביים יותר, בעלי מוטיבציה גבוהה יותר, והיו חסינים יותר לעמידה בקשיים, ולהשגת המטרות שלהם. היו להם המזג או היכולות שבאו לידי ביטוי בנישואין מוצלחים יותר, הכנסה גבוהה יותר, סיפוק גבוה יותר מהקריירה והרגלי בריאות טובים יותר, ובסך הכולל, נהנו מחיים מלאים ומשמעותיים יותר מרוב האוכלוסייה.

באשר לילדים שאכלו את המרשמלו מיד, מבלי לחכות לרגע, הם עברו את שנות בית הספר בהישגים נמוכים, וחיי חברה מוצלחים הרבה פחות.

המסר הזה מחלחל לחיים שלנו, בכל רמה שהיא ולכל שלב שהוא. רכישת חינוך על-תיכוני משמעותה דחיית העונג שבלהרוויח כסף מיד אחרי התיכון. ההשקעות הכספיות הטובות ביותר דורשות אסטרטגיה ארוכת טווח. הכסף שלכם אולי יהיה כבול למשך תקופה, אך בסופו של דבר, הרווחים יהיו שווים את ההמתנה. עבודה קשה בתחילת חיי הנישואין ודחיית הפיתוי שבנטישה קלה עם הקשיים הראשונים, מניבים את הרווחים שלהם במשך השנים הבאות. הזמן והמאמץ הנדרשים לשם גידול ילדים הם לא קלים בטווח הקצר, אבל מספקים בצורה יוצאת מן הכלל בטווח הארוך, כשהילדים גדלים וממלאים את הוריהם בגאווה.

סוד ההצלחה בחיים הוא הסוד של להיות בן אדם – החכמה, הסבלנות ויכולת השליטה העצמית היום בכדי להשיג שמחה וסיפוק מחר.

במסורת היהודית, ישנן כל כך הרבה דוגמאות כיצד אנו מותנים לפתח את תכונת האופי החשובה הזו. ילדים הגדלים בבית שמקפידים בו על כשרות, מונחים לבדוק ממתקים שמוצעים להם מחוץ לבית, אם הם עומדים בדרישות הכשרות. לעתים קרובות, הילדים הללו מציגים חוסן מרשים ומחויבות גבוהה לערכים שנלמדו בביתם.  

ישנן דוגמאות למכביר של ילדים שמתפתים מאד להצטרף לחגיגה של חבריהם או בני כיתתם, אך עומדים באתגר ודוחים דבר מתיקה מפני שאיננו כשר, ואפילו אם רק אינם בטוחים בכך. הילדים הללו לא מרגישים חסך, זוהי הדרך שבה הם גדלים. הם לוקחים את זה בקלות, וללא ספק מתבגרים מן החוויה. הם מפתחים אישיות חזקה, וגדלים להיות השליש הזה באוכלוסייה שיצליח בחיים מפני שהם יודעים כיצד לדחות סיפוקים. דרך אגב, אני בטוח שההורים שלהם מוצאים דרך לתגמל אותם על המאמץ המיוחד שלהם.

הדבר נכון גם ביחס לשמירת שבת, או שמירת חוקי טהרת המשפחה. המשמעת העצמית הנדרשת בהקפדה על אורחות החיים הללו, בונה לא רק אישיות רוחנית, אלא גם נשים וגברים בעלי שיעור קומה, אציליים יותר, מוסריים יותר – בני אדם טובים יותר.

הפוסט גיבור המרשמלו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה נשים צריכות להסתיר? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%94%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8/ Fri, 18 Nov 2022 09:12:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3660 שאלה: מדוע היהדות מצווה על נשים לכסות את הגוף שלהן? האם יש משהו מביש או רע בקשר לגוף האישה? מדוע אישה צריכה לכסות את עצמה כדי שאחרים לא יתפתו? תשובה: את מניחה שהסיבה היחידה ללבוש צנוע היא למנוע פיתוי. אף כי ייתכן שכך הוא בדתות אחרות, ביהדות אין זה נכון. השקפת העולם היהודית על צניעות, […]

הפוסט מה נשים צריכות להסתיר? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

מדוע היהדות מצווה על נשים לכסות את הגוף שלהן? האם יש משהו מביש או רע בקשר לגוף האישה? מדוע אישה צריכה לכסות את עצמה כדי שאחרים לא יתפתו?

תשובה:

את מניחה שהסיבה היחידה ללבוש צנוע היא למנוע פיתוי. אף כי ייתכן שכך הוא בדתות אחרות, ביהדות אין זה נכון. השקפת העולם היהודית על צניעות, היא לא כל כך ביחס למה שאחרים יראו באישה, כמו הדרך שאישה תראה את עצמה.

כיסוי של דבר מה, איננו קשור תמיד לבושה ממנו. האם שמת לב כיצד אנו מתייחסים לספר תורה? לעולם איננו משאירים אותו פתוח. הוא חבוי מאחורי שכבות רבות. ספר התורה נמצא בבית הכנסת, בתוך ארון הקודש, מאחורי פרוכת, עטוף במעיל, וכרוך בחגורה. את ספר התורה מוציאים אך ורק כאשר משתמשים בו למטרה הקדושה הייעודית שלו, לקרוא בו את קריאת התורה בזמן התפילה. לצורך הזמנים המיוחדים האלה, אנו מסיטים בזהירות את הפרוכת, פותחים את דלתות הארון, מוציאים את ספר התורה, מסירים את המעיל העוטף אותו ואת החגורה הכרוכה סביבו. ברגע שסיימנו, אנו מחזירים את ספר התורה למצבו המכוסה ומשיבים אותו לארון הקודש.

מדוע אנחנו עושים את כל זה? למה כל העסק הזה סביב הסתרת ספר התורה? האם אנחנו מתביישים בו? האם יש כאן משהו להסתיר? האם יש משהו מכוער בקשר לתורה? כמובן שלא. ההפך הוא הנכון.

דווקא מפני שהתורה היא החפץ המקודש ביותר בעבורנו, דווקא מפני שהיא חשובה ויקרה לנו כל כך, אין אנו משאירים אותה חשופה אם אין בדבר צורך חיוני. אנו שומרים אותה תחת שכבות של כיסוי דווקא מפני שאיננו רוצים לנהוג בה בקלות ראש, איננו רוצים להפוך מורגלים בה מדי. אילו הייתה התורה פתוחה וגלויה לכול תמיד, היינו נעשים רגילים בה, וקדושתה הייתה פוחתת בעינינו. בכך שאנו משאירים אותה הרחק מעיני הכול, ומוציאים אותה רק בזמנים הראויים ביותר, אנחנו משמרים את ההערצה והכבוד שלנו לתורה.

הדבר נכון גם ביחס לגוף שלנו. הגוף הוא בריאה קדושה של הקב"ה. זהו ביתה המקודש של הנשמה. הדרך שבה אנו משמרים את הכבוד שלנו לגוף, הוא באמצעות שמירה עליו מכוסה. לא מפני שאנו מתביישים בו, אלא מפני שהוא יפה ויקר מדי.

מבחינה זו, אין הבדל בין גופם של גברים לגופן של נשים, וחוקי הלבוש הצנוע חלים גם על גברים. אבל אצל הנשים הדבר מודגש יותר. בגוף הנשי יש יופי ועוצמה שעולים על אלה של הגוף הגברי. על פי הקבלה, לגופה של אישה יש יופי עמוק יותר מפני שנשמתה מגיעה משורש נעלה יותר. מסיבה זו, גופה צריך להישמר מכוסה בדיסקרטיות.

בעולם שערכו של הגוף הנשי פוחת עד כדי שימוש בו כגימיק פרסומי זול, איננו זקוקים להוכחות נוספות לאמת הגדולה הזו. כשהכול חשוף, דבר איננו מקודש עוד. את מה שבאמת יקר וחשוב לנו, אנו שומרים עטוף ומכוסה.         

הפוסט מה נשים צריכות להסתיר? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המטרה: חתונה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%98%d7%a8%d7%94-%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%94/ Wed, 16 Nov 2022 21:10:10 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3656 הבעיה והבלבול כיום, הם שאנשים חושבים שהם מתחתנים למטרה כזו או אחרת. קצת אהבה, קצת חברות… לא! נישואין הם גדולים מכל זה. אם נאמר זאת ברור: לא מתחתנים עם מישהו כי הוא חמוד. מתחתנים כי אתם אמורים להתחתן. ואם יש לכם את הבחירה.. תבחרו בחמוד, אבל לא מפני שהוא חמוד. מתחתנים, ומתחתנים עם האחד שנחמד […]

הפוסט המטרה: חתונה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הבעיה והבלבול כיום, הם שאנשים חושבים שהם מתחתנים למטרה כזו או אחרת. קצת אהבה, קצת חברות… לא! נישואין הם גדולים מכל זה. אם נאמר זאת ברור: לא מתחתנים עם מישהו כי הוא חמוד. מתחתנים כי אתם אמורים להתחתן. ואם יש לכם את הבחירה.. תבחרו בחמוד, אבל לא מפני שהוא חמוד. מתחתנים, ומתחתנים עם האחד שנחמד לנו איתו וקל יותר להסתדר איתו. אבל למה מתחתנים איתו? כדי להיות נשוי לו.  

האם אפשר פשוט להתחתן עם כל אחד?

תיאורטית, אפשר להתחתן עם כל אחד. אבל למעשה, תתחתנו עם האדם שאתן אמורות להינשא לו, וזה דבר שבאחריותו של הקדוש ברוך הוא לסדר.

הבה ונסתכל על זה כך: בחור רוצה להתחתן מהסיבה הנכונה. מהי הסיבה הנכונה? כדי לא להיות לבד, כדי להיות קשור לאדם אחר ולהפוך לאחד איתה.  

אם זוהי הסיבה שהוא יוצא איתך, מפני שהוא רוצה להתחתן, כי אז, אם את מתאימה ואתם מסתדרים, אתם חשים בנוח זה עם זו, הוא יתחתן איתך.

אבל אם הוא לא חושב על נישואין, אלא חושב על דבר כזה או אחר, ולכן הוא יוצא איתך, הוא חושב: "כן את נהדרת, את בסדר גמור, כל מה שאי פעם רציתי".

"האם נתחתן?"

"הממ… לא".

"למה?"

"מפני, שמי יודע, אולי הבחורה הבאה תהיה טובה עוד יותר!"

אז מה זה אומר לך? האם הוא רוצה להתחתן, או שהוא רוצה לפגוש עוד בחורה? האם הוא רוצה להתחתן, או שהוא מחפש עוד קצת מ"זה" ועוד קצת מ"ההוא"?

בחור חוזר מפגישה ואומר, "היא לא הטיפוס שלי". בסדר גמור. אם הוא חוזר מפגישה ואומר, "היא אדם נפלא, אין לי שום תלונות, שום ביקורת. היא כל מה שאפשר לבקש, אבל הבאה יכולה להיות טובה יותר, אז למה שאתחתן איתה?"

זה אולי נכון, זה אולי תמיד יהיה נכון. מה שלא נכון כאן, הוא שהוא הולך להתחתן. האם אתה מחפש לבדוק את כל מי שקיימת באופק, או שאתה רוצה להתחתן?

אם אדם אומר, "פגשתי בחורה ממש נחמדה, היא ממש טובה, אבל אני רוצה להמשיך לחפש", זה אומר לך שהוא לא ממוקד בנישואין, הוא ממוקד בדברים אחרים.

כשאתם יוצאים שלוש, ארבע, חמש פעמים והבחור אומר, "כן, אני רוצה להתחתן איתך!", מה הוא בעצם אומר? "אני אוהב אותך"?

הוא אומר, אם אתחתן איתך, אני אוכל לאהוב אותך. לא, אני כבר אוהב אותך. אבל אם אתחתן איתך, אני אוכל לאהוב אותך. לפעמים את יוצאת עם מישהו ואומרת לעצמך, "את יודעת, אם הייתי נשואה לו, הייתי מתאבדת!". במילים אחרות, אני לא יכולה לדמיין שאי פעם אוהב אותו, אז אני לא מתחתנת איתו. ולא, "אני כבר אוהבת אותך ולכן אני מתחתנת איתך".

אם אתחתן איתך, אני אוהב אותך. זוהי משמעותם של נישואין. לא, אם אני אוהב אותך, אני אתחתן איתך… אלא, אם אתחתן איתך, אני אוהב אותך.

מה צריך לדעת בקשר לאדם לפני שאת מסכימה להתחתן איתו? הנה הדברים החשובים. את כבר יודעת שהוא בחור טוב, את כבר יודעת במה הוא האמין ומה הוא חושב, ידעת את זה עוד לפני שיצאת איתו. ואם לא, בדרך כלל תדעי את זה בשתי הפגישות הראשונות.

בשתי הפגישות הראשונות, את לא שואלת את עצמך האם תרצי להתחתן איתו, מפני שאת בקושי מכירה אותו. בשתי הפגישות הראשונות, כל מה שאת צריכה לדעת הוא, האם תשמחי להיפגש איתו שוב, לא אם את רוצה להתחתן איתו.

אם את מרגישה שתיהני מעוד פגישה, תיפגשו בפעם השלישית. האם תיהני לבלות בחברתו עוד שעה, צאו פעם רביעית. אחרי ארבע פעמים, אפשר לדעת אם אתם מתאימים, אם אתם יכולים להסתדר, האם זה יכול לעבוד ביניכם. אפשר לדעת את זה.

מהו הדבר שאומר לך שהכימיה ביניכם טובה? אם את יכולה לשבת חמש עשרה דקות בלי לומר מילה, וגם הוא לא אומר כלום, וזה מרגיש נוח, זה סימן לכימיה טובה. כימיה טובה פירושה שהוא גורם לך להרגיש בנוח ואת גורמת לו להרגיש בנוח. כלומר, שבקרבתו את לא צריכה להציג הצגות. אז אם הוא בחור נחמד, הוא בחור טוב, הוא בחור חכם, הוא נראה מספיק טוב, והוא גורם לך להרגיש בנוח, לכי על זה!

המטרה שלך היא להתחתן. אז אם כל זה קיים, התחתני איתו. יש חיים ארוכים לפנייך והגיע הזמן להתחיל אותם. את רוצה להתחיל משפחה, רוצה להיות משפחה, התחתני איתו.

מאמר זה מובא כאן ברשות 'משפיע ומקבל', פרויקט מבית 11213.org והרב מאניס פרידמן.

הפוסט המטרה: חתונה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קדושת הנישואין https://mikvah.org.il/%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f/ Mon, 14 Nov 2022 20:58:41 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3650 הכוהנים הראשונים היו אהרון (אחיו הגדול של משה רבנו) וארבעת בניו. הם, יחד עם צאצאיהם העתידים, נבחרו בידי הקב"ה לנהל את עבודת בית המקדש כנציגי עם ישראל כולו. בשל מעמדו המקודש, כמשרת בבית השם, על הכהן נאסר לבוא במגע עם מתים, גופו צריך להיות שלם וללא מום, קשרי נישואין מסוימים אסורים עליו, וכו'. אולי לא […]

הפוסט קדושת הנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הכוהנים הראשונים היו אהרון (אחיו הגדול של משה רבנו) וארבעת בניו. הם, יחד עם צאצאיהם העתידים, נבחרו בידי הקב"ה לנהל את עבודת בית המקדש כנציגי עם ישראל כולו. בשל מעמדו המקודש, כמשרת בבית השם, על הכהן נאסר לבוא במגע עם מתים, גופו צריך להיות שלם וללא מום, קשרי נישואין מסוימים אסורים עליו, וכו'.

אולי לא שמעתם את הסיפור על הבחור שמגיע אל הרב ומתחנן שיעשה אותו לכהן. הוא מוכרח להימנות על שבט הכהונה, והוא מוכן לשלם לרב כל סכום שיידרש תמורת הכבוד הזה. הרב מסביר בסבלנות, שלא הוא ולא אף אחד אחר, יכולים להפוך אדם לכהן. אין הדבר בסמכותם של רבנים. הבחור נואש. הוא מציע לרב תרומת ענק אם רק יסכים להעניק לו את הטובה האחת הזו. הרב מתקשה שלא לכעוס, אך בעת ובעונה אחת גם סקרן, ושואל את האיש מדוע חשוב לו כל כך להפוך לכהן. הבחור עונה: "כבוד הרב, אבי היה כהן, סבי היה כהן, אני מוכרח להיות כהן גם כן!"

האמת היא, שעד כמה שאולי נשמע הדבר מצחיק שכהן מלידה מחפש לקנות את דרכו אל הכהונה, להיות כהן – זו ממש לא בדיחה.

מניסיוני שלי, הייתי מעורב בכמה טרגדיות אנושיות שנבעו מבורות יהודית בקשר לתפקידו של הכהן והתקנות הנוגעות לחברי שבט הכהונה. 

בעוד שההתנהגות הנדרשת מכהן בבית הקברות היא מצווה חשובה מאד, עבירה על התקנות האלה היא בינו לבין אלוקים. אין לדבר השפעה על מישהו אחר, לפחות לא במובן הארצי והמוחשי.

מכל מקום, כשהדבר מגיע לבחירות של קשרי נישואין, תמיד יש צד נוסף שמעורב, ובסופו של דבר, מושפע מאד. 

ישנן טרגדיות שאי אפשר למנוע. כשהטרור מכה, חלילה וחס, לפעמים זה פשוט בלתי אפשרי שלא להיפגע ממנו. חולי הוא לא משהו ששום אדם שפוי יבחר במודע. אך הטרגדיה המתסכלת מכולן, היא כזו שאפשר היה למנוע. וכאשר בורות בקשר למסורות שלנו מובילה לכאב אנושי ולייסורי נפש, כי אז היכרות מעמיקה יותר עם המסורות הללו עשויה להיות חלק ניכר מן  הדרך למנוע טרגדיות כאלה מלהתרחש מלכתחילה.

תארו לעצמכם את הסצנה הבאה: אדם צעיר מכריז על אירוסין ומגיע אל משרדי הקהילה כדי לתאם עם הרב מועד לחתונה. הרב מגלה כי החתן הוא כהן, והכלה היא גרושה, גיורת, מישהי שקיימה קשרים אינטימיים עם אדם שאינו יהודי, או שהיא אולי בת לאב שאינו יהודי. ברגישות רבה, הרב מסביר לזוג כי ישנה מניעה הלכתית להשיא אותם "כדת משה וישראל". 

בספר ויקרא, התורה מפרטת את החוקים הבסיסיים הנוגעים לנישואין כהן, עם מי מותר ועם מי נאסר עליו להתחתן. אם הוא אכן כהן, והיא משתייכת לאחת מן הקטגוריות שהוזכרו לעיל, כי אז יש לנו בעיה.

כעת השאלה שלי היא, מדוע, במשך השנתיים או שלוש שבהם הם ניהלו זוגיות, הנושא לא עלה? התשובה היא בורות. איש מעולם לא אמר להם שיש בעיה.

את מי מאשימים? ובכן, את הרב כמובן. הוא מואשם בכך שהוא פונדמנטליסט דתי, שאין בו סובלנות או חמלה, שהוא קשוח ועקשן. ובכן, הרשו לי להבטיח לכם שאני, ועמיתיי הרבנים, שמחים להיות בצד המקבל והמאפשר בכל זמן נתון. מכל מקום, ישנן סיטואציות שבהן החוק היהודי והמסורת, שהן קדושות ובלתי ניתנות להפרה מבחינתנו, עשויות לעמוד בדרכו של אושר אנושי. ולנו אין את הכוח והסמכות לשנות את החוק כדי שיתאים למצב הנתון.

אישית, אני סבור שהאחריות לחנך את הצעירים שלנו בקשר לנושא המסוים הזה היא בידיים של  ההורים שלהם. במיוחד כאשר מדובר באב כהן שהעביר בירושה את הכהונה לבנו, מוטלת עליו החובה המוסרית להסביר לבנו מהי המשמעות של להיות כהן. אמת, ישנן גם פריבילגיות, כמו להיקרא ראשון לתורה, אך יש גם אחריות, כמו בבחירה זהירה של שותפים לנישואין.

הסוג הזה של כאב וסבל הם לחלוטין ניתנים למניעה אם רק נקנה לילדינו את הידע הנדרש. הרבה לפני שהילדים נעשים מעורבים רגשית ורומנטית, על ההורים ליידע את ילדיהם כיצד לבחון עם מי הם יכולים לצאת לדייט. ממש כמו שנישואי תערובת לעולם לא מתרחשים אם לא קדמו להם דייטים של תערובת, כך גם אצל כהנים – איש לא יסבול או יתאכזב מנישואין שאי אפשר ליישם, אם יצא רק עם בנות שיוכל להתחתן עמם בסופו של דבר. אסור שהפעם הראשונה שהוא ישמע על כך, תהיה כשהוא מגיע להירשם לנישואין ברבנות.

הנישואין כיום הם מוסד עדין. זהו אתגר עצום להישאר בצד הנכון של הסטטיסטיקה. אם התורה אומרת לנו שאיחוד מסוים איננו ראוי, במקום לדחות בשאט נפש את ההתערבות, כדאי לנו להתייחס לזה כאילו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יורד אלינו ולוחש באוזננו: "האמן לי. זה פשוט לא בשבילך". לפעמים אנו חושבים שהתורה עומדת בדרכנו אל האושר, כשלמעשה ההפך הא הנכון. בטווח הארוך, ייתכן שהדבר מגן על שני הצדדים מלבצע טעויות רציניות שיש להן השלכות לחיים שלמים.

ימי הכהונה עתיקים כימיו של עם ישראל. אי אפשר לקנות בכסף את הזכות להיות כהן. מגבלות המקום אינן מאפשרות לי להרחיב בנושא כאן. די אם אומר, שזוהי ברכה מאד מיוחדת. בואו נוודא שהילדים שלנו לא יתייחסו אליה לברכה זו – כקללה.       

הפוסט קדושת הנישואין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ריקוד האהבה https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Sun, 13 Nov 2022 08:57:57 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3641 שאלה: ראיתי בחתונות דתיות ריקוד שבו אנשים נעמדים בשתי שורות זו מול זו, ומתחילים לרוץ אלה אל אלה עד למפגש באמצע, ואז רצים בחזרה לנקודות הפתיחה, וחוזר חלילה. מאיפה מגיע הריקוד הזה? תשובה: ישנה תפיסה שגויה מצויה ביותר בקשר לזוגיות. אנשים רבים חושבים שאם רק פגשנו באדם הנכון, הכול ילך בצורה חלקה מכאן ואילך. אם […]

הפוסט ריקוד האהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

ראיתי בחתונות דתיות ריקוד שבו אנשים נעמדים בשתי שורות זו מול זו, ומתחילים לרוץ אלה אל אלה עד למפגש באמצע, ואז רצים בחזרה לנקודות הפתיחה, וחוזר חלילה. מאיפה מגיע הריקוד הזה?

תשובה:

ישנה תפיסה שגויה מצויה ביותר בקשר לזוגיות. אנשים רבים חושבים שאם רק פגשנו באדם הנכון, הכול ילך בצורה חלקה מכאן ואילך. אם אנו נתקלים במהמורות בדרך, אם אנו נדרשים למאמץ כדי שזה יעבוד, אנחנו כנראה לא נמצאים בזוגיות הנכונה.

ריקוד החתונה הזה, שיש בו את התנועה קדימה ואחורה, בא ללמד אותנו שזוהי תפיסה שגויה. בכל זוגיות אוהבת, בני זוג חווים רגעים של קרבה ואהבה, כמו גם רגעים של ריחוק ומתח. זה בלתי אפשרי ששני בני אנוש יחלקו מרחב אינטימי ולא יעברו כמה רגעים מורכבים יותר. אם זוגיות היא אמיתית – סביר להניח שהיא לא תהיה חלקה.

המתח הזה הוא בדיוק מה שהופך את האהבה לעוצמתית כל כך. כל רגע של מתח בזוגיות אוהבת הוא הזדמנות להכיר טוב יותר זה את זו. מדוע אתה כועס? מה עשיתי שפגע בך? איפה שגינו להבין זה את זו? מה נוכל ללמוד מהאפיזודה הזו?

הסיבה היחידה שאתם מתרחקים מעט, היא רק כדי להתקרב שוב. לוקחים צעד אחורה כדי שנוכל להאיץ קדימה. הנתק שנוצר בעקבות נפילה קטנה מספק לנו את הדלק לחזור זו אל זה, קרובים יותר מתמיד.

כשאנו רוקדים סביב הזוג הטרי, אנחנו רוצים להעניק להם את המסר העוצמתי הזה. בחייכם המשותפים, בלתי נמנע שמדי פעם יעשה אחד מכם טעויות. יהיו זמנים של אי-הבנה ומרחק, זמנים שבהם תחושו שהתרחקתם, ושהאהבה קצת מאולצת. הסוד לצלוח את המצב: לעולם אל תפנו גב זה לזו. גם כשאתם נסוגים מעט, תמיד הסתכלו זו אל זה. אם תעשו כך, המתח עצמו יתעל אתכם בחזרה זה לזו.     

אל תחששו מהרגעים האלה. ראו בהם פתח שמוביל אתכם לקשר עמוק יותר. בריקוד האהבה, הזמנים הטובים מקרבים ביניכם, אבל הזמנים הקשים – עוד יותר.

הפוסט ריקוד האהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני לא נשואה, איך כל זה קשור אליי? https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%91-%d7%90%d7%a6%d7%9c%d7%9a/ Thu, 10 Nov 2022 16:45:33 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3673 בחוברת הבאה תוכלי לקרוא התייחסויות שונות של הרבי בנוגע ללימוד הלכות טהרת המשפחה לפני החתונה, כאן במקווה.אורג תוכלי למצוא כתבות שמתאימות לך תחת הקטגוריה 'הבית היהודי'.

הפוסט אני לא נשואה, איך כל זה קשור אליי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

בחוברת הבאה תוכלי לקרוא התייחסויות שונות של הרבי בנוגע ללימוד הלכות טהרת המשפחה לפני החתונה, כאן במקווה.אורג תוכלי למצוא כתבות שמתאימות לך תחת הקטגוריה 'הבית היהודי'.

הפוסט אני לא נשואה, איך כל זה קשור אליי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איך לברוח מנישואים משעממים? https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%97-%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%a2%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%9d/ Thu, 10 Nov 2022 08:51:51 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3637 שאלה: יש לי נישואין טובים. אבל אני חש משועמם מאשתי, והיא ממני. לא עשינו משהו רע חלילה, פשוט איבדנו את ההתלהבות ההדדית. זה מדאיג אותי, מפני שאנחנו לא נשואים זמן רב כל כך. האם זה נורמלי? תשובה: אתם עוברים עכשיו שלב קריטי. אין מי שלא מתמודד איתו. הדרך שבה תתמודדו איתו חיונית לעתידכם הנפשי-רוחני. תוכלו […]

הפוסט איך לברוח מנישואים משעממים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

יש לי נישואין טובים. אבל אני חש משועמם מאשתי, והיא ממני. לא עשינו משהו רע חלילה, פשוט איבדנו את ההתלהבות ההדדית. זה מדאיג אותי, מפני שאנחנו לא נשואים זמן רב כל כך. האם זה נורמלי?

תשובה:

אתם עוברים עכשיו שלב קריטי. אין מי שלא מתמודד איתו. הדרך שבה תתמודדו איתו חיונית לעתידכם הנפשי-רוחני. תוכלו ללמוד מה לעשות, מזחל. אנחנו מתקדמים בעולם שלנו כמו זחל שמטפס על גרם מדרגות. בשביל הזחל, מדרגות הן אתגר. לאחר שטיפס טיפוס תלול קצר, הוא מגיע למישור, שטח מישורי ארוך שלא עולה לשום מקום. הדברים זורמים בקלות כשהזחל עושה את דרכו על המשטח הזה, עד שהוא נתקל בקיר. זה נראה כמו סוף הדרך. אין לאיפה להתקדם במסע הזה. אבל לאחר שנתקל בקיר הזה, הזחל מביט סביבו וקולט שהמסע בכלל לא נגמר. הדרך היחידה להתקדם היא למעלה. אז הזחל מתחיל לטפס. אז הוא מבין שזו לא הייתה דרך ללא מוצא, זה היה השלב הבא בדרך למעלה, הדרך לגבהים חדשים. מה שנראה כמכשול, היה למעשה הזמנה לעלות למעלה.

אותו הדבר קורה בחיים שלנו, ובחיי הנישואין שלנו. אחרי שלב ראשוני של הרגשה בשמים, אנחנו מגיעים לתקופה שטוחה, שבה הדברים פשוט מתגלגלים להם. בסופו של דבר, אנחנו נתקלים בקיר, מחסום מתסכל, ואז אנו מרגישים נטולי השראה ואדישים, ונראה כאילו אין מוצא. זה נורמלי. זוהי קריאה לעלות לשלב הבא, לרומם את עצמנו מהמצב הנוכחי ולשאוף למעלה. זה הרגע להביט למעלה, ולהתחיל לטפס. חיי הנישואין שחוויתם עד למעצור הזה היו טובים לאז, אבל לא טובים מספיק לעכשיו. כשהזמן חולף, גם הזוגיות צריכה לגדול. זה אומר שאתם צריכים להעמיק בעצמכם, למצוא בעצמכם רמות חדשות של מחויבות ונתינה, ולגלות עומקים חדשים בשותפכם לחיים.

השעמום שאתם חשים הוא סימן טוב – זה אומר שאתם מוכנים להתקדם לשלב הבא. החיים לא יכולים להיות עלייה תלולה כל הזמן. זה יהיה מתיש מדי. שטחי המישור שבין העליות מעניקים לנו זמן להיטען מחדש. הם שם כדי להכין אותנו לצעד הבא. האתגר ניצב לפניכם. הסתערו עליו, ותמצאו את הדרך לגבהים חדשים.  

הפוסט איך לברוח מנישואים משעממים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מדוע התורה נוקשה לגבי מגע בין המינים? https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%92%d7%a2/ Wed, 09 Nov 2022 09:11:40 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3646 שאלה: אני מבינה שחוקי התורה אוסרים על כל מגע פיזי בין גבר לאישה – אפילו לשהות לבדם יחד בחדר אחד – אלא אם כן הם קרובים מדרגה ראשונה או נשואים זה לזו. חוקים אלה חלים על כל גבר ועל כל אישה, מבלי הבט על הגיל שלהם, או אם הם חשים משיכה מינית זה לזו או […]

הפוסט מדוע התורה נוקשה לגבי מגע בין המינים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

אני מבינה שחוקי התורה אוסרים על כל מגע פיזי בין גבר לאישה – אפילו לשהות לבדם יחד בחדר אחד – אלא אם כן הם קרובים מדרגה ראשונה או נשואים זה לזו. חוקים אלה חלים על כל גבר ועל כל אישה, מבלי הבט על הגיל שלהם, או אם הם חשים משיכה מינית זה לזו או שלא. וחוץ מזה, יש את כל חוקי "הלבוש הצנוע". לא נסחפנו קצת? האם אנחנו באמת כאלה חיות?

תשובה:

כאשר גבר ואישה נמצאים יחד בחדר, והדלת נסגרת, יש כאן אירוע מיני. לא בגלל מה שעתיד להתרחש, אלא בגלל מה שכבר התרחש. אולי אין כאן חומר לרומן, אבל יש כאן התרחשות מינית, מפני שגבר ואישה היא מה שיצר את המיניות לכתחילה.

זה נכון שבעולם שלנו כיום, בוודאי ב"עולם החופשי", אנשים, באופן כללי, כבר לא חושבים במונחים האלה. מה שקרה הוא שהתחלנו למקם את כל ההגנות האלה, ולהפוך מחושלים ומורגלים, בעקבות החשיפה המתמדת לפעילות משותפת לשני המינים – בתי ספר מעורבים, מחנות קיץ, חדרי כושר – התחלנו לחסום קבוצות של אנשים. איננו יכולים להיות מיניים באופן טבעי כפי שהקב"ה ברא אותנו. כשגבר אומר, "יש לי ידידה, אבל אנחנו רק ידידים ולא שום דבר מעבר לזה, אני לא נמשך אליה בשום אופן מיני, היא לא הטיפוס שלי", אתם צריכים לשאול את עצמכם מה באמת קורה כאן. האם יש כאן אדם ממושמע? או שאולי יש כאן אדם שקצת מת?

מה הוא מתכוון כשהוא אומר "היא לא הטיפוס שלי?" מתי התחיל כל עניין ה"טיפוסים" הללו? יש כאן משהו מזויף. זו איננה מיניות אנושית אמיתית. וזה גם לא ממש נכון בהקשר המסוים הזה, מפני בשינוי קל מאד של הנסיבות, אתה יכול להימשך אליה מינית בקלות רבה מאד. אחרי הכול… הוא זכר, והיא נקבה. כמה פעמים קורה שמערכת יחסים מתחילה כמשהו קליל, יחסי שכנות, ופתאום הופכת למשהו אינטימי? ההתעוררות הגדולה של נער ונערה שמתרוצצים יחד, עושים יחד כל מיני דברים, משתתפים יחד בפעילויות שונות, וראו זה פלא, הם קולטים פתאום – איזו דרמה, איזו דרמה – שהם נמשכים פיזית זה לזו. הם אנשים בוגרים, אינטליגנטיים, וזה מפתיע אותם. זה קצת מטופש.

אז הדלת הנסגרת הזו, צריכה להיחשב כאירוע בעל אופי מיני. ואתם צריכים לשאול את עצמכם: האם אתם מוכנים לכך? האם זה מותר? האם זה ראוי? אם לא, השאירו את הדלת פתוחה. האם ראוי שגבר ואישה ילחצו ידיים? האם זו אמורה להיחשב כמחווה אינטימית? האם כל מגע פיזי ידידותי אמור להיחשב אינטימי? התקווה היא, שכן.

החוקים האלה אינם מהווים ערבות כנגד חטאים. הם מעולם לא התיימרו למנוע אותם לחלוטין. יש אנשים שמתלבשים בצניעות רבה. הם מכסים הכול. הם גם חוטאים. זה קצת יותר מורכב, אבל הם מסתדרים. כל הכללים האלה לא נועדו רק למעט את האפשרות של עשיית דבר שאיננו ראוי. הם גם נועדו לשמר את המיניות – מפני השם רוצה במיניות אנושית. הוא העניק לנו את הכללים האלה כדי לשמר אותה, לרומם אותה – ולוודא שהיא ממוקדת במקומות הנכונים ובנסיבות הנכונות – לא כדי לחנוק אותה.

הפכנו קצת חסרי רגישות בקשר למיניות שלנו. גם בנישואין, גם נשיקה חפוזה עשויה להוזיל אותה, לחספס אותה – עד שאנו רצים למטפל לבקש עצה. ואתם יודעים מה אומר המטפל שגובה מאתיים דולר לפגישה? הוא אומר לבני הזוג שלא לגעת זה בזו למשך שבועיים. היהדות מעניקה את העצה הזו חינם אין כסף. נכון. ישנם שבועיים בכל חודש שבהם בני הזוג נמנעים ממגע. הטיפול הזה קיים כבר 3000 שנה, והוא עדיין עובד. זה רעיון נהדר.  

כשאתם לא סוגרים את הדלת, אתם מכירים במיניות שלכם. אתם מכירים במיניות של האחר. להיות צנועים, להכיר את הגבולות שלנו, לדעת מתי אינטימיות מתחילה ולא לחכות עד שהאינטימיות שלנו מרחיקה לכת, היא דרך חיים בריאה מאד. זה לא ישנה את אורח החיים שלך דרמטית, אבל זה בהחלט ירומם אותם דרמטית, ואתם תהפכו מסוגלים יותר לשחרר, לנהוג בספונטניות, מפני שאתם יודעים שאתם יכולים לסמוך על עצמכם. הגדרתם את הגבולות שלכם. עכשיו אתם יכולים להיות חופשיים. זה מסיר מעמסה גדולה מהמחשבות שלכם, והופך אתכם לאנשים שקל יותר לאהוב.  

הפוסט מדוע התורה נוקשה לגבי מגע בין המינים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מהי המשמעות של כיסוי ראש? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%9b%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%a9/ Tue, 08 Nov 2022 08:41:20 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3632 שאלה: שמעתי אנתרופולוג שדיבר על נשים דתיות שמכסות את שערן בפאה. הוא אמר שיש אירוניה רבה בכך שנשים דתיות משתמשות בפאות כדי לכסות את שערן לאחר הנישואין. לפי המצווה המקורית, נשים נשואות צריכות לכסות את שערן כדי להיות צנועות ולא מושכות. ואילו בזמנים מודרניים, נשים נעזרות בפאות, שפעמים רבות הן אטרקטיביות עוד יותר מן השיער […]

הפוסט מהי המשמעות של כיסוי ראש? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

שמעתי אנתרופולוג שדיבר על נשים דתיות שמכסות את שערן בפאה. הוא אמר שיש אירוניה רבה בכך שנשים דתיות משתמשות בפאות כדי לכסות את שערן לאחר הנישואין. לפי המצווה המקורית, נשים נשואות צריכות לכסות את שערן כדי להיות צנועות ולא מושכות. ואילו בזמנים מודרניים, נשים נעזרות בפאות, שפעמים רבות הן אטרקטיביות עוד יותר מן השיער הטבעי שלהן. כך שבעצם, חבישת פאה היא ההפך המוחלט של המטרה שלשמה מכסים את השיער! הוא השתמש בזה כדוגמה לתרבויות ששוכחות את הסיבות המקוריות למסורות העתיקות שלהן, ומנהגים שמתפתחים בצורה כזו שסותרת לגמרי את המטרה המקורית שלהם. מה יש לך לומר על זה?

תשובה:

נראה שהאנתרופולוג הזה מתקשה להבחין לא רק בין פאה לשיער טבעי, אלא גם בין המשמעות האמיתית של צניעות, לגרסה האישית שלו בעניין. הוא משווה בין צניעות לבין חוסר אטרקטיביות, אבל זוהי ההגדרה שלו, לא ההגדרה של היהדות. מנקודת המבט היהודית, לצניעות אין קשר להיות האדם הצנוע בלתי מושך. צניעות היא אמצעי ליצירת פרטיות. וזה, מושג בהחלט באמצעות פאה.

לצניעות אין כל קשר לאי-משיכה. כיסוי הראש לא נועד מעולם להפוך אישה נשואה למכוערת. יופי הוא מתת א-ל, והמסורת היהדות מעודדת גברים ונשים כאחד לדאוג לנראות שלהם, ותמיד להיראות ייצוגיים. המסורת היהודית מעודדת באותה נשימה גם צניעות; לא בכדי להמעיט מן היופי, אלא כדי לתעל את היופי והמשיכה כך שהם שמורים למקום שהם שייכים אליו – בתוך הנישואין.

באמצעות כיסוי ראש, אישה נשואה מצהירה למעשה: "אני לא זמינה. אתה יכול לראות אותי אבל אני לא  זמינה לקהל הרחב. אפילו השיער שלי, החלק הכי מובהק והכי נראה שלי, הוא לא לעיניך".

לכיסוי הראש יש השפעה עמוקה על הלובשת אותו. הדבר יוצר גבול פסיכולוגי, מרחק קוגניטיבי בינה ובין אנשים זרים. היופי שלה גלוי לעין אך איננו מורגש; היא מושכת – אך איננה זמינה.

פאה משיגה בדיוק את האפקט הרצוי, מפני שפאה מאפשרת לאישה לכסות את כל השיער שלה, ועדיין לשמור על נראות אטרקטיבית. היא יכולה להיות גאה במראה שלה מבלי להתפשר על הפרטיות שלה. וגם אם הפאה שלה נראית אמיתית כל כך עד שיש מי שיכול לטעות ולחשוב שזהו שיער טבעי, היא עצמה יודעת שאיש איננו מביט בה באמת. היא יצרה לעצמה מרחב פרטי, ורק היא מחליטה מי ייכנס אליו.  

ייתכן שבדתות אחרות צניעות ויופי לא הולכים ביחד. זו איננה השקפת העולם היהודית. יופי אמיתי, יופי פנימי, מצריך צניעות שתשמור עליו ותאפשר לו לפרוח. 

הפוסט מהי המשמעות של כיסוי ראש? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רוצים להיות נחמדים? https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%9d/ Fri, 28 Oct 2022 14:22:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3615 לפני שנים רבות, לאישה אחת הייתה בעיה רצינית מאד. היא הייתה בת עשרים ושש, והיא הייתה בודדה כמו אבן בשדה. לא הייתה לה ולו חברה אחת, היא לא הצליחה להסתדר עם אף אחד, ולא הצליחה לשמור על אף מערכת יחסים. מדוע? ובכן, אם נאמר זאת בבוטות, ההתנהגות שלה הייתה גועלית. היא הייתה קטנונית, היא הייתה […]

הפוסט רוצים להיות נחמדים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפני שנים רבות, לאישה אחת הייתה בעיה רצינית מאד. היא הייתה בת עשרים ושש, והיא הייתה בודדה כמו אבן בשדה.

לא הייתה לה ולו חברה אחת, היא לא הצליחה להסתדר עם אף אחד, ולא הצליחה לשמור על אף מערכת יחסים. מדוע? ובכן, אם נאמר זאת בבוטות, ההתנהגות שלה הייתה גועלית.

היא הייתה קטנונית, היא הייתה אנוכית, היא הייתה קנאית והיא הייתה אכזרית. היא ניסתה נואשות לשלוט בתכונות  השליליות שלה ובילתה שנים בכל סוג אפשרי של טיפול וייעוץ, אך ללא הצלחה. כשהיא חשבה שהיא הגיעה לקצה, היא שמעה שיש אדם חכם וקדוש בברוקלין, שאולי יוכל לעזור לה עם הבעיה שלה, רבי מנחם מ. שניאורסון, מנהיגה הנערץ של תנועת חב"ד העולמית. היא הגיעה אליו והציגה בפניו אבחון בן שמונה עמודים של הבעיה שלה.

הרב הנכבד, שנודע כ"הרבי", העניק לה עצה פשוטה מאד. הוא אמר לה שכאשר היא תחזור ללימודים בקמפוס שבו למדה, שתאמץ לה הרגל קבוע לשרת ולהגיש לאנשים אחרים במהלך הארוחות.

"יהיה אשר יהיה הדבר שהאחר זקוק לו", אמר הרבי, "את החמאה, את הסוכר, כוס מים, מה שזה לא יהיה, עשי זאת להרגל להביא להם אותו". האישה חשה הקלה. במקום לאבחן אותה, הרבי נתן לה משהו שהיא יכולה לעשות.

במבט לאחור, היא ראתה זאת כך: "אישה קטנונית, אגואיסטית הגיעה אל הרבי, שאמר לה, למעשה, 'לא נחמדה? אז תהיי נחמדה. מה השאלה כאן? את לא אוהבת להיות לא נחמדה? מי מכריח אותך? רוצה להיות נחמדה? מצוין. כך תתחילי לעשות זאת: הביאי למישהו אחר כוס מים'. במילים אחרות, אם את לא אדם נחמד, אל תעצרי לנתח את זה. פשוט התחילי לחשוב, לדבר ולפעול בצורה נחמדה.

הדבר נכון גם לגבי אהבה, כבוד, הערכה וכל אחד מהרגשות החיוניים למערכת יחסים. לכולם יש את היכולת לאהוב, לכבד, ולהעריך. אתם יודעים מתי אתם זקוקים לזה, אתם יודעים מתי אתם רוצים את זה ואתם יודעים מתי אתם לא מקבלים את זה.

נאמר כי מחשבה טובה אחת, מילה קדושה אחת, מעשה טוב אחד – יכולים לשנות את העולם. התחום שבו הדבר משמעותי ביותר הוא בנישואין. זהו המקום שבו מה שאתם חושבים, מה שאתם אומרים והדרך שבה אתם פועלים – עושים את כל ההבדל.  

לדוגמה, אישה המגיעה לייעוץ נישואין עשויה לומר, "הלב של בעלי נמצא במקום הנכון, ואני יודעת שהוא מתכוון לטוב, אבל הוא מתנהג פשוט בצורה נוראית. אני יודעת שהוא אוהב אותי באמת, אבל הוא מדבר אליי בצורה מעליבה, משמיע ביקורת כל הזמן, ומתנהג אליי לא יפה בנוכחות אנשים אחרים".

אישה אחרת עשויה לומר, "בעלי הוא אדם נחמד מאד. הוא אחראי, הוא מדבר ברכות, הוא רגיש ומתחשב, אבל אני לא בטוחה אם הוא אוהב אותי בעומק לבו, בעמקי נשמתו".  

היינו מבינים לו האישה הראשונה הייתה רוצה להתגרש. אבל האישה השנייה צריכה להיות משוגעת לרצות להתגרש. אם בעלה חושב בצורה אוהבת, מדבר בצורה אוהבת, ומתנהג בצורה אוהבת, מה אפשר עוד לבקש? יש לה חיי נישואין טובים. מוטב שתעזוב את "עומק הלב" ו"עמקי הנשמה", תחזור הביתה ותשמח שהיא נשואה לאדם טוב ונעים.

אותו הדבר נכון ביחס לעצמנו. התשובה לבעיות שלנו לא תמיד טמונה בעבודה הפנימית שלנו, או באבחנה של עומק הלב על מנת לגלות למה אנחנו מרגישים כך. הדבר החשוב ביותר הוא – איך אנחנו פועלים?

האם אתם נחמדים? אם לא, מה אתם הולכים לעשות בקשר לזה? למה להתחיל לנתח את זה? אם אתם רוצים להיות נחמדים, התחילו היום. חשבו מחשבות טובות, דברו מילים טובות, עשו משהו נחמד לאדם אחר. בסופו של דבר, אתם תהיו, למעשה, נחמדים.

לפעמים, עדיף שלא לחטט בנבכי הנפש. הסמטאות שם מפותלות ומסובכות, וייתכן שלא תמצאו את הדרך. קל מאד ללכת לאיבוד שם, ואפילו אין לכם את המפה. אם כן, עדיף שתיצמדו למה שאתם כן יודעים. אתם יודעים איך לחשוב, אתם יודעים איך לדבר, ואתם יודעים איך לעשות. הדברים האלה הם בשליטתכם.

אנשים שמבלים שנים בטיפולים מבלים יותר מדי זמן בלהיות עסוקים לחלוטין בעצמם. מוטב היה לו היו חדלים להסתמך כל כך על הטיפול ופשוט לעשות משהו טוב לשם שינוי.  

איך נוכל להביא אהבה, כבוד ומסירות אל תוך הזוגיות שלנו? זה קל. אתם כבר יודעים כמה עמוק הוא הצורך לחוש נאהבים, ועד כמה הצורך בהכרה הוא חיוני. קחו את המידע הזה, ויישמו אותו בזוגיות שלכם. אתם יודעים מהי אהבה, אז אהבו את האחר. אתם יודעים עד כמה חשובה הכרת תודה, אז הכירו תודה. אתם יודעים עד כמה אתם זקוקים לכבוד – היו קצת יותר מכבדים.

אדם מכבד הוא אדם שיש לו כישרון לכבוד, מיומנות של ממש. אדם מכבד הוא כזה שאיננו יכול להעניק כבוד רק לגאונים, קדושים או נביאים. יש, לו או לה, את היכולת לכבד כל אדם באשר הוא אדם.

הדבר נכון גם ביחס לאדם אוהב. אדם אוהב איננו אוהב רק את מי שהציל את חייו בחוף הים. את זה כל אחד יכול. אדם אוהב הוא מי שיכול לאהוב בלי שתהיה סיבה שתגרום לו לאהוב. זו אהבה שלא צריכים "להרוויח"; היא או הוא, מציעים זאת בחפץ לב.

אדם אוהב יכול לאהוב את המסכן שכולם דוחים או מתעלמים מקיומו. מדוע אנשים מתעלמים מאדם שקשה לאהוב? הם ממתינים שהוא ירוויח את אהבתם. אבל אם הוא לוזר אמיתי, הוא לא יוכל. האדם האוהב לא מחכה שזה יקרה. הוא לא מגיב – הוא יוזם. יש לו את היכולת לאהוב.

האם אהבה היא משהו שאתם רוצים לעצמכם, או משהו שאתם יכולים לתת אחרים? האם יש לכם רק את היכולת לקבל, או שאתם יכולים גם לתת?

חשבו על היכולת שלכם לחמול. נניח שאישה ענייה דופקת על הדלת שלכם ואומרת: "האם תוכלו בבקשה לתת לי קצת אוכל?" אתם מביטים בה וחושבים לעצמכם "היא לא נראית רזה במיוחד". אז אתם אומרים לה, "אנחנו מצטערים. תחזרי בבקשה כשתהיי רזה יותר. כשתגרמי לי לחוש חמלה כלפייך". זו איננה חמלה. חמלה איננה משהו שמכריח אותך לחמול. איפה נמצאת היכולת שלכם לחוש חמלה? אם החמלה "נכפתה" עליך, זו איננה חמלה אמיתית.   

ומה לגבי הנישואין שלכם? כשהבעל או האישה שלך זקוקים למעט כבוד, האם אתם נותנים את זה? בטח, כמובן שאתם נותנים, אם בן הזוג הוא מושלם, תכבדו אותו או אותה? לא, מפני שאם אלה הם התנאים, אתם לא באמת מסוגלים לכבד.

השאלה היא, האם תכבדו את בן הזוג שלכם? זה לא תלוי במה שבן הזוג שלכם עושה או לא עושה, זה תלוי בכם. איפה הכבוד שלכם? איפה האהבה שלכם? זה לא תלוי בבעל או באישה שלך, זה תלוי בך. האם יש בכם את היכולת לכבד? אם כן, למי אתם שומרים אותה? לאנשים שבלאו הכי כבר נפלאים ומרשימים כל כך עד שהכבוד אליהם מתבקש? אנשים שאין להם צורך בכבוד שלכם?

זה דומה למה שאנשים אומרים בקשר לאמונה באלוקים. "אם אלוקים רק יראה לי כמה נסים, אני אאמין בו". ומה אלוקים אמור להגיד על זה? "וואו. תודה רבה!"? זה כמו אותה אישה שאומרת לבעלה, "תראה לי שאתה מסוגל להרוויח המון כסף, ואז אשאר נשואה לך". תודה, אבל לא תודה.

איפה הכישרון שלכם? איפה היכולות שלכם? יש לך בעל? כבדי אותו. יש לך אישה? אהוב אותה. הכול נראה קל כל כך מיד אחרי החתונה. אנחנו מצויים בהתרגשות גדולה כל כך של התחלה, מפני שאנו מסתכלים על האדם שאנחנו הולכים להתחתן איתו ויכולים לראות שיש כאן כל כך הרבה מה לאהוב, וכל כך הרבה מה לכבד, וכל כך הרבה מה להעריך וכל כך הרבה מה להעריץ.

ואז, שבועיים לאחר מכן, ירח הדבש מגיע לקיצו. האישה מסתכלת על הבעל ואומרת: "למה? למה התחתנתי עם הבחור הזה? מה מצאתי בו? איך אני יכולה לכבד אותו? הוא לא עושה שום דבר כדי להרוויח את הכבוד שלי!"

והבעל חושב, "מה ראיתי באישה הזו שגרם לי להעריך אותה כל כך? אין כאן שום דבר שראוי להערכה!"

ואז שני אלה רצים לייעוץ נישואין. האישה אומרת: "יש לי בעיה. אני לא מכבדת את בעלי". והבעל אומר: "הבעיה היא באשתי. היא לא עושה שום דבר שמצדיק הערכה". ובכן, לשניהם יש בעיה, אלא שזו לא הבעיה שהם חושבים שיש להם. הבעיה האמיתית היא שהגישה שלהם שגויה לחלוטין. הם הניחו שאם אנשים גורמים לכם לכבד אותם, כנראה שהם הדבר האמיתי. אבל אם אתם נדרשים לקצת יותר מאמץ, ואתם גורמים לעצמכם להאמין שאתם מכבדים אותם, אז זה מזויף. ההפך הוא הנכון.

תסתכלו מה קרה בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא. היהודים הרגישו משיכה התחלתית לקב"ה, מפני שהוא היה מאד מרשים. כשאלוקים בכבודו ובעצמו הגיע להוציא אותנו ממצרים, לא יכולנו שלא לכבד אותו, לא יכולנו שלא לירא ממנו, לא יכולנו שלא לאהוב אותו.  

וכשהוא בא ואמר לנו: "בואו, הולכים למדבר", אמרנו, "בטח. מה שתגיד!" והוא אמר: "אני אתן לכם את התורה ואת כל המצוות", ואנחנו אמרנו, "בסדר. מה שתגיד". מפני שהתרשמנו ממנו כל כך. היינו באמת מאוהבים בו. הוא לקח אותנו להר סיני והתחתנו. ואז הוא לקח אותנו למקום שנקרא ארץ ישראל לירח דבש. זה היה ירח דבש ארוך למדי, הוא נמשך בערך ארבע מאות שנה. זה היהי נפלא, מפני שארץ ישראל היא ארץ קדושה כל כך. להיכן שלא פנינו, יכולנו לראות נסים קורים סביבנו על בסיס יומיומי. אלוקים היה מרשים כל כך, והזוגיות שלנו התחדשה והתרעננה כל הזמן. ההערצה שלנו אליו רק הלכה וגדלה.

ואז אלוקים אמר, "ירח הדבש הסתיים. אין עוד בית מקדש. אין עוד נסים. לא עוד חיים בארץ הקודש. מעכשיו, זה רק אני ואתם. אם אתם אוהבים אותי, תצטרכו לאהוב אותי על מי שאני, לא על האותות והמופתים, או המכות. לא עוד נסים. לא עוד קריעת הים. רק אני". המקדש נלקח מאיתנו, ואנו נשלחנו מארץ ישראל אל הגלות.   

ומה קרה? הזוגיות שלנו פרחה. כיום, למרות הכול, אנחנו מסורים אל הקב"ה כמאז ומתמיד. הראינו לו אהבה וכבוד שלא ידענו שאנו מסוגלים להם. רגשות שלא היינו מודעים לקיומם, התגלו. כל זה יכול לקרות גם בנישואין שלכם.  

בתחילת הזוגיות שלכם, נסחפתם הרחק מפני שהיו אז כל כך הרבה אהבה, הערכה וכבוד. זה לא היה אמיתי. זו הייתה מתנה. פיתיון, כדי להביא אתכם לנישואין.  

היא הייתה נפלאה, הוא העיף אותך לשמיים. אז כיבדתם זה את זו, אהבתם זו את זה, והערצתם זה את זו. אבל זה לא היה אמיתי. בשביל זה לא הייתם צריכים להיות טובים, או מוכשרים, או אחראים, או מוסריים. לא הייתם צריכים לעשות דבר. הכול נעשה בשבילכם. אתם הייתם פסיביים לחלוטין.  

הדבר האמיתי קורה עכשיו. עכשיו, שכל ההתרגשות נרגעה, יש שני אנשים שאחראים זה לזה, שיכולים לאהוב זה את זו ולכבד זה את זו. זה אמיתי.

אתם לא מכבדים את בן הזוג שלכם, ואתם לא מסוגלים לחיות עם אדם שאינכם מכבדים? למה אתם מחכים? התחילו לחשוב בצורה מכבדת, דברו בצורה מכבדת ופעלו בצורה מכבדת. הדבר נכון גם באהבה. אתם יודעים מהי אהבה, מפני שאתם חשים בהיעדרה כשאינכם מקבלים אותה. אל תשקעו שם במחשבות, קומו ועשו מעשה!

מעשה אחד של נדיבות, מילה אחת של קדושה, מעשה טוב אחד – יכולים לשנות את העולם. אז חשבו באהבה, דברו באהבה, והתנהגו באהבה. כשתעשו זאת, אתם תגלו את כל האהבה והכבוד שיש בכם ולא חלמתם שהם קיימים.

מאמר זה הוא פרק מתוך הספר "האם אף אחד כבר לא מסמיק?" מאת הרב מאניס פרידמן.

הפוסט רוצים להיות נחמדים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אמא שלך או אשתך? https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%9e%d7%90-%d7%a9%d7%9c%d7%9a-%d7%90%d7%95-%d7%90%d7%a9%d7%aa%d7%9a/ Fri, 21 Oct 2022 14:03:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3607 שאלה: בזמן האחרון, התלקחו קצת העניינים בין אמא שלי לבין אשתי. אמא שלי מתעקשת שהמשפחה צריכה להתאסף יחד בכל ליל שבת בבית שלה, אבל אשתי מעוניינת גם לארח סעודות שבת בביתנו. מעולם לא פספסתי סעודת שבת בבית, אבל עכשיו אני קרוע בין ההורים שלי לבין אשתי. ואנחנו נשואים רק חודשיים! איפה הנאמנות שלי צריכה להיות? […]

הפוסט אמא שלך או אשתך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

בזמן האחרון, התלקחו קצת העניינים בין אמא שלי לבין אשתי. אמא שלי מתעקשת שהמשפחה צריכה להתאסף יחד בכל ליל שבת בבית שלה, אבל אשתי מעוניינת גם לארח סעודות שבת בביתנו. מעולם לא פספסתי סעודת שבת בבית, אבל עכשיו אני קרוע בין ההורים שלי לבין אשתי. ואנחנו נשואים רק חודשיים! איפה הנאמנות שלי צריכה להיות?

תשובה:

זה ממש נורא להיות קרוע כך בין שני אנשים אהובים. אבל אין כאן שום שאלה איפה הנאמנות שלך צריכה להיות. התשובה מצויה במבנה טקס החתונה היהודי.

כאשר בני זוג נישאים, הם מובלים לחופה בידי ההורים שלהם. אך כשהחופה מסתיימת, החתן והכלה עוזבים את ההורים מאחור, וצועדים אל עבר החיים החדשים שלהם יחד. זהו הריקוד העדין של שינוי הנאמנות – אתם מגיעים לחתונה כילדים הרווקים של ההורים שלכם, ויוצאים ממנה כזוג נשוי.  

ההורים שלך יישארו לנצח ההורים שלך. הם הביאו אותך לעולם הזה באהבה, גידלו אותך במסירות נטולת פניות אישיות, והעניקו לך את החופש ואת האוטונומיה להינשא ולהתחיל משפחה משלך. פעמים רבות, הצעד האחרון הזה הוא הקשה ביותר בעבורם. לעולם הם יראו אותך כילד האהוב שלהם, ועד כמה שהם רוצים בכך, קשה מאד לשחרר.  

אבל אין מנוס מלשחרר. ואתם יכולים לעזור להם בכך. עשו זאת בעדינות. הבהירו להם שאתם לא דוחים אותם ולא מסננים אותם, אתם רק מסתגלים למציאות החדשה של חיי נישואין. עשו זאת בהדרגה, ולא בבת אחת. אני בטוח שאמא שלך תהיה יותר פתוחה להכיל את הרעיון שלכם עושים שבת אחת בחודש בעצמכם, אם תבהירו שבכל שאר השבתות תהיו יחד עם המשפחה. עם הזמן, תוכלו לשנות גם את זה.  

החשוב מכול – בעל ואישה צריכים להיות יחידה אחת. בכל מצב, הציגו חזית אחידה. זו לא אשתך שרוצה לעשות שבת בבית, אלה אתם, כזוג, שרוצים לעשות שבת בבית. לעולם אל תיתן לאשתך להרגיש נטושה ובודדה במחיצת ההורים שלך. 

ההורים שלכם הובילו אתכם לחופה, פניהם קורנות בגאווה. כעת הם צופים בכם עוזבים את החופה, והלבבות שלהם קרועים ברגשות מעורבים. היו רגישים והעניקו להם את הכובד שמגיע להם כל כך. אל תשכחו, סעודות השבת שלהם הן אלה שעיצבו את מי שאתם היום…

הפוסט אמא שלך או אשתך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האמנות שבבחירת שם לתינוק https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%91%d7%91%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a9%d7%9d-%d7%9c%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a7/ Tue, 18 Oct 2022 22:22:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3594 שאלה: אשתי נכנסה לחודש השביעי להריונה, והתחלנו לדון בשמות לתינוק שלנו. היא רוצה משהו מסורתי יותר, ואילו אני רוצה שהילד שלנו יהיה אינדיבידואל לעצמו, וחושב על שם קצת יותר אקזוטי. מה יש ליהדות לומר בעניין בחירת שמות? תשובה: לבחור שם לילד שלך, זה דבר גדול. שמו של אדם הוא לא רק תווית לזיהוי. השם של […]

הפוסט האמנות שבבחירת שם לתינוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

אשתי נכנסה לחודש השביעי להריונה, והתחלנו לדון בשמות לתינוק שלנו. היא רוצה משהו מסורתי יותר, ואילו אני רוצה שהילד שלנו יהיה אינדיבידואל לעצמו, וחושב על שם קצת יותר אקזוטי. מה יש ליהדות לומר בעניין בחירת שמות?

תשובה:

לבחור שם לילד שלך, זה דבר גדול. שמו של אדם הוא לא רק תווית לזיהוי. השם של אדם מבטא את המהות של הנושא אותו. האותיות שמרכיבות את השם שלך, הצליל שלו והמשמעות שלו, הם תיאור של הנפש שלך. רק לנביא יש את היכולת לחזות ולדעת מהו השם המתאים לנשמה של הילד שלך.

אתה הנביא הזה.

תורת הקבלה מלמדת אותנו שלהורים ניתנת נבואה זמנית על מנת לבחור את השם הנכון לילדיהם. התובנה הזו יכולה להאיר בנו בכל זמן, אבל כשזה קורה, אתם יודעים שזה הדבר הנכון. שם מסוים פתאום 'תופס' אתכם, או שהוא פשוט הולך ומבשיל בכם. יש כאן השראה אלוקית שמנחה אתכם לבחור את השם ששייך באמת לילד שלכם.

לנשמה יהודית, שמה של הנשמה הוא שם בעברית. לשון הקודש, היא השפה שבה ברא הקב"ה את העולם. לשמות בלשון הקודש יש משמעויות נשגבות והם בעלי רבדים רבים, כך שגם אנשים שיש להם את אותו שם, יש לכל אחד את הייחודיות שלו, ונשמתו של כל אחד מהם מבטאת רובד ייחודי של השם הזה. השימוש בשם העברי מעורר את הנשמה ומסייע לה לבוא לידי ביטוי משמעותי בחיי היום יום.

הסתכלו על השמות של הדמויות הגדולות בהיסטוריה היהודית, או בשמותיהם של סבים וסבתות שנפטרו. אם אחד מהשמות האלה בולט לכם בצורה מיוחדת, אולי זהו סימן שלילד יש ניצוץ מנשמת אותו אדם, ואולי הוא אפילו גלגול נשמה שלו, ויביא לידי מימוש את התכונות החיוביות של אותו אדם. שמות נוטים להישאר במשפחה, וילד שקרוי אחר אדם אהוב שנפטר, ימשיך לשאת את הלפיד שלו.

מקוריות איננה צריכה להיות שיקול בבחירת שם. כשאתה מנסה להיות שונה מכולם, אתה בעצם מבסס את הבחירה שלך על כולם… קשה לקרוא לזה "אינדיבידואליות". הענקת שם עברי ששניכם מסכימים עליו, משמעה נתינת שם הנאמן לייחודיות הנשמתית של הילד שלכם.

זכרו, אתם לא רק קוראים בשם לתינוק. אתם קוראים בשם הזה גם לנער מתבגר, מבוגר, ואזרח ותיק. השמות המגניבים של היום יצאו לגמרי מהאופנה כשלילד שלכם יתחילו לבקוע שיניים. שמות עבריים נשארו רלוונטיים כבר ארבעת אלפים שנה. נצלו את ההזדמנות להיות נביאים ליום אחד, ובחרו שם שיבטא את הנשמה של התינוק שלכם.    

הפוסט האמנות שבבחירת שם לתינוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קודש הקודשים https://mikvah.org.il/%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%a9-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%a9%d7%99%d7%9d/ Wed, 12 Oct 2022 22:19:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3590 אם למדתם רמב"ם, בספר העבודה, העוסק בדיני בית המקדש, ישנו חלק שנקרא 'הלכות ביאת [=הכניסה אל] המקדש', והוא עוסק בהלכות הנוגעות לכניסתם של הכהנים והכהן הגדול אל המקדש, הזמנים שבהם הדבר מותר וזמנים שבהם הוא אסור. הדמיון שבין הלכות אלה וההלכות הנוגעות לאינטימיות שבין בעל ואישה הוא מרתק. לכהן אסור להיכנס לבית המקדש אם הוא […]

הפוסט קודש הקודשים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אם למדתם רמב"ם, בספר העבודה, העוסק בדיני בית המקדש, ישנו חלק שנקרא 'הלכות ביאת [=הכניסה אל] המקדש', והוא עוסק בהלכות הנוגעות לכניסתם של הכהנים והכהן הגדול אל המקדש, הזמנים שבהם הדבר מותר וזמנים שבהם הוא אסור. הדמיון שבין הלכות אלה וההלכות הנוגעות לאינטימיות שבין בעל ואישה הוא מרתק. לכהן אסור להיכנס לבית המקדש אם הוא שתוי, וכך גם ביחס לקיום יחסים אינטימיים – אין לקיימם אם אחד מבני הזוג שתוי. אסור להיכנס אל בית המקדש בבגדים מלוכלכים. מהם בגדים מלוכלכים? מחשבות אנוכיות. מחשבה, דיבור ומעשה הם לבושי הנפש.

השיעור החשוב ביותר שאפשר ללמוד בעניין זה, נוגע לכהן גדול שחושב מחשבות לא טהורות בקודש הקודשים, שעליו נאמר כי ימות בעוון זה. במקומות אחדים נאמר כי הוא ימות בקודש הקודשים עצמו, ויידרש חבל כדי לגרור אותו החוצה משם. השאלה היא, אילו מחשבות לא טהורות יכולות להיות לכהן הגדול בקודש הקודשים, ביום הכיפורים, כשהוא נמצא שם בסך הכול כחמש עשרה דקות? האם אין הוא יכול להתרכז בזמן הקצר הזה? הוא עושה דבר ייחודי כל כך, פעם בשנה, הוא עסוק במה שהוא אמור לעשות שם, מניין צצות לו המחשבות הלא טהורות? יתרה מזו, הדבר הפך שכיח כל כך, כך שאם הכהן הגדול יצא בשלום מקודש הקודשים, זו הייתה חגיגה גדולה. מה זה אמור להביע? האם אנחנו מצפים שהכהן הגדול הממוצע יהיה עסוק במחשבות לא טהורות עד כדי כך שאנחנו מתפלאים שהוא יוצא בשלום מן הקודש?

אם כן, מה הן אותן מחשבות לא טהורות?

אם הייתם שואלים את הכהן הגדול – "אתה האיש שנכנס לקודש הקודשים?"

הוא היה אומר, "על מה אתם מדברים? איש איננו נכנס אל קודש הקודשים. קודש הקודשים משמעו שאיש איננו נכנס לשם."

"אבל אתה הוא היוצא מן הכלל. אתה נכנס לשם".

"חס ושלום. אף אחד לא נכנס לשם".

אז הייתם אומרים לו, "אבל בשבוע שעבר היה יום הכיפורים. האם נכנסת לשם?"

והוא יאמר, "כן".

"ובשנה הקודמת?"

"כן", הוא משיב.

"אוקיי. אז אתה הוא האיש שנכנס לקודש הקודשים".

"חס ושלום. איש איננו נכנס לשם".

לחסיד, זה נשמע הגיוני. הכהן הגדול אומר בעצם, "חס ושלום, אם הייתי חושב שאני יכול להיכנס לשם, על מחשבה כזו הייתי מת". המחשבה הלא טהורה של הכהן הגדול לא הייתה מחשבה על אוכל, או אפילו על אשתו. חמש עשרה דקות, אפילו אדם ממוצע יכול להתרכז למשך חמש עשרה דקות, כשהוא עסוק בעשיית דבר מה שאינו רגיל. המחשבה הלא-טהורה שיכולה להיות, היא: "אני הכהן הגדול. אני נכנס לכאן". לא. אתה לא נכנס לכאן. כשקוראים לך, אתה נכנס, אבל זה לא המקום שלך.

אז למה שימות על מחשבה לא טהורה שכזו? נשמע קצת קשוח, לא? עונשה של מחשבה לא טהורה איננו מוות. אם הוא היה חושב על אשתו, היינו אומרים – לא יפה, לא ראוי, הוא לא היה מת מזה. הוא מת מפני שאין מקום לזילות של קודש הקודשים.

איך גורמים לזילות של קודש הקודשים? אם אתה מתחיל להרגיש שזהו המקום שלך. זה לא המקום שלך, זהו המקום של אלוקים. זה כמו שאתם מזמינים אנשים אליכם הביתה. אתם רוצים שהם יבואו לשם, ואתה רוצים שהם ירגישו בנוח. אבל אם הם מתחילים לחשוב שזה הבית שלהם, לא תזמינו אותם שוב, מפני שהם מפרים את הפרטיות שלכם. אתם מזמינים מישהו לשהות אצלכם בבית, ואתם מגלים שהוא מכר את הספה. הוא לא אהב אותה, היא לא התאימה. אז הוא מכר אותה.

אתם אומרים: "סליחה, מה אתה עושה?"

הוא אומר, "רגע, אתם לא רוצים שאני ארגיש בנוח?"

"כן, אנחנו רוצים שתרגיש בנוח בבית שלנו, על הספה שלנו. כשזו מתחילה להיות הספה שלך, אנחנו לא רוצים שתרגיש בנוח, ואתה לא מוזמן שוב. כל עוד אתה לא מוכר את הספה שלנו, אתה לא מפר את הפרטיות שלנו. כשאתה מתחיל לחשוב שזה הבית שלך, עכשיו – אתה הורס לנו את הפרטיות".

קודש הקודשים נשאר קודש הקודשים מפני שהכהן הגדול לא מתחיל למכור את הריהוט. הוא לא נכנס פנימה ואומר: "הי, חזרתי, זה אני". מי אתה? זה קודש הקודשים, אתה לא שייך לכאן.

התוצאה היא שאפילו הכהנים הגדולים בבית המקדש השני, שלא היו באותה רמה כמו הכהנים בבית ראשון, והם ידעו שהם עלולים למות, עדיין רצו להיכנס לשם. מפני שלהיכנס לקודש הקודשים היה דבר מדהים כל כך, שהם היו מוכנים לסכן את חייהם.

מדוע זה מדהים כל כך? תארו לעצמכם קדושה כזו שהיא גדולה מלהיות "שלכם". העובדה שזה לא המקום שלך, הופך את החוויה לעוצמתית הרבה יותר, ולגבוהה הרבה יותר. אתם במקום שהוא קדוש הרבה מעבר להשגתכם, ועדיין – אתם הוזמנתם להיכנס אליו, ולשרת בקודש.

זוהי חוויה שיש לה שני ממדים. העונג שבלהיות שם, והפחד להיות שם. בניגוד לכל תענוג אחר, שאם אתם אוהבים אותו, אתם פשוט אוהבים אותו. חד ממדי. כניסת הכהן הגדול אל קודש הקודשים, זו אינטימיות.

אינטימיות אמיתית היא קדושה מדי בשבילכם וזוהי הסיבה, שמה שלא תרגישו, תמימות ותחושה נטולת אנוכיות, באותו רגע, זה לא יימשך כך. זה לא אתם.

מעניין שבספרות ההלכה היהודית, נאמר שלאחר קיום יחסים אינטימיים, מחכים יחד כחצי שעה, ואז חוזרים למיטה. זה כמעט כמו, ביצעת את התפקיד שלך, עכשיו תעזוב – זה לא המקום שלך.

הרגישות הזו, זוהי הקדושה שבאינטימיות. אף פעם לא להרגיש שזה "שלי". אינטימיות היא לא "שלך".

זה כמו קודש הקודשים. כשיש תפקיד שאתה צריך לבצע, אתה נקרא פנימה, אבל אתה לא מתחיל למכור את הרהיטים. אל תיתן לזה להפוך, כאילו שזה יכול להפוך, ל"היא שם כל הזמן, אני רואה אותה כל הזמן, מה הביג דיל?"

זה מסוכן כל כך. יש כל כך הרבה גויים שרוצים ללכת למקווה, נשים שרוצות לנהוג את כל התהליך – שבועיים נפרדים, שבועיים יחד. למה הן רוצות בכך? כדי להציל את הנישואין שלהן. אנחנו לא קולטים איזה כלי עוצמתי וחיובי יש לנו. אין לי ספק, שכשהמשיח יבוא, כולם ישמרו על הלכות טהרת המשפחה. זה פשוט הגיוני כל כך. זה כל כך חיוני לחיים הפשוטים, המעשיים, האמתיים בעולם שלנו.

הפוסט קודש הקודשים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לאחל מזל טוב? https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%90%d7%97%d7%9c-%d7%9e%d7%96%d7%9c-%d7%98%d7%95%d7%91/ Fri, 07 Oct 2022 10:26:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3598 שאלה: זה עתה נודע לי שחברתי בהיריון. היא די דתייה, ואני רוצה לעשות את הדבר הנכון. האם מתאים לאחל 'מזל טוב' לאישה הרה? תשובה: היריון של ילד הוא כמו "להרות" רעיון. רעיון חדש יכול להיות מרגש מאד, אבל עד שהרעיון מגיע לעולם בצורה קונקרטית וממומש, מוקדם מדי לחגוג. אותו הדבר נכון לגבי היריון. להרות – […]

הפוסט לאחל מזל טוב? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

זה עתה נודע לי שחברתי בהיריון. היא די דתייה, ואני רוצה לעשות את הדבר הנכון. האם מתאים לאחל 'מזל טוב' לאישה הרה?

תשובה:

היריון של ילד הוא כמו "להרות" רעיון. רעיון חדש יכול להיות מרגש מאד, אבל עד שהרעיון מגיע לעולם בצורה קונקרטית וממומש, מוקדם מדי לחגוג. אותו הדבר נכון לגבי היריון.

להרות – זה אירוע מופלא ומרגש. נס ההפריה הוא אחת ההתרחשויות הטבעיות הכי על-טבעיות שקיימות בעולם. אך עד כמה שהדבר מרגש, למעשה – דבר עוד לא קרה. היריון הוא פוטנציאל שעדיין מחכה למימוש, הקדמה לסיפור שעוד יגיע, צעד אחד לקראת חיים חדשים שיבואו, ניצוץ של רעיון שעדיין יש להטמיע.  

היריון הוא פוטנציאל שעדיין מחכה למימוש. לא נרים מסיבה למישהו שיש לו רעיון טוב שעדיין לא נעשה עמו דבר. וכך, איננו חוגגים היריון כמו שנחגוג אירועים שמחים אחרים, ואיננו מאחלים מזל טוב לאישה הרה. 'מזל טוב' הוא איחול מתאים כשהוא מתייחס למשהו שכבר קרה, בעוד היריון הוא הציפייה למשהו שעתיד לבוא. 

במקום לאחל 'מזל טוב', האיחול המתאים להורים שמצפים  לילד הוא – 'בשעה טובה' – שהכול יתקדם ויתנהל בזמן המתאים והנכון: שההיריון יעבור בקלות, שהתינוק יהיה בריא, ושהלידה תהיה נטולת סיבוכים. זהו איחול לעתיד ולא ברכות על מה שכבר היה, במובן מסוים, יותר תפילה מאשר איחול.  

זוהי גם הסיבה לכך שרבים נוהגים שלא לקנות דברים לתינוק בטרם נולד. אין פה אמונה תפלה, כי אם הבנה שכשם שהתינוק עדיין נסתר מן העין, כך גם השמחה והחגיגות שלנו. כשהתינוק יוצא לאוויר העולם, יתגלו גם המתנות והשמחה. עד אז, אנחנו במצב של שמחה שקטה ותפילות אופטימיות.

להרות זה רעיון מדהים. כשמישהי הרה, אנו מתפללים שבעזרת השם הם יצליחו ליישם את הרעיון ולהגשים אותו – בשעה טובה. 

הפוסט לאחל מזל טוב? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הוא רוצה בך, לא באהבה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%94-%d7%91%d7%9a-%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/ Wed, 05 Oct 2022 22:18:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3586 מדוע ברא הקב"ה את העולם? יש שמאמינים, וכך כתוב בכמה מקומות, שהקב"ה ברא את העולם מפני שהוא טוב, ו'טבע הטוב להיטיב'. רוב האנשים אומרים שאדם מתחתן מפני שהוא מצא את מי שהוא אוהב. ואם אתם אוהבים מישהו, אתם מתחתנים איתו. זה לא נכון. מה הכוונה בכך שהקב"ה ברא את העולם מפני שהוא טוב? מאיפה הגיע […]

הפוסט הוא רוצה בך, לא באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מדוע ברא הקב"ה את העולם?

יש שמאמינים, וכך כתוב בכמה מקומות, שהקב"ה ברא את העולם מפני שהוא טוב, ו'טבע הטוב להיטיב'.

רוב האנשים אומרים שאדם מתחתן מפני שהוא מצא את מי שהוא אוהב. ואם אתם אוהבים מישהו, אתם מתחתנים איתו.

זה לא נכון.

מה הכוונה בכך שהקב"ה ברא את העולם מפני שהוא טוב? מאיפה הגיע הטוב הזה? תורת החסידות מסבירה שביום הראשון לבריאה, ברא הקב"ה את הטוב והחסד, ביום השני הוא ברא את הגבורה וביום השלישי הוא ברא את התפארת.

אז, אם ביום הראשון ברא הקב"ה את הטוב והחסד, מדוע הוא עשה זאת? מתוך טוב וחסד? האם הוא ברא את הטוב מפני שהוא טוב? זה לא נשמע הגיוני. השם ברא את העולם מפני שהוא רוצה אותך. הוא רוצה להגיע לאחדות איתך. זוהי תמצית התשוקה האלוקית למקום שישכון בו בעולם הזה ('דירה בתחתונים'). הוא רוצה להיות מאוחד איתך.  

כדי לאפשר לזה לקרות, כדי לסייע בלהפוך מאוחד איתו, הקב"ה ברא שישה דברים ('מידות'): חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. במילים אחרות, בכדי שהוא יוכל להיות איתך, הוא ברא את החסד. בכדי שהוא יוכל להיות איתך, הוא ברא גבורה, ובכדי להיות איתך, הוא ברא את התפארת.

לא נבראת בגלל החסד והטוב שלו. החסד נברא למענך. המהות של החסד היא אהבה, כלומר, ביום הראשון לבריאה, הקב"ה ברא אהבה. אהבה היא אחת הדרכים שבה שניים יכולים להפוך לאחד. מה הוא רוצה? הוא רוצה בך, לא באהבה. הוא ברא את האהבה למענך.

זוהי הסיבה שראש השנה הוא חג מרגש ועוצמתי כל כך. לא שרים בו ורוקדים, אבל זה עדיין יום מרגש מאד. ראש השנה פירושו – אלוקים רוצה בך. הוא אפילו לא ברא עדיין את החסד והאהבה. בתחילת השנה, תחילת הבריאה היא – "הוא רוצה בך". אם אתם זקוקים לחסד, הוא בורא חסד. אם זקוקים לאהבה, הוא בורא אהבה. 

כעת, בחנו את ההבדלים בין הגישות. לפי הגישה הראשונה, נבראתם לשם הטוב והאהבה. מפני שהוא אוהב, הוא ברא אתכם. מפני שהוא טוב, הוא ברא אתכם. אתם התוצר של הטוב והחסד, בכדי שהוא יוכל להיות טוב, הוא ברא אתכם.  

החסידות טוענת את ההפך. לא אתם נבראתם בשל האהבה, אלא להפך: האהבה נבראה בשבילכם. הוא רוצה בכם, ולשם כך נדרשת אהבה, בסדר, אז  הוא ברא אהבה.

זוהי המשמעות של נישואין. נישואין משמעם שיש כאן אדם מיוחד שאיתו אתם הולכים להתאחד לנצח. האם זה יעזור אם תהיה כאן אהבה? טוב, אז שתהיה אהבה. אינכם חשים בה? – צרו אותה, המציאו אותה, מצאו אותה, השאילו אותה. אתם זקוקים לרחמים ולחמלה לאדם שאיתו התחתנתם, בראו את החמלה הזו.

יש כאן רעיון מאד רומנטי. איש אומר לאישה, אני רוצה להתחתן איתך, וכל מה שנדרש כדי שתהיי שמחה – אני אעשה. אם את זקוקה לאהבה, אני אצור אהבה. אם את זקוקה לטוב, אהיה טוב. אני אהיה, אעשה ואצור, את כל שתצטרכי. אבל מה שאני רוצה – הוא אותך. זה קשר מהותי. אני רוצה אותך. המהות שלי, רוצה אותך. איזה חלק בך? בלי חלקים. אותך, את המהות שלך.

אם קודם כל מגיעה האהבה, ואת התוצר של האהבה, כי אז – אם האהבה נעלמת, אין כבר צורך בך.

זה מה שלא נכון לגבי כל העניין של דייטים והתרועעות חברתית, יצירת חברויות וקשרים. אתם הופכים לקרבן של הרגשות. אני מחבב אותך, אז אנחנו חברים. אני כבר לא מחבב אותך, אז אתה זבל. למה? מפני שאני לא מחפש אותך, אני מחפש אהבה. כל עוד אני אוהב אותך את הדבר הכי חשוב בעולם. אם לא – את כבר חסרת משמעות בעיניי. זה לא ראוי. זה לא נחמד לתת לזה לקרות, וזה לא נחמד לעשות את זה למישהו אחר.

בואו נאמר זאת בצורה הכי ברורה: האהבה נבראה בשביל האנשים – אנשים אינם קרבן של אהבה. הקב"ה לא ברא אותנו מפני שהוא מחפש אהבה ואנחנו הניסוי שלו. לא! הוא רוצה אותנו. אם אנחנו זקוקים לאהבה, הוא יברא אהבה. אם לא היינו זקוקים לאהבה – הוא לא היה בורא אותה! הוא לא צריך את זה. הוא צריך אותך.   

הפוסט הוא רוצה בך, לא באהבה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הנחיות וטיפים לטבילה בימי חג https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%92/ Wed, 21 Sep 2022 05:23:46 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3494 א. טיפים למקווה ביום טוב הכנות שכדאי לעשות מראש לטבילה בליל החג להדפיס או לבדוק מראש ההלכה מאפשרת לאישה לטבול במקווה בשבת וביום טוב [1] (חג). הדבר מלמד אותנו עד כמה חשובה מצוות עונה (קיום יחסי אישות) לבני הזוג, ומדגיש עד כמה חשוב שלא לדחות את הטבילה במקווה, למעט במקרים קיצוניים. כדאי מאד: להדפיס את […]

הפוסט הנחיות וטיפים לטבילה בימי חג הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הכנות שכדאי לעשות מראש לטבילה בליל החג

ההלכה מאפשרת לאישה לטבול במקווה בשבת וביום טוב [1] (חג). הדבר מלמד אותנו עד כמה חשובה מצוות עונה (קיום יחסי אישות) לבני הזוג, ומדגיש עד כמה חשוב שלא לדחות את הטבילה במקווה, למעט במקרים קיצוניים.

כדאי מאד:

  • להדפיס את הזמנים והמיקומים שבהם אפשר לפנות אל הרב במהלך החג, כך שאם מתעוררות שאלות הלכתיות בקשר לטבילה, כדוגמת עניינים הקשורים לבדיקה[2] או לחציצה, תדעי כיצד אפשר לפנות אל הרב.
  • אם את זקוקה לשירותיה של בודקת הלכתית, בדקי מתי היא זמינה במהלך החג, על מנת להימנע מדחייה של הטבילה שלא לצורך

מומלץ מאד ליצור קשר עם המקווה, ולברר מהם הנהלים המיוחדים לחגים. לדוגמה:

  • שעות פתיחה וקבלת קהל
  • אפשרויות תשלום
  • דלת כניסה ייעודית לשבת ויום טוב
  • האם מתאפשרת הכנה למקווה ביום טוב במתקני המקווה?
  • האם יש בחג מים חמים, מברשת שיניים, מי פה, חוט דנטלי חתוך מראש או קיסמים דנטליים וסבון נוזלי?
  • האם יש אפשרות להגיע ולטבול לאחר סעודת החג באם מתעורר צורך שכזה?

במקוואות רבים המידע הזה מופיע בבהירות באתר האינטרנט של המקווה.

ימי חג והימים הקודמים אליהם עשויים להיות ימים הכרוכים בלחץ והכנות רבות. מומלץ להכין רשימה של הדברים שאת יכולה לעשות מראש, על מנת להפוך את חוויית המקווה לנעימה ככל האפשר:

  • תכנני מראש את הקניות, בישולים, והכנות לחג כך שתוכלי להקדיש זמן איכות בערב החג לתהליך ה'חפיפה' (ההכנה לטבילה).
  • בערב החג עצמו, תוכלי לבצע חלקים מן ה'חפיפה' בשלב מוקדם יותר של היום, כמו גזיזת ציפורניים, הסרת איפור ולק, ובמקרה הצורך עוד דברים, על מנת לצמצם את הלחץ לפני הדלקת נרות.
  • אם יש לכם בבית רק אמבטיה אחת, או שאת מתארחת בבית אחר לחג, ולא תהיה לך גישה לאמבטיה בפרטיות, התקשרי מראש למקווה על מנת לברר האם תוכלי לבצע את ה'חפיפה' באחד מחדרי ההכנה במקווה, מוקדם יותר במהלך היום או סמוך להדלקת הנרות [באם אין אפשרות כזו, ואין לך אפשרות לרחוץ באמבטיה, שאלי את הרב אם ניתן להסתפק במקלחת יסודית].
  • אם הליכה למקווה בחג היא בעיה, ואת מעדיפה לנהוג לשם לפני הדלקת נרות בערב השבת או החג, ואז לחזור ברגל לאחר הטבילה, צרי קשר עם הרב וקבלי הנחיות מדויקות כיצד יש לעשות זאת.
  • השתמשי בכפפות חד פעמיות להכנת אוכל לחג. הדבר יכול לחסוך מאמצים רבים בניקוי הידיים.

ימי חג הם ימים למפגשים משפחתיים ואירוח. מכל מקום, מצוות הטבילה והעונה, הן בעדיפות ראשונה. הנה כמה טיפים שימושיים לאורחות או מארחות:

[אם ההליכה למקווה בחג עצמו תהווה הפרה משמעותית של הפרטיות שלך, תוכלי לדון באפשרויות השונות עם הרב].

  • ודאי שהמקווה הסמוך והזמין עומד בדרישות הכשרות.
  • ודאי שישנה אפשרות לטבילה במקווה בשיטת חב"ד, בור על גבי בור, אם זהו המנהג שלך.
  • דאגי להשיג הוראות הגעה ברורות להליכה בטוחה למקווה.
  • זה בסדר לגייס לעזרה מי שתוכל לחפות על היעדרך, או לשמור על הילדים, במטרה לאפשר לך להגיע למקווה ובחזרה בבטחה, בפרטיות ובזמן [אם זוהי האפשרות הטובה ביותר, בעלך יכול להישאר ולשמור על הילדים].
  • ודאי מראש שהחדר שאתם משתכנים בו מתאים לקיום מצוות עונה (מנורה שיש לכבות? ספרי קודש שיש לכסות? נעילה?).
  • אפשרי לאורחים שלך את הפרטיות והמרחב שלהם, לעשות את מה שהם צריכים.
  • הימנעי משאלות חודרניות.
  • את יכולה להציע לאורחת שלך:

"אנחנו עושים קידוש בשעה…; לפעמים אנחנו קצת מתעכבים. לפעמים האורחים מקדימים ולפעמים מאחרים קצת".

"אנחנו בדרך כלל מתקלחים מוקדם, מפני שהרבה פעמים יש לנו אורחים של הרגע האחרון. חדר האמבטיה יהיה זמין לכם בשעה שלפני הדלקת נרות."

  • ארגני את חדר האורחים לאפשרות של מצב נידה או מצב טהרה.

דיני הטבילה בליל יום טוב זהים לדיני הטבילה בליל שבת

  1. יש לסיים את כל ההכנות לטבילה לפני הדלקת הנרות.
  2. סדרי את השיער שלך בצורה כזו שלא יסתבך וייקשר. בשבת וביום טוב אסור להתיר קשרי שיער או צמות.
  3. לא מתקלחים במקווה.
  4. [החליקי את השיער שלך בעזרת האצבעות, בצורה שלא תתלוש אף שערה].
  5. בדקי את גופך לפני הטבילה, לוודא שאין עליו כל חציצה.
  6. אם הלכת לשירותים בזמן שמאז סיום ה'חפיפה', שטפי ובדקי שוב את האזורים הנדרשים על מנת לוודא שלא נותרו שאריות של נייר טואלט וכד'.
  7. לאחר הטבילה, אסור לסחוט מים מן השיער. מותר לכרוך מגבת סביב השיער כדי לקלוט את המים היוצאים, אך אסור לסחוט אותם.

בארץ ישראל, רק בראש השנה ישנם שני ימי חג. בחו"ל יש בכל אחד מהחגים גם 'יום טוב שני של גלויות'

לתשומת לב! שימוש במים שהתחממו בדוד חשמלי ביום טוב עשוי להיות כרוך בבעיות הלכתיות מסוימות. בכל פעם שהוזכר שימוש במים חמים ביום טוב, הכוונה היא למים שחוממו באופן המותר ביום טוב

יש לבצע את כל תהליך ה'חפיפה' (ניקיון יסודי כהכנה לטבילה) בערב יום טוב, לפני הדלקת הנרות של החג הראשון, ובסמוך להדלקת הנרות ככל שמתאפשר. [אם זה קשה, אפשר לרחוץ באמבט מוקדם יותר ביום, ולהתקלח מקלחת יסודית סמוך לזמן הדלקת הנרות, מתוך שימת לב לקפלים ופתחים (ראי*** להלן), לסרק שוב את השיער ולבדוק את הגוף].

  1. יש לקשור את השיער באמצעות סיכה וכדומה, שאפשר להסיר בקלות ביום טוב (מבלי לתלוש שיער), כך שהשיער יישאר נקי מקשרים. בשבת וביום טוב אסור להתיר קשרי שיער או צמות.
  2. יש המתירים לשים איפור קל בערב יום טוב, שאפשר יהיה להסיר בקלות (באופן המותר ביום טוב) לפני הטבילה בליל החג השני.
  3. בין ה'חפיפה' לטבילה שבערב הבא (או אפילו שני לילות אחר כך, ראי להלן), יש להשתדל להימנע עד כמה שאפשר ממה שיכול ליצור חציצה על גבי הגוף. כפפות חד פעמיות הן רעיון נהדר, בפרט בחגים כמו פסח או כל זמן שאת צריכה לעבוד במטבח!
  4. המשיכי בביצוע בדיקות כפי הנדרש.
  5. בליל החג השני, לאחר צאת הכוכבים, ולפני הטבילה, יש לבצע את כל המפורט להלן בסעיף ד':

(במקרה שעלייך לבצע את ההכנות האלה לפני השקיעה, במקום לבצע אותן לאחר צאת הכוכבים, צריך שיהיה ניכר שאת עושה זאת להנאתך/לניקיון ולא רק כהכנה מיום החג הראשון ליום החג השני).

צ'קליסט לטבילה ביום טוב שני

  1. נקי את הפה והשיניים באמצעות מי פה. תוכלי להשתמש במברשת שיניים ייעודית לשבת, או במברשת שיניים יבשה, כדי לצחצח את השיניים, כל עוד החניכיים שלך אינם מדממים בדרך כלל מהצחצוח. נקי את המרווחים שבין השיניים באמצעות קיסם דנטלי או חוט דנטלי שנחתך מראש, גם זאת, בהנחה שהדבר לא יוביל לדימום מן החניכיים (אישה שהחניכיים שלה עשויים לדמם, תתייעץ ברב לפני יום טוב ותשאל אותו מה לעשות).
  2. אין לשטוף את שיער הראש ואין לסרק אותו. החליקי את השיער באצבעותייך, על הראש ועל הגוף.
  3. בדקי את גופך הן במבט והן בידייך (באותם אזורים שאינם גלויים לעין), על מנת לוודא שאין עליו חציצה כלשהי. הקדישי תשומת לב מיוחדת לקפלים (כמו תחת הסנטר, מתחת לחזה, בית השחי, מרפקים, ברכיים, בין הירכיים, וקפלים באזור הערווה) ופתחים (פה, אף, אוזניים, טבור, בין האצבעות, איברי הערווה).
  4. באם יש צורך, אפשר לשטוף חלקים יחידים של הגוף במים חמימים. אין לשטוף את הגוף כולו. מותר לשטוף איבר אחד בכל פעם, ובלבד שלא תשטפי את רוב גופך. את יכולה להשתמש בספל (מוטב להימנע משימוש בראש המקלחת). אין להשתמש בספוג, מטלית רחצה או כל דבר אחר שעשוי להיסחט. מותר להשתמש בסבון נוזלי מדולל לפי הצורך. יש רבנים הסבורים כי לכתחילה מוטב שאישה תשטוף את כל החלקים הללו במים, כפי שהוסבר, לפני בדיקת הגוף.
  1. כשסיימת את ההכנות, לבשי חלוק, וידעי את הבלנית (בדפיקה על הדלת, החלקת הכרטיס מתחת לדלת או על ידית הדלת, לחיצה על כפתור שבת וכד') שאת מוכנה לטבילה.
  1. אם בוצע עירוב תבשילין בערב החג, מותר לבצע את ההכנות לטבילה ביום שישי, לפני הדלקת הנרות.
  2. אסור להפעיל את ברז המים החמים בשבת. אם נדרשים לך מים חמים, בקשי מהבלנית, והיא תביא לך מים חמים שחוממו לפני השבת.

לפעמים בסיום שלושה ימים של חג ושבת – בארץ – בראש השנה, ובחו"ל – גם בחגים אחרים

  1. כמה מהפוסקים מעדיפים שאישה תבצע את החפיפה כולה בערב החג (לפני כניסת החג הראשון), ואז תתקלח מקלחת יסודית, תצחצח שיניים, תסרק את שערה, ותבדוק את גופה – על אלה במוצאי החג או השבת, יומיים או שלושה לאחר מכן. פוסקים אחרים מעדיפים שאישה תגזוז ציפורניים ותתקלח מקלחת יסודית בערב החג, ותשלים את כל שאר תהליך ה'חפיפה' (כולל הרחצה באמבט) לפני הטבילה, במוצאי החג או השבת, יומיים או שלושה לאחר מכן.
  2. מותר להתאפר כרגיל לכבוד שבת או החג, אם את יודעת בוודאות שתקפידי להסיר את כל האיפור לפני הטבילה במוצאי החג או השבת.

קיום יחסים אסור ביום הכיפורים.

אם חל ליל הטבילה בליל יום הכיפורים (לפי מועד ביצוע הפסק הטהרה), דוחים את הטבילה לאחר הצום.

  1. למנהג האשכנזים – בנות שאינן נשואות אינן הולכות למקווה בערב יום הכיפורים.
  2. לפני טבילה זו נדרשת מקלחת בלבד.
  3. אין מברכים על טבילה זו.
  4. מותר לאישה לטבול את הטבילה הזו גם אם היא בעיצומם של שבעת הימים הנקיים.
  5. אפשר לטבול, כהכנה ליום כיפור, גם ביום שלפני ערב יום כיפור.
  6. מוטב להסיר לק לפני הטבילה, אך זה בסדר גם אם לא הוסר.
  7. אין צורך להסתיר את קיומה של הטבילה הזו מנשים אחרות.
  8. אישה שליל הטבילה שלה היה בשלושת הימים הקודמים לערב יום כיפור – אינה יכולה לטבול בערב יום כיפור.

בנוגע להכנות לטבילה ('חפיפה'):

  1. האפשרות הטובה ביותר, היא שהחפיפה תיעשה, או לפחות תתחיל, בערב יום כיפור (לפני הדלקת הנרות), ואז תושלם במוצאי הצום, מוצאי יום הכיפורים. כלומר: בערב יום הכיפורים יש לרחוץ באמבט, לשטוף, לסרק ולבדוק.
  2. אם רחצה באמבט התקיימה בערב יום כיפור, אז יש להתקלח ביסודיות במוצאי יום הכיפורים, לצחצח את השיניים ולהעביר חוט דנטלי, לשטוף, לסרק ואז לבדוק את כל הגוף.
  3. אם לא מתאפשר לבצע 'חפיפה' מלאה בערב יום כיפור, יש לעשות לפחות חלק מן ה'חפיפה' בערב יום כיפור (למשל, גזיזת ציפורניים וכד'), ולהתקלח ביסודיות. במקרה זה, יש לרחוץ באמבט ולבצע 'חפיפה' מלאה במוצאי יום הכיפורים.
  4. אם אי אפשר לעשות דבר בערב יום כיפור, יש לבצע 'חפיפה' מלאה במוצאי יום הכיפורים, במשך לפחות שעה.
  5. יש להימנע מללכת יחפה ביום הכיפורים, בין ה'חפיפה' לטבילה. יש לנעול נעליים המותרות ביום הכיפורים.
  6. קיום יחסים אסור ביום הכיפורים. כל דיני ההרחקות חלים במשך יום הכיפורים כולו, גם כאשר האישה טהורה.
  7. נהוג להשאיר מנורה קטנה דלוקה בחדר השינה, על מנת להזכיר לבני הזוג את דיני ההרחקות.
[1] חג – או 'יום טוב' – הוא כל אחד מימי החג האסורים במלאכה – שני הימים של ראש השנה, יום הכיפורים, חג ראשון של סוכות, שמחת תורה, חג ראשון ואחרון של פסח וחג השבועות.  
[2] ככלל, מומלץ לבצע את הבדיקה האחרונה בשלב מוקדם של ערב השבת או החג, כך שאם תתעורר שאלה, יהיה מספיק זמן לברר אותה בנחת.
לחצי כאן להורדת קובץ בגרסת הדפסה

הפוסט הנחיות וטיפים לטבילה בימי חג הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "בקרת אוכלוסייה" ביהדות https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%a7%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa/ Tue, 20 Sep 2022 20:29:28 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3569 התורה מתארת את העבדות הקשה והשעבוד המר של העברים במצרים. למרות הדיכוי המפרך, הקשיים וההשפלה, העם היהודי התחשל בכור ההיתוך של הגלות. הקרדיט לגאולה ממצרים, ניתן במיוחד לנשים היהודיות. הגמרא מצהירה – "בזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצרים" (תלמוד בבלי, סוטה יא, ב). התרומה החשובה ביותר של הנשים הייתה במוכנות שלהן להביא ילדים […]

הפוסט "בקרת אוכלוסייה" ביהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> התורה מתארת את העבדות הקשה והשעבוד המר של העברים במצרים. למרות הדיכוי המפרך, הקשיים וההשפלה, העם היהודי התחשל בכור ההיתוך של הגלות.

הקרדיט לגאולה ממצרים, ניתן במיוחד לנשים היהודיות. הגמרא מצהירה – "בזכות נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצרים" (תלמוד בבלי, סוטה יא, ב). התרומה החשובה ביותר של הנשים הייתה במוכנות שלהן להביא ילדים לעולם, למרות תנאי החיים הבלתי אפשריים. יתרה מזו, הנשים היו אלה שעודדו את הגברים לגדל משפחות בזמן העבדות. התלמוד מתאר כיצד היו הנשים מרגיעות את בעליהן בשדות, מקסימות אותם ומושכות אותם לקיום יחסים אינטימיים. באמצעות המסירות שלהן, צמח דור שלם.

והיום? איננו חיים בשעבוד, ויש מעט מאד סבל בחיים שלנו. הקשיים הגדולים שלנו הם תשלומי משכנתא, שכר לימוד, ותיקון של הרכב השני שלנו. גם אלה מאיתנו החווים קשיים כלכליים משמעותיים, חיים בנוחות רבה משמעותית מזו של אבות אבותינו. אבל עברנו התניה כל כך חזקה – שלא לומר שטיפת מוח – בשל ערכי החברה שאנו חיים בה והמניפולציות של התקשורת, כך שכל מי שיש להם יותר משלושה ילדים הם בוודאי פרימיטיביים,  וכה נחותים.

כולם יודעים שהמצווה הראשונה בתורה היא "פרו ורבו", וכולנו נקראים ליישב ולאכלס את העולם. הטיעון הפופולרי הוא שהמצווה הזו הייתה תקפה רק בתחילת קיום העולם והאנושות, כשבעולם כולו היו אדם וחוה ועוד כמה מילדיהם. אבל היום אנו סובלים מפיצוץ אוכלוסין, רעב ועוני. ובכן, כולם גם יודעים שפיצוץ אוכלוסין הוא לא בעיה במדינות ובקהילות מפותחות ועשירות. ואנחנו גם יודעים כיצד אפשר היה להקל על הרעב בעולם, אילו הייתה תוכנית לחלוקת מזון שוויונית בעולם. ללדת עוד ילד בקליפורניה, לא באמת יחריף את הרעב בבנגלדש.

על אחת כמה וכמה מנקודת מבט יהודית, אנו היהודים נמצאים במצב של תת-אוכלוסין. עדיין לא השלמנו את אותו שליש מעמנו שנכחד בשואה. היינו אמורים להיות רבים משמעותית. זה נכון שהמספרים הולכים וקטנים אצלנו גם בהשפעתה של התבוללות, אבל גם בגלל שיש לנו משפחות קטנות יותר. נראה שיהודים מאמתים באדיקות רבה את הכלל של שני ילדים במשפחה. אם כבר, אנחנו היינו צריכים לטעון שאנו פטורים משיקולי אוכלוסיית-יתר – מפני שאנחנו עדיין עסוקים בהשלמות. וחוץ מזה, רוב הסיכויים הם שאנחנו לא נפנה לסיוע של האו"ם או הבנק העולמי. אם נזדקק לכך – אנחנו נעזור לעצמנו.

וכמובן… יש את החיזוק של ישראל. אם לכל משפחה בישראל היה רק עוד ילד אחד… היינו מחזקים את הדומיננטיות הדמוגרפית שלנו, מבלי להזדקק לייבוא עלייה מחו"ל.   

רגע, משפחה גדולה זה לא דבר נורא יקר? אין ספק. עוד פיות להאכיל, עוד בגדים והוצאות על חינוך – כל אלה פירושם תקציב משפחתי גדול יותר. אבל זו גם שאלה של סדרי עדיפויות, הקצאת משאבים ובחירות. רכב משפחתי במקום רכב יוקרה היא דוגמה אחת כזו. בסופו של דבר, אנחנו בוטחים בקב"ה ומאמינים באמת שעם כל ילד נוסף, מגיעים ברכה ושפע חדשים מהשם, לסייע לנו בגידול הילד.

במשך השנים, שמעתי בהזדמנויות רבות נשים מבוגרות שאמרו לי שהן מצטערות על כך שאין להן עוד ילדים. כמה שחקניות מפורסמות היו עסוקות בקריירות שלהן, ועד שהן התפנו והיו מוכנות להקמת משפחה, זה כבר לא היה קל. השעונים הביולוגיים שלהן לא עצרו מלכת כשהן שיחקו על המסך הגדול חיים של אחרים.

אשתי ואני התברכנו, תודה לא-ל, במשפחה גדולה. במשך השנים היינו כתובת קבועה לבדיחות והערות מתנשאות. בספקנות, ובעיניים קרועות לרווחה היו אנשים שואלים את אשתי, כמה ילדים יש לך?! אחד מכל סוג, היא הייתה משיבה. אני לגמרי יכול להבין את הרב שנמאסו עליו המבטים. כל מיני מתחכמים היו שואלים אותו שאלות בסגנון "מתי אתה הולך לעצור?" והוא השיב להם – כשאגיע לשישה מיליון… סוף הדיון.

אז אם אתם מודאגים, לכו על זה. אם אתם רוצים להביא עליכם ברכות נפלאות (שלא לדבר על נכדים…) למשך השנים הבאות, הביאו עוד ילד. אל תילחצו מסטיגמות, ציניות, ואפילו לא מחמותכם! תכננו משפחה גדולה. זה יהפוך אתכם לגדולים מהחיים ויעניק לכם כל כך הרבה סיפוק ונחת – לכל החיים.

אמות אמותינו במצרים היו גיבורות. האמונה שלהן בנתה את העם שלנו. הלוואי ונקיים אנו את החלק שלנו, ובעזרת השם, ניגאל גם אנו.

הפוסט "בקרת אוכלוסייה" ביהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הברית הנצחית https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%a6%d7%97%d7%99%d7%aa/ Thu, 15 Sep 2022 20:41:07 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3490 ברית מילה היא המצווה שבמשך אלפי שנים שומרים עליה יהודים בקנאות, ובכך משמרים את הברית הנצחית שלהם עם אלוקים. היו זמנים שבהם מי שמל את ילדיו נידון למוות. ועדיין – שמרו הורים יהודיים על הברית. סבא של אשתי, ר' אלחנן שגלוב, מת על קידוש השם מפני שהעז להמשיך לעבוד כמוהל ולמול ילדים יהודים בעיירה הומיל […]

הפוסט הברית הנצחית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ברית מילה היא המצווה שבמשך אלפי שנים שומרים עליה יהודים בקנאות, ובכך משמרים את הברית הנצחית שלהם עם אלוקים. היו זמנים שבהם מי שמל את ילדיו נידון למוות. ועדיין – שמרו הורים יהודיים על הברית. סבא של אשתי, ר' אלחנן שגלוב, מת על קידוש השם מפני שהעז להמשיך לעבוד כמוהל ולמול ילדים יהודים בעיירה הומיל בתקופת שלטונו של סטלין ברוסיה.

יום אחד הוא נלקח בידי  הק.ג.ב. ומעולם לא נראה שוב. אשתו וילדיו נאבקו באומץ ובסופו של דבר זכו להגיע אל העולם החופשי, שם הם גידלו משפחות מסורות לערכי היהדות.

כיום, יהודים צעירים – וגם כאלה שאינם צעירים כל כך – ברחבי ברית המועצות לשעבר מאמצים ללבם את קיום המצווה הזו, גם כשהם מודעים לחלוטין לכך שהדבר היה יכול להיות קל הרבה יותר בגיל שמונה ימים. ואף שאנו שומעים קולות ממחוזות שנחשבים "נאורים" על כך שברית מילה היא מעשה ברברי והפרה של זכויות האדם של העולל, היא עדיין המצווה הנשמרת ביותר בעולם. ובעזרת השם, תישאר כזו לנצח.

אין לי שום כוונה להיכנס לדיונים רפואיים. אני רב, לא רופא. ישנם מספיק מומחי בריאות שיכולים להוכיח את קיומם של רווחים פיזיולוגיים מביצוע ברית ועשויים אף להצדיק את קיומה גם בהיעדר מניעים דתיים. אני גם לא מתכוון להעלות טיעונים פילוסופיים בדבר המשמעויות הסמליות של ברית המילה. במילים פשוטות, מנקודת מבט יהודית מסורתית – זוהי הדרך שבה אנחנו קשורים לאלוקים. יש כאן קשר נצחי, שאינו ניתן לשינוי, בין יהודי לבין הבורא.

העובדה שהברית מתבצעת בתינוק בן שמונה ימים, שלא נשאל לדעתו בעניין, רק מחזקת את התובנה כי הברית הזו איננה מוגבלת בגבולות הרציונל אלא מתעלה אל מעבר לתחום ההבנה האנושית. הקשר שלנו עם אלוקים אינו דבר שאפשר להסביר בצורה הגיונית. אילו היה הדבר ניתן להסבר, כי אז היינו חדלים מלהתקיים כבר מזמן. הסאגה המתמשכת של ההישרדות היהודית נוגדת את ההיגיון. מצד ההיגיון לא היינו אמורים להתקיים. הברית מסמלת את הקשר הנשגב הזה, והמחויבות הבלתי-מתפשרת של העם היהודי לקיומה של הברית הובילה לגמול הדדי מאת השם – הנסים האלוקיים שחווה עם ישראל, בעבר ועד היום.

לפני כמה שנים, ניהלנו – אשתי ואני – קבוצת דיון לזוגות צעירים. בשלב מסוים של הערב, קירר אחד המשתתפים את הטיעונים שלי, והצהיר כי הוא אגנוסטיקן, כופר. שאלתי אותו אם יש לו ילדים. הוא השיב שכן. המשכתי לשאול האם יש לו בן, וגם לשאלה זו הוא השיב בחיוב. "האם עשיתם ברית מילה לבן שלכם?" שאלתי. בנקודה זו, הביט בי האיש כאילו נפלתי מהירח. "ברור שכן. מה השאלה המגוחכת הזו?!". הסברתי לו שאם אתה באמת לא בטוח שישנו אלוקים אי שם בעולם, מדוע שתבצע בבנך ניתוח שאיננו הכרחי? מבלי מניע דתי, המעשה הזה יכול להיתפס כברברי. כך, באמצעות ברית המילה של הבן שלו, למד האיש שאולי, ככלות הכול, אין הוא אגנוסטיקן…

כרב, השתתפתי במאות בריתות. באופן אישי, אני מוצא זאת מרגש במיוחד, לראות הורים, גם כאלה שאינם שומרים מצוות כלל, בוכים בהתרגשות כאשר הם חווים את המשך הקשר לעם ישראל בתוך השושלת המשפחתית האישית שלהם.

אני מניח שמרבית האבות יתקשו להסביר מדוע עשו ברית לבנם. אבל אני יכול להניח גם כן, שהם היו מתקשים הרבה יותר – אם היו צריכים להסביר למה לא.

הפוסט הברית הנצחית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשבור את הקרח? כל אחת יכולה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%97-%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%97%d7%aa-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%94/ Sun, 11 Sep 2022 11:48:38 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3483 מכתב שקיבלה השליחה חני ליפשיץ בתגובה לסיפורה "לשבור את הקרח" (הסיפור כסרטון) אנחנו זוג, נשואים כבר כמה וכמה שנים.. בלי ילדים…הגעתי להצגה שלך האמת בלי כח.. כבר מזמן אין לי טיפת כוחות לחברה מסביב.. למבטי האולטרסאונד, לאמירות, לשתיקות המביכות ולתגובות החסרות טקט שדוקרות בלב..אז כמה שפחות נק מפגש עדיף.. אבל כבר לא יכולתי.. והחלטתי ללכת […]

הפוסט לשבור את הקרח? כל אחת יכולה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מכתב שקיבלה השליחה חני ליפשיץ בתגובה לסיפורה "לשבור את הקרח" (הסיפור כסרטון)

אנחנו זוג, נשואים כבר כמה וכמה שנים.. בלי ילדים…
הגעתי להצגה שלך האמת בלי כח.. כבר מזמן אין לי טיפת כוחות לחברה מסביב.. למבטי האולטרסאונד, לאמירות, לשתיקות המביכות ולתגובות החסרות טקט שדוקרות בלב..
אז כמה שפחות נק מפגש עדיף.. אבל כבר לא יכולתי.. והחלטתי ללכת להצגה..
ישבתי שם צחקתי, ונהנתי..
ואז לקראת הסוף,
פתאום מגיעים אליכם שם, בנפאל זוג.. ואת מתחילה לתאר את מה שעוברים, את הכאב בלב, את החוסר, והצפייה… וואו הצפיה.. שכל פעם מחדש נהיית אכזבה וכאב יותר מהשנייה ..
הדמעות זולגות לי.. איך את מצליחה להיות במקום שלהם, שלי, שלנו. כשאת מבחוץ.. ואני איתך בהצגה..

וחושבת כמה פעמים אנחנו רצינו לזרוק הכל, את החיים, העבודה, את הציפייה..
ופשוט לטוס.. להעלם.

ואת לוקחת את האישה הזו ומכריחה אותה לטבול.
וואו.
אחת הנקודות הכי קשות בתקופה הזו. יש הרבה כאב, פיזי, נפשי, גופני מה לא… אבל הטבילה.. וואו
רגע שאמור להיות התחדשות, ציפיה ואור.. ועם החודשים והשנים הופך להיות רגע כ"כ קשה.. כבר אין כוחות להתחדש, להתמלא בצפייה ואז שתתנפץ לרסיסים..
אין לך מושג חני כמה הטבילה זה אתגר.. כמה כאב יש ברגעים האלו שהנה מתחילים שוב הכל מחדש.. עוד הפעם…

ואני איתך שם, בהרי ההימליה.. את צועדת איתה בקפור, בשלג..
שוברת איתה חומות של יאוש..
ונוסחת בה, וכן גם בי אמונה חדשה. בהירה.טהורה.

וואו. הלב שלי נשבר.. כמה דמעות יורדות לי..
ומשהו אחר קורה לי בלב..
ממלא אותי ברצון חדש, במין התחדשות כזו, במסירות נפש הזו שלכם, שם במסע בהרים..

אני חוזרת הביתה מלאה בדמעות..
וברור לי שהפעם הטבילה שלי תהייה אחרת..

אני מחליטה לשנות מקום, די, אני מנסה להרגיש משהו אחר הפעם.
מחפשת מקווה לא מוכר, רחוק..
ונוסעת.
ווהנה עם פרפרים חדשים בלב.מגיעה..
אבל פתאום, לא מוצאת את המקום.. מחפשת מחפשת..
אין לי שום מושג מה אני עושה..
עובר הזמן, ואני משוטטת ברחובות מנסה להבין איך מגיעים.. וחולף הזמן והמקווה כבר אמור להיסגר.. והלחץ..

ברגע אחרי האחרון אני מוצאת…

הלב שלי על מאתיים.. בטוחה שיגידו לי ללכת שכבר מאוחר..

אני נכנסת.
והאוירה אחרת. הבלנית נותנת לי את החדר של הכלה.
אני מנסה לסדר את הנשימה שלי.
להיות במקום אחר. לא במקום שאני ככ שונאת כבר, היבש,המאוכזב הכואב והכועס..

אני נושמת.
אני מרגישה שאני צועדת שם בקפור.
הולכת במסע הזה. בשלג. מטפסת, בכאב בגוף, בנפש.. ואני ממשיכה..וצועדת..
ולמרות הכל אני מגיעה למים.. הקפואים.. הקרים.. אני מרגישה ככ שם.. ואני חותרת בקרח..
מרגישה את מסירות הנפש במסע הזה בכל גופי.. במים הקפואים האלו.
ואני מברכת. כמו שמעולם לא בירכתי.. אני בעולם אחר.
זועקת ממש.
אני שוברת את הקרח בלב שלי, זועקת תפילה לקב"ה.. שיקרע איתי את הקרח הזה. שירגיש את הקפור, את הלב המדמם.. את המסירות לבוא,לטבול, כל פעם מחדש.. ודיי

אני יוצאת בהרגשה אחרת.
הבלנית אומרת לי משהו על הברכה.. מתפעלת.. ומברכת אותי..

ובלב שלי את בטוחה. הפעם יהיה אחרת.

בטוחה.

והנה חני.
ברוך ה'. בחסד עצום עצום של הקב"ה עלינו. אני ברגעים אלו מחזיקה את האוצר שלנו..
עם דמעות הודיה בעיניים..

זהו, אז הייתי חייבת לשתף.. כי בטח את חושבת שאת שליחה רק שם, בנפאל.. רק עם אלו שמגיעים אליך ..

הפוסט לשבור את הקרח? כל אחת יכולה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נחיתה רכה לנשמה חדשה https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%97%d7%99%d7%aa%d7%94-%d7%a8%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%a0%d7%a9%d7%9e%d7%94-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94/ Thu, 25 Aug 2022 18:55:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3463 שאלה: בעזרת השם אנחנו מצפים ללידת תינוק בקרוב. אנחנו יודעים שאם מדובר בבן, לא נוכל לספר לאף אחד מה השם עד לברית המילה. אבל למה? ואם זו בת, היא אמורה להיקרא בשם בבית הכנסת לפני שמספרים לאחרים על השם. האם זה נכון? מהי המשמעות של כל זה? תשובה: קריאת שם היא דבר גדול. השם העברי […]

הפוסט נחיתה רכה לנשמה חדשה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

בעזרת השם אנחנו מצפים ללידת תינוק בקרוב. אנחנו יודעים שאם מדובר בבן, לא נוכל לספר לאף אחד מה השם עד לברית המילה. אבל למה? ואם זו בת, היא אמורה להיקרא בשם בבית הכנסת לפני שמספרים לאחרים על השם. האם זה נכון? מהי המשמעות של כל זה?

תשובה:

קריאת שם היא דבר גדול. השם העברי של ילד הוא למעשה תיאור של הנשמה שלו, של השליחות שלו ושל האנרגיות הרוחניות שלו. רק כאשר השם ניתן, שוכנת הנשמה בתוך בגוף. ולכן, אנחנו מעניקים את השם בהזדמנות הראשונה, אבל גם במועד הכי מתאים מבחינה רוחנית.

אצל בן, אנחנו מחכים לברית המילה. אנחנו רוצים שהוא יקבל את שמו לאחר שנכנס לברית עם הקדוש ברוך הוא. אבל אצל בת, אין צורך לחכות. מיד בקריאת התורה הראשונה לאחר הלידה, אביה (או מישהו אחר, אם יש צורך בכך) נקרא לתורה, הרב נושא תפילת 'מי שבירך' עבור האם והתינוקת, ומכריז על שמה של התינוקת. יש הנוהגים לחכות עם קריאת השם עד לשבת הראשונה שלאחר הלידה, אך אפשר לעשות זאת עוד קודם לכן, ביום שני או חמישי בבוקר, שבהם קוראים בתורה.

הסיבה שאיננו מגלים את השם לפני הקריאה הרשמית, היא מפני שאנחנו רוצים שהשם "ינחת" עליה באווירה של קדושה. לכן אנחנו עושים זאת ליד ספר התורה, בבית הכנסת. לאירוע הזה יש קדושה דומה לזו לשל ברית מילה. נשמתו של אליהו הנביא נוכחת בכל קריאת שם של בת, לברך את הילדה ולאשר את השם. אנחנו משגרים את הנשמה הרעננה הזו לשליחות חייה כשהיא מוקפת בקדושה ובברכה.

מלבד טקס קריאת השם שנעשה בסמיכות ללידה, כדאי להורים לערוך גם קידוש חגיגי בבית הכנסת בשבת בבוקר, זמן מה לאחר לידת הבת, בהודיה להשם על הגעתה אלינו בשלום.

אם נולדה בת ושמה לא הוענק לה בעת קריאת התורה, אף פעם לא מאוחר מדי. אפשר לערוך קריאה רשמית כזו גם לאדם בוגר, וגם עבורה אפשר לערוך קידוש חגיגי בבית הכנסת. זה יכול להביא רק ברכה, ומי מאיתנו לא זקוק לעוד ברכה?      

הפוסט נחיתה רכה לנשמה חדשה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני בהיריון, אבל מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עכשיו עם תינוק https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a7/ Mon, 22 Aug 2022 18:49:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3458 שאלה: גיליתי שאני בהיריון, ואני ממש עצובה. אני לא רוצה ללדת תינוק עכשיו. אין לי משפחה שיכולה לתמוך ולסייע; החיים שלי לחוצים גם ככה. אני לא חושבת שאוכל להתמודד עם הפלה – אני ארגיש רגשות אשם לנצח. אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי מגדלת ילד עכשיו. תשובה: תודה שפנית אלינו. יש כל כך הרבה […]

הפוסט אני בהיריון, אבל מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עכשיו עם תינוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

גיליתי שאני בהיריון, ואני ממש עצובה. אני לא רוצה ללדת תינוק עכשיו. אין לי משפחה שיכולה לתמוך ולסייע; החיים שלי לחוצים גם ככה. אני לא חושבת שאוכל להתמודד עם הפלה – אני ארגיש רגשות אשם לנצח. אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי מגדלת ילד עכשיו.

תשובה:

תודה שפנית אלינו. יש כל כך הרבה רגשות מציפים ומבלבלים שאת מחזיקה בתוכך כעת, וזה מובן לגמרי.

כל מה שאת מרגישה כעת נראה הגיוני. פחד, בידוד, ייאוש הם רגשות שנשים במצבך חוות לעתים קרובות. את חייבת להיות מאד אמיצה אם הצלחת לשאול את השאלה הזו, ולחשוף משבר כה אינטימי. מגיעה לך תמיכה של הקהילה שלנו, כך שלא תישארי לבד.

כפי שאת בטח יודעת, למעט במקרים קיצוניים, התורה איננה מתירה הפלה מלאכותית.

אף שכמובן אינני יכולה להציע לך תמיכה שמותאמת במדויק למצב הספציפי שלך, אני יכולה לשתף אותך בשלושה רעיונות שאספתי במשך למעלה מעשור של תמיכה בנשים יהודיות המתמודדות עם היריון בלתי מתוכנן.

1. הבחירה הראשונה המצויה בידיים שלך היא כיצד להגדיר את הבעיה. מה קבוע ומה גמיש? מה כאן ניתן לשינוי ומה איננו?

במבט ראשון, זה נראה פשוט: הבעיה היא תינוק בלתי רצוי. מניסיוני, אני משתפת אותך שלעיתים קרובות ליבת הבעיה איננה ברורה כל כך. 

תארי לעצמך שאני מראה לך תמונה של אישה שאחת מאצבעותיה המורות מצביעה כלפי מעלה, ואני שואלת אותך: "מה היא עושה?". את עשויה לומר, היא מסמנת את הספרה אחת. מישהי אחרת עשויה לומר שהיא מסמנת את האות ד' בשפת הסימנים, אישה אחרת תאמר שהיא בכלל מסמנת לך לחכות רגע.

תמיד יש דרכים רבות כל כך להגדיר או למסגר את מה שאת רואה בעיניים שלך. הדרך שבה את מגדירה את הבעיה יכולה להרחיב או לצמצם את האפשרויות שלך.

נניח שה"תמונה" שאנו מביטות בה היא: "אני לא רוצה ללדת עכשיו, מפני שאני לא יכולה להתמודד עם ילד נוסף כרגע".

איזה חלק מהמשפט הזה הוא עובדה מוצקת ואיזה חלק "גמיש" יותר?

דרך אחת להסתכל על זה היא ש"אני לא יכולה להתמודד עם ילד נוסף כרגע" הוא עובדה מוצקת. והשאלה אם ללדת את התינוק או לא היא החלק הגמיש. נקודת מבט שכזו מובילה לרוב לפתרון יחיד: סיום היריון. 

או שאולי אפשר לראות את זה גם ככה: "אני לא יכולה להתמודד עם ילד נוסף כרגע" הוא נתון גמיש ונתון לשינוי. המצב הנוכחי לא חייב להימשך לנצח. גישה כזו מובילה להרבה יותר שאלות ואפשרויות.

האם היא יכולה למצוא עוד עזרה בבית? לאיזו תמיכה היא זקוקה? איך היא יכולה להגביר את הדאגה לעצמה כך שיתפנה לה מקום לנתינה?

מסגור מחדש של הבעיה והתבוננות במה שיכול להשתנות, יוצרים אפשרויות חדשות. אי אפשר להכחיש את המציאות הנוכחית: היא באמת איננה מסוגלת להתמודד עם תינוק נוסף עכשיו. אבל היא גם לא חייבת להיות לכודה במציאות הזו.

ועוד דוגמה: "אני לא יכולה ללדת עכשיו כי אני לא מסוגלת לזה מבחינה כלכלית". ומה אם "אני לא מסוגלת לזה מבחינה כלכלית" יכול להשתנות?

אז, צצים פתרונות שונים, כמו תוכניות הכשרה להגדלת הכנסה, לנסות להתקבל למקומות עבודה אחרים, או למצוא מקומות שבהם אפשר לרכוש ציוד פחות יקר, או משומש, לתינוק.

זוג אחד שאני מכירה היה שקוע בהלוואות סטודנטים כשהסתבר להם שהאישה הרה באופן לא מתוכנן. הבעל היה משוכנע כל כך שאין להם דרך להחזיק את התינוק הזה מבחינה כלכלית, שהוא זימן תור להפלה. ואכן – אם הנסיבות הנוכחיות לא היו יכולות להשתנות, הם באמת לא היו יכולים להרשות לעצמם לגדל תינוק. מכל מקום, ברגע שהם החליטו שהם ממשיכים את ההיריון, הם קיבלו סיוע מהמשפחה וגם סיוע כלכלי ותמיכה נוספת מארגון יהודי שתומך במשפחות המתמודדות עם היריון לא מתוכנן, במידה שלא יכלו לדמיין. הם גילו פתרונות לבעיות הכלכליות שנדמו בעיניהם ככאלה שאי אפשר להתגבר עליהן.

גם אם את מסוגלת לראות את הפוטנציאל לשינוי נסיבות, את עדיין עשויה להרגיש שאת טובעת. אולי את יכולה לסקור את האפשרויות, אבל הכול מציף אותך, מפחיד אותך, וגורם לך להרגיש חסרת אונים.

ב. זה בסדר לפחד ולחוש רגשות מעורבים. החלמה ופתרונות מגיעים כאשר אנחנו לוקחות את הצעד הבא קדימה למרות הפחד.

בעולם שלנו, בין אם מדובר בהיריון לא מתוכנן ובין אם בדברים אחרים, אנו ניצבות מול חוסר וודאות. אף אחד לא חותם לנו על אחריות לפני שאנחנו מתחילות לפעול.

המודל שהתורה מציעה לנקיטת פעולה כאשר את מצויה בין הפטיש לסדן, הוא המודל של נחשון בן עמינדב. כאשר בני ישראל עמדו על שפת ים סוף כשהמצרים רודפים אחריהם ועומדים להדביק אותם, נחשון בן עמינדב קפץ לים לפני שהים נבקע.

ברוב האתגרים בחיים, הפתרון מגיע אחרי המחויבות, ולא לפניה. כן. נדרש אומץ לב להתחייב ולפעול במצב של חוסר וודאות. והאמת היא שהפתרונות אינם זמינים לנו עד שאנחנו מתחייבים באומץ למצוא אותם.

עמוק בתוכך, יש בך נשמה. והנשמה שלך, הניצוץ האלוקי שלך, מסוגל להתחבר אל מקור אינסופי של כוח למסע שלך.

ג. להודות בפגיעות שלנו מזמן תמיכה מאנשים, ונסים מאת השם.

האומץ לבחור בעשייה גם כשאינך יודעת איך תתמודדי עם זה – בין אם מדובר בלהמשיך היריון לא מתוכנן או בכל דבר אחר – דורש את המוכנות להיות פגיעה. עלינו להיות מוכנות להחזיק את הפחד ואת חוסר הוודאות במקום לברוח או להתחבא מהם.

רובנו היינו מעדיפות להראות כלפי חוץ שהכול ממש בסדר. אבל מהניסיון שלי אני יודעת, שאין אנשים כאלה, ש"הכול" אצלם בסדר.

בברכת 'בורא נפשות' שמברכים לאחר אכילת משקאות ומאכלים מסוימים, אנו אומרות: "ברוך אתה… בורא נפשות רבות וחסרונן". הבורא לא יצר אף אדם שאינו זקוק לדבר. לכולנו יש את הצרכים שלנו ואת החסרים שלנו. אנחנו זקוקות לאחרים ואנו זקוקות לקדוש ברוך הוא.

להודות בכך שחסר לנו, ואנו זקוקות לעזרה, יכול להיות הפתח שלנו לנסים. מפני שכאשר אנחנו כנות ואמיתיות בקשר למגבלות שלנו והחולשות שלנו, אנו מסוגלות לפתוח את עצמנו לתרומתם של אחרים ולסיוע של כוח עליון.   

אין אישה בעולם שיכולה להביא תינוק לעולם או לגדל את התינוק שלה (או למסור אותו לאימוץ) בלי כמות גדושה של תמיכה. היריון, גם בנסיבות הטובות ביותר, הופך אותנו לפגיעות ורגישות מאד, פיזית ונפשית. בוודאי ובוודאי כאשר המצב איננו אידיאלי.

אישה בשנות העשרים שלה התקשרה אליי כשהייתה בהיריון, כשהיא למעשה מחוסרת בית, חיה על ספה. היא הייתה מחוסרת בית מפני שהיא לא הסכימה להפיל, גם כאשר כל האנשים הקרובים ביותר אליה לחצו עליה לעשות זאת.

היא הרגישה חסרת אונים, אבל אז, כמה ארגונים וכמה אנשים נפלאים, כולל גם כאלה שהיא בקושי הכירה, הציעו את עזרתם. בתוך שנה, היא מצאה מקום מגורים, עבודה, ואפילו התחילה להשלים בגרויות, כל זאת בעוד היא מעניקה לתינוקת שלה אהבה במידה גדושה. וכמו שהיא כתבה לאחר מכן: "הבת שלי הביאה שמחה מושלמת ואושר מציף לחיים שלי. המצב שלי היה קשה… [אבל] תינוקות שווים כל קרב, כל מאבק וכל אתגר".  

אחרי שהאנשים הכי קרובים אליה נטשו אותה, האישה הזו הייתה יכולה בקלות לראות ש"אני לא יכולה להתמודד עם תינוק", היא העובדה המוצקת ובלתי ניתנת לשינוי. זה אכן היה כך – כשהיא גילתה שהיא בהיריון, היא באמת לא יכלה להתמודד עם גידול תינוק. היא גם לא יכולה הייתה לדעת את התשובות לשאלות שלה מבעוד מועד, אך היא מצאה את הפתרונות כשהיא העזה ולקחה צעד קדימה. היא הייתה מוכנה להודות בפגיעות שלה, מזמינה תמיכה מאחרים וברכה מלמעלה.  

אני לא יודעת מה יהיה הצעד הבא שלך, אבל את חייבת לדעת שיש לך הרבה יותר פוטנציאל ואפשרויות ממה שככל הנראה את חושבת, ושאם תבקשי תמיכה, את יכולה לקבל אותה.

המאמר המקורי התפרסם באתר Chabad.org, והוא מופיע כאן ברשות המחברת.

הפוסט אני בהיריון, אבל מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד עכשיו עם תינוק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> צלילה רוחנית https://mikvah.org.il/%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%aa/ Thu, 18 Aug 2022 22:39:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3424 חוויית מקווה לאישה מודרנית לגמרי את חיי הנישואין שלי התחלתי עם בעל לא-יהודי, אופי שאפתני, תואר ראשון, ותעוזה טבעית. בטח, הייתי טיפוס רוחני, אף כי לא הייתי יכולה להגדיר בדיוק מהי רוחניות, אלא רק לומר שזוהי תכונת אופי, שאו שיש לך אותה, או שאין לך אותה. זהו משהו שפשוט הרגשת. פירוש הדבר היה שאת אדם […]

הפוסט צלילה רוחנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חוויית מקווה לאישה מודרנית לגמרי

את חיי הנישואין שלי התחלתי עם בעל לא-יהודי, אופי שאפתני, תואר ראשון, ותעוזה טבעית. בטח, הייתי טיפוס רוחני, אף כי לא הייתי יכולה להגדיר בדיוק מהי רוחניות, אלא רק לומר שזוהי תכונת אופי, שאו שיש לך אותה, או שאין לך אותה. זהו משהו שפשוט הרגשת. פירוש הדבר היה שאת אדם טוב, ושיש לך היכולת לחוש אמפתיה כשמשהו רע קרה, היכולת לשאת נאום מרגש בחג ההודיה, היכולת להרגיש עצובה כשאת רואה סרט עצוב. שום קשר לאלוקים, נכון?

בשנות השלושים שלו, בעלי, איש עסקים מצליח, חווה משבר אמצע החיים מוקדם. בניגוד לגברים אחרים, המשבר של בעלי היה קשור לאמונה ורוחניות (הנה שוב, צצה לה המילה הזו) ולא הייתה כלולה בו מכונית ספורט אדומה. בעלי גילה את היהדות ועסק בחיפוש נתיב רוחני שבסופו של דבר הוביל אותו לגיור קונסרבטיבי שלאחריו הגיע גם גיור אורתודוקסי.

בתחילת המסע האישי שלי לחיפוש רוחני, מצאתי את עצמי יושבת, באופן בלתי מתוכנן, יחד עם עוד שתי נשים שלמדו יחד עם רבנית על המקווה. אני הגעתי לשם בטעות. לא בחרתי את הנושא. בתחילה, לא היה לי מושג קלוש על מה אנחנו מדברות. חיבבתי את הרבנית, ומהר מאד גיליתי שגם את הנשים שהשתתפו בשיעור.

כמוני, גם שתי הנשים האלה לא הגיעו מרקע דתי. הן היו חכמות ומצחיקות, וצחקנו כל הדרך לצליחת השיעורים האינטימיים האלה. דסקסנו בחיי האהבה הרוחניים שלנו. זה כמעט נראה כמו אפיזודה מתוך סדרה טראשית. היינו ארבע נשים שישבו ודיברו. נכון, לא שתינו קוסמופוליטנים וכן ישבנו בבית כנסת, אבל היי, זה היה אמיתי מאד ואף מצלמה לא הסריטה אותנו.

פשוט תגידי לא

הוצגה בפניי גישה עתיקה להרמוניה בחיי אישות – גישה כשרה אמיתית לאינטימיות: מצוות טהרת המשפחה. וזה היה רחוק מאד ממה שציפיתי מגישה דתית לעניין. לא היו שם הכעס והדחייה ששמעתי בנושא מסבתא שלי. זו הייתה גישה שהביטה בעיניים אוהבות על אינטימיות, שלא הפכה את המשתתפים לנציגי השטן ולא עוררה רגשות אשם לגבי הגוף והחוויות הגופניות שלנו. הרגשתי התגלות של ממש. 

במילים פשוטות מאד, השיטה היא של כמה ימי "בלי מגע פיזי" בכל חודש במהלך הופעת המחזור ועוד שבעה ימים אחריו, שלאחריהם טבילה במי המקווה. זה אומר לפחות שנים עשר ימים בלי שום מגע. אוי. זה ממש הרבה זמן. למה שאישה מודרנית תרצה לכפות על עצמה מערכת חוקים כזו? שלא לדבר על הבעל "שמרוצה מאיך שהדברים מתנהלים כרגע"? הגבלת אינטימיות פיזית, במבט ראשון, נראית כצעד הרסני. איך זה ישפיע על הנישואין שלי?

במשך שבועות אחדים, התכנסנו ארבעתנו בבית הכנסת ללימוד משותף על המצווה. אף לא אחת מאיתנו התחייבה באמת ללכת למקווה. שבתי ואמרתי שאני שם רק בשביל הלימוד והחברה, ולא בשביל החלק של "איך לעשות". אממ, אני לא צריכה את הדבר הזה, תודה. אבל זה התחיל להישמע טוב.

אז הגיע הלימוד של כל המידע על הטבילה עצמה. הלכתי לראות את המקווה של הקהילה שלנו, והוא היה יפהפה. זה לא נראה כמו בור אפלולי מתחת לבית הכנסת, זה דמה יותר לספא לנשים בלבד.

הטענה הייתה שטהרת המשפחה חוללה פלאים בשחזור הקסם של נשואים טריים, ושימור של הרעננות והרומנטיקה בחיי הנישואין. בסופו של דבר, הייתי סקרנית מספיק כדי להחליט שאני הולכת על זה.

אף אחד לא ייפגע

קפצתי גבוה בחלק הזה של המסע שלי, והחלטתי לשמור על הכללים של המצווה הזו, אף שעדיין לא הבנתי אותם עד הסוף. ידעתי שזה משהו שאני חייבת קודם כל לחוות ואחר כך אוכל להגיע לתובנות לגביו. הקפיצה הקשה הזו הייתה קלה יותר מפני שהיא הייתה קשורה רק אליי ואל הבעל התומך והמעודד שלי. איש לא היה צריך לדעת, ואיש לא ייפגע אם אני אפתח קצת את הראש ואלמד עוד.

הנשים הדתיות שפגשתי לא היו נשים חסודות וסגפניות. הן אהבו את הבעלים שלהן ואת החיים שלהן, ובכל זאת הלכו פעם בחודש למקווה. אני גם יכולה לנסות. כשהצד הפיזי של הזוגיות שלנו מודחק בימים אלה, אנחנו מוגבלים לדיבור. וואו, איזה קונספט! אז אנחנו מדברים. זה נהדר. אין טיפוח של תקוות שווא, שנינו מבינים ושנינו מחויבים לגבולות ששמירת המצווה הזו מציבה. איכשהו, זה לא מרגיש מגביל, אלא דווקא משחרר. אנחנו מבטאים את האהבה שלנו מבלי להפגין אותה בצורה פיזית.

עם סיומם של ימי ההרחקות, מגיע היום הגדול – ליתר דיוק, הלילה הגדול – כשהאישה הולכת אל המקווה. לפני שהיא יכולה לטבול במים הרוחניים של המקווה, עליה לוודא שאין דבר על גופה שיכול לחצוץ בינה לבין חוויית ההתמזגות המלאה במים. היא מסירה כל איפור, תכשיטים, לק, ורוחצת באמבטיה, מתנקה לחלוטין. השלב האחרון לפני הטבילה במקווה הוא מקלחת, חפיפת שיער וסירוק שלו.   

ההכנות לטבילה הזכירו לי הכנות לדייט חשוב – תשומת הלב לפיזי, והחיבור שלי אל הגוף שלי בצורה עוצמתית מאד. אני עושה ספורט כל הזמן, אבל אף פעם אינני מקדישה כל כך הרבה תשומת לב לגופיי, חוץ מלהיות ביקורתית כלפיו. הרעיון של להסיר כל חציצה פיזית שיכולה לחצוץ מהמים, גרם לי להתבונן במחסומים הפיזיים והנפשיים שאנחנו עשויות להציב בחיינו, חסמים שיכולים להפריד בינינו לבין בני הזוג שלנו. חשבתי על דברים כמו טלוויזיה, מחשב, טלפונים סלולריים, כמו גם חסמים נפשיים לאינטימיות שלנו, כמו להרגיש שמנה, או בלתי נחשקת, שעשויים לחצוץ ביני לבין בעלי, והרהרתי איך אוכל לנסות ולהסיר את החסמים הללו. ואיך בעצם הפתיחות ללמוד על המקווה כבר עשיתי את הצעד הראשון. זה ממש לא היה מדכא, אלא דווקא היה כניסה מפנקת אל עולם טקסי מסורתי, ומעורבות ומודעות עצמית פיזית כחלק ממסע חיפוש רוחני. זה לגמרי עובד בשבילי.

בני אדם שונים מבעלי חיים. אנחנו יכולים לבצע בחירות, במקום להתנהל אינסטינקטיבית. אנחנו מסוגלים לרומם את העשייה הגשמית שלנו, בכך שנכניס את הקב"ה אל תוך התמונה, ונהפוך את העשייה למקודשת. הלכות טהרת המשפחה מאפשרות לנו להכניס את הקב"ה אל תוך חדר השינה שלנו.

ההתנסות שלי הגיעה לשיאה בצלילה אל תוך המקווה, שאפשרה לי לחוות את מי המקווה החמימים כחיבוק של הקב"ה. להביא את הקב"ה אל תוך התחום האינטימי ביותר של חיי, עורר בי צימאון לעוד מצוות.

הפוסט צלילה רוחנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מעיינות https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa/ Tue, 16 Aug 2022 22:34:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3420 אהבה מבורכת היהדות מציאותית מאד בהבנתה את המיניות האנושית. היא מבינה ומכירה בכך שישנה אהבה בין גבר לאישה שהיא ייחודית וטוטאלית, אהבה שמגיעה לסיפוק ולמימוש בביטוי פיזי. בשפה עדינה ונוגעת, התורה מתארת את האהבה הזו שבין איש לאשתו. היא מכנה את הקשר הזה בשם "קידושין" – ומעניקה לקשר ממד של קדושה. התורה מדריכה אותנו בכללים […]

הפוסט מעיינות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אהבה מבורכת

היהדות מציאותית מאד בהבנתה את המיניות האנושית. היא מבינה ומכירה בכך שישנה אהבה בין גבר לאישה שהיא ייחודית וטוטאלית, אהבה שמגיעה לסיפוק ולמימוש בביטוי פיזי.

בשפה עדינה ונוגעת, התורה מתארת את האהבה הזו שבין איש לאשתו. היא מכנה את הקשר הזה בשם "קידושין" – ומעניקה לקשר ממד של קדושה. התורה מדריכה אותנו בכללים שבאמצעותם יכולים הבעל והאישה לקדש את אהבתם זה לזו.

הכללים הללו, הלכות טהרת המשפחה, הם חלק מקודש מן המסורת היהודית, כבר משחר ההיסטוריה של עמנו. זוהי הדרך האלוקית לבעל ולאישה לחיות יחד ולאהוב. בשמירה על הטבילה במקווה ובהבאת הנוכחות האלוקית אל תוך חיי הנישואין שלהם, היחסים האינטימיים של בני הזוג הם טובים, יפים וקדושים. הם ראויים לקבלת ברכות השם.

התחלה חדשה

הקדוש ברוך הוא מייקר כל אחד ואחד מבני עמו, הן אלה המקבלים עליהם את שמירת מצוותיו כל חייהם, והן, ואולי עוד יותר, את אלה שלא שמרו את מצוותיו בעבר, אך רוצים להתחיל.

המידע הנמסר כאן הוא סקירה קצרצרה. אם את רוצה לדעת עוד על האפשרויות הנפלאות שמצוות טהרת המשפחה פותחת לפנייך, ועל ההתחלות החדשות הגלומות בה, פני למקווה הקרוב למקום מגורייך, לרב המקומי או לאשתו. השאלות שלך ייענו בשמחה!

מקווה מים

פירושה של המילה "מקווה" הוא מים טבעיים מכונסים. המקווה נבנה לפי כללים מדויקים בקשר לממדים, מבנה, ומקורות המים. המקווה הוא למעשה מעין בריכה קטנה, בדרך כלל בגובה 1.2 מטר, מלאה במים נקיים וצלולים.

כיום, מרבית המקוואות הם מודרניים, מעוצבים בקפידה, ולצדם חדרי המתנה והכנה יפהפיים, שדרכם ניגשים אל המקווה, חמים ומבהיק בניקיונו.

מי המקווה, שמקורם טבעי, מכונים "מים חיים". מי המקווה הצלולים הם סמל רב עוצמה של חיים ולידה מחדש. לאורך ההיסטוריה של עמנו, הטבילה במקווה הייתה אמצעי לטהרה רוחנית, המסייעת לאדם להתכונן לאירועים בעלי משמעות רוחנית חשובה. בימים עברו, היה הכהן הגדול טובל במקווה חמש פעמים במהלך עבודת יום הכיפורים במקדש, כשבכל פעם הוא מתעלה לדרגה רוחנית גבוהה יותר.

בזמננו, השימוש העיקרי במקווה הוא במסגרת טהרת המשפחה. מאז ומקדם, היה זה תפקידה של האישה היהודייה לקבוע את הטון הרוחני בבית, וכך גם בכל הקשור לאינטימיות הזוגית, שבה האישה מכניסה ממד של קדושה. באמצעות הטבילה במקווה, היא מכינה את עצמה מבחינה רוחנית, לחידוש היחסים האינטימיים עם בעלה.

ביטוי של אהבה

התורה מצווה כי על בעל ואישה להימנע מכל יחסים פיזיים במהלך הופעת הווסת ושבוע לאחר מכן. במשך זמן זה, בני הזוג נוהגים זה בזו בכבוד ובאהבה, אך בלי כל מגע פיזי.

תקופת ההינזרות הזו עשויה להיות מתגמלת ביותר, כאשר בני הזוג לומדים לתקשר ברמות אחרות מן הקשר הפיזי. זוהי הזדמנות מיוחדת עבורם להפוך לחברים ושותפים, שמדברים יותר ומקשיבים יותר.

אז, טובלת האישה במי המקווה הטהורים והטבעיים, ומברכת בהודאה להשם על המצווה הזו.

לטבילה במקווה אין כל קשר להיגיינה, ומטרתה אינה לנקות את הגוף, כי אם את הנפש. כאשר אישה יהודייה טובלת במקווה, זוהי הכנה רוחנית שבה היא חווה חוויה מרעננת של התחדשות, פיזית ונפשית.

לאחר הטבילה, בני הזוג יכולים לחדש את מערכת היחסים האינטימית שלהם, כשאהבתם מתרעננת ומתחדשת.

זמן מופלא

אישה יהודייה מבקרת במקווה פעם בחודש לאחר סיום המחזור החודשי וספירת שבעה ימים "נקיים", נקיים מכל הפרשה רחמית. הפרטיות והדיסקרטיות של הביקורים הללו מובטחת, שכן הם מתקיימים בערב.

תחילה, היא רוחצת באמבטיה וחופפת את שערה. היא מסירה כל איפור, לק, תכשיטים ועדשות מגע, כך שדבר לא יחצוץ בין גופה ובין מי המקווה. אז, בסיועה של הבלנית, היא טובלת במקווה ומברכת ברכה קצרה.

כלות מגיעות אל המקווה בפעם הראשונה לאחר ספירת שבעה נקיים וממש בסמוך ליום החתונה. חשוב לתכנן את תאריך החתונה בהתאם לקיום המצווה הזו.

במהלך שנות הפוריות שלה, אישה נשואה תמשיך להגיע אל המקווה פעם בחודש, ולאחר לידה.

גם אישה שהגיעה כבר לגיל המעבר ולחידלון וסת ומעולם לא טבלה במקווה, כדאי שתטבול במקווה פעם אחת. אז, היא ובעלה יכולים ליהנות בחייהם המשותפים מעתה ואילך, בידיעה שהנישואין והזוגיות שלהם נושאים את ברכת השם.

לנצח

כשאנו שומרים את מצוות התורה, התגמול שלנו הוא בעצם הידיעה כי אנו מקיימים את מצוות השם. מצוות הטבילה במקווה מעניקה לנו עוד תגמולים מוחשיים.

המקווה יכול להעצים את הזוגיות של בעל ואישה, לסייע להם לפתח ידידות עשירה ועמוקה, ומלמד אותם לתקשר ברמות אחרות שאינן פיזיות.

המחזוריות המתמדת של זמנים של מגע פיזי שלאחריהם זמנים של הינזרות, מסייעת למשיכה ההדדית בין בני הזוג להתמיד לאורך כל חיי הנישואין. האהבה שהם מרגישים זה לזו רעננה והם חווים את הריגוש של התקופה הראשונה לנישואיהם.

במהלך תקופת ההינזרות, הבעל והאישה נזכרים שכל אחד מבני הזוג הוא אינדיבידואל חיוני ועצמאי. הכבוד שהם רוחשים זה לזו מתעצם ומתחדש. בעולם המבלבל שאנו חיים בו, לא קל לתחזק נישואין שמחים ומוצלחים. אבל לאורך כל ההיסטוריה, עוצמתה של המשפחה היהודית ויציבותה היו מושא לקנאת כל העמים והתרבויות. באמצעות הלכות טהרת המשפחה, נתן לנו השם את התקווה לחיים של "אושר ועושר" לבעל ולאישה. המקווה יוצר את מרחב האיזון העדין שבו נישואין ומשפחה יכולים להתחיל באהבה ובביטחון, ולגדול ולהתעצם לאורך החיים.    

הפוסט מעיינות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מבט תורני הלכתי על אובדן היריון https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%aa%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%90%d7%95%d7%91%d7%93%d7%9f-%d7%94%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9f/ Thu, 11 Aug 2022 22:14:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3409 הלכות ומנהגים לתשומת לב: זהו מדריך הלכתי מקוצר לחלק מן המנהגים העיקריים הנוגעים לאובדן היריון. אין הוא מחליף שיחה עם הרב שלכם. הלכות ומנהגים אלה נוהגים הן באובדן היריון והן בלידה שקטה, בכל מקום שהדבר רלוונטי. לכל חלק וחלק מחיינו, מהרגעים המאושרים ביותר ועד לרגעים הקשים ביותר, יש את האופן שבו התורה, חכמתו הנצחית של […]

הפוסט מבט תורני הלכתי על אובדן היריון הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הלכות ומנהגים

לתשומת לב: זהו מדריך הלכתי מקוצר לחלק מן המנהגים העיקריים הנוגעים לאובדן היריון. אין הוא מחליף שיחה עם הרב שלכם. הלכות ומנהגים אלה נוהגים הן באובדן היריון והן בלידה שקטה, בכל מקום שהדבר רלוונטי.

לכל חלק וחלק מחיינו, מהרגעים המאושרים ביותר ועד לרגעים הקשים ביותר, יש את האופן שבו התורה, חכמתו הנצחית של הקדוש ברוך הוא, מביטה בו. התורה מספקת לנו הנחיות שמסייעות לנו לנווט את הגישה שלנו, את התגובות שלנו ואת ההתנהגויות שלנו במשך כל שלב ושלב בחיים.

מיד לאחר הפלה, עוד במהלך האשפוז, חשוב ליצור קשר ולהתייעץ עם רב מומחה, ולקבל ממנו הנחיות מפורטות ומותאמות. אולי תרצו ליצר קשר גם עם שליח חב"ד המקומי. כדאי ליצור קשר גם עם החברא קדישא המקומית, שכן הם ילוו ויסייעו עם הסידורים הנדרשים (בכמה מהמרכזים הרפואיים בארץ מטפל המרכז הרפואי בסידורים הנדרשים מבחינה הלכתית).

קבורה

על פי ההלכה, לא נדרשת קבורה או הלוויה ליילוד שנפטר לפני הגיעו לגיל 30 יום. גם שבעת ימי האבלות, הנהוגים באובדן של קרוב משפחה מדרגה ראשונה, אינם חלים במקרה כזה. אלמלא זאת, היו משפחות יהודיות שרויות באבל מתמשך בדורות עברו, בשל שיעורי תמותת תינוקות שהיו גבוהים מאד.

היסטורית, ילדים שנולדו בלידה שקטה נקברו בדיסקרטיות. פעמים רבות בני המשפחה לא השתתפו בטקס, ורק חברי החברא קדישא עצמם הם שהיו קוראים לתינוק בשם, מבצעים ברית מילה (לבנים), ועוסקים בקבורה. הקברים נותרו בלתי מסומנים לעתים רבות, וההורים לא היו מודעים למיקומם.

בשל השינויים התרבותיים והחברתיים כיום, ישנם הורים שקוראים בשם ומסמנים בדרך כזו או אחרת את מקום קבורתם של תינוקות שנולדו בלידה שקטה, ואף משתתפים בקבורה. מכל מקום, השקפת התורה בנושא לא השתנתה.

קריאה בשם

כפי שהוזכר לעיל, היילוד נקרא בשם לפני הקבורה, בדרך כלל באמצעות החברא קדישא. זאת, על מנת לוודא שההורים יוכלו לזהות את בנם בביאת המשיח ותחיית המתים. בדרך כלל נבחר שם לא שגרתי.

אם מדובר ביילוד זכר, נעשית גם ברית מילה לפני הקבורה, כך שהגוף ישוב ליוצרו בצורה המושלמת ביותר.

מפאת כבודו של היילוד שנפטר, ההלכה היהודית מגדירה את גופו כקדוש, ולפיכך כל דבר כדוגמת נשיקה, חיבוק, מגע, צילום וכדומה – הוא מחוץ לתחום.

אמירת קדיש

תפילת הקדיש איננה נאמרת במקרה של לידה שקטה. הקדיש נאמר רק עבור אלה שחיו מספיק זמן עלי אדמות כך שהם זקוקים להתעלות הרוחנית שנוצרת כתוצאה מאמירת תפילה מיוחדת זו, שצוברת זכויות עבור הנפטר בשל השבחים להשם הנאמרים בתפילה זו. מאחר שהיילוד הזה נפטר בלי ספק ללא כל חטא, נשמתו אינה זקוקה לאמירת הקדיש.

עם קבלת בשורת האובדן, וגם בהפלה, המנהג הוא לומר "ברוך דיין האמת". הברכה הזו מאשרת את האמונה היהודית כי החיים והמוות – שניהם בידי השם במידה שווה, והוא הנותן חיים וגם הנוטל את החיים. החלטות הנתונות בידיהם של שופטים בשר ודם עשויות להיות מוטות בשל אג'נדות אישיות או פגמים אישיותיים. הקדוש ברוך הוא שופט את הכול מתוך אמת ואך ורק למען הטוב ביותר עבור כל הנוגעים בדבר. ברכת "ברוך דיין האמת" מאשרת, כי אף שאין אנו יכולים לחוש ולראות בצדק שבאובדן ילד, האמון המלא שלנו בהנהגתו של השם, אומר לנו כי גם זה, איך שהוא, לטובה.  

הפוסט מבט תורני הלכתי על אובדן היריון הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מביטה לאחור, צועדת קדימה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%91%d7%99%d7%98%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%a6%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%aa-%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%94/ Sun, 07 Aug 2022 22:45:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3428 התחלה חדשה הכניסה לגיל המעבר: זמן של שינוי. תחילתו של שלב חדש בחיים. תחייה מחודשת. השראה. זהו הזמן המתאים לאישה לגלות את הרוחניות שלה, ולהעצים את המיקוד שלה בעצמה, בחיי הנישואין שלה ובמשפחה שלה. היהדות מציעה דרך ייחודית לחגוג את המעבר הזה ולהעמיק את חיי הרוח באמצעות טקס הטבילה במקווה. חיבור לעבר, הבטחה לעתיד המקווה […]

הפוסט מביטה לאחור, צועדת קדימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> התחלה חדשה

הכניסה לגיל המעבר: זמן של שינוי. תחילתו של שלב חדש בחיים. תחייה מחודשת. השראה. זהו הזמן המתאים לאישה לגלות את הרוחניות שלה, ולהעצים את המיקוד שלה בעצמה, בחיי הנישואין שלה ובמשפחה שלה. היהדות מציעה דרך ייחודית לחגוג את המעבר הזה ולהעמיק את חיי הרוח באמצעות טקס הטבילה במקווה.

חיבור לעבר, הבטחה לעתיד

המקווה הוא בריכת טבילה, שנבנתה בהתאם לכללים ודרישות מדויקים של ההלכה היהודית, לשימוש דתי-רוחני. למקווה יש את הכוח להפוך את היום-יום לרוחני וקדוש. השימוש המרכזי במקווה הוא של כלות ונשים נשואות. במשך אלפי שנים, העניקה הקדושה שבדיני טהרת המשפחה חוסן לחיי הנישואין היהודיים ולמשפחה היהודית. טהרת המשפחה דורשת מהאישה לטבול במקווה לאחר המחזור החודשי, בטרם תחדש את קיום היחסים האינטימיים עם בעלה. דורות של נשים יהודיות מצאו כי השמירה על הטבילה במקווה מקרבת אותן אל הקדוש ברוך הוא – מקור החיים, הטהרה והקדושה.  

מיתוס: אני נשואה כבר שנים. מאוחר מדי להתחיל ללכת למקווה.

האמת: התורה מלמדת אותנו שעולם לא מאוחר מדי לקיים מצווה. הברכות שהטבילה במקווה מביאה, יכולות לחול על אישה ומשפחתה, גם אם היא טובלת במקווה לאחר ששנות הפוריות שלה הסתיימו.  

מעשה אחד, שכר אינסופי

הטבילה במקווה בזמן הנכון היא מצווה שרק נשים יכולות לקיים. לנשים שחוו כבר את הווסת האחרונה שלהן, טבילה אחת במקווה – המבוצעת בהתאם לקווים מנחים מסוימים – יכולה להביא שפע של ברכות, לה ולבני משפחתה. הטבילה החד פעמית הזו יכולה לרומם את חיי הנישואין שלה לגבהים חדשים של קדושה, ומאפשרת לה להיכנס לשלב הבא בחייה מתוך 'לידה מחדש' סמלית, והתחדשות רוחנית.

מסע אישי, מצווה פרטית

מצוות הטבילה במקווה היא מצווה פרטית לחלוטין. זוהי דרך נפלאה לאישה לשלב את הרוחניות שלה בקיומה הפיזי, להתחבר לנשים יהודיות מכל העולם ובכל הדורות, ולהתקרב לאלוקים. אם את רוצה ללמוד עוד על הטבילה במקווה – צרי קשר עם הרב המקומי או עם אשתו.

מיתוס: אני לא ממש דתייה. זו נראית לי צביעות ללכת פתאום למקווה. 

האמת: כל מצווה נחשבת! הטבילה במקווה מציעה חוויה מופלאה של התחדשות. זו מצווה מושלמת לאישה שרוצה להרחיב את האופקים היהודיים שלה.

הפוסט מביטה לאחור, צועדת קדימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מבט רענן על המקווה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a8%d7%a2%d7%a0%d7%9f-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Thu, 04 Aug 2022 22:06:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3401 פעם בחודש, עם רדת הלילה, לאשתי יש פגישה סודית. איש מהשכנים שלנו, מהחברים שלנו ואפילו הילדים שלנו, איננו יודע לאן היא הולכת, אף שהילדים שלנו תמהים לפעמים מדוע היא חוזרת אחרי כשעה עם שיער רטוב. בדרך כלל, אשתי נוהגת לשם בעצמה, אבל לפעמים אני מסיע אותה. כשזה קורה, לעולם אינני חונה וממתין לה, שכן לא […]

הפוסט מבט רענן על המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פעם בחודש, עם רדת הלילה, לאשתי יש פגישה סודית. איש מהשכנים שלנו, מהחברים שלנו ואפילו הילדים שלנו, איננו יודע לאן היא הולכת, אף שהילדים שלנו תמהים לפעמים מדוע היא חוזרת אחרי כשעה עם שיער רטוב. בדרך כלל, אשתי נוהגת לשם בעצמה, אבל לפעמים אני מסיע אותה. כשזה קורה, לעולם אינני חונה וממתין לה, שכן לא יהיה זה ראוי שגבר ישב במכונית שלו בקרבת מקום. אני נוסע משם, וחוזר כחצי שעה מאוחר יותר לאסוף אותה בחזרה.

אשתי ואני איננו יהודים אורתודוקסים. למעשה, אנחנו מגדירים עצמנו כקונסרבטיבים ליברליים מאד. אנחנו מתפללים בבית כנסת שבו נשים הן שותפות פעילות בטקס התפילה בשוויון מלא עם הגברים, אנחנו מתכוונים להעניק לבתנו את אותו חינוך יהודי כמו של בננו בדיוק, ומצפים ליום שבו היא תקרא בתורה בבית הכנסת. מכל מקום, בתחום יחסי האישות שלנו, בחרנו לשמור על החוק העתיק של המקווה, המכונה בלשון נקייה "טהרת המשפחה".

לקראת ליל הטבילה במקווה, אשתי רוחצת באמבט ביסודיות, חופפת את שערה, מסירה את כל האיפור, גוזזת ציפורניים, מסירה תכשיטים ומתכוננת לטבילה. היא מעדיפה לבצע את ההכנות הנדרשות בבית, אף שנשים רבות מתכוננות בחדרי ההכנה שבמבנה המקווה. כשהיא טובלת את עצמה במקווה, אסור לדבר לחצוץ בינה ובין המים.

המקווה עצמו שוכן במבנה צנוע שיש בו חדר הכנה לרחצה ולכל שאר ההכנות הנדרשות וחדר המתנה שיש בו כמה מייבשי שיער. בריכת הטבילה עצמה – המקווה – נראית כמו ג'קוזי בספא. המים שבו הם מי ברז רגילים, אך מתחת לבריכת הטבילה ישנו חיבור מיוחד למים שנאספו בצורה טבעית, מעיין או מי גשמים. המים האלה עונים לדרישה ההלכתית שמי המקווה יהיו "מים חיים".

ישנם יהודים המופתעים לשמוע שבעיר שלנו קיים מקווה. למעשה, בכל עיר שיש בה אוכלוסייה יהודית משמעותית, ואפילו בריכוזים קטנים יחסית יש מקווה. המקווה משמש לגיור – של נשים ושל גברים, לטבילה של כלות לפני ליל הכלולות שלהן, לחלק מן הגברים הדתיים הנוהגים לטבול לפני כניסת שבת וחג, ולכמה מהמשפחות המקפידות לטבול במקווה כלים חדשים. ואולם, השימוש החשוב מכול של המקווה, הוא לאפשר לנשים נשואות לשמור על חוקי טהרת המשפחה.

בכל לילה נתון, מגוון רחב של נשים מגיעות למקווה. רובן דתיות. רבות מהן מכסות את ראשיהן בציבור, במטפחת, כובע או פאה. חלק מן הנשים אינן דתיות בעליל. לעיתים קרובות מגיעות למקווה נשים בג'ינס.

הבלנית במקווה צופה בכל אישה כשהיא טובלת במקווה ומברכת את הברכה, ואחריה טובלת עוד פעמיים במים. תפקידה של הבלנית הוא לוודא שהטבילה היא מלאה, ושגם השיער כולו יורד מתחת למים. 

אשתי הבחינה שלבלנית יש עוד תפקיד חשוב לרבות מהנשים הטובלות. היא כמו פסיכולוגית שעמה הן יכולות לחלוק בעיות במשפחה, ולדון בענייני הקהילה. הן יודעות שהיא לעולם לא תספר את הדברים, שכן סודיות, צניעות ודיסקרטיות הן דרישות הכרחיות לתפקיד זה.   

אשתי ואני מצאנו כמה סיבות לשמירת חוקי טהרת המשפחה – פילוסופיות, סמליות, פמיניסטיות ומסורתיות.

על המשמעות הסמלית של המקווה למדנו במאמר יפהפה של רחל אדלר במגזין "הקטלוג היהודי". המחזור החודשי של האישה הוא נקודת השקה וחיבור בין חיים למוות. יש כאן נגיעה של מוות: ילד פוטנציאלי שלא יבוא לעולם. המקווה הוא סימן לחיים: מי המקווה מכונים "מים חיים". יש כאן הנעה מחדש של פוטנציאל החיים, לתינוק שעשוי להיוולד.

מבט מחודש על חוקי טהרת המשפחה עשוי להתגלות כחלק מאג'נדה פמיניסטית. זוהי אחת משלוש המצוות הייחודיות לנשים (האחרות הן הדלקת נרות השבת והחגים, והפרשת חלה – הפרשה של חלק קטן מהעיסה – בימי המקדש ניתנה חתיכה זו לכוהנים, היום היא נשרפת בתנור). נשים רבות מחפשות לבטא את היהדות שלהן בצורה פעילה. הנה מצווה קלאסית שמופנית לנשים, וקשורה בקשר הדוק לנשיות שלהן. 

גם כשאיננו מבינים את הסיבות, אנו שומרים על המצוות מפני שאנו רוצים לשמר את המסורות של העם שלנו. לפעמים, שמירת המסורת כרוכה במאבק. ועדיין, אני סבור שהמסורות הכרוכות במאבק גדול יותר, הופכות להיות היקרות לנו ביותר.

חוקי הטבילה במקווה כפי שהם מפורשים בתורה, קשורים ומתייחסים לתקופה שבה חלק מעבודת השם של יהודי הייתה הקרבת קרבנות. החוקים הללו הם חלק ממערכת חוקים הקשורה למושגים של 'טומאה' ו'טהרה'. המושגים האלה מתפרשים פעמים רבות בצורה שגויה – כ'מלוכלך' ו'נקי', מה שתורם לרושם השגוי שהם מתייחסים למשהו פיזי. למעשה, "טהור" משמעו מצב של טהרה רוחנית, המאפשרת לאדם כניסה לבית המקדש ועוד, בעוד "טמא" משמעו מצב של טומאה רוחנית שאינו מאפשר כניסה לבית המקדש.    

גם נשים וגם גברים יכולים להיות טהורים או טמאים. טומאה יכולה להיגרם כתוצאה ממגע בגוף מת או בבעלי חיים מסוימים, כתוצאה מנגעי עור מסוימים, וכן כתוצאה מהפרשות "טבעיות" או "לא טבעיות" מן הגוף. מצב טומאה הוביל לאיסור להשתתף בפעילות קדושה כמו הכניסה למקדש. הטבילה במקווה היא אחת הדרכים לטהרה. החוקים הללו היו חלק בלתי נפרד מן החיים בתקופת המקדש, כפי שמעידים עשרות המקוואות הכשרים שמצאו ארכיאולוגים על פסגת המצדה, בקרבת הר הבית ובאתרים רבים אחרים מתקופת בית שני. עם חורבן הבית השני, רוב החוקים האלה, אינם רלוונטיים עוד.

חוק אחד, נשאר חלק מהפרקטיקה היהודית עד עצם היום הזה. התורה מלמדת: "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה" (ויקרא יח, יט), כאשר תקופת הטומאה הנובעת מן המחזור החודשי היא במקור בת שבעה ימים (ויקרא טו, יט). במאה השנייה לספירת הנוצרים, ניסה רבי מאיר להסביר את החוק הזה: " מפני מה אמרה תורה… תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" (תלמוד בבלי נידה לא, ב). אשתי ואני מוצאים את ההסבר הזה רלוונטי מאד אלינו. ליל הטבילה במקווה הפך לסוג של ירח דבש חודשי עבורנו.

הפוסט מבט רענן על המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מהי טהרת המשפחה? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94%d7%99-%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94/ Tue, 02 Aug 2022 22:01:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3397 ימי נידה התחום של 'טהרת המשפחה', הוא מן התחומים הקשים שבהם מתמודד אדם המנסה לחזור ליהדותו. נושא זה – שכל כולו קשור בחיי המין – הוא מעצם טיבו נושא שבצנעה. זהו דבר שאין מרבים לעסוק בו בציבור רחב, והוא רגיש ואינטימי, מביך וסבוך. בנושא זה עולה במלואה חריפות בעייתה של המשפחה אשר רק אחד מבניה […]

הפוסט מהי טהרת המשפחה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ימי נידה

התחום של 'טהרת המשפחה', הוא מן התחומים הקשים שבהם מתמודד אדם המנסה לחזור ליהדותו. נושא זה – שכל כולו קשור בחיי המין – הוא מעצם טיבו נושא שבצנעה. זהו דבר שאין מרבים לעסוק בו בציבור רחב, והוא רגיש ואינטימי, מביך וסבוך. בנושא זה עולה במלואה חריפות בעייתה של המשפחה אשר רק אחד מבניה בוחר בדרך התשובה, ואילו שאר בני הבית דבקים באורח חייהם הקודם. לבעיה זו אין פתרון אלא בהסכמה הדדית ובעבודה משותפת של שני בני הזוג יחדיו. ואולם, אפילו כאשר שני בני הזוג מגיעים יחד אל דרך היהדות, עדיין ניצבים לפניהם קשיים לא מעטים, ועל אחת כמה וכמה כאשר קצב התקדמותם אינו זהה.

עיקרן של הלכות אלה פשוט ביותר, ועיקרו בדינים המפורשים בבהירות ובחומרה יתרה בתורה, בתוספת כמה סייגים שהוסיפו חכמי ישראל, וחומרות שנהגו בהן בנות ישראל במשך הדורות. עיקרם של הדברים הוא בהימנעות מכל מגע מיני (ולמעשה, אף מכל מגע פיסי) בין איש לאישה בתקופת הווסת של האישה ('ימי נידה'), וימים אחדים לאחר מכן. רק לאחר שהאישה טובלת במקווה מים הכשר לטבול בו, הריהי מותרת ('טהורה') שוב לבעלה, והם מותרים שוב במגע מיני.

טומאה וטהרה

דיני הנידה מובאים בתורה בשני הקשרים: מצד אחד, דיני הנידה הם חלק מן המערכת הכללית – הגדולה והמורכבת מאוד – של הלכות טומאה וטהרה. למעשה, מאז חרב בית המקדש הצטמצמה והלכה מערכת זו, שכן למושג 'טומאה' משמעות מוגדרת מאוד: טומאה היא מצב הנוצר במגע עם דבר טמא, או במצבים מסוימים – חולניים (כגון צרעת) וגם נורמליים (כגון לידה) – שאף בהם נוצרת טומאה. המצב הזה גורם לכך, שלטמא אסור להיכנס לבית המקדש או לגעת בכל דבר שיש בו מקדושת המקדש. מובן, אפוא, כי משחרב המקדש נעשתה הטומאה עניין תיאורטי למדי לסתם אדם מישראל. אכן, הכוהנים הקפידו יותר בשמירת הלכות טומאה וטהרה, הן משום שהוסיפו לאכול תרומה (שאף היא 'קודש' ואסור לנגוע בה או לאוכלה בטומאה), והן משום שאסור לכוהנים להיטמא בכל טומאות המת. חיוב הכוהנים להתרחק מטומאת מת נוהג עד ימינו אנו. במשך דורות אחדים היו עוד קבוצות מיוחדות ('חברים') שהיו נזהרים בדיני טומאה, אולם לא ארכו הימים ולא נמצאה עוד כל דרך להיטהר מן החמורה שבטומאות, טומאת המת, ומשום כך בטלו למעשה רוב רובם של דינים אלה. מבחינת ההלכה, הביטוי המקובל הוא – "כולנו טמאי מתים".

בדיני נידה נותר עדיין משהו מהלכות בסיסיות אלה, כפי שהוא מתקיים בכמה הלכות אחרות (כגון שרפת החלה). אולם דיני נידה מופיעים בתורה גם בהקשר אחר – כחלק מאיסורי העריות. וכמו שאר דיני העריות, יש במגע מיני אסור משום עבירה חמורה ביותר, שהיא מן החמורה שבעבירות ('איסור כרת'). היבט זה שבדיני נידה קיים בכל תוקפו עד היום, ומכאן החומרה היתרה שבשמירתם והסייגים שנוספו במשך הדורות לעיקרי הדינים שבתורה.

ימי הנידה הם ימי שפיעת הדם החודשית (הווסת) ועוד שבעה ימים לאחר מכן ('שבעה נקיים'). מתוך שיקולי הלכה שונים, נמשכת תקופת איסור נידה שנים עשר יום לפחות. אולם ייתכן (לפי אורך זמן הווסת) שהתקופה מתארכת עוד יום או יומיים. במשך כל הזמן הזה, עד לטהרה במקווה, אסור לבוא במגע מיני עם אישה נידה, בין במגע מיני שלם ובין בכל מגע או קרבה שיש לה משמעות מינית. על פי דברי חכמים – כל נגיעה מכל סוג שהוא, גם אם אינה מכוונת ואין בה כל משמעות מינית או ארוטית, אסורה בימים אלה. איסור הנידה חל, כמובן על מגע עם כל אישה, בין שהיא נשואה ובין שהיא רווקה (שכן איסור הנידה הוא איסור נפרד מאיסור אשת איש), והוא מחייב אותה מידה של הרחקה.

סייג עתיק מאוד (שיש אומרים כי הוא מן התורה, אך מכל מקום הוא מרומז כבר בדברי הנביאים) הוא האיסור לשכב במיטה אחת עם אישה נידה, דבר המחייב כל משפחה שומרת מצוות להחזיק מיטות נפרדות לבני הזוג, לפחות למשך ימי הנידה. בימים אלה מן הראוי להימנע לא רק ממגע פיסי, אלא במידת האפשר אף ממצבים של קרבה יתרה, כישיבה על ספה אחת, אכילה מתוך צלחת אחת וכדומה.

בדיקה וטבילה

לאחר שזרימת דם הנידה פוסקת, בודקת זאת האישה – בבדיקה פנימית באמצעות בד לבן, ומוודאת את הדבר, בהכנסת צמר גפן לבן אל הנרתיק, סמוך לערב לאחר הפסקת הווסת. וכך היא בודקת, בבדיקה פנימית, מדי יום, בוקר ולפנות ערב, בשבעת הימים הבאים. לאחר שעברו שבעה ימים 'נקיים' אלה, יכולה האישה ללכת בערב הראשון לטבול ולהיטהר.

הטבילה, כמרכיב הכרחי של הטהרה, נזכרת כמובן בתורה. טבילה זו, שאין מטרתה ניקיון אלא טהרה, יכולה להיעשות בכל מקום שבו נקוו מים רבים בדרך הטבע – ים, מעיין, נהר או מקווה מי גשמים. כיוון שמבחינת תנאי המקום (אם בגלל המרחק ואם בגלל אי הנוחות שבדבר) אין הטבילה במעיין או בים מעשית בדרך כלל, מותקן לצורך זה ה'מקווה' – המתבסס על מקום שנקוו בו מים בדרך הטבע (מי גשמים), ובו נעשו שכלולים וסידורים שונים על מנת לצרף אל המים הטבעיים הללו את הנוחות, החימום והניקיון.

הטבילה אינה מיוחדת רק לנידה, והיא חלק מהותי בכל מערכת של היטהרות המצויה ביהדות. אף בימינו נוהגת הטבילה כחלק הכרחי של כל גיור (בין של גברים ובין של נשים), וכן נוהגות כמה טבילות לגברים: מנהג הלכתי הוא לכל ישראל לטבול בערב יום הכיפורים, ועל פי הדין גם בערבי חגים; יש רבים הנוהגים לטבול ביום שישי – לכבוד השבת, ואלו הנוהגים לפי מנהג החסידים טובלים בכל יום לפני תפילת שחרית, ויש אפילו הטובלים פעמים אחדות בכל יום.         

הטובל (או הטובלת), לאחר שניקו את עצמם קודם לכן מכל לכלוך (נשים רוחצות וחופפות את שערן לפני הטבילה) נכנס לתוך מי המקווה בלא כל חציצה (רק בדוחק מסוים מתירים טבילה בבגד רופף) ומשקיעים במים את כל הגוף, עד ששום חלק ממנו לא יבצבץ אל מחוץ למים.

דברים רבים נכתבו ברמז ובסוד להסברת מהותה של הטבילה המטהרת במים, אך יש מעין צד משותף לכל ההסברים: ההכרה כי בטבילה יש משום חזרה סמלית אל ההוויה הראשונית (הוויית העולם במים, הוויית האדם ברחם אמו, ועוד). כאשר הטובל חוזר ושוקע בתחום הבראשית של המציאות, הוא יוצא משם כבריאה חדשה ומה שהיה קודם לכן אינו נחשב עוד. הטבילה נחשבת, אפוא, למעמד של התחדשות, כעין יצירה חדשה או מחודשת של המיטהר.

חיי זוגיות

אימוץ אורח החיים הכולל בתוכו את טהרת המשפחה כחלק מן המרקם של חיי המשפחה, אינו משימה קלה למי שקיים עד עתה אורח חיים שונה; גם לאדם שאין בלבו כל היסוסים ופקפוקים – ואפילו למי שגדל בתוך חברה יהודית שומרת מצוות – אין משימה זו פשוטה כלל ועיקר. הקושי הגדול ביותר, טמון בהימנעות מכל מגע במשך זמן ממושך למדי בכל חודש. העובדה שיש להימנע מכל מגע ומכל גילוי ארוטי בזמנים מסוימים עשויה להכביד מאד, בפרט כאשר יש צורך להתרגל למצב חדש זה. משום כך, קושי זה קיים במידה רבה אצל זוגות צעירים, שאך זה נישאו, יהא אשר יהא חינוכם המוקדם. נוסף לבעיות הפנימיות, עלולות להיווצר בעיות חיצוניות חברתיות – לא תמיד החברה הסובבת את בני הזוג מכירה או מבינה סוג זה של התנהגות, ולעתים אף הוא מתפרש שלא כהלכה. גם מבחינת הילדים שבמשפחה עלול הדבר לגרום לאי נעימות מסוימת.

לכל הבעיות הללו אין פתרון חד משמעי, שהרי בכל בית ולכל אדם יש אופן ביטוי מיוחד משלהם. אולם בדרך כלל בכל משפחה המקיימת נוסח חיים יהודי – אשר משמעו חיי משפחה המתבססים על מידה רבה של כבוד הדדי, ולא רק על גילויים ארוטיים – ההתייחסות אל בן הזוג היא כשותף לחיים, ולא רק כאובייקט מיני או מכשיר לפריה ורביה. ולא משום שיש באלה איסור או מגרעת, אלא משום שקיימת בנוסף להם הרגשת החובה של כבוד הדדי בין בני הזוג. כאשר החיים המשותפים מבליטים גורם זה של כבוד הדדי, אין תקופת הפרישות יוצרת מתחים מיוחדים, ולא ניכר מעין 'קרע' במסגרת הקבועה בחוויה הפנימית ולא בהתנהגות החיצונית.

עצם ההזדמנות של הימנעות מיחסי מין במשך תקופה מסוימת, יכולה להיות אמצעי לחיזוקה של מערכת יחסים מעודנת יותר, של קרבה בלתי ארוטית, של שיחה רצינית ושל ידידות. לעיתים מערכת היחסים בין בני זוג מושתתת בפועל בעיקרה על המשיכה המינית, עד שהיא מסתירה צדדים אחרים, וחשובים לא פחות, של האישיות. ההתרחקות בפועל ובמחשבה מן התחום המיני, עשויה לתרום להעמקתם ולהרחבתם של הקשרים.

הסכמה וקשר בין שני בני הזוג

דברים אלה אמורים בעיקר כאשר שני בני הזוג מעוניינים בשמירת הלכות הטהרה; אולם כאשר רק אחד מבני הזוג מוכן לכך – מתעוררות בעיות חמורות ביותר. יותר מאשר כל מקרה אחר של אי-הסכמה בין בני הזוג, עלול נושא זה לסכן את קיומה של המשפחה. בכל מקרה כזה, מן הראוי להסביר את החשיבות שבשמירת הלכות אלה. יש להסביר כי חומרת האיסור שביחסי מין עם אישה נידה, אינה נופלת עם החמורים שבאיסורי התורה – חילול שבת או יום הכיפורים, למשל. ויתר על כן, איסור זה – ככל שאר האיסורים הנוגעים ליחסי מין – אינו חל רק על הגבר לבדו, או רק על האישה. באיסור, כמו במעשה, נחשבים האיש והאישה שותפים שווים. חוסר הידיעה השורר במקומות רבים בנושא זה, נובע מכך שבשל רגשי 'צניעות' או ביישנות נמנעו מלדבר עליהם. ואפילו בחברה שבה משמשים נושאים הנוגעים במין לשיחת יומיום, עדיין יש מעצורים מסוימים בדיון על טהרת המשפחה.

יש להוסיף עוד, כי אף על פי שילדים הנולדים לאישה שלא שמרה על טהרת המשפחה, אין נחשב הדבר לפגם הלכתי פורמלי (כלומר, הם רשאים לשאת אישה בלא סטיגמה של 'ממזרות') הרי מכל מקום נחשב הדבר לפגם, ובעיני רבים אף לפגם חמור ביותר. מובן, אפוא, כי אין אדם יכול לחיות חיים יהודיים, בלא שנושא זה יגיע לפתרון בדרך היהדות. ואף על פי שמהלך חייו של החוזר אל היהדות עשוי להיות רצף סתירות מרובות, הרי בעיה זו היא אחת הבעיות שיש להיות מודע לצורך להביאה לכלל פתרון.

מן הראוי להזכיר, כי איסור נידה, כאיסורי יסוד אחרים בתורה, אין לו 'הסבר' רציונלי במקורות. הוכחות – אמיתיות או מדומות – באשר לנזקים העשויים להיגרם בשל מגע מיני בזמן הנידה, אין להן כל עניין לגבי המצווה הזאת ושמירתה. אולם חכמי המשנה דיברו על היבט חיובי מסוים, אשר השמירה על טהרת המשפחה יוצרת. השעמום – הארוטי והמיני – הנובע פעמים רבות מתוך מגע שאין בו כל הפסקה, או פסק זמן של התרעננות, שעמום זה אינו קיים במערכת החיים היהודית. הפסקת המגע בימי הנידה ממושכת דייה (ובשל הסייגים שהוסיפו חכמים אף יוצרת 'מרחק' הגון), ובונה תחושת נעורים וחיוניות בכל 'פגישה מחודשת' של בני הזוג – מעין 'פגישה ראשונה'; חזרה מתמדת ושונה על חוויות בראשית. דווקא יצירת המרחק המרובה שבימי הנידה, יוצרת, לכאורה, מעין התייחסות בין שני 'זרים' השבים ונפגשים מחדש לאחריהם.

בעיות שונות

בעיה אחרת הקיימת לא מעט אצל נשים (במיוחד בישראל), היא תחושה של אימה – כמעט של אמונה תפלה – כלפי המקווה. חלק גדול מן המטען הזה, מקורו – כפחדים אחרים בתחומים אחרים – בבורות ובחוסר ידיעה, וחלקו – מחמת 'תעמולה' מפורשת וגלויה שנעשתה כנגד תחום זה. מכל מקום, בימינו אין כמעט מקווה טהרה שהשהייה בו אינה נעימה ושיש בו גורם כלשהו היוצר רגשות דחייה. וכאמור, אישה שיש לה קשיים נפשיים חמורים מדי בתחום זה, יכולה לנסות לטבול בפעמים הראשונות בים – שם ה'שם הרע' של המקווה אין בו כדי להטריד. אכן, בכל טבילה במקום שאינו מוסדר לכך ראוי לבדוק תחילה היטב את פרטי ההלכה השונים, ואף להתייעץ עם אדם הבקי בכך, כדי שהדבר ייעשה בלא תקלות שבהלכה (בעיות רחיצה מוקדמת, לבוש וכדומה).

מן הראוי להוסיף לכך עוד שני עניינים: ראשית, טומאה מקבילה אך שונה מטומאת הנידה היא טומאת היולדת. עניין זה מבואר בהרחבה בתורה, אך מפני סיבות שונות (וכאמור – גם משום היחס שבין ה'טהרה' ליחסי מין, ששניהם קיימים גם במקרה זה) מקובל ברוב קהילות ישראל בימינו, כי לאחר שנפסקת שתיתת הדם כתוצאה מן הלידה, ולאחר 'הפסק הטהרה' של שבעה ימים 'נקיים', מותרים יחסי מין בין איש לאשתו. הרחקה זו שלאחר הלידה יוצרת לעיתים קשיים נפשיים מסוימים, אבל לעומת זאת יש בה כדי לסייע ביתר שאת לאיש ולאישה גם יחד להתגבר על הקשיים הסבוכים הכרוכים בלידת ילד. הלכות אלה הנוגעות ללידה קיימות גם לגבי הפלה, בין טבעית ובין מלאכותית.

נקודה אחרת שיש להדגיש, היא הצורך להקפיד בכל מקרה שבו אישה מגלה כי יש שתיתה או טפטוף דם מהנרתיק (ובכלל זה כתם דם על בגד תחתון). שאלות בעניין זה מן הראוי להפנות לתלמיד חכם המוסמך לדון בנושא. ראוי להוסיף, כי הרבנים העוסקים בנושא נוהגים בכך בעדינות יתרה, כך שאין כל מקום וחשש של אי-נעימות בשאלה כזו, בין שהיא נשאלת מפי האישה עצמה, ובין שבעלה משמש שליח לעניין זה.

כל האמור לעיל הוא המסגרת הכללית מאוד של הלכות נידה, והוא מקיף את המקרים שאין בהם סיבוכים הלכתיים, משום שהם שומרים את הנורמה של מהלך הווסת הטבעי. עם זאת, רבות הנשים שאין מחזור הווסת שלהן קבוע די צורכו. לעיתים הוא משתנה מזמן לזמן, בהמשכו או בעיתויו. יתר על כן, לעיתים (שאינם שכיחות אך בכל זאת קיימות) קורה שהמחזור החודשי ממושך, משום מה, עד כדי שנגרמים קשיים מסוימים לאישה להרות (כאשר סוף זמן הטהרה הוא לאחר הביוץ). בעיות אלה נידונו פעמים רבות בספרות ההלכה, ויש להן פתרונות הלכתיים ורפואיים, אלא שהם דורשים בדיקה מיוחדת של כל מקרה לגופו.

לעיתים יכול אדם לדמות לעצמו כי עיסוק כזה – שבו מעורבים איש ואישה – ב'פרטים גינקולוגיים', יש בו מן המרתיע. אולם דווקא כאשר נעשה הדבר מתוך רגש של יראת שמים, הרי להפך – הדיון בין בני הזוג עשוי להיות אינטימי יותר, ועם זאת לא להגיע להרגשה של חשיפה גסה של בן זוג אחד לסקרנות זולה, אלא להפיכת הנושא לעניין שיש בו גם תחומים של עילאיות והתעלות.

אדם שלם

טהרת המשפחה ומערכת הדינים הקשורות והנצמדות אליה, הן המסגרות ההלכתיות העיקריות התוחמות את חיי המשפחה. אולם אין הן כשלעצמן מגדירות את המהות החיובית של יחסים כאלה. התפיסה הקונספטואלית הכללית של חיי הנישואין, היא כי הנישואין אינם רק אמצעי עבור פריה ורביה, אלא הם חלק מן המהות האנושית. גבר או אישה לבדם הם רק 'חצי גוף'. באב הטיפוס של אדם וחווה, רואים את השניים כשני חלקים של הוויה אחדותית אחת, הצריכים לחזור ולהתאחד שוב, בצירוף של איש ואישה, על מנת ליצור מחדש אדם שלם. ההשלמה ההדדית הזו משתנה מזוג אחד למשנהו, ואין מערכת יחסים קבועה בין בני הזוג – לא מבחינת מעמדם ההדדי במסגרת המשפחה, ולא בדברים שהם מעניקים זה לזה. ועם זאת, יש כמה דברים הצריכים להיות קיימים בכל מסגרת – יחס של כבוד הדדי, נאמנות ושיתוף של ערכי יסוד. אהבה לוהטת, משיכה גופנית או שותפות אינטלקטואלית עשויות להיות תוספות חשובות, אבל אינן מכריעות בבניית מערכת יחסים זו.

מתוך כך צומחת גם ההתייחסות לחיי המין. אין היהדות רואה במין עניין של טומאה, השפלה הכרחית לצורך פריה ורביה. חיי המין נתפסים כביטוי הגופני של התאחדות בין האישה והאישה, כאקט בעל משמעות חיובית כשלעצמו, ובדרגה גבוהה – כמעשה של קדושה. משום כך, גם כאשר ברור שיחסים אלה אינם מביאים לידי לידה – עדיין הם נחשבים למצווה.

הצניעות אינה תוצאה של בושה אלא של הערכה יתרה של תחום שהוא פרטי, אינטימי מאד שצריך לנהוג בו ברגישות ובצנעה על מנת שלא ייעשה מושפל ובזוי.

בספרות היהודית לדורותיה מצויה שורה ארוכה של הדרכות והמלצות ביחס לחיי המין – תכיפותם וצורתם – אבל מתוכן רק מעט הנחיות מחיבות בצורה מוחלטת. ההסכמה ההדדית לגבי הנקודות הללו היא אחד האלמנטים הקבועים בהנחיות אלה, כמו הצורך להתחשב במשאלותיה ובסיפוקיה של האישה. בתחומים אלה, שאין נוהגים לעסוק בהם בגלוי ובפרוטרוט, על בעלי התשובה להיזהר במיוחד שלא לקבל על עצמם בהחלטיות סטנדרטים הגבוהים בהרבה משיעור קומתם. ניסיון כזה, כאשר האנשים אינם מוכנים לו מבחינה נפשית, עלול לגרום למשברים קשים ומיותרים. שלום בית הוא נימוק חשוב כל כך, שראוי לו לאדם לנהוג בגמישות מרובה, לוותר ולקבל מתוך רצון את משאלותיו של בן זוגו. תחום זה, שהוא מוצנע וגם מורכב ביותר, מחייב לזכור (עוד יותר מאשר כל מסגרת אחרת של הנישואין) ששני אנשים, גם אם יש ביניהם קרבה יתרה, הם עדיין שניים – שונים ונבדלים זה מזה, ולכל אחד מעלותיו ורצונותיו, כמו גם חולשותיו ופגמיו, ולכל אחד יש קצב אחר וכיוון התקדמות אחר.  

הפוסט מהי טהרת המשפחה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מסירות נפש אמיתית https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%a4%d7%a9-%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%aa/ Sun, 31 Jul 2022 17:23:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2708 המכתב הבא התקבל במשרדי הארגון בארה"ב: לכבוד המשרד המרכזי לטהרת המשפחה! את הסיפור הבא שמעתי מחבר קרוב, והרגשתי צורך לשתף אתכם בו. ביישוב עמנואל, התגוררו זוג עולים מרוסיה, זוג קשיש וחשוך ילדים. הם חיו ביישוב במשך כמה שנים, לבד ובשקט, מבלי קשר של ממש לאיש בקהילה. בשנה שעברה, נפטר הבעל. מכיוון שמעטים בלבד הכירו אותו, […]

הפוסט מסירות נפש אמיתית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המכתב הבא התקבל במשרדי הארגון בארה"ב:

לכבוד המשרד המרכזי לטהרת המשפחה!

את הסיפור הבא שמעתי מחבר קרוב, והרגשתי צורך לשתף אתכם בו.

ביישוב עמנואל, התגוררו זוג עולים מרוסיה, זוג קשיש וחשוך ילדים. הם חיו ביישוב במשך כמה שנים, לבד ובשקט, מבלי קשר של ממש לאיש בקהילה. בשנה שעברה, נפטר הבעל. מכיוון שמעטים בלבד הכירו אותו, נכחו בלוויה מניין מצומצם של עשרה אנשים בלבד, בסיועם של עובדי החברא קדישא.

בזמן הקבורה, ביקשה אשתו של הנפטר שמישהו יספיד את בעלה. הנוכחים עמדו בשקט, נבוכים, מפני שאיש לא הכיר אותו מקרוב. האישה קמה ואמרה: "אם אף אחד אינו מדבר, אני אדבר!". כולם עמדו בשקט, מטים אוזן לדבריה הנרגשים:

"הירשל, כשתגיע למעלה לשמים, וישאלו אותך למה לא הבאת ילדים לעולם, תסביר להם שברוסיה לא היה לנו מקווה, וכשהגענו לארץ ישראל, היינו כבר מבוגרים מדי!"

כל הנוכחים בכו. גם חברי החברא קדישא שכבר שמעו וראו הכול, עמדו ובכו.

את הסיפור הזה שמעתי ממתתיהו קובלקין, תושב עמנואל. אני בטוח שמסירות הנפש הזו של המכונים "יהודים פשוטים", חייבת להתפרסם, על מנת לחזק גם אחרים בתחום זה.

תודה רבה,

ב. קירשנזפט

הפוסט מסירות נפש אמיתית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כוחה של אישה- סרט עוצר נשימה https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%a1%d7%a8%d7%98-%d7%a2%d7%95%d7%a6%d7%a8-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%94/ Sat, 30 Jul 2022 22:22:58 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3413 הפוסט כוחה של אישה- סרט עוצר נשימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הפוסט כוחה של אישה- סרט עוצר נשימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ה' יעשה את שלו https://mikvah.org.il/%d7%94-%d7%99%d7%a2%d7%a9%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%95/ Sat, 30 Jul 2022 22:14:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2700 במשך השנים הרבות שאשתי ואני מלמדים את הלכות טהרת המשפחה, נפגשנו במקרים רבים של השגחה פרטית. סיפור אחד הוא יוצא דופן במיוחד ואנחנו מרגישים שראוי לשתף אותו.  זוג אחד שהגיע אל השיעורים שלנו, היה מאד לא טיפוסי לקהילה הספרדית המקומית. במהלך מסע קניות למנהטן, חברתה של אשתי, רנה חנון, הציגה בפניה את אהרון עבאדי, יצרן […]

הפוסט ה' יעשה את שלו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> במשך השנים הרבות שאשתי ואני מלמדים את הלכות טהרת המשפחה, נפגשנו במקרים רבים של השגחה פרטית. סיפור אחד הוא יוצא דופן במיוחד ואנחנו מרגישים שראוי לשתף אותו. 

זוג אחד שהגיע אל השיעורים שלנו, היה מאד לא טיפוסי לקהילה הספרדית המקומית. במהלך מסע קניות למנהטן, חברתה של אשתי, רנה חנון, הציגה בפניה את אהרון עבאדי, יצרן חליפות. אהרון היה יהודי ממוצא סורי, שנולד בקוראסאו, שלפרנסתו עבד במנהטן. קוראסאו הוא אי קטן בשליטה הולנדית, צפונית לוונצואלה. תוך כדי השיחה עם אהרון, עלתה העובדה שאשתי ואני מלמדים את הלכות טהרת המשפחה בקהילה שלנו, ומאחר שאהרון עמד להתחתן, אולי הוא ירצה להשתתף בשיעורים שלנו.

בנימוס, אך בנחישות, אהרון סירב להצעה; מכל מקום, הוא אמר שיעלה את העניין בפני הכלה שלו, שהייתה יותר דתית ממנו, שכן היא חזרה לא מכבר משנתיים של סמינר בארץ, שנתיים שבמהלכן היא הפכה בעלת תשובה. לורי, בחורה נחמדה ממוצא אשכנזי, קפצה מיד על ההזדמנות להצטרף לשיעורים. אהרון החליט להצטרף גם כן, מפני שחבריו הטובים משווייץ, שהתגוררו גם הם במנהטן, עמדו להתחתן במועד סמוך, וזה מכבר הסכימו להצטרף לשיעורים עם כלותיהם לעתיד. גם הם היו יהודים ממוצא סורי.

אהרון הגיע אל השיעורים עם לורי, אף כי לא עשה זאת בחשק רב. אף שהרקע הדתי שלו היה מצומצם למדי, הוא היה כן מאד ואינדיבידואל בעל ערכים הנאמן לאמת הפנימית שלו, ובסיום סדרת השיעורים הוא היה משוכנע שזוהי הנוסחה המתאימה לו וללורי בחיי הנישואין שלהם. אהרון ולורי התיידדו עמנו והפנו אלינו רבות מן השאלות שלהם הקשורות להלכות טהרת המשפחה כמו גם בעוד נושאים דתיים.  

במהלך השנה הראשונה לנישואיהם, הם החליטו לסגור את העסק של אהרון בניו יורק ולעבור לקוראסאו. אביו של אהרון ניהל עסק קמעונאי גדול באיים, והיה זקוק לעזרה בתפעול העסק.

השאלה הראשונה שעלתה הייתה מה לעשות בקשר למקווה בקוראסאו. אף על פי שבית הכנסת הראשון שנבנה ביבשת אמריקה היה בקוראסאו בשנת 1664, המקווה המקומי לא היה בשימוש שנים רבות. למעשה, הפך בית הכנסת למוזיאון ונוהל על ידי יהודים מהתנועה ליהדות מתחדשת. השגנו ללורי היתר הלכתי להשתמש בים לטבילה. מאחר שאהרון ולורי היו תומכים נלהבים של טהרת המשפחה, איחלנו להם שיזכו לבנות מקווה כשר על האי. זמן קצר לאחר הגעתם לאי, אהרון ולורי הפכו פעילים מרכזיים בקהילה היהודית של קוראסאו.

זמן קצר לאחר מכן, החל אהרון לתכנן בניית בית משלהם על האי. לאחר דיונים ממושכים עם לורי, הוא ניגש אליי ושאל על האפשרות לבנות מקווה כשר בביתם החדש. עודדנו אותו מאד, והדגשנו את חשיבותו של פרויקט שכזה. קישרתי אותו עם הרב יצחק טרגר, מומחה מפורסם באמריקה להלכות מקוואות. תוכניות הבית החדש שורטטו בקפידה רבה כך שיכללו אגף ובו מקווה וחדר הכנה. אהרון היה אחראי לפקח על בניית המקווה, בליווי צמוד של הרב טרגר. 

בני הזוג עבאדי היו נרגשים מאד לתוספת כה משמעותית לביתם, ולמעשה היסוד הראשון שנוצק, היה לאגף המקווה. אך מסתבר שבנייה על האי הייתה סיפור ארוך, עם מנטליות שגרסה ש"מניאנה" (מחר) לא פחות טוב מהיום… 

כשנתיים וחצי מאז תחילת העבודות היה הבית מוכן לכניסה, אף שהמקווה עדיין לא היה מוכן. כמה קשיים טכניים נזקקו לפתרון. באותו הזמן החל השטן להתערב בפרויקט הקדוש הזה. אנשים החלו לומר לאהרון: "למה אנחנו צריכים מקווה באי? כמה אנשים ישתמשו בו בחודש – שלושה? האם אתה דתי כל כך שאתה צריך מקווה בבית שלך?". נדמה היה שהפרויקט הולך ומתמסמס. אך ברוך השם, בעידוד מצדנו, הפרויקט חזר למסלולו. 

בקיץ הגיע הרב שאול מלאח ממקסיקו סיטי כדי לבדוק את המקווה ולהעניק לו תעודת כשרות, כך שניתן יהיה להתחיל לאגור בו מים. לצער הלב, אף שהמבנה עצמו היה תקין, מצא הרב נזילה במקווה (בעיה שכיחה) ועד שהבעיה הזו לא תיפתר, המקווה איננו כשר. אהרון החל לחפש אחר החומר המתאים לאיטום הבריכה ומניעת הנזילה.   

בשלב זה של הסיפור, חשוב לדעת קצת יותר על האקלים באי. קוראסאו קרוב מאד לקו המשווה, ואף שישנן בריזות המנשבות באי, ההגדרה המתאימה ביותר לאקלים באי תהיה – מדברי. הדבר ניכר לעין בתעופה מעל האי, כאשר האי כולו נראה חום, ולא ירוק כפי שהיה מצופה מאי. למעשה, במשך עשר השנים האחרונות, ממוצע המשקעים לעונת הגשמים עמד על כשני סנטימטרים בלבד לשנה. מי השתייה של האי מגיעים ממפעל התפלה. 

כשאהרון ולורי נכנסו בשעה טובה לביתם הנאה, משהו מוזר בקשר לבית גרם לכל ידידיהם לשאול בסקרנות: "למה מיועדים כל המרזבים שעל הגג שלכם? בקושי יורד כאן גשם!", התשובה הייתה: "בנינו כאן מקווה, והמרזבים נועדו לאיסוף מי גשמים למילוי המקווה על פי דרישות ההלכה". 

התשובה הזו גררה תמיד צחקוק מגחך. "ייקחו עשרים שנה עד שתצליחו למלא מקווה! אולי כדאי שתשקלו שימוש בקרח!" (טכנית, אפשר להשתמש בשלג למילוי אוצר מי הגשמים). בינתיים, אהרון עבד, בצמוד להנחיות הרב טרגר, למצוא חומר לאיטום הנזילה. הספקות מילאו אותו – "האם הפרויקט הזה יסתיים אי פעם?" וכמובן "ומה יהיה עם המים?"

ואם לא די בכך, בנובמבר הבא פקד את האי פרץ של גשם במשך שני ימים של ממטרים. כולם התקשרו לאהרון ושאלו, "כבר יש לך מספיק מים למקווה?" כשהוא הסביר שהוא לא יכול לאגור מים עד לאחר אישורו של הרב, זה כבר היה מעבר ליכולת ההכלה של האנשים סביבו. "זה מגוחך!", אמרו לו. "אם לא תנצל את ההזדמנות הזו, לא תקבל עוד גשם עד לשנה הבאה, וגם כך, זה ייקח עוד שנים למלא את הבריכה!"

בסופו של דבר, מצא אהרון חומר בניין שעבד מצוין לאיטום הנזילה. הוא יצר אתי קשר, ובהנחיית הרב טרגר בוצעו הבדיקות הנדרשות. בדצמבר, כשאהרון היה בנסיעת עבודה, הרב טרגר אישר לפתוח את המרזבים המיוחדים ולחכות למי הגשמים שימלאו את הבור. אהרון התקשר ללורי והנחה אותה כיצד לעשות זאת.  

באותו לילה, התחוללה סופה וגשם החל לרדת. לאחר יומיים של גשם רציף, הלכה לורי לבדוק מה קורה עם המקווה. להפתעתה – שני הבורות היו מלאים וגדושים. למעשה, הבורות עלו גדותיהם, ומילאו כבר מחצית מבריכת הטבילה עצמה. באופן נסי לחלוטין, נדרשו יומיים בלבד למלא את בורות מי הגשמים. וכאילו כדי לשגר סימן לכל יושבי האי, הגשם המשיך לרדת עד שהאי כולו הפך ירוק. הגשם המשיך לרדת עד ששלוליות ענק נקוו ברחבי האי, במקומות שבהם לא הצליחה מערכת הניקוז לעמוד בעומס. הממשל המקומי החליט לפזר דגי גופי בשלוליות הללו, כדי לנסות ולנטר את התרבות היתושים… בכל הרישומים ההיסטוריים של האי, לא נמצאו מקבילות לאירוע יוצא הדופן. 

בינואר קיבלנו שיחה מאהרון ולורי. "הבורות שלנו התמלאו. בואו בבקשה לקוראסאו כדי לוודא שהמקווה אכן כשר, והעבירו סדרה של שיעורים על טהרת המשפחה לידידים שלנו". היינו נרגשים ושמחים לנסיעה כזו. כשטסנו אל האי, יכולנו להבחין כבר מלמעלה בצבע הירוק החריג של האי. אמרתי לאשתי: "זה מדהים! הנה זוג, שמשקיע את מרצו, כספו ואמונתו כדי לקיים את מצוות השם. נראה ברור שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שינה את טבע האי כדי שאהרון ולורי יוכלו להשלים את המפעל שלקחו על עצמם".  

המקווה היה יפהפה, ממוקם באגף מיוחד בבית. יש לו כניסה נפרדת כדי לאפשר פרטיות, וחדר הכנה מקסים מעוצב במוטיבים מרוקאיים. אהרון ולורי התרגשו להראות לנו את הבית הנהדר שלהם, אבל הגאווה הגדולה שלהם הייתה על שכעת יש מקווה כשר באי. לא יכולתי שלא לחשוב, על המסר הנפלא שאנו יכולים ללמוד מהחברים שלנו על האי. אם רק נעשה את התלוי בנו, השם יעשה את שלו כדי שנוכל להשלים את המשימה. 

הפוסט ה' יעשה את שלו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חתונה נהדרת, נישואין קדושים https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a0%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d/ Sat, 30 Jul 2022 22:09:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2692 ביום ראשון הקרוב יחול יום הנישואין השלישי שלי. ליל שבת יהיה יום השנה השלישי לפעם הראשונה שטבלתי במקווה. אני לא יכולה לדבר בשם כל הכלות, אבל אני יודעת שבשבילי, ההכנות לחתונה היו זמן מלחיץ מאד. החתן שלי ואני גרנו בטלהסי, עיר בצפון פלורידה, ותכננו חתונה בפאלם ביץ' שבדרום פלורידה. פעם בשבועיים היינו נוהגים לשם במשך […]

הפוסט חתונה נהדרת, נישואין קדושים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ביום ראשון הקרוב יחול יום הנישואין השלישי שלי. ליל שבת יהיה יום השנה השלישי לפעם הראשונה שטבלתי במקווה. אני לא יכולה לדבר בשם כל הכלות, אבל אני יודעת שבשבילי, ההכנות לחתונה היו זמן מלחיץ מאד. החתן שלי ואני גרנו בטלהסי, עיר בצפון פלורידה, ותכננו חתונה בפאלם ביץ' שבדרום פלורידה. פעם בשבועיים היינו נוהגים לשם במשך שש שעות, או שהייתי אני טסה לשם לסופשבוע, לסידורי החתונה. היינו צריכים לבחור אולם, לבחור שמלות ולבצע בהן תיקונים גם מבחינת מידות וגם מבחינת צניעות, תיאום של צבע הפרחים שיתאים לשמלות, הזמנות שיתאימו לצבע הנושא של החתונה – נייר לבן או צהוב אפרפר? והכתב – כחול סגלגל, לבנדר, או תכלת? 

כל אלה היו כמובן עניינים בעלי חשיבות עליונה, שהיה עליהם לעמוד בסטנדרטים מסוימים. באולם היו חייבים להיות חלונות ושטח מינימום מסוים, השמלות היו צריכות להתאים לחליפות הטוקסידו שהיו צריכות להתאים לצבע מס' 16-4031 בקטלוג הצבעים, שיהיה תואם להורטנזיות שבסידור הפרחים על השולחנות, שהיו חייבים להיות בגובה מסוים, שיאפשר לאורחים לראות מעליהם ולשוחח בנוחות זה עם זה.  ההזמנות כמובן צריכות להתאים, ולומר בדיוק את הדבר הנכון כדי להודות לקדוש ברוך הוא שהביא אותנו זה לזו ולהורים שלנו על ששילמו על כל זה. רק לתאר את כל זה עכשיו הריץ אותי אל חבילת פצפוצי שוקולד כדי להירגע…

כל הלחץ הזה, שעות שהצטברו לימים על הכביש או באוויר, בשביל כמה שעות של אירוע נוצץ. האם זה היה שווה את זה? אראה לכן את אלבום החתונה שלי, ואתן תענו. אבל כמה השעות האלו היו החתונה שלי. בלילה שקודם לכן, התכוננתי לנישואין שלי. התקשרתי מראש למקווה וביקשתי את שעות הפתיחה, ואמרתי להם שאני כלה. "אם כך", אמרה הגברת, "זה מצב מיוחד. תגיעי אחרי שאנחנו סוגרות את המקווה לקהל, אנחנו רוצות שיהיה לך את כל המקווה רק בשבילך". הגעתי לשם עם אמא שלי בחצות הלילה. אני כבר התכונתי לטבילה, אבל הבלנית, ישראלית אנרגטית, שהשתוקקה לספר לי את סיפור חייה וכיצד חזרה בתשובה ונישאה לחבדני"ק, הראתה לי את חדר ההכנה המהודר, כשהיא מצביעה על הג'קוזי,  ועל כל הציוד הנדרש לסירוק יסודי של השיער הארוך והמתולתל שלי (דבר שלקח ממני את מרבית משך ההכנה לטבילה), בדיקה חוזרת של הציפורניים והשיניים, הרחקה של שאריות עור מת, וכך הלאה. סוף סוף, הייתי מוכנה.  

הבלנית הובילה אותי פנימה, בודקת את אצבעות הידיים והרגליים שלי, בדקה את הגב לשערות שאולי נפלו עליו בסירוק, מבט כללי נוסף אחרון, והיא לקחה ממני את החלוק שלי. פסעתי במורד המדרגות אל המקווה. הרפיתי את הגוף שלי כפי שלימדה אותי מדריכת הכלות שלי, נשימה, ונכנסתי פנימה. אם אני עוצמת את העיניים, אני עדיין מסוגלת לחוש את זרם המים החמימים ולשמוע את הנתז והבועות. עליתי מעל פני המים. 

"כשר!" הצהירה הבלנית בהתרגשות. היא הניחה מגבת קטנה מעל ראשי. בירכתי את הברכה, נזהרת לדייק בכל מילה. "אמן!" ההתלהבות שלה הייתה מדבקת. ואז, היא התחילה לשיר: "סימן טוב ומזל טוב! מזל טוב וסימן טוב!" עמדתי שם, עדיין טובלת במים, תוהה אם להצטרף לשירה. "יהא לנו, יהא לנו, ולכל ישראל!" היא המשיכה לשיר. ואני, עדיין במי המקווה, "יהא לנו, יהא לנו, ולכל ישראל!".  

מוזר ככל שהיה הרגע הזה, לא יכולתי שלא לחייך באושר כשעמדתי שם בשקט, מסמיקה, בוהה בקיר שמולי. השמחה שלה הייתה נשגבת וכשהיא סיימה לשיר ולמחוא כפיים, טבלתי עוד פעמיים. כשיצאתי מהמקווה, היא עזרה לי ללבוש את החלוק וחיבקה אותי. "מזל טוב!" היא חזרה ואמרה. 

זה היה אי בתוך ים ההכנות לחתונה. זמן לחגוג את הקדושה שבקשר שעמדתי ליצור, והפרט היחיד שיישאר רלוונטי למשך כל חיי הנישואין שלי. אני כבר לא צריכה למדוד שמלות או לבחור פרחים, אבל, ברוך השם, טהרת המשפחה היא עוגן קבוע בחיים שלי. גם במהלך ההיריון וההנקה, כשאינני מבקרת במקווה כל חודש, המשפחה שלי מבורכת בזכות הטהרה שבטבילה האחרונה שלי. בסוף השבוע הזה אני אחגוג נישואין קדושים ושמחים, ומדי פעם, אהרהר באותו יום קסום לפני שלוש שנים.   

הפוסט חתונה נהדרת, נישואין קדושים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תינוק המקווה שלי https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Sat, 30 Jul 2022 22:06:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2688 היריון רוחני אני יהודייה, אך אינני דתית.  אני מדליקה נרות שבת, איך אינני שומרת שבת.  אני לא אוכלת בשר חזיר, אבל לא מפרידה בין בשר לחלב.  אינני מכירה את התפילות היהודיות, אבל אני מדברת עם אלוקים.  אבל יש תחום אחד בחיים שבו אני יהודייה ככל יכולתי – אימהות.  הגעתי מרוסיה, שם הנורמה התרבותית היא ילד […]

הפוסט תינוק המקווה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> היריון רוחני

אני יהודייה, אך אינני דתית. 

אני מדליקה נרות שבת, איך אינני שומרת שבת. 

אני לא אוכלת בשר חזיר, אבל לא מפרידה בין בשר לחלב. 

אינני מכירה את התפילות היהודיות, אבל אני מדברת עם אלוקים. 

אבל יש תחום אחד בחיים שבו אני יהודייה ככל יכולתי – אימהות. 

הגעתי מרוסיה, שם הנורמה התרבותית היא ילד אחד או שניים. מעולם לא הייתי יכולה להעלות על דעתי שהחלק האימהי שבי ישתלט עליי ברמה כזו. באווירת החיים הרגועים בקליפורניה שטופת השמש, אנשים לגמרי לא מבינים, למה למען השם הד"ר הצעירה והשאפתנית הזו בוחרת להביא ארבעה ילדים ו"להרוס" לעצמה את החיים?!

אני לא חושבת על זה. אני פשוט יודעת ששניים מתוך ארבעת ההריונות שלי תפסו אותנו בהפתעה גמורה ובזמנים הכי פחות נוחים, אבל עמוק בלב – הייתי מאושרת. הייתי בהיריון, והתעוררתי בבוקר כשהלב שלי שר באקסטזה.

עבורי, היריון הוא ההוכחה שאלוקים קיים. אני לא צריכה שום דבר מעבר לזה. בכל בעיטה או תנועה של העובר, אני יודעת שאני חווה נס בהתהוות. עם כל התשישות שאני חווה וחרף חוסר הנוחות המשווע, היריון הוא הזמן שבו אני חשה חיה ומאושרת מתמיד. אני יודעת שזה לא נשמע הגיוני במיוחד – אז אני גם לא ממש מנסה להסביר. 

אז בשנה שעברה, כשאמא שלי תפסה אותי מזילה ריר לעבר תינוק אחר בפארק, היא כמעט צעקה, מנסה להשיב אותי להיגיון הבריא: "אל תחשבי על זה אפילו! את משלימה עכשיו את הדוקטורט שלך, ובעלך הוא לא רב!" 

אבל אני לא חושבת על זה. אני פשוט יודעת שאני מוכנה לעוד תינוק. האם זה הגיוני או מעשי? לא. בכלל לא. אבל אני יכולה לחוש בבעירה הפנימית של תינוק בדרך בצורה כה חזקה, נובעת מתוך תוכי. אני מרגישה שנפלו בחלקי הכבוד והזכות שנבחרתי להאיר את העולם בעוד נשמה יהודית. 

ובאותו זמן, אני ניצבת בפני סערה פנימית ואכולת ספקות: האם אני עושה את הדבר הנכון, להיכנס להיריון חדש – לא פחות מרכבת הרים – ולגרור את כל משפחתי יחד אתי? האם אני יכולה לעמוד על מה שאני מאמינה בו, כאשר ההיגיון שלי, יחד עם עוד רבים מקרובי המשפחה שלי צועקים "לא!"?!

הרוח שלי עטופה בשלווה, על אף שההיגיון והרגש שלי מושכים אותה לשני כיוונים שונים ומנוגדים. בדרך הביתה מהפארק, אני מחליטה לעצור בבית חב"ד המקומי, ולנסות לקבל קצת בהירות מחשבתית מהחברה שלי בסי, הרבנית. היא מביטה בי בחיוך כשאני מספרת לה על התשוקה שלי לעוד תינוק, ועד כמה זה חסר היגיון, אפילו בעיניי שלי. 

היא מספרת לי על תורתו של הרבי מליובאוויטש ומהו מקווה. כשאני מקשיבה לה, הרוח שלי מתמלאת בשקט ובנחת. אני כמעט יכולה לחוש את הנשימה המתוקה של התינוק העתידי שלי, וכבר עכשיו אני אוהבת אותו יותר מכל מה שאוכל לתאר.

שעה אחר כך, אני מגיעה הביתה, שם בעלי היקר והתמים יושב ועובד על המחשב, מרוכז בכל מאודו. הוא לא ממש מעוניין באתגרים רוחניים בינתיים, אבל הוא הבעל היהודי הכי טוב בעולם, תמיד תומך בהתעוררות רוחנית של אשתו. אני מספרת לו, שאפילו שאני לא יכולה להסביר את זה, אני כמהה לילד נוסף. 

אני קוראת על המקווה וזה מדבר אליי ברמה עמוקה כל כך, מעלה דמעות בעיניי. אני מסבירה לבעלי על החשיבות שבשמירה על הלכות טהרת המשפחה, ולמרות העובדה שהוא מעולם לא שמע על כך, הוא מסכים ותומך בי לחלוטין. 

לעולם לא אשכח את ההכנות למקווה: ספירת הימים, תפילה, המתנה בציפייה דרוכה – אף שאני מפחדת ממים, פחד שיש לי עוד מילדותי.

אני זוכרת שכאשר בסופו של דבר, בסי צעקה "כשר!" (שמשמעו שטבלתי את עצמי כמו שצריך, את כל כולי מתחת למים), היא התרגשה כל כך, כאילו הייתה זו היא שנגמלה מהפחד ממים. חוויתי תחושה מוזרה וחדשה, כאילו המים המיסטיים של המקווה שטפו מעליי את המעטה הדביק של הספק והפחד, מחברים אותי אל השורשים שלי, שמהם אני יכולה לינוק את החכמה של שרה, רבקה, רחל ולאה… הופכת, כמותן, לאישה יהודייה גאה.

ברוסיה, חונכתי להסתיר ולהתבייש ביהדות שלי. אבל כשעליתי מהמקווה, הרגשתי שאני מקבלת בעלות על מה שתמיד היה שלי – הנשמה היהודית שלי.

כשנסעתי בחזרה הביתה, צוחקת מבעד לדמעות של שמחה, התפללתי לאלוקים שיהיה אתי, וירווה את הצמא הפנימי שלי לתינוק הזה… עשרה ימים לאחר מכן, זה הגיע: שני פסים אדומים בהירים על בדיקת ההיריון שלי.   

קיבלתי בברכה את התינוק החדש שלי אל תוך לבי וחיי. קיבלתי בברכה גם את הבורא אל תוך ההיריון הזה, מודעת בפעם הראשונה לנוכחות הבלתי נראית שלו, נחבא מאחורי מסך שמימי, ומאפשר לכל זה לקרות. 

מאז, אני לומדת לפתח את הקשר שלי אל הקב"ה. 

אני מוצאת את עצמי מתפללת ומדברת אליו כפי שמעולם לא עשיתי, ומגלה את הרוגע הגדול הטמון בלהניח את כל הפחדים שלי בידיים שלו. אני רוצה שהלידה של התינוק הזה תהיה הפסגה של המסע שלי להכיר את עצמי ואת הנוכחות האלוקית שבקרבי. אני רוצה שזו תהיה חוויה רוחנית. אני מחכה עכשיו, עד שהבכי של התינוק יטלטל אותי מבפנים, ויהפוך את כל האני שלי לאדם שאני באמת – אם יהודייה. 

אני יושבת כאן עכשיו, בחודש התשיעי. בקרוב מאד, בעזרת השם, אתברך בלידת הילד החמישי שלי. מעולם לא הייתי כה נרגשת וכה לחוצה גם יחד. אני כל כך לא בטוחה אם אמצא בתוכי מספיק אהבה וחכמה לכל הילדים שלי, אבל אני יודעת שההדרכה של הקב"ה והתמיכה שלו – נמצאים במרחק תפילה. ההיריון הזה שונה, מודע יותר ורוחני יותר. זה תינוק המקווה הראשון שלי. 

נ.ב. התינוק של קת'רין נולד בבוקר שבת, ושמו העברי הוא מנחם מענדל, על שמו של הרבי מליובאוויטש.   

הפוסט תינוק המקווה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חוויה חדשה לטקס עתיק https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%94-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%98%d7%a7%d7%a1-%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%a7/ Sat, 30 Jul 2022 22:03:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2684 אוגוסט 1994. הדרכתי קבוצה לטיול כשר בסקנדינביה. זה היה הקיץ, אבל יכולנו כבר לחוש את הסתיו המתקרב.  זוג צעיר שהשתתף בטיול, הביע חשש בקשר להיתכנות טבילה במקווה במשך הטיול, ואני הבטחתי להם שלא תהיה כל בעיה. ואז, במהלך הפלגה לילית, כשהתקרבנו אל אחת מערי הנמל הגדולות, זוג נוסף הביע את אותו החשש. להפתעתי, שניהם היו […]

הפוסט חוויה חדשה לטקס עתיק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אוגוסט 1994. הדרכתי קבוצה לטיול כשר בסקנדינביה. זה היה הקיץ, אבל יכולנו כבר לחוש את הסתיו המתקרב. 

זוג צעיר שהשתתף בטיול, הביע חשש בקשר להיתכנות טבילה במקווה במשך הטיול, ואני הבטחתי להם שלא תהיה כל בעיה. ואז, במהלך הפלגה לילית, כשהתקרבנו אל אחת מערי הנמל הגדולות, זוג נוסף הביע את אותו החשש. להפתעתי, שניהם היו זקוקים למקווה באותו ערב.

לאחר ארוחת בוקר על סיפון האנייה נהנינו מטיול מודרך ברחובות העיר. אך מיד כשהגענו אל המלון, שני הזוגות ואני התחלנו לתכנן את הביקור במקווה המקומי. אבל נראה שחוקי מרפי שלטו ביום הזה… בעיה רדפה בעיה, וחשיבותו של גורם הזמן הכרוכה בטבילה במקווה סיבכה עוד יותר את המצב!

כהתחלה, בעיר הגדולה והמודרנית שעגנו בה חיה אוכלוסייה יהודית זעירה. השימוש במקווה שם שונה בתכלית מהחוויה שלנו במקומות שבהם אוכלוסייה יהודית גדולה. אנחנו מתייחסות כמובן מאליו לנוחות ולזמינות של מים חמים, מכשירי חשמל מודרניים, אריחי רצפה וקירות מבהיקים ומעוצבים, ומקווה נקי ללא רבב, וזמין תמיד. אנחנו מתייחסות כמובנת מאליה לקלות שבה אפשר לקיים את המצווה – כשהדרישות היחידות הן אולי שיחת טלפון לתיאום, מונית בהיעדר רכב זמין, ודמי כניסה סמליים.

נדהמנו לגלות שיש לתאם ביקור במקווה כמה ימים מראש. בילינו את כל אחר הצהריים בניסיונות עקרים להשיג את הבלנית המקומית. כנראה שהיו לה תוכניות אחרות לאותו יום, ולא היה לה תא קולי שאפשר להשאיר בו הודעות דחופות. הרב המקומי היה בחופשה – מה שהיה מובן למדי, בהתחשב בזה שרוב חברי הקהילה שלו נסעו לחופשה בהרים או באיים הסמוכים. 

היינו יכולים לדחות את הביקור לערב שלמחרת, אך לא הייתה לנו כל וודאות שנצליח לעשות זאת גם מחר. בלי כל היסוס, הביעו שתי הנשים את רצונן העז שלא לדחות את קיום המצווה היקרה. 

עד לאותו רגע, טופל כל העניין בדיסקרטיות מלאה, ועד לאותו רגע, לא ידעה כל אחת מהנשים על השנייה. אך כוחנו באחדותנו… ולכן שתי הנשים עודדו זו את זו לקדם בכל הכוח את התוכנית ולגרום לה לקרות, יהיו הנסיבות אשר יהיו. אחרי הכול… שהינו בעיר נמל… אף שהבעלים שלהן היססו, בחשש מסוים מהסיטואציה, התעוזה של הנשים הצעירות שלהן, הכריעה גם אותם.

עבורי, הייתה זו התנסות חדשה, וגם אותי, מילא עוז רוחן של הנשים הצעירות בהשראה לעשות את כל שביכולתי כדי שזה יקרה. מאחר שידעתי שזה עלול להיות מסוכן, ביקשתי מהבעלים שילוו אותנו.

ההכנות לטבילה התבצעו בחדרי המלון. בעדינות, ביקרתי כל אחת על מנת לוודא שההכנות מתקדמות בסדר. איפור ולק הוסרו, ציפורניים נגזזו, השיער סורק בקפידה – עד כה, הכול נראה בסדר. 

סופסוף היינו מוכנים ליציאה וניגשנו להזמין מונית. להכניס חמישה אנשים למונית היה כנגד התקנות, אך תוספת טיפ סייעה לפתור את הבעיה. וכך יצאנו לדרך, הגברים במושב הקדמי, הנשים ואני במושב האחורי. 

לא הייתי בטוחה להיכן בדיוק כדאי לנסוע, אבל איכשהו הצלחתי להשרות ביטחון ורוגע. כדי להבטיח פרטיות לא חשפתי את הסיבה האמיתית לנסיעה. שוחחתי עם הנהג בשפה המקומית, ובמהירות המצאתי סיפור נהדר. הגברים האמריקאים התערבו עם הנשים הצעירות שהם ילכו לשחות בנמל, אמרתי. על איזה מקום הוא היה ממליץ לפעילות הזו?

נהג המונית הניד קדורנית בראשו. הוא מעולם לא ניסה לשחות בנמל, אבל אולי הדבר אפשרי. אף שהייתי מאוכזבת מן התגובה, שאבתי השראה מהאומץ השקט של הנשים להתמודד עם הלא-נודע. 

נסענו לפארק בשולי הנמל. ביקשתי מהנהג לעצור בנקודה מוארת שבה נפגש שביל צר בכביש האספלט. קיוויתי שהשביל יוביל אותנו היישר אל המים, למקום שיהיה נגיש לטבילה.

בשעות היום, בכל עונות השנה, החלק הזה של העיר הוא אזור בילוי מועדף על אוהבי הטבע. אבל באותו ערב חשוך של אוגוסט, האזור היה שומם. הצעתי שאחד הבעלים יישאר ברכב עם נהג המונית (החלטה שהתקבלה מכל הלב, שכן המבט הזועף והמבולבל על פני הנהג, הבהיר לנו שאם לא נישאר איתו, הוא מצדו יעדיף לעזוב ולנסוע לאחד האזורים הבטוחים של העיר, ולנטוש אותנו לבדנו). הבעל השני התבקש להתלוות אלינו, מסיבות בטיחות מובנות. 

בלי פנסים, ובלי שאנו יודעות לאן בדיוק מועדות פנינו, הייתה זו צעידה מוזרה למדי לאורך השביל. כשהגענו לקצה השביל נחשפנו למחזה מרהיב של שמים אפלים מנצנצים באורם של אלפי כוכבים בוהקים. ירח מלא האיר את הסביבה, ובעבר השני של המים יכולנו לראות את קו המתאר של העיר, על הבניינים הגבוהים והמודרניים שלה, בתוככי אזורים היסטוריים ואנדרטאות ממלחמת העולם השנייה. 

לפנינו עגנו בבטחה שורות של סירות שנועדו להסיע תיירים לשיט. סירה שיכולה להכיל כ-50 תיירים, שיערתי, היא גדולה למדי ובטח איננה יכולה לעגון במים רדודים. רעד חלף בי. עד כמה עמוקים כאן המים? האם תהיה הטבילה אפשרית? עד כמה זה מסוכן?

צעדתי עד לקצה המזח, והצצתי במים השחורים. הכניסה אל המים נראתה קשה למדי. הייתה שם ירידה תלולה של כמטר וחצי, מכוסה באבנים גדולות וחדות. להגיע אל המים בתנאים האלה יהיה דבר מסוכן למדי, ואין שום דרך להגיע לשם מבלי לעבור על האבנים האלה. הטמפרטורה בחוץ הייתה כ-18 מעלות צלזיוס, והמים היו קרים הרבה יותר.  

ועדיין, הנשים התעקשו לקיים את המצווה, והחלו להסיר נעליים וגרביים. התפלאתי לשמוע את הנחישות שבקולי, כשאמרתי להן לעצור לרגע. הצעתי שדבר ראשון נבדוק את עומק המים. 

הבעל הסיר במהירות נעליים וגרביים, קיפל את המכנסיים שלו, והתחיל להתקדם אל עבר המים. הוא השתמש בידיים כדי לאזן את עצמו, וכשהוא כמעט זוחל בחלק מהדרך, נראה היה כאילו הוא עומד להחליק פנימה, כשאני צופה בו בשקט מתוח. בסופו של דבר, כשהוא עומד יציב על סלע באמצע הדרך למים, הוא דחף בכוח את אחת האבנים אל המים. היינו מלאות תודה לגלות שהמים לא היו עמוקים מדי בנקודה הזו, וטבילה תהיה אפשרית. 

הבעל נשאר על קצה המים כשהוא עומד בגבו אלינו וניצב כשומר, והנשים, רועדות מעט, החלו לרדת במורד המסוכן. לאמיתו של דבר, הייתה זו עלייה רוחנית בשבילן.

השתיים נראו כה עדינות וכה פגיעות כשהן עברו בזריזות מסלע לסלע. שתיהן הלכו שפופות כדי לשמור על שיווי המשקל שלהן בינות לאבנים הקרות והחדות. עד כמה שהן היו מורגלות בנעלי עור נעימות ונעלי ספורט נוחות, אף לא אחת מהן השמיעה מילה של תלונה כשרגליהן נחבלו על הקרקע המאד לא מזמינה הזו. לבי פעם בקול והרגשתי קפואה מפחד. צעד לא נכון אחד, השם ירחם, עלול להוביל לאסון.   

הבטתי אל השמים ולחשתי תפילה. "השם, שמור בבקשה על הנשים הצעירות האלה. ראה עד כמה הן ממהרות לעשות את רצונך! הגן עליהן ושמור עליהן!" שוב ושוב חזרתי בלבי על המחשבות האלה.

אט אט, ירדו הנשים אל המים. הן טבלו במים, עלו, ושוב טבלו, ועוד פעם. הברכה נאמרה. קולי שלי צלצל בקול ברור: כשר, כשר, כשר! אחר כך עלייה תלולה – ובאנחת רווחה הן שמחו להתעטף במגבות הרכות של המלון. 

נראה היה כאילו הילה של קדושה אופפת אותן. פניהן קרנו מטהרה ושמחה, על שכל אחת מהן קיימה זה עתה את המצווה שהיא יסוד הבית היהודי. לא במקוואות מודרניים דמויי ספא שהורגלו אליהן בארה"ב, אלא בדרך הבסיסית ביותר שבה טבלו נשים במשך דורות. 

הגאווה שעל פני הבעלים שלהן, שיקפה וחיזקה את השמחה הכנה של הנשים.  

לעולם לא אשכח את החוויה הזו, ואני אסירת תודה על כך שהייתה לי הזכות להיות שותפה בה. נשים יהודיות אמיצות מוכרות לנו היטב מהתורה כולה – מארבע האימהות, שרה, רבקה, רחל ולאה. ההיסטוריה שלנו מלאה בנשים מהוללות שסיכנו את חייהם על מנת לוודא את המשך הקיום היהודי. הגילוי, שגם בימינו, ישנן נשים יהודיות צעירות, ילידות ארצות הברית, שגדלו והתחנכו בה, שהן אמיצות ונחושות כמו הדמויות ההוד משנים עברו, מילא אותי בהשראה וחידש בי את האמונה בעתיד האומה היהודית בימינו כיום.

הערה חשובה: שימו לב כי לטבילה במאגר מים טבעי, בהיעדר מקווה כשר אחר, יש הדרישות ההלכתיות שלה. במקרה שכזה, יש לפנות לרב מוסמך ולוודא מולו כיצד ניתן לבצע את הטבילה בתנאים האלה.   

הפוסט חוויה חדשה לטקס עתיק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מים של טהרה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%94/ Thu, 28 Jul 2022 20:39:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2613 האם זה נכון שרק נשים דתיות מיושנות הולכות למקווה? באופן מפתיע, הסטראוטיפ הפמיניסטי הזה ממאן להיעלם.  מבוא יחידת המשפחה היהודית נהנתה מאז ומקדם ממוניטין אגדי כמעט של מוסריות ויציבות. המוניטין הזה נצבר ונשמר חרף אינספור ההשפעות החיצוניות שיהודים נחשפו אליהן במרוצת הדורות.  ההוכחה האולטימטיבית לחוזקה של כל שיטה מכל סוג שהוא, היא היעילות הפרקטית שלה. […]

הפוסט מים של טהרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האם זה נכון שרק נשים דתיות מיושנות הולכות למקווה? באופן מפתיע, הסטראוטיפ הפמיניסטי הזה ממאן להיעלם. 

מבוא

יחידת המשפחה היהודית נהנתה מאז ומקדם ממוניטין אגדי כמעט של מוסריות ויציבות. המוניטין הזה נצבר ונשמר חרף אינספור ההשפעות החיצוניות שיהודים נחשפו אליהן במרוצת הדורות. 

ההוכחה האולטימטיבית לחוזקה של כל שיטה מכל סוג שהוא, היא היעילות הפרקטית שלה. השיטה היהודית לשימור היושרה המוסרית של ערכי משפחה מגולמת בהלכות טהרת המשפחה והמקווה. סטנדרט ההתנהגות הזה מוסיף ממדים של אנושיות וקדושה למערכת יחסי האישות וחיי הנישואין. הם מווסתים מבלי לדכא, מעניקים כיוון ומשמעות לדחפים הטבעיים שעוותו כל כך בחברות מודרניות. 

המאמר הבא, "מים של טהרה", שופך אור מודרני על מערכת הכללים העתיקה הזו. אנו מקווים כי הוא יפריך רבות מן התפיסות השגויות השכיחות כל כך בקשר למקווה, ויעודד לימוד ועניין מעמיק בחשיבותה של המצווה הזו בחיים המודרניים. 

בשנה הראשונה לנישואיהם, גרו אן וג'וזף בעיר באפאלו שבמדינת ניו יורק. אחת לחודש, הם נהגו לנסוע נסיעה לא שגרתית ופרטית לחלוטין לרוצ'סטר, מרחק 120 קילומטר מביתם.

בעוד הוא ממתין במכונית, היא נכנסה לבניין קטן. היא ישבה בחדר ההמתנה, יחד עם עוד כמה נשים שאותן לא הכירה. אז נקראה להיכנס אל חדר מצויד בכיור, מקלחת ואמבט. היא התרחצה באמבט והתקלחה, סירקה את שערה, שטפה את פניה, הסירה את טבעת הנישואין שלה, ולבשה חלוק אמבט לבן.

היא לחצה על זמזם, וחיכתה לבלנית שתיכנס. יחד הן צעדו במסדרון קצר אל מה שנראה כבריכת שחייה מיניאטורית. כשהבלנית צופה בה, אן הסירה את החלוק וירדה בארבע מדרגות אל תוך המים. 

היא עמדה במים החמימים. אט אט היא כרעה פנימה, ברגליים פשוקות, עד שכל גופה טבל במים. אז נעמדה, הושיטה ידה אל מגבת קטנה וכיסתה בה את ראשה. היא בירכה ברכה, אז טבלה שוב את גופה במים באותו אופן, ועוד פעם אחת אחרונה. 

היא יצאה מן המים, חזרה אל החדר, התלבשה וייבשה את שערה. בדרך החוצה היא שילמה את דמי השימוש לבלנית, ועזבה את המקום. זה לקח כשעה. היא ובעלה נסעו את 120 הקילומטרים בחזרה הביתה.

אן וגו'זף חזרו על אותו מסע בכל חודש בנאמנות. בגשם ובשמש – פעם אחת אפילו בעיצומה של סופת שלגים. "זו הייתה סערה די רצינית", נזכרת אן בעליזות, "אבל הכבישים הראשיים היו פנויים. הצלחנו להגיע בשלום".  

אן היא יהודייה דתית, ונדרש הרבה יותר ממזג אוויר קשה כדי לעצור אותה מלהגיע אל המקווה הקרוב פעם בחודש, יהיה המרחק אשר יהיה. הטבילה במקווה היא אחת המחויבויות החשובות ביותר עבורה כאשה יהודייה. 

יהודים דתיים חיים את חייהם בהקפדה על החוק והמסורת היהודיים. 613 המצוות מקיפות את כל החיים, אף כי לא כולן נוגעות לכל יחיד. שלוש מהן ייחודיות לנשים: הדלקת נרות שבת וחג, הפרשת חלה, ושמירה על הלכות טהרת המשפחה. האחרונה היא ללא ספק המחויבות המאתגרת ביותר. 

עם הופעת המחזור החודשי, עוברת האישה למצב 'נידה', וקיומם של יחסי מין נאסר למשך לפחות שנים עשר יום – לפחות חמישה ימים לסיום הווסת, ועוד שבעה ימים 'נקיים' לאחר מכן. בסיום הימים האלה עליה ללכת אל המקווה, להיטהר ולצאת ממצב הנידה, ולחדש קיומם של יחסים אינטימיים.  

פירוש המילה "מקווה" הוא 'מים מכונסים'. המקווה הוא מאגר של מים מן הטבע, וטבילה בו הופכת את הטובל ל"טהור". בתקופות קדומות, השתמשו גברים יהודים במקווה על מנת להיטהר מטומאות שונות בטרם ייכנסו אל בית המקדש, וישנם כאלה שעדיין נוהגים לטבול במקווה לפני שבתות וחגים, או בתדירות גבוהה יותר. כלות פוקדות את המקווה לפני חתונתן. המקווה הוא גם התחנה האחרונה במסלול הגיור ליהדות. כמו כן משמש המקווה לטבילת כלים מסוימים לפני השימוש בהם.

היום, משמש המקווה בעיקר נשים נשואות לאחר הווסת. הטבילה במקווה משמעה, כפי שהסבירה אישה אחת, הכנה אישית לאקט המקודש של קיום יחסים אינטימיים על פי הצו האלוקי.

ההכנות לטבילה במקווה שונות לחלוטין מהכנות לשחייה בבריכת שחייה. על האישה לרחוץ באמבטיה במשך לפחות 30 דקות. היא שוטפת את פניה, מסירה כל איפור ולק לציפורניים, מצחצחת שיניים, מסרקת את שערה על מנת להתיר כל קשר, וגוזזת את ציפורני הידיים והרגליים. עליה להסיר כל תכשיט, ולמעשה, להסיר כל אובייקט זר מהגוף שלה, פלסטרים ותחבושות, עדשות ואפילו שיניים תותבות. עליה להיות נקייה מכל דבר שעלול למנוע מן המים להגיע לכל חלק בגופה. גם אם היא מבצעת את כל ההכנות בבית, היא צריכה לפחות להתקלח לפני שהיא נכנסת אל בריכת הטבילה.

גם הטבילה עצמה וכל הכרוך בה קשורים לנהלים מוקפדים. האישה איננה יכולה לטבול במקווה לפני הזמן ההלכתי של 'צאת הכוכבים' (בין עשרים דקות לחצי שעה לאחר שקיעת החמה, ובמקומות מסוימים יותר מכך). גופה צריך להיות בתוך המים בשלמותו, מבלי לפספס ולו שערה אחת, ואין היא יכולה להחזיק בכל דבר שהוא בעת הטבילה. בעת הטבילה, ידיה, עיניה ושפתיה אינן יכולות להיות קמוצות בחוזקה. כשהיא נעמדת לאחר הטבילה הראשונה יש לחזור על הברכה בדיוק: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו על הטבילה". הבלנית מפקחת על ההליך כולו.

בשנות ה-70 [=מאמר זה נכתב ב-1974], "מקווה" איננה מילה נפוצה בכל בית. נשים יהודיות רבות מעולם לא שמעו עליו. אם הן שמעו על המקווה, הן משוכנעות שמדובר בטקס פרימיטיבי שנפסק לפני שנים רבות. פעמים רבות, נקשר המקווה לאמונות תפלות, דעות קדומות וחששות. "הפעם הראשונה ששמעתי על המקווה, הייתה באחת מאגדות הנשים הזקנות", משחזרת אדל, שכיום שומרת בנאמנות על הטבילה במקווה. "כשאמא שלי עמדה להתחתן, חמותה לעתיד ביקשה ממנה שתטבול במקווה. אמא שלי זעמה! היא חשבה שהמקווה נועד לשימושן של נשים ידועות לשמצה – ההולכות לשם כדי להיטהר מפשעיהן לפני החתונה".

"הבת שלי נמצאת שם עכשיו", אומרת אישה היושבת בחדר ההמתנה של מקווה מקומי, ומביטה סביבה במתח. "היא מתחתנת עם בחור דתי, והחליטה שהיא תשמור על המסורת הזו. אבל בפעם הראשונה שהמשפחה שלו ביקשה ממנה שתלך למקווה, כולם אומרים שהפכתי ירוקה. אני מעריצה את הבחירה שלה, תאמיני לי, אבל אני מעולם לא הלכתי למקווה, ואני אמא יהודייה לחוצה, מה אני יכולה להגיד?.." היא אפילו הביאה איתה ידידה שתתמוך בה רגשית. 

"נו, איך היה?" היא שאלה די בעגמומיות כשבתה נכנסה לחדר, בשיער רטוב במקצת, עונדת את העגילים שלה, ומסתכלת טיפה מוטרדת בציפורניים הקצרות מאד שלה. 

"היה טוב!" אמרה הצעירה, כשהיא מחייכת ונראית שלווה הרבה יותר מאימה. "קשה לתאר את זה – אבל זו הייתה חוויה מיוחדת". כעת היא הולכת להשתמש במקווה פעם בחודש במשך חיי הנישואין שלה – למעט במהלך היריון, כאשר הלכות טהרת המשפחה אינן חלות בדרך כלל.

מהפכים שכאלה, כשבנות הופכות להיות מחויבות יותר למסורת מאשר אימהותיהן, אינם נדירים – אך הם עשויים להפתיע לנוכח התסיסה הפמיניסטית בכל עבר, הבוחנת בדקדוק את תפקיד האישה היהודייה ואת מה שנראה כמעמד סוג ב' בתרבות ובדת. בשנה שעברה, נערך הכנס הלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות, ועורר במקומות מסוימים אי-נוחות רבה. רק החודש הקדיש המגזין 'מיז' [=Ms., כתב עת פמיניסטי ליברלי היוצא לאור בארה"ב החל משנת 1972] דיון מיוחד לשאלה: "האם זה 'כשר' להיות פמיניסטית?"

כיצד, אם כן, נשים יהודיות מודרניות מקבלות – ואפילו בוחרות – להתחייב לטקס כמו הטבילה במקווה, שנראה כאילו הוא מטיל מגבלות קשות על חיי הנישואין שלהן ואפילו על גופן?

"בשמירה על הלכות טהרת המשפחה אין כל השפלה או זלזול בי", אומרת ג'ודי, בת 32, אם לשניים המלהטטת בין שתי עבודות במקביל ומחשיבה את עצמה כפמיניסטית. "למעשה, אני חושבת שהמקווה מרומם את הנשים היהודיות. זה בעצם אומר שלגבר אין זכויות גורפות על גוף האישה. הוא לא יכול לדרוש קיום יחסים בכל עת שירצה, וזה גם מעניק לאישה פרטיות בזמן שאולי היא זקוקה לה".

"בעלי ואני מחויבים במידה שווה למצווה הזו", היא ממשיכה, "חוץ מזה שאני היא זו שטובלת בפועל והוא לא". ג'ודי נשואה כבר ארבע עשרה שנה, ונזכרת בתקופה שבה אף לא אחד מהם הלך לבית הכנסת או שמר על מנהגים כלשהם, והיא חשבה שמקווה הוא "משהו לנשים של רבנים או לנשים חרדיות בלבד". בהדרגה, הם החלו להיות מעורבים יותר בחיים יהודיים עד שהגיעו להחלטה משותפת, לפני שש שנים, לשמור על הלכות טהרת המשפחה.

בפילדלפיה, ברור לגמרי ששמירה על טבילה במקווה אינה נתפסת כדבר מיושן. כמאתיים נשים משתמשות במקווה המקומי בקביעות. זוהי קבוצה מגוונת מאד, בגיל, רקע ובאורח חיים. יש נשים מרקע דתי שמקבלות על עצמן את שמירת ההלכות הללו מיד עם נישואיהן. אחרות, מבתים פחות מסורתיים, החליטו לשמור על "טהרת המשפחה", בשלב כלשהו בחיי הנישואין שלהן. 

"אני לא דתית, אני פשוט אוהבת להגיע למקווה", אומרת אישה צעירה, נשואה זה שנתיים, שהתחילה ללכת למקווה כשהתגוררה בקיבוץ בישראל. "אחת הסיבות שאני אוהבת את זה", היא ממשיכה, "היא מפני שזו אחת משלוש המצוות הייחודיות לנשים. אני חושבת שהרבה נשים צעירות היום, שאינן דתיות, מחליטות את ההחלטה הזו מפני שזוהי מצווה של נשים".  

נשים הספוגות יותר במסורת, ששמרו על הלכות טהרת המשפחה מתחילת חיי הנישואין שלהן, הן לעתים קרובות רהוטות מאד בקשר למחויבות שלהן. 

"זה טקס מאד מוחשי שמביע את הרעיון שחיי הנישואין הם דבר קדוש", אומרת מרים, "ושבקיומם של יחסים אינטימיים בחיי הנישואין, את בעצם מקיימת מצווה מהתורה. טוב להרגיש שלחיי המין בנישואין יש קדושה של הבורא. זה דבר נפלא ויפהפה. זה כמו אור ירוק, המשיכי כך". 

אדל, בת 32 ואם לארבעה, היא בוגרת של סטרן קולג' – הסניף הנשי של 'ישיבה יוניברסיטי" – והיא מחזיקה בארבעה תארים ראשונים שונים. בעלה מרצה באוניברסיטה. אף שהפכה דתית כנערה מתבגרת, היא מנהלת חיים "מודרניים לחלוטין", כפי שעושות רוב חברותיה הדתיות. היא לא רואה כל קושי בשמירה על הלכות טהרת המשפחה.  

"בעבורי, הטקס הזה מרומם את החיים שלך מהיומיומי אל הרוחני", היא מסבירה. "כל מערכת ההתייחסות הדתית לעניין היא כלי להעניק לחיי היומיום משמעות גבוהה יותר. העובדה שכל דבר מוקפד ומווסת, משמעה שהחיים הם מוסריים, רציניים מאד וחשובים". 

"הבנה ושימוש בדברים הפיזיים בצורה מיוחדת – הוא ביטוי בריא וחשוב של הקיום האנושי".

אבל לשמירה על הלכות טהרת המשפחה יש השפעה חיונית על החיים האינטימיים. לזוגות השומרים אותן יש מעין מקצב מובנה בחיים שלהם: כשבועיים בכל חודש הם מתנזרים, או כפי שאישה אחת הגדירה זאת – יש שבועיים במצב Off  ושבועיים על On. 

משך ההינזרות עלול להימשך גם מעבר לשנים עשר ימי המינימום – במקרים של ווסת לא סדירה, או אם האישה אינה יכולה ללכת למקווה במועד.

לתקופת ההינזרות יש חוקים קפדניים משלה. בספרו "חיי משפחה יהודיים", כותב הרב סידני הוניג כי "כל מגע פיזי מכל סוג שהוא נאסר", ומרחיב כי כל דבר שעשוי להוביל למגע פיזי גם הוא אסור, כולל אכילה מאותה צלחת, ישיבה קרובה ברכב נע, והעברת חפצים מיד ליד. מיטות נפרדות הן צורך חיוני על מנת לשמור על תקופת ההינזרות כהלכה. 

למתבונן מבחוץ, שאיננו חלק מן המסורת הזו, הדבר עלול להישמע כקשה עד בלתי נסבל, או כגורם נזק וודאי לנישואין שמחים. ואולם, בזו אחר זו, הסכימו המרואיינות כי הלכות טהרת המשפחה מובילות בלי ספק לחיי אינטימיות זוגית שמחים יותר, בריאים יותר ומרגשים יותר. הן לא מקיימות את ההלכות האלה מסיבה זו, ומכל מקום זהו פועל יוצא של הדבר.

"זה מעצים את הציפייה בכל חודש, ויוצר מחדש חוויית ליל כלולות לשני הצדדים", אומרת אחת הנשים, נשואה 11 שנים. "כאילו את בתולה, את מרגישה שאת עומדת בפני חוויה מרגשת. הציפייה לקיום יחסים היא חלק מהשמירה על המצווה, ממש כמו הטבילה עצמה. זהו תהליך בן חודש שלם".

"כמו ירח דבש בכל חודש!" אומר אלן, בן 35, אחרי שש שנים של שמירה על טהרת המשפחה. "כן, זו הקרבה מנקודת המבט של הגבר", הוא מודה בצורה גלויה, "מפני שאשתך איננה זמינה כל הזמן. אבל תחושת הציפייה ההולכת ונבנית בכל חודש מחדש – היא משהו שאין בנישואין אחרים, והדבר הופך את הנישואין למרגשים".  

"בחברה לא שומרת מצוות, אנשים מחפשים כל הזמן דרכים להגביר את העונג באמצעות טכניקות ודרכים חדשות", אומרת אשת רב. "אבל ליהדות יש את המפתח. המגבלה וההימנעות – הן שמגבירות את העונג".

"יש פה משהו מרתק מבחינה פסיכולוגית", מהרהרת רעיה בת 34. "את הופכת להיות 'הפרי האסור' בנישואין שלך עצמך! בעיניי זה תמיד נראה כתרגיל פסיכולוגי מבריק".

"תארי לעצמך, להיות נשואה במשך 25 שנים, ועדיין לחוש שבעלך משתוקק לך!", טוענת אישה שהילד הגדול שלה כבר בן 22. "וגם, יש לך איזשהו ביטחון באמון בבעלך, מפני שהוא כבר הפגין יכולת הימנעות ושליטה עצמית במשך השנים. אני יודעת שיש נשים שהופכות מודאגות או חשדניות כשהבעלים שלהן נוסעים, אבל לי לא יהיה לרגע ספק בקשר לבעלי".

"לפעמים זו הקלה עבור בני זוג לדעת שאין כעת ציפייה ליחסים אינטימיים, שישנן דרכים אחרות לבילוי משותף", אומרת יוניס מילר, יועצת נישואין ומשפחה. "מאסטרס וג'ונסון מציעים לעתים קרובות הינזרות כחלק בלתי נפרד מהטיפול שלהם, הדבר משחרר את הנטל והמחויבות שבקיום יחסים, ומאפשר לזוג לתקשר בדרכים רגשיות טהורות, ומשם קרבה ואינטימיות פיזית יכולות לזרום בקלות רבה יותר".

גברת מילר מחזיקה בתואר שני והיא חברה באגודה האמריקאית ליועצי נישואין ומשפחה, נשואה ואם לשלוש בנות. היא לא הייתה דתית אבל אימצה את הטבילה במקווה מבחירה אישית.

מזווית מקצועית, עניין אותה כיצד שמירת טהרת המשפחה משפיעה על מיניות בחיי הנישואין, והיא חקרה את הנושא. מדגם של נשים התנדבו להשתתף במחקר, שהיה כנראה הראשון מסוגו. היא הוזמנה להציג את הממצאים שלה בכנס השנתי של האגודה האמריקאית ליועצי נישואין ומשפחה.  

"היהדות מבססת את המיניות בחיי הנישואין בדרך חיובית", היא אומרת. "האקט המיני שלאחר הטבילה הוא חלק בלתי נפרד מעניין המקווה, לא פחות מהטבילה עצמה. זה אומר שאינטימיות מינית היא דבר טוב, נכון, וחשוב".

הרבה לפני עידן שחרור האישה, היהדות הכירה בצרכים המיניים של האישה. חוזה הנישואין היהודי (ה'כתובה') מצהיר מפורשות כי על הבעל לספק את צרכיה המיניים של אשתו, ממש כשם שהוא מחויב לספק אוכל וביגוד. 

חלק זה של הכתובה מבוסס על פסוק מספר ויקרא, כך ששורש הדברים הוא כבר בתקופת המקרא. גם ב'שולחן ערוך', הקוד ההלכתי היהודי, ישנם פרקים העוסקים בפרטי הדינים הללו.

לאחר הטבילה במקווה, מצופה הבעל לספק את צרכיה המיניים של אשתו. ובאופן די מסקרן, הטבילה במקווה עשויה להעצים את החוויה המינית של האישה בדרך אחרת, על פי כמה תאוריות. מארי סטופס, חוקרת לונדונית, חקרה את מעגל התשוקה בנשים – שהיא מכנה "מקצב הגאות החושית" – ומצאה כי יש בו שני רגעי שיא – האחד ממש לפני הופעת המחזור, והשני שבעה ימים לאחר סיום דימום הווסת. זה, כמובן, בדיוק הזמן שבו יחסים אינטימיים מתחדשים אם שומרים את הלכות טהרת המשפחה.

ד"ר סטופס שמה לב לצירוף המקרים הזה, "התוכנית היהודית העתיקה" היא כותבת בספרה, 'אהבת נישואין', "היא כמעט בהתאמה מדויקת עם החוקיות של  המחזוריות של התשוקה הנשית שקיימת בממצאים שלי". 

אין מי שיאמר שקל לשמור על הטבילה במקווה במועדה. לנשים אחדות משמעות הדבר היא נסיעה ממושכת, או להשיג בייביסיטר, אם הבעל נוהג.  

"כמובן שלפעמים זה ממש קשה, ולא תמיד נוח", אומרת אחת הנשים, "אבל כמו בהרבה תחומים אחרים ביהדות – נוחיות היא לא העניין". 

על אף הקשיים שהדבר עשוי להעלות, נשים השומרות על טבילה במקווה נהנות מן החוויה, ואפילו מן ההכנה אליה.

"רחצה של חצי שעה באמבטיה היא  ממש פינוק עם שלושה ילדים ועבודה במשרה מלאה!" אומרת אחת. "והעיטוף בחלוק המיוחד לפני הטבילה עצמה – זו חוויה מיוחד לעצמה".

"אני מקדישה הרבה זמן בהכנות למקווה, וזה מרגיע אותי", אומרת אחרת. "זה מכניס אותי למצב של מוכנות לחוויה – ואני גם חושבת על זה שבעלי ואני עוד מעט נתאחד מחדש". 

לכמה מן הנשים, אף כי לא לכולן, הטבילה עצמה עשויה להיות חוויה מטלטלת.

"אני מרגישה רעננה מאד  וחווה תחושה של רטט, גם אם לא ממש באופן פיזי", אומרת אחת. "זה משהו מיוחד מאד, בגלל שאני עושה את זה רק בשבילי ובשביל בעלי. יש כל כך הרבה דברים שאני עושה לילדים שלי, החברות שלי, ואחרים. אבל זה ממש רק לשנינו". 

"הפעם הראשונה שלי במקווה? לעולם לא אשכח אותה", מעלה זיכרונות אישה שבנה הבכור כבר בן 23. "למדתי את כל פרטי ההלכות בעצמי, אבל זה גרם לי תחושה של חוסר נוחות. ואז, בלילה שלפני החתונה, הלכתי למקווה. וואו. איזו הרגשה זו הייתה! זו הייתה מין קדושה שכזו, התרוממות, אני לא יכולה ממש להסביר את זה – אבל אני יודעת שהרגשתי ממש אחרת. ואני עדיין מרגישה כך כשאני הולכת למקווה. אני הולכת כבר 25 שנים".  

"בפעם הראשונה, הרגשתי חרדה, מפני שזה לא היה חלק מהחוויה המשפחתית שלי", אומרת אישה אחת. "הרגשתי לא בטוחה, לחוצה שלא אעשה את הכול כנדרש, אבל הרגשתי חיבור רגשי חזק מאד ליהדות שלי – תחושה שמשהו רוחני מאד קורה. זה נותן לי תחושה של התחדשות רוחנית, חזקה יותר מכל מה שהרגשתי אי פעם בבית הכנסת".

"זו ממש לא תחושה של התנקות מהווסת", אומרת אחת הנשים באמפתיה, מהדהדת מחשבה שהביעו רבות מהנשים. ועדיין, החיבור הזה בין המחזור החודשי לבין הטבילה במקווה – ומה שנראה כהדגשה נרחבת על הסרת דם הווסת – שהופך זאת לא קל לעיכול עבור חלק מהנשים.

מקור דיני טהרת המשפחה הוא בפסוקים בספר ויקרא (טו, יט): "ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה…", מאוחר יותר, עם ניסוח ההלכות, פורטו והורחבו פרטי ההלכה. במהלך שבעת הימים, על האישה לבצע בדיקה פנימית פעמיים ביום. אם מתגלה אפילו טיפה קטנה של דם במהלך שבעת הימים, יש להתחיל את הספירה מחדש. אם היא רואה הפרשה שמקורה אינה ברור – כלומר, לאו דווקא דימום שמקורו מן הרחם – עליה להתייעץ ברב שיכריע הלכתית.

פרטים כאלה מקפיצים אחדות מן הפמיניסטיות. פמיניסטיות יהודיות מוקיעות לעתים קרובות את העיסוק הבולט במצבה של האישה ביחס למחזור החודשי שלה. יש הרואות בזה הד לטאבו פרימיטיבי כנגד הווסת הנשית. עורכות יהודיות שחיברו אנתולוגיה על נשים יהודיות בשביל כתב העת `Response`, כתבו: "קשה להתעלם מן הרמיזה שיש כאן עיסוק בשאריות עוצמתיות של טאבו עתיק, המבוסס על תערובת של פחד, אימה ותיעוב של גברים כלפי מחזור היצירה הביולוגי של הנשים".

אך אלה הבקיאים בהלכה ובמסורת היהודיות, טוענים כי ההלכות הללו קשורות בסמליות מתוחכמת. במרכזה עומדים המושגים "טומאה" ו"טהרה". האישה שקיבלה מחזור היא "טמאה" ועליה לטהר עצמה במקווה, אך בזמן המקדש גם גברים נטמאו במגע בטומאות מסוגים שונים. המכנה המשותף לכל מצבי הטומאה האלה הוא נגיעה בהיבט מסוים של המוות.

בעת המחזור החודשי, האישה איננה טמאה בשל גופה, מציעה פרשנות אחת, כי אם מפני שגם אצלה, נשמעה "לחישת המוות". מאחר שהדם הזה היה פוטנציאל של חיים ברחמה, הרי שהוא סמל למוות – אובדן פוטנציאלי של חיים – כאשר הוא ניטל ממנה. 

רחל אדלר היא דוקטורנטית באוניברסיטת ברקלי, ופמיניסטית מספיק כדי להיות אחת מן המרצות האורחות בכנס הלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות. היא נשואה, דתית, וכשהיא הולכת למקווה, היא רואה משהו אחר לחלוטין מניקיון היגייני של גוף לא נקי. בעיניה יש כאן שחזור סמלי של מוות ולידה מחדש. 

"המקווה מדמה את מי החיים המקוריים, את מי השפיר שהעובר נע בהם. על מנת להיוולד מחדש, יש להיכנס אל תוך הרחם הזה ו"לשקוע" במים החיים. 

בניגוד למבט הסימבולי של הגברת אדלר על חוויית המקווה שלה, נשים אחרות משיבות בפשטות: "אני עושה את זה כי זו מצווה מאת השם". לכל יהודי דתי, זוהי תשובה תקפה ואולטימטיבית, שכן הם מאמינים כי דיני התורה ניתנו מהבורא ולפיכך יש לקבל אותם בלי כל ספק.

ביקור במקווה ספוג בצניעות ודיסקרטיות. גברים המסיעים את נשותיהם למקווה, אינם חונים כשחזית המכונית פונה אל דלת המקווה, שכן האישה ההולכת למקווה עושה זאת באנונימיות מוחלטת – בלי בדיקות, בלי שאלות ובלי שמות. היא פשוט מחכה לתורה, מתכוננת וטובלת. היא משלמת תשלום סמלי ויוצאת. תיאורטית, כל אישה יכולה להגיע אל המקווה ולטבול בו, אף כי הייעוד שלו הוא לנשים יהודיות – כלות לפני חתונתן ונשים נשואות. 

במקווה המקומי, שוררת אווירה עליזה אך דיסקרטית. הנשים נרגעות, קוראות, או משוחחות, בעוד הן ממתינות לתורן. חלקן מגיעות ממקומות מרוחקים למדי, המקווה כולל חדר המתנה קטן, שלושה חדרי הכנה, כולם מצוחצחים למופת ומצוידים בסבון, מגבות, מסרק, פצירה ומספריים לציפורניים, מסיר לק, חוט דנטלי, שמפו – כל מה שנדרש להכנה מלאה. 

הבלנית מפקחת על הכול. היא מגיבה לזמזמים, מביאה מגבות, מפקחת על הטבילה של כל אישה ומכריזה "כשר!" כאשר האישה השלימה את הטבילה כראוי. 

כל המקוואות עצמם, נראים בערך אותו דבר, בשל הדרישות ההלכתיות לבניין המקווה. אך מבנה החדרים שסביבם עשוי להשתנות מאד, וחלקם מפוארים ויוקרתיים למדי. כמה מקוואות בקליפורניה, לדוגמה, נראים כמו מכוני בריאות מושקעים, מאובזרים בשטיחים מפוארים, חדרי הלבשה יוקרתיים, ומייבשי שיער מודרניים. 

הפוסט מים של טהרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כוחה של פעם אחת https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%90%d7%97%d7%aa/ Tue, 26 Jul 2022 10:39:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2605 אני מנהלת יומן אישי במשך חמש עשרה השנים האחרונות, ציטוטים ממנו מובאים במאמר זה. עברו שלושים וחמש שנים מאז נישאתי לגבר היהודי הנחמד ביותר בעולם. תחת החופה לא היה המקום הנכון, עבור הרב, לדבר על הטבילה במקווה, ולמעשה, הוא לא הזכיר זאת בשום שלב. לא ידעתי על נשים יהודיות שטובלות במקווה לפני יום החתונה שלהן. […]

הפוסט כוחה של פעם אחת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני מנהלת יומן אישי במשך חמש עשרה השנים האחרונות, ציטוטים ממנו מובאים במאמר זה.

עברו שלושים וחמש שנים מאז נישאתי לגבר היהודי הנחמד ביותר בעולם. תחת החופה לא היה המקום הנכון, עבור הרב, לדבר על הטבילה במקווה, ולמעשה, הוא לא הזכיר זאת בשום שלב. לא ידעתי על נשים יהודיות שטובלות במקווה לפני יום החתונה שלהן.

שלושת הילדים שלי גדלו בבית חם, אוהב ואלגנטי בשכונה יוקרתית במונטריאול. היהדות שלנו באה לידי ביטוי בחגיגת החגים היהודיים בצורה די חד-ממדית – אכלנו סעודות חגיגיות וקראנו את הטקסטים הרלוונטיים, בצורה טכנית מאד, מבלי להיות מודעים לכך שישנה משמעות עמוקה ורחבה יותר למה שאנו עושים. בית הכנסת הגיח לחיינו באירועים כדוגמת חתונות, בר מצוות ובריתות.

כשהייתי בת שלושים ותשע, בני הצעיר חגג בר מצווה. באותה שנה עצמה, בעקבות כמה נסיבות שנשזרו זו בזו, גילית שהיהדות שלי שייכת לי בצורה שמעולם לא חלמתי עליה. היא הייתה חלק מן העבר שלי, ההווה שלי, והנחתי, אף שלא ידעתי זאת באותו זמן, שהיא תתפוס מקום מרכזי בעתיד שלי ושל בני משפחתי.

יולי 1997

כשנכנסתי לבית חב"ד בפעם הראשונה, התיישבתי בכיסא האחרון, הכי קרוב לדלת היציאה, כדי שאוכל לחמוק במהירות. האמינו לי, לא היה לי שמץ של מושג מה קורה כאן. הייתי יהודייה מסורתית שהקשר העיקרי שלה לרב היה בראש השנה וביום כיפור, בתפילות שהשתתפו בהן כ-1500 משתתפים. לא מעורר השראה במיוחד, אני מבטיחה לכם. לקחו לי שלוש שנים להבהיר לעצמי מה בדיוק הרגשתי זה זמן רב.

בשבת הראשונה שהגעתי לכאן, התרגשתי עד דמעות – מילולית. לא מהתפילות, מפני שלחלוטין לא הייתי בעניינים. אלא מהניגונים החסידיים, שמעולם לא שמעתי. אני עדיין מתקשה להאמין איך יכול להיות שעד לאותו יום, לא הכרתי אף לא אחד מן הניגונים הנשמתיים, היפהפיים והמטלטלים הללו. במשך זמן רב ניסיתי לנסח את מה שהרגשתי בקשר לאותם ניגונים (נעימות ללא מילים), ולאחרונה קראתי משהו שסיכם זאת בצורה מושלמת: "אם אסביר לכם, בצורה הגאונית ביותר, לא תצליחו להבין בשלמות את החוויה שבאכילת קוביית שוקולד. אבל אם אתן לכם לטעום אחת… מיד תבינו. אין צורך בהמחשה נוספת". ניגונים חסידיים חודרים ישירות אל הלב, עוקפים את השכל הקר… 

יום אחד, באותה שנה, הרב ניגש אליי והציע בעדינות רבה, שאולי אשקול ללכת למקווה. מאחר שעברתי כריתת רחם בשנות השלושים לחיי, שאלתי את עצמי, מה בדיוק העניין? לא היה לי מחזור חודשי, ולעולם לא אחווה את מה ששמעתי – ההתרגשות, הציפייה וההתחדשות הרוחנית שלנשים אחרות הייתה ההזדמנות לחוות. לא התנגדתי לרעיון, אבל לא הצלחתי להבין מהי התועלת שתבוא ממנו. השהיתי את הרגשות האמתיים שלי עד שאחזור הביתה.

באותה נקודת זמן בחיי כעסתי על אלוקים. לא רק שהיה נראה לי שהוא הסתיר ממני את אוצרות היהדות עד שהגעתי לגיל ארבעים, אלא שנראה היה שלעולם לא אוכל כבר לחוות, יחד עם בעלי, את הטקס היפהפה והאינטימי של המקווה. בשבילי, זה הרגיש כאילו גזלו ממני את החלק הזה שבנשיות היהודית שלי. לפיכך, כשהגעתי הביתה באותו ערב בכיתי מרות.

עברו עוד כמה שבועות, והרב העלה את הנושא שוב. בעקבות השיחה הקודמת שלנו בנושא, הפכתי למודעת הרבה יותר לנושא המקווה, והקשבתי בקשב רב יותר כאשר חברותיי, שכמוני, התחילו רק עכשיו לגלות פנים חדשות ביהדות, דיברו על הליכה למקווה. הן אמרו שהן מפוחדות; הן השמיעו את החששות שלהן כיצד הבעלים שלהן יגיבו; הן אמרו שלא הבינו את המשמעות של להיות 'לא נקייה'. אולי בגלל שזה לא עמד להפוך לחלק משגרת חיי, אני לא ראיתי את המקווה בדרך שבה הן ראו אותו. אני ראיתי זאת כפריווילגיה מיוחדת, הזדמנות לבלות זמן לבד עם הקב"ה, הזדמנות לחבק את הזהות שלי כאישה יהודייה. וכך, הסכמתי ללכת. השבועות שחלפו בין ההצעה הראשונה לבין ההסכמה שלי, אפשרו לכעס שלי על אלוקים להתפוגג, והעניקו לי זמן להתבונן וללמוד לעומק על מצוות הטבילה במקווה.

שוחחתי עם בעלי, והוא הסכים אתי. זה היה משהו שהיה עלינו להחליט עליו כזוג – למעננו, למען הילדים שלנו ולמען הנכדים שלנו. 

ביצעתי את ההכנות לטבילה במקווה כמו כל אישה אחרת, אף על פי שכאמור לעיל, לא חוויתי מחזור. בסופו של דבר, הגיעה השעה ללכת. הציפייה שלי הייתה גבוהה מאד. קראתי ספר מעולה בשם "התמזגות מוחלטת" של רבקה סלונים [=הספר המקורי באנגלית. תוכלו לקרוא חלקים ממנו כאן:], ובו קראתי, בין השאר, על ההקרבה שהקריבו נשים, בעבר הלא רחוק כל כך, כדי ללכת למקווה. הרגשתי את הכבוד ואת המזל שנפלו בחלקי, הרגשתי גם מפוחדת ולא בטוחה. הרגשתי גם חלק משרשרת, חוליה בהיסטוריה של נשים יהודיות. 

לכל אישה שהולכת למקווה יש חוויה רגשית שונה. יש המרגישות קטנות מאד, יש שמרגישות רוחניות מאד, יש שאיפשהו באמצע. בשעת הטבילה במקווה, כמו בעת הדלקת הנרות, אפשר להתפלל לקב"ה על הכול. שערי שמים פתוחים באותם רגעים יקרים אחדים.

כשסופסוף הגעתי למקווה, שכחתי להתפלל. במקום זאת, הייתי מרוכזת מאד בלטבול את עצמי לחלוטין בתוך המים, מבהונות הרגליים ועד לכל שערה סוררת בראשי. המים שטפו מעליי את הכעס שפעם הרגשתי. הדמעות שלי התערבו במי המקווה בהודיה להשם שאפשר לי להיוולד להורים יהודיים, שהביא אותו לרגע הזה.  

לאחרונה, קראתי מאמר של אותה מחברת, רבקה סלונים. החלק הבא במאמר מתאר בצורה נפלאה מדוע כדאי ללכת למקווה ולו פעם אחת:

"לנשים לאחר המנופאוזה שלהן, טבילה אחת אחרונה במקווה משמרת את מצב הטהרה לשארית חייהן. גם לאישה שמעולם לא טבלה קודם לכן כדאי להקדיש מאמץ מיוחד בכדי לטבול לאחר המנופאוזה (לעולם לא מאוחר מדי, גם אם חלפו שנים רבות מאז), ובכך, להפוך את כל המגעים האינטימיים מעתה ואילך למקודשים ומבורכים מפי עליון.  

המתנה הגדולה מכולן שקיבלה האנושות מהקדוש ברוך הוא – היא התשובה, האפשרות לשוב, להתחיל מחדש ולשטוף מעלינו את העבר. התשובה מאפשרת לאדם להתעלות אל מעל למגבלות הזמן, ולהשפיע על החיים שלנו רטרואקטיבית. טבילה אחת ויחידה בשלב מאוחר בחיים עשויה להיראות לנשים אחדות כחסרת משמעות, אקט מהיר וחסר ערך. ואולם, מלווה בהתמסרות וביראה, הרי זה הישג מונומנטלי; הדבר מביא את הטהרה ואת כוחה המחדש לא רק להווה ולעתיד, אלא אפילו לעבר…"

אולי היה זה מעשה חד פעמי, חולף, אך מבחינה רוחנית – מעשה של נצח. הלכתי פעם אחת – וזהו. לנשים צעירות יותר, שעדיין חוות את מחזור הווסת, המקווה תופס מקום מרכזי בחייהן.  

וזה מה שכתבתי בשנת 2002:

אמונה היא מילה שתמיד הייתה קיימת בלקסיקון שלי. עבורי, לפני עשר שנים, משמעותה של אמונה הייתה, לדוגמה, שידעתי שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב. אך מושג האמונה כפי שהוא מיושם ברמה האישית, היה רחוק ממני. למען האמת, אפילו לא ידעתי את הצורך באמונה. הדברים עברו בחיי ואני התמודדתי איתם או שלא. לשם מה נדרשת אמונה?

אמונה, כפי שלמדתי, משמעה התמסרות. לא במובן שאני הולכת בעיניים עצומות כמו רובוט. לא, כפי שרבים אומרים "אה. מצאת את ה'אמונה'". אמונה כשם עצם היא סטטית. אך כפועל משמעה צמיחה מתמדת. אמונה מגיעה מן המהות הפנימית שלי. היא מי שאני, והיא תמיד הייתה שם.

לא: "רק רגע, אני צריכה ללכת ולחשוב על זה". לא: "אני לא אוהבת את החלק הזה. רק את החלקים האחרים". לא: "זה לא אמור היה להיות כך, אז אני אחשוב מחדש על כל הסיפור הזה". משמעה של אמונה היא מחויבות מוחלטת, יציבה. זה אומר שהקב"ה העניק לי מתנה והוא מאד מאד ישמח אם אני אפתח אותה.

עכשיו התחלתי להבין יותר על אלוקים ברמה הפשוטה שלי, בדרך שהוא מאפשר לי לעשות זאת. למדתי שלא רק שהוא זקוק לי, אלא שהוא הציב אותי כאן עם כל הלב והנשמה שלו. הסיבה שהוא ברא את העולם הזה ומיקם אותי בו, כיהודייה ולא פחות, היא כדי להעצים ולהחיש את הזמן שבו העולם לא רק יאמין שיש אלוקים, אלא ממש ירגיש בנוכחותו.

מקווה הוא ירושה אישית מהקב"ה לאישה היהודייה. כאשר מקבלים מתנה, יש לנו את הבחירה – לפתוח אותה או להשאיר אותה סגורה למשך זמן מה, עד ש… עד שאנחנו מוכנות לראות מה יש בפנים. אבל לפעמים, אולי רק פעם בחיים, כדאי לנו לפתוח את המתנה פשוט בגלל מי שנתן לנו אותה. לא משנה מה יש בפנים. 

מקווה הוא מתנה לך, לבעלך, לילדים שלך, לילדים שלהם וכך הלאה, עד לזמן שבו העולם יהפוך להיות מה שהקב"ה רוצה שהוא יהיה – חופשי ממחלות וסבל, עולם של שלום והרמוניה. הידיעה שקיום המצווה הזו מקרבת את העולם ליום הזה היא יוצאת מן הכלל. לדעת שאני יכולה להיות חלק מזה – זה מדהים. ולסיום, הרווחים שישנם גם כעת בעולם הזה, הם הדובדבן שעל הקצפת. 

לאחרונה השתתפתי בהרצאה של הרב עדין שטיינזלץ. הוא דיבר על המשכיות יהודית. במשך כל הערב הוא המשיך לחזור שוב ושוב על אותה שאלה – מה יקרה לעולם אם ייעלמו ממנו היהודים? בסוף, לקראת סיום הערב, הוא ענה על השאלה הזו. "העולם הזה יהיה חידה שאין לה פתרון". באמצעות התורה, ליהודים יש את הפתרון לחידה של העולם הזה. והנשים היהודיות הן אלה שבידן המפתח להמשכיות, מפני שזו האמא ולא האבא, הקובעת את יהדותו של הילד. 

מקווה הוא כמו ניגון חסידי רך ונטול מילים, שנכנס ישר אל תוך הלב, עוקף את השכל הקר. איזה עולם נפלא ומדהים העולם שלנו יכול להיות אם כל הנשים היהודיות ישירו שיר אחד, בקול אחד. הלוואי ונזכה לרגע הזה במהרה.

המאמר המקורי מופיע בספר "נערה פוגשת את אלוקים: המתנה שבלהיות אישה יהודייה", מאת ג'ואני טנסקי.  

הפוסט כוחה של פעם אחת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> משמעות המקווה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Sun, 24 Jul 2022 10:32:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2601 אני אישה צעירה. נולדתי באנגליה כבת למשפחה יהודית גדולה. אני עובדת כפרסומאית ויש לי חברים לא יהודיים רבים, רבים לפחות כמו ידידיי היהודים. צעדתי בצעדות מחאה ורקדתי במועדונים – ואני לגמרי בעד הטבילה במקווה. אני מאמינה בהלכות טהרת המשפחה. למה? למה שאישה צעירה, מודרנית ומתקדמת תהיה כל כך נחושה בקשר לזה? זה פשוט. אני מנסה. […]

הפוסט משמעות המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני אישה צעירה. נולדתי באנגליה כבת למשפחה יהודית גדולה. אני עובדת כפרסומאית ויש לי חברים לא יהודיים רבים, רבים לפחות כמו ידידיי היהודים. צעדתי בצעדות מחאה ורקדתי במועדונים – ואני לגמרי בעד הטבילה במקווה. אני מאמינה בהלכות טהרת המשפחה.

למה? למה שאישה צעירה, מודרנית ומתקדמת תהיה כל כך נחושה בקשר לזה? זה פשוט. אני מנסה. אני מנסה להיות חיובית בקשר ליהדות שלי. נולדתי כך. 

אני מניחה שאני בת-מזל, שכן כילדה זכיתי תמיד לקבל תשובות על השאלות ששאלתי. אין דבר ביהדות שנראה לי מוזר, מפני שתמיד הסבירו לי את ה'למה' שמאחורי כל דבר. אז ערכתי קצת קריאה מקדימה ותחקיר, והנה התובנות שלי בקשר למקווה:

המילה 'מקווה' משמעה מאגר מים – של מים טבעיים. המקווה שאנחנו מכירות, הוא בריכה שיש בה מים טבעיים, שנבנית ומתוחזקת על פי הדרישות ההלכתיות. המים הטבעיים האלה יכולים להיות מי מעיין נובע, או, בתנאים מסוימים, נהר. אפילו הים עצמו הוא מקווה עצום ממדים שמותר לטבול בו [הערת העורכים: בטבילה בים, חלים כללים מיוחדים].   

דבר איננו קסום, מסתורי או דוחה בקשר למקווה. בימינו, המקווה נראה כמו מתחם של בריכות שחייה מקורות. יש בו בדרך כלל כמה בריכות קטנות על מנת להבטיח פרטיות מלאה. לכל אחת מן הבריכות האלה יש מדרגות שמובילות אליה, מעקות, רצפת קרמיקה, מגבות, חדרי הלבשה – כל מה שהיית מצפה למצוא  במקום נקי בתכלית, המוקדש להיטהרות.

בכמה מקוואות מודרניים מפוארים יש אפילו סלון לטיפוח שיער. אין שום עדות לאישה שאי פעם טבעה במקווה! בדיחות בצד – המקווה הוא בריכה טבעית, שמורה, מוקדשת לייעוד אחד בלבד – היטהרות טבעית לאחר תהליך נשי טבעי לחלוטין, ווסת.

ישנן שלוש מצוות מיוחדות שנשים מייקרות במיוחד את קיומן:

הדלקת נרות:

הדלקה וברכה על נרות השבת והחג. השמירה על השבת והחגים בבית – ואיתה שימור המשכיות חיי המשפחה הדתיים.

הפרשת חלה:

הפרשת חלה בעת הכנת חלות ולחמים, יחד עם הלכות כשרות אחרות, שגם הן משמרות את המשכיות חיי המשפחה הדתיים.

מקווה:

הטבילה במקווה טהרה, שבעה ימים לאחר סיום המחזור החודשי. הטבילה כשיאה של שמירת הלכות טהרת המשפחה, עוד היבט של המשכיות חיי המשפחה הדתיים. 

הטבילה במקווה איננה קשורה להיגיינה פיזית, ולפיכך – נדרשת הכנה של ניקוי מדוקדק לפני הכניסה למקווה. הטבילה הינה אקט בעל משמעות רוחנית טהורה. הפעם הראשונה שבה אישה משתמשת במקווה היא לפני חתונתה. 

לאחר מכן, היא טובלת במקווה לאחר כל מחזור חודשי. זמן הנידה הוא הזמן של הדימום בפועל ושבעה ימים נקיים נוספים [הערת העורכים: מצב הנידה נמשך, כל זמן שלא בוצעה טבילה במקווה]. אני חושבת שהחכמים ידעו בדיוק מה הם אומרים כשקבעו כך את הלכות הנידה – הם הבינו איך משפיע המחזור האישי על אישה – פיזית ונפשית.

קיום יחסי אישות במהלך תקופת הנידה הוא אסור. בפועל, פירוש הדבר הוא כשנים עשר ימים [הערת העורכים: לפחות] של הינזרות מקיום יחסים. לכאורה, זה נראה כמעט לא אנושי למנוע מבני הזוג את השמחה וההנאה שבאינטימיות פיזית למשך זמן כה ממושך, במיוחד בימינו שבה שהייה מוחלטת ביחד נראית הדבר הכי טבעי בעולם. היום, כולם לוקחים את הכול ואת כולם כמובנים מאליהם. בחיי נישואין רבים מדי יש יותר מדי ידע זה על זו, וקרבת היתר הזו יכולה להוביל לא רק לזלזול אלא גם לגרוע מזה: שעמום.

חכמינו מכירים באינטימיות פיזית כצורה הגבוהה והחשובה ביותר של אהבה, והם הציעו מערכת של כללים ועצות בנושא, שגם סקסולוגים מומחים כיום מתקשים לשלול אותם כאידיאל. 

אם נניח לרגע לאקט הפיזי, כבוד הדדי הוא אחד היסודות החזקים ביותר שעליהם יכולים להיבנות חיי נישואין. כבוד הדדי מגיע מאכפתיות. אדישות, כפי שאמרתי, היא האויב הקטלני ביותר של אכפתיות. האדם נוצר עפר מן האדמה – התחלה ירודה למדי. התורה שלנו, כל מה שחכמינו לימדו אותנו, מעודדים אותנו להתעלות אל מעל לרמת האינסטינקטים שלנו. כאשר מדובר על התנהגות מינית, ההתעלות אל מעל לחייתיות – היא החשובה ביותר.

איפוק מסוים בקשר להתנהגות מינית בהקשר זה איננו, לדעתי, חסימה של הטבע. זוהי הפגנה של התחשבות אנושית, של דאגה. זוהי מלחמה כנגד האדישות שהיכרות יתר או סיפוק יתר מצמיחים. 

באמצעות הטהרה, האשרור המחודש וההתחדשות שהם חלק מן הטבילה במקווה, חיי הנישואין שבים לקבל את ההכרה הראויה להם – הברכה הגדולה מכולן.

הכלה הולכת למקווה זמן קצר לפני חתונתה. שם, מציע לה המקווה לא רק טהרה רוחנית, כי אם התחלה החדשה. היא מתחילה חיים חדשים, חיי נישואין. בשנים הבאות לחיי הנישואין שלה, היא זוכה להתחלה חדשה בכל חודש.

האם יהיה זה תמים מצדי לומר שתקופת הנידה, תקופת ההינזרות המינית, עשויה להיות זמן מתגמל – שבו בעל ואישה נוהגים זה בזה כבני אדם, ולא רק כחברים למיטה? אני חושבת שלא. 

האם זוהי רק רציונליזציה שלי לומר שאם אותם קנאים, שהתבצרו כנגד הרומאים במצדה במשך זמן כה רב, שמרו על האמונה שלהם ואפילו תחזקו מקוואות טהרה במבצר ההררי שלהם, האם אין לנו כיום חובה מוסרית לנסות גם כן – לשמור על האמונה שלהם ואת האמונה של כל המיליונים שנהרגו על קידוש השם? אני חושבת שלא.

המשכיות של שמירת מצוות ואמונה היא מה שהחזיק את היהדות חיה. אני מאתגרת אתכם לחלוק על זה. שרשרת הקיום שלנו היא הדרך שבה אנחנו מתנהגים, כיהודים. נישואין, נישואין יהודיים, היא החוליה היקרה ביותר בשרשרת הזהב הזו. שמירה על הלכות טהרת המשפחה היא שעיצבה את הקיבוע החזק שלה בשרשרת. אני חושבת שאל לנו, אסור לנו, לשבור אותה.     

הפוסט משמעות המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מסע המקווה שלי https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a1%d7%a2-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Sat, 23 Jul 2022 22:00:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2679 מקווה. המילה הזו מקרינה במחשבה שלך תמונה מרגיעה, רוחנית, יפהפייה. ויש, שלצער הלב, היא מעוררת בהן תחושות שליליות, מזלזלות, של הדרך שבה היהדות הדתית מתייחסת לנשים כ"מלוכלכות", "טמאות" או "לא נקיות". קראתי לאחרונה כמה מאמרים שהתפרסמו בפרסומים יהודיים שונים על חוויית הטבילה במקווה עבור נשים: חלק מהם היו חיוביים, בעוד אחרים ציירו תמונה שלילית מאד […]

הפוסט מסע המקווה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה. המילה הזו מקרינה במחשבה שלך תמונה מרגיעה, רוחנית, יפהפייה. ויש, שלצער הלב, היא מעוררת בהן תחושות שליליות, מזלזלות, של הדרך שבה היהדות הדתית מתייחסת לנשים כ"מלוכלכות", "טמאות" או "לא נקיות". קראתי לאחרונה כמה מאמרים שהתפרסמו בפרסומים יהודיים שונים על חוויית הטבילה במקווה עבור נשים: חלק מהם היו חיוביים, בעוד אחרים ציירו תמונה שלילית מאד של המקווה, כאילו מדובר בסוג של עונש לנשים, מה שהטריד אותי מאד. הצטערתי על אותן כותבות של המאמרים השליליים, מפני שיש להן הבנה כה מוגבלת של טקס יהודי יקר ערך כל כך.

החוויה האישית שלי בקשר למקווה הייתה חוויה חיובית, ולמעשה, המקווה הפך בשבילי לדבר חיוני לחיי כאישה, ולא רק 'מחויבות דתית', כפי שראיתי אותו בתחילה. הייתי רוצה לשתף אתכן במסע המקווה שלי.

שבועות ספורים לפני שמלאו לי 32, נישאתי לראשונה. הייתי שמחה מאד ונרגשת, לא לחוצה בכלל, מפני שגם אני וגם בעלי הרגשנו שמצאנו את בן הזוג המיועד שלנו. ידידתי, מרים פיקרסקי, הרבנית של בית חב"ד המקומי (המדן, קונטיקט), הציעה ללמד אותי על המקווה והלכות טהרת המשפחה לפני החתונה. הסכמתי לתת לה ללמד אותי, אך היו לי הסתייגויות: לא הייתי בטוחה אם אני באמת רוצה ללכת למקווה. הטקס נראה לי זר ומוזר. לא יכולתי לשתף אותה בתחושות האמיתיות שלי – לא רציתי לפגוע ברגשות שלה או לזלזל באורח החיים שלה. אז מילאתי את חובתי והגעתי לביתה כמה פעמים כדי ללמוד.

רוב הכללים שלמדתי נראו לי לא טבעיים וקשוחים מדי בשבילי. בסופו של דבר, לא גדלתי כך, והכול היה חדש. מרים הסבירה לי שעם הופעת המחזור החודשי חל על האישה מצב נידה, וזה אומר שבמשך שנים עשר ימים לפחות אי אפשר לקיים יחסים עם הבעל, ואפילו לא להחזיק ידיים או לחבק. לא הצלחתי להבין או להתחבר לזה. שאלתי את עצמי למה אישה נמצאת במצב הזה וגבר לא? זה לא נראה לי שוויוני או הוגן. האם נשים הן אזרחיות סוג ב'? ובלי קיום יחסים במשך 12 ימים? זו הנקודה שבה נשים רבות מרגישות שקשה להן להתחבר להלכות טהרת המשפחה.

מרים התחיל להסביר לי מדוע נשים נמצאות במצב נידה במהלך הופעת המחזור החודשי שלהן ולאחריו. ידעתי שההסבר שאשמע יכריע את היחס שלי למקווה. ההסבר הזה יגרום לי להרגיש רגשות חיוביים כלפי המקווה או להפך, יעניק לי את התחושה שכל הלכות טהרת המשפחה הן אוסף של שטויות מיושנות. כאן אני אחליט אם לקבל על עצמי את השמירה על ההלכות האלה או לדחות אותן. עמדתי על פרשת דרכים.  

מרים הסבירה לי שגוף האישה יוצר חיים. פוטנציאל החיים החדשים הגדלים בתוכנו מעמיד אותנו ברמה רוחנית גבוהה מאד, טהרה מיוחדת. המחזור החודשי איננו מוות, אבל יש בו צדדים של מוות: הפוטנציאל לחיים חדשים שהיה קיים בתוכנו, אבד. לפיכך האישה נשארת במצב נידה עד לסיום הדימום (ועוד שבעה ימים אחריו) עד שבעקבות הטבילה במקווה היא שבה למצבה הרוחני הנעלה.

ה"טומאה" הזו, איננה עניין פיזי: אישה איננה נחשבת מלוכלכת או 'לא נקייה' באופן פיזי. זהו מצב רוחני, שדומה למצב שבו כל אדם יהודי מצוי כשהוא יוצא מבית הקברות, והוא נדרש ליטול ידיים, מפני שהשהייה בסמיכות למתים מעמידה את האדם (גבר או אישה) במצב של טומאה רוחנית. האישה, שהופיעה הווסת שלה, חוותה סוג של מוות פנימי (אובדן הפוטנציאל לחיים), והיא בדרכה לשוב אל המצב הרוחני הטהור שלה. זה דורש המתנה של לפחות שנים עשר ימים (בכפוף למשך הדימום), וטבילה במקווה. 

אפשר לשאול, מדוע גברים לא חווים מצב כזה של טומאה? האם נשים נחותות מן הגברים, סוג ב'? האם נשים נחשבות מלוכלכות? האם גברים רוצים לשלוט על הנשים? שמעתי את כל השאלות האלה בעבר. האם התשובה לא ברורה? לגברים אין את הפוטנציאל הקדוש והמופלא של יצירת וטיפוח חיים בתוכם. 

הם לא יכולים לעשות את מה שנשים יכולות. לטפח חיים בתוך גופם. גבר אינו יכול להגיע לרמה הרוחנית הגבוהה שנשים מסוגלות להגיע אליה. גברים אינם חווים מעין מוות בתוך גופם, ולפיכך, אינם מגיעים לאותו מצב טומאה רוחנית שנמצאות בו נשים. גברים אינם יכולים להגיע פיזית או רוחנית, למה שנשים יכולות – יצירת חיים (בעזרתו של השם).

כשמרים הסבירה לי את כל זה, זה בהחלט נשמע לי הגיוני, ועדיין… זה נראה לי מאד של 'העולם הישן' וכרוך באי נוחות רצינית. זה נשמע לי לא טבעי עבור בעל ואישה להימנע ממגע פיזי במשך שנים עשר ימים לפחות. הרגשתי שלעולם לא אוכל או ארצה לעשות את זה. תהיתי לעצמי איך פירוד שכזה יכול לתרום לנישואין. האם הגבר והאישה לא יתרחקו? אולי אפילו יאבדו עניין זה בזו?

מרים הסבירה: בנישואין, דברים עשויים "להזדקן" במהירות. ההתרגשות בתקופת "ירח הדבש" הראשונית, איננה מחזיקה לאורך זמן. דווקא ההיפרדות הזו, שנמשכת בדרך כלל כשבועיים, מחזירה את תחושת ההתרגשות, ממש כמו בירח דבש. האמרה הישנה – 'אתה תמיד רוצה את מה שאין לך', נכונה מאד. זוג נשוי שנאלץ להתרחק פיזית לשבועיים, מפתח געגועים. במקום לאבד עניין זה בזו, הם הופכים רק מעוניינים יותר ויותר זה בזו, והמרחק מחזיר את אותן תחושות  חיזור וירח דבש; הכול נראה חדש כשבני הזוג שבים ומתאחדים.

מרים הוסיפה וציינה שבמהלך תקופת ה'נידה', בני הזוג מוכרחים לדבר זה לזו, הם מוכרחים לתקשר את הרגשות שלהם בצורה מילולית. הם לא יכולים לראות באחר אובייקט פיזי, הם חייבים לראות את בן/בת הזוג כחברים, ידידים קרובים ושותפים. בני הזוג צריכים להביע את עצמם בדרכים אחרות, שאינן פיזיות. הדבר חיוני בחיי הנישואין, במקום שההיבט הפיזי של הזוגיות עשוי לפעמים להאפיל על הצדדים הרוחניים-נפשיים.

כל מה שמרים הסבירה לי היה הגיוני בהחלט. ועדיין, הרגשתי שלא בנוח להתרחק בפועל מבעלי במשך שבועיים ולטבול במקווה. הטבילה במקווה הרגישה לי ריקה וחסרת משמעות, תיארתי לעצמי שזה יהיה כמו לטבול בבריכה ולצאת החוצה. הרגשתי קצת אשמה שכך אני מרגישה, אבל הייתי חייבת להיות כנה עם עצמי ועם מרים. הסכמתי לנסות את זה לפני שאנחנו מתחתנים, בגלל שראיתי עד כמה חשובות הלכות טהרת המשפחה ביהדות, ולא רציתי להתעלם או לזלזל במסורת חשובה כל כך, מסורת ששמרו נשים יהודיות במשך אלפי שנים. אמרתי למרים שהטבילה במקווה וההלכות הקשורות אליה, שאני הולכת לקיים בפעם הראשונה, לא הרגישו לי נכון, זה עדיין הרגיש לי לא טבעי ולא נוח. מרים הייתה קשובה ומבינה מאד, והסבירה לי שמאחר שלא גדלתי עם המושג הזה והיה לי מעט מאד ידע לגביו, הרגשות שלי נורמליים לחלוטין. שמחתי שהיא הבינה אותי.

אני חייבת להודות שתקופת הריחוק מבעלי לעתיד הייתה קשה בשבילי (גדלתי בבית מסורתי, והייתי רגילה להחזיק ידיים, להתחבק וכו' לפני הנישואין). ידעתי שההפרדה תסתיים בקרוב, ואז נהיה נשואים. כן ניצלנו את הזמן הזה לתקשר, לצאת להליכות משותפות, ולתכנן תכנונים. זה היה נחמד. 

גם בעלי הלך למקווה בפעם הראשונה כמה ימים לפני החתונה, ונהנה מהחוויה. בשבילי… ובכן, הפעם הראשונה הזו במקווה הרגישה לי די מוזרה. היא לא הרגישה לי חיונית, ואני לא הרגשתי 'שונה', או שהרווחתי משהו ממנה. לא הרגשתי שחוויתי "מוות" בתוכי. אבל כל התחושות האלה השתנו מהר מאד… 

זמן קצר לאחר שנישאנו, היינו, וויין ואני, נרגשים מאד בקשר להקמת משפחה יחד. כמה חודשים עברו, ללא הצלחה. אני זוכרת שהרגשתי עצובה מאד ומתוסכלת. הלכתי למקווה יחד עם מרים במשך אותם שלושה-ארבעה חודשים, ובדרך, הייתי משתפת אותה ברגשות שלי. היא עודדה אותי והייתה מאד חיובית. הזמן הזה שביליתי לבדי עם מרים, עזר לי מאד. ואני חושבת שההליכה למקווה (שנעשית תמיד בליווי אישה נוספת, לפעמים בלנית קבועה, המוודאת שהטבילה בוצעה כהלכה ובשלמות) מעודדת נשים ליצור קשרים, לתקשר ולסייע זו לזו. זה היה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו.         

בכל פעם שהלכתי למקווה, רגע לפני שטבלתי, מרים אמרה לי להתפלל על משהו, בשבילי, בשביל מישהו אחר, כל דבר. בדרך כלל התפללתי עבור אחרים, אבל הפעם הזו התפללתי בשבילי, לתינוק שיגיע. זו הייתה הנקודה שבה התחלתי להבין מדוע המחזור החודשי הנשי דומה למוות. כשאישה רוצה להרות, כל חודש שעובר, כל ווסת שמגיעה, יכולה להרגיש כמו מוות, פוטנציאל חיים שאבד. הרגשתי את זה. הרגשתי את זה באמת.  

אחרי מה שנדמה לי כנצח (אבל לאמיתו של דבר היה בסך הכול כארבעה חודשים), גיליתי שאני בהיריון. וויין ואני היינו מרוגשים. סיפרנו למשפחות שלנו, ואפילו התחלנו לחשוב על שמות. האם זה יהיה בן? או בת? אני זוכרת שהיה זה פורים כשגילינו, ואני התחפשתי לליצן למסיבת הפורים של בית חב"ד. יש לי תמונות מאותו היום, נראיתי שמחה כל כך. הכול נראה לי קסום ומופלא – תינוק גדל בתוכי. 

שמונה שבועות אל תוך ההיריון, הלכתי יחד עם וויין לאולטרה סאונד שגרתי. לא יכולתי לחכות! אני זוכרת שראיתי נקודה קטנה על המסך בחדר הבדיקה החשוך, ואמרתי לוויין, "תסתכל! הנה התינוק! אני רואה את התינוק שלנו!" הייתי מרוגשת כל כך. כמה דקות לאחר מכן, אמרה לנו הטכנאית, די במפתיע ובקרירות – "יש בעיה". "בעיה?", שאלתי, כשדמעות הולכות ונקוות בעיניי. הטכנאית השיבה, "אין דופק". הלב שלי שקע. הטכנאית אמרה לי להתלבש ולהמתין לרופא בחדר הסמוך. חוויתי הפלה. לא היו שום סימנים, זו הייתה הפתעה מוחלטת. כשבוע לאחר מכן, בגלל ההפלה, היה עליי לעבור הליך כירורגי קטן ביום שלפני ליל הסדר (ביום שלמחרת אירחתי בבית תשעה אנשים בשולחן הסדר, אבל ב"ה אמא שלי בישלה את האוכל, והסדר המקסים עזר לי להסיח את דעתי ממה שקרה לזמן מה).

אתן בטח מבינות שוויין ואני היינו מאד, מאד עצובים. הרגשתי כאילו משהו לא בסדר אצלי. למה זה קרה? אז, כל מה שאמרה לי מרים בקשר למקווה קיבל משמעות חדשה. היה לי לא רק פוטנציאל לחיים שיכולים לצמוח בתוכי, אלא חיים של ממש, ואני איבדתי אותם. זה לא היה כמו מוות, זה היה מוות. הייתי צריכה ללכת למקווה. זו לא הייתה אפשרות, או איזשהו טקס עתיק ומוזר, לא עוד. הרגשתי צורך חיוני ללכת. אני מאמינה שהטבילה במקווה לאחר החוויה הזו, הייתה בעלת ערך רב יותר מכל סוג של ייעוץ או ספר, או כל דבר אחר שהייתי יכולה לנסות, כדי לעזור לבריאות הנפשית והרוחנית שלי. 

הרגשתי שאני זקוקה להתחלה חדשה, גשמית ורוחנית, והמקווה, כך האמנתי, הייתה הדרך היחידה להשיג את ההרגשה הזו.

לאחר ארבעה שבועות, הייתי מוכנה ללכת שוב למקווה. מרים הסיעה אותי, ומילאה אותי בתקווה בכל הדרך לשם. אמרתי לה שאני לא יכלה לחכות כבר להיכנס אל תוך המקווה. האמנתי שהמים החמימים והמרגיעים יעניקו לי תחושה של ריפוי. ואכן צדקתי. כשטבלתי, צעד אחר צעד, הרגשתי שאותה תחושה של מוות עוזבת את הגוף שלי, ואת מקומה תופסת תחושה אחרת לגמרי – תחושה של פוטנציאל לחיים חדשים. 

גופה של אישה בנוי ליצור חיים. הפלה, ואפילו המחזור החודשי, עשויים להרגיש מצב לא טבעי לאישה המנסה להרות. במשך תקופת הנידה, היא איננה טהורה, היא חוותה מוות, או לפחות משהו דומה למוות. איך יכולה אישה, המנסה להרות ואולי מרגישה מתוסכלת ועצובה, לנהוג כאילו דבר לא קרה, ולהמשיך לקיים יחסים עם בעלה? אישה זקוקה להפסקה, לאסוף את עצמה מחדש, לחשוב, לחוש תקווה. ההרחקה שדורשות הלכות טהרת המשפחה, מאפשרת את ההפסקה הפיזית והנפשית החיונית כל כך (וסביר להניח שיש כאן גם תועלת לבעל, שעשוי להרגיש רגשות דומים לאלה של אשתו).

נשים שמאמינות שהמקווה ודיני טהרת המשפחה משפילים נשים, גורמים לאישה לחוש מלוכלכת או פחותת ערך ביחס לגבר, פשוט לא מבינות. הן לא מבינות את ערכו של המקווה, התחושה של התחלה חדשה, פיזית ונפשית. הן לא מבינות שאישה זקוקה אולי לזמן לעצמה, לחשוב ולהירגע. הלכות טהרת המשפחה נותנים לה את זה. אולי האישה זקוקה להפסקה מהשגרה הרגילה של הנישואין. היא זקוקה לימים שבהם היא יכולה לתקשר ולהביע את עצמה לבעלה באופן שאיננו פיזי, והוא זקוק להביע את עצמו בצורה דומה. כמה מיוחדים הם דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה. נכון, זה עשוי להיות קשה לשמור עליהם, והם דורשים הרבה מאמץ והרבה שליטה עצמית, אבל התוצאות – מצדיקות את זה לגמרי.

נ.ב. שבועיים לאחר הפעם האחרונה שהלכתי למקווה (כחודש לאחר ההפלה), גיליתי שאני בהיריון. ברוך השם – ילדתי ילד בריא ושלם.  

הפוסט מסע המקווה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> היופי שבמקווה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%99%d7%95%d7%a4%d7%99-%d7%a9%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Thu, 21 Jul 2022 10:27:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2597 איכשהו, הצלחתי לעבור 22 שנות נישואין לפני שהתוודעתי למושג "מקווה". כמובן, ידעתי שנשים יהודיות נשואות הולכות למקווה ושומרות על הלכות טהרת המשפחה, אבל לא באמת ידעתי מתי, מדוע או כיצד. לא היה לי מושג בקשר למחויבות והמעורבות הנדרשות, או לברכות הבאות בעקבות שמירת המצווה הזו.  ידידה שלי, קרול, שינתה את כל זה. במהלך חגי תשרי, […]

הפוסט היופי שבמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איכשהו, הצלחתי לעבור 22 שנות נישואין לפני שהתוודעתי למושג "מקווה". כמובן, ידעתי שנשים יהודיות נשואות הולכות למקווה ושומרות על הלכות טהרת המשפחה, אבל לא באמת ידעתי מתי, מדוע או כיצד. לא היה לי מושג בקשר למחויבות והמעורבות הנדרשות, או לברכות הבאות בעקבות שמירת המצווה הזו. 

ידידה שלי, קרול, שינתה את כל זה. במהלך חגי תשרי, היא שאלה אותי אם ארצה לבקר איתה במקווה. לא ידעתי למה אני מכניסה את עצמי, והסכמתי. בגלל לוחות הזמנים העמוסים של שתינו, הלימוד והביקור במקווה נדחו ונדחו, עד שקרול נסעה לישראל, לראות את הנכד החדש שלה. 

במהלך הביקור שלה בארץ, קרול הלכה למקווה. מאחר שהשותפה שלי להרפתקה כבר לא נזקקה לתמיכה שלי, כבר לא חשתי דחיפות ללכת אל המקווה. הצעד הבא הגיע כשבעלי ואני התחלנו לתכנן את הטיול שלנו לירושלים בקיץ הבא. כשבנינו את תוכנית הלימודים שלנו, ביקשתי להקדיש שיעור ל"ענייני נשים", כולל דיון בנושא המקווה. 

התוכנית שלנו בירושלים כללה נסיעה להר נוף, להיפגש עם הגברת גילה מנולסון (מחברת "מגע הקסם"), ששוחחה איתנו על הלכות טהרת המשפחה. גילה דיברה איתנו בכנות וברגישות על ההלכות הללו, ועל הקדושה המיוחדת והקרבה ששמירתן מביאה לזוג הנשוי. היא לקחה אותנו לסיור במקווה, והסבירה לנו כיצד משתמשים בו. בעלי ואני קראנו את הספרים שגילה המליצה לנו לקרוא בנושא, ושנינו הבענו את נכונותנו לשמור על ההלכות האלה. 

זמן קצר לאחר ששבנו מירושלים, שוחחתי עם שליחת חב"ד, מרים שם טוב, על הנסיעה שלנו. סיפרתי לה על ההתעניינות שלי בטהרת המשפחה, ועל כך שלא ידעתי איך ממשיכים מכאן. בשמחה ובלי היסוס, מרים מילאה את החסר וסיפקה לי מידע וחומרי לימוד. בתוך חודש, מצאתי את עצמי במקווה חדש ויפהפה בפרינסטון שבניו ג'רזי, מוכנה לחוות את המצווה הזו בפעם הראשונה. 

שם פגשתי את מלכי דובוב, שהייתה גם היא נלהבת לסייע לי. היא הנחתה אותי במהלך קיום הטבילה, ונכחה שם אתי כשחוויתי את החוויה הרוחנית המשמעותית הזו. מלכי סיפרה לי גם שטהרת המשפחה היא סוד קיומה של המשפחה היהודית לאורך הדורות. היא מביאה שלום, הרמוניה ושלווה אל חיי הנישואין.

אינני יכולה למצוא את המילים שיתארו בצורה הולמת את היופי ואת הקדושה ששמירת טהרת המשפחה הביאה לחיי. אולי הציטוט הבא, מתוך תפילה הנאמרת לאחר הטבילה במקווה יכול להביע משהו מזה: 

"רבונו של עולם, בלב מלא רגש אני מקיימת מצוות טבילה לשם טהרה… ויהי רצון שיהא ביתנו, בית של שלום, אהבה ואחוה, וחסדך לא יסור מעמנו נצח. ואהיה תמיד ראויה לטהרה הראויה לנשי עמך בית ישראל, אמן." 

הפוסט היופי שבמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תודה לך, מר ברז'נייב https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%9c%d7%9a-%d7%9e%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%91/ Tue, 19 Jul 2022 10:24:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2593 בשנות השמונים של המאה הקודמת, בשנים האחרונות של שלטון ברז'נייב, הניבה המחתרת החסידית ברוסיה יבול של קבוצת בעלי תשובה צעירים. היו אלה צעירים רוסיים מבתים יהודיים לא-דתיים שנחשפו לאורח החיים החסידי ואימצו אותו.  בכדי ללבות את הלהט שלהם ולהעשיר את הידע שלהם, הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מ. שניאורסון זצ"ל, החל לשלוח צמדים של רבנים לרוסיה, […]

הפוסט תודה לך, מר ברז'נייב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בשנות השמונים של המאה הקודמת, בשנים האחרונות של שלטון ברז'נייב, הניבה המחתרת החסידית ברוסיה יבול של קבוצת בעלי תשובה צעירים. היו אלה צעירים רוסיים מבתים יהודיים לא-דתיים שנחשפו לאורח החיים החסידי ואימצו אותו. 

בכדי ללבות את הלהט שלהם ולהעשיר את הידע שלהם, הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מ. שניאורסון זצ"ל, החל לשלוח צמדים של רבנים לרוסיה, כל צמד לפרק של זמן של שבועות אחדים. באמצעות עבודתם של שליחים אלה, התרחבה מאד פעילותה של תנועת חב"ד. מוסקבה,  העיר שהייתה מקום מושבה של אוכלוסיית היהודים הגדולה ברוסיה, הייתה אחד המרכזים של הפעילות החב"דית.

באותו זמן, היה רק מקווה אחד בבירה הרוסית, בבית הכנסת שנודע כבית הכנסת שברחוב ארכיפובה. 

מסיבה זו ועוד סיבות נוספות, החליטו החסידים, בשנת תשמ"ו (1986) לבנות מקווה בבית הכנסת החסידי של מוסקבה, מרינה רושצ'ה. אחד החסידים, סשה לוקצקי, פרש את אחריותו על הפרויקט, ושכר פועלים מן השוק השחור, ששאלו בסודיות חומרי בניין ממפקדת הק.ג.ב הסמוכה. הדבר אפשר להם להשלים את המקווה בצורה נאה. 

אבל מקווה דורש יותר מאשר רק בנאים וחומרי בניין. השגחה רבנית נדרשת כאן. הרב גרשון גרוסבאום מס.פול שבמינסוטה, היה אחראי לבניית מקוואות רבים, ופנו אליו בקשר להקמת המקווה במוסקבה. על פי הנחייתו של הרבי, הם יצרו קשר גם עם הרב מאיר פוזן, רב מומחה למקוואות שהתגורר בלונדון. תאונה בלתי צפויה מנעה מהרב פוזן לנסוע למוסקבה, והוא העביר את תוכניות המקווה והנחיות נוספות אל הרב גרוסבאום, שנסע למוסקבה להשלים את הפרויקט.

הרב גרוסבאום הגיע למוסקבה בקיץ של אותה שנה, קצת לפני חודש אב. על פי ההלכה, תשעת הימים הראשונים של חודש אב הם ימי אבל, שבהם מציינים את חורבן בית המקדש הראשון והשני, ויש בהם מגבלות שונות – בין השאר בקשר לבניית מבנים בימים אלה. מסיבה זו, הופתעו החסידים במוסקבה לקבל מסר מן הרבי שבו נאמר כי עליהם להזדרז ולנסות להשלים את בניית המקווה בדיוק בימים אלה. 

מאוחר יותר, הם הבינו למה. הק.ג.ב. גילה את התוכניות לבנות מקווה, והקים תצפית מעבר לרחוב על מנת לעקוב אחר כל פעילות חשודה. הסוכנים שהיו אחראים על המעקב – קיבלו שבוע של חופשת קיץ, בדיוק במהלך תשעת הימים האלה!

כשהמקווה הושלם, הוברחו תמונות שלו אל הרבי מליובאוויטש. באותו זמן, היו כמה חסידים שרצו לפרסם את ההוכחה על שמירת המצווה הזו בקרב יהודים בברית המועצות. הרבי, מכל מקום, התנגד לכך, ואמר כי לדבר כזה יהיו תוצאות שליליות.

מדי לאחר פתיחת המקווה, התוודעה הממשלה הרוסית לקיומו ואיימה להרוס אותו. הנשים החב"דיות ניסו למנוע זאת והבטיחו לשכב לפני הכניסה למקווה ולחסום בגופן את כניסת הבולדוזרים.

ההישג שלהן, על אף ההירואיות שלו, היה קצר-מועד. הק.ג.ב. התעקש על הריסת המקווה. בסופו של דבר, לילה אחד פרצו סוכנים אל בית הכנסת, שברו את הצינורות, מילאו את המקווה בפסולת וחסמו אותו במלט. לסיום, הם כיסו אותו בפרקט דקורטיבי.

כאשר הרב ברל ליווי וחסידים אחרים בניו יורק שמעו על מה שקרה, הם שאלו את הרבי האם עכשיו יוכלו לפרסם את התמונות של המקווה ולספר לעולם על ההרס שבוצע בו. הרבי התנגד לכיוון הפעולה הזה. "המקווה נהרס בידי אנשים מדרגים נמוכים", הוא אמר לחסידים. "כאשר הדרגים הגבוהים ישמעו מה אירע, הם יתנדבו לבנות את המקווה מחדש בעצמם. אם הדבר יהפוך לנקודת מחלוקת בינלאומית, המקווה לא ייבנה שנית".  

הרבי הסכים, מכל מקום, לספר את הסיפור לכמה חברי קונגרס וסנטורים שהיו מעורבים במאבק למען זכויות אדם בברית המועצות. במקביל, סשה וחברים נוספים בקהילה החב"דית במוסקבה התחילו להפעיל לחץ על הרשויות המקומיות שיאפשרו את פתיחת המקווה מחדש.

באביב של השנה הבאה, יצא שר הדתות הרוסי לסבב בינלאומי, שבו ניסה להראות כי ישנו חופש דת בברית המועצות. בכל מקום שבו הוא קיים מסיבת עיתונאים, דאגו אנשי חב"ד שמישהו בקהל ישאל אותו על המקווה במרינה רושצ'ה.

אחרי שנה נשאו המאמצים פרי, והרשויות ברוסיה הסכימו לפתוח את המקווה מחדש. על מנת להציל את כבודם, הם הכריזו כי הם סוגרים את המקווה ברחוב ארכיפובה, ועל מנת שלא להשאיר עיר שלמה בלי מקווה, הם הודיעו, כי יאפשרו פתיחת מקווה בבית הכנסת מרינה רושצ'ה.

הרשויות התקשרו אל סשה ובישרו לו כי יוכל לבנות את המקווה מחדש. סשה השיב בתוקף שהוא לא יעשה זאת. הק.ג.ב צריך לבנות את המקווה! הם היו אלה שהרסו אותו, ועליהם להיות אלה שיבנו אותו מחדש. 

שבועיים לאחר מכן, הגיעה קבוצה של פועלי בניין רוסיים לבית הכנסת עם הציוד הנדרש. הם הסירו את המלט ופסולת הבניין ותיקנו את הצינורות. תוך זמן קצר, נפתח המקווה. רצפת הפרקט נשמרה, והיא עברה לעטר את רצפת בימת הקריאה בתורה!      

הפוסט תודה לך, מר ברז'נייב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המשמעות הפנימית של הלכות טהרת המשפחה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94/ Sun, 17 Jul 2022 10:09:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2589 מה עומד מאחורי ההלכות האלה? הלכות טהרת המשפחה הן חלק בלתי נפרד מהאמונה הדתית שלנו ומקורן בתורתנו, ולא תמיד הן מובנות בשלמות במוחנו האנושי. ככלות הכול, המוגבל – איננו יכול להבין את האינסוף. יהודי מאמין שומר על המצוות בין אם הוא מבין אותן ובין אם לאו. מכל מקום, היהדות מאפשרת לנו לשאול שאלות, ומעודדת אותנו […]

הפוסט המשמעות הפנימית של הלכות טהרת המשפחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה עומד מאחורי ההלכות האלה?

הלכות טהרת המשפחה הן חלק בלתי נפרד מהאמונה הדתית שלנו ומקורן בתורתנו, ולא תמיד הן מובנות בשלמות במוחנו האנושי. ככלות הכול, המוגבל – איננו יכול להבין את האינסוף. יהודי מאמין שומר על המצוות בין אם הוא מבין אותן ובין אם לאו. מכל מקום, היהדות מאפשרת לנו לשאול שאלות, ומעודדת אותנו לנסות לרדת לעומק הנסתר המצוי בבסיס כל אחת ואחת מהמצוות האלוקיות.

עיקרון יסוד אחד ברור לחלוטין: כל אחת מהמצוות היא לטובתנו – לא רק באופן רוחני, כי אם גם באופן גשמי. כמובן, זו איננה המוטיבציה שלנו בקיום מצוות. אנו מקיימים אותן מפני שהן ציוויים אלוקיים, רצון השם. הלכות הכשרות, לדוגמה, נשמרות כעיקרון אלוקי, לא מפני שאוכל כשר יפה לבריאות ומועיל לגוף שלנו, כי אם מפני שכשרות היא מצוות התורה. ומכל מקום, בפועל – זה בריא ומועיל. שמירת השבת נועדה להזכיר לנו כי הקב"ה הוא בורא העולם – אך היא גם טובה לנו.

דבר זה נכון גם בקשר להלכות טהרת המשפחה. במבט חיצוני הן נראות מסתוריות ומוזרות, אך למעשה הן משקפות אמת פנימית עמוקה בקשר לטבעם של האיש והאישה. לדוגמה, נראה כי ישנה הלימה מסוימת בין טבע האישה לטבע העולם. המחזור החודשי של האישה מזכיר את מחזור הירח ומקצביו השונים. האם זה צירוף מקרים? הירח מתמלא, נחסר, נעלם ואז מופיע מחדש. האם יש כאן רמיזה למחזור של האישה מביוץ ועד הווסת? האם יש כאן שיקוף של מערכת היחסים של אישה עם בעלה – מילוי וזריחה משותפת, ואז היעלמות לעצמה, איחוד עמו ואז נסיגה ממנו עם הופעת המחזור, המתנה לסיום הדימום ואז טבילה במים החיים של הבריאה, ושוב – שיבה ואיחוד מחודש בשלב הבא? האם יש במקצב זה רמז למקצבים הסודיים והנעלמים של היקום? מה ישנו במעמקיה של האישה שמשקף את מחזור הירח? האין זה מוזר ומרתק, שיש לכל אישה את 'מצב הירח' האישי שלה?  

לעולם לא נדע, כמובן, מה בדיוק עומד מאחורי כל זה. בספרה המצוין [באנגלית], "קולה של שרה", מציינת תמר פרנקל לכמה מחקרים שעל פיהם היא מציעה כי "מצב הירח האישי של האישה משפיע על מה שאנו [הנשים] עושות ועל כל דרכי ההתייחסות שלנו". הביוץ והווסת, היא מציעה, הם גרף המדגים את היצירתיות של היקום (עמ' 80–81).

ברמה המעשית, ועם קצת פחות מסתורין, התקופה של ההפרדה בזמן הנידה מאפשרת לגוף האישה זמן לנוח ולהתאושש. ברמה הרגשית, הדבר משמר את החירות הבסיסית שלה, ומעניק לה את המרחב ואת הזמן ל'בדידות' פיזית, שאותם היא צריכה ועליהם היא מברכת. זה מאפשר לה לסגת מעט, לשהות בפרטיות שלה, ולגשת פנימה אל תוך עצמה. 

נוסף על כך, זמן ההינזרות מיחסים אינטימיים, מחדד את ההבנה שהיא לא תמיד זמינה לבעלה. הדבר מסייע למנוע את אחד הגורמים המחלישים את חיי הנישואין: ההרגשה שמישהו לוקח אותי כמובן מאליו. בכך שברור שהאישה איננה תמיד זמינה, השמירה על טהרת המשפחה מרוממת את הזוגיות לרמה אחרת.

לאחר שאישה אחת בקהילה שלנו החלה לשמור על טהרת המשפחה, בעלה התלונן לפניי. ספק בצחוק ספק ברצינות, הוא אמר: "כבוד הרב, זה ממש מגוחך. זה הורס את הנישואין שלנו". 

שישה חודשים מאוחר יותר הוא התוודה, "זה היה נפלא. זה הביא סוג של התרגשות אל חיי הנישואין שלנו. השתעממנו זה מזו, נמאס לנו קצת זו מזה. היחסים הפיזיים שלנו הפכו מונוטוניים, נטולי התרגשות. זה היה כמו שיקוי קסם. ברצינות רבה, כבוד הרב, זה ממש הציל את הנישואין שלנו. לא רק את החלק הפיזי. את הכול".

מבלי לדעת זאת, הבעל הזה הדהד למעשה את ההצהרה של רבי מאיר בתלמוד. במסכת נידה, דף לא עמוד ב, מסביר רבי מאיר מדוע דורשת התורה שבעה ימים של הכנה עד לטבילה: "מפני שרגיל בה… אמרה תורה… שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה". במילים אחרות, טהרת המשפחה מחוללת סוג של ירח דבש, בכל חודש מחדש.  

אין ספק שהפרדה זמנית מסייעת לקרב יותר את בני הזוג זה לזה. הם לומדים לפתח ולחדד היבטים אחרים של הזוגיות שלהם: חברות, שיחה, הבנה, התחשבות. המיומנויות הבינאישיות הללו, החיוניות כל כך בכל מערכת יחסים אנושית, הכרחיות שבעתיים במערכת היחסים שבין איש לאישה.

למעשה, מערכת יחסים מינית מורכבת מיותר מאשר מרכיב אחד. מה שלעתים קרובות נשכח, הוא שהיא לא רק "מינית", יש בה גם את רכיב "מערכת היחסים" – הכוללת תקשורת, חמלה, אהבה, אכפתיות, התחשבות, התייחסות. עיסוק מוגבר בהיבטים הפיזיים של יחסים אינטימיים עשוי להאפיל על ההיבטים הלא פיזיים שלהם. ולהפך, אינטימיות לא פיזית מעצימה את האינטימיות הפיזית. יחסים פיזיים שנעדרים מהם אהבה, אכפתיות וקשר רגשי יהפכו תוך זמן קצר לחסרי משמעות. 

בברכה האחרונה שבשבע הברכות הנאמרות מתחת לחופה, אנו מברכים את השם על שנתן לכלה ולחתן "גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה, אחווה, שלום ורעות". על פי אחד מגדולי ההוגים, המילים "אהבה ואחווה ושלום ורעות", מתייחסות לאותם זמנים בחיי הנישואין שנדרשים בהם מרחק והפרדה בין הבעל לאישה. בזמנים אלה, אהבה שאיננה פיזית תופסת את המקום המרכזי. ארבעת הביטויים הראשונים – "גילה, רינה, דיצה וחדווה", משקפים את אותם זמנים שבהם בני הזוג יכולים להיות מאוחדים. ההסבר ממשיך: בכל אחד מהתרחישים, נשארים בני הזוג, כפי שנאמר בברכה השישית, "רעים האהובים". לשם הם שואפים תמיד – עם או בלי הרכיב הפיזי.

ממד חדש

תקופת המרחק וההפרדה יוצרת ממד חדש וחשוב בזוגיות של הבעל והאישה. היא מדגישה כי השותפות שלהם מבוססת לא רק על הפיזי, כי אם גם על היבטים של חברות, ושלא רק איחוד, אלא גם נסיגה, הפרדה ומשמעת עצמית, הן חלק בלתי נפרד מהחיים ביחד. בנישואין, כמו בציור, החללים הריקים חשובים לא פחות מאלה המצוירים. ממש כמו במוזיקה, ההפסקות הן מה שמוסיף יופי, קצב ותוכן לגוף היצירה. ציור, או יצירה מוזיקלית שאין בהן הפסקות, עצירות או מרווחים – יאבדו עד מהרה את משמעותן. 

באמצעות ההקפדה על הלכות טהרת המשפחה האישה מוערכת ומכובדת. לעולם לא יביטו בה כאובייקט לתשוקות הבעל או ככלי שרת לסיפוק הגחמות שלו. מה שבא בקלות – הולך בקלות. אחרי דבר מה בעל ערך וחשיבות – מחפשים, מחזרים ונלחמים. עובדה היא שסיפוק מיני קל הופך את האהבה והאינטימיות לשכיחות פחות הן לבעל והן לאישה. עיכוב ושהייה מעצימים את הציפייה ומגבירים את התשוקה.

ואולי החשוב מכול: טהרת המשפחה היא תזכורת חודשית להיות האישה בעלת אישיות, זה מביא לכבוד והערכה לתחושת העצמי שלה. היא נכנסת כעת למרחב פרטי של עצמאות. היא אדם לעצמה, עם הצרכים שלה, הדרכים שלה, ונקודת המבט הייחודית שלה על החיים. בעבור הגבר זוהי תזכורת קבועה וחשובה לכבד את ההבדלים שבין האיש לאישה. 

(פעם הגיע אליי אדם והתלונן שאשתו שונה ממנו כל כך: היה לה מבט שונה על דברים, היא בכתה בקלות, היא הגיבה בצורה שונה מאד ממנו במצבים שונים.

הסברתי לו שכך בדיוק זה צריך להיות. אלה הם בדיוק ההבדלים שבין איש לאישה שגורמים לחישול ברית הנישואין ולקיומה. הגבריות של הבעל, הנשיות של האישה הם המלט המדביק ומאחה את הנישואין. גברים ונשים שונים לא רק פיזית, כי אם גם רגשית, רוחנית ונפשית. וממש כשם ששני גברים או שני נשים אינם יכולים להביא ילד לעולם בכוחות עצמם, כך גם שני גברים או שתי נשים אינם יכולים ליצור את אותה תבנית בסיסית של נישואין שהיא חלק מהתוכנית המקורית של הקב"ה לאנושות – תשתית שבה ההבדלים הן אבני הבניין החיוניות לבניית מערכת היחסים). 

תרומתה של שמירת טהרת המשפחה על העצמה ופיתוח של האישיות היא יסודית ועמוקה מאד. כאשר יהודי מסוגל לשלוט על הדחף האנושי העוצמתי ביותר והמענג ביותר ולומר "חכה, לא עכשיו!" ובכך הוא מסוגל לשלוט בו ולנתב אותו, שני דברים מתרחשים:

1. הוא יכול לתעל את הדחף הזה שישרת אותו, והוא הופך להיות אדון עליו. 

2. אם הוא יכול לשלוט בזה, הוא מראה שהוא מסוגל לשלוט גם בדחפים האנושיים האחרים שלו – קנאה, שנאה, כעס – ולהפוך אדם מעודן יותר.  

מעבר לכל זה, ישנה תוספת נחמה ועידוד בהבנה המשותפת של הבעל והאישה שהם משמרים מסורת בת אלפי שנים, מסורת המשקפת את חכמתו של הקב"ה ותורתו. באמצעות אלה, הקב"ה הופך לשותף השלישי בחיי הנישואין.  

הפוסט המשמעות הפנימית של הלכות טהרת המשפחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כוחה של אישה https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94/ Sat, 16 Jul 2022 22:56:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2674 הרבה מאד דברים השתנו במאה השנים האחרונות. במיוחד בעבור נשים יהודיות. חשבו על כל המשימות שהאימהות והסבתות שלנו היו צריכות להתעסק בהן, ואנחנו משוחררות מהן. אנחנו לא צריכות להכשיר בשר, הקצב עושה זאת בשבילנו. אנחנו לא חייבות להכין חלות בעצמנו, שלא לדבר על כל שאר המטעמים מהמטבח היהודי, כמו עוגת דבש, רוגלך ועוד ועוד. אנחנו […]

הפוסט כוחה של אישה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הרבה מאד דברים השתנו במאה השנים האחרונות. במיוחד בעבור נשים יהודיות. חשבו על כל המשימות שהאימהות והסבתות שלנו היו צריכות להתעסק בהן, ואנחנו משוחררות מהן. אנחנו לא צריכות להכשיר בשר, הקצב עושה זאת בשבילנו. אנחנו לא חייבות להכין חלות בעצמנו, שלא לדבר על כל שאר המטעמים מהמטבח היהודי, כמו עוגת דבש, רוגלך ועוד ועוד. אנחנו פשוט יכולות לרכוש את כל אלה במאפייה. ולא דיברתי על גפילטע פיש… מישהי בכלל מחזיקה את המתכון? וגם אם נחליט שאנו רוצות לעשות את הדברים האלה, תחשבו כמה שהם הפכו קלים יותר בזכות הבלנדרים, המיקסרים, מעבדי המזון, תנורים בניקוי עצמי ומדיחי כלים. כל הנוחות המודרנית הזו, שלא הייתה לנשים בדורות הקודמים.

איפה היינו מוצאות בעבר מקוואות יפים כל כך? כן, שמעתן אותי נכון. אמרתי מקווה והתכוונתי לזה. השוו את המקוואות שלנו כיום עם אלה שהיו בעבר. האימהות והסבתות שלנו גם הן השתמשו במקווה. הן התכוננו בקפידה לקראת הטבילה וטבלו גם בתנאים קשים מאד. וכעת, חשבו על המקוואות שלנו: מבנים גדולים, מרווחים וממוזגים, חדרי הכנה פרטיים, מעוצבים בקפידה ומצוידים באמבטיות, מקלחות וחדרי הלבשה, מייבשי שיער, ולפעמים גם סאונה להירגע בה. מה הסבתות שלנו היו אומרות על זה?

אתן עדיין מעוניינות להבין למה אני עוסקת בטכניקה עתיקה של ניקיון והיגיינה? האם זה כל מה שזה? האם שמעתן על המקווה שנמצא בחפירות הארכיאולוגיות במצדה? מקווה טהרה, בדיוק בממדים של המקווה שקיים בשכונה שלך, נמצא במצדה, מוקף במרחצאות רומיים. אתן מבינות, גם בישראל העתיקה, נשים הלכו למקווה. ואתן יודעות מה הכי מעניין בקשר למקווה? העובדה שהאישה צריכה להיות נקייה לחלוטין לפני שהיא נכנסת לטבול במי המקווה.  

ברמה בסיסית ביותר, ישנם שני שלבים בחייה של אישה. נעסוק בפשוט שביניהם קודם. במילים אחרות, התקופה שלאחר המנופאוזה. איך אני יכולה לומר שמה שבדרך כלל נתפס כזמן קשה ומורכב לאישה הוא פשוט? כי ביחס למקווה, שאנחנו מדברות עליו, זה ממש כך. מפני שבשלב הזה – טבילה אחת מספיקה. כל מה שאת צריכה לעשות הוא ללכת פעם אחת למקווה. את אומרת לעצמך, שמעולם לא הלכת כשהיית צעירה יותר, אז מה פתאום עכשיו? מפני שהטבילה במקווה היא מצווה, מצוות עשה שמביאה את הקב"ה אל תוך ביתך. 

זוכרת את בית ההורים שלך? אביך היה כמו מלך ואמך כמו מלכה. הילדים הכירו את מקומם, הכבוד היה רב והאהבה מלוא חופניים. בית שמקבל בברכה את הקב"ה ומצוותיו, הוא מעין בית מקדש קטן. בבית כזה שורים השלום ושביעות הרצון. כל מצווה שאדם מקיים בונה יסוד חזק ונצחי יותר מכל דבר אחר שהוא מנסה. רק מפני שלא קיימת מצווה עד עכשיו, זו לא סיבה שלא לקיים אותה כעת. ההפך הוא הנכון, העובדה שלא עשית זאת עד היום צריכה לעודד אותך לעשות את זה עכשיו. אחת מאמיתות היסוד ביהדות היא שכאשר אדם תועה, במודע או שלא במודע, מדרך התורה, הקב"ה מצפה ליום המאושר שבו הוא או היא ישובו בחזרה. 

כמה פשוט זה ללכת פעם אחת בלבד למקווה ולדעת שאת יכולה ליהנות, בכל חיי הנישואין שלך מעתה, מטהרה, ממד נוסף ומופלא של קדושה. הסיבה שלא הלכת קודם לכן, היא מן הסתם שלא באשמתך. נשים יהודיות רבות חוות תפיסה שגויה שהטבילה במקווה קשורה לניקיון פיזי, בזמן שבו תשתיות היגייניות בבית היו פרימיטיביות אם היו קיימות בכלל. אך כמו שאמרתי קודם, אין רחוק מן האמת מזה. 

מקווה הוא מקום להתנקות רוחנית המקדשת את היחסים שבין איש לאשתו. מהם היתרונות שבהליכה למקווה? אחד מהם, כמו שהסברתי קודם בקשר לטבילה בשלב זה של החיים, היתרון הוא לדעת שחיי הנישואין שלך מעתה ואילך יהיו טהורים. יש זמן טוב יותר מזה? 

צדקותן של אמותינו הקדומות שיחקה תפקיד מרכזי במסורת עם ישראל. במצרים היינו עבדים ופרעה ציווה להמית את כל הבנים הזכרים. הגברים היו נואשים ומדוכאים. הם נואשו מלהביא לעולם ילדים שיומתו באכזריות. אבל הנשים הוכיחו אותם, וטענו שפרעה רוצה להשמיד רק את הזכרים אך הגברים היהודיים גורמים להכחדת המשך העם כולו. הייתה זו האופטימיות של הנשים והאמונה שלהן שהעניקו חיים לאומה. כל אישה יהודייה יכולה להיות הכוח המנחה החזק של ביטחון בהשם, בביתה.

ואיך כל זה קשור למקווה? חשבו עד כמה חשוב תפקידה של האישה בהיסטוריה, בבית שלה, ולבעלה. הקב"ה יצר זאת כך שבעל ואישה נאמנים זה לזו יותר מכל דבר אחר, מפני שהנאמנות שלהם ממלאת אותם בשלמות, גוף ונפש. הנאמנות הזו מקיפה כל אחד מההיבטים בחיי האדם. על מנת להכניס את הקב"ה אל תוך חיי הנישואין ולזכות לברכותיו על הנאמנות והדבקות, על הנישואין להיות טהורים. טהרת האישה במי המקווה היא תקנה אלוקית. אף פעם לא מאוחר מדי – אין דבר כזה ביהדות. כל רגע הוא הזדמנות חדשה לאדם לקיים מצווה שהוא או היא עדיין לא קיימו. זוכרות איך האימהות והסבתות שלנו נאבקו לעמוד בסטנדרטים מסוימים. למה הן שאפו? להנציח את האמונה שהן אהבו, בטהרה ובשלום, זו הייתה המטרה שלהן. הבה נושיט יד להשגת המטרה שלהן, מפני שזו גם המטרה שלנו. המאמץ שנדרש כדי לקיים את הטקס החשוב הזה בהחלט שווה את התגמול הנפלא. 

מה שנשאר הוא הרצון החופשי של האישה. למה שתלכי עכשיו? מפני שהעולם, חרף כל ההתקדמות וההישגים, נמצא במצב עגום למדי. שיעור הגירושין מטפס בלי הפסקה. משפחות מתפרקות וילדים מוצאים עצמם אבודים. האווירה המוסרית בעולם היא השתקפות של הנישואין של היום. אז אם את לאחר גיל המעבר, נסי ללכת רק פעם אחת למקווה והעניקי לעצמך ממד חדש של רוחניות, ממד שיחלחל אל הנישואין שלך ואל המשפחה שלך. הכניסי את מצוות השם אל ביתך והפכי את הנישואין שלך דוגמה לחוסן, אחדות, נאמנות ואהבה. 

אל תמעיטי בערך כוחה של אישה להביא שלום מוסרי לעולם שלנו. 

אז צרי קשר עם הרב, הרבנית, או הבלנית של המקווה המקומי כדי שילוו אותך בתהליך ויסבירו לך על ההכנות הנדרשות. ואז, הביטי אל המסורת שלך, מסורת בת אלפי שנים, שתרמה לשחרור האישה, עוד לפני שזה היה אופנתי. 

הפוסט כוחה של אישה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ידיים יציבות https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa/ Thu, 14 Jul 2022 10:05:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2584 יהודי מבוגר עוטה כיפה שחורה גדולה הגיע לדוכן חב"ד שבנמל התעופה בן גוריון. כשנשאל אם הוא רוצה כוס קפה בחינם, הוא השיב שישמח, אבל רק אם  היא תהיה מלאה עד שפתה.  החסידים הנבוכים שאיישו את הדוכן עשו כבקשתו; הם מילאו את הכוס, כשהוא מעודד אותם כל העת, עד לנקודה שבה התזוזה הקלה ביותר תגרום לקפה […]

הפוסט ידיים יציבות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> יהודי מבוגר עוטה כיפה שחורה גדולה הגיע לדוכן חב"ד שבנמל התעופה בן גוריון. כשנשאל אם הוא רוצה כוס קפה בחינם, הוא השיב שישמח, אבל רק אם  היא תהיה מלאה עד שפתה. 

החסידים הנבוכים שאיישו את הדוכן עשו כבקשתו; הם מילאו את הכוס, כשהוא מעודד אותם כל העת, עד לנקודה שבה התזוזה הקלה ביותר תגרום לקפה להישפך. לתדהמתם, מיודענו הקשיש הרים את הכוס מבלי לשפוך ולו טיפה אחת, ושתה אותה.

כשסיים, הוא חייך בגאווה ואמר: "עשיתי את זה כדי להראות עד כמה גדול הרבי שלכם!" 

"אינני חסיד חב"ד", הוא הסביר. "שמי הוא הרב בייקר, ולפני שנים הייתי הרב של בית כנסת גדול בעיר ניו יורק. בבית הכנסת היה לנו גם מקווה לנשים. אבל אז, כפי שקרה לבתי כנסת רבים בארה"ב, החברים המבוגרים יותר נפטרו או שעזבו לערים אחרות, והשכונה הלכה התמלאה בגויים. חבר המנהלים של בית הכנסת החל לרמוז שהם היו מעוניינים למכור את המבנה ברווח, אבל אני התנגדתי בתוקף.

ראשית כל, אסור למכור בית כנסת. חוץ מזה, גברים המשיכו להגיע לבית הכנסת ונשים המשיכו להשתמש במקווה. ומעבר לזה, קרה דבר מעניין מאד. הגברת שהייתה אחראית על המקווה סיפרה לי שכמעט בכל ערב הרבי מליובאוויטש, הרב שניאורסון, היה מתקשר אליה, שואל בשלומה, ומעודד אותה בעבודתה. 

הדבר נמשך כמה חודשים. ואז, ערב אחד, כשהייתי בעיצומו של שיעור גמרא בבית הכנסת, היא פרצה אל תוך החדר וצעקה בהיסטריה שמישהו נעל את דלתות המקווה במנעול גדול.

הבנתי שזוהי כנראה פעולה של המנהלים, אבל לא ידעתי מה לעשות. אינני איש חזק במיוחד, ותפסתי את עצמי כרב מכובד, בטח לא אחד שינהל קרבות.

ובכן, אינני יודע איך עשיתי זאת, אבל רצתי אל המכונית שלי, ואיכשהו מצאתי שם מסור מתכת (עד עצם היום הזה אינני מבין איך הוא הגיע לשם), רצתי אל המנעול והתחלתי לנסר אותו לעיני כל. קבוצה של אנשים אפילו עצרו להביט, אבל לי לא היה אכפת. כחצי שעה לאחר מכן הייתה הדלת פתוחה והנשים יכלו להיכנס אל המקווה.

ביום שלמחרת, סיפרה לי האחראית על המקווה שהרבי התקשר אליה בערב הקודם, לאחר התקרית, וכשהיא סיפרה לו מה עשיתי, הוא אמר: "יבורכו הידיים שניסרו את המנעול הזה".

"זה מה שרציתי להראות לכם", סיים הרב הזקן. "אני כבר בן 91, אבל אתם יכולים לראות שהידיים שלי יציבות כשל אדם צעיר. אין לי ספק שהדבר נובע מברכת הרבי".

הערה ביוגרפית :הרב מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש (י"א ניסן 1902–ג' תמוז 1994), הפך לאדמו"ר השביעי של שושלת חב"ד לאחר שחמיו, רבי יוסף יצחק שניאורסון נפטר בברוקלין בי' שבט 1950. הוא מוכר כמנהיג היהודי הגדול ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים. על אף היותו תלמיד חכם עצום הן בצד הנגלה של התורה הן בתורת החסידות, בקי בשפות רבות ובמדעים, סימן ההיכר של הרבי הוא אהבתו העצומה ודאגתו היוצאת מן הכלל לכל יהודי על כדור הארץ. אלפי שליחי הרבי ברחבי הגלובוס מתמסרים לחזק את היהדות. מאות כרכים של משנתו יצאו לאור, ורבים מהם תורגמו לשפות רבות.    

הפוסט ידיים יציבות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סיבות רציונליות המאירות את קיום מצוות היהדות https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%a7%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa/ Sun, 10 Jul 2022 17:11:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2696 לא אחת אנו נתקלים בפרשנות לציוויי התורה לאורה של מחשבה רציונלית ותגליות מדעיות. כבר בתקופת התלמוד נחלקו הדעות האם מוטלת על האדם החובה לנסות ולהבין בצורה רציונלית את מצוות התורה, או שמא עליו לקיימן באמונה שלמה מבלי לשאול שאלות. תומכי הגישה האחרונה סברו כי ישנן סכנות ברציונליזציה של ההוראות התנ"כיות. ראשית, אם אנו מקיימים את […]

הפוסט סיבות רציונליות המאירות את קיום מצוות היהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לא אחת אנו נתקלים בפרשנות לציוויי התורה לאורה של מחשבה רציונלית ותגליות מדעיות. כבר בתקופת התלמוד נחלקו הדעות האם מוטלת על האדם החובה לנסות ולהבין בצורה רציונלית את מצוות התורה, או שמא עליו לקיימן באמונה שלמה מבלי לשאול שאלות. תומכי הגישה האחרונה סברו כי ישנן סכנות ברציונליזציה של ההוראות התנ"כיות. ראשית, אם אנו מקיימים את המצוות רק מפני שאנו מבינים, כי אז פולחן הבורא עשוי להתחלף בפולחן האינטלקט האנושי. שנית, אין כל וודאות כי מה שהאדם מבין כסיבה למצווה מסוימת, היא אכן הסיבה האמיתית, או הסיבה היחידה למצווה. מכאן, אנו עלולים לשגות ולייחס סיבה אחת מסוימת לקיום מצווה, ולהסיק בטעות כי לנוכח הנסיבות המשתנות, הופכת המצווה למיושנת ולא רלוונטית.

ועדיין, השכל האנושי איננו יכול להיות כבול בשלשלאות ולפעמים, הרווח הנובע מקיום מצווה מסוימת או מהימנעות מעבירה הוא בולט כל כך, עד שאדם איננו מסוגל להימנע מלשייך מטרה הגיונית למצוות אלה. לפיכך, אדם המקבל על עצמו את סמכות התורה באמונה שלמה, יכול להבחין ביתרונות רבים הנובעים מקיום המצוות, אף שאין הוא מתיימר לטעון כי הוא מבין את המטרה האלוקית שבמצוות התורה. יתרונות אלה נתפסים אם כן, כ'דיבידנדים' כביכול, ואינם שוללים את קיומן של מטרות ונימוקים אחרים, שכעת, או לנצח, נשגבים מבינתנו. 

בתחום הבריאות וההיגיינה, הפנו הוגים שונים את תשומת הלב לראיית הנולד המדהימה של כמה מחוקי תורת משה, כשהם מצביעים, בין השאר, על קביעת היום השמיני כיום המילה, שמובן מאד לאור התגליות המדעיות שמנגנון הקרישה של הדם, התלוי בנוכחות ויטמין K, איננו קיים ביילודים עד ליום השמיני; או השכיחות הנמוכה כל כך של סרטן צוואר הרחם בקרב נשים יהודיות; או היעדרה המוחלט של שערנת (טריכינוזיס) בקרב אלה הנמנעים מאכילת חזיר.  

אחרים, לעומת זאת, השתמשו ברציונליזציה של התורה כדי לשנות ולבטל איסורים. לדוגמה, התניית איסור הדלקת אש בשבת בזמנים שבהם הדלקת אש הייתה כרוכה במאמץ פיזי, אך לא בזמננו, שבו הדלקת חום או אור תלויה בהסטת מתג; או שחוקי הכשרות היו חיוניים דווקא בשל אמצעי הבישול הפרימיטיביים בימי קדם על מנת למנוע מחלות שונות שמקורן במזון, אך לא בעידן המודרני שמאפשר בישול בלחץ; או שהאיסור על קיום יחסי אישות מהופעת המחזור החודשי של האישה ועד לטבילה במקווה כשבועיים לאחר מכן, היה רלוונטי מבחינה היגיינית רק בימים שבהם היו אפשרויות מוגבלות לניקיון אישי, אך לא בעידן שקיימת בו צנרת מודרנית. 

מי שמתמסר לקיום הוראות התורה מתוך אמון מלא ואמונה שלמה, איננו מתייחס לטיעונים מן הסוג הזה, שכן שמירת המצוות שלו איננה מותנית בהבנה של מטרה הגיונית מוחשית לציוויים אלה. אכן, הוא עשוי לטעון כי מערכת שקדמה לתגליות המדעיות המודרניות בכ-3500 שנים, זוכה לאמונו המלא. הוא יזכיר כי במשך אלפי שנים לעגו ליהודים על ביצוע ברית מילה, ורק במאה השתים-עשרה, העולם החילוני החל לחקות את הנוהג. בכך הוא מסביר כי ייתכן שיחלפו עוד כמה מאות שנים עד שתגליות מדעיות עתידיות יאששו מצוות נוספות של התורה, וכי הוא מעדיף להקדים את זמנו.

רק לשם הדיון הנוכחי שלנו, אפשר לעיין בטיעונים שמסקנתם שחוקי התורה מיושנים ואינם רלוונטיים עוד. מעניין להבחין כי אלה הטוענים כי השיטות המודרניות להכנת מזון מייתרות את הצורך בדיני הכשרות, נראה שאינם מודעים לכך שאין תחום שנוי במחלוקת ביחס לתועלות ולנזקים שלו כמו תחום התזונה, וכי פשוט אין ולו עמדה מדעית סמכותית אחת בתחום זה שאפשר לאמץ בצורה חד משמעית. עוד מעניין לראות שהם אינם מודעים לכך שגם ברגע זה, בעיצומם של החיים המודרניים שאנו חיים בהם, ממצאי נתיחה שלאחר המוות מגלים שיעור של כחמישה עשר אחוזים של נגיעות שערונית (טפיל) בקרב האוכלוסייה הכללית. עוד כדאי להעיר כי הקריטריונים לפיקוח תברואתי על בשר נמצאים הרחק מאחורי הדרישות ההלכתיות לצריכה של בשר כשר. נוהל שכיח ביותר מבחינה תברואתית הוא שאיבר חיוני מסוים, כמו כבד או ריאות, יוכרז כפסול לאכילה בשל מחלה, אך שאר הבשר של אותו בעל חיים יוכר כבשר משובח. על פי ההגדרות ההלכתיות, לעומת זאת, מחלה באיבר חיוני הופכת את כל בעל החיים כלא-כשר, ולפיכך כלא ראוי לצריכה. לא נדרשת מחשבה רבה כדי להבין שפגיעה האיבר חיוני עשויה להשפיע על חילוף החומרים של האורגניזם כולו, וכולו עשוי להיות לא בריא לאכילה. אף שההנחה הזו עדיין לא הוכחה מדעית, הבה נזכור שהמדע הקשור לפיקוח על מזון עדיין צעיר מאד, והחל רק לפני כמה עשרות שנים, בעוד הפיקוח ההלכתי נהוג כבר שלושת אלפים שנים.  

המגבלות על פעילויות מסוימות בשבת, הרחוקות מלהיות מיושנות ולא רלוונטיות, יכולות להמחיש את היישומים העדכניים לחוקי התורה שאינם ניתנים לשינוי, תחת נסיבות משתנות. אחת מהבעיות הקשות ביותר שעולות במדעי ההתנהגות, תופעה חדשה למדי שהולכת וצוברת תאוצה מדי יום, היא זו של חוסר הפעילות והשעמום שחווים אנשים לאחר פרישה. מבחינה קלינית, תופעה זו באה לידי ביטוי בשכיחות גבוהה יותר של דיכאון ומחלות קשורות, וכן אלכוהוליזם, בקרב בני גיל העמידה המאוחר, או הזקנה המוקדמת. שני גורמים בלתי קשורים זה לזה חברו יחד ליצירת התופעה הזו. ראשית, מדע הרפואה ממשיך להאריך את תוחלת החיים שלנו כל העת, ומספר הולך ועולה של אנשים שורדים מחלות שעד לא מכבר היו קטלניות. שנית, ההתקדמות האדירה בפיתוח מכשור שמייתר כוח עבודה אנושי, בפרט בתחום האלקטרוניקה והמחשבים, הפחית את הדרישה לכוח אדם בשוק העבודה. דבר זה מביא לכך שאנו מוצאים את עצמנו לא רק עם ימי עבודה קצרים יותר, ושבוע עבודה קצר יותר, כי אם גם התקדמות מתמדת של גיל פרישה מוקדם. לא מעט אנשים מוצאים את עצמם נדחקים אל מחוץ למעגל העבודה כבר בשנות השישים המוקדמות שלהם, ושכיח למדי למצוא אנשים שעוזבים את מעגל העבודה גם בשנות החמישים המאוחרות לחייהם. 

אנשים שמרכז החיים שלהם נע סביב עבודה מוצאים עצמם במצב קשה ומלחיץ. עם כמות של זמן שנדמית בעיניהם כנצח, ומעט, אם בכלל, מה לעשות בו. בדיקה מהירה מגלה שבשום מקום לא נעשית עבודה של הכנה מכל סוג שהוא לניצול חיובי ומהנה של הפנאי. ימי חופשה תמיד נוצלו למשהו: דיג, שטיפת המכונית, כיסוח דשא, ארגון מחדש של המחסן, צפייה במשחק וכדומה. ובעוד שפעילויות שכאלה אכן עשויות להיות מהנות כהפוגה משגרת עבודה, אין הן יכולות להפוך לשגרה עצמה. יתרה מזו, חולשה ומחלות שלעתים קרובות מתפתחות בשנים מאוחרות יותר, אינן מאפשרות פעילויות רבות שקל היה לעסוק בהן בגיל צעיר יותר. בשום שלב של חיי האדם לא הייתה שגרה קבועה וחוזרת על עצמה של חוסר פעילות מוחלט, התנסות שעשויה לשמש כאב טיפוס, חוויה שיכולה 'לאלץ' את האדם לפתח תחומי עניין שאינם עבודה ואינם כרוכים בפעילות. בשום מקום –  חוץ מאשר בשמירת השבת באופן המחמיר והבלתי מתפשר שלה, שבה האיסור על מלאכה אינו חל רק על עבודה במובן המקובל של המילה, כי אם גם על פעילויות רבות שאינן כרוכות במאמץ פיזי. שומר השבת נאלץ ללמוד כיצד הוא יכול לנצל את הזמן שלו בצורה מהנה וקונסטרוקטיבית, גם כאשר יש מעט שהוא רשאי לעשות. בסיומו של קורס שבועי בחוויה כזו במשך חמישים או שישים שנה, אדם מקבל יתרון מובחן ביכולת ההסתגלות לחיים ברמת פעילות מופחתת בצורה חדה. יש לו לפחות את הכלים לעשות זאת. אולי זו הייתה כוונתו של משורר התהלים ב"מזמור שיר ליום השבת" – "עוד ינובון [=יפרחו וישגשגו] בשיבה" (תהלים צב, טו). מנקודת מבט פסיכולוגית וסוציולוגית, אינני יודע עד כמה חיוניים היו חוקי השבת הנוקשים בימי משה רבנו – היום – הם פשוט הכרחיים.

ייתכן שלהלכות הנוגעות לקיום היחסים האינטימיים שבין בני זוג והשפעת המחזור החודשי עליהם, היה דיבידנד ניכר של היגיינה פיזית טובה יותר, ואפילו על זה קשה לומר כי הוא כבר מיושן ובלתי רלוונטי. אפילו מנקודת מבט פיזיולוגית טהורה, אין אדם בעל ידע כלשהו במערכות המסובכות המורכבות של הפיזיולוגיה המינית שיוכל להצהיר כי הכול ידוע. התגליות הקשורות למנגנונים הורמונליים מובילות את המדען לתחושת ענווה הולכת וגוברת, כאשר שוב ושוב, הוא מתוודע לאמת הגדולה, שכל שביב נוסף של ידע מאפשר לנו להבין כמה איננו ידוע לנו. ומכל מקום, ראוי להתחשב, גם בהקשר זה, בהיבטים נוספים שאינם פיזיולוגיים טהורים.  

קשה למצוא מי שאיננו מודע ומגיב לשינויי התודעה והגישה הקשורים במיניות שהתרחשו בשנים האחרונות, אולי מפני שהעיסוק במיניות נוגע אך ורק להיבטים פיזיולוגיים שלה. כמה מהתומכים הליברליים ביותר של מיניות חסרת גבולות החלו להודות בפומבי, "אולי הלכנו רחוק מדי". אינך צריך להיות נזיר שמרן קיצון בכדי שתתעורר בך דחייה למראה הסחר החופשי בבשר אדם על גבי דוכני העיתונים, וההשפלה של החוויה האנושית לא רק לרמה תת-אנושית, כי אם תת-חייתית. לצורות נמוכות יותר של חיים, לכל הפחות, אין את התבונה האנושית ליצירת סטיות, והם מונחים באמצעות האינסטינקטים הטבעיים שלהם, בעוד כמה מבני האדם נראים כי אין מה שמנחה אותם כלל. צד זה של ההתנהגות האנושית, שיש לו פוטנציאל רגשי עצום כל כך, חולל במפגיע באמצעות פורנוגרפיה בחזית חנויות הרחוב, ומכונים שונים המשווקים סטייה. לא זו בלבד שהמחוקקים פועלים לחקיקה שתהפוך עיסוק בזנות לחוקית וכשרה, אלא שהם עוד מרהיבים עוז להציע במסגרת הצעות חוק אלה, כי בכדי לקבל רישיון לעיסוק בזנות על הנשים להיות "נשים בעלות אופי טוב". אדם המוכר עצמו בשוק כבר איננו נתפס כמשהו שמנוגד לאישיות אצילית. תיאורים אלה, אינם אלא אינדיקציה להשלכות של התפיסה הרואה במיניות אקט פיזי בלבד.

הטבילה במקווה היא טקס בעל משמעות חשובה מאד. הטבילה במקווה מופיעה בתורה כהיטהרות מקדימה לאירועים בעלי משמעות רוחנית כבירה. זהו ריטואל של התקדשות עצמית המאפשר השתתפות במשהו קדוש. על פי התורה, נדרש הכהן לטבול במקווה לפני העבודה במקדש.

הטבילה במקווה כהקדמה לקיום יחסים אינטימיים לאחר סיום המחזור החודשי, נושאת עמה מסר ומשמעות שמאות דרשות והררי כתבים פילוסופיים לא יצליחו להעביר. הטבילה במקווה משמעה שנדרשת הכנה לאקט, שלא רק שאיננו גס או בוטה, אלא שהוא גם מעבר למעשה חולין – הוא אקט של קדושה. הוא מדגיש את שכה נדרש להדגיש – היות החוויה המינית האנושית מערכת יחסים משמעותית של קרבה ואינטימיות בין בעל לאשתו, ולא רק סיפוק מיני אישי שנעשה בשניים, כמו שאפשר לחשוב אם מביטים במיניות מנקודת מבט פיזיולוגית בלבד. מקווה הוא האנטיתזה המוחלטת לחילול הקודש המודרני של המיניות האנושית. 

הצניעות מכתיבה כי שמירת הטבילה במקווה תישמר בפרטיות ותהיה נודעת אך ורק לבעל ולאישה. ועדיין, במשפחה שומרת מצוות, מקווה איננו תופעה בלתי מוכרת. הילדים יודעים כי לפני ראש השנה ויום הכיפורים, אבא הולך למקווה בכדי להתכונן לימים המקודשים ביותר בשנה. הם מבחינים בכך שטרם השימוש בכלים חדשים במטבח או בחדר האוכל יש לטבול אותם במקווה.

הרעיון של טבילת כלי האוכל שלנו במקווה הוא מרחיק לכת מבחינה מחשבתית. היסטורית, האדם יצר דיכוטומיה ברורה בחייו, בין הרוחני לגופני. בדתות מסוימות השניים נחשבים כמנוגדים זה לזה, ודתות אלה מעודדות, ברמה כזו או אחרת, סגפנות ושלילת סיפוק צרכים על מנת להשיג רוחניות. השקפת העולם של התורה מתעבת את הדיכוטומיה הזו. התורה מלמדת אותנו כי כל חלק מהמציאות האנושית יכול להתרומם ולהפוך לחוויה רוחנית. אוכל הוא לא רק אקט פיזי הנדרש  להישרדות; זהו אמצעי לקיומם של החיים, חיים מלאי משמעות ומכווני מטרה, ולפיכך הופך לחלק אינטגרלי ממציאות מכוונת מטרה. בעוד אמונות אחרות מצאו את הנשגב בתוך הממד הרוחני הטהור, המבטל את היות האדם גשמי, או לכל היותר מגיע לדו-קיום בשלום עם העובדה הזו, התורה מלמדת אותנו כי כל פן בחייו של אדם יכול להיות נשגב. הרעיון הזה מוצא את ביטויו האולטימטיבי בטבילה במקווה, המכחישה לחלוטין את הדיכוטומיה שבין גוף לנפש. ושוב, אינני יודע עד כמה היה המקווה חשוב מבחינה זו בימיו של משה רבנו, אבל הוא הכרחי לחלוטין בימינו. 

האמור לעיל איננו מהווה צידוק לשמירה על מנהגים שנראים מיושנים ולא רלוונטיים. יהודי שומר מצוות נדרש להסברים רציונליים לשמירת המצוות שלו רק לעתים רחוקות. הוא נזהר מלעבור על איסורי התורה, כמו למשל, לבישת בגד ששזור מחוטי צמר ופשתן (שעטנז), אף שאיננו מסוגל להעלות על דעתו, גם אם יתאמץ מאד, כל רווח משני משמירת המצווה הזו. כל התובנות וההערות האלה נאמרות כאן באותה דרך שבה היינו מעירים למראה אדם המבזה חפצי אמנות שערכם לא יסולא בפז, מתוך בורות ביחס לערכם האמיתי. הדבר נועד אך ורק להפנות את תשומת לבו למה שהוא עושה.   

הפוסט סיבות רציונליות המאירות את קיום מצוות היהדות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המים המטהרים https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9e%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Sun, 10 Jul 2022 09:48:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2576 אין דבר קדוש יותר בעולם, דבר יקר יותר לבורא העולם, מאשר הייחוד של גבר ואישה. ככלות הכול, זהו מקור החיים. ומה יכול להיות יקר יותר מן החיים – חוץ מן המקור שממנו הם נובעים?  וזה קדוש – מפני שהבריאה הראשונה, המקורית של האדם הייתה כגבר ואישה יחד, כשלם אחד. זהו האופן שבו אנו קיימים במחשבתו […]

הפוסט המים המטהרים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אין דבר קדוש יותר בעולם, דבר יקר יותר לבורא העולם, מאשר הייחוד של גבר ואישה. ככלות הכול, זהו מקור החיים. ומה יכול להיות יקר יותר מן החיים – חוץ מן המקור שממנו הם נובעים? 

וזה קדוש – מפני שהבריאה הראשונה, המקורית של האדם הייתה כגבר ואישה יחד, כשלם אחד. זהו האופן שבו אנו קיימים במחשבתו של הקב"ה. ולכן, איננו יכולים להגיע לשלמות עד שנגיע שוב לאותה אחדות בינינו – אחדות בגוף ובנפש.

דברים יקרים מאוכסנים בקופסאות חתומות. שושנים נחבאות מאחורי הקוצים המקיפים אותן. יש בגדים שאנו לובשים לעבודה או למשחק, אבל ישנם גם אותם אוצרות במלתחה, שהם כה נפלאים, יקרים כל כך, שמוציאים אותם רק בזמנים מיוחדים, ובנסיבות מיוחדות בלבד. האיחוד של גבר ואישה הוא יקר כל כך שאם מתייחסים אליו בסתמיות, מבלי תנאים מיוחדים וגבולות, הוא יכול להפוך למכוער, ואפילו הרסני, בנסיבות מסוימות. 

כל זה מוביל להסביר מדוע בדרך החיים היהודית ישנו מעגל של קרבה וריחוק בין הבעל והאישה. ומדוע המוסד היהודי החשוב ביותר, מעבר לבית היהודי, הוא המקווה שעומד בדיוק בנקודת המפגש של המעגל הזה. מפני שדברים יקרים נשארים יפים וטובים רק כששומרים על הנחיות היצרן.  

לרומם את חיי הנישואין

ישנה גם סיבה מעשית מאד לשמירת הכללים האלה: הם שומרים על הדברים נוצצים. אחרי הכול, גם שחייה עם כרישי נמר עשויה להפוך משעממת למדי אם היא נמצאת בלו"ז היומיומי שלך. מן הצד השני, אפילו אבן חלקה, אם היא נסתרת למשך זמן, הופכת לתכשיט נחשק. צניעות ותקופת הריחוק מזריקות את אותו ניחוח של האסור אל תוך מערכת היחסים.

באופן עקבי, זוגות מדווחים שמערכת היחסים הזוגית שלהם התחדשה כאשר הם מתחילים לחיות לפי כללי הקרבה והריחוק של טהרת המשפחה. ייתכן שזו הסיבה שמגרשי החנייה של המקוואות הופכים עמוסים כל כך בעשורים האחרונים, ועוד ועוד זוגות צעירים הופכים את הטבילה במקווה לחלק מחייהם – גם כאלה שאינם שומרים על דברים נוספים מן המסורת היהודית.

ספא לנשמה

המקוואות של היום נראים יותר כמו ספא אופנתי מאשר כמקום פולחן דתי. אמבטיה וחדר שירותים יוקרתיים מלווים בשידת איפור הפכו לסטנדרט. מגבות רעננות, כפכפים לשימוש חד פעמי, חלוקי רחצה, סבון, שמפו, גוזז ציפורניים וכל שאר הציוד הנדרש – בדרך כלל מסופקים למשתמשת.

נשים רבות מדברות על הטבילה במקווה כעל שיא רוחני, מצב שאין בו דבר החוצץ בינך ובין אלוקים; שיבה לתום של הלידה; קדושה של כל הנשי שבך. למעשה, אלה לא רק הנשמה והגוף שלך שנישאים מעלה מבחינה רוחנית – אלא גם המשפחה שלך והבית שלך.  

הנשמה של הילד שלך

ישנם שלושה שותפים ביצירה של כל ילד: האם, האב והקדוש ברוך הוא.  

התלמוד מסביר כי האם והאב יוצרים את הגוף, והקב"ה מכניס את נשמת החיים. חכמי הקבלה לוקחים את זה צעד אחד קדימה: גם האני-הרוחני של האדם הוא תוצר של שותפות משולשת. שכן הנפש האלוקית היא גבוהה מדי, קדושה מדי, מכדי שאפשר יהיה להכיל אותה בגוף גשמי בלי הגנה. כשם שאסטרונאוט זקוק לחליפת חלל, וצוללן זקוק לחליפת צלילה ייעודית, כך גם הנפש זקוקה ל'חליפה' שתפשר לה לשרוד ולתקשר עם הגוף והעולם החיצון. את חליפת ההצלה הזו מספקים האם והאב. היא מעוצבת בהתאם למחשבותיהם ולהתנהלותם לפני ובמהלך ההפריה, הצניעות שלהם ושמירת כללי הריחוק הפיזי והטבילה במקווה.

כל המעשים הטובים והמחשבות הטובות של האדם בכל חייו עוברות דרך האמצעי הזה, ה'חליפה' הזו. גם החיים והברכות שהאדם מקבל מלמעלה חייבים לעבור דרכה. הנשמה עצמה היא טהורה ומאירה, אבל אם החליפה אינה מתאימה, יהיה לאור קשה מאד לבקוע החוצה.

זוהי הסיבה שחכמי הקבלה אומרים שהמצב הרוחני של העולם תלוי בקדושת היחסים האינטימיים שבין האיש והאישה. 

אז איך מתחילים?

הדרך הטובה ביותר ללמוד על המקווה היא להתייעץ עם הרבנית שבאזורך, עם בלנית במקווה או עם מדריכת כלות. גברים יוכלו לדבר עם הרב. אתר מקווה.אורג, מציע שלל מאמרים, רעיונות ומידע בנושא מקווה ומקוואות בכל העולם. 

המאמר הופיע במקורו באתר Chabad.org

הפוסט המים המטהרים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הפעם האחת https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%97%d7%aa/ Thu, 07 Jul 2022 10:58:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3348 קוראים לי מאשה. אני בת 58, ואני חיה בקייפ טאון שבדרום אפריקה. גדלתי בבית ציוני אדוק, אך חינוכי הדתי, היה לצערי חסר למדי. לצער הלב לא היה בית ספר יהודי בעיירה שבה גרנו, ואף לא רבנית אחת שתיתן הדרכה והנחיה לנערות צעירות כמוני. נישאתי בבית הכנסת שבקונטיקט לפני 37 שנים. הרב שחיתן אותנו לא הזכיר […]

הפוסט הפעם האחת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קוראים לי מאשה. אני בת 58, ואני חיה בקייפ טאון שבדרום אפריקה.

גדלתי בבית ציוני אדוק, אך חינוכי הדתי, היה לצערי חסר למדי. לצער הלב לא היה בית ספר יהודי בעיירה שבה גרנו, ואף לא רבנית אחת שתיתן הדרכה והנחיה לנערות צעירות כמוני.

נישאתי בבית הכנסת שבקונטיקט לפני 37 שנים. הרב שחיתן אותנו לא הזכיר דבר וחצי דבר על טהרת המשפחה, ואשתו, שאולי הייתה מעלה את הנושא, לא הוצגה לנו.

רק זמן רב לאחר מכן, בעידודן של שתי רבניות נפלאות, נחשפתי לנושא טהרת המשפחה. לצערי, באותו זמן כבר הייתי בשלבים המוקדמים של גיל המעבר.

הרבנית שלי, שלעולם אינה מפסיקה לאתגר אותי, ניקול גרין, עודדה אותי ועוד כמה נשים בקהילה שלנו. הקבוצה שלנו הלכה וגדלה עד שהיו בה שמונה נשים, שכולן הרגישו נבגדות מעט, על היעדר חשיפה והזדמנות לקיים את המצווה המדהימה הזו. כולנו התחייבנו להשתתף בסדרת שיעורים על טהרת המשפחה במשך חודש. השיעורים היו אינטנסיביים ומאד אינפורמטיביים.

הרבנית גרין התייחסה לפרויקט הזה ברצינות רבה. היא התפללה להשם לפני כל שיעור, שיעניק לה את התבונה הנדרשת לחלוק עמנו את הידע בצורה נכונה, ושאנו מצדנו נכיל את הידע ונקבל את כל מה שלימדה אותנו. היא השאילה לנו חומרי קריאה שימושיים שהאירו היבטים חשובים רבים בהקשר למצווה היקרה הזו ועזרו לנו להתכונן נפשית למצווה המאד רוחנית, אך יחד עם זאת גם גשמית מאד.   

לשמחתי, בעלי היה תומך מאד וסייע לי להרגיש מיוחדת מאד בימים של ההפרדה הפיזית. המרווח הזה יוביל אותנו אל הקו הסיום, ויחולל תהליך שבעקבות נסיבות חיינו לא התאפשר לנו קודם לכן.

חווית הטבילה במקווה הייתה יוצאת מן הכלל ומרגשת מאד. הרגשתי חיבור עמוק לנשים יהודיות לאורך כל ההיסטוריה של עמנו. סוף סוף, הגעתי הביתה – אל המים החיים. התמלאתי בתחושת טהרה ושלמות במילוי מצוות השם.

אני נושאת תפילה שהשם יביט אל המעשה החד פעמי הזה, ויתייחס למחויבות הזו, כאילו הייתה שם תמיד. 

הפוסט הפעם האחת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נישואין מונוגמיים – איך מנצחים את השגרה? https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9d/ Wed, 06 Jul 2022 17:35:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2719 מה קדוש כמו יום כיפור, רוחני יותר ממדיטציה, והדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות לחיי האהבה שלכם? אולי לא תאמינו, אבל התשובה היא מקווה – הדרך היהודית העתיקה המנחה את התנהלות מערכת היחסים האינטימית בין בעל ואישה.  האם יש אהבה לאחר הנישואין? האם זה ריאלי לשמר את ההתרגשות והתשוקה בזוגיות מונוגמית למשך יותר מכמה שנים […]

הפוסט נישואין מונוגמיים – איך מנצחים את השגרה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה קדוש כמו יום כיפור, רוחני יותר ממדיטציה, והדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות לחיי האהבה שלכם?

אולי לא תאמינו, אבל התשובה היא מקווה – הדרך היהודית העתיקה המנחה את התנהלות מערכת היחסים האינטימית בין בעל ואישה. 

האם יש אהבה לאחר הנישואין? האם זה ריאלי לשמר את ההתרגשות והתשוקה בזוגיות מונוגמית למשך יותר מכמה שנים בודדות? מהו הסוד שבזכותו רכשו חיי הנישואין היהודיים את המוניטין של חיי משפחה חמים, בטוחים, ואוהבים, חיי נישואין שבמשך דורות הפליאו רבים בתוחלת החיים הארוכה שלהם?

אחד האתגרים המורכבים ביותר למערכות נישואין מודרניות היא החדגוניות שבשגרה. לנצח את השגרה בחיי נישואין מונוגמיים הוא לא דבר קל – מה שמסביר מדוע קשה לגברים כה רבים להתחייב ("אתה רציני? בת זוג אחת למשך כל החיים שלי?!"). לא משנה עד כמה הרפתקני היה ירח הדבש שלכם, במוקדם או במאוחר – תחושת השעמום תופיע. בסופו של דבר, וזה בלתי נמנע, אנו מתחילים להתייחס לבני הזוג שלנו כמובנים מאליהם. אז, אנחנו מתחילים לחפש ריגושים במקומות אחרים, ומכאן, לא ארוכה הדרך במורד המוביל לבתי הדין לגירושין. ובאשר לרבים שכן מצליחים לשמור על שלמות הנישואין שלהם, ובכן… לעיתים קרובות הם מגיעים לשלב שבו הם חיים, כדברי המשורר, "חיים של ייאוש שקט". 

רבים מופתעים לדעת כי אלפי שנים לפני מאסטרס וג'ונסון, ד"ר רות' ועוד, קידמו חכמי ישראל בעת העתיקה את התוכנית האלוקית לבקרת איכות בחיי הנישואין, הנוקטת באמצעים פרואקטיביים, למניעת שעמום המכרסם והורס נישואין טובים.    

בתמצית, שיטת המקווה, או "טהרת המשפחה", עובדת כך: עם הופעת המחזור החודשי של האישה, בני הזוג חדלים מלקיים כל צורה של אינטימיות פיזית. עם סיום המחזור, האישה סופרת שבעה ימים ואז הולכת למקווה להיטהרות והתקדשות רוחנית. המקווה הוא בריכה של מים נקיים וחמימים, הממוקמת במבנה נעים ופרטי מאד. המקווה נבנה על פי תקנים מחמירים ביותר, הלכתית וחוקית. לאחר הטבילה המלאה במקווה, בני הזוג מחדשים את האינטימיות הפיזית שלהם. 

חכמי התלמוד מציגים זאת כך: 'מדוע ציוותה התורה על הפרדה בין בני הזוג למשך זמן שכזה? על מנת שלעד תהא האישה נחשקת לבעלה כמו ביום חתונתם' (על פי התלמוד הבבלי, נידה, לא,ב). 

כיום, מטפלים ממליצים לזוגות "לקבוע זמן לרומנטיקה". אבל בחיים שבהם אנו מוצאים את עצמנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו, לעיתים קרובות יש לשני בני הזוג קריירות תובעניות, עיסוקים רבים ומחויבויות אינסופיות ("מה דעתך על ה-18 לחודש? את פנויה?"). 

באמצעות מערכת טהרת המשפחה, ישנה התראה של שבוע שלם מראש למועד חידוש האינטימיות הזוגית. ליל הטבילה במקווה הופך לאותו לילה קבוע מראש לרומנטיקה, וכל המחויבויות האחרות נקבעות על פיו. גם הבעל וגם האישה, סופרים את הימים, בהמתנה זה לזו, להוטים בציפייה לרגע האיחוד המחודש.  הליבידו הזוגי מתואם, והתשוקה ניצתת מחדש – בדרך לערב זוגי קסום.

מחקר מדעי מאשש כי אהבה היא מרכיב חיוני בתשוקה. אצל בני אדם, אינטימיות איננה מונעת מכמות, כמו בממלכת החי, כי אם מאיכות. אם יש מעט מאד איכות בקשר הזוגי, אם האינטימיות הפיזית איננה נקודת השיא של קשר רגשי, הסיפוק הפיזי יהיה דל למדי. אם לסיפוק הפיזי אין המשכיות בתחושה של אהבה הדדית, אנו נשארים מרוקנים רגשית, רעבים לחום ולביטחון שאנו מייחלים אליהם. 

טיפוח האינטימיות

לפחות יועץ זוגי מוערך אחד כבר הרחיק לכת והכריז כי הלך הרוח בחברה המודרנית, של פריצת כל הגבולות ו"הכול הולך", צמצם משמעותית את ההערכה שלנו לדקויות העדינות שבאינטימיות. מעניין לראות שבמסגרת "האווירה המבוקרת" של טהרת המשפחה, גם מגע פשוט יכול להפוך לאקט חושני ונהדר של אינטימיות.

הניסיון הראה כי מעגל הקבוע של אינטימיות לצד פרטיות מאפשר לנו את ההזדמנות לספונטניות ולסיפוק פיזי מלא תוך הגנה מפני השעמום והריקבון העולים מן השגרה. כמובן, אין הכוונה שטהרת המשפחה היא תרופת הקסמים לכל בעיות הזוגיות, אך מיליוני זוגות מרוצים ברחבי העולם מוכיחים כי אהבה חדורת תשוקה – יכולה גם יכולה להתקיים לנצח. 

"אבל אצלי הכול בסדר."

ומה עם מי שחיי הנישואין שלו ממש בסדר? טהרת המשפחה יכולה להעצים את האיכות של חיי נישואין טובים. כשאיננו זמינים לבן הזג במרחק גחמה, אנו מטפחים תרבות של כבוד הדדי. כל אחד מאיתנו זקוק לרגעים של פרטיות ואינדיבידואליות. "זה מחזק את האישיות שלי", אומרת אישה אחת, "לא עוד אני חשה כאובייקט של תשוקה. כשאני לא נגישה וזמינה פיזית, זה מזכיר לבעלי שיש בי צד אינטלקטואלי ורגשי".

התקשורת גם היא משתפרת. כשהגבר איננו יכול לדבר בידיים, הוא חייב לתקשר מילולית. בעלים של נשים ההולכות למקווה לומדים להביע את עצמם ברהיטות וברגישות רבה יותר. בנוסף, זה מעצים את הרגישות הגברית באותם ימים בחודש שבהם האישה זקוקה למעט יותר תמיכה רגשית. גברים נעשים מכוונים יותר לשעון הביולוגי של נשותיהם, ומסוגלים להיות בני זוג מבינים יותר. 

רוחניות וקדושה 

הנה כמה עובדות פחות ידועות על חשיבות השמירה על טהרת המשפחה והטבילה במקווה: מבחינה דתית, ישנה הקבלה בין הטבילה במקווה לבין צום ביום הכיפורים, ובניית מקווה בקהילה קודמת לבניין בית כנסת. בית הכנסת מייצג את הקהילה, והמקווה מייצג את המשפחה. אי אפשר לבנות חיי קהילה מבלי להבטיח ראשית את חיי המשפחה. חיי הקהילה נובעים מחיי המשפחה. משפחות מוצלחות הופכות לקהילות מוצלחות.

ברמה האישית, הידיעה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, באמצעות התורה, מעניק לנו הדרכה לאורח חיים מומלץ למערכת היחסים האינטימית שלנו, מעודדת מאד. שמירה על מסורת רוחנית בהקשר לחלק כה פרטי בחיים שלנו יכולה להיות משחררת למדי. המבקרות במקווה מדווחות על תחושה שהקב"ה נותן להם 'אור ירוק', מה שעשוי להסיר הרבה מרגשות האשם שרבים גדלו עליהם.

ומבחינה רוחנית – אין חוויה רוחנית עמוקה כמו הטבילה במקווה לאישה היהודייה. מקודש ככל שיהיה בית הכנסת, המקווה הוא כמעט תמיד החוויה הרוחנית המשמעותית ביותר לאישה יהודייה. וכפי שניסחה זאת אישה אחת: "לפעמים אני מרגישה את הנשיות שלי, ולפעמים את היהדות שלי. רק כשהתחלתי לטבול במקווה הרגשתי את שתי התחושות בעת ובעונה אחת. בפעם הראשונה בחיי, הרגשתי אישה יהודייה".

אך האם אין בשמירה על טהרת המשפחה עבודה מפרכת של ריסון עצמי? בכנות רבה, זה בוודאי כולל חלק משמעותי של משמעת עצמית. אך האם אין זה כך לגבי כל הדברים הטובים בחיים שלנו, שנדרשת משמעת עצמית בכדי להשיג אותם? אין מי שמגיעים להצלחה בכל תחום שהוא בלי מחויבות ושליטה עצמית.

לאחר תקופת הסתגלות ראשונית, מכל מקום, ההתנהלות קלה יותר והופכת לסוג של טבע שני. יועצים אישיים ישמחו להציג לכם את כללי טהרת המשפחה, במסגרת ייעוץ אישי ודיסקרטי.

הם אמרו…

"לפני שהתחתנו חששתי מאד מהמקווה. הרב הסביר שאני לא חייבת אבל הוא ממש ממליץ להשתתף בסדרת השיעורים בנושא. ככל שלמדתי יותר, זה הלהיב אותי יותר ויותר. לא ידעתי שהטבילה במקווה היא מסורת בת 3500 שנים! כשהלכתי למקווה לפני החתונה שלי, זה היה מרגש כל כך, לא רציתי לעזוב". 

"תמיד חשבתי שזה רק לאנשים נורא דתיים. האם אני יכולה ללכת למקווה אם אני לא שומרת שבת? כשהרבנית צחקה ואמרה שברור ואין שום בעיה, לא רק שהוקל לי, הרגשתי סוף סוף שהיהדות שייכת לי באמת".

"לא היה שם שום רגע של מבוכה. הבלנית הייתה עדינה ורגישה. זו הייתה החוויה הרוחנית הנהדרת ביותר בחיים שלי".   

"היינו נשואים במשך 17 שנים. החיים היו בסדר, אבל מאז שגילינו את הטבילה במקווה, אני מרגישה מודעות אחרת לגמרי לנוכחות של בעלי כשהוא נכנס לחדר".

"השמירה על טהרת המשפחה לימדה אותי שביהדות, הגוף שלי ומערכת היחסים האינטימית הם לא מלוכלכים. אלו מתנות של אלוקים".

"המקווה בשבילי הוא לא פחות מהצטרפות למועדון יוקרתי של ירח דבש בכל חודש מחדש".

שימו לב

המקווה איננו מיועד לכלות בלבד, אלא לכל אישה נשואה. אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לשמור על המצווה המדהימה הזו. ישנם כללים חשובים איך להתכונן למקווה על מנת שהטבילה תבוצע כהלכה. כדאי מאד לפנות לשיחת ייעוץ והדרכה אישית בנושא. לפרטים, אנא צרו קשר: ‫Mikvah.org.il@gmail.com‬

הפוסט נישואין מונוגמיים – איך מנצחים את השגרה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הסימפוניה של הטבילה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%9e%d7%a4%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%98%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94/ Wed, 06 Jul 2022 13:17:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2757 לטבילה במקווה, על ההכנות המקדימות לה, יש צליל ייחודי משלה. לא שמעתי מעולם משהו דומה לו. הוא מלווה בזמזום שמדגיש אותו, זמזום שנראה אורגני, בקושי נתפס, אבל נעים כל כך. החיפוי הנאה שעל הקירות מהדהד כל צליל שנשמע בחדר. אני שומעת את נשימותיי הקצובות לא רק דרך הגוף שלי, אלא גם כפי שהן מהדהדות בחדר. […]

הפוסט הסימפוניה של הטבילה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לטבילה במקווה, על ההכנות המקדימות לה, יש צליל ייחודי משלה. לא שמעתי מעולם משהו דומה לו. הוא מלווה בזמזום שמדגיש אותו, זמזום שנראה אורגני, בקושי נתפס, אבל נעים כל כך. החיפוי הנאה שעל הקירות מהדהד כל צליל שנשמע בחדר.

אני שומעת את נשימותיי הקצובות לא רק דרך הגוף שלי, אלא גם כפי שהן מהדהדות בחדר. אני מרגישה מועצמת, מוקפת בפס הקול של החיים עצמם.

בעת ההכנה לטבילה, הצליל עדין, מתבייש להלום בקול. כשאני עורכת את ההכנות בקפידה, אני מרגישה בתת מודע איך אני מנקה ציפורניים, מסרקת שיער ומברישה שיניים לפי המקצב שלו. זהו צליל החיים שלי, המשתקפים מחיפוי הקיר הנוצץ והקריר. בדיוק כשאני מרגישה שהדהוד החיים שלי עוטף אותי, אני קולטת שסיימתי.

כשהיא בודקת את הרגליים שלי, אני מוטרדת במחשבות: "האם פספסתי משהו?" אני עוברת בראש על הרשימה. המקצב השלו הופך לרגע לרעם תופים שיש בו דחיפות. אני בודקת שוב את הציפורניים שלי כדי להרגיע את עצמי. הן, כמו שאר הגוף שלי, נקיות ללא רבב.

רעם התופים נרגע לגרגור נמוך של קדנצה. אני פוסעת במורד המדרגות בנשימה עצורה, טובלת. סימפוניית ההוויה שלי מגיעה לשיא מושלם, דומם.

כשאני עולה מן המים, אחרי לא יותר משנייה או שתיים, הכול מתבהר במהירות. הצליל קרוב לצליל התנפצות, כשטיפות המים נוטפות חזרה אל בריכת הטבילה. שובל היציאה שלי מן המים בעקבותיו, מתחכך בחיפוי קיר הבריכה. המים משחקים עם עצמם, משגרים צלצולים עדינים אל הקירות המוארים.

אני פוקחת עיניים, מוקפת בהדר השקט של המקווה, מוכנה לירח הדבש של החודש הזה.

הפוסט הסימפוניה של הטבילה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סודו המיסטי של המקווה https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Tue, 05 Jul 2022 17:27:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2715 גנטית, אישה יורשת תכונות מאימה, ועליה להיות גאה בזה. האם היהודייה הראשונה הייתה שרה אמנו, והיא הורישה לנו, בנותיה, שלוש מצוות ייחודיות, כירושה ומתנה נצחית. המצווה הראשונה היא הדלקת נרות שבת. שרה אמנו הייתה מדליקה נרות שבת, בפתילה ושמן, והנרות היו נשארים דלוקים במשך שבוע שלם. ביום שישי הם היו כבים, חוץ משלהבת אחת, שבאמצעותה […]

הפוסט סודו המיסטי של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> גנטית, אישה יורשת תכונות מאימה, ועליה להיות גאה בזה. האם היהודייה הראשונה הייתה שרה אמנו, והיא הורישה לנו, בנותיה, שלוש מצוות ייחודיות, כירושה ומתנה נצחית. המצווה הראשונה היא הדלקת נרות שבת. שרה אמנו הייתה מדליקה נרות שבת, בפתילה ושמן, והנרות היו נשארים דלוקים במשך שבוע שלם. ביום שישי הם היו כבים, חוץ משלהבת אחת, שבאמצעותה הייתה שרה מדליקה מחדש את נרות השבת. משמעות הדברים היא שגם בבית שלנו, הנרות שאנו מדליקות לכבוד שבת, מביאים אל בתינו לא רק אור גשמי ומוגבל, אלא גם אור אינסופי עוצמתי שמאיר את העולם כולו, מגרש את החושך הקיים. אנו מביאות אור במיוחד בארץ ישראל, ונזכה להביא את אורה של הגאולה השלמה.  

המצווה השנייה היא הפרשת חלה. שרה אמנו הכינה לחם, והעיסה הייתה מבורכת. אנשים רבים אכלו מהלחם, ונותר ממנו בשפע. הוא היה טעים במיוחד והשביע את כל מי שהתכבדו ממנו. המשמעות העמוקה יותר של המצווה הזו היא כל עניין הכשרות, שבדרך כלל האישה היא שדואגת לכך שהבית יהיה כשר.

המצווה השלישית היא בעיקרון בתחום השיפוט של האישה. לשרה אמנו היה ענן שריחף מעל האוהל שלה. לא היה זה ענן גשם, כי אם השכינה של השם, המביאה לא רק הגנה כי אם ברכה. היא שמרה על מצוות טהרת המשפחה. כל אישה יהודייה מסוגלת לקיים את כל שלוש המצוות, ובעשותה כך היא מביאה ברכה אינסופית לביתה, והופכת להיות "עקרת הבית" – במובן של "עיקר הבית", היסוד של הבית, ומי שקובעת בו את הטון. זוהי אחריות כבירה שנתן השם לאישה היהודייה, ובה בעת גם מחמאה אדירה על שבידיה מופקדת רווחתם של בעלה, ילדיה ונכדיה וכל צאצאיה, בגוף ובנפש. זוהי הסיבה שהמצווה הזו מכונה "טהרת המשפחה", ולא "טהרת האישה" – שכן פעולתה והשפעתה של המצווה הזו היא על המשפחה כולה ולא רק על האישה.

פעמים רבות שואלים "אבל איפה זה כתוב בתורה?" למעשה, כבר בפסוקים הראשונים של התורה נאמר שכל העולם כולו היה במקורו שרוי ב"מקווה מים", מאגר מים חיים טבעי, שממנו גם בקע העולם. למעשה הייתה זו לידתו של העולם, מתוך מי השפיר שעטפו אותו. וזה, מה שקורה בדיוק כשאישה טובלת במקווה (או בים או בנהר אם מקווה אינו זמין), יש כאן חזרה סמלית אל תוך הרחם, המקום שבו היא הייתה עטופה בשק מי השפיר בתוך אימה, ולידה מחדש כאשר היא עולה מן "המים החיים". פיזית ורוחנית, האישה מתחדשת בכל חודש. היא מהווה המשך לשרשרת הזהב של כל הדורות, עד לארבע האימהות – שכולן שמרו על המצווה היקרה הזו.  

יום הכיפורים הוא היום הקדוש בשנה, ומעטים הם היהודים שאינם שומרים אותו. מכל מקום, הלכות טהרת המשפחה הן חמורות עוד יותר מהלכות יום הכיפורים. לדוגמה, אם מישהו איננו חש בטוב, הרב יורה לו איך וכמה הוא יכול לשתות ואפילו לאכול ביום הכיפורים, אם חייו מצויים בסכנה, חלילה. לעומת זאת, בני זוג אינם יכולים לחדש את קיום היחסים האינטימיים מבלי שהאישה ספרה שבעה נקיים וטבלה במקווה. כאן אין מקום להיתרים מיוחדים, וההלכות אינן משתנות.

ואם כבר בענייני יום הכיפורים, איזו קריאת התורה אנו קוראים בתפילת המנחה של היום הקדוש הזה? אנו קוראים בפרשת אחרי מות, בנוגע ליחסים אינטימיים אסורים. דברים נוראיים מופיעים כאן – האיסור על קיום יחסים עם הורים, אחים, בעלי חיים (!!!). ובתוך רשימת החוקים האלה, נכתב בבירור ובמפורש האיסור לקיים יחסים, ולא רק הימנעות מיחסים כי אם גם ממגע, עם אישה במצב נידה, כלומר אישה שטרם טבלה במקווה. זוהי מחשבה מבהילה למדי, שכאשר השם אוסר עלינו גילוי עריות לסוגיו השונים, הוא מורה לנו לקחת עוד צעד אחד כאשר מדובר באישה נידה, שנוסף על ההימנעות מקיום יחסים אינטימיים, גם מגע נאסר! 

מצוות רבות מבוצעות בצורה כמעט אוטומטית. ברית מילה נעשית בגיל 8 ימים לא 2,3 או 6. זה מפני שהשם הכתיב לנו כיצד ומתי לעשות זאת. נראה שהעולם כולו מסתדר עם אכילת חזיר או בשר בחלב יחד, אז למה עלינו להימנע מהם? מפני שמצוות מסוימות נקראות חוקים, כלומר מצוות שאין סיבה רציונלית ומובנת מאחוריהן, ואנו צריכות לסמוך על הקב"ה לגביהן. זאת, שלא כמו האיסור לרצוח או לגנוב או המצווה לכבד הורים שאותם אנו יכולות להבין בהיגיון בריא ופשוט. טהרת המשפחה היא מצווה בקטגוריית החוקים, ועלינו להסתמך על חכמתו האינסופית של הקב"ה לגביה. הוא יודע מה הוא עושה, וממש כמו שאנו בוטחות במומחה או ברופא מפורסם, יש לנו את הביטחון והאמונה בהשם, שכן הוא המומחה הגדול מכולם, הוא ברא אותנו והוא יודע מה אנחנו צריכות ומה טוב לנו. אנחנו סומכות עליו שיעניק לנו את הנשימה הבאה, ולוקחות זאת כמובן מאליו שאכן כך יהיה. 

גם בלי אמונה עיוורת, היתרונות שבשמירה על טהרת המשפחה ניכרים לעין. בריאות היא דוגמה טובה לכך. מוכח, כעובדה רפואית, כי בקרב נשים ששומרות על מצווה זו יש שכיחות נמוכה ביותר של בעיות ומחלות גינקולוגיות. באנגליה ערכה קבוצת רופאים לא יהודים מחקר לבדוק באיזו קבוצה אתנית של נשים יש את השכיחות הנמוכה ביותר לסרטן הרחם וצוואר הרחם. להפתעתם, הם גילו כי לנשים יהודיות דתיות יש את האחוז הנמוך ביותר לא רק של סוגי הסרטן האלה, כי אם גם שכיחות נמוכה יותר של דלקות וזיהומים. בתחילה, ייחסו הרופאים את התופעה לכך שהגברים היהודים נימולים, ולכן הנשים שלהן מוגנות מחיידקים שונים. תיאוריה זו הופרכה, שכן גם גברים מוסלמים נימולים (בגיל 13) ועדיין, היה מצב הנשים שלהן דומה לזה של נשים לא יהודיות אחרות.

גינקולוגית לא יהודייה אמרה לי פעם שהתיאוריה שלה היא שנשים יהודיות מוגנות ממחלות גינקולוגיות רבות בשל הבדיקות הפנימיות הרבות שהן עושות בכל חודש כחלק משמירת המצווה, מה שמאפשר לאתר בעיות בשלב מוקדם מאד. אני עצמי הייתי עדה לסיפוריהן של כמה נשים שאמרו לי שהן היו עולות על בעיה לפני שהרופא עשה זאת, פשוט מפני שהן היו צריכות לבדוק את עצמן.  

עוד יתרון שנובע משמירת טהרת המשפחה, היא העובדה שזוג ששומר על ההלכות האלה, נהנה מנישואין שנשמרים רעננים ומתחדשים כל העת. ההינזרות גורמת להעמיק את התשוקה. כאשר יחסים אינטימיים נעצרים למשך כ-12 ימים בחודש, אי אפשר להתייחס אל בן/בת הזוג כמובנים מאליהם. השם הוא אכן פסיכולוג חכם, הוא יודע שאנשים נמשכים אל "הפרי האסור" – וברחמיו הוא נותן לנו אותו, בצורת בן הזוג שלנו, האסור לנו במהלך הנישואין שלנו כ-12 ימים בכל חודש.

כאשר וויכוח או אי הסכמה מתרחשים, ומגע פיזי לא בא בחשבון, אין לבני הזוג ברירה אלא לפנות לדו-שיח. וכך, בטבעיות, הזוגיות הופכת להיות חברית, ויש בה כבוד הדדי. מיומנויות תקשורת נרכשות, כאשר אין אופציה פיזית אחרת. תקופת ה"נדידה" מאפשרת את המרחב שכה נדרש לכל אחד מבני הזוג. עם השנים, מתרגלים בני הזוג לפתור מחלוקות בכבוד הדדי, ולא להתייחס זה לזו רק כ"אובייקט מיני". כאשר מגיע הזמן שאפשר לחדש את היחסים האינטימיים, הדבר נעשה בהערכה ואהבה גדולות יותר, כמו גם בתחושת רעננות והתחדשות. זהו נוגדן לשעמום מבן הזוג. ואכן, מטפלים רבים מציעים תקופות הינזרות זמניות כפתרון לבעיות שונות בחיים האינטימיים של בני זוג.

אנו עושות הכול למען הילדים שלנו – הזמן שלנו, הכסף שלנו, אנו מרעיפות עליהם את כל שיש לנו. איזו מתנה מופלאה אנו מעניקות להם כשאנו שומרות על טהרת המשפחה! והחדשות הטובות הן, שהמצווה הזו פועלת רטרואקטיבית! זאת אומרת, שכאשר אישה מחליטה לשמור על טהרת המשפחה, הילדים שלה נחשבים כאילו נולדו בטהרה. פעם אחת הרציתי בניו ג'רזי, ואחת המצוות שדיברתי עליהן הייתה הטבילה במקווה. לאחר ההרצאה, ניגשה אליי אישה אלגנטית בגיל העמידה. היא הייתה ממש כעוסה! "למה אף אחד לא אמר לי את זה עד היום?" היא התרתחה. "סיפרו לי על כשרות, אז הכשרתי את הבית שלי! סיפרו לי על שבת, ואנחנו שומרים אותה. אבל אף אחד לא סיפר לי על המקווה, ואני כבר ילדתי את ילדיי! הייתי שומרת על זה אם רק היו אומרים לי! האם זה מאוחר מדי?!" הרגעתי אותה ואמרתי לה שלא, אף פעם לא מאוחר מדי. השמירה על טהרת המשפחה היא רטרואקטיבית, אם מישהי לא ידעה על כך, והתחילה לשמור, זה נחשב לה כאילו תמיד שמרה. אפילו אישה לאחר גיל המעבר, או אישה שעברה כריתת רחם יכולה וכדאי לה לספור 12 ימים וללכת למקווה, זוהי זכות גדולה לעשות זאת.

טעות נפוצה היא האמירה שמי המקווה מטונפים. האמת היא שהם נקיים הרבה יותר מבריכת שחייה! המקווה איננו כשר אם הוא לא נקי לחלוטין. המים מוחלפים בכל ערב. הנשים ששומרות על טהרת המשפחה צנועות, ואינן מורשות ללכת אם הן סובלות מזיהום או דלקת. המים מחוטאים בקפידה. לפני שאישה יכולה לטבול במקווה, עליה לרחוץ היטב באמבטיה ולנקות עצמה בצורה יסודית, עד שתהיה נקייה לחלוטין. לנשים רגישות במיוחד אני ממליצה להגיע למקווה ראשונות, ולהיות הראשונות שייכנסו אל בריכת הטבילה. הבעל שם טוב, הצדיק ומחולל המופתים, הבטיח שאף אישה לא תחלה בעקבות טבילה במקווה, ולהפך, הטבילה תגן ותשמור עליה בכל דרך אפשרית.

כמות המים המינימלית הנדרשת במקווה צריכה להיות של לפחות 40 סאה – סאה היא מידת נפח קדומה שמקבילה כיום לכ-8.5 ליטר – המספר 40 הוא מספר סמלי מאד בעם ישראל. 40 יום שהה משה רבנו על הר סיני כדי לקבל את לוחות הברית; עם ישראל נדד במדבר במשך 40 שנה; הזמן שבו עובר נחשב בר קיימא הוא לאחר 40 יום מההפריה, ומשך ההיריון הוא 40 שבועות. המבול נמשך ארבעים יום וארבעים לילה שבהם ירד גשם בלי הפסקה, לטהר את העולם כולו, שנזקק למעין טבילה במקווה.  

חשיבותו של המקווה מתעצמת כאשר אנו רואות שעל פסגת המצדה, ישנם מקוואות טהרה. על אף שמים היו נדירים, הבינו היהודים עד כמה המקווה חיוני לעצם קיומנו.

רבים סבורים בטעות כי בימינו אנו פטורים מטבילה במקווה, מאחר שמותקנת בבתינו צנרת ומים לרחצה נגישים לכול. הם סבורים כי הם יכולים להשתמש באמבטיות הביתיות שלהם למטרה זו, מאחר שהם בטוחים כי בעבר הלכו נשים למקווה כדי להתנקות פיזית, מאחר שלא היו מים זורמים בבתים. אך שמה של המצווה מעיד אחרת. המצווה נקראת "טהרת" המשפחה, וטהרה איננה קשורה לניקיון פיזי. העובדה היא שלפני הטבילה במקווה גוף האישה חייב להיות נקי לחלוטין, שאם לא כן, הטבילה אינה כשרה. יש לנו גוף וגם נפש. אף על פי שאיננו יכולות לראות או לגעת בנשמה שלנו, אנו מצווות לטהר אותה במים החיים של המקווה בזמנים הרלוונטיים. מי המקווה אינם מי ברז סתמיים, אלא מים חיים, מי גשם. ולכן הטהרה היא לנשמה. המצווה איננה דבר מיושן שאינו רלוונטי בימינו, אלא להפך, כולנו זקוקות לחיזוק של הנשמה, שכן נשמה בריאה מסייעת לגוף בריא.

עמוס הנביא חזה: "הנה ימים באים… לא רעב למים ולא צמא ללחם כי אם לשמוע את דבר ה'". ברור מאד שהנבואה הזו הולכת ומתגשמת בכל רחבי העולם, ובמיוחד למצוות המיוחדות האלה. הנשמות הקדושות שלנו, שהם חלק מהקב"ה בעצמו, צמאות, לפעמים מיובשות ממש, ואת הצמא שלהם הן יכולות להרוות במים החיים של המקווה. 

הפוסט סודו המיסטי של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> משהו קטן בקשר ל'חפיפה' – ההכנות לטבילה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a9%d7%94%d7%95-%d7%a7%d7%98%d7%9f-%d7%91%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%97%d7%a4%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%98%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94/ Tue, 05 Jul 2022 16:24:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2652 'חפיפה' – ההכנה לטבילה במקווה, היא מילה שגורמת לנשים רבות לדאגה. נשים המתייחסות באימה לזמן ההכנה לטבילה! הן דואגות ומתייסרות – גוזזות, מורטות, מחטטות, ומשפשפות את עצמן עד כאב. אז, אחרי הטבילה במקווה, הן חרדות ואובססיביות וחסרות ביטחון שעשו את הכול כמו שצריך, עד שהן מסירות מעליהן כל זכר לשמחה שבמצווה הזו. זוהי איננה הכוונה […]

הפוסט משהו קטן בקשר ל'חפיפה' – ההכנות לטבילה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> 'חפיפה' – ההכנה לטבילה במקווה, היא מילה שגורמת לנשים רבות לדאגה. נשים המתייחסות באימה לזמן ההכנה לטבילה! הן דואגות ומתייסרות – גוזזות, מורטות, מחטטות, ומשפשפות את עצמן עד כאב. אז, אחרי הטבילה במקווה, הן חרדות ואובססיביות וחסרות ביטחון שעשו את הכול כמו שצריך, עד שהן מסירות מעליהן כל זכר לשמחה שבמצווה הזו.

זוהי איננה הכוונה של השם. הקב"ה נתן לנו מצוות כדי להוריד את האלוקות שלו לכאן, לעולם הזה. הוא נתן לנו את המצוות כדי שנעשה אותן כמיטב יכולתנו. ה'יכולת' הזו אין פירושה לקרוע את עצמנו לגזרים כדי לקיים את המצווה. פירושו של דבר הוא לשמור על ההלכה ולעשות את מה שנדרש מאיתנו כדי להתכונן ולקיים את המצווה.

כמובן שחשוב לעשות את שאנו יכולות כדי להתכונן כראוי, וכמובן שעלינו לעשות את הטוב ביותר שאנו מסוגלות לו. אבל עלינו להבין ש'הטוב ביותר' שלנו, אין פירושו להתעלל בעצמנו! איננו נדרשות להילחץ ולסבך את עצמנו ואת בני זוגנו, עד כדי כך שהטיפה האחרונה של שמחה שישנה בקיום המצווה הזו – תתנדף לחלוטין, משאירה רק סבל ומתח במקומה.

חפיפה – ההכנה לטבילה במקווה, היא חשובה. היא זו שנדרשת כדי לוודא שהמים הקדושים של המקווה מגיעים לכל ישותנו, ממלאים כל סדק, ומחלחלים אל נשמתנו.

ההלכה ברורה מאד בקשר למה שאנו חייבות ומה שאיננו חייבות לעשות. אסור לנו, כמו בכל מצווה אחרת, להוסיף על החוקים שניתנו לנו. עלינו לשמור עליהם ולהישמע להם. יש לשאול רב בקיא אם איננו בטוחות בקשר למצבים מסוימים. מה שאסור לנו לעשות הוא לחלות מרוב דאגה. מה שאסור לנו לעשות הוא לקיים מצווה בסבל וביגון.

התכונני למקווה בלב שמח. דעי שאת עושה את כל מה שאת צריכה לעשות כדי להתכונן לטבילה המקודשת במקווה. תני ליופי של המצווה למלא אותך בשמחה על קיום רצונו של השם. תני ללב שלך להתמלא בשמחה שבאיחוד המחודש עם בעלך.   

הנה רשימה שאושרה על ידי הרב שלום בער חייקין, כיצד להתכונן לטבילה במקווה. קראי אותה בעיון, הדפיסי עותק ממנה שתוכלי לקחת איתך אל המקווה, והשתמשי בה כדי להרגיע את עצמך ולדעת שעשית את כל מה שנדרש ממך לטבילה כשרה במקווה.

ובזכות כל הנשים הצדקניות שבכל העולם, שנזכה לביאת המשיח במהרה!

הפוסט משהו קטן בקשר ל'חפיפה' – ההכנות לטבילה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לחשב https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%a3-%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%90%d7%95%d7%97%d7%a8-%d7%9e%d7%93%d7%99-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c-%d7%9c%d7%97%d7%a9%d7%91/ Tue, 05 Jul 2022 09:28:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2567 לא מזמן, התקשרה אליי חברה שלי. היא הייתה נשואה קצת יותר משנה, והיא ציינה שעד כה היא לא זכתה להתברך בהיריון. ידעתי שהיא שומרת על טהרת המשפחה, ובכל זאת החלטתי להזכיר את עניין שמירת הלוח האישי, מפני שלא הייתי בטוחה שהיא אכן מנהלת אחד כזה. הסברתי לה שהוספה בהקפדה על דיני טהרת המשפחה היא דרך […]

הפוסט אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לחשב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לא מזמן, התקשרה אליי חברה שלי. היא הייתה נשואה קצת יותר משנה, והיא ציינה שעד כה היא לא זכתה להתברך בהיריון. ידעתי שהיא שומרת על טהרת המשפחה, ובכל זאת החלטתי להזכיר את עניין שמירת הלוח האישי, מפני שלא הייתי בטוחה שהיא אכן מנהלת אחד כזה. הסברתי לה שהוספה בהקפדה על דיני טהרת המשפחה היא דרך בטוחה לזכות לברכות השם בחיינו, במיוחד הברכה של ילדים בריאים.

בכנות, היססתי אם לתת לה את העצה הזו, לא הייתי בטוחה שזה יעניין אותה. הזכרתי שיש כלי מדהים באינטרנט, לוח המקווה שלי, שעוזר לתעד את התאריכים, ובנקודה זו סיימנו את הדיון בנושא. היא לא התקשרה אליי בחזרה במשך כמה חודשים מאז, ולא היה לי מושג אם היא קיבלה את ההצעה שלי.

לאחר שישה חודשים היא התקשרה אליי לספר שהיא בחודש החמישי להריונה. מצב רוחי התרומם לשמע החדשות המשמחות, אך היה זה הדבר הבא שהיא סיפרה לי שממש ריגש אותי. היא סיפרה לי שהיא אכן התחברה ללוח המקווה שלי ושמה לב שהתאריך לטבילה במקווה, מחושב יום אחד מאוחר יותר. היא דיברה עם מישהו בקשר לזה, והסתבר שבמשך כל השנה שלפני כן, היא הלכה למקווה יום אחד מוקדם מדי! באותו חודש הייתה הפעם הראשונה שהיא הלכה למקווה ביום הנכון, והיא אכן הרתה!

אמרתי לה שיש לה זכות גדולה שהקב"ה שמר עליה שלא תהרה ילד שלא בטהרה. תודה לכם 'לוח המקווה שלי', על שאתם מבטיחים את קיום המצווה הנפלאה הזו. כפי שאתם יכולים לראות, הלוח הדיגיטלי עוזר לאנשים לא רק להוסיף ולהדר במצוות טהרת המשפחה, אלא מסייע לוודא שגם הפרטים הבסיסיים ביותר בהירים לכל אישה. שנשתף רק בשמחות!

הפוסט אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לחשב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המקווה הקפוא https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%94%d7%a7%d7%a4%d7%95%d7%90/ Mon, 04 Jul 2022 13:13:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2753 המקווה הוא אבן הפינה של בית יהודי חי. אלה הם מי המקווה הטבעיים שבהם טובלת אישה יהודייה בכל חודש, מאז נישואיה ועד לגיל המעבר, כך שבני הזוג יוכלו לחיות חיים מלאים של אינטימיות יחד. אכן, קשה מאד לתאר התנהלות של חיי משפחה מלאים מבלי נוכחותו של המקווה כשחקן מרכזי. בקהילה הקטנה, אך תוססת, שלנו – […]

הפוסט המקווה הקפוא הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המקווה הוא אבן הפינה של בית יהודי חי. אלה הם מי המקווה הטבעיים שבהם טובלת אישה יהודייה בכל חודש, מאז נישואיה ועד לגיל המעבר, כך שבני הזוג יוכלו לחיות חיים מלאים של אינטימיות יחד. אכן, קשה מאד לתאר התנהלות של חיי משפחה מלאים מבלי נוכחותו של המקווה כשחקן מרכזי. בקהילה הקטנה, אך תוססת, שלנו – 'בית ישראל' בעיר הליפקס שבקנדה, יש לנו את הזכות למקווה השוכן בבנייני הקהילה. המקווה משמש את חברות הקהילה מדי חודש, עד שכבר התרגלנו אליו במידה כזו, שאנו לוקחים אותו כמובן מאליו, ושוכחים כמה לא קל להחזיק מקווה כשר כהלכה בכל עיר שהיא, בטח בעיר כמו הליפקס. המקווה הקרוב ביותר מחוץ לעיר הוא במרחק של לא פחות משלוש שעות נסיעה! ברגע שהמקווה מוקם על פי כל הדרישות ההלכתיות הנוקשות בנושא, אנו משתמשים במקווה מבלי להקדיש מחשבה רבה מדי לכל אותם דרישות וכללים. אחת הדרישות היא ליצור "אוצר" – מאגר של כ-720 ליטרים מים טבעיים, שלא נשאבו ומולאו בברז, אלא מי גשמים שזרמו בכוחות עצמם אל בור האוצר – באמצעות סוג של מרזב מיוחד מן הגג – הבור המיוחד הזה צריך להיות קבוע ויציב, ומבלי כל נזילות ניכרות לעין.

הדבר היחיד שאנחנו בדרך כלל עושים בתחזוקת המקווה, הוא מילוי של בריכת הטבילה עצמה, באמצעים ההלכתיים הייעודיים המבטיחים חיבור בין מי בריכת הטבילה לאוצר מי הגשמים (באמצעות 'השקה' או 'זריעה'). אם נסכם זאת בקצרה – בכל קהילה דתית חייב להיות מאגר מי גשמים שכזה, כדי לאפשר לבני זוג לחיות חיי משפחה מלאים. כל כך פשוט, שאפילו רב צעיר מתייחס לזה כמובן מאליו. עד ש…

נסיעה קצרה לישראל הרחיקה אותי מהליפקס לתשעה ימים בלבד. הגעתי לתפילת שחרית בבית הכנסת בבוקר שלישי מושלג, אחרי שינה של קצת פחות מחמש שעות, לאחר נחיתה בשעה אחת לפנות בוקר, בסיכומן של שלוש טיסות בזו אחר זו. נתקלתי בגרג, עובד התחזוקה שלנו, ושאלתי אותו האם חלה התקדמות כלשהי בעבודת התחזוקה שנדרשה בבריכת הטבילה – צביעה מחדש של כמה מקומות שהצבע נסדק בהם. לא משהו רציני. או לפחות כך חשבתי… גרג אמר לי שהוא לא עשה זאת, מפני שנראה שישנה נזילה מבור אוצר מי הגשמים (זוכרים? הבסיס לקיומו של המקווה הכשר כולו!). מיד ירדתי לבדוק את העניין, כשלרגע איני מעלה על דעתי שאני מתחיל הרפתקה מסובכת שתימשך שבועיים וחצי תמימים, הרפתקה שאני קורא לה – "המקווה הקפוא".

עיניי חשכו כשראיתי עד כמה צנחה רמת המים באוצר מי הגשמים בעקבות נזילה אי שם במכל. התחלתי לשחזר את כל ההלכות הנוגעות למי האוצר, לקביעות שלהם, ולכך שאסור שתהיינה נזילות. לא מצאתי שום קיצורי דרך או פתרונות קסם. בעיניים דומעות, נאלצתי לקבוע כי המקווה יהיה "סגור לרגל תיקונים".

גרג המשיך ורוקן את שארית המים. מי הטהרה, המים המאפשרים לבעלים ולנשותיהם לחיות חיי נישואין מלאים, המים שהם בסיס המקווה. כל חטא ראוי לתיקון, אפילו נזילה! התשובה משיבה את הנפש למצבה הקיומי הראשון, נפש טהורה שהקב"ה שתל בעולם הזה. המקווה איננו יוצא מן הכלל.. גם הוא ראוי לתיקון ותשובה.

מיד התקשרנו לשלושה מומחים לתחזוקה וניהול של בריכות. כולם, תודה לא-ל, נתנו את אותה עצה: לסתום כל חור שנמצא באמצעות חומר איטום מיוחד, ואחר כך לצבוע אותו בצבע ייעודי לבריכות. עבודות האיטום והצביעה, והסבל הכרוך בשאיפת האדים הרעילים של החומרים הללו, שהורסים את הריאות ומספקים לחברות התרופות פרנסה בעקבות כאבי הראש שהם גורמים, בוצעו כולן בידי גרג המסור, בזמן שיא של שבעה ימים של עמל ויזע, כמעט בלי הפסקה.

שבוע מורט עצבים הסתיים במקווה אטום לחלוטין, מוכן למילוי מחדש. המקווה עשה תשובה וחזר למצבו הטהור והראשוני!

אבל עכשיו מתחיל החלק המשעשע. איך נשיג 720 ליטרים של מי גשמים? לא סבלנו מבצורת כמו זו שחוותה ארץ ישראל לפני שנים לא רבות, בצורת שמילאה את לב כולנו בתפילות. אנחנו חיים בהליפקס שבקנדה, שם, במהלך החודשים ינואר ופברואר, הטמפרטורות הקרות נותרות יציבות למדי, ונעות בין מינוס עשרים מעלות לבין ימים חמימים של מעלה אחת (אם יש לנו מזל..)!  איך נוכל להשיג 720 ליטרים של מי גשמים אל תוך המקווה שלנו? ומה אומר לאותם זוגות מסכנים שזקוקים לטבילה החודשית שלהם? ביליתי לילה חסר שינה כשבמוחי חולפות כמה אפשרויות "מטורפות":

עליתי אל הגג, אל המקום שבו מי הגשמים זורמים היישר אל בור ה'אוצר', כשאני חמוש בשני מייבשי שיער, על מנת לנסות ולהמיס חלק מהשלג שעל הגג ולאפשר לו לזרום למטה. לצערי, אך שלא במפתיע לנוכח מזג אוויר של מינוס שש מעלות, ושלג כבד שיורד עליי, מייבשי השיער הצליחו רק לדגדג מעט את השלג שעל הגג – מרחק עצום מ-720 הליטרים הנדרשים!

השלג המשיך לרדת בחוץ, סימן עבור המקומיים שאנו זוכים ל"מזג אוויר טרופי". חשבתי שאולי השלג יואיל בטובו לרדת היישר אל תוך המרזב היורד אל ה'אוצר', ואולי מחר בבוקר נקום לבור עולה על גדותיו! אבל בסיומו של שיעור שנמשך שלוש שעות כששלג יורד כל העת, מאום לא נוסף לבור.

שאלתי את זקני הקהילה, והם סיפרו לי שלפני שנים רבות, לפני ששליח חב"ד המקומי התקין את הצנרת המיוחדת על הגג, הם נהגו ללכת אל אחד מן האגמים הסמוכים, ובעזרת מסור מיוחד, חצבו בלוקים גדולים של קרח, והביאו אותם אל המקווה על משטחים שאינם נחשבים הלכתית ל"כלי קיבול". אף שהפתרון הזה מעולה מבחינה הלכתית, הרי שמעשית, הביצוע שלו היה רחוק מן המציאות, ממש כמו לנסות להשיג סוס ועגלה מסוחר מכוניות… אחרי שיחות טלפון רבות, לא מצאנו איש באזור שעושה כיום את הדברים הללו.

חזרתי הביתה בשעה 11 בלילה באותו ליל שלישי הרה גורל, לא לפני ששבתי ובדקתי את בור האגירה – שהיה צחיח לחלוטין. שבתי והבטתי גם במרזב שעל הגג, שהיה יבש וצחיח גם הוא. אחרי דיון ממושך עם שליח חב"ד המקומי, סיימנו את השיחה ב-11:30, בלי שום מסקנות אופרטיביות. התקווה היחידה שנותרה הייתה שהשלג, שכבר שעות ירד מסביב למרזב, ימצא את דרכו אל תוך המרזב, ואל בור האגירה.

אבל… "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם", מלמדים אותנו חז"ל במסכת ברכות (י, א), "אל ימנע עצמו מן הרחמים". באותו לילה, השינה ואני נפגשנו רק לעיתים רחוקות. ספר התהלים, ופרק ר"א שבשולחן ערוך יורה דעה, הפרק היחיד בשולחן ערוך העוסק בהלכות קשורות לבניית והכשרת מקווה, היו פתוחים כל העת לצדי במשך כל אותן שעות ליל מושלג. באותן שעות של תפילה נרגשת לקב"ה, לבי היה מלא במחשבות על אותם גברים ונשים שיימנעו מאינטימיות זוגית עד למילוי המקווה. תחזית מזג האוויר, שכאן בהליפקס עשויה להשתנות תוך דקות אחדות, נראתה קודרת. הגשם הכבד שנדרש לנו, נראה היה רחוק מתמיד.

השלמתי עם העובדה שאני עשיתי את כל מה שביכולתי, והתקשרתי אל הרב הגאון, הרב הירשל שכטר מישיבה יוניברסיטי שבניו יורק, שאולי הוא, יחד עם עוד מוחות גדולים שם בניו יורק יגיעו לפתרון לקהילה הקטנה שלנו. באותו בוקר, כשהתפללתי את תפילת שמונה עשרה (אותו חלק בתפילה הנאמר בלחש, ובדרך כלל מאפשר ליהודי לחשוב על המינוס בבנק, המשכנתא, הילדים וכל מחשבה אחרת מלבד המילים שהוא אמור להתרכז בהן), נזכרתי בסעיף בשולחן ערוך (יורה דעה, רא, ל) שחמק ממני, סעיף שהיה בהיר וצלול, כמו המים שהיינו זקוקים להם למקווה: "מים שאובים פוסלים את המקווה רק אם הם מים. אך שלג, ברד, קרח, גם אם הם רכים ואפשר להעביר אותם מכלי לכלי, אינם נחשבים מים שאובים, וגם אם אדם ממלא מקווה שלם מהם, המקווה כשר!"

איך יכולתי לשכוח? הרי בכדי לעבור את ששת מבחני ההסמכה לרבנות של הרבנות הראשית לישראל, יש ללמוד את הפרק הזה ביסודיות ולדעת אותו כמעט בעל פה. איך לא ראיתי את זה קודם? האם הקב"ה שינה את הטקסט בן לילה? התשובה, כמובן, איננה נעוצה באופן שבו למדתי למבחן, כי אם בפרקטיקה הרבנית. למה שאזכור הלכה כזו הנוגעת למילוי מקווה בקרח או בשלג, כשחייתי בארץ? אם נדייק, בישראל השאלה היא, מה זה קרח או שלג?

ועדיין, לא הייתי בטוח בעצמי. שהרי ישנן דעות יחידאיות בנושא המסייגות את הכלל הזה, כמו הראב"ד האומר כי קרח או שלג יכולים לשמש להשלמת מים חסרים במקווה קיים, אך לא למילוי של כולו, או דעת 'בעל המאור' הסבור שקרח הוא ממש כמו מים ואסור להביא אותו בכלי או בידי אדם. לעזרתי נחלץ אחד מגדולי פוסקי ההלכה, הרב הירשל שכטר, שהתקשר אליי בחזרה, ומבלי שאפילו הזכרתי לפניו את ההלכה הזו, אמר לי נחרצות: "פשוט תשתמש בקרח. אין לך ברירה!". הרב שכטר המשיך להתעדכן בימים הקרובים, ואף שלח לי בפקס את נוסח התשובה ההלכתית של הרב חיים עוזר גרוזנסקי, זצ"ל, שבה הוא מסביר בפירוט כיצד יש לעשות זאת וממה חשוב להיזהר.

אף שהפתרון היה מונח ממש לפניי, היישום שלו דרש יצירתיות רבה:

1. ראשית, היה עלינו לוודא שכאשר הקרח מובא אל תוך המקווה, הוא יוכל לזרום אל תוך בור האגירה בעצמו. האחראי על הבניין מטעם הקהילה, מיכאל ארגנד, גייס את הצוות שלו לבנות מעין משטח עץ קטן שיאפשר לקרח "לזרום" 30 ס"מ למטה, אל תוך בור האגירה.

2. אחר כך, בעזרתם של כמה מחברי הקהילה והעובדים, התחלנו להביא שלג. על מנת להימנע מהאיסור של הבאת השלג בכלי הראוי לקבל טומאה, וכן להימנע מן האפשרות שחלק מהשלג יימס לפני שנגיע אל המקווה (ואז יהיו אלה מים המוגדרים "שאובים" ופסולים למילוי המקווה), השתמשנו בקרשים שהיו בהם חורים, כך שאם יהיו כמה טיפות של מים, הן ירדו דרך החורים לפני שנניח את השלג במקווה, גוש אחר גוש.

מילאנו את החלל בשלג. אבל מכיוון שרובו של השלג הוא אוויר, לא הפקנו כמות גדולה כל כך של מים. ומכל מקום, הכמות האדירה של השלג, מילאה כמחצית מבור ה'אוצר'.

3. בהסכמתו של הרב שכטר, התקשרנו אל שוק הדייגים, שהביאו לנו, בשקיות פלסטיק מחוררות (ולא במכלים הרגילים שאינם עומדים בדרישות ההלכתיות),  סך כולל של כ-900 קילוגרם של גושי קרח. פתחנו את השקיות על רצפת המקווה, בכדי לאפשר לקרח "לזרום" בכוחות עצמו אל בור ה'אוצר'.

הימים הבאים היו מורטי עצבים. קרח אינו נמס בקלות שכשהוא נמצא יחד עם ה'חברים' שלו. הוא יכול להישאר בצורת קרח למשך כמה ימים. אז גם לאחר שאפשרנו לקרח לימס, בעזרתם של שלושה תנורי חימום בחדר המקווה, דלת סגורה וחלל קטן יחסית, הגענו רק לשליש נוסף שהתמלא! איך נוכל להאיץ את התהליך? זכרו, שפיכת מים רותחים על הקרח איננה רלוונטית, כי אז המים הללו הם מים שאובים! הדבר היחיד שעלה על דעתנו הוא להשתמש במבערים. וזה בדיוק מה שעשיתי במשך שמונה שעות, בעזרתו של מר אדלשטיין. הוא היה אורח בעיר, והסכים לבוא לעזור במוצאי שבת. הוא רכש מבער נוסף ובמשך שעתיים שלמות עבד איתו.

גם אז, המבער כבה כל הזמן, מפני שהקרח שנמס הפך למים, שכיבו את הלהבה. גם לאחר שחלק מן הקרח נמס, היה צריך לחכות שהוא יזרום לבד אל בור האגירה. חרף כל התפילות, העידוד והעצבים, היינו חייבים לתת לטבע לעשות את שלו. סבלנות היא לא אחת מתכונות האופי הבולטות שלי, אבל זה מה שנדרש כאן. 

אחרי הרבה שעות על המבער, שיעולים מהאדים שעלו היישר לריאות, וצפייה דרוכה בבור ההולך ומתמלא (כולל שבת שנכנסה באמצע, שבה לא יכולנו לעשות דבר מכל אלה), הניצחון היה שלנו – כל 720 הליטרים זרמו פנימה! באותו מוצאי שבת בשעה 8:45, מילאנו את בריכת הטבילה בכדי לאפשר לאישה לטבול באותו ערב. מילאנו את בריכת הטבילה במי ברז חמימים, אפשרנו להם ליצור חיבור עם מי בור האוצר, והמסע הארוך, של שבועיים וחצי מתישים, הגיע לסיומו.

כך התרחשה עלילת המקווה הקפוא בהליפקס. אנחנו מקווים שהמצב יישמר, ושתיקון הנזילות יחזיק מעמד. בעזרת השם, מקווה חדש ומשופר ייבנה בקרוב בקהילה שלנו, מקווה שיהיו בו שני בורות אוצר, הן כמאגר רזרבי והן למילוי דרישות הלכתיות מהודרות.

שימו לב: יש להיות מודעים למורכבות ההלכתית הרבה שבמילוי מקווה על פי כל הדרישות ההלכתיות. בכל מקרה יש להיוועץ ברב מומחה בתחום הזה, בוודאי כאשר מנסים למלא את הבור בקרח או בשלג.

הפוסט המקווה הקפוא הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אין כמו הבלנית https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%9b%d7%9e%d7%95-%d7%94%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%aa/ Sun, 03 Jul 2022 16:28:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2656 אין כמו הבלנית. במשך אלפי שנים, נשים כמו ג'ניס פלנר ליוו נשים יהודיות בטקס הטהרה החודשי שלהן, שמקורו בספר ויקרא. "אני יכול לומר לך בלי להתלבט, שאין אף אדם בקהילה שלנו – לא הרב, לא נשיא הקהילה, אף אחד – מסור כל כך כמו הבלנית", אומר הרב הלל גולדברג, עורך ראשי בעיתון היהודי המקומי. העידנים […]

הפוסט אין כמו הבלנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אין כמו הבלנית.

במשך אלפי שנים, נשים כמו ג'ניס פלנר ליוו נשים יהודיות בטקס הטהרה החודשי שלהן, שמקורו בספר ויקרא.

"אני יכול לומר לך בלי להתלבט, שאין אף אדם בקהילה שלנו – לא הרב, לא נשיא הקהילה, אף אחד – מסור כל כך כמו הבלנית", אומר הרב הלל גולדברג, עורך ראשי בעיתון היהודי המקומי.

העידנים שחלפו לא גרעו מחשיבותה. הבלנית מלווה נשים, בפרטיות מוחלטת, אל בריכת הטבילה במקווה. כאן, ההלכה היהודית דורשת כי היא תטבול את עצמה לאחר המחזור החודשי, בטרם תוכל לחדש קיום יחסים אינטימיים עם בעלה.

לא רק נשים אורתודוקסיות, כי אם נשים מרקעים שונים ומגוונים, מגיעות למקווה, אומרת פלנר, 53, נשואה ואם לבן ובת בוגרים. רק היא יודעת כמה נשים בדיוק מגיעות למקווה, והיא לא הולכת לספר.

"אינטימיות אמיתית היא לא זו שמתרברבים בה" היא אומרת. "אנחנו מדברים על אינטימיות בין בעל לאישה".

הזמן הקבוע לטבילה לאחר המחזור החודשי הוא מדויק כל כך, שעל הבלנית להיות זמינה כל הזמן. בדנוור יש שני מקוואות. המקווה בצד המערבי של העיר נבנה בשנת 1960. פלנר אחראית למקווה החדש בצד המזרחי – מקווה חדיש שנבנה בשנת 1998 בעלות של 350 אלף דולר.

זהו מבנה מרווח, בעל תקרות גבוהות ואריחים בצבע לבנדר מעושן. דלתות דיסקרטיות מאפשרות כניסה ויציאה פרטיות. הטבילה המלאה עצמה נעשית לבד, כשרק פלנר נמצאת שם כדי לוודא שהטקס מבוצע כראוי.

"כשהיא טובלת בשלמות במים, אני נוהגת לומר שהיא לבושה בבגדים של אלוקים", אומרת פלנר.

ההלכה היהודית מחייבת שהמים יהיו מי גשם טהורים – ללא מגע יד אדם או כלים. במקרה זה, המים נאספים אל מערכת סינון שהופכת את המים לשקופים כל כך עד שהם נראים כצל בלבד.

פלנר חייבת לוודא שהאישה פשטה את כל בגדיה, ושאין עליה כל איפור, תכשיט או כל דבר אחר שיכול לחצוץ בינה לבין מי המקווה הטהורים.

"רבים משייכים את הטבילה במקווה כאקט של ניקיון לאחר מצב של חוסר נקיות – מה שכמובן משפיל נשים", אומר גולדברג, המייעץ למקווה. "הדבר מבוסס על תרגום שגוי של הכתובים. כאן מדובר על מצב של טומאה רוחנית".

באיחוד של העולם הרוחני עם הגשמי, האובדן של הביצית הלא מופרית הוא מעין מוות קטן. החזרה לחיים נעשית באמצעות הטבילה במקווה. כך, חוקי המקווה נועדו, כמו כל החוקים הרוחניים, ליצור קשר בין אלוקים ובין האנושות. הטבילה במקווה חשובה כל כך ביהדות, כך שעל פי ההלכה בניית מקווה קודמת לבניית בית כנסת: "אם איש אינו יכול לחיות עם אשתו, ואישה אינה יכולה לחיות עם בעלה, אין מקום לחיי משפחה יהודיים", אומר גולדברג.

המקווה מביא ברכות לחי המשפחה, אומרת שרון גלט, ממשתמשות המקווה שבצד המזרחי של העיר: בזמן הריחוק החודשי של בני הזוג, "זה זמן מיוחד מאד. לא נוגעים זה בזו. צריכים לתקשר בדרך אחרת לגמרי". לאחר הטבילה במקווה, מתחדשים היחסים האינטימיים, "וזה יוצר חוויה של ירח דבש".

פלנר רואה שמחות וטרגדיות כאן: כלות מגיעות למקווה לפני החתונה שלהן, "ואי אפשר לתאר עד כמה הן נרגשות". וגם לאחר הפלה, "זה המקום שהאבל מתבטא בו". נשים עם בעיות פוריות מוצאות במקווה מקום של החלמה ותקווה, שם, "לפעמים מתבהרות כל הבעיות".

מלבד האפשרות לרומם את המיניות האינטימית, פלנר אומרת שיש כאן עוד ברכה נסתרת שהפמיניסטיות כבר הבחינו בה: "האחריות על מערכת היחסים האינטימית היא בידיים שלהן, מפני שהן אינן מותרות להיות עם בעליהן לפני שהן מגיעות לכאן".         

הפוסט אין כמו הבלנית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המים הבטוחים שלי https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%91%d7%98%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Sun, 03 Jul 2022 09:23:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2563 הלכתי למקווה לראשונה לפני 18 חודשים ככלה, ומאז בכל חודש אני מתרגשת מן הטבילה החודשית שכן היא מחדשת ומציתה מחדש את אותה התרגשות של הפעם הראשונה.  המקווה מעניק לי את ההזדמנות והזמן להתבונן בעצמי, ביחסים שלי עם בעלי ועם השם. באמצעות ההכנות הפיזיות, אני מרגישה לא רק שאני מפנקת את עצמי, אלא גם כיצד הגוף […]

הפוסט המים הבטוחים שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הלכתי למקווה לראשונה לפני 18 חודשים ככלה, ומאז בכל חודש אני מתרגשת מן הטבילה החודשית שכן היא מחדשת ומציתה מחדש את אותה התרגשות של הפעם הראשונה. 

המקווה מעניק לי את ההזדמנות והזמן להתבונן בעצמי, ביחסים שלי עם בעלי ועם השם. באמצעות ההכנות הפיזיות, אני מרגישה לא רק שאני מפנקת את עצמי, אלא גם כיצד הגוף שלי הופך לכלי רוחני שבאמצעותו אני מתעלה מעל העולם החיצון, הכאוטי לפעמים, שבו אני חיה, אל מהות החיים והאהבה. אמבטיה ארוכה, ההתעטפות בחלוק חמים ולחישת תפילה לפני הטבילה מרכזות את נשמתי, מרגיעות את מוחי ומחברות אותי שוב אל הנישואין שלי ואל הרוחניות שלי. התפילות להשם לאחר הטבילה – שהאיחוד יהיה איחוד ראוי ומלא אהבה, שלום וחברות על פי המסורת היהודית – מקרינים אל תוך ביתי וחיי הנישואין שלי. 

מי המקווה מזכירים לי את החום והביטחון שברחם האם יחד עם ההזדמנות ליצירת חיים חדשים בעולם. אני תמיד מצפה למקווה ומקווה שגם אחרות יוכלו להעריך וליהנות מהחוויה כשם שאני חווה זאת.  

הפוסט המים הבטוחים שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תינוק ראש השנה שלי https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a7-%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Thu, 30 Jun 2022 09:19:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2559 "ראש השנה? הלילה הראשון של ראש השנה?", חזר בעלי שוב ושוב בתדהמה, כשאמרתי לו מתי יחול ליל הטבילה הבא שלי. היה זה ליל טבילה שהייתי נרגשת מאד לקראתו, מפני שהייתה זו הפעם הראשונה זה חמש שנים שסוף סוף הייתי יכולה לנסות להרות. "איך תוכלי ללכת בראש השנה? בין התפילות בבית הכנסת, בישולים, אורחים ועוד, זו […]

הפוסט תינוק ראש השנה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "ראש השנה? הלילה הראשון של ראש השנה?", חזר בעלי שוב ושוב בתדהמה, כשאמרתי לו מתי יחול ליל הטבילה הבא שלי. היה זה ליל טבילה שהייתי נרגשת מאד לקראתו, מפני שהייתה זו הפעם הראשונה זה חמש שנים שסוף סוף הייתי יכולה לנסות להרות. "איך תוכלי ללכת בראש השנה? בין התפילות בבית הכנסת, בישולים, אורחים ועוד, זו תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית!"  

גם אני הרגשתי נואשת. כל כך הרבה בישולים והכנות לחג!! הוספת ההכנות למקווה לבלגן הזה, הרגישה לי פשוט הרבה יותר מדי. אם שנינו מרגישים כך, מה נורא כל כך בלדחות את הטבילה בכמה ימים? זה יהיה נינוח ורגוע הרבה יותר ללכת אחרי החג!

השבוע של הטבילה הגיע. התקשרתי אל המקווה לוודא את שעות פעילות המקווה השבוע. כשהבלנית שענתה לי לטלפון מסרה לי את המידע, הרגשתי אבן כבדה בקרבי. החביבות שבקולה דחפה אותי לשאול עוד שאלה אחת. "אני תוהה האם זה בסדר לדחות את הטבילה שלי ביום או שניים. התזמון פשוט בלתי אפשרי!"

היא שתקה לרגע, ואז שאלה בעדינות: "האם את או בעלך חולים?"

"לא", השבתי.

"האם אחד מכם לא יהיה בבית באותו לילה?" היא שאלה.

"לא", השבתי. 

"אז מה כל כך בלתי אפשרי?" היא שאלה ברכות. 

"ובכן", עניתי ברעד, "זה ראש השנה. יש כל כך הרבה עבודה, וכל כך הרבה אורחים שמגיעים, תפילות להשתתף בהן! אני פשוט לא יכולה לדמיין לעצמי שאהיה רגועה מספיק, או שאמצא את הזמן הנוסף הזה כדי להתכונן למקווה כראוי!". כשהמילים יצאו מפי, התחלתי לרעוד. 

הבלנית השיבה בזהירות ובעדינות: "שניכם תהיו בסדר גמור! את המצווה הנפלאה של המקווה אין לדחות אלא במקרה של צורך חיוני ממש. השנה תהיו מאורגנים יותר עם ההכנות ואת תראי שהכול יהיה ממש בסדר. בזכות שמירת המצווה בזמן, את תראי שהכול יעבוד מצוין!" 

"טוב…", אמרתי בביישנות, "זו תהיה הפעם הראשונה מזה חמש שנים שאני מנסה להרות". 

"מקסים!" היא הגיבה, "האם זה לא יהיה נפלא אם יהיה זה תינוק של ראש השנה?!"

המשפט האחרון הדהד באוזניי. אני יכולה לשמוע את המילים שלה, גם עכשיו, שלוש שנים אחר כך. 

סגרתי את הטלפון כשאני נחושה לקיים את המצווה באופן ובזמן שבו היא אמורה להתקיים. היחס העדין של הבלנית והמילים המעודדות שלה, העניקו לי את הנחישות לעשות את מה שצריך לעשות, בשמחה. סיפרתי על כך לבעלי, והוא הסכים שאנחנו צריכים לעשות את המאמץ. ראש השנה בא והלך. הכול עבד מצוין בעזרת השם. הטבילה התרחשה בזמנה, באופן רגוע ונפלא. 

התאכזבתי קצת שלא הריתי מיד. הייתי בטוחה כל כך שהמאמץ שהשקעתי יביא את ברכת ההיריון! הרגעתי את עצמי שלקדוש ברוך יש את הזמן המתאים לכל דבר, וכל מה שהוא עושה הוא לטובה. אז חיכיתי לחודש הבא ואז לחודש שאחריו… סבלנות היא לא הצד החזק שלי… אחרי שהחודש השלישי עבר, התחלתי לדאוג. כמובן, התחלתי לחקור את העניין, לגבי האפשרות להרות בגיל שלי, מודאגת שלעולם לא אהרה עוד, ומודאגת עוד ועוד. הבנתי גם את החשיבות שבלהתחיל לספור את שבעת הנקיים בזמן. לעתים קרובות, במיוחד בעונה הזו של השנה, כשהשמש שוקעת מוקדם כל כך, שכחתי לבצע הפסק טהרה בזמן, וזה עיכב את הטבילה. זה היה חשוב לטבול במקווה בזמן, כל יום יקר!

בחודש הרביעי, שבוע לפני יום ההולדת שלי, השם היה אתי, ובחודש הזה זכרתי להתחיל את הספירה בזמן. הספקתי לטבול במקווה בהזדמנות האפשרית הראשונה. ובכן, המחזור הבא לא הופיע! בעזרת השם – הייתי בהיריון!

הביקור הראשון שלי למרפאה גילה שהתאריך שלי הוא ביום כיפור! כמובן שאני, הדאגנית, התחלתי להריץ תרחיש אחר תרחיש של הגעה לבית הרפואה ביום כיפור… בסופו של דבר נרגעתי והחלטתי שיש דברים שהם מעבר לשליטתי. לבטוח בהשם, להיות מוכנה ככל האפשר, והכול יהיה בסדר. 

החודשים הבאים עברו במהירות. ושוב התקרב לו ראש השנה. כשעבדתי במטבח, מכינה אוכל לסבב הבא של האורחים לחג, נזכרתי במילותיה של הבלנית הנחמדה. המילים שלה, בקשר לתינוק של ראש השנה הדהדו בראשי. באותו לילה, הלילה הראשון של ראש השנה, התעוררתי מצירים חזקים. הבנו שהגיעה השעה לנסוע לבית הרפואה. 

התינוק המדהים שלנו נולד בלילה השני של ראש השנה. בכל פעם שאני מביטה בו, אני חושבת על מילותיה הנבואיות של הבלנית ואני נזכרת עד כמה חשוב להקפיד לקיים כל מצווה בזמן. במיוחד את המצווה החשובה והנפלאה של הטבילה במקווה! אכן בורכתי בתינוק של ראש השנה. 

הפוסט תינוק ראש השנה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה ו-OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%95-ocd-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%94-%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%aa/ Thu, 30 Jun 2022 08:31:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2534 הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), היא הפרעה של המחשבה. המתמודדים עמה סובלים ממחשבות,  רעיונות, מראות או דחפים לא רצויים שמתרוצצים במחשבתם בצורה חוזרת ונשנית, בלופ שאין לו סוף. הדבר מוביל להתנהגויות כפייתיות שגם הן חוזרות על עצמן בניסיון של המתמודדים להיפטר מן המחשבות הטורדניות.  רוב המתמודדים עם OCD יודעים שההתנהגויות הללו אינן הגיוניות, אך הם אינם […]

הפוסט מקווה ו-OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), היא הפרעה של המחשבה. המתמודדים עמה סובלים ממחשבות,  רעיונות, מראות או דחפים לא רצויים שמתרוצצים במחשבתם בצורה חוזרת ונשנית, בלופ שאין לו סוף. הדבר מוביל להתנהגויות כפייתיות שגם הן חוזרות על עצמן בניסיון של המתמודדים להיפטר מן המחשבות הטורדניות. 

רוב המתמודדים עם OCD יודעים שההתנהגויות הללו אינן הגיוניות, אך הם אינם מסוגלים לחדול מחזרה עליהן. כמובן שהמתמודדים אינם מעוניינים שהמחשבות או ההתנהגויות ישלטו בהם, והם תופסים אותן כמטרידות.

עבור חלק מהמתמודדים, המחשבות מופיעות רק פעם בכמה זמן ועוצמת ההפרעה שלהן מתונה. עבור אחרים, המחשבות הללו תמידיות, וההתנהגויות מובילות אותם לעצבנות ופחד מחוסר השליטה שלהם. 

ישנן הרבה מחשבות OCD מצויות. אחת היא החשש מחיידקים: מתמודדים כאלה יכולים להימצא תדיר כשהם עסוקים בשטיפת ידיהם. באמצעות השטיפה החזרתית הם מוצאים הקלה זמנית מהחרדה שבמגע עם חיידקים, אך זמן קצר לאחר מכן העצבנות חוזרת, והם מוצאים עצמם שוב על יד הכיור, בניסיון למצוא – שוב – הקלה מסוימת.

ישנן גם התנהגויות OCD קלאסיות הקשורות לטקסים דתיים. לדוגמה, עקרת בית עשויה להיות אובססיבית בקשר למגע של חלב בבשר או בכלים בשריים. ישנו פסח ועמו החשש שהחמץ לא פונה בשלמותו. ישנו החשש מטומאה בנטילת ידיים, המובילה לנטילות ידיים חוזרות ונשנות.

וישנן מתמודדות OCD מקווה. נשים דתיות רבות אולי אינן מודעות לכך שהן סובלות מהפרעה זו. בשל חוסר מודעות, לנשים הללו אין שמץ של מושג שהדבר שהן סובלות ממנו הוא הפרעה מוכרת שיש לה סיווג והגדרות ברורות ב-DSM (המדריך הרשמי להפרעות נפשיות). ברוב הזמן הן מתפקדות בלי בעיה, אך כשהדבר מגיע לטקסים דתיים או ספציפית לטבילה במקווה, המוח שלהן  'מתחרפן'. OCD הוא מה שאחד המרצים שלי לפסיכולוגיה כינה "תסמונת המוח בעל הכיס הקרוע" – כלומר, כל שאר החלקים של המוח נראים מתפקדים, חוץ מן החלק הזה.

במים

בעוד שלמתבוננת מבחוץ נראית האישה המכינה עצמה לטבילה ראויה לשבח על הקפדתה היתרה, מתמודדת ה-OCD פועלת במסלול אחר לגמרי. כך זה עשוי להיראות:

ראשית (אקרא לה מלכי) מבלה 10-15 דקות פעמיים בכל יום בבדיקת עד הבדיקה שלה. היא שואלת את עצמה שוב ושוב – "האם בדקתי את כל האזורים הנדרשים?" "האם עד הבדיקה באמת לבן לגמרי?" "האם אני רשאית להתחיל לספור?" "האם בדקתי את העד בתאורה הנכונה?"

כמה ימים לפני הטבילה היא מתחילה בתהליך ההכנה. אז מופיעה המחשבה הטורדנית שאולי היא לא ניקתה כראוי אזור מסוים בגוף. היא מנקה את עצמה שוב ושוב, עד לשפשוף וקילוף של העור. 

מלכי בודקת את האזור הבא, השיניים שלה. במשך למעלה מחצי שעה היא מעבירה חוט דנטלי, עד שהחניכיים שלה מתחילים לדמם. היא גוזזת את הציפורניים שלה עד מעבר לקו הציפורן עד שהאצבעות שלה כואבות, ואז מסירה את העור שסביב הציפורן, עד שגם האזור הזה מדמם. 

זהו גיהינום עלי אדמות עבור הנשים הללו. הייסורים שהן עוברות הם בלתי נתפסים. ארוחת הערב איננה מתבשלת, הכביסה איננה מתקפלת, וכל רשימת המטלות לעולם לא עוברת למצב "בוצע", מפני שכל מה שמלכי עשתה במשך כל היום כולו היה להתכונן למקווה. ועדיין, ברגע שהמקווה נפתח מלכי כבר שם, והיא לעולם תהיה האחרונה לצאת ממנו. כן, גם הרבה אחרי שהמקווה כבר אמור היה להיסגר.

השעה היא כבר חצות הליל. היא עודנה במקווה, והיא סופר לחוצה, יש עוד נשים שמחכות, והבלנית כבר נוקשת על הדלת שלה ושואלת אם הכול בסדר. זה כשלעצמו מבייש, ומלכי כבר על סף דמעות.

"מה לא בסדר איתי? למה אני לא מצליחה להסתדר כמו נשים אחרות?" היא בוכה מבפנים, "הצילו! הצילו! אני חייבת להפסיק עם זה, אני חייבת להתקדם!" כשסופסוף סיימה והיא מוכנה לטבול, היא מתמלאת זיעה קרה.

"האם עשיתי את הבדיקה כמו שצריך?", היא עדיין תוהה. "האם בדקתי מספיק? שפשפתי מספיק?", גם העור האדום, המקולף, שלה לא משכנע אותה שהיא עשתה את זה נכון. היא טובלת כשהיא מלאה בספקות, מודאגת לא רק כי שוב היא גרמה לבלנית להישאר מאוחר כל כך, אלא גם לבעלה לחכות ולחכות. כשהיא מגיעה הביתה, מלכי מתביישת שוב. היא לא מגלה את הבעיה שלה לבעלה. ובמקום זאת, היא שומרת את הסוד שלה עמוק בפנים. המחשבות הטורדניות שלה שוב מתגנבות פנימה, גורמות לה להרגיש יותר מדי "לא-כשרה" לאינטימיות איתו. היא נלחצת, ורוצה להתקשר לרב שוב. כן, עוד פעם.  

היא מתקשרת אל הרב, שמרגיע אותה שלאחר מעשה, גם אם אפילו היא לא שפשפה אזור מסוים בירך שלה כראוי, הטבילה עדיין כשרה. היא מסבירה שוב ושוב, והרב מרגיע שוב ושוב. כשמלכי מנתקת את השיחה, היא מהרהרת, "אולי לא הסברתי לרב את עצמי כמו שצריך. אולי לא נתתי לו את כל הפרטים!". היא מרגישה שהיא על הקצה. השעה כבר אחת לפנות בוקר, והיא מותשת. בכל זאת, היא נכנעת, ומקיימת יחסים.

בשלב זה הבעל עשוי לחשוב, "מה לא בסדר כאן? האם זה מה שכל גבר עובר עם אשתו? האם זו הייתה כוונתו של הקב"ה? אף אחד לא הזהיר אותי מראש!"

אתן אולי יכולות לחשוב שכאן זה נגמר. לצער הלב, הבלגן רק מתחיל. כעת מלכי תוהה האם היא גרמה לבעלה לקיים איתה יחסים כשהיא אולי עדיין טמאה, ואם היא הרתה, האם התינוק שייוולד יהיה ילד כשר? בכל יום היא דואגת, כל יום היא בלחץ. היא רוצה להיכנס להיריון, אבל אז שוב מקווה שהיא לא, בגלל החשש שאולי היא תיצור תינוק "פסול".

ואז מגיע הרגע שהיא מגלה שהיא בהיריון. היא חווה רגשות מעורבים, בעיקר לא טובים. מתוך הסבל שלה היא מפילה אך מרגישה הקלה, בגלל הספקות שלה. 

אבל זה עדיין לא הסוף. בעוד שבועיים, היא תצטרך לחזור שוב לסיוט הנורא הזה.

להרגיש את הכאב שלהן

כשהתחלתי לעבוד עם הנשים האלה, הרגשתי כאב עצום בלבי על מה שהן עוברות מדי חודש בחודשו. ידעתי שכל פתרון שיש לי להציע יהיה כרוך בלימוד תניא, מדיטציה, וטיפול התנהגותי. ידעתי שחייב להיות פתרון שאצטרך להציע שיוכל לסייע עד שתוצאות הטיפול המשמעותי יתחילו לפעול. החלטתי לסייע להן ביום הטבילה במקווה, וממש להיות איתן במקווה. משהו כמו מיילדת… להדריך אותן בכל שלב של הדרך.

ראשית עברתי על רשימת ההכנות וסימנתי מה נעשה, כך שהייתי עדה לטקס עצמו. החלטתי להיות שם כדי לעצור בעדן מלהקדיש יותר מדי זמן לכפייתיות שלהן.

אחד הצעדים הראשונים היה להכין רשימת צ'קליסט ייעודית לOCD, שאושרה על ידי הרב חייקין ופסיכיאטר, ד"ר טרפלר. ניגשתי אל חברה שלי עם הרעיון, החברה הזו שוחחה עם חברה אחרת שלה, והיא בתורה נחלצה לסייע לי לקדם את הרעיון.

כעת, לנשים הסובלות הללו יש סיכוי לעזוב את המקווה בעשר במקום בחצות הלילה. עכשיו, שלום הבית שלהם יכול להיות מושפע בצורה חיובית. עכשיו, הן יכולות לחזור הביתה פחות לחוצות ומבוישות. ומעל הכול – הכבוד העצמי שלהן הושב להן.

ביום שלמחרת, כשהמחשבות הטורדניות מופיעות שוב, ל'מלכי', יש עכשיו למי לפנות, עם מי להתייעץ. היא לא תצטרך להתקשר אל הרב שוב ושוב ולהעצים את הבושה שלה.

הנשים הללו קיבלו את התמיכה שהן היו זקוקות לה ברגע שהתחילו הספקות שלהן אם הן ביצעו כל בדיקה כמו שצריך. כשרשימת הצ'קליסט הייתה זמינה להן בבית, והן ראו אותי מסמנת 'וי', הייתה להן מישהי שתשמש עדה.

באותן פעמים שהייתי מחוץ לעיר, או שהייתה לי הרצאה, הרגשתי רע שלא יכולתי להיות שם בשבילן. הייתי רוצה לשכפל את עצמי, או לפחות להשיג לעצמי מחליפה כשנעדרתי. חשבתי על כל אותן הנשים האחרות בעולם שרציתי לעזור להן. אני הייתי רק אישה אחת.

ואז, זה הלם בי. זוהי תוכנית חיונית כל כך! לא רק על מנת לספק את המידע לאותן נשים, לספק להן את אותה רשימת צ'קליסט מיוחדת, אלא גם כדי להקים מערך של מתנדבות תורניות, שיוכלו לסייע להן עד שהן מצליחות להגיע להתמודדות מלאה יותר עם הבעיה.אחרי חודשים ארוכים של שיעורים בספר התניא על ריפוי של המוח (ראו עוד על כך בספרי [=באנגלית] "כוחן של תפילה ומדיטציה"); תוכניות לשינוי התנהגותי – עריכה של חזרות ממש כאילו הן הולכו כעת אל המקווה, על מנת להרגיל את המוח לסגל התנהגויות מבוקשות; סדנאות של דמיון מודרך (לדמיין את הפעולות המוצלחות); וליווי של הנשים, חודש אחרי חודש, להיות להן עמוד של תמיכה וחוסן, סופסוף ראיתי את הנשים האלה הופכות פחות ופחות חרדות. ראיתי פחות דמעות, פחות לחץ, פחות דיכאון. הן חייכו וצחקו בחופשיות רבה יותר. בסופו של דבר הן הגיעו לכך שהתאפשר להן ללכת למקווה בלי העזרה שלי, ואפילו לעשות זאת בשמחה. כן, הן אפילו הרו בשמחה, לאחר שנים של הפלות. אנחנו יכולות לחייך אל הנסים הללו, אל התינוק או התינוקת הנצמדים אל אמם השמחה. 

חברה במצוקה

נשים רבות ניסו תרופות שונות במשך שנים, אך לא מצאו מזור והקלה לסבל שלהן. אחרות סיפרו לי שעל אף שהתרופות הקלו עליהן ומנעו מהן להגיע למצבי קיצון, הן עדיין חשו מיוסרות ושיוועו לפתרון טוב יותר.

בעזרת התוכנית החדשה הזו, 'אמצי חברה במצוקה', הנשים הללו יכולות לקבל את העזרה שהן זקוקות לה. כל המאמצים הרבים שנדרשו על מנת להקים את התוכנית שווים את כל החיים שהיא הצילה – של הנשים המתמודדות עם OCD עצמן, של הבעלים שלהן ושל התינוקות שייוולדו להן בעתיד. במובן הכי פשוט – יש כאן הצלת חייהם של תינוקות שלא נולדו. 

ואלה השואלות את עצמן האם הגיוני להשקיע מאמצים כה רבים בשביל אישה אחת או שתיים בקהילה, אביא כאן את סיפורה האמיתי של יחידות של רב אחד אצל הרבי. כאשר הרבי ביקש ממנו לפתוח שיעור בהלכות טהרת המשפחה בבית הכנסת שלו, הרב השיב כי הוא מכיר את חברי הקהילה. הם מתעניינים בקבלה ומיסטיקה, אבל לא בטהרת המשפחה. 

'נסה בכל זאת', אמר לו הרבי. וכך, הרב שהיה חסיד אמיתי, יישם את הוראת הרבי. הוא השקיע בפרסום ושכר מזכירה שתתקשר לכל חברות הקהילה. 

מדי שבוע היא התקשרה אל הנשים, אך בסופו של דבר, רק אישה אחת הופיעה לשיעור. כאשר הרב דיווח על כך לרבי, הוא ציין בצער שרק תלמידה אחת הופיעה, אחרי כל הזמן והכסף שהושקעו. 

הרבי השיב תשובה מבריקה. 'וכמה אימהות היו למשה רבנו?' 

אם זו הייתה התשובה בקשר לאותו שיעור, על אחת כמה וכמה לתוכנית כזו, שעשויה להציל חיים רבים כל כך.

היכנסו לכאן על מנת לצפות ולהוריד את הצ'קליסט המיוחד להכנות למקווה.

הפוסט מקווה ו-OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה: מבט פמיניסטי https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a4%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99/ Wed, 29 Jun 2022 16:32:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2660 שאלה: בואי נתחיל בהתמודדות עם שאלת הסקסיזם (הדרת נשים); האם את באמת מאמינה שאין ביהדות אפליה על בסיס מגדרי? סלונים: לא יהיה זה נבון מצדנו להשתמש במונח שיש לו משמעות מסוימת וקונוטציה מסוימת בחברה אחת, במערכת אחרת של אמונות ומחשבות השונה ממנה בתכלית. זה נכון גם לגבי המילה סקסיזם. כאשר מתבוננים דרך העדשה של ערכי […]

הפוסט מקווה: מבט פמיניסטי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה: בואי נתחיל בהתמודדות עם שאלת הסקסיזם (הדרת נשים); האם את באמת מאמינה שאין ביהדות אפליה על בסיס מגדרי?

סלונים: לא יהיה זה נבון מצדנו להשתמש במונח שיש לו משמעות מסוימת וקונוטציה מסוימת בחברה אחת, במערכת אחרת של אמונות ומחשבות השונה ממנה בתכלית. זה נכון גם לגבי המילה סקסיזם. כאשר מתבוננים דרך העדשה של ערכי החברה המערבית, שבה זכויותיו המוחלטות של הפרט הן מקודשות, ושוויון גישה והזדמנויות הן האמצעי להגיע לאותה מטרה, היהדות אכן יכולה להיראות כסקסיסטית. בהשוואה לחברה בכללה, שבה המאבק על כוח ושליטה – לעתים קרובות בין גברים לנשים – זועק למרחקים, אנו עשויים לחשוב שהיהדות לא עומדת בקצב. אבל מבט שכזה מתעלם מן ההבדלים הקריטיים בין החיים בכלל לחיים יהודיים. החיים היהודיים אינם סובבים סביב זכויות, כוח או גישה. החיים היהודיים הם, מעבר לכל דבר אחר, חיים של קיום ברית. קיום ויישום של הברית שכרת הקב"ה עם כל יחיד ועם העולם כולו.

התורה מלמדת אותנו שהמטרה האולטימטיבית של חיינו – גברים ונשים – היא למלא את היקום באלוקות וברוחניות. את זה אנו עושים במילוי כל פעולה שלנו במשמעות של קדושה, בניצול של כל הזדמנות אפשרית לשחרר את הניצוץ האלוקי הטבוע בכל חלקיק של הבריאה. יש שם לפעולה הזו – מצווה. זוהי ההגדרה של חיים יהודיים. בלי כל ספק, לנשים יש את אותה זכות וחובה להגשים את תוכנית העל של הקב"ה לעולם הזה. ובדיוק באותה מידה, יש להן את החוזקות המיוחדות להן, דרכי הבעה ייחודיות, ותחומים מסוימים להתמקד בהם.

בתיאוריה, חברה שוויונית נשמעת כמו הפתרון המושלם לסקסיזם. בחיים האמיתיים מכל מקום,  הפתרון הזה איננו עמיד, והוא רחוק מלהיות מספק. גוף זקוק לכל אחד מאיבריו השונים. משפחות מורכבות מיחידות מובחנות. שותפות זקוקה לחוזקות מגוונות; מוסד חי ומתפתח תלוי בקיומם אנשים המאיישים תפקידים שונים. העולם זקוק לגברים ולנשים; טשטוש של הקו המפריד הזה לא עוזר לאיש.  

ישנה אפליה על בסיס מגדרי מסביבנו, כל הזמן, וחיי הקהילה היהודית בוודאי אינם נקיים גם מזה. ישנם יחידים סקסיסטיים, ועדים, מוסדות ועוד, ועלינו להזדעזע מכך ולהילחם עד שהתופעה תמוגר. אך החיים על פי תורה אינם סקסיסטיים. הם מציעים, לא דורשים, את אותו הדבר מגברים ומנשים – קיום הרצון האלוקי.

אני מחשיבה את עצמי כפמיניסטית. המשימה הבסיסית של הפמיניזם היא לחשוף את השקר שנשים חשובות פחות מגברים, ולהילחם בו בכל רמה אפשרית. נשים רבות חוששות בסתר שאולי לאמתו של דבר, זוהי האמת. אישה שיודעת בוודאות שהעמדה והתפקיד שלה יועדו לה מאת הבורא, ושאלה חשובים מבחינה רוחנית בדיוק באותה מידה, אינה מתייסרת בספקות האלה. היא מכירה בנשיות שלה כעוצמה, היא בטוחה בערך שלה, ומנצלת את כוחה במלואו.

הרוחניות של האישה היהודית היא נושא מורכב ועדין. הספר שלי, "התמזגות מוחלטת", שואף להאיר תחום בחיים היהודיים שתמיד היה שייך לנשים. ועושה זאת בצורה, שלראשונה, מציעה דרך עמוקה ואינטימית לבחון אותו בפריזמה של החוויה האישית שלהן. הטבילה במקווה והלכות טהרת המשפחה מציעות מקום מפגש נשי לרוחניות ולצמיחה אישית, מקום שהצמיח גיבורות יהודיות רבות. הכרך הזה מציג פסיפס של דמויות עוצמתיות להפליא: האישה בעלת המוגבלות הפיזית, שטובלת במקווה כנגד כל הסיכויים, הנשים בסנטה פה שהתעקשו ובנו מקווה בעצמן, אישה שחיה בברית המועצות לשעבר וירדה לטבול בבאר קפואה, והאישה שקטעה את השיט שלה בשוודיה על מנת לטבול באוקיינוס תוך שהיא יורדת אל המים בדרך מלאת סלעים משוננים. האם הנשים האלה שוות? השאלה הנכונה יותר היא: האם יש מי שישווה להן?

שאלה: אנחנו יודעות שלפעמים מילים עשויות להטעות, במיוחד כשמדובר בנושאים מיסטיים. ועדיין, האם תוכלי להסביר, במיוחד לסקפטיות שבינינו, מהי "טומאה"? וגם, האם זה מושג שעלינו לקבל באמונה פשוטה או שיש לו איזשהו בסיס רציונלי?

סלונים: הלכות הנידה, הטומאה והטהרה במקווה הן בבירור מושגים על-רציונליים. אנחנו מדברות כאן על מצבים שנשמרים מתוך אמונה. במובן הזה, כולנו סקפטיות. ועדיין, ישנם כמה דברים שאפשר לומר בעניין.

ראשית, חיוני להפריך את המיתוס ש"טהרה" היא המושג הדתי המקביל ל"ניקיון", ו"טומאה" ל"לכלוך". טומאה איננה משהו מוחשי או נתפס – טומאה היא מצב רוחני. כשאנו מתבוננות בטקסט הכתוב, אפשר לראות כי התורה אומרת במפורש כי טהרה היא דרישה מקדימה בכדי להיכנס אל תחום הקדושה. מזמן התנ"ך ועד סוף ימי הבית השני, היו טומאה וטהרה במרכז הבמה בחיי היום יום של יהודי. הכניסה אל המרחב הקדוש – בתחילה היה זה המשכן ולאחר מכן בתי המקדש – הייתה מותנית בטהרה אישית. כיום, המרחב המקודש היחיד שבו נדרש הדבר הוא האיחוד המקודש שבין איש ואשתו. כעת, עד לבניית בית המקדש במהרה בימינו, חדר השינה שלנו הוא המקום שבו אנו בונים את קודש הקודשים. הטבילה במקווה היא שער הכניסה אל הקדושה שבמרחב הזוגי.

היהדות מלמדת אותנו כי המקור לטהרה הם החיים עצמם. ולעומת זאת, המוות הוא מבשר הטומאה. כל סוגי הטומאה, והתורה מתארת רבים כאלה, שורשם בהיעדר חיים, או במידה מסוימת, ולו זעירה, של מוות.

כשיורדים לשורשם של דברים, הווסת של האישה מסמלת את מותו של פוטנציאל החיים. בכל חודש, גופה של האישה מכין את עצמו לאפשרות של הפריה. רירית הרחם הולכת ונבנית, "מתרפדת", בציפייה  לביצית המופרית. הווסת היא השלה של אותה שכבת ריפוד, הקץ לאותה אפשרות בחודש הזה. האפשרות לפוטנציאל של חיים בתוככי האישה ממלא את גופה בקדושה וטהרה. בהיעדרו, שוכנת הטומאה, ומחילה על האישה מצב של טומאה, מצב 'נידה'. טומאה איננה רעה או מסוכנת. זהו פשוט ההיעדר של הטהרה, ממש כשם שחשיכה היא היעדר אור. רק למקווה יש את הכוח לשנות זאת.

כשמביטים באור הזה, חוקי הנידה והטבילה במקווה אינם סקסיסטיים או מיזוגיניים, אלא ביטוי של מעגלי ההוויה שברא ה'.   

שאלה: טיעון שמושמע רבות הוא שכשזוג שומר על הלכות טהרת המשפחה, הדבר מעצים את חיי המין שלהם וגורם ל"ירח דבש בכל חודש מחדש". האם את חושבת שזה נכון? האם את חושבת שזוהי מטרתן של ההלכות הללו? 

סלונים: כשאני עונה על השאלה שלך אני רוצה להיזהר מצד אחד שלא לעשות לקיום המצווה הזו 'רומנטיזציית-יתר', ומן הצד השני, שלא למעט בערך התרומה הייחודית מאד והאמיתית מאד שקיום המצווה הזו מביאה לחיי האישות של בני הזוג ולזוגיות בכללה. שמירת טהרת המשפחה איננה תרופת פלא או שיקוי קסמים, בניית נישואין בריאים היא תוצר של עבודה קשה ומאמץ רב-תחומי. 

אבל אני חושבת שאכן נכון לומר שהשמירה על טהרת המשפחה מביאה בוודאות לחיי הנישואין אלמנט של התרגשות, התחדשות, וכבוד שייתכן שבלעדיה היו נעדרים מהקשר. זה לא סוד שהחברה בכללה נאבקת על בסיס קבוע ומתמשך בסוגיות הקשורות במין. לאחוז גבוה של הזוגות הבעיה היא פשוט שעמום. טהרת המשפחה תורמת רבות להקלה של המצב הזה, שנראה אולי תמים, אך הוא ערמומי למדי. היא מביאה לזוגיות דינמיקה של ציפייה וריגוש, ומודעות מינית גבוהה שנקשרת אצלנו לעתים רבות לתקופת החיזור יותר מאשר לחיי נישואין, בכל חודש, במשך שנים. הדבר מעצים אצל בני הזוג את ההערכה ההדדית בזמן שהם משתוקקים לאיחוד שהוא כה קרוב, אך בה בעת איננו בהישג יד. זה מסייע ליצור תיעול לזמן משותף של רגעי התשוקה לאינטימיות ומרגיע את מאבק הכוח בעניין זה, שלפעמים רודף זוגות רבים. בתמצית, גבר ואישה שאוהבים זה את זו, ואין להם הזדמנויות בלתי מוגבלות לאינטימיות, סביר להניח שלא ייקחו את הזמן שיש להם יחד כמובן מאליו, והם ייטו הרבה יותר לניצול של כל הזדמנות אפשרית לאהבה אינטימית ולשיתוף מקסימלי.

ייתכן שהמתנה החשובה ביותר היא דווקא תוצר של תקופת ההפרדה הכפויה. הלכות טהרת המשפחה מחייבות את בני הזוג למצוא דרכים לביטוי אהבה, אכפתיות ודאגה – כל אלה – בלי מגע. במשך שבועיים הם חייבים ללטש את האמנות העדינה מכולן והכמעט אבודה: תקשורת. כשאינטימיות פיזית איננה אופציה, הם מוצאים עצמם מוטלים לתוך חברות עמוקה, שיכולה רק לתדלק את התשוקה שהם אוגרים, בזמן שבו ישובו לחיק האינטימיות הפיזית.

באשר למטרתן של ההלכות הללו, התלמוד אכן קושר הרמוניה זוגית ואושר לקיום ההלכות האלה, וזוהי תופעה שזוכה לאישוש במעבדה של החיים. ועדיין, יכול להיות שזה לא נכון לכל זוג. ולכן, המילים האחרונות שלי בנושא זה הן שלעולם לא נוכל להבין עד הסוף את המטרה, או הסיבה, לציוויים של הקב"ה.

שאלה: האם לעתים עולה על דעתך שאולי טקסים כמו מקווה הם המצאה אנושית נחמדה ולא ציוויים אלוקיים? לקבל את זה שהתורה נכתבה בידי אלוקים זה אתגר רציני לרבות מאיתנו.

סלונים: ברור, שלקבל את ההנחה שהתורה נובעת ממקור אלוקי, היא צעד רציני, וכל אחת מאיתנו נדרשת לבצע את הצעד הזה בכוחות עצמה. העובדה היא, מכל מקום, שהאמונה הזו היא הדבר היחיד והמדויק שמעניק למקווה ולטקסים וחוקים נוספים את הערך האמיתי שלהם ואת הרלוונטיות שלהם. בעוד שאולי יש בנו כאלה שמעריכות מאד את המצוות הללו, ומוצאות בהן שכבות של משמעות, ואפילו רווחים שמגיעים כתוצאה מקיומם, בסופו של דבר, מה שיכול להבטיח התמסרות מוחלטת לשמירת המצוות הוא המחויבות לדבר ה'. מבלי הנחת היסוד הזו בבסיס, קיום המצוות היה לובש אופי ספורדי ולא מחייב, הוא היה משתנה עם שינויי הזמן, הנסיבות ומצב הרוח.

אם ניקח את המקווה כדוגמה: טבילה בבריכת מים כדי להביא לטהרה רוחנית, ולא להיגיינה פיזית, היא בהגדרתה מעשה לא רציונלי ובלתי מוסבר, לא ממש "המצאה אנושית נחמדה". על כל אישה שמתארת את חוויית הטבילה במקווה במושגים זוהרים של התחדשות ורוחניות, יש אישה אחרת שמתעבת מים או חוששת מהם, שרואה את ההכנה לטבילה תובענית ומכבידה, או שמוצאת את כל העניין לא נוח ומסורבל. 'תקופת הנדידה', השבועיים של ההפרדה שהם חלק בלתי נפרד מקיום הלכות טהרת המשפחה, אף אם הם תורמים לזוגיות, הם מנוגדים לאינסטינקט ולתשוקה האנושית. קשה לקרוא לזה "נחמד", ובטח שזה לא מרגיש נעים להיות מרוחקת פיזית מהאדם שאת אוהבת. ועם כל זה – אם יש מחויבות לדבר ה', החוקים נשמרים בכל מצב.

ספרי, "התמזגות מוחלטת", מכיל את האוסף הגדול ביותר, עד היום, של סיפורים אישיים, וסיפורים היסטוריים בנושא המקווה. אני מאמינה שהעדויות הרבות של נשים שהקריבו כל כך הרבה מעצמן בכדי לשמור על הטבילה במקווה – בברית המועצות לשעבר, בגטו, ואפילו בארצות הברית המודרנית של ימינו – חרף קשיים אדירים, הם הסיפורים העוצמתיים ביותר בכרך הזה. הסיפורים האלה, של אמונה בוערת ושל הביטוי המוצק שלה, נגעו בי עמוקות ואני בטוחה שהם ייגעו גם בקוראות באותה צורה.

הפוסט מקווה: מבט פמיניסטי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אני והמקווה https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Mon, 27 Jun 2022 08:25:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2530 לי ולבעלי היה קשה מאד להתחייב לנישואין. ביטלנו חתונה אחת, ואיש לא הבין מדוע אנחנו עדיין יחד. בסופו של דבר, קבענו מועד חדש לחתונה. השבוע שלפני החתונה הגיע ואיתו מועד הטבילה במקווה, ואני מצאתי את עצמי אכולת ספקות האם אוכל להתמודד עם כל זה פעם נוספת.  בפעם הקודמת, בשבוע שלפני החתונה היינו במצב מסובך במיוחד, […]

הפוסט אני והמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לי ולבעלי היה קשה מאד להתחייב לנישואין. ביטלנו חתונה אחת, ואיש לא הבין מדוע אנחנו עדיין יחד. בסופו של דבר, קבענו מועד חדש לחתונה. השבוע שלפני החתונה הגיע ואיתו מועד הטבילה במקווה, ואני מצאתי את עצמי אכולת ספקות האם אוכל להתמודד עם כל זה פעם נוספת. 

בפעם הקודמת, בשבוע שלפני החתונה היינו במצב מסובך במיוחד, אז, החלטתי שאני לא הולכת למקווה מפני שכעסתי מדי על כל מה שהולך בינינו. הייתי כל כך ממוקדת ב"לתקן" את הבעיות לפני יום החתונה, שלגמרי התעלמתי מהתפקיד של הקב"ה בחיים שלנו. 

הפעם, החלטתי, שום דבר לא יעמוד בדרכי. וואו. כמה ניסיונות צצו באותו יום! החברה הכי טובה שלי שהייתה אמורה ללוות אותי אל המקווה ולתמוך בי (שכן אמי סובלת ממוגבלות פיזית) הודיעה שהיא מבטלת את הגעתה בשל משבר שצץ אצלה, ואני הרגשתי בודדה ומפוחדת… הייתי הרוסה. האדם היחיד שיכולתי לחשוב להתקשר אליה ולבקש ממנה עזרה, הייתה אחותו של בעלי. עם כל הקשיים שהיו לי עם משפחתו של בעלי (בפרט אחרי ביטול החתונה הקודמת), היה נראה לי לא הגיוני בעליל לבקש לחלוק רגע אינטימי כל כך עם מישהי שאינני מרגישה בנוח איתה.

ומכל מקום, מצאתי את עצמי חולקת איתה את האירוע הפרטי והאינטימי הזה. וזה, יותר מכל דבר אחר (כולל החתונה עצמה) גרם לי להרגיש קשורה אל המשפחה שלו יותר ממה ששם משפחה יוכל להביע. משפחה חולקת רגעים כאלה, ואז הבנתי שהמשפחה שלו עתידה להיות קשורה אליי בדרכים שעוד לא יכולתי להבין ולהעריך. גיסתי הרגיעה אותי והעניקה לי את הכוח ללכת בזמן שכנראה בעצמי לא הייתי הולכת (בהינתן הנסיבות). 

לעולם לא אשכח את היום הזה. רעדתי כשטבלתי, אבל, ככלה, ניצלתי את הזמן להתפלל (כפי שמעולם לא הייתי מסוגלת). התפלתי על כל החברות שלי ועל בני המשפחה שלי (ישנים וחדשים) בכאלו רגש ואהבה שאיני חושבת אי פעם אוכל להביע בכתב. אמרו לי שכלה נולדת מחדש בטבילה הזו ושכל חטאיה הקודמים נשטפים מעליה. אני מסוגלת להבין את זה, גם אם האני הפיזי שלי עוד מתקשה לשחרר.

החלק הטוב ביותר היה שגיסתי חיכתה לי בחוץ לאחר הטבילה בחיוך גדול ועם לחיים, וכך הפך המקווה למשהו שקושר לא רק אותי ואת בעלי להשם, אלא גם את כל המשפחה…      

הפוסט אני והמקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה בגיל שלי? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Sat, 25 Jun 2022 08:54:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2538 לאחר חיזור ממושך, בן זוגי ואני החלטנו להינשא. אבל תנו לי להתחיל מהתחלה. אנחנו מה שנקרא 'זוג מבוגר' שנמצאים יחד כבר מעל חמש שנים. הילדים של כל אחד מאיתנו המשיכו הלאה כל כך יפה, ואנו בילינו יחד הרבה שבתות וחגים שמחים. כשסיפרנו לילדים ולנכדים שלנו שאנחנו הולכים להתחתן, היו שם הרבה דמעות של שמחה והתרגשות […]

הפוסט מקווה בגיל שלי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לאחר חיזור ממושך, בן זוגי ואני החלטנו להינשא. אבל תנו לי להתחיל מהתחלה. אנחנו מה שנקרא 'זוג מבוגר' שנמצאים יחד כבר מעל חמש שנים. הילדים של כל אחד מאיתנו המשיכו הלאה כל כך יפה, ואנו בילינו יחד הרבה שבתות וחגים שמחים. כשסיפרנו לילדים ולנכדים שלנו שאנחנו הולכים להתחתן, היו שם הרבה דמעות של שמחה והתרגשות – של שתי המשפחות. החלטנו שאין טעם לחכות וארגנו את החתונה תוך חודש. 

הכול זרם על מי מנוחות ואז, קיבלתי שיחת טלפון מהרבנית פייגי חסדן שביקשה שאבוא לראות אותה. "מה היא יכולה לומר לי שאני לא יודעת כבר?", חשבתי. כבוגרת 'בית הספר של החיים' חשבתי שאין עוד משהו על נישואין שאני לא יודעת. פייגי הקדישה שעתיים תמימות להסביר לי על משמעות מצוות הטבילה במקווה – ועל כל מה שהיא מייצגת עבור האישה היהודייה. מצאתי את הדברים שלה ואת הסרטון שהראתה לי מעניינים, והבנתי שהמקווה הוא זמן לתקשורת אישית עם השם ומשהו שידעתי שהוא חשוב. אבל, השליליות שהביעו החברות הלא דתיות שלי גרמו לי לתחושות של חרדה. ביצעתי את כל ההכנות כפי שהונחיתי, ובתי ואני הגענו אל המקווה בגרייט פארק, שם קיבלה את פניי גברת לבבית שמיד גרמה לי לחוש רגועה.

וואו! ממש חמישה כוכבים!  מגבות חמות ונעימות, חלוק ונעלי רחצה וכל מה שאישה יכולה לבקש שיגרום לה להרגיש בנוח ומיוחדת. הבלנית הסבירה לי את כל הפרטים וכשטבלתי במי המקווה החמימים ושהיתי שם לבדי, הרגשתי רגש חזק של קשר רוחני להשם שגרם לי פשוט לבכות ולהתפלל על המשפחות שלנו, ועל כל אהובינו שאינם עוד בין החיים. הבנתי אז עד כמה חשובה ומשמעותית החוויה הזו. אני יכולה רק לומר שאני כבר מחכה לחזור שוב לפני יום כיפור! 



http://www.greatmikvah.com/

הפוסט מקווה בגיל שלי? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טבילה במקווה אחרי שנים רבות https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa/ Thu, 23 Jun 2022 13:33:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2526 בעת האחרונה, בעקבות בר המצווה של הבן שלי, התחלתי להתחבר מחדש – או אולי פשוט להתחבר – לכמה היבטים ביהדות. ישנן המצוות האלה שקשה לקבל אותן, וישנן מצוות כמו שבת, שיש אליהן את המשיכה המידית. הידע שלי בקשר למקווה היה מעורפל מאד, אבל תמיד זה נראה לי כמשהו מעולם אחר, משהו שלגמרי שייך למחוזות אחרים, […]

הפוסט טבילה במקווה אחרי שנים רבות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בעת האחרונה, בעקבות בר המצווה של הבן שלי, התחלתי להתחבר מחדש – או אולי פשוט להתחבר – לכמה היבטים ביהדות. ישנן המצוות האלה שקשה לקבל אותן, וישנן מצוות כמו שבת, שיש אליהן את המשיכה המידית.

הידע שלי בקשר למקווה היה מעורפל מאד, אבל תמיד זה נראה לי כמשהו מעולם אחר, משהו שלגמרי שייך למחוזות אחרים, לאנשים הרבה יותר אורתודוקסיים, ולא משהו ש'פמיניסטית משוחררת' כמוני תרצה שיהיה לה אי פעם קשר אליו. מכל מקום, ברוח הפתיחות המחשבתית שנחה עליי, השתתפתי בשיעור בנושא הלכות טהרת המשפחה.

באופן מפתיע למדי, הרבה ממה שלמדתי הדהד בי.

שנות הפוריות שלי מגיעות בקרוב לסיומן, וכתוצאה מכך התחלתי להתכוונן, להקדיש מחשבה ולהעריך את המחזור החודשי שלי. המנהגים שסביב הטבילה במקווה מתחברים אליי כמין ריטואליזציה של מחזור הווסת שלי.

אחרי עשרים שנה ושלושה ילדים, בעלי ואני נאבקים לעתים קרובות להצית מחדש את התשוקה שפעם חשנו זה כלפי זו. ההסדרה של 'זמנים להיות יחד' ו'זמנים להיות בנפרד', מבטיחים ביסוס של דפוס אהבה ממוקד ומכוון יותר.

הרעיון שבלהקדיש זמן מה, גם אם זו שעה אחת בלבד, לבלות זמן במחשבה מרוכזת על הגוף שלך, מבלי הצורך להתייפות ולהתגנדר, נשמעה לי בילוי משמעותי ונהדר.

ובנוסף לכל זה – את גם מקיימת מצווה. 

ובכן, הייתי רק כמה פעמים במקווה, ואני מקווה שהקסם וההתרגשות שהרגשתי בביצוע טקס כה יפה, חושני ועתיק יומין – יימשכו. שהחיבורים שיצרתי, לגוף שלי, לנשים נפלאות אחרות שהדריכו אותי בתהליך, ובמיוחד החיבור המחודש לבעלי, יגדלו ויתעצמו עם כל טבילה נוספת.    

http://www.greatmikvah.com/

הפוסט טבילה במקווה אחרי שנים רבות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה 101 https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-101/ Mon, 20 Jun 2022 11:49:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2505 בבוקר אחד מצאתי עצמי לקראת חתונה ונרגשת מאד להתחתן עם בחיר לבי, כשהתחלתי לשמוע על כל הדברים הנדרשים כ"הכנה לחתונה". ייעוץ טרום-נישואין? אין בעיה! אני תמיד בעד להיפתח, לשתף ולדבר, מאחר שאני הטיפוס הוורבלי, וגם חתני הוא כזה. שיעורי יהדות? קל! יצרתי קשר עם הרבנית המדהימה שלי, הרבנית גולדי סימפסון, וביקשתי את עזרתה. היא הייתה […]

הפוסט מקווה 101 הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בבוקר אחד מצאתי עצמי לקראת חתונה ונרגשת מאד להתחתן עם בחיר לבי, כשהתחלתי לשמוע על כל הדברים הנדרשים כ"הכנה לחתונה". ייעוץ טרום-נישואין? אין בעיה! אני תמיד בעד להיפתח, לשתף ולדבר, מאחר שאני הטיפוס הוורבלי, וגם חתני הוא כזה. שיעורי יהדות? קל! יצרתי קשר עם הרבנית המדהימה שלי, הרבנית גולדי סימפסון, וביקשתי את עזרתה. היא הייתה אדיבה מאד ומיד קבענו את השיעור הראשון שלנו. כמובן שבאופן טיפוסי לי, דחיתי את קיום השעורים האלה לרגע האחרון, עד שהייתי חייבת להתקדם ולהתחיל ללמוד.

לא אשקר. הייתי די לחוצה, מאחר שלא בדיוק גדלתי בבית דתי, ולא ידעתי למה לצפות. אחרי הכול, ידעתי מעט מאד על עניין המקווה. שמעתי על המקווה פעם או פעמיים קודם לכן, אבל חשבתי שמדובר בסוג של אגדה אורבנית. כשסוף סוף התחלתי ללמוד על הטקס הזה, הגוף שלי החל להילחץ. אבוי. זו ממש לא אגדה… 

בכל שיעור שעבר, למדתי עוד ועוד על המצווה, ובכנות, חשבתי שכל הסיפור הזה קצת מטורף. תאריכים, זמנים, לוחות זמנים – עשה ואל תעשה. הרגשתי שאני שוב יושבת בשיעור מדעים ולומדת על וקטורים, ותאמינו לי – אף פעם לא הרגשתי בנוח בשיעור מדעים, בטח לא בלמידה על וקטורים!

היום הגדול (ואני מתכוונת לטבילה במקווה) התקרב, ואני התחלתי להרגיש רגועה יותר, מפני שהתחלתי להבין יותר ויותר את ההקשרים הרוחניים של המצווה – עד כמה טהרת המשפחה היא עמוד השדרה של הדת שלנו. התחלתי להבין עד כמה חשוב לשמור על המסורת הזו, מפני שזה הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות כאישה עבורך, עבור בעלך, המשפחה שלך והעולם כולו! בלי לחץ☺

סוף סוף, היום הגיע ונסענו אל המקווה. מסתבר שזו חוויה מיוחדת לאמא להיות שם עם בתה, אז הזמנתי את אמא שלי. שמעתי שהמקווה יפה, אבל לא ציפיתי שיהיה יפה כל כך! אריחי השיש, הסבונים בעבודת יד, מרככי שיער פירותיים, אמבטיות מרווחות ענקיות ומגבות קרם מפנקות. זה באמת הרגיש כמו ספא! אמא שלי המתינה בחדר הסמוך בעוד אני עסוקה בשלי. לפני שהספקתי להאמין שזה קורה, מצאתי את עצמי ניצבת בפני בריכה קטנה מעוצבת בקפידה, זה נראה מעניין מאד ולא יכולתי כבר לחכות להיכנס פנימה.

כשנכנסתי אל המים, הם היו נעימים וחמימים כל כך, שהרגשתי שאני חוזרת אל הרחם, ובפעם הראשונה זה הכה בי: אני הולכת להיות אישה נשואה ובסופו של דבר תהיה לי משפחה משלי. הרגשות הציפו אותי והתחלתי להתפלל על מיליון דברים ועל הרבה אנשים שאני מכירה. פשוט לא יכולתי לעצור… ולמען האמת, נהניתי כל כך, שלא רציתי לצאת. הרגשתי כמו בת ים רוחנית קטנה שטובלת ומתפללת לה.

בסופו של דבר הגיע הזמן לצאת וכשראיתי את אמא שלי בצד השני, היא הייתה שטופת דמעות, של שמחה. צחקקתי וחיבקתי אותה. נשים יכולות להשתטות כל כך, אבל אני לא יכולה להאשים אותה על שהרגישה כך, הרי רק לפני כמה דקות גם אני הייתי נרגשת מאד. בשלב זה לגמנו מעט יין בברכה, ויצאנו.

בדרך חזור, במכונית, הרגשתי מעט שונה, רגועה למדי, שלווה ובעיקר – נינוחה. אני חושבת שסופסוף הבנתי למה החברות שלי לא סיפרו לי על זה. מקווה היא חוויה אישית מאד שעלייך לגלות בעצמך ולגבש את האמונות שלך בעניין. למעשה, שמחתי שלא היו לי כל תפיסות מוקדמות בקשר לחוויה ושהיא הייתה טהורה, טבעית, כזו שאיש לא נגע בה – כמו המקווה בעצמו.   

http://www.greatmikvah.com/

הפוסט מקווה 101 הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המקווה שעל ההר https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%a8/ Sun, 19 Jun 2022 09:16:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2555 תהליך ארוך של שמונה שנים הביא אותי אל בית הדין בניו יורק, ומיד אחר כך, אל המקווה. ביום חמישי, 29 באפריל 2010, התגשמה משאלת הלב העמוקה ביותר שלי, ששאפתי אליה במשך שנים: להיות יהודייה, להשיב את זהותי האבודה מבין ציפורני האינקוויזיציה האיומה ולהתקרב אל השם.  המקווה היה אחד הנושאים החשובים ביותר במהלך לימודיי. המקווה הוא […]

הפוסט המקווה שעל ההר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תהליך ארוך של שמונה שנים הביא אותי אל בית הדין בניו יורק, ומיד אחר כך, אל המקווה. ביום חמישי, 29 באפריל 2010, התגשמה משאלת הלב העמוקה ביותר שלי, ששאפתי אליה במשך שנים: להיות יהודייה, להשיב את זהותי האבודה מבין ציפורני האינקוויזיציה האיומה ולהתקרב אל השם. 

המקווה היה אחד הנושאים החשובים ביותר במהלך לימודיי. המקווה הוא אמנות מעודנת. לא רק שהמקווה יכול להביא אדם אל השלב האחרון בדרכו להפוך חלק מכלל ישראל (לאחר תהליך ממושך ובהנחיית בית דין), אלא שהוא גם אפשר לי להיוולד מחדש. מי גן העדן טיהרו אותי בשלמות ועליתי מן המים אדם חדש.

המפגש הראשון שלי עם מקווה היה במקום סגור, ארבע קירות, מים חמים וגג. נוחות מושלמת. אני זוכרת את הבלנית שהמתינה לי בצאתי מן המקווה, חיבקה אותי בחיבוק חם ולחשה באוזני: "ברוכה השבה!". החוויה הייתה קסומה, וקיוויתי שלא אצטרך לעולם לעזוב את המקום הקסום הזה, שבו השתנו חיי לנצח. 

אף שהייתי מחוברת רגשית לניו יורק, השיבה לארצי הייתה בלתי נמנעת. שבת ומוצאי שבת הסתיימו, ואני עליתי על מטוס, ולאחר שש שעות, שבתי אל הארץ שעזבתי לפני זמן לא רב, כאדם אחר לגמרי.

לא תופתעו לשמוע שהקב"ה עזר לי למצוא שידוך, ושראש בית הדין הגיע לאחר כמה חודשים לנצח על טקס הנישואין שלי. לפני החופה, החל המסע אחר מקווה. היו שני מקוואות שהוא בדק ביסודיות, ולאחר התלבטות רצינית, הוא אמר שעלינו למצוא אפשרות אחרת (לא ידעתי אז שיהיה צורך במקווה, לא רק עבורי, אלא למטרה גדולה יותר, כשנה אחר כך). 

החיפוש אחר מקווה לקח אותנו אל ההרים, שם זורמים מי נהר צלולים. בתחילה חששתי. זה היה רחוק כל כך מהתחושה החמימה והנעימה שהרגשתי במקווה בניו יורק. המים היו קרים, זורמים, דגיגים קטנים שחו שם, והקרקעית הייתה תערובת של אבנים גדולות וקטנות, ודווקא שם – הייתה יכולה להתקיים הטבילה המושלמת.

מערכת היחסים שלי עם המקווה הלכה והתעצמה מאותו רגע. מאחר שזו מדינה שיש בה צאצאי אנוסים (יהודים שהמירו את דתם למראית עין בכפיית האינקוויזיציה) רבים ויהודים-בסתר  שקיימו אורח חיים יהודי במשך שנים, בית הדין הגיע בחזרה כדי לבצע כמה גיורים. הפעם – אני הייתי הבלנית.

עזרתי לנשים להתכונן לחוויית המקווה שלהן. בשל אופיו של הנהר, הייתי צריכה להיכנס איתן אל תוך המים. סייעתי להן, אחת אחת, להצטרף אליי למים הקרים כקרח, והנחיתי אותן כיצד לטבול נכון. עניתי "אמן!" לכל אחת מן הברכות שלהן. חיבקתי אותן, בכיתי יחד איתן, בשמחה על סיומו של הסבל שאנו מכנים אותו "גלות מדרגה שנייה" (לא רק השהייה מחוץ לארץ ישראל, אלא גם הידיעה שאת יהודייה ואין לך שום דרך להוכיח זאת, ולכן את סובלת גלות נוספת מן הקהילה היהודית גם כן).  

במשך ארבע שעות, נכנסתי ויצאתי מן המים להכין כל אחת מהנשים בתורה. נכנסתי אל המים הקרים ויצאתי מהם, אבל איכשהו, לא הרגשתי קור ולא חליתי.  

זו הייתה, בלי ספק, החוויה גדולה ביותר. בלי קירות מעשה ידי אדם, בלי מים חמים ופינוקי נוחות, יכולתי לחוות מחדש, פעם אחר פעם, יד ביד, חיבוק אחר חיבוק, ברכה אחר ברכה – איך זה להיכנס אל תוך המקווה ולראות את חייך משתנים מן הקצה אל הקצה, מוקפת רק בטבע, ובבריאה המופלאה של השם.

באותו היום היה הנהר מלא במים ובדמעות של שמחה.         

הפוסט המקווה שעל ההר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> רבי יקר, יש לי סיפור לספר לך https://mikvah.org.il/%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%99%d7%a7%d7%a8-%d7%99%d7%a9-%d7%9c%d7%99-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%9c%d7%9a/ Sat, 18 Jun 2022 22:17:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2644 בעלי ואני נשואים זה עשר שנים, ולפני שש שנים בורכנו בבן. כשנה לאחר לידת בננו, התגלה סרטן בכליות של בעלי ונדרש להסירן. מאז פרוץ המחלה, ראיתי כיצד בעלי הולך ומתדרדר אט אט. המפרקים והגידים שלו הסתיידו עד כדי כך שהוא הולך ומקרטע, ממש כאדם קשיש. הפגיעה במערכת העצבים גזלה ממנו את מיומנויות המוטוריקה העדינה שלו, […]

הפוסט רבי יקר, יש לי סיפור לספר לך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בעלי ואני נשואים זה עשר שנים, ולפני שש שנים בורכנו בבן. כשנה לאחר לידת בננו, התגלה סרטן בכליות של בעלי ונדרש להסירן. מאז פרוץ המחלה, ראיתי כיצד בעלי הולך ומתדרדר אט אט. המפרקים והגידים שלו הסתיידו עד כדי כך שהוא הולך ומקרטע, ממש כאדם קשיש. הפגיעה במערכת העצבים גזלה ממנו את מיומנויות המוטוריקה העדינה שלו, והאיש – שכבש את לבי בלהטוטי קסם משעשעים, אינו יכול עוד לערבב קלפים או להטיל קובייה. כבר שש שנים שאנו ממתינים לתרומת כליה, ואני נאלצתי לעמוד בפני האפשרות שאהפוך לאלמנה עם ילד קטן.

לעתים קרובות חשתי צורך ברוחניות. בבית הוריי שמרו על חג הפסח וחג החנוכה ואמי הדליקה נרות שבת. בראש השנה טבלנו תפוח בדבש, וביום כיפור אבי צם לפעמים. חגגו לי בת מצווה, אבל די מהר אחר כך, הפסיקו הוריי ללכת לבית הכנסת ולהדליק נרות שבת. הרושם שקיבלתי היה שתפילות וטקסים דתיים אינם צורך חיוני.  

הזמן חלף, ואני חייתי בהוואי וביפן, אף לא אחת מהן גדושה במיוחד ביהדות. במשך השנים ניסיתי כמה פעמים להשתתף בטקסים יהודיים במחנות צבא, אך היה קשה מאד להגיע אליהם. כעת, נסיבות מחלתו של בעלי, הגבירו בי את הצמא לרוחניות.

לאחרונה, נתקלתי באתר האינטרנט askmoses.com, שהוביל אותי לצ'אט אונליין עם הגברת ברוניה שפר. באחת משיחותינו הרבות, היא המליצה לי ללכת למקווה. בעלי לא היה נלהב, ואני הייתי סקפטית בקשר לרעיון, תהיתי מה טוב יוכל לצמוח מטבילה בבריכת מים. ביקרתי רבות בבריכה העירונית ולא חשבתי שיכול להיות הבדל גדול. אבל הגברת שפר גרמה למקווה להישמע כאקט של קדושה יוצאת מן הכלל, עד שהחלטתי לנסות.

הייתי מתוחה מאד בקשר לטבילה במקווה, אבל היא הבטיחה שתבוא ותפגוש אותי שם. במהלך מקלחת הבוקר שטפתי את עצמי אולי 5 פעמים. כשהגעתי למקווה התרחצתי שוב וקראתי לבלנית. היא הביאה אותי אל בריכת מי הגשמים – המקווה – שם טבלתי במים ונותרתי לבדי – להתפלל.

החלטתי לבקש מהקב"ה שיעזור למשפחה שלי. הרגשתי דחף פתאומי לכסות את העיניים שלי כשאני מתפללת. אני עדיין לא מבינה מדוע הרגשתי בצורך חזק כל כך. לפעמים עצמתי עיניים בתפילה, אבל מעולם לא כיסיתי אותן. סיימתי את התפילה שלי, ויצאתי להתנגב.

ואז, זה היכה בי. שרה, רבקה, רחל, לאה, מרים, אסתר – כל הנשים הללו לאורך ההיסטוריה שלנו עשו בדיוק את מה שעשיתי אני. יצרתי כאן קשר וחיבור ביני לבין כל הנשים שלפניי, שבמשך אלפי שנים, התפללו במקווה, הבנתי שהן התפללו בדיוק באותה דרך. באותה שעה עוד לא ידעתי שכיסוי העיניים בשעת תפילה הוא משהו שכיח ביהדות. כשיצאתי מן המקווה הרגשתי חיבור עמוק ליהודים בכל העולם כולו – הרגשתי שיש כאן כל כך הרבה אנשים שיעזרו לי במסע הזה.

ביום שלמחרת, כששבתי הביתה מביקור אצל רופא השניים, מצאתי את בעלי משחק בחצר עם הבן שלנו, מסיע אותו בעגלה. זה היה רק לדקה או שתיים, אבל בהתחשב במצבו הבריאותי של בעלי, זה נראה לי כמו נס. אינני יודעת אם זה היה פרי התפילה שלי במקווה, או הרוחניות שגברה בביתנו. מה שזה לא היה, זה מילא אותי בתקווה שבעלי יקבל את הכליה שהוא זקוק לה ושאנחנו נהיה בסדר.

בעלי מקבל את זה שאני הולכת למקווה, והסכים לשמור על הלכות טהרת המשפחה. זה מראה עד כמה הקדושה של המצווה הזו נגעה בו. הוא עדיין די מתנגד לכך שאיעשה "דתייה מדי", אבל בסיועה של הגברת שפר, הצלחתי לרומם את הרוחניות בבית שלנו, מבלי שהדבר יפגע בו.

מאז, חגגנו יחד את יום הנישואין העשירי שלנו, והוא הרגיש טוב מספיק בכדי לצאת לארוחת ערב רומנטית במסעדה יוקרתית. ישנם ימים שבהם הוא אפילו לא מצליח להגיע עד לאוטו, כך שזה היה נפלא ממש שלא רק שהוא מצא את הכוח לצאת למסעדה ולאכול, אלא גם להתלבש יפה ולעשות זאת בסטייל.

קשה לי לחשוב על זה שמשפחות אחרות הולכות לקניון, לקולנוע וללונה פארק בלי למצמץ, בעוד יציאה למסעדה עשויה להיות קשה ומורכבת לבעלי. אבל אני נוצרת את התקווה שלי, ולתדהמתי, הוספה בעוד מעשים של "אישה יהודייה" – עוזרת. לא הייתן מצפות שטבילה במקווה, הכנת סעודה מיוחדת פעם בשבוע לכבוד שבת,  או הדלקת נרות יכולות לגרום לך להרגיש טוב יותר, אבל איכשהו, זה ממש כך.  

אינני שומרת את כל המצוות, אבל בכל חודש אני מצפה ללכת לטבול במקווה כחוויה רוחנית מטלטלת. הטבילה מחדשת את הרוחניות שלי, מחברת אותי מחדש ליהודים בכל העולם ובכל הזמנים. אני מאמינה שהמקווה הוא אחת מהמתנות הנפלאות ביותר שהשם נתן לעם ישראל. 

אד זכה, תודה לא-ל, לתרומת כליה ואנו מתפללים שבריאותו תלך ותשתפר עד לרפואה שלמה ומוחלטת.

הפוסט רבי יקר, יש לי סיפור לספר לך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שובו של המקווה https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Thu, 16 Jun 2022 11:36:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2501 זהו טקס נשי שימיו כימי התנ"ך. אך בזמנים מודרניים, הקונספט של טבילה במקווה, הפך זר לנשים יהודיות רבות כפי שהוא זר לשאר האוכלוסייה.  מצוידות בלא מעט סקרנות, התאספו למעלה מ-100 נשים יהודיות לסיור בעקבות פתיחת המקווה המפואר, דמוי הספא של בית חב"ד בדייטונה [=שבפלורידה], ולשמוע מומחית ניו יורקית המתארת את היתרונות שבקיום יחסי אישות – […]

הפוסט שובו של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זהו טקס נשי שימיו כימי התנ"ך. אך בזמנים מודרניים, הקונספט של טבילה במקווה, הפך זר לנשים יהודיות רבות כפי שהוא זר לשאר האוכלוסייה. 

מצוידות בלא מעט סקרנות, התאספו למעלה מ-100 נשים יהודיות לסיור בעקבות פתיחת המקווה המפואר, דמוי הספא של בית חב"ד בדייטונה [=שבפלורידה], ולשמוע מומחית ניו יורקית המתארת את היתרונות שבקיום יחסי אישות – בסטייל תנכ"י. 

יהודים מאמינים כי שרה, אשתו של אברהם, הייתה הראשונה לטבול בקביעות במקווה, בהתאם לדרישות הלכות טהרת המשפחה.

במשך מאות בשנים, נשים יהודיות דתיות הולכות לטבול במקווה, המלא במי גשמים, ככלות לפני נישואיהן ואחר כך בכל חודש, אלא אם הן בהיריון או בגיל המעבר1.

המקווה לא נועד "לניקוי של הגוף", הסבירה שרה כרמלי, מחברת ומרצה המתמחה באינטימיות יהודית, המקווה נועד דווקא ל"טהרת הנפש". אחד היתרונות הגדולים ביותר של שמירה על הלכות טהרת המשפחה הוא צמצום של "המונוטוניות שבמונוגמיה", היא אומרת. 

לבני הזוג "אין מנוס אלא לדבר ולפתח כבוד הדדי", אמרת כרמלי. באופן טבעי, במשך הזמן הזה גם הבעל וגם האישה מתחילים להתגעגע למה שאינם יכולים לעשות כרגע – "כמו הפרי האסור". אז, הולכת האישה למקווה והם יכולים להצית מחדש את הצד הפיזי של הנישואין שלהם. 

"אלוקים רוצה שתחיו תמיד בירח דבש".

איב ממן, שיחד עם בעלה פנחס תרמו את הקמת המקווה היוקרתי הזה ופיקחו עליה, משווה את ימי ההינזרות לתשוקה לשוקולד. כשאת בדיאטה, היא אומרת, ומונעת מעצמך שוקולד במשך 12 ימים2, כשסופסוף את יכולה לאכול ממנו, "את נהנית מכל ביס". 

ממן, ישראלית בת 41, גדלה בבית לא דתי, אך הלכה פעם אחת למקווה לפני חתונתה, לפני 20 שנה. אחר כך, אחרי שעברה לדייטונה והצטרפה לבית חב"ד המקומי לפני כמה שנים, היא נפגשה שוב במושג המקווה, באמצעות שליחת חב"ד, חני איזגווי. 

"זה שינה לי את החיים" אומרת ממן, שלה ארבעה ילדים מגיל 18 ועד חמישה חודשים.

איזגווי, בת 38 ואם לשבעה, מעריכה כי יש מעט יותר מעשר נשים שנסעו בקביעות למקווה באורלנדו או בג'קסונוויל, לפני הקמת המקווה המקומי.

   

אך העניין במקווה הולך וגובר, ונראה כי הקונספט חווה תחייה מחודשת ברחבי העולם כולו. 

"יש כאן ניקיון רוחני… זה יסוד רוחני של היהדות" אומרת איזגווי, כזה שתורם לכל המשפחה.

"בחברות רבות ישנם מנהגים טקסיים מסביב לווסת", כך סוזן סטאר סרד, אנתרופולוגית באוניברסיטת סאפולק שבבוסטון, שחקרה את הנושא בצורה נרחבת. מאז ומעולם היו בני האדם מרותקים מן ה"טבע המחזורי החידתי" של הנשים, היא אמרה בריאיון טלפוני לפני זמן קצר.

בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת נתפס רעיון המקווה אצל נשים כסקסיסטי, היא מציינת, והשימוש במקווה לא היה משכנע במיוחד לנוכח הרגישויות המודרניות. 

בחמש עשרה השנים האחרונות, מכל מקום, נשים רבות מכל מרחבי המיינסטרים היהודי, החלו לאמץ את הטקס כחגיגה משחררת של המעברים בחיים. "יש עכשיו חשיבה אחרת לגמרי על הגוף של נשים, שהיא עדכנית ומושכת יותר עבור נשים כיום", אומרת סרד.

חיה שרה זרחי, מאתר מקווה.אורג, המציע מאגר מידע נרחב על מקוואות ברחבי העולם ומידע רב על הטבילה במקווה, מאשרת כי השימוש במקווה הולך וגדל ביציבות בשנים האחרונות.

"ההתעניינות במצווה המדהימה הזו הולכת ומתעוררת מחדש", היא אומרת בריאיון טלפוני מביתה שבברוקלין, ניו יורק. 

ישנם כ-450 או 500 מקוואות ברחבי ארה"ב וקנדה, כ-500 בישראל, ועוד כ-200–300 ברחבי העולם. רוב המקוואות הם חדשים ומרהיבים, על פי זרחי.

במיקום נפרד בבניין, ישנו גם מקווה טהרה לגברים דתיים, שכמה מהם נוהגים לטבול במקווה לפני תפילה או חגים.

"גבר יכול לטבול במקווה על מנת להגיע להתרוממות רוחנית", אומרת כרמלי. המקווה משמש גם לביצוע גיורים. אך הרלוונטיות הגדולה ביותר שלו היא לנשים. 

"זה שלנו. זו המצווה הייחודית שלנו", היא אמרה לקהל הנשים הסקרניות – כשהיא משיבה להן על כל מה שרצו לדעת ולא חששו לשאול.  

הטבילה במקווה היא גם זמן לתפילה ולהתבוננות. 

"בכל העולם נשים מחפשות משמעות בחיים" היא אומרת, ולמספר רב של נשים יהודיות, המקווה מסייע למצוא את אותה משמעות.  

_____________________

1 במהלך היריון וכן לאחר חידלון ווסת אין צורך בטבילה במקווה, אלא במקרה של דימום או הכתמה במצבים מסוימים

2ספירה של חמישה ימים לפחות מיום הופעת המחזור, אף אם משכו קצר יותר, ואחר כך ספירה של עוד שבעה ימים לאחר סיום הדימום, נדרשת לפני הטבילה במקווה.

הפוסט שובו של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מורשת יהודית https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa/ Mon, 13 Jun 2022 11:28:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2497 התענגתי לקרוא את הכתבה של היידי הס בקשר לחוויית המקווה שלה עם הגברת ברוניה שפר.  פגשתי את ברוניה לפני שנים רבות סמוך לזמן שבו אני ובעלי התעתדנו לחגוג יובל שנים לנישואינו. היא הייתה מרצה אורחת בשיעור תורה של קבוצת הנשים שלנו, והיא לימדה אותנו על המקווה. לאחר ההרצאה, ביקשתי לשמוע ממנה עוד בנושא, ועל פי […]

הפוסט מורשת יהודית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> התענגתי לקרוא את הכתבה של היידי הס בקשר לחוויית המקווה שלה עם הגברת ברוניה שפר. 

פגשתי את ברוניה לפני שנים רבות סמוך לזמן שבו אני ובעלי התעתדנו לחגוג יובל שנים לנישואינו. היא הייתה מרצה אורחת בשיעור תורה של קבוצת הנשים שלנו, והיא לימדה אותנו על המקווה. לאחר ההרצאה, ביקשתי לשמוע ממנה עוד בנושא, ועל פי הצעתה, החלטתי לחוות את הטקס לפני חגיגת יום הנישואין שלנו. ברוניה לקחה אותי למקווה בעיירה קטנה במדינת ניו יורק. לאחר שטבלתי במקווה, היא קיבלה אותי בפרחים, בקבוק יין וזוג נרות דולקים. אני לא יודעת למה, אבל דמעות החלו לזלוג ואני הרגשתי שקרה לי משהו שלא קרה לי מעולם. כמו היידי, הרגשתי מחוברת אל כל הדורות של הנשים היהודיות, בעבר ובעתיד. שאלתי את ברוניה איך אוכל לגמול לה. היא השיבה: "קחי את המתנה הזו, והעבירי אותה בבוא העת למישהי אחרת. מי יודע, אולי אפילו הנכדה שלך, ביום מן הימים". 

בשנה שעברה, הנכדה שלי הציגה לי את ארוסה היהודי. הייתי נרגשת ושמחה כל כך. אמרתי לה שאני רוצה להעניק לה מתנה מיוחדת. לקחתי אותה למקווה, אחרי תכנון מקדים, המטרתי עליה פרחים והובלתי אותה אל מי המקווה. היא בכתה ובכתה. נתתי לה שרשרת עם תליון מגן דוד מזהב שתלבש, ואמרתי לה: "יום אחד תהיה לך בת, והיא תתחתן עם בחור יהודי. אני רוצה שתעבירי את המתנה הזו לבת שלך, וכך נעביר את המתנה הזו לעוד נשים יהודיות במשפחה שלנו". 

זו היא החוויה שלי מהטבילה במקווה. תודה שאפשרתם לי לשתף.    

הפוסט מורשת יהודית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לחוות מקווה בגיל 70 https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%97%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-70/ Thu, 09 Jun 2022 11:22:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2492 "ובכן", אמרה לי יום אחד הרבנית חני המקסימה, "רוז, אז מה אנחנו עושות לכבוד יום ההולדת ה-70 שלך? מצווה, משהו מיוחד?"  "את יודעת מה, חני", השבתי, "מעולם לא חוויתי טבילה במקווה. והייתי רוצה! אני יודעת שבגיל שלי זה לא ממש נדרש. איך זה נשמע לך?" חני הייתה מאושרת, ותהליך הלמידה החל.  היא נתנה לי ספר […]

הפוסט לחוות מקווה בגיל 70 הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "ובכן", אמרה לי יום אחד הרבנית חני המקסימה, "רוז, אז מה אנחנו עושות לכבוד יום ההולדת ה-70 שלך? מצווה, משהו מיוחד?" 

"את יודעת מה, חני", השבתי, "מעולם לא חוויתי טבילה במקווה. והייתי רוצה! אני יודעת שבגיל שלי זה לא ממש נדרש. איך זה נשמע לך?"

חני הייתה מאושרת, ותהליך הלמידה החל. 

היא נתנה לי ספר מצוין לקרוא – "סוד הנשיות היהודית – היבטים על טהרת המשפחה" מאת תהילה אברמוב [הספר נכתב במקורו בעברית].

התכנונים היו קפדניים מאד, שכן אני מתגוררת במרחק של כ-100 ק"מ מהמקווה שתכננתי ללכת אליו, במונטריאול, ואינני נוהגת בדרך כלל למרחקים כאלה כיום, כך שהתכנון כלל גם את חני וגם את בעלי. 

בחרנו תאריך, והתחלנו לדון בתהליך ההכנה לטבילה במקווה. רציתי לשמור בדיוק על הלכות ההרחקות. חני ואני למדנו את ההלכות ביסודיות, ובעלי, בחן ובאהבה, הסכים לעמוד בכל ההגבלות הנדרשות.

החוויה כולה הייתה מאירת עיניים. אף על פי שגדלתי בבית יהודי מסורתי, וגם גידלתי את שלושת הבנים שלי בדרך יהודית מסורתית מאד, אבל מקווה לא היה חלק מהחיים שלנו. אמי התאלמנה בגיל 55 כשאני הייתי בת 10, ולא היו עוד גברים בביתנו עד שאני נישאתי. וגם אז, מקווה לא היה חלק מהחיים שלי.

המצווה של הטבילה במקווה ריגשה אותי מאד. זה היה מיוחד מאד ומשהו שלא ידעתי עליו. הבנתי עד כמה חשובה המצווה הזו למשפחה היהודית, לאם ולאישה – לשמור על הלכות הטבילה.

הקפדתי לשמור על כל הלכות שבעת הימים הנקיים, וכאשר הגיעה השעה לנסוע אל המקווה, הרגשתי כמו כלה צעירה – חוששת, נרגשת ונלהבת. 

הופתעתי מהיופי ומרמת הניקיון של מבנה המקווה. תהליך ההכנה לטבילה הוא זמן למחשבה ולהתבוננות של גוף ונפש. הרגשתי רגועה מאד ונצרתי כל רגע.

לחוות את הטבילה עצמה במקווה היא חוויה שכל אישה יהודייה מבורכת בה. הרגשתי שבגיל 70 אני מתחילה מעגל חדש של חיים. לעד אודה על כך לרבנית המדהימה חני קרליבך, שעזרה לי בתהליך.    

הפוסט לחוות מקווה בגיל 70 הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> למה מקווה? https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Tue, 07 Jun 2022 07:23:11 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1403 הפוסט למה מקווה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הפוסט למה מקווה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נס על הים https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%a1-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%9d/ Sun, 05 Jun 2022 09:06:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2546 הייתי בבנגקוק שבתאילנד כשרונית, בת דודתו של בעלי, סיפרה לי את סיפורה האישי. לפני שהיה מקווה בבנגקוק, היו נשים נוסעות אל חוף הים וטובלות בים. לפני למעלה מעשרים שנה, הרבי מליובאוויטש ביקש מארבע המשפחות המתגוררות בתאילנד להקים מקווה. לקח להן הרבה מאד זמן להיענות לבקשה, מפני שהן חשבו, "מי ירצה ללכת למקווה בארץ הזרה הזו?". […]

הפוסט נס על הים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הייתי בבנגקוק שבתאילנד כשרונית, בת דודתו של בעלי, סיפרה לי את סיפורה האישי. לפני שהיה מקווה בבנגקוק, היו נשים נוסעות אל חוף הים וטובלות בים. לפני למעלה מעשרים שנה, הרבי מליובאוויטש ביקש מארבע המשפחות המתגוררות בתאילנד להקים מקווה. לקח להן הרבה מאד זמן להיענות לבקשה, מפני שהן חשבו, "מי ירצה ללכת למקווה בארץ הזרה הזו?". כיום, ברוך השם, המקווה הקטן שבבית חב"ד בבנגקוק משמש מהגרים, תיירים יהודים, ומשפחות ישראליות רבות.  

מכל מקום, בחזרה לסיפור שלה. רונית הייתה צריכה להתכונן לטבילה בבית, לנסוע עם בעלה כשעתיים אל עיר החוף הקרובה, פאטאיה, שם בעלה הסיע אותה על אופנוע ים למקום מבודד יותר, היא טבלה בים, והם היו חוזרים הביתה בנסיעה של עוד שעתיים. כך זה התנהל במשך כמה שנים, עד שיום אחד אירע דבר מדהים.

יום הטבילה של רונית הגיע, וכרגיל היא התכוננה בבית, ויחד עם בעלה נסעו אל עבר עיר החוף. הם שכרו אופנוע ים, ויחד יצאו אל הים, בדרך שבה יכלו להבטיח לעצמם את הפרטיות הנדרשת. רונית טבלה בים, ועלתה בחזרה לאופנוע הים. בעלה סובב את המפתח, אך המנוע לא הגיב. הוא ניסה שוב ושוב, עד ששניהם הבינו – המנוע מת, לגמרי! הם החליטו לנסות לשחות בחזרה אל החוף בחשש רב, שכן כל מי שאי פעם שחה בים אנדמן יודע שהזרימה בו חזקה מאד, וסוחפת אל הים מבלי שמבחינים בכך. "עדיין לא נקלט אצלנו", היא אמרה לי, בעובדתיות יבשה, "שאנחנו עומדים למות! לפתע, שמנו לב שהזרם סוחף אותנו במהירות לעבר רצועת סלע בים. הבנו שהכול עומד להיגמר. הדבר היחיד שהייתי מסוגלת לחשוב עליו היה הפנים של אמא שלי כשיבשרו לה שהבת שלה התנפצה אל הסלעים בים!" 

כשהם ניצבים לפני מוות בטוח, שניהם הרימו את ראשיהם למעלה, ונשאו את קולם יחד בצעקה אינסטינקטיבית להשם: "הצל אותנו השם! אל תיתן לאנשים לומר שנהרגנו כשקיימנו מצווה שלך!"

לפתע, הופיע גל אדיר משומקום, וסחף אותם בבטחה אל החוף! השם שמע לזעקתם והציל אותם! "בחודש הזה הריתי", המשיכה רונית בהתרגשות. "אחרי שנתיים מייסרות שניסיתי להרות, באותו חודש, השם אפשר לי להרות. לבן שנולד לנו, קראנו 'דורון' – מתנה מהשם. השכר – בהתאם לצער. 

ברוך השם, היום איננו צריכים להיכנס אל המים הסוערים והמסוכנים, בפחד מן הלא נודע, או לנסוע במשך ארבע שעות כדי לקיים את רצון השם. אנחנו יכולות ללכת למקווה חמים נקי ובטוח, שיש בו מים מזמינים שרק ממתינים לנו עם כל הנוחות המודרנית, ואפילו באווירה יוקרתית. אבל גם אם היינו צריכות לטבול בבור בוצי, היינו עושות זאת כדי לקיים את רצון השם, מפני שהוא הבורא שלנו והוא יודע מה אנחנו צריכות ומה יסייע לנו במערכת היחסים שלנו עם בני הזוג שלנו, הילדים שלנו ואיתו יתברך. 

הפוסט נס על הים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נישואין שניצלו https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%9c%d7%95/ Thu, 02 Jun 2022 11:12:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2482 הסיפור הבא התרחש לפני שנים: זוג צעיר שחווה נישואין מאד לא מאושרים, החליטו להתגרש. האמא של האישה, שגרה בארץ ישראל, הייתה שבורה מההחלטה, והיא טסה לניו יורק כדי לדבר עם הילדים באופן אישי. הם היו נחושים להיפרד, מאחר שהם לא חשו לא אהבה ולא כבוד זה לזו.  הסעתי את האמא ל-770 לתפילת מנחה עם הרבי […]

הפוסט נישואין שניצלו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הסיפור הבא התרחש לפני שנים: זוג צעיר שחווה נישואין מאד לא מאושרים, החליטו להתגרש. האמא של האישה, שגרה בארץ ישראל, הייתה שבורה מההחלטה, והיא טסה לניו יורק כדי לדבר עם הילדים באופן אישי. הם היו נחושים להיפרד, מאחר שהם לא חשו לא אהבה ולא כבוד זה לזו. 

הסעתי את האמא ל-770 לתפילת מנחה עם הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מ. שניאורסון. זה היה לפני שהרבי התחיל לחלק דולרים. כתבתי שהם מעוניינים להתגרש, והנחתי את המכתב במזכירות הרבי לפני תפילת מנחה. עמדנו במבואה של 770, וזכינו לראות את הרבי נכנס ויוצא מן החדר שלו לתפילת מנחה. לאחר שמנחה הסתיימה, אמרתי לאמא שאנחנו נצא הביתה, כאשר לפתע נפתחה הדלת שמובילה אל חדרו של הרבי, והרב גרונר (מזכירו של הרבי) הגיח ממנה, ואמר לי: "גברת כרמלי, יש לך מענה למכתב שלך". הוא הראה לי את המענה של הרבי בכתב ידו: הרבי כתב לבני הזוג – "לשמור טהרת המשפחה בדיוק". התרגשתי כל כך! נסעתי מיד לביתה של חנה (שמה של האישה), וסיפרתי לה מה יעץ הרבי. "אוי לא. זה מאוחר מדי", היא השיבה, מיואשת, "החלטנו כבר שטוב יותר יהיה להיפרד". הצלחתי לשכנע אותם לפחות לנסות להקשיב להוראת הרבי, הסברתי שזה שווה את זה ושלא יקרה כלום אם ינסו. 

היא הגיעה ללמוד אתי. לימדתי אותה את כל ההלכות, והיא הבטיחה שתלך למקווה ותשמור את כל מה שהיא אמורה לעשות. 

יומיים לפני ליל הטבילה שלה, היא התקשרה אליי ושאלה אותי: "האם אני יכולה ללכת למקווה עם ציפורניים מלאכותיות?", היא שאלה. "שמו לי אותן לא מזמן ואני ממש לא רוצה להסיר אותן. האם אני עדיין יכולה ללכת כך למקווה?" כמובן, יכולתי לענות לה מיד שהיא חייבת להסיר אותן, מפני שהן מהוות חציצה, החוצצת בינה לבין מי המקווה, ולכן הדבר אסור. מכל מקום, אמרתי לה שכדאי לה לשאול רב, שיוכל לייעץ לה מה לעשות. "בבקשה, האם תוכלי לשאול בשבילי?" היא אמרה, ואני הסכמתי. סיפרתי לרב על המצב המסוים של בני הזוג, על כך שהיא מעולם לא שמרה על מצוות טהרת המשפחה, ועכשיו היא הולכת לקיים אותה. לאחר עיון ושקילת כל הנסיבות, הרב אמר שהפעם הזו בלבד, היא רשאית ללכת למקווה עם הציפורניים המלאכותיות, ושעליה לנקות אותן היטב, ולהסיר כל לק מעליהן. "ההיתר המיוחד הזה הוא רק מפני שאחרת היא כנראה לא תלך, וגם, שאם כעת היא תלך פעם אחת, היא בעז"ה תמשיך לשמור את המצווה גם הלאה", אמר הרב. כמובן חשוב להדגיש כאן שההיתר הזה הוא רק לאישה זו ולא לאף אחת אחרת. רק רב מוסמך יכול להתיר כזה דבר. מסרתי את החלטת הרב לחנה וגם יידעתי את הבלנית במקווה, שלא תשאל אותה שאלות בעניין.הימים חלפו, והבלנית שואלת אותי יום אחד – "גברת כרמלי, למה אמרת לי אז על הגברת שקיבלה אישור ללכת למקווה עם ציפורניים מלאכותיות? את יודעת שהיא בעצם הסירה אותן לפני שהיא הגיעה למקווה?" הופתעתי, בלשון המעטה, ושאלתי את חנה מה קרה ומדוע היא הסירה אותן. "שאלת אותי אם את יכולה להשאיר אותן, ואני השגתי לך היתר מיוחד כדי שתוכלי לעשות זאת. ואז הלכת והסרת אותן. מה גרם לך לעשות את זה?" שאלתי בסקרנות. התשובה שלה שימחה אותי מאד! "אמרת לי שהרבי אמר שעליי לשמור את טהרת המשפחה בדיוק", היא אמרה ברצינות. "אז החלטתי שאם אני הולכת לשמור את המצווה הזו, אני צריכה לקיים אותה כמו שצריך. אחרת אני לא ארגיש בסדר עם זה… הרבי יודע יותר ממני".

זהו סיפור אמיתי. חנה היא בת דודתי, ואני יודעת בוודאות שהנישואין שלה היו אסון. מכל מקום, השינוי המוחלט בנישואין שלהם לאחר שהתחילה לשמור על מצוות טהרת המשפחה היה דרמטי ומדהים! לא רק שהיא לא התגרשה, היא ובעלה הפכו שומרי מצוות לגמרי, שומרים שבת, כשרות וטהרת המשפחה. היא חובשת פאה ומתלבשת בצניעות, הוא גידל זקן ולומד תורה בשמחה ובהתלהבות. הם עלו לארץ זמן קצר לאחר מכן, יש להם חיי נישואין לדוגמה, מלאים בכבוד ובאהבה. החשוב מכל – חנה סוף סוף הצליחה להרות, ויש להם ארבעה ילדים נהדרים. אחת מהבעיות שהיו לה קודם לכן הייתה זה שהם לא הצליחו להביא ילדים, לפני שהתחילה לשמור על טהרת המשפחה.

אף שהמצווה הזו היא 'חוק', משהו שאיננו יכולים להבין בשכלנו המוגבל, התגמול עליה הוא ברור ומובהק – שלום בית משופר וברכה לילדים בריאים. אין ספק שהמצווה הזו היא מתנת השם לילדיו, שניתנה לנו בחסדו הגדול ובחכמתו של הקב"ה. זוהי הנוסחה לנישואין אלוקיים, נישואין של אמת ונצח.     

הפוסט נישואין שניצלו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה, אמנות המעבר https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8/ Sun, 29 May 2022 09:01:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2542 כאשר אנו מתבוננים בפעמים השונות שבהן אנו מצווים ללכת אל המקווה, עולות שתי סיבות עיקריות לטבילה. התורה מנחה ללכת לטבול במקווה על מנת להיטהר לאחר מצב זמני של טומאה, או כאשר אדם או אובייקט משנים את מעמדם, כמו לדוגמה אדם לא יהודי שמתגייר, או כלי שמשנה בעלות מבעלות של לא-יהודי לבעלות של יהודי. אף שאין […]

הפוסט מקווה, אמנות המעבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כאשר אנו מתבוננים בפעמים השונות שבהן אנו מצווים ללכת אל המקווה, עולות שתי סיבות עיקריות לטבילה. התורה מנחה ללכת לטבול במקווה על מנת להיטהר לאחר מצב זמני של טומאה, או כאשר אדם או אובייקט משנים את מעמדם, כמו לדוגמה אדם לא יהודי שמתגייר, או כלי שמשנה בעלות מבעלות של לא-יהודי לבעלות של יהודי. אף שאין זו תקנה מן התורה, גברים רבים הולכים למקווה ביום שישי, כהכנה לשבת או בערב חג כהכנה לחג. כלות טובלות לפני חתונתן, וגם חתנים רבים נוהגים כך. לכל מה שהוזכר כאן יש מכנה משותף – כולם הם זמנים של מעבר, ממצב רוחני אחד לאחר.

על מנת להיטהר, יש לטבול בשלמות ב"מים החיים" של המקווה, שם החיים 'בולעים את המוות', וכך מושג המעבר למצב טהרה. על מנת לחקוק בשלמות את המעברים הנ"ל, על האדם לטבול בשלמות במים החיים של המקווה, חוויה שמרימה אותו לרמות חדשות של מודעות. 

כאשר מאייתים את אותיות אחד השמות של הקב"ה – א-ה-י-ה, שבדרך כלל מתפרש כ"אני אהיה מי שאהיה", בשלמותן (אל"ף, ה"ה, יו"ד, ה"ה) – ערכן המספרי הוא 151, שהוא גם הערך המספרי של המילה מקוה. השם הזה של הקב"ה, במשמעותו הפשוטה ביותר, מבטא את הפוטנציאל המגיע לביטויו המלא ביותר, למלוא שיעור קומתו. חוויית המקווה יוצרת במהות הפנימית שלנו את היכולת לגלות לעצמנו ולעולם שסביבנו את מלוא הפוטנציאל שלנו. השורש של המילה 'מקווה' הוא 'קוה', הקשור לתקווה. האות מ' הקודמת לאותיות השורש מסמלת מקום, כלומר – 'מקווה' יכול להיות מובן כמקום שבו מתממשת התקווה. התקווה האולטימטיבית שלנו והישועה שלנו נובעת מכך שאנו ממזגים את כל הווייתנו בכוח החיים של הקב"ה, המקיף וממלא אותנו. כאשר אנו מסוגלים להרגיש באמת את הנוכחות האלוקית בחיינו, כי אז אנו מלאי תקווה ואופטימיות. החוויה המוחשית של התמזגות במי המקווה יוצרת את התנאים המובילים לאפשרות לחולל שינוי פנימי כזה. המקווה מסמל מוות שמפנה את מקומו לחיים, המקום שבו התקווה מתעוררת ומתחזקת, המקום שבו הפוטנציאל ניעור והוא יכול להגיע למלוא שיעור קומתו, המקום שבו אנו יכולים לעלות מדרגה לדרגה במעלה הרוחני האינסופי של הנשמה.    

הפוסט מקווה, אמנות המעבר הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המקווה הניסי https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%94%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%99/ Thu, 26 May 2022 10:02:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2473 בדרך וויילפונד מספר 16, ממש ליד בית הכנסת שערי תפילה (בית הכנסת של איטונטאון), תוכלו למצוא את המקווה החדש על שם ג'רין אסתר גורסי. סיפור הקמתו של המקווה הוא סיפור של תפילות מעומק לב, דמעות חמות, ונסים מופלאים. בימים אלה, כש'המקווה הניסי" מגיע לשלבים האחרונים להשלמתו, חובה עלינו לשמוע את סיפור האמונה המדהים הזה, ולהכיר […]

הפוסט המקווה הניסי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> בדרך וויילפונד מספר 16, ממש ליד בית הכנסת שערי תפילה (בית הכנסת של איטונטאון), תוכלו למצוא את המקווה החדש על שם ג'רין אסתר גורסי. סיפור הקמתו של המקווה הוא סיפור של תפילות מעומק לב, דמעות חמות, ונסים מופלאים. בימים אלה, כש'המקווה הניסי" מגיע לשלבים האחרונים להשלמתו, חובה עלינו לשמוע את סיפור האמונה המדהים הזה, ולהכיר בדרך שהוביל אותנו הקב"ה להפוך את החלום הזה למציאות.

 זוכרים את ג'רין עליה השלום

כל מי שהכיר או אפילו רק שמע על ג'רין גורסי (2.3.1995 – 27.4.2011), מודע לכך שהיא גילמה במהותה את אידיאל האמונה והביטחון בהשם. כשאנו מתבוננים בחייה הקצרים, מתבהר לנו כי ג'רין נשלחה לכאן כדי לחזק, לעודד ולעורר בנו השראה במסר של האמונה בקדוש ברוך הוא. וכפי שהיא עצמה כתבה בשיר מעורר שהכותרת שבחרה לו הייתה:

אמונה

ביטחון הוא מה שנדרש,

אמונה היא מה שנרכש,

האמון והאהבה שלנו אליו,

יעבירו מעלינו כל כאב.

אלה הן מילים שהיא חיה על פיהן, ומסר שהיא העבירה לרבים כל כך, כאן בקהילה שלנו וגם מעבר לה.

איתנה באמונתה ובמחויבותה להשפיע ולעורר, ג'רין אספה נערות רבות לשיעורי תורה בביתה. היא הזמינה את כל הבנות, בלי קשר לבית הספר שבו הן למדו, הרקע שלהן או הרמה הדתית שלהן. לג'רין הייתה שליחות ודבר לא עמד בדרכה. נערות מבתי הספר הילל, אילן, בית יעקב דיל, בתי ספר ציבוריים, מכללות ואחרות, כולן הגיעו לשיעורי התורה שנמסרו בבית משפחת גורסי. וכולן הגיעו מאותה סיבה – הן אהבו את ג'רין גורסי.  

השליחות שלה, להאיר את העולם החשוך, התקדמה בכל הכוח עד שנגדעה באיבה בכ"ד בניסן תשע"א, כשנשמתה היקרה של ג'רין אסתר בת רחל שבה ליוצרה. היא נקברה בארץ ישראל, שעתיים בלבד לפני שבת.

אך אף על פי שג'רין עזבה אותנו פיזית, השליחות שלה הייתה רחוקה מלהסתיים.

היצר הרע בוודאי יעשה כמיטב יכולתו להפריע

לאחר השלושים, ניגשו אל גברת רחל גורסי, אימה של ג'רין, חברים מקהילת איטונטאון שהציעו להקדיש את המקווה העתיד להיבנות בקהילה לזכרה של ג'רין. רחל הקדישה לעניין מחשבה, ואז הסכימה. כשהפרויקט יצא לדרך, רחל הייתה נחושה שזוהי השליחות שלה לבנות את המקווה הזה, והיא סירבה לתת לדבר להסיט אותה מלהביא את הבניין לפועל.

רחל ביקרה אצל רבנים רבים שהזהירו כי על אף שבניית מקווה היא הפרויקט הקדוש ביותר שאפשר לקחת, התהליך יהיה כרוך בקשיים רבים. "זוהי החלטה שהיצר הרע בוודאי יעשה את כל שביכלתו כדי להפריע לה", נאמר לה. אבל רחל הייתה להוטה, נחושה ומוכנה להתמודד מול כל אתגר שיעלה.

כאשר ניגשו רחל ובעלה, ד"ר סטיבן גורסי, להתחיל בפרויקט, לא היה להם מושג איך מתקדמים. "איך בונים מקווה?", הם חשבו. "למי אנחנו מתקשרים? איך מתחילים?" המחשבה על גיוס כספים לפרויקט הייתה זרה להם. גברת גורסי משחזרת ש"החודשים הבאים הפכו לסיפור של הרבה תפילות, הרבה דמעות, הרבה עצבים והרבה נסים".  

בעזרתם של ידידים קרובים, ובמיוחד אדם אחד שהיה לכוח המניע מאחורי הפרויקט, התוכניות החלו לרקום עור וגידים. תוך זמן מה, נאספו כספים, נשכר צוות והבנייה החלה.

השיג את הצ'ק

שלוש שנים מאוחר יותר, לאחר חודשים של בנייה, כספי הפרויקט הלכו והתדלדלו, ומהר. הפועלים חיכו לתשלום, וסכום ניכר של חוב הלך והצטבר.

לבקשת אשתו, פנה ד"ר גורסי לתורם הגדול ביותר של הפרויקט וביקש ממנו צ'ק שיאזן את המצב. אותו אדם (שביקש להישאר בעילום שם) ניגש לרחל שלוש שנים מוקדם יותר, כשהחלה בקמפיין גיוס הכספים, והתחייב לתרום סכומים גדולים שיינתנו לפני הבנייה ולאחר השלמת הבניין. אך מאחר שהכספים נדרשו בדחיפות באמצע הפרויקט, לא הייתה לד"ר גורסי ברירה כי אם לפנות לאותו תורם בבקשת עזרה. תשובתו של התורם הייתה מייאשת אך לא מפתיעה. הוא חזר שוב על הבטחתו לתרום לאחר השלמת המקווה, אך לא לפני כן.

ד"ר גורסי חשב על כל העבודה הרבה שהשקיעו הוא ורחל, כל הדמעות והתפילות מעומק לב, והוא לא יכול שלא לתהות האם זהו סופו של המסע הארוך והקשה. הוא היה במשרדו באותה שעה, ופנה ללכת הביתה בסיום העבודה ולשתף את אשתו בחדשות המאכזבות. מטופלת קרובה הבחינה במבט המיואש של ד"ר גורסי במהלך בדיקה. היא הכירה אותו כאדם נלהב וחיובי, וידעה שמשהו איננו כשורה.

"ד"ר, מה קרה?"

ד"ר גורסי סיפר לה על המצב הקשה שעמד בפניו, איך נראה שכל העבודה הקשה שהשקיעו הוא אשתו בהנצחת בתם יורדת לטמיון. המטופלת, יהודייה שאיננה שומרת מצוות, שנכנה אותה ר.א., התרגשה למשמע סיפור חייה של ג'רין, והייתה מרותקת מרעיון המקווה וטהרת המשפחה. היא החליטה שהיא רוצה להשתתף בפרויקט.  

"אל תדאג", היא אמרה, הושיטה יד אל התיק שלה והוציאה ממנו את פנקס הצ'קים. "אני אכסה את ההוצאות".

ד"ר גורסי שב הביתה והודיע שיש לו חדשות טובות לספר.

"הוא נתן לנו את הצ'ק?!" שאלה רחל גורסי הנלהבת.

"לא. לא היה לי מזל איתו, אבל כן, קיבלתי את הצ'ק".

ד"ר גורסי סיפר לאשתו את הסיפור המדהים שהתרחש במרפאה שלו באותו יום, שעות ספורות לפני שבת. היא התמלאה שמחה מן התרומה הגדולה שהתקבלה, אבל הייתה נרגשת במיוחד לדעת שקיימת אישה כה מיוחדת, ושאישה יהודייה שלחלוטין איננה מכירה את הדת שלה, ובטח שלא את עניין המקווה, הייתה מוכנה לסייע לפרויקט. המחשבה הזו העלתה דמעות בעיניה, ולאחר השבת היא התקשרה לר.א. על מנת לבטא את הכרת התודה העמוקה שלה.

"אני כל כך נרגשת", היא פתחה. "אנחנו אסירי תודה על אנשים כמוך", היא הבטיחה לאישה שהיא אכן חלק מפרויקט קדוש מאד. "שהנדיבות וטוב הלב שלך ישמרו עלייך לנצח".

תגובתה של ר.א. הייתה עדות מרגשת לניצוץ הקדושה שבכל יהודי. היא סיפרה לגברת גורסי שהיא אמנם יהודייה, אך מעולם לא טבלה במקווה. היא גילתה לה שהיא מעולם לא זכתה לילדים, ואין דבר שהיא רוצה יותר מאשר להיות שותפה במצווה העצומה הזו של בניית מקווה. "אני רוצה לעזור לעם ישראל", היא אמרה. "הכבוד והעונג הם שלי לתרום לכזה דבר. העונג באמת כולו שלי".

לקראת סיום השיחה, ביקשה ר.א. בקשה אחת. היא רצתה לדעת עוד על ג'רין. "כשיהיה לי זמן", היא פתחה, "אשמח לבוא ולראות תמונות של ג'רין, לראות היכן היא חיה, ואיך היא גדלה. תהיה לזה משמעות עצומה בעבורי". גברת גורסי נענתה לבקשה בשמחה, והזמינה את האישה לביתה.  

רחל קיבלה את ידידתה החדשה, והשתיים ראו יחד תמונות של ג'רין, ביקרו בחדר השינה שלה, ורחל סיפרה סיפורים על טוב הלב ואהבת החיים של ג'רין. ר.א. התרגשה מאד ואמרה שהיא מרגישה מבורכת במיוחד לתרום לעילוי נשמתה של ג'רין.

מסר מיוחד מאד מג'רין  

שבועות מספר לאחר מכן, קיבלה רחל שיחת טלפון מר.א., שרצתה לשתף בחדשות מסעירות. לא היה דבר מפתיע יותר ממה שעמדה רחל לשמוע.

"היה לי חלום", היא סיפרה, "חלום בהיר ביותר, חי מאד" "זה היה על ג'רין. אכפת לך אם אקפוץ אלייך?" רחל גורסי הייתה ללא מילים, אך התעשתה מהר והזמינה מיד את ר.א. לביתה. לא עבר זמן רב ושתי הנשים ישבו זו לצד זו ליד שולחן המטבח של גברת גורסי.

בחלומה, הסבירה ר.א., ניגשה אליה ג'רין בחוף, מקבלת את פניה בחיוך רחב. ר.א. גרה ליד הים, אבל החוף שבחלום לא היה אחד החופים שליד ביתה או חוף שביקרה בו אי פעם. ג'רין ביקשה ממנה שתצטרף אליה, כשהיא יושבת ומביטה בגלים המתנפצים אל המזח.

"אני רוצה להודות לך על שאת עוזרת לאמא שלי עם המקווה", אמרה ג'רין. "עשית דבר נפלא כל כך". היא המשיכה לספר לה על החשיבות והיופי של המקווה, והביעה את משמעותו וקדושתו. "המקווה הזה הולך לשנות את החיים של הקהילה כולה" היא ניבאה. "תגידי לאמא שלי שאני אוהבת הכול בקשר למקווה, ושהייתי איתה בכל פעם שקיבלה החלטה. בכל מה שעשתה, ובכל הפרטים שבחרה, אני הייתי איתה ואהבתי את כל מה שבחרה".   

אבל היה זה המשפט הבא שבאמת הקפיץ את גברת גורסי: "אמרי לאמא שלי שאני אוהבת את הצמידים האלה, אני אוהבת אותם מאד".

"צמידי הזהב?!" קטעה אותה גברת גורסי, "ארבעת צמידי הזהב שקניתי לה?"

"לא. היו אלה צמידים, עד כמה שאני זוכרת, היא אמרה שהיו שלושה צמידים, אחד ירוק, אחד כחול ואחד לבן".

רחל ניסתה לאמץ את מחשבתה, ולהיזכר באילו צמידים מדובר. היא רצה לחדרה של ג'רין, ופתחה בלהט את כל המגרות, בסריקה של כל חפציה של ג'רין, אך לא מצאה צמידים. האורחת החלה להרגיש שלא בנוח, מניחה שהיא לא זכרה נכון.

אבל בדיוק אז, כשרחל יצאה מחדר בתה, היא הבחינה בשלושת הצמידים שעל פרק כף ידה, אותם צמידים שהיא שמה בכל בוקר. האחד ירוק, ועליו הכיתוב "אמונה"; השני כחול ועליו כתוב "ג'רין גורסי"; והשלישי , צמיד לבן שעליו המילים "עצרו את לשון הרע". היא כמעט נפלה על הרצפה.

ר.א. המשיכה: "היא ביקשה ממני לומר לך עד כמה היא גאה בך. היא אמרה "אמרי לה ששיעורי התורה שנמסרים בבית שלנו הם נפלאים, אבל אנחנו צריכים עוד, זה לא מספיק. יש כל כך הרבה ילדים שירדו מדרך השם; כל כך הרבה נערים ונערות שזקוקים להדרכה".

ר.א. גילתה ששג'רין אמרה לה שגם היא צריכה 'לעלות על המסלול הנכון', וכאשר היא שאלה כיצד עליה לעשות זאת, ג'רין השיבה, "אל תדאגי, אמא שלי כבר תמצא את הדרך לעזור לך".

דמעות היו התגובה היחידה שרחל יכלה להציע. כשהיא שמעה את המסר האחרון שהועבר אליה על ידי ר.א., הרגשות שלה הציפו אותה לחלוטין:

"תגידי לאמא שלי שאני אוהבת אותה ולעולם אהיה איתה. המתנה שהיא קנתה לי ביום ההולדת ה-16 שלי – הטבעת עם האבן הכחולה – אני אוהבת אותה. אני רוצה שהיא תיקח אותה, ותענוד אותה.

רחל חשה חולשה והתמוטטה. לאחר שהתאוששה, היא ניגשה לכספת והוציאה ממנה את הטבעת עם האבן הכחולה שנקנתה ליום ההולדת ה-16 של הבת שלה. הטבעת שכבה בכספת במשך שנתיים וחצי, אך כפי שג'רין ביקשה, רחל עונדת אותה כיום בגאווה.

שיהיה סיפור טוב

"המקווה הקטן הזה, מכיל קדושה רבה כל כך, תפילות רבות כל כך, כל כך הרבה כוונה, וכל כך הרבה יד השם, כל כך הרבה ג'רין", אומרת רחל. עברו כבר ארבע שנים ארוכות מאז התגבשות הרעיון, אבל הסיפור שלו, הוא סיפור לדורות.

הסיפור הזה נושא את המסר העוצמתי שעל כולנו לחזק את האמונה שלנו, שכן הוא ממחיש מעל כל ספק שהשם שולט על הכול ומודע לכול.

"כמי שנולדה באשדוד", אומרת רחל, "תמיד תהיתי, לשם מה הגעתי לכאן? לאיזו מטרה הוביל אותי השם לחיות כאן, בקהילה הסורית שבאיטונטאון, ניו ג'רזי?" רק בעקבות פטירתה הטראגית של בתה הכול התבהר. חתיכות הפאזל נראות לפתע מתאימות. היא הגיעה לשם, לפחות חלקית, כדי להביא את ג'רין גורסי לקהילה שלנו, נערה שחיה על מנת לעורר אחרים, וממשיכה להאיר את העולם שלנו גם לאחר פטירתה.

ד"ר סטיבן ורחל גורסי רוצים להזכיר לכולנו שאף שרובנו לא מקבלים מסרים ישירים מגן עדן כמו שהם קיבלו, עלינו להיות קשובים יותר למסרים עדינים יותר שאנו מקבלים מהקב"ה בכל יום בשגרת חיינו ושגרת יומנו. עלינו להבין שאנחנו כאן לא רק למען עצמנו, אלא למען אחרים, ושאם אנו אוהבים את השם, אנחנו אוהבים את כולם. עלינו לסייע לאנשים אחרים, וללמוד ולגדול בכל יום.

"סיפור חיינו הוא הדבר היחיד שאנחנו לוקחים איתנו", הם אומרים, "עשו שזה יהיה סיפור טוב".

הפוסט המקווה הניסי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אינטימיות ומחוייבות https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa/ Mon, 23 May 2022 08:11:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2378 הרב אהרן הוא המנהל של " Gateway Family Counseling Centre", מרכז לייעוץ משפחתי במלבורן, אוסטרליה. הוא זכה לסייע למאות יחידים, זוגות ומשפחות בתחומים של ייעוץ זוגי והתמכרויות. הרב אהרן מעביר סמינרים בבתי ספר, מנחה סדנאות של הורות וזוגיות בקהילה, ומרצה ברחבי העולם בנושאים אלה. תוכלו לקרוא עוד מפרי עטו כאן באתר :   הטבילה במקווה מסמלת […]

הפוסט אינטימיות ומחוייבות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הרב אהרן הוא המנהל של " Gateway Family Counseling Centre", מרכז לייעוץ משפחתי במלבורן, אוסטרליה. הוא זכה לסייע למאות יחידים, זוגות ומשפחות בתחומים של ייעוץ זוגי והתמכרויות. הרב אהרן מעביר סמינרים בבתי ספר, מנחה סדנאות של הורות וזוגיות בקהילה, ומרצה ברחבי העולם בנושאים אלה. תוכלו לקרוא עוד מפרי עטו כאן באתר :  

הטבילה במקווה מסמלת קשר עם מקור כל ההוויה, הקדוש ברוך הוא. אישה הטובלת במקווה כך שכל גופה מכוסה במי המקווה מתחברת בשלמות, בכל מאודה, לאלוקים. בדומה לזה, מזווית רגשית, על האישה להתמזג בשלמות בחוויית המקווה. עליה להבין כי מתרחש כאן תהליך מקודש, כזה שיעניק לה רגישות חדשה לרוחניות. תחושת הטהרה, האיחוד המיוחל עם בעלה, והחשוב מכול – מילוי רצונו של הקדוש ברוך הוא, כל אלה מצטרפים ויוצרים חוויה מרוממת.

הקשר שבין אינטימיות ומחויבות הוא מרחיק לכת. הוא משתרע הרבה מעבר למערכת היחסים שבין איש ואישה. מנקודת המבט של התורה, מושג האינטימיות הוא ליבתו של הקשר שבין האישה לאלוקים. זהו גם האמצעי שדרכו מביע הקב"ה את ההערצה והאהבה שלו לעם היהודי.

בשביל האיש והאישה, השותפים לנישואין, הטמעת קוד ההתנהגות של טהרת המשפחה בחייהם היא מחויבות רבה. יש לה השפעה על מערכת היחסים שלהם הן פיזית והן רוחנית. החל ברעיונות הנשגבים ביותר הקשורים לעקרונות המקווה והטהרה וכלה בעיצוב חדר השינה, חלים הכללים הללו. ברמה עמוקה יותר, הפילוסופיה שמאחורי טהרת המשפחה רלוונטית לאופי התקשורת ולרמת האינטימיות שחולקים בני הזוג, בעוד שברמה היומיומית היא עשויה להשפיע על תוכניות החופשה שלהם או על פעילות הפנאי שלהם.  

מכל מקום, בין האישה לאלוקים, טהרת המשפחה מסמלת קשר מיוחד, מערכת יחסים פרטית שלה עם הבורא. המקווה מאפשר סוג של אינטימיות אל תוך מערכת היחסים של האישה ואלוקים, איחוד וקשר שאין לו אח ורע בהלכה היהודית או בחוויה התרבותית-יהודית. הטבילה במקווה יוצרת אחדות עם אלוקים; זוהי אינטימיות רוחנית הקובעת את הטון ומכשירה את הקרקע לאינטימיות שרק אז היא יכולה ליהנות ממנה עם בעלה.

במקביל, מעניין לציין כי המצווה היחידה האחרת שמערבת את הגוף כולו היא מצוות הסוכה, שבה, ברוב המקרים, יושב האדם כולו. לשתי המצוות מאפיין דומה נוסף: הקשר שלהן לשמחה. החובה המוטלת על הבעל לקיום יחסי אישות מצויה במילים "ושמח את אשתו" (דברים כד, ה). התואר של חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו". ואכן, המסר של חג הסוכות מפורש בתורה בהקשר לסיבת המצווה: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג). המחויבות לקדוש ברוך הוא מצריכה דעת, מילה הקשורה בתנ"ך לאינטימיות.

הקשר שבין סוכה למקווה מועצם עוד ברעיון שהסוכה מושווית לחופה, ושבעת ימי החג מקבילים לשבעת ימי השמחה שלאחר יום החתונה. הרמב"ן מרחיב עוד את הרעיון הזה ומשווה את שבעת ימי חג הסוכות לשבעת ימי הבריאה. רוח הבריאה האלוקית שורה באישה ומקבלת חיות חדשה באמצעות מי המקווה המכונים "מים חיים".

מחויבות מוחלטת עשויה לעתים להתקשר לנטל ולאחריות מכבידה. אך לאמתו של דבר, מטרתה היא להביא שמחה לאלה המבטאים את המחויבות הזו הן בקשר לחגים או בקשר למקווה ולתחום האינטימיות.

ולסיום, באמצעות חוויית הנישואין והאינטימיות מודגשת האהבה של הקב"ה והערצתו לעם ישראל. הקדוש ברוך הוא מתענג על קניין השמחה של העם שלו המושג באמצעות נישואין ואהבה. המצווה הראשונה בתורה היא "פרו ורבו" (בראשית א, כח). המדרש מספר לנו שהקב"ה ניצח על נישואי אדם וחוה ביום הראשון לבריאה. ההכרה של הקב"ה בחשיבות היחסים שבין איש לאישה באה לידי ביטוי בתחילת ספר בראשית, בדברי אלוקים: "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח).

חכמינו מלמדים אותנו כי הקב"ה התענג על נישואי האבות. התורה מזכירה פרטים אודות יחסי האבות עם נשותיהם, על מנת ללמד אותנו על גודל השמחה של אלוקים בראותם יחד.

כה חשובים הם הנישואין והמשפחה לאלוקים, עד שהתלמוד מספר לנו כי עם הגיעו של האדם לעולם הבא הוא נשאל שלוש שאלות: "נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה?"

הקב"ה מראה את היחס המיוחד שלו לנישואין בכך שהוא 'משחרר' מהעולמות העליונים את נשמות ההורים והסבים שנפטרו, שיוכלו להיות נוכחים בנישואי ילדיהם. בחתונה, תחת החופה, הקב"ה נכנס לשותפות לכל החיים עם הזג הטרי, ומקנה לאישה את הברכה ואת הכוח של יצירה.

כמה משמעותי הוא המדרש המספר על שאלתה של אותה גבירה רומית את רבי יוסי בן חלפתא, מה עושה הקב"ה לאחר שסיים לברוא את העולם? שאליה השיב רבי יוסי – "הקב"ה יושב ומזווג זיווגים…"

איחוד ואחדות הם עניינים מרכזיים ביהדות. אנו מעידים על אחדות הבורא בקריאת שמע בכל יום. "ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד" גם הוא מוזכר בכל יום בהתייחסות לימות המשיח. אינטימיות היא הכוח המניע שבאמצעותו מושגים האיחוד והאחדות במערכת היחסים שבין איש ואישה, האישה והקב"ה, ובסופו של דבר – הקב"ה ועם ישראל.

הפוסט אינטימיות ומחוייבות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סגירת מעגל https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%92%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c/ Thu, 19 May 2022 08:07:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2374 המקווה הוא מקום נהדר, מלא ברוחניות. הוא מייצג את שרשרת הדורות של נשים יהודיות שאנו הופכות לחוליה נוספת בה. ובשבילי, אחת מהחוויות הכי מפחידות, מביישות ולא נעימות שחוויתי מעולם. הי. קוראים לי חנה. אבל לא תמיד זה היה כך. נולדתי כאמריקאית. טכנית, נולדתי כיהודייה, אבל זה לא ממש היה חשוב בבית שלי, הייתי אז קימברלי. […]

הפוסט סגירת מעגל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המקווה הוא מקום נהדר, מלא ברוחניות.

הוא מייצג את שרשרת הדורות של נשים יהודיות שאנו הופכות לחוליה נוספת בה.

ובשבילי, אחת מהחוויות הכי מפחידות, מביישות ולא נעימות שחוויתי מעולם.

הי. קוראים לי חנה. אבל לא תמיד זה היה כך. נולדתי כאמריקאית. טכנית, נולדתי כיהודייה, אבל זה לא ממש היה חשוב בבית שלי, הייתי אז קימברלי.

ובהילוך מהיר אל עבר חיי הבוגרים. הייתי עדיין קימברלי. ידעתי שיש אלוקים, והייתי נחושה להתחבר אליו. הייתי בת 36, נשואה במשך 15 שנה, עם שלושה ילדים, כשגיליתי שהמקווה קיים.

הייתי חלק מתוכנית "שותפים לתורה". כאשר נושא שלושת המצוות של הנשים עלה, הייתי חייבת לדעת במה מדובר (אני הייתי הילדה המעצבנת של "אבל למה?", ומעולם לא גדלתי מזה). כך למדתי שיש כזה דבר שנקרא מקווה, ורציתי ללכת לשם.

האישה שאיתה למדתי ארגנה הכול, ולמדה איתי את כל ההלכות הנדרשות להכנות. היא האישה המדהימה ביותר והסבלנית ביותר… אם הייתה שאלה קשה או טיפשית לשאול – שאלתי אותה. אי שם באמצע תהליך הלמידה, שקלתי לפרוש. "את רוצה שאעשה מה?!" ו"את צוחקת עליי, נכון?", ריחפו כל זמן בראשי.

היום סוף סוף הגיע. עמדתי ללכת למקווה. עמדתי ללכת למקום יהודי. הייתי צריכה בגדים "יהודיים". חפרתי בתוך הארון שלי ומצאתי את החצאית היחידה שהייתה לי. זו הייתה חצאית מלמלה לבנה ומקומטת, רק כמה שנים אחרי שיצאה לגמרי מהאופנה. לבשתי חולצה מכופתרת בעלת שרוולים קצרים והתקדמתי אל הדלת, כשאני נראית כמו אסון אופנתי.

גרתי אז בפרברי מרכז ג'ורג'יה. המקווה הקרוב ביותר היה במרחק של כ-160 ק"מ בעיר אטלנטה. נסענו אל העיר הקטנה הסמוכה, שם התגוררו הוריי, כדי להשאיר שם את הילדים. ההורים שלי היו מתוקים כל כך שהסכימו לשמור עליהם, ומתוקים עוד יותר שתמכו בשיגעון שלי. אבי, שמעולם לא שמע על מושג המקווה, היה יכול להשוות זאת רק להטבלות נוצריות שראה בסרטים. כשנכנסנו אל האוטו, הוא קרא לעברי, "אל תיתני להם להטביל אותך יותר מדי פעמים!", ומתוך מילים מלהיבות אלה… יצאנו לדרך.

כשהגעתי אל המקווה, הייתי כל כך לחוצה, כל כך מפוחדת. מעולם לא הרגשתי כל כך לא שייכת, כל כך מבוישת, כל כך טיפשית. הכול היה נראה כל כך לא הגיוני. אפילו שמה של הגברת שפגשה אותי. השם שלה היה מה? איך את מאייתת "ריפקי"?

באמת שרציתי לברוח, מהר ככל שאוכל. אבל, עצרתי לרגע והתפללתי.

אני עדיין זוכרת מה אמרתי אז. "אלוקים, אני לא באמת יודעת או מבינה משהו מכל זה, אבל אתה אמרת לעשות את זה, אז אני הולכת לעשות זאת. אף לא אחד מן המשפחה שלי שמר את התורה שלך כבר מזמן, ואני יודעת שהבחירה בידיי, עכשיו. אם אני נסוגה עכשיו, אף אחד מהמשפחה שלי לא יזכור שאנחנו יהודים. זה יסתיים כאן ועכשיו. אבל, אם אני הולכת אל תוך המים האלה, ואני יודעת שכשאצא החוצה, זהו זה. אני אהיה יהודייה ואשמור את התורה שלך. אלוקים, אני עכשיו מתחייבת אליך".

כשיצאתי החוצה אל המכונית, לאחר הטבילה שלי, בעלי הביט בי בתדהמה. "מה קרה?" שאלתי. תדהמה מילאה אותו, והוא אמר – "את זורחת". ואכן. כך חשתי. מבחוץ ומבפנים. מדהים!

מאז, ההיכרות שלי עם שמירה על טבילה במקווה ידעה עליות ומורדות, אבל לא ויתרתי, ובסופו של דבר עברנו אל הקהילה היהודית באטלנטה.

יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מפקידת הקבלה במקווה, ששאלה אותי אם ארצה לבוא ולקבל הכשרה כממלאת מקום. שמחתי כל כך! שאני, אעבוד במקווה!?

וכך, קצת יותר משנה אחר כך, עבדתי במקווה כממלאת מקום של פקידת הקבלה במקווה. קלטתי שהאישה שאיתה אני עובדת (שגם היא ממלאת מקום) היא אותה רבקי מהביקור הראשון שלי למקווה. וואו! זה היה רגע מרגש. לא היינו יחד במקווה מאז אותה פעם ראשונה שהייתי שם.

נזכרתי במי שהייתי אז, באותה תקופה בחיים שלי, והבנתי שאינני אותו אדם. החיים שלי השתנו, גדלתי כל כך. הקב"ה עשה כל כך הרבה דברים נפלאים בחיים שלי שקירבו אותי אליו. הגעתי אל המקווה כקימברלי ויצאתי משם כחנה. נפעמתי לנוכח הפלא הזה, לנוכח סגירת המעגל.

כשנה לאחר מכן, נשאלתי אם ארצה לעבור הכשרה כבלנית. יותר מכל דבר בעולם! חשבתי, אבל השבתי בטון רגוע, "כן, אני בהחלט מעוניינת".

הפכתי לבלנית באותו מקווה עצמו שבו התחלתי את המחויבות שלי להשם. בכל פעם שאני נכנסת בדלת, אני מרגישה את הזכות והכבוד להיות חלק מהמצווה הזו של המקווה.

האם אני מאמינה שהמים שאני עומדת בהם הם אותם המים ששרה, רבקה, רחל ולאה עמדו בהם? בהחלט. ממש כמו שאני יודעת שהמקום שבו הרגשתי הכי מבוישת, הוא אותו מקווה שבו אני משמשת כבלנית היום.

סגירת מעגל.

הלוואי שנזכה לסגירת מעגל שלמה, בגאולה השלמה, במהרה בימינו.  

הפוסט סגירת מעגל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זו לא רק אמבטיה https://mikvah.org.il/%d7%96%d7%95-%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%a7-%d7%90%d7%9e%d7%91%d7%98%d7%99%d7%94/ Mon, 16 May 2022 08:03:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2369 לפני שנים רבות, אישה נשואה צעירה, עברה עם בעלה וילדיה הקטנים מישראל למדינה מרוחקת. לאישה הייתה אמונה פשוטה והשקפת עולם אמונית חזקה, אך כפי שהיה נפוץ באותם ימים – היא לא זכתה לחינוך יהודי אמיתי. היא שמרה תורה ומצוות, כפי שלמדה בביתה, מתוך אהבה תמידית להשם, ותשוקה כנה לעשות את הדבר הנכון. טהרת המשפחה הייתה […]

הפוסט זו לא רק אמבטיה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפני שנים רבות, אישה נשואה צעירה, עברה עם בעלה וילדיה הקטנים מישראל למדינה מרוחקת. לאישה הייתה אמונה פשוטה והשקפת עולם אמונית חזקה, אך כפי שהיה נפוץ באותם ימים – היא לא זכתה לחינוך יהודי אמיתי. היא שמרה תורה ומצוות, כפי שלמדה בביתה, מתוך אהבה תמידית להשם, ותשוקה כנה לעשות את הדבר הנכון.

טהרת המשפחה הייתה חשובה לה מאד, ואחד הדברים הראשונים שעשתה עם הגיעה לאותה מדינה חדשה וזרה, היה לאתר את המקווה הקרוב ביותר למקום מגוריה.

ליל הטבילה שלה הגיע, והיא עשתה בזהירות את דרכה אל בניין המקווה. כשנכנסה, היא הייתה המומה לראות חדר גדול ופתוח, מלא באמבטיות, ואפוף אווירה חגיגית משהו. בכל אמבטיה הייתה אישה, שניקתה עצמה ביסודיות. בלי חדרי הלבשה, בלי אמבטיות פרטיות, בלי וילונות! רק חלל פתוח אחד משותף לכולן!

אף שמעולם לא ראתה דבר שכזה, היא הסתירה את תדהמתה ואת חוסר הנוחות שחשה, והלכה בעקבות הבלנית לאמבטיה פנויה. שרפרף קטן ניצב לצד האמבטיה ועליו מגבת וסבון.

נבוכה לגמרי, אך נחושה לטבול במקווה, היא הסירה בזהירות מעליה את הבגדים ונכנסה אל האמבטיה, והמשיכה בניקוי יסודי כפי שלמדה, כהכנה לטבילה במקווה.

כשסיימה להכין את עצמה, היא יצאה מן האמבטיה, התעטפה במגבת הגדולה ושאלה אחת מהנשים האחרות כיצד מגיעים אל המקווה.

הנשים האחרות הביטו בה בתדהמה. "מקווה? אף אחת מאיתנו איננה משתמשת במקווה עצמו! אנחנו רוחצות את עצמנו ביסודיות ואז חוזרות הביתה!", הן אמרו לה לאט לאט, כאילו משהו לא בסדר אצלה. "כדאי שתדברי עם האחראית", הן יעצו לה.

וכך, כשהיא עטופה במגבת, היא חיפשה את האחראית ושאלה אותה אם תוכל להוביל אותה אל המקווה, כדי שתוכל לטבול.

"את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות?" שאלה האחראית. "אף לא אחת מהנשים האחרות משתמשת במקווה! המים שם מלוכלכים למדי, ולא הוחלפו כבר זמן רב. למה שלא תחזרי הביתה, עכשיו שאת נקייה ומוכנה?"

האישה הצעירה אולי לא הייתה מלומדת גדולה, אבל את זה היא ידעה בוודאות – מקווה הוא מקווה! אמבטיה איננה מקווה ולטבול במקווה היא חייבת!

"בבקשה, קחי אותי למקווה", היא התעקשה.

האחראית שמעה את הנחישות שבקולה, והובילה אותה אל המקווה. אחת אחת, כל קבוצת הנשים עקבו אחריה, סקרניות לראות מה יקרה. האחראית צעדה לאורך מסדרון חשוך, אל עבר חדר חשוך עוד יותר. כשהדליקה את האור התגלה חדר עגום למראה, עובש עולה על קירותיו. שם במרכז החדר, היה המקווה. המים היו מלוכלכים וקודרים, וניחוח מאיים נישא באוויר.

בטוחה שמבט אחד במקווה יספיק כדי להרתיע גם את האמיצה שבנשים, האחראית פנתה לצאת מן החדר. הנשים השתוממו יחד כשראו את אותה אישה פשוטה אך מסורה, מושיטה את המגבת לאחרת, ומתחילה לצעוד אל תוך המים המסריחים.

היא ביקשה מן האחראית לענות אמן על ברכתה, ואז טבלה את גופה הנקי כל כך, בתוך המים הירוקים-צהובים. פעם אחת, פעם שנייה ועוד פעם נוספת, כפי שלמדה. כפי שעשו אימה, סבתה ודורות רבים של נשים לפניה.

היא התרוממה מן המים כמו מלכה, באקט של קידוש השם כשהיא קיימה את המצווה הנהדרת הזו בנסיבות הרבה פחות נהדרות. כל אחת מאותן נשים הייתה עדה לכך שאמבטיה לא מספיקה. רק הטבילה במקווה יכולה להשלים את המצווה, בצורה נכונה וכשרה.

המשפחה שלנו תמיד הרגישה שכוונותיה הטהורות של האישה הביאו עליה ברכה, וענף חסידי נוסף לעץ המשפחה שלה. אני גאה להיות צאצאית של אותה אישה אמיצה שקיימה את מצוות טהרת המשפחה במסירות נפש עצומה שכזו!

הפוסט זו לא רק אמבטיה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סיפורי גבורה בטהרה | מקווה בסיביר ומסירות נפש https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%92%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%94-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%91%d7%99%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%a8/ Thu, 12 May 2022 14:04:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2035 הפוסט סיפורי גבורה בטהרה | מקווה בסיביר ומסירות נפש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הפוסט סיפורי גבורה בטהרה | מקווה בסיביר ומסירות נפש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כל מה שרצית לדעת על טהרת המשפחה https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%a8%d7%a6%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94/ Thu, 12 May 2022 14:01:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2031 הפוסט כל מה שרצית לדעת על טהרת המשפחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

הפוסט כל מה שרצית לדעת על טהרת המשפחה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מקווה בשעת מלחמה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%a2%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94/ Mon, 09 May 2022 07:57:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2360 כשלמדתי על טהרת המשפחה לפני החתונה שלי, שמעתי סיפורים מעוררי השראה על נשיםשהקריבו הכול על מנת שיוכלו לשמור את המצווה הזו – נשים ברוסיה הצארית, או באירופהבזמן מלחמת העולם השנייה, שסיכנו את חייהן כדי להתגנב אל המקווה בנסיבות הכי קשות.זה גרם לי להרגיש אסירת תודה שאני חיה בישראל, במאה ה-21, שבה אפשר למצואמקוואות יפהפיים כמעט […]

הפוסט מקווה בשעת מלחמה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשלמדתי על טהרת המשפחה לפני החתונה שלי, שמעתי סיפורים מעוררי השראה על נשים
שהקריבו הכול על מנת שיוכלו לשמור את המצווה הזו – נשים ברוסיה הצארית, או באירופה
בזמן מלחמת העולם השנייה, שסיכנו את חייהן כדי להתגנב אל המקווה בנסיבות הכי קשות.
זה גרם לי להרגיש אסירת תודה שאני חיה בישראל, במאה ה-21, שבה אפשר למצוא
מקוואות יפהפיים כמעט בכל שכונה.
אבל, כשליל המקווה התקרב בשבוע שעבר, מצאתי את עצמי חרדה יותר מאשר נרגשת. אני
גרה באזור שיש בו דקה אחת בלבד לתפוס מחסה בהישמע אזעקה. ספגנו למעלה ממאה
טילים במשך השבועות האחרונים, והירי עלול להתחדש בכל רגע נתון. מאז תחילת הסבב
הנוכחי התקלחתי מקלחות של שתי דקות בלבד, מקווה שלא להיתפס לא מוכנה בעת
אזעקה.
אבל ליל טבילה? ההכנות לוקחות זמן. וכך, בזהירות התחלתי להתכונן. איש לא יוכל לעצור
אותי מלהשלים את המשימה הקדושה הזו.
הלילה ירד. נכנסתי לרכב ונסעתי אל המקווה. הגעתי אל המבנה, ומצאתי אותו נעול. כעולה
חדשה, העברית שלי לא מדהימה. לאט לאט קראתי את השלט שהודבק לדלת. זו הייתה
רשימה של שלושה מקוואות אחרים באזור. קלטתי שלמקווה הזה אין מרחב מוגן, ולכן הוא
סגור עד להודעה חדשה.
אישה נוספת הגיעה מאחוריי. ואז עוד אחת. הצעתי להסיע אותן למקווה הקרוב ביותר.
במקום מגוריי, לא לכולן יש רכב. החלטנו לחכות עוד קצת, לראות אם עוד אישה תזדקק
לטרמפ. שתי דקות אחר כך, הגיעה עוד אישה. נדחסנו לתוך המכונית שלי ונסענו לצד השני
של העיר. כשהגענו אל המקווה, הבלנית קיבלה אותנו בחום. כיסאות הובאו מבית כנסת
סמוך כדי שלכולנו יהיה מקום לשבת.
זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי נשים ישראליות מחכות בתור בסבלנות. עשרות נשים –
אשכנזיות וספרדיות, דתיות ומסורתיות – ישבו יחד, מברכות זו את זו וקוראות תהלים. אף
אחת לא התלוננה.
זוהי ישראל בעת מלחמה. הליכה במרחב הפתוח בעיר שלי היא חוויה מפחידה. העיניים
נודדות מצד לצד, מחשבות את הזמן שיש לרוץ למרחב המוגן אם יירו טילים. אך אנו נחושות.
אנו עוזבות את הנוחות והבטיחות של הבתים שלנו, כדי לבקר חיילים פצועים בבית הרפואה,
להביא ארוחות למשפחות של חיילי מילואים, וכמובן, ללכת למקווה. ברוך השם, לא נשמעו
אזעקות באותו ערב. אבל היו אזעקות בלילה הבא וגם בלילה שלאחריו. אני ממשיכה
להתפלל שבקרוב מאד נוכל לקיים את המצוות שלנו חופשיות מדאגה.

הפוסט מקווה בשעת מלחמה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טהרת המשפחה ביהדות | הגב' פיא ליפסקר אצל טיירה בנקס https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%91-%d7%a4%d7%99%d7%90-%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%a1%d7%a7%d7%a8-%d7%90%d7%a6%d7%9c/ Mon, 09 May 2022 07:33:42 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1409 הגב' פיא ליפסקר- שליחת חב"ד במנהטן מתארחת בתוכנית של טיירה בנקס ומדברת על החוקים היהודיים של טהרת המשפחה

הפוסט טהרת המשפחה ביהדות | הגב' פיא ליפסקר אצל טיירה בנקס הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הגב' פיא ליפסקר- שליחת חב"ד במנהטן מתארחת בתוכנית של טיירה בנקס ומדברת על החוקים היהודיים של טהרת המשפחה

הפוסט טהרת המשפחה ביהדות | הגב' פיא ליפסקר אצל טיירה בנקס הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אופרה ווינפרי חוקרת את העולם הסודי של המקווה https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%a4%d7%a8%d7%99-%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%94/ Sun, 08 May 2022 07:29:18 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1406 אופרה ווינפרי מסיירת במקווה טהרה יפהפה בניו יורק. הצטרפו אליה בזמן שהיא חוקרת את העולם הסודי של המקווה

הפוסט אופרה ווינפרי חוקרת את העולם הסודי של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אופרה ווינפרי מסיירת במקווה טהרה יפהפה בניו יורק. הצטרפו אליה בזמן שהיא חוקרת את העולם הסודי של המקווה

הפוסט אופרה ווינפרי חוקרת את העולם הסודי של המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ברכה כפולה https://mikvah.org.il/%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%94-%d7%9b%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%94/ Thu, 05 May 2022 07:53:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2357 אחותי התקשרה אליי בערב פסח, תשעה חודשים לפני שהריתי את בתי הקטנה והיפה (ראו את הסיפור "טבילה בזמן"). בחשש רב, היא סיפרה לי שיש לה בעיה גדולה. "אני אמורה ללכת למקווה בליל הסדר! איך אני אמורה לעשות את זה? אנחנו אמורים ללכת לבית של אמא, בית מלא אורחים! כולם יראו אותי בלי איפור! שעה הליכה! […]

הפוסט ברכה כפולה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אחותי התקשרה אליי בערב פסח, תשעה חודשים לפני שהריתי את בתי הקטנה והיפה (ראו את הסיפור "טבילה בזמן").

בחשש רב, היא סיפרה לי שיש לה בעיה גדולה. "אני אמורה ללכת למקווה בליל הסדר! איך אני אמורה לעשות את זה? אנחנו אמורים ללכת לבית של אמא, בית מלא אורחים! כולם יראו אותי בלי איפור! שעה הליכה! איך אני יכולה לעשות את זה? אני לא יכולה לחכות וללכת בחול המועד?", היא שאלה אותי, מתפללת בלחש לקבל את האישור וההסכמה שלי. אבל אני, נאמנה לאמונה החזקה שלי שאסור לדחות טבילה במקווה, אמרתי לה שהיא חייבת לעשות את זה, היא חייבת לטבול בזמן. היא התנגדה ואמרה שאיננה יכולה, אבל אני הייתי עקשנית ובסופו של דבר היא הסכימה.

היה עדיין קר למדי באותו ליל סדר, אבל היא צעדה באומץ במשך שעה אל המקווה. כשהיא הגיעה, דמיינו לעצמכם את התסכול שלה, לשמוע מהבלנית שהבוילר התקלקל ושאין מים חמים בכלל! המקווה עצמו היה קר כקרח!

מיואשת למדי, היא התיישבה לנוח לרגע, לנשום ולנסות להתחמם מעט מההליכה הקפואה. בעוד היא נחה לה, נכנסה אישה אחרת פנימה, בלי כיסוי ראש, לבושה במכנסיים, מוכנה להיכנס למקווה. גם לה נאמר, שאין מים חמים בכלל.  

"לא משנה", אמרה הגברת. "זה הזמן שלי לטבול ואני הולכת לעשות את זה, עם מים חמים או בלי מים חמים!", היא פנתה לאחותי, ואמרה: "ואת גם!".

הלהט שלה היה מדבק. אחותי טבלה, ויצאה כחולה מהקור המקפיא של המים. היא עשתה את דרכה בחזרה הביתה בלילה הקר הזה, והגיעה לליל הסדר, בלי איפור, לשולחן מלא אורחים.

באותו לילה היא הרתה.

תשעה חודשים מאוחר יותר, כשהיא שוכבת בבית הרפואה, מניקה את התינוקת החדשה שלה, היא הבחינה בזווית עינה בשבריר תנועה. כשהביטה לכיוון, היא זיהתה את אותה אישה שטבלה איתה אז במקווה, דוחפת עריסה! אחותי קראה אליה, "את זוכרת אותי?" "בוודאי שאני זוכרת אותך", היא השיבה. "מזל טוב!" אמרה אחותי, "אני ילדתי בת, ומה את?"

היא פנתה לאחותי בחיוך ואמרה, "תאומות!" אחותי הבינה שהאישה המיוחדת הזו בורכה בברכה כפולה! ברכה אחת על המצווה שלה ועוד ברכה על החלק שלה במצווה של אחותי!

כשאת מקיימת את המצווות שלך בשמחה, מכל הלב, לא תמיד תוכלי לראות מיד את התוצאות המבורכות. הברכות נמצאות שם בכל מקרה, ומחכות להתגלות כשיגיע הזמן.

הפוסט ברכה כפולה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אתגר המקווה https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%aa%d7%92%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Mon, 02 May 2022 07:44:48 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2353 פני השטח הרגשיים שלי היו מלאי מהמורות, כשאפשרתי לטינה שהצטברה בי לבנות שכבה אחר שכבה של סלע קשיח מסביב ללב שלי. זה היה רק כמה שעות לפני מועד הביקור במקווה, ולא ראיתי שום דרך לפיוס עם בעלי. איך אפשר להיות באינטימיות עם האדם שגורם לכל כך הרבה כאוס ותסכול? גם לא הרגשתי רוחנית במיוחד. המורדת […]

הפוסט אתגר המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> פני השטח הרגשיים שלי היו מלאי מהמורות, כשאפשרתי לטינה שהצטברה בי לבנות שכבה אחר שכבה של סלע קשיח מסביב ללב שלי. זה היה רק כמה שעות לפני מועד הביקור במקווה, ולא ראיתי שום דרך לפיוס עם בעלי. איך אפשר להיות באינטימיות עם האדם שגורם לכל כך הרבה כאוס ותסכול?

גם לא הרגשתי רוחנית במיוחד. המורדת הפנימית שלי בעטה וצעקה בקשר לאין סוף הפרטים שקשורים להכנה לטבילה במקווה.

האם הקדוש ברוך הוא באמת מעריך מה כרוך בלרחוץ, לסרק, לבדוק ולטבול?

וכל זה, לשם מה?! בעלי חושב שאני ביקורתית. אני חושבת שאני משקפת את האתגרים שנגרמים, ובכן, על ידו. אני לא רוצה לעשות את זה!!!

אני אורזת את התיק ויוצאת. חבריי לדרך הם: סקפטיות, כניעה ותסכול. אני נכנסת לחדר ההכנה המחודש, ובפעם הראשונה מזה הרבה שעות, אני עוצמת עיניים ושואפת אוויר עמוק ככל האפשר. אמבטיה ארוכה ויסודית לפניי, ואני צריכה לחשוב איך אני נרגעת. זה בכלל לא פשוט.  

אני פותחת את המים. לא חם כמו שאני אוהבת. טוב. עוד באסה לאוסף. רגע, אולי לא. אולי המים לא חייבים להיות תמיד חמים בדיוק כמו שאני אוהבת אותם. אני לא יכולה לשלוט בזה. לפעמים דברים הם מעבר לשליטתי.

אוי, שוב.

המים לא מושלמים. אנשים לא מושלמים. בעלים לא מושלמים. המים זורמים, ואיתם גם מחשבותיי. אולי הכאוס הוא יציר כפיי? כשאני פורטת על כל נימי חוסר השלמות? אני יכולה לקבל את המים. אני יכולה לקבל את עצמי. אולי הגיע הזמן לקבל גם את הפגמים שבאנשים אחרים בחיי? אני לא יכולה לשלוט בהם.

אמבטיה ארוכה ויסודית. גאוני. המחשבות צומחות אט אט בתוכי. זה בכלל לא כיף להיות תובענית כל כך. הרבה יותר שליו ורגוע לשחרר. להיכנע. לקבל את המציאות ולא להילחם בה.

הגיע תורי להיכנס למקווה.

אני יורדת לאט את שלוש המדרגות וטובלת את עצמי לחלוטין. אני משתהה בתוך המים. אני רוצה לתפוס את זה. עכשיו הכול ברור כל כך, איך האגו שלי מפריע למערכות היחסים שלי. עם אנשים. עם הקב"ה.

זוהי התמזגות מוחלטת. אני נותנת את כל כולי להשם. כולל גם את האגו שלי. אני נכנעת לכוח גדול ממני. זה מרגיע כל כך.

אני נטולת חלודה ברגע זה. המים הרעננים יכולים לזרום דרכי. הפוטנציאל לאנרגיה רוחנית לא אבד לי. אני מוכנה לקבלה ללא תנאים של האדם הכי חשוב בחיים שלי.

השאלה שלי השתנתה: האם אני מבינה עד הסוף מה זה לרחוץ, לסרק, לבדוק ולטבול?

הפוסט אתגר המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> צניעות – יופי פנימי ומהותי https://mikvah.org.il/%d7%a6%d7%a0%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%a4%d7%99-%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99-%d7%95%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%aa%d7%99/ Wed, 27 Apr 2022 18:49:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2314 "מטרתה של הצניעות אינה להסתיר את עצמנו ממבטם של אחרים. מטרתה של צניעות היא לשמר את האינטימיות שלנו. גם בין בני זוג, יש צורך בצניעות. ובמיוחד בין בני זוג, יש לטפח את האינטימיות ולהגן עליה. אם הנישואין הולכים להימשך חיים שלמים, כפי שהם אמורים להיות, על בני הזוג לעבוד יחד על מנת לשמר את האינטימיות" […]

הפוסט צניעות – יופי פנימי ומהותי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "מטרתה של הצניעות אינה להסתיר את עצמנו ממבטם של אחרים. מטרתה של צניעות היא לשמר את האינטימיות שלנו. גם בין בני זוג, יש צורך בצניעות. ובמיוחד בין בני זוג, יש לטפח את האינטימיות ולהגן עליה. אם הנישואין הולכים להימשך חיים שלמים, כפי שהם אמורים להיות, על בני הזוג לעבוד יחד על מנת לשמר את האינטימיות" (הרב מאניס פרידמן, האם אנשים כבר לא מסמיקים? [באנגלית] – ניו יורק: הרפר קולינס, 1986).

אגדה יהודית מטלטלת מספרת את סיפורה של אישה יהודייה שנאסרה בידי קבוצת חיילים אנטישמיים. כדי להפוך את מעצרה למפגן ראווה, היא נקשרת למשאית משוריינת, ונגררת ברחבי העיר עד למותה. כאילו הייתה מוכנה לתרחיש, האישה שולפת שקיק של מחטים. בכאב, אך בגאווה, היא נועצת אותן דרך שולי שמלתה אל תוך עורה, על מנת לוודא שגם ברגעיה האחרונים, היא נשארת צנועה ומכוסה.

דימוי הצניעות מוטמע בהיסטוריה שלנו. במהלך השעבוד של העם היהודי במצרים ולאחר יציאתם ממנה, היו הנשים ידועות בסטנדרטים הגבוהים של הצניעות שלהן. לאחר קריעת ים סוף המופלאה, וידאה מרים הנביאה שקולות שירת השמחה וההודיה שלה ושל נשות העם, לא יישמעו בקרב הגברים.

כל יהודי, ואפילו ילדים, מכירים את הפסוק המפורסם, שבמקורו הוא חלק מנבואת בלעם הרשע שניסה, ללא הצלחה, לקלל את העם היהודי – "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". הפרשן הנודע, רש"י, אומר שבלעם הצביע במילים אלה על תכונת הצניעות של עם ישראל, המתבטאת בכך שפתחי הכניסה לאוהלים שלהם במדבר, לא פנו זה אל זה.

רות, האישה המפורסמת שאת סיפורה אנו קוראים בחג השבועות, נודעת לשבח במדרש, על צניעותה. המדרש מתאר כי צניעותה של רות הייתה אחת התכונות הנפלאות שבועז, שנועד להיות בעלה, ראה בה – "כל הנשים מתכופפות ומלקטות, וזו יושבת ומלקטת [את החטים שנפלו על הקרקע]. כל הנשים מפשילות [=מרימות] שמלותיהן, וזו משלשלת שמלתה. כל הנשים משחקות [=צוחקות] עם הקוצרים, וזו מצנעת עצמה". אכן, היו אלה תכונות הצניעות והרגישות שבזכותן מצאצאיה של רות מגיע המשיח.

הצניעות אינה מוגבלת לאופי הלבוש. הצניעות מייצגת דרך חיים, סגנון של התנהגות וביטוי של אופי. בין אם מדובר באוכל או בדיבור, בשמחה או באבל, צופן הצניעות רלוונטי ונצחי. הזוהר אומר כי שמירת הצניעות של אימהות משפיעה על שלומם ורווחתם של בני המשפחה, ברוחניות ובגשמיות.

מה שעומד מאחורי כל יישומי עיקרון הצניעות, היא ההבנה שהנשמה שוכנת בתוך הגוף. בכדי שהנפש והגוף יהיו בהתאמה מלאה, על האדם לאמץ סטנדרטים מסוימים בייצוג הפיזי שלו והתנהגותו החיצונית, סטנדרטים התואמים את רוחניות הנשמה. אכן, הסטנדרטים הללו הפכו לסימן ההיכר של הישרדותנו, ובמובנים רבים הגדירו את הנראות והייצוגיות שלנו בחברה שנעשית מתירנית יותר ויותר.

מחמת הסכנות שמציבה החברה ובשל היעדרן של נורמות מוסריות מוגדרות, היהדות מכירה בצניעות כאבן היסוד ליחסי אישות וחלק בלתי נפרד מהצד הרוחני שלהם. במובן זה, קוד ההתנהגות של הצניעות לא נועד להגביל את מערכת היחסים, אלא דווקא להעצים אותה. היא נועדה להעצים את אופיים הייחודי של היחסים, כך שלנצח יישארו ייחודיים עבור בני הזוג. זוהי הסיבה שהחלק בשולחן ערוך העוסק ביחסי אישות, נושא את הכותרת "הלכות צניעות".

בלעדי אותם כללים ואותן הלכות, היו חיי הנישואין והמשפחה היהודיים נראים אחרת לגמרי. זוגות היו יכולים לשמור על דיני המשפחה אך להתעלם מהרוח ומהמטרה האמתיות שלהם. בדומה לכך שהלכות ה"שבות" (האיסור על עבודה פיזית ופעילות מאומצת בשבתות ובחגים), מכתיבים ויוצרים את אופייה של השבת, הופכים אותה ממה שיכול היה להיראות כחוויית יומיום שגרתית, לחוויה של יום קדושה, כללי הצניעות, קובעים במשך שנים את הטון בבית היהודי ואת רוחם של חיי המשפחה היהודיים, וממשיכים לעשות זאת גם בזמננו, כשהצורך בדבר לא היה מעולם גדול יותר.

חוקי הצניעות הם, משמעותית, הרבה מעבר לקוד לבוש. הם מייצגים מבט וגישה לחיים המבטאים את נשיותה ואופייה המיוחד של האישה, והופכים את היחסים ממפגש חיצוני לחוויה פנימית. המלך דוד כותב בספר התהילים: "כל כבודה בת מלך פנימה", לחוויה הפנימית הזו יש את הכוח להשפיע על הבית, על המשפחה ועל הקהילה.  

במקום להדיר את היופי והאטרקטיביות הטבעיים של האישה, התורה יוצרת מסגרת, שבה הם יכולים להיות מוערכים ונחשבים. מקורות רבים מספור בתורה מעידים על יופייה של האישה ועל התשוקה הפנימית שלה להציג ולהראות את המראה החיצוני שלה. הקב"ה יצר את האישה כנברא יפה. המדרש אומר כי יופייה של חוה הועבר לנשים בדורות הבאים.

ואכן, התלמוד מספר לנו שבזמן שבני ישראל נדדו במדבר לאחר היציאה ממצרים, הקדוש ברוך הוא דאג לכך הנשים יוכלו לייפות את עצמן. מאוחר יותר, בתקופת עזרא, עזרא חקק צו מיוחד הפוקד על מוכרי התמרוקים לעבור מעיר לעיר על מנת לוודא שלנשים תהיה גישה למרכולתם.

קוד הצניעות לא נועד לגרום לאישה להיראות בלתי-מושכת. אם זו הייתה המטרה, היה קשה להצדיק את כיסוי השיער של נשים כאשר כיסוי זה גורם להן להיראות מושכות אפילו יותר. בגדים מושכים יכולים להפיק מחמאות; הם לא מוכרחים לעורר תגובות אינטימיות. אינטימיות נובעת מרגשות ומאינטראקציה פיזית מתאימה. זהו השטח המיוחד לבעל ולאשתו בתוך ההקשר של מערכת יחסים מחייבת.  

מרתק לראות כמה סקרניים אנו נהיים לגלות מה נמצא מאחורי גדר גבוהה או חצר מוקפת חומה, ולעומת זאת גינה פתוחה בקושי תמשוך את תשומת לבנו. זה מרגש עוד יותר אם אנו היחידים שיש להם את המפתח או את הסיסמה הנדרשת כדי להיכנס לגן. אנשים שמציגים את גופם לראווה, אינם יכולים לצפות ששותפיהם לחיים יחושו משיכה כלפיהם. "לא הכול צריך להיות גלוי. לכולם כדאי לטפח גן סודי" (אסתר פרל, רבייה בשבי [באנגלית], ניו יורק: הרפר קולינס, 2006).

בהקשר זה, צניעות היא צורך חיוני אפילו בין בעל לאישה. אם היחסים שלהם עתידים להיות ממושכים, עליהם לתחזק כבוד הדדי לרגשות בן הזוג, לצרכיו ולגופו. אם הכול פתוח ונמצא כל העת במצב תצוגה מתמדת, ערכה של מערכת היחסים מצטמצם, מאחר שהשותפים במערכת היחסים הזו מאבדים את האינדיווידואליות שלהם, את הנימוס ההדדי, כמו גם את תחושת המסתורין וההפתעה המאפשרים למערכת יחסים פרטית לפרוח.

"פרטיות ואינטימיות הולכים יד ביד. החיבור הפיזי השלם של בעל ואישה יוצר רגע בזמן שבו הרגשות העמוקים ביותר שלהם, האהבה, השמחה וההתרגשות שלהם, מתרכזים אל תוך חוויה עוצמתית וייחודית שמעבירה את מערכת היחסים שלהם למישור האולטימטיבי של מציאות" (נ. ברוורמן וס. אפיסדורף, מותו של קופידון [באנגלית], בולטימור, מרילנד: דפוס לווייתן, 1996).

כפי שאומר מאניס פרידמן, "הצניעות נועדה לשמר את האינטימיות, לא למנוע מחטא. הצניעות לא נבראה לאדם שרוצה לחטוא, כשם שהחוקים לא נועדו לאלה המעוניינים לבצע פשעים. הצניעות היא עניין עדין הרבה יותר; לשמר את הממד השלישי שלנו, היכולת שיהיו לנו יחסים עמוקים ואינטימיים".

מאמר זה הוא חלק מן הספר [באנגלית] – 'רוחניות ואינטימיות', מאת הרב רפאל אהרן.

הפוסט צניעות – יופי פנימי ומהותי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלו את הרב! https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%95-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91/ Wed, 20 Apr 2022 18:46:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2310 שאלה: כשמביטים בכל המידע הזמין אונליין כיום, הכול הופך לזמין ונגיש יותר. כל כך הרבה ידע יהודי קיים שם; ובאתרים יהודיים רבים יש אפילו את האפשרות "שאלו את הרב". וזה גורם לי לתהות: האם קיומו של רב ממשי עם קשר אישי אליו הוא עדיין צורך חיוני בחיים היהודיים כיום? תשובה: כולנו מכירים את ההתנהלות של […]

הפוסט שאלו את הרב! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלה:

כשמביטים בכל המידע הזמין אונליין כיום, הכול הופך לזמין ונגיש יותר. כל כך הרבה ידע יהודי קיים שם; ובאתרים יהודיים רבים יש אפילו את האפשרות "שאלו את הרב". וזה גורם לי לתהות: האם קיומו של רב ממשי עם קשר אישי אליו הוא עדיין צורך חיוני בחיים היהודיים כיום?

תשובה:

כולנו מכירים את ההתנהלות של המערכות הקוליות הממוחשבות המשיבות לנו בטלפון: אתם מתקשרים אל הבנק שלכם ובפיכם שאלה מאד ספציפית, רק כדי להיענות בהקלטה המוכרת, "ברוכים הבאים ל…", שבעקבותיה רשימת אפשרויות המסתיימת ב-"אם אתם מעוניינים במידע נוסף, היכנסו לאתר שלנו…". למעשה, לאחרונה, החל בנק אמריקאי לפרסם פרסומת המיועדת ללקוחות היוקרה של הבנק. תמצית הקמפיין שלהם הייתה שאם אתם לקוחות יוקרה, תוכלו להתקשר אל הבנק ולדבר עם נציג אמתי מיד. מדהים! בעולם שבו אוטומציה היא צורך השעה, מתוגמלים לקוחות היוקרה ביכולת שלהם להימנע מן המערכת האוטומטית. מה שאנחנו מתעבים כל כך במערכות הללו, הוא שהן משילות מעלינו את האינדיווידואליות שלנו. כולנו אמורים להתאים לאחת מ-11 או 13 האפשרויות שמציע לנו הקול המונוטוני. כאשר משיב לנו בן אנוש אמתי, אנחנו מרגישים את הנוחות שבמענה שפונה אלינו כאל בני אדם ייחודיים בידי אדם שמבין את חוויות התסכול שבחיי היומיום.

ההלכה היהודית היא מצד אחד אחידה, אבל בעת ובעונה אחת היא גם מאד מותאמת מקרה. היא מאד אחידה מבחינת מה שההלכה מגדירה כדרך האופטימלית לעשות דברים – "לכתחילה". אך יחד עם זאת – אין כמעט מקרה שבו ההלכה היהודית איננה מתייחסת לפרט ולנסיבות הייחודיות לו – ובכך מאפשרת גמישות – המבוססת על קריטריונים של המקרה הפרטי הנידון. הקריטריונים הללו הם לאו דווקא חלק מהמקרה עצמו, אלא מבוססים לפעמים על ההיסטוריה של האדם ואפילו על המזג האישי שלו או שלה. לדוגמה: ישנם מקרים רבים שבהם ההלכה מאפשרת להקל "אך רק אם יש בדבר צורך גדול". "צורך גדול" היא הגדרה מאד סובייקטיבית הצריכה להתחשב בנסיבות המידיות, בהיסטוריה של השואל, בתכונות האופי שלו ועוד ועוד. אם הדבר היה תלוי באדם עצמו, היו בלי ספק רבים שבאופן אופייני היו מגדירים כל מצב כ"צורך גדול", בעוד אחרים לא היו מגדירים "צורך גדול", גם אם חייהם היו תלויים בדבר.

חכמינו ז"ל מורים לנו: "עשה לך רב וקנה לך חבר". רב הוא לא רק מאגר מידע – האינטרנט מציע רבים כאלה. על מנת להשיב בצורה מדויקת לשאלה פרטית של אדם פרטי, על הרב להיות גם סוג של חבר, אדם שיש לו קשר אמתי אל השואלים. המצב המסוים של אדם מסוים, צריך להיות מוכר לרב ואל לו להסתמך על "תחושות".

אבל יש כאן עוד יותר מזה, שכן תפקידו של רב איננו רק להשיב על שאלות. הרב נמצא שם כדי לשמש כ"פנים" של הדת, השער אל הקהילה ואל הדת כמכלול. פיתוח קשר אישי עם רב הוא לפיכך חלק משמעותי בצמיחה האישית של אדם יהודי. הקב"ה רוצה שכל אדם יהפוך ל"שותף" ב"עסק" שלו. הרב נמצא שם כדי להראות לאדם איך להפוך לשותף ב"עסק". אם אתם רוצים להשקיע השקעה רצינית בחברה שיש לה פוטנציאל בלתי מוגבל, לא הייתם רוצים להתקשר למערכת האוטומטית; הייתם רוצה להתיידד עם המנהלים.

אם כן, האינטרנט הוא בלי ספק כלי נפלא לקדם את הידע היהודי שלנו, אך הוא איננו יכול להחליף בשום אופן את תפקידו של רב ידידותי. כלקוחות יוקרה ב"עסק" של הקדוש ברוך הוא, מגיע לכם לדבר עם בן אדם – לא עם מכונה.    

הפוסט שאלו את הרב! הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חני ליפשיץ מנפאל בסיפור עוצר נשימה https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%a9%d7%99%d7%a5-%d7%9e%d7%a0%d7%a4%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%95%d7%a6%d7%a8-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%94/ Wed, 20 Apr 2022 11:06:11 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1915 סרט מדהים | חני ליפשיץ מנפאל בסיפור עוצר נשימה על הולדת נסיה

הפוסט חני ליפשיץ מנפאל בסיפור עוצר נשימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סרט מדהים | חני ליפשיץ מנפאל בסיפור עוצר נשימה על הולדת נסיה

הפוסט חני ליפשיץ מנפאל בסיפור עוצר נשימה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סיפורי מקווה https://mikvah.org.il/%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Mon, 18 Apr 2022 08:19:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2343 כפי שסיפרה הגברת סימה פריז, מונטריאול, קנדה. לאישה צעירה, שלצער הלב הייתה בעיצומו של סבב שני של טיפולי כימותרפיה, היה ילד שהשתתף בפעילות בית הספר היהודי של אחר הצהריים. בעדינות, אך בנחישות ובעקביות, שוחחתי איתה על טבילה במקווה, בתקווה שאצליח לעודד אותה ללכת.  בחסדי השם, היא הלכה למקווה. זו הייתה עבורה חוויה מעוררת השראה! אני […]

הפוסט סיפורי מקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כפי שסיפרה הגברת סימה פריז, מונטריאול, קנדה.

לאישה צעירה, שלצער הלב הייתה בעיצומו של סבב שני של טיפולי כימותרפיה, היה ילד שהשתתף בפעילות בית הספר היהודי של אחר הצהריים.

בעדינות, אך בנחישות ובעקביות, שוחחתי איתה על טבילה במקווה, בתקווה שאצליח לעודד אותה ללכת. 

בחסדי השם, היא הלכה למקווה. זו הייתה עבורה חוויה מעוררת השראה! אני הייתי מאושרת. אמרתי לה שתספר לחברות ולבנות משפחה על כך. הלהט שלה בוודאי יעורר אחרות!

הייתה לה אחות, שלצער הלב איבדה ילד, את בנה היחיד. האחות בילתה שנים במעבר מטיפול פוריות אחד למשנהו, אך ללא הצלחה. האישה הצעירה שלנו שכנעה אותה ללכת למקווה. 

האחות הסכימה והלכה למקווה, וחודש אחד בלבד לאחר מכן, בגיל 51, היא התקשרה לאחותה לספר לה שהיא בהיריון!

הייתה אישה אחת, שבעלה התנדב אצלנו בפעילות 'מעגל הידידות' [=ארגון שמפעילה תנועת חב"ד עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים]. לא ידעתי דבר על הרקע שלו, או על רמת שמירת המצוות שלו. יום אחד, הוא מתחיל לדבר איתנו באידיש! טוב, כולנו יודעות שלצער הלב, דיבור באידיש אינו אינדיקציה לשמירת תורה ומצוות, אך לעובדה שדיבר אידיש יפה כל כך חייבת להיות משמעות כלשהי!

פגשתי את אשתו, נתניה, וגיליתי שהם נשואים כבר הרבה שנים, אך עדיין לא התברכו בילדים. נתניה היא גברת נעימה ולבבית וככל שהלכנו ודיברנו עוד ועוד, הרגשתי בנוח לשאול אותה אם היא שומרת על טהרת המשפחה, או אם אי פעם טבלה במקווה. היא אמרה שהיא הולכת למקווה. לא הייתי בטוחה מה רמת הידע שלה, והצעתי שתארגן אצלה בבית שיעור חזרה על הלכות טהרת המשפחה. הסברתי לה את חשיבותה של חזרה מדי תקופה, ועל כך שהרבי יעץ לעתים רבות לזוגות לחזור על ההלכות הכה חשובות האלה.

נתניה ארגנה את השיעור, ואני עבדתי במרץ למצוא את המרצה המתאימה. היה די מורכב למצוא מישהי שתהיה זמינה בזמן שהתאים לכולן. בסופו של דבר, מצאתי את אמנדה שקולניק שפירו, שהיה עליי לשכנע אותה להגיע. לאמנדה היה ילד אחד, והיא התפללה לעוד ילדים. היא אמרה לי שאני צריכה להבטיח לה שאם היא תסכים למסור את השיעור, היא תזכה לילד! אמרתי לה שאני בטוחה שהרבי ייתן לה את ברכתו לילד!

היה זה לילה קפוא במונטריאול. הייתה היענות רבה לשיעור החזרה, ונשים רבות מכל החוגים הגיעו אליו. אפילו שתי כלות, שהיו צמאות לדעת וללמוד. כולן התרגשו והתעוררו. אמנדה עשתה עבודה נהדרת. אפילו הצלחנו לשכנע את אחת מהכלות, שלא הייתה אורתודוקסית, לערוך חופה כשרה – וללכת קודם למקווה!

אישה אחרת, שהייתה בהיריון ומעולם לא הייתה במקווה, שמעה שיש סגולה ללכת למקווה בזמן שאישה שמשתוקקת להרות הולכת למקווה, כך שהאישה שמנסה להרות תוכל לטבול מיד לאחר האישה ההרה. היא הזמינה את נתניה לאפשר לה לטבול כשנתניה הייתה צריכה ללכת למקווה, כך שנתניה תיהנה מהסגולה הזו. בסיכומו של דבר – היה זה ערב נהדר.

כחודש לאחר מכן, הגיע בעלה של נתניה לפעילות 'מעגל הידידות' כשהוא שמח ונרגש. "נתניה בהיריון!" כמובן שהיינו מאושרים כל כך! ברוך השם! חדשות נפלאות.

אבל הסיפור עוד לא נגמר…

כחמישה חודשים לאחר אותו שיעור חזרה, במהלך פעילות התרמה מיוחדת שערכנו לכבוד 'מעגל הידידות', נתקלתי באמנדה שקולניק. שמחתי כל כך לראות אותה. שוחחנו כמה דקות, ואז הסירה אמנדה את המעיל שלבשה כדי להראות לי, שבחסדי השם, היא בחודש החמישי להריונה!

והסיפור הזה עוד ממשיך…

שמונה חודשים לאחר אותו אירוע שעכשיו כבר אפשר היה להגדיר אותו כמדהים, פגשתי אישה צעירה. לא הצלחתי להיזכר איפה פגשתי אותה בעבר, אבל היא זכרה אותי. היא הזכירה לי שהיא הייתה הכלה שהחליטה להתחתן בחתונה דתית, ולכן הלכה למקווה לפני החתונה שלה. הטבילה הראשונה ריגשה אותה כל כך, שהיא המשיכה ללכת למקווה מדי חודש בחודשו, עד שלאחרונה גילתה שהיא בהיריון, אף שהרופא שלה אמר לה שבשל ההיסטוריה הרפואית שלה, יהיה לה קשה מאד להרות.   

שלושה סיפורים נפלאים ומרגשים, וכולם בעקבות שיעור חזרה הלכתית אחד!

הפוסט סיפורי מקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מהו מקווה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%94%d7%95-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Thu, 14 Apr 2022 12:30:04 +0000 https://mikvah.org.il/?p=196 טבילה במקווה היא המצווה היקרה והנפלאה ביותר. כאן, עטופה במים החיים של המקווה ושקועה בקדושה, מתרחש המעבר למצב של טהרה רוחנית, וכאן, מעגל החיים מקבל אישור מחודש. ייתכן שמעולם לא היית במקווה, ואינך יודעת למה לצפות. הצטרפי אלינו לסיור במקווה, הביטי סביב, שאלי שאלות. ואז, אם את נשואה, חווי זאת בעצמך במקווה הסמוך למקום מגורייך […]

הפוסט מהו מקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טבילה במקווה היא המצווה היקרה והנפלאה ביותר.

כאן, עטופה במים החיים של המקווה ושקועה בקדושה, מתרחש המעבר למצב של טהרה רוחנית, וכאן, מעגל החיים מקבל אישור מחודש.

ייתכן שמעולם לא היית במקווה, ואינך יודעת למה לצפות. הצטרפי אלינו לסיור במקווה, הביטי סביב, שאלי שאלות. ואז, אם את נשואה, חווי זאת בעצמך במקווה הסמוך למקום מגורייך (היוועצי במדריכה מוסמכת או ברב המקומי בקשר להכנות הנדרשות לטבילה ראויה במקווה). 

בואי נתחיל…

מקווה יכול להיבנות בכל סוג של מבנה. פעמים רבות, מבנה ייעודי מוקדש כולו למתחם מקווה, על מנת לאפשר את קיום המצווה בנוחות ובנעימות מרביות. לעתים, המקווה הוא חלק ממתחם של בית כנסת או מרכז קהילתי יהודי. 

שבי בבקשה בנוחות בחדר ההמתנה הייעודי. הבלנית תצטרף אלייך בהקדם. כאן, פרטיות היא ראשונה במעלה. טבילה במקווה היא מצווה פרטית מאד. רק בן הזוג שלך והבלנית מודעים לביקורך במקווה. לאיש מלבדם אין צורך לדעת על כך. ואכן, במקרה זה, התנהגות דיסקרטית ראויה לשבח. 

הנה, הבלנית מגיעה ללוות אותך לחדר הכנה פנוי. 

ניכנס?

ניקיון הוא ערך עליון בקיום נאות של מצוות הטבילה במקווה. חדר מיוחד רוהט וצויד על מנת לאפשר הכנות קלות ונוחות לטבילה במקווה. 

חדר אמבטיה אלגנטי, מצויד באמבט מפנק, שידה ומראה לשימושך. הכול נקי ומבריק. 

מגבת גוף או חלוק, נעלי רחצה, סבון, שמפו, גוזז ציפורניים, וכל ציוד חיוני אחר הנדרש לניקוי מושלם, ממתינים לכל טובלת (הדבר משתנה בכל מקום, כדאי לבדוק מראש האם נדרש להביא ציוד כלשהו).

הציפורניים נגזזות, השיניים מוברשות, והשיער מסורק ומוסרים ממנו הקשרים. איפור, לק וכדומה, חוצצים בינך למי המקווה. 

כל דבר שעלול לחצוץ בין גופך לקדושת מי המקווה – מוסר מראש. כאן נמצאים רק האלוקים ואת – כפי שנבראת, בצלמו. כשהגעת למצב הנקי, בראשיתי-טבעי הזה, את יכולה להתעטף בחלוק או מגבת ולצלצל בפעמון לקריאה לבלנית. 

כעת מצפה לך שטיפה קצרה במקלחת, כשלב אחרון לפני הטבילה עצמה. מקלחת זו מאפשרת לך לשטוף עצמך, להסתרק ולהיכנס אל המקווה כשאת רטובה, כפי שנכתב בהלכה. חדר ההכנה במקווה מצויד במקלחת גם כן. אם אישה מעדיפה לבצע את הרחצה באמבטיה כהכנה למקווה בביתה שלה, נדרשת רק המקלחת הקצרה במתחם המקווה, כהכנה אחרונה לטבילה.

במבט ראשון, המקווה עצמו נראה כבריכת שחייה קטנה. מה שמבדיל בינו לבין בריכת שחייה, ומשרה את קדושתו המיוחדת, הוא המבנה הייחודי שלו וכן המים. מי המקווה הם "מים חיים" המגיעים ממקור טבעי, צינור מיוחד מאפשר למי גשמים לזרום אל "בור" המקווה, המשמר בתוכו את אותם מים טבעיים לחלוטין. באמצעות פתח הממוקם בצד המקווה או בתחתיתו (במקווה שבתמונות, נמצא הבור בתחתית), אותם "מים חיים" 'נושקים' למי הברז הממלאים את בריכת המקווה עצמה, ומשמרים את החיבור התמידי שבין המים שבבריכת הטבילה למי הגשמים שבבור.         

בניית המקווה היא דבר מורכב, וחייבת להיעשות בפיקוח של רבנים שהתמחו בכך. 

אם כן… אין זו בדיוק בריכת שחייה….

כעת הגיעה השעה למצווה עצמה – הטבילה. 

 הבלנית תיקח ממך את החלוק או את המגבת, ותמתין בצד בדיסקרטיות, כשאת פוסעת במדרגות אל המקווה, את צועדת בצעדיהן של נשים יהודיות לאורך כל ההיסטוריה היהודית. 

המים הם בערך בגובה החזה. את טובלת במים, כך שהם יכסו את גופך במלואו כולל כל שער הראש. המצווה מקיפה אותך. הטבילה עצמה נמשכת רגע, אך את יכולה לחוש בבירור את הקדושה. 

עלי מן המים וברכי את הברכה.

טבלי עוד פעמיים (או כפי המנהג שלך). הבלנית צופה מן הצד כדי לוודא שכל טבילה הייתה טבילה מלאה, על פי דרישות ההלכה. בסיום כל טבילה היא מכריזה: "כשר", קולה נישא למרום, מעיד על המעשה שנעשה בשלמות. זהו הרגע שכולו שלך – רגע שבו נפתחים שערי שמים לתפילותייך ולבקשותייך. 

המצווה הושלמה. התחדשת ונולדת מחדש מבחינה רוחנית שאין דומה לה. 

אם תרצי לאתר את המקווה הקרוב למקום מגורייך, את יכולה לבדוק זאת באתר.

שימי לב שלכל מקווה שעות הפתיחה שלו. בחלק מן המקוואות נדרש תיאום מראש, וחלקם פתוחים על בסיס יומיומי קבוע. התקשרי למקווה שבחרת, לוודא את השעות. 

הפוסט מהו מקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אהבה בשואב אבק https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%91-%d7%90%d7%91%d7%a7/ Wed, 13 Apr 2022 18:44:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2306 איחלתי פעם לחברה, שתהיה נשואה למשך כל כך הרבה זמן, עד שכל הידיות של הסירים והמחבתות שלה ייפלו, כמו שהן נופלות משלנו, ברוך השם. אף על פי שלמען האמת, איננו נשואים כל כך הרבה כפי שאולי הייתן חושבות למראה הסירים שלנו. המשפחה שלנו לוקחת את הציוד הביתי שלנו למחוזות שציוד כלשהו לא הגיע אליהם, או […]

הפוסט אהבה בשואב אבק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איחלתי פעם לחברה, שתהיה נשואה למשך כל כך הרבה זמן, עד שכל הידיות של הסירים והמחבתות שלה ייפלו, כמו שהן נופלות משלנו, ברוך השם. אף על פי שלמען האמת, איננו נשואים כל כך הרבה כפי שאולי הייתן חושבות למראה הסירים שלנו.

המשפחה שלנו לוקחת את הציוד הביתי שלנו למחוזות שציוד כלשהו לא הגיע אליהם, או היה אמור להגיע אליהם. פעם אחת שחקנו בחצי שנה ריצוף שהגיע עם עשר שנות אחריות. בניגוד לסירים חסרי הידיות, שבשלהם שכללנו את הספורט של החזקת סירים במחזיקי סירים רבים במיוחד, כאשר הדבר מגיע לשואבי אבק – בדרך כלל אנחנו נאלצים להחליף אותם פעם בשנה או שנתיים. כך יוצא שלרוב יש לנו את המודל העדכני ביותר הקיים בשוק. לשואב האבק החדש שלנו יש מכל אבק שמחולל מעין סופת טורנדו זעירה בכל פעם שהוא מופעל. זה נותן לנו את התחושה שאנחנו ממש מעיפים את המקום!   

לקראת החגים החלטתי, שאעניק לבית את אחת משאיבות האבק היסודיות ביותר. אתן יודעות, שאיבה כזו שמגיעים בה אל כל משטח ומתחת לכל משטח, כזו שממש משתמשים בה בכל האביזרים המיוחדים של השואב. גררתי את המכונה אל הקומה העליונה והדלקתי אותה בחשק. אף שהיא השאירה אחריה סימנים של "זה עתה נשאב", היא לא הפיקה את הברק שציפיתי לו. הסרתי את צינור ההארכה, והרגשתי את תחושת השאיבה החזקה. אך כשהבטתי אל מכל האבק, הבחנתי שלא מתחוללת בו ולו בריזה קלילה, שלא לדבר על סופת טורנדו. הוצאתי את הפילטרים, חבטתי אותם על הקיר מבחוץ (חלילה שלא אקנה חדשים!) והרכבתי אותם בחזרה. בפעם הקודמת שהשואב עשה בעיות זה עבד היטב. אך לא… הסופה עדיין לא הופיעה במכל האבק. הממ. לאחר בחינה נוספת, גיליתי את הבעיה. הצינור הקצר שמחובר ישירות אל המכונה, היה חסום. 

ניגשתי לעבודה. ניתקתי מהחשמל את ידידתי הנאמנה, השכבתי אותה כך שנתיב האוויר שלה נותר פתוח, והתחלתי להוציא דברים מתוך קנה הנשימה שלה באמצעות האצבעות שלי. מדהים כמה היה שם! כשאצבעותיי לבדן לא יכלו להגיע אל הסתימה, לקחתי מסרגה, הכלי המושלם לעבודה כזו. אף שהערימה שנערמה על הרצפה הייתה מרשימה, עדיין לא נראה האור בקצה המנהרה. כשגם המסרגה שלי כבר לא הצליחה להגיע למקור החסימה, נעזרתי במקל ביליארד של הילדים, ולאחר כמה דחיפות, נתיב האוויר נפתח, והערימה שעל השטיח הפכה מרשימה עוד יותר. הסתכלתי אל תוך הצינור, וראיתי את מה שנראה כמקור הבעיה. הייתה זו מחט גדולה שהייתה תקועה בצינור ונחה לרוחב הפתח שלו. ככל הנראה, מרבית הלכלוך הצליח לחדור מבעד למחסום הקטן הזה, עד שחתיכה אחת נתקעה בו. אז הצטברו עוד ועוד דברים מאחריה. אט אט, מספר הדברים שנתקעו עלה, ומספר הדברים שיכלו לעבור – ירד. אף שהיא עדיין השאירה אחריה סימני שאיבה, דבר כמעט ולא עבר שם. מעניין.

כולנו הערנו לילד שהיה זה תפקידו לשאוב – "אתה בטוח ששאבת את החדר הזה?", בשטף החיים, לא חשבנו לבדוק את השואב עצמו. תהיתי לעצמי כמה זמן היה השואב סתום ולא באמת אסף לכלוך. וכמה זמן הייתה המחט תקועה שם? נעזרתי בצבת כדי להסיר את המחט בעדינות. ניקיתי את המברשת, והפעלתי את השואב. איזו סערה פרצה שם במכל!

החיים הם לא ממש שואב אבק, אבל לפעמים… הם כן.

לפעמים, בכל סוג של מערכת יחסים, יכולה להתרחש חסימה. פגיעה. מקום שבו מישהו אינו נשמע, או אינו מקבל את האישור שהוא זקוק לו, או אולי האמון או הכבוד שלו נשברו. אף על פי שננסה לעקוף את הפגיעה, לפעמים היא פשוט נתקעת שם, חוסמת את הזרימה של מערכת היחסים שלנו בדרך זעירה כל כך עד שלפעמים היא איננה נראית. אנחנו עשויות להמשיך עסקים כרגיל, אבל דברים נוספים הולכים ונערמים על הפגיעה הזו. אחדים מהם לא היו מפריעים לנו כלל במצבים אחרים. אם נשאל משפיעה, היא תאמר לנו: "נו באמת. את לא יכולה לוותר על הדבר הזה?" נראה שאיננו מסוגלות. היצר הרע משכנע אותנו שהעלבון הזה קשור לפגיעה ההיא, והוא הופך לחשוב מאין כמוהו.

אנחנו ממשיכות לצבור עוד דברים בדרך: אי-הבנות, רגישות יתר, אי-סובלנות. כל אלה חוסמות את זרימת הנתינה, יוצרות מרחק במערכת היחסים. הרחש שנובע מההרגשה שאיננו מחוברות ממשיך לזמזם ברקע היומיום שלנו. אנו מתחילות להרגיש את אותה תחושת עייפות; את הלהט שאבד. ולפתע אנו עשויות להבחין שאף על פי שנראה שהדברים עדיין מתפקדים, ככלות הכול, אנחנו עדיין משאירות אחרינו את 'סימני השאיבה', אבל הזמן יחד, ובכן, הוא לא מה שציפינו לו או חשקנו בו כל הזמן.

יכול להיות שננסה לאתחל את מערכת היחסים בדרכים שעבדו לנו בעבר. אבל משום מה, הפעם זה לא עובד. אנחנו פשוט לא מסוגלות להתחבר מחדש לרגשות שאנו יודעות שיש לנו, או שלפחות היו לנו פעם. רגשות החיבור החזקים האלה אינם מורגשים עוד.  כשהדבר נמשך כבר זמן רב, את עשויה לשמוע מישהי שתאמר, "זה כבר לעולם לא יהיה מה שהיה פעם". לפעמים, חס ושלום, הם אולי אפילו יגידו, "זה אף פעם לא היה באמת טוב", מבלי שיוכלו להיזכר או להאמין עד כמה עוצמתית באמת ומענגת הייתה מערכת היחסים הזו בעבר.

מה אנחנו יכולות לעשות? אנחנו חייבות לעצור ולהשקיע מחשבה בשאלה – איפה התרחשה הסתימה הזו. מה הייתה הפגיעה? החתיכה הזו שלא היינו מסוגלים לעבור אותה או להתאושש ממנה? מתי היה זה שהצורך הבריא לתת, להתחבר ולהתקרב התחיל לדעוך? ברגע שזיהינו את מקור הבעיה, אפשר, במאמץ מסוים, להסיר אותו, ולהשיב מחדש את זרימת השלום והברכות.

כעת, כשהאור במערכת היחסים שלך מאיר שוב, תוכלי לראות את החיבור עם החברה/הורה/ילד/בן זוג שוב. סביר מאד שתעריכי את הקשר הזה עוד יותר מבעבר. כמו בתשובה, כאשר עושים אותה כראוי, ניקוי הגון יכול להשאיר אותנו עם הרגשה קרובה יותר. למעשה, את עשויה לתהות איך כל הדברים הקטנים האלה הפריעו לך כל כך קודם לכן. איך, עכשיו, הם פשוט זורמים בשלום!

אסיים בברכה שתהיי נשואה זמן רב כל כך שכל הידיות של הסירים והמחבתות ייפלו להן, וגם שהטורנדו לעולם לא יפסיק לנשב בכל מערכות היחסים היקרות לך!

הפוסט אהבה בשואב אבק הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> וידויים של טובלת https://mikvah.org.il/%d7%95%d7%99%d7%93%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%98%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%aa/ Mon, 11 Apr 2022 08:15:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2339 "האם כבר הגעת לגיל המעבר?", שאלה אותי דבורה לאה, שליחת חב"ד הצעירה והיפה לסנטה פה, ניו מקסיקו. "כן. הממ, למה את שואלת?" "מפני שחשבתי שאולי תרצי ללכת למקווה". "דבורה לאה, את יודעת שאני לא שומרת מצוות. הפעם היחידה שאני טובלת משהו היא בליל הסדר". "תני לי לנסח את זה קצת אחרת. לאחר גיל המעבר, מאחר […]

הפוסט וידויים של טובלת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "האם כבר הגעת לגיל המעבר?", שאלה אותי דבורה לאה, שליחת חב"ד הצעירה והיפה לסנטה פה, ניו מקסיקו.

"כן. הממ, למה את שואלת?"

"מפני שחשבתי שאולי תרצי ללכת למקווה".

"דבורה לאה, את יודעת שאני לא שומרת מצוות. הפעם היחידה שאני טובלת משהו היא בליל הסדר".

"תני לי לנסח את זה קצת אחרת. לאחר גיל המעבר, מאחר שכבר אין לך וסת, נדרשת פעם אחת בלבד במקווה. זה יספיק לכל שארית חייך".

עמדתי לומר "לא", אבל אז זה הכה בי. כעיתונאית מסעות, אני מתנסה, ולעתים קרובות משתתפת בטקסים מתרבויות שונות. למה לא לנסות את אלה של התרבות שלי?

"אוקיי", אמרתי. "לכי על זה. מה אני צריכה לעשות?"

כמה ימים מאוחר יותר, דבורה לאה הופיעה בביתי חמושה בחיוך רחב ובערכת מקווה יפהפייה ויוקרתית. הערכה הכילה כמה פריטי טואלטיקה הנדרשים להכנה.

"זהו זה?", שאלתי, נושמת לרווחה שההכנות כל כך קלות.

"לא בדיוק", היא השיבה. "את לא יכולה לקיים שום מגע פיזי עם בעלך – נגיעה, שום דבר – במשך שבעה ימים".

"בלי לגעת? בלי לחבק? בלי לחיצות יד קטנות?"

"שום דבר", התעקשה מומחית המקווה.

"אז מי בדיוק מתחייבת למצווה מייסרת כזו?" שאלתי. התשובה הייתה שנשים נשואות רבות עושות זאת (את חייבת להיות נשואה בכדי ללכת למקווה), וכמה מהן אפילו אינן מגדירות עצמן דתיות. הן פשוט רוצות לקיים את המצווה שעיקרה בזה שאת הולכת למקווה שבעה ימים לאחר סיום המחזור (ואם משך הדימום הוא קצר מאד, עלייך לחכות חמישה ימים לפחות לפני שתתחילי בספירה לאחור של שבעת הימים עד לטהרה).

למען האמת, לא ממש השתכנעתי. לא ממש התחברתי לרעיון ההתנזרות, לא הבנתי את הקשר בין הופעת וסת וטומאה. ניגשתי לחוויה כמו אנתרופולוגית, והבטתי בדבורה לאה כנציגת כת אקזוטית החולקת עמי מידע פנימי.

היא הייתה סבלנית מאד בנוגע לשאלות שלי. היא הסבירה שהטבילה במקווה קשורה לא רק לאישה, אלא אליה ולבעלה, הדרך שלהם להזמין את הקב"ה אל תוך הבית שלהם ואל תוך הנישואין שלהם. ההכנות למקווה והטבילה הם מעשים גשמיים, אבל הסיבה שמאחוריהם היא רוחנית.

"את מבינה", אמרה לי דבורה לאה, "בכל חודש, עם הופעת הווסת – שמשמעה שאין ביצית מופרית – זהו סוג של פוטנציאל חיים שלא מומש. ואז האישה טובלת עצמה במים, מקור החיים.

כאשר היא עולה מן המים, היא כאילו נולדת מחדש, והאנרגיה האלוקית של בריאה שוב זורמת בה. יש כאן התחדשות, התנקות רוחנית".

הקשבתי לה כשהיא דיברה בעליזות איך הנישואין מתחדשים בכל חודש, הודות למקווה. הבעל והאישה נפרדים, וההימנעות הזו עשויה להיות קשה מאד. אבל היא גם מחזיקה את התשוקה בחיים. כשבני הזוג מתאחדים מחדש, הם מעריכים זה את זו עוד יותר. וההקרבה שבקיום המצווה, מרוממת את מערכת היחסים הפיזית שלהם לדרגה רוחנית.

דבורה לאה הייתה מאד פתוחה בקשר למקווה, אך, בעבר, הטבילה במקווה הייתה אפופה מעטה סודיות. אימהות לא אמרו לילדיהן כשהן הלכו למקווה. זה היה עניין מאד פרטי – בין אישה, בעלה, הקב"ה והבלנית במקווה. יהודים רבים לא דיברו – ועדיין אינם מדברים – על הטבילה במקווה. אבל היום, מקוואות יצאו מהארון. במקרים רבים הם בנויים כספא מהודר, אפשר למצוא אותם בספר הטלפונים, והם מהווים נושא לשיחה.

נשים רבות הולכות למקווה מפני שהדבר גורם להן להרגיש מיוחדות וקושר אותן לאימהות שלנו. שרה טבלה במקווה. למעשה, היה לה אוהל משלה לזמנים שבהם היא ואברהם לא יכלו להיות יחד פיזית. טוענים כי באר מרים הייתה למעשה מקווה. בזמנים מודרניים יותר, כאשר המקוואות הוצאו אל מחוץ לחוק ברוסיה הקומוניסטית, והק.ג.ב סגר אותם, הלכו הנשים באומץ ופתחו מקוואות אחרים תחתיהם. המקווה חשוב כל כך ביהדות, עד כדי כך שאם לקהילה יש כסף שמספיק רק לרכישת ספר תורה או לבניית מקווה, בניית המקווה קודמת.  

"דבורה לאה", שאלתי, "אם זה נפלא כל כך, מדוע בעלי, פול, אינו יכול לעשות זאת גם?"

"הוא יכול", השיבה דבורה לאה. וכששאלתי את פול, הוא אמר שיעשה זאת.

גם הוא אנתרופולוג חובב.

קראתי קצת על המקווה וגיליתי המון כללים מסתוריים ומורכבים בקשר למבנה המקווה. השכבה התחתונה היא של מים גשם טבעיים, טהורים. הם מכונים "מים חיים" והם מסמלים את הלידה מחדש ואת הזרימה האלוקית שבבריאה. מעל למי הגשם הקרים, ישנה בריכה נוספת של מים חמים, שבה מתרחשת הטבילה עצמה. שני סוגי המים אינם אמורים להתערב, כך שמי הגשם ישמרו על איכותם המקורית ללא פגם. הם כן "נוגעים", משיקים אלה לאלה, באמצעות פתח שבין שתי הבריכות, אך הם אינם מתערבים. מי בריכת הטבילה מוחלפים לעתים קרובות, וכך נשמרת היגיינה. מי הגשם, שאינם מתלכלכים כלל, נשמרים כמות שהם.

לא בלב שלם התחלתי את שבעת הימים. היה זה תרגיל אינטלקטואלי שאליו ניגשתי יותר מתוך סקרנות מאשר מתוך מחויבות. עשיתי את רוב ההכנות, אבל קצת רימיתי כשזה הגיע ללגעת בפול. אני מניחה שאפשר לומר שהייתי סוג של "מפלצת מקווה" – נחושה לחוות את הטבילה, מבלי לאמץ את החוויה בשלמותה. דבורה לאה צקצקה, אבל התירה לי להתקדם עם תוכנית המקווה.

ליל המקווה הגיע. פול ואני השתחלנו אל המושב האחורי של הרכב הרבני, והרב, ברל, הסביר לפול בקצרה למה לצפות וכיצד גברים ניגשים למקווה. זה היה נשמע כמו קפיצה קטנה למזללת מזן מהיר. אתה טובל לפני תפילות, לפני שבת, לפני חגים. נכנס יוצא.

כשהגענו אל המקווה של אלבקרקי, שהיה נקי ללא רבב ומזמין, אנו הנשים נכנסנו לחדר נפרד להכנות. דבורה לאה הראתה לי מגוון של מוצרים לניקוי אישי – מברשות ציפורניים, מסרקים, שמפו, מקלות אוזניים, מסירי איפור, חוט דנטלי. היא העוותה את פניה כשהבחינה בקעקוע זמני צבעוני על הזרוע שלי, והתחילה להסיר אותו באמצעות מסיר לק,  פצירה והציפורן שלה. היא הנחתה אותי שלא להעביר חוט בין שיניים עם קצוות משוננים, כדי שלא יישאר משהו מהחוט בין השיניים. הייתי צריכה לגזוז ציפורניים, להיכנס לתוך כל פתח, ולהיות, ובכן, מושלמת. אז היא אמרה שאני יכולה לקחת אתי את ציוד הניקוי אל תוך האמבט, ושאשאר באמבטיה קרוב לחצי שעה.

הרגשתי המומה. מוצפת. אני מחשיבה את עצמי כאדם נקי, אבל היו אזורים רבים כל כך שמעולם לא חשבתי עליהם. מה אם השארתי פיסת חוט דנטלי בין השיניים שלי? ומה אם נותר מעט לכלוך מתחת לציפורן או בקצה העין שלי? פסעתי בזהירות אל תוך האמבט שהיא מילאה בעבורי, מנסה ללהטט את כל עזרי הניקוי. פלופ. השמפו צנח אל תוך המים. התכופפתי להרים אותו ואז נפלו המספריים לציפורניים. בסופו של דבר, ארגנתי את כל הציוד, ושקעתי במים. נשמתי נשימה עמוקה והתחלתי לנקות את עצמי. בתחילה חשתי התנגדות פנימית, אבל אז נשאבתי לזה. קרצפתי וסיבנתי והקדשתי תשומת לב מלאה לכל סנטימטר של עור. בכל חיי, לא ניקיתי את עצמי בצורה יסודית כל כך.

כעשרים חמש דקות לאחר שהתחלתי, נתקפתי בזיכרונות ילדות של בדיקת החמץ לפני פסח. עברנו בכל הבית עם נוצה, אוספים כל פירור שנשאר על מדף, בכיס, בכל מקום. עכשיו, ניקיתי את החמץ מהגוף שלי. טיהרתי את האני הפיזי והנפשי שלי כשם שטיהרנו את הבית מחמץ לפני פסח. הייתי על סף בכי. החוויה האנתרופולוגית שלי הפכה אישית מאד. שפשפתי וקרצפתי כאילו חיי תלויים בזה.

כאשר דבורה לאה חזרה אל החדר, היא בחנה אותי בעדינות, מחפשת אחר שערות שנשרו על גבי, או כל דבר אחר שפספסתי. היא הכריזה שאני נקייה. ואז הובילה אותי אל חדר המקווה. הוא נראה כמו ג'קוזי, ואני פסעתי בקלות במורד המדרגות אל המים.

"כעת, טבלי שלוש פעמים. כמו דג, או כמו לווייתן", הנחתה אותי דבורה לאה.

קל יותר לומר מאשר לעשות. לא הצלחתי לרדת מתחת למים. נדרשתי להרבה ניסיונות על מנת לטבול בשלמות. דבורה לאה צפתה בי בסבלנות, חייכה לאישור, ואז הפנתה את גבה אליי.  

"קיימת את המצווה", היא אמרה, ועכשיו זה הזמן הפרטי שלך. רק שלך. קחי את הזמן".

בתחילה לא ידעתי מה לעשות, ואז זה פשוט קרה מאליו. טבלתי במים, מודה ליקום על בעלי פול, הבריאות שלי, ניסיון החיים העשיר שלי. התפללתי עבור משפחתי וידידיי שיהיו בריאים. וחשבתי ששמעתי אנחה קלה משמים, סימן שתפילותיי התקבלו.

לאחר הטבילה, נחשבתי "כשרה", והלכתי לפגוש את פול בחדר ההמתנה. הרגשתי חיונית, חיה, עליזה, רגועה. 

"את זורחת", לחש אליי פול. קרנתי מאושר.

"ואיך זה היה לך?", שאלתי.

פול אמר שזה היה קצר, אך משמעותי. זה הזכיר לו את הילדות שלו, והחיה בו זיכרונות שנקברו מזמן. זיכרונות של נסיעה משפחתית לאטלנטיק סיטי, בביקור של קרובי משפחה. הם התאכסנו במלון, ופול היה מרותק למראה היהודים האורתודוקסים שעמדו להתפלל בלובי, אכלו כשר ופטפטו באידיש. זה הרגיש כמו ביקור בארץ זרה. אמא שלו נלחצה, וגרמה למשפחה לעזוב את המלון. זו הייתה הפעם האחרונה שבה התערב אי פעם עם יהודים אורתודוקסים.   

במהלך הנסיעה בחזרה הביתה, דבורה לאה אמרה לי שהטבילה במקווה היא הזמן הכי עוצמתי בין אישה ובין אלוקים – אפילו יותר מזמן הדלקת הנרות, מפני שבמקווה, הגוף כולו מעורב. יש נשים שהולכות למקווה כשפוקד אותן משבר, או כשמישהו חולה, או לפני חתונה או בר מצווה. גם שאר המשפחה מעורבת, שכן הבעל צריך לשתף פעולה, והילדים יכולים לחוש במשב הרוח של הרוחניות שאמא שלהם מביאה עמה בחזרה הביתה. וכאשר תינוק נולד לאחר הטבילה במקווה, הוא נחשב שנהרה בקדושה, ומגיע לעולם עם היתרון הזה.  

אני מניחה שאני קצת מצטערת שלא שמרתי על המצווה ביסודיות במהלך ימי ההכנה. אולי זה היה יכול להיות עוד יותר עמוק ועוד יותר משמעותי. אבל זה כבר היה מאוחר מדי בשבילי. חוויתי את ההיטהרות האחת שלי. ובשביל אישה שאיננה דתית שחיפשה הרבה ומזמן קשר רוחני עם היהדות, זו בהחלט הייתה התחלה נפלאה.   

הפוסט וידויים של טובלת הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> עוד סיפור מעורר השראה על מקווה https://mikvah.org.il/%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Wed, 06 Apr 2022 18:42:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2302 לפני זמן לא רב, אישה צעירה מהקהילה שלנו, שומרת מצוות שאיננה מחסידות חב"ד ובדרך כלל איננה מגיעה להתפלל בבית חב"ד שלנו, הגיעה בשבת בבוקר להתפלל בבית הכנסת שלנו, שכן בעלה איחר את המניין הקבוע שלו שהתחיל בשעה 8 בבוקר. לאחר שהסתיימה התפילה, היא ניגשה אלי ושאלה אם אוכל להקדיש לה כמה דקות לשיחה. היא החלה […]

הפוסט עוד סיפור מעורר השראה על מקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפני זמן לא רב, אישה צעירה מהקהילה שלנו, שומרת מצוות שאיננה מחסידות חב"ד ובדרך כלל איננה מגיעה להתפלל בבית חב"ד שלנו, הגיעה בשבת בבוקר להתפלל בבית הכנסת שלנו, שכן בעלה איחר את המניין הקבוע שלו שהתחיל בשעה 8 בבוקר.

לאחר שהסתיימה התפילה, היא ניגשה אלי ושאלה אם אוכל להקדיש לה כמה דקות לשיחה. היא החלה לבכות וסיפרה לי שבמשך שנים היא ובעלה מנסים להביא ילדים אך ללא הצלחה.

נזכרתי בסיפור ששמעתי על הרבי, ומיד סיפרתי לה אותו. היה זה בקשר לאשה דתית שלא הצליחה להרות וכתבה על כך לרבי. הרבי יעץ לה להקפיד יותר בשמירת טהרת המשפחה. היא הייתה מופתעת למדי, מפני שהיא הייתה שומרת מצוות והקפידה על כל ההלכות. לאחר בדיקה מדוקדקת וחשבון נפש, היא הבינה שהיא מדי פעם פספסה בדיקה פה או שם. היא אמנם הקפידה לעשות אחת בכל יום אך לגבי השנייה היא מדי פעם התרשלה.

היא שמעה לדברי הרבי, והחליטה כי תבצע את ההיבט הזה של הלכות טהרת המשפחה בדייקנות רבה יותר ובזהירות. בחסדי השם – היא נכנסה להיריון מיד!

כשסיימתי לספר את הסיפור, פני האישה שמולי החליפו צבעים. היא הייתה בהלם. היא אמרה שזה הדבר היחיד בקשר להלכות טהרת המשפחה שהיא פחות מחמירה לגביו. היא הלכה לביתה, נחושה, אני בטוחה, להקפיד ולהיזהר יותר בהיבט הזה של שמירת הלכות טהרת המשפחה.

חודשים ספורים לאחר מכן, היא הגיעה בחזרה לספר לי שהיא בחודש השלישי להיריון! היא לקחה ללב את הסיפור שסיפרתי לה, ועוד באותו חודש נכנסה להיריון!

אמרתי לה שעליה לנצל את החוויה הזו על מנת לעורר בנשים אחרות השראה להקפיד יותר על שמירת הלכות טהרת המשפחה.

באשר אליי, הרגשתי בצניעות, עד כמה בנות מזל אנו כשלוחות של הרבי, שהרבי שם במוחנו את המחשבות הנכונות על מנת לעורר השראה באחרים להפוך כלים לברכות השם.

הלוואי שנתברך תמיד במילים הנכונות, ושההתחזקות בקיום מצווה זו, תביא לעולם הזה עוד הרבה ילדים בטהרה.

הפוסט עוד סיפור מעורר השראה על מקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> למה אני כל כך אוהבת את המקווה? https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9b%d7%9c-%d7%9b%d7%9a-%d7%90%d7%95%d7%94%d7%91%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Wed, 30 Mar 2022 18:38:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2298 אפשר לאהוב את המקווה מכל כך הרבה סיבות. האהבה שלי למקווה הובילה אותי לשמור על כשרות, לשמור שבת, ולכסות את שערי כאישה נשואה. הנה כמה מהדברים האהובים עליי בקשר למקווה: 1. טבילה במי אמא אדמה מי המקווה צריכים לעמוד בדרישות מסוימות של קיום טבעי, כמו מי מאגר טבעי של מים, או איסוף של מי גשמים. […]

הפוסט למה אני כל כך אוהבת את המקווה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אפשר לאהוב את המקווה מכל כך הרבה סיבות. האהבה שלי למקווה הובילה אותי לשמור על כשרות, לשמור שבת, ולכסות את שערי כאישה נשואה.

הנה כמה מהדברים האהובים עליי בקשר למקווה:

1. טבילה במי אמא אדמה

מי המקווה צריכים לעמוד בדרישות מסוימות של קיום טבעי, כמו מי מאגר טבעי של מים, או איסוף של מי גשמים. כל מאגר מים טבעי שהוא גדול מספיק לטבילה, יכול לשמש כמקווה (הערת העורכים: חשוב להתייעץ עם רב על מנת לקבוע אם מאגר המים המסוים אכן כשר לטבילה במידת הצורך). האוקיינוס הוא המקווה הגדול ביותר בעולם. כאשר אישה טובלת במקווה, היא נכנסת לרחמה של אמא אדמה. היא כורעת פנימה בתנוחה עוברית, ואז, ביציאה מן המים היא נולדת מחדש רוחנית.

"כאשר אנו מתייחסים לנוכחות של הקב"ה בתוך העולם שלנו, הנותנת חיים לכל הנבראים, היא קרויה 'שכינה'", כותב צבי פרימן בקשר לשאלה מדוע איננו קוראים לקב"ה "אמא".

"כאשר אנו מתייחסים לרוממותו של הקב"ה מעבר לעולם שלנו, אנו קוראים לו 'הקדוש, ברוך הוא'. אלוקים אינו משתנה ואין לו חלקים, חס ושלום. שני הכינויים מתייחסים לאותו אלוקים, כשמביטים בו משתי זוויות שונות", הוא כותב.

אלוקים הוא נקבה, אלוקים הוא זכר, אלוקים הוא הכול ואפשר ליצור איתו קשר ולתאר אותו בכל אחד מן ההיבטים הללו.

ההיבט הנשי של הקב"ה, השכינה, נוכחת ושורה בתוכנו כאשר אנו מקיימים מצוות, כמו תפילה או לימוד תורה. פרימן ממשיך, 'הקדוש ברוך הוא' מתאחד עם ה'שכינה' כאשר אנו מקיימים מצוות כהלכה, ובכך אנו מביאים להרמוניה רוחנית בעולם. כאשר אישה טובלת במים הקדושים של המקווה, היא מתאחדת פיזית עם אותה שכינה נקבית ומקיימת את המצווה לאחד את השכינה עם הקדוש ברוך הוא.

השכינה שורה בטבע הבראשיתי שם הבריאה נוכחת במלוא עוצמתה. השכינה שרתה גם בבית המקדש, מה שמסביר את הנסים שהתרחשו שם. בטבילתה במקווה, האישה מגלמת את אותו כוח חיים פורה ועוצמתי הקיים בה. שמירת דיני טהרת המשפחה, הכוללים את הטבילה במקווה מביאים את הבורא אל תוך מערכת היחסים הזוגית, ומרוממים את האיחוד שבין הבעל לאישה.

2. היגיינה אישית, אינטימיות רוחנית

לפני שאישה טובלת במקווה, עליה לנקות את גופה בקפידה על פי כללים מסוימים, על מנת לוודא שאין דבר שעלול לחצוץ ממגע של המים הקדושים בחלק כלשהו מגופה. היא מתכוננת כבר שבעה ימים, מאז סיום הווסת. רגעי הטבילה והרגעים המקדימים מפוקחים בידי אישה, עדה לסייע לוודא כי האישה נקייה לחלוטין וטובלת במים בהתמזגות מלאה.

המקווה הוא מרכיב יסודי בחיים יהודיים. על פי ההלכה, בניית מקווה קודמת גם לבניית בית תפילה.

באופן אישי, אני אוהבת לדעת וגם ליישם את הרגלי ההיגיינה של אמותיי הקדומות! זה לא רק איך אנו שומרות על ניקיון אישי, זה קשור לשאלה איך אנו מכינות את עצמנו לאינטימיות עם אהוב לבנו. באופן כללי אפשר לומר שהטקס החודשי הזה לאישה נשואה מעניק מקצב מסוים של אינטימיות לבעל ולאישה. במסורת היהודית שלנו ישנה תשתית מובנית לאיזון ולחידוש של אינטימיות מינית בריאה.

3. מרכזיותו של המקצב הנשי

לא זו בלבד שאישה לומדת כיצד להתחקות אחר המחזור החודשי שלה על פי לוח השנה הירחי העברי ואת מערכות הזמן המסורתיות, כאשר היא מיישמת את דיני טהרת המשפחה, אלא שלמעשה למקצב של הווסת שלה יש השפעה כבירה על מערכת היחסים שלה עם בעלה ומשפחתה. הגיוני כל כך שהלוח העברי המתבסס על מחזור הירח, קשור באופן פנימי ומאוזן רוחנית עם המקצב הנשי העצמי. אני מרגישה גאווה גדולה על כך שהמודעות ממוקדת הנשיות הזו טבועה במסורת אבות אבותיי.

האישה לומדת כיצד לעקוב אחר המחזור החודשי שלה על פי שיטות הלכתיות קדומות. היא עוקבת ומתעדת את תאריכי הופעת המחזור ביחס לחודש הירחי, לוח השנה העברי והמקצבים הפנימיים שלה. המנהג הקדום הזה של מעקב אחר המחזוריות שלנו בדרך זו הוא שורשי ומנומק, ממש כמו החגיגה המסורתית הנשית של ראש חודש, בכל חודש מחדש, מאז ההתגלות בהר סיני.

4. כוח רוחני

גיליתי את היהדות המסורתית במהלך שנות הפוריות שלי, וזכיתי להזדמנות ולברכה הגדולה שבלקיים יחסים ולהרות את ילדיי כשאני נוהגת בנוהג המקודש של טבילה במקווה. הדבר השרה ברכה רוחנית על ילדיי ועל משפחתי, ושימש כסוג של תשובה רטרואקטיבית על כל השנים שבהן לא נהגתי לטבול במקווה. אני יודעת את הדברים הללו מפני שהם הועברו אליי במסורת רציפה שבעל פה, מנהג חי שהגעתי אליו מפני שחיפשתי אחר האנשים שמקיימים ושומרים על המסורות הללו.

מפני שזו מצווה שיישומה מוקפד מאד, הייתה לי הזכות להשתמש במקווה בדרך זו מפני שאני אישה נשואה יהודייה, הנשואה לגבר יהודי. משתנים רבים כל כך בחיי היו יכולים להיראות אחרת. אני מרגישה מבורכת כל כך על הזכות שטבילה במקווה נוכחת בחיי.

5. חכמה נצחית

המילה 'מקווה' קשורה ל'תקווה'. כיום, כשנראה שהאנושות עומדת בשיאה של השכלה מצד אחד והרס עצמי מן הצד השני, אני אסירת תודה על הנוהג הרוחני הזה שעורר בי את תחושת התקווה.

הדרך שבה מבינה היהדות מגדר, רוחניות והחיבור לכדור הארץ, מציעה יסוד לגישה אקופמינסיטית על מלחמות פטריארכליות והשפלה סביבתית עכשיו ובעבר. נשים מתפללות במקווה על פוריות, שלום וכל דבר אחר.

ההבנה של המקווה וכל מה שסובב שסביבו מספק לי הקשר לאינטראקציה עם אנשים בני אמונות אחרות ומסורות אחרות. האנשים שאיתם אנו חולקים את עתיד האנושות. אני מבינה כיצד לפי המסורת היהודית נשים הן נעלות. אני יודעת על איך אנחנו אוכלות, איך אנו רוחצות, ואיך אנו מעריכות את החיים.

ביהדות אנו מוצאים את ההכרה באדמה כנקבה, והקישור בין נשים לשכינה באמצעות המקווה. על פי המקורות העתיקים, עידן השלום וזמן הגאולה יגיעו בזכותן של הנשים.  

נשים רבות טובלות במקווה, בלי ברכה, במהלך הימים הנוראים, על מנת להיטהר ולהתנקות נשמתית כהכנה לשנה החדשה. בין אם את קופצת למים או לא… שהשם יברך את כולנו לגדול בבגרות הרוחנית שלנו, באחדות ובאהבה לכל אחד, בשמחה, בהצלחה, ובבריאות טובה!

הפוסט למה אני כל כך אוהבת את המקווה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חוויית המקווה – המים החיים https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d/ Mon, 28 Mar 2022 08:07:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2331 "ויעש א-להים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע" (בראשית א, ז). " ויקרא א-להים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא א-להים כי טוב" (בראשית א, י). התקרבתי לאוקיינוס. הילכתי בינות לעשבים הירוקים ולפירות ורד הבר שצמח מתוך החול. שיחי הוורד היו תערובת יפהפייה של עלים ירוקים, ענפים […]

הפוסט חוויית המקווה – המים החיים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "ויעש א-להים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע" (בראשית א, ז).

" ויקרא א-להים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא א-להים כי טוב" (בראשית א, י).

התקרבתי לאוקיינוס. הילכתי בינות לעשבים הירוקים ולפירות ורד הבר שצמח מתוך החול. שיחי הוורד היו תערובת יפהפייה של עלים ירוקים, ענפים קוצניים, פרחים סגולים, וורדי בר כתומים- אדומים בוהקים. כמה מהפרחים כבר נפתחו, חושפים את זרעיהם – הפוטנציאל לחיים חדשים.

השלתי את נעליי וצעדתי בחול היבש והחם, תלוליות החול מעסות, מקלפות, ומנקות את רגליי. התקרבתי לשפת המים והתיישבתי, מתחפרת בעקביי אל תוך החול הרטוב. הבטתי אל האוקיינוס, מתפשט לקצוות הארץ, נוגע בחופים שאינני יכולה לתפוס, ומגיע עד לרקיע. קרקעית הים נצצה בהשתקפות הכחולה-קרירה של השמים, והלבן החם של השמש על הגלים הנעים. המים העליונים והתחתונים – נפגשו.

הבטתי בגלים הממהרים. המים אינם שקופים לגמרי, הבחנתי. יש בהם ירוק חם שקוף למחצה, וחתיכות נעות של חומר אורגני ירוק בוהק, כמו החרקים המאובנים שנלכדו בענבר העתיק. מים זורמים, חיים. תהיתי לגבי זה. בדרך כלל אני משייכת מים בריאים לבהירות ולשקיפות, אך המים האלה לא היו שקופים כלל. או שאולי, הייתה בהם שקיפות מסוג אחר.

גלים קרבו להקביל פני אדמה, עולים כלפי מעלה ומנמיכים, מתפתלים כמו עובר. קצותיהם מתיזים קצף, בועות מלאות חיים חגורות במעטפת לבנה. המים התגלגלו אל כנגד החול, נוגעים אך  בקושי ברגליים שלי, ואז ממהרים לשוב ולהתאחד עם האוקיינוס. חיכיתי וצפיתי. עד מהרה התקרבו עוד המים, הציפו את רגליי, וזרמו תחתיי. הם נסוגו כשהם אפופי הילת ברק עוקבת אחריהם.

הקולות החיים של האוקיינוס ושל ילדים הקיפו אותי מלפניי ומשני צדדי. האזנתי למרוצת הגלים ההולכים ונבנים, מעמיקים ושוב מתרככים, שוב ושוב. עד מהרה התמזגו קולות הילדים בקולות המים, והאוקיינוס היה גם מאחוריי. הרוח נשבה מבעד לאוזניי ומילאה את אפי בניחוחות מלוחים. פסעתי אל תוך המים.   

"ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (בראשית ב, ו).

הגשם ירד, ואני הייתי במרפסת הקדמית המקורה שלי. אני הייתי יבשה. הגשם היה קל והוא ירד בצורה ישרה מן השמיים, מנקה בדרכו את האוויר וכל מקום שנחת בו. האוויר היה רענן והריח בריח הכפר – לחלוחית היערות על כל הקסם המסתורי שבה.

הבטתי אל החצר הרטובה. היא גדולה מספיק כדי לאפשר לארבעה עצי דובדבן לצמוח כראוי, ומוקפת בעצים גבוהים ירוקי-עד. אור השמש קרן דרך העננים והלחות, מטשטש את הפרטים של מה שראיתי. מכל מקום, הכמעט שחור של העצים הרטובים עמד בניגוד חד עם הירוק הבהיר שהקיף אותם. אורותיהם הקרירים של העלים הרטובים נצצו כנגד הענפים הכהים. ביום יבש אין כמעט הבדל בין הענפים לעלים – הם יכולים להיראות כה קרובים. תהיתי לעצמי: האם המים שטשטשו את המראה גם חידדו בעת ובעונה אחת את הרכיבים השונים של הגינה שלי? הגשם מיקד את מבטי פנימה, ממסך את העולם החיצון שלא הייתי צריכה לראות – לא אז, בכל אופן.

העלים הנהנו בעדינות כשטיפות הגשם זלגו עליהם. הם פצחו בריקוד לא צפוי.

עצמתי את עיניי והאזנתי למוזיקה של הגשם – מקצב עולה ויורד עם הפסקות אקראיות. שמעתי מפל מים או נהר זורם במהירות. הקשבתי עוד, והבחנתי שרעש מפל המים היו בעצם ציפורים מדברות על העצים. הדיברו הן? הכול היה מטושטש, אבל בצורה טובה: החיים היו במעמקי מים.

האנרגיה של הממטרים יצרה בריזה עדינה. חשתי בה ופסעתי אל מתחת לעצים שמחוץ למרפסת. המים נטפו עליי בעדינות והרטיבו את בגדיי. צפיתי בטיפות המתגלגלות לאיטן מן העלים ומן הענפים. אחדות עוד היו תלויות בקצוות. הן נראו לי בצורת רחם תופח. ברסיסי הגשם יכולתי להבחין בהשתקפויות מעוותות של החצר שלי – אותו אריג תחרה של חיים ירוקים.

כשפניתי להיכנס, ראיתי שהגשם שוצף על הריצוף. טיפות המים שלמטה רקדו באקסטזה, כאילו הן רוצות לקפוץ מעלה, ולהצטרף למים העליונים.

"ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים" (בראשית ב, י).

אדם וחוה חיו בפשטות בעדן, שם הם היו בהרמוניה מושלמת עם הטבע. הטוב והרע היו מובחנים זה מזה, וקל היה לבחור בטוב. האיחוד שלהם היה טהור וקדוש. לאחר שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת, דבר כבר לא נותר פשוט בעבורם. הערכים שלהם היטשטשו. הם הפכו לבני אנוש פגיעים וחשו חשופים. אדם וחוה הלבישו את עצמם בעלי תאנה על מנת להגן על גופם ועל המיניות שלהם, אך אולי הם חסמו עצמם מעולם הטבע? ייתכן מאד, שכן חלק מהעונש שלהם היה שלא יוכלו עוד לחיות בהרמוניה עם הטבע. הם הושלכו מעדן.

עבור חוה, הלידה הפכה כואבת, ואפילו בעלת סיכון תמותה. השמחה התערבה בכאב, והחיים – במוות.

ועדיין, נותר הנהר שזרם מעדן. הוא זרם אל ארבעת הנהרות – פישון (הנילוס), גיחון, חידקל, ופרת. עבר זמן מה. מתאבל על מה שאיבד, אדם ניגש אל הנהר הזה. הוא ישב בתוכו בלי בגדים. הוא טבל במי העדן.

נאמר שמי העדן זורמים בכל המים הטבעיים של העולם.  

בערך פעם בחודש, אישה יהודייה טובלת במקווה.

מקווה: "מקווה" הוא מים טבעיים המכונסים במקום אחד – בין אם בתצורה טבעית כמו ימים ונהרות, או מי גשם מכונסים במעין בריכה בתוך הקרקע. מקווה טיפוסי הוא ברוחב של כ-2.8 מטרים, ובאורך של כ-1.8 מטרים. הוא חייב להכיל לכל הפחות ארבעים סאה של מים, שהם כ-760 ליטרים בקירוב.

ארבעים: ארבעים הוא מספר העונשים של אדם, חוה, הנחש והאדמה. ארבעים הוא מספר ימי המבול שטיהר את העולם. ארבעים הוא מספרם של יסודות הבריאה, וארבעים הוא גם מספר שבועות ההיריון. המילה 'מים', מתחילה ומסתיימת באות מ' – שערכה המספרי הוא ארבעים.

אישה יהודייה טובלת במקווה לאחר המחזור החודשי שלה, וכן לאחר לידה, שני זמנים שנדרשת בהם תקופה של ריחוק פיזי מבעלה. אלה הם מייצגים של השלכות הטעות של אדם וחוה. שניהם מסמלים אובדן של חיים מן הגוף. הווסת, מסמלת את עזיבת הביצית, פוטנציאל החיים, מגוף האישה. היא הולכת למקווה כדי להתחיות מחדש, ולחדש את החיבור לעדן.     

אני פוסעת אל תוך המקווה. המים בטמפרטורה נעימה ובגובה החזה שלי. בראש המדרגות עומדת הבלנית כשראשה מוצב הצידה, עיניה פונות מטה. היא שם על מנת לוודא שטבלתי בשלמות במקווה, אבל כרגע היא מכבדת את הפרטיות שלי. אני טובלת וראשי כולו במים, עיניי ושפתיי סגורות בעדינות ואצבעותיי פרושות. גלים נוצרים מעל גופי. המים רוחשים סביבי וממלאים את הנקבוביות הפתוחות. אין דבר שעומד ביני לבין המים, גם לא שערה תועה, או גלד רופף. אני טובלת במים. אני  מתפתלת למנח עוברי, צפה לרגע באיברים מקופלים. אני מתרוממת. השיער שלי דבק בפניי ובגבי. האוזניים שלי מלאות במים, ואני שומעת מרחוק את קולה של הבלנית מכריז: "כשר".

כשר: 'כשר' יכול להתפרש כ-ראוי, מתאים, מקורי. המילה 'כשר' מזכירה גם את המילה 'קשר'. פעם הייתי בעמדת הבלנית במקווה, מוודאת שאישה אחרת טובלת במלואה במי המקווה. צפיתי באדוות השקופות המעוותות את מראה הגוף שלה, כמו אותן מראות מעוותים בטיפות הגשם. היא הייתה במקום אחר. היא הייתה החיים שבמים. ראיתי אותה ככלי שהכיל את החיים של הילדים שילדה. הרגשתי שאני מביטה בקדושה.

שוב ושוב, אני נכנסת אל תוך המים, מגיחה לרגע מן המים לנשימה ולשמוע את המילה "כשר". הגעתי אל המקווה מלווה בהרבה מחשבות ודאגות, אך עם כל טבילה הן נושרות מעליי. המחשבות עוצרות מלכת ואני מרוכז בלחוש את המים הזורמים סביבי ודרכי. שוב ושוב אני מאבדת את המודעות לעצמי ומעלה אותה מחדש; מעגל של חיים, מוות ולידה חוזר חלילה. הבלנית מחכה למעלה, אך אני איני רואה אותה. אני בקושי שומעת אותה. אין זמן שבו אני כה לבדי. אלה הם רק המים ואני. האמנם? אם אני מאבדת את עצמי במים, אולי יש כאן רק מים? ישנה בהירות בפשטות ההתאחדות. יש רק טוב.

אני עולה החוצה, פלגים זעירים של מים זולגים ממני. בראש המדרגות, הטיפות הנותרות מתגלגלות מעליי. החלוק יספוג את מה שנותר. המים מתאדים מגופי הלח, אך אני נולדתי מחדש. אני מוכנה.

המאמר המקורי ראה אור באתר Chabad.org

הפוסט חוויית המקווה – המים החיים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "אני מבטיחה לך שאם תלכי לנהר יהיה לך ילד!" https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%91%d7%98%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%9c%d7%9a/ Fri, 25 Mar 2022 18:53:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2319 כשמוכר העיתונים עובר בין סמטאות העיר קטמנדו, אני יודעת שהשעה היא בדיוק שבע ושלושים. מן הצריפים המאובקים מגיחים בעלי הדוכנים והרוכלים טרוטי עיניים, פוסעים אל עבר הנהר לרחצה של שחרית. פיסות הבד הדבוקות לגופם של נהגי הריקשות לא מצליחות להגן עליהם מפני צינת הבוקר הנושבת לעמק קטמנדו היישר מן ההרים הלבנים המקיפים אותנו. הם מבעירים […]

הפוסט "אני מבטיחה לך שאם תלכי לנהר יהיה לך ילד!" הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשמוכר העיתונים עובר בין סמטאות העיר קטמנדו, אני יודעת שהשעה היא בדיוק שבע ושלושים. מן הצריפים המאובקים מגיחים בעלי הדוכנים והרוכלים טרוטי עיניים, פוסעים אל עבר הנהר לרחצה של שחרית.

פיסות הבד הדבוקות לגופם של נהגי הריקשות לא מצליחות להגן עליהם מפני צינת הבוקר הנושבת לעמק קטמנדו היישר מן ההרים הלבנים המקיפים אותנו. הם מבעירים מדורה קטנה ונואשת תחת חלון הבית שלנו. ילדי רחוב מזי רעב יורדים מקופסת הקרטון עליה ישנו הלילה ומצטרפים אל האש המאולתרת. דפיקות על הדלת מנערות אותי ליום החדש. הראשונה קלושה והשנייה כבר נמרצת יותר.

"זהו חני. אני תקועה", היא אומרת לי מיד כשאני פותחת, "תקועה לגמרי". היא תקועה אבל האצבעות שלה זזות מהר בתוך הכיסים. ככה זה לפעמים. הנפש כבויה אבל הגוף עוד ממשיך לפרפר. תוך שניות חוצה את המפתן ונופלת על הספה שלנו. אין לה עוד מה לאמר. שותקת. אמרה מספיק. לא תמיד יש צורך להכביר במילים והרי הפנים העצובות שלה מספרות סיפור שלם.

אני שותקת יחד איתה.

כבר כמה ימים יושבת לימור (שם בדוי) בבית חב"ד שקטה ומהורהרת. מידי פעם שואלת שאלה זו או אחרת אך רוב הזמן דוממת, מביטה בצעירים העליזים סביבה במבט עגום. לצידה יושב בעלה. זעוף פנים ורציני. את קולו לא שמענו עדיין. "זה פשוט לא ילך בינינו" היא אומרת לי לבסוף על הספה . "זה פשוט לא ילך".

***

בתחילה הכול היה טוב כל כך. אם לחלומות שלהם היה צבע – היה העולם כולו נשטף בצבעי התקווה שהציפו אותם. לימור הילכה בין האנשים כשקסם הנישואין הטובים מעטר את ראשה ועיניו של אמיר בעלה האירו את חלונות העיר תל אביב.

ואז החלו הניסיונות להרות. שנה. שנתיים. ו…עוד אחת. מהר מאוד הם הבינו שיש כאן בעיה. מביטים היו בעיניים כלות על המשפחות שסביבם. מאזינים בשקיקה לצחוק הילדים המתגלגל. מריחים את ריחו של תינוק שנולד ולא להם.

למה? למה לכולם ורק להם לא?

"לא חסכנו באמצעים" היא מסבירה. "אין מומחה שלא ביקרנו אצלו. אין טיפול שלא ניסינו. לכולם אותה תשובה: זה לא יקרה!" ופתאום החלומות שלה נהפכו לאפורים והאור בעיניו של בעלה כבה לגמרי. חילוקי הדעות והמריבות קנו להם משכן של קבע בביתם. הם שכחו מתי הייתה הפעם האחרונה בה חייכו האחד לשנייה, פשוט חייכו, כמה תמימים היו אז.

רגע לפני שנטשו את ספינת הנישואין הטובעת הם החליטו על מוצא אחרון. עזבו את הזריקות והטיפולים וארזו את תרמיל הדרכים העצוב "לנקות את הראש וליסוע הכי רחוק שאפשר" היא אומרת "בתחילה לנפאל ומשם להודו ואולי גם לסין. אם בטיול לא נצליח לשקם את שנהרס – אז כבר אין לזה סיכוי".

הדמעות מגיעות כשהיא זועקת שגם פה זה לא מצליח! שהצער שלהם קורע את תרמיל הדרכים. שהעצב שובר את מקלות ההליכה. היא בוכה לי על הכתף ואצלי בתוך הראש כבר שורקות הרוחות.

"לימור. אני רוצה שתבואי איתי לטבול" אני אומרת לה ומהדקת את אחיזתי בידה. הבטן שלי מתהפכת. לטבול? מאיפה זה יצא לי עכשיו? היא עוזבת את אחיזתי באחת.

"לטבול…במקווה כאילו? מה פתאום לטבול?" היא קמה מן הספה. "אני כבר טבלתי פעם אחת לפני החתונה וזה לגמרי הספיק לי, לא תודה!"

"אבל את לא מבינה!" אני חותכת את דבריה. "את תבואי איתי לטבול ויהיה לך ילד!"

מה קורה לי? אני לא מבינה מה קורה לי? זו כל כך לא אני! "אני מבטיחה לך לימור!" אני זועקת לעברה: "יהיה לך ילד!" אני ממשיכה. מי אני בכלל? ממתי אני מבטיחה ילד בכזה ביטחון? אבל באותו רגע הרגשתי שאני שליחה. שאני צינור. שאני מעבירה מסר מעולם אחר.

היא מביטה בי כנשוכת נחש. כעוסה ומאוכזבת "תתביישי לך חני!" היא אומרת. "איך את מעיזה להבטיח לי דבר כזה? 10 שנים שאני מתרוצצת מרופא לרופא ואף אחד מהם לא מעז להבטיח לי ילד ואת מכירה אותי דקה וחצי וכבר מעזה להבטיח לי ילד?" הכאב בעיני השקד שלה מפלח לי את הנשמה. צעדיה חפוזים בדרכה אל דלת היציאה.

רגע לפני שהיא אוחזת בידית אני תופסת את ידיה. מביטה לה עמוק בעיניים ומבקשת אותה להקשיב לי, רק עוד רגע אחד.

"אין לנו כאן מקווה לימור" אני מספרת לה "אנחנו טובלות פה בנהר. בשביל לטבול צריך ליסוע שעה וחצי. לטפס עוד שעה בהרים. להגיע לנהר שהוא קפוא! לשבור קרח! באמת לשבור קרח!" הדמעות מתגלגלות במורד לחיי, מאיפה הן הגיעו בכלל?

"אני רוצה שתבואי איתי לטבול" אני מתחננת. "אני רוצה שתשברי איתי את הקרח, ואני מבטיחה לך, יהיה לך ילד!"

הידיים הקרות שלה מתחממות אט אט, המבט בעיניה מתרכך. "מאיפה באת לי פתאום חני?" היא ממלמלת "מאיפה באת לי? די. אנחנו כבר וויתרנו. ו..ו..מה עם אמיר? הוא בכלל לא דתי. אנחנו הרי לא מאמינים בדברים האלה. מה אני אגיד לו?" אני מרגיעה אותה שלא תדאג. חזקי בעלי כבר ידבר עם אמיר.

המלחמה בתוכה נרגעת אט אט, עיניה מתבהרות, קרני השמש הבאות מן החלון משרטטות נקודות של חן ורוגע על לחייה. "בואי חני" היא אומרת לי "בואי נלך לנהר."

אני מסבירה לה שעוד לא. קודם נשב ונבין קצת…

במשך השבועיים הקרובים היא מגיעה אלי הביתה. אנחנו יושבות ומדברות, לומדות את משמעותה של טהרה. על הכוח של האישה היהודית, על העוצמה שיש לה. עיניה של לימור משתוקקות והיא כמעט ולא נוגעת בקפה ועוגת הקינמון של הבוקר.

אמיר בעלה אכן התנגד בהתחלה אבל כשהגיע יום הטבילה הוא הגיע אלינו יחד איתה בכדי לחכות לה עד שתחזור. לימור נכנסה מיד אחריו, היא הייתה לבושה בשמלה לבנה והיה לה כזה אור בעיניים. אור שאני בטוחה שגם אמיר לא ראה הרבה מאוד זמן.

***

ריקשת האופניים המקרטעת לוקחת אותנו אל תחנת האוטובוס. אנו בדרכנו אל הכפר בודהא נילקנתא – שם נמצא הנהר "שלנו". באוטובוס הישן אין חלונות. הרוח העיקשת צולפת על פנינו. הכיסאות שבורים לגמרי. שכנינו למסע הם עשרות נפאלים צפופים, עשר תרנגולות ושלוש עיזים, ריח חריף של זיעה אופף אותנו. הדרך פתלתלה וסבוכה.

לא אחת אנו תלויים מעל תהום רבה, כפסע בינינו לבינה. בכל פעם שזה קורה אני מגניבה מבט חושש אל לימור אבל היא קורנת, שום דבר מזה לא אכפת לה. כשאנחנו יורדות מן האוטובוס הטבע שר לנו שיר של יום. הרי ההימלאיה הלבנים קוראים לנו מכל עבר. קופים מרקדים מעץ לעץ. הירוק מתערבב בתכלת שמיים.

אני כבר רגילה למראות, לימור מוקסמת לגמרי, יש לנו עוד שעה לטפס. עד אז כבר תבוא השקיעה ויצאו גם כוכבים. הדרך למעלה ארוכה ומתישה. אנחנו מעבירות אותה בסיפורים על פעם. על נשים צדקניות שזו הייתה דרכן לטבול מדי חודש בחודשו.

הנה אנו פוסעות בפסיעות שלהן כעת, מתחברות אליהן בעלייה התלולה הזו אל מרומי הכפר. אני כבר יודעת שדווקא הפשטות במקום בו זכינו להיות שליחים, נפאל הפשוטה הנפלאה והקדומה הזו בה אנו חיים, זו שמרבית שעות היום אין בה חשמל, המים לא תמיד זורמים בברזים, העוני מחפיר, התשתיות לקויות, היא המקרבת אלינו כל כך הרבה נשמות.

למדנו פעם אחר פעם לקחת את המכשולים והקשיים למקום של עוצמה ותועלת. את העלייה שאני עולה כעת עם לימור עלו איתי עשרות נשים שבמקום ממנו הן באות הן חששו כל כך מהטבילה ודווקא כאן נשבר הקרח. סיפורי המקווה בנהר שבה את ליבן. החוויה הנשית שבטבע קסמה להן. רק הן מול בורא עולם וההרים שממול לוחשים תפילה.

כשאנחנו מגיעות למקום החושך מכה בנו אבל אני כבר מזהה כל סלע וזיז בעיניים עצומות. פניה של לימור מאירות כלבנה. אנו כמעט ולא זקוקות לפנס הראש שמאיר לנו. "בואי לימור" אני מבקשת אותה קודם שניגש לנהר. "בואי, שבי איתי רק רגע. יש שיר שאני אוהבת לשיר עם הבנות לפני הטבילה. תקשיבי למילים." המים העולים מן הנהר שרים איתנו. הציפורים עוצרות ממעופן. "תהא השעה הזו שעת רחמים ועת רצון מלפניך". לימור חוזרת אחרי מילה במילה. ראשה מונח על כתפי. ידינו אוחזות זו בזו.

"שעת רחמים ועת רצון מלפניך"… כעת אני מוציאה מן התיק את הגרזן, ניגשת לנהר לשבור את הקרח. המים קפואים תחת אצבעותיי, לימור ממתינה כשהיא רועדת ולא רק מהקור. כשהיא נכנסת פנימה היא משחררת צעקה מפיה. "זה קפואאאאאא". יבבות קולה מגיעות עד כיסא הכבוד. כוכבי שמיים יורדים מטה כשהיא יוצאת מן הנהר.

טהורה ושקטה. אני מכבדת את הרגע. לא מכבירה במילים. רק מחבקת אותה בחיבוק של תפילה. אנו יושבות על העפר התלול. שתי נשים מול הבריאה כולה.

מתפללות.

מבקשות…

למחרת היא נסעה יחד עם אמיר. להודו ומשם לסין. לא נשארנו בקשר. ניסיתי להתחקות על עקבותיה בכל מיני דרכים אך לשווא. היא פשוט נעלמה לי. רק אחרי 10 חודשים צלצל הטלפון בביתי. לימור הייתה על הקו. בתחילה שמעתי רק בכי.

ואז היא סיפרה לי שקרה להם נס אתמול. נולדה להם בת. היא קראה לה נסיה.

הפוסט "אני מבטיחה לך שאם תלכי לנהר יהיה לך ילד!" הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשבור את הקרח https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%97/ Fri, 25 Mar 2022 08:07:19 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2327 סבתות שלי שברו את הקרח בכדי לטבול במקווה. אני הולכת למקווה למרות הפרעת החיטוט בעור שלי. בחיצוניות, האתגר נראה שונה מאד, אך המחויבות לגבור על כל אתגר – מבפנים או מבחוץ – זהה. המאמר הזה איננו מאמר שייתן לך את כל התחושות הטובות ויתאר את היופי שבמצוות טהרת המשפחה. כאלה יש רבים. אני כאן כדי […]

הפוסט לשבור את הקרח הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סבתות שלי שברו את הקרח בכדי לטבול במקווה. אני הולכת למקווה למרות הפרעת החיטוט בעור שלי. בחיצוניות, האתגר נראה שונה מאד, אך המחויבות לגבור על כל אתגר – מבפנים או מבחוץ – זהה.

המאמר הזה איננו מאמר שייתן לך את כל התחושות הטובות ויתאר את היופי שבמצוות טהרת המשפחה. כאלה יש רבים. אני כאן כדי לחלוק כיצד אני עומדת כאן, אף על פי שזה קשה ומתיש, לקיים מצווה שעשויה להיראות כאתגר בלתי אפשרי.

ברשותכן, בואו נחזור צעד אחורה. כשמדובר בגוף, התנהגויות חזרתיות והפרעות עשויות להיות מבלבלות. כשמישהי מקלפת גלד וגורמת לעצמה לדמם, זה נראה לנו פשוט כל כך לומר "עצרי". אבל בעבור מישהי עם הפרעת חיטוט בעור, או 'דרמטילומניה', זה נראה בלתי אפשרי. מסיבות כלשהן, השם חיווט אותי בצורה כזו שברגע שאני מתחילה, המוח שלי שולח לי פקודות להמשיך ולגרד בעור עד לחפירה של ממש. החיטוט בעור מרגיע את החרדות שלי. כאשר המתח עולה, התגובה האוטומטית שלי היא להתמסר לפעולת ההרס העצמי הזו. אם קשה לך להזדהות – אני שמחה מאד בשבילך.

בעזרת הרבה מאד תמיכה חיצונית, למדתי לנהל את חיי היום יום שלי. למדתי על הרבה מנגנוני התמודדות בריאים, ואני נמנעת מהתנהגויות שעשויות להוביל לאפיזודת חיטוט בעור – עד שזה מגיע למקווה. נראה כאילו ההלכה עצמה היא המכשול הגדול ביותר בעבורי והטריגר להתנהגויות הישנות שלי. ההכנות לטבילה הכרוכות בבדיקת הגוף מכל חציצה הן, וכך הן היו במשך שנים, סיוט גמור.

נהגתי לבכות במשך שעות, לפני, במהלך ואחרי הטבילה במקווה. הרגשתי בודדה כל כך ואובדת עצות בקשר למה שאוכל לעשות כדי להמשיך לקיים את המצווה מבלי לפגוע בעצמי.

אני אסירת תודה על כך שהחוויה שלי כיום רחוקה מאד מהסיוט שהיא הייתה בעבר. שמירת העניין בסוד הייתה עינוי עבורי ורק העצימה את ההתחפרות שלי ברגשות אשם ובושה. כנות ופתיחות עם האנשים הנכונים סייעו לי לבנות תוכנית שתתמוך בי רגשית ורוחנית. אני אסירת תודה על שיש לי רב סבלן מאד, שהנחה אותי כיצד להתכונן למקווה בצורה שתהיה הכי פחות מעוררת מבחינתי. חברתי היא אחות, וכשסוף כל סוף נפתחתי בפניה, היא, בצניעות רבה, עזרה לי לרקום תוכנית פעולה. אני חשה מבורכת על כך שלאורך כל הדרך, פגשתי בבלניות מקסימות ובנשים נהדרות שגילו הבנה למצבי. הגעתי להבנה שההלכה מגנה עליי, ושאת הטריגרים שלי אני יכולה לנהל כאשר אני מזהה אותם כראוי – מעוררי שווא.

החלק החשוב ביותר מבחינתי במסע הזה היה ללמוד איך להכניע את עצמי. לפני שאני ניגשת להתכונן למקווה, אני נושאת תפילה מעומק לבי: "ריבונו של עולם, המצווה הזו ממש ממש קשה בשבילי. אתה נתת לי את ההפרעה הזו, ואני עושה כמיטב יכולתי לעבוד אותך בדרך שלא תוביל אותי להתנהגויות שליליות. אנא עזור לי לקבל את הפגמים של גופי, ועזור לי להכניע עצמי ולעשות רצונך".

גם כיום, קיום המצווה הזו כרוך בחרדה ומאבקים פנימיים. אני ממשיכה לבקש עזרה לפני ואחרי שאני הולכת, על מנת שאהיה ממוקדת במה שאני באמת אמורה לעשות ולא במה שהקול הפנימי שלי אומר לי לעשות.

בנוסף, אני מקדישה זמן למדיטציה. אני חושבת על כך שאותו השם שציווה אותי לקיים את המצווה שלו, הוא גם זה שנתן לי את האתגר הזה. על כך שאם לא היו לי נסיבות החיים הייחודיות שלי, גם לא היו לי הכוחות הפנימיים העמוקים לגבור על המצב הזה. אני חושבת עד כמה עצומות היכולות של הנשמה שלי, עד כמה היא אינסופית.  

אני מאד מודעת למחשבות שלי, שאם לא כן, הן ינדדו להן. למדתי בדרך הקשה ששליטה על המחשבות שלי היא לגמרי בידיים שלי, ובידיי לעצור אותן מלנדוד למחזות רחוקים ושגויים.

חרף המאבק הקשה הזה, אני הולכת. אני הולכת מפני שזה הקרח שעליי לשבור, והמים הקפואים שעליי להיכנס לתוכם. אני הולכת מפני שאני חיילת בצבא השם. אני הולכת, לא מפני שזה הגיוני לעשות זאת, אלא מפני שאני מחויבת לעשיית רצונו של השם, ולא משנה כמה מאמץ יידרש ממני כדי לעשות זאת. זה המאבק הפרטי שלי  – כזה שכמעט איש בחיי אינו נחשף אליו – ועם זאת החשוב ביותר. השם, הוא "בוחן כליות ולב". השם מביט עמוק אל תוך לבי, רואה את עומק האתגר ועד כמה אני משקיעה כדי להתגבר עליו, והדבר מעניק לו שמחה ועונג עצומים.

וכך, גם אם אין זו חוויית הספא שהייתי בוחרת בה, לא הייתי מותרת עליה תמורת דבר בעולם, מפני שזוהי החוויה הרוחנית העמוקה ביותר שלי. אני מתעלה מעל עצמי, מכניעה את עצמי לרצון השם.

כשאני מתמזגת אל תוך המים, לבי נעשה קל, מפני שאני יודעת שזו מטרת הבריאה. אני מרגישה קרוב כל כך להשם, ושום דבר, אפילו לא הפרעת חיטוט בעור, יעמוד בדרכי לעבוד אותו. מי הקרח הקפואים ביותר נמסים להם לנוכח חום ההכנעה שלי אליו.

*הערת העורכת: אם את חווה אתגרים בהכנות למקווה, התייעצי עם רב מומחה. תוכלי למצוא גם מקרות שונים ברחבי האתר.

הפוסט לשבור את הקרח הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מיתוסים בקשר למקווה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Wed, 23 Mar 2022 22:07:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2260 מיתוס: זו חוויה משפילה לאישה האמת: כל אישה ששומרת על הלכות טהרת המשפחה והטבילה במקווה יודעת שזוהי חוויה מרוממת. מה שמשפיל נשים הוא מה שנובע מניצול של נשים כסמל מיני. בשמירה על מסורות התורה הנוגעות לאינטימיות יהודית, מערכת היחסים בין האישה ובעלה הופכים מקודשים. חיי הנישואין שלהם הם דוגמה וסמל לאהבה אמיתית ולכבוד. מיתוס: בעלי […]

הפוסט מיתוסים בקשר למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

האמת: כל אישה ששומרת על הלכות טהרת המשפחה והטבילה במקווה יודעת שזוהי חוויה מרוממת. מה שמשפיל נשים הוא מה שנובע מניצול של נשים כסמל מיני. בשמירה על מסורות התורה הנוגעות לאינטימיות יהודית, מערכת היחסים בין האישה ובעלה הופכים מקודשים. חיי הנישואין שלהם הם דוגמה וסמל לאהבה אמיתית ולכבוד.

האמת: החוקים לאינטימיות על פי היהדות מובנים בקלות. בעל יהודי יכול להבין כי הטבילה במקווה והשמירה על הכללים הקשורים לה מסייעת ליצירת מערכת יחסים זוגית שנמצאת במצב של התחדשות מתמדת. ירח הדבש לעולם לא מסתיים, המשיכה נשארת חזקה כמו שהייתה ביום שבו נפגשו בני הזוג. כמובן שלמען ההבנה הנכונה של הנושא, חשוב שהחשיפה אליו תהיה בדרך רלוונטית ומשמעותית.  

האמת: האמבטיה היא מקום שמספק ניקיון פיזי. אבל אם תרצי להשתמש באמבט כדי להגיע לשינוי רוחני – זה פשוט לא יעבוד. בשביל זה – את זקוקה למקווה. למקווה חייב להיות מקור ישיר של מים טבעיים, כמו מי מעיין, מי גשם או אפילו שלג מומס. כשם שהתורה עצמה נמשלה למים חיים, כך היא מגדירה שמקווה, על מנת להיות כשר, חייב להיות מלא במים חיים הנאספים בדרך מיוחדת.

האמת: מקוואות מודרניים, אלגנטיים הופכים להיות הרוב המכריע. בריכות הטבילה ומאגר מי הגשמים נשמרים תחת בקרת היגיינה קפדנית המוודאת שהמים נשארים נקיים וצלולים. חדרי ההכנה הם דמויי ספא, נקיים וללא רבב. המקוואות נבנים בהתאם לסטנדרטים ההלכתיים והאסתטיים הגבוהים ביותר.

האמת: אף אחד לא ידע אם ומתי הלכת אל המקווה חוץ ממך ומבעלך. כמובן, הבלנית במקווה תהיה שם בכדי לסייע לך, אבל היא יודעת לשמור סוד. הנקודה היא שחוויית המקווה היא חוויה פרטית לחלוטין. הטבילה במקווה וההכנה אליה ייעשו בפרטיות מוחלטת. רחוק מאד מעין הציבור, האישה ההולכת למקווה היא התגלמות של צניעות ועידון. כך זה נשמר במשך כבר כמעט ארבעת אלפים שנים.

האמת: כל מצווה שיהודי מקיים מביאה ברכות מיוחדות לו ולעולם כולו, במיוחד המצוות הקשורות לאינטימיות יהודית. על ידי שמירת המצוות הנצחיות הללו, הבעל והאישה מתחזקים כבוד הדדי, החיוני לכל נישואים טובים. זה הסוד שמנע בעיות רבות כל כך ובנה משפחת יהודיות מדהימות במשך אלפי שנים. במקום לתפוס את היעדר שמירת מצוות אחרות כמניעה לטבילה במקווה, נסי לחשוב על המקווה כעל מקום מצוין להתחיל בו.

האמת: הליכה למקווה היא מחויבות משפחתית, ומשמעותה שגם הבעל וגם האישה מעורבים בצורה שווה בשמירת חוקי האינטימיות היהודית. שניהם גם קוטפים את הרווחים של מערכת יחסים שממשיכה להתחדש כל העת, ונישואין יציבים. אבל, כן, כשזה מגיע לטבילה במקווה, השליטה היא בידיים של האישה. האחריות כולה שלה – מפני שהקב"ה בוטח בה. וכבר למעלה משלושת אלפים שנה שהיא מוכיחה שהיא ראויה לאמון הזה לגמרי.

האמת: כשאישה הולכת למקווה, החברות שלה לא אמורות לדעת את זה. רק בעלה והבלנית במקווה. החוויה כולה היא פרטית ומכובדת מאד. כך, שאין לך באמת דרך לדעת בוודאות אם החברות שלך הולכות או לא. סביר מאד שלפחות כמה מהן אכן הולכות. למעשה, הטבילה במקווה היא דבר פרטי כל כך, שייתכן מאד שגם אמא שלך הלכה למקווה. ואת מעולם לא ידעת.

הפוסט מיתוסים בקשר למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קדושה בחיי האישות | שיעור 7 – חורף פ"ב https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%97%d7%9d-7-%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%97%d7%99%d7%99-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%aa/ Fri, 11 Mar 2022 07:46:21 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2291 לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט קדושה בחיי האישות | שיעור 7 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט קדושה בחיי האישות | שיעור 7 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איך בונים מקווה? https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Wed, 09 Mar 2022 22:03:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2249 טכניקות הן מבחינה פרקטית והן מבחינת היגיינית אין זה רלוונטי לבנות מקווה שיש בו 'בור' (מאגר מים) אחד בלבד של מי גשמים כשרים למקווה. במקרה כזה, בכל פעם שצריכים יהיו להחליף את מי המקווה יצטרכו להמתין עד להצטברות 40 סאה (כ-760 ליטרים) של מי גשמים חדשים. הדבר קשה עוד יותר במקומות של מחסור בגשמים. הפתרון […]

הפוסט איך בונים מקווה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טכניקות

הן מבחינה פרקטית והן מבחינת היגיינית אין זה רלוונטי לבנות מקווה שיש בו 'בור' (מאגר מים) אחד בלבד של מי גשמים כשרים למקווה. במקרה כזה, בכל פעם שצריכים יהיו להחליף את מי המקווה יצטרכו להמתין עד להצטברות 40 סאה (כ-760 ליטרים) של מי גשמים חדשים. הדבר קשה עוד יותר במקומות של מחסור בגשמים.

הפתרון הפרקטי ביותר הוא לבנות מקווה שיש בו שני בורות (או יותר). בור אחד הופך לבור הטבילה, והאחר מכיל את מי הגשם. טכניקה זו מאפשרת לנקות את המקווה מבלי להידרש להמתין לירידת גשם.

ישנן שלוש דרכים לבנות את הבור המכיל את מי הגשמים: 'השקה', 'זריעה' ו'בור על גבי בור'.

השקה

המילה 'השקה' קשורה למילה 'נשיקה' ומשמשת במובן של קשר קרוב ומגע. שני הבורות נבנים זה לצד זה. האחד מלא במי ברז שמלכתחילה אינם כשרים לטבילה. רק כאשר המים הרגילים באים במגע עם מי הגשם הם הופכים כשרים, והבור המלא במי הגשמים הופך בזה לכשר לטבילה.

ולכן: א) אם יש חור בין שני הבורות והמים נוגעים אלה באלה, או, ב) אם המים באים במגע מלמעלה, מעל שפת הבורות – כי אז שני הבורות כשרים.

על החור להיות ממוקם מעל גובה ארבעים סאה של מי גשמים בבור ההשקה. בבור הטבילה, הוא צריך להיות ממוקם מתחת לגובה המים. מאחר שגובה המים בבור הטבילה צריך להיות כ-120–125 ס"מ מעל הקרקע, החור ימוקם נמוך מגובה 120 ס"מ.

קוטרו של החור צריך להיות "רחב כשפופרת הנוד" – רוחב שתי אצבעות שיכולות להיכנס אל החור ולהסתובב בו בקלות.

כיצד אפשר לדעת אם מקווה מסוים בנוי בשיטת ההשקה? אם לאחר בדיקה מתגלה כי אין זרימה של מים מן המערכת העירונית אל הבור – הרי זה בור השקה. כאשר מחליפים את המים, מרוקנים את בור הטבילה, ובור ההשקה נותר מלא במים כשרים. אז ממלאים את בור הטבילה במים חדשים, וכאשר המים מגיעים לגובה החור המחבר בין הבורות, מקבלים מי הברז שנוספו לבור הטבילה הגדרה של מים כשרים לטבילה. לעתים סותמים את החור בפקק לפני ריקון המים שבבריכת הטבילה כך שיישארו כמה שיותר ממי הגשמים. מכל מקום, הדבר יכול ליצור לפעמים סיבוכים בשלב מאוחר יותר, שכן אם שוכחים להסיר את הפקק לאחר מילוי המים, כי אז יהיו כל הטבילות במים אלה לא תקפות, שכן המים הרגילים לעולם לא נגעו במי הגשמים, ולא הוכשרו לטבילה. אשר על כן, יש שיטות המעדיפות שלא ישתמשו בפקק כלל, גם אם משמעות הדבר היא איבוד של חלק ממי הגשמים המקוריים.  

ישנן דעות הלכתיות שונות בקרב פוסקי ההלכה, בשאלה אם החור צריך להישאר פתוח גם לאחר שנעשתה 'השקה'. יש הסבורים כי על הפקק להישאר סגור שכן, בשעת טבילה, תזוזת המים תוביל לתנועה של מים מבור אחד לשני, מה שעלול (לפי דעות אלה) לפסול את המקווה.

מנהג חב"ד הוא לפי פסיקתו של רבנו ירוחם, כי החור צריך להישאר פתוח במשך זמן הטבילה בכדי שעל המים שבבור הטבילה תחול הגדרת מי גשמים. מכל מקום, בשעת הטבילה די גם בפתח קטן ("כל שהוא"), שכן קוטר "כשפופרת הנוד", נדרש רק בעת ההשקה הראשונית.

אם נעשה שימוש בפקק, יש להיזהר שלא להשתמש בפקק העשוי מחומרים המקבלים טומאה. פקק עץ חדש הוא האפשרות הטובה ביותר. כדאי שלא להשתמש בפקקים עשויים גומי או פלסטיק. בפקק עשוי מתכת אין להשתמש.

להלן כמה מן החסרונות הקיימים בשיטת ה'השקה':

טכניקה זו כרוכה בחוסר וודאות. ייתכן שמי שממלא את בור הטבילה לא ישתמש בכמות מספקת של מים שתגיע עד לגובה חור ההשקה המחבר בין שני הבורות. בנוסף, במקום שנוהגים לפקוק את החור לפני ריקון בור הטבילה, עלולים לשכוח להסיר את הפקק לאחר מילוי בור הטבילה. בכל אחד מהתרחישים הללו מי הברז שבבור הטבילה לא נגעו במי ההשקה המכשירים, והמים שבבור הטבילה נותרים פסולים לטבילה. הדבר גורם לבעיות הלכתיות רציניות אם טבלו במקווה זה, ויש להתייעץ מידית עם רב בנוגע לכך. חיסרון נוסף הוא שפעמים רבות המים שבבור ההשקה עומדים בלי תזוזה למשך זמן רב ומעלים עובש. המבנה של 'בור זריעה', פותר את הבעיות הללו. 

זריעה

בטכניקה זו, ארבעים סאה של מי גשמים מצטברים בבור, ואליהם מוסיפים מי ברז. מי הברז מתערבים במי הגשמים, הופכים ליחידה אחת עמם, ומקבלים את ההגדרה של מי הגשמים המקוריים. המים עולים על גדותיהם וגולשים (דרך פתח ייעודי) לבור הטבילה, ועוצרים עם הגיעם לגובה הנדרש.

כך, "נזרעים" מי הברז במי הגשם, והם הופכים לכשרים לטבילה. יתרונה של שיטת ה'זריעה' היא בכך שמי הברז הופכים כשרים לטבילה מיד כשהם זורמים אל הבור ונוגעים במי הגשמים. בניגוד לשיטת ה'השקה', טכניקת ה'זריעה' אינה מצריכה המתנה להגעה לגובה מסוים, ולמגע עם מי הגשמים רק בהגעה לגובה זה, וכמו כן אין צורך בשימוש בפקק. ברגע שבור הזריעה מתמלא במי גשמים המקווה כשר והוא כמעט חסין מחוסר וודאות. לרב המפקח על כשרות המקווה אין סיבה לחשוש אם מי בור הטבילה מחוברים למי הגשמים, או אם זכרו להסיר את הפקק לפני טבילה במקווה. יתרון נוסף: המים בבור הזריעה מתחלפים בתדירות גבוהה, והם נותרים רעננים.

במקווה אופייני העושה שימוש בשיטת ה'זריעה' יש שני בורות סמוכים שחור בראש הדופן המשותפת מחבר ביניהם. על החור להיות גבוה מגובה ארבעים סאה בבור הזריעה, ומעל גובה המים הנדרש בבור הטבילה (כ-140 ס"מ מעל הרצפה). המים בשני הבורות אינם מעורבים או מחוברים בעת הטבילה.

אם כן:

1. יש להתחיל במילוי בור הזריעה במינימום הנדרש של ארבעים סאה מי גשמים.

2. יש להוסיף מי ברז אל תוך בור מי הגשמים, מוטב באופן כזה שהמים נכנסים מנקודה הנמוכה מן החור המחבר בין הבורות (תהליך ה'המשכה' מתרחש, מכל מקום, מעל גובה המים).

3. כאשר המים גבוהים מספיק הם יישפכו, דרך החור, אל בור הטבילה.

4. המים שבבור הטבילה כשרים לטבילה כאשר הבור מכיל לפחות ארבעים סאה, וגובה המים מספיק לטבילה.    

כיצד אפשר לדעת אם במקווה זה משתמשים בשיטת ה'זריעה'? אם לאחר בדיקה מוצאים כי מי הברז זורמים אל בור מי הגשמים וממנו אל בור הטבילה – זהו בור זריעה.

אף כי בור הזריעה אמין יותר מבור ההשקה, אין הוא חף מבעיות. דרך נפוצה לפנות את המים מבור הטבילה היא באמצעות משאבה חשמלית שאיננה מפנה את כל המים. לעתים, כאשר מכבים את המשאבה, עלולים לצאת מים מהמשאבה אל בור הטבילה, מים שמוגדרים כ"שאובים" (מים שאובים, כלומר ששהו בתוך כלי קיבול בטרם הגיעו אל המקווה, הם מים פסולים למקווה).

בנוסף, המנקים את המקווה עשויים לנקות את שארית המים בעזרת סמרטוט או דלי. מים שנספגו בסמרטוט עלולים לטפטף אל המקווה, וכן מים מן הדלי עלולים להישאר במקווה, מים שמוגדרים "שאובים".

במקרים אלה, באם כמות המים השאובים גדולה משלושה "לוגין" (מידת נפח נוזל שהייתה בשימוש בתקופת המשנה) ועליהם נוספים המים המוזרמים מבור הזריעה, גורמים המים השאובים לפסילת כל המים הנכנסים לבור הטבילה.

בור על גבי בור

כפי שהוסבר לעיל, בדרך כלל ישנם במקווה שני בורות – האחד מלא במי גשמים והאחר במי ברז. באופן כללי, יש שתי דרכים אפשריות למיקום הבורות זה ליד זה:

1) שני הבורות בנויים זה לצד זה, והם חולקים קיר משותף. בקיר המשותף ישנו חור, הממוקם מעל גובה ארבעים סאה. בור אחד מלא במי גשמים והאחר במי ברז עד לנקודה שבה מי שני הבורות נוגעים ומתערבים זה בזה, ובכך מכשירים את מי בור הטבילה לטבילה.

2) בור על גבי בור. המקווה נבנה בצורה כזו:

א) בתחילה נבנה בור אחד עמוק.

ב) לאחר מכן יוצקים "חוצץ" מבטון היוצר למעשה בור עליון ובור תחתון. הקירות שתחת החוץ יכולים לבלוט אל תוך הבור על מנת לתמוך בחוצץ, או באמצעות יצירת מסגרת פנימית שלתוכה נוצק חוצץ הבטון. שכבת הבטון החוצצת משמשת כרצפת הבור העליון וכתקרת הבור התחתון.

ג) הבור העליון הופך לבור הטבילה, ונבנות מדרגות גישה אליו עבור הטובלים במקווה.

ד) הבור התחתון מכיל [פעמיים] ארבעים סאה.

ה) פתח מושאר בחוצץ, בגודל מספיק למעבר אדם. את הפתח מכסים בלוח. יוצרים שני חורים, כל אחד בגודל של 'טפח' (כ-8 ס"מ) מרובע. החורים הללו מאחדים את שני מאגרי המים: מי הברז שבבור העליון המתאחדים עם מי הגשמים שבתחתון, חיבור המכשיר את המים שבבור העליון לטבילה.

מדוע נדרשים שני חורים? יש המציעים כי החור השני נועד למקרה שהחור השני נחסם, מה שעלול לקרות כאשר רגלו של האדם הטובל חוסמת את החור ומונעת מהמים להישאר מאוחדים. החור השני מבטיח כי יישאר חיבור כל העת בין שני הבורות. מסיבה זו ממוקמים החורים במרחק זה מזה, על מנת לוודא כי אי אפשר לדרוך על שניהם בו זמנית במהלך הטבילה. אין כל חורים בבור התחתון.

כיצד אפשר לדעת אם המקווה בנוי בשיטת "בור על גבי בור"? אם לאחר בדיקה מוצאים כי ישנם שני חורים ברצפת המקווה, כי אז זהו 'בור על גבי בור'.

כשבונים מקווה כזה, עדיף שמי הברז יזרמו היישר מעל אחד החורים. כאשר ממלאים את המקווה, מי הגשמים זורמים ישירות אל תוך הבור התחתון עד שהוא מלא. מים רגילים מוזרמים כעת באמצעות טכניקת ה'המשכה', (הליך שבו המים מוזרמים אל המקווה מעל אדמה רכה או בטון) אל בור הטבילה העליון, היישר מעל אחד החורים, כמו בשיטת הזריעה.

תהליך המילוי שונה אם מי הברז אינם זורמים ישירות מעל החורים. ראשית, יש למלא את בור התחתון במי גשמים עד שהבור התחתון עולה על גדותיו והמים מציפים את רצפת הבור העליון. אז יש למלא את הבור העליון במי הברז. מאחר שמי הגשמים קדמו למי הברז, נחשב הדבר כסוג של 'זריעה'. כעת המקווה כשר לטבילה.

כאשר יש צורך להחליף את מי בור הטבילה, שואבים את המים מן הבור העליון וממלאים אותו בחזרה במי ברז.   

יתרונות שיטה זו ברורים:

בניגוד לטכניקת בור ההשקה בצד, כאן אין צורך לחכות עד שהמים בשני הבורות ייגעו אלה באלה, ואין כאן צורך בפקק. כאשר הבור התחתון מלא במי גשמים, יהי' הבור העליון כשר לטבילה בוודאות. הרב המפקח על המקווה יודע בוודאות שהמקווה כשר מבלי לחשוש למגע של המים או לשכחת הסרת פקק. בדומה לשיטת הזריעה, כאשר מי הברז זורמים ישירות אל תוך מי הגשמים והם נחשבים "זרועים" בדרך הטובה ביותר. 

יתרון נוסף ומשמעותי ביותר בגישה זו היא העובדה שהבור העליון הוא המשך של הבור מי הגשמים התחתון. החורים בגודל הטפח, מבטלים, מבחינה הלכתית, את נוכחות החוצץ. ולכן, כאשר טובלים במקווה כזה, הרי זה למעשה כטבילה בבור מי הגשמים עצמו.

לכן, כאשר ישנו מקווה בשיטת בור על גבי בור, אין צורך בבורות צד נוספים של השקה או זריעה.     

הפוסט איך בונים מקווה? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> להבין את דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d/ Fri, 04 Mar 2022 09:48:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2243 א. מאגרי המים הטבעיים של העולם – האוקיינוסים, הנהרות, בארות, ואגמים שמקורם במעיין – הם מקוואות בצורה הראשונית ביותר שלהם. יש בהם מים ממקור אלוקי ולפיכך, מלמדת אותנו המסורת, גם את הכוח לטהר. מאגרי המים הללו, שנבראו עוד לפני שהעולם לבש את צורתו הסופית, מציעים את הדרך המושלמת להתקדשות. אך לצד זאת, הם עשויים להערים […]

הפוסט להבין את דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> א.

מאגרי המים הטבעיים של העולם – האוקיינוסים, הנהרות, בארות, ואגמים שמקורם במעיין – הם מקוואות בצורה הראשונית ביותר שלהם. יש בהם מים ממקור אלוקי ולפיכך, מלמדת אותנו המסורת, גם את הכוח לטהר. מאגרי המים הללו, שנבראו עוד לפני שהעולם לבש את צורתו הסופית, מציעים את הדרך המושלמת להתקדשות. אך לצד זאת, הם עשויים להערים קשיים. מאגרי המים האלה עשויים להיות בלתי נגישים או מסוכנים, מעבר לבעיות של מזג אוויר סוער והיעדר פרטיות. אשר על כן, החיים היהודיים מחייבים את הקמתם של מקוואות טהרה, ואכן, כך עשו יהודים בכל הדורות ובכל הנסיבות. 

למי שאינו מתמצא, המקווה המודרני עשוי להיראות כמו בריכת שחייה מיניאטורית. בדת כה עשירה בפרטים, יופי ועיטורים – ועל רקע בית המקדש המפואר ואפילו בתי הכנסת של ימינו, המקווה, באופן מפתיע, נראה חסר ייחוד, מבנה צנוע ופשוט.

הנראות הרגילה הזו, מסווה את מרכזיותו של המקווה בחיים היהודיים ובהלכה היהודית. המקווה מאפשר ליחידים, לקהילה ולעם ישראל בכללו את המתנה המדהימה של טהרה וקדושה. בדת היהודית אין עוד מוסד, מבנה או טקס שיכול להשפיע על יהודי בצורה כזו, ויתרה מזו ברמה פנימית כל כך. העוצמה היוצאת מן הכלל של המקווה, תלויה בבנייתו בהתאם לדרישות הרבות והמורכבות שמופיעות בספרות ההלכה.

ובקיצור: על המקווה להיות בנוי בקרקע או כחלק בלתי נפרד ממבנה. מסיבה זו מכלים ניידים, כדוגמת אמבטיה וג'קוזי, אינם יכולים לשמש כמקווה. על המקווה להכיל לכל הפחות כ-760 ליטרים של מי גשם שנאספו והוזרמו אל תוך המקווה בהתאם למערך כללים מדויק ומפורט. במקרים נדירים, כשאיסוף של מי גשמים אינו מתאפשר, משתמשים בקרח או בשלג ממקור טבעי על מנת למלא את המקווה. גם כאן, כמו במי גשם, ישנה מערכת מורכבת של כללים באשר לשינוע ולטיפול בקרח או בשלג.

המתבונן מן הצד יראה לרוב רק את בריכת הטבילה. בעוד למעשה, רוב המקוואות מורכבים משתיים או שלוש בריכות צמודות. מי הגשם שנצברו נשמרים בבריכה אחת, ואילו בריכת הטבילה הסמוכה מרוקנת ומתמלאת מחדש בקביעות במי ברז. לשתי הבריכות יש קיר משותף שיש בו חור בקוטר של לפחות 5 ס"מ.

הזרימה החופשית, או "השקה", של המים בין שתי הבריכות, הופכים את בריכת הטבילה למעין הרחבה של מי הגשם הטבעיים, ובכך מחילים על בריכת הטבילה את המעמד ההלכתי של מקווה (התיאור הנ"ל הוא של אחת משתי דרכים שבהן אפשר לפעול הלכתית על מנת ליצור חיבור כזה).בימינו, מקוואות מצוידים במערכות סינון וטיהור מים. מי המקווה הם בדרך כלל בגובה החזה, והם נשמרים בטמפרטורה נעימה. הגישה למקווה היא באמצעות מדרגות (מקוואות נגישים מצוידים במעליות, לאיתור מקווה נגיש באזורך, לחצי כאן.

המקווה כמוסד נפל קרבן לתפיסות עממיות שגויות. טבילה במים משויכת באופן טבעי לניקיון. וכדי לסבך זאת עוד יותר, לאורך ההיסטוריה, החילו שלטונות נוכרים עוינים מגבלות על היהודים שלא יוכלו לרחוץ בנהרות שבתחומם. כתוצאה מכך, בנו יהודים בתי מרחץ ייעודיים, שבצדם או בתוכם שכנו מקוואות טהרה. שתי העובדות האלה חברו יחד ליצירת מצג שווא, של קשר הדוק בין טבילה במקווה לבין היגיינה אישית. אך המקווה מעולם לא שימש תחליף חודשי לאמבטיה או מקלחת. למעשה, ההלכה דורשת ניקיון מקיף ויסודי בטרם הטבילה במקווה. על מנת לסייע לקיום דרישה זו, אזורי הכנה שיש בהם אמבטיה, מקלחת, שמפו, סבון ועוד עזרי ניקיון וטיפוח אישי הם חלק בלתי נפרד ממקוואות מודרניים.

מקוואות רבים ממוקמים בתוך מרחבי בית כנסת, תמיד בחלק דיסקרטי של המבנה ובדרך כלל יש אליהם כניסה נפרדת. מקוואות גדולים יותר בנויים בדרך כלל במבנים עצמאיים. עד לפני זמן לא רב, התיאור ההולם למרבית המקוואות היה – תועלתניים: שימושיות, ולא נוחות, היא שהכתיבה את אופיים ועיצובם. המודעות המתחדשת בקרב נשים יהודיות, רבנים ומנהיגי קהילות בעשורים האחרונים [בשליש האחרון למאה העשרים], הובילה לטרנד חדש בבניית מקוואות. מקוואות יפהפיים ומפוארים – בעלי אולם כניסה וחדרי המתנה אלגנטיים, אזורי הכנה מאובזרים ובריכות טבילה מעוצבות – הלכו ונבנו בארצות הברית וברחבי העולם. ישנם מקוואות שיכולים להתחרות בקלות במתחמי ספא מפוארים, ומציעים למבקרות בהם שירותים רבים ונוחות מרבית.

בקהילות שבהן אוכלוסייה גדולה של מבקרות במקווה, עשויים המבנים להכיל אפילו עשרים או שלושים מתחמי הכנה, ושתיים עד ארבע בריכות טבילה. במקומות אלה קיימת מערכת אינטרקום המקשרת את חדרי ההכנה לדלפק מרכזי שבו נמצאת עובדת האחראית לשמירה על פרטיותן של הטובלות הרבות. בכמה ממבני המקוואות הגדולים קיימים גם אולמות כנסים המארחים סיורים ופעילות חינוכית.

כיום, לא רק ערי מטרופולין יהודיות מתחזקות מקוואות פעילים, וגם מקומות מרוחקים ואפילו אקזוטיים כדוגמת ארגנטינה וברזיל, טזמניה ואוסטריה; אנקורג' שבאלסקה ובוגוטה שבקולומביה; יר שבצרפת ולדיספולי שבאיטליה; אגדיר שבמרוקו ואסונסיון שבפרווגאי; לימה בפרו וקייפטאון בדרום אפריקה; בנגקוק שבתאילנד וז'רז'יס שבטוניס; וכמעט בכל עיר ברחבי ברית המועצות לשעבר – ישנם מקוואות כשרים ונוחים, ורבנים ורבניות שמוכנים לסייע לכל אישה שמבקשת להשתמש בהם. בקהילות רבות מוצע סיור במקווה למעוניינות בכך. כשאת מגיעה לעיר חדשה או כשאת מטיילת היכן שהוא, מידע על המקוואות המקומיים זמין במשרדי המקוואות, בית הכנסת המקומי ובתי חב"ד [כיום, אפשר להגיע למיקומי מקוואות בכל העולם במנועי חיפוש ייעודיים באינטרנט, כמו בקישור הבא.

ב.

הטבילה במקווה פתחה שער לטהרה מאז בריאת האדם. המדרש מספר כי לאחר שגורש מגן עדן, טבל האדם הראשון בנהר שזרם מן הגן. היה זה חלק אינטגרלי מתהליך התשובה שלו, מן הניסיון לחזור לשלמותו הראשונית. לפני ההתגלות בהר סיני, הצטוו כל בני ישראל לטבול עצמם כהכנה לעמידה פנים-אל-פנים עם הקב"ה. במדבר, שימשה באר מרים המפורסמת כמקווה. חניכתם של אהרון ובניו לכהונה, צוינה גם היא בטבילה במקווה. בזמן בית המקדש, הכוהנים וכל מי שחפץ להיכנס לבית האלוקים, היה צריך לטבול ראשית במקווה. ביום הכיפורים, הקדוש מכל ימים, הורשה הכוהן הגדול להיכנס אל קודש הקודשים, החדר הפנימי ביותר של המקדש, שאליו לא יכול בן אנוש אחר להיכנס. היה זה רגע השיא ביום שכלל סדר עולה של עבודות במקדש, כשלכל אחת מהן קודמת טבילה במקווה.

השימושים העיקריים במקווה כיום מתוארים בספרות ההלכה ומקורם בראשית ההיסטוריה היהודית. שימושים אלה מקיפים אבני דרך רבות בחיים היהודיים. המקווה הוא חלק בלתי נפרד מגיור ליהדות. המקווה משמש, אף כי הדבר אינו ידוע כל כך, לטבילתם של כלי אוכל חדשים (שנרכשו או התקבלו מאדם שאינו יהודי) לפני שיהודי משתמש בהם. המקווה עומד גם במוקד ה'טהרה', טקס הטהרה היהודי לפני שאדם מובא למנוחות ונשמתו עולה מעלה. שפיכת המים הידנית הנעשית בצורה מסוימת מאד מעל כל גופו של הנפטר משמשת כ'מקווה' לעניין זה. גם גברים משתמשים במקווה בהזדמנויות שונות, כאשר למעט בתהליך הגיור – כולן הן מנהג בלבד. הנפוצות ביותר הן טבילתו של חתן ביום חופתו ושל כל גבר יהודי בערב יום הכיפורים. רבים מן החסידים נוהגים לטבול במקווה בכל ערב שבת וחג, ויש שאף נוהגים לטבול בכל בוקר לפני תפילת שחרית (לכל אלה, משמשים בדרך כלל מקוואות ייעודיים לגברים). אך השימוש החשוב והכולל ביותר של מקווה הוא לתהליך הטהרה של אישה לאחר הופעת המחזור החודשי. טבילה זו היא חלק ממסגרת הלכתית רחבה יותר המכונה – 'טהרת המשפחה'.

כמו בכל תחום של שמירת המצוות ביהדות, טהרת המשפחה כוללת מערך של הלכות וכללים מפורטים, ה"מתי", "מה" ו"איך" של שמירת המצווה. לימוד משותף עם אישה המנוסה בתחום היא הדרך הוותיקה ביותר לרכוש היכרות ונוחות בקיום מצווה זו. במקומות מסוימים ישנם שיעורים שאפשר להצטרף אליהם. רוב הנשים, מכל מקום, רוכשות את הידע הזה באמצעות מפגשים פרטניים אישיים יותר.

אף שספרים הם תחליף מוצלח הרבה פחות למורה ידענית, ישנם כמה ספרים נבחרים שיכולים להעניק הדרכה בקשר לטקס זה, או לשמש כמקור לעיון נוסף . המעוניינות בידע רחב ומקיף יותר לקיום מצווה זו, יוכלו ללוות את הקריאה שלהן בספרות בדיון ובלמידה אישית. לעתים, מצבים רפואיים וגורמים אחרים עשויים להצריך היוועצות ברב. היכן שלא תהיי, את יכולה להיות בטוחה בדבר אחד: תמיד יהיה מי שיהיה זמין וישמח לסייע לך, בפגישה חיה או בטלפון: טהרנו- 072-224-2424, מכון פוע"ה- 03-682-3821, בוני עולם- 03-949-1200.

הפסקאות הספורות הבאות סוקרות בקיצור כמה מן ההלכות האלה. אין, ואינני מתיימרת להציע כאן, תחליף ללמידה מסודרת ורצינית של הנושא.

שבעת ימי המעבר, הידועים כימים ה"נקיים" או "לבנים" ('שבעה נקיים'), מתחילים רק לאחר שהאישה קבעה את סיומו המוחלט של דימום הווסת, באמצעות בדיקה פנימית פשוטה. את הבדיקה יש לבצע לפני שקיעת החמה של היום שבו מסתיים הדימום, וזאת רק אם חלפו לפחות חמישה ימים מהופעת המחזור (גם אם הדימום הווסתי נמשך פחות מחמישה ימים, עליה להמתין את המינימום של חמישה ימים מתחילתו לפני שתוכל לבדוק את עצמה). אם הדימום פוסק רק לאחר רדת הלילה, היא תמתין לאחר הצהריים של יום המחרת כדי לבדוק את עצמה ולהתחיל את ספירת שבעת הימים.

במהלך שבעת 'הימים הנקיים', על האישה לבדוק את עצמה באופן סדיר על מנת לוודא כי לא נותרו שאריות דימום ווסתי. בנוסף, היא לובשת תחתונים לבנים במשך שבוע זה, על מנת להבחין בכל הפרשה דמית.

בדיוק שבוע לאחר שהאישה קבעה את סיום הדימום, ווידאה שלא נותרו כל הכתמה או דימום, היא הולכת למקווה (לדוגמה: אם היא בדקה את עצמה ביום שני לפני שקיעת החמה, היא תלך אל המקווה ביום שני הבא, בערב). כלומר, יש כאן מינימום של שנים עשר ימים שבהם מושהים חיי האישות של בני הזוג.

הטבילה במקווה מתרחשת לאחר רדת הלילה של היום השביעי וקודם לה הליך התנקות חיוני. הטבילה תקפה רק כאשר מי המקווה מקיפים את הגוף בשלמותו, ממש כל שערה. לצורך כך, האישה רוחצת באמבט, חופפת את שערה ומסרקת אותו, ומסירה מעל גופה כל דבר שעלול לחצוץ בינה להתמזגות מוחלטת.

 אישה מלווה, הידועה כ"בלנית" או "שומרת", נוכחת בעת הטבילה. היא מסייעת לוודא כי לא נותרו כל חומרים או אובייקטים חוצצים (איפור, שיער רופף, תכשיטים וכדומה) על גופה של האישה, ושהגוף בשלמותו טובל במים בבת אחת במהלך הטבילה. המלווה נמצאת במקווה גם כדי לסייע לאישה בכל הנדרש מבחינת נגישות והתניידות אל בריכת הטבילה.

הטבילה במי המקווה היא הפסגה של קיום מצוות 'טהרת המשפחה'. זהו רגע מיוחד עבור האישה שהקפידה על כל הדקויות של מצווה זו וציפתה ללילה הזה. אך לפעמים, אישה עלולה לחוש בלחץ או בחרדה מסיבות קשורות או לא קשורות לטקס הטבילה. בזמן כזה, כדאי לה להירגע, ולהקדיש כמה רגעים להתבוננות בחשיבותה של הטבילה, ולרדת אט אט, בנחת אל מי המקווה. לאחר טבילה אחת במים, בעודה עומדת במי המקווה, האישה מברכת את הברכה על טבילת הטהרה, ואז, על פי המנהג הרווח, טובלת עוד פעמיים. נשים רבות מנצלות את זמן הסגולה הזה לתפילה אישית ולדיבור אישי אל הקב"ה. לאחר הטבילה, יכולים בני הזוג לחדש את קיום חיי האישות.

ג.

לפני שנוכל לחקור את הממדים העמוקים יותר של טקס הטבילה, עלינו לבחון בקצרה את מרכזיותו של המקווה בחיים היהודיים. רוב היהודים, גם אלה שמגדירים עצמם כלא דתיים, מכירים, לפחות ברמה התיאורטית, מצוות דתיות כמו שבת, כשרות, יום כיפור ועוד כמה מצוות מן התורה. המקווה וטהרת המשפחה, לעומת זאת, אפופים בערפל ומצויים בדפים שכאילו נקרעו מן הספר. טהרת המשפחה היא מצווה מן התורה, מן הדרגה הגבוהה ביותר. הפרה של מצווה זו מקבילה לעבירות החמורות ביותר כמו אכילת חמץ בפסח, הפרה מכוונת של הצום ביום הכיפורים, והימנעות מביצוע ברית מילה.

יהודים רבים רואים בבית הכנסת את המוסד המרכזי בחיים היהודיים. אך ההלכה היהודית קובעת, כי הקמת מקווה טהרה קודמת גם לבניית בית כנסת. מותר וצריך למכור ספר תורה וגם בית כנסת, האוצרות הנערצים של היהדות, על מנת לגייס משאבים לבניית מקווה. למעשה, קבוצה של משפחות יהודיות החיות יחד אינן מקבלות מעמד של קהילה, כל עוד אין להם מקווה לבני הקהילה מקומית.  

כך הם פני הדברים, מסיבה פשוטה: תפילת יחידים ואפילו תפילה בציבור יכולות להתקיים בכל מקום שהוא, ודרכים חלופיות למילוי התפקיד החברתי של בית הכנסת יכולות להימצא. אבל חיי נישואין יהודיים, ולפיכך גם לידתם של הדורות הבאים בהתאם להלכה, אפשריים רק כאשר ישנה גישה למקווה. לא נפריז אם נקבע כי המקווה הוא אבן הפינה של חיים יהודיים והשער לעתיד יהודי.

ד.

כבר הבהרנו לעיל כי תפקידו של המקווה איננו להעצים היגיינה פיזית. שורשו של המקווה הוא רוחני.

החיים היהודיים מתאפיינים בהבדלה – הפרדה או מרחק. במוצאי השבת, כאשר השבת עוזבת אותנו ושבוע חדש מתחיל, יהודים נזכרים בגבולות המתווים כל היבט של החיים. על כוס של ברכה מלאה ביין, מברך יהודי את הקדוש ברוך הוא – שהוא "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה…"

למעשה, ההגדרה המילולית של המילה "קדוש" – היא "מובדל", נפרד מן השאר למטרה ייחודית, לקדושה. 

במובנים רבים, המקווה הוא הסף המפריד בין הקדוש למה שאיננו קדוש, ועוד יותר. במילים פשוטות, הטבילה במקווה מסמלת שינוי, ולא סתם שינוי, כי אם עלייה. ייחודיותו של המקווה, ייחודיות שאין שנייה לה, טמונה בכוחו לפעול שינוי, ביכולת שלו לחולל מטמורפוזה.

כלי אוכל שעד כה אי אפשר היה להשתמש בהם, לאחר הטבילה, אפשר להשתמש בהם לאקט הקדוש של אכילה כיהודי. אישה, שמרגע הופעת המחזור החודשי הייתה במצב נידה, נפרדת מבעלה, יכולה, לאחר הטבילה, לשוב ולהתאחד עמו בקדושה האולטימטיבית של אינטימיות של חיי נישואין. גברים או נשים בזמן המקדש, שהיו מנועים מלהיכנס למקדש בשל מצב טומאה, יכלו, לאחר הטבילה, לעלות אל הר הבית, להיכנס לבית המקדש, ולהיות שותפים לטקסי הקרבת הקרבנות וכדומה. במקרה של גיור, השינוי הוא הדרמטי ביותר. האדם שפסע אל תוך המקווה כגוי, עולה מן המים כיהודי.   

הוראותיו של הקדוש ברוך הוא, 613 המצוות, נחלקות לשלוש קטגוריות מובחנות:

משפטים – הן אותן מצוות המסדירות את מרקם החיים האזרחי והמוסרי; הן הגיוניות, מובנות בקלות, וחשיבותן המכרעת לייסוד חברה בריאה ולשימורה – מוכרת לכל. דוגמאות ל'משפטים' הן האיסור לרצוח, לגנוב ולנאוף.

עדות –  הם הטקסים והפעולות שהדרך הטובה ביותר להגדיר אותם היא כסמליות. הקטגוריה הזו כוללת אקטים דתיים רבים המזכירים ליהודי רגעים היסטוריים בהיסטוריה של עמנו,  ומשמשים כעדות לאמונות  הבסיסיות ביותר באמונה היהודית. בין אלה אפשר למנות את שמירת השבת, חג הפסח, וקביעת מזוזה.

הקטגוריה השלישית, חוקים, הם עקרונות שמעל הטבע; אלה הם חוקים אלוקיים שביחס אליהם אין לשכל האנושי יכולת הבנה ושיפוט. החוקים מאתגרים לחלוטין את האינטלקט וההבנה האנושיים. עוד מימי קדם היו הם מקור לשחוק, מטרה ללעג, ובעלי נוכחות מעיקה ומבישה עבור המשמיצים את הדת היהודית. ליהודי שומר המצוות, החוקים מגלמים מצווה במיטבה: ערוץ של קשר טהור אל הקב"ה. המצוות הללו מוכרות כחשובות ביותר, אלה שביכולתן להשפיע על הנפש ברמה העמוקה ביותר. חופשיים ממגבלותיו של השכל האנושי, החוקים הללו מיושמים מסיבה אחת בלבד: מילוי רצון הא-ל. דוגמאות למצוות מקטגוריה זו הן דיני הכשרות, האיסור ללבוש שעטנז (בגדים שיש בהם שילוב של צמר ופשתן), דיני הטומאה והטהרה והטבילה במקווה. אחרי כל הדיבורים וההסברים – הבנה של הסיבה המלאה למערכת החוקים של טהרת המשפחה ושיאה, הטבילה במקווה – היא בלתי אפשרית. אנו מקיימים את המצווה הזו פשוט מפני שכך ציווה השם. ובכל זאת, ישנם רעיונות שעשויים לחשוף ממדים נוספים ומשמעות לחוויית המקווה. 

בראשית – היו רק מים. תרכובת פלאית, הגורם הראשוני ומקור החיות של מקורות ההזנה שלנו, ולמעשה – של החיים כפי שאנו מכירים אותם. אך היהדות מלמדת אותנו שיש כאן הרבה יותר. התכונות הללו – מים כמקור לאנרגיה ושימורה – משתקפים בהיבט הרוחני. למים יש את הכוח לטהר: לחדש ולהחזיר את החיים שלנו למהות הפנימית, הרוחנית שלהם. המקווה מסמל הן את הרחם והן את הקבר; השערים לחיים ולחיים שאחריהם.  

בשניהם, האדם מופשט מכל כוח ויכולת. בשניהם ישנו מצב של תלות מוחלטת, וויתור מוחלט על שליטה. טבילה במקווה יכולה להיות מובנת כאקט סמלי של ויתור על העצמי, השעיה מודעת של העצמי מהיות כוח עצמאי. בעשותו זאת, היהודי הטובל מאותת על תשוקתו להתאחדות עם מקור כל החיים, לשוב אל האחדות הבראשיתית עם הבורא. הטבילה מסמלת את העזיבה של צורה אחת של קיום, על מנת להחליפה בצורה נעלית לאין שיעור. לפי רעיון זה, הטבילה במקווה מתוארת לא רק במונחים של היטהרות, התחדשות ונעורים מחודשים, אלא גם – ואולי בעיקר – של לידה מחדש.

ה.

בימי קדם, היו נשים בעת הווסת מקור לחרדה ופחד בסביבתן. במקרה הטוב התעלמו מהן, ובמקרה הרע – הן הודרו לחלוטין והורחקו. לעתים קרובות, הן הואשמו כאחראיות לטרגדיות ולתאונות, כאילו זיהמו את הסביבה בהבל פיהן או במבטן. הייתה זו תגובה פשטנית, אם לא מוטעה בכוונה, לתופעה מורכבת שהסיבה והפשר לה נשגבו מבינתם הפרימיטיבית באותם ימים. באותן חברות, השלמה עם הווסת הייתה אפשרית רק אם יוחסה לרוע ולרוחות השטניות, ובאימוץ של מבנה חברתי שהקל על ההימנעות מקרבה אליה. על הרקע הזה, רבים תופסים את מקצב חיי הנישואין היהודי כחזרה לעבר והיצמדות לטאבו ארכאי, מערכת ששורשה בתפיסות מיושנות ובצורה נושנת של מיזוגיניה (שנאת נשים). לאמתו של דבר, טהרת המשפחה היא הצדעה לחיים ולמערכות היחסים האנושיות היקרות לנו ביותר. נוכל להבין זאת טוב יותר רק לאחר שנקבל מושג עמוק יותר על משמעותן של טומאה וטהרה.

היהדות מלמדת כי מקור כל הטהרה באשר היא, הם החיים עצמם. ולעומת זאת, המוות הוא מבשר הטומאה. כל סוגי הטומאה, והתורה מתארת רבים כאלה, שורשם בהיעדרם של חיים או במידה מסוימת – ולו מועטה ביותר – של מוות. כאשר יורדים למהותה של ווסת, היא מסמלת את אובדנם של חיים פוטנציאליים. בכל חודש מחדש, גוף האישה מתכונן לאפשרות של היריון. רירית הרחם מתעבה ויוצרת ריפוד עשיר וגדוש שיכול לשמש כעריסה לחיים שאולי ייווצרו, בציפייה לביצית מופרית. המחזור החודשי הוא ההשלה של אותו ריפוד, קיצה של האפשרות הזו. נוכחות של פוטנציאל חיים ממלאת את גוף האישה בקדושה וטהרה. עם עזיבתו של הפוטנציאל הזה, שוכנת שם הטומאה, המחילה על האישה מצב של נידה. טומאה איננה קשורה לרוע או לסכנה, ובכלל איננה דבר מוחשי. טומאה היא הוויה רוחנית, היעדרה של טהרה, ממש כמו חושך שהוא היעדרו של אור. רק לטבילה במקווה, לאחר ההכנה החיונית הקודמת לה, יש את הכוח לשנות את מצבה של האישה.

מושגי הטהרה והטומאה כפי שהם מוגדרים בתורה ומיושמים בחיים היהודיים, הם ייחודים. אין להם אח ורע בעידן הפוסט המודרני. ייתכן וזו הסיבה לכך שקשה להבנה מודרנית להתחבר אל הרעיון ולראות אותו כרלוונטי.

בימי קדם, מכל מקום, היו הטהרה והטומאה מרכזיות וגורמים בעלי חשיבות מכרעת. מצבו של יהודי – האם הוא היא היו טהורים או לא טהורים – עמד בליבת החיים היהודיים; הדבר קבע והכתיב את מעורבותו האפשרית של אדם בכל האירועים הטקסיים. הבולט שבהם, הטומאה הפכה את הכניסה למקדש לבלתי אפשרית, ולפיכך גם את הקרבת הקרבנות לבלתי אפשרית.

בימים ההם היו סוגים רבים מאד של טומאה שהשפיעו על יהודים – הן על חייהם האישיים והן על הגישה למקדש, והיו כרוכים במספר רב יחסית של הליכי היטהרות שונים. הטבילה במקווה הייתה שיאו של התהליך בכל אחד מהמקרים. גם עבור אלה שהיו טהורים, עלייה לדרגה גבוהה יותר של מעורבות רוחנית וקדושה, הצריכה טבילה במקווה. מסיבה זו, עמד מוסד המקווה במרכז הבמה של החיים היהודיים.

ו.

בימינו, בתקופה שלאחר חורבן המקדש, הכוח וההשפעה של מעמד הטהרה האישית, נעלמו כמעט לחלוטין, והיכרות עם דינמיקה זו הפכה לעמומה ומעורפלת. ישנו, אבל, תחום אחד שבו טהרה וטומאה ממשיכות להיות בעלות חשיבות מכרעת. בהקשר זה, הציווי היחיד מן התורה לטבילת חובה במקווה הוא בהקשר למיניות האדם. כדי להבין זאת, עלינו להבין ראשית כיצד התורה רואה את המיניות.

בתוככי האיחוד המקודש הזה, הביטוי המעשי של המיניות האנושית הוא חובה, מצווה. למעשה, זוהי המצווה הראשונה בתורה, ואחת ההתנסויות האנושיות הקדושות ביותר. יתרה מזו, יחסים אלה מסמלים את האפשרות והפוטנציאל לחיים חדשים, יצירתו של גוף חדש וירידתה של נשמה חדשה ממרום. בקרבה והתערבות פיזית זה בזו וזו בזה, האיש והאישה הופכים חלק ממשהו גדול יותר – בהתרוממות האישית שלהם מן העצמי, הם מושכים, ואפילו נוגעים – באלוקי. הם נעשים שותפים עם הקב"ה, ומגיעים הכי קרוב שאפשר למימוש התכונה האלוקית של בריאה. למעשה, קדושתו של האיחוד האינטימי הזה נשארת מוחלטת, גם כאשר האפשרות להרות איננה קיימת. 

במובן המטפיסי, המעשה והפוטנציאל הגלום בו נותרים קשורים. המיניות האנושית היא כוח בסיסי בחייהם של זוג נשוי, זוהי השפה המיוחדת שבה הם מבטאים את האהבה שהם חולקים. מערכת יחסים איתנה בין בעל לאשתו איננה רק עמוד השדרה של היחידה המשפחתית שלהם, אלא היא חלק בלתי נפרד מן העולם בכללו. שכן הברכות שבאמון, יציבות, המשכיות, ובסופו של דבר, קהילתיות – נובעות כולן מהמחויבות שיש להם זה לזו ולעתיד משותף.

באישרורה של מחויבות זו, באמצעות האינטימיות שביניהם, תורם הזוג לחיותה ולבריאותה של החברה שלהם, של האנושות, ובסופו של דבר, גם להגשמת הייעוד האלוקי: עולם שמושלם בידי האדם. ב"יחד" הפרטי והאישי שלהם, הם בוראים שלום, הרמוניה וריפוי – ברמה המיקרוקוסמית אמנם, אך כזו שמהדהדת במקרוקוסמוס – ומאחר שכך, הרי הם מעורבים בעיסוק הקדוש מכולם. לאור האמור, מובן מדוע מתייחסים לעתים קרובות ליחסי אישות כבית המקדש שבחוויה האנושית. והכניסה אל הקודש, הייתה מעולם, ועודנה, תלויה בטהרה.

אמנם איננו יכולים כעת לשרת את אלוקים בבית מקדש פיזי בירושלים, אך אנו יכולים להקים לו משכן מקודש בתוך החיים שלנו. הטבילה במקווה היא שער הכניסה אל האזור המקודש של הזוגיות.

ז.

דיני טהרת המשפחה הם צווים אלוקיים. אין שום סיבה טובה יותר, לגיטימית יותר, הגיונית יותר או מהותית יותר לשמירת הדינים הללו. זוהי מצווה קשה. מצווה שיישומה תובעני מבחינת הזמן שלנו, הנפש שלנו והרגשות שלנו. היא עומדת בניגוד אינטרסים עם החומר שלנו, דרך חיים שקרוב לוודאי שהאדם המצוי לא היה בוחר עבורו או מועיד לאחרים. יש כאן קריאה להשעיה מרצון של הנטיות הטבעיות שלנו, והכפפה של התשוקות האינטימיות ביותר שלנו למרותה של ישות עליונה. וכאן בדיוק טמונה עוצמתה של מצווה זו. הידיעה ששורשה במשהו שגדול מהאני שלנו, שהיא איננה מבוססת על רגשות או על החלטה סובייקטיבית של אדם כזה או אחר, מאפשרת לטהרת המשפחה לעבוד לרווחתם ההדדית של שני בני הזוג.

באופן אירוני, המצווה ה"לא נוחה" הזו, מביאה לברכות גלויות עבורנו בדרכים מוחשיות ויומיומיות. התגמול האישי מקיום המצווה מותאם לאתגר שבשמירתה. במבט ראשון, נראה שמערכת החוקים הזו עוסקת במגבלות וכפייה – אובדן של חופש אישי. לאמתו של דבר, שחרור ושוויון הזדמנויות מגיעים בעקבות מגבלות. ילדים (ומבוגרים) בעלי ביטחון עצמי ויכולות הסתגלות הם ילדים ממושמעים, הם מבינים מהן מגבלות ובסופו של דבר לומדים שליטה עצמית. מדינות יציבות ובטוחות הן פיסות האדמה שמוקפות בגבולות ברורים ושמורים היטב. התוויית פרמטרים ברורים יוצרת קרקע יציבה בתוך הכאוס והבלבול, ומאפשרת לנו לצלוח את הערבה הזו שאנו מכנים בשם 'חיים' באופן מתקדם ויצרני. אין עוד שטח בחיים שבו הדבר נדרש יותר ממערכות היחסים האינטימיות ביותר שלנו.  

"מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו…" (בראשית ב, טז–יז), כך ציווה הקב"ה את אדם וחוה ביום שבו נבראו. אבל הם נכנעו לסיפוק התאווה שלהם באותו יום שישי גורלי, וההיסטוריה של המין האנושי השתנתה לנצח. ראשיתו של אופייה המורכב של המיניות האנושית נעוץ בסיפור הזה. מפני שעץ הדעת הוא עץ שיש בו תערובת של טוב ורע, הצריכה של ה"דעת" הזו בידי האדם הראשון הובילה לסדר עולמי חדש: עולם שבו הטוב והרע שזורים זה בזה, עולם של בלבול ואתגר, בחירות מרובות, ופוטנציאל אינסופי.

לא עוד יהיו יחסים אינטימיים – אחד מני רבים מן התפקודים הביולוגיים של האדם – טבעיים ובלתי מסובכים כמו האחרים. הגירוש מגן העדן משמעותו הופעתה של מיניות חדשה: הרת אפשרויות וטעונה במתח. כזו שיש בה את המפתח לאקסטזה אדירה וגם לכאב מייסר, הסיפוק המפתה ביותר ותחושת הריק ההרסנית ביותר. איחוד משמעותי ידרוש מן האיש ומן האישה, מחויבות וטיפוח מתמידים. אך גם המאמצים הרבים ביותר שישקיע האדם יזדקקו להרחבה בסיוע שמימי. הברכות הללו ינבעו ממאגר המקווה, וה'עדן', כפי שהיה טרום החטא, שוב יהיה בר-השגה.

עד כמה שהדבר נשמע נדוש, המקווה מציע לזוגות נשואים את האפשרות לחוות "ירחי דבש" חוזרים לאורך חיי הנישואין שלהם. שעמום, שנראה מבחוץ כמצב בלתי מזיק, יכול להיטפל לכל מערכת יחסים ולכרסם את יסודותיה. חובת הפרידה החודשית מעודדת רגשות של כמיהה ותשוקה – ולכל הפחות, תחושה של הערכה – שבעקבותיהן מגיעה ההתרגשות מהאיחוד המחודש.

מערכת היחסים שבין האיש לאישה משגשגת במודל של 'רצוא ושוב', נסיגה ושיבה. התורה מלמדת כי אדם וחוה נבראו כיצור אחד אנדרוגיני. לאחר מכן, הפריד אותם הקב"ה, מעניק להם בכך עצמאות מצד אחד, ואת האפשרות לאיחוד מבחירה מן הצד השני. מני אז, גברים ונשים נפרדים זה מזו ושבים זו לזה. מערכת דיני טהרת המשפחה מעניקה לזוג הנשוי את הדינמיקה החיונית הזו. בתוך המחויבות שלהם לחיים משותפים ולנאמנות הדדית לעד, בתוך המונוגמיה והביטחון – יש עדיין מקום למנגנון דמוי הקפיץ הזה.

אלוקים רצה שהיש והאישה ימצאו זה את זו בכוחות עצמם, וימשיכו לעבוד על מסע החיפוש הזה כל הזמן, בתהליך בלתי פוסק של היות ל"בשר אחד". בני האדם חולקים, באופן כמעט אוניברסלי, משיכה אינטואיטיבית לפרי האסור. שלמה המלך, החכם מכל אדם, כבר אמר: "מים גנובים – ימתקו". כמה בני אדם, אינטליגנטיים ומחשובים בדרך כלל, סיכנו את נישואיהם ואת משפחותיהם ברדיפה אחר האסור בגלל מה שנראה כהבטחה לרומנטיות והתחדשות? טהרת המשפחה מציעה תרחיש מקורי: בן הזוג – השותף לכל החיים, יום אחר יום, לטוב ולרע, הופך באופן זמני לבלתי ניתן להשגה, אסור, מעבר לגבול.

אף כי חלה חובה על מרחק פיזי, אינטימיות רגשית היא דבר רצוי וזה הזמן לטפחה. תקשורת משמעותית – אותה יצירת אמנות יקרה ונדירה – מקבלת ביטוי מודגש בשעה זו שבה בני הזוג חייבים ללמוד כיצד לעטוף ולחבק, לנחם ולשמוח, כל זה מבלי מגע פיזי. רובד חדש נחשף במערכת היחסים שלהם, אפשרות חדשה צצה: חברות.

המקובלים מדברים על שני סוגים של אהבה. אהבה של אש – אהבה חמה ומלאת תשוקה, שבדרכה לעלות מעלה מעלה, היא מצויה במעגל תמידי של דעיכה והתפרצות. יש לשמור היטב על להבת הרגש הזו, שמא תפרפר, תדעך ותכבה.

הרווחים המגיעים לחיי הנישואין בעקבות יישום של דיני טהרת המשפחה הוכרו בידי מומחים רבים, יהודים וגויים כאחד. כמובן, שהניתוח הזה, כמו כל ניתוח אחר, נתון לדיון ולביקורת. בסופו של דבר, האחיזה העוצמתית של הטבילה במקווה בעם ישראל – ההבטחה שלה לתקווה ולגאולה – שורשה בתורה והיא נובעת מאמונה בקדוש ברוך הוא ובחכמתו המושלמת.

ח.

היהדות קוראת לקדש את המיניות האנושית. לא די בכך שהיא נולדת מתוך מחויבות ושבועה לבלעדיות, היא חייבת להיות מקודשת. לפיכך, טבילת החובה הראשונה במקווה היא בפתח חיי הנישואין.

הטבילה שלפני הנישואין, איננה מותנית בהתחייבות לשמירה סדירה של דיני טהרת המשפחה. למרות זאת, אין להבין מכאן כאילו אין לה קשר למסגרת הכללית של טהרת המשפחה. זוהי פשוט הפעם הראשונה שבה נדרשת אישה יהודייה לטהר עצמה בדרך זו. זוהי דרך מלאת הוד וגדושת מזל טוב לפתוח בה את החיים החדשים עם אהוב הלב. לאחר הלמידה של פרטי ההלכות בתשומת הלב הראויה, טקס המקווה יכול להשתלב בקלות בהכנות המקדימות לחתונה של כל כלה וחתן. על מנת למנוע חופת נידה (מצב שבו הכלה לא טהורה בחתונה), כדאי להתייעץ עם רופא/ת נשים כדי להתאים את הופעת המחזור החודשי ולאפשר לכלה להגיע לחופתה לאחר טבילה במקווה, טהורה.

כמויות אדירות של זמן ואנרגיה מתכלות בהליך ארגון חתונה. ישנה מעין תקווה אנושית מולדת שחתונה מושלמת פירושה התחלה מושלמת לחיים המשותפים. ואולם, כל אדם חושב מכיר במגבלות האנושיות. הדברים שלהם אנו זקוקים ואליהם אנו משתוקקים – בריאות, מזל טוב וילדים – הם מעבר לשליטתנו. כשאנו משמיעים את קריאות הצהלה העתיקות "מזל טוב", אנו שוטחים את תפילתנו ליושב במרומים, מבקשים כי יחון את הזוג הצעיר בשפע של טוב. הטבילה במקווה היא דרך חשובה בכדי 'למשוך' את הקב"ה ואת ברכותיו אל תוך הנישואין הללו.

כל עוד חווה האישה וסת, המחזור החודשי שלה מכתיב את מקצב היחסים בתוך מערכת הנישואין, ובכל חודש מצווה על הבעל והאישה לשאוב התחדשות ממימי המקווה. לאלה שטרם קיבלו החלטה מחייבת ארוכת טווח בתחילת חיי הנישואין שלהם, לעולם לא מאוחר מדי להתחיל לשמור על דיני טהרת המשפחה. כמו כן, אף ששמירת המצווה צריכה להיות עקבית ומתמדת, אל לנו לתת למעידה למשך זמן מכל אורך שהוא לבטל את מחויבותנו בעתיד. קיומה של מצווה זו גם איננו תלוי ומותנה בקיומן של מצוות אחרות. הטבילה במקווה איננה, כפי שמקובל לעתים לחשוב, נחלתם הבלעדית של האדוקים בשמירת מצוות.

גם אם הם אינם מוכנים להיצמד לדינים הללו בכל הזמנים, לנשים ובני זוגן כדאי לשקול את קיום המצווה הזו באופן מיוחד לפני שהם מביאים לעולם את ילדיהם. שמירת דיני טהרת המשפחה, כך מלמדים אותנו, היא הצינור להוריד באמצעותו נשמה טהורה בגוף מתאים ובריא. לנשים לאחר המנופאוזה שלהן, טבילה אחת אחרונה במקווה משמרת את מצב הטהרה לשארית חייהן. גם לאישה שמעולם לא טבלה קודם לכן כדאי להקדיש מאמץ מיוחד בכדי לטבול לאחר המנופאוזה (לעולם לא מאוחר מדי, גם אם חלפו שנים רבות מאז), ובכך, להפוך את כל המגעים האינטימיים מעתה ואילך למקודשים ומבורכים מפי עליון.  

המתנה הגדולה מכולן שקיבלה האנושות מהקדוש ברוך הוא – היא התשובה, האפשרות לשוב, להתחיל מחדש ולשטוף מעלינו את העבר. התשובה מאפשרת לאדם להתעלות אל מעל למגבלות הזמן, ולהשפיע על החיים שלנו רטרואקטיבית. טבילה אחת ויחידה בשלב מאוחר בחיים עשויה להיראות לנשים אחדות כחסרת משמעות, אקט מהיר וחסר ערך. ואולם, מלווה בהתמסרות וביראה, הרי זה הישג מונומנטלי; הדבר מביא את הטהרה ואת כוחה המחדש לא רק להווה ולעתיד, אלא אפילו לעבר.

בדרך זו, יכולה כל אישה לקשור את עצמה למסורת העוברת מדור לדור. באמצעות הטבילה במקווה היא מביאה עצמה למגע ישיר ומידי עם מקור החיים, טהרה וקדושה – עם אלוקים הנמצא סביבה ובתוכה – תמיד.

הפוסט להבין את דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חפיפה, חציצה וטבילה | שיעור 6 – חורף פ"ב https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%97%d7%9d-6-%d7%97%d7%a4%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%97%d7%a6%d7%99%d7%a6%d7%94-%d7%95%d7%98%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94/ Thu, 03 Mar 2022 12:03:18 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2278 לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט חפיפה, חציצה וטבילה | שיעור 6 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט חפיפה, חציצה וטבילה | שיעור 6 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הפסק טהרה ושבעה נקיים | שיעור 5 – חורף פ"ב https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%97%d7%9d-5-%d7%94%d7%a4%d7%a1%d7%a7-%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%a0%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9d/ Fri, 25 Feb 2022 12:37:12 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2237 לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט הפסק טהרה ושבעה נקיים | שיעור 5 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט הפסק טהרה ושבעה נקיים | שיעור 5 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הורות אפקטיבית – עבודה בצוות https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%a4%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%aa/ Thu, 24 Feb 2022 22:18:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2227 לילדים יש תמיד הורים. בין אם הם נשואים, פרודים או גרושים. כהורים, מוטלת עלינו אחריות כבירה לגדל את ילדינו להיות למבוגרים בריאים, בריאות הכוללת את כל הממדים של הווייתם: פיזית, רגשית, שכלית ורוחנית. הורות אפקטיבית דורשת מנהיגות. הדרך שבה הורים נערכים ומתארגנים למשימה תקבע לרוב את ההצלחה שלהם בהשגת המטרות הללו. על מנת להגיע להצלחה […]

הפוסט הורות אפקטיבית – עבודה בצוות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לילדים יש תמיד הורים. בין אם הם נשואים, פרודים או גרושים. כהורים, מוטלת עלינו אחריות כבירה לגדל את ילדינו להיות למבוגרים בריאים, בריאות הכוללת את כל הממדים של הווייתם: פיזית, רגשית, שכלית ורוחנית. הורות אפקטיבית דורשת מנהיגות. הדרך שבה הורים נערכים ומתארגנים למשימה תקבע לרוב את ההצלחה שלהם בהשגת המטרות הללו. על מנת להגיע להצלחה מרבית, על ההורים לעבוד בשיתוף פעולה, עבודת צוות.  

לעבודת צוות מוצלחת של הורים נדרש כי חברי הצוות יעריכו ויכבדו זה את זו. כל אדם הוא ייחודי, ואין שני אנשים שיש להם בדיוק את אותם הכישרונות. ההבדלים האלה קיימים למטרה טובה, והמטרה הזו היא בכדי שהם יוכלו להשלים זה את זה.

גם אצל הורים שמרגישים שהם הזוג המושלם, האתגר הוא ליישם את המודעות הזו בחיי היומיום. דרך אחת להשיג זאת היא באמצעות מחויבות עצמית לאמונה שכל אחד מבני הזוג משלים ומרומם את האחר. אם, לדוגמה, האב מפגין יותר מנהיגות, כיוון והצבת גבולות – עליו להיות זה שאחראי לוודא שהילדים מסדרים את חדריהם והולכים לישון בזמן. אם האם, לדוגמה, סבלנית יותר, מטפחת ומבינה – תהיה היא זו שמרגיעה ומעודדת את הילדים. אם האב הוא הסבלני והמבין, שיהיה הוא המרגיע. אין זה משנה מי עושה מה, העיקר הוא שאתם מנצלים את כל המשאבים שלכם ומיישמים אותם להשגת המטרות ההתפתחותיות/חינוכיות שלכם.  

עשייה של מה שאנו טובים בו איננה אמורה לשמש כתירוץ עבור ההורה האחר להגביל את עצמו מעשיית דברים אחרים. לפעמים, דווקא העשייה של מה שקשה לנו, היא המפתח לצמיחה אישית וזוגית. העיקרון הוא ההבנה של ההבדלים שבין בני הזוג, אב ואם, איש ואישה, ולנצל את ההבדלים הללו לטובת המשפחה כולה, ולא, חלילה, כתחמושת להצית מלחמה באמצעות ביקורתיות, ביוש וכו'.

חשוב שהבעל והאישה יהיו חברים טובים. אם הם מתכננים לעבוד היטב יחד כצוות, עליהם ליהנות זה מחברת זו. חוויות חיים משותפות הן דרך מצוינת לגדל חברות שכזו. ודאו שאחוז ניכר מהפעילות המשותפת שלכם מוקדש לפעילות מהנה. הדבר יעודד רגשות חיוביים ואופטימיות בקשר לעתיד. סעודות חג, טיולים וכו', הם זמן מצוין לבעלים לבלות זמן איכות עם המשפחה. "פער בין דורי" קטן בין הורים לילדיהם הוא דבר בריא. ההורים זקוקים גם לחיים משלהם בנפרד מהילדים. מצאו זמן בתוך הלו"ז העמוס שלכם לעשות דברים ולטייל יחד כזוג. פשוט היו חברים.

עבודה משותפת דורשת שיתוף פעולה מתמיד. אם את ובן הזוג שלך החלטתם שזמן השינה לילדים הוא שמונה וחצי, על שניכם לדבוק בהחלטה זו. יישום עקבי של כללים מוסכמים נדרש על מנת להבטיח תוצאות בנות קיימא.   

לפעמים בן הזוג האחר מחליט החלטה ספונטנית עם הילדים או מקיים אינטראקציה שלא חשבתם עליה מראש. ייתכן ואינכם מסכימים עם הדרך שבה הדבר נעשה. מכל מקום, אם תיקחו בחשבון את מטרת העל שלכם לעבודה משותפת, הדבר הטוב ביותר יהיה לנצור את לשונכם באותו רגע. מריבה לעיני הילדים איננה תורמת לאיש. מאוחר יותר, אם תחליטו שחשוב להעלות את נקודת המבט השונה שלכם, בחרו בזהירות זמן ומקום מתאימים לדון בכך. חשוב מאד לזכור מהי מטרת העל, ולא ללכת לאיבוד בעקבות מאורע זניח. הכירו בהבדלים שביניכם, וקבלו בהערכה את העובדה ששניכם משתדלים מאד, פעמים רבות גם במצבים מורכבים ולחוצים.

כל צוות נתקל לעתים בקשיים. אחת הדרכים להתמודד נכונה עם הנקודות הקשות הללו, היא ארגון של פגישות מסודרות על מנת לתכנן, להציע, להעניק משוב ולקבל בחזרה. חשבו יחד על זמן מתאים ונוח שתוכלו לדון בו במה שאירע ובכיצד הייתם רוצים שייראה המשך הדרך. כאשר מקיימים פגישה שכזו, חיוני ששניכם תהיו רגועים ובמצב רוח טוב, ובלי הסחות דעת.

כשמדובר על חינוך ילדים, רבים מיועצי המשפחה המומחים מסכימים כי הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות למען ילדיכם הוא – לאהוב את בן הזוג שלכם, כלומר, לאהוב את האבא או האמא של הילדים שלכם.

הפוסט הורות אפקטיבית – עבודה בצוות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כיצד ניגשים לשידוך? https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9a/ Sun, 20 Feb 2022 15:37:37 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2203 מדריך לשידוכים ולנישואין, מבוסס על תורתו והוראותיו של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מ. שניאורסון, בנוגע לשידוכים, מתוך 'שמחת עולם'- כרך א' חשיבות הנישואין – השמחה הגדולה מכולם שמחת חתן וכלה היא אחת השמחות הגדולות אצל ישראל, ועד כדי כך ששמחה זו ממהרת את קיום היעוד "ישמע גו' בהרי יהודה ובחוצות ירושלים גו' קול ששון וקול […]

הפוסט כיצד ניגשים לשידוך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מדריך לשידוכים ולנישואין, מבוסס על תורתו והוראותיו של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מ. שניאורסון, בנוגע לשידוכים, מתוך 'שמחת עולם'- כרך א'

חשיבות הנישואין – השמחה הגדולה מכולם

שמחת חתן וכלה היא אחת השמחות הגדולות אצל ישראל, ועד כדי כך ששמחה זו ממהרת את קיום היעוד "ישמע גו' בהרי יהודה ובחוצות ירושלים גו' קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה"[1], שלכן צריכים כולם, [ובפרט בני המשפחה] להשתתף בשמחה זו, בתור הכנה ל"שמחת עולם"[2]…  

(יחידות לחתנים וכלות, י"א סיון, תשד"מ)

חשיבות ההליכה במנהגי רבותינו נשיאינו ובהוראותיהם

ובפרט בנוגע למנהגי חתונה – הרי זה בוודאי נוגע לכל, שהרי בנישואין צריך להתגלות כוח האין סוף… וכיוון שהתגלות כוח האין סוף נמשכת על ידי נשיא הדור. לכן נוגע יותר שתהיה ההנהגה במנהגי 'בית הרב'.

(תורת מנחם כרך י, עמ' 198)

הנחת היסודות לחיי הנישואין

החשיבות גדולה פי כמה כשהמדובר במצוות עיקריות, ובתקופה שהיא משמשת יסוד לכל משך החיים הבאים לאחרי', ובנוגע לענייננו – תקופת ההכנה לחיי משפחה, אשר לאמתו של דבר הרי זה אופן חיים מיוחד ובתוכן אחר לגמרי מאשר התקופה שעד הנישואין…

ועד שמנהג ישראל לברך את החתן והכלה לרגלי חתונתם שיהי' הבנין "בנין עד עד". והרי קודם להקמת הבנין באה הנחת היסודות, אשר תוקף כל הבנין ושלמותו, לכל לראש, תלויים באופי ותוקף היסודות ושלמותם.

(לקוטי שיחות חלק יד, עמ' 307)

בימינו חייבין הנישואין להיות מבוססים גם על יסודות תורת החסידות

…עיקר העניין הוא בניין בית בישראל על יסודי התורה והמצווה. ובתקופתנו שישנם כמה וכמה השמים אור לחושך וחושך לאור, מוכרחים להיות אפילו יסודות אלו מוארים וחדורים מאור שבתורה, זוהי פנימיות התורה, שבתקופה זו נתגלתה בתורת החסידות ועניניה. שעל ידי זה מתמעטת האפשרות לחליפין הנ"ל, ולבלבול הנ"ל [=החלפת אור בחושך וכו'].

(אגרות קודש כרך יג, עמ' פט)

הקב"ה מעכב את השידוך עד להחלטה הנכונה לייסד את הנישואין על תורה ומצוות

כותבת שזה איזה פעמים שהציעו לה עניינים בשידוכין, אבל כשמתקרב הדבר לידי גמר, לא יצא מזה דבר, ושואלת להסיבה בזה, ומה עליה לעשות.

והנה ברוב הפעמים זהו מפני שאין מחליטים באמת לבנות את הבית בישראל אחרי החתונה על יסודי התורה והמצווה, שלכן השם יתברך ויתעלה מחכה עוד זמן, אולי בינתיים יכירו את האמת לאמיתתו, שהכרחי הדבר שיהיו הנישואין והחיים אחרי זה על יסודי תורתנו תורת חיים…

…וכשתחליט בזה באמת ובתוקף הדרוש, שאם אפילו יהיו לה איזה קשיים תתנהג היא כיאות לבת שרה רבקה רחל ולאה, ימציא לה השם יתברך זיווגה הטוב לפניה.

אלא כדי למהר הברכה, הנה תפריש בכל יום חול בבוקר איזה פראנק להכנסת כלה, כלות עניות…

(אגרות קודש כרך טז, עמ' קפ)

חיוניותו של שיפור רוחני

…כשמתכוננים לצעד כה החלטי וחיוני לבנות בית בישראל בניין עדי עד, הרי האמור [=שיפור רוחני, "להעלות בקודש"] הכרחי וחיוני הוא, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

(אגרות קודש כרך יט, עמ' קסט)

למעלה מדרך הטבע

…בכלל כל ענין שידוך וזיווג הוא למעלה מדרך הטבע…

(אגרות קודש כרך יד, עמ' שמה)

בחירה חופשית בקשר לשידוך

במה שהעיר על הקושיא לכאורה במאמרי רז"ל בהנוגע לשידוך אם תלוי בבחירת האדם או גזירה היא שאין לשנותה,

הנה בכלל אין גזירה שאי אפשר לשנותה (עיין ראש השנה ט"ז א, ובכמה מקומות) ובהנוגע להנ"ל כבר באה קושיא זו בכמה מקומות ומהם גם בש"ס ובזוהר, ותירצו שרחמים מועילים (מועד קטן י"ח ב) ומתקיימת הגזירה בגלגול אחר, זהר חלק א' צ"א סוף עמוד ב…

(אגרות קודש כרך טז, עמ' רמו)

אין למהר בהחלטה החשובה ביותר בחיים

נישואין בחיי האיש או האשה הוא מאורע העיקרי ביותר, הטובע חותמו על כל החיים כולם. ובמילא צריכים על זה התיישבות ואי אפשר לעשות זה בחיפזון.

(אגרות קודש כרך ד, עמ' ערב)

ביטחון בה' – מפתח בגישה לשידוך

…כמו בכל מאורעות חיי האדם, הקטנים והגדולים, אי אפשר לאדם להביא בחשבון את כל הפרטים עד תכליתם, כי סוף כל סוף מוגבל ביותר הוא ואין שכלו ומחשבתו יכולים להקיף את כל הסיבות והמסובבים של כל דבר ודבר.

ובמידה ידועה, הרי בכל דבר ועניין צריך להשתמש במידת הביטחון בהשם יתברך אשר הוא כיוון את הדבר לטוב בכל הפרטים.

וכן הוא גם בנוגע לשידוך, אשר אי אפשר למצוא דבר שלם בתכלית עם כל המעלות, ואי אפשר להביא בחשבון את כל התוצאות עד תכליתן.

ואם הדברים העיקריים הם בסדר, הנה לפעמים תכופות מהנכון לוותר על עניינים טפלים שנראים או נדמים שלא כדבעי [=כדרוש], ובפרט שאפשר [=שייתכן] שאין זה אלא דמיון בלבד, ובאמת גם הם מתאימים.

(אגרות קודש כרך ד, עמ' ערב-ג)

הגישה הראויה לשידוכים

ברצוני לחזור ולכתוב בנוגע למה שאתם כותבים, שהדבר החשוב ביותר הוא בקשר לשידוך.

אתם כותבים שאינכם רואים לדעתכם הצעות מתאימות בזה.

אבל תקוותי היא, שאם תיגשו נכון להצעות המגיעות אליכם, בוודאי שהשם יתברך יזמן עבורכם שידוך מתאים בגשמיות וברוחניות.

על האדם לדעת תמיד, שאין בשום דבר שבעולם שלימות – תכלית השלימות – וכך גם אצל בני האדם, שאין אדם שיש בו כל המעלות, ובמילא לא צריך לחכות עד שיימצא אדם שכזה, כפי שמציירים במחשבה.

וכיוון שכך הוא, שלאיש אין כל המעלות, מובן שגם לאדם עצמו יש חסרונות, אלא שעל עצמו מסתכל הוא בעין טובה.

לכן יש לקחת זאת בחשבון, ושבדברים מסוימים יש להתעלם במידה מסוימת, ולקוות שבמשך הזמן, חלק – דמיוני או אמיתי – מהחסרונות ישתפרו או ייעלמו.

ואז – בגישה כזו לשידוך – קלה יותר הבחירה ומשמחת יותר כל הגישה לשאלת השידוך.

ברצוני גם להעיר, שלא ניתן להעריך ולשער נכונה כיצד ייראו אותם שני בני זוג לאחר החתונה, כיוון שחתונה זו חוויה שגורמת לשינויים גדולים אצל שני בני הזוג, שינוי שלא ניתן לחזותו מראש.

זאת אומרת, שבשאלת שידוך, קיים עניין הבחירה במידה מוגבלת, ולכן יש לסמוך על הקב"ה, שהוא ינהיגם בטוב ובאושר.

וכך גם שרואים שבני אדם עושים, ומנהלים אחר כך חיים מאושרים עד מאה ועשרים שנה.

וכך הוא גם במקרה שלכם, שלא ניתן להעריך מראש במאה אחוזים כל הצעה שמציעים לכם, כיצד ייראה העתיד לאחר החתונה, וצריך לסמוך על הקב"ה, שיודע להנהיג עולם גדול שכזה, כי ידע ודאי להנהיג עולם קטן של כל אחד בפרט, ובאופן כזה שיהיה טוב בגשמיות וברוחניות.

אני מקווה שתקראו את מכתבי זה פעם ופעמיים ותתבוננו בדברים שכתבתי לכם.

אולם עיקר הכוונה של המכתב הוא, שמהיום והלאה תהיה גישתכם לנושא השידוך ללא דעה מוקדמת – שהשידוך אינו מתאים עבורכם אלא שאף על פי כן כדאי לברר – אלא בדיוק להפך, גישתכם לנושא השידוך צריכה להיות שהשם יתברך ודאי יזמן עבורכם שידוך טוב לכם, ובמילא יכול להיות שכך גם הצעה זו, ולכן צריך לברר ולדעת במה המדובר.

אני מאחל לכם שבקרוב ממש יהיה זיווג המתאים לפניה בגשמיות וברוחניות ושתבנו בית נאמן בישראל על יסודי התורה והמצווה.

(אגרות קודש כרך ה, עמ' קז – תרגום מיידיש) 

בניין עדי-עד – יסודות של תורה ומצוות

הלשון "בניין עדי עד" בקשר לשידוך, כפי שדייקו חז"ל אינה מליצה, אלא יש בזה תוכן עמוק.

בניין מבוסס על יסודות, וכל הבניין מחזיק מעמד רק כאשר היסודות חזקים ויציבים. המראה החיצוני והנוצץ של היסודות אינו חשוב. החשוב הוא החומר, שמוכרח להיות חזק ועמיד בפני כל המצבים.

כך גם, ויותר מכך, הוא במובן הרוחני, ובמילא גם בבניין הפיזי, שזוג צעיר הולך לבנות. חיים מאושרים, בית יהודי שמח, בגשמיות וברוחניות, יכול להתקיים רק על יסודות חזקים מדורי דורות, יסודות שמבוססים על תורה ומצוות.

(אגרות קודש כרך י, עמ' שפה – תרגום מיידיש)

יצירת איחוד מושלם

אינם רק תחילתה של שותפות אלא תחילתו של איחוד, כאשר שני המשתתפים בו נעשים דבר אחד באמת, מאוחדים לחיים. על מנת לבנות "בניין עד עד", כפי שמוזכר בברכה הבאה בשבע הברכות.

לפיכך, ברור שהכול צריך להיעשות מתוך מטרה לדרגה הגבוהה ביותר של התאמה לרצון השם, בורא העולם והאדם, שהשגחתו על כל אחד ואחד.

גם אם מדובר בהידור, ואפילו בהידור מיוחד, ואפילו אם יש קשיים מסוימים לקשר הזה, אין לחסוך במאמץ לעשות זאת, מפני שכל זה הוא למען ההוספה ב"בניין עד עד".

(מכתב הרבי, ח' תשרי תשכ"ב)

כשהפנימיות בגילוי – החיצוניות בטל

בהנוגע לשידוכין, הנה צריך היה לדקדק בעניינים העיקריים בהנוגע להמשודכת, שאז במילא העניינים הטפלים ועל אחת כמה וכמה טפל דטפל וחיצוניות דחיצוניות אינו תופס מקום כלל וכלל.

וכידוע שכל שהפנימיות בגילוי החיצוניות בטל – מתבטל לגמרי.

ובגישה כזו בודאי יתבטלו ענייני הנסיונות והמניעות המדומות ובמילא ימצא את זיווגו הטוב לפניו בגשמיות וברוחניות בקרוב ממש.

וברובא דרובא =[ברוב של הרוב, ברוב הגדול] הרי סוף סוף נוכחים לדעת שגם החיצוניות מתאימה וטובה.

(אגרות קודש כרך טז, עמ' רמו)

רק השם יודע בוודאות

בשאלתו בענייני שידוך, איך לגשת לזה, לדעת שזהו הזיווג.

ידוע הוראת תורתנו הקדושה גם בזה, שעל האדם להתעסק בדרך הטבע (ומובן באופן של צניעות על פי שולחן ערוך) בחיפוש שידוך, ובורא עולם המשגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית, ינחה אותו למצוא זיווגו הטוב לפניו.

(אגרות קודש כרך טז, עמ' שכז)

 

במרץ המתאים

…מהראוי הי' לחפש במרץ המתאים אחר זיווגו, וידוע לשון רבותינו ז"ל אשר חיפוש זה צריך להיות כמחפש אחר אבדה, שאין יושבים בחיבוק ידיים ומחכים שיביא מי שיביא האבדה למי שנאבדה ממנו, אלא משתדלים לחזור [=לחפש] אחר האבדה.

(אגרות קודש כרך ו, עמ' קמד)

בלי להתחכם

במענה למכתבו… בו שואל שמזדמן הצעות טובות וגם מצוינות בהנוגע לעניני שידוכין, והאם יש להתחשב במה שנמצא באיזה ספרים בהנוגע לחשבון השמות [=גימטריות, נומרולוגיה] וכו'.

הנה, אנו אין לנו אלא דברי רבותינו בכגון דא [=זה], ומיוסד על מה שנאמר תמים תהי' עם ה' אלקיך, ובעניני שידוכין ביחוד – עליהם נאמר, ומה' אשה משכלת,

הרי צריך להוסיף בעניני תורה ומצות ולדון בההצעה בהנוגע לשמירת הדת ועניני' שתהי' אשה משכלת יראת ה'.

ומאן דלא קפיד [=ומי שאינו מקפיד, שאינו חושש] בכל האמור בספרים שמזכיר, פשיטא ופשיטא שלא קפדינן עמי' [=פשוט וברור שאין מקפידים עמו]

ובפרט שבהנוגע לספרים כאותם שמזכיר במכתבו, הנה צריך עיון רב אם הם בר סמכא [=שאפשר לסמוך עליהם], ואפשר שלא נאמרו אלא למקומם ועדתם וכו' וכו'.

ובמכל שכן מאזהרות רבי יהודא החסיד שבכמה מסעיפיו אומרים כהנ"ל, שלא נאמרו אלא לזרעו, אף שרבי יהודא החסיד סמכו אבות הקבלה ידיהם עליו.

ואם אפילו בשנים קדמוניות אמור כל הנ"ל – על אחת כמה וכמה עתה שכמה העלמות והסתרים בעניני שידוכין – שמלבד הציוויים המיוחדים של רבי יהודא החסיד וכיוצא בזה אין להקפיד כלל.

(* ולהקפיד על דבר משנה בן שמונה עשרה לחופה ומאמרי רז"ל הידועים (קידושין כט, ב. פסחים קיג, א. ועוד [=שבהם מודגשת מעלת הנישואין בגיל מוקדם], שבוודאי בר סמכא הם ולכל העדות נאמרו וכו'.)

ובאם ההצעה טובה ומצוינת על פי תורה ויראת שמים יגמור [=יחליט סופית], ויהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת.

(אגרות קודש כרך טז, עמ' קצח)

סימנים ורמזים

…ובכלל בעניני שידוכים צריכים לדייק בהעיקר שתהי' מתאימה למה שכתוב אשה יראת ה' היא תתהלל, ואין לנו עסק בסימנים ורמזים כאותן שכותבם.

(אגרות קודש כרך כג, עמ' עג)

בצניעות ובמרץ

פשוט שעליו להתעניין בשידוך ולפעול בזה בדרך התורה – בצניעות אבל גם במרץ, כמאמר חז"ל כאדם המחזר [אחר אבדה].

(תשובות וביאורים עמ' 427)

כאדם המחפש אחר אבדה

אצטער על שאינו מזכיר במכתבו דבר על דבר שידוכים, וידוע לו דעתי בזה מכבר שאמרו רז"ל שדרכו של איש לחזור [=לחפש], והמשל הוא ממי שאבדה לו אבידה.

ורואים במוחש אשר בעל האבידה אינו מחכה במקומו ובביתו עד שיבוא פלוני בן פלוני ויאמר לו, "מצאתי חפץ, ואולי שלך הוא", אלא הוא יוצא ממקומו… ומחפש אבידתו. והשם יתברך יצליחו.

(אגרות קודש כרך ו, עמ' קעח)

מצווה עיקרית ונוגעת לכל עניני האדם

מזכיר בהנוגע לעניני שידוך והרי הזמן עובר והמצוה היא מצוה עיקרית ונוגעת לכל עניני האדם שבהם גם עניני התורה ומצותי'.

ואף שכבר כמה פעמים כתבתי אודות זה, לגודל הדבר הנני כותב עוד הפעם ועוד הפעם והלואי שאתבשר טוב בקרוב ממש ובהנוגע לפועל ממש אשר בשעה טובה ומוצלחת נעשה חתן, קבעו זמן החתונה, ואחרי זה גם בשורות טובות מחתונתו בשעה טובה ומוצלחת.

(אגרות קודש כרך טו, עמ' רסד)

בדרכי תורה ויראת שמים

מאמרי רבותינו זכרונם לברכה עד כמה צריכים להשתדל בחיפוש שידוך וכאדם המחזר אחר אבידתו וביותר.

ואף שמובן שצריך להיות זה בדרכי תורה ויראת שמים, אבל ביחד עם זה גם במרץ על ידי ידידים וקרובים.

ובמה שכותב שרוצה לדעת מראש מי היא בת זוגו, צריך לעשות ההשתדלות בדרכי הטבע, ועל פי הוראת תורתנו תורת חיים ובורא עולם ומנהיגו המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית ינחהו בדרך הנכונה והטובה.

(אגרות קודש כרך יד, עמ' כג)

לוודא שהבית יהי' בנוי על יסודי התורה והמצווה

במענה על שאלתה אודות שידוך ובן זוג שלה,

הנה קודם שתשתדך צריכה היא להיות בטוחה אשר ביתה יהי' בנוי על יסודי התורה והמצוה, היינו שלא רק היא, אלא גם חתנה יקחו על עצמם בכל תוקף ההבטחה, לקיים את המצות ולעשות לו חתנה קביעות עתים בשיעור לימוד התורה,

ומובן מעצמו שהבטחה זו צריכה להיות באמת ובתמים, כי בזה תלוי אושר איש ואשה הישראלים.

ואם נוסף על זה תראה שיש לה המשכת הלב לשידוך זה, אז תתקרב להצעה, ויהי' בשעה טובה ומוצלחת.

(אגרות קודש כרך ד, עמ' קכט)

ההחלטה לחפש שידוך תסייע לשיפור המצב הרוחני

במה שכותב שאין יכול תיכף לעסוק בעניני שידוכין, כיון שמצבו הרוחני אינו כדבעי,

תקותי שעצם העסק להכנס בחיים [=ההתעסקות בהכנה לחיי נישואין] כמצווה בתורתנו הקדושה תורת חיים, יקל עליו מלחמת היצר והשיפור בכל הענינים אודותם כותב,

וראו זה [=שיפור במצב הרוחני] במוחש אצל כמה וכמה בשנים שעברו וגם בימינו אלו.

(אגרות קודש כרך יט, עמ' קג)

דרישת ההורים לשיפור רוחני – בידיו הדבר

והנה כנראה גם ממכתבו, כל החשש הוא באם מדת היראת שמים שלו לא תספיק כדי דרישת ההורים של המדוברת שיחיו על כל פנים בהנוגע למעשה בפועל, תלבושת וכו'.

ואם כן הרי בידו כל הענין, ואם ירצה הרי יוכל להספיק גם זה, למלאות דרישתם, ואדרבה זהו עוד טעם נוסף להבאת השידוך בפועל ובהקדם, כיון שזה יסייע להעלות בקדש בעניני יראת שמים,

והרי הודיעונו חז"ל מצוה גוררת מצוה, וקרוב לודאי שבהמשך הזמן תתוסף ההוספה בעניני יהדות הנ"ל, וכבר נאמר (באם רק תבוא להדרגא של) "טעמו" (אז בודאי) "וראו כי טוב ה'", שזהו כולל כמובן וגם פשוט ציווי ה' והוראותיו לבני ישראל עם קרובו בתורתו ומצותיו.

(אגרות קודש כרך כ, עמ' נט)

לא לחסוך בזמן הנדרש לפגישות

…בטח זוכר הוא מה שאמרתי לו שאחר שידוך טוב צריכים לחזור ושלא לקמץ זמן נסיעות לחיזיון [=לא לחסוך בזמן הנדרש לנסיעות לפגישות שידוך].

(אגרות קודש הרבי הריי"צ כרך יב, עמ' קיג)

כשמתרשלים בחיפוש

כתבתי לו איזה פעמים שכנראה מתרשל בענין זה [=חיפוש שידוך], ומתאים לטבע בני אדם בכיוצא בזה, ככל שיגדל משך זמן ההתרשלות, קשה יותר להפטר ממנה,

אבל כיון שמוכרח קיום פסק רז"ל שצריך לחזור כאדם המחזר אחר אבידתו,

וידוע שדברי תורתו הקדושה הם לא במליצה יפה אלא שמתאימים הענינים להביטוים בהם משתמשים, הנה ידע שזהו אבידה, וכל יום שעובר בלעדי זה, יום חסר הוא במדה ידועה…

(אגרות קודש כרך יב, עמ' קצה)

אם לא מצליחים בפעם הראשונה…

ידוע גם כן מאמר הרב הצדיק ר' זוסיא מאניפאלי זצ"ל, אשר מכל אדם יש ללמוד ענינים בעבודת השם יתברך ואפילו מאלו שאינם מתנהגים כדבעי [=כמו שצריך],

והוא למד מהנהגת גנב כמה דברים, ומהם שכאשר מנסה בפעם הראשונה ואינו מצליח, בכל זאת מנסה גם כן פעם שני' ושלישית עד שסוף סוף עולה בידו הדבר,

… ובפרט [שאפשר ללמוד מסר זה] בענין זווגים שרז"ל אמרו [עליו] "קשה" וכו' שצריך לנסות פעם אחר פעם אבל סוף כל סוף בטוח הדבר שימצאו זווגים הגונים, ואין לפחוד ממה שנזקקים להשתדלות בדבר.

(אגרות קודש כרך ה, עמ' קיט)

להיעזר בשדכן

… כמנהג הרוב הכי גדול במדינה זו ובזמן זה, והיינו להתקשר עם ממוצע שדכן טוב, וכזה יש לו היכרות בחוגים של שומרי תורה ומצוה, ומבארים לו התנאים שמחפשים וכו'.

(אגרות קודש כרך יג, עמ' סח)

 

לדבר עם שדכן בלי ידיעת הבנות

… ובנוגע לבנותיו תחי' הנה צריך הי' לדעתי לבוא בדברים עם משרד של שדכן, מבלי שידעו בנותיו תחי' על דבר זה, להודיע להשדכן הפרטים על דבר בנותיו תחי' ולבקשו להתעסק במרץ בחיפוש שידוכים המתאימים בשבילן.

ואף שלזווג זיווגים זהו ענינו של הקב"ה, הרי בכל זאת צריך להיות לכל דבר ודבר אחיזה גם בטבע…

(אגרות קודש כרך ז, עמ' יד)

 

להשתדל במרץ הכי גדול – שדכן טוב

במענה על מכתבו… בו כותב שמסתפק בכוונת כתבי, שצריך להשתדל בענין שידוך מתאים במרץ הכי גדול וגם בדרך הטבע.

וכוונתי פשוטה, לעשות כמנהג הרוב הכי גדול במדינה זו ובזמן זה, והיינו להתקשר עם ממוצע שדכן טוב….

(אגרות קודש כרך יג, עמ' סח)

 

סיוע בשידוכים לתלמידי הישיבה

… נהניתי ממה שכתב ששניהם משתדלים בעניני שידוכין של תלמידי הישיבה…

ומובן גודל הענין ממה שכתוב "ומה' אשה משכלת", ואמרו רז"ל, שעוד מששת ימי בראשית הקב"ה דוקא מזווג זיווגים, וכל העושה בזה שכרו גדול ביותר…

(אגרות קודש כרך יא, עמ' קלח)

לסייע לתלמיד בשידוכים

במענה על מכתבו… בו כותב אודות המחונך שלו… כנראה אין אצלו איזה תכנית מסוימה בהנוגע לעתידו…

ובקשר עם האמור וגם ענין עיקרי הוא מצד עצמו צריך הוא להתעניין על דבר שידוך בשביל המחונך שלו, ומובן שההתעסקות צריכה להיות במרץ הדרוש…

(אגרות קודש כרך יד, עמ' קמח)

חיפוש שידוך לתלמיד בלי ידיעתו

צריך הוא להתענין על דבר שידוך בשביל המחונך שלו, ומובן שההתעסקות צרכה להיות במרץ הדרוש.

וכפי הנראה ברובא דרובא [=ברוב המוחלט של הפעמים] אפשר כדאי שלא ידע [התלמיד] שמתעסקים בהנוגע לשידוך בשבילו עד שתהי' ביד כבוד תורתו הצעה פרטית…

(אגרות קודש כרך יד, עמ' קמח)

הדרך למהר את ברכת השם לשידוך – החלטה תקיפה לבנות בית על יסודי התורה

…ובפרט בענין שידוך טוב ומתאים, ומענינים העיקרים בזה שימהרו ברכות בורא העולם ומנהיגו בהאמור, שתחליט בתוקף הכי גדול, אשר כשתמצא זיווגה המתאים ותנשא, תנהיג ביתה על יסודי התורה והמצוה כיאות לבנות יהודים אמיתיות, בשמירת חוקי ודיני טהרת המשפחה, כשרות, שמירת שבת וכו'.

ורואים במוחש שכל זה תלוי ברצון האשה בעלת הבית, ואין לך דבר העומד בפני הרצון, וכאשר השם יתברך הרואה ללבב יראה שהחליטה בזה על מנת לקיים כן בפועל. תתקרב על ידי זה ברכתו ברכת השם יתברך שתמצא זיווגה בקרוב ממש.

(אגרות קודש כרך יד, עמ' תעח)

זכות ההתעסקות בחינוך

בשאלתו בהנוגע לשידוך, נכון הדבר שיתענין בזה.

וזכות התעסקותו בהאמור בסעיף הנ"ל [חינוך ילדי ישראל] יעמוד לו להצליח גם בזה.

(אגרות קודש כרך יג, עמ' רסט)

הדלקת נרות שבת

בזמננו, מצד סיבות שונות הרי שבפועל – בין אם רוצים בכך ובין אם לאו – בקשר לשידוך מחליטה בעיקר הבת עצמה, נדרש עוד יותר שהיא תדליק נרות, ו"נר המצווה" שהיא מדליקה יזכה אותה שתתחתן עם תלמיד חכם.

(לקוטי שיחות כרך יז, עמ' 147)

ביטחון בהשם – ימהר את מציאת השידוך

במענה על מכתבו… בו כותב שהגיע לעונת השידוכין ועדיין לא נמצאה הצעה מתאימה בשבילו ומצטער מזה.

הנה ידוע מאמר רבותינו ז"ל ש"קשה לזווגם כקריעת ים סוף", הרי ידוע שבקריעת ים סוף בא לפועל על ידי חוזק הבטחון והאמונה בהשם יתברך.

שבמילא מובן שבדרך כזה צריך להיות גם כן בענין הזיווגים, וככל אשר יתחזק בבטחונו (ומובן אשר ביחד עם זה הרי צריך ג"כ לחפש באופן המתאים) הרי תוקדם גם כן ההבאה בפועל.

ידוע מאמר הזהר הקדוש "אסתכל באורייתא וברא עלמא" [= (הקב"ה) הסתכל בתורה וברא את העולם] הן עולם כפשוטו והן כל פרטי חייו של האדם הנקרא עולם קטן,

ובמילא עליו להוסיף בלימוד הן בתורת הנגלה והן בתורת החסידות והשם יתברך יצליחו.

(אגרות קודש כרך ח, עמ' ריט)

ציווי התורה מעניק כוח

במה שכותב אודות… שי' שקשה מאד לזווגו, בודאי אינו קשה יותר מקריעת ים סוף והרי אמרו רבותינו ז"ל זה בהנוגע לכל שידוך וביחד עם זה ציוו על הענין,

וציווי התורה הרי זה גם נתינת כח, וכמדובר בכמה מקומות בדא"ח [=בחסידות] בלשון הציווים שהם גם לשון הבטחה.

(אגרות קודש כרך ח, עמ' רנג)

כשיגיע הזמן המתאים – יגיע השידוך המתאים

במה שכותבת אודות שידוך, שאיזה פעמים הציעו לה, ואחר כך לא בא לפועל.

הנה כיון שעלי' ללמוד משך זמן בסמינר, הנה בטח כשיתקרב המועד לגמר לימודי' יזמין לה השם יתברך שידוך המתאים לה.

(אגרות קודש כרך יח, עמ' שכד)

העצבות מעצימה את הקושי

במענה על מכתבו… הנה בודאי למותר לעורר אשר עצבות ומרה שחורה הרחיקום במאד מאד גדולי ישראל, וכמבואר גם כן בתניא פרק כ"ו ובכמה מקומות,

ורואים גם כן בחוש [=במוחש] שלא לבד שאינו מתקן מצב איזה שיהי' אלא אדרבה ואדרבה, והוא הדין בהנוגע לענינים בם עוסק [ענייני השידוכים] ובפרט במדינה זו שהשמחה מתקבלת על הלב מה שאין כן קו ההפכי.

והעולה על כולנה שאין כל יסוד להעצבות שלו כי הרי כבר נאמר מד' אשה משכלת, והדרך לזה הוא כמאמר רבותינו ז"ל שצריך לחזור ולחזור כלאחר אבידה שאבד שמובן שמשתדלין בזה במרץ אף שכמנהג בני ישראל הכשרים על ידי ממוצעים [-מתווכים] וימשיך להתעסק בזה בבטחון חזק.

והשם יתברך אשר לאחר ששת ימי בראשית מזווג זיווגים… בטח ימציא גם לו את זיווגו הטוב לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד.

וזכות התעסקותו לקרב לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים על ידי לימוד פנימיות התורה והליכה בהדרכותי' שפנימיות התורה מביא לנשואין (ולא רק לארוסין) של כנסת ישראל להקב"ה תמהר מציאתו את האבדה להשתדך בקרוב באופן הטוב בכל הפרטים ולבנות בית חסידותי בנין עדי עד ומתוך שמחה.

(אגרות קודש כרך י, עמ' רנח)

צדקה וחת"ת

זה עתה קיבלתי מכתבו… בו כותב בנוגע לשידוך שהוא רואה שבדרך הטבע זה בלתי אפשרי.

אין זה חידוש, כי כבר נאמר שקשה לזווגם כקריעת ים סוף, והרי ידוע גודל הנס של קריעת ים סוף.

ואף על פי כן מנהג העולם שמוצאים שידוך, מתחתנים ובונים בנין עד עד, ואותו דבר יהי' גם אצלו.

רק שעליו להסיח דעת מכל הקשיים שיש בזה והחלטה טובה צריכה להיות אצלו שזוהי מצווה ממצוות התורה, והקדוש ברוך הוא אינו בא בטרוניא עם בריותיו, הרי כיוון שהקדוש ברוך הוא דורש שיקיימו את המצווה שלו, יזווג אותו הקדוש ברוך הוא מצידו בזמן המתאים. רק מכיוון שכל הדברים צריכים אחיזה בטבע, וכמאמר רבותינו ז"ל – דרכו של איש לחזר אחר אישה.

וכדי למהר זאת, ייקח על עצמו – בלי נדר – לתת כל יום לפני התפילה בבוקר פרנק לצדקה ומובן מאליו לשמור כל יום את שלושת השיעורים מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים.

(אגרות קודש כרך ז, עמ' קצ –תרגום חופשי מיידיש)

גישה נכונה תסייע במציאת שידוך

אף שכבר כתבתי כמה וכמה פעמים אבל לא הגיע עדיין למספר המאה כדרשת רבותינו ז"ל, לכן שונה הנני עוה"פ, שמצער וגם מתמיה יחסו לענין שידוכין

וכמו שכתבתי בכגון דא[ [=זה] לאחד, שגישה לכל הענין יכולה להיות בשני אופנים, א) שיש ברירה להן או ללאו, ועל כל פנים לדחות לעוד זמן ועוד זמן, ובמילא בוחרים במה שנוח יותר, ב) שהדבר מוכרח להעשות ובהקדם, והבחירה היא רק בהנוגע באיזה אופן להגשים הדבר תיכף ממש.

ואחרי בקשת סליחתו כנראה שהוחלט אצלו לעת עתה האופן הראשון, ומזה באו כל ההסתבכות.

(אגרות קודש כרך יז, עמ' קסו)

קביעות עתים לתורה

מה שמזכיר במכתבו על דבר אחיו הבכור מר… שי' שהוא כבר בגיל שלשים שנה ולא הצליח בנשואין עד עתה,

הנה ימסור לו, אשר יקבע לו שיעורים בתורה בכל יום יום, ועל אחת כמה וכמה ביום שבת קדש,

וישתדל במרץ בחיפוש שידוך המתאים לפניו, ויזכור מאמר רבותינו ז"ל אשר אשה הנהגת הבעל עמה צריכה להיות בניחותא,

וזכות קביעות העתים לתורה יעזור לו למצא אשה המתאימה לפניו,

ואם יתנהג באופן הנ"ל יתן השם יתברך שיעלה זיווגם ליפה, זיווג קיימא, ויתברך בדור ישרים מבורך.

(אגרות קודש כרך ד, עמ' עג)

קביעות לימוד בפנימיות התורה

יהי רצון שיבשר טוב בקרוב בהנוגע לבנין בית בישראל בנין עדי עד, ועוד קודם לזה על דבר קביעות בלימוד פנימיות התורה… אשר הא מסייע להא [=זה מסייע לזה].

(אגרות קודש כרך יג, עמ' קא)

אחריות ההורים, ובפרט האב, בשידוך בנותיהם

…בודאי למותר להאריך בכל זה במאמרי רבותינו ז"ל המרבים בגודל החוב המוטל על ההורים ובפרט על האב להשיא את בתו…

(אגרות קודש כרך י, עמ' שיד)

את בתי נתתי לאיש

מצער סיום מכתבו אשר אין בידו להודיע דבר בהנוגע לשידוך מתאים בשבילה [בשביל בתו] וכנראה הכוונה בזה שאין לעת עתה כל הצעות, ומצער הדבר ביותר ומכמה טעמים,

ולדכוותי' [=לאדם שכמותו] בודאי למותר להאריך בכל זה במאמרי רבותינו ז"ל המרבים בגודל החוב המוטל על ההורים ובפרט על האב להשיא את בתו באופן שיוכל לאמר "את בתי נתתי לאיש".

וכבר ידוע הכרזת רבותינו ז"ל "יגעת [ו]לא מצאת אל תאמין", ויהי רצון שיהי' זה בקרוב ובלי העלמות והסתרים.

(אגרות קודש כרך י, עמ' שיד)

חובת האב להשיא את בנו

… ויתבונן בתחלת מכתבו וסיומו,

אשר למצוא אלפים לירות בשביל דירה כדאי להכנס בחוב, אף שקודם לזה גם כן הי' נמצא בדירה, אלא שדירה העכשוית טובה יותר, ובהנוגע לקיום המצוה דושננתם לבניך, ואח"כ להשיאו אשה, שזה ממצות הבן שעל האב וכפסק רבותינו ז"ל, הנה פשוט בעיניו שלא רק שלא צריך לעשות בזה אלא כלשונו הוא, אין לו שום מקום לחשוב על דבר זה,

והלא דר הוא בירושלים תבנה ותיכונן כמה וכמה שנים, ובודאי שלא נעלם ממנו אשר בני עניים ממש לא עלינו, משיאים את בניהם ובנותיהם אפילו בחדשים האחרונים, ומשתדלים שישארו דוקא באהלה של תורה, ומהם אפילו כאלו שלא הי' בידם לשלם אלפים לירות בעד דירה.

(אגרות קודש כרך יא, עמ' רכו)

לגשת רק כשיש הצעה ספציפית

מה שכותב אודות ההנהגה עם בתם מרת… תחי' שמסרבת להשמע לעניני שידוכין… ובהנוגע לה בפרט הנה עליהם לבוא בהצעות פרטיות ומה טוב שלא תדע שמהם באה ההצעה שבטח יש למצוא אופן בזה, ואז בודאי תשנה הנהגתה.

ויש לומר שחלק גדול מסירובה אינו אלא לפנים [=כלפי חוץ] מפני שנפל רוחה על שלא השתדכה עד עתה,

…צריך להשתדל שתדור בביתם עד החופה בשעה טובה ומוצלחת.

(אגרות קודש כרך י, עמ' נב)

כשהבת עדיין צעירה

…ושואל דעתי, כיון שבקרוב יתמלאו לה טו"ב [=17] שנה, אם לחשוב כעת אודות שידוך עבורה או לחכות:

הנה לדעתי, אין כדאי לאחוז באחד משני הקצוות [=לדחוף לשידוך או לא להתעניין כלל], אלא להיות מעונין בזה וצריך להיות בניחותא [=בנחת], ושלא בחפזון, ובטח לעת הראוי יראה השם יתברך דרך בנוגע לענין זה.

(אגרות קודש כרך ו, עמ' עב)

למצוא שידוך לרצון הבן או הבת

…מובן שאין מקום להכריח את מי שהוא לקבל הצעה מסוימה בהנוגע לשידוכין.

ומאידך גיסא [=מן הצד האחר] יש מקום לומר שטענת בנו האמורה [=שאיננו מעוניין בשידוך] היא מפני שההצעה שמציעים לו לפי דעת בנו אינן מתאימות,

ובאם יציעו לו דבר המתאים תשתנה גם השקפת בנו על כללות הדבר.

(אגרות קודש טו, עמ' נא)

מידה כנגד מידה

וזהו גם כן תוכן הפנימי של מאמר רבותינו ז"ל שמדותיו של הקב"ה הם מדה כנגד מדה, ובמילא צריך הוא בעצמו וכן כל אלה שנוגע להם הענין של נשואי בנו שי', להתחזק בהענינים המביאים לידי יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי' כביכול.

(אגרות קודש כרך ז, עמ' לו)

צדקה לזכות שידוך הילדים

…ונכון הוא שיתן בכל יום – מימות החול – קודם תפלת שחרית ח"י סענט לצדקה בעד בנותיו תחי' וכל בני ביתו שיחיו, וזה ישמש כלי להמשכת וקבלת ברכות השם יתברך בכל הנ"ל [=בקשת האב לברכה לשידוך לבנותיו].

(אגרות קודש כרך ז, עמ' יד)

לימוד ענייני שידוכים כפי שהם בפנימיות התורה

מה טוב כיון שמחובת האב הוא גם להשיא את בנו אשה, שגם הוא – האב – יקבע שיעור לימוד זה [=בפנימיות התורה].

(אגרות קודש כרך יב, עמ' שצב)

[1] ירמי' לג, י-יא.

[2] ישעי' לה, י. נא, יא.

הפוסט כיצד ניגשים לשידוך? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אינטימיות, צניעות ומיניות – כיצד נשיב להן את כבודן האבוד? https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a6%d7%a0%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%99%d7%a6%d7%93-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%91/ Fri, 18 Feb 2022 09:51:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=3619 לפני שנים, חי אדם עשיר, שהיה לו מנהג מעניין. ביתו היה פתוח תמיד, והוא היה מזמין את עניי העיירה שבה גר, לאכול על שולחנו. הוא היה מצלצל בפעמון קריסטל קטנטן, שלקולו הופיע משרת ואוכל בידיו, והעניים היו נהנים מסעודה משובחת. בסיומה של כל סעודה, היה המארח שוטח לפני האורחים את מיטב כלי האוכל היוקרתיים שלו, […]

הפוסט אינטימיות, צניעות ומיניות – כיצד נשיב להן את כבודן האבוד? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפני שנים, חי אדם עשיר, שהיה לו מנהג מעניין. ביתו היה פתוח תמיד, והוא היה מזמין את עניי העיירה שבה גר, לאכול על שולחנו. הוא היה מצלצל בפעמון קריסטל קטנטן, שלקולו הופיע משרת ואוכל בידיו, והעניים היו נהנים מסעודה משובחת. בסיומה של כל סעודה, היה המארח שוטח לפני האורחים את מיטב כלי האוכל היוקרתיים שלו, ומזמין כל אחד מהאורחים לבחור אחד מהם, כמתנה לקחת הביתה.

יום אחד, קיבל עני אחד מן הכפר הסמוך הזמנה לביתו של העשיר. כשהגיע תורו של האיש העני לבחור מן הכלים, הוא לא ביקש את אחד הדברים המתבקשים כמו גביע או קנקן, ובמקום זאת הוא ביקש את פעמון הקריסטל הקטן.  

האיש העשיר חשב בלבו שזו בקשה מוזרה לפריט לא שימושי במיוחד, לאדם עני שאין לו משרתים משלו. מכל מקום, הוא העניק לאורח את מבוקשו בחפץ לב.

האיש העני חזר אל הכפר שלו, וביום שלמחרת הזמין את כל השכנים לסעודה חגיגית בביתו. הוא ערך שני שולחנות עץ ארוכים וישב לחכות לאורחים שלו בציפייה דרוכה. האורחים הגיעו, סקרנים לגלות כיצד מתכנן איש עני כל כך להגיש אוכל לאנשים רבים כל כך. כשנכנס אחרון האורחים וישב, הוציא האיש את הפעמון מכיסו, וצלצל בו ברוב רושם. 

כולם חיכו. דבר לא קרה. הוא צלצל שוב. ושוב – דבר לא קרה. הוא צלצל בקול ובלי הפסקה, אך שום משרת לא הופיע, אף מגש של אוכל לא הופיע. שום דבר. האיש העני חש מושפל. סמוק מזעם ובושה, הוא עזב את אורחיו המבולבלים ורץ כל הדרך חזרה לביתו של העשיר.

"רימית אותי!" הוא זעק, "החלפת את הפעמון. לא נתת לי את הפעמון שלך!"

"כמובן שנתתי לך את הפעמון הנכון", השיב האיש העשיר. "נתתי לך בדיוק את אותו הפעמון שהשתמשתי בו אתמול כדי לזמן את המשרתים שלי".

העני געש וסער. "מדוע, אם כן", הוא דרש לדעת, "לא הופיע איש כשצלצלתי בפעמון?"

בזוגיות שלנו, אנחנו נוהגים לפעמים כאותו איש עני. אנחנו מצלצלים בפעמון, ודבר לא קורה. ואז אנחנו תוהים: מי החליף לנו את הפעמון?

פעם, נישואין היו דבר פשוט: כשאיש ואישה נישאו, הם צלצלו בפעמון, וזה עבד. שני אנשים פגשו זה את זו, ואם הם אהבו זו את זה, הם התחתנו. ולאחר שהם התחתנו, הם נשארו נשואים. כך היה אצל הסבים שלנו, אצל אבותיהם, ואפילו לאנשים לא מבריקים במיוחד – זה עבד. אנשים מכל הסוגים התחתנו, הנישואין היו חמים וקרובים והחזיקו מעמד. לא נדרשו כישורים מיוחדים לנישואין מוצלחים.

כיום, כשאנו מצלצלים בפעמון הנישואין, זה כבר לא עובד כמו שזה עבד פעם. איפשהו בדרך עשינו את הטעות והנחנו שזוגיות נפלאה כזו פשוט מתרחשת מאליה. התייחסנו לזה כמובן מאליו. בסופו של דבר, אנשים מתחתנים כבר חמשת אלפים שנה. אם הם הצליחו, גם אנחנו יכולים. אז אנחנו מתחתנים, ומצפים לחום ולקרבה שיגיעו.

אך דבר לא קורה. למה זה לא עובד? מה חסר לנו?

חסרה כאן אינטימיות, היכולת לחלוק את המקום שלנו, אותו מקום פרטי שקיים בכל אחד מאיתנו, המקום האישי, המקודש והעמוק. כשהמקום הפרטי המשותף הזה מופר, מכל סיבה שהיא, הזוגיות שלנו נעשית סתמית, ריקנית ורדודה.

עד לא מכבר, כולם ידעו מהו נושא אינטימי. זה היה פרטי, אישי ושלא לעיני הציבור הרחב. אם ניסה מישהו לדבר על רגשות אינטימיים בשיחת רעים, כולם הסמיקו, והנושא ירד מיד. אנשים הבינו את הגבולות שלהם, הם ידעו אינסטינקטיבית מתי לעצור. היום, לעומת זאת, אנחנו מדברים ומדברים על הצורך שלנו באינטימיות, החסר שלנו באינטימיות, משברים הנוגעים ליחסים אינטימיים שלנו – אין לנו מושג קלוש על מה אנחנו מדברים.

פעם, לאחר שחזר מהלימודים, הגיע ילד קטן אל אביו ושאל: "למה ברא אותנו אלוקים עם אף אחד, פה אחד אבל שתי עיניים?"

האב חשב מעט, ולאחר זמן מה אמר לילד: "הקב"ה נתן לנו שתי עיניים, עין ימנית ועין שמאלית. בעין הימנית אנחנו מביטים על חברים, בעין השמאלית – על ממתקים".

הילד שאל שאלה רצינית, והגיעה לו תשובה רצינית. לומר שיש לנו עין אחת כדי להביט בחברים והאחרת בממתקים, לא נשמע כתשובה לשאלה. אבל הבן הבין את התשובה והיה מרוצה ממנה.

הבה ונעמיק מבט. מה היה קורה אילו הייתה לנו עין אחת בלבד? היינו רואים אורך ורוחב, אבל לא הייתה לנו האפשרות לראות את העומק. הכול היה נראה שטוח.

אנחנו מסוגלים לראות בתלת ממד מפני שיש לנו שתי עיניים. בשתי עיניים, אנו יכולים לראות שטחי או עמוק, קרוב או רחוק.

אם כן, מה שאמר האב לבנו, לא הייתה סטייה מן הנושא, הייתה זו התשובה האמיתית לשאלה. הוא רק ניסח את התשובה בצורה כזו שגם הילד יוכל להבין אותה. הסיבה שיש לנו שתי עיניים היא בכדי שנוכל להבחין בהבדל שבין שטחי לעמוק. בעבור ילד, סוכרייה היא דוגמה לשטחי, וחבר – לעמוק.

היכולת לחדור מבעד לפני השטח, לעומק בחיינו, לחיות בעושר של תלת ממד, הוא ככל הנראה האתגר האולטימטיבי שדורנו ניצב בפניו. אך במקום לקרוא עליו תיגר, אנחנו נכנעים מבלי להילחם.  

בימים עברו, נדרשו בעיות חמורות למדי בכדי לגרום לזוג להתגרש. במקרים שבהם האהבה והמשיכה אבדה, הם היו מלאים בשנאה ובחיכוכים. הם התגרשו; לא הייתה להם ברירה. היום, אנו מוצאים גירושין מנומסים ונקיים – בלי שפיכות דמים, בלי זעם, בלי תלונות רציניות, בלי אבל על מערכת יחסים חשובה שאבדה. רק 'מרחק', ו'קשר שניתק'.

זוג כזה מגיע לייעוץ נישואין ואומר: "אנחנו רוצים להתגרש".

"למה אתם רוצים להתגרש?" שואל היועץ. "איך אתם יכולים להתגרש אחרי חמש שנות נישואין?"

"ובכן", הם אומרים, "מעולם לא הייתה בינינו אינטימיות".

בני הזוג היו נשואים במשך חמש שנים. הם חלקו ביניהם את המחשבות והפעולות האינטימיות ביותר. ובכל זאת, הם מסוגלים לפנות ולומר, "אתה יודע, אנחנו אפילו לא מרגישים נשואים. בלי לקחת ללב, אנחנו פשוט רוצים להתגרש. אין לנו דבר זה נגד זו, אנחנו רק מחפשים מערכת יחסים אינטימית במקום אחר".

איך זה יכול להיות? איך זה קרה לנו?

בראשית האנושות, כאשר בני האנוש שגו, אם הם לא הבינו איזשהו היבט בחיים שלהם, אם דברים לא התנהלו כשורה, הם הניחו שהבעיה היא דתית. אולי הם עבדו את האל הלא נכון, אולי הם החסירו איזה טקס חשוב, אולי הם פגעו באליל שלהם איכשהו. האתגר המוסרי של אותם הימים היה למצוא את אלוקים.

על פי חכמי הפנימיות, מכל מקום, ישנו המושג של "יצר הרע", שתפקידו לאזן את הכוחות של הטוב והרע בעולם, כך שלבני האדם תהיה בחירה חופשית. באותם ימים התמסר היצר הרע לבלבל את תפיסותיהם של בני האדם באשר לאלוקים. מסיבה זו, בימי קדם, היו רבים מן האנשים עובדי אלילים. מן הצד השני, גם אם הם אולי עבדו את  האל הלא נכון, לא היו להם בעיות של אינטימיות. הם לא הטילו ספק בתפקידיהם כגברים או נשים, והם הכירו וכיבדו את הגבולות של האחר ואת הצורך שלו במרחב פרטי.

בימינו, הבעיות שלנו לא נוגעות כל כך לרוחניות, אלא דווקא להיבטים המוחשיים ביותר, הארציים ביותר והאישיים ביותר של החיים שלנו. ה"יצר הרע", כפי שאנחנו מכירים אותו, מנסה לבלבל אותנו בקשר להיבטים הפיזיים של החיים שלנו, ומפריע ליכולת שלנו לפעול. בעוד הקדמונים נאבקו להבין מהם הצרכים של הנפש שלהם, אנחנו צריכים להיאבק בכדי להבין מהם הצרכים של הגוף שלנו. האתגר המוסרי שלנו הוא לעבוד את אלוקים, באמצעות מעשים טובים, בידיים שלנו, ברגליים שלנו, בפה שלנו, בגוף שלנו. בהתאם לזה, הקושי שלנו הוא עם אינטימיות, עם החלק הפיזי של החיים שלנו.

אינטימיות היא מיומנות מעודנת. כמו מיניות, היכולת להיות אינטימי והדרכים להיות אינטימי צריכות להיות מוגנות ומתועלות כראוי. בחיים, כפי שהקב"ה התכוון, יש להזין את האינטימיות, לשמר אותה ולתחזק אותה. הכלי שהתנ"ך מציע לנו לצורך המשימה הזו הוא – צניעות: הגבול ששומר על המשכן הפרטי שלנו.

לדוגמה, לאורך ההיסטוריה של האנושות, בתרבויות רבות, כיסו נשים את שערן. האם המטרה הייתה להפוך אותן למושכות פחות? אם כן, הרי שזה לא עבד. כיסוי הראש עצמו הפך אטרקטיבי. המטרה היא אם כן, לכסות את מה שאינטימי.

אין שום מעלה בלהיות בלתי מושך. ההפך הוא הנכון. להיות יפה, להיות מושכת, להיות מרשים – כל אלה הן מעלות, במיוחד בנישואין.

האישה התנ"כית שהתלבשה בצניעות עשתה זאת לא כדי להיות פחות מושכת, אלא כדי לשמר ולהגן על משהו שביר שיכול להיאבד בקלות: היכולת שלה להיות אינטימית עם בעלה, מה שהעשיר את החיים של שניהם.  

זהו חלק מאובדן ההבנה שלנו בקשר למה אינטימי ומה לא, עד שאיננו מסוגלים עוד להבדיל בין מה שמושך לבין מה שאינטימי. איננו מבינים עוד שבגד איננו אינטימי. זה היה ברור לחכמים הקדמונים שבעוד בגד יכול לקצור תשבחות ולמשוך תשומת לב, הוא איננו מעורר רגשות אינטימיים, לא באדם שצופה בו וגם לא באדם שלובש אותו, במיוחד לא באדם שלובש אותו.

זה מזכיר את השאלה עתיקת היומין: "האם אתם נועלים את הבית בכדי להרחיק ממנו אנשים, או בכדי להגן על מה שבפנים?" האם עלינו לנהוג בצניעות ולהתלבש בצניעות בכדי למנוע הפרעות מבחוץ, למנוע דברים בלתי רצויים מלהתרחש, או אולי בכדי לשמור ולהגן על מה שבפנים: היכולת העדינה והרגישה לתחזק מערכת יחסים אינטימית?

דברים רבים הם יפים ומושכים – אנחנו אוהבים בגדים, אוהבים אמנות משובחת ונהנים מאוכל טוב. אבל הדברים האלה אינם אינטימיים; הם לא נוגעים בחלק הזה שבנו שאומר "זה מי שאני". דברים אחרים לעומת זאת, מעוררים תגובות אינטימיות – הרגשות העמוקים ביותר של אהבה, ביטוי מלא תשוקה של המיניות שלנו, הגילוי של הנשמה שלנו – והדברים האלה כולם קשורים למסגרת הנישואין.  

המסר של הקב"ה אלינו הוא ברור: אישה נשואה צריכה לשמור את האינטימיות שלה לבעלה, וגבר נשוי צריך לשמור את האינטימיות שלו לאשתו. זה יכול להתקיים בתוך המסגרת המגוננת של הצניעות. בצורה עמוקה ומשמעותית, החכמה המקראית עוזרת לנו להגן על היכולות המולדות והיקרות שלנו מהתנוונות, השחתה ואובדן.  

הצניעות נועדה לשמר את האינטימיות, לא בכדי להגן מפני חטא. הצניעות לא נועדה למי שרוצה לחטוא, כשם שהחוקים לא נועדו למי שרוצה לבצע פשעים. הצניעות נועדה למטרה עדינה הרבה יותר: לשמור על הממד השלישי שלנו, על היכולת ליהנות ממערכת יחסים עמוקה ואינטימית.

אם אנו רוצים לחטוא, אנחנו יכולים לחטוא, ולא משנה עד כמה אנו צנועים בלבוש שלנו. הפוריטאנים והוויקטוריאניים היו לבושים מכף רגל ועד ראש וצנועים בצורה קיצונית, וזה לא צמצם את החטאים שלהם. זה פשוט הפך את זה לקצת יותר מורכב, אבל מי שהיה נחוש דיו… הצליח לחטוא.  

מטרתה של צניעות איננה להחביא את עצמנו מעיני הצופים; מטרת הצניעות היא לשמר את האינטימיות שלנו. גם בין בני זוג נשואים יש עדיין צורך בצניעות. ובמיוחד אצל בני זוג נשואים, יש להגן על האינטימיות ולהזין אותה. אם רוצים שהנישואין שלנו יחזיקו לכל החיים, כמו שהם אמורים, הבעל והאישה צריכים לעבוד יחד כדי לשמור על האינטימיות ולשמר אותה.  

כשאלוקים אמר: "תהיו צנועים", הוא בעצם אמר לנו, "הגנו על האינטימיות שלכם. זו יכולת עדינה ויקרה. ואם לא תדאגו לה, תאבדו אותה". אחרי שהכול נאמר ונעשה, הצניעות שומרת על העושר שמאחורי צלצול הפעמון.

הצניעות היום תסייע לצלצול הפעמון לשמור על ההשפעה שאנחנו מחפשים שתהיה לו, ההשפעה שהייתה לאבות אבותינו כשהם צלצלו בפעמון: אינטימיות ומיניות בדרך שרוצה הקב"ה.

מתוך הספר "האם אף אחד כבר לא מסמיק?" מאת הרב מאניס פרידמן.

הפוסט אינטימיות, צניעות ומיניות – כיצד נשיב להן את כבודן האבוד? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שלוש המצוות של הנשים https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9-%d7%94%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d/ Thu, 17 Feb 2022 19:20:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=517 ישנן שלוש מצוות הקדושות במיוחד לאישה היהודייה. שלוש המצוות הן: הדלקת נרות שבת, הפרשת חלה, וטהרת המשפחה. הדלקת נרות נרות השבת משרים את קדושת השבת בבית היהודי זה אלפי שנים, מאז האירה שרה אמנו את האוהל שלה באור נרות השבת. התפקיד העיקרי של נרות השבת הוא להשכין שלום ושלווה בבית ולהעצים את ההנאה מסעודת השבת. […]

הפוסט שלוש המצוות של הנשים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ישנן שלוש מצוות הקדושות במיוחד לאישה היהודייה.

שלוש המצוות הן: הדלקת נרות שבת, הפרשת חלה, וטהרת המשפחה.

הדלקת נרות

נרות השבת משרים את קדושת השבת בבית היהודי זה אלפי שנים, מאז האירה שרה אמנו את האוהל שלה באור נרות השבת.

התפקיד העיקרי של נרות השבת הוא להשכין שלום ושלווה בבית ולהעצים את ההנאה מסעודת השבת. הנרות משמשים גם כתזכורת על הממדים הרוחניים של השבת: כשם שנר פיזי חושף ומגלה את תוכן החדר שבו הוא דולק, תוכן שלא היה נחשף לעינינו בחשכה, כך, במובן הרוחני של המילה, מגלים נרות השבת את האנרגיה האלוקית המופשטת, הנסתרת מעינינו, קדושה המחלחלת אל תוך המציאות שלנו.

מצוות הדלקת נרות השבת מוטלת על כל בני הבית, אך זוהי האישה שבבית, בתפקידה כעיקרו של הבית, המדליקה אותם בפועל (אם אין אישה בבית, או אם מכל סיבה שהיא אין ביכולתה להדליק, מוטל החיוב על הגבר).

את נרות השבת מדליקים ביום שישי לפנות ערב, שמונה עשרה דקות לפני שקיעת החמה (בערים אחדות בישראל, כמו בירושלים,  מדליקים את הנרות עוד מוקדם יותר). זמן הדלקת הנרות הוא זמן מתאים במיוחד לתפילה אישית. כשעיניהן מכוסות לחשו שפתיהן של נשים, לאורך כל ההיסטוריה היהודית, תפילות לבריאות ולאושר, ולילדים שיאירו את העולם בטוב. קחי לעצמך כמה רגעים ללחוש תפילה אישית משלך, ואפשרי לקדושה הייחודית של הרגעים הללו לחלחל אל תוך התפילות שלך ולשאת אותן אל שערי מרום.

חלה

כאשר התיישבו אבותינו בארץ ישראל, אחת מכמה מתנות שהצטוו להעניק לכהנים, הייתה ה'חלה'. בימינו השימוש הנפוץ במילה 'חלה' הוא לתיאור חלות השבת הקלועות המעטרות את שולחן השבת.

אך במובנה המקורי, המקראי, של המילה, היא מתייחסת לחתיכת בצק המופרשת ומוקדשת לאלוקים בברכה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה מן העיסה", בכל פעם שאנו אופים לחם. הדבר מסמל גם את טוב הלב שאנו מאחלים לאמץ כערך במשפחתנו – לתת מעצמנו למען האחר.

נשים יהודיות בכל העולם קיימו את המצווה היפה הזו במשך מאות דורות.

כיום, חורבן בית המקדש אינו מאפשר לנו להעניק את החלה לכהנים. מכל מקום, כזכר למתנה זו ובציפייה לגאולה ובניין המקדש, אנו ממשיכים לשמור את מצוות הפרשת החלה. אנו מפרישים חתיכה של בצק, מברכים, ושורפים אותה (או עוטפים בשתי עטיפות ומשליכים אותה) במקום לאכול אותה, מאחר שקדושתה של החלה אוסרת עלינו שימוש כלשהו בחתיכה זו.

טהרת המשפחה

כאישה, המביאה חיים לעולם, יש בידייך הכוח לרומם את הבית ואת בני המשפחה מהשגרה הארצית אל הרוחניות הנשגבת.

הקפדה על דיני טהרת המשפחה והטבילה במקווה מעניקים לך את ההזדמנות להזמין את הקדוש ברוך הוא לתחום הכי אינטימי שבחייך, להכניס קדושה אלוקית לכל היבט של חייך, ולהשפיע על הנשמה של כל ילד שתביאי לעולם.

שמירת מצווה זו מביאה קדושה וברכה לא רק לך באופן אישי, אלא מקדשת את המשפחה והבית במלואם. הטבילה במקווה היא מצווה מן התורה, מן המעלה הגבוהה ביותר.

הנישואין היהודיים מקדשים את בני הזוג. שמירת טהרת המשפחה יוצרת זמנים של פרישה ואיחוד מחודש באינטימיות, כחלק ממחזור חיי הנישואין.

 הפרישה מתחילה עם הופעת המחזור. זהו הזמן שבו עומק הקשר שבין בני הזוג בא לידי ביטוי, מבלי כל אינטימיות פיזית. זהו זמן ההכנה והציפייה לטבילה במקווה.

האיחוד המחודש שבא בעקבותיה, נושא עמו את הפוטנציאל לקדושה הגבוהה ביותר בחיי הנישואין.

מקווה: מאגר מים טבעיים או בריכת מים שיש לה חיבור ייעודי למים טבעיים.

בריכת הטבילה במקווה מעוצבת במיוחד לצורך הטבילה, על פי מערכת חוקים מורכבת של ההלכה.

המים הם המקור הראשוני לכל היצורים החיים. יש להם את הכוח לטהר, לשמר ולחדש חיים. את המקווה יש למלא במים חיים ממקור של זרימה שלא חל בה הפסק, כמו מי מעיין, מי גשמים או אפילו שלג מומס.

המים הללו נשמרים בבקרה היגיינית הדוקה, מנוקים על בסיס יומי ומחוטאים בכלור.

מאגר המים הטבעיים הזה נשמר במכל מופרד, שיש בו פתח המאפשר השקה ועירוב של המים הטבעיים עם מי הברז הממלאים את בריכת הטבילה עצמה.

כל אחת משלוש המצוות הנ"ל היא בעלת חשיבות ייחודית לאישה היהודייה, כיסוד של הבית. הזמנים שבהם מקיימים את המצוות הללו מלאים בקדושה ייחודית ובהזדמנות שבה נפתחים שערי גן העדן לרווחה לתפילות ולבקשות האישיות שלך.

הפוסט שלוש המצוות של הנשים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איש, אישה ואש https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%a9/ Thu, 17 Feb 2022 15:24:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=512 כמה מחכמינו זיכרונם לברכה היו דורשים לא רק את מילות התורה, אלא גם כל אות ואות שבה. מי שהיה גדול ההולכים בשיטה זו הוא רבי עקיבא, שהיה דורש כל אות וכל תג שבתורה. היה זה הוא שדרש: "איש ואישה – זכו, שכינה שרויה ביניהם, ואם לאו – אש אוכלתם" (תלמוד בבלי, סוטה, יז). דרשה זו […]

הפוסט איש, אישה ואש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כמה מחכמינו זיכרונם לברכה היו דורשים לא רק את מילות התורה, אלא גם כל אות ואות שבה. מי שהיה גדול ההולכים בשיטה זו הוא רבי עקיבא, שהיה דורש כל אות וכל תג שבתורה.

היה זה הוא שדרש: "איש ואישה – זכו, שכינה שרויה ביניהם, ואם לאו – אש אוכלתם" (תלמוד בבלי, סוטה, יז).

דרשה זו מבוססת על המילים "איש" ו"אשה" – אם נסיר את האות י' מהמילה "איש", נקבל את המילה "אש", וכמו כן אם נסיר את האות ה' מהמילה "אשה", נקבל את המילה "אש".

מכאן אנו למדים כי בלבם של כל איש ואישה ישנה אש אוכלת. כאשר הם נישאים זה לזו, שתי אשים מתכנסות, ועלולות להצטרף לאש היכולה להרוס עולמות שלמים, אם הן אינן מנותבות כראוי.

 אי אפשר לכבות את האש הזו, שכן היא היא המניעה את כוח החיים, אך להשאיר אותה כמות שהיא אי אפשר גם כן, שכן היא עשויה להניע גם רוע.

מה עשה אלוקים? הוא מיקם את אחת מאותיות שמו, האות הראשונה של שמו הקדוש, האות י', בין האות א' לאות ש' – וכך נוצרה המילה "איש". הוא לקח את האות השנייה של שמו, האות ה' ומיקם אותה לאחר האותיות א' ו-ש', וכך נוצרה המילה "אשה". בדרך זו, גם לאיש וגם לאישה יש את האש שלהם, אך כשהם נישאים – מצטרפות האותיות הנוספות בשמם ליצור שם קדוש "י-ה" שישכון ביניהם.

כאשר השכינה שורה, האש מחממת ומאירה ואיננה שורפת ומכלה. אם בני הזוג מקבלים בברכה את הנוכחות האלוקית, ברכת השכינה שורה במעשי ידיהם והם הופכים שותפים למעשה היצירה האלוקית.

אך אם הנוכחות האלוקית איננה רצויה להם, היא אינה שוכנת בתוכם והם נותרים רק כשתי אשים שורפות ומכלות.

כל בית יהודי הרי הוא מקדש מעט. השוכנים בו דומים לכוהנים, והפעולות המתבצעות בבית זה קדושות כעבודת המזבח.

הקרבנות של אותו שירות קדוש הם: שליטה באותה אש משתלחת שבלבות האיש והאישה – הימנעות מקטטות, אהבה מיטיבה ותמיכה הדדית.

יישום של האש הטבעית בדרך הראויה, בקיום מצוות הבורא ובקיום העולם, טיפוח של דורות קדושים מלידה, ומוכנות אוהבת לשאת בנטל: יהי זה גידול ילדים, יחסי שכנות או צדקה. 

אין קרבנות היקרים לקדוש ברוך הוא כקרבנות אלה. בתים שבהם מובאים קרבנות שכאלה, הם אכן בתי מקדש, בתים שמהם תצמח גאולת ישראל.

הפוסט איש, אישה ואש הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האור בקצה המנהרה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%a7%d7%a6%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%94/ Thu, 17 Feb 2022 14:56:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1961 כשהגעתי לשנות השלושים המוקדמות שלי, הרגשתי שהשעון הביולוגי שלי הולם בכבדות בעוד אני מחפשת אחר הבעל המתאים. הוקל לי כל כך כשהתחתנתי בגיל 36, והנחתי שאהרה כמעט מיד. הרי הרופא שלי הבטיח לי שאני פורייה מאד. כשחודש ועוד חודש חלפו מבלי שאכנס להיריון, התחלתי להרגיש פאניקה. בסופו של דבר, הריתי קצת יותר משנה לאחר נישואינו. […]

הפוסט האור בקצה המנהרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כשהגעתי לשנות השלושים המוקדמות שלי, הרגשתי שהשעון הביולוגי שלי הולם בכבדות בעוד אני מחפשת אחר הבעל המתאים.

הוקל לי כל כך כשהתחתנתי בגיל 36, והנחתי שאהרה כמעט מיד. הרי הרופא שלי הבטיח לי שאני פורייה מאד. כשחודש ועוד חודש חלפו מבלי שאכנס להיריון, התחלתי להרגיש פאניקה. בסופו של דבר, הריתי קצת יותר משנה לאחר נישואינו. היינו במצב רוח מרומם שתפילותינו נענו סופסוף: "כן, זה הזמן המתאים לילד משלכם". אף זוכה בלוטו לא יכול להרגיש יותר בר מזל מאתנו, כשצפינו בפעימות הלב של העובר באולטרה סאונד בשבוע השמיני להיריון.

לא העלינו על הדעת את האפשרות ששבוע אחר כך, כשחזרתי לרופאה, לא ראינו כל פעימות לב. העובר מת, ויחד אתו גם חלק קטן ממני, כאשר שמעתי את הבשורה הנוראית. בעלי מיאן להתנחם.  

התחלנו להיוועץ במומחים לפריון, שהבטיחו לנו שהכול בסדר, אבל עזרה קטנה יכולה לזרז את התהליך. בצייתנות, חיפשנו אחר התערבויות שונות בכל חודש מחדש, חלק מהן דרשו מאתנו להפוך את מהלך חיינו מן הקצה אל הקצה. בחודש אחד, היינו צריכים לצעוד בשבת אל בית הרפואה יותר משישה קילומטרים בכל כיוון. בחודש אחר, הכניסה הרופאה מבחר מכשירים אל תוכי, יצאה מן החדר ושכחה לשוב אליו במשך 45 דקות תמימות. איש לא שמעה את קריאותיי בחדרון האחורי שבו שכבתי, בעוד דעתה של הרופאה מוסחת בשל שיחות טלפון והפסקת צהריים. בחודש אחר, הומלץ לנו לפנות למומחה פריון שאחר המלצותיו עקבנו בנאמנות. מאוחר יותר גילינו שהדבר היחיד שהתעלה מעל למחיר המופרז שדרש, היה הרצון שלו להפנות נשים להליכים שחוסר יעילותם הוכח מדעית. בסופו של דבר, פנינו לאחד מהמומחים הגדולים היותר לפריון בבית רפואה נודע, ומוקמנו בתחתיתה של רשימת המתנה של שנה וחצי.

שנה לאחר ההפלה שלי, הריתי בשנית במהלך ביקור בארץ. ייחסתי זאת לתפילות האינסופיות שלי בקברי צדיקים ובכותל המערבי. בעלי ואני התענגנו על כל רגע, והמתנו בציפייה עצומה ללידת ילדנו. לאחר שבועות אחדים, הרציתי בסעודת שבת קהילתית. הנושא היה "למה קורים דברים רעים לאנשים טובים". אחת המטופלות שלי, שסבלה מאד, התעקשה שחברה שלה תגיע לשמוע אותי. החברה ניסתה להתמודד באותה עת עם המון צרות ואתגרים שעמדו בפניה, והמטופלת שלי הבטיחה לה שהמילים שלי יעזרו לה למצוא את הדרך. שתי דקות לפני שהתחלתי לדבר, הרגשתי את התחושות המוכרות של הפלה.

הרגשתי כאילו שליח בא ובישר לי שאני אינני הזוכה בלוטו, בפרס שכבר הפקדתי בבנק. הכול היה טעות.

העברתי את ההרצאה שלי, שנשאה מסר מרומם – דבר אינו קורה בטעות. כל חוויה שאנו חווים היא למעשה רצף של נסיבות שהונדסו אלוקית והותאמו על מנת לסייע לנפש שלנו להגיע ליופייה המרבי ולקשר האופטימלי למקורה. כשסיימתי, הגיעה חברתה של המטופלת שלי לומר לי כמה עמוק נגעו בה המילים שלי. כשהתפזר הקהל, חזרתי בעצב לביתו של הרב, שם התאכסנתי. בפרטיות, התייפחתי, כשאני מרגישה את הכאב הפיזי ששיקף את הסבל הרגשי של הטרגדיה שלי. גם כאשר השכל שלי אמר לי שהקדוש ברוך הוא מחבק אותי, ושהכול הוא למען מטרה טובה מושלמת.

שלושה חודשים לאחר מכן, קיבלתי שיחת טלפון ממרכז הפוריות בבית הרפואה. האחות אמרה לי שהיא מצאה דרך להכניס אותי לטיפול כבר בתום שישה חודשים במקום שנה וחצי. קפצתי על ההזדמנות. התחלתי בטיפול פוריות מהתחלה, בפעם החמישית בתוך שנתיים. הפעם, החדשות לא היו מעודדות כל כך. התקרבתי לגיל 39, והבדיקות הראו שייתכן שהגעתי לסופן של שנות הפוריות שלי. נאמר לי שעליי לעבור בכל חודש בדיקות דם על מנת לקבוע בכל חודש נתון אם אהיה פורייה באותו מחזור. אם תתקבל תשובה שלילית במשך שלושה או ארבעה חודשים ברצף, לא יהיה עוד טעם לנסות התערבויות פריון נוספות. 

בכל חודש, חיכינו בנשימה עצורה לתוצאות בדיקות הדם, והחודשיים הראשונים ריסקו אותנו. רמת ההורמונים שלי הייתה גבוהה כל כך, חריגה מן הנורמה, מצביעה על כך שלא אוכל להרות במחזורים אלה. בחודש השלישי אירע נס. הרמות היו גבוליות, והתוכנית הסכימה לקבל אותי להפריה חוץ גופית. היה עליי להזריק לעצמי מנות גדושות של הורמוני פריון במשך שבוע, ולעבור בדיקות דם וסריקות רבות. אז, בזמן האידיאלי, ירדימו אותי, ישאבו את הביציות (בתקווה – פוריות), כך שיוכלו להפרות אותן ולאחר מכן להחזיר אותן לרחמי. בפעם הראשונה זה שנתיים, היו לי תקוות גדולות שסוף סוף אזכה להיריון בריא.

קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם יום לפני שאיבת הביציות המתוכננת. בעלי ואני חיכינו להשתתף מאוחר יותר בארוחת ערב עם חברים שזה עתה נולד להם ילד, לאחר שהשתתפו באותה תוכנית הפריה בבית הרפואה שלנו. באותו אחר צהריים, קיבלנו שיחת טלפון נוראית. נראה היה שההורמונים שלי גאו, וכי הסיכויים להרות אם הביציות יישאבו ביום שלמחרת, אינם גדולים. הרופא מעולם לא אמר זאת, אך הוא פספס את התזמון הנכון. בהתבסס על מה שנאמר לי, נותחתי ביום שלמחרת, וכמה ימים לאחר מכן הועברו אליי עובר או שניים. שבועיים מאוחר יותר, כשכל יום נדמה כנצח, גיליתי שאינני בהיריון.

עברנו עוד כמה חודשים של עינוי, שבהם עברתי בדיקות דם רק כדי לגלות שרמות ההורמונים שוב חורגות מן הנורמה. בסופו של דבר, ערב סוער וקפוא אחד, שמענו את החדשות המפתיעות בוקעות מן המשיבון. המספרים נורמליים, בגבולות הנורמה, וכדאי שאתחיל בזריקות כבר באותו ערב.

ריחפנו. הבשורה הזו הגיעה אלינו ביום שישי בלילה… בעיצומה של שבת. בית המרקחת הקרוב ביותר היה במרחק של כמעט שני קילומטרים. הטמפרטורה בחוץ הייתה שש מעלות מתחת לאפס, והרוח נשבה בעוצמה של 30 קמ"ש. היה עלינו לצעוד לפחות חצי שעה בכל כיוון בכדי להגיע לבית המרקחת. לא היינו יכולים לקחת אתנו כסף או כרטיס אשראי, וגם לא להשתמש בטלפון, בשל השבת. מה יהיה אם נגיע לשם והרוקח יאמר לנו שאין לו את התרופות? ומה אם לא יאמין לנו שנחזור ביום למחרת ונשלם לו 1400 דולר לשלוש קופסאות של תרופה?  

כשהגענו לבית המרקחת, מתנשמים ומתנשפים, בלחיים אדומות כסלק מרוב קור, הרוקח אמר לנו שיש לו את התרופות, והוא סומך עלינו שנשלם לו עליהן למחרת. שוב – היינו בפסגת רכבת ההרים.

הכול עבר בסדר, בלי שום מכשול בדרך. כאשר הרופא העביר לרחמי שלושה עוברים, הם נראו בריאים למדי. כשאני נחה לאחר ההליך, ואומרת תהלים, הרגשתי שהקדוש ברוך הוא מחייך אליי, וסוף סוף יעניק לי את משאלת הלב העמוקה ביותר שלי.  

שבועיים לאחר מכן, בדיקת ההיריון שביצעתי אישרה שאני אכן, סוף סוף, בהיריון. היה זה בחודש יוני, הפרחים פרחו, והאוויר האביבי החמים ליטף אותי, ונראה ששוב העולם כולו נראה בסדר. נראה שהניסיון האכזר בן השנתיים וחצי שעברתי – בא לקצו. חיכיתי, בציפייה מעוותת, לתחושה המוכרת של בחילות בוקר שילוו אותי כל היום.

כמה שבועות מאוחר, כשהייתי עסוקה בכתיבת אחד הספרים שלי, הרגשתי לפתע את אותן תחושות מחליאות. זעקה פרצה בתוכי. לא יכולתי להאמין שזה קורה לי בפעם השלישית. האם לא סבלתי די? "השם הכול יכול", התחננתי, "עשה בבקשה נס והצל את הילד הזה. בבקשה".

היה עליי לחכות ליום שלמחרת כדי לבצע בדיקת אולטרה סאונד. דיממתי דימום כבד, אך העובר היה עדיין חי. ראיתי את פעימות הלב הזעיר, אור באמצע המנהרה החשוכה שלי.

הרופא שב והבטיח לי כי עדיין אפשרי שההיריון יעבור בשלום, ושאת המשך המעקב אעשה אצל הרופא המיילד שלי.

כאשר הרופא שלי ביצע אולטרה סאונד במשרדו ביום שלמחרת, הוא הראה לי שהעובר היה מת. "לא. זה לא יכול להיות", תקפתי אותו. הוא הראה למה כן, ואני אמרתי למה לא.

"שמעי", הוא אמר באדישות, "אם את לא מאמינה לי, את יכולה לבצע סריקה נוספת, כאן מעבר לרחוב".

כך עשיתי. שעתיים לאחר מכן, הסריקה השלישית בתוך יומיים, הראתה שאני צדקתי. לב העובר פעם בקצב בריא של 140 פעימות לדקה. "תודה לך השם", קראתי, מקווה שהרצון של התינוק הזה לחיות יתמיד. הרדיולוג, לעומת זאת, לא היה אופטימי.

 "ראי", הוא הזהיר, "פעימות הלב עדיין תקינות, אבל יש לך כמות עצומה של דם בתוך הרחם". הוא לא היה צריך לפרט מהי הפרוגנוזה שלו.

העובר מת שבוע לאחר מכן "בסדר, השם", אמרתי בנחישות, "אני לא בטוחה מה אתה רוצה שאעשה עם זה. מה שזה לא יהיה, אתה אחראי, ואני מקווה שזה ישפיע עליי כך שאהיה קרובה אליך ואעשה את רצונך, מה שיהיה".

מציאויות רוחניות

במהלך החלמתי, התקשרה אליי אישה שמעולם לא פגשתי, וביקשה אם אוכל לדבר לפני קבוצה של רווקים ורווקות בביתה בנושא "כיצד למצוא בן זוג לנישואין". "אין בעיה", הסכמתי. היא קיבלה את השם שלי מחברה משותפת, שבביתה דיברתי בשנה שעברה.

בלילה שלמחרת, האישה הזו, שרון, התקשרה שוב. "אני לא יודעת שום דבר עלייך" היא הודתה, "אבל מחר בערב מגיע לביתי רב שמסתכל בכתובות של אנשים, ועוזר להם לשפר את החיים שלהם. מעניין אותך לבוא?"

"מתי הוא יוכל לראות אותי?", שאלתי, נזהרת מעוד התייעצות עם מחולל ניסים. שרון לא ידעה, אך אני התייעצתי כבר עם רבים מאד כאלה, בתקווה נואשת לילד. "אחרי חצות?"

"הרבה אחרי", היא אישרה.

"תודה, אבל לא תודה". השבתי. "ראיתי כבר כל כך הרבה רבנים. התפללתי בקברי צדיקים רבים משאני יכולה לספור. דבר לא עזר", אמרתי לה.

"תראי, אני לא מכירה אותך, ואני לא יודעת למה חיפשת עזרה", לחצה שרון, "אבל הרב הזה הוא באמת מיוחד מאד. אם תגיעי, אני לא חושבת שתתאכזבי".

בהרגשה שלא נותר לי מה להפסיד, מלבד כמה שעות שינה, הלכתי לביתה של שרון לאחר חצות הליל של ליל המחרת. הסלון שלה היה מלא באנשים שהכרתי, כולל האישה שנתנה לשרון את שמי. היא ובעלה עדיין לא זכו לילד, לאחר שש שנות נישואין.  

חיכיתי בחוסר סבלנות לראות את הרב הזה. כשסוף כל סוף הגיע תורי בשעה 1:30 לפנות בוקר, הוא היה נראה מותש יותר כפי שהרגשתי אני. בלי מילים, הנחתי את הכתובה שלי לפניו והוא הביט בה במשך דקות אחדות.

"בעלך הוא כמו אדם מת", הוא אמר, כשהוא ממשיך לבחון את הכתובה. "יש לכתוב את הכתובה הזו מחדש. בואי אליי בעוד שלושה שבועות ואכין לכם כתובה חדשה".

נאלמתי דום. בעלי איבד את הרצון לחיות מאז ההפלה הראשונה שלי, וכבר יותר משנתיים שהוא היה שרוי בדיכאון עמוק. "איך ידעת את זה?" הצלחתי לשאול.

"הכול נמצא כאן בכתובה", הוא הסביר. "חלק מהברכה של זוג יהודי מגיעה דרך הכתובה שלהם. הכתובה יוצרת ומגדירה את הערוץ הרוחני. כאשר יש בה פגם, הברכה אינה יכולה לעבור דרכה במלואה. במקרה שלך, אביו של בעלך נפטר לפני שנישאתם, ובכתובה נכתב שמו של בעלך כבנו של אביו, בתוספת "זיכרונו לברכה". מוטב שתוספת כזו לא תופיע בכתובה. רבים מאמינים שהדבר יכול להביא למזל רע. יש לכתוב את הכתובה מחדש, והכול יהיה בסדר".  

כשנסעתי בחזרה הביתה, בשעות הקטנות של הלילה, הרגשתי תשישות, אך גם אופטימיות זהירה. אחרי הכול, מניסיוני המר למדתי שיש מעט מאד מקובלים אמתיים בעולמנו כיום. דרישה מקדימה להיות אחד כזה היא שאדם זה יהיה ירא שמים בתכלית ותלמיד חכם, ומעטים הם מקובלים כאלה שמגלים את עצמם לרבים. אנשים בעולמנו נואשים למצוא מחוללי ניסים שיוכלו להעניק לאחרים את מבוקשם באמצעים מאגיים. פגשתי רק בודדים שבאמת עזרו לאחרים. האם הקדוש ברוך הוא הקרה את הרב הזה בדרכי כצינור לקדושה גדולה שצריכה להגיע אל חיי, או שמא כדי לבחון אם אחדל לייחל למתווכים כדוגמת רבנים ורופאים שיעניקו לי את הילד שכה רציתי? החלטתי להתפלל ולקוות שעברתי את השינויים האישיים שנדרשו ממני, וששינוי הכתובה יאפשר לי להיות האדם שהקב"ה סבור שראוי להעניק לו ילד.

לשכנע את בעלי להשיג כתובה חדשה, לא היה קל. לא רק שהוא איבד תקווה לילד, הוא לא היה קשוב לרעיון ששינוי כתובה יכול לשנות את המציאות רוחנית של חיינו.

שלושה שבועות מאוחר יותר, קיבל בעלי את הכתובה החדשה מהרב, והעניק לי אותה בנוכחות שני עדים כשרים. לאחר שלקחתי את הכתובה, אמר הרב, "בעזרת השם, שתזכו לילד בתוך שנה". קיוויתי שתפילתו תגיע אל הקדוש ברוך הוא ותתקבל בדרך שייחלתי לה. מצד שני, היה קשה כל כך לדמיין שאחרי כל כך הרבה תחינות ובקשות, החלום שלי יתגשם.

בחודש שלאחר מכן, כשגופי חזר סופסוף לעצמו, התקשרתי למרפאת הפריון. "האם כדאי להגיע לבדיקות דם החודש?", שאלתי את הרופא.

בנימה חביבה, הוא השיב לי: "אל תטרחי. הוצאת כמעט שלוש שנים וחמשים אלף דולר כדי שיהיה לך ילד, ומאומה לא הועיל. אנחנו יודעים למה את ממשיכה לחוות הפלות או לא נכנסת להיריון מלכתחילה. לא נשארו לך עוד ביציות טובות. יש נשים שמגיעות לגיל הבלות מוקדם יותר, ואחרות מאוחר יותר. את אינך פורייה עוד. אם את עדיין רוצה ילד, אמצי או פני לתרומת ביצית. הסיכויים שלך להיריון בריא הם אפסיים".

הייתי מרוסקת, והסכמתי אתו שיהיה זה מיותר לשוב לבית הרפואה. אך, האמנתי שאלוקים רוצה שיהיה לי ילד, אבל כנראה שלא בדרך הזו. איך הוא יגרום לזה לקרות, לא היה לי מושג.

שבועיים לאחר מכן, בעלי ואני נסענו לחגוג את חודש חגי תשרי בישראל. התפללנו הרבה בכותל המערבי, שהינו בירושלים, וספגנו מקדושתה של הארץ. שבועיים לאחר שובנו לארה"ב, גיליתי שאני בהיריון. הבת שלנו נולדה בליל שבת ביוני של אותה שנה, הלילה הראשון של הקיץ. עשרה חודשים לאחר שהרב שינה לנו את הכתובה.

כשראיתי אותה בפעם הראשונה, לא הייתי מוכנה למראה של תינוק שאך נולד. ציפיתי למראה של תינוק מאריזות הגרבר, בעוד התינוקת שלי נראתה כמו שילוב של פופאי וחרוט, מכוסה במיונז וקטשופ.

"האין זה הדבר היפה ביותר שראית מעודך?", נבעה השאלה מפי בעלי, עיניו עיוורות מאהבה. אכן, כשראיתי אותה לאחר שניקו אותה, היא באמת הייתה. 

כמה חודשים אחר כך, ביקר הרב בעיר שלנו, ואני הבאתי אליו את התינוקת. "זוהי התינוקת שאמרת שתהיה לנו", דיווחתי.

הוא הביט בה, חייך, ואז פנה אליי. "יהיה לך עוד ילד", הוא אמר בביטחון.

כמעט נפלתי מהכיסא. הייתי כבר כמעט בת ארבעים, והרופאים אמרו לי שלא אוכל ללדת גם את הילדה שכבר נולדה לי. יהיה לי עוד ילד? הייתי המומה מכדי להגיב, אך בעלי שאל, "מתי?"

"בקרוב", חייך הרב.

במשך ששת החודשים הבאים, בעלי דחף אותי להפסיק להניק את התינוקת שלנו, כך שיהיה לי סיכוי להרות שוב. דיברתי עם שני מומחים בעלי שם בתחום הפריון, והם אמרו שגם בנסיבות הכי טובות, הנקה תפחית מאד את הסיכוי להרות שוב. בסופו של דבר, התפשרתי: אפסיק להניק כשהתינוקת תהיה בת שנה, אם לא אהרה עד אז. 

פעמיים ביום, התפללתי שאכנס להיריון ולא אצטרך להפסיק להניק. כשהבת שלנו הייתה בת אחד עשר חודשים, נסענו יחד לאוסטרליה. כשבתי הייתה במרחק שבוע מגיל שנה, בעלי אמר לי: "ראי, הבת שלנו תהיה כבר בת יותר משנה כשנחזור לארה"ב. את צריכה להתחיל לגמול אותה מהנקה". הבת שלנו ינקה באותם ימים שמונה פעמים ביום בשמחה. אני לא אמרתי דבר, ורק הגברתי את תפילותיי להרות.

שלושה ימים אחר כך, בערב חג השבועות, גיליתי שאני הרה.

שיעורים רבים

החוויות שעברתי לימדו אותי דברים רבים. ראשית, רבים מאתנו מבלים את חיינו בניסיון להשיג את מה שאנו רוצים. קל לחשוב שמימוש האג'נדה שלנו תלוי בנו. אני למדתי שמשימת החיים שלנו היא לנסות לעצב את מה שאנו רוצים שיתאים לאג'נדה של הקב"ה. חוסר האונים המוחלט שחשתי כשניסיתי להביא תינוק לעולם, גרם לי להבין שהצעד הראשון הוא להרגיש את התלות המוחלטת שלי בקב"ה, לפני שאוכל לגדל כראוי ילד שיהיה תלוי בו לחלוטין.

הקב"ה משתמש בהיריון, לידה וגידול ילדים כהזדמנויות עבורנו להמשיך ולפנות אליו, ולהכיר בכך שתמיד נהיה זקוקים לו. הוא רוצה שנדבר אליו, ונתקרב אליו, לא רק כשאנו זקוקים למשהו, אלא מפני שאנו אוהבים אותו וחפצים בקרבתו. אהבה התלויה בלקבל את מה שאנחנו רוצים אינה אהבה אמתית, זו אהבה עצמית. לאהוב את השם גם כאשר הוא איננו נותן לנו את מה שאנו רוצים, זו מערכת יחסים אמתית. למדתי לאהוב את הקב"ה ולבטוח בו גם כאשר הייתי מאוכזבת מאד מכך שהוא לא נתן לי את שרציתי.   

שנית, הגעתי להבנה שלפעמים, הדרך היחידה שבה הקב"ה מוביל אותנו לעשות את מה שהוא רוצה שנעשה, היא כשהוא מונע מאתנו להשיג את מה שאנחנו רוצים. לאחר שילדתי, הבנתי שלעולם לא הייתי מספיקה לכתוב ספרים רבים כל כך בנושאי יהדות אילו היו לי ילדים כשהייתי צעירה יותר. גידול ילדים דורש הרבה מאד מהאנרגיה שלי, כך שלא הייתה נותרת בי די אנרגיה לכתיבת ספרים במשך שנים. כמובן, הקב"ה רצה שיהיו לי ילדים, אבל לא לפי לוח הזמנים שאני תכננתי. הוא רצה שכמה הישגים רוחניים יגיעו בטרם מגיעה השעה שאהפוך לאם.  

אף על פי שהתפללתי הרבה, נתתי צדקה בהרחבה, ועשיתי עוד פעולות רוחניות רבות שלא הובילו בשעתן ללידת תינוק, הגעתי למסקנה שהן לא היו לשווא. מעשה טוב לעולם איננו לשווא, גם אם הוא איננו משיג לנו את התוצאה שרצינו בה. אולי הקב"ה גרם בכוונה לכך שלא אוכל ללדת במשך שנים בכדי שאוכל להעמיק את הקשר שלי אליו, ולסייע לאחרים בנתינת צדקה בהרחבה. אילו לא היה לי התמריץ הזה, ספק אם הייתי עושה את כל אלה. 

שלישית, למדתי איך זה מרגיש, להיות עקרה. סייעתי לאנשים רבים שהתמודדו עם בעיות פוריות, בייעוץ רפואי, רוחני ורגשי. למדתי עד כמה אנשים עשויים להיות אינטנסיביים לאלה שלא בורכו בילדים. 

אילו הייתי רואה בניסיונות הקשים שעברתי רק מחסומים לקבל את מה שרציתי, הייתי מחמיצה הרבה מהמהות של אתגרי החיים. האתרים הללו אמורים להפוך אותנו לאנשים אכפתיים ונותנים יותר. אני מאמינה שהצלחתי להשתמש בסבל שאני עברתי על מנת להקל את חייהם של אחרים המצויים באותה סירה.

רביעית, למדתי מכלי ראשון שהקדוש ברוך הוא שולט בטבע. אמנם, איננו אמורים לסמוך על הנס, ועלינו לעשות את כל התלוי בנו בדרך הטבע על מנת להשיג תוצאות, אך הייתה לי הזכות לחוות כיצד הקב"ה משנה את הטבע כשהדבר מתאים למטרה שלו.

פעמים רבות אנו מולכים שולל להאמין שמה שרופאים אומרים לנו הוא הדבר הנכון, ושחיים ומוות בידיהם. עלינו לזכור שרופאים הם רק שליחיו של השם, ורק הוא הרופא האמיתי ונותן החיים. כשאנחנו מאמינים רק במה שטבעי או הגיוני, אנחנו מגבילים את החיים שלנו. כשאנו מתחברים אל הבורא ולהשגחה המתמדת שלו, נסים יכולים להתרחש, והם אכן מתרחשים. 

חמישית, הבנתי את חשיבותה של עשיית מצווה בצורה מדויקת ונכונה. החיים נמצאים בפרטים הקטנים. האם זה באמת משנה אם אני מקיימת את המצווה בדרך כזו או אחרת, או אולי רק בלב שלי פנימה? התשובה היא – כן. בדיוק כשם שישנם מינונים מדויקים לתרופות כשאדם חולה, או דרך מסוימת לחווט את החשמל בבית כך שמכשירי החשמל יפעלו בו כהלכה, גם עניינים רוחניים צריכים להיעשות בשימת לב לפרטים. בתוך שישה חודשים משינוי הכתובה שלי, עוד שתי ידידות עקרות שלי עשו זאת (אין צורך במקובל כדי לעשות זאת, אלא די ברב שבקי בהלכות כתיבת הכתובה). כל אחד מהזוגות הללו ציפה לילדים במשך שבע שנים. לזוג אחד יש עכשיו שלושה ילדים ולאחר – שניים. הנשים הרו בתוך חודשים ספורים ממועד שינוי הכתובה שלהן.

ולסיום, למדתי את כוחה של תפילה. לפעמים אנחנו מרגישים שתפילה היא המוצא האחרון, וכשאיננו משיגים את מה שרצינו, שוב איננו עושים זאת במשך זמן רב.

לימוד תורה הוא הדרך שבה אנו שומעים את הקב"ה מדבר אלינו. תפילה היא הדרך שלנו לדבר אליו. כל מערכת יחסים דורשת תקשורת, ותמיד עלינו להשאיר את ערוצי הקשר שלנו עם הבורא פתוחים. לא תמיד נקבל את מה שרצינו, אבל תמיד נוכל שתהיה לנו מערכת היחסים שאנו רוצים בה. הקרבה להשם יכולה לשנות אותנו בצורה כה דרמטית, כך שאנו הופכים לאנשים הראויים לקבל ברכות שאינן מן העולם הזה. אהיה אסירת תודה לנצח על שקיבלתי את שני הדברים גם יחד.

הפוסט האור בקצה המנהרה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המדריך לחתונה חב"דית https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%97%d7%91%d7%93%d7%99%d7%aa/ Thu, 17 Feb 2022 14:40:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2056 מזל טוב! מזל טוב! השמחה והאנרגיות מורגשות היטב כשהחתן והכלה מתקבלים בשירה נמרצת על ידי האורחים, כשהם יוצאים יחד מן החופה. הם נכנסו לחופה כשתי ישויות נפרדות וכעת, שני חצאי הנשמה שלהם מתמזגים לנשמה אחת שלמה, כזוג נשוי. חיבור הנשמות המידי, המוחלט והמלא הזה הושג באמצעות המעשה הפשוט של החתן, בהנחת הטבעת על אצבעה של […]

הפוסט המדריך לחתונה חב"דית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מזל טוב! מזל טוב!

השמחה והאנרגיות מורגשות היטב כשהחתן והכלה מתקבלים בשירה נמרצת על ידי האורחים, כשהם יוצאים יחד מן החופה. הם נכנסו לחופה כשתי ישויות נפרדות וכעת, שני חצאי הנשמה שלהם מתמזגים לנשמה אחת שלמה, כזוג נשוי. חיבור הנשמות המידי, המוחלט והמלא הזה הושג באמצעות המעשה הפשוט של החתן, בהנחת הטבעת על אצבעה של הכלה שלו. כאן נמצאים הכוח והעוצמה האדירים הטמונים במעשה הפשוט של קידושין בחתונה. לא רק שהחיבור בין החתן והכלה מתרחש בשעת החופה, למעשה, הוא נוצר באמצעות החופה. בחופה ישנם כוחות ואנרגיות מיוחדים שיכולים להביא לידי פועל ולהשלים את איחודם של החתן והכלה, ולהפוך אותם לזוג.

אנו בוודאי רוצים שההישגים הרוחניים שמושגים בחתונה יוטמעו במלואם וימצו את מלוא השפעתם. חכמינו ציוו אותנו לנהוג במנהגים מסוימים על מנת להחיל ולהשרות את הממד הרוחני הנשגב של הנישואין על האקט הפיזי של הקידושין (נתינת הטבעת על אצבע הכלה). הדבר מאפשר לשני החצאים – להתאחד באמת! כעת, יכולים בני הזוג לקבל את כוחו האינסופי של הקב"ה, לנישואין בני קיימא וללידת ילדים.  

יום החתונה נחשב כיום כיפור אישי בעבור החתן והכלה, יום שבו כל חטאי העבר שלהם נמחלים. אנו מבטאים את ייחודיותו של היום הזה בצום ובתפילה, בנתינת צדקה מעבר לרגיל, ובניצול כל רגע פנוי לאמירת תהלים. אם כן, מובן מאליו שהראוי ביותר בחתונה, בעת רצון זו עבור החתן והכלה, להסב את מלוא תשומת הלב לביצוע של הפרטים והמנהגים של החתונה במובן המקיף ביותר. ברכות עצומות יורדות על הזוג הצעיר כאשר החתונה שלהם נחגגת באופן של קדושה. מסיבה זו, מוסיפים את המילים "שהשמחה במעונו [=של הקב"ה]", לנוסח הזימון בברכת המזון בחתונה. מאחר שהנישואין הוקמו על יסודי התורה והמצווה, יכולה להיות שמחה במעונו של השם. השמחה הזו מתפשטת לעולם, מחדירה שמחה לחייהם של החתן והכלה, ומברכת אותם בנישואין שמחים ובני קיימא.

כדי להגיע למיצוי של הכוח וההזדמנות המיוחדים הללו, מוצגות לפניכם הנחיות בהירות בחמישה היבטים חשובים של חגיגות החתונה. הנחיות והדרכות אלה תקפות לכל חתונה חב"דית. הדגש בהנחיות הוא על הלכות ממשיות ולא על הנהגות שיש המחשיבים אותן "חסידיות" או הידור מצווה. כל יחיד ויחידה הבוחרים לדקדק ולהקפיד על ההלכות עד לפרטים הקטנים ביותר, הדבר משפיע בצורה חיובית על קדושת הקהילה כולה, ממלא בהשראה ומעודד אחרים לנהוג בצורה דומה, וממשיך שפע של ברכות על הזוג הצעיר, על משפחותיהם, על בני הקהילה שלהם ועל כלל ישראל. 

מחיצה

בזמן שבית המקדש היה קיים, במהלך שמחת בית השואבה, הפרדה בדמות מרפסת הוקמה על מנת לשמור על הצניעות ולאפשר לאנשים להתמקד בחגיגות.

השתתפות בחתונה היא חגיגה של המצווה הגדולה שבנישואין. השימוש במחיצה מאפשר לחגוג את המצווה בצניעות ולאורחים למקד את תשומת לבם בלשמח את החתן ואת הכלה. מחיצה ראויה מוודאת הפרדה מלאה בין גברים לנשים, במיוחד במהלך הריקודים. נוסף על כך, המחיצה מוודאת שגברים לא יוכלו להביט בנשים כשהן רוקדות. הרבי כתב במכתב כי על מנת שנוכל להגיד באמת "שהשמחה במעונו" ולנתב את ברכות התורה המביאות שמחה לבני הזוג לאורך כל חייהם, יש לנהל את החתונה עם מחיצה ראויה (אגרות קודש כרך ט, ע' 3). 

מחיצה ראויה נדרשת בלי קשר לגודל החתונה. יש לשים לב שהמחיצה תישאר במקומה למשך החתונה כולה. אם החתונה אינה נערכת באולם מוכר, אל תניחו שהמחיצה תמוקם ותועמד כראוי. במחיצה ראויה אין כל מרווחים. יש לוודא כי גם כשהגברים נכנסים לאולם הם לא יוכלו לראות את הנשים רוקדות.  

כחסידים של הרבי, עלינו לוודא כי ישנם שני שולחנות 'כבוד' נפרדים, אחד לחתן ואחד לכלה, כך שגברים ונשים לא יתערבו. 

ריקודים

ריקוד לפני החתן והכלה הוא מצווה גדולה שכן הדבר גורם להם שמחה עצומה. חתונה מביאה לאיחוד מלא של החתן והכלה ומגלה את הדרגה הגבוהה ביותר של נשמתם. אם כן, הריקודים בחתונה הם הדרך שבה אנחנו יכולים לבטא את השמחה המורגשת בעקבות האיחוד הרוחני המתרחש. השמחה שאנו מרגישים מוצאת את ביטויה בעיקר בריקוד מפני שזוהי דרך שבה אנו יכולים לבטא שמחה בכל הווייתנו. כל היבט אפשרי של הריקודים בחתונה אמור להביא לידי ביטוי את השמחה הרוחנית העמוקה. זוהי הסיבה שבשלה אנו מביאים לתשומת לבכם את הנקודות הבאות:

"מצווה טאנץ", ריקוד מצווה, הוא מנהג קדוש העובר מדור לדור במשפחות אדמו"רים ובמשפחות חסידים. אף שלנשים ולגברים אסור לרקוד יחד, נמסרו שלוש הקלות בהקשר לעניין זה: 1. הכלה עומדת בצד אחד ומחזיקה בגארטל ארוך כאשר קרובי המשפחה מתכבדים לרקוד לפני הכלה כשהם אוחזים בצדו השני של הגארטל במרחק משמעותי. 2. אבי הכלה רוקד לפני הכלה, או במטפחת ששניהם מחזיקים, או כשהם מחזיקים ידיים. 3. במקרים מסוימים, החתן והכלה מחזיקים ידיים לאחר החופה באופן שמשקף רצינות וקדושה.

הרבי הבהיר (כמצוין בספר נטעי גבריאל, נישואין, חלק א' עמ' 170, סעיף ד'), שאנו איננו נוהגים במנהג ה"מצווה טאנץ" בשום אופן. הרבי אומר כי אנו יכולים לראות בפועל מה מתרחש בחתונות כתוצאה מיישום הקלות כאלה בזמננו. הרבי מציין כי אנו מוצאים דברים שהיו מקובלים בזמן האבות שאינם מקובלים עוד. עמדתו של הרבי בהקשר זה הייתה ברורה מאד. אנו, כחסידים של הרבי, נעמוד על המשמר בהקפדה מלאה על העניין. אין לאפשר כל ריקוד משותף של גברים ונשים יחד, מפני שהדבר מנוגד להלכה. זה כולל גם קרובים כפי שיפורט להלן.

  • בתחילת סבב הריקודים הראשון, עם כניסתם של החתן והכלה לאולם, יש להוביל את החתן ישירות לצד הגברים. אל לו לעבור יחד עם הכלה מתחת לקשתות.
  • אסור לאחים ולאחיות לרקוד יחד בפומבי. מעגל של אחים ואחיות המחזיקים ידיים אסור שיתקיים בחתונה חב"דית. הדבר כולל גם את "ריקוד המטאטא", או "ריקוד המיז'יניק". הורתו של רעיון זה אצל היידישיסטים הרוסיים שאימצו אותו ממנהגי הגויים האוקראינים. הם יצרו מנגינה, שירים וטקס שבו המשפחה כולה מגיעה לצד אחד של המחיצה, שם הם רוקדים יחד, ועושים תנועות טאטוא במטאטא על מנת לסמל, השם ישמור, את השמחה שבפינוי הבית מילדים. הדבר מנוגד להשקפת התורה, בהרגשת השמחה שבקבלת התוספת החדשה למשפחה.
  • החתן הכלה לא יחזיקו ידיים ביציאה מחדר הייחוד (או בכל זמן אחר). כך מתחזק כבודה של הכלה.
  • ישנן חתונות שבהן בני המשפחה הקרובה או חברים קרובים מכינים ריקוד מיוחד לכבוד הכלה. אין להכריז בהכרזה רשמית על קיומו של ריקוד מיוחד בעזרת הנשים. זהירות זו נועדה למנוע גברים שיבואו לצפות בריקוד הנשים.
  • בין חסידים לא נהוג להושיב את החתן והכלה זה לצד זו, וגברים ירקדו לפניהם.
  • אם, בשל השמחה וההתרגשות של החתונה, בנות מחליטות לשיר, עליהן להיזהר שקולן לא יישמע בצד השני של המחיצה. זהו איסור 'קול אישה', והדבר אסור לחלוטין על פי ההלכה.
  • לא ראוי לנשים לשתות משקאות אלכוהוליים בציבור, ברמת שתייה לשכרה.

מוזיקה

הרבי טען כי חתונה צריכה להיות מלאה בשמחה. מאחר שהשמחה פורצת את כל הגדרות וההגבלות, ומאפשרת לאנשים להגיע לדרגות הגבוהות ביותר של שמחה, עודד הרבי מוזיקה חיה בחתונות. 

כאשר שוכרים תזמורת/להקה, על המשפחות להנחות את הנגנים לנגן ברוחה של חתונה יהודית אמיתית.

לתזמורת אסור לנגן מוזיקה שיש בה מילים או ערכים שאינם ראויים, או לנגן שירים שיש להם מקצבים או סגנונות שאינם ראויים.

די. ג'יי., תקליטן, הוא אדם המשמיע מוזיקה מוקלטת מראש. רבים מהתקליטנים מלהיבים את הקהל באמצעות עירוב של שירים שונים. יש המוסיפים לשירים אפקטים קוליים וויזואליים. תקליטנים נוטים בדרך כלל ליצור אווירה המעודדת ריקודים, רגשות, מקצבים ושירים שאינם צנועים, וככאלה, ראוי להימנע מהם כשאפשר. אם בשל שיקולים כספיים מחליטים לשכור את שירותיו של תקליטן, יש לוודא איתו מראש על מנת לוודא שהמוזיקה והמעברים ראויים ומתאימים למעמד.   

שבע ברכות

לאחר ברכת המזון, שבע ברכות, זהות לאלה שנאמרו תחת החופה, נאמרות בשנית. בברכות אלה יש בעיקר בקשות לברכות השם לבני הזוג. לפיכך, הכלה מובאת קרוב יותר אל השולחן שבו נאמרות שבע הברכות, כדי שתוכל לשמוע אותן.

  • עדיף לקיים את שבע הברכות מיד בסוף סעודת החתונה, על מנת לוודא שכל האורחים יזכרו לברך ברכת המזון.
  • על מנת להימנע מתערובת של נשים וגברים, כדאי שהכלה תישאר בצד הנשים, בצמוד למחיצה, בטווח שתוכל לשמוע בו את הברכות. נשים אחרות יכולות לשבת מאחוריה בצד הנשים בלבד. אם הכלה איננה יכולה לשמוע את הברכות מקצה המחיצה, היא יכולה להתקרב עד כמה שנדרש כדי שתוכל לשמוע. 
  • לאחר השבע ברכות, כאשר המוזיקה מתחילה להתנגן שוב, על הכלה לשוב אל צד הנשים ולהישאר שם עד לסיום החתונה; לא ראוי שנשים יישארו בצד הגברים על מנת ליהנות מהשירה והריקודים. 
  • הגברים והנשים יישארו בצד המחיצה המתאים לאורך כל החתונה. כשישנה פרצה, זה עלול לערער את כל עניין המחיצה.
  • במהלך סעודות שבע הברכות בימים שלאחר החתונה, מותר לברך את הברכות בסיום הסעודה רק כאשר הישיבה נפרדת. יש להיערך בהתאם.

צילומים

מטרת הצילומים בחתונה יהודית היא על מנת "לתפוס" את שמחת החתונה, להיאחז בה ולשמר את הזיכרונות השמחים שבהתחלה השמחה של בני הזוג. כל תמונה ראוי שתשקף ותבטא חתונה יהודית, ולא חס ושלום חיקוי של דרכי הגויים.

היופי והקדושה שבנישואין יהודיים מצויים בצניעות הטבועה בבני הזוג. הרגשות האינטימיים שלהם זה לזו מתרוממים ומקודשים בכך שהם נשמרים פרטיים. להלן כמה קווים מנחים מבחינה הלכתית שיש להקפיד עליהם בצילומי החתונה:

  • כל ההעמדות לצילום של הזוג צריכות להיות צנועות לחלוטין. אין זה צנוע כאשר החתן והכלה נוגעים זה בזו בציבור. צילום נחשב "ציבורי".
  • עוצמתם של נישואין יהודיים מצויה במה שנסתר מעיני הציבור. תנוחות צילום שמציגות את הקשר הפרטי הזה, הופכות אותו לחומרי וממעיטות ממנו את יופיו ועוצמתו האמיתיים. לאפשר לצלם להיכנס אל תוך החלל הפרטי הזה של בני הזוג סותר את האופן שבו התורה תופסת את הצניעות. להנחה כי תמונות כאלה מותרות רק מפני שהצלם עושה כאן עבודה מקצועית נטו, אין כל בסיס הלכתי.   
  • זוהי אמונה שגויה שתמונות כאלה מותרות אם הן נשמרות לשימוש פרטי בלבד. וזאת מפני ש: א. עצם הצילום של הצלם הופך את הדבר ללא פרטי. ב. תמונות אינן נשמרות פרטיות לחלוטין. בדרך כלל מראים אותן לבני משפחה קרובים ולחברים. ג. תמונות כאלה מופצת לרוב ברשתות חברתיות. ד. כאשר חברים ובני משפחה צופים בתמונות החתונה, יש לדבר השפעה ישירה על הסטנדרטים הנתפסים של צניעות.
  • מאחר שנפוץ בימינו לשכור את שירותיו של צלם גבר (אף שאם ישנה צלמת בצד הנשי הדבר אידיאלי), כדאי להקדיש תשומת לב לכך שהצלמים ימקמו עצמם במיקום גבוה, כך שמשם יוכלו לצלם תמונות ווידאו מבלי שיצטרכו לעמוד בתוך מעגל הנשים הרוקדות.
  • אם אכן משתמשים בצלם גבר, ראוי שהוא יכין לעצמו זווית צילום טובה כך שיוכל להימנע מללכת בעקבות הכלה בתוך הקשתות שמכינות לה חברותיה לכניסה החגיגית לרחבת הריקודים.
  • גם כאשר כל התמונות מצולמות כהלכה, יש להקדיש שימת לב ראויה לאילו תמונות מעלים לרשתות החברתיות. יש לזכור כי כיהודים אנו צריכים להיות רגישים ביותר בקשר לתמונות אישיות המשותפות בציבור. כל כבודה בת מלך פנימה.

כשאנו נוטלים על עצמנו את המחויבות לכך שכל חתונה תתקיים באופן הראוי, ישמש הדבר צינור לברכות עוצמתיות לחתן ולכלה, ולקהילה בכללה. תקוותנו היוקדת היא שהשם יברך כל זוג בשלום בית אמיתי ויסייע להם להקים בניין עדי עד על יסודי התורה והמצווה. חגיגת החתונה בדרך של קדושה ושמחה אמיתית תביא בעזרת השם לרוב נחת חסידית להורים ולסבים המחתנים את ילדיהם, יאחד את בני המשפחה והחברים לשמוח יחד, ובעזרת השם יקרב אותנו לשמחת החתונה הגדולה מכולן, אז נתאחד בחוצות ירושלים עם משיח צדקנו.

המידע במאמר זה נבדק ואושר על ידי:

הרב דוד רפאל באנון, הרב יוסף ישעיה ברוין, הרב שלום ב. חייקין, הרב מנחם מענדל גלוכובסקי, הרב ברוך הרץ, הרב טוביה קאסימוב, הרב אברהם אזדאבא, הדיין ל.י. רסקין, והרב יוסף שוסטרמן. 

הפוסט המדריך לחתונה חב"דית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לאכול, להתפלל, לאהוב https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%9c%d7%9c-%d7%9c%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91/ Thu, 17 Feb 2022 00:22:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=582 מדריך נשי יהודי לחיים של מודעות אם את אישה, ייתכן שאפית כיכר לחם, התפללת תפילה ואהבת אדם אחר, כפי שאף אחת אחרת לא עשתה מעולם. אך האם ידעת שלאכול, להתפלל ולאהוב הם עניינים מורכבים ונעלים, הזדמנויות לחיבור נשגב? שלוש המצוות של האישה היהודייה: לקדש את תוצרת הבית שלנו, לקדש את הזמן שלנו ולקדש את המיניות […]

הפוסט לאכול, להתפלל, לאהוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מדריך נשי יהודי לחיים של מודעות

אם את אישה, ייתכן שאפית כיכר לחם, התפללת תפילה ואהבת אדם אחר, כפי שאף אחת אחרת לא עשתה מעולם. אך האם ידעת שלאכול, להתפלל ולאהוב הם עניינים מורכבים ונעלים, הזדמנויות לחיבור נשגב?

שלוש המצוות של האישה היהודייה: לקדש את תוצרת הבית שלנו, לקדש את הזמן שלנו ולקדש את המיניות שלנו, הן המפתח לחיים של מודעות.

תשוקתה העמוקה של הנפש לחיות חיים של השראה, באה לסיפוקה בקיום המצוות של האישה היהודייה.

מהי מצווה?

זוכרת את היום שנסעת ללמוד בקולג'? אחרי כל השעות הנוספות שאמא שלך השקיעה כדי להביא אותך עד הלום, היא הייתה גאה בך, אך גם מעט עצובה. היא נראתה מנצחת אך גם שפופה מעט כשהיא נתנה לך הוראות: התקשרי הביתה, היי מודעת, שמרי על קשר. היי שמחה. חוללי שינוי. התקשרי הביתה, זכרי את השורשים שלך – התקשרי הביתה.

מצווה היא להתקשר הביתה.

עם בריאת האדם, נתן הקדוש ברוך הוא לאדם הזדמנויות אינסופיות – וכרטיס חיוג.

נכון, אפשר להתקשר כשצריכים כסף, אבל אפשר גם להתקשר ולהתעניין כל הזמן, להישאר מחוברים, נאמנים לשורשים שלנו ולשמור על קרבה לבורא.

לשמור על מודעות גם כשהעולם סביב מאבד את הראש.

אפילו לשנות את העולם – מעשה אלוקי אחד בכל פעם.

התורה מציעה לאישה היהודייה הזדמנויות המותאמות לצרכים ולרגישויות הייחודיים שלה. כשהן עטופות בחוויות פיזיות, ממשיות, המעשים מושרשי הרוחניות הללו מהווים קשר בין האישה לבוראה. גוף ונפש, לב ורגש מנותבים לעבר חוויה נשגבת של חיים מלאים יותר – ולעבר גרסה שמחה יותר של עצמך.

לאכול

המצווה לקדש את תוצרי המאכל שלנו באה לידי ביטוי בהכנת חלות לשבת. חומרי הגלם שבהם השתמשה כבר שרה אמנו, המודל לאישה יהודייה, הפכו למקור לאנרגיה דינמית חדשה באמצעות הפרשת חלה, בברכה ובכוונה. חז"ל מציינים כי הברכה ששרתה בעיסה של שרה נמשכה משבת אחת לשבת הבאה. בזמן שבית המקדש היה קיים, את החלה שהופרשה היו מעניקים לכוהנים. 

כיום, כאשר הבית היהודי הפרטי של כל אחת ואחת מאיתנו מחליף את בית המקדש, אנו מפרישים ומברכים על פיסה מן התוצר הביתי שלנו, חלות השבת. בכך, אנו מקדשות את חוויית האכילה, הבית והיצירתיות.

להתפלל

שלהבות הפכו זה מכבר לסמל לתפילה העולה מעלה. בעתות שמחה, וברגעים של צורך ואפילו בשעת יגון, העולם מדליק נר ואנו חשים כי אלוקים צופה ומאזין.

נר השם – נשמת אדם. המילים הללו שכתב שלמה המלך לפני אלפי שנים, מהדהדות בעוצמה בשעת הדלקת נרות השבת, לפני שקיעת החמה, ביום שישי.

שבוע העבודה הגיע לסיומו. החיים על המסלול המהיר ניגנו את עצמם עד לתו הצורם ביותר, וכעת – נרות השבת מאפשרים לנו טרנספורמציה. ההזדמנות שלנו להפוך לקדוש את מה שעד לפני רגעים אחדים היה שייך לעולם החולין.

לקדש את הזמן בעצמו.

בכל רחבי תבל נשים יהודיות נושאות ידיים מעל השלהבות, ולוחשות תפילה, מברכות על השבת והייחודיות שבזמן שהיא מביאה עמה. מתפללות ומבקשות את כל משאלות הלב, שלהן, של האהובים להן, ושל האנושות כולה.

ברגעים נשגבים אלה של התבוננות ומחשבה, התפילה נושאת אותנו אל מעל לטרדות ומכאובי היומיום, נושאת אותנו אל על – אל מסע לגילוי עצמי, לחיים של מודעות נשמתית ושלווה פנימית.  

לאהוב

על פי היהדות, אינטימיות זוגית היא דבר קדוש ומופלא. האיחוד הפיזי של בעל ואישה הוא למעשה מיזוג ואיחוד של הוויות רוחניות בחוויה של נשמה אחת, מאוחדת.

הגאות והשפל של המקצב האורגני של האישה, מכתיבים את דפוס המיניות של בני הזוג. הופעתו של המחזור החודשי מגדירה זמן של ריחוק פיזי בין בני הזוג, ומעודדת הזדמנויות יצירתיות לתקשורת שאיננה פיזית.

בני הזוג שבים באושר אל האינטימיות הפיזית במצב של קדושה, המושגת לאחר שהאישה הכינה עצמה וטבלה במקווה.

המקווה, בין אם במקור מים טבעי כמו ים או נהר, או במקווה מעשה ידי אדם שנבנה על פי כללים והנחיות מדויקים ביותר, ששורשם במקורות קבליים מיסטיים, סודות שהועברו מדור אל דור. המקווה עוטף את האישה ברחם של מים חיים, ומאפשר לה לחוות באופן מטאפיזי לידה מחדש, בכל טבילה בתוך בריכת החיים הנצחית הזו. באמצעות הטבילה במקווה, חוויית האינטימיות, הופכת למתנה, מקדשת ומאששת את האהבה.

הפוסט לאכול, להתפלל, לאהוב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לוח חישובים | שיעור 4 – חורף פ"ב https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%97%d7%9d-4-%d7%9c%d7%95%d7%97-%d7%97%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d/ Wed, 16 Feb 2022 14:35:18 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2184 לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט לוח חישובים | שיעור 4 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט לוח חישובים | שיעור 4 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הרחקות | שיעור 3 – חורף פ"ב https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%97%d7%9d-3-%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%a7%d7%95%d7%aa/ Thu, 10 Feb 2022 21:22:27 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2171 לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט הרחקות | שיעור 3 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט הרחקות | שיעור 3 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סדרת שיעורי הלכה- חורף תשפ"ב https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%97%d7%9d/ Thu, 03 Feb 2022 10:46:23 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2147 שיעור 1: קדושה בנישואין- אתיקה בארענשטיין שיעור 2: נידה- ברכה שטרנברג שיעור 3: הרחקות- בתיה געלמאן שיעור 4: לוח חישובים- הרבנית שרה פייגעלשטאק ורותי שוחט שיעור 5: הפסק טהרה ושבעה נקיים- אתיקה בארענשטיין שיעור 6: חפיפה, חציצה וטבילה- מריאשה דז'יאן שיעור 7: קדושה בחיי האישות- חני קלמנסון

הפוסט סדרת שיעורי הלכה- חורף תשפ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שיעור 1: קדושה בנישואין- אתיקה בארענשטיין

שיעור 2: נידה- ברכה שטרנברג

שיעור 3: הרחקות- בתיה געלמאן

שיעור 4: לוח חישובים- הרבנית שרה פייגעלשטאק ורותי שוחט

שיעור 5: הפסק טהרה ושבעה נקיים- אתיקה בארענשטיין

שיעור 6: חפיפה, חציצה וטבילה- מריאשה דז'יאן

שיעור 7: קדושה בחיי האישות- חני קלמנסון

הפוסט סדרת שיעורי הלכה- חורף תשפ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נידה | שיעור 2 – חורף פ"ב https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%97%d7%9d-2-%d7%a0%d7%99%d7%93%d7%94/ Thu, 03 Feb 2022 10:42:58 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2141 לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט נידה | שיעור 2 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט נידה | שיעור 2 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> קדושה בנישואין | שיעור 1 – חורף פ"ב https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%97%d7%9d-1-%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9f/ Thu, 27 Jan 2022 10:30:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2075 הפוסט קדושה בנישואין | שיעור 1 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
לשיעורים נוספים בסדרה לחצי כאן

הפוסט קדושה בנישואין | שיעור 1 – חורף פ"ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הפלה מוקדמת, מנקודת המבט של בעל https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%aa-%d7%9e%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%9c/ Tue, 18 Jan 2022 14:54:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1957 סיפורו של יואל: ההפלה זה היה בשנה הראשונה לנישואינו; אשתי הייתה בחודש השלישי להריונה, בפעם הראשונה. היינו אצל ההורים שלי ליום הכיפורים. במהלך הסעודה המפסקת שלפני יום כיפור, אשתי הבחינה בדימום קטן, אך נטול כאב, אז ניסינו שלא לחשוב על כך או לייחס לדבר משמעות. במהלך הלילה היא חשה כאב, אך לא משהו רציני מדי. […]

הפוסט הפלה מוקדמת, מנקודת המבט של בעל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סיפורו של יואל: ההפלה

זה היה בשנה הראשונה לנישואינו; אשתי הייתה בחודש השלישי להריונה, בפעם הראשונה. היינו אצל ההורים שלי ליום הכיפורים. במהלך הסעודה המפסקת שלפני יום כיפור, אשתי הבחינה בדימום קטן, אך נטול כאב, אז ניסינו שלא לחשוב על כך או לייחס לדבר משמעות. במהלך הלילה היא חשה כאב, אך לא משהו רציני מדי. בבוקר שלמחרת, החלטתי שאתפלל מוקדם בבית. שניות לאחר שסיימתי להתפלל, אבי אמר שאשתי חייבת ללכת לבית הרפואה.

נסענו לבית הרפואה בקצה השני של לונדון, שם הייתה ליאורה רשומה ללידה. ישבנו בכניסה לחדר המיון במשך שעות, בעוד ליאורה מדממת כל העת. נראה שהיו מקרים דחופים מאתנו, מאחר שההמתנה ארכה עוד ועוד. כשהיא כבר לא יכלה ללכת מרוב כאב, מצאתי רופא שיגיע ויראה אותה. הוא העלה אותה מיד בסדר העדיפויות לטיפול, והביא כיסא גלגלים כדי להעביר אותה למיטה, שם לפחות הייתה לנו קצת פרטיות. 

חיכינו עוד.

רופאה גינקולוגית הגיעה לראות את ליאורה, מאחר שנראה היה שיש לה צירים. היא העבירה אותנו לחדר פרטי לבדיקה פנימית. זה היה הרגע שבו היא אמרה את המילים שלעולם לא נשכח: "הרחם שלך פתוח. אני מצטערת". ליאורה ואני פרצנו בבכי, והרופאה השאירה אותנו לבד לזמן מה. כשהיא חזרה, היא ביקשה מליאורה לדחוף דחיפה אחת. אשתי עשתה כפי שהונחתה, וכשסיימה, הכאב חדל.

מה שקרה אחר כך

הרופאה לקחה את מה שיצא, ואמרה שיש לקחת זאת למעבדה לבדיקה. ליאורה הועברה לחדר פרטי במחלקת יולדות להשגחה ללילה. נאלצתי לעזוב וללכת הביתה, דווקא בזמן שבו היינו זקוקים כל כך לתמיכה הדדית.

חזרתי בבוקר שלמחרת, כדי לגלות שבכי התינוקות במחלקה, לא סייע לשנת לילה טובה. דיברתי עם החברה קדישא, והם אמרו כי הם יקברו את מה שיחזור מן המעבדה, והם ייצרו קשר עם בית הרפואה. העניינים הלכו והחריפו, כאשר גילינו שבית הרפואה איבד את מה שהם קראו לו "התוצר", לפני שהגיע למעבדה, ולמעשה גם לא יכולנו להבין מדוע חווינו הפלה.

התמודדות

בימים הראשונים, קיבלנו הרבה מאד תמיכה מהמשפחה, חברים, בני הקהילה והמעסיקים שלנו. למדנו עד כמה הפלה היא דבר שכיח, ושלא היה דבר שהיינו יכולים לעשות כדי למנוע אותה. הרב שתקשר עם החברה קדישא אמר לנו שנהגנו כשורה ביום כיפור, ושלא נעמיק במחשבות שלאחר מעשה לחשוב שהיינו יכולים לנהוג אחרת.

ככל שהזמן חלף, התמיכה הלכה ונמוגה; כנראה לפני שרגשותינו השתנו. בתוך שבוע, אני חזרתי לעבודה, מנסה להמשיך בעסקים כרגיל, למרות הרגשות החבויים שלא נשארו חבויים כל כך. החברה שלנו מכתיבה שכאשר מתאבלים על תינוק שמעולם לא הכרנו עלינו "להתגבר";  אולי לנסות ולהביא ילדים נוספים לעולם; להניח לחוויה. במציאות – אין דבר רחוק מזה. לעולם אינך שוכח. ישנם עדיין רגעים רבים מספור שבהם אני חושב על מה שהיה אילו היה ילדנו הראשון נולד. אילו הזדמנויות היו לילד הזה, כיצד היינו יכולים לעזור לו לגדול בכל דרך אפשרית. היה קשה במיוחד לקבל הצעות ומכתבים מחברות של מוצרי תינוקות וילדים, מועדוני הורים עם הצעות רלוונטיות, כעת שילדנו "הגיע לגיל מסוים".

עצות מאחרים

חברים נטולי ניסיון שאלו אותנו במבוכה איך אנחנו מתמודדים ואם יש משהו שהם יכולים לעשות כדי לעזור. דחינו את מרבית ההצעות, פשוט מפני שלא ידענו למה אנו זקוקים. עד כמה שאנשים מסוימים היו אמפתיים, דבר מזה לא עזר לנו, מכיוון שאנשים דיברו על הדבר הנורא שקרה לנו, בעוד הדבר לא קרה לנו; הוא קרה לילד שלנו, ולנו לא היה את הכוח לעצור זאת. אינני יודע מה רציתי לשמוע באותו זמן, וגם אינני יודע מה לומר לאדם שעבר חוויה דומה. אין שום משפט קסמים שיכול לגרום לכאב להיעלם פתאום. הדבר לוקח זמן רב יותר משאנשים מעלים על דעתם, ואיש אינו שואל אותך איך אתה מתמודד, שנים אחר כך. יום כיפור לעולם לא יהיה אותו הדבר בעבורנו, ועדיין – החיים ממשיכים מסביבנו כאילו שדבר לא קרה; כאילו שהתגברנו, המשכנו בחיינו והבאנו ילד אחר לעולם.

להרות שוב

זמן קצר יחסית לאחר ההפלה, החלטנו לנסות להרות שוב. בפעם הראשונה, הרתה אשתי כמעט מיד, אבל לאחר ההפלה הדבר לקח כמעט שנה, והתחלנו להתמודד עם אפשרות של עקרות משנית (מצב של עקרות בלתי מוסברת לאחר היריון קודם).

לא ידענו אם לעולם נוכל להביא ילדים, והתחלנו לעשות את כל שביכולתנו להעלות את הסיכוי. מבחינה פיזית, צרכנו ויטמינים מתאימים וניסינו להיות בריאים יותר. מבחינה רוחנית, קיבלנו על עצמנו דברים חדשים; הקפדנו יותר בדברים שכבר עשינו, ונסענו בפעם הראשונה לארץ, להתפלל בכותל המערבי.

כל חודש שעבר ללא הצלחה, חיזק את החשש שלנו שאולי לעולם לא נהרה שוב. בכל חודש, החוויה הייתה קשה מבחודש הקודם. בשלושת החודשים הראשונים של ההיריון שהגיע, חיינו בפחד מתמיד ובחשש מפני הישנות של החוויה הראשונה שלנו. גם לאחר מכן, היינו עדיין חרדים מאד, ולא לקחנו שום דבר כמובן מאליו.

סוף דבר: תודה להשם, ההיריון עבר בשלם בלי אירועים חריגים, והתברכנו בתינוקת יפהפייה ובריאה.

הפוסט הפלה מוקדמת, מנקודת המבט של בעל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הכניסה למקווה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Fri, 14 Jan 2022 12:04:51 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2016 הכי קרוב שתוכלי להגיע לאלוקים זה היה מפחיד יותר מכל מה שאי פעם עשיתי, ולא הייתי בטוחה למה. כיהודייה רפורמית, האופן שבו אני חוויתי את מצוות השם לא מגיע עם מערכת של 613 הנחיות ערטילאיות, ובכל זאת – משהו משך אותי אל המקווה ולשמירת הדינים הקשורים בו, משהו שרצה להביא את אלוקים אל תוך חיי […]

הפוסט הכניסה למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הכי קרוב שתוכלי להגיע לאלוקים

זה היה מפחיד יותר מכל מה שאי פעם עשיתי, ולא הייתי בטוחה למה. כיהודייה רפורמית, האופן שבו אני חוויתי את מצוות השם לא מגיע עם מערכת של 613 הנחיות ערטילאיות, ובכל זאת – משהו משך אותי אל המקווה ולשמירת הדינים הקשורים בו, משהו שרצה להביא את אלוקים אל תוך חיי הנישואין שלי בדרך ממשית יותר.

בעבורי, להיות רפורמית פירושו לדרוש מעצמי חינוך מעמיק במנהגים היהודיים ובמשמעותם. בחיפוש שלי אחר קרבה לאלוקים, בניסיון שלי להאיר את חיי במשמעות ובקדושה רבות יותר, אני יודעת כי ישנה מפת דרכים שנסעו בה כבר אלפי שנים, ואני יודעת שעליי ללמוד אותה. כיצד אוכל לדחות טקסים שאינני מבינה את משמעותם? כיצד אוכל לדרוש טקסים חדשים אם טרם למדתי את הישנים?

מה שידעתי בקשר למקווה היה מה שלמדתי מן הספרים. בתמצית, הם אמרו כי המסורת היהודית דורשת מבני הזוג להימנע מקיום יחסים למשך כשנים עשר ימים שתחילתם בהופעת המחזור החודשי של האישה; לאחריהם האישה טובלת ב"מים החיים" של המקווה – סימן או סמל לנוכחות האלוקית – ולאחריה יכולים האישה ובעלה לשוב לקיום אינטימיות. הלכות טהרת המשפחה זוכות לבוז כאילו הן מייחסות בושה למחזור החודשי, אך הקריאה שלי בהן ראתה את הדברים בצורה שונה. בני הזוג נפרדים למשך חלק מהחודש על מנת לפתח את החלקים הלא פיזיים של מערכת היחסים שלהם – ממש כמו שאנו לומדים תורה על מנת לפתח את הצדדים הלא פיזיים שבעצמנו; והטבילה מביאה את האישה לקרבה פיזית אל הקב"ה על מנת לקדש את מה שיגיע בעקבותיה – האיחוד הפיזי עם בן הזוג שלה. ראיתי בה מצווה ייעודית לנשים שמטרתה לקדש את חיי הנישואין, גם כן. ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שאתנסה בזה. איכשהו, הרגשתי שאני חייבת להיות שם.

זה היה רק עניין של זמן – אבל זה גם היה קצת מפחיד, המחשבה להיכנס למבנה אורתודוקסי. לא משנה עד כמה היה ברור לי שהמצווה לטבול במקווה היא שלי ממש כמו קריאת שמע, עדיין, לא יכולתי שלא לתהות האם הם יכניסו אותי; בטח הם יוכלו לדעת מיד שאני נוהגת לבית הכנסת בשבת ואוכלת בשר וגלידה חלבית באותם כלים! לא הייתי בטוחה שבאמת אצליח להגיע לדלת, ובטח שלא לבריכת המים החיים עצמה.

ראשית, כמובן, היה עליי להתחיל לשמור את ההלכות – ופירושו של דבר היה להתנזר מקיום יחסים בימים מסוימים, ימים שנקבעו לא רק על פי לוחות הזמנים החברתיים שלנו או בכמה עייפים אנחנו, אלא על ידי, איך נאמר זאת, כוחות שאינם בשליטתנו. בספרה "על נשים ויהדות" [באנגלית], בלו גרינברג כותבת כי ההלכות האלה הן נהדרות ועמוקות, ושאם ההתנזרות הייתה מקוצרת לשבעה או לעשרה ימים, היו זוגות רבים נוספים שהיו שומרים עליהן. דייוויד ואני החלטנו ללכת על שבעה. ביום השמיני חיפשתי "מקווה" בספר הטלפונים וחייגתי את המספר. נעניתי בהקלטה ארוכה בקשר לשעות פעילות, דמי כניסה, מיקום וממש בסיום ההקלטה, כיצד להתקשר ל"שירה" לשאלות נוספות.

שירה ענתה לטלפון. יכולתי לשמוע ילדים משחקים ברקע. "איך אני יכולה לעזור לך?" אמרתי שאני מנסה לגייס את האומץ וללכת בפעם הראשונה. השאלה הראשונה שלי הייתה, "האם את נשואה?" ואז היא שאלה עם מי למדתי. נתתי את שמו של הרב הרפורמי, שלא היה מוכר לה. "לא נורא, זה בסדר", אמרה שירה. "וכמובן, המתנת שנים עשר ימים", אלה היו רק שבעה, אבל היה ברור לי מהרצינות שלה, שאם אני הולכת להשתמש במקווה שלהם, אכבד את החוקים שלהם.

אמרתי שאני לא בטוחה שיש לי את האומץ ללכת, אבל שבעלי היה מאד שמח אם אלך. אני חשבתי על זה שדייוויד ישמח בשבילי שאתגבר כבר על הפחד, אבל שירה חשבה שהוא לוחץ עליי ללכת. "זה נפלא שבעלך תומך", היא אמרה, "אבל הטבילה במקווה היא באמת בשבילך, לך בעצמך". היא המשיכה ואמרה לי שכשאת טובלת במים, את מגיעה הכי קרוב שרק אפשר אל הקב"ה, שצריך להסיר תכשיטים, איפור, שאריות מזון בין השיניים, לכלוך מתחת לציפורניים וכו', מפני שאסור שיהיה באותו רגע דבר שיחצוץ בינך לבין הקב"ה. היא לא אמרה מאומה על להיות "נקייה" לחלוטין; היא דיברה על להיות לגמרי לא מכוסה ("חשופה, בלי מסכות", ידעתי שהרב שלי יאמר, אף שמעולם לא שמעתי אותו מתבטא בנושא). זה בדיוק מה שאנו מתפללות אליו במשך כל השנה בתפילות שלנו, לשחרר את הנפש מכבלי התרבות העומדים בדרכנו לגרסה הטהורה ביותר של עצמנו. כמובן, שעלינו להיות לבושים כשאנו מצויים ליד אנשים, אך לפני הקב"ה עלינו להיות חשופים ככל האפשר, לפתוח את הלב שלנו לאהבה האלוקית ולאמת. בכך, מציעה המסורת שלנו לנשים "חשיפה" סמלית (אצל גברים, אולי ברית מילה) שפותחת ערוץ ישיר למרום.

ואז, ברגע הטבילה, כשאת מגיעה הכי קרוב שרק אפשר אל הקב"ה = "ברגע הזה", אמרה שירה, "את יכולה להתפלל תפילה אישית, לא לשלום עולמי, אלא למשהו שקשור לחיים שלך. המקווה הוא בשבילך", היא אמרה. "זה רגע אישי נפלא. רק את ואלוקים".

לקח לי עוד חודשיים עד שסוף סוף אזרתי אומץ לעשות זאת. זה היה ב-9 בערב. מהחניה יכולתי לראות אישה יוצאת כשראשה עטוף בצעיף. קלטתי שאני לובשת שרוולים קצרים. ידעתי שההלכה האורתודוקסית דורשת כיסוי של ברכיים ומרפקים, ודאגתי לסדר צעיף מעל הכתפיים שלי. מאבטח ניצב מחוץ לשלוש דלתות. שאלתי אותו מהי הדלת הנכונה. צלצלתי בפעמון הכניסה ו – נס! הם הכניסו אותי פנימה.

חדר ההמתנה היה מלא ולא ידעתי היכן לשבת. עמדתי ליד הקיר, כשמישהי הציעה לי לשבת. על השולחן הייתה קופסה עם מספרים מצופים למינציה. לקחתי את מספר 17, כשהם היו רק במספר 9! התיישבתי והתעסקתי בעצבנות בצעיף שלי. אז הבחנתי שכל הנשים בחדר היו עם מכנסיים קצרים וטישרט. שתי נשים צעירות דיברו על גידול ילדים – שיחה נעימה ולא מתבכיינת. כמה קראו מגזינים. הריח שם היה טוב, כמו של אמבטיה שזה עתה מילאת. אולי היו אלה אדים, או רמז לניחוח סבון. בכל מקרה, זה היה נעים.

מרגע זה ואילך, כבר לא הייתי מתוחה, רק מלאת ציפייה. אחרי זמן ממושך, המספר שלי נקרא להיכנס ונלקחתי לחדר שהיה נראה כמו חדר אמבטיה רגיל – ארונות עץ פשוטים, כיור, אמבט עם מקלחת, מראה, ריצוף תואם. הרמז היחיד לכך שמדובר במשהו אחר, היה מכשיר אינטרקום ליד הדלת. היו שם מגבות, נעלי רחצה חד פעמיות, וכל מה שאת צריכה כדי לסדר ציפורניים. והייתה שם גם רשימה של כל מה שנדרש לעשות, כדי שלא תשכחי דבר. נכנסתי לאמבטיה  ובעיקר קרצפתי את רגליי – שירה אמרה שהם בטח יבדקו ידיים, ציפורניים ורגליים – היה נדמה שלא משנה כמה אקרצף, עוד לכלוך יצא משם. בסופו של דבר התייאשתי, וקיוויתי שזה ייחשב נקי מספיק בשבילן. כבר הכנתי את ההסבר שלי שאני עובדת בגינה ברגליים יחפות כבר שנים – והאם אוכל לומר זאת? – מעולם לא באמת הסתכלתי על כפות הרגליים שלי לפני אותו ערב.

ואכן, הייתה זו אמבטיה שלא הייתה דומה לאף אמבטיה שרחצתי בה לפני כן. שאפתי לא רק להיות נקייה, אלא להיות גלויה, להסיר כל דבר אפשרי שיכול לחצוץ ביני לבין אלוקים. לא ניסיתי לגרום לציפורניים שלי להיראות יפות, ניסיתי להסיר מהן את כל הלכלוך והחלקיקים. הייתי צריכה לסרק את השיער שלי, משהו שלעולם איני עושה; השיער שלי קצר ומתולתל טבעית. כשסיימתי, הבטתי במראה ולא זיהיתי את עצמי. ידעתי שזה היה טוב.

לחצתי על הזמזם. "הגברת במקווה/הבלנית" שעליה קראתי בספרים, הגיעה לדלת. היא הייתה בערך בת 25, מתוקה וביישנית. אמרתי לה שזו הפעם הראשונה שלי ושלא באמת ידעתי מה צריך לעשות. היא אמרה בסדר; היא לא עשתה מזה עניין, רק חייכה בביישנות. אני הייתי עטופה במגבת ונעולה באותן נעלי רחצה חד פעמיות, והיא החזיקה מעין סדין בד גדול כשהיא מוליכה אותי דרך מסדרונות ודלתות אל עבר חדר המקווה. כשהגענו אל ראש גרם המדרגות המוביל אל המים, היא אמרה, "אני רוצה לבקש ממך טובה אישית". הייתי מופתעת. "יש לי תינוק בן שמונה שבועות, והערב הוא נפל מהמיטה שלו. תוכלי בבקשה להתפלל בשבילו?"

שמחתי כל כך ששירה סיפרה לי על אמירת תפילות אישיות במים. "בוודאי", אמרתי, וסיפרתי לה שגם הילדים שלי נפלו ממיטות ושכולם בסדר. היא נראתה רגועה ואסירת תודה. ואז היא בדקה את הידיים והרגליים שלי. הן היו בסדר. פסעתי אל המים, וקלטתי שאינני יודעת אם הם יהיו חמים או קרים. הם היו חמימים למדי, כמעט חמים. ירדתי במדרגות ונכנסתי אל מתחת למים. התפללתי על הילד הקטן. שכחתי לחשוב על תפילה לעצמי, כך שהתפללתי עליו שוב במשך הטבילה השנייה והשלישית. בין הטבילה השנייה לשלישית בירכתי את הברכה, שגם אותה שכחתי, ואשת המקווה חזרה עליה בעבורי. משמעותה של הברכה היא "מבורך אתה, מלך העולם, שקידשת אותנו במצוות שלך וציווית עלינו בנוגע לטבילה". בכל פעם שעליתי מן המים היא הכריזה "כשר!" היא נראתה קצת מופתעת שידעתי מה לעשות. חשבתי שאני בטח האישה היהודייה היחידה בעולם שלמדה מה לעשות במקווה מתוך ספר. טוב, ספר ושיחת טלפון.

אז איך היה? בשבילי ההכנה הרגישה יותר משמעותית מהטבילה עצמה, מפני ששכחתי לחשוב על משהו אישי להתפלל עליו ומפני שהטבילות היו מהירות כל כך, כך שלא היה לי זמן לחשוב או לומר הרבה מדי. אבל זה היה נחמד. הרגשתי שאני התקרבתי יותר אל הקב"ה, מאשר שהקב"ה היה שם איתי. אבל, כמו כל המאמצים להתקרב אל האלוקי – תפילה, למשל – זה בוודאי דורש תרגול.

מה שיותר הפתיע אותי היה עד כמה רגיל ושגרתי זה הרגיש. ביום שלמחרת כשהייתי בשוק, כל אישה שראיתי נראתה לי כמישהי שאולי הולכת למקווה. זה כבר לא הרגיש זר או אקזוטי – אלא זכות נפלאה, כמו – מי לא תאכל שוקולד אם יש לה את ההזדמנות, או לנסוע לפריס, או ללדת ילדים? להיות יכולה לטבול את עצמך באיזושהי התגלמות של אלוקים? להתקרב כל כך, ולהרגיש נאחזת כל כך בחום, גם כשאת חשופה, במחשבתי שמעתי את המילים "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל!" – עד כמה נפלאים האוהלים שלך, יעקב, המקומות שאתה שוכן בהם, ישראל!

ונכון, שנים עשר ימי ההינזרות הם קשים, אבל הם גם מתגמלים. כמובן, הימנעות גורמת לך להעריך את מה שהיה נראה לך מובן מאליו. ולהיות כך נפרדים בשעה שעדיין בילינו את אותו משך זמן יחד רק רומם את ההערכה שלנו לכל חיי הנישואין שלנו. אני חושבת על שנים עשר הימים האלה כסוג של צום, בהודיה לאלוקים על פוריות, על הנישואין, וגם על יחסים אינטימיים, שאף לא אחד מהם היה מתקיים אילולי אהבתו האינסופית של אלוקים למין האנושי. ובסופו של דבר… שנים עשר הימים האלה מסתיימים. עברו כמה חודשים מאז, ואינני יכולה להעלות על דעתי לחזור לאיך שדייוויד ואני היינו קודם לכן. הגופים שלנו אינם אלא עפר מן האדמה; קיבלנו אותם בהשאלה מאת השם לשכן בהם את נשמותינו, וליהנות, בדרך שהקב"ה רוצה שניהנה מהם. בשנים עשר הימים שעלינו להינזר בהם, בעלי ואני חיים זה לצד זה, נפש לנפש. לפעמים זה קשה, אבל אז זה הכי נפלא. אז ממה חששתי? במבט לאחור, אני חושבת שחששתי להיראות כמתחזה לפני אלוקים. האם באמת הייתי מוכנה לבוא אל הנוכחות האלוקית בצורה כה עמוקה? האם הייתי ראויה? ומה אמצא שם? את אלוקי הדין והמשפט או את אלוקי הרחמים והחמלה? לכי לשם ותראי בעצמך. אני יכולה רק לומר לך שהמים היו חמימים מאד, מאד. אני עצמי אינני חוששת עוד. ואני יודעת בדיוק למה אני צריכה להיות שם.    

הפוסט הכניסה למקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> איזהו עשיר? https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%99%d7%96%d7%94%d7%95-%d7%a2%d7%a9%d7%99%d7%a8/ Thu, 13 Jan 2022 15:23:46 +0000 https://mikvah.org.il/?p=589 שאלת השבוע: אני רוצה לקיים את מצוות השם – "פרו ורבו". למעשה, אני רוצה כמה שיותר ילדים. אבל… אשתי ואני מתקשים להתמודד כלכלית ובקושי מצליחים להסתדר כלכלית כזוג. אם יהיו לנו הרבה ילדים במצבנו הכלכלי הנוכחי, נזדקק לתמיכה של שירותי הרווחה. אני אמנם מאמין שהקדוש ברוך הוא יעזור ויספק לנו פרנסה כך שנוכל לפרנס משפחה […]

הפוסט איזהו עשיר? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלת השבוע:

אני רוצה לקיים את מצוות השם – "פרו ורבו". למעשה, אני רוצה כמה שיותר ילדים.

אבל… אשתי ואני מתקשים להתמודד כלכלית ובקושי מצליחים להסתדר כלכלית כזוג. אם יהיו לנו הרבה ילדים במצבנו הכלכלי הנוכחי, נזדקק לתמיכה של שירותי הרווחה. אני אמנם מאמין שהקדוש ברוך הוא יעזור ויספק לנו פרנסה כך שנוכל לפרנס משפחה ברוכה, אבל בינתיים… אני לא רואה את זה קורה…

האם עלינו לפעול להרחבת המשפחה ולקוות לעזרת השם שתאפשר לנו חיים בסביבה שנוכל לחנך בה את ילדינו ולחיות טוב? או שאולי כדאי לחכות עוד, עד שהמצב הכלכלי ישתפר?

תשובה:

אני לגמרי מבין את התהייה שלך. אין מתנה גדולה יותר מילדים, אבל עלינו גם לגלות אחריות. ננסה לחשוב על זה בצורה רציונלית.

אתה מדבר על משפחה גדולה. אבל זה לא קורה ברגע אחד בדרך כלל. אלא אם כן תיוולד לכם שישייה, ייקח קצת זמן עד שתהפכו למשפחה גדולה. אז למה לא להתמודד עם כל ילד בזמנו? אני משוכנע שיש לכם אפשרות לעוד ילד אחד. ואז בעזרת השם.. תמצאו מקום לילד נוסף.

כל נשמה שמגיעה לעולם שלנו מביאה עמה ברכה. אם עד עכשיו אלוקים דאג רק לך ולאשתך, כאשר יש לך ילד, הקדוש ברוך הוא צריך לדאוג לשלוש נפשות, שיש להן שלושה חשבונות נפרדים להפקדה. מעבר למענק הלידה הממשלתי, יש מענק לידה אלוקי. אבל הוא מגיע רק לאחר שהילד נולד… לא קודם לכן. 

למען האמת, אין לנו דרך לחזות מה יהיה מצבנו הכלכלי בעוד שנתיים, או אפילו בעוד יומיים.

דמיין לעצמך שאתה זוכה בלוטו מחר והופך למיליונר. הבעיה נפתרה, לא כן?

נאמר שיש לך עשרה ילדים בהתבסס על העושר החדש שלך. כעת אתה מפסיד את כל כספי הזכייה, כפי שקורה לרבים מזוכי הלוטו בסופו של דבר.

מה עכשיו? האם אתה מוסר את הילדים לאימוץ מפני שאינך יכול עוד לכלכל אותם? מצב כלכלי הוא עניין הפכפך. אי אפשר לבסס את כל בחירות החיים רק על שיקולים כספיים.

אין בכלל ספק שהורות עשויה להיות חוויה יקרה. אבל, כולנו צריכים לעשות בחירות נכונות בקשר להיכן אנו משקיעים את כספנו. אין כל מצווה לעמוד בסטנדרטים של חיי מותרות שאחרים החליטו שהם הדרישה הבסיסית. אם יש לך בית הגון ואוכל, תוכל לחיות טוב גם בלי מה שאחרים מגדירים כ"צורך חיוני" בעוד הוא למעשה – מותרות. שאל את עצמך: בעוד שנים מהיום – על מה תתחרט יותר – החופשה באירופה שמעולם לא נסעת אליה, או הילד שמעולם לא נולד לך?

אני מכיר אדם דתי בשנות השמונים לחייו, שבורך במספר רב ביותר של נכדים ונינים.

המכר הזה מגיע מאותה עיירה באירופה שממנה מגיע מיליארדר ידוע-שם.

כשהם נפגשים, המיליארדר תמיד אומר לו: "אני מקנא בך. אתה האיש העשיר באמת. המניות שלך לעולם לא יוכלו לצנוח".

אל תשאל את עצמך האם אתם יכולים להרשות לעצמכם ללדת עוד ילד. שאל את עצמך אם אתם יכולים להרשות לעצמכם שלא ללדת אותו. 

הפוסט איזהו עשיר? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שיר המעלות – מסר של ברכה לאם וליילוד https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a1%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%9d-%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%93/ Thu, 13 Jan 2022 15:23:12 +0000 https://mikvah.org.il/?p=244 הקדמה בהתוועדות חסידית של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון, זכר צדיק לברכה, שנערכה בי"ט בכסלו תשמ"ז (1986), הזכיר הרבי מנהג מעניין שנשכח בעת החדשה ודן בו. בעבר, כאשר הלידה התרחשה בבית, פסוקים ושמות קודש נבחרים מוקמו בחדר היולדת בטרם הלידה, כסגולה לשמירה. על פי המסורת, גם היילוד הרך הוקף במילים ובחפצים של קדושה, מרגע […]

הפוסט שיר המעלות – מסר של ברכה לאם וליילוד הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הקדמה

בהתוועדות חסידית של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון, זכר צדיק לברכה, שנערכה בי"ט בכסלו תשמ"ז (1986), הזכיר הרבי מנהג מעניין שנשכח בעת החדשה ודן בו. בעבר, כאשר הלידה התרחשה בבית, פסוקים ושמות קודש נבחרים מוקמו בחדר היולדת בטרם הלידה, כסגולה לשמירה. על פי המסורת, גם היילוד הרך הוקף במילים ובחפצים של קדושה, מרגע לידתו. מנהגים אלה אינם קיימים כיום בחדרי לידה מודרניים, אך הרבי קרא לחדש אותם. 

אל תמתינו עד שהאם והיילוד שבים הביתה. התחילו עוד בבית הרפואה!

חשוב לציין כי בחדר הלידה שמירה על מנהג זה עשויה להיות כרוכה במגבלות הלכתיות מסוימות, וכדאי לשאול רב מוסמך כיצד לעשות זאת. 

ברכה והגנה לאירוע מבורך

ידוע ומפורסם מנהגם של ישראל מקדמת דנא [=מאז ומתמיד, בעבר]*1 – "מנהג ישראל תורה היא" – לתלות בבית היולדת פתקאות (או קמיעות) עם שמות ופסוקים, "שיר המעלות" וכיוצא בזה (בכל מקום לפי מנהגו), כסגולה לשמירה וכו' ליולדת ולוולד, הן בנוגע ללידה עצמה שתהי'ה כשורה ובנקל [=בקלות], והן בנוגע לימים שלאחרי הלידה,  לאורך ימים ושנים טובות.

ועוד עניין עיקרי בנוגע לרך הנולד – שמיד בצאתו לאוויר העולם יהי'ה מוקף בענייני קדושה, כידוע שדברים שרואה ושומע תינוק, אפילו בן יומו, יש להם השפעה גם בגדלותו [=כשהוא גדל] (ועד שנתגלה בדורות האחרונים גם בחכמת הנפש [=תורת הפסיכולוגי'ה])., ולכן כשמקיפים אותו בענייני קדושה וכו' הרי זה מוסיף ברכה והצלחה שיזכו לגדלו ולגדלה "לתורה חופה ומעשים טובים".  

לחדש את המנהג הישן והטוב

ובעניין זה, יש להעיר ולעורר על דבר עניין הדורש תיקון בנוגע להנהגה של ימינו אלה:

בדורות שלפנינו היו הנשים יולדות בבתיהן (בסיוע המיילדת), ובמילא היו הכול נוהגים ומקפידים בעת הלידה (החל מהכנות ללידה) על מנהג הנ"ל. 

אמנם, בימינו אלה, הרי מסיבות רפואיות יולדות הנשים בבית הרפואה דווקא, ובמילא, לא שמים לב להקפיד על מנהג הנ"ל, כי אם לאחרי שהיולדת והוולד חוזרים מבית הרפואה לביתם (כמה ימים לאחרי הלידה),

בה בשעה שההנהגה הנ"ל חשובה עוד יותר בעת ובסמיכות ללידה עצמה (כפשוט), שאז נמצאים בבית הרפואה.  

שיר המעלות בבית הרפואה

ולכן, מצווה לעורר בכל מקום ומקום שגם כאשר היולדת והוולד נמצאים בבית הרפואה, יש להשתדל ולתלות בחדר היולדת ובחדר הוולד (או על המיטה וכיוצא בזה) "שיר המעלות" וכו', ככל פרטי המנהגים שבדבר, כפי שנוהגים בבית, ואדרבה בהיותם בבית הרפואה, בעת ובסמיכות ללידה, נוגע הדבר יותר, כנ"ל.

…ובנוגע לרישיון [=אישור] מהנהלת בית הרפואה, הרי בהשתדלות הכי קלה, בוודאי יקבלו הרישיון ללא כל התנגדות, ואדרבה – בפה מלא ובשמחה:

גם על פי חכמת הרפואה – הרי הצלחת הטיפול קשורה (במידה חשובה) גם במצבו הנפשי של החולה, שלכן משתדלים להסיר מלבו דאגות וספיקות וכו', לגרום לו מנוחת הנפש [=רוגע] ומצב רוח טוב ככל האפשרי. 

ועל אחת כמה וכמה בנוגע לעניין הלידה, שנוגע ועיקר [=עניין עיקרי ומרכזי] (הן ליולדת והן לוולד) המצב הנפשי, הסרת הפחד וכו', מנוחת הנפש בשלימותה. *2

ברכה לרופאים ולמטופלת

ולכן, כשיסבירו לרופא, להנהלת בית הרפואה וכיוצא בזה, שהפתקאות של "שיר המעלות" וכיוצא בזה התלויות בחדר היולדת מרגיעות ומעודדות את רוחה של היולדת (שהרי באמת מאמינה היא בסגולת השמירה כו') – בוודאי לא תהי'ה שום התנגדות מצדם, ואדרבה, יסכימו בשמחה לתת רישיון לתלות פתקאות אלו, כדי למלא את רצונה של היולדת, שתהי'ה רגועה, ובמצב של מנוחת הנפש. 

ולא עוד, אלא שעניין זה הוא גם לתועלת הרופא:

רופא טוב ואמיתי – נוגע לו מצבו של המטופל, ובמילא, כאשר ישנו סיבוך, חלישות וכו' במצב, הרי זה מבלבל את רוח הרופא, וגורם לו העדר מנוחת הנפש כו'. ולכן מעוניין גם הרופא שהמטופל יהי' במצב של מנוחת נפש שלמה, שאז גם הוא (הרופא) רגוע יותר, ובמילא, יכול לעסוק בטיפול הרפואי באופן טוב יותר, ביתר שאת וביתר עוז. 

וכן הוא בנידון שלנו, שכאשר תולים הפתקאות של "שיר המעלות" המרגיעות את רוחה של היולדת – הרי, גם הרופא המטפל נעשה רגוע יותר (בין אם הוא יהודי או אינו יהודי, מאמין בענייני דת או אינו מאמין וכו'), ובמילא, הטיפול הרפואי הוא ביתר הצלחה. 

להפיץ את הברכה  

ובנוגע לפועל:

ראוי ונכון לפרסם בכל מקום ומקום שדרים בו יהודים על דבר המנהג לתלות "שיר המעלות" בחדר היולדת והוולד, עניין השמירה והסגולה שבזה וכו'. 

ובהדגשה – שיש להשתדל לקיים מנהג זה מיד בבוא היולדת לבית הרפואה, על ידי ההסברה המתאימה, בדברים היוצאים מן הלב שבוודאי יפעלו פעולתם. 

…ויהי רצון שעל ידי ההוספה והריבוי בלידת בנים ובנות בישראל – הן בכמות, הן באיכות, בתכלית השמירה וכו' – תוקדם ביותר גם ביאת בן דוד, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף" – "אוצר [="מאגר" נשמות] ששמו גוף".

זמן סגולה
לידת ילד היא חוויה מרגשת ומשמחת לכל אם ואב. בזמן שמחה זו, חשוב לזכור שליצירה היקרה והמרגשת הזו ישנו גם שותף שלישי – הקדוש ברוך הוא. 

כרטיס "שיר המעלות" מכיל את מזמור התהלים (קכ"א), תפילות, מילים ומשפטים מתורת הקבלה. מילות המזמור הזה מביעות הצהרת אמונים בביטחון שלנו בקדוש ברוך הוא הדואג לביטחוננו ולרווחתנו בכל עת. פסוקים אלה שומרים ומגנים על האם ועל היילוד בזמן המיוחד הזה. נהוג שהאם תיקח עמה את הכרטיס הזה לחדר הלידה, למשך כל תהליך הלידה ולאחר מכן במחלקת היולדות, גם ליד עריסת התינוק.  

מנהג עתיק זה, הוא חלק בלתי נפרד מחוויית לידה יהודית. חינוך יהודי מתחיל ברגע הלידה, כאשר התינוק מוקף במילים ומשפטים של קדושה. לחוויה זו השפעה על כל המשך דרכו של הילד. 

כדאי לקחת שני כרטיסי שיר המעלות שיהיו עם האם מתחילת הלידה ובכל מהלכה, ועדיף שיישמרו בתוך מעטפה. עם הלידה, אחד מהכרטיסים יונח בעריסת התינוק. 

בבית, כרטיס שיר המעלות יונח בחדרי האם והיילוד, כמו גם בעריסת התינוק. נהוג לתלות אחד גם על/מעל דלת הכניסה לבית למשך לפחות 30 ימים מהלידה. 

שתזכו להרבה נחת יהודית ושמחה מהילד(ים) שלכם.

איחולים מקרב לב ללידה מהירה, קלה ובטוחה ולתינוק בריא ושלם!
את כרטיסי שיר המעלות אפשר להשיג בקישור הבא

*1 מנהג זה מופיע במקורות קדומים רבים. אפשר למצוא חלק מהם בספרים הבאים: רזיאל המלאך, תשב"י, עדות לישראל, כתר שם טוב (גאגין), סגולות ישראל, ועוד. 

 *2 ראו תלמוד בבלי ברכות נד,ב: "שלושה צריכים שימור חולה, חיה [=יולדת], חתן וכלה..". בנוגע ליישום בבית הרפואה ובחדר הלידה, יש לשאול רב מוסמך, אם ומתי צריכים להניח את "שיר המעלות" בכיסוי כפול

הפוסט שיר המעלות – מסר של ברכה לאם וליילוד הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> המתנה שבאובדן: דיבור על ההפלה שלי https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%90%d7%95%d7%91%d7%93%d7%9f-%d7%93%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Thu, 13 Jan 2022 15:22:54 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1967 אף על פי שהסטטיסטיקה מראה שרבות מן הנשים הקוראות את השורות האלה כרגע, חוו אובדן היריון, רוב הנשים האלה לא דיברו מעולם וכנראה שלעולם גם לא ידברו ברבים ואפילו לא יציינו בפורומים פרטיים יותר את העובדה שחוו הפלה. מאחר שמוות מן הסוג הזה הוא חלק מן החיים של נשים רבות כל כך, והשתיקה והבושה רק […]

הפוסט המתנה שבאובדן: דיבור על ההפלה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אף על פי שהסטטיסטיקה מראה שרבות מן הנשים הקוראות את השורות האלה כרגע, חוו אובדן היריון, רוב הנשים האלה לא דיברו מעולם וכנראה שלעולם גם לא ידברו ברבים ואפילו לא יציינו בפורומים פרטיים יותר את העובדה שחוו הפלה. מאחר שמוות מן הסוג הזה הוא חלק מן החיים של נשים רבות כל כך, והשתיקה והבושה רק מעצימות את הכאב, אני רוצה לפתוח ולשתף בקשר להפלה שלי, שהתרחשה לפני מעט יותר מחודשיים.

הייתי כבר כמעט שלושה חודשים בהיריון, ובהתרגשות ציפיתי לספר לעוד מאהוביי את החדשות, כאשר ראיתי שובל של הכתמה דמית. אף שאין זה בלתי מצוי לחלוטין בתחילת היריון, המחשבה שאת מגדלת תינוק בריא ושלם ואז לראות דם, הייתה מאד מלחיצה. כשבעלי לצדי, התקשרתי למיילדות שלי. הן שאלו אותי שאלות, אמרו שזה נשמע נורמלי, וביקשו שאשים לב לשני דברים  שיכולים להעיד על משהו רציני יותר: עוד דם והתכווצויות.

ביום שלמחרת, היה עוד דם. ואז התכווצויות. ידענו מה קורה. הפכתי עצובה ומודאגת וחרדה מאד בקשר למה שהגוף שלי עתיד לעבור. להרות ואז להפיל לא היה משהו שאי פעם הכנתי את עצמי אליו. אף על פי שמומחים מעריכים כי אחד מכל ארבעה הריונות מסתיים בהפלה, עדיין חשבתי שזה משהו שקורה, ובכן, לאנשים אחרים.

אף שכעת כבר הראיתי את כל הסימנים של הפלה, לא דיממתי ולא חוותי התכווצויות במידה מספקת כדי שאובהל לחדר המיון. המליצו לי לקבוע תור לבדיקת אולטרה סאונד.  

ביום שלפני האולטרה סאונד שנקבע לי, היה לי יום מאד עמוס ותובעני בייצוג ארגון שאני מנהלת בכינוס השלוחות השנתי של חב"ד. הייתי אמורה להיות על הרגליים במשך שעות, לתקשר עם אנשים, וכמובן, לחייך (כששאלתי את המיילדת שלי אם זה בסדר, היא השיבה: "כל עוד את מרגישה בסדר ואינך חווה התכווצויות". הלוואי והיא הייתה אוסרת זאת, מפני שאני הרגשתי באמת שאני רק רוצה לנוח ולהגן על ההיריון שלי. אבל היא הוסיפה לוודא: "מימי, אם זו הפלה, זה כבר קרה. את חייבת לדעת ששום דבר שתעשי או לא תעשי יכול לפגוע בתינוק שלך". זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע: אין שום סיבה לרגשות אשם, עכשיו או אחר כך).

תנו לי לומר לכן, לקבל את פניהן של חברות ולקוחות ולהתמקד בעבודה הם הישג משמעותי כאשר את מדממת ומבחינה רגשית מתכוננת למה שאת עשויה לראות או לא לראות באולטרה סאונד שלמחרת. זה גרם לי לחשוב הרבה על כל הדרישות המופנות לנשים בימינו: איך אנו ממלאות כל כך הרבה תפקידים ומגיעות לכל אירוע, בלי קשר לאינספור העניינים הקשורים לנשיות שלנו שאולי אנו חוות. וכיצד דרישות החיים, בבית ומחוצה לו, אינן גמישות ומבינות כפי שפעמים רבות המחשבות והגוף שלנו זקוקים שיהיו.

עשרים שעות מאוחר יותר, הייתי לבושה בחלוק ומרוחה בג'ל, אני ובעלי מכינים עצמנו לתוצאות הבדיקה. נאנחתי אנחות כבדות, במחשבה "האם זה באמת קורה לי?" בכיתי, לראשונה מאז גילוי ההכתמה הדמית לפני חמישה ימים. לפני שהטכנאית הניחה את החיישן על הבטן שלי, התחננתי בשקט לקב"ה שנראה תינוק בריא, עם דופק נמרץ, שהדימום וההתכווצויות יהיו רק התרחשות מקרית בלתי מוסברת. אך, אבוי, כבר היו לי אולטרה סאונדים בעבר וידעתי מה אני אמורה לראות.

וזה לא החלל השחור והריק שאני ובעלי מצאנו את עצמנו מביטים בו.

מי שביצעה את האולטרה סאונד לא הייתה הרופאה שלי, ולכן אסור היה לה לומר לי שום דבר החלטי. אף על פי שהייתי בטוחה למדי עם התמונה שראינו, עדיין נצמדתי לאפשרות, שאולי פשוט לא הבנתי את זה נכון. הפצרתי בה שתאמר לי, אבל היא רק אמרה: "אני כאן רק כדי לבצע את המדידות והצילומים". כעת, עברתי אולטרה סאונד פנימי, מרגישה את התחיבה הקרה והזרה, ואת הצילום של מה שאני חשבתי שהיה מקודש בתוכי, אבל קרוב לוודאי שהיה זה משהו מת. בכיתי עוד, רגליי רעדו, וניסיתי לשאוב נחמה כלשהי מפניו המיוסרות של בעלי. זה הרגיש שידענו, אבל לא יכולנו לדעת באמת.

לאחר מה שנדמה לנו כשעות, הרופאה שלי סיפרה לנו בעדינות את תוצאות הבדיקה. היא הייתה רגישה והסבירה שמה שהם ראו היה עובר בן שישה או שבעה שבועות (כשהוא אמור היה להיות בן 12 שבועות). זה היה מה שנקרא רשמית "הפלה נדחית", שמשמעותה שהעובר הפסיק לחיות כבר לפני זמן מה, אך ההיריון המשיך. ברוך השם, בעלי ואני היינו מוכנים לחדשות האלה, כך שהתגובה הרגשית שלנו לא הייתה טראומטית כל כך, אלא סוג של הקלה שאנחנו יודעים סופית. בנסיעה הביתה, החלטנו לעצור איפשהו, כך שנוכל לשבת פנים אל פנים ולעבד את הרגשות שלנו בקשר למה שעברנו עכשיו ומה שאנו עתידים לעבור.  

התגובה הכי נוכחת שלי הייתה להרגיש כמו טיפשה. סיפרתי להורים שלי ולאחותי על ההיריון שלי, כשכבר לא היה דבר חי בתוכי! כמובן, לא הייתה שום דרך שאדע זאת…. אבל זה עדיין כאב. משהו בתוכי… הערים עליי. אפילו באותו יום עצמו עדיין חשתי סימנים של היריון. הגוף שלי הוליך אותי שולל. עברתי מתחושה של האינסטינקטים האימהיים הטבועים בהיריון, לתחושה שנשדדתי, תחושת ריקנות וניתוק. מה שהוסיף לרגש הזה, של אינסטינקטים אימהיים מנופצים, הייתה הידיעה שמשהו מת בתוכי. הרחם שלי שהיה נמל מבטחים בטוח ומזין עבור שני הבנים הבריאים והנהדרים שלי (ברוך השם!) אמר לי שאני מגדלת בתוכי חיים, ואז דחה אותם לחלוטין. לבו הזעיר רק החל לפעום (האמנם?) כשהפך מדבר של חיים וצמיחה למוות ואובדן.

אף שהייתי מודעת לכך שזה חסר ערך, לא רלוונטי ואפילו שגוי, לא יכולתי שלא להאשים את עצמי על אובדן ההיריון. הייתי צריכה להקפיד יותר על נטילת הויטמינים! לא הייתי צריכה לשתות קפה! אולי אם לא הייתי כל כך נדהמת מההיריון הזה מלכתחילה, הקב"ה לא היה לוקח אותו ממני! המחשבה האחרונה הזו ייסרה אותי במיוחד.

נאמר לי שעליי לצפות שהגוף שלי יוציא את מה שנותר מההיריון (חומר שלייתי, רקמות, אובדן משמעותי של דם). ואם זה לא יקרה, יהיה עליי להזמין תור לביצוע גרידה. אני אסירת תודה על כך שימים ספורים לאחר סקירת האולטרה סאונד, הייתי בבית כשחוויתי התכווצויות עוצמתיות, דמויות לידה, שהיו תחילת הסוף של ההפלה שלי. האפיזודה הזו נמשכה כמה שעות. זה היה כואב, אינטנסיבי, וחצי טראומטי ולא הייתי מצליחה לעבור את זה אילולא אמי, אחותי והמיילדת המדהימה שלי, ג'סי.  

כשעדכנתי את ג'סי (שיילדה את בני השני, ושאותה בעלי ואני מעריצים), היא יידעה אותי שהגוף שלי עושה את הדבר הנכון, ולמה לצפות. היא העבירה בסבלנות זמן רב איתי בטלפון ואמרה את המילים מלאות החמלה והמדהימות ביותר: "את יודעת, זה הגוף שלך והחסד של היקום. אני יודעת שזה לא מרגיש ככה, אבל זה דבר טוב". כמובן, באופן טבעי איש אינו רואה בהפלה סוג של חסד, בטח בעבור אותן נשים שחוות הפלות חוזרות, ו/או שעדיין לא ילדו ילדים בריאים. אבל מה שאני לקחתי מהמילים שהיא אמרה, היה משהו שהייתי צריכה לשמוע: העובר לא היה בריא. ובמקום שהקב"ה יוביל אותו לעולם הזה לחוות כאב או אפילו מוות, ולהסב לי יגון פיזי ונפשי גדול עוד יותר, הוא משך לאחור את קיומו. למעשה – מעניק לי מתנה באובדן הזה.

כשג'סי אמרה זאת, אני זוכרת שהרגשתי את הכוח הנשי. זה נשמע כמו קלישאה, אבל באמת – אנחנו בלתי מנוצחות, מין עוצמתי. רק חשבו על זה שאותה מיילדת שעודדה אותי במהלך הלידה, ניחמה אותי עכשיו באובדני, באותה רגישות, נחישות ואמונה ששנה קודם לכן ליוו את צירי הלידה לקראת לידת תינוק בריא ושלם. 

על אף שהייתי מעדיפה שלעולם לא הייתי חווה הפלה, אני מלאת תודה לקדוש ברוך הוא על הדרך שבה היא התרחשה, למען בריאותי הטובה, ועל שהקיף אותי במערכת בריאות איתנה, משפחה אוהבת ובעל תומך. אם נדרש "כפר שלם" לגדל ילד, נדרשים כמה לבבות רגישים אך חזקים, כדי לתמוך באישה שמאבדת היריון.

בחרתי לכתוב על ההפלה שלי מפני שאני מאמינה בתוקף שאסור שיהיו רגשות בושה או אשם בקשר לבחירות שהגוף שלנו והקב"ה עושים עבורנו. אין שום דבר לא בסדר לגבייך או לגבי הנשיות שלך אם חווית הפלה. אולי אם היינו מדברות על המציאות הזו יותר, נשים רבות כל כך לא היו מרגישות לא בטוחות, מושתקות, מפחדות ושבורות.

אני חיה בקהילה שבה נראה כאילו כל הנשים הן בהיריון או אחרי לידה. אלה הסובלות מבעיות פוריות או שחוו הפלה הולכות לאיבוד בזרם, נאלצות להתמודד עם הכאב שלהן בשקט, בין אם הן רוצות בכך ובין אם לאו.

האין אנו אמורות לחבור יחד בצורה הגיונית ובריאה לא רק בשמחות ובניצחונות שלנו, כי אם גם במציאות של הכאבים והאובדן שלנו? לכולנו יש אותם. אישה החווה הפלה צריכה להרגיש שמותר לה  לדון בהפלה שלה באותה חופשיות של חברתה עם הבטן התופחת.

אסור לה לפחד שיראו אותה כחלשה. אסור לנו להרשות לה לחשוש שכולם ירחמו עליה.

נשים בריאות, חזקות ופוריות בכל רחבי העולם חוות הפלות. יש הבוחרות בשמחה לשמור את ההתנסות הזו לעצמן. גם לאפשרות זו יש את היתרונות שלה. אך אישה החשה שהיא תמצא מזור בלדבר על החוויה שלה בפתיחות, אל לה לחוש לעולם את עול האשמה הפוטנציאלית או הבושה הפוטנציאלית שעשויות להגיע עם ה"חשיפה" שלה. במיוחד אם הכנות והשיחה האלה עשויות להאיר נשים אחרות להיות רגישות יותר, מוכנות יותר ומועצמות יותר.

הפוסט המתנה שבאובדן: דיבור על ההפלה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שפות האהבה: לתקשר עם בן הזוג שלך https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94-%d7%9c%d7%aa%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%a2%d7%9d-%d7%91%d7%9f-%d7%94%d7%96%d7%95%d7%92-%d7%a9%d7%9c%d7%9a/ Thu, 13 Jan 2022 15:20:47 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1994 להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט שפות האהבה: לתקשר עם בן הזוג שלך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט שפות האהבה: לתקשר עם בן הזוג שלך הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מאישה לאישה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%94/ Thu, 13 Jan 2022 15:19:38 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1989 מאישה לאישה- חלק א' מאישה לאישה- חלק ב'

הפוסט מאישה לאישה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מאישה לאישה- חלק א'

מאישה לאישה- חלק ב'

להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט מאישה לאישה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טהרת המשפחה ככלי לחיזוק האישיות https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%94%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94-%d7%9b%d7%9b%d7%9c%d7%99-%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%96%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%aa/ Thu, 13 Jan 2022 15:14:33 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1985 להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט טהרת המשפחה ככלי לחיזוק האישיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט טהרת המשפחה ככלי לחיזוק האישיות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לקדש את מערכת היחסים שלנו במלואה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a7%d7%93%d7%a9-%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%91%d7%9e%d7%9c%d7%95%d7%90%d7%94/ Thu, 13 Jan 2022 15:12:57 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1980 הפוסט לקדש את מערכת היחסים שלנו במלואה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>
להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט לקדש את מערכת היחסים שלנו במלואה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מדוע גברים ונשים אינם שווים? https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a2-%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%9d-%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%99%d7%9d/ Thu, 13 Jan 2022 15:11:57 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1976 להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט מדוע גברים ונשים אינם שווים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט מדוע גברים ונשים אינם שווים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> יצירת אינטימיות רגשית https://mikvah.org.il/%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%92%d7%a9%d7%99%d7%aa/ Thu, 13 Jan 2022 15:09:40 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1971 הפוסט יצירת אינטימיות רגשית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>


להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט יצירת אינטימיות רגשית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לשאוב נחמה וחוסן במקווה https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%a9%d7%90%d7%95%d7%91-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%97%d7%95%d7%a1%d7%9f-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Thu, 13 Jan 2022 14:42:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1953 "אז מה דעתך, עדי", שאלה אותי יום אחד הרבנית הנפלאה שלי, "לקיים מצווה אחת מיוחדת בעבורך ובעבור בני משפחתך?" "ובכן", השבתי, "מעולם לא הייתה לי הזכות וההזדמנות לחוות טבילה במקווה במשך כל שנות נישואיי". אף שגדלתי בבית יהודי מסורתי, מקווה לא היה חלק מהחיים שלנו, ואף לא חלק מן ההכנות לנישואיי. התרגשתי מאד, מאחר שלא […]

הפוסט לשאוב נחמה וחוסן במקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> "אז מה דעתך, עדי", שאלה אותי יום אחד הרבנית הנפלאה שלי, "לקיים מצווה אחת מיוחדת בעבורך ובעבור בני משפחתך?"

"ובכן", השבתי, "מעולם לא הייתה לי הזכות וההזדמנות לחוות טבילה במקווה במשך כל שנות נישואיי".

אף שגדלתי בבית יהודי מסורתי, מקווה לא היה חלק מהחיים שלנו, ואף לא חלק מן ההכנות לנישואיי. התרגשתי מאד, מאחר שלא ידעתי שתהיה לי ההזדמנות, מפני שהפסקת הווסת התרחשה אצלי בגיל מוקדם למדי. זה היה מיוחד מאד בשבילי, משהו שהאני שלי היה צריך לחוות ולחקור.

וכך החלו לימודי טהרת המשפחה שלי. ההזדמנות הזו העניקה לי זמן להתבונן וללמוד לעומק על המצווה של טבילה במקווה. רק עכשיו הבנתי עד כמה הדבר חשוב למשפחה היהודית, לאם ולרעיה לשמור את דיני טהרת המשפחה. הדבר יכול לרומם את חייך מבחינה רוחנית, וכן להביא ברכה לך ולאהובייך. למדתי שטבילה אחת, לאחר המנופאוזה, תכניס קדושה בשנים הנותרות לחיי הנישואין. רציתי לשמור את דיני המקווה בדיוק, ושוחחתי על כך עם בעלי. בנועם ובאהבה הוא זרם איתי בשמירת התקנות השונות שלקראת הטבילה במקווה.

החלטתי שאני זקוקה להשתמש במקווה גם ככלי רוחני לתגובה רוחנית חיובית. עוצמת האבל שלי בעקבות פטירת אמי הייתה חזקה ומציפה מאד, והרגשתי שאני זקוקה במקביל לטקס עוצמתי שיאפשר לי לקבל ולהכיל את הכאב הזה. המקווה איננו תרופת קסם, אך בעבורי היה זה חלק מתהליך של ריפוי שיתבטא בטקס מוחשי. ראיתי בזה סמליות חזקה – להיכנס למצב משנה חיים.

כמו כן, הייתי אסירת תודה על הברכה שבנישואי בתי הצעירה והיפה, שבועיים לאחר מכן. עם אירועים משני חיים רבים כל כך, התכוננתי למצווה מתוך הכרת תודה וחוסן רוחני. השימוש במקווה מצריך הכנות מסורתיות, שיישמתי בקפידה, ניקוי יסודי והכנה של גופי ונפשי. מילאתי את מחשבותיי ורוחי בהכרת תודה ואמרתי את פרקי התהלים שלי ברצינות רבה.

עם הגעתי למקווה, פגשתי בבלנית הנחמדה והמתוקה ביותר בעולם, שמיד השרתה עליי רוגע והכניסה אותי אל חדר ההכנה שרוהט בצורה יפהפייה. האווירה הייתה מרגיעה ומזמינה. לקחתי את הזמן שלי והקדשתי תפילה שקטה ומחשבה, ושוב שטפתי והכנתי עצמי לקראת הטבילה במים הקדושים. סוף כל סוף, כשקראה לי הבלנית אל המקווה היפהפה והשלו, אפשר היה לחוש בקדושה שבחדר. כשנכנסתי אל המים הקדושים הקדשתי רגע לתפילה חרישית, מתמקדת ברגשות של אמון, טהרה וטוב. לאחר הטבילה הצהרתי בשקט את המחויבות שלי להשם. בדמעות של שמחה ובתחושת קשר עמוק לכל האימהות והנשים בעם ישראל, יצאתי מן החדר ביראת כבוד, מלאת ענווה והערכה לנוכח המצווה הזו, ולנוכח כל הברכות שבחיי.

אחרי שזכיתי למתנה שלא תיאמן, הטבילה היחידה בחיי, למדתי כי גם נשים לאחר הפסקת הווסת נוהגות לטבול פעם בשנה, בבוקרו של ערב יום הכיפורים. זהו הזמן שתוכלי לרענן את עצמך מבחינה רוחנית, להחיות מחדש את נפשך ואת כל ישותך לקראת השנה החדשה, ולבלות זמן בתפילה משמעותית לשנה חדשה מבורכת ובריאה, לך ולבני משפחתך.   

אני כה אסירת תודה על העידוד שקיבלתי לקיים את המצווה הזו, ומצפה כבר מאד לטבילה השנתית שלי – הזכות המיוחדת שלי כאישה יהודייה.  

הפוסט לשאוב נחמה וחוסן במקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אמונה. משפחה. עתיד. https://mikvah.org.il/%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%94-%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%93/ Wed, 12 Jan 2022 14:08:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=2039 להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט אמונה. משפחה. עתיד. הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

להרצאות נוספות בסדרה- לחצי כאן

הפוסט אמונה. משפחה. עתיד. הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לידה שקטה: הניסיון להבין https://mikvah.org.il/%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%a7%d7%98%d7%94-%d7%94%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9f/ Mon, 10 Jan 2022 09:22:44 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1938 מידע רפואי נשאב ועובד מתוך 'תוכנית וויסקונסין ללידה שקטה' ו"הילד שמעולם לא הכרתי', באדיבות ארגון טהרת המשפחה העולמי. כאשר התינוק שלך נולד בלידה שקטה, ציפיות, תקוות וחלומות מתנפצים באכזריות וחיים משתנים. הורים רבים חווים תחושות ראשוניות של הלם ובלבול כאשר נאמר להם שהתינוק שלהם איננו בחיים. מה קרה? למה אתה? תינוקות אינם אמורים למות! כאשר […]

הפוסט לידה שקטה: הניסיון להבין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מידע רפואי נשאב ועובד מתוך 'תוכנית וויסקונסין ללידה שקטה' ו"הילד שמעולם לא הכרתי', באדיבות ארגון טהרת המשפחה העולמי.

כאשר התינוק שלך נולד בלידה שקטה, ציפיות, תקוות וחלומות מתנפצים באכזריות וחיים משתנים. הורים רבים חווים תחושות ראשוניות של הלם ובלבול כאשר נאמר להם שהתינוק שלהם איננו בחיים. מה קרה? למה אתה? תינוקות אינם אמורים למות!

כאשר זה כן קורה, זה עשוי להיות שובר, מציף וכואב. אנחנו מצטערים מאד על האובדן שלך. אף אחד לא יוכל לקחת ממך את הכאב הזה.

אבל אנו מקווים שהמידע הבא יענה על כמה משאלותייך, יביא עמו מעט וודאות וביטחון, ויסייע לך.

לידה שקטה היא לצער הלב תופעה מצויה. היא יכולה לקרות לכל אחד. אין שום דרך לצפות מתי לידה שקטה תתרחש או מי יחווה זאת. בממוצע ישנה לידה שקטה אחת בכל 115 לידות. בארצות הברית, נולדים בכל שנה בלידה שקטה כ-25 אלף תינוקות, או 68 בכל יום. ברוב המקרים מאבחנים לידה שקטה כשהתינוק עודנו ברחם האם, אך לעתים רק במהלך הלידה עצמה.

מדוע נולד התינוק שלך בלידה שקטה?

לאחר לידה שקטה, הורים שואלים לעתים קרובות, "למה זה קרה?" לפעמים, נמצאת סיבה, ובפעמים אחרות, הסיבה נותרת בלתי ידועה. בחינה נרחבת וזהירה של השליה לאחר הלידה עשויה לסייע בזיהוי הסיבה. כאשר לא נמצאת סיבה מדויקת, הערכה ובחינה של השליה עשויה עדיין לסייע בשלילת פוטנציאל לסיכון גבוה להישנות.

סיבות מזוהות ללידה שקטה, בדרך כלל נופלות לאחת משלוש קטגוריות שונות: מומים מולדים בתינוק; בעיות בשליה או בחבל הטבור; מחלות או מצבים רפואיים באם שעשויים לפעמים להשפיע על ההיריון.

  • מומים מולדים הם סיבה מצויה, אך כזו שלעתים קרובות מתעלמים ממנה, ללידה שקטה. כרבע מן התינוקות שנולדו בלידה שקטה סובלים ממום מולד אחד או יותר האחראים למותם.
  • השליה וחבל הטבור הם קו החיים של התינוק לחמצן ולהזנה. בעיות בכל אחד מהם עשויות לנתק לחלוטין או לפגוע קשות בזרימה הדרושה של דם, חמצן, וחומרי הזנה אל התינוק. אף כי מצוי מאד שמצביעים עליהן כסיבה למות תינוק, בעיות בשליה ובחבל הטבור אחראיות רק למספר נמוך יחסית של לידות שקטות.
  • אף כי אין זה מצוי מאד, מצבים רפואיים של האם עשויים להיות אחראים ללידה שקטה. מחלות שונות אצל האם, כמו סוכרת ויתר לחץ דם והטיפול בהן, עשויים, לעתים, להגביר את הסיכוי ללידה שקטה. סיכוי מוגבר ללידה שקטה קשור גם לצריכה מופרזת של אלכוהול וסמים, עישון, תזונה לקויה, והתנהלות לא מתאימה בתחילת ההיריון וקודם לו.

בנוסף, ישנן סיבות נדירות רבות אחרות ללידה שקטה. בין אם אובחנה סיבה מדויקת למותו של התינוק שלך ובין אם לאו, חשוב לזכור כי ברוב המקרים, לידות שקטות אינן נגרמות בשל משהו שאת עשית או לא עשית.   

ומה לגבי הריונות עתידיים?

בדרך כלל לידה שקטה אחת אינה מנבאה לידה שקטה אחרת. בממוצע, ישנו סיכוי של כ-3% ללידה שקטה נוספת בהיריון הבא, או במילים אחרות – קרוב ל-97 אחוזים סיכוי שבהיריון הבא ייוולד תינוק בריא.

למצוא היגיון במה שקרה

במהלך התקין של אירועי החיים, תינוקות הם האחרונים שאנו מצפים שימותו. אובדן של תינוק בלידה שקטה עשוי להיות מטלטל ושובר. אף שיש כאלה שהדבר מפתיע אותם, לידה שקטה של תינוק היא אובדן גדול, גדול כמו של ילד בוגר יותר או כל אדם אהוב אחר.

כאשר מתרחשת לידה שקטה, ההורים שציפו בקוצר רוח לתינוק, פתאום אינם עוד. טבעי בעבורך להתאבל עמוקות על האובדן שלך ועל התקוות, החלומות והאיחולים שלעולם לא יתגשמו. תקוות, חלומות ואיחולים שקיננו בך עוד הרבה לפני הלידה הצפויה של התינוק שלך. את עשויה לחוש תחושה עזה של עצב, כעס, או אולי מרירות על חוסר הצדק שבטרגדיה הזו. יכול להיות שתחווי תחושות של בדידות וגעגוע, חוסר ישע, או, בגלל עומס הרגשות שבך, בלבול. הורים רבים חשים גם רגשות אשם. לעתים קרובות הם תוהים אם הם עשו משהו שהוביל למותו של התינוק שלהם. נדיר מאד שזה נכון.

הרגשות האינטנסיביים הללו אמיתיים והם חלק נורמלי מן האבל. אבל הוא תהליך של מציאת משמעות באובדן ובחיים שלך בלי התינוק שלך. אבל איננו קל. הוא ממושך, לא צפוי, ודורש הרבה מאד אנרגיה. אבל את זקוקה לזמן כדי להתאבל, מפני שאבל חיוני כדי לעבד את הכאב לקראת החלמה.

התמודדות עם האובדן שלך

ההתמודדות עם מותו של תינוקך עשויה להיות אחת החוויות הכואבות ביותר בחייך. כל אחת מתמודדת ומתאבלת בצורה שונה. ייתכן שאחת מן ההצעות הבאות תסייע לך לשרוד חלק מן הזמנים הקשים הללו.

  • שמרי על עצמך. אכלי טוב. דאגי למנוחה רבה. שמרי על בריאותך הפיזית כך שתוכלי להמשיך להחלים מבחינה נפשית.
  • הביעי את עצמך. דברי על הרגשות שלך, הפחדים שלך והאבל שלך. נהלי יומן, כתבי, צרי, עסקי בגינון; מצאי את האפיק המתאים לך לבטא את האבל והכאב שלך. זה עשוי לעזור לך לראות את הדברים בבהירות רבה יותר.
  • מצאי רשת של תמיכה. רשת תמיכה כזו עשויה להיות המשפחה שלך, החברות שלך, הרב שלך או הקהילה המקומית. ייתכן שתרצי ליצור קשר עם קבוצת תמיכה של הורים שחוו מוות של תינוק, לשתף את הסיפור שלך ואת הרגשות שלך וללמוד מאחרים שגם "היו שם". נסי ליצור קשר עם המרכז הקהילתי הקרוב ולבדוק אם יש להם תוכנית ייעודית. אל תמעיטי בערכה של שיחה עם אימהות אחרות שחוו אובדן דומה. הן עשויות להיות המפתח שיסייע לך להתמודד. דברי עם בעלך, אפשרי לו את המרחב שלו להמודד עם האבל שלו, והחלימו יחד.

מעל הכול, תני לעצמך זמן. הזמן מרפא. היי סבלנית. לעולם לא תשכחי את מה שאירע, אבל את תחלימי. החלמה היא תהליך מתמשך; היא איננה מתרחשת בן לילה. אבל היא תגיע. 

הפוסט לידה שקטה: הניסיון להבין הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כלה יקרה, https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%94-%d7%99%d7%a7%d7%a8%d7%94/ Mon, 10 Jan 2022 08:54:45 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1934 כלה יקרה, מזל טוב! את עומדת להתחיל פרק חדש בחיים שלך, ואני מאחלת לך ברכה והצלחה בכל היבט של המסע שלך. אני זוכרת היטב את שיעורי הדרכת הכלות שלי, ואת החוויות המוקדמות שלי עם הנושא של טהרת המשפחה. הרגשות, החרדה, וכל העבודה והמחשבה שמושקעת בדבר. החוויה הזו עשויה להיות מאד מציפה, אך גם מאד מרוממת. […]

הפוסט כלה יקרה, הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כלה יקרה,

מזל טוב! את עומדת להתחיל פרק חדש בחיים שלך, ואני מאחלת לך ברכה והצלחה בכל היבט של המסע שלך. אני זוכרת היטב את שיעורי הדרכת הכלות שלי, ואת החוויות המוקדמות שלי עם הנושא של טהרת המשפחה. הרגשות, החרדה, וכל העבודה והמחשבה שמושקעת בדבר. החוויה הזו עשויה להיות מאד מציפה, אך גם מאד מרוממת.

הלילה, יש לי משימה נוספת שעליי להתמודד עמה. היא גם כזו שמביאה עמה שיטפון של רגשות, אך נדרשת מידה גדולה של אמונה וקבלה, כדי שהיא תהיה גם מרוממת… הלילה זו ההזדמנות האחרונה שלי לטבול במי המקווה המטהרים, ולהגיע הביתה ולפגוש את בעלי לאיחוד מחודש. הלילה זו ההזדמנות האחרונה שלנו להתחדשות הזו, מאחר שהרחם שלי הוסר לאחרונה בניתוח חירום, על מנת למנוע ממני לדמם למוות.

כל אחד זקוק למישהו מוכר שיהיו לו המילים הנכונות בזמן שכזה. אני התקשרתי למורה שלי שאני עדיין קרובה אליה מאז הלימודים במכללה, ושאלתי אותה: "אם אני ממש מנסה, אני יכולה לקבל את זה שהשם לא רוצה שיהיו לי עוד ילדים, ומודה לו על אלו שכבר יש לי. אבל… למה? מדוע שייקח ממני השם את המצווה האחת הזו הייחודית רק לנשים? למה?"

המורה שלי אומרת לי לא לדאוג. היא אומרת שאקבל שכר בכל חודש כאילו הלכתי למקווה, מכיוון שתמיד עשיתי זאת ולא היה בכוונתי להפסיק.

"זה לא השכר"! אני בוכה. "זו המצווה בעצמה. זו ההזדמנות, החוויה, ההתחדשות, את כל המבנה המדהים הזה של המצווה של האישה היהודייה בקשר לתפקוד של האיבר הזה, איבר שהשם נתן לה".

ידעתי את התשובה אף שהייתי צריכה לשמוע אותה אומרת לי אותה, כך שאוכל לבלוע את הגלולה הגדולה – שנראית מרה כל כך. ידעתי היטב שאם זו הגלולה שהשם שלח עכשיו, זוהי התרופה הנכונה להמשך חיי הנישואין והחיים האישיים שלי, וכך נקבע מלמעלה. ועדיין, אני יודעת שאתגעגע לקיום המצווה הזו, ומבינה עד כמה קשה להעריך דבר בשלמות עד שהוא נלקח ממך.

רבות מאיתנו שמעו את הסיפור על המתים שצבאו על בית המדרש ללמוד, כאשר ניתנה להם שעה יקרה אחת של חיים. הזדמנות אחת נוספת לקיים מצווה. זה מה שאני מרגישה כרגע, כשאני מתכוננת למשימה של הלילה. בכל פעם שבעלי לא יכול היה למסור לי ישירות חפץ בשבועיים האחרונים, התענגנו על החוויה. הבוקר, הייתה לנו שיחה אישית מאד עמוקה, כששנינו מודעים מאד שזו הפעם האחרונה שבה ננהל שיחה בזמן שאנחנו אסורים הלכתית במגע. שיחה כזו היא אחרת מכל שיחה אחרת בין בעל לאישה והיא מיוחדת בדרכה שלה. זהו דבר שתוכלי לחוות ולהעריך רק בשמירה על הנחיות התורה לחיי הנישואין.

כעת, שהגבלות אלה נלקחות ממני, אני יודעת שהשם מנהיג את עולמו רק בחסד ואני מקבלת את גורלי. ובאותה עת, אני חשה שהאובדן הזה מרומם את ההערכה שלי למה שזכיתי לו עד עכשיו. אני מקווה שבאמצעות השיתוף הזה של פרטי החוויה האישית שלי, עזרתי לך להעריך את האוצר הזה גם כן.

שתזכי לבנות בית נאמן בישראל!

הפוסט כלה יקרה, הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שלושת הדולרים הנסיים https://mikvah.org.il/%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%9d/ Mon, 10 Jan 2022 08:44:43 +0000 https://mikvah.org.il/?p=1925 סיפור נס מופלא שאירע לאישה שלא הצליחה להרות, מסופר במילותיה שלה: לפני 25 שנים, היינו אני ובעלי נשואים זה 6 שנים, בלי ילדים. שמענו שהרבי מליובאוויטש מחלק דולרים וברכות למעל 5000 אנשים בכל יום ראשון. יום ראשון אחד, לקח אותנו חבר אל הרבי, כדי לקבל ברכה שסוף סוף – יהיה לנו ילד. ביקשתי מהרבי ברכה […]

הפוסט שלושת הדולרים הנסיים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> סיפור נס מופלא שאירע לאישה שלא הצליחה להרות, מסופר במילותיה שלה:

לפני 25 שנים, היינו אני ובעלי נשואים זה 6 שנים, בלי ילדים.

שמענו שהרבי מליובאוויטש מחלק דולרים וברכות למעל 5000 אנשים בכל יום ראשון. יום ראשון אחד, לקח אותנו חבר אל הרבי, כדי לקבל ברכה שסוף סוף – יהיה לנו ילד.

ביקשתי מהרבי ברכה לילדים, והרבי אמר לי לחזור וללמוד את הלכות טהרת המשפחה. לאחר שעזבנו את חצר הרבי, הלכנו מיד, אני ובעלי, אל חנות ספרים מעבר לכביש ורכשנו ספר על הלכות טהרת המשפחה. התחלנו ללמוד יחד, עוד באותו לילה.

בנוסף לעצה הזו, הרבי נתן לנו גם 3 דולרים (אפשר לראות אותם בתמונה). לא הכרתי כל כך את הנוהג של הרבי לחלק דולרים וברכה, כך שבאותו רגע, לא ידעתי עד כמה הדבר נדיר הדבר לקבל שלושה דולרים.

האמנתי ובטחתי שהברכה תעזור.

ברוך השם, בחודש הבא התבשרתי שאני בהיריון. חודש לאחר מכן, גיליתי שאני נושאת שלישייה.

הייתי כל כך מאושרת!

בעלי כמעט התעלף.

לצער הלב, הרבי עבר אירוע מוחי שישה שבועות לאחר שקיבלנו ממנו את הברכה. סיפרנו למזכיר שלו שהתברכנו בשלישייה, ואני בטוחה שגם הרבי ידע על כך, אך אנו לא זכינו לראות אותו שוב.

הייתי בת 33 כשילדתי והייתי כה מאושרת להיות אמא, כך שכל השעות והעבודה הקשה הרגישו כמו ברכה אמיתית. ברוך השם, התברכנו בילדה נוספת כשהייתי בת 40.

היום, השלישייה שלנו בני 24 והבת הצעירה בת 17. כל הילדים קשורים מאד לרבי.

בעלי ואני אימצנו כדרך חיים את מנהגי חב"ד, כסוג של הכרת תודה למקור שממנו הגיעה הברכה שלנו, למי שאנו מרגישים כה אסירי תודה אליו, בעזרת השם, על כך שהפכנו מזוג – למשפחה.
 

*מופיע כאן באישור האתר JewishMom.com

הפוסט שלושת הדולרים הנסיים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האם נשים חזקות יותר מגברים? https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Sun, 19 Dec 2021 01:08:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=597 שאלת השבוע: שמעתי כבר כמה פעמים שלפי היהדות נשים רוחניות יותר מגברים. זה מסביר למה לגברים יש מחויבויות דתיות רבות יותר – גברים זקוקים לכל אלה כדי להתקרב להשם, בעוד הנשים, לעומתם, כבר נמצאות שם. אך האם אנו באמת מאמינים בזה? האין זו דרך מתנשאת להתעלם מן ההבדלים בתפקידים המגדריים השונים ביהדות? תשובה: כילד, אני […]

הפוסט האם נשים חזקות יותר מגברים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> שאלת השבוע:

שמעתי כבר כמה פעמים שלפי היהדות נשים רוחניות יותר מגברים. זה מסביר למה לגברים יש מחויבויות דתיות רבות יותר – גברים זקוקים לכל אלה כדי להתקרב להשם, בעוד הנשים, לעומתם, כבר נמצאות שם. אך האם אנו באמת מאמינים בזה? האין זו דרך מתנשאת להתעלם מן ההבדלים בתפקידים המגדריים השונים ביהדות?

תשובה:

כילד, אני זוכר שנאמר לי כי גברים ונשים הם שווים. הייתה לי בעיה רצינית עם זה. שאלתי: "אם גברים ונשים באמת שווים, למה הם לא מתחרים אלה באלה בתחרויות ספורט? לעולם לא תראו גבר מתחרה באישה בטניס, או נבחרת כדורגל נשים משחקת מול נבחרת גברים, או מקצה 100 מטר מעורב. אם כולנו שווים, למה איננו יכולים להתחרות יחד?"

התשובה שקיבלתי הייתה בלתי-מספקת בעליל. "בדרך כלל, מבחינה פיזית, גברים חזקים יותר מנשים. לא יהיה זה הוגן שיתחרו אלה באלה בתחרויות ספורט, הדורשות כוח פיזי, שכן הגברים ינצחו תמיד. אבל בכל היבט אחר, נשים שוות לגברים".

התשובה הזו לא ממש התיישבה על לבי. אם גברים מתעלים על נשים בכוח פיזי, אבל שווים בכל דבר אחר, אזי גברים ונשים אינם שווים. לגברים יש יתרון. אלא אם כן ישנו תחום אנושי שבו הנשים מתעלות על הגברים, איננו שווים. 

הדבר הטריד אותי במשך שנים. עד שלמדתי את הגישה היהודית לנשים. נשים הן יותר נפשיות מן הגברים. בעוד גברים עשויים להצטיין ביכולות פיזיות, נשים מקדימות אותן בכל הקשור לעוצמות רוחניות. נשים רגישות יותר לענייני הנפש, מכילות יותר רעיונות של אמונה, נמשכות יותר לרוחניות מאשר הגברים. לנפש הנשית יש פתיחות רבה יותר למופשט ותפיסה של מה שאיננו מוחשי, דברים שהנפש הגברית יכולה רק לייחל להם. זו הסיבה שהקדוש ברוך אמר לאברהם אבינו, הגבר היהודי הראשון, "כל אשר תאמר אליך שרה אשתך, שמע בקולה". היא הייתה גדולה ממנו בנבואה.

כששמעתי לראשונה את הרעיון הזה, לפתע הכול הסתדר. ישנו אכן איזון בין גברים לנשים. לגברים יש גוף חזק יותר, אך לנשים – נשמות חזקות יותר.

כמובן, ישנם יוצאים מן הכלל. יש נשים שיוכלו לנצח גבר בהורדת ידיים, ויש גברים מכוונים יותר מבחינה רוחנית מאשר הנשים שסביבן. אבל על פי רוב, לגברים יש שרירים גדולים יותר, לנשים יש רגשות עמוקים יותר.  

התורה העניקה לגבר מצוות פיזיות נוספות, על מנת לאלף את הגוף ולחזק את הנשמה. נשים אינן זקוקות לסיוע הזה. אולי גברים יכולים לקפוץ גבוה יותר באוויר, אך נשים יכולות לגעת גבוה יותר בשמים.

הפוסט האם נשים חזקות יותר מגברים? הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> חוויית הלידה מנקודת מבט יהודית https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%9e%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%91%d7%98-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa/ Sun, 12 Dec 2021 10:09:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=256 ב"ה על מנת לנהוג ברגישות כלפי אישה בהיריון הבאה ממשפחה שומרת מצוות, על אחות לדעת קצת יותר על דת והרבה על גמישות.  אחות חדר לידה, מסכמת את דו"ח הלידה של יולדת צעירה בלידתה הראשונה, בהערה הבאה: "אני מודאגת למדי בקשר לזוג הזה. אף על פי שהם נכחו בקורס ההכנה ללידה, האב לא תמך בצורה פיזית […]

הפוסט חוויית הלידה מנקודת מבט יהודית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ב"ה

על מנת לנהוג ברגישות כלפי אישה בהיריון הבאה ממשפחה שומרת מצוות, על אחות לדעת קצת יותר על דת והרבה על גמישות. 

אחות חדר לידה, מסכמת את דו"ח הלידה של יולדת צעירה בלידתה הראשונה, בהערה הבאה:

"אני מודאגת למדי בקשר לזוג הזה. אף על פי שהם נכחו בקורס ההכנה ללידה, האב לא תמך בצורה פיזית באשתו. כן, הוא היה תומך בצורה מילולית, אבל הוא לא נגע בה כלל, הוא אפילו לא החזיק את ידה או ליטף את גבה! בכל פעם שבדקנו את אשתו או הענקנו לה טיפול רפואי, הוא עזב את החדר ולא חזר אליו עד שקראנו לו. הוא גם סירב להיכנס לחדר הלידה! הוא נשאר בחדר ההמתנה, כשהוא קורא מספר! גם בחדר ההתאוששות הוא שמר על מרחק. לא היו שם חיבוקים או נשיקות שאנו מורגלים אליהם לאחר לידה. שני ההורים אומרים כי הם שמחים מאד בתינוקת, אך הם אינם קוראים לה בשם!". 

מדיווח זה, יכלה האחות במחלקת יולדות לחשוד כי יש כאן קושי בחיי הנישואין, בעיית ניתוק מסוימת, או, כפי שאכן היה המקרה – שונות תרבותית. 

ההורים המדוברים היו יהודים אורתודוכסיים, ולכן התנהגותם הייתה מובנת, ראויה וצפויה. מקצוע הסיעוד הכיר כבר מזמן בחשיבותה של התחשבות באמונות התרבותיות של המטופל בעת מתן שירות רפואי, מכל מקום, אחות שאיננה בקיאה במנהגים של המטופלים, עלולה בקלות להעניק פרשנות שגויה לשונות תרבותית זו, ולאבחן בעיות שאינן קיימות. 

למידה אודות האמונות של בני הזוג הבאים לחדר הלידה והטמעה של למידה כזו במסגרת הטיפול, תשפר את יחסי האחות-מטופל ותקדם תפיסות חיוביות של חוויית הלידה. 

מעט רקע לאמונה היהודית

היהדות מבוססת על שמירה של חוקי התורה שניתנה למשה רבנו מאת האלוקים, בהר סיני. האמונה היא כי מצוות אלה הן רצונו של הא-ל והן נועדו להתאים לאישיות בני האדם, מכנה משותף לכל החברות בכל הדורות. 

יהודים שומרי מצוות שומרים על החוק היהודי, והאמונות שלהם שעליהם מבוססת היהדות המסורתית, יכולות לשמש כמסגרת מושגית שתאפשר לאחיות להעניק טיפול מותאם לצורכיהם של יהודים שומרי מצוות, שבעבורם מערכת האמונות ושמירת המצוות שלהם – היא בעלת חשיבות עליונה.  

האמונה היהודית רואה בכל אדם יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, שנברא בצלמו ובדמותו של הבורא, עם נשמה שחיה לעד, ותחזר לבורא לאחר מות האדם.

במהלך חייו, האדם רשאי לבחור בבחירה חופשית את אורח חייו. יהודים שומרי מצוות מקבלים על עצמם את חוקי התורה המלמדים אותם כיצד לאמץ התנהגויות אישיות בהשראת הנהגת הבורא בחיי היום יום שלהם, ומאפשרות להם להפוך לאנשים טובים יותר. ההלכה היהודית מקיפה כל היבט בחייו של יהודי, ומדריכה את שומר המצוות לחיות את חייו בהתאם לציפיות הגבוהות של אלוקים, ולתרום לקיומה של חברה טובה יותר ומתוקנת יותר. 

גם כאשר הסיבה שמאחורי הלכה מסוימת אינה מובנת במלואה, ההלכה נשמרת, כביטוי של אמונה חזקה.   

לדוגמה, אנשים רבים מכירים את חוקי הכשרות היהודית. הלכות אלה נועדו לרומם את האקט הטבעי של אכילה, להקשר של קדושה. זאת, בניגוד לאמונה הרווחת כי דיני הכשרות מבוססים על סיבות של בריאות או של היגיינה אישית. 

הלכות אחרות, המכנות הלכות צניעות, מציבות דרישות לבוש ושומרות על הצניעות והכבוד של גוף האדם, שכן הוא נברא בצלם אלוקים. 

גם דיני הנידה, מגדירים את היחסים האינטימיים, ומרוממים גם אותם, מהיות חוויה פיזית בלבד.  

ההלכה היהודית איננה מתייחסת לאינטימיות פיזית כאל דבר שאינו ראוי, או ככניעה לחולשות המין האנושי, אלא כזכות לגבר ולאישה בתוך קשר נישואין. דיני הנידה מחייבים הפרדה בין הגבר והאישה, המתחילה עם התחלת הדימום של המחזור החודשי, או כל דימום רחמי אחר שאינו נגרם כתוצאה מטראומה. 

במשך ימי הדימום וזמן מה לאחריו, לאישה יש מעמד הלכתי של טומאה, מצב נידה. חשוב לדעת כי במצבים מסוימים גם גברים יהיו במעמד הלכתי של טומאה, ואין כאן מעמד ייחודי דווקא לאישה במחזור. מעמד הלכתי של טומאה איננו קשור לשלמות פיזית או לניקיון אישי, כפי שרבים טועים לחשוב.  

דיני הנידה נודעו בכך שהם מאפשרים מערכת יחסים מיוחדת בין בני הזוג. הם מבהירים כי חיי נישואין חייבים להיות מבוססים על בסיס מוצק יותר מאשר משיכה פיזית בלבד. כאשר האישה במחזור, בני הזוג שומרים על הפרדה פיזית. כתוצאה מכך, עליהם לבסס אמצעים לתקשורת רגישה שאיננה פיזית, בזמן שהם מצפים להתחדשות הקשר הפיזי לאחר שהאישה טובלת במקווה טהרה. 

כשם שחיי הנישואין נתפסים כסביבה היחידה הראויה לביטוי של מערכת יחסים פיזית אינטימית, המשפחה נתפסת כסביבה הטובה ביותר לקיום חיים יהודיים. 

ילדים הם הרחבה חיונית של מערכת הנישואין, והבאת ילדים לעולם היא חובה קדושה על בני זוג נשואים, על מנת ליצור המשכיות של העם היהודי. 

אמצעי מניעה, הפלות ועיקור אינם מורשים על פי ההלכה היהודית, אלא אם כן ישנו סיכון פיזי או נפשי לרווחתה של האישה, ובני הזוג פנו לייעוץ אצל רב מוסמך. 

חשוב מאד לאחיות לדעת כי נשים יהודיות שומרות מצוות מקפידות מאד על שמירת חוקי היהדות, שכן חלק מתפקידן הייחודי של הנשים הוא לבסס ולשמר רמת רוחניות שתקרין על הבית כולו. בין אם היא מקדישה את חייה לבית ולמשפחה באופן בלעדי ובין אם היא בוחרת לעבוד בחוץ (נוהג נפוץ בקהילה היהודית), האישה היא היסוד של רוחניות המשפחה.

בשל כך, היא עשויה להרגיש בחשיבות עליונה של שמירת ההלכה היהודית במהלך ההיריון והלידה. 

התאמת טיפול לאמונות המטופלת

הטבלה שבהמשך המאמר, "התאמת טיפול להורים יהודים שומרי מצוות", מתארת כמה מן החוקים ההלכתיים הנפוצים יותר, המשמעות שלהם, היישום שלהם ופעולות מתאימות שאחיות יכולות לנקוט בקשר אליהם. אף על פי שהדגש בטור הנוגע להתערבות קשור ללידה, עקרונות אלה מתאימים גם לאשפוז במחלקת יולדות. גם כשנראה לעתים שזוגות מסוימים מקלים ומוותרים על חלק מההלכות הקשורות לדיני הצניעות והנידה במהלך השהות לקראת הלידה ובחדר הלידה (אף שהדבר איננו נכון), על האחות לנסות להפעיל שיקול דעת האם השינוי בהתנהגות של בני הזוג קשור לחשש שלהם שאם לא יוותרו על שמירת ההלכות, ייפגעו הצרכים הפיזיים של היולדת. אחיות המבינות את הצרכים הדתיים המיוחדים של זוגות שומרי מצוות, יכולות להשלים את תפקיד התמיכה הפיזית של הבעל, ובכך לאפשר לזוגות אלה לשמור גם על מהלך לידה נעים ותקין וגם על דרישות ההלכה.  

הקווים המנחים שבטבלה מספקים מסגרת שבאמצעותה יכולות אחיות לעבוד כאשר הן מעניקות שירות למשפחות יהודיות שומרות מצוות. בהתייחסות ממוקדת לכל משפחה פרטית, האחות יכולה להתאים את אופי מתן הטיפול בהתאמה לצרכים הדתיים של המשפחה. עם ידע בסיסי של חוקי ההלכה היהודית, ההתנהגויות שכה הדאיגו את האחות בציטוט שבתחילת מאמר זה, היו יכולות להיות מובנות בקלות. התמיכה המילולית והנפשית של האב, החלטתו להישאר בחדר ההמתנה ללידה בזמן הלידה ולהתפלל (מטעמי צניעות, מועדפות נשים המלוות את הלידה עצמה), ההימנעות ממגע לאחר הלידה, וההמתנה עם קריאת השם, היו כולן, בסיטואציה זו – אינדיקציה לתפקוד משפחתי בריא. 

התאמת טיפול להורים יהודים שומרי מצוות

שימו לב: במקרה הצורך אפשר להדפיס טבלה כזו ולצרף אותה לתיק הרפואי של היולדת

קטגוריה הלכתיתיישוםהתערבות
צניעות: הלכות השומרות על צניעות גוף האדם וכבודו. נשים שומרות מצוות יבחרו בדרך כלל ביגוד המכסה את המרפקים ואת הברכיים. 

נשים מכסות את הראש באמצעות פאה, מטפחת או כיסוי ראש אחר. 

גברים שומרי מצוות, למרות הקרבה האינטימית שלהם עם נשותיהם, אינם מביטים בהן ישירות כאשר הן אינן מכוסות בצניעות, וכך שומרים על כבודן. 		תני ליולדת חלוק עם שרוולים ארוכים שהפתח שלו מקדימה והיא יכולה להשאיר את גבה מכוסה. 
התירי לאם לחבוש את כיסוי הראש שלה, ו/או תני לה כיסי ראש חלופי כדוגמת כובע של חדר ניתוח. 
אפשרי לאב את ההזדמנות לצאת מן החדר במהלך בדיקות או טיפולים שבהם גופה של אשתו חשוף.
האב אינו נוכח במהלך הלידה. הוא ייכנס לאחריה, כשהאישה מכוסה.  


נידה: ההלכות המגדירות את הזמן שבו נדרשת הפרדה פיזית של בני הזוג. הפרשנות הרבנית לדין זה היא שמצב נידה בעת הלידה מתחיל עם תחילתן של התכווצויות רחמיות סדירות, בעוד רבנים אחרים סבורים כי הוא מתחיל עם תחילת דימום או יציאת הפקק הרירי.קבעי מתי מתחיל הזמן שבו על בני הזוג לשמור את חוקי הנידה. 
עודדי את האב להעניק תמיכה שאיננה פיזית: קשר עין, תמיכה מילולית ותפילה. כאשר הבעל אינו יכול עוד להעניק תמיכה פיזית, תנסה האחות לגבות זאת בעצמה, באמצעות תמיכה לגב, עיסוי, קומפרסים ועוד. 
במקומו של האב, אפשרי למלוות לידה להיות נוכחת, אם האם רוצה בכך. 
הלכות הנוגעות לאוכל או שתייה:דיני הכשרות קובעים אילו מזונות ומשקאות מותרים בצריכה, וכן את אופן הכנתם. 
שטיפת ידיים ואמירת ברכה לפני ואחרי האוכל.		יהודים שומרי מצוות אינם אוכלים מאכלים בשריים וחלביים באותה סעודה ואינם אוכלים אותם באותם כלים. 

לפני אכילת לחם, האם נוטלת את ידיה, לפני ואחרי אוכל היא מברכת על האוכל. 		ודאי כי הוזמנו לאם ארוחות כשרות.
אפשרי לאם להשתמש במזון שהביאה מן הבית להשלמת הארוחות של בית הרפואה, אם הדבר מתאים מבחינה רפואית. 
דאגי שיהיה מקום ייעודי פנוי במקרר לאחסון האוכל של היולדת, כך שלא יתערב בשל אחרים. 
תני ליולדת קערה, קנקן מים, וספל, שהאם תוכל, כשהיא איננה יכולה לצאת מן המיטה, ליטול את ידיה לאוכל. 
היוועצי באם ובצוות התזונאיות כדי להתאים לאם תזונה מתאימה מבחינה בריאותית, שתתאים לדרישות ההלכתיות. 
שבת וחגים:השבת, המתחילה לפי היהדות ביום שישי מעט לפני שקיעת החמה ומסתיימת ברדת הלילה בשבת בערב, היא יום מנוחה המסמל את מנוחת הבורא לאחר ששת ימי הבריאה. יהודים שומרי מצוות יימנעו ממלאכות המראות את שליטתו של האדם על הטבע. דיני החגים דומים, ובחוץ לארץ הם נמשכים יומיים. יהודים שומרי מצוות לא ייסעו בשבת, לא ישתמשו בטלפון או בכל מכשיר חשמלי אחר שדורש הפעלה, כולל לחצני קריאה ולחצני שליטה במנח המיטה. הם גם לא יכתבו בשבת.
ביום הכיפורים ובעוד כמה ימים שמירת החג היהודי כוללת צום. נשים יולדות אינן צמות כלל – גם ביום הכיפורים – בשלושת הימים שלאחר הלידה.   		עודדי את האם לנוח, וודאי שהיא יכולה לתקשר עם היילוד במהלך השבת כאשר אין היא מקבלת מבקרים. זכרי שהיעדר מבקרים ביום השבת אינו מעיד על חוסר בתמיכה משפחתית. 
בדקי בתדירות רבה יותר את צורכי היולדת במהלך יום השבת, שכן היא איננה יכולה לזמן אותך באמצעות הלחצן החשמלי. 
הימנעי משחרור במהלך יום שבת או חג. התחילי במתן הדרכה בסמוך ככל האפשר ללידה, כך שלאם יהיה את כל המידע הנדרש, למקרה שהאם צריכה להשתחרר מוקדם יותר על מנת להימנע מחילול השבת או החג. 
אל תבקשי מהאם למלא טפסים או לחתום במהלך השבת או החג. 
בדקי זמינות של חדר פנוי בסביבת היולדת, שיאפשר שהיית בני משפחה עם היולדת במהלך שבת או חג. 
ברית מילה:ברית מילה מתבצעת לא לפני היום השמיני ללידה, באמצעות מוהל מוסמך שהמשפחה בוחרת. בזמן הברית נקרא התינוק בשם (קריאת השם לבנות מתבצעת גם היא בטקס אחר, בקריאת התורה בבית כנסת, על ידי האב). לעתים מצבו הרפואי של התינוק יאלץ לדחות את קיום הברית וקריאת השם.ההורים עשויים להימנע מלחשוף את שם התינוק עד לאחר טקס קריאת השם. 
ההורים ירצו לחכות לקריאת התורה בבית כנסת על מנת לקרוא בשם לבת שנולדה להם. 		המוהל ינחה את ההורים בטיפול הנדרש לאחר הברית. 

הפוסט חוויית הלידה מנקודת מבט יהודית הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הבודקת – חלק א https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%a7%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%90/ Sun, 12 Dec 2021 08:40:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=170 האם ידעת שלא כל הדמים שווים? לא כל דם גורם לאישה לעבור למצב נידה.  מהו 'דם מכה' (דם הנובע מפצע)? כיצד נוכל להבחין בהבדל?  כאשר אישה מוצאת כתם של דם, שהיא חושבת שאיננו דם מחזור, היא מתייעצת ברב שיקבע את מצבה ההלכתי – נידה או טהורה. בדרך כלל, יוכל הרב לברר את מצבה ההלכתי באמצעות […]

הפוסט הבודקת – חלק א הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> האם ידעת שלא כל הדמים שווים? לא כל דם גורם לאישה לעבור למצב נידה. 

מהו 'דם מכה' (דם הנובע מפצע)? כיצד נוכל להבחין בהבדל? 

כאשר אישה מוצאת כתם של דם, שהיא חושבת שאיננו דם מחזור, היא מתייעצת ברב שיקבע את מצבה ההלכתי – נידה או טהורה. בדרך כלל, יוכל הרב לברר את מצבה ההלכתי באמצעות מבט בכתם עצמו. מכל מקום, פעמים רבות, אין די במבט בכתם, ומידע נוסף נדרש. הרב ישלח את האישה אל בודקת הלכתית, שתבדוק, ובכך תסייע לקביעת מקור הדימום.  

מהי בודקת הלכתית? אולי שמעת את הביטוי בעבר, ואולי לא. אם שמעת, אולי תהית מה בדיוק עושה הבודקת. איזו הכשרה היא מקבלת? במה שונה הבודקת מרופא? כיצד יכולה בודקת לסייע לי? אני מקווה שסדרת כתבות אלה תענה לכל השאלות האלה ועוד רבות אחרות. 

מהי בודקת?

הבודקת תסתכל ותבדוק לוודא אם מקור הדימום הוא ברחם, או ממקור פנימי אחר. דימום מן הרחם בדרך כלל יגרום לאישה למצב נידה, אך דימום ממקורות אחרים, בין אם הוא דימום מועט או דימום רב, יביא רק לעתים נדירות למצב נידה. 

כאשר הושלמה הבדיקה, הבודקת תדווח על הממצאים לרב, והוא יפסוק על פיהם את ההגדרה ההלכתית – נידה או טהורה. בדיקה פשוטה כזו יכולה למנוע מצב נידה שלא לצורך. הדבר יכול לחסוך חודש שלם של הימנעות מאינטימיות זוגית פיזית, שאינה נדרשת כלל על פי ההלכה במקרה זה.  

קראי עוד בנושא:

חלק א – חלק ב – חלק ג – חלק ד – חלק ה – חלק ו

הפוסט הבודקת – חלק א הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הבודקת – חלק ב https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%a7%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%91/ Sun, 12 Dec 2021 08:30:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=527 'דם מכה' – דם שמקורו פצע. 'דם מכה', הוא דם שמקורו פציעה או טראומה, ואשר על כן איננו גורם לאישה למצב נידה, בניגוד לדם מן הרחם, הגורם למצב נידה (פצע ברחם הוא מצב מורכב, שלא נדון בו במסגרת זו). לפעמים, 'דם מכה' עלול להפריע לביצוע הפסק טהרה מוצלח ובדיקות נקיות. לפעמים הוא יופיע על תחתונים, […]

הפוסט הבודקת – חלק ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> 'דם מכה' – דם שמקורו פצע.

'דם מכה', הוא דם שמקורו פציעה או טראומה, ואשר על כן איננו גורם לאישה למצב נידה, בניגוד לדם מן הרחם, הגורם למצב נידה (פצע ברחם הוא מצב מורכב, שלא נדון בו במסגרת זו).

לפעמים, 'דם מכה' עלול להפריע לביצוע הפסק טהרה מוצלח ובדיקות נקיות.

לפעמים הוא יופיע על תחתונים, או על נייר טואלט שהשתמשו בו בשירותים (שימי לב שאין שום חיוב הלכתי לבדוק נייר טואלט. הדבר עלול לעורר קשיים הלכתיים, ויש להימנע ממנו).

פצעים עלולים להימצא בצוואר הרחם, בתעלת הנרתיק או בשפתי הפות.

פצע לעניין זה איננו חייב להיות מוגדר כפצע מבחינה רפואית, או להיות כרוך בממצא פתולוגי כלשהו, ואין הוא חייב להוות בעיה רפואית כלל. למעשה, פצעים רבים נחשבים לפצעים רק מבחינה הלכתית ולא ייחשבו כפצעים מבחינה רפואית. רבים מן הפצעים הללו אינם גורמים לכאב כלל.

מקורות נפוצים לפצעים כאלה עשויים להיות אקטופיה צווארית, פוליפים, אזור התפרים לאחר לידה וצניחת רחם.

דלקות בדרכי השתן עשויות להיות מלוות בדימום מן השלפוחית, שאיננו 'דם נידה'. גורמים אחרים לפצעים כאלה הם בדיקות הלכתיות נרחבות, בדיקות נעשות בכוח, שטיפה של תעלת הנרתיק ושעווה.

במהלך שלבים מסוימים במחזור הפריון של אישה, היא עלולה להיות מועדת יותר לפצעים.

בקרב אימהות מיניקות, וכן נשים לאחר גיל המעבר, מצוי יותר יובש נרתיקי היכול להוביל לדימום כתוצאה ממגע.

במהלך ההיריון, תעלת הנרתיק וסביבתה עלולים להיות מלאים בדם ועשויים להיות רגישים יותר לדימום בעת מגע.

בתקופה שלאחר לידה עלולים התעלה נרתיקית וצוואר הרחם לדמם בעת מגע, עד להחלמה מלאה.

ברוב המקרים דימום הנובע ממצבים אלה, ייחשב מבחינה הלכתית כ'דם מכה'.

אמצעים שונים למניעת היריון (אשר אושרו לשימוש בפסיקה הלכתית) עלולים להשפיע על אזור התעלה הנרתיקית וצוואר הרחם, ועשויים לגרום לאזורים אלה לדמם בעת מגע.

גם אלה עשויים להיחשב כ'דם מכה', בהתייעצות עם רב.

הליכים גינקולוגיים רבים עלולים לגרום לדימום של צוואר הרחם או התעלה הנרתיקית, כתוצאה מטראומה הנגרמת מן המכשור הרפואי.

לרוב, ייחשב דימום שכזה כ'דם מכה' ולא יגרום למצב נידה. 

אלה הם כמה דוגמאות ל'דם מכה' שלרוב לא יוגדר כדם נידה. מכל מקום, חשוב לציין כי כל מראה של דם, אשר נראה לך שאיננו דימום רחמי, חובה להציג לרב, בצירוף כל המידע הנדרש על מנת להגיע לפסיקה הלכתית.

 הרב ישתמש במושג ההלכתי של 'תלייה' (ייחוס הדימום לגורם שאיננו הרחם), על מנת לייחס את הדימום לפצע, אם זה אכן המקרה. פעמים רבות יבקש הרב מידע נוסף הכרוך בבדיקה פיזית. בודקת הלכתית מוסמכת יכולה לבצע בדיקה שכזו ולוודא את מקורו של הדימום. היא תדווח על כך לרב, והוא יפסוק האם דם זה אכן מוגדר כ'דם מכה'.

קראי עוד בנושא:

חלק א – חלק ב – חלק ג – חלק ד – חלק ה – חלק ו

הפוסט הבודקת – חלק ב הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הבודקת – חלק ג https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%a7%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%92/ Sun, 12 Dec 2021 08:20:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=531 דם נידה 'דם נידה' הוא דם שמקורו מהרחם. כאשר אישה רואה דם, בין אם מדובר בדימום או בטיפה אחת, שמקורו מן הרחם, היא תיכנס למצב נידה, עניין רוחני-הלכתי, שאין לו דבר וחצי דבר עם לכלוך פיזי (דם שמקורו בפצע ברחם, לא יידון במסגרת זו). הסיבה השכיחה ביותר לנידה, היא המחזור החודשי. מכל מקום, ישנם עוד […]

הפוסט הבודקת – חלק ג הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> דם נידה

'דם נידה' הוא דם שמקורו מהרחם. כאשר אישה רואה דם, בין אם מדובר בדימום או בטיפה אחת, שמקורו מן הרחם, היא תיכנס למצב נידה, עניין רוחני-הלכתי, שאין לו דבר וחצי דבר עם לכלוך פיזי (דם שמקורו בפצע ברחם, לא יידון במסגרת זו).

הסיבה השכיחה ביותר לנידה, היא המחזור החודשי. מכל מקום, ישנם עוד גורמים לדימום רחמי, שגם הם יגרמו לאישה להיכנס למצב נידה.

בדיקות גינקולוגיות, הליכים טיפוליים וניתוחים גינקולוגיים גורמים לעתים קרובות לדימום רחמי, שעשוי להיחשב כ'דם נידה'. חובה להיוועץ ברב כדי לקבוע אם יש כאן מצב נידה, מאחר שלא כל דימום בעקבות הליך רפואי הינו 'דם נידה'.

שיטות שונות למניעת היריון (ששימוש בהן מותר רק בפסיקה הלכתית), עשויים לגרום לדימום רחמי. אמצעי מניעה הורמונליים עלולים לגרום להכתמה, עד אשר הגוף מסתגל להורמונים. יש נשים שעשויות לחוות התפרצויות של דימום, במהלך השימוש באמצעי מניעה הורמונליים. התקנה והסרה של התקן תוך רחמי יגרמו בדרך כלל לדימום כלשהו מן הרחם, וכדאי להתייעץ ברב לפני כן על מנת לקבוע כיצד הדבר ישפיע על מצבך ההלכתי. התקן תוך רחמי, הורמונלי או שאיננו הורמונלי, עלול לגרום גם כן להכתמה עד אשר הגוף מסתגל לגוף הזר.

היריון עשוי לגרום לדימום רחמי מסיבות שונות; חלקן חסרות חשיבות מבחינה רפואית, ואחרות הדורשות מעקב רפואי.

אף על פי שהמחזור החודשי אינו מופיע במהלך היריון, דימום רחמי במהלך ההיריון, יגרום לכניסה למצב נידה. כל דימום במהלך היריון דורש בדיקת רופא.

בדיקות פוריות עשויות לגרום לדימום מן הרחם, שעלול להיחשב כ'דם נידה', וטיפולי פוריות הכרוכים במעורבות הורמונלית עשויים לגרום לדימום רחמי שייחשב כ'דם נידה'.

'דימום רחמי שאינו מוסבר' הוא דימום מהרחם שאין לו הסבר רפואי ידוע. דימום כזה אינו מחזור, אך הוא גורם למצב נידה. דימום שכזה עלול להתרחש באופן סדיר או שאינו סדיר.

הצעד הראשון כאשר מופיעה הכתמה או דימום בלתי צפויים הוא: אל תיכנסי לפאניקה. הכתמה במהלך שנות הפוריות היא רק לעתים נדירות ביותר סימן למחלה רצינית.

יש לך זמן להתקשר לרופא/ה ולקבוע תור לבדיקת סיבת הדימום. מכל מקום, אם את בהיריון, התקשרי לרופא/ה באותו יום. אם את חווה דימום מסיבי, התקשרי לרופא/ה או לשירותי רפואה דחופה מיד.

האדם הבא ליצור עמו קשר, הוא הרב שלך. לא כל דימום רחמי גורם למצב נידה, והרב יוכל לקבוע את המצב ההלכתי על פי הנסיבות הספציפיות. לעתים, יפנה אותך הרב לבודקת מוסמכת על מנת לקבוע אם הדם אכן רחמי במקורו.

זכרי: הכתמה במהלך שנות הפוריות היא תופעה שכיחה. הרופא/ה, הרב והבודקת כאן כדי לסייע לך ולהדריך אותך.

קראי עוד בנושא:

חלק א – חלק ב – חלק ג – חלק ד – חלק ה – חלק ו

הפוסט הבודקת – חלק ג הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הבודקת – חלק ד https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%a7%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%93/ Sun, 12 Dec 2021 08:15:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=535 כיצד להימנע ממצבי ספק הלכתיים כאשר אישה רואה דם או כתם, עליה להיוועץ ברב בקשר למצב ההלכתי. מכל מקום, הזמן היחיד שבו ישנה חובה לבדוק ולהבחין אם ישנו דם או דימום, הוא במהלך שבעת הימים הנקיים, ובימים המסוימים (עונות פרישה) בלוח האישי שלך. בכל זמן אחר, אין להסתכל ולבדוק אם ישנו דימום. בדיקה אחר דם […]

הפוסט הבודקת – חלק ד הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כיצד להימנע ממצבי ספק הלכתיים

כאשר אישה רואה דם או כתם, עליה להיוועץ ברב בקשר למצב ההלכתי.

מכל מקום, הזמן היחיד שבו ישנה חובה לבדוק ולהבחין אם ישנו דם או דימום, הוא במהלך שבעת הימים הנקיים, ובימים המסוימים (עונות פרישה) בלוח האישי שלך.

בכל זמן אחר, אין להסתכל ולבדוק אם ישנו דימום. בדיקה אחר דם ודימום בזמן שאין חובה הלכתית לעשות זאת, עלולה רק לסבך ולהוביל למצב נידה מיותר. 

הימנעות מבדיקה אינה 'רמאות' ו'עקיפה הלכתית'.

להפך, זוהי שמירה על חוקי ההלכה. ההלכה מייעצת להימנע מבדיקות מיותרות, ולהימנע מלהבחין בדם, בזמנים שבהם אין חובה לבדיקה שכזו.

הרשימה הבאה היא רשימה של עצות מעשיות לנשים שנוטות להבחין, לבדוק ולחפש, אחר דימום בזמנים שעל פי הלכה אין צורך בכך. עצות אלה יסייעו לך מלכתחילה להימנע משאלות מיותרות לרב.

  1. אל תביטי בנייר טישיו לאחר השימוש בשירותים, לפני הורדת המים (דבר זה לעולם אינו נדרש מבחינה הלכתית, גם בימים שעלינו לבצע בדיקות).
  2. אם יש לך חדר שירותים פרטי לשימושך, שקלי לתלות על הקיר פתק: 'לא להסתכל'.
  3. אל תסתכלי במים שבאסלה לאחר השימוש בשירותים.

אם הדבר קשה לך, השתמשי בסבון שירותים כחול שיעניק למים גוון צבעוני. כדאי לך גם להתרגל להוריד מים לפני שאת קמה מן המושב וכך לוודא שאינך מביטה פנימה.

  • השתמשי בסדינים צבעוניים במיטה שלך (סדינים לבנים הם לשימוש רק במהלך שבעת הימים הנקיים). 
  • אם את משתמשת במוליך נרתיקי (לדוגמה – בשימוש רפואי), אל תסתכלי במוליך כשאת מוציאה אותו. הכיני מראש שקית שחורה או צבעונית והשליכי אותו ישירות לשקית, סגרי אותה והשליכי לפח. 
  • בצעי בדיקות רק כאשר את מחויבת הלכתית. לעולם אל תבדקי בכל זמן אחר רק כדי לראות 'מה קורה', אלא אם כן הנחה אותך הרב.

דם שנמצא על מה שהוכנס אל תוך הנרתיק, דינו חמור יותר, ולפיכך יש להימנע מכל בדיקה מיותרת. אם יש לך ספק, שאלי רב לפני שאת מבצעת בדיקה.

  • אף על פי שהמינוח ההלכתי הוא 'הרגשה', פירושו המדויק אינו מקביל להרגשה.

אל תבצעי בדיקה לאחר 'הרגשה' אלא אם כן הנחו אותך רב או מדריכה מסומכת. ודאי שמה שהרגשת אכן מוגדר כ'הרגשה' הלכתית הדורשת בדיקה.

אם למרות הכול, מצאת כתם, אל תניחי אוטומטית שאת במצב נידה. אל תשליכי את הבגד/טישיו וכד'.

שאלי את הרב, ותארי את כל הפרטים הנדרשים. הרב יאמר לך אם עליו לראות את הכתם או לא. לא כל כתם גורם למצב נידה.

זכרי, התורה וההלכה רוצות שנהיה במצב של טהרה. התורה רוצה שבני הזוג יוכלו לחיות חיים אינטימיים.

אינך אמורה להסתכל ולבדוק אחר דם בימים שאינם שבעה נקיים או ימי הפרישה שבלוח האישי שלך.

היצמדות לעצות הללו, תעניק לבני הזוג יותר ימים 'נקיים' יחד, וימנעו מצב נידה מיותר.

קראי עוד בנושא:

חלק א – חלק ב – חלק ג – חלק ד – חלק ה – חלק ו

הפוסט הבודקת – חלק ד הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הבודקת – חלק ה https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%a7%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%94/ Sun, 12 Dec 2021 08:10:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=544 כיצד לאתר את המקור של דימום בלתי צפוי הווסת או המחזור, הוא דימום שאישה מצפה שיופיע על בסיס חודשי. מכל מקום, במשך חיי האישה היא עלולה לחוות דימומים או הכתמות בלתי צפויים. הם עשויים להיראות על תחתונים או על נייר טישיו לאחר השימוש בשירותים (אין שום זמן שבו אישה נדרשת לבדוק את נייר הטישיו לאחר […]

הפוסט הבודקת – חלק ה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כיצד לאתר את המקור של דימום בלתי צפוי

הווסת או המחזור, הוא דימום שאישה מצפה שיופיע על בסיס חודשי.

מכל מקום, במשך חיי האישה היא עלולה לחוות דימומים או הכתמות בלתי צפויים.

הם עשויים להיראות על תחתונים או על נייר טישיו לאחר השימוש בשירותים (אין שום זמן שבו אישה נדרשת לבדוק את נייר הטישיו לאחר השימוש בשירותים. בדיקה כזו גורמת רק לבעיות מיותרות). היא עשויה לראות נקודות דם קטנות או כתמים נרחבים יותר, או בכל גודל ביניים. כתמים כאלה עשויים להופיע בצבע אדום, וורוד, כתום, חום ובגוונים שונים שלהם, או בצבעים אחרים. דימום שכזה מכונה בדרך כלל 'הכתמה' או 'כתמים'.

במאמר זה אדון בהשלכות ההלכתיות שיש לכתמים כאלה, ולא בהיבט הרפואי שלהם. דימום מפצע אינו נחשב 'דם נידה', ואילו דימום מן הרחם (בדרך כלל) גורם למצב נידה. האם אישה יכולה לקבוע את מקור הדימום בעצמה?

אם מדובר בזמן המחזור שלך, המקור הוא בוודאי מן הרחם והדבר גורם בוודאות למצב נידה. מכל מקום, כאשר נמצאת הכתמה, ואת יודעת שאין זה קשור למחזור, האם תוכלי לקבוע את מקור הדימום בעצמך?

הנה כמה קווים מנחים שיעזרו לך לקבוע.

הסתייגות חשובה: גם אם את יכולה לקבוע, בעצמך, שהדימום נובע מפצע, עלייך להיוועץ ברב שיפסוק בקשר למצב הנידה. אינך רשאית לקבוע בעצמך שהדם שמצאת אינו גורם למצב נידה.

הכתמה הנובעת מפצע היא בדרך כלל:

  • בצבע אדום בוהק.
  • בדרך כלל אינו זורם החוצה לטישיו או תחתונים.
  • מדמם רק במגע.
  • אינו מלווה בכאב.

הכתמה הנובעת מן הרחם היא בדרך כלל:

  • עלולה להתרחש בפתאומיות, בלי כל מגע.
  • מלווה בהפרשות.
  • עשויה להופיע בגוונים עמוקים של אדום או חום.

קווים מנחים אלה יסייעו לך לקבוע בעצמך את מקור הדימום. מידע זה הוא חשוב בעת ההיוועצות ברב. הרב יפסוק בקשר למצב הנידה, ולעתים ישלח אותך לבודקת מוסמכת לבירור נוסף.

זכרי, הכתמה הינה תופעה נפוצה בשנות הפוריות, ולעתים נדירות היא סיבה לדאגה.

מכל מקום, אם את חוששת, קבעי תור לרופא/ה שלך. כמו כן, אם את מוצאת הכתמה לאחר גיל המעבר, קבעי תור לרופא/ה. 

הרב, הרופא/ה והבודקת כאן בשבילך. צרי עמם קשר.

לתשומת לב: חשוב ללמוד את הקריטריונים ההלכתיים הנוגעים לכתמים, אילו כתמים גורמים למצב נידה ואילו אינם. קביעת המצב ההלכתי תלויה בצבע, גודל, מיקום וכן צבע המשטח שעליו נמצא הכתם. כתמים שנמצאים על בד בדיקה שונים הלכתית מכתמים שנמצאו בכל מקום אחר. חיוני להתייעץ ברב, ואם נקבע מצב נידה בעקבות כתם, לשאול כיצד הדבר ישפיע על ניהול הלוח האישי שלך.

קראי עוד בנושא:

חלק א – חלק ב – חלק ג – חלק ד – חלק ה – חלק ו

הפוסט הבודקת – חלק ה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נשים קודמות https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa/ Mon, 22 Nov 2021 21:39:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=601 כאשר הקדוש ברוך הוא ציווה את משה להכין את עם ישראל לקבלת התורה על הר סיני, לפני קצת יותר מ-3,300 שנים, הוא אמר: "כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל" (שמות יט, ג). "בית יעקב", מסבירים חכמינו, הן הנשים; ו"בני ישראל", הגברים. במילים אחרות, דבר קודם עם הנשים.  עד לאותו רגע, היה הכלל – "גברים […]

הפוסט נשים קודמות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כאשר הקדוש ברוך הוא ציווה את משה להכין את עם ישראל לקבלת התורה על הר סיני, לפני קצת יותר מ-3,300 שנים, הוא אמר: "כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל" (שמות יט, ג). "בית יעקב", מסבירים חכמינו, הן הנשים; ו"בני ישראל", הגברים. במילים אחרות, דבר קודם עם הנשים. 

עד לאותו רגע, היה הכלל – "גברים קודמים". אדם, כפי שכולנו יודעים, נברא לפני חוה. נוח ובניו נכנסו אל התיבה ראשונים, ולאחריהם נשותיהם, לפחות כך מתוארים הדברים בכתובים בספר בראשית (ז, יג). כאשר יעקב נודד עם בני משפחתו, הגברים מוצבים בחזית ומאחוריהם הנשים (בראשית לא, יז), בעוד עשיו אחיו ממקם את הנשים לפני הגברים (שם, לו, ו). חכמינו מציינים להבדל בין השניים, ורואים בו היכר לעליונותו המוסרית של יעקב על פני אחיו הנהנתן. 

אז למה נתן הקדוש ברוך הוא את התורה קודם כל לנשים? המדרש מציע לכך כמה הסברים. אחד מהם: נשים דתיות יותר מגברים (מסתבר שיש דברים שלא השתנו בכל מאות השנים הללו), ואם תגרום להם לקבל את התורה, הגברים כבר יישרו קו בעקבותיהן (עוד משהו שלא השתנה).

לפי רבי תחליפא מקיסריה, זה לגמרי להפך: הנשים הן המרדניות יותר, ולכן יש להכניע אותן ראשונות: "אמר הקדוש ברוך הוא כשבראתי את העולם לא ציויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם. עכשיו, אם איני קורא לנשים תחילה, הן מבטלות את התורה" (מדרש רבה שמות, פרשה כ"ח).  

כתבי החסידות צוללים עמוק יותר ומוצאים את ההסבר במהות הגבריות והנשיות. שורשם של הגברים מ"אור הקו", שחודר את הריק של "המקום הפנוי" שנוצר על ידי הקדוש ברוך הוא כדי לברוא את העולם. אך מסתבר ש"המקום הפנוי" איננו ריק מוחלט, ושארית של האור האלוקי נותרה בו, יוצרת שכבה בלתי נראית של אלוקות, המתפשטת אל מתחת לפני המציאות שלנו. מן ה"שארית" הזו נובע הרכיב הנשי של הבריאה שלנו.

אם כן, הגבר הוא שחקן, כובש. התפקיד שלו בבריאה הוא לגרש את החושך של הארציות ולהביא אל העולם את האור השמימי. האישה היא המזינה, רואה ונוגעת במה שיש יותר מאשר במה שצריך להיעשות, מוצאת את האלוקות בתוך העולם, ולא מביאה אותה מחוצה לו.

גם האישה וגם הגבר חיוניים לתוכנית האלוקית: המשימה שלנו בחיים היא להביא את אלוקים אל תוך העולם (התפקיד הגברי) ולהפוך את העולם לדירה ראויה לקדוש ברוך הוא (המומחיות הנשית); לגרש את החושך (גבר), ולגלות את האור החבוי בתוך החושך (אישה).

במשך עשרים וארבע המאות הראשונות של ההיסטוריה, מלאו ידיה של האנושות מלחמה בחושך. אז היה הרכיב הגברי השליט. ואז הגיע היום שבו אלוקים, משתוקק לבית שחשק בו כשברא את העולם, מוכן לחשוף את עצמו בראש הר במדבר סיני ולהעביר אל העם הנבחר שלו את התורה, תכנית המתאר לבניית הבית שלו. הגבר יצטרך להמשיך ולהילחם. אבל כל הקרבות שלו יהיו מבוססים על העיקרון הקובע שמתחת לכול, העולם הוא מקום אלוקי.

זה הזמן להחליף מילה עם הנשים, אמר אלוקים למשה.

הפוסט נשים קודמות הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> נחת יהודי https://mikvah.org.il/%d7%a0%d7%97%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99/ Mon, 22 Nov 2021 21:33:52 +0000 https://mikvah.org.il/?p=593 לפני שנים רבות, נסע יהודי צדיק לבקר בכפרים שונים במזרח אירופה. יום אחד, הגיע אל עיירה קטנה, בדיוק בזמן שהשוחט המקומי נפל למשכב. קצב הכפר לא הצליח למצוא מחליף, וכשהוא על סף ייאוש, הוא נתקל במיודענו, האורח. המבקר נראה כאיש צדיק וירא שמים (אולי הוא חבש כובע שחור וגידל זקן) והקצב החליט לשאול אותו אם […]

הפוסט נחת יהודי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> לפני שנים רבות, נסע יהודי צדיק לבקר בכפרים שונים במזרח אירופה.

יום אחד, הגיע אל עיירה קטנה, בדיוק בזמן שהשוחט המקומי נפל למשכב. קצב הכפר לא הצליח למצוא מחליף, וכשהוא על סף ייאוש, הוא נתקל במיודענו, האורח. המבקר נראה כאיש צדיק וירא שמים (אולי הוא חבש כובע שחור וגידל זקן) והקצב החליט לשאול אותו אם במקרה הוא שוחט מוסמך. האורח השיב בחיוב. מאושר, הזדרז הקצב והחל לסדר לאיש שיתחיל לעבוד בבית המטבחיים בהקדם האפשרי. האורח, פנה לקצב ושאל אותו האם יואיל בטובו להלוות לו מעט כסף, שכן הוא רק הגיע למקום וזקוק לרכוש כמה דברים בסיסיים. "אבל אתה זר מוחלט", אמר הקצב, "אני לא מכיר אותך בכלל. איך אוכל להלוות לך כסף?!". בתגובה השיב האורח: "היית מוכן לסמוך עליי בקשר לשלומם הרוחני של כל בני הקהילה אף שמעולם לא ראית אותי, ועכשיו, שאני זקוק לכמה רובלים, אני זר מוחלט?".

התורה מספרת לנו על השידוך הראשון בהיסטוריה. אברהם אבינו שולח את עבדו הנאמן, אליעזר, למצוא כלה לבנו, יצחק. הוא מוסר לאליעזר מסמך המעביר את כל רכושו ליצחק, ומבקש ממנו להישבע בשבועה חמורה כי לא יביא ליצחק כלה כנענית, כי אם כלה ממשפחתו של אברהם, ממסופוטמיה. 

אברהם מדהים אותנו. הוא מפקיד מסמך בעלות על כל רכושו בידיו של אליעזר, על מנת לסייע לאליעזר למצוא את השידוך הנכון. האם ישנו אזכור כלשהו על בטחונות או ערבויות שדרש אברהם מאליעזר? התחייבות כל שהיא? או אפילו לחיצת יד? על מה ביקש אברהם מאליעזר להישבע? לא על הכסף, אלא על האישה! כאשר היה מדובר על מאפייניה של הכלה המיועדת לבנו, לא הסתפק אברהם בפחות משבועה חמורה.  

יש כאן מסר יוצא מן הכלל על סדרי העדיפויות שלנו בחיים. מהו הדבר החשוב ביותר בעבורנו? את מה אנחנו מעריכים באמת? כשזה מגיע לכסף שלנו, הכול צריך להיות סגור תחת מנעול ובריח, מאובטח בכספת. האם אנו זהירים באותה מידה ביחס לילדינו? האם אנחנו בררנים באותה מידה עם מי הם מסתובבים, להיכן הם הולכים ומה הם עושים?

היו זמנים שבהם הורים יהודיים אכן היו אחראים לרווחתם החברתית של ילדיהם ואפילו לשידוכים שלהם. נכון, זמנים השתנו, וכיום ילדים לא מעריכים במיוחד התערבות של ההורים בחוויותיהם הרומנטיות. אפילו לטוביה החולב כבר היו בנות שהתעקשו להתחתן מאהבה. אבל גם אם איננו יכולים "לסדר" את הדברים, אנחנו עדיין יכולים לנסות מאחורי הקלעים ליצור היכרויות, או, לכל הפחות, להתעניין. 

צעירים כיום עשויים להירתע מהמחשבה על שדכן שמסייע להם למצוא בן זוג לנישואין. ועדיין, חשוב שהורים ידברו עם ילדיהם על חתונה כשהם מגיעים לגיל המתאים. אין ספק שהנחלת הערך והחשיבות שבנישואין לילדינו צריכה להיעשות לפני שהם מגיעים לגיל 35! והאם אין זה רעיון כדאי שהורים ישבו עם ילדיהם וישוחחו איתם על מה כדאי לחפש בבן זוג לחיי נישואין?

אברהם חשש מהאישה הלא נכונה, שתשפיע בצורה לא נכונה על בנו. על אחת כמה וכמה שעלינו לחשוש לילדינו, שהם קצת פחות צדיקים מיצחק אבינו. וגם הילדים… ראוי שייקחו את דברי הוריהם קצת יותר ברצינות. ככלות הכול… ההיסטוריה מלמדת אותנו שהורים רואים לפעמים דברים שילדיהם – עיוורים מרוב "אהבה" – אינם רואים.

תופעת הרווקות המאוחרת היא הבעיה החברתית הגדולה ביותר בעולם היהודי של ימינו. אנשים מתחתנים מאוחר, או שאינם מתחתנים כלל. לפעמים השעון הביולוגי אוזל לפני שהספיקו להעמיד משפחה. לעתים קרובות מדי, אנשים בוחרים בחירות הנובעות מייאוש, רק כדי להתחרט עליהן מאוחר יותר. אברהם מלמד אותנו שזוהי האחריות שלנו כהורים שהילדים שלנו יסתובבו במעגלים הנכונים ולא ייחשפו להשפעות הלא נכונות. בעזרת השם, שילדינו ימצאו בני זוג מתאימים לנישואין מוקדם יותר ויקימו משפחות יהודיות חזקות שכולנו נהיה גאים בהן.

הפוסט נחת יהודי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> טבילה בזמן https://mikvah.org.il/%d7%98%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%96%d7%9e%d7%9f/ Mon, 22 Nov 2021 21:20:33 +0000 https://mikvah.org.il/?p=577 זהו סיפורה של אישה ממונטריאול שבקנדה. היא אומרת שהסיפור הוא למעשה שרשרת של אירועים שהובילו לסיום מלא בטוב גלוי וברכה. אני מאמינה שמצווה יש לקיים תמיד מתוך שמחה. אני עושה כמיטב יכולתי לקיים כל מצווה בצורה כזו, ובמיוחד את הטבילה במקווה. טבילה במקווה בזמן הייתה תמיד חשובה מאד בשבילי. קבעתי זאת כעדיפות עליונה, ואני עושה […]

הפוסט טבילה בזמן הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> זהו סיפורה של אישה ממונטריאול שבקנדה. היא אומרת שהסיפור הוא למעשה שרשרת של אירועים שהובילו לסיום מלא בטוב גלוי וברכה.

אני מאמינה שמצווה יש לקיים תמיד מתוך שמחה. אני עושה כמיטב יכולתי לקיים כל מצווה בצורה כזו, ובמיוחד את הטבילה במקווה. טבילה במקווה בזמן הייתה תמיד חשובה מאד בשבילי. קבעתי זאת כעדיפות עליונה, ואני עושה את כל התלוי בי כדי לעמוד בזה.

הייתי בחודש שלישי להיריון, זמן מה לאחר לידת ילדי השישי, כאשר מעדתי ונפלתי במורד גרם מדרגות וחוויתי הפלה. כמובן שהייתי מאד מוטרדת והשתוקקתי להרות שוב. אך שנה חלפה ועדיין לא הריתי. במשך כל הזמן הזה המשכתי להקפיד על טבילה במקווה בזמן.

כשנה לאחר ההפלה, היה עליי לטבול במקווה ביום שישי בלילה, ליל שבת. המקווה היה במרחק של כשעה הליכה מן הבית שלי, והטמפרטורה בחוץ הייתה מקפיאה למדי – מינוס עשרים מעלות!

היה זה באמצע החורף, תקופה קרה מאד במונטריאול. לא רציתי לנסוע אל המקווה בערב שבת, מפני שהיו לי ילדים קטנים לטפל בהם בבית ורציתי גם להדליק את נרות השבת בזמן, מה שאומר שציפתה לי שעה הליכה בכל כיוון. בעלי יעץ לי שלא ללכת. הוא אמר שמסוכן ללכת כזה מרחק במזג אוויר קר כל כך. אך אני הייתי נחושה. רציתי לטבול בזמן. בלי לדחות את המצווה הנפלאה הזו!

ההליכה הייתה ארוכה וקפואה. התלבשתי חם, אך מכל מקום, סבלתי מכוויות קור בברכיים, מאחר שהקור היה חזק כל כך שהוא חדר גם מבעד לבגדים שלי. גם ברגליי עטויות המגפיים הופיעו שלפוחיות, אך אני הייתי נחושה לקיים את המצווה שלי בזמן.

השם היה איתי, ובתודה עצומה לו, הריתי באותו לילה.

כחודשיים וחצי לאחר מכן, כשיצאתי ממקלחת, הרגשתי כאב חד ופתאומי בבטן, וזרם בלתי צפוי של נוזל. בבהלה, התקשרתי לרופא שלי שאמר: כנראה שירדו לך המים, וסביר שחווית הפלה נוספת. היום יום חמישי, בואי אליי ביום שני, ונבצע גרידה.

לאחר סופשבוע קשה במיוחד, פגשתי את הרופא בבית הרפואה. הוא החליט לבצע סריקת אולטרה-סאונד לפני ביצוע הגרידה על מנת לראות את המצב המדויק. כשעוד שכבתי על המיטה, שמעתי את הטכנאית קוראת: "יש דופק!".

הרופא הביט, ואכן, באופן נסי, העובר היה חי מאד וצף בשלווה בכמות מועטת של מי שפיר.

הרופא הבטיח לי שהכול נראה מצוין, הוא אמר לי ללכת הביתה ולא לדאוג. מי השפיר יתחדשו מעצמם והכול יהיה בסדר.

ילדתי השביעית, תינוקת יפהפייה, נולדה במוצאי יום הכיפורים, בלידה רגועה ונטולת אירועים מיוחדים. ברוך השם.

הסיפור לא מסתיים כאן.

כשהבת הזו הייתה בת שמונה, אבחנו אצל אחותה הגדולה יותר, בתי החמישית, שהייתה אז בת 15, סוג נדיר של לוקמיה.

הרופאים אמרו כי בלי השתלת מח עצם היא לא תוכל לשרוד. ביצענו מיד בדיקות התאמה לכל ילדינו. ההתאמה המושלמת היחידה הייתה בתי הקטנה, הילדה הנפלאה שנולדה מאותה טבילה מאתגרת במקווה. 

הודו לה' כי טוב!

הפוסט טבילה בזמן הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> כל מה שרצית לדעת על המקווה https://mikvah.org.il/%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%a8%d7%a6%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94/ Mon, 22 Nov 2021 21:16:28 +0000 https://mikvah.org.il/?p=573 מהו מקווה? המקווה הוא מאגר מים טבעי או מים מכונסים שיש להם חיבור ייעודי למים ממקור טבעי. בריכת המים מעוצבת במיוחד לטבילה, על פי ההלכות והמנהגים של ההלכה היהודית. יש במקווה כ-750 ליטרים של מים. מה מיוחד כל כך במי המקווה? המים הם מקור החיים של כל היצורים החיים. יש בהם את הכוח לטהר, לשחזר […]

הפוסט כל מה שרצית לדעת על המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מהו מקווה?

המקווה הוא מאגר מים טבעי או מים מכונסים שיש להם חיבור ייעודי למים ממקור טבעי. בריכת המים מעוצבת במיוחד לטבילה, על פי ההלכות והמנהגים של ההלכה היהודית. יש במקווה כ-750 ליטרים של מים.

מה מיוחד כל כך במי המקווה?

המים הם מקור החיים של כל היצורים החיים. יש בהם את הכוח לטהר, לשחזר ולחדש חיים. על המקווה להתמלא ממים חיים, ממקור של מים שזרימתם אינה פוסקת, כמו מי מעיין, מי גשמים ואפילו שלג מומס.

המים נשמרים תחת בקרת היגיינה קפדנית, מנוקים מדי יום ומחוטאים בכלור.

מהי טהרת המשפחה?

הנישואים היהודיים מקדשים את בני הזוג. שמירת טהרת המשפחה יוצרת בחיי הנישואין מחזוריות של זמני פרישה ופרידה פיזית שלאחריהם איחוד מחודש.

הפרידה מתחילה עם הופעת המחזור החודשי. זהו זמן שבו עומק הקשר שבין בני הזוג מובע שלא באמצעות אינטימיות פיזית. זוהי תקופה של ציפייה והכנה לטבילה במקווה.

האיחוד המחודש, בעקבות הטבילה במקווה, צופן בחובו את הפוטנציאל לקדושה הגבוהה ביותר בחיי הנישואין.

כיצד מתכוננים לטבילה במקווה?

לאחר המחזור החודשי, סופרת האישה שבעה ימים "נקיים".

במשך כל הזמן הזה, מרגע הופעת המחזור ועד לאחר הטבילה במקווה, על בני הזוג להימנע מקיום יחסים.

קודם הטבילה, על האישה להתנקות ביסודיות. הטבילה נעשית לאחר רדת הלילה.

למה שאלך לטבול במקווה?

הטבילה במקווה היא אחת מהמצוות המפורשות והחשובות שבתורה, והיא מושווית למצוות יסודיות אחרות כדוגמת כשרות ושבת.

הטבילה במקווה היא הדרך להכניס את הקדוש ברוך הוא כחלק אינטגרלי מחיי הנישואין שלנו. השמירה על המקווה יוצרת מערכת יחסים שיש בה התחדשות מתמדת. בעידן שבו נישואין מתפוררים בכל יום, הלכות טהרת המשפחה מאפשרים למצוא מימוש בחיי נישואין מקודשים שיש בהם דאגה ורומנטיות והם חזקים מספיק כדי להתמיד חיים שלמים.

איך אוכל לאתר את המקווה הקרוב אליי?

בדקי כאן

האם רק נשים משתמשות במקווה?

לא. למקווה יש ייעודים נוספים:

  • זהו השלב האחרון בגיור ליהדות.
  • גם גברים טובלים במקווה (ייעודי לגברים) בזמנים מיוחדים כמו בערב יום כיפור וביום החתונה. גברים רבים נוהגים לטבול בכל ערב שבת, וחסידים נוהגים לטבול בו בכל יום לפני התפילה בבוקר.
  • עקרונית, יש לטבול כלים חדשים במקווה לפני השימוש בהם.

הבנה מלאה ושמירה מוקפדת על הלכות טהרת המשפחה דורשת לימוד מעמיק וחזרה מתמדת. לימוד כזה נעשה במסגרות שונות, באופן פרטני או בקבוצה, והוא מועבר על ידי נשים מוסמכות המשתפות את הידע ואת החוויה.

הפוסט כל מה שרצית לדעת על המקווה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מים כשרים https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d/ Mon, 22 Nov 2021 20:57:35 +0000 https://mikvah.org.il/?p=565 מה הופך מקווה לכשר? המילה "מקווה" פירושה "מים מכונסים". לראשונה, אנו פוגשים את המונח בפרשת בראשית, בתיאור היום השלישי לבריאה כאשר הקב"ה בורא את הים ואת היבשה: "יקוו המים", "ולמקווה המים קרא ימים" (בראשית א, ט–י). על פי רש"י**, המקווה הבראשיתי הזה הוא הים התיכון. על מי המקווה להתכנס בצורה טבעית. אי אפשר להשתמש בסתם […]

הפוסט מים כשרים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מה הופך מקווה לכשר? המילה "מקווה" פירושה "מים מכונסים".

לראשונה, אנו פוגשים את המונח בפרשת בראשית, בתיאור היום השלישי לבריאה כאשר הקב"ה בורא את הים ואת היבשה: "יקוו המים", "ולמקווה המים קרא ימים" (בראשית א, ט–י).

על פי רש"י**, המקווה הבראשיתי הזה הוא הים התיכון.

על מי המקווה להתכנס בצורה טבעית.

אי אפשר להשתמש בסתם מי ברז. על המים להגיע או מנביעה של מעיין או ממי גשמים, ואל המים האלה אפשר לצרף (בדרך מיוחדת) אחר כך מי ברז.

אם מקור מי המקווה הוא מעיין, אפשר לטבול גם במים הזורמים ונעים במקומם הטבעי, אך אם מקור מי המקווה הוא מי גשמים, עליהם להיות מכונסים ועומדים.

הים, למשל, נחשב מבחינה הלכתית, מעיין. ולכן, אף שהמים שבו זורמים הוא נחשב למקווה כשר.

דינם של נחלים ואגמים מורכב יותר, מאחר שמקורם עשוי להיות נביעה של מעיין או מי גשמים. אם הנחל מתייבש בשנת בצורת, ברור שמקור מימיו הוא מי גשמים.

מאחר שמקווה שמקור מימיו הוא מי גשמים צריך להיות מכונס ועומד, טבילה בנחל כזה לא תהיה כשרה. נחל או נהר שאיננו מתייבש בשנת בצורת יכול ככל נראה לשמש כמקווה כשר.

אם אישה נמצאת במצב שעליה לטבול בים או בנחל, יש להתייעץ ברב מוסמך.

העדיפות היא תמיד לטבול במקווה מעשה ידי אדם. 

על המקווה להכיל לפחות ארבעים סאה  (כ-750 ליטר) של מים.

חכמינו קבעו כי זוהי כמות המים המינימלית המאפשרת טבילה בנוחות. ארבעים הסאה מקבילים לארבעים הימים והלילות שבהם הייתה הארץ מכוסה במי המבול. כשם שהארץ נדרשה להיות שקועה כולה במים במשך ארבעים יממות על מנת להתנקות ולהתחיל מהתחלה, כך טובלת האישה את עצמה בארבעים סאה של מים.

כמות זו היא כאמור הכמות המינימום הנדרשת. גובה המים הוא בדרך כלל כמטר ועשרים מעל הקרקע – לא רדוד מדי אך גם לא עמוק מדי.

** רש"י הם ראשי התיבות של רבי שלמה יצחקי, חכם צרפתי בן המאה ה-11, שחיבר פרשנות לתנ"ך ותלמוד, פרשנות שנחשבת עד היום ליסודית ביותר.

מקור: S.Z.Lesches, Understanding Mikvah : An Overview of Mikvah Construction

הפוסט מים כשרים הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> הבודקת – חלק ו https://mikvah.org.il/%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%a7%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%95/ Mon, 22 Nov 2021 20:50:13 +0000 https://mikvah.org.il/?p=549 מאמר זה ידריך אותך מה לעשות אם את מגלה כתם בלתי צפוי ואינך גרה בקרבת בודקת מוסמכת. אם את מוצאת כתם כלשהו, שאת חושדת כי מקורו איננו רחמי, תצטרכי להסתמך על ספקי הבריאות שלך, רופא/ה, מיילדת וכד' – על מנת לקבוע את מקורו של הדימום. לעתים קרובות, פצעים, המוגדרים כפצעים מבחינה הלכתית, לא יאובחנו על […]

הפוסט הבודקת – חלק ו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מאמר זה ידריך אותך מה לעשות אם את מגלה כתם בלתי צפוי ואינך גרה בקרבת בודקת מוסמכת.

אם את מוצאת כתם כלשהו, שאת חושדת כי מקורו איננו רחמי, תצטרכי להסתמך על ספקי הבריאות שלך, רופא/ה, מיילדת וכד' – על מנת לקבוע את מקורו של הדימום.

לעתים קרובות, פצעים, המוגדרים כפצעים מבחינה הלכתית, לא יאובחנו על ידי צוות רפואי רגיל, מאחר שבדך כלל אין לפצעים מסוג זה משמעות מנקודת מבט רפואית/בריאותית. ובכל זאת, אם תשאלי כמה שאלות מפתח, תוכלי לקבל מהרופא/ה שלך מידע שתוכלי לשתף בו את הרב שלך, מידע שבאמצעותו יוכל הרב לפסוק בעניין.

הנה כמה שאלות שעלייך להפנות לרופא/ה, לפני הבדיקה, כך שהוא יהיה מודע למה את מעוניינת שיבדוק ויבחין:

 1. האם ישנו דימום מן הרחם?

2. שאלה חשובה מאד: האם ישנו אקטרופיון*? האם הוא מדמם? אם האקטרופיון אינו מדמם, נסו לגעת בו במטוש, האם הוא מדמם? אם הוא אינו מדמם במגע מטוש, האם הוא מדמם במגע עם בד בדיקה? הביאי איתך לבדיקה הרפואית בד בדיקה כך שהרופא/ה יוכל לגעת באקטרופיון בבד הבדיקה ולראות אם הוא מדמם. אקטרופיון הוא הסיבה השכילה ביותר לדימום שאינו רחמי. 
3. כאשר את מבצעת את הבדיקה – האם את רואה איזה שהן חבורות, ציסטות, קילופי עור, פוליפים, או חריגות כל שהן בצוואר הרחם? האם זה מדמם? אם זה לא מדמם, נסו לגעת בו במטוש, האם הוא מדמם? אם הוא אינו מדמם במגע מטוש, האם הוא מדמם במגע עם בד בדיקה?

4. כאשר את מבצעת את הבדיקה – האם את רואה איזה שהן חבורות או חריגות כל שהן בדפנות הנרתיק? האם הן מדממות? אם לא, נסו לגעת בהן במטוש, האם הן מדממות? אם הן אינן מדממות במגע מטוש, האם הן מדממות במגע עם בד בדיקה? דפנות הנרתיק אינן מקור שכיח לדימום. 

5. האם הבדיקה עצמה עלולה לגרום לדימום? אם כן, מהו מקור הדימום?

6. למשך כמה זמן עשוי הדימום, שנמצא במהלך הבדיקה, להימשך? האם ייתכן שהדימום יעצור ויתחדש במגע?

7. כמה דימום צפוי להיראות?

8. האם את חושבת כי הדימום יהיה קבוע, מקוטע או יופיע רק במגע?

שאלות אלה הן שאלות מנחות במקרה של הכתמה לא צפויה.

שאלות אלה אינן רלוונטיות בבדיקה שגרתית או בכל בדיקה שהיא חלק מביצוע הליך רפואי. במצבים אלה ייתכן שתצטרכי לשאול שאלות אחרות, וכדאי להתייעץ בנושא עם רב או מדריכת כלות לפני הבדיקה/ביצוע ההליך.

אף על פי שאינך מתגוררת ליד בודקת מוסמכת, המדריך הזה עשוי לסייע לך לקבל פסיקה הלכתית מרב במקרה של הכתמה לא צפויה, בתקווה שהדבר יסייע לך לטבול במקווה בזמן ולהימנע מהרחקה מיותרת בין בני הזוג.

*"אקטרופיון של צוואר הרחם" או "החצנה צווארית" הינו שינוי מבני בצוואר הרחם שבו הגבול בין התאים המצפים את פנים תעלת הצוואר והתאים המצפים את החלק החיצוני נראה לעין. אקטרופיון עשוי להוביל לדימום לאחר מגע או חיכוך, אך הוא אינו מדאיג או מסוכן בשום צורה.

קראי עוד בנושא:

חלק א – חלק ב – חלק ג – חלק ד – חלק ה – חלק ו

הפוסט הבודקת – חלק ו הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> תספורת החתונה שלי https://mikvah.org.il/%d7%aa%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%99/ Mon, 22 Nov 2021 19:08:23 +0000 https://mikvah.org.il/?p=508 ישבתי בשקט וקראתי פרקי תהלים, כשבידי חופן מטבעות וקופת צדקה קטנה, עשויה עץ, בשעה שמעצבת השיער שלי הפכה את התלתלים העבים והיפהפיים שלי לתסרוקת גבוהה ואצילית. מוסחת מעט, בשל החתונה שלי שעתידה הייתה להתקיים באותו ערב בעיר הולדתי, ג'קסונוויל שבפלורידה, הצצתי במראה וצפיתי בעבודתה למשך דקה. "אם יש תלתלים שמסבכים אותך, תרגישי בנוח לחתוך אותם", […]

הפוסט תספורת החתונה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> ישבתי בשקט וקראתי פרקי תהלים, כשבידי חופן מטבעות וקופת צדקה קטנה, עשויה עץ, בשעה שמעצבת השיער שלי הפכה את התלתלים העבים והיפהפיים שלי לתסרוקת גבוהה ואצילית. מוסחת מעט, בשל החתונה שלי שעתידה הייתה להתקיים באותו ערב בעיר הולדתי, ג'קסונוויל שבפלורידה, הצצתי במראה וצפיתי בעבודתה למשך דקה.

"אם יש תלתלים שמסבכים אותך, תרגישי בנוח לחתוך אותם", אמרתי בשלווה, "מחר בבוקר אני גוזרת את השיער שלי בכל מקרה".

המומה מעט, מעצבת השיער ביקשה הסבר. הסברתי לה שכשאישה יהודייה דתית, אני מתכוונת לכסות את השיער שלי לאחר החתונה, ולכן מתכננת לגזור אותו בבוקר שלאחר החתונה. בסקרנות היא שאלה מי יהיה זה שיספר את השיער שלי. כשגיליתי לה את כוונתי לעשות זאת בעצמי, היא התעקשה וביקשה שתהיה לה הזכות לעשות זאת בעצמה.

לאחר שהסברתי לה בקצרה שלא יהיה זה צנוע לגלות את שערי במספרה שלה, היא השיבה – "אין בעיה בכלל. אני אגיע לחדר המלון שלך. זה החלום של כל ספרית לגזור תלתלים כל כך עבים ויפים כמו אלה שלך. אדאג לך להנחה. רק אל תיקחי ממני את הזכות".

לאחר שסיימה את התסרוקת לחתונה היא פתחה את היומן וקבעה זמן שתגיע אליי מחר. זה יהיה קצת צפוף, אבל היא תצליח להספיק ולהגיע זמן קצר לפני שעליי לעזוב את חדר המלון. סיכמנו על השעה ונפרדנו לשלום.

בבוקר שלמחרת, העירה אותי שיחת טלפון בהולה מאמא שלי. מסתבר שהתבקשנו לעזוב את המלון שעה מוקדם יותר מן המתוכנן, והיא קבעה מחדש עם הספרית, שהייתה מוכנה לעזוב את הלקוחות האחרים שלה ולהגיע לחדר המלון בתוך 30 דקות. בקושי הצלחתי לארגן את עצמי, ולהכין את עצמי למה שעתיד לקרות לתלתלים שכה טיפחתי במשך שנים, כשהספרית נכנסה במהירות לחדר.   

היא הסבירה לי שכאשר היא קיבלה את שיחת הטלפון הבהולה של אמא שלי, היו אצלה שתי נשים יהודיות שבאו לצבוע את השיער שלהן. היא סיפרה להן על המצב הבהול, והן הסכימו שהיא תרוץ אליי, בעוד הן ממתינות במספרה. מכל מקום, הן תהו מדוע שפגישה כזו תהיה עניין כה דחוף, וכמובן תחקרו את הספרית.

 "הן דווקא ידעו על אמירת  פרקי תהלים ומטבעות שמוכנסות לקופסה קטנה", אמרה הספרית, "אבל הן מעולם לא שמעו על כיסוי ראש בפאה לאחר החתונה. אולי תוכלי להסביר לי את הסיבה שאת עושה זאת? שאוכל להסביר להן כשאני חוזרת למספרה?" בחיוך רחב לנוכח ההשגחה הפרטית המופלאה שבהשתלשלות האירועים, הרחבתי והסברתי לה על המעלות הרוחניות והגשמיות שבכיסוי הראש לאחר נישואין. 

כשסיימה את התספורת, הספרית הציצה בשעון והבינה שהיא באיחור רציני. בעוד היא רצה אל הדלת, הזכרתי לה שעדיין לא שילמתי לה. תוך כדי הליכה מהירה במסדרון היא חייכה בהערכה, כמי שרוצה להודות לי שהרשיתי לה להיות שותפה במצווה גדולה כל כך, כשהיא מפטירה אליי: "פשוט תשימי את הכסף בקופסת העץ הקטנה שלך!"….

הפוסט תספורת החתונה שלי הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מעבר לחתונה: סדרת וידאו לכלה https://mikvah.org.il/%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8-%d7%9c%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%94/ Wed, 17 Nov 2021 09:21:14 +0000 https://mikvah.org.il/?p=240 אז מה, נראה לך שלמדת כבר הכול בשיעורי הדרכת הכלות? שיעורי "מעבר לחתונה" לוקחים אותך אל היום שאחרי אפסון שמלת הכלה, היום שבו אתם מתחילים להכין ארוחות ערב. שיעורי הדרכת הכלה היו רק ההתחלה, ועזרו לך להגיע אל החופה. זה הזמן להמשיך ולהרחיב את הידע שלך.  לפנייך סדרת שיעורים בהלכה, זוגיות ונישואין, הדרכה והשקפה, שלום […]

הפוסט מעבר לחתונה: סדרת וידאו לכלה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> אז מה, נראה לך שלמדת כבר הכול בשיעורי הדרכת הכלות?

שיעורי "מעבר לחתונה" לוקחים אותך אל היום שאחרי אפסון שמלת הכלה, היום שבו אתם מתחילים להכין ארוחות ערב. שיעורי הדרכת הכלה היו רק ההתחלה, ועזרו לך להגיע אל החופה. זה הזמן להמשיך ולהרחיב את הידע שלך. 

לפנייך סדרת שיעורים בהלכה, זוגיות ונישואין, הדרכה והשקפה, שלום בית, פסיכולוגיה ועוד. 

תיהני!

יצירת אינטימיות רגשית

מדוע גברים ונשים אינם שווים?

לקדש את מערכת היחסים שלנו במלואה

טהרת המשפחה ככלי לחיזוק האישיות

מאישה לאישה- חלק א'

מאישה לאישה- חלק ב'

שפות האהבה: לתקשר עם בן הזוג שלך

אמונה. משפחה. עתיד.

הפוסט מעבר לחתונה: סדרת וידאו לכלה הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> מחזוריות של קדושה:הטבילה וההכנות אליה – צ'קליסט https://mikvah.org.il/%d7%a6%d7%a7-%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%98/ Sun, 14 Nov 2021 10:50:31 +0000 https://mikvah.org.il/?p=203 ודאי שהערב הוא הערב הנכון לטבילה: האם ביצעת הפסק טהרה מוצלח ביום זה של השבוע, לפני שקיעת החמה, בדיוק לפני שבוע? האם ביצעת שתי בדיקות פנימיות בכל אחד מימי שבעת הנקיים? אם לא ביצעת שתי בדיקות בכל יום, התייעצי ברב שלך. במיוחד ביחס לימים 1 ו-7 (יום 1 הוא היום שלמחרת ביצוע הפסק טהרה מוצלח). […]

הפוסט מחזוריות של קדושה:<br>הטבילה וההכנות אליה – צ'קליסט הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

ודאי שהערב הוא הערב הנכון לטבילה:

  • האם ביצעת הפסק טהרה מוצלח ביום זה של השבוע, לפני שקיעת החמה, בדיוק לפני שבוע?
  • האם ביצעת שתי בדיקות פנימיות בכל אחד מימי שבעת הנקיים?
  • אם לא ביצעת שתי בדיקות בכל יום, התייעצי ברב שלך. במיוחד ביחס לימים 1 ו-7 (יום 1 הוא היום שלמחרת ביצוע הפסק טהרה מוצלח).

הנישואין ביהדות מקדשים את האיש ואת האישה. שמירה על דיני הטהרה במקווה, מובילה לזמנים של הפרדה שלאחריה איחוד מחודש, כחלק ממחזור חיי הנישואין. ההפרדה מתחילה עם תחילתו של דימום המחזור. זהו הזמן שבו בא לידי ביטוי עומקו של הקשר שבין בני הזוג, בלי אינטימיות פיזית. זה הזמן של הציפייה וההכנה לטבילה, שהאיחוד המחודש שלאחריה טומן בחובו את הפוטנציאל הגבוה ביותר לקדושה בחיי הנישואין.  

הטבילה במקווה מופקדת בידיה של האישה. זהו רגע של קרבה מיוחדת במערכת היחסים שבין האישה לבורא. זהו זמן סגולה לתפילות ולבקשות אישיות שיתקבלו לרצון.

רשימת ה'צ'קליסט' הזו היא שימושית לזמן שלפני הטבילה. הבנה שלמה ומלאה וקיום מלא של מצוות הטהרה מצריכה לימוד מעמיק, שלאחריו חזרה יחד עם מדריכה מוסמכת, במתכונת פרטנית או קבוצתית, שיש בה שיתוף פתוח של ידע ושל ניסיון.  

אנו תפילה כי הטבילה במקווה תעשיר את הדינמיקה של מערכת היחסים שלכם, ותביא ברכה למשפחתכם. 

הפוסט מחזוריות של קדושה:<br>הטבילה וההכנות אליה – צ'קליסט הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> צ'קליסט OCD https://mikvah.org.il/157/ https://mikvah.org.il/157/#respond Wed, 10 Nov 2021 12:31:02 +0000 https://mikvah.org.il/?p=157 צ'ק ליסט הכנות למקווה OCD: לתשומת לב: רשימה זו מיועדת לשימושה של כל אישה, וגם למי שמתקשה בהערכת הזמן הנדרש להכנות לטבילה במקווה. רשימה זו אושרה ע"י הרב שלום בער חייקין, רב המתמחה בדיני טהרת המשפחה. הקצאות הזמן שברשימה הן בבחינת המלצה ולא הלכה, והן משוערות למצבים רגילים, ולא לנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן.  הכיני עצמך […]

הפוסט צ'קליסט OCD הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> צ'ק ליסט הכנות למקווה OCD:

לתשומת לב: רשימה זו מיועדת לשימושה של כל אישה, וגם למי שמתקשה בהערכת הזמן הנדרש להכנות לטבילה במקווה. רשימה זו אושרה ע"י הרב שלום בער חייקין, רב המתמחה בדיני טהרת המשפחה. הקצאות הזמן שברשימה הן בבחינת המלצה ולא הלכה, והן משוערות למצבים רגילים, ולא לנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. 

הכיני עצמך לזכות הנפלאה של המצווה, ברוח של שמחה. רשימה זו מכסה את כל חלק ה'חפיפה' של ההכנות לטבילה.  

דיני ומנהגי ההכנה למקווהזמן משוערזמן משוער מקסימליהערות
אם את חייבת להסתפר, עשי זאת שלושה ימים לפני הטבילה. אם את גוזרת מעט שיער ביום המקווה עצמו, עשי זאת במרחק יחסי מן הגוף וכלפי חוץ. 
אם עלייך לגלח, עשי זאת יום קודם. אם את חייבת לגלח ביום הטבילה עצמו, היזהרי שלא להיחתך. בנוסף, שטפי ובדקי את עצמך ביסודיות להרחקת שאריות שיער, או שיער שלא הוסר עד הסוף. 
אם את צריכה להסיר שיער בשעווה, מוטב לעשות זאת שלושה ימים לפני הטבילה, אך גם יומיים זה בסדר. וְַדאי שהשעווה הוסרה לגמרי. 
הכנות:השתמשי במים חמים, ובסבון ושמפו שאינם מותירים שאריות. 
צחצחי את השיניים והעבירי חוט דנטלי (חוט ללא שעווה עדיף). שטפי היטב את הפה (אם בדרך כלל את נעזרת בעזרים נוספים כמו קיסמי גומי ומברשות ייחודיות, הוסיפי לכך זמן ועשי זאת עכשיו). 2-3 דקות4 דקות
הסירי לק מציפורני הידיים והרגליים.5 דקות7 דקות
גזזי ונקי ציפורני ידיים ורגליים: הקדישי תשומת לב מיוחדת לצדדים שיש בהם עור שעולה על הציפורן (יש הנעזרות בכלי ייעודי לניקוי צידי ציפורני הרגליים). מברשת לציפורניים אמורה לעזור לניקוי הפנים והצדדים של ציפורני הידיים. הסירי עור רפוי. אם עלייך לגזוז ציפורניים יום קודם בשל מגבלות זמן ביום הטבילה עצמו, שאלי את הרב שלך.   5 דקות10 דקותלדעת הרב חייקין יש לגזוז ציפורניים ביום הטבילה. אם את גוזזת אותן יום קודם, שייפי אותן ביום הטבילה. 
הסירי עור רפוי לפני שאת מרטיבה את עצמך. 
הצעה: כשאת רוחצת את עצמך, התחילי מהראש והמשיכי כלפי מטה, כך שלא תשכחי שום חלק. 
הסירי תכשיטים ואיפור (אייליינר, צלליות, מסקרה, אודם וכו')7 דקות10 דקות
השרי את גופך במים (את יכולה לעבוד על הפנים, ציפורני הידיים ושער בית שחי, תוך כדי השריית הגוף). 20 דקות30 דקות
שטפי את שער הראש בשמפו עדין, שקל להסירו (שיער ארוך ושמפו עם מרכך ידרשו זמן רב יותר להסרה). 2 דקות5 דקות
עיניים – נקי את הפינות הפנימיות.דקה אחת2 דקות
אוזניים – הקדישי תשומת לב מיוחדת לכל חלק חיצוני שנראה לעין, הסירי כל שאריות צמר גפן שדבקו לאוזן ממקל האוזניים. השתמשי בחוד נקי של עגיל בכדי לנקות את חורי העגילים. דקה אחת2 דקות
אף – נשפי ונקי. חצי דקהחצי דקה
נקי היטב שער גוף (הסירי שאריות דיאודורנט או כל שאריות אחרות).3 דקות3 דקות
נקי היטב את הטבור באמצעות מקל אוזניים (שימי לב להסיר כל שאריות צמר גפן). לא אמור לקחת יותר מדקהלא אמור לקחת יותר משתי דקות
שפשפי את כל הגוף, שימי לב לקפלים, בין הירכיים, בית השחי, אזורים שבין אצבעות הידיים והרגליים, הסירי שאריות דבק של פלסטרים ותחבושות, שאריות תחליב וקרמים וכדומה. 5 דקות6 דקות
הסירי שיניים תותבות וכד'.חצי דקהחצי דקה
ודאי שלא נותר כל סבון בתוך האף, האוזניים, הפה או העיניים. 
שטפי את כל גופך ביסודיות שלא יישארו כל שאריות סבון או שמפו לפני הטבילה. 3 דקות4 דקות
אם את הולכת לשירותים, שטפי במים כל חלק שעשוי להתלכלך. אמור לקחת כשתי דקותאמור לקחת כשתי דקות
סרקי את שער הראש, והפרידי ביד שער בגוף (מששי ובדקי שלא נשארו כל שערות תלושות על הגוף). 3 דקות4 דקות
בדקי את עצמך (הקדישי תשומת לב מיוחדת לפנים), ומששי כל חלק שאינך יכולה לראות. דקה אחת2 דקות
הסירי עדשות מגעדקה אחתדקה אחתשטפי ידיים אם יש צורך
סך כל משך הזמן הנדרש להכנות: שעה ו-10 דקותשעה ו-42 דקות
כמה טיפים לפני הטבילה:
היי רגועה, וסגרי שפתיים ועיניים בעדינות
השאירי את הידיים לא קפוצות
הרגישי בנוח לשאול את הבלנית כל שאלה שעולה על דעתך
היי שמחה והרגישה בטוחה בעצמך, הקב"ה יודע שעשית כמיטב יכולתך. 

בקשר לגלדים, קוצים, שלפוחיות וכד' – יש להיוועץ ברב. 

שימי לב להבדלים הלכתיים הנוגעים לזמנים מיוחדים כמו ליל שבת או חג, ואל תהססי לשאול את הבלנית בכל עת. 

שימי לב: אם הרב שלך פוסק אחרת, אל תדאגי – לכי אחר פסק ההלכה שלו. 

אם את חשה בחרדה סביב ההכנות למקווה, ייתכן שאת סובלת מ*OCD-. היוועצי במטפל/ת ירא/ת שמיים. 

רשימת צ'קליסט זו אושרה לשימוש לנשים המתמודדות עם OCD*, על ידי ד"ר ברוך טראפלר, פסיכיאטר ומומחה נודע בחקר טראומה. 

*OCD  – הפרעת טורדנות כפייתית

בין המסייעים בפרויקט זה: גברת מרים ירושלמי והארגון העולמי לטהרת המשפחה. מרים ירושלמי היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה, העוסקת בייעוץ זוגי ומשפחתי, ומנהלת ארגון ללא כוונות רווח הנקרא S.A.N.E – . Save A Neshama Endowment (www.sanesite.org) טהרת המשפחה העולמי הם המפתחים של האתר mikvah.org ו- MyMikvahCakender.org.

עותק של רשימה זו ומידע נוסף בקשר לOCD, אפשר למצוא באתר mikvah.org.

הפוסט צ'קליסט OCD הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]> https://mikvah.org.il/157/feed/ 0 מוגן: חמ"ל https://mikvah.org.il/%d7%97%d7%9e%d7%9c/ Tue, 20 Oct 2020 09:23:00 +0000 https://mikvah.org.il/?p=4173 זהו פוסט מוגן ואין לו תקציר.

הפוסט מוגן: חמ"ל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

הפוסט מוגן: חמ"ל הופיע לראשונה ב-מקווה.אורג כל מה שחשוב לך לדעת.

]]>